טבילת כלים

---

[א] (הלכה 175)

שאלה: מהיכן למדים חיוב טבילת כלים?

תשובה: המשנה במסכת עבודה זרה¹ אומרת: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל' ובגמרא מבואר: 'תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.

ביאור הדברים - בפרשת מטות לאחר שבני ישראל יצאו לנקום נקמת ה' מאת המדינים כותבת התורה ביחס להכשרת כלי הגוים שנלקחו כשלל ובלוע בהם דברים אסורים²: 'כל דבר אשר יבא באש (כלים ששימושם באש) תעבירו באש וטהר', המילה וטהר לכאורה מיותרת ועל כן דורש רבא: 'הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת' אחר עבירתו באש להתירו מגעולי גויים, והיינו בטבילה.

והגם שהתורה עוסקת בכלים שכבר בלועים מבליעת איסור, אך הגמרא שם אומרת: 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים צריכין טבילה, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמי ואפ"ה בעי טבילה'. כלומר עצם היות הכלי בבעלות הגוי מצריך טבילה.

★★★

שאלה: האם דרשה זו מהפסוק היא לימוד גמור מהתורה או שזה רק אסמכתא והחיוב הוא מדרבנן?

תשובה: בדבר זה נחלקו הראשונים, הנה רש"י שם בסוגיה³ (ד"ה זוזא) כתב: 'גזירת הכתוב היא', וא"כ לשיטתו חיוב הטבילה הוא מדאורייתא. וכך גם הסמ"ק⁴ מנה את חיוב הטבילה במנין התרי"ג מצות: 'להטביל כלים דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים אך במי נדה יתחטא ..'. וכן היא שיטת רוב הראשונים⁵.

אמנם הרמב"ם⁶ כתב: 'טבילה זו שמטבילים כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם .. מדברי סופרים, ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן .. וכיון שכתוב וטהר אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם'⁷. וכן כתב התוספות רי"ד במסכת עבודה זרה שם: 'טבילה מדרבנן הוא'⁸.

ומצינו ברמב"ן בפירושו על התורה שהסתפק בדבר: 'ולבי מהרהר עוד, לומר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה, והצריכו אותה חכמים בכלי המתכות בלבד מפני שיש בהם כלים שתשמישן באור ובכלי ראשון ובכלי שני ובצונן, וזה צריך תלמוד'⁹.

ובדעת השו"ע מכך שכתב¹⁰: 'אין מאמינים קטן על טבילת כלים', כתבו הט"ז¹¹ והבאר הגולה¹² שזה לפי שטבילת כלים דאורייתא. וכן יש להוכיח מדברי השו"ע בס"ט כמבואר בבית יוסף, ובביאור הגר"א¹³.

וכן כתב אדמו"ר הזקן¹⁴: 'שהעיקר כדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה'¹⁵.

★★★

שאלה: מה טעם טבילה זו?

תשובה: בטעם הטבילה מבואר בירושלמי¹⁶: 'לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל'. וטעם זה הובא בבית יוסף יו"ד סי' קכ, ובט"ז¹⁷ שם.

ויסוד גדול מצינו בדברי הריטב"א¹⁸: 'כלי סעודה אמורין בפרשה. פירוש ומשום דסופן להשתמש באיסור ויצאו לקדושה הצריכם הכתוב טבילה אף בחדשים, מה שאין כן בזוזא דסרבלא (=מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר שאינם צריכים טבילה)¹⁹. היינו שיסוד חיוב הטבילה הוא מפני יכולת ההשתמשות העתידית של הגוי.

ונסיים בדברי איסור והיתר הארוך²⁰ שכתב: 'הטבילה אינה מחמת פליטת איסור דהא צריכין לטבול אפילו כלי חדש אלא רק להעביר ממנו הטומאה ולהכניסו בקדושה של ישראל לפי שבחרנו השם אלהים לנחלתו. והבדילנו מן התועים. וקדשנו בקדושתו שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. אני ה' אלהיכם'.

בימים הבאים נדון בפרטים המעשיים של טבילת כלים.

---

הערות:

¹ עה, ב ↩

² במדבר לא, כג ↩

³ ד"ה זוזא ↩

⁴ מצוה קצט ↩

⁵ נסמנו בטבילת כלים ע' לד - לה ↩

⁶ הל' מאכ"א פי"ז ה"ה ↩

⁷ ראה ריטב"א ע"ז עה, ב ד"ה הוה אמינא. ר"ן דף לט, ב סוד"ה גמ'. ב"י ד"ה ואם משכן. ביאור הגר"א אות כג. אמנם להעיר מתשובת הרשב"א (ח"ג סי' רנה) הובא בב"י בסוף הסימן שכתב בדעת הרמב"ם שהוא מדאורייתא וכבר הקשו עליו ממ"ש הוא עצמו בחידושיו (ע"ז עה, ב ד"ה גמ') ובתורת הבית (ב"ד ש"ד לה, א) שלדעת הרמב"ם זה דרבנן, וראה ספר טבילת כלים ע' לב וש"נ. ובדברי שאול ליו"ד שם (הובא בלקו"ש חי"ח ע' 367 הערה 37) כתב בדעת הרמב"ם שכלי שגויים השתמשו בו בפועל חיוב הטבילה הוא מדאורייתא מצד הגיעולי עכו"ם שהיו בו, וזה גמר וסיום טהרתו. אמנם כלים חדשים שרק היו ברשות גוי חיוב הטבילה הוא מדרבנן מצד דיני טומאה וטהרה ↩

⁸ ראה הנסמן בטבילת כלים ע' לב - לג ↩

⁹ אמנם מחידושיו נראה שסבר שזה דאורייתא וכמ"ש הרשב"א בשמו. וראה בטבילת כלים ע' לד ↩

¹⁰ סי' קכ סי"ד ↩

¹¹ ס"ק טז ↩

¹² אות כד ↩

¹³ אות כג ↩

¹⁴ או"ח סי' שכג ס"ח ↩

¹⁵ וראה לקו"ש חי"ח ע' 366 הערה 30 שמציין ג"כ לאו"ח סי' קנט סכ"א ↩

¹⁶ ע"ז פ"ה הט"ו ↩

¹⁷ ס"ק א. וראה מ"ש בטבילת כלים ע' מב - מג הערה ח ↩

¹⁸ ע"ז עה, ב ↩

¹⁹ וראה לקו"ש חי"ח ע' 368 הערה 42 ↩

²⁰ שער נח סימן קו ↩

---

[ב] (הלכה 176)

שאלה האם כל הכלים חייבים בטבילה או שתלוי מאיזה חומר עשוי הכלי?

תשובה: נאמר בתורה בפרשת מטות לגבי הכלים הטעונים טבילה¹: 'אַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶֽת־הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶֽת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָעֹפָֽרֶת:' ברשימה זו ישנם רק כלים העשויים ממתכת, וכפי שאומרת הגמרא במסכת עבודה זרה²: 'אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו. ופירש רש"י, שאם נשתברו ראויים להתיכם ולעשותם כלים, כלומר יש אפשרות למחזר אותם.

ממשיכה הגמרא ואומרת: 'קוניא (כלי חרס מצופה מתכת עופרת) - פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו (שהוא חרס), וחד אמר: כסופו (שציפהו מתכת, ולכן נחשב ככלי מתכת שחייב). והלכתא: כסופו'.

רואים בדברי הגמרא שרק כלים ממתכת או זכוכית חייבים בטבילה, ולא שאר כלים כגון חרס וכדומה, אא"כ יש עליהם ציפוי של מתכת או זכוכית שאז חייבים בטבילה מצד הציפוי (ובעזרת ה' נכתוב בהלכה נפרדת את דיני כלים המצופים).

וכך כתב הרמב"ם³: 'וכן אם לקח כלי עץ או כלי אבנים .. ואינו צריך להטביל, וכן כלי חרשים אינו צריך להטביל, אבל השועין באבר (-מצופים בעופרת) הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה'.

וזה לשון איסור והיתר הארוך⁴: 'אבל של עצים ואבנים וחרס בלתי מחופין אין טובלין כל עיקר דאמר ר' יוחנן כלי מתכות אמור בפרשה'.

ולהעיר ממ"ש האיסור והיתר בהמשך דבריו שם⁵ לגבי סוגי כלים שאין צריך לטבלם: '..ואפילו להטבילן בלא ברכה אין צריך. ויותר טוב שלא לטובלן דשמא אתי לברך עליהן והוי כברכה לבטלה'.

א"כ חיוב הטבילה הוא דוקא בכלי מתכות ובכלי זכוכית הדומים לכלי מתכת ולא בכלי חרס.

★★★

שאלה: האם יש הבדל בחיוב בין כלי מתכת לכלי זכוכית?

תשובה: כתב בספר האשכול⁶: 'אע"ג דקרא לא מצריך טבילה אלא לכלי סעודה של מתכות, כלי זכוכית דיש להם תקנה בהתכה כמתכות צריכין טבילה, וחזי לן מדרבנן צריכים צריך טבילה'.

וכן כתב ר"ת בספר הישר⁷: 'התם לחומרא קאמר דגזרו עליהם למהוי ככלי חרס ואין להם תקנה בטבילה אלא בשבירה הואיל ודמו לכלי חרס וה"נ שווינהו רבנן ככלי מתכות דדמו אהדדי וצריכין טבילה'.

וכן כתב הפרי חדש⁸: 'ומסתברא דאף למה שאכתוב לקמן [ס"ק ו] דטבילה זו מן התורה, אינו אלא דווקא בכלי מתכות דכתיבי בפרשה, אבל לא בכלי זכוכית דאינו אלא מדרבנן הצריכום טבילה משום דדמו לכלי מתכות, והכי מוכח בפרק קמא דשבת [טז, א]'.

ואמנם המאמר מרדכי⁹ כתב: 'לא מצינו חילוק בין כלי מתכות לכלי זכוכית בענין זה ועיין בי"ד סס"י ק"ך ותמצא מחלוקת הפוסקים בענין טבילה זו אי הויא דאורייתא או דרבנן אבל נראה פשוט דמאן דאית ליה דהוי' מדרבנן אף בכלי מתכות ס"ל הכי'.

אך לדעת רוב הפוסקים¹⁰ כוונת הגמ' שכלי זכוכית היא ככלי מתכות רק לגבי עצם חיוב הטבילה, אבל לגבי דרגת החיוב, חיובם הוא מדרבנן ולא מדאורייתא.

★★★

שאלה: האם מברכים כאשר טובלים כלי זכוכית?

תשובה: כתב המאירי בעבודה זרה שם: 'ואף מזו יש מפקפקין בהם לטבילה זו ומטבילים בלא ברכה, ולא יראה לי כן הואיל ובמקומה נאמרה הלכה היא'. ובשו"ת הרשב"ש¹¹ כתב: 'לענין כלי זכוכית שאמרת שבמקומכם מטבילין אותה בלא ברכה תמיהא לי טובא דבגמ' איתמר בפירוש דכלי זכוכית ככלי מתכות דמי'. וכ"כ האיסור והיתר¹² הארוך: 'וכלי זכוכית עצמן מברכין בטבילתן'.

