אדר ראשון

---

[1] (הלכה 474)

שאלה: בשנה מעוברת מהו החודש הנוסף אדר הראשון או אדר השני?

תשובה: כתוב בתלמוד הירושלמי¹: 'אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת? מה ביניהון ..'.

וביאר הקרבן העדה: 'מיבעיא ליה איזהו מהחדשים תוס' חודש הראשון או חודש השני'.

ומביאה שם הגמ' בירושלמי ראיות שונות שהאדר הראשון הוא התוספת.

וכ"כ רש"י²: 'ימי אדר הראשון שאותו עושין עיבור לשנה'. וכ"כ התוספות שם³: 'אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אע"ג דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב ושפר באנפוי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת מ"ד ירח יומין אדר השני תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח'.

וכן בתוספות נדרים⁴ כתבו: 'וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור'.

א"כ ראינו שהחודש הנוסף הוא חודש אדר הראשון⁵.

שאלה: אדם שנולד בשנה בה יש רק חודש אדר אחד, ובשנה שנעשה בר מצווה ישנם שני חודשי אדר, מתי הוא נעשה בר מצווה?

תשובה: כתב הירושלמי⁶: 'רבי אבין אקרא⁷ לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעוברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין'.

רואים בדברי הירושלמי ש'אם נולדה תחלת אדר, ובשנה ג' נבעלה סוף אדר, אין בתוליה חוזרים, ואם אחר זה נמלכו בית דין כשהיו מקדשים על פי הראיה ועברו השנה וא"כ עדיין עומדת תוך ג' שנותיה, שוב חוזרים בתוליה⁸'.

וכתב הגהות מרדכי⁹: 'על עסק הנער שהגיע לי"ג שנה אם חדש העיבור בכלל נ"ל דודאי אינו מן המניין מדאמ' בירושלמי דחזרת בתולים תוך שלשה שנים לבתולה ואיחור סימנין תלויין בעיבור החדש של שנה דכתיב אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי, פירוש גומר ומסכים לב"ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין וגם הסימנין מאחרין לבא אם עיברו השנה לכן נ"ל דלענין כל דבר שבקדושה הן לתפלה הן לזימון אין משלים עד שיהא בן י"ג שנה וחדש העיבור בכלל. כדמשמע פרק השואל¹⁰ גבי ההיא דמרחץ וגבי משכיר בית לחבירו וכו'.

המהר"י מינץ¹¹ כתב: 'כיון דאדר הראשון הוא ודאי חדש העיבור מסברא יש לנו לומר אלו נולד בניסן ובשנת יג יהיה עיבור הדבר פשוט דאמרינן שבניסן יהיה בר מצוה ולא באדר, הכי נמי נימא דבאדר השני יהיה בר מצוה ולא באדר הראשון שהוא חדש העיבור ולא נקרא אותו אדר אלא שבט, ואלו קרא אותו שבט פשיטא שהיינו אומרים שהיה בר מצוה באדר כדפירש מאלו נולד בניסן, ה"נ ל"ש וכי בשביל קריא' שם שקראו לו אדר נכניס זה להיות בר עונשין ח"ו ולא נאמר נתעברה השנה נתעברה לו. הלא קריאת השם לאו משו"ה אתא אלא מפני שאדר הוא חדש האחרון לחדשים נתנו לו זה השם'.

וכך כתב הרמ"א¹²: 'ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני'.

אלא שהמהר"ש הלוי¹³ חלק על הרמ"א וכתב: 'וגם נראה לענ"ד דאם נער אחד נולד בשנה פשוטה בכך לאדר, ושנת י"ג הוא מעובר, לא יצטרך להמתין עד אדר ב' אלא באדר א' יהיה בר מצוה .. ועוד דהנער בהיותו בן י"ג שנים הוא בר מצוות ואין ראוי להחמיצו ולאחרו מקבלת עול מצוות עליו עוד חודש אחד, דאדרבה כל עוד שנוכל להכניסו בבריתו של עול התורה והמצות ראוי להכניסו ולמהר קץ זמנו. א"כ גם בנדון דידן נראה דכל עוד שיוכל למהר קיום מצותו ראוי לעשותו, דעיקר אדר הוא הראשון'.

אך להלכה נקטו הפוסקים כדברי הרמ"א, וכמ"ש הפר"ח¹⁴. אך יש שחששו¹⁵ גם לדברי מהר"ש הלוי וכמ"ש הרבי¹⁶: 'שלא נפסקה הלכה כמותו שמובן שזהו לחומרא [ואפשר גם לקולא במקום שיש עכ"פ חשש איזה שהוא], משא"כ בהנוגע להנחת תפילין. שבלא"ה הובא במג"א להניח שני חדשים לפני זה, ומובא בהיום יום שמנהגנו הוא להתחיל בשני חדשים קודם. ואפילו לפ"ד הרמ"א להתחיל להניח ביום הבר מצוה (שאין אנו נוהגים כזה כלל כנ"ל) עכ"פ כדאי להתחיל להניח חודש ויום א'¹⁷ לפני זה וכמובא באורחות חיים להרה"צ מספינקא סי' ל"ז'.

נראה מדברי הרבי שראוי לחשוש לדברי הר"ש הלוי, [וכן כתב שלא להתחיל להניח בתאריך זה באדר ראשון אלא להקדים, בפרט שבלא"ה מנהגנו להניח חודשיים לפני¹⁸].

א"כ העיקר להלכה הנולד בשנה פשוטה חוגג בר מצווה באדר ב', אך חוששים גם לדעה שהוא מחוייב במצוות מאדר א'

--------------

---

הערות:

¹ מגילה פ"א ה"ה ↩

² ר"ה יט, ב ↩

³ ד"ה אדר הסמוך לניסן ↩

⁴ סג, ב ד"ה והתניא ↩

⁵ אך ראה לקמן דברי המהר"ש הלוי, ותרומת הדשן סי' רצד, ודברי המג"א סי' תקסח סק"כ ↩

⁶ כתובות פ"א ה"ב ↩

⁷ תהילים נז ג ↩

⁸ מחצית השקל או"ח סי' נה ס"ק י ↩

⁹ יבמות רמז קטו-קטז ↩

¹⁰ ב"מ קב ↩

¹¹ שו"ת סי' ט ↩

¹² שו"ע או"ח סי' נה ס"י בהג"ה ↩

¹³ בשו"ת או"ח סי' טז, וראה מה שמביא שם מתרומת הדשן סי' רצד ↩

¹⁴ סי' נה ס"י ↩

¹⁵ ראה גם שו"ת בית שלמה אהע"ז סי' נו. שבט הלוי ח"ו סי' ט. ח"י סי' קה. ויען יוסף או"ח סי' לג. להורות נתן חי"ג סו"ס א, וראה גם הנסמן לעיל הע' 5 ↩

¹⁶ אג"ק חי"ד ע' תסד ↩

¹⁷ הארחות חיים הביא דברי שו"ת בית שלמה שם שכ': 'רק שדעתי שיתחיל איזה ימים או על כל פנים יום אחד קודם יום שנולד, שלא אתי למיטעי להורות כדברי ר"ש הלוי לצרפו למנין עשרה, עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד באדר שני, כדעת האחרונים שכדבריהם עיקר.' ↩

¹⁸ יש שלמדו ממכתב זה ונקטו שגם למנהגנו ראוי (שכל אלו שנולדו בשנה פשוטה וחוגגים בר מצווה בשנה מעוברת, באדר ב) לחשוש ולהתחיל להניח מחודש טבת. אך לכאורה אין הוכחה ממכתב זה, שכאמור מדובר שיחשוש לפחות להניח מחודש ויום לפני הבר מצוה, שבלא"ה המג"א הביא. וכן מנהגנו להניח חודשיים לפני הבר מצווה. ולכאורה כך גם נהוג אצל אנ"ש, להתחיל מחודש שבט ↩

---

[2] (הלכה 475)

בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הפוסקים שקטן שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, חוגג את בר המצווה שלו בשנה מעוברת בחודש אדר ב, (אלא שמחמירים לענין תפילין מאדר א).

שאלה: מה הדין כאשר אדם נולד בשנה מעוברת בחודש אדר א, ובשנת הבר מצווה ששלו ישנם שני חודשי אדר, מתי נעשה בר מצווה (שאלה זו רלבנטית השנה שאלו החוגגים בר מצווה, גם נולדו בשנה מעוברת).

תשובה: כתב מהר"י מינץ¹: 'וכן זה נראה לי דבר פשוט אם אחד נולד באדר ראשון ואחד באדר שני ובשנת שלש עשרה יהיה גם כן עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר הראשון והשני בשני ואמרי' סוף דינא כתחלת דינא והאי בדידיה והאי בדידיה'.

וכך גם נראה מפשטות דברי המחבר². וכ"כ הלבוש³.

אלא שהמגן אברהם⁴ העיר על זה וכתב: 'מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמ"ש בהג"ה וא"כ גם זה אעפ"י שנולד בשנת העיבור מ"מ אשתקד היתה שנה פשוטה ונעשה בן י"ב באדר סתם א"כ לא מלאו לו י"ג עד שנת אדר השני .. לכן נ"ל דנעשה בר מצוה באדר שני'.

