אם קדיש א' עולה לב' מתים
שאלה
האם מי שהוא חיוב ר"ל על אביו או אמו יכול לכוון בתפילתו ובקדישים גם לזכות נשמת מישהו אחר, או לאידך, באם קרהו אונס ואינו יכול להתפלל איזה תפילה, האם יכול לבקש ממי שהוא גם חיוב ר"ל, ויורד לתיבה בין כה, לכוון גם עבור אביו או אמו, או שצריך לשכור מישהו שאינו חיוב בעצמו לומר את הקדשים במקומו עבור אביו או אמו?
לכאורה יש להביא ראיה להקל מזה שמי שנטרו אביו ואמו בתכיפות ר"ל, והוא חיוב על שניהם, לא ראינו ולא שמענו שיהיה חיוב לשכור מישהו לומר קדיש עבור א' ההורים, אלא הבן מכוון לשניהם.
למעשה, שאלתי כמה מרבני אנ"ש בארה"ק וענו שאפשר לכוון לשניים, ועכ"ז עדיין לבי נוקפי. אשמח לקבל חוו"ד עם מקורות.
תשובה
שלום וברכה!
קטונתי מלחלוק על רבותינו שבארה"ק תובב"א, אך מכיוון שכת"ר ביקש שאביע דעה בכל זאת, הנה לענ"ד דעת הדיוט, יש דברים בגו שלבו נוקפו, ויפה יעשה באם ישתמט מליכנס לשאלה זו.
הנה ידוע מחלוקת הפוסקים באם קדיש א' עולה לב' מתים, עיין בשד"ח מע' אבלות ס"ק קנ"ז. הראשון שדן בזה הוא מהראנ"ח (שו"ת הראנ"ח ח"א סי' ע"ז), שדן במקרה שנשכר א' לומר קדיש ואחרי זה מת אביו, ומדמה זאת למי שקיבל על עצמו לצום בו"ה, ונפל בת"צ, שעולה לנדרו, וה"ה בנדו"ד שזכה בשכרו, שזכרון א' עולה לכאן ולכאן.
אמנם, הפוסקים דנו באם דבריו הם רק בדיעבד, שאינו חייב להחזיר הכסף, או שהוא לכתחילה. עכ"פ, למעשה הסכמת רוב פוסקים הוא שעולה לכאן ולכאן, הלא הם הא"ר קל"ב, והכנסת יחזקאל שם, והביה"ל מסיק שכן עיקר, בן איש חי דרשות לשה"ג דרשה ב' (אך בשו"ת תורה לשמה ס' תי"ב נקט גישה הפוכה, שבאמת אינו עולה בשלימות לשניהם, ורק כשאומר עבור אביו ואמו עולה לכאן ולכאן בלית ברירא), קצשו"ע כ"ו סט"ז, בני חיי חו"מ רע"א (כשמת אביו אחרי שהתחייב לאחר באגרא – כמו שנשאל הראנ"ח), עיקרי הד"ט או"ח ס"ג אות כ"ה ויו"ד הל' אבלות סל"ו אות כ"א, הלל אומר יו"ד ס' רנ"ח, שו"ת חלקת יעקב יו"ד סרל"ה, באר משה ח"ד סצ"ז, ציץ אליעזר ח"ז סמ"ט, שו"ת משנה הלכות חט"ו סכ"ה, יבי"א יו"ד ח"ח סל"ז, משפטי יוסף (מזרחי) חו"מ סל"ד, ועוד.
לאידך, בזרע אמת ח"ב ס' קמ"ח הסיק הפוך, שאינו עולה לכאן ולכאן, וכן הוא במג"א קל"ב סק"ב בשם מהר"נ, בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סס"א, שו"ת קרן לדוד ס' ל"ב, וכן משמע בכה"ח נ"ה סק"ל, וכן באג"מ יו"ד ח"א ס' רנ"ד כתב שמי שלוקח כסף עבור אמירת קדיש יכול לקחת מכמה אנשים, אבל לא יותר ממספר הקדישים שאומר, בכדי שיהי' לכה"פ קדיש א' לכל מת, וכן צריך להודיע לכל אלה שלוקח מהם, והסכים עמו בתשובות והנהגות ח"ג סנ"ז, ובדובב מישרים ח"ב סט"ו דן בזה והניח בצ"ע, וכן במנח"י ח"ג סקמ"ד מסתפק בזה.