וביאר הפרי חדש¹³: 'אף על גב דכלי זכוכית לא מיחייבי בטבילה אלא מדרבנן וכמו שכתבתי בס"ק ג', מכל מקום אמצות דרבנן נמי מברכינן ושייך לומר וצונו'.

וא"כ גם בטבילת כלי זכוכית צריכים לברך.

---

הערות:

¹ כלל נח ס"ק יז ↩

² שו"ת ח"ד סי' קיד ↩

³ ראה ג"כ בשבט הלוי ח"ד סי' צא ↩

⁴ קונטרס יבקש דעת אות מד שנדפס בתחילת סדר טהרות ↩

⁵ יו"ד ח"ג סי' כב ↩

⁶ ח"ג סי' ע ↩

⁷ דבריו אמורים דוקא לגבי אלומיניום, משא"כ כלי נירוסטה הוא לכאורה הנדון דלעיל שרובו ברזל ואז לכו"ע מתחייב בטבילה ↩

⁸ להעיר שדברים מחודשים אלו שזכוכית בכלל כלי מתכות והדיוק מדברי רש"י מבואר כבר בהגהות הרש"ש על רש"י שם, וביאר לפי זה דברי המרדכי (ע"ז סימן תתנט) שכתב לגבי נוסח הברכה 'דיש מברכין - על טבילת כלי מתכת - שלא יהא במשמע שאר כלים שאינם מתכת' וראה באריכות כתב עת קול התורה יב עמ' צח עוד ראיות ודברים נפלאים העולים מזה ↩

⁹ מלבד התשובות שהובאו בפנים ראה גם ערוך השולחן סי' קכ סכ"ג. קובץ מבית לוי עניני יו"ד ע' קמ. ספר טבילת כלים (כהן) פי"א אות קמב ↩

¹⁰ נסמנו בספר טבילת כלים ע' מ - מא ↩

¹¹ סוס"י תסח ↩

¹² שער נח סי' פב ↩

¹³ יו"ד סי' קכ ↩

---

[ד] (הלכה 178)

טבילת כלים בשבת (1)

שאלה: האם מותר לטבול כלים בשבת?

תשובה: לגבי כלים טמאים אומרת הגמרא במסכת ביצה¹: 'דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא, מאי טעמא? - אמר רבה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. .. רב יוסף אמר: גזרה משום סחיטה. .. רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא [שמא ישהה מלטבול כליו עד יו"ט ותוך כך יבוא לידי תקלה להשתמש בהן תרומה] .. רבא אמר: מפני שנראה כמתקן כלי'.

וכתב הרא"ש שאיסור טבילת כלים חדשים בשבת תלוי בדעות האמוראים מהו טעם האיסור בטבילת כלים טמאים, שלדעת רבה שהאיסור משום שמא יעביר ד' אמות ברה"ר וכן לדעת רבא שהאיסור מפני שנראה כמתקן כלי, יהיה אסור גם לטבול כלים חדשים².

הרי"ף הביא רק את הטעם של רב יוסף ורב ביבי, והשמיט את טעמם של רבה ורבא. וכתב על זה בבית יוסף³: 'לענין הלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם⁴ משמע דשרי להטביל כלים חדשים ביום טוב הכי נקיטינן, מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי שאכתוב בסמוך נכון לחוש לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם על ידי אותו תיקון היכא דאפשר'.

וכתב בדרכי משה שם: 'ולי נראה דמדינא אסור כי יש לחוש לדברי האחרונים הרא"ש והרשב"א והמרדכי .. ולכן אסור לטבול כלים בשבת ויום טוב:'

וכך כתב המחבר בשו"ע⁵: 'מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, ואין צריך טבילה. והוסיף הרמ"א: ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה'.

וכתב הט"ז⁶ שהטעם שנקט המחבר לעיקר שמותר להטביל בשבת הוא לשיטתו ברמב"ם שטבילת כלים חדשים הוא מדרבנן. ולפי דבריו יוצא שכיון שאנחנו פוסקים שטבילת כלים היא מדאורייתא א"כ ודאי אסור להטביל כלי מתכת בשבת⁷. ויש שכתבו⁸ שאכן גם המחבר ביו"ד קכ סעיף טז חזר בו וס"ל שהעיקר כפוסקים לאסור ולטבול בשבת.

ולהלכה כתב אדה"ז⁹: 'מותר להטביל כלי חדש בשבת אפילו היה אפשר להטבילו מערב שבת ואינו חשוב כמתקן כלי הואיל ומן התורה מותר להשתמש בו בלא טבילה ואין חיוב טבילתו אלא מדברי סופרים. ויש אומרים שאף על פי כן חשוב כמתקן ואסור אפילו לא היה אפשר להטבילו מערב שבת .. ואין צריך לומר לדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה כמ"ש בי"ד סי' ק"כ שזהו תיקון חשוב לדברי הכל ואסרוהו חכמים מפני שדומה למתקן כלי ממש שהוא אב מלאכה כמו שנתבאר בסי' ש"ב .. ואם אי אפשר בתקנות אלו [שהובאו לעיל בשו"ע והרמ"א] לא יטביל שהעיקר כדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה כמ"ש בי"ד שם.

א"כ אסור לטבול כלים בשבת,

הפתרונות לאדם שלא טבל כלי והוא זקוק לו בשבת, נלמד עליהם בשבוע הבא

---

הערות:

¹ יז, ב ↩

² אך ראה ט"ז סי' שכג סק"ה שכתב: 'ותמהתי על פה קדוש דהרא"ש בזה' וכתב שטבילת כלים חדשים אינו תלוי בהכרח בטעמים אלו ↩

³ סי' שכג ↩

⁴ הב"י כתב שהרמב"ם בהלכות יו"ט הביא רק את הטעם של רב ביבי, והקשה המהרש"ל על הב"י שבהלכות שבת כתב הרמב"ם לגבי כלים טמאים את הטעם של רבא, תירץ הט"ז שהב"י ס"ל שהרמב"ם אסר דוקא בכלים טמאים שזה דין דאורייתא. משא"כ טבילת כלים שלשיטת הרמב"ם זה דרבנן ולכן מותר ↩

⁵ או"ח סי' שכג ס"ז ↩

⁶ סק"ה ↩

⁷ וראה פרמ"ג משב"ז סק"ה, ודברי אדה"ז דלקמן ↩

⁸ חכמת אדם כלל עג סכ"ג, זבחי צדק יו"ד סי' קכ אות פט, ערוה"ש יו"ד קכ סס"א, דרכ"ת יו"ד סי' קכ ס"ק קז ↩

⁹ סי' שכג ס"ח ↩

---

[ה] (הלכה 179)

שאלה: ראינו בגמרא שלמרות שהתורה חייבה טבילה בכלי מתכת, אעפ"כ אמרו חכמים לגבי כלי זכוכית, 'הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו', האם גם כלי פלסטיק שניתן להתיכם ולחדשם דינם ככלי זכוכית?

תשובה: הדרכי תשובה¹ הביא את שו"ת אהל אברהם² (שאג) סי' כד שכתב שכל כלי עצם שניתן להתיכו ולתקנו חייב בטבילה.

אמנם בשו"ת חלקת יעקב³ כתב לגבי כלי פלסטיק: 'דאף בכלים הללו אפשר לתקנן על ידי התכה לחוד כמו כל מתכות ג"כ, אין לנו מעצמנו לחייבם בטבילה ויבא לידי ברכה לבטלה .. והכא נמי כיון דבימיהן לא הי' מיני כלים הללו ולא נתחייבו בטבילה, אין בידינו לחייבן בטבילה .. מ"מ לפע"ד אין לטבלן אף בלי ברכה - אכן מי שירצה להחמיר לטבלן אין מזניחין אותו, כנלפע"ד בהוראה זו - אם יסכימו גם שארי הרבנים, כי זו שאלה כללית הנוגעת לכל העולם, ואין לרב יחיד לפסוק בזה'.

ובשו"ת יביע אומר⁴ כתב : 'ומעתה הדר דינא דאף בזה"ז אין כלי עצם צריכים טבילה, אף על פי שאפשר להתיכם. וכן ראיתי בשו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' מט), שהביא בשם האהל אברהם הנ"ל שיש להטביל כלי עצם הנקחים מעכו"ם, וכתב, שיש לדון שכיון שכלי זכוכית הוי רק מכח גזירת חז"ל, אולי לא גזרו אלא על כלי זכוכית, ולא על שאר כלים אף על פי שאפשר להתיכם. ע"כ. ומעתה אף אנו נאמר שכלי פלסטיק וניילון אינם צריכים טבילה, אף על פי שאפשר להתיכם ולהחזירם, מכיון שלא גזרו עליהם חז"ל … קנצי למלין אשים כי הקונה כלי ניילון וכלי פלסטיק מגוי, א"צ להטבילן אפילו בלא ברכה. והמחמיר על עצמו להטבילן בלי ברכה תבא עליו ברכת טוב'.

והוסיף לבאר בשו"ת ציץ אליעזר⁵: 'ובכלל לפענ"ד נראה שגם כאשר ימצאו כעת משאר כלים חוץ מכלי זכוכית שנוצרו וסודרו באופן זה שיהא להם תקנה כאשר ישברו, בכל זאת לא נוכל לחדש מעצמינו גזירות לבוא לדמותם על כן לכלי זכוכית ולהצריכם טבילה, דאין לנו לדרוש בזה טעמא דקרא וחז"ל ואין לנו אלא מה שגזרו והוסיפו חז"ל בעצמם על הכלי מתכת, דהיינו כלי זכוכית בלבד, כמבואר בע"ז שם'. ועוד כתב שם: 'בכלי הפלסטיק שכפי האמור חסר להם הדמיון העיקרי והיסודי לכלי המתכת ונוצרים מחמרים אחרים לגמרי בכל כגון זה גם הערוך השלחן יודה שאין מקום לדמותם לכלי מתכת משום זה לבד שפושטים צורה ולובשים צורה, ואינם צריכים טבילה'.

אך בשו"ת מנחת יצחק⁶ כתב: 'וכתבתי להטביל אותם בלא ברכה, מטעם שכתבו הפוסקים, דאם יש לו תקנה ע"י התכה באש, הוי ככלי זכוכית, וצריך טבילה, אך מ"מ אין לברך מטעם שכתב כ"ת בשם מלמד להועיל, די"ל כיון דחכז"ל לא גזרו רק על כלי זכוכית, לא חל הגזירה על שאר דברים'.

הרי שנחלקו האחרונים האם יש להטביל כלי פלסטיק מצד דמיונם לכלי זכוכית שמחויבים מדרבנן.