אך בשו"ת שבות יעקב⁵ כתב על הדברי העולת תמיד ומג"א: 'זה גרם להם שלא עיינו במקור הדין דהגהות רמ"א שם והוא מתשובת ר"מ מינץ סי' ט .. וכ"כ הלבוש בסימן תרפ"ה והט"ז ביו"ד ס"ס ש"ו וכ"כ גיסי הרב בספר אליהו זוטא והשיג על עולת תמיד, ובודאי אלו ראה המ"א דברי ר"מ מינץ שהי' מקור דין זה לא הי' חולק .. גם בתשובת הר"ש הלוי חלק א"ח סי' טז פסק כן בפשיטות וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה ולמעשה מחותני הגאון המפורסם מהר"ד אפנהיים נר"ו אב"ד דק"ק פראג. והחולק בזה וסומך על דעת המ"א אינו אלא שגגת הוראה נגד רוב גדולי אחרונים: וגם אין לומר בכיוצא בזה דראוי להחמיר שלא להחשיבו כגדול עד שימתין עוד חדש ימים זה אינו דיותר טוב להקדימו לחיוב מצוות כי זריזין מקדימין למצות וכ"כ שם בתשובת הר"ש לוי וז"ל ואין ראוי להחמיצו ולאחרו מקבלת עול מצות עליו עוד חדש אחד דאדרבה כל עוד שנוכל להכניסו בברית של עול תורה והמצות ראוי להכניסו ולמהר קץ זמנו עכ"ל. וכיון שהדין זה ברור ויתד שלא תמוט דהנולד בשנת העיבור באדר ראשון נשלם שנתו באדר ראשון בשנה מעוברת'.

וכ"כ הבאר היטב⁶: 'וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה למעשה הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ"ל דלא כמ"א וכ"כ א"ז וכ"פ הפר"ח ע"ש'. וכן נקטו הפוסקים הלכה למעשה כדברי מהר"מ מינץ.

א"כ מי שנולד באדר ראשון הבר מצוה תהיה באדר הראשון, ומי שנולד באדר שני הבר מצווה תהיה באדר שני

שאלה: מי שנולד באדר של שנה רגילה, מתי עושה את מנהגי יום ההולדת בשנה מעוברת?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שאדר העיקרי הוא אדר שני [ורק שחוששים גם לאדר הראשון]. ולגבי ציון היום הולדת מצינו לגבי הרבנית חיה מושקא ע"ה שנולדה בכה אדר תרס"א שהיה שנה פשוטה, ובאג"ק של אביה כ"ק אדמו"ר הריי"צ⁷ ישנו מכתב מיום שלישי כג אדר ראשון תרצ"ג שם הוא כותב [בתרגום חופשי]: 'בת אהובה! ביום חמישי הבא יחול התאריך האהוב והנעים לכולנו של יום ההולדת הנעים והמאושר שלך ושלנו ..'. ושוב ישנו מכתב מעש"ק פ' שמיני כד אדר שני⁸ שבו כותב הרבי הריי"צ [בתרגום חופשי]: 'בשנה שבה יש אדר ראשון ושני, פורים האמיתי הוא באדר שני. יום ההולדת שלך האהוב והמאושר לנו הוא מחר כה אדר שני ..'.

גם בספר מעשה מלך⁹ מובא שכשהרבי נסע לאהל בשנה מעוברת לכבוד יום הולדתה של הרבנית נסע הן בכה אדר א, והן בכה אדר ב. וכך גם מסופר בספר בכל ביתי נאמן¹⁰: שנה אחת, הרים ר' זלמן גורארי' טלפון אל הרבנית ושאל: רעבצין, מתי יום ההולדת שלכם? באדר ראשון או באדר שני?". נענתה הרבנית ואמרה: 'גלייבט מיר, ראביי גורארי', איך וייס אליין נישט, איך וייס נאר אז מיין מאן פארט אויפן אוהל ביידע חודשים' (האמינו לי, ראביי גורארי', אני עצמי לא יודעת, אני יודעת רק שבעלי נוסע לאוהל בשני החודשים).

ובנוסף מובא¹¹ שבשנה מעוברת מכה אדר א עד כד אדר ב ראו שהרבי אומר גם את הפרק החדש וגם את הפרק הישן.

ובקובץ התקשרות¹² הביא הרמ"א זעליגסון רשימה מיחידות פרטית מחודשי אדר התשל"ג [בתרגום חופשי]: 'תתנהג בכל מנהגי יום הולדת הן באדר ראשון והן באדר שני, אף שלענין הלכה, צריכים להכריע איזה מהן הוא העיקר, אבל מכיון שזה ענין דמנהג - יכולים לקיים שניהם'.

א"כ ראוי לציין ולנהוג את מנהגי יום ההולדת בשני הימים גם באדר א וגם באדר ב, ובזמן שבאמצע לומר את שתי הפרקים הן את החדש והן את הישן.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ת סי' ט ↩

² שו"ע או"ח סי' נה ס"י ↩

³ סי' תרפה ס"א ↩

⁴ או"ח סימן נה סק"י. וקדמו העולת תמיד סי' נה סק"ה. וראה ג"כ בשו"ת מעיל צדקה בשם רבו מהר"א ברוידא. ובביאור סברתם ראה בשו"ת קנין תורה ח"ד סי' יא ↩

⁵ ח"א סי' ט ↩

⁶ ס"ק יא ↩

⁷ חט"ו ע' רב ↩

⁸ ע' רד ↩

⁹ פל"ה אות ז ↩

¹⁰ פי"ב ע' 410 ↩

¹¹ מעשה מלך שם אות ד וראה הליכות מנחם א פמ"ו הערה 17 ↩

¹² גליון תנג ↩

---

[3] (הלכה 476)

דיני חודש אדר - פורים (3)

שאלה: אמרו חז"ל¹ משנכנס אדר מרבים בשמחה, האם שמחה זו מתחילה כבר מאדר א או רק מאדר ב?

תשובה: בתלמוד הירושלמי מסכת מגילה² נאמר: 'ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמה מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר'. כלומר לפי פשטות דברי הירושלמי יוצא שפורים חל באותה שנה בחודש אדר א.

וכתב רבי יהונתן אייבשיץ³: 'אבל ידוע בירושלמי מסכת מגילה שאותה שנה - שגזר בו המן ימ"ש להשמיד ולהרוג עם יהודים - היתה מעוברת, והמן בדתו בי"ג בניסן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, אם תמנה מחודש לחודש הרי הוא באדר ראשון וגזירתו היתה על אדר ראשון, וידוע דמזל דגים משותף לשני אדרים. ולכך שמח כי מחמת שלא תקום צרה פעמיים, הא משה מת בירח אדר שני, כמבואר בגמרא דקדושין [דף לח א] .. וא"כ הגזירה שהיתה ר"ל באדר ראשון, לא שייך לא תקום צרה וכו' ומכל מקום רוע מזלה, כי מזל אחד משותף לשני אדרים, ולכך שמח שמחה גדולה: אבל באמת נכזבה תוחלתו, כי ידוע בגמרא בסוטה [דף יב ב] .. ובאדר ראשון נולד, ואם כן בממ"נ א"א להרוג לישראל, באדר ראשון מגין לידת משה, ואדר שני מת משה לא תקום צרה פעמיים, וזהו כפל מאמר חז"ל ז' באדר מת משה היינו אדר שני וז' אדר נולד היינו אדר ראשון וא"ש: והנה אף כי מחשבת המן היתה באדר ראשון, אבל אחר כך כשביטל מרדכי דתו ונהפך להרוג יהודים בשונאיהם, ציוה מרדכי על אדר שני, דדרשינן [מגילה ז, א] השנית - אדר שני, והיה טעמו להסמיך גאולה לגאולת ניסן, כי הוא הדבר שכתבתי, כי ימי מועדים קדושים מגינים למאוד, וזכות ניסן ומועדי ה' הם שהגינו, ולכך הסמיך גאולה לגאולה, ולכך פירש רש"י [תענית כט א] על משנכנס אדר מרבין בשמחה ימי פורים, ופסח ימי ניסן, להורות נתן על אדר שני דהוא סמוך גאולה לגאולה ובזה החודש דברו חז"ל'.

א"כ ראינו שאמנם מבאר את דברי רש"י שבא ללמדנו שהשמחה נקבעה על אדר שני דווקא [וכ"כ היעב"ץ⁴ כתב: 'שאלת עוד מה הזקיק רש"י שם בגמ' משנכנס אדר. לפרש ימי נסים היו פורים ופסח .. וי"ל עוד שרצה לרמז ג"כ. שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר שני'.]