אך דא עקא שרוב הפוסקים דנים לפי מנהג אשכנז, שרק אבל א' אומר כל קדיש, אבל לכאורה לפי מ"ש האריז"ל (שמונה שערים, שער התפילה ענין הקדיש, ע' נג, פע"ח שער הקדישים), שדווקא קדיש בתרא (דהיינו קדיש דרבנן אחרי פטום הקטורת, שהיה הקדיש האחרון בימיהים, שלא נהגו לומר קדיש אחרי עלינו) שייך ליתומים, שפועל עליית הנשמה מעשייה עד לג"ע בסוד תחיית המתים, ובפרט לפי הוראת רבותינו נשיאנו שלא לפחות מט"ז קדישים במשך מעת לעת (ע"פ הזהר שקדיש פועל לשעה ופלגא, ולמעשה מנהג חב"ד הוא לפחות י"ח קדישים), לכאורה יש יותר מקום להחמיר לשמור את כל הקדישים הנ"ל לע"נ אמו ע"ה.
ואולי יש לתלות בסיבת אמירת הקדיש, שמוקורו מהמעשה דרבי עקיבא (מס' כלה רבתי פ"ב, זהר חדש אח"מ מ"ט ע"ב), אך יש בזה כמה פירושים שעולים בכללות בקנה אחד אבל עדיין חלוקים בדקות:
אם הוא כפרה לחטאים (לדוגמה, בספר החיים פ"ח איתא שהוא כפרה לעוון חילול ה'), הרי לא יעלה על הדעת שזכות אחד יעלה לכאן ולכאן ויפרע ב' חובות באותם מעות.
אם הוא לזכות גרידא שברא מזכה לאבא כדברי האר"י ז"ל (שער התפילה שם), שאינו רק להצילו מדינה של גהנם אלא גם להכניסו לג"ע ולהעלותו מעלה אחרי מעלה, הרי כל קדיש מוסיף בזכויות, וכשמכוון לב' מתים, לכאורה הזכויות מתחלקות בשותפות כמו כל מי שמשתתף באיזה מצווה (הגם שיש מעלה בזה ששותף בכולה מעבר לחלקו הפרטי, כדברי כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א בנוגע לסיום הש"ס, שמכיוון שאינו יכול לגומרה לבד, הרי הוא כאילו כל אחד השלים את הש"ס, וידוע החקירה באם שותף יש לו חלק מסויים או שהוא שותף בכל, וכן בנוגע לשותפות יששכר וזבולון וכו', ואכ"מ).
הבא"ח (בבן איש חיל דרשות לשבת הגדול, דרשה ב') מסביר באו"א קצת, שהוא תיקון ותריס בפני הפורענות ומעלה את הנשמה וכו', ולכן מעלה ב' או ג' אנשים בחבל א'.
דברי הב"י והרמ"א ביו"ד רע"ו, שמגן ופודה מדינה של גיהינום, יכולים להתפרש בתרי אנפין, או שהזכות פודהו או כדברי הבא"ח שמגן מפני העונש. ויש לדמות למחלוקת הידוע בעניין צומות לתיקון חטאים במי שחטא כמה פעמים באותו חטא (כפי שדן בשו"ת תורה לשמה), כמובא באגה"ת, שי"א שחייב להשלים מס' התעניות לכל חטא וחטא, דומיא דקרבן חטאת שאין ב' קרבנות מכפרים על חטא א', וי"א שבפעם א' מתקן הפגם ומעביר הכתם שנוצר ע"י חטא זה. ונראה שכ"ק אדה"ז תפס כעיקר כשיטה הב' שבפעם א' נתכפר, אך בכ"ז נוקט "פשרה המקובלת" להשלים ג"פ מס' הצומות לכל חטא, אבל גם זה הוא בתור תיקון להעביר את הכתם שהתפשט מסטרא דא לסטרא דא ע"י שחטא ג"פ, אך יש לדחות שאינו ראיה לענייננו, ששם הוא דוגמת קרבן עולה שבה לדורון לאחר שריצה הפרקליט, ואכן בעולות ושלמים מצינו שקרבן אחד עולה לכמה חיובים – כמה חטאים, נדרים ונדבות, עולות ראייה ושלמי חגיגה – משא"כ חטאת ואשם שצריך קרבן לכל פעם שחטא, ואינו יכול לפרוע ב' חובות בקרבן א'.
ומה שרצה כת"ר להביא ראיה מאבל על ב' הוריו ר"ל, שאומר קדיש עבור שניהם, הנה כבר קדמו בעל כנסת יחזקאל (הובא בבאה"ט קל"ב), אך לאידך יש לדחות:
אין מביאים ראיה מאי אפשר לאפשר, והתם אין לו ברירה אחרת, שא"א לו להעדיף הורה אחד ולזלזל בכבוד ההורה השני ע"י מסירת הקדיש עבורו\ה לאחר.
אכן גם במצב כזה, י"א שעדיף לשכור אחר לומר את הקדישים בנוסף אליו או עכ"פ שיוסיף עוד קדיש א' (מהרש"ם ח"ב סכ"ט).
אוי"ל שבב' הוריו שאני, דהוי פלגא גופא, ועולה לכאן ולכאן. שו"ר שהגר"ש קלוגר כתב בתשובה הנ"ל לחלק שברא מזכה לאבא משום שאביו הביאו לעולם, והוא בשיתוף האם, ולכן עולה לכאן ולכאן, אך בסתם ב' מתים, אין עולה להם קדיש א'.
עכ"פ, בנוגע למעשה, אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם – הוראת כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א (שלחן מנחם ח"ה ע' רצ"ו), במענה לשאלה באם מי שאומר קדיש על אביו ר"ל ונפטר זקנו ר"ל, האם יאמר קדיש ויעלה לשניהם או ישכרו אחר לומר קדיש עבור הסבא, וכ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א ענה ש"כיון שיש מעלה באמירת נכד ... לגבי אחר, יאמרו הנכדים, וע"פ מ"ש באחרונים ... דקדיש א' עולה לב' מתים", ואח"ז מביא הזרע אמת ומחלק, שבנדון ההוא, השאלה הייתה באם יאמר הנכד או קרוב אחר, משא"כ הכא שאם לא הנכד, יצטרכו לשכור אדם זר לומר הקדישים.
והגם שיש מי שרצו ללמוד מכאן שא"צ לחשוש לשיטה שאין קדיש א' עולה לב' מתים, אך לענ"ד אינו ראיה, שכן יש ב' מעלות באמירת קדיש:
שבן, בן הבן, נכד, או עכ"פ קרוב אחר יאמר הקדישים.
שיאמרו בנפרד עבור כל מת, ולא יסמכו על זה שקדיש א' עולה לשניהם.
וכ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א מכריע שבאם צריך לברור בין אפשרויות אלו, אז העדיפות היא למס' 1 – שקרוב יאמר הקדישים אף אם יהיה באופן של קדיש א' עולה לב' מתים. אך לענ"ד, אין ללמוד מכאן כלל שלכתחילה יש לסמוך על דעה זו ולכוון לב' מתים.
ובפרט כשמדובר באב או אם, שבנוסף לגמילת הטוב שברא מזכה לאביו, הרי יש חיוב מה"ת של כיבוד אב ואם, ולפי דברי הזה"ק (חוקותי קט"ו ע"ב) הוא גדול יותר בפטירתם מאשר בחייהם, ושוברו בצידו – למען יאריכון ימיך גו', ובוודאי רוצה לקיים את המצווה באופן הכי מהודר, ולגמול טוב לאמו ע"ה, ככל הטובה אשר גמלתהו, באופן הכי מועיל ומרווח.
ויה"ר שיקויים הייעוד ובלע המוות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים, והקיצו ורננו שוכני עפר והיא בתוכם, בהתגלות מלכנו משיחנו תומ"י ממ"ש.