אך למעשה כתבו הפוסקים⁷ שהמנהג הרווח הוא שלא טובלים כלי פלסטיק, וכן הורה הגרמ"ש אשכנזי ז"ל שאין צורך לטבול כלי פלסטיק⁸.

---

הערות:

¹ סי' קכ ס"ק יד ↩

² (שאג) סי' כד ↩

³ יו"ד סי' מה ↩

⁴ ח"ד יו"ד סי' ח ↩

⁵ ח"ז סי' לז ↩

⁶ ח"ג סי' עו ↩

⁷ קובץ מבית הלוי ניסן תשנו, עמ' יג. וראה הנסמן בפסקים ותשובות סי' קכ אות ה הערה 50 ↩

⁸ ולהעיר שלגבי ההבדל בין כלי אלומיניום שנפסק שחייבים טבילה, וכלי פלסטיק שאינם חייבים, יש שהעירו שאכן צ"ע מנין נובע החילוק ביניהם שהרי סו"ס שניהם כלים חדשים שלא היו בזמן גזירת כלי הזכוכית, (ראה קובץ נזר התורה ו). אמנם לפי דבריו של הציץ אליעזר הנ"ל מיושבים הדברים כיון שפטור הפלסטיק אינו רק מחמת שלא היה בגזירת החכמים על זכוכית, אלא גם מחמת שהוא מיוצר מחומר שונה לגמרי משאר המתכות, לעומת האלומיניום שדומה לשאר המתכות ↩

---

[ו] (הלכה 180)

שאלה: מה דין כלי חד פעמי, כגון תבנית אפיה ממתכת חד פעמי האם חייב בטבילה?

תשובה: הנה בשו"ת משנה הלכות¹ כתב: 'לפענ"ד חייבים הם בטבילה והגם ששמעתי מקילין בזה מ"מ לפענ"ד כיון דהוא מין מתכות וגם ראוי להשתמש בו יותר מפעם אחת, פשוט דלענין נטילת ידים דין כלי לו שיכול ליטול בו ידיו וכיון דהוא מתכות לפענ"ד חייב טבילה'.

אך רוב האחרונים חלקו עליו וכדלקמן: בשו"ת חלקת יעקב² כתב: '..לפי האמת, נלע"ד דאין צריך טבילה כיון דתשמיש קערות הללו רק עראי, ונזרקין תיכף אחר תשמישן, ואינן מקבלין טומאה כמבואר ברמב"ם הל' כלים פ"ה ה"ז ..הרי לנו מבואר מלשון הרמב"ם ותוספתא, דהדבר תלוי במחשבתו, שאם בדעתו לזרקו תיכף אחר התשמיש מקרי תשמיש ארעי ואינו מקבל טומאה, וא"כ לפי פסקו של תשובת שב יעקב סי' ל"א .. העיקר הוא טעם הא', ומנהגן של ישראל תורה, דדבר שאינו מקבל טומאה אי"צ טבילה, ומהני גם לטומאה זו דרשות עכו"ם לרשות ישראל'. וכן כתב בשו"ת אגרות משה³.

ובשו"ת מנחת יצחק⁴ כתב שגם לשיטות שאין מדמים אי קבלת טומאה לפטור מטבילה מ"מ יש צד קולא בטבילת כלי חד פעמי. וכתב 'מצאתי באותו תשובה של הגידולי טהרה (סי' י"ז), במש"כ לענין יורות שמבשלים בו יי"ש, שמקילים להשתמש בו בלי טבילה ... דאפשר לפי שאומרים האומנים, שאם משהין היי"ש בכלים אלו, הוא מתקלקל, א"כ לא הוי כלי תשמיש … א"כ מכ"ש בנד"ד, דלא רק שאין משהין בו המאכל, אלא אף אין אופין בו רק פעם אחת, (משא"כ בנדון הג"ט, שעומד להתקיים עכ"פ לבשל בו כמה פעמים), וגם אף אינם מקבלים טומאה, דאפשר לצרף גם שיטת השב יעקב, פשיטא די"ל דא"צ טבילה, אף לכתחילה, ומכ"ש שכבר נהגו כן, וכן עמא דבר שלא לטבול'

ובספר טבילת כלים של הרב צבי הכהן⁵ הביא מהרב בלוט סברא נוספת לפוטר מטבילה שבכלי חד פעמי הכלי בטל לאוכל.

למעשה כתבו רוב הפוסקים שכלי חד פעמי אין צריך טבילה⁶.

וחשוב להבהיר! כמ"ש בשו"ת קנין תורה⁷: 'ועם כל זה יש להעיר דאין ללמוד מזה שום קולא הרגיל בפי ההמון דפעם אחת מותר להשתמש בכלי (שאינו חד פעמי) בלא טבילה דאין לזה שום מקור'. (ונבאר זה בהלכה מחר בעזרת ה').

★★★

שאלה: כלי חד פעמי שמעוניינים להשתמש בו כמה פעמים, האם מתחייב בטבילה.

תשובה: כתב בשו"ת קנין תורה שם לגבי כלי חד פעמי 'אפילו אם ימצא כילי שרוצה להרויח מכלי זה עוד פעם אחת או פעמיים דעם כל זה אין צריך טבילה ובטלה דעתו אצל כל אדם ולא נקרא על ידי זה כלי תשמיש חוץ מעם מיחדו לזמן רב⁸.

אך ישנם פוסקים רבים⁹ שכתבו שכאשר אדם רגיל ומתכנן להשתמש בתבנית החד פעמי יותר מפעם אחד, כבר יש שם כלי על זה וצריך לטבול זה (בלא ברכה) עוד לפני ההשתמשות הראשונה.

ויש שכתבו¹⁰ שזה דווקא כאשר כוונתו היתה מלכתחילה לשימוש כמה פעמים, אך אם לא היתה כוונתו לכך ורק כאשר ראה שאחרי השימוש הראשון נשאר ראוי לשימוש נוסף ומעוניין להשתמש שוב במקרה כזה א"צ טבילה.

למעשה כלי חד פעמי מאלומניום אם הוא מיועד מראש לשימוש כמה פעמים ראוי לטובלו בלא ברכה לפני תחילת השימוש בו.

---

הערות:

¹ ח"ז סי' קיא ↩

² יו"ד סי' מו ↩

³ יו"ד ח"ג סי' כג ↩

⁴ ח"ה סי' לב ↩

⁵ פ"א אות ז הערה י ע' נח ↩

⁶ ולהעיר מהמובא בהלכה הקודמת ששיטת פוסקים רבים שבכלל כלי אלומיניום חיובם הוא מדרבנן ↩

⁷ ח"א סי' נא ↩

⁸ עיין ג"כ בספר טבילת כלים עמ' נז. ובשו"ת אגרות משה הנ"ל. וראה גם שו"ת חשב האפוד ח"ג סי' ע ↩

⁹ ראה קובץ מבית לוי ט, ניסן תשנו, עמ' יג. וראה גם הנסמן בפסקים ותשובות סי' קכ הע' 242 ↩

¹⁰ ראה שו"ת מחזה אליהו ח"ב סי' נ אות יב ↩

---

[ז] (הלכה 181)

שאלה: איזה סוג כלים חייבים טבילה?

תשובה: הגמרא במסכת עבודה זרה¹ אומרת: 'מתקיף לה רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא נמי? (כלומר האם גם מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר יהיו חייבים בטבילה) עונה הגמרא) 'א"ל: כלי סעודה אמורין בפרשה'. וביאר רש"י: 'דהכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש ע"י האור אלא כלים של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה אבל זוזא דסרבלא לא'.

בהמשך הגמ' מביאה ברייתא שמונה בין הדברים שצריכים טבילה: 'כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין'. כלומר בכלל כלי הסעודה נכללים לא רק כלי הסעודה עצמם אלא גם הכלים שבהם מכינים את המזון, וגם הם צריכים טבילה.

וכתב המחבר²: 'הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה'. וביאר הלבוש³: 'שאין צריכין לטבול אלא כלים של צרכי סעודה, כגון כוסות וצלוחיות יורות וקומקומין וכיוצא בהן שהן מצרכי סעודה'.

נמצאנו למדים שרק כלי סעודה כולל הכלים של צרכי הסעודה חייבים בטבילה.

★★★

שאלה: כלי איכסון של אוכל כגון טרמוס ששמים בו מים חמים אבל מוזגים ממנו לכוס, ולא מגישים אותו לשלחן האם חייב בטבילה?

תשובה: כתב בספר או"ה הארוך⁴: 'ומה"ט צריך להטביל ג"כ ברזאות של ברזל אפילו לא ישחה וישתה מהן לעולם. וכן הכלים גדולים של מיני מתכות ששומרין בהן יין בל"א שטאנד"א אף על פי שאין שותין מהן כלל'.

אך בכנה"ג⁵ כתב בשם החכם השלם דמהר"י מליריאה: 'נראה שאינם צריכים טבילה. דדוקא כלי סעודה בעו טבילה ואלו החביות אין דרכם להשתמש ע"י האור כי אם להכניס בהם יין לקיום. וכתב שכן דן לפני רבו הרב ונראה לו דבריו, והמנהג מסייעו שלא ראינו מי שהצריכם טבילה', נראה מדבריו שכלי אכסון כאלה אינם מחוייבים טבילה.

וכתבו הפוסקים⁶ שטבילת טרמוס שלא משתמשים בו בשלחן וכדומה יהיה תלוי בשני דעות אלו ולכן יטבלם בלא ברכה.

★★★

שאלה: פתחן קופסאות שימורים ופתחן יין, תחתית להנחת סירים האם חייבים בטבילה?

תשובה: כתב המחבר⁷: 'טריפיד"ש (-חצובה) ששופתים עליהם קדירות, אינם טעונות טבילה. אבל פדיליא"ש, טעונות טבילה מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו'.

ולמד זה בערוך השלחן⁸: 'ביאור הדברים דכלי סעודה אינם אלא מה שנוגע בהמאכל עצמו ולא בהכלי שבה המאכל ולכן הטריפידי"ש שמעמידין עליה הקדרה א"צ טבילה ובלשוננו קורין אותה דרייפו"ס אבל הברילייא"ש שצולין עליו המאכל עצמו צריך טבילה ומזה למדנו דכל בסיסי הכלים כמו הבסיס שמעמידין עליה המוליאר וכל כיוצא בזה א"צ טבילה.

ועפי"ז כתבו הפוסקים⁹ לגבי פתחן יין והדומה שמכיוון שזה לא כלי סעודה ולא כלי להכנת הסעודה, אלא משמשים ככלי לכלי הסעודה, פטור מטבילה.