אך מ"מ מדבריו של רבי יהונתן אייבשיץ מתבאר שהגזירה וההצלה היו גם בזכות אדר א,

ובדרך קרובה כתב החתם סופר⁵: 'ובדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס היה ראוי להתעבר עפ"י חשבון ונתכוון המן לגזור שמד בחדש אדר הראשון כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי"ג כדי שלא יגין זכות מרע"ה, שחדשו של מרע"ה הוא בשני כמ"ש מהריעב"ץ בסידור שלו ע"ש דהסתפקו במן שבכליהם מיום ז' אדר עד הקרבת עומר ע"ש, ומ"מ המן שמח שמחה גדולה שעכ"פ שם אדר הורע מזלייהו של ישראל אבל עכ"פ לא רצה לעשותו בחדשו ממש שלאחר יגין זכותו, אי נמי משום שהיו המילואים בכ"ג אדר הסמוך לניסן שבאחד בניסן הוקם המשכן ובאדר שלפניו היו מילואים והיה ירא שיהיה זכות לישראל בו, וכשגברו מרדכי ואסתר לא עיברו אותו השנה כדי שיארע חדש המלחמה בחדשו של מרע"ה ועל כן הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים, אמנם העיקור בשני משום מסמך גאולה לגאולה וק"ל'.

וכ"כ בסיום תשובה⁶: 'ואחתום בברכה א"נ פ"ב כאור בקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה לסדר ושכנתי בתוכם תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ'.

א"כ לדבריהם יש טעם גדול לשמחה גם באדר ראשון.

וכן מצינו עוד מהאחרונים שכתבו כך למעשה וכמ"ש בספר עבודת אהרן⁷ כתב: 'ובשנת העיבור, כיון דקי"ל בשו"ע דיום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית וכן קי"ל דנוהגין קצת להרבות בסעודה בימים האלו, א"כ חשבינן זאת לימי ניסים, וממילא מרבים (בשמחה) משנכנס אדר ראשון'.

ולמעשה הרבי כותב במכתב: 'אמרו רז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, וי"ל שהוא מאדר ראשון. וזכר לדבר, אם שאינה ראי' גמורה: א) ממה שלא מנו בסוגיית אין בין אדר ראשון כו' (מגילה ו, ב) גם זה⁸. ב) נס דפורים תלוי בזה דבאדר נולד משה, וראה בסוטה (יב, ב) דיש אומרים שנולד באדר ראשון'.

וכך כותב הרבי⁹ (תרגום חופשי): 'נמצא שגם משנכנס אדר ראשון צריך להיות הענין דמרבין בשמחה .. אע"פ שכמובן אי"ז בדומה למרבין בשמחה שבאדר שבו חלין ימי הפורים ממש ..'.

גם בשיחות של שבוע פרשת תרומה תשנ"ב הזכיר הרבי¹⁰: 'להוסיף ולהרבות בדברים המשמחים .. באופן דמוסיף והולך ואור ושמח בכל יום ויום מב' חדשי אדר, להוסיף בכל יום בעניני שמחה..'.

ולהעיר ממ"ש רבי אליעזר אשכנזי בהקדמה ליוסף לקח על המגילה: 'ויותר מדברי תורה עשו חיזוק לדבריהם להיותם נעשים ונזכרים,לקרא המגלה בשמחה ובשירים, בכל שנה ושנה זריזים ונזהרים, ובשנת העיבור בשני אדרים, צוו לשמוח זקנים עם נערים על כן קראו לימים האלו פורים'.

א"כ ראינו שראוי להרבות בשמחה משנכנס אדר ראשון¹¹.

--

---

הערות:

¹ תענית כט, א ↩

² פ"א ה"ה ↩

³ יערות דבש ח"ב דרשה ב ↩

⁴ בשאילת יעבץ ח"ב פח, וראה גם בתשובה מאהבה ח"ב סי' שא, ובשו"ת שבט הלוי ח"י סי' קה ↩

⁵ שו"ת ח"א סי' קסג ↩

⁶ ח"ה סי' כ ↩

⁷ לר' אהרן יוסף פיינזילבער וורשא תרנ"ד עמ"ס תענית ב'בספר נכתבים' אות טו ↩

⁸ וראה מגן אברהם סי' תקסח ס"ק כ ↩

⁹ לקו"ש חט"ז ע' 344 ↩

¹⁰ תו"מ תשנ"ב ח"ב ע' 297 ↩

¹¹ ראה ג"כ נטעי גבריאל פורים פי"א דין א ↩

---

[4] (הלכה 477)

שאלה: אדם שיש לו יארצייט באדר רגיל, מתי עליו לציין את זה בשנה מעוברת באדר א או ב¹?

תשובה: יש מהראשונים שנטו לומר שיתענה באדר הראשון וכמ"ש המהרי"ל¹: 'ויום שמת בו אביו אם יש להתענות באדר הראשון או השני, על דבר זה שאלו את רבותינו באושטרייך ולא הושווה דעתם, יש שהורה בראשון ויש בשני. ואני איני כדאי להכריע אלא דיש קצת להביא ראייה מפטירת משה רבינו ע"ה דמתענין בראשון .. ועוד ראייה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והאי כנדר דמי, דסתמא, אדר הראשון אליבא דרבי יהודה סוף פרק קונם יין דבשטרות כותב אדר סתמא, וקיי"ל כוותיה לגבי רבי מאיר .. ופ"ק דמגילה אי לאו משום מסמך גאולה לגאולה ושאר דרשות אשר שם היו מקדימין לעשות פורים בראשון. ומיהו התם איכא טעמא אין מעבירין על המצות כדאיתא התם. ועוד כי היכי דבשבט לא מספדינא כלל אע"ג דבשנה מעוברת, הכי נמי נימא באדר ראשון כיון דאדר סתמא איקרי אליבא דרבי יהודה כדלעיל. ועכ"ז ראיתי בשכבר בספר חסידים שאחד מת אביו באדר ראשון בשנה מעוברת והיה מחמיר בשנה פשוטה לומר קדיש גם בשבט או להיפך, [שכחתי]'.

ועד"ז כתב בתרומת הדשן²: 'שאלה - מי שנפטרו הוריו באדר בשנה פשוטה כשיגיעו שנות העיבור באיזה אדר יצום ויאמר קדיש וברכו בראשון או בשני? תשובה: יראה דיעשה בראשון, ונקטינן האי טעמא משום דענין זה דומה למי שנדר .. ובנדרים הנודר לעשות דבר פלוני באדר יעשה באדר הראשון .. ונדון דידן לא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה, לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון, וכ"ש אם נפטר בשנת העיבור בראשון שיעשה לעולם בראשון. אמנם בהא מודינא דאם נפטר בשנת העיבור בשני שיעשה לעולם בשני וק"ל'.

ובדומה כתב מהר"י מינץ³: 'ומה שאני נוהג להורות לשואלי על התענית מיום שמת בו אביו או אמו אם יתענו באדר הראשון או בשני, שיתענו בראשון. וכן נהגתי להורות מימי קדם מטעם שאפרש ואח"כ ראיתי בתשובת שאירי ההרר"י ווייל .. ולי נראה דיום שמת בו אינו בכלל נדרים שאדם נודר .. אלא במנהג תליא מילתא .. וכיון דמנהגא הוא אמרינן כאשר נהגו כן הוא .. ולכך מסתברא לי טעמא דידי דסברא לומר דזה המנהג בא או משום דביום שמת בו אבא או רבו איתרע מזליה או משום כפרה לאביו או רבו .. וכיון דמהאי טעמא נהגו להתענות או מטעם כפרת אביו או מטעם שניהם ראוי וסברא לומר דמי שמת אביו או אמו או רבו באדר בשנה פשוטה ובשנה שאחריה עיבור פוסק מלומר קדיש בשבט דלא לשויי' רשע כי משפט רשעים י"ב חדשים .. וא"כ מי שנפטר בשנה פשוטה אם נתעברה השנה אח"כ נגמר דינו ומשפטו באדר הראשון וא"כ שם שייך התענית והקדיש וכן בכל שנה .. ולכך יש לחלק בין ענין תענית לעניין בר מצוה. ואיפשר אם הייתי יודע מתחילה תשובת מהררי"ו ז"ל הייתי משיב לשואלי יש מורים כך וי"א כך והייתי מניח הברירה להם, ואני הנלע"ד כתבתי'.

אך יש ראשונים שכתבו שהעיקר להתענות באדר ב וכמ"ש המהר"י ווייל⁴: 'כשיבא יום שמת אב או אם באדר שמעתי שהורה מהר"י מולין לצום בשתיהן, אבל נראה שיש לצום באדר השני ולא בראשון דאמרי' בנדרים הנודר עד אדר אם לא ידע שהשנה מעוברת עד אדר הראשון ואם ידע שהשנה מעוברת עד אדר השני וה"נ הכא ידע בגו"ח י"א י"ד י"ז י"ט, ואני רגיל להורות כמו מהר"י ז"ל'.

א"כ ראינו שבדבר זה התלבטו הראשונים יש שכתבו שינהגו דיני יארצייט באדר א', ויש שכתבו שינהגו באדר ב' ויש שכתבו לנהוג בשניהם.

ולהלכה כתב המחבר⁵: 'כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'.

אך הרמ"א כתב: 'וי"א דיתענה בראשון, אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני, וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם'.

