סמיכת גאולה לתפלה

---

[א] (הלכה 163)

'ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני'

ביחס למפגש זה בין יהודה ויוסף נאמר בזהר¹: 'תנינן אין מפסיקין בין גאולה לתפלה כמה דלא מפסיקין בין תפלה של יד לתפלה של ראש דבעי למחזי דכלא חד והא אוקמוה'.

כלומר המפגש המיוחד הזה בין יהודה ליוסף הוא ביטוי לחיבור בין גאולה לתפלה כפי שמחברים בין תפילין של יד לתפילין של ראש, להראות שהכל אחד.

*

כתב אדמו"ר הזקן²: '(אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה'.

שאלה: מדוע צריך לסמוך גאולה לתפלה?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות³ אומרת: 'אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא⁴? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית.

וכתב רש"י: 'זה הסומך - וכל שכן דשחרית, דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה, כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל, וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים, דכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה, ואמרינן בברכות ירושלמי⁵: מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה - לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג - אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקדוש ברוך הוא אליו, ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו'.

וכך כותב אדמו"ר הזקן⁶: 'ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך ויצא המלך לקראתו ואם רואהו המלך שהפליג והלך לו אף הוא מפליג ושוב אין מתקרב אליו כשחוזר ודופק כך הוא במפסיק בין גאולה לתפלה'.

שאלה: א"כ כיצד אנו אומרים בין גאל ישראל לשמונה עשרה את הפסוק ה' שפתי תפתח, ובמעריב אומרים ברכת השכיבנו בין גאל ישראל לשמונה עשרה?

תשובה: הגמרא בברכות שם דנה בדברי רבי יוחנן: 'מתיב מר בריה דרבינא: בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה; ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי: כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא. דאי לא תימא הכי - שחרית היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן, בתחלה אומר: ה' שפתי תפתח, ולבסוף הוא אומר: יהיו לרצון אמרי פי! אלא: התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח - כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי, כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו - כגאולה אריכתא דמיא'.

וביאר בעל הלבוש⁷: 'שכן תקנוהו חכמים ז"ל [שם] לאומרו קודם התפלה, לפי שאנו מתפללין בו שיפתח השם יתברך שפתינו כדי שנוכל להגיד תהילותיו בכוונה, והרי שייך לתפלה והוי כתפלה אריכתא.

בהקשר לזה כתב בקדושת לוי ריש פרשת ואתחנן: 'דבגמרא ברכות מסקינן ד'אדני שפתי תפתח' לא הוי הפסק בין גאולה לתפילה אפילו בשחרית, דכיון דתקינו ליה רבנן כתפלה אריכתא דמיא. דלכאורה הוה ליה למימר תיקנו רבנן לתפילה? אלא על כרחך דלא היה בכלל תקוני התפלה דאנשי כנסת הגדולה, ובתר הכי דתיקנו ליה הוי ליה כתפלה אריכתא. והטעם הוא, ד'אדני שפתי' הוא שנוכל להתפלל, ובזמן התנאים והקודמים להם לא היו צריכין להתפלל על זה, כי בוודאי היה תפלתם זכה, ואחר כך שנתמעטו הלבבות ברבות הימים, הוצרכו לקבוע תפלה על שתהא תפילתנו זכה. ונמצא יש לנו ב' בחינות בתפלה. א', התפלה עצמה. והב', התפלה שיהיה יכול להתפלל'.

ולגבי ברכת השכיבנו ביאר הלבוש⁸: 'השכיבנו לא הוי הפסק, דכל ברכת השכיבנו הוי מעין הגאולה, שכשעבר השם יתברך לנגוף את מצרים היו מפחדים ומתפללין לשם יתברך שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף, וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו, הילכך הוי מעין הגאולה ולא הוי הפסקה'.

וכך כותב אדמו"ר הזקן⁹: 'ולא יפסיק ביניהם ולא יפסיק ביניהם .. ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו, חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא .. ובמוסף ומנחה שאין שם סמיכת גאולה לתפלה מותר לומר פסוקים קדם ה' שפתי תפתח, אבל לא אחריו, משום הפסק בתפלה, שהרי פסוק זה מכלל התפלה הוא'.

א"כ ראינו את גודל החשיבות בסמיכת ברכת גאל ישראל לשמונה עשרה, והעושה כך הוא בן עולם הבא. ושהפסוק ה' שפתי תפתח הוא חלק מהתפלה, והשכיבנו בערבית חלק מהגאולה ולכן אינם מהווים הפסק.

בעזרת ה' בימים הקרובים נבאר את ההשלכות המעשיות של דין זה.

---

הערות:

¹ זח"א דף רה, ב ↩

² או"ח סי' קיא ס"א ↩

³ ד, ב ↩

⁴ וראה בתלמידי רבינו יונה ב, ב ד"ה איזהו בן העוה"ב שמבאר מדוע השכר על זה כל כך גדול ↩

⁵ פ"א ה"א ↩

⁶ שם ס"ב ↩

⁷ סי' קיא שם ס"א ↩

⁸ סי' רלו ס"ב מתלמידי רבינו יונה ב: ד"ה ואף על גב ↩

⁹ שם ס"א ↩

---

[ב] (הלכה 164)

שאלה: מה המשמעות המעשית של הסמכת הגאולה לתפלה, והאם מותר להפסיק בשתיקה?

תשובה: הנה מלשון הראשונים¹ שכתבו את הלשון מיד ביחס לסמיכת גאולה לתפלה. וכ"כ אדמו"ר הזקן² שמשום סמיכת גאולה לתפלה אינו יכול להמתין אלא מוכרח להתפלל מיד, מובן שאין להפסיק אפילו בשתיקה ולא לשהות כלל, אלא צריך להתחיל להתפלל מיד תוך כדי דיבור³ 'שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תבות אלו שלום עליך רבי'⁴. וכ"כ הפרי מגדים⁵: 'דשהיה נמי הוה הפסק בין גאולה לתפלה'. והמשנ"ב⁶: 'ואפילו בשהייה בעלמא יותר מכדי דיבור יש לזהר לכתחלה [כדי דבור הוא כדי שאילת תלמיד לרב]'. ובכף החיים⁷ כתב שכן הוא גם עפ"י קבלת האריז"ל עיי"ש.

א"כ צריך מיד בסיום הברכה להתחיל עמידה, ואסור להפסיק בין גאל ישראל לשמונה עשרה אפילו בשתיקה יותר מתוך כדי דיבור היינו הזמן שלוקח לומר 'שלום עליך רבי'.

*

שאלה: כחלק מההכנות לשמונה עשרה אנו נעמדים ופוסעים ג' פסיעות, מה החשיבות בהם ומתי זמנם?

תשובה: א) זמן העמידה - כתוב בספר מהרי"ל⁸: 'בשחר עמד לתפלת י"ח מתי שהתחיל ש"צ תהלה לאל עליון'. וכ"כ האריז"ל⁹: 'וכשאומר תהלות לא-ל עליון אז יקום האדם בעמידה'.

ב) ג' פסיעות קדימה - כתב הרוקח¹⁰: 'וכשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות שכתוב ג' הגשות לתפלה. ויגש אברהם. ויגש יהודה. ויגש אליהו' הביאו הרמ"א¹¹. וכן כתב אדמו"ר הזקן¹²: 'יש מי שאומר שכשעומד להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצריך לעשות וטוב לחוש לדבריו'.

ג) ג' פסיעות אחורנית - וכתב המשנ"ב¹³ שאם אינו יכול ללכת לפניו, המנהג לילך לאחוריו ג' פסיעות כדי לילך לפניו. אמנם הבן איש חי¹⁴ כתב שהפסיעות לאחוריו הם לא רק משהו טכני כשאי אפשר להתקדם קדימה, 'אלא שיש סוד בזה לחזור לאחוריו שלש פסיעות קודם שיתחיל להתפלל. ועל פי הפשט הם זכר לאותם שלשה מילין שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני וחזרו ונתקרבו'. וכ"כ בחסד לאלפים¹⁵ שפוסעים ג' פסיעות אחורנית ורק אח"כ קדימה. וכ"כ בקיצור של"ה¹⁶.