---

הערות:

¹ עה, ב ↩

² יו"ד סי' קכ ס"א ↩

³ ס"ג ↩

⁴ שער נח סי' פח. וכ"כ כמה מהאחרונים נסמנו בפסקים ותשובות סי' קכ אות יח הערה 173 ↩

⁵ הגב"י יו"ד סי' קכ סקי"ח. וראה הנסמן בפסקים ותשובות שם הערה 174 ↩

⁶ ראה קיצור שו"ע סי' לז ה"ח, ובמסגרת השלחן שם סק"ו, ובדרכ"ת סק"ו וסקט"ו ↩

⁷ ביו"ד סי' קכ ס"ד מהגהת סמ"ק סי' קצט הגהה א ↩

⁸ יו"ד סי' קכ סל"ב ↩

⁹ ראה ספר טבילת כלים (כהן) פי"א אות קעא והערה קלג. וראה גם בכשרות המאכלים עמ' קעו שמבאר שכן הוא גם לדברי המהרי"ל שהובא בש"ך סקי"א ↩

---

[ח] (הלכה 182)

שאלה: למדנו שחייבים לטבול הכלים, ובכלי מתכת חיוב זה הוא מהתורה. האם כל עוד שלא טבלו הכלי אסור בשימוש, או שאמנם חייב טבילה אבל כשאינו יכול לטבול מותר להשתמש?

תשובה: כתב הראבי"ה¹ לגבי הגמרא שהסתפקה האם יש חיוב טבילה במשכון ונשארה בתיקו: 'ונראה לי דלא הוי כמו תיקו דאיסורא, שאין כאן איסורא, ולשאר מצות נמי שהם חובה עליו לא דמי, דאי בעי פטר נפשיה ושתי בכוס אחר הילכך לא בעי טבילה, ולא אמרינן יטבילם מספיקא בלא ברכה'.

וכתב האבני נזר²: '.. כיון שאין איסור ללבוש בלא ציצית רק מצוה. וכשאינו יכול לעשות המצוה לא נאסר בזה הלבישה. ולפי זה בטבילת כלים נמי כשאינו יכול לטבול מותר להשתמש בלא טבילה'.

[ולהעיר מדברי הפסקי רי"ד³: 'לא שתעכב הטבילה שלא ישתמש בו עד שיטבילנו, שאינה אלא מצוה מדרבנן, ואינה להוציא הכלי מידי איסורו' (אמנם הוא לשיטתו שכל החיוב הוא דרבנן, משא"כ הראבי"ה שסבר שעצם חיוב הטבילה הוא מדאורייתא)].

אמנם הרבה ראשונים⁴ חלקו על שיטה זו וסברו שיש איסור השתמשות לפני הטבילה, וז"ל הרוקח⁵: 'אסור להשתמש בהן עד שיטביל קודם'. והרמב"ם⁶ כתב: 'מַטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל בָּהֶן וְלִשְׁתּוֹת'.

וכך נראה מדברי השו"ע⁷, וכן מפורש ברמ"א⁸ שכתב אסור להשתמש.

אמנם גם לגבי עצם איסור ההשתמשות נחלקו הפוסקים האם הוא מדרבנן או מדאורייתא: יש שכתבו⁹ שהוא מדרבנן ואינו נובע מחובת הטבילה.

ויש שכתבו¹⁰ שאיסור ההשתמשות הוא מהתורה. ועפי"ז כתב הפמ"ג¹¹ שי"ל שאדם שבליל הסדר אין לו כוס טבול לא יכול להשתמש בכוס מתכת גם אם יתבטל בגלל זה משתית ד' כוסות. וכן משמע מדברי אדמו"ר הזקן¹² שכתב שלהאומרים טבילת כלים דאורייתא הטבילה היא 'תיקון חשוב' משמע שהאיסור שימוש הוא מדאורייתא ולכן הטבילה היא תיקון חשוב.

למעשה אסור להשתמש בכלי בלא טבילה, ויש אומרים שזה איסור דאורייתא ולכאורה כך גם דעת אדה"ז.

★★★

שאלה: האם יש מקום הלכתי למקובל בעולם שמותר להשתמש פעם אחת בכלי בלי טבילה?

תשובה: כתב הרדב"ז¹³: 'שאלת: ממני על כלי מתכות חדשים הנלקחים מן הגוים אם מותר להשתמש בו באקראי בעלמא בלא טבילה, כגון לשתות מים בכלי זכוכית חדש. תשובה: נ"ל דכלי העשוי לאותו תשמיש כגון כוס לשתות בו או סכין לחתוך בו, אסור להשתמש בו אפילו אקראי, שהרי לא חלקו חכמים¹⁴, וטעמא הוי משום שיצאו מטומאתן של גוים לטהרתן של ישראל, ומה לי אקראי ומה לי קבע, אבל להשתמש בכלי שלא כדרך תשמישו, כגון להניח בו מעות או קדרה לישב עליה מותר אפילו שיחד אותן לכך, שלא אמרו אלא כלי סעודה, כלומר שמשתמש בהן לצורך סעודה, אבל אם משתמשים בהן דרך אחרת מותר. והנראה לעניות דעתי כתבתי'.

וכ"כ ברמ"א שם שאסור להשתמש אפילו בדרך ארעי.

למעשה אין שום היתר להשתמש בכלי לא טבול אפילו פעם אחת.

---

הערות:

¹ פסחים סי' תסד. הובא בהגה"מ הל' מאכ"א פי"ז, ח ↩

² שו"ת או"ח סי' תיח ↩

³ ע"ז עה, ב ↩

⁴ נסמנו בטבילת כלים פ"ד הערה ב ע' קב ↩

⁵ הל' או"ה סימן תפא ↩

⁶ הל' מאכ"א פי"ז ה"ג ↩

⁷ סט"ז. ולכאו' גם מס"ט ↩

⁸ ס"ח ↩

⁹ נסמנו בטבילת כלים שם. בפסקים ותשובות סי' קכ הע' 14. וראה בשלחן שלמה ח"ב סי' ס"ח ב, שזה אמור כשאינו יכול לטבול, אך גם לשיטה זו כאשר משתמש בכלי בזמן שיכול לטבלו עובר על מצווה דאורייתא ↩

¹⁰ או"ז ע"ז סי' רצג. ולהעיר גם משו"ת מהר"ח או"ז סי' סג ↩

¹¹ או"ח סי' תפו במשב"ז ↩

¹² סי' שכג ס"ח ↩

¹³ שו"ת מכת"י או"ח, יו"ד (ח"ח) סי' קו ↩

¹⁴ מלשונו נראה שאיסור ההשתמשות בו הוא מדרבנן ואעפ"כ הם אסרו אפילו באופן ארעי, וא"כ כ"ש לשיטות שהאיסור הוא מדאורייתא ↩

---

[ט] (הלכה 183)

שאלה: כאשר קונים כלי חדש האם צריך מיד להטבילו או ניתן להשאירו בבית ולהטבילו רק לאחר זמן, קודם השימוש בו?

תשובה: הגמרא במסכת ביצה¹ אומרת שאחת הסיבות לאיסור טבילת כלי טמא בשבת: 'רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא' ופירש רש"י שאין להשהות כלים טמאים בבית ללא טבילה מחשש שיבוא 'לידי תקלה להשתמש בהן תרומה'.

וכתב המהרש"ל²: 'ולרב ביבי נמי אסור, אפי' כלים חדשים³ … משום שמא ישהא, ויבא לידי תקלה, להשתמש בהן', והביאו דבריו האליה רבה⁴ והפרמ"ג⁵.

אמנם הלבוש⁶ ועוד אחרונים⁷ כתבו שלמעשה אין כל איסור בשהיית כלי שאינו טבול, [ויש אחרונים שכתבו שאעפ"י שאין איסור להשהות, אעפ"כ לא ישהה יותר מ21 יום בלא טבילה⁸].

למעשה בימינו שהשכחה מצויה ובלבול בין כלים, ראוי להחמיר ולא להשהות בבית כלים לא טבולים⁹ כאשר יתכן וישתמשו בהם בטעות ללא טבילה, אלא אם כן הכלי ארוז או יש עליו מדבקה נראית שתהיה כסימן שלא הוטבל שאז אין חשש¹⁰.

★ ★ ★

שאלה: כאשר שמו מאכל או בישלו בסיר שלא טבול. מה דין המאכל?

תשובה: כתב האור זרוע¹¹: 'ולא ידענא כלים חדשים שלא נשתמש בהן גוי ולקחן ישראל ממנו ולא הטבילם ונשתמש בהם בדיעבד. ולא ידענא אי שרי אי אסיר .. אי נמי כלים ישנים שנשתמש בהם והגעילן או ליבנם. דהשתא פלטו כל האיסור שהיה בהם וכחדשים דמו. ואפילו הכי בעו טבילה. אין זה כי אם גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בהם בלא טבילה מעתה מאיזה טעם נכשיר בדיעבד ועל מה נסמוך להתירם'.

אך הרמב"ן¹² כתב: 'ואם בישל עד שלא הטביל מותר לדברי הכל' וכך פסקו ראשונים רבים¹³. וכ"כ הטור¹⁴: 'אף על פי שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו'

וכן פסק הרמ"א¹⁵: 'ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה, לא נאסר מה שנשתמש בו'.

---

הערות:

¹ יח, א ↩

² יש"ש ביצה פ"ב סי' יט ↩

³ הרא"ש כתב (ביצה פ"ב סי' יב) שלא גזרו איסור טבילה בשבת מצד חשש שמא ישהה בכלי חדש. (וכך נראה דעת הבית יוסף בסי' שכג) אך בדברי הרא"ש ישנם כמה דרכים באחרונים כיצד לבארם ולפי חלק מהביאורים הסיבה שלא גזרו שמא ישהה כי אכן אין איסור להשהות. אך לכאורה אין הכרח לכך בדברי הרא"ש. (וראה בפסקים ותשובות מילואים קכ אות ג) ↩

⁴ או"ח סי' שכג אות יב ↩

⁵ סי' שכג במשב"ז ס"ק ה ↩

⁶ או"ח סי' שכג ס"ז כמבואר בפמ"ג שם ↩

⁷ ראה טבילת כלים פ"ד הערה א ↩

⁸ בית אפרים או"ח סי' נב ↩

⁹ בפרט להמבואר בהלכה קודמת שלכאו' לדעת אדה"ז איסור השימוש הוא דאורייתא ↩

¹⁰ פסקים ותשובות סי' קכ אות ג ↩

¹¹ פסקי עבודה זרה סי' רצג ↩

¹² ע"ז עה, ב ↩

¹³ ראה הנסמן בטבילת כלים פ"ד הערה י ↩

¹⁴ סוף סימן קכ ↩

¹⁵ סי' קכ סט"ז ↩

---

[י] (הלכה 184)

טבילת כלים בשבת (2)

שאלה: כאשר אדם לא טבל לפני שבת הכלי, והוא צריך להשתמש בכלי בשבת, איזה פתרונות ניתן לעשות?

תשובה: בפוסקים מובא שני אפשרויות כאשר יש לאדם צורך להשתמש בכלי שאינו טבול בשבת, בהלכה זו נדון בפתרון הראשון [ואת הפתרון השני נלמד בעז"ה בשבוע הבא]:

הגמרא במסכת עבודה זרה¹ אומרת: 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא'. יוצא מדברי הגמרא שאין איסור השתמשות בכלי של גוי שאינו טבול והיהודי רק משאיל ממנו.