וכתב המגן אברהם⁶: '.. מדאמרי' בתענית דף יח ע"א לחדש מעובר ופרש"י דהשנה מעוברת כו' משמע להדיא דנוהג באדר שני .. א"כ גם יום שמת בו אביו יש לנהוג בשני ובתרומת הדשן מביא ראיה לנהוג בראשון מדאמרי' פ"ק דמגילה דקריאת המגילה בשני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף משמע דאי לאו האי טעמא עבדינן בראשון ע"ש, ובתשו' מהרי"ל סי' ל"א דחה ראי' זו משום דבמגילה ס"ד למיעבד בראשון דאין מעבירין על המצות ע"כ ובגמ' משמע דאי לאו קרא הוי עבדינן פורים בתרוויהו ע"ש .. ועוד די"ד וט"ו אסורים בהספד ותענית בשניהן לכן מדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג א"צ לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענות בשניהם כנ"ל ..'.

א"כ המחבר כתב לציין באדר ב'⁷, אך הרמ"א כתב באדר א'⁸, ושיש מחמירים בשני האדרים, המג"א נוטה לומר שמדינא צריך בשניהם⁹.

ולמעשה העיקר כדברי הרמ"א לנהוג באדר א', אך יש מרבני אנ"ש¹⁰ שהורו להחמיר לנהוג במנהגי היארצייט גם באדר א וגם באדר ב (אלא שבאדר ב אין לו קדימה על אחרים).

---

הערות:

¹ הטעמים שהזכירו הפוסקים דלקמן לציין את היארצייט באדר א [הם גם לפוסקים שאדר העיקרי הוא אדר ב' ושלכן רוב הפוסקים נקטו שבר מצווה הוא באדר ב, כי שם צריך יג שנים שלמות. ו]הם: א) מצד דיני נדר אולי קיבל ע"ע תענית ומנהגי היארצייט לחודש אדר א. ב) אין מעבירין על המצוות. ג) בשנה הראשונה נגמר דינו אחרי אחד עשר חודש באדר א. (כמו"כ ישנם פוסקים שפסקו כך גם לגבי בר מצווה לחוש לאדר ראשון, כמבואר בהלכה מס' 474) ↩

² שו"ת סי' לא ↩

³ סי' רצד ↩

⁴ שו"ת סי' ט ↩

⁵ חידושי דינין והל' סי' ה ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' תקסח ס"ז ↩

⁷ שם סק"כ וראה גם מ"ש בסי' תקפ ס"ק ח ↩

⁸ וכ"כ החת"ס שו"ת חאו"ח סי' קסג ↩

⁹ ראה גם רמ"א יו"ד סי' תב הי"ב, וראה גם ערוך השלחן סי' תקסח סעיף יג-יד ↩

¹⁰ וראה גם ש"ך יו"ד סי' תב ס"ק יא ממהרש"ל ↩

¹¹ ראה התקשרות גליון רצג ע' 20 הערה 20. ספר המדריך (גרליק) פע"ג אות ג ע' 294 ↩

---

[5] (הלכה 478)

/ בר מצוה בשנה שהתאריך המקורי לא קיים (1)

שאלה: אדם שנולד בל' שבט - א' דר"ח אדר בשנה פשוטה, ושנת הבר מצווה שלו היא שנה מעוברת, מתי הוא נכנס לעול מצוות האם בל' שבט, או שחוששים שיום הולדתו קבוע ל-א' דר"ח אדר, ובשנה מעוברת [מכיון שאדר ב' הוא העיקר] הוא א' דר"ח אדר ב?

תשובה: שאלה זו קשורה גם לתאריכים אחרים בהם יש שינוי בשנת הבר מצווה משנת הלידה, כדלקמן.

א) נולד בא' כסליו בשנה שחודש חשוון הי' חסר, ובשנת הבר מצווה חודש חשוון מלא ויש ל' לחודש:

כתב הב"ח¹: 'על דבר הנער שנולד בר"ח טבת, ואירע בר מצוה שלו בר"ח טבת שהוא יום הראשון דיום ר"ח טבת אם מותר להתפלל ערבית בליל שבת שהוא יום ראשון דר"ח טבת .. ואעפ"י שהשנה שהנער נולד בו בר"ח טבת היתה חסרה ועכשיו השנה שלימה לית לן בה'.

והובאו דבריו בהגהות רבי עקיבא איגר²: 'ואם כשנולד בר"ח כסליו היה חשון חסר ועכשיו ב' ימים ר"ח כסליו, נעשה בר מצוה ביום א' דראש חודש כסליו. כ"כ הב"ח'. וכ"כ למעשה בדרך חיים³. ובמשנה ברורה⁴.

א"כ נראה ששיטת הב"ח וסיעתו שר"ח נחשב כתאריך בעצמו, [ולכן גם הנולד בשנה שהיה רק יום א ר"ח, ובשנת הבר מצווה ישנם שני ימי ר"ח, נחשב כגדול מיד בליל א דר"ח, למרות שהוא ל' מחודש העבר], אלא שכפי שיתבאר לקמן, לכאורה י"ל שהלכה זו איננה מוסכמת על המג"א ואדמו"ר הזקן.

ב) נולד בל' חשוון בשנה שחשוון מלא, אך בשנת הבר מצווה חודש חשוון חסר ואין ל' חשוון:

במקרה ומדובר במצב שנחסר יום כגון שנולד בל' חשוון ובשנת הבר מצווה שלו חודש חשוון חסר, ויש רק יום אחד ר"ח כסליו, כתב המג"א⁵: 'ומי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום א' צ"ע אם נעשה בר מצוה כ"ט לחשון דהא משמע בנדרים דף ס' דבאמת יום ראשון של ר"ח הוא יום ל' לחדש העבר, אלא שבלשון בני אדם קוראין אותו ר"ח וכן באהע"ז סי' קכ"ו ס"ו יש דעות שונות, ומ"מ נ"ל דלא נעשה בר מצוה עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט יום מחשון דבעינן י"ג שנים שלימים כנ"ל ועמ"ש סי' תקס"ח ס"ז'. [ועד"ז כתב אדמו"ר הזקן⁶].

א"כ מי שנולד בל' חשוון בשנה שחשוון מלא, אך בשנת הבר מצווה חודש חשוון חסר ואין ל' חשוון נעשה בר מצווה רק בא' כסלו.

אלא שנראה מדברי המג"א ואדמו"ר הזקן כאן שהם חולקים על דברי הב"ח הקודמים כיון שמשמעות דבריהם נראה שאין להחשיב את א דר"ח כתאריך בפני עצמו של ר"ח, וכפי שכתב האליה רבה⁷: 'ולי היה נראה לדעת מג"א הנ"ל דלא נעשה בר מצוה עד יום שני דר"ח, דיום א' דר"ח נחשב יום שלשים דחדש העבר'.

אלא שמצינו בפוסקים שכתבו שיתכן שאין כאן מחלוקת, וכפי שמסיים האליה רבה: 'ויש לחלק קצת'. וכ"כ הפרמ"ג⁸ שהמג"א יכול להתאים עם הב"ח, וז"ל: 'ואם ר"ח כסליו היה יום א' וחשון חסר כשנולד, ועכשיו ב' ימים כסליו, עיין אליה רבה בשם הב"ח דנעשה בר מצוה ביום א' דר"ח כסליו. ואף למ"א י"ל יום שלושים לחשון הוא, מ"מ י"ל דמודה המ"א להב"ח דנעשה בר מצוה ביום א' דר"ח כסליו, יע"ש'⁹.

ומכיון שיש צד לבאר את דברי המג"א¹⁰ [ועפ"ז גם את דברי אדמו"ר הזקן] שיתאימו לדברי הב"ח הנ"ל, ע"כ לכאורה יש לחשוש לחומרא לדברי הב"ח, שר"ח הוא שם תאריך בפנ"ע. [ולכן הגם שלא נחזיקו לגדול בדבר שהוא להחמיר כגון להיות ש"ץ להוציא אחרים וכדומה, אבל לא להקל כגון לענין חיוב תפילין וכדומה].

ג) נולד בל' שבט, ובשנת הבר מצווה היא שנה מעוברת:

עד"ז [שר"ח נחשב כתאריך עצמי¹¹] כתב גם בשו"ת בנין ציון¹² אודות הנולד בל' שבט: 'וע"ד הספק של מעכ"ת נ"י במי שנולד ביום א' דר"ח אדר בשנה פשוטה ונעשה בר מצוה בשנת העבור לענ"ד נראה פשוט דלא נעשה ב"מ עד א' דר"ח אדר שני וכמו שנוטה לזה גם דעת מעכ"ת נ"י .. דשני ימי ר"ח לא חשבינן רק כיומא אריכתא ..'.

ולדבריו הנולד בשנה פשוטה בא' דר"ח אדר (שהוא ל' שבט), והגיע לגיל מצוות בשנה מעוברת עליו לחשוש שנכנס לעול מצוות רק בא' דר"ח אדר ב'.