ד) זמן הפסיעות - הפסיעות לאחריו כתב בקיצור שולחן ערוך¹⁷: 'כשמגיע לתהלות לאל עליון, יעמוד ויכין את עצמו לתפלת שמונה עשרה, ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל את מחשבתו וילך ג' פסיעות לאחוריו, ויאמר תהלות לאל עליון, וכו' עד גאל ישראל, ואז יחזור לפניו ג' פסיעות, דרך קירוב והגשה למלך. א"כ זמן הפסיעות אחורנית הוא כשנעמדים לתהלות לא-ל עליון.

ה) וזמן הפסיעות קדימה הוא מיד בסיום אמירת גאל ישראל, ואין זה נחשב להפסק וכפי שכתב התהלה לדוד¹⁸: 'והליכות ג' פסיעות קודם, כמו שנוהגין .. לכאורה ג"כ לא מיקרי הפסק כיון שהיא צורך התפלה'¹⁹.

למעשה לגבי הנהגת הרבי מובא²⁰ שהרבי נעמד כשהש"ץ אמר תהלות לא-ל עליון, ומיד התחיל לפסוע לאחוריו, וכשהש"ץ סיים גאל ישראל התחיל לפסוע את הג' חזור. (אמנם כשהרבי ניגש חזן גם את הג' פסיעות שלאחור פסע אחרי אמירת גאל ישראל).

---

הערות:

¹ סדר רב עמרם גאון קריאת שמע וברכותיה. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. תר"י ברכות יב, ב ד"ה והיכא שצריך. פירושי התפלה לרוקח על עזרת אבותינו. ספר הבתים תפלה שער א ↩

² סי' קט סעיפים ב וג ↩

³ זה שגדר מיד הוא תוך כדי דיבור רואים בשוע"ר בדיני ברכת האכילה - שבסי' קסז ס"ט כתב 'אחר הברכה יאכל מיד', ובסי' רו ס"ג פירש את דבריו 'ואפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מכדי דיבור' ↩

⁴ שוע"ר סי' רו ס"ג ↩

⁵ סי' סו ס"ק יג ↩

⁶ סי' קיא ס"ק ב ↩

⁷ סי' קיא ס"ק ו ↩

⁸ מנהגים הלכות תפילה אות א ↩

⁹ פרי עץ חיים שער ק"ש פכ"ט ↩

¹⁰ בהלכות תפילה סימן שכב ↩

¹¹ סי' צה ס"א ↩

¹² סי' צה ס"ב ↩

¹³ סי' צה סק"ג ↩

¹⁴ פרשת בשלח אות ג ↩

¹⁵ סי' צג ↩

¹⁶ ריש דיני תפלת יח דף לד. ולהעיר ממה שכתב האליה רבה סימן סו ס"ק: 'כתב עץ חיים שאז ילך ממקומו ג' פסיעות ויעמוד שם עד שירצה להתפלל י"ח, ואז ילך אותן ג' פסיעות דרך קירוב והגשה למלך' ↩

¹⁷ סי"ח ס"ב. וכ"כ בערוך השלחן סי' צח ס"ז ↩

¹⁸ סי' קיא סק"א ↩

¹⁹ אמנם התהלה לדוד עצמו הקשה מכך שלא מתעטפים בטלית בין גאל ישראל לשמו"ע כיון שאינו צורך כ"כ לתפלה וי"ל אותו דבר על הפסיעות ולכן כתב לחלק שעיטוף הוא פעולת הפסק יותר מהילוך, אך ראייתו מהמג"א מסוף סי' צ צ"ע. ואכמ"ל ↩

²⁰ ראה נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 42. מעשה מלך פ"ג אות ס וסא ↩

---

[ג] (הלכה 166)

שאלה: מהו הגדר ההלכתי שבין גאל ישראל לשמונה עשרה?

תשובה: את ההגדרה ההלכתית אנו למדין מאיסור ההפסקה של שלב זה בתפלה שהוא יותר חמור מבאמצע הפרק, ונחשב שהתחיל כבר את תפלת שמונה עשרה, ובלשון אדמו"ר הזקן¹: צריך לסמוך גאולה לתפלה, מטעם שיתבאר בסימן קיא, ולא יפסיק אחר שסיים גאל ישראל אפילו כמו באמצע הפרק'. ועוד כתב²: 'אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה כמו שאין מפסיקין בתפלה עצמה, שמסיום הגאולה הוא התחלת התפלה'. ועוד כתב³: 'שהרי דינו כמו באמצע התפלה ממש, אפילו לענות קדיש או קדושה שהיא מצוה עוברת'.

א"כ בין גאל ישראל לשמונה עשרה זה נחשב שכבר התחיל את תפילת שמונה עשרה ולכן אינו רשאי להפסיק לשום דבר, ולא לענות אפילו לדברים שבקדושה [מלבד דברים מסויימים שנראה לקמן].

במקרה שאדם כבר הגיע לכזה מצב שהוא בין גאל ישראל לשמונה עשרה ושמע קדיש או קדושה, כתבו הפוסקים⁴ שישתוק ויכוון כבתוך שמונה עשרה, ונחשב לו שענה מדין שומע כעונה⁵.

★★★★

שאלה: אדם הנמצא לפני סיום עזרת אבותינו והחזן עוד מעט מגיע לקדושה או קדיש מה עליו לעשות?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן⁶: 'וכיצד הוא עושה? ממתין ב'שירה חדשה' כדי לענות⁷. ואפילו שוהה כדי לגמור את כולה אין בכך כלום כמו שנתבאר בסימן סה'. ובסדור כתב: 'וכן אין להפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו ומודים בין גאולה לתפלה כיצד הוא עושה ממתין בשירה חדשה שלעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק ואפילו באמצע הפסוק .. ומכל מקום יזהר לכתחלה להמתין באיזה סיום ענין שלא להפסיק באמצע ענין כגון פסוק ושמתם וגו' יכול להפסיק בין נפשכם לוקשרתם שהוא ענין אחר אבל עד מלת נפשכם לא יפסיק בין תיבה לתיבה אך אם אי אפשר לו יכול להפסיק ולענות אפילו באמצע ענין וכשחוזר חוזר לתחלת הפסוק'.

ובדיעבד שלא המתין כתב קצות השלחן⁸ כל שלא אמר ברוך אתה ה' יכול לענות, ואח"כ צריך לחזור ולהתחיל מראש שירה חדשה או מונאמר גואלינו משום שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה.

★★★★

שאלה: מי שאין לו טלית ותפילין והגיעו לו בין גאל ישראל לשמונה עשרה מה יעשה?

תשובה: לגבי תפילין כתב אדמו"ר הזקן⁹: 'ויש אומרים אפילו באמצע הפרק יכול לברך עליהן. אבל לא בין גאולה לתפלה שהרי דינו כמו באמצע התפלה ממש אפילו לענות קדיש או קדושה שהיא מצוה עוברת וכל שכן בברכת התפילין שיכול לברך אחר כך וכן יש לנהוג.

וכ"כ בסידור לגבי תפילין: ואם באו לידו בין קריאת שמע לתפלה, אפילו באמצע הפרק יכול לברך עליהן, אבל לא בין גאולה לתפלה, אלא לובשן בלא ברכה'. ולאחר התפילה ימשמש בהן ויברך כמ"ש שם סי"א¹⁰.

ולגבי ציצית כתב אדמו"ר הזקן שם: 'וכל זה בתפילין שהן חובה לתפלה כדי לקבל מלכות שמים שלימה אבל ציצית שאין חובת הגוף אלא כשיש עליו טלית החייבת בציצית לא יפסיק להתעטף בה בין גאולה לתפלה אפילו בלא ברכה שהעיטוף חשוב ג"כ הפסק בתפלה עצמה כמו שיתבאר בסי' [צ"ז] והוא הדין בין גאולה לתפלה כיון שאין בו צורך כל כך לתפלה'.