וכתב המרדכי²: 'מי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת ומערב יו"ט, יתן הכלי לעובד כוכבים במתנה ויחזור וישאלנו ממנו וה"ל כשואל מן העובד כוכבים דאמר פ"ה דמס' ע"ז דא"צ טבילה'.

וכן פסק המחבר³: 'אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב, יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו. וכתב הרמ"א בהגה: 'וכן יעשה אפילו בחול, במקום שאין לו מקוה'.

וכתב הט"ז⁴: 'נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו ולא עדיף ממשכן עובד כוכבים ביד ישראל ודעתו לשקוע דצריך טבילה ותו דגבי טלית שאולה מצינו ג"כ שפטורה מציצית כל ל' יום ואח"כ חייב דנראה כשלו ע"כ ה"נ נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפי' בברכה אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה'.

ואמנם יש אחרונים שחלקו על הט"ז, דהכנסת הגדולה⁵ כתב: 'ולי נראה שדעת המרדכי שאין צריך טבילה, שכל זמן שהוא בידו שאול הוא אצלו ושואל ושוכר מן הגוי אין צריך טבילה, ומיהו להטבילם עם כלים אחרים אין חשש ומהיות טוב אל תקרי רע'.

ומאידך הפר"ח⁶ כתב: 'ואם נשתקע בידו אח"כ יטבילנו בברכה. ודלא כהט"ז שמחמיר להטביל כלי אחר עמו'.

אך למעשה אדמו"ר הזקן⁷ פסק כט"ז וכתב: 'וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לנכרי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואז אין צריך טבילה כלל שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך השבת כמ"ש בסי' ש"ו ומכל מקום אחר השבת צריך להטבילו בלא ברכה כמו שנתבאר בי"ד שם'.

וכתב הגר"ח נאה⁸: שעפ"י דברי הט"ז ראוי להדר לטבול את הכלי הזה יחד עם כלי חדש אחר וכך הברכה תחול גם על כלי זה. או לחילופין במקרה שאין לו כלי חדש אחר, אם יש באפשרותו לבקש מהגוי אחרי שבת שיתן לו את הכלי במתנה גמורה, או יקנה ממנו בכמה פרוטות ואז יוכל לטבול עם ברכה.

א"כ למעשה כאשר שכח לטבול כלי לפני שבת והוא נזקק לכלי, יכול להקנות לגוי את הכלי ולהשאיל ממנו, ולהשתמש בו בשבת, ואחרי שבת יטבול את הכלי בלי ברכה, אא"כ יש לו כלי חדש אחר או שהגוי מקנה לו אחרי שבת חזרה שאז יטבול עם ברכה

★★★

שאלה: איך נעשה ההקנאה לגוי בשבת?

תשובה: הדרך הטובה ביותר היא לתת לגוי הכלי שיקנה אותו בהגבהה או במשיכה דבר שלא יכול להגביה, ואח"כ יתנו הגוי ליהודי בהשאלה⁹.

---

הערות:

¹ עה, ב ↩

² ביצה פ"ב סי' תרעז ↩

³ שו"ע יו"ד סי' קכ סט"ז. וראה ג"כ או"ח סי' שכג ס"ז ↩

⁴ יו"ד סי' קכ ס"ק יח ↩

⁵ הגב"י יו"ד סי' קכ אות סב ↩

⁶ יו"ד סי' קכ ס"ק מב. וכ"כ המאמר מרדכי באו"ח סי' שכג, והחת"ס יו"ד סי' קכ סק"ו ↩

⁷ או"ח סי' שכג ס"ח ↩

⁸ קצוה"ש סי' קמו דין ג בבדה"ש אות ו ↩

⁹ ראה הנסמן בטבילת כלים ע' קל הערה ב ↩

---

[יא] (הלכה 185)

שאלה: כלי סעודה שמשתמשים בו לצרכים אחרים שאינם קשורים לסעודה. כגון סכין מטבח שמשמש רק לחיתוך פלסטלינה וכדומה, האם חייב בטבילה?

תשובה: כתב באיסור והיתר הארוך¹ (שער נח סי' פג): 'אבל קנה סכין שנתקנו לסעודה ואפי' שקנאו לצורך הסעודה ונמלך עליו לחתוך בו קלפים וכה"ג אין צריך טבילה'.

בשו"ע כתב הרמ"א² יו"ד סי' קכ ס"ח: 'אסור להשתמש בו לצרכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה, אף על פי שלקחו לצורך קלפים'. וכתב הש"ך³: 'אבל שלא לצרכי סעודה מותר להשתמש בו. ואף על פי שנתקן לצורך סעודה, [אך] כשנמלך עליו לחתוך בו קלפים אין צריך טבילה כן כתב האו"ה שם דין פ"ג'.

א"כ כאשר אדם מייחד כלי לצורך תשמיש שאינו כלי סעודה, וזה כל שימושו אינו צריך טבילה, אך צריך לוודא שלא יבואו להשתמש בכלי זה לצרכי סעודה.

★★★

שאלה: אם מעוניין להשתמש בכלי זה לצורך סעודה באופן חד פעמי האם מותר?

תשובה: הרמ"א כתב לעיל שלצורך סעודה אסור להשתמש בכלי כזה אפילו באופן ארעי. אך הפר"ח⁴ חלק על דברי רמ"א אלו וכתב: 'מה שכתב ההג"ה אפילו דרך עראי ליתא' וזה לשיטתו שכתב⁵: 'וכל כלי שאינו מיוחד להשתמש בו מאכל אף שלפעמים רגילים להשתמש בו מאכל, אין צריך טבילה'.

ובגלל מחלוקת זו כתבו האחרונים⁶ שיטביל ללא ברכה, אך ראוי בכזה מצב להדר לטבול כלי כזה יחד עם כלי אחר החייב בברכה ולפטור את שניהם.

★★★

שאלה: מה הדין כלי שעיקר תשמישו הוא לא לצרכי הסעודה ומעוניין להשתמש בו לצרכי סעודה. כגון סכין יפני משרדי שמעוניין להשתמש בו לקלף תפוז?

תשובה: כתב האיסור והיתר הארוך⁷ שכתב: 'סכין קטן של סופרים שחותכין בהן קלפים אסור לאכול בהן עראי אם לא טבלן'. משמע שאסור להשתמש אפילו ארעי לצורך סעודה.

וכתב הרמ"א⁸: 'אסור להשתמש בו לצרכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה, אף על פי שלקחו לצורך קלפים', ומדברי הרמ"א נראה שמחייבים טבילה בסכין של סופרים אפילו אם מעוניין להשתמש רק באופן ארעי.

אך מבואר בפרי תואר⁹ שדברי הרמ"א שהצריך טבילה הם דוקא בכלי סעודה שהוא הקצה אותם לשימוש אחר, כגון סכיני מטבח שהחליט להשתמש בהם לחתוך ניירות שאז אין להתיר להשתמש אפילו באופן עראי, אבל כלי שמעיקרו אינו מיועד לצרכי סעודה כגון סכין יפני אלא שבאופן ארעי מעוניין להשתמש בו לסעודה בטלה דעתו אצל כל אדם, וכל שמשתמש באופן ארעי אינו צריך לטבול.

וראה גם בשו"ת מנחת יצחק¹⁰ שכתב: 'ובכן היה נראה לי לחלק בין אם עיקר עשיית הכלי ואופני עשייתו בתבניתו וצלמותו לצורך תשמישי ענינים שא"צ טבילה דאז אף אם משמש לפעמים לצורך סעודה לא הוי כדרך תשמישו ובטל לגבי רובא, ובין אם כפי תכנית עשיית הכלי ראוי ועומד לכל עניני שמוש אף לצורך סעודה ורק הוא קבעו לצורך דבר שא"צ טבילה דאז אם משמש לפעמים לצורך סעודה צריך טבילה'.

א"כ למעשה מותר להשתמש בסכין יפני משרדי באופן ארעי כגון לקלף תפוז וכדומה בלי טבילה.

---

הערות:

¹ שער נח סי' פג ↩

² יו"ד סי' קכ ס"ח ↩

³ שם ס"ק יז ↩

⁴ בס"ק כג ↩

⁵ בס"ק יט ↩

⁶ ראה טבילת כלים פ"א ה"ב והערה ג. פסקים ותשובות סי' קכ אות טז ↩

⁷ שער נח סי' פה ↩

⁸ יו"ד שם ↩

⁹ סקי"א ↩

¹⁰ ח"ט סי' פד ↩

---

[יב] (הלכה 186)

שאלה: האם אולר צריך טבילה?

תשובה: במידה ואת האולר מייעד האדם עבור אכילה, אולר זה חייב בטבילה ובברכה, כדין כל כלי המיוחד לאכילה¹.

ובזמן הטבילה להב הסכין צריך להיות פתוח כדי שהמים יגיעו לכולו. וכמ"ש הערוך השולחן²: 'נראה לי דאותם סכינים המקופלים דהיינו שהברזל עשוי בציר שנותנים אותו לתוך הסדק שבהקתא ובעת האכילה פותחים אותו דלא מהני טבילתו בעת שהברזל נתון לתוך הקתא דהמים לא יכנסו בו בכולו והוה חציצה וצריך לפותחו בעת הטבילה'.

אמנם במקרה שהאולר רוב שימוש האדם בו הוא לשאר דברים, ורק מיעוטו לאוכל, אז הוא תלוי בדעות דלקמן.

כתב האיסור והיתר הארוך³: 'דהא סכין קטן של סופרים שחותכין בהן קלפים אסור לאכול בהן עראי אם לא טבלן'. ומדבריו נראה שכל שימוש בסכין גם כשלא מיועד לכך מחייב טבילה.

ובערוך השלחן⁴ תמה על דברי האו"ה וכתב לבאר⁵: 'ונראה לומר דכוונתו הוא כשקונה לכתחלה לשם כך שהעיקר יהיה לחיתוך קלפים ולפרקים יחתוך בו לחם דבכה"ג ודאי דצריך טבילה אבל אם קונה אותו רק לקלפים בלבד אף על פי שלפרקים בדרך עראי חותך בו גם לחם או שאר מאכל א"צ טבילה אם לא שעושה זה בקביעות וכן יש להורות לכאורה'.

ולפי"ז לשיטת האו"ה אולר חייב בטבילה בברכה כיון שהוא מיועד מלכתחילה גם לאכילה.

אמנם הפר"ח חלק על זה. שעל דברי השו"ע⁶ שכתב: 'טריפיד"ש [=חצובה] ששופתים עליהם קדירות, אינם טעונות טבילה', כתב הפרי חדש⁷: 'אינם טעונות טבילה. ואף על גב דלפעמים צולין עליהם האוכל עצמו, מכל מקום אזלינן בכלי בתר עיקר רוב תשמישו'.

כלומר שיטת הפר"ח שתמיד הולכים לפי עיקר התשמיש של הכלי. [ומבאר בערוך השלחן הנ''ל את היסוד ללכת אחר רוב תשמישיו - שמכיוון שאין הכלי מיוחד דווקא לסעודה, לכן גם במקרה שמשתמשים בו גם לסעודה ההגדרה שלו לא משתנית ואיננו מוגדר כ'כלי סעודה' שרק הם חייבים בטבילה]. ולפי"ז לשיטת הפר"ח אולר פטור מטבילה.

וא"כ טבילת האולר תלויה במחלוקת בין האו"ה והפר"ח.

ובמקרים דומים כתבו הפוסקים שצריך לטבול כלי כזה שמיועד גם לאכילה⁸, אך בלי ברכה לחשוש לדיעות שהולכים לפי רוב שימוש הכלי.

א"כ למעשה אולר שרוב שימושו אינו לצרכי אכילה יטבול בלי ברכה.

---

הערות:

¹ וזה הכוונה בספרים (ראה ספר טבילת כלים פי"א דין ב. ספר הכשרות פ"ד סעיף סג ע' קכט) שכתבו בסתם לטבול אולר עם ברכה, כמבואר בתשובת מחבר הספר טבילת כלים הרב צבי כהן בשו"ת אבני ישפה סי' קמו ↩

² יו"ד סי' קכ סי"ח. וראה בטבילת כלים פ"י דין ח ובהערות ↩

³ שער נח סימן פה ↩

⁴ יו"ד סי' קכ ס"מ ↩

⁵ להעיר שגם הרמ"א בס"ח, נראה שמבאר שדברי האו"ה לא נאמרו על סכין שמיוחד רק לסופרים, וכמבואר בפרי תואר שהובא בהלכה הקודמת ↩

⁶ בסעיף ד ↩

⁷ ס"ק יב ↩

⁸ ראה עד"ז גם בפרי תואר סק"ח שכך מבאר דברי הרמ"א לגבי חיוב הטבילה של סכין של שחיטה, (שכתב הרמ"א שטובלו בלא ברכה) שהוא מחמת שמשמש גם לצרכי אכילה למרות שרוב תשמישו לשחיטה ↩

---

[יג] (הלכה 187)

שאלה: האם גוי יכול לטבול כלים?

תשובה: כתב הרשב"א¹: 'וגם מה שאמרת מהו להטביל כלי על יד גוי. זו לא שמעתי אבל נראין הדברים שהוא מותר. שלא אמרו אלא בנטילת ידים לאכילה שהחמירו בה משום סרך תרומה'².

וטעם הדבר כתב בתרומת הדשן³: 'ותו מאן לימא לן דהך טבילה דאינה מטומאה לטהרה ואינה אוסרת מה שבא לתוכה קודם הטבילה כדמסקין הגאונים אלא מגזרת הכתוב ומנלן דבעי כוונה, הנראה לע"ד כתבתי'⁴.

וכ"פ המחבר⁵: 'אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים, עלתה להם טבילה'.

אלא שכתב הט"ז שהסיבה שהמחבר כותב הלכה זו שגוי יכול להטביל בלשון דיעבד כי 'היאך יברך על מה שיטביל העובד כוכבים והישראל אינו עושה כלום ע"כ אין ראוי לעשות כן לכתחלה'

והוסיף הט"ז: 'אבל אם הישראל מטביל ג"כ איזה כלי באותה שעה אלא שהעובד כוכבים מסייע לו להטביל שאר כלים נמצא דקאי הברכה על מה שהישראל עושה שפיר דמי'.

והגם שהפר"ח שם חלק על הט"ז, וז"ל: 'ואף לכתחילה שרי ויברך ישראל הברכה ויטבילנו, ודלא כהט"ז [ס"ק יז]. וכן נראה מתשובת הרשב"א [חלק א] סימן תקי"א ע"ש'.

אך מדברי אדמו"ר הזקן⁶ נראה שהסכים לט"ז, וז"ל: 'ואין להקשות ממ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ך דכשהנכרי עושה המצוה אין לישראל לברך עליה, וכן משמע במנחות⁷ דקאמר בישראל צריך לברך משמע אבל לא ע"י נכרי .. די"ל הני מילי במצוה שעשיית הנכרי היא גמר מצותה כגון מילה וטבילת כלים'. וכ"כ עוד מהאחרונים⁸ כשיטת הט"ז.

וא"כ במידה וגוי טבל כלים עבור היהודי, אי אפשר לברך על טבילה זו.

אלא שבמקרה וגוי טבל עבור יהודי צריך לזכור את דברי הרמ"א שכתב: 'אבל אינו נאמן על הטבילה'. כלומר גם במקרה שגוי משתתף במעשה הטבילה אך אין לו נאמנות להעיד שעשה כך ולכן יהודי צריך לראות כשהוא מטביל את הכלים.

★★★

שאלה: מה הדין כאשר בא האדם לטבול ונפלו לו הכלים למקווה ללא כל כוונה?

תשובה: כתב הב"ח⁹ מתשובת הרב מנחם סי' ערה: 'הקונה כלים מן הגוים ונפלו למים קודם טבילה אם יחזור ויטבול אותם בברכה? כתב בקונטריס דאין להטבילם יותר'. אך מסיים הב"ח 'אבל למאי דקיימא לן .. הכא נמי גבי טבילת כלים צריך טבילה אחרת בלא ברכה'.

אך הש"ך¹⁰ פסק: 'לפ"ז אם נפלו כלים למים קודם טבילה א"צ טבילה כמ"ש בתשובת מהר"מ דלא כהב"ח'.

וכן הדין במקרה שהטבילם ישראל אחר שלא מדעת הבעלים, בכל הני עלתה להם טבילה¹¹.

א"כ למסקנא כאשר נפל כלי למים או מישהו הטביל כלי של חברו ללא ידיעתו אין צורך להטביל שוב הכלי והפסיד הברכה.

---

הערות:

¹ ח"א סי' תקיא ↩

² וראה עוד בדבריו בח"ג סי' רנה ורנט דהיינו אפילו אי אמרינן טבילת כלים דאורייתא ↩

³ סי' רנז ↩

⁴ וראה גם מש"כ הלבוש סעי' יד ↩

⁵ יו"ד סי' קכ סט"ו ↩

⁶ סי' רסג קו"א ס"ק ג ↩

⁷ דף מב, ב ↩

⁸ נסמנו בטבילת כלים פ"ד ח ס"ב הערה ד ↩

⁹ יו"ד סי' קכ ↩

¹⁰ ס"ק כח ↩

¹¹ פר"ח יו"ד ס"ק מ, וראה גם לבוש סי"ד ↩

---

[יד] (הלכה 188)

שאלה האם אפשר לסמוך על ילד קטן שאומר שטבל את כלי מתכת?

תשובה: כתב בתרומת הדשן¹: שאלה. כלי מתכות הלקוח מן הנכרי שצריך טבילה שרי לשולחו ע"י קטן לטבילה או לאו? תשובה. יראה דלא שרי למיעבד הכי כיון דטבילת כלים הלקוחים מן הנכרים דאורייתא היא לא מהימנינן עלה לקטן אף על גב דבידו הוא ומילתא דלית ביה טורח כדמוכח בתוס' פ"ק דפסחים² (ד, ב תד"ה הימנוהו) דדוקא נשים ועבדים נקטו התוס' דנאמנים באיסור דאורייתא אבל לא קטנים'.

נמצאנו למדין שהדין אם קטן נאמן על טבילת כלים תלוי במחלוקת אם טבילת כלים מדאורייתא או דרבנן.

וכתב המחבר³ (יו"ד סי' קכ סי"ד): 'אין מאמינים קטן על טבילת כלים'. וכתב הרמ"א: 'אבל אם טבלו לפני גדול, הוי טבילה'.

וכתב הט"ז⁴ (סימן קכ ס"ק טז, וכן בבאר הגולה ס"ק כד) שהסיבה שלא מאמינים לקטן: 'לפי שטבילת כלים דאורייתא'.

ע"כ למעשה כיון שלהלכה טבילת כלים היא מדאורייתא לכן אין לתת לקטן לטבול כלים, אא"כ גדול רואהו.

★★★

שאלה האם בטבילת כלי זכוכית שחיובם מדרבנן יהיה נאמן הקטן לומר שטבל?

תשובה: כתב רבי עקיבא איגר בהגהות על הט"ז הנ"ל: 'לפ"ז נלע"ד דבכלי זכוכית מאמינין לקטן דבכלי זכוכית לכו"ע הטבילה רק דרבנן⁵ כמ"ש הפר"ח⁶ (סי' זה סק"ג וסקכ"ו) וכ"כ השאגת אריה, וכ"כ בתשו' פנים מאירות'⁷.

וכתב החכמת אדם⁸ שמדברי המחבר בשו"ע שלא חילק וכתב בסתם 'אין מאמינים קטן על טבילת כלים' מוכח שקטן לא נאמן כלל גם בכלים דרבנן. וכ"פ למעשה בבן איש חי⁹, ובקיצור שו"ע¹⁰. (וכן ראה לקמן בדברי אדמו"ר הזקן).

לכן למעשה מן הראוי לכתחילה לא לסמוך ולא לשלוח ילד לטבול כלי גם כלים שחיובם מדרבנן.

[ויסוד הדברים ע"פ הרמ"א¹¹ שכתב לגבי קטן: 'ואם מעיד על איסור דרבנן להקל, ולא אתחזק איסורא, כגון בדיקת חמץ, נאמן, דהימנוהו רבנן בדרבנן, אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל', ולמד מזה הפרי מגדים¹² שקטן אינו נאמן להעיד גם על כלי זכוכית שהם טבולים כי הם בחזקת איסור.

אמנם כאשר בידו של הקטן לעשות נאמן וכפי שכתב המגן אברהם¹³ לגבי בדיקת חמץ: 'אלא יש נאמנין משום שהוא בידם ע"ש וכ"מ בי"ד סי' ק"ך בבית יוסף בשם ת"ה דלמ"ד טבילת כלים דרבנן נאמנים אף על גב דאתחזק איסורא'.

וכן כתב אדמו"ר הזקן¹⁴ לגבי בדיקת חמץ 'ואע"ג דכל היכא דאתחזק איסורא דרבנן אין הקטן נאמן לומר תקנתי¹⁵ האיסור כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז והכא נמי אתחזק איסורא שהבית הוא מלא חמץ כל השנה אפילו הכי נאמן הקטן לומר בערתי החמץ מן הבית הואיל והיה בידו לבער וכל דבר שהיה בידו לעשותו נאמן לומר שעשאה כמו שנתבאר ביורה דעה שם ובסי' ק"כ עיין שם'.

וע"כ לכאורה לפי זה כאשר בידו של הקטן לטבול הכלים (החייבים מדרבנן - ככלי זכוכית) יהיה נאמן.

אך להעיר שביו"ד¹⁶ הגביל אדה"ז את נאמנות הקטן בדבר שבידו בדרבנן רק כאשר מדובר בדבר שאין לו סמך מן התורה, ועפי"ז יש לדון לגבי טבילת כלי זכוכית¹⁷. ועצ"ע].

---

הערות:

¹ קונ' טהרת טבילה בסופו אות ג הובא בדרכ"ת סי' קכ ס"ק קד ↩

² ראה הנסמן בפסקים ותשובות עמודים רצב ותיז שגם בספק טבילה בכלי זכוכית שחיובם מדרבנן מחויב להטבילם ↩

³ טבילת כלים פ"ח ס"א והערה ב ↩

⁴ סי' רנז ↩

⁵ יב, א ד"ה ותיבעי ↩

⁶ סי' קכ סי"ד ↩

⁷ ט"ז ס"ק טז והש"ך ס"ק כח ↩

⁸ יו"ד סי' א ס"ק מב בשם הבית הילל סי' קכ ס"ק ב ↩

⁹ פסקים ותשובות סי' קכ אות נא ↩

¹⁰ יו"ד ק"כ סק"ה. וראה מ"ש בטבילת כלים פ"ח דין ב הערה ה ↩

¹¹ יו"ד סי' קכז ס"ג ↩

¹² או"ח סי' תנא משב"ז סק"ו ↩

¹³ סי' תלז סק"ח ↩

¹⁴ סי' תלב ס"י ↩

¹⁵ בהערות בכת"י (לא נודע למי) על שוע"ר מהדורא זיטומיר תרט"ז שתח"י מעיר על הלשון 'תקנתי', שמשמעו הרי שהוא בידו. ומעיר שכראה צריך להיות 'נתקן' ↩

¹⁶ סי' א ס"ק מב ↩

¹⁷ ראה שד"ח ח"ז פאת השדה כללים אות קכד. ולהעיר ממראה הפנים מסכת פסחים פ"א ה"ו ↩

---

[טז] (הלכה 190)

טבילת כלים בשבת (3)

שאלה: מה הפתרון ההלכתי לאדם ששכח לטבול כלי מערב שבת ואין גוי בסביבתו?

תשובה: כתב הב"י¹: 'כתב הרב המגיד בפרק ד' מהלכות יום טוב² בשם הרשב"א שכלי תשמיש הניקחין מן הגוים הצריכין טבילה אם הוא כלי העשוי לדלות בו או למלאות בו מים מן המעין ממלא בו והוא טהור כעין שאמרו בפרק ב' דיום טוב³ מדלין בדלי טמא והוא טהור וכן כתוב בהגה"מ⁴. ונראה מדבריהם דהא דקתני דלי לאו דוקא אלא הוא הדין לכל כלי כל שממלא אותו דלא מיחזי אלא כמאן דבעי למישקל מיא והכי איתא בהדיא בירושלמי פרק ב' דביצה⁵ דגרסינן התם תני רבי הושעיא ממלא אדם כלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו תני נפלו דליו לתוך הבור מערים עליהם ומטבילן'.

וכן כתב הרמ"א⁶: 'ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה'. וכתב המג"א⁷: 'ונראה לי דלא יברך, דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה וכן כתוב בתשב"ץ קלף'.

וכך כתב אדמו"ר הזקן⁸: 'ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה ואינו נראה כמתקן מפני שאין הדבר ניכר שמתכוין להטבילו שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך שהרי אין הכל יודעים שלא הטבילו עדיין, ולא יברך על טבילה זו כדי שלא יהא ניכר שמתכוין לשם טבילה'.

כאמור פתרון זה מועיל רק לכלי שראוי למלאות בו מים, ולא בסכו"ם וכדומה אמנם כתב הפמ"ג⁹ שאפשר לקחת סכו"ם מלוכלך ולרחצו במי המקוה כדי לנקותו וכך תעלה לו טבילה. אך בקצות השלחן¹⁰ כתב דכ"ז במקוה שהדרך לרחוץ בו כלים אחרת הוא נראה כמתקן, ויתירה מכך אם נאמר שמותר לטבול כלי מלוכלך בכל מקוה א"כ בטלנו את איסור טבילת כלים בשבת מעיקרו שכל אחד ילכלך כליו וילך לטבול אותם.

★ ★ ★

שאלה: האם בזמן של בין השמשות מותר להטביל כלים שהאדם צריך לשבת?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן¹¹: 'וכן מותר להטביל כלים בבין השמשות אם לא טבלם מבעוד יום והוא צריך להם לשבת שאין לו כלים אחרים'. וכתב הפמ"ג¹² שיברך על טבילה זו, (ולכן אפשרות זו בבין השמשות עדיפה על האפשרות להקנות לגוי שאז אינו יכול לברך ודלא כט"ז סק"א).

ועוד כתב אדמו"ר הזקן¹³: 'ויש מי שהיה מסתפק אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין השמשות כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום, ויש להקל'.

א"כ למעשה אדם שצריך להשתמש בכלי בתוך השבת יכול לטבלו בבית השמשות של ליל שבת וכן של מוצאי שבת.

---

הערות:

¹ בסוף סי' שכג ↩

² הל' יח ↩

³ יח, א ↩

⁴ הל' שבת פכ"ג אות ה ↩

⁵ ה"ב ↩

⁶ סי' שכג ס"ז בהגה ↩

⁷ ס"ק יג ↩

⁸ סי' שכג ס"ח ↩

⁹ או"ח סי' רסא א"א סק"ג ↩

¹⁰ סי' קמו בדה"ש אות ז ↩

¹¹ סי' רסא ס"ב ↩

¹² משב"ז סק"א ↩

¹³ סי' שמב ↩

---

[יז] (הלכה 191)

מה הדין כאשר יהודי קנה כלי מגוי לצורך מכירתו הלאה האם הוא חייב לטובלו או שהקונה ממנו חייב בטבילתו?

תשובה: בבית יוסף¹ (סימן קכ) כתב: 'והיה נ"ל דישראל שקנה כלי מגוי לסחורה אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו, דכיון דלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה. ודמי להא דהגהות אשירי בלקחו לחתוך ולא לצרכי סעודה, אבל מדסיים וכתב שהרי שאול הוא בידו משמע שאם היה לקוח בידו היה חייב טבילה, ואם כן הוא הדין בלוקח מהעומדין אצל ישראל לסחורה כיון שמגוי לקחם וכן הורה מורי הרב הגדול מהר"י בי רב ז"ל'.

מדברי הבית יוסף יוצא שהמוכר לא חייב לטבול את הכלים, אך היהודי השני הקונה ממנו עבור אכילה חייב בטבילה, עם ברכה.

וכ"פ הרמ"א² בשו"ע יו"ד סי' קכ ס"ח בהגה: 'וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה צריך טבילה גבי השני'.

★ ★★

שאלה: מה הדין אם היהודי שקנה מגוי כלים לסחורה כן טבל את הכלים?

תשובה: יש אומרים³ שמכיון שהכלי אצל היהודי הראשון לא נתחייב בטבילה⁴, במילא גם אם הוא יטבול את הכלי כאשר יקנה ממנו היהודי השני הוא יהי' מחויב לטבלו שוב.

וכך כתב בשו"ת מנחת יצחק⁵: 'וע"ד המנהג של החנוני לטבול הכלים שמוכר שכתבתי שעפ"י מה דס"ל לכמה פוסקים דבלוקח לסחורה א"צ טבילה כמבואר (ביו"ד סי' קב ס"ח) ובטו"ז וש"ך שם, והובא בספרי (ח"א סי' מ"ד) במה דיש לצרף שיטה זו אף לקולא, א"כ מכ"ש דיש לחוש לחומרא, להצריך להקונה מהחנוני לטבול עוד הפעם כשקונה לאכילה'.

אך בשו"ת משנה הלכות⁶ כתב: 'ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' מ"ג אות ב כתב דפשיטא ליה שצריך לחזור ולטבול וכן הביא בשמו בספר טבילת כלים פ"ג אות כ"ה. ולפענ"ד פשוט דאין צריך טבילה כיון שהכלי נטבלה לאחר שיצתה מטומאת עכו"ם ליד ישראל ואף שהישראל הראשון הי' פטור מלטבול היינו שלא הי' על ישראל חיוב לטבול אבל הכלי שחל עליה טומאת עכו"ם תחת יד העכו"ם כיון שיצתה מידי עכו"ם ונטבלה הרי כבר הלך לה טומאת עכו"ם. ובאמת אפילו נפלה הכלי בעצמה בלי כוונה במים אפילו אצל מומר סגי לה בהכי עיין ח"ס יו"ד סי' ק"כ'. וכדבריו לכאורה מוכח משו"ת אבני נזר⁷.

לכן למעשה מוכר לא יטביל כלים שעומדים לסחורה. ואם הטבילם צריך הקונה שוב לטבלם בלי ברכה [אמנם במקרה שיודע שהקונה לא יטבול, ראוי שיטבול את הכלים ויועיל לחלק מהשיטות עכ"פ].

מחר בעזרת ה' נכתוב לגבי הקונה כלי על מנת לתת במתנה כגון במשלוחי מנות

---

הערות:

¹ שו"ת מקור חיים סי' יד. שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' סו אות כ. קובץ מבית לוי עניני יו"ד ע' קמח. טבילת כלים פ"ח אות ו ↩

² תשובה מספר 191 ↩

³ משמרת הבית פ"ג ס"ג. הבית בכשרותו ע' ק. והנסמן בפסקים ותשובות סי' קכ אות לד הערה 320 ↩

⁴ תשובה מספר 175 על דין טבילת הכלים, ותשובה מספר 182 על איסור השימוש ↩

⁵ שו"ת מקור חיים שם ↩

⁶ מנחת שלמה סי' סו אות כ ↩

⁷ תשובות והנהגות ח"א סי' תסז ↩

⁸ ראה במשמרת הבית שם ↩

---

[יט] (הלכה 193)

שאלה: מה העצה לשעת הדחק ליהודי הנמצא במקום שאין לו מקוה וצריך לשתות מכלי שקונה מגוי?

תשובה: א. כבר למדנו שחיוב הטבילה הוא כאשר הכלי נכנס לרשות היהודי וכמו שכתוב בירושלמי סוף מסכת ע"ז, אך כאשר הכלי נשאר בבעלות של הגוי יכול היהודי להשתמש בו ללא טבילה (כמובן כאשר מדובר בכלי חדש וכדומה שאין בעיה של בליעות מאכל אסור) כמו שכתב המחבר¹: 'השואל או שוכר כלי מהעו"ג, אינו טעון טבילה'.

ב. והנה יש שחידשו² (מכח הקושיא למה לא נצטוו על הטבילה לאחר מלחמת סיחון, אלא רק אחר מלחמת מדין) שכלי שגוי הפקירו והיהודי זכה בו מן ההפקר, שמכיוון שלא באו ליד ישראל ישר מרשות הגוי, אין צריך טבילה מן התורה, שהרי היה הפסק של רשות הפקר בין רשות נכרי לשל הישראל.

אך רבים מהאחרונים דחו חידוש זו וכפי שכתב בשו"ת הר צבי³: 'אבל מ"מ לענ"ד, בלי ראיה מוכרחת קשה לחדש דהפסק בין הרשויות מבטל מצות טבילה', ובפרט שיש ליישב באופנים אחרים את הקושיא שממנה הוא חידש את דבריו, וכפי שגם הרבי מאריך⁴ לבאר שאלה זו.

ג. אמנם כל עוד שהכלי נשאר הפקר והיהודי לא זכה בו פשוט אצל הפוסקים⁵ שאין חיוב טבילה⁶.

ד. על יסוד זה שכאשר הכלי יצא מרשות הגוי והופקר ועדיין לא נכנס לרשות יהודי אין צריך טבילה כתבו הפוסקים⁷ שכאשר יהודי נמצא במקום שאין לו אפשרות לטבול הכלים, יכול הוא כאשר הוא קונה כלי חדש להתכוון בדעתו שאינו מעוניין לקנות הכלי לרשותו, וישאר כלי זה הפקר וכך יכול הוא להשתמש בכלי זה.

אך חשוב לציין⁸ שהיתר זה הוא זמני, וצריך למצוא דרך בהקדם לטבול הכלים.

ה. ומעשה רב כתב הגר"ח נאה⁹: 'ואגב עסקנו בהל' כלים חדשים כאן מקום למסור מה ששמעתי מהרה"ח ר' רפאל בהחסיד ר' ברוך שלום הכהן נ"י מעשה שהי' שכ"ק אדמו"ר מוהר"ר שלום דובער מליובאוויץ נ"ע הי' נוסע ברכבת ובא' התחנות קנה מיד גוי כוס עם מים והרכבת נסעה לדרכה ואחרי ששתה המים השליך הכוס דרך חלון הרכבת, ונראה הטעם שכדי שיוכל להשתמש עם הכוס בלי טבילה התכוין שאינו זוכה בהכוס ואת הכסף שילם רק בעד המים והכוס לא היו שלו מעולם ולא נכנס לרשות ישראל כלל, ואת כוונתו זו קיים בפועל שהשליך אחר כך את הכוס, ומעשה רב ילפינן מעובדא זו'.

למעשה בשעת דחק גדולה יכול היהודי כאשר 'קונה' כלי חדש מגוי, להתכוון בדעתו שאינו מעוניין לקנותו לרשותו, כך שישאר כלי זה הפקר ויכול להשתמש בו באופן זמני.

---

הערות:

¹ יו"ד סי' קכ ס"ח ↩

² שו"ת חדות יעקב סי' מב, וכלי חמדה פרשת תצא כא, יא אות ו בשם הרה"ק רבי אברהם מטשעכנוב ↩

³ יו"ד סי' קט ↩

⁴ לקו"ש חי"ח פ' מטות שיחה ב ↩

⁵ ראה ספר טבילת כלים פ"ג הערה יג ↩

⁶ להעיר שבמנחת שלמה (ח"ב סי' סו אות טו) כתב שגם כאשר היה הכלי בבעלות של יהודי והפקירו אין חיוב טבילה בכלי זה כל זמן שהוא נשאר הפקר, וטעמו שאין את מי לחייב, וממילא אין איסור השתמשות. אך צ"ע אם דבריו מתאימים עם הסוברים שאיסור ההשתמשות הוא מדאורייתא, ויתכן שגדר הטבילה הוא כמתיר ↩

⁷ טבילת כלים פ"ג דין ח' ופ"ד דין יט ↩

⁸ במכ"ש מדברי הט"ז ואדה"ז באו"ח סי' שכג לגבי כלי שהוקנה לגוי בשבת ↩

⁹ בקצוה"ש ח"ה סי' קמו בבדה"ש אות ט. הובא בטבילת כלים פ"ג הערה טו ↩

---

[כ] (הלכה 195)

שאלה: האם צריך לטבול מכסה של סיר או מחבת?

תשובה: כתב האור זרוע¹ בשם הרשב"ם: 'וכלי ברזל שכופין על גבי הלחם לאפותו .. וכן אותו שקו' טריפיד שמשימין עליו היורה אינו צריך טבילה שאין עושין אותו בתוכו צורכי סעודה, אבל כסוי ברזל שמכסין בהם את היורה צריכין טבילה כיורה עצמה שהרי מסייעינן לבשל כיורה עצמה וככלי אחד דמו'.

וכ"כ הבית יוסף² יו"ד סי' קכ בשם הגהות אשירי: 'כלי ברזל שכופין על הלחם לאפותו וכן שמשימין על היורה א"צ טבילה אבל כיסוי ברזל שמכסין יורה או קדרה צריך טבילה'.

לגבי כיסוי הפת כתב הפרי תואר³ דהיינו: 'כיסוי התנור שאופין בו הפת ומשום שלא יצא החום דרך הנקב מכסין אותו הנקב שבתנור בכיסוי וזה א"צ טבילה משום דהוי כמשמשי משמשיו של הפת וכדין טרופי"ט ששופתין עליהם הקדירה וכו''.

דין זה הובא ברמ"א⁴ למעשה, וז"ל: '...אינם צריכים טבילה - וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו, אבל כיסוי קדירה צריך טבילה'.

ובערוך השלחן⁵ כתב: 'וכן כיסוים שעל המאכלות כמו כיסוי שעל הפת הרי אינו נוגע במאכל עצמו אבל כיסויי קדרות שמבשלים בם צריך טבילה לפי שהבישול מפעפע למעלה ונוגע התבשיל גם בהכיסוי וכן כיסוי טיגון נ"ל דהוה ככיסוי בישול וצריך טבילה דגם טיגון מפעפע למעלה'.

וכתבו הפוסקים⁶ שטבילת כיסוי היא בברכה כמו הכלי עצמו. אמנם כשטובל כלי עם המכסה שלו מברך על טבילת כלי ולא על טבילת כלים, אלא באם מדובר בסוג של מכסה שאפשר לבשל בו בפני עצמו שאז יברך על טבילת כלים⁷.

לגבי פקקים - מכסים של בקבוקים כתבו הפוסקים⁸ שאם מדובר בפקקים שמטרתם רק לשמור שלא יכנס לכלוך וכדומה אינו צריך טבילה, אמנם במידה ומדובר בפקק ששומר על איכות המשקה כגון פקק של משקאות מוגזים, או פקק של יין⁹, וכן בקבוק שהדרך להניחו בשכיבה והשתיה נוגעת במכסה יטבילנו בלי ברכה¹⁰.

א"כ למעשה כל כיסוי שמסייע לבישול או הטיגון חייב בטבילה ובברכה, משא"כ כיסוי שרק שומר או מגן וכדומה פטור מטבילה.

---

הערות:

¹ פסקי ע"ז סי' רפט ↩

² יו"ד סי' קכ ↩

³ ס"ק ט ↩

⁴ יו"ד סי' קכ ס"ה ↩

⁵ יו"ד סי' קכ סל"ב ↩

⁶ בא"ח ש"ב פ' מטות אות י. טהרת ישראל אות יא שכן פשוט ממשמעות הפוסקים ↩

⁷ טבילת כלים פי"א אות נט ↩

⁸ ראה הנסמן בפסקים ותשובות סי' קכ אות כ הערה 201 ↩

⁹ קונטרס טבילת כלים ס"כ ↩

¹⁰ טבילת כלים פי"א אות קפ והערה קמא ↩

---

[כא] (הלכה 196)

שאלה: ראינו שדיני טבילת כלים נלמדת מפסוק המדבר על הכשרת כלים מבליעת איסור, האם ניתן לטבול את הכלי כל פעם חצי כפי שמותר בהכשרת כלים או שצריך לטבול את כל הכלי בבת אחת?

תשובה: שנינו בספרא פרשת שמיני¹: 'במים יובא כולו כאחת יכול מקצתו ת"ל ובא השמש וטהר, מה טהרה אמורה למטן ביאת שמש כלו כאחת אף כאן ביאת כלי כלו כאחת'. וכן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן².

ועפי"ז כתבו האחרונים³: שצריך שיכנס כל הכלי במים בפעם אחת שלא ישאר ממנה חוץ למים אפילו כל שהוא ואם הוא גדול ואינו יכול לטובלו כולו כאחד אסור להטבילו לחצאין דומיא דטבילת נדה, ואינו דומה להגעלה שהוא להפליט האיסור וכיון שהגעיל המקצת הרי הפליט אבל הכא משום טומאה וכיון שנשאר מקצת ממנה חוץ למים לא עלתה טבילה.

★ ★ ★

שאלה: האם בטבילת כלים צריכים להקפיד על חציצה?

תשובה: שנינו בספרא פרשת מצורע⁴: 'וכבס בגדיו ורחץ בשרו, היקיש כיבוס בגדיו לרחיצת בשרו, מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדיו בנקיות, הא למדנו חוצצים בכלים'. ואמנם פסוק זה נאמר לגבי טבילת כלים מטומאה לטהרה, אעפ"כ למדו ראשונים רבים⁵ שדין זה חל גם בטבילת כלים הנלקחים מגוי⁶.

ובמרדכי⁷ כתב: 'ובתורת כהנים יליף מאך [את הזהב]⁸ חלק שסכין חדש אם יש עליו חלודה שצריך להעבירו ובס' אור זרוע פסק דאם לא העביר לא עלתה טבילה אמנם מצאתי בתשובה אחת שאם אין יכול להעביר החלודה שלא ישאר שם כי אם מעט הוי ליה מיעוטא שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה'.

א"כ ראינו שדין תורה שחציצה פוסלת גם בטבילת כלים הנקנים מגוי.

★ ★ ★

שאלה: האם יש שיעור לחציצה הפוסלת?

תשובה: הגמרא במסכת עירובין⁹ אומרת: 'אמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו - חוצץ, ושאינו מקפיד עליו - אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד'.

כלומר שמדין תורה חציצה המונעת את הטבילה היא רק כאשר החציצה נמצאת על רוב הדבר וגם האדם מקפיד על זה. אבל חכמים גזרו א. בחציצה הנמצאת על רובו למרות שהוא לא מקפיד על זה. ב. וכן אם החציצה נמצאת רק על מיעוטו אלא שזה דבר שמקפידים עליו.

וכך פסק המחבר¹⁰: 'כל דבר שדרך להקפיד עליו, חוצץ; ואם לאו, אינו חוצץ אא"כ היה חופה את רובו. והוסיף הרמ"א בהגה: 'שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ הוי כדופן הכלי, ודרכו בכך, ואינו חוצץ'.

★ ★ ★

שאלה האם לכתחילה צריך להוריד גם חציצה מועטה שