אמירת דברים שבקדושה כנגד שיער מגולה

שלום וברכה,

לדעת כ"ק אדמו"ר הצ"צ (אה"ע סי' קלט) אין המנהג בפועל משנה את הדין, ואדרבה כתב על מנהגים כאלו שהם "מנהג אותיות גהינם". לדעתו רוב רובם של הפוסקים פסקו כדעת רש"י שאפילו שערה אחת קטנה יש בה משום גילוי שער ונחשב ערוה באשה, שאסור לקרות ק"ש כנגדו. וחלק שם באריכות ובתוקף על דעת המהר"ם אלשקר שכתב להתיר הוצאת שערות קנטים במקום שנהגו כן, וכתב רבינו הצ"צ שזה מבוסס על דיוק קלוש בחידושי הרשב"א, והאריך לדחותו, ולהוכיח שכל הפוסקים ס"ל כנ"ל.

וזה מקצת לשון רבינו שם:

"נמצא מבואר דהכל סוברים כפרש"י דגם במקצת שערה היוצא חוץ לצמתה אמרינן שער באשה ערוה. וזה ממש כדברי המורה שהביא מהרמא"ל שאסר המנהג ההוא משום דשיער באשה ערוה. ואין לדחות ולומר דהמשנה והגמ' דשבת מיירי במקום שנהגו כן שלא לגלות שערות כלל. דזהו דוחק גדול דאם במנהגא תליא לא שייך לומר שיער באשה ערוה. . . א"ו לא שייך בזה מנהג להקל ח"ו דכיון דשער באשה ערוה כמו שוק באשה ערוה ולהאליה רבא חמור משוק, הנאמר שאם ינהגו לגלות שוקן בימי הקיץ זמן החום יהיה מותר שהרי נהגו כן [!?], ישתקע הדבר ולא יאמר דכיון שהוא ערוה לא מהני מנהג. ומנהג כזה הוא אותיות גהינם כמ"ש כה"ג בשל"ה". ע"כ. ועע"ש.

וכן כתב בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' לו) דאע"פ שלגבי המעט שער היוצא מצמתן נחלקו בזה והדין נקבע לפי מנהג בנות ישראל, מ"מ לגבי גילוי כל השער בודאי שאין זה תלוי במנהג כלל והוי איסור מדינא. אלא דאף לגבי הקצת שער מצמתן, כתב החת"ס דכיון שנהגו כל ישראל במדינותינו [אשכנז] להיזהר מאוד באזהרת הזהר אפילו על שערה אחת, ממילא הדבר נהפך למנהג קבוע שיש לו דין הלכה ואינו נעקר, וממילא אין שום קולא בזה, והוי ערוה ממש.

גם השדי חמד (אס"ד מע' ד' אות ב') חלק על על המקילים בזה, וכתב דלא היקל המהר"ם אלשקר אלא בקצת השערות היוצאות מצמתן, אבל לא בגילוי כל שער הראש, והביא דברי הצ"צ וחת"ס להלכה, וכתב שודאי הדין עמהם, ומדבריהם יתבטלו דברי המקילים. ע"ש.

וכן כתב בספר שבילי דוד (או"ח סי' עה אות ב) דאין הדבר תלוי במנהג המקום, ואין לומר דבמקום שנהגו נשים ללכת בגילוי ראש הדבר יהיה מותר, זה אינו, כיון דאין לדרוש טעמא דקרא, ושער באשה ערוה הוא דין ואינו תלוי במנהג כלל. וכתב דמהר"ם אלשקר לא כתב להתיר לפי המנהג אלא בשורה אחת קטנה של שערות, שיש מקומות שנהגו להתיר, אבל אף הוא לא התכוון להתיר יותר אף במקום שנהוג גילוי יותר. ע"ש.

וכ"כ בשו"ת וישב יוסף (יו"ד סי' א).

וכ"כ המשנ"ב (סי' עה סק"י) דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן. ע"כ. ע"ש.

וכ"פ החזון איש (מועד סי' טז סוף אות ח) כדעת המשנ"ב.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קצט, ח"י סי' רנג) פסק כדברי הצמח צדק הנ"ל, וכתב שראיותיו חזקות. ע"ש.

ואכן, בעל הערוה"ש (סי' עה ס"ז) כתב להיתר, וז"ל:

ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וז"ל כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור עכ"ל וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור [והרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי דין שיער וקול משום דס"ל דלאו לק"ש איתמר עב"י]. עכ"ל.

ובשו"ת אג"מ (או"ח ח"א סי' מב) כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על סברת הערוה"ש הנ"ל, ובזמנינו שרוב הנשים הולכות כך הרי זה שעת הדחק, ואף הביא ראיה מהגמ' לחזק דברי הערוה"ש, אמנם סיים שהיראי שמים יש לו להחמיר בזה, וז"ל:

ובדבר השער כיון שהוא שעת הדחק שאין מניחין באופן אחר יש לסמוך על המקילין הרי"ף והרמב"ם שאין השער ערוה לענין ק"ש ודברי תורה. ובזמננו שבעוה"ר רוב הנשים הולכות פרועות ראש אף שהוא באיסור כתב בערוך השלחן סי' ע"ה שאף להאוסרין נמי יש להקל מאחר דעכ"פ הא אין דרכן לכסות, וערוה לאיסור ק"ש ודברי תורה תלוי בדרכן לכסותו ממש ולא שהאיסור מחשיב למקום מכוסה. ולע"ד נראה ראיה גדולה . . ולכן בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. ויראי ה' יש להם להחמיר להפוך פניהם לצד אחר כשאומרים קריאת שמע וכל סדר התפלה וכשא"א יסגרו עיניהם דכיון שלעצמן יכולין להחמיר אין זה שעה"ד לפניהם. עכ"ל.

וכן פסק הבן איש חי (פר' בא אות יב) להקל וזת"ד: שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות ק"ש או להתפלל כנגדו, ואפי' אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר. ובספרי מקבצאל העלתי שהנשים של ערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות ק"ש כנגדן, כיון שכל הנשים דרכן בכך. ע"כ. וכ"כ הכף החיים (סי' עה אות טז-יז) להלכה כדברי הבן איש חי. ע"ש.

ובשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' יג) כתב על דברי הן איש חי: והנה אין ספק שמודה הרב ז"ל שהנשים הללו איסורא קא עבדי, שהרי דין פרוע ראש בנשים נשואות אסור מדאורייתא, כמבואר בכתובות (עב) ובכל הפוסקים. ואעפ"כ סובר שלענין לקרות ק"ש כנגדן משרא שרי, שהואיל ודרכן בכך ליכא למיחש להרהור ולא מטריד בהכי, וכ"כ הגרי"מ עפשטיין בערוך השלחן. ע"כ.

וסיים דבריו שם דהעיקר להלכה להקל לענין שער (ולא לענין שאר מקומות מגולים בגוף), מפני שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהרמב"ם והרי"ף, שמא הלכה כהבן איש והערוה"ש, והוי ס"ס בדרבנן, לפי הפוסקים שהביא שם דס"ל דגילוי שער אשה נשואה הוי איסור דרבנן. ע"כ. ע"ש.

אלא שכנ"ל, דעת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שהאיסור הינו איסור מה"ת ממש ושכן דעת רוב ככל הפוסקים ממש, ושאין להקל כלל משום המנהג. וכן דעת החת"ס לענין גילוי כל השיער שאין המנהג משנה האיסור מן הדין, וכן דעת השדי חמד, וכן דעת פוסקים נוספים שהובאו לעיל להחמיר, ועוד.