יחוד בנישואי תערובת

בפשטות כל ענין אימת בעלה עליה היא רק בישראל כשר. שהרי בפרוצים נפזק בשו"ע שלא מועיל גם הרבה בני אדם שמשמרים.

ואין לך פרוצים בעריות גדולים מזו.

ועוד שהביא הפת"ש בשם החוות יאיר והבינת אדם שאיו היתר להתייחד עם נכרי בטענה שע"פ דתיהם המאנס ענשו רב. כי ברצון אין כלל עונש. וכן לענינינו הדר עם הנכרי באיסור - הרי אין ערבון שהנכרי יקפיד שלא תבעל לאחר ברצון.

ומה שכתבת שנכרית הדרה עם ישראל באיסור הוא יציל מדין יחוד - לא ברור בכללל מניין לך זאת. בפשטות גם בזאת אין שום היתר בעולם.

והמחזרים על בתי ישראל בשליחות והפצת היהדות להזהר מן היחוד ולהשאיר פתח לרשות הרבים להנצל מכל חשש.

כנלע"ד

הנה ראיתי מ"ש בזה ידידי הרה"ג ר' זלמן קרעמס שליט"א, ואינני כדאי לחלוק עליו, אך דעת אחרת עמי. ואפרט:

1. מה שהביא מהפת"ש אינו עניין לנדו"ד, ששם מדובר באימת המלכות שאינם מקפידים על זנות לרצון, ואינו דומה כלל לאימת בעל, שטבע בנ"א שבעל מקפיד שאשתו לא תזנה תחתיו.

2. אקדים שלא מצינו דין זה בש"ס ולא בראשונים ולא באחרונים עד מחברי זמננו, אז קשה להכריע בזה. אך יש לדמות מילתא למילתא וכו'.

3. למרות שע"פ תורה אין אישות לגוי וישראלית, כבר העלו הפוסקים שדינים אלו אינם תלויים בחו"ק כדת משה וישראל, אלא לטבע בני אדם והרגש שלהם, ולכן גם נישואין אזרחיים נחשבים לאישות בנדו"ד. וראה בזה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה סי' כ"ב, מנח"י ח"ה סי' ל"ג, וכן מטי משמי' דהגריש"א במנחת איש פ"ח סע' כ"ט.

4. תלמוד ערוך בע"ז כ"ה ע"א שגוי אין אשתו משמרתו - לרש"י משום שאשתו הנכרית אינה מקפידה, ולרמב"ם משום שאין להם בושה. (ובס' תורת היחוד (סי' ו' סק"ז) חידש שאסור לאשה להתייחד עם גוי שנשוי לישראלית ר"ל, שדינה כנכרית ח"ו לעניין זה, אך דבריו אינם מוכרחים, וכמה כתבו לדחותם לכה"פ ע"פ טעם רש"י, שאף בפרוצה אשה מתקנאת בירך חברתה, ובכל אופן, אינו עניין לנדו"ד.) אמנם, משמע מהגמרא שם, שבישראל אף בפרוץ אשתו משמרתו, וכן מסקנת הפוסקים.

5. אבל כל זה באיש, אך באשה לא מצינו שאין בעלה משמרתה אף בגוים ופרוצים - כל שהוא בנוכחות הבעל או ביוצא ונכנס באופן כזה שיש חשש ממשי שתתפס אם תזנה. אמנם, שלא בנוכחות הבעל, נחלקו הפוסקים אם גם בפרוצה מהני היתר בעלה בעיר או שאין אימת בעלה עליה, שזה תלוי ברגש היראה לבעלה ולא בחשש שתתפס. בשואו"מ ח"א סי' ג' מסיק שאף פרוצה מפחדת מבעלה. אולם באבנ"י ח"ח סי' קמ"ו ס"ל דאינו מועיל.

6. בנדו"ד השאלה היא בנוכחות הבעל, ובזה לכו"ע אימתו עליה ומשמרתה, שהרי "נשייהו ודאי לא מיפקרי" (סנהדרין פ"ב ע"א). אמנם, בשבט הקהתי ח"ו סי' ת"כ אות ב' נטה להחמיר מטעם אחר: משום שאשה זאת אסורה ביחוד עם "בעלה", ומי שאסורה ביחוד אינה נעשה שומרת. אלא שבס' גן נעול פ"י הע' 60 דחה את דבריו, שאף שע"פ דין אסורים ביחוד, הרי מחשיבים את עצמם לזוג נשוי, וזיל בתר טעמא, כדלעיל.

7. סוף דבר, לענ"ד נראין דברי הגן נעול להקל במקום צורך ובנוכחות "בעלה". ובטח ישפיע בביקוריו, וחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, שסוכ"ס ישכנע אותה לעזוב את הגוי (או שיתרצה להתגייר כדת) ושלום על ישראל.

הראיתי את הנ"ל להרה"ג ר' גדלי' אבערלאנדער שליט"א, מחבר קונטרס קיצור הלכות יחוד, והסכים לדברי.