Bentching when full from less than a k'zayis of bread
שאלה
If someone is on a GLP-1 and feels mamash completely full after less than a k'zayis of bread, would they bentch?
תשובה
No.
בשו"ת חת"ס או"ח סי' מ"ט מצדד שמי ששבע בפחות מכזית חייב בברהמ"ז. אך בכתב סופר סל"א חלק על אביו (בלי להביא דבריו), וכן פשטות משמעות השו"ע, וכן סתימת הפוסקים (אג"מ או"ח ח"א סע"ו – אלא שבשו"ת צי"א חי"א סי"ג דן בזה כספק עכ"פ ונפק"מ כשיש עוד ספק לחייבו, וכן דעת כמה מפוסקי זמננו, ואכמ"ל). אמנם, אם אכל כזית ביתר מכדי אכילת פרס ושבע, מצדד הפרמ"ג (א"א ר"י סק"א) שיכול לברך, אך מסיים בצ"ע, וכן במשנ"ב (סק"א) סתם שיברך אך בשעה"צ (סק"י) מסתפק בזה.
ויש לקשר זאת עם חקירת הגרעק"א הידועה בקטן שאכל כדי שביעתו והגיע למצוות טרם הספיק לברך, האם חייב לברך מה"ת? וכן חקרוה שרים לגבי גר שאכל כדי שביעה בגיותו ונתגייר בעודו שבע, האם חייב לברך? ולכאורה גם מי ששבע בפחות מכזית תלוי באותה חקירה (מנ"ח מצוה ת"ל) – האם שביעה בלי מעשה אכילה (שאין אכילה פחות מכזית) מחייב ברהמ"ז מה"ת? וסתימת הפוסקים שתרתי בעינן, ומקרא מלא דיבר הכתוב, ואכלת ושבעת ברכת (מנ"ח מצוה ת"ל סק"ב). ובדורנו שקו"ט בפוסקים במי שעבר ניתוח קיצור קיבה וכדומה (ולאחרונה בנוגע למי שלוקח זריקות GLP-1) ששבע בפחות מכזית ואינו יכול לאכול יותר בכדאכ"פ, האם יכול לברך ברהמ"ז ואם יש לו אפשרות לקיים מצוות אכילת מצה, ואכ"מ.
אמנם, אף לפי מה דקיי"ל דצריך מעשה אכילה ואין אכילה פחות מכזית, ורק בכזית לחם וגם שביעה מתחייב בברהמ"ז מה"ת, עדיין יש להסתפק אם הוא רק כשאכל עוד כזית לפתן, או שתה כזית (או אולי רביעית, ואכ"מ) יין, שרק בכגו"ד אמרינן שהשאר טפל לכזית, אך בלא זה בטלה דעתו אצל כל אדם, שלא מצאנו בש"ס שביעה בפחות מכביצה.
ומצאתי בשלחן הטהור (קמרנא) קפ"ד סק"ב שכתב כן בהדיא, אבל כל גישתו לסוגיית שביעה מחודשת מאוד כדרכו בקודש, ולא מצאתי כזאת בשאר פוסקים. ונפק"מ למעשה למי שאכל כזית פהב"כ ושבע, אם חייב לברך על לחם אחר, או מי שאכל פת ותו לא ושבע, ונסתפק אם בירך.
ועלה בדעתי הקלושה לפשוט מזה"ק ח"ב פרשת תרומה קנ"ג ע"א-ב:
פתח רבי חייא ואמר: ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך וגו'. וכי עד לא אכיל ב"נ לשבעא ויתמלי כריסיה לא יברך ליה לקודשא בריך הוא? אי הכי במאי נוקים ואכלת ושבעת ובתר וברכת? אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא כזית ורעותיה איהו עליה וישוי ליה לההוא מיכלא עקרא דמיכליה שבעא אקרי, דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אכילה לא כתיב, אלא רצון, ההוא רעותא דשוי על ההוא מיכלא שבעא אקרי, ואפילו דלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר, הא רעותא דשבעא שוי עליה, ובגין כך ומשביע לכל חי רצון, רצון כתיב ולא אכילה, ועל דא וברכת ודאי ואתחייב בר נש לברכא ליה לקודשא בריך הוא, בגין למיהב חדוה לעילא
אך לכאורה יש משמעות לשני הכיוונים, דברישא איתא "וישוי ליה לההוא מיכלא עקרא דמיכליה", משמע שהוא בצירוף דבר אחר, אך בסיפא איתא "ואפילו דלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר, הא רעותא דשבעא שוי עליה", משמע דבכזית לחוד סגי, ועצ"ע.
Sources
- •שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"י סע' א׳ ופרמ"ג (א"א סק"א)
- •שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ"ד סע' א׳ ומגן אברהם וט"ז שם
- •שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' ע"ו
- •משנה ברורה סימן ר"י סק"א ושער הציון סק"י
- •שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפ"ד ור"י
- •שולחן ערוך הרב או"ח סי' ר"י
- •שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' ג'
- •שו"ת ציץ אליעזר ח"י"א סימן י"ג
- •שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן מ"ט
- •שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן ל"א