---

הערות:

¹ סי' סו ס"ט ↩

² שם ס"י ↩

³ בסי"א ↩

⁴ תהלה לדוד סי' קיא ס"ק א ↩

⁵ כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' קד ס"ה ↩

⁶ סי' סו ס"י ↩

⁷ לכאורה עפ"י דברי אדה"ז בסימן קט ס"א הצורך להמתין ולא להתחיל עמידה הוא רק בקדישים (שהם חובה, משא"כ הקדישים שאחרי תתקבל) ובקדושה וברכו כשלא שמע. אך כששמע כבר קדושה או כשישמע אח"כ אינו צריך להמתין בברכה זו, ולכן יכול להתחיל מיד אחרי גאל ישראל את השמונה עשרה שלו, וכשהחזן יגיע לקדושה או הקדיש וברכו יעצור וישתוק ↩

⁸ סי' יט ס"ו. וכ"כ שערי תשובה אות טו מספר שלמי ציבור קא, א. ובמאמר מרדכי סי' סו אות יב. משנ"ב סי' סו ס"ק נב. (ודלא כאליה רבה סקי"ג שכתב שמשירה חדשה נחשב לסיום ברכת גאל ישראל) ↩

⁹ סי' סו סי"א ↩

¹⁰ וראה גם סי' ל ג. וסי' כה סכ"ג ↩

---

[ד] (הלכה 167)

שאלה: מובא ספר המנהגים¹: 'ברכת גאל ישראל מסיים הש"ץ בקול רגיל וכן נוהגין בכל ימות השנה'. מכיון שכך נשאלת השאלה מותר לענות אמן על ברכת הש"ץ?

תשובה: בהלכה קודמת (מספר 166) למדנו שבין גאל ישראל לשמונה עשרה הרי זה כאילו התחיל תפלת שמונה עשרה ואסור לענות אפילו לדברים שבקדושה, אמנם לגבי עניית אמן של ברכת גאל ישראל נחלקו הפוסקים האם מותר לענות או אסור לענות וכדלקמן:

הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: לגבי ברכת בונה ירושלים - 'העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח', וכתבו הראשונים² דאין הכוונה רק לברכת בונה ירושלים אלא לכל ברכה שהיא סיום כגון ישתבח, סיום שמונה עשרה, ואמן שאחר גאל ישראל. וכ"כ הטור³ שעונים אמן.

והנה הגם שלפי ראשונים אלו צריך לענות אמן גם היחיד בתפלת עצמו כמו בבונה ירושלים, אך אעפ"כ נהגו באשכנז שלא לענות אמן על ברכת עצמו⁴ אמנם עונים אמן אחרי ברכת גאל ישראל של החזן, וכתבו בפרישה⁵ ובלבוש⁶ שיסוד ההיתר הוא מדין גאולה אריכתא.

אך הבית יוסף⁷ כתב: 'ועכשיו נהגו העולם שלא לענות אמן אחר גאל ישראל .. אלא טעמא משום דחשבי ליה הפסק בין גאולה לתפלה וכבר כתבתי בסימן נ"א שעל פי הזהר⁸ נהגו שלא לומר אמן אחר גאל ישראל'. וכ"כ במגיד מישרים⁹: 'מה שעשית אמש להפסיק בין גאולה לתפלה כי באותה שעה גרמת שתפול כנסת ישראל על ידך, והפרדת אותה מן זוגה. ובעבור זה קמו מקטרגי עליך לולא שאני וחיילותי התפללנו לפני הקדוש ברוך הוא שירחם עליך, לכן מכאן והלאה הזהר מאוד אל תפסיק כלל ואפי' בעניית אמן, וחוץ מכבוד ר' יעקב שאמר מצוה לענות אמן אחר גאל ישראל לא ירד לעומקן של דברים אדרבה עבירה היא בידו ולא מצוה ולכן אין להפסיק כלל'.

וכך כתב בשו"ע¹⁰: 'אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק'. וכתב על זה הרמ"א: 'וי"א דעונין אמן, וכן נוהגין לענות אחר הש"ץ. אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן'.

אך מצאנו פוסקים מבני אשכנז שחלקו על הרמ"א, וכפי שכתב השל"ה¹¹: 'וכן בענין אמן של 'גאל ישראל', חזרתי ממנהג אשכנזים, ונוהג כמנהגם (של הספרדים) שלא לענות. וכן כתב האלהי האר"י ז"ל על פי סודות עמוקות ואין לשנות'. וכ"כ הא"ר¹² וערוך השלחן¹³.

והנה אדמו"ר הזקן¹⁴ כתב: 'ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל .. וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו'. 'ושם¹⁵ כתב: 'ולכן יש אומרים שאין עונין אמן אחר גאל ישראל לא אחר ברכת עצמו אפילו במקום שנוהגין לענות אחר ברכות עצמו בסיום ב' או ג' ברכות ולא אחר הש"ץ, ויש אומרים שעניית אמן אינה חשובה הפסק כיון שהיא צורך הברכה וסיומה וכן נוהגין במדינות אלו לענות אמן בין גאולה לתפלה אחר שמסיים הש"ץ ברכה זו אבל לא אחר ברכת עצמו כמו שנתבאר בסימן נ"ד.

ומי שרוצה לצאת לדברי הכל יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחוייב לענות אמן אחר הש"ץ לפי מנהגינו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו אחר ישתבח וכיוצא בו ממקומות שמותר לענות אמן אחר הש"ץ כמו שנתבאר שם ובסי' נ"א.

ויש מדקדקים להמתין בצור ישראל כדי לענות אמן אחר הש"ץ ויש אומרים שאסור להפסיק באמצע הברכה בעניית אמן אפילו אמן שאחר ברכה זו בעצמה אלא באמן שהוא כמו דבר שבקדושה בלבד כמו שנתבאר למעלה (ולפיכך אין לזוז בזה מהמנהג או יעשה בענין שיוצא לדברי הכל)'.

וכך כתב גם בסידור: 'ואסור להפסיק באמצע הברכה של קריאת שמע אפילו בעניית אמן שאחר ברכה זו עצמה ולכן אין להמתין בשירה חדשה לענות אמן על גאל ישראל אלא אם רוצה לצאת כל הדעות שיש אומרים שאין לענות אמן אחר שאמר גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפלה ויש אומרים לענות יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחויב לענות אמן אחר הש"ץ לפי מנהגינו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו'.

יוצא מדברי אדה"ז, שבכדי לצאת לדברי הכל עדיף לסיים יחד עם הש"ץ וכך ודאי לא יענה אמן¹⁶.

[ולהעיר שישנם הנוהגים¹⁷ בכדי לצאת לדברי הכל שהחזן מסיים את סיום ברכת גאל ישראל בלחש, כך שאין שומעים ואין עניית אמן. והרבי הזכיר מנהג זה בשבת ויגש התשנ"ב¹⁸: 'דכמו שבפשטות, סמיכה זו היא ללא שום הפסק בינתיים, ועד כדי כך שנזהרים אפילו שלא לענות 'אמן' על ברכת גאל ישראל עצמה [ונוקטים בזה כמה וכמה אמצעים, ואחד מהם, והוא הטוב שבהם – שהש"ץ מסיים 'גאל ישראל' (ועל דרך זה היחידים המתפללים) בלחש, וממילא לא שייך לענות אחריו], אלא מיד מ'גאל ישראל' ממשיכים באמירת "אדנ-י וגו' ופי יגיד תהילתך'.

אמנם פיסקא זו הושמטה ולא נכנסה בשיחה המוגהת)]. וגם אחרי שיחה זו כשהרבי ניגש חזן בי' שבט התשנ"ב סיים את הברכה בקול.

א"כ למעשה מנהגנו כפי שכתוב בספר המנהגים שהחזן מסיים בקול.

★★★

שאלה: במקרה שאדם סיים לברך לפני הש"ץ ושומע כעת את סיום הברכה אם יענה אמן?

תשובה: ראינו שנחלקו הדעות אם לענות, ושכתב אדה"ז שהמנהג לענות, אלא שיש דרך לסיים עם החזן ולהימנע מכך.