אלא שהרבה אחרונים חלקו עליו ונקטו בפשיטות שנעשה בר מצווה בל' שבט וכ"כ¹³ בשם מהרי"ל דיסקין והגר"ש מסלנט. וכ"כ בלהורות נתן¹⁴: 'אבל כשנולד ביום א' דר"ח אדר דהוי בגדר ל' שבט ושייך לחודש שעבר וכמש"כ המג"א הנ"ל, ועדיין לא התחיל אדר, א"כ נעשה בר מצוה בל' שבט שהוא א' דר"ח אדר א'¹⁵.

ובפרט לדעת המג"א ואדמו"ר הזקן שכנ"ל לכאורה לא לומדים שר"ח יש לו גדר עצמאי כדברי הב"ח [אלא רק שמכיון שיש מהפוסקים שכתבו שיתכן שלא נחלקו לכן יש לחשוש לחומרא לשי' הב"ח, א"כ בנדו"ד שבלא"ה יש צד לומר שאדר הוא אדר א'¹⁶], דינו שנעשה בר מצווה בא' דר"ח אדר א'.

א"כ ראינו שנחלקו האחרונים בנולד בתאריך ל' שבט, האם בשנה מעוברת נעשה בר מצווה בל' שבט או ב ל אדר א', והעיקר להלכה שנעשה בר מצווה בל' שבט.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ת הב"ח הישנות סי' קמה ↩

² סי' נה ↩

³ סי' כח סק"ד ↩

⁴ סי' נה סקמ"ה ↩

⁵ סי' נה ס"ק י ↩

⁶ סי' נה סי"ג ↩

⁷ סי' נה סק"ט ↩

⁸ א"א סי' נה ס"ק י ↩

⁹ אך ראה מ"ש הבירור הלכה עמ' קלב (וכ"כ בקובץ אוצרות ירושלים, חמ"ו עמ' תשלב) שהמג"א חולק על הב"ח ↩

¹⁰ הדברים מתאימים גם לדברי המג"א בסי' תקסח סוף ס"ק כ. לפי גירסת המחצית השקל. (אך יש גירסאות אחרות בדברי המג"א שם) ↩

¹¹ אך ראה בבירור הלכה עמ' קלד שיש לבאר דברי הב"ח באופן אחר, ושאין ללמוד מזה לנדון של ל שבט ↩

¹² סי' קנא, וכ"כ בשו"ת יד יצחק ח"ג סי' נד ↩

¹³ בספר מבן שמואל סי' ו ↩

¹⁴ שו"ת חי"ג סי' א ↩

¹⁵ וראה בשבט הלוי ח"י סי' קה שכתב: *'לענ"ד דנעשה גדול ביום ל' שבט א' דר"ח אדר א', מעיקר ההלכה עכ"פ*, והוראת הבנין ציון במחכתה"ג אינה מובנת .. *ע"כ בודאי מעיקר הדין הוא נעשה בר מצוה ביום ל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', וכבודכם מסרו לי דכך הורו גאוני ירושלים בימי הגאונים מהרי"ל דיסקין זי"ע, והגר"ש סלאנט זי"ע. ואמנם כדי לחשוש להגאון בעל בנין ציון ודעמי' כדאי להחמיר* שלא להחזיקו לגדול בדבר שהוא להחמיר כגון להוציא אחרים וכדומה, אבל להקל שלא להחזיקו לגדול כגון לענין חיוב ככה תפילין וכדומה הדבר נוטה לדעת הסוברים דמל' שבט א' דר"ח נעשה גדול כנ"ל'. וראה גם בהלכה ברורה סי' נה אות כח ↩

¹⁶ וא"כ יש בו את שני הנקודות שבתאריך א. ל' שבט, ב. אדר"ח. או י"ל באופן אחר שלדעת המג"א ואדה"ז (אינו שר"ח הוא התאריך בפנ"ע, אלא ש)אין העיקר בכניסה לבר מצוה להגיע לתאריך בו הוא נולד, אלא העיקר שיעברו עליו יג שנה. וא"כ הנולד בל' שבט, כאשר עברו כט ימים משבט נעשה בר מצווה, ואינו ענין כלל לר"ח אדר. וראה גם שו"ת אהל יהושע סי' קח ↩

---

[6] (הלכה 480)

/ בר מצוה בשנה שהתאריך המקורי לא קיים (2)

בהלכה מספר 478 למדנו את מחלוקת הפוסקים האם ר"ח נחשב כתאריך עצמאי, וזה נפק"מ לעוד שאלה כדלקמן:

שאלה: אדם שנולד בשנה מעוברת בל' אדר ראשון, וכאשר נעשה בן יג זה שנה פשוטה בה יש רק כט ימים בחודש אדר. מתי הוא נכנס לעול מצוות וחוגג את בר המצווה?

תשובה: כתב בשו"ת הלכות קטנות¹: 'אשה שלא בכרה, וילדה תאומים א' פטר רחמה בכ"ט דאדר ראשון, וא' בר"ח אדר שני שזה נכנס לכלל שנותיו חודש א' קודם חבירו'.

כלומר לדברי ההלכות קטנות התאום שנולד מאוחר יותר - בל' אדר א [א' דר"ח אדר ב] יהי' בר מצה בל' שבט, חודש לפני זה שנולד יום לפניו בכט אדר א, שהבר מצוה שלו תהי' רק בכט אדר.

וכן נראה מדברי המג"א (לפי גירסת המחצית השקל)² שכתב לגבי יארצייט³: 'ואם מת ביום ראשון דר"ח אדר שני יתענה לשנה הבאה ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו. דלעולם אדר עומד תחת אדר שני'. (אלא שבדברי מג"א אלו ישנם גרסאות וביאורים שונים).

ועד"ז כתב בשו"ת בנין ציון⁴: 'מה שכתב הש"ע (בסי' נ"ה) דינו במי שנולד בכ"ט אדר ראשון ואחר באחד לאדר שני ונעשו ב"מ בשנה פשוטה שאז מי שנולד בכ"ט צריך להמתין עד כ"ט ומי שנולד באחד לחדש נעשה ב"מ באחד לחדש משמע בפי' שאם הי' נולד הראשון בל' לאדר ראשון אז פשיטא דנעשה ב"מ בשנה פשוטה ביום ראשון דר"ח אדר ולא אמרינן דלא נעשה ב"מ עד ל' לאדר שהוא ר"ח ניסן אע"כ דשני ימי ר"ח לא חשבינן רק כיומא אריכתא'.

וכ"כ עוד פוסקים רבים⁵ שנעשה בר מצווה בל' שבט. אמנם בשו"ת מנחת יצחק⁶ הגם שהסכים כך מעיקר הדין שנעשה בר במצוה בל' שבט אך סיים: 'ומ"מ בנוגע לקולא יש עוד להתיישב'⁷.

אך שכפי שראינו בהלכה מס' 478 שלכאורה מדברי המג"א ורבינו נראה שבעיקרון אין להחשיב א דר"ח כתאריך בפנ"ע, וא"כ זה שנולד בל' אדר ראשון, אין לו שייכות עם חודש שבט, אלא נולד אחרי שעברו כט יום מחודש אדר א', א"כ כשם שהנולד בכט אדר ראשון מונה בשנה פשוטה כט ימים מחודש אדר⁸, כך לנולד בל' אדר לא מלאו י"ג שנים שלימות מיום אל יום עד אחר שיעברו כ"ט יומין שלמים מאדר כמו שנולד אחר שעברו כבר כ"ט יום. וא"כ רק בא' ניסן יהיו לו יג שנה מלאים.

ויש גם מהאחרונים⁹ שכתבו כך להלכה שנעשה בר מצווה בא' ניסן.

[אלא שכפי שראינו יש המבארים גם בדעת המג"א [וא"כ כך הוא גם בדעת אדמו"ר הזקן] שגם מסכים שר"ח הוא כתאריך בפנ"ע, ולכן יש לחוש לזה לחומרא. ובנדון דידן לחשוש לדעה שנעשה בר מצווה באדר"ח אדר, שהוא ל' שבט¹⁰].

א"כ ראינו שישנם דעות שונות באחרונים לגבי הנולד בל' אדר א ושנת הבר מצווה שלו היא שנה פשוטה, שי"א שנעשה בר מצווה בל' שבט, י"א בא' אדר וי"א בא' ניסן, ולכאורה יש לנהוג לחומרא. אלא ששמענו בשם הגרמ"ש אשכנזי¹¹ שאמר שמקובל לפסוק שהנולד בל' אדר א נעשה בר מצווה בל' שבט¹².

---

הערות:

¹ ח"ב סי' קעד ↩

² או"ח סי' תקסח ס"ק כ, אך ראה באהל יהושע ח"ב סי' קח, ביאורים אחרים בדברי המג"א ↩

³ אמנם יארצייט שונה מבר מצווה, שבו יש לקבוע תאריך ששייך ליום הפטירה (וראה גם הלכה מספר 477 הע' 1, וע"כ גם אין ללמוד מהוראות רבנים לגבי מנהגי יום הולדת) משא"כ בר מצווה שעיקרו שצריך שיעברו עליו יג שנים, ולא קביעות תאריך מסוים, מ"מ מצינו כמה מהפוסקים דלקמן שלמדו וציינו כמקור את דברי המג"א ↩

⁴ סי' קנא ↩

⁵ ראה שו"ת משפטיך ליעקב סי' יג. ובשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' ח. אלא שבח"ח סי' ז הביא שרב אחד הביא סיוע לדבריו, אך: 'מ"מ שינוי קצת יש, דלפמ"ש הרב הנ"ל, הבר מצוה בשנה פשוטה ביום א' דאדר, היינו ביום ב' דר"ח, ולפי המבואר במנח"י שם הבר מצוה ביום א' דר"ח אדר כנ"ל'. שו"ת אבן ישראל (פישר) ח"ט סי' סג ע' נו. הלכה ברורה או"ח סי' נה דין כח ↩

⁶ ח"ו סי' ח ↩

⁷ וראה גם שו"ת ויען דוד ח"א סי' יא, וראה שם לגבי לעלותו לתורה ↩

⁸ או מצד שחוששים שאדר ראשון עיקר (ראה חכמת שלמה סי' נה ס"י), או מצד שאדר פשוטה כולל שניהם, או מצד שיש לו למנות ימים שאחרי חודש שבט ↩

⁹ ראה בשו"ת בנין אב ח"א סי' א, ובשו"ת להורות נתן חי"ג סי' א ↩

¹⁰ אלא שלגבי הנולד בל' שבט כתבנו שיש עוד טעם למה שלא יקבע בר"ח אדר ב, משא"כ בנדו"ד ↩

¹¹ ובשם הגרי"ק מארלו ע"ה שמענו שהורה כך *לגבי יום הולדת*, לנהוג מנהגי יום הולדת בשנה פשוטה בל' שבט, אך ראה מ"ש בהערה 3 ↩

¹² ואולי כוונתו הוא לחומרא, וכפי שכתבו כמה מהפוסקים לחשוש לחומרא ↩

---

[7] (הלכה 481)

[המשך להלכה מספר 214]

קביעות זמן החתונה בכל ימי חודש אדר

שאלה: האם ישנם ימים בחודש בהם נהוג לא לעשות נישואין?

תשובה: כתב הרשב"א¹: 'מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש. אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין דתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון. וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי'. וכ"כ הר"ן² והנימוקי יוסף³ והביאם הבית יוסף⁴.

וביאר המהרי"ל⁵: 'שאילה. אמאי סמיך מר למחות שלא לעשות נישואין אחר סוף חצי המולד .. תשובה. הא ודאי אסור לנחש ולעונן אך הלבנה הוא כוכב של ישראל ומונין לה, וסימן טוב הוא לכל ישראל כשהיא מתמלאת ומוספת כדאמרינן .. לכל ישראל בבירכת הלבנה ואמר מר בית תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן ודומה להא דאמר רב משנכנס אדר מרבין בשמחה ובאב ובעומר למעט דבימים .. לולים, ה"נ כשהלבנה מתגדלת סימן טבא הוא וטבא ליהוי. ולהכי מהדרינן לעשות נישואין ביתר התוספת ולא ביתר החסרון אבל חלילה לי למחות לעשות אחר חצי החדש. וכן מנהג בארץ הדמים ואגפיה וכן מנהג במדינה זו, ושלום'.

ולהלכה כתב המחבר⁶: 'נהגו שאין מתחילין בב' ובד', ואין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה⁷'.

וכן כתב הרמ"א⁸ בהג"ה: 'ונהגו שלא לישא נשים אלא בתחלת החדש, בעוד שהלבנה במלואה'.

אלא שמצינו שכמה מהאחרונים⁹ שכתבו שהראשונים והמחבר ורמ"א באו רק לבאר היתר המנהג ולא להורות שיש לנהוג כך וכמ"ש בשו"ת אריה דבי עילאי¹⁰: 'אין בזה לא דררא דאיסור לעבור על מנהג זה שהנהיגו חכמינו ז"ל, רק אדרבא שבאו להשמיענו שאין בזה חשש ניחוש ודרכי האמורי על המקפיד בזה. ולשון 'נהגו' המבואר בש"ע לא באו לומר שיש חיוב בזה לעשות כמנהג, רק שהמנהג אינו נגד ההלכה כיון דאין בו חשש ניחוש'.

אך אעפ"כ רבים מקהילות ישראל נקטו כפשטות דברי המחבר והרמ"א והקפידו מאוד שלא לישא נשים בחציו השני של החודש¹¹. וכמו שהאריך השדי חמד¹² שכן נהגו בקהילות רבות בעם ישראל הן האשכנזים והן הספרדים.

וכן מובא בספר המנהגים¹³ שמנהגנו לא מתחתנים בחצי הראשון של החודש מלבד בכמה חודשים. וכן מוצאים באג"ק הרבה מענות מהרבי לגבי הגבלה זו¹⁴.

א"כ ראינו את המנהג שהובא בשו"ע שלא לישא נשים רק בתחלת החודש לפני שהלבנה נחסרת, וכן מובא בספר המנהגים - חב"ד, אך ראה להלן תשובות הרבי על כך.

חודש אדר ואדר א'

אך גם בין הנוהגים כפי מנהג זה יש חודשים בהם לא נהגו וכמ"ש בערוך השולחן¹⁵: 'ויש חדשים שנהגו שלא להקפיד בזה באלול ותשרי ואדר'.

וכ"כ השדי חמד שם בשם הרה"ג שניאור זלמן פינסקער אב"ד חערסאן שהקלו בחודש אדר כי נאמר בו והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט, וכל החדש במשמע, ומשנכנס אדר מרבין בשמחה, ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי וכו' דבריא מזליה.

וכ"כ בספר המנהגים שם שבחודש אדר ואלול עושים חופה בכל ימי החודש.

שאלה: מה בנוגע לחודש אדר א?

תשובה: שאלה זו של הרב גבריאל צינער בעל הנטעי גבריאל את הרבי לגבי מ"ש בספר המנהגים האם הכוונה גם לימי חודש אדר-ראשון, והרבי ענה לו¹⁶: 'לא שמעתי בפירוש. ולפענ"ד– בזמננו, כל המקדים בחתונה כדת משה וישראל הרי זה משובח. ובפרט לאחרי שכבר היו 'תנאים' (ואפילו – החלטה עד"ז והקירוב שבא עי"ז). ואחז"ל, שגם גמר 'נשמות שבגוף' מביא בן דוד, גאולה האמיתית והשלימה'.

ועפ"ז כתב בספרו¹⁷ שגם באדר ראשון יש לעשות נישואין בכל ימי החודש.

א"כ ראינו שגם לנוהגים שלא לישא נשים בחצי השני של החודש, בחודש אדר ניתן לישא בכל החודש וכן בחודש אדר א בכולו.

אלא שמלבד המענה הזה, ישנו מענה נוסף בו הרבי גילה את דעתו שבזמננו באופן כללי עדיף להקדים הנישואין מאשר להקפיד על כל ההקפדות האלו באם זה גורם לעכב את החתונה.

וכפי המובא בשלחן מנחם¹⁸: 'הגבלות בימינו אלה בנוגע לימי החתונה - מלבד המפורשים, כמובן ופשוט - המביאים לדחית ואיחור זמן החתונה - מביאים בכו"כ מקרים, בעוה"ר - למכשולים בעניני צניעות וכו' דחתן וכלה, וד"ל וצע"ג ביותר הכדאיות הן, או אדרבא. [ולכן עצתי בכלל - שלא לאחר זמן חתונה]'.

א"כ ראינו שלמעשה הרבי עורר שבזמננו עדיף כמה שיותר להקדים את החתונה למרות שזה יהי' בחצי הראשון של החודש.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רפג ↩

² סנהדרין דף סה, ב ↩

³ סנהדרין טז, ב ↩

⁴ יו"ד סי' קעט ↩

⁵ שו"ת החדשות סי' צב ↩

⁶ שו"ע יו"ד סי' קעט ס"ב ↩

⁷ וכתב הכרם שלמה (האאס): 'וצ"ל דבתחלת החודש קרוי נמי מילוי הלבנה' ↩

⁸ שו"ע אבהע"ז סי' סד ס"ג ↩

⁹ וראה גם בהמקנה קו"א בסי' סד, וביהודה יעלה (אסאד) שו"ת ח"ב סי' כד. וראה הנסמן בהנישואין כהלכתם פ"ה אות מט הערה 150. נטעי גבריאל נישואין פמ"ז הערה יב. שמירת גוף ונפש ח"ב סי' קס אות ב ↩

¹⁰ חאהע"ז סי' יח ↩

¹¹ ראה הנסמן בנישואין כהלכתם ובנטעי גבריאל ובספר שמירת גוף ונפש שם ↩

¹² מערכת חתן וכלה אות כא (ח"ו ע' א'רנד ואילך) ↩

¹³ עמ' 76 ↩

¹⁴ ראה ספר שידוכין ונישואין ח"ב עמ' מט ואילך ↩

¹⁵ אהע"ז סי' סד סי"ג ↩

¹⁶ מענה מיום י' בשבט תשמ"ו, הובא בספרו נטעי גבריאל נישואין ח"א פמ"ח הע' נא ↩

¹⁷ פמ"ח אות כב ↩

¹⁸ ח"ו ע' קנא ↩

---

[8] (הלכה 482)

פורים קטן (1)

שאלה: האם ישנו איסור של הספד ותענית בפורים קטן?

