ביאור שיטת המהרי"ל לאכול ערובי חצירות בס"ג
שאלה
שלו"ב
בלקו"ש חט"ז בשלח ד הערה 40 מבאת את שיטת המהרי"ל לאכול את ערובי חצירות בסעודה שלישית (דלא כשיטת אדה"ז, כמבואר שם בהשיחה באריכות) "מפני שס"ל שברכת המוציא נוספת דסעודה שלישית (עם אכילת פת אז) מכריעה המעלה דאכילת פת דסעודת שבת (דלא כנ"ל ס"ג), כיון שגם לדעת אלו שאין חיוב פת בסעודה שלישית, באם אכל אז פת - מצוה קעביד", ע"ש.
ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים, שהרי במהרי"ל מבואר להדיא (מנהגים הל' שבת אות יג) לענין ערובי חצרות שבסעודה שלישית לא היה בוצע על לחם משנה, וא"כ איזה עוד מצוה מרויח בזה שבוצע עליו בסעודה שלישית מאם בוצע עליו בסעודת שחרית (כאשר בוצע בסעודה שחרית הרי עשה בו לחם משנה בערב, לחם משנה ביום, והאכילה גופא חלק ממצות סעודת שבת. ואם מחכה לסעודה שלישית הרי אין לו שום תוספת מצוה ע"ז [אלא אדרבה, לכ' יכול להיות רק חסרון, שהאכילה עצמה אינה ממש חיוב וכו' לכו"ע {וכמבואר גם במהרי"ל דהגם שס"ל שהעיקר שצריכים פת לס"ג מ"מ בערב פסח שחל בשבת מיקל וכו', הרי שנותן מקום לדיעות אלו}] - דוק ותשכח.)
יישר כח
תשובה
שאלה טובה שאלת.
ונקדים: א) מה כוונת הרבי במילים "מצוה קעביד" - איזה מצוה? כנראה משאלתך הבנת שהמצוה הוא לחם משנה. ולא היא. אלא מצות סעודה שלישית, היינו האכילה עצמה. ב) מהו ה"מצוה קעביד" שעל ידי פת? אי אפשר לפרש שבפועל הוא צריך לקיים מצות אכילה על ידי משהו, ואם כן כל דבר שיאכל הרי קיום המצווה היתה על ידה - אי אפשר לפרש כן, מפני שאלתך דאין עדיפות בהשארת הפת מסעודה ב' לג'. אלא הכוונה הוא שיש תוספת מצוה בסעודה כשמכבדה בפת. שגם אם לא חייבים בפת מ"מ הפת מוסיף בחשיבות והידור הסעודה. ג) באם היה אוכל הפת בסעודה שני' - לא היה מיתוסף בסעודה שניה עי"ז, כי בכל אופן היה מחוייב ועומד לאכול פת בסעודה שני', וגם בפועל יש לו כיכר אחר לבצוע עליו שהרי יש לו לחם משנה. נמצא שהפת דעירובי חצירות לא היה מוסיף במצות הסעודה שלו. משא"כ בסעודה שלישית הסעודה עולה בחשיבותה על ידי הפת.
[מה שהוספת בסוף שיש בזה חסרון שאין חיוב והבאת ראי' ממהרי"ל שי"א שאין חיוב פת בסעודה שלישית - הרי כאן הרבי דן בהדיא לפי שיטה זו כלשונו "שגם לדעת אלו שאין חיוב פת בסעודה שלישית כו'"].