אלא שבקצות השלחן¹⁹ כתב שלמעשה אמן שאחר גאל ישראל לא עונים, ובשביל החיים²⁰ כתב שמקורו מהסידור, אך דבריו צריכים ביאור דלכאורה אין בסידור מקור לכך שלא עונים אמן בכלל²¹.

וא"כ למעשה ראוי מאוד לא להגיע לכזה מצב (כמבואר בדברי הרבי הנ"ל), ומכיון שלמנהגינו החזן אומר בקול על כן להשתדל מאוד לסיים יחד עם הש"ץ (וכדברי אדה'ז בשו"ע ובסידור), אך אם סיים לפני יש מרבני חב"ד שכתבו שצריך להפסיק ולענות²². ויש מרבני חבד שכתבו שאין להפסיק²³, וכך נראה בפועל המנהג הנפוץ יותר באנ"ש.

---

הערות:

¹ ע' 11 ↩

² מה, ב ↩

³ רש"י ד"ה הא בבונה. רא"ש פ"ז ס"י ובשם רבינו חננאל ובעל הלכות גדולות. רבינו יונה לג, ב ד"ה הא ↩

⁴ או"ח סי' סו ↩

⁵ כמבואר ברמ"א בסי' רטו ס"א. ובשוע"ר סי' נד ס"א ↩

⁶ ס"ק יא ↩

⁷ סי' סו ס"ז ↩

⁸ שם בסי' סו ד"ה וגומר. וכ"כ בסי' נא ובסי' קיא ↩

⁹ ח"א קלב, ב. רה, ב ↩

¹⁰ משלי סי' כג ↩

¹¹ סי' סו ס"ז ↩

¹² מסכת תמיד פרק נר מצוה ↩

¹³ סי' סו ס"ק ה, אמנם מש"כ (וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר ח"א ס"כ) שגם הלבוש השמיט מנהג האשכנים לענות, צ"ע דהלבוש בסי' קיא ס"א כתב בפירוש שנוהגין לענות אחר החזן ↩

¹⁴ סו ס"ק יד ↩

¹⁵ סי' קיא ס"א ↩

¹⁶ בס"ט ↩

¹⁷ ואמנם יש מי שכתב (ראה התקשרות גליון תשעג) שאין עדיפות לנהוג כך. אך ראה מענה הרב רסקין שפרך את דבריו מכל וכל ↩

¹⁸ נסמן בפסקי תשובות סי' סו דין י ↩

¹⁹ שיחו"ק תשנ"ב ח"ב ע' 486 (בלתי מוגה) ↩

²⁰ סי' יט ס"ו ↩

²¹ הוספות לקצה"ש ח"א עמ' צג ↩

²² ראה באריכות בהפסק בתפילה עמ' 155 ↩

²³ שו"ע עם ביאורים (מהדורת רא"א) ע' תא הערה לה, הפסק בתפילה עמ' 157. בירורי הלכות (פלאטקין) עמ' קז ↩

²⁴ קצות השלחן שם, שלחן ערוך הקצר כח,י. הרב גינזבורג התקשרות גליון תשעג ↩

---

[ה] (הלכה 168)

שאלה: האם דין סמיכת גאולה לתפלה נוהג בתפילת ערבית?

גמ' הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית'.

בגמרא זו מתחדש שלמרות שעיקר גאולת מצרים היתה בשחרית אעפ"כ צריך להסמיך גם בערבית ודלא כרבי יהושע בן לוי שאמר שבערבית לא צריך.

אלא שדנו הפוסקים כיצד מסתדרת הגמרא המצריכה להסמיך גאולה לתפלה עם ההלכה שבכלל תפלת ערבית היא רשות?

התוספות² הביאו מחלוקת הגאונים כיצד להכריע, וכתבו שלמעשה נכון להחמיר, וז"ל: 'והלכה כר' יוחנן דברייתא מסייע ליה, וכן פסק הלכות גדולות. ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו בסדר רב עמרם פירש מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות .. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך. אם כן גם לנו יש לסמוך'. וכ"כ הרא"ש³ והמרדכי⁴.

וכך פסק להלכה המחבר⁵: 'אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה'.

א"כ למעשה גם בערבית נוהג דין סמיכת גאולה לתפלה (ובהמשך נראה האם בכל אופן ישנה קולא בתפלת ערבית ביחס לתפלת שחרית).

★★★

שאלה: בגמרא מוזכר שברכת השכיבנו איננה הפסק בין גאולה לתפלה בגלל שהיא כגאולה אריכתא דמיא וכפי שהובא בהלכה מספר 163, ומה לגבי פסוקים (כגון ברכת יראו ענינו) שנוהגים לומר בכמה קהילות אחרי השכיבנו?

תשובה: התוספות במסכת ברכות שם כתבו להצדיק את המנהג: 'ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן הוי ליה כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו'. והוסיפו בתלמידי הרבינו יונה שם⁶ בשם הרבינו יונה: אבל מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג שנהגו כל העולם לאומרם שבתחלה שהיתה תפלת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש בהם י"ח הזכרות כנגד י"ח ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש ויוצאין ואח"כ אף על פי שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו המנהג'. וכ"כ הרא"ש שם. והטור בסי' רלו.

אמנם הרשב"א⁷ כתב שיש שנמנעו מלאמרו: 'ואיכא למידק אנן דעבדי' כמאן דהא מפסיקים בפסוקי דברוך ה' לעולם ויראו עינינו וחותמין בה ואומרין קדיש אחריה ועל כן נמנעו הרבה מן הגדולים שלא לאמרה כל עיקר, וכן כתבו בתוס' בשם רבי שמואל ז"ל שלא היה אומרם כל עיקר'. וכן גם בתלמידי רבינו יונה שם: 'ויש לשאול על מה סמכו העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת המלך בכבודו שעל זה לא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקה ומקצת החכמים היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו'. וכ"כ האבודרהם⁸ בשם הרי"ץ גיאת. וגם באורחות חיים⁹ הביא ראשונים ששללו אמירה זו.

א"כ ראינו שיש שהצדיקו את המנהג ולהבנתם זה כמו השכיבנו שהוא גאולה אריכתא. ויש שלא קיבלו את הנימוק הזה, ולא אמרו את הפסוקים האלו.

ולהלכה כתב המחבר¹⁰: 'ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה'. והרמ"א שם הזכיר שצריך לאמרם בעמידה כיון שהם מקבילים לשמונה עשרה.

אמנם בכנה"ג¹¹ כתב: 'יש שאין אומרין אותה, לא בשבת ולא בחול. הרשב"א ז"ל בתשובה סימן י"ד, ובתשובה להרמב"ן ז"ל סימן קפ"ח. וכן הוא מנהג הספרדים בקושטנדינא ופה תירי"א'.

וכן כתב הגר"א¹² שהעיקר כשיטות הסוברים שזה הפסק ואין לומר פסוקים אלו, וכן נהג בפועל כמובא במעשה רב¹³, ועפי"ז נתפשט המנהג אצל הפרושים בארץ ישראל וכפי שהובא בלוח מנהגי ארץ ישראל (טיקוצינסקי). וכתב בכף החיים¹⁴ שכן נראה מדברי האריז"ל.

וכך גם אדמו"ר הזקן לא הביא בסידור אמירת ברוך ה', ומאידך כתב בסידור קודם תפלת ערבית: 'מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן', ובשבת ושמרו .. ויש להם על מה שיסמוכו. אבל הנוהגין שלא לומר בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' מפני חשש הפסק, גם בשבת .. אין להפסיק בפסוקים.

וזה עוד אחד מההלכות בהם הכריעו אדמו"ר הזקן והגר"א אותו דבר כנגד המנהג שקדם להם.