תשובה: נאמר במשנה במסכת מגילה¹: 'קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים'. הגמרא שם מביאה ברייתא שבה נחלקו התנאים בדין זה ומסיימת: 'ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה'.

ונחלקו הראשונים במשמעות דברי הגמרא: 'ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה'.

כתב הרמב"ם²: 'שני הימים האלו שהן ארבעה עשר וחמשה עשר אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכין שהן עושין חמשה עשר בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין ארבעה עשר בלבד, ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני'. וכ"כ רבינו פרץ³.

אך המהר"ם מרוטנבורג⁴ כתב: 'וששאלת אם יש לעשות פורים ראשון באדר הראשון ולהתענות בערביתו. [לא, כי אין לעשות בו פורים כלל, וכ"ש שאין צריך להתענות ביום שלפניו. ו]הא דתנן פ"ק דמגילה אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים בלבד, היינו אם קראו המגילה באדר הראשון ונתנו מתנות לאביונים, ושוב נמלכו ב"ד לעבר את השנה [אז] צריכין לחזור ולקרות באדר השני. כך הוא הפי', וכך מוכחת כל ההלכה'. וכ"כ תלמידיו התשב"ץ⁵. והמרדכי⁶.

וכ"כ תלמידו הרא"ש⁷: 'ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה פי' אם קראו המגילה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית כך נראה לי לפרש השיטה'.

א"כ נחלקו הראשונים האם יד וטו אדר א אסורין תמיד בהספד ותענית, או שדין זה הוא רק בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה, ומדובר במקרה שלא ידעו שהשנה תהי' מעוברת והתחילו כבר לקיים את מצוות הפורים ואז הוחלט לעבר את השנה, ולדחות את פורים, הימים שהתחילו לקיים בהם את מצוות הפורים אסורים בהספד ותענית, אך בשנה שיודעים מראש שזה פורים קטן אין בו איסור של הספד ותענית.

ולהלכה כתב המחבר⁸: יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון .. ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית מותרים.

והרמ"א כתב בהג"ה: 'והמנהג כסברא הראשונה'.

★ ★ ★

שאלה:מה דין אמירת תחנון בפורים קטן ושושן פורים?

תשובה: כתב הרמב"ם⁹: 'מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות .. ובפורים'. וכתב הגהות מיימוניות¹⁰: 'וכן מנהגנו במנחה של ערבית חנוכה ופורים וערבית ר"ח .. וכן בי"ד וט"ו שבאדר ראשון בשנת העיבור'.

והמהרי"ל¹¹ כתב: 'פורים קטן שחל במעוברת בט"ו באדר הראשון חל פעם אחת בששי בשבת, ובמנחה יום ה' שאל ש"צ את מהר"י סג"ל אם לומר תחינה, ואמר שמן הדין אין לומר תחנה. אך זכור הוא לו שנוהגין לומר תחנה במגנצא וכן עשו. ואמר מ"מ ישובים שאגפיה אין לומר תחנה באותה לילה. ובששי שחרית לא היו אומרים תחנה ולא למנצח. ובשבת שהוא שושן פורים קטן אין מזכירין נשמות וא"א צו"צ. פעם אחת חל פורים קטן ביום א' ובשבת היו אומרים צו"צ. וביום שני בשבת דשושן פורים קטן לא היו אומרים תחנה, כי אם אל ארך אפים'.

ובהג"ה ממהרא"ק כתב: פורים קטן באדר ראשון מעוברת י"ל למנצח ואין נופלין בתחינה. ואף בפורים שושן קטן אין נופלין, ואין אומרים צו"צ. וראיתי כתוב שפעם אחת חזן היה בווינא בפורים קטן ולא אמר למנצח בב' ימים, והזכיר גדול שהיה באותו פעם בבה"כ. וגם באותו קובץ ישן ראיתי כתוב שפעם א' היה בקרימז"א וכמו"כ לא אמרו למנצח בשני ימים הללו. ויש טעם כמ"ש לקמן על ט"ו דאדר השני'.

ולהלכה כתב המחבר¹²: יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה..'.

וכתב בשיירי כנה"ג¹³: 'וכן ביום שלפניהם, אין אומרים נפילת אפים במנחה. ואם הוא שבת, אין אומרים צדקתך.

וכ"כ אדמו"ר הזקן בסידורו: 'מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו .. ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון .. גם במנחה .. וערב פורים גדול וקטן'.

א"כ ראינו שנחלקו האם יש איסור תענית בי"ד וט"ו אדר ראשון, וראינו את הכרעת הרמ"א שהמנהג כסברא שאין מתענים. ושאין אומרים תחנון בימים אלו, כולל במנחה שלפניהם.

בהלכה הבאה נדון לגבי חתן שמתחתן בפורים קטן או בשושן פורים קטן האם מותר לו להתענות בהם.

--------------

---

הערות:

¹ ו, ב ↩

² הל' מגילה וחנוכה פ"ב הי"ג ↩

³ מובא בהערה 5 ↩

⁴ שו"ת (דפוס לבוב) סי' קצה ↩

⁵ סי' קעח. אך בהגהת רבינו פרץ חלק עליו וכתב שנהגו לעשות פורים באדר ראשון בי"ד בו לענין אכילה ושתיה ולעשות סעודה גדולה. כי לענין הספד ותענית בי"ד של אדר הראשון כמו בארבעה עשר של אדר שני. ומסיים: 'ומה שפירש בפנים דהא דתנן אין בין אדר ראשון וכו' היינו אם קראו וכו' טעות סופר הוא כדמוכח התם בהדיא כדפרישית' ↩

⁶ מגילה רמז תשפד ↩

⁷ מגילה פ"א סי' ז ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תרצז ס"א ↩

⁹ הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ה הט"ו ↩

¹⁰ אות ש ↩

¹¹ מנהגים הל' פורים ↩

¹² שם ↩

¹³ הגב"י או"ח סי' תרצז בסופו (וראה ג"כ בשלחן גבוה אות ג) ↩

---

[9] (הלכה 483)

פורים קטן (2)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים האם יש איסור תענית ביד וטו אדר.

שאלה: האם לדעות שאסור להתענות ביד אדר א הוא רק לבני הפרזים, ובטו אדר א רק לבני הכרכים, או שלכולם אסור להספיד ולהתענות בין ביד ובין בטו?

תשובה: כתב הרמב"ם¹: 'שני הימים האלו שהן ארבעה עשר וחמשה עשר אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכין שהן עושין חמשה עשר בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין ארבעה עשר בלבד, ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני'.

מאידך כתב בתוס' הרי"ד²: 'ושוין בהספד ובתענית שאסורין זה בזה פירש עיירות בי"ד וכרכים בט"ו אבל לאסור של זה בזה לא נאמר אלא באדר שקורין את המגלה'. וכ"כ בפסקיו: 'אבל לאסור של זה בזה לא נאמר אלא באדר שקורין בו את המגילה'.

אך רבינו פרץ³ כתב: 'וכן נוהגים גדולים לעשות משתה ושמחה בי"ד של אדר ראשון. אמנם בט"ו צ"ע שהרי גם באדר השני אין ט"ו נוהג כי אם מטעם לאסור של זה בזה, וגם בתלמודא קאמר אין בין י"ד שבאדר ראשון וכו' וט"ו לא הזכיר, מיהו שמא נקט אותו שהוא עיקר והוא הדין ט"ו וגם העולם לא נהגו לעשות משתה כי אם בי"ד של אדר הראשון לבד'.

גם המאירי⁴ הסתפק בדבר וכתב: 'ולא נתברר לי אם בראשון נאסר את של זה בזה אם לאו'.

ולהלכה פסק המחבר⁵: יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. והרמ"א כתב בהג"ה: 'והמנהג כסברא הראשונה'.

א"כ ראינו שלהלכה נפסק שבשני הימים אסור בהספד ותענית⁶.

★ ★ ★

שאלה מה דין חתן וכלה שמתחתנים בפורים קטן האם יכול לצום?

תשובה: ראינו שנפסק להלכה ששני ימים אלו אסורים בהספד ותענית ועפ"ז כתבו הפוסקים⁷ שגם באדר ראשון אין לחתן להתענות בימים אלו.

וכפי שנראה גם מדברי המהר"י מברונא⁸ שכתב: 'לכן נ"ל היכא דאירע יום החופה בי"ד דאדר הראשון וכ"ש בחנוכה ופורים ור"ח שיעשו החופה בשחרית ולא יאכל עד אחר חופתו כנ"ל ישראל מברונא'.

ואמנם יש מי שכתב⁹ לגבי טו אדר א שחתן בן עיר שאינה מוקפת חומה, שמותר לו להתענות, אך רבים מהאחרונים כתבו שכפי שראינו לעיל שנקטו הפוסקים שגם בין עיר אסור לו התענית בטו וא"כ גם חתן בן עיר אין לו להתענות בטו באדר א¹⁰.

א"כ ראינו שכתבו הפוסקים שאין החתן צריך להתענות ביום חופתו בפורים קטן או בשושן פורים קטן¹¹, ויש שאסרו את זה מן הדין.

---

הערות:

¹ הל' מגילה וחנוכה פ"ב הי"ג ↩

² מגילה ו, ב ↩

³ בהגהות על הסמ"ק, מצוה קמח, הובא בב"י סי' תרצז ↩

⁴ מגילה ו, ב ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' תרצז ס"א ↩

⁶ וכמ"ש הערך לחם (טייב) סי' תרצז א: 'ודעת כל הפוסקים דשני הימים אסורים' ↩

⁷ באר משה (ירושלמסקי) סי' לז. נמוקי או"ח סי' תרצז אות א. שו"ת מנחת הקומץ סי' לז. שו"ת להורות נתן חי"ב סי' קי. נטעי גבריאל פורים שו"ת סי' ב ↩

⁸ שו"ת סי' צג (הובא בכנה"ג הגה"ט אבהע"ז סי' סב אות טז) ↩

⁹ ערוגת הבושם סי' קפב ↩

¹⁰ וכ"כ בשו"ת להורות נתן שם ↩

¹¹ אלא שכפי שכתב המג"א סי' תקעג ס"ק א בשם הב"ח: 'בניסן מתענה. דאינו אלא מנהג', היינו שכל מקום שהאיסור התענית הוא רק ממנהג, החתן מתענה, וכמ"ש אדמו"ר הזקן סי' תכט ס"ט ואין מתענין בכל חדש ניסן אפילו תענית יחיד ואצ"ל שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדש. וכל דברים אלו אינם מעיקר הדין אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים .. אבל החו"כ ביום חופתם נוהגין להתענות אפילו בר"ח ניסן מטעם שית' בסי' תקע"ג'. וא"כ הרי לגבי איסור התענית בפורים קטן ראינו שהרמ"א שהובא לעיל כתב: 'והמנהג כסברא הראשונה'. ואולי י"ל (וראה מ"ש בהלכות ומנהגי חב"ד עמ' 147) בדקדוק לשון הרמ"א שר"ל שעיקר הלכה כדברי המהר"ם והרא"ש שאין איסור תענית, אלא שמ"מ *נהגו* שלא להתענות (וראה גם פרמ"ג משב"ז סי' תרצז סק"א: 'אם נדר בפירוש להתענות בפורים קטן יש לומר דחל הנדר דהוה רק מנהג בעלמא'). וא"כ לכאורה הרי"ז כדברי הב"ח ומג"א ואדה"ז הנ"ל שביום שאין מתענים רק מצד מנהג, החתן כן חתן מתענה. *ואולי זה הביאור למובא בשם הרבי (תו"מ תשי"א ח"ב ע' 252. מקדש ישראל ע' 91) שהסכים שהחתן (הרב צבי הירש ע"ה חיטריק) יתענה בפורים קטן*. ועצ"ע ↩

---

[10] (הלכה 484)

פורים קטן (3)

למדנו שלהלכה פורים קטן ושושן פורים קטן, אסורים בהספד ותענית

שאלה: מלבד איסור הספד ותענית, האם יש צורך להרבות בשמחה?

תשובה: כתבו התוספות¹: 'יש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון, וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין. ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא, דע"כ לא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד דהא הימים האמורים במגילת תענית האסורים בהספד אין בהן משתה ושמחה וכן הלכה שאי"צ להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון'.

אך מדברי הר"ן² נראה שאיסור התענית נובע מחובת המשתה ושמחה, וז"ל: 'אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נ"ל דהיינו טעמא דלא אמר נמי סעודת פורים משום דמסקינן בגמרא דלענין הספד ותענית זה וזה שוין כלומר שאסורין בזה ובזה, ואסור בהספד ותענית משמחה ומשתה נפיק כדאמרי' בגמ'³ שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית והיינו עיקר חיוביה דסעודה יתירה דאמרינן מיחייב איניש לבסומי בפוריא, או אפשר דאמרינן דמדרבנן בעלמא הוא ולאו מעיקר חיובא הוא, וקרוב הדבר ג"כ שראוי להרבות בסעודה בי"ד שבראשון, אבל לענין לשלוח מנות כיון דדמו למתנות לאביונים דליתנהו אלא בשני משמע נמי דאף משלוח מנות אינו אלא בשני⁴ ואעפ"י שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתם ואינם שולחים מנות שאני התם דלא עבדי סעודה [כדאמר לעיל שהשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה]'.

וכ"כ הרבינו פרץ⁵: 'וכן נוהגים גדולים לעשות משתה ושמחה בי"ד של אדר ראשון'. וכ"כ בהגהותיו על התשב"ץ קטן⁶: 'נהגו רבותינו לעשות פורים באדר ראשון בי"ד בו לענין אכילה ושתיה ולעשות סעודה גדולה .. ודקדקו רבותינו שבדורות האחרונים כיון דלענין הספד ותענית זה וזה שוין א"כ יש להרבות בסעודה בארבעה עשר של אדר ראשון כמו בארבעה עשר של אדר השני. וכן היה רגיל רבינו יחיאל מפרי"ש להרבות בשמחה ובסעודה בארבעה עשר של אדר ראשון ולהזמין בני אדם עמו כדמשמע נמי לשון המשנה דאין בין וכו' מיהו סעודה גדולה א"צ לעשות'.

וכתב הבית יוסף⁷: 'ועכשיו לא נהגו להרבות בסעודה לא בי"ד ולא בט"ו שבאדר הראשון'.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם .. ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם ..'.

וכתב רמ"א בהג"ה שם: 'י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד⁹.

וכתב הט"ז¹⁰: 'מ"מ ירבה קצת בסעודה כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד'.

וביאר הרבי¹¹ שהט"ז למד שסיום דברי הרמ"א 'וטוב לב משתה תמיד' באו לומר שלא מספיק להרבות קצת בסעודה, אלא צריך להרבות בסעודה ושמחה מעין אדר ב'.

א"כ ראינו שנפסק שלהלכה אין חובה של משתה ושמחה, אך אעפ"כ יש להרבות במשתה ושמחה כדי לצאת ידי המחמירים.

★ ★ ★

שאלה: האם שמחה זו של פורים קטן בי"ד אדר ראשון היא גם לבני כרכים המוקפים?

תשובה: יש שכתבו¹² שהוראת הרמ"א להרבות בשמחה קצת בסעודה בי"ד הוא רק לבני עיירות הפרזים אבל לא למוקפים. אך המנחת יצחק¹³ כתב: 'אדרבה יש חידוש הנוגע לבני המוקפים בענין פורים קטן, דהרי בכל שנה פורים עצמו בן כרך מוקף חומה הקורא בט"ו אין לו שום יום טוב בי"ד, (משא"כ בני העיירות יש להם חיוב הרבות קצת במשתה ושמחה גם בט"ו שושן פורים), משא"כ בפורים קטן שבאדר הראשון בשנה מעוברת לכו"ע י"ד יש שמחה ויו"ט ואז היא עיקר פורים קטן אפי' לבני הכרכין הנ"ל, וא"כ ישנה ההזדמנות לעשות משתה ושמחה גם ביום י"ד, וזה פשוט'.

מחר נדון האם בני עיירות הפרזים צריכים לשמוח גם בטו - שושן פורים קטן.

הוספה: הרבי מבאר שם שזה שהרמ"א כותב את הענין של להרבות בשמחה רק כרמז באומרו 'טוב לב משתה תמיד', זהו משום שזוהי דרגה נעלית כ"כ של שמחה, שלכן אין עליה חובה מפורשת בשו"ע ע"ד השמחה של שמחת תורה, ולכן שמחה זו היא ההכנה לשמחה שלעתיד לבוא. בב"א.

---

הערות:

¹ מגילה ו, ב ↩

² מגילה ג, ב מדפי הרי"ף ↩

³ ה, ב ↩

⁴ כתב הכתב סופר עה"ת בסוף ס' תצוה: 'אבל לולי הר"ן היה נראה לי לומר ע"פ שמסבירים דמשלוח מנות שייך לסעודה .. ולפי"ז מי שמחמיר להרבות בשמחה יתנהג ג"כ לשלח מנות ולא יאחז החבל בשני ראשון להתענג נפשו ולא יתהנה אחרים ומי שלבו רע להנות אחרים לא ירבה במשתה לעצמו ג"כ. והיינו דמסיים [הרמ"א] וטוב לב שאין לבו רעה להנות אחרים משתה תמיד מקבל עליו חומרת הפוסקים' ↩

⁵ בהגהות על הסמ"ק מצוה קמח. הובא בב"י או"ח סי' תרצז ↩

⁶ סי' קעח ↩

⁷ או"ח סי' תרצז ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תרצז ס"א ↩

⁹ משלי ט"ו, ט"ו ↩

¹⁰ סי' תרצז סק"ב ↩

¹¹ לקו"ש חכ"ו ע' 215 ↩

¹² חתם סופר על התורה תצווה עמ' ע. וראה גם בירור הלכה ח"ג עמ' תיב ↩

¹³ ח"י סי' נח ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp