שנת חורבן בית המקדש

לפי יוסיפוס פלאוויוס ועוד מקורות מהאומות, החורבן היה בשנת ג'תת"ל - 70 למניינם, וכן כתבו התוס' ע"ז ט' ע"ב בד"ה האי מאן, וכתבו שם שגם רש"י חזר בו בערכין י"ג ע"א בד"ה רב אשי אמר.

אמנם, לשיטת הרמב"ם (הל' קדוה"ח פי"ט הט"ז, הל' שמטה ויובל פ"י ה"ד) ורש"י בע"ז (ט' ע"ב) החורבן היה בשנת ג'תתכ"ט – דהיינו בשנת 69 למניינם.

ידוע הסימן שמורידים כמניין חיים ממניין שמונים הנוצרים, דהיינו שהחורבן היה בשנת 68 למניינם, אבל זאת טעות לכו"ע.

נחלקו הראשונים אם מונים שנים ליצירה משנת התהו (מניין למולד בהר"ד - שבה אנו מונים היום, שבו העולם נברא בכ"ה אלוא בשנה א' ואדה"ר נברא בר"ה של שנה ב', וכן נהגו למנות בבבל, ומקורו בברייתא דשמואל הקטן) או לבריאת האדם (מניין למולד וי"ד, ויוצא שיצירת העולם הייתה בשנת אפס, ואדה"ר נברא בשנה א', וכך נהגו למנות בא"י). הרב מאזוז הציע שכנראה הטעות בסימן הנ"ל להוריד חיים ממניינם נוצר ע"י שהשוו שנת החורבן (לשיטת הרמב"ם) לחשבון וי"ד לתחילת מניינם לחשבון בהר"ד, וכך "הפסידו" שנה, ודפח"ח. אמנם, אין שום דעה שהחורבן הייתה בשנת ג'תתכ"ח וקס"ד כזאת מושללת מכו"כ מקומות בחז"ל.

והעיקר שיבנה ביהמ"ק בב"א.