---

הערות:

¹ ד, ב ↩

² שם ד"ה דאמר רבי יוחנן ↩

³ סי' ה. ובתשובה כלל ד סי' ו ↩

⁴ סי' ה ↩

⁵ או"ח סי' רלו ס"ב ↩

⁶ ב, ב ד"ה ויש לשאול ↩

⁷ ברכות ד, ב ↩

⁸ ערבית של חול סוד"ה וכתב אבן הירחי ↩

⁹ תפלת ערבית אות ד ↩

¹⁰ שם ↩

¹¹ הגב"י סי' רלו אות ה ↩

¹² ס"ק א ↩

¹³ אות סז ↩

¹⁴ סי' רלו אות יב ↩

---

[ו] (הלכה 169)

שאלה: האם דין הסמכת גאולה לתפלה בערבית שוה לדין ההסמכה של שחרית?

תשובה: כפי שלמדנו בהלכה הקודמת שגם בערבית אנו צריכים לסמוך גאולה לתפלה אך כפי שנראה לקמן כמה הלכות שניתן לראות בהם שדין הסמיכה בתפלת ערבית הוא יותר קל משל שחרית.

א. הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי [=התפלל] של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי [=התפלל] של מוצאי שבת בשבת'.

וכתב הרא"ש²: 'רב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש לא חייש לסמיכה' וכ"כ תלמידי רבינו יונה שם³, והמג"א⁴ כתב את זה להלכה.

וכך כתב אדמו"ר הזקן⁵: 'ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר⁶ רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה .. וגם צריך ליזהר לקרות קריאת שמע .. ויכול הוא ג"כ לקרותה בלילה עם ברכותיה ומבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד בלא קריאת שמע וברכותיה ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין בכך כלום כיון שמתכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש'⁷.

ועוד כתב⁸: 'מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה כגון שצריך לילך לדבר מצוה והולך מביתו מבעוד יום .. ואם הוא רוצה יכול להתפלל תפלת י"ח בלבדה מבעוד יום⁹ בלא קריאת שמע וברכותיה וכשתחשך לו בדרך יקרא קריאת שמע בברכותיה ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין לחוש הואיל ומתכוין לדבר מצוה'¹⁰.

א"כ ראינו שדבר מצוה גובר על דין הסמכת גאולה לתפלה של תפלת ערבית. [משא"כ בין גאולה לתפלה של שחרית שאסור להפסיק לדבר מצוה כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' נא ס"ד): 'ובין ברכות קריאת שמע לתפלה אסור להפסיק אפילו לצורך מצוה, מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה].

★★★

ב. הכרזת יעלה ויבוא לפני שמונה עשרה של ערבית:

כתב הרשב"א¹¹: 'שאלת מה שנוהגין בארץ הזאת בליל ראש חודש שמכריז שליח צבור בין קדיש לתפילת ערבית ראש חודש. הודיענו אם יש בו משום הפסקה וראוי למחות אם לא?

תשובה. אין ראוי למחות ובדין הוא דכל דבר שצריך לתפילה אין בו משום הפסק. וכדאמרינן בברכת הלחם טול ברוך טול ברוך אינו הפסק. וכל שכן זה שהוא צורך התפילה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפילה. וכל שכן בתפלת ערבית שהוא רשות. ופוק חזי מה עמא דבר. וכן נוהגין בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר'.

וכך כתב המחבר¹²: 'ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך התפלה'¹³.

וכתב המג"א¹⁴: 'צורך תפלה. ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) .. ונ"ל דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע'.

א"כ רואים מהרשב"א והמג"א שכיון שתפלת ערבית רשות זה מהווה גורם מיקל בחובת ההסמכה בין גאולה לתפלה.

אמנם כתוב במהרי"ל¹⁵: 'ואמר שמקובל בעיניו מנהג יש מקומות שהנערים קורין, כדי שלא יהא השמש צריך להפסיק בקריאה בין גאולה לתפלה'.

וכך למעשה אדמו"ר הזקן הכריע בסידור: 'ואין להפסיק להכריז יעלה ויבוא בליל ראש חודש'. כשם שאדמו"ר הזקן החמיר כהשיטות שלכתחילה לא מוסיפים פסוקים כפי שלמדנו בהלכה הקודמת.

ועפי"ז כתב בספר הפסק בתפלה¹⁶: שאין להכריז ג"כ ותן טל ומטר' בליל ז' מר חשון, וכל שכן 'ועל הניסים' בחנוכה ופורים.

המנהג בפועל שדופקים על השלחן, והרבי המתין עד שידפקו¹⁷.

בהלכה הבאה נראה מקרים נוספים בהם יש הבדל בסמיכת גאולה לתפלה בין שחרית לערבית.

---

הערות:

¹ כז, ב ↩

² שם פ"ד סי' ו ↩

³ יח, ב ד"ה רב צלי ↩

⁴ סי' רסז ס"ק ב ↩

⁵ רסז ס"ב ↩

⁶ למעשה אין מנהגנו להקדים וראה בשו"ע אדמו"ר הזקן עם ביאור דברי שלום על סעיף זה הערה יז ↩

⁷ וראה הערה 10 ↩

⁸ סי' רצג ס"ב ↩

⁹ ולהעיר מדברי אדמו"ר הזקן שם בסי"ג: 'יש אומרים שאף שחכמים התירו לאדם לעשות כן טוב לאדם ליזהר שלא יעשה כן מפני שהוא דבר התמוה לרבים' ↩

¹⁰ אך להעיר שאף שעצם הדין שלצורך מצוה בערבית אין צריך לסמוך גאולה לתפלה, הוא להלכה, אך אדמו"ר הזקן הוכיח בקו"א ס"ק א שלמעשה כיון שיכול לומר גם ק"ש מוקדם וגם להקדים לדבר מצוה לכן עדיף שלא יפריד בין ק"ש לתפלה ↩

¹¹ שו"ת ח"א סי' רצג ↩

¹² שו"ע שם ↩

¹³ מדברי אדמו"ר הזקן בסי' קיד ס"א לגבי הכרזת מוריד הגשם משמע שאין להתיר מטעם צורך התפלה לבדו את ההכרזה מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה ↩

¹⁴ ס"ק א ↩

¹⁵ הלכות ראש חודש ↩

¹⁶ ע' 89 ↩

¹⁷ דיני ומנהגי ר"ח פ"ז דין ד הערה 4. הפסק בתפלה שם הערה 17. מעשה מלך ע' 21 ↩

---

[ז] (הלכה 170)

המשך דינים בהם יש הבדל בין סמיכת גאולה של ערבית לשל שחרית (2)

ג. תפילה בציבור

א) כתב הרשב"א¹: 'ולהתפלל תפלת השחר קודם קריאת שמע אם מצא צבור מתפללין כדי שיתפלל עם הצבור, כמו שאמר רבינו האיי גאון ז"ל בתפלת הערב² ונסתפקת בדבר זה.

אומר אני שלא אמר הגאון אלא בתפלת הערב הואיל ותפלת ערבית רשות. ואפילו לדעת הגאונים ז"ל שאמרו שכל שהרגיל להתפלל קבעה על עצמו חובה. אפילו הכי אינה חובה כתפלת השחר שהיא חובה גמורה אפילו לא קבלה. ולפיכך מסמך גאולה לתפלה בשחר טפי עדיף וכן נהגו בכל ישראל'.

וכך כתב המחבר³: 'מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה'. וביאר הלבוש שם: 'בתפלת ערבית דמדינא רשות הוא אף על גב שעכשיו קבעוה חובה לא חיישינן לסמיכות גאולה כולי האי כשיזדמן כך'.

ב) בשו"ע אדמו"ר הזקן אין לנו הלכות תפלת ערבית, אך את דעתו הקדושה הוא גילה בתפלת שחרית⁴ וזה לשונו: 'אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו)'.

ביחס לדין זה כתב המשנה ברורה⁵: אבל כל זה דוקא כשהוא משער שלא יוכל להשיג אח"כ מנין להתפלל עמהם, דאל"ה אין לו לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה'.

א"כ גם מהלכה זו למדנו שחמורה סמיכת גאולה לתפלה של שחרית משל ערבית, ולכן בערבית תפלה בציבור גוברת על סמיכת גאולה לתפלה.

ג) אך למעשה כתב כף החיים⁶ שאפילו ביחיד שלא יהי' לו מנין נוסף עליו להתפלל כסדר קריאת שמע ורק אחר כך שמונה עשרה, וז"ל: אמנם לפי דברי המקובלים צריך להיות דוקא קריאת שמע קודם תפלה משום דהתחלת המשכת המוחין הם בקריאת שמע והגמר בתפלת שמונה עשרה .. והגם דאין אנו מכוונים בספירות מכל מקום צריך להתפלל על סדר הכוונה והשם יתברך ברחמיו הוא יסדר .. שמבקשים מהשי"ת שהוא יסדר הלימוד והתפלה כפי בחינתם במקום עליון. ועל כן נראה לפי דברי המקובלים דיותר טוב להתפלל ביחיד מלהתפלל קודם קריאת שמע'.

ויסוד זה שלא לשנות את סדר התפלה בשום אופן מצינו כבר בבאר היטב⁷ בדיני תפלת שחרית שהביא שכן נהגו על פי האריז"ל: 'המגיד⁸ הזהיר לבית יוסף לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג. כי העושה כן מהפך הצינורות (סידור האר"י). והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה"כ. אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה"כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע"ש וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ע"ש'.

ד) ובדברי קודשו של הרבי מצינו כמה פעמים שעורר שלא לדלג בתפלה (אמנם דברים אלו נאמרו במפורש לגבי שחרית, אך זהו עיקרון כללי בסדר התפלה):

בשיחת יט כסלו התשי"א⁹: 'ועד"ז בנוגע לעבודה שבלב זו תפלה – שאע"פ שתובעים הנהגה ע"פ שולחן-ערוך, וע"פ שו"ע צריכים לדלג חלקים מסויימים בתפלה בשביל להתפלל בציבור (אם איחר לבוא לביהכ"נ והציבור עומדים באמצע התפלה) מ"מ, אומרים הרביים שאין לעשות כן, כי אם להתפלל כל התפלה על הסדר, והתפלה צריכה להיות בכוונה דוקא (כפס"ד הרמב"ם ש"כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה"), ובהקדמת הענין ד"כובד ראש" ("אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"), ובשביל זה כדאי להפסיד תפלה בציבור, ולהפסיד אפילו זמן תפלה, כי העיקר שתהי' התפלה עצמה כדבעי.

ובשיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז¹⁰: 'אמנם, כדי לבוא למעמד ומצב שהתפלה תהי' מתוך הרגש גודל החסרון וזעקה להקב"ה כו' – צריכה להיות ההקדמה דאמירת כל פרטי הענינים ד"מה טובו", "הודו", פסוקי דזמרה וברכות ק"ש, ומבלי לדלג, למרות ההיתרים שבזה שמצינו בדברי האחרונים ושלפניהם'.

וראה גם אג"ק¹¹: 'ולשאלתו בענין הדלוג בפסוקי דזמרה, אף שרבו המתירים בזה בכדי שתהי' התפלה בצבור, הנה נוסף על זה שיש דעות שאיסור בדבר, הנה גם המתירים אין מעלימים שמגונה הדלוג, ובפרט ע"פ המבואר בספרי קבלה ובספרי חסידות רבו מלספור, שלכן כנ"ל יעשה את מה שיש בידו, ז.א. יתחיל תפלתו עם הצבור ואחרי כן יתפלל על הסדר בפירוש המלות וכו' וכבר ידוע גודל השכר בהמכוון לבו לשמים, וק"ל'.

וכך גם באגרת נוספת¹²: 'בענין הדילוג בתפלה אפילו מהתחלה, ידועה ההוראה, שמבלי הבט על כל ההיתרים שבזה, אבל בפועל לא עושים כן, אפשר הרי לבוא לבית הכנסת מוקדם יותר כדי להחזיק עם המנין'.

---

הערות:

¹ תשובת רב האיי הובאה בחידושי הרשב"א ברכות ב, א ד"ה ונשאל מרבינו האיי גאון ז"ל. ובטור או"ח סי' רלה ↩

² סי' רלו ס"ג ↩

³ סי' קיא ס"ד ↩

⁴ סי' רלו ס"ק יב ↩

⁵ סי' רלו ס"ק כב ↩

⁶ או"ח סי' נב סק"א ↩

⁷ מגיד מישרים פ' בהר ↩

⁸ תו"מ ח"ב ע' 134 ↩

⁹ תו"מ חי"ח ע' 282 ↩

¹⁰ חי"ח ע' פא ↩

¹¹ חט"ו ע' קע (בתרגום מאידיש) ↩

---

[ח] (הלכה 171)

המשך הדינים בהם יש הבדל בין סמיכת גאולה של ערבית לשל שחרית (3)

ד.ברכו ועניית דברים שבקדושה

א) כתב הבית יוסף¹: 'וכתוב בספר המנהיג²: 'ולאחר שיתחיל שליח ציבור ברכו ויוצר אור ובאים בני אדם לבית הכנסת בשחרית לא יאמר להם שליח ציבור ברכו עד אחר התפלה ולא בין גאולה לתפלה דבעינן תיכף לגאולה תפלה אבל בערבית דקיימא לן³ תפלת ערבית רשות וכבר אנו מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים יכול לומר ברכו והוא דענו בתריה ברוך ה' המבורך ודמסדרי ק"ש כתיקון חכמים בשתים לפניה ושתים לאחריה'. וכ"כ האגור⁴ בשם רב עמרם גאון⁵. וכן כתב המחבר⁶: 'וכן יכול לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק'.

וכך כתב אדמו"ר הזקן⁷: 'אבל בין גאולה לתפלה של ערבית מותר להפסיק להוציא אחרים ידי חובתן בברכו שהרי בלא זה מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים וקדיש הואיל ותפלת ערבית רשות'. ועד"ז כתב לגבי הקדיש⁸: 'שלעולם אין אנו מתחילין תפלה בלא קדיש לפניה חוץ מתפלת השחר מפני סמיכת גאולה לתפלה'. וא"כ גם למנהגינו שאיננו מפסיקים באמירת פסוקים בערבית אך עצם אמירת הקדיש מלמדת שבתפלת ערבית חובת ההסמכה פחותה.

ב) התבאר כאן שמותר לחזן בתפלת ערבית בין גאולה לתפלה לומר ברכו עבור אחרים שהגיעו מאוחר, וא"כ מובן מכך שהוא הדין כל אדם לעצמו כשנמצא אחרי סיום ברכת השכיבנו ושומע ברכו, או קדיש או קדושה⁹ שמחויב הוא לענות¹⁰, והוא הדין לאמן על שאר הברכות¹¹.

ג) ובנוסף מובן שאין לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' במקום הזה וגם לא על ברכת השכיבנו של החזן, שהרי כתב אדמו"ר הזקן¹² לגבי עניית 'ברוך הוא וברך שמו': 'ומכל מקום כיון שאינו אלא מנהג ולא מתיקון חכמים אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות אפילו במקום שמותר להפסיק לעניית אמן כגון בפסוקי דזמרה'.

ולפי זה פשוט שאין לומר כאן 'ברוך הוא וברוך שמו' שהרי הפסק בין גאולה לתפלה של ערבית חמור יותר מפסוקי דזמרה. ובודאי שאסור להפסיק בו לדבר הרשות¹³.

★★★

שאלה: האם גם נשים חייבות לסמוך גאולה לתפלה?

תשובה: א. שחרית - לגבי תפלת שחרית כתב אדמו"ר הזקן¹⁴: 'ומכל מקום חייבין בזכירת יציאת מצרים שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא שמצותה ביום ובלילה לפיכך יש להם לברך הברכה שנתקנה על יציאת מצרים שהוא אמת ויציב וכיון שהם חייבים בתפלת י"ח כמו שיתבאר בסי' [ק"ו] יש להם ג"כ לסמוך גאולה לתפלה'.

א"כ בתפלת שחרית נשים שוות בחיובם לגברים וצריכות לסמוך גאולה לתפלה.

ב. ערבית - אמנם לגבי ערבית יש שכתבו לדייק¹⁵ על בסיס דברי אדמו"ר הזקן בתפלת שחרית, שכיון שמתפלת ערבית נשים פטורות וכמ"ש אדמו"ר הזקן¹⁶ 'אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית במ"ש'.

א"כ למרות שהם אומרות ברכת אמת ואמונה¹⁷ אעפ"כ אינם צריכות לסמוך גאולה לתפלה במידה והם מתפללות ערבית, ויכולות להפסיק לענות לכל דבר.

ג. אמנם למרות זאת יש מקום גדול לומר¹⁸ שאדמו"ר הזקן לא התכוון לומר שחיוב ההסמכה נובע מהחיוב בתפלה ולכן נשים פטורות, אלא שהחיוב נוצר אצל כל מי שאומר בפועל את שתי הדברים ברכת גאל ישראל ותפלת שמונה עשרה, ורק שנשים בדרך כלל לא מתפללות אך במקרה שבדעתם מראש להתפלל שמונה עשרה בערבית, וכן נשים שנוהגות להתפלל קבוע ערבית עליהם לסמוך גאולה לתפלה¹⁹.

---

הערות:

¹ או"ח סימן סט ↩

² ח"א סי' כז עמ' נט ↩

³ ברכות כז, ב ↩

⁴ סי' שלא ↩

⁵ סידור רב עמרם גאון סי' צב ↩

⁶ או"ח סי' רלו ס"ב ↩

⁷ סי' סט ס"ז ↩

⁸ סי' רצב ס"ד ↩

⁹ כגון של מנחה ממנין אחר ↩

¹⁰ ראה גם בדרך החיים סי' לג דין א. ברורי הלכות ע' קז ↩

¹¹ הפסק בתפלה ע' 89 ונתבאר שם בעמוד 212 ↩

¹² או"ח סי' קכד ס"ח ↩

¹³ ודלא כאשל אברהם (מבוטשטאש) במהדו"ב לסי' נז, (ולהעיר מתהלה לדוד סי' קכד אות ד). וראה גם שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' ל ↩

¹⁴ או"ח סי' ע ס"א ממג"א ס"ק א ↩

¹⁵ הפסק בתפלה ע' 90 והערה 18. שוע"ר מהדורת רא"א סי' ע הערה יא ↩

¹⁶ סי' קו ס"ב ↩

¹⁷ בהפסק כתב שכן משמעות סי' ע. וראה מ"ש בשו"ע מהדורת הרא"א אות ח ↩

¹⁸ וכדברי המחצית השקל על מג"א סי' ע סק"א. וכ"ה בכמה ראשונים, ואכמ"ל ↩

¹⁹ וראה גם בספר הפסק בתפלה שם שכתב 'שעכ"פ עדיף טפי שיסמכו ולא יפסיקו לדברים שהם מנהג' ↩

---

[ט] (הלכה 172)

שאלה: האם דין חובת סמיכת תפילה לגאולה זה נוהג גם בשבת?

תשובה: כתב באור זרוע¹: 'מצאתי בשם רבינו תם זצ"ל דבשבת אין לחוש לסמוך גאולה לתפלה הואיל דנפק לן מהאי קרא דיענך ה' ביום צרה ושבת לאו יום צרה הוא'.

הבית יוסף² הביא את הגהות אשירי שכתב את דברי האור זרוע וכתב על זה: 'ואין דבריו נראין דההוא קרא סמך בעלמא ובלאו ההוא קרא צריך לסמוך גאולה לתפילה ועוד דתפילת שבת במקום תפילת חול דענייה בעת צרה היא'.

אמנם הדרכי משה³ כתב: 'אבל בכל בו הלכות שבת⁴ כתוב כדברי אור זרוע⁵ וכן משמע במהרי"ל הלכות י"ט⁶ … ולענין מעשה נראה לי דודאי להפסיק בשבת בדברים בטלים או כדומה לזה אסור כדברי ב"י אבל בדברים הצריכים יש לסמוך אדברי אור זרוע'. וכ"כ בהג"ה על השו"ע⁷ 'וטוב להחמיר, אם לא במקום שצריך לכך'.

ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן⁸: 'יש מי שאומר שבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה מפני שסמיכה זו למדוה חכמים ממה שכתוב יהיו לרצון וגו' צורי וגואלי וכתיב אחריו יענך ה' ביום צרה אבל שבת לאו יום צרה הוא⁹ .. ואין לסמוך על סברא זו אם לא במקום שצריך לכך לפי שלימוד זה אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך ויצא המלך לקראתו ואם רואהו המלך שהפליג והלך לו אף הוא מפליג ושוב אין מתקרב אליו כשחוזר ודופק כך הוא במפסיק בין גאולה לתפלה'.

ומלשון אדמו"ר הזקן נראה שבעיקרון ההלכה שצריך לסמוך גם בשבת, ודלא כהרמ"א שקיבל את השיטה המחלקת בין שבת ליום חול להלכה, ולכן מצויין בשוע"ר במראה מקום אות יד לב"י שכתב על שיטת זו 'ואין דבריו נראין'. אלא שלמעשה מקיל אדה"ז כהרמ"א שבמקום שצריך אפשר להפסיק.

יש שכתבו¹⁰ שאדה"ז בסידור למעשה חזר בו והחמיר שאין שום חילוק בין שבת לחול (ושכן הוא ע"פ קבלת האריז"ל כמובא בכף החיים) וגם במקום שצריך אין להקל בשבת להפסיק בין גאולה לתפילה. אך כבר כתבו¹¹ לבאר שאין שום יסוד לומר שבסידור חזר בו מהשוע"ר, וכל מה שהחמיר אדמו"ר הזקן בסידור הוא רק לגבי אמירת פסוקים שאינם חלק מהתפלה וכפי שנראה לקמן.

וא"כ למעשה העיקר להלכה שגם בשבת צריך לסמוך גאולה לתפלה, מלבד במקום צורך.

שאלה: מהו מקום צורך?

תשובה: אכן אדה"ז לא ביאר כוונתו מה נחשב מקום צורך, אך יש שכתבו ש: א) עטיפת טלית - כתב בפרי מגדים¹² שמי שהתפלל בלי טלית בשבת יכול ללבוש טלית, גם אחרי אמירת גאל ישראל, ואחרי שמונה עשרה ימשמש בציציות ויברך.

ב) הפסקה לדבר שבקדושה - כתב בקצות השלחן¹³: 'ובשבת י"א שאינו צריך לסמוך גאולה לתפלה עי' סי' קיא ולפיכך מותר להפסיק לדבר שבקדושה בין גאל ישראל לתפלה כמו בין הפרקים¹⁴ עיי"ש ובאחרונים, ומ"מ יש לו לסיים גאל ישראל בשוה עם הש"צ כדי לצאת לד"ה שלא יצטרך לענות אמן'. וכתב התהלה לדוד¹⁵ כתב: 'ועכ"פ אמן אחר גאל ישראל פשיטא שיש לענות בשבת' כאשר סיים לפני הש"ץ.

מקורות: ¹⁶הלכות ק"ש סי' יד. ¹⁷סי' קיא. ¹⁸שם אות א. ¹⁹סי' לה לז ע"ב. ²⁰ח"א הל' ק"ש סי' יד. ²¹הל' ראש השנה ס"ב. ²²סי' קיא ס"א. ²³סי' קיא ס"ב. ²⁴בשוע"ר עם ביאורים (הרא"א) הערה יא העיר דיל"ע מה הדין בערב יו"כ שהרי כתב אדמו"ר הזקן בסי' תרד ס"ו שערב יו"כ אינו נחשב ליום צרה. ²⁵הרב גינזבורג בגליון התקשרות תפט. סידור עם ציונים ע' רסו הערה 71. ²⁶הפסק בתפלה ע' 192 ואילך. ²⁷משב"ז סק"ג. ²⁸סי' יט ס"ק יז, וסי' פג ס"ב. וכמבואר בא"ר סי' קיא ד. פתחי עולם סי' קיא אות ה. משנ"ב סי' קיא ס"ק ט. ברורי הלכות ע' קז. ²⁹בתהלה לדוד אות ו כתב: 'ובאמת גם לשאר אמנים משמע דפוסק' אלא שדבריו נסבו על שי' רמ"א, ונתבאר שאדמו"ר הזקן מחמיר יותר. ³⁰סי' קיא אות ז.

----------------------------------------------

{שאלה 173}

דיני סמיכת גאולה לתפלה [י]

שאלה: מנהג קהילות רבות לומר בשבת פסוקי ושמרו לפני תפילת העמידה, איך זה מתאים אם הצורך לסמוך גאולה לתפילה ומה מנהגנו?

תשובה: כתב הטור³¹: 'ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן³²: 'הנוהגין לומר ושמרו בני ישראל את השבת כו' יש להם על מה שיסמוכו ואין זה הפסק בין גאולה לתפלה לפי שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין והרי זה מעין גאולה גם כן'.

אך בסידור כתב: 'אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת אין להפסיק בפסוקים'.

ומכיון שאת פסוקי יום חול השמיט אדמו"ר הזקן מסידורו בכך הוא בעצם פסק שלמנהגנו גם בשבת אין להפסיק בפסוקים, כדי לסמוך גאולה לתפילה³³.

★★★

שאלה: כיון שאיננו אומרים פסוקים אלו מדוע א"כ אדמו"ר הזקן כתב את הפסוקים בסידור?

תשובה: כתב הגר"ח נאה³⁴: 'מרגלא בפומא דאנ"ש שהרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשאב זיע"א מחותנו של אדמו"ר שלח אליו (או הגיד לו) היות ובשעה שישראל אומרים ושמרו בליל שבת נעשה יריד בשמים ומדוע הנהיג אדמו"ר שלא לאמרו, והשיב לו אדמו"ר כי גם מסמיכת גאולה לתפלה נעשה יריד בשמים ואי אפשר להיות על כל הירידים, ע"כ מפני כבודו של הרה"ק רלוי"צ נ"ע שהי' אומר ושמרו כתב אדמו"ר בסידור ושמרו ולא השמיטו לגמרי, אך הקדים שאלו שאין אומרים ברוך ה' בחול לא יאמרו ושמרו, כן שמעתי הסיפור בנוסח זה, והתוכן של הסיפור שמובן ממנו שהה"ק מבארדיטשוב נ"ע הי' חובב מאוד את אמירת ושמרו והדבר הי' נודע ומפורסם הוא בודאי אמת, וסמך לזה ממש"כ אדמו"ר הצ"צ נ"ע בפסקי דינים לסי' רלו 'ובברדיצוב ודאי אומרים ושמרו' .. הנה מדכתב שבברדיצוב ודאי אומרים ושמרו נראה בעליל אמיתת ענין הנ"ל'³⁵.

★★★

שאלה כאשר מתפלל במנין בו אומרים ושמרו האם בכדי שלא יהיה לא תתגודדו עליו להגיד איתם?

תשובה: כתב הצמח צדק בפסקי דינים³⁶: והנה ברכת יראו עינינו יש כמה דיעות שאין צריך לאמרו כלל, כמ"ש בתלמידי רבינו יונה פרק קמא דברכות והרמב"ן ומקצת חכמים שעמו שהיו נוהגים שלא לאמרו, ודאי לא היו מתפללים יחידים, ומסתמא הי' מתפללים בביהמ"ד, וכל הקהל היו אומרים אותה ברכה, והם לא אמרו, ולא עלה על דעתם כלל משום לא תתגודדו .. ובברדיצוב ודאי אומרים ושמרו ויש שם ג"כ כמה חשובים מאנ"ש מתפללים ג"כ בבהמ"ד הנ"ל ואין אומרים ושמרו, ולא חשב איש שיהיה בזה משום לא תתגודדו. לכן מ"ש רומע"ל בפשיטות דיש בזה איסור לא תתגודדו אינו מובן איך יחלוק על משמעות גדולי הראשונים הנ"ל. ומ"ש בסי' תרכ"ד עיין במהרל"ח שם סק"א. ומ"מ יותר ראוי שיחלקו עמהם הבהמ"ד ועכ"פ יעשו שלום'.

ובספר המנהגים מובא³⁷: אין אומרים פסוקים אלו אפילו מתפלל בציבור הנוהגים לאמרם ואין בזה משום לא תתגודדו.

ולהעיר גם מאג"ק³⁸: 'בתמהון קראתי בסיום מכתבו אשר אומר הוא ושמרו וגו' שהוא היפך ממנהג אנ"ש מדורי דורות, ומובן שהסברה שכותב בזה אינה מספיקה כלל וכלל לבאר הנהגה הפכית מרבותנו נשיאנו שהורו לתלמידיהם וההולכים בעקבותיהם, ולאחרי בקשת סליחתו מוכרחני לאמר שגם ע"פ נגלה מבהילה ההנהגה ע"פ הוראת חז"ל בהנהגת תלמיד לרב (סוכה ל"ב ע"ב, רב אחא ברי' דרבא מהדר כו' הואיל ונפיק מפומי' כו') ובמ"ש בהעדר הסמיכות בלא"ה בביהכ"נ בו מתפלל, יש מקום לומר³⁹ שבהרהור בינתים בעניני גאולה או תפלה מתבטל העדר הסמיכות [להעיר גם מפלוגתא הידועה⁴⁰, על סמוך ממש או לא ממש] משא"כ כשבא באמצע ענין חדש, לא ענין גאולה ותפלה וק"ל.

★★★

שאלה: אם ש"ץ חבדי מתפלל בבית כנסת שאומרים ושמרו האם עליו לומר?

תשובה: כותב הרבי⁴¹: 'בשאלתו, חסיד חבד"י שמתפלל לפני התיבה בבית הכנסת ששם נוהגים לאמר ושמרו, האם גם הוא יאמר? נראה לי, שלא יאמר, כיון שקבל ע"ע פסק הדין שיש בזה חשש להפסק, כפסק רבנו הזקן, ובפרט שבהנוגע להמתפללים במנין, ידוע מעשה רב בזה שאין אומרים אף ששאר המתפללים אומרים וכו' (עיין או"ח סי' רל"ו בפס"ד הצ"צ) גם באם עובר לפני התיבה אין לו לאמרו'.

א"כ גם חזן שמתפלל בבית כנסת שאומרים ושמרו אין לו לאמרו, אלא ישתוק עד שהקהל יסיימו.

---

הערות:

¹ מנהגים הלכות ר"ה אות ב ↩

² או"ח סי' קיא אות א ↩

³ שם, ונדפס בתוך הגהת הרמ"א ↩

⁴ סי' קיא ס"ב ↩

⁵ סי' יט ס"ק יז ↩

⁶ בסוף ח"א צ, ב ↩

⁷ ובעיקר דברי המג"א (בסי' תצ ס"ק ו, ותקפד ס"ק ז) וא"ר (סי' תצ ס"ק יז וסי' תקפד ס"ק יב) אלו דפיוט זה מהווה הפסק בין גאולה לתפילה העיר בהגהות הרעק"א בשני המקומות 'אינו מובן הא יום ליבשה אומרים גבי שירה חדשה א"כ אין הפסק בזה בין גאולה לתפלה ולענין הפסק באמצע פרק אין חילוק בין שבת לחול' ואכן אדמו"ר הזקן בסי' תצ סי"ד שהביא שכשחל בשבת אומרים יום ליבשה. לא הביא טעם זה של המג"א. (וראה בלבוש סי' תקפד ס"ק ג טעם אחר לאמירת יום ליבשה כשחל בשבת.) וא"כ נפל הצ"ע שהקשה בספר הפסק בתפלה ע' 80 הערה 31 על דברי התהלה לדוד ↩

⁸ וכן נראה דעת הפמ"ג בא"ר סי' קיד ס"ק ב ↩

⁹ סי' קיא ס"ק ד. וחזר וכתב כן בהגהותיו ↩

¹⁰ הגהת הרבי: 'מנחות צח, א. ובתוס' שם עח, ב' ↩

¹¹ אג"ק חי"ח ע' ר ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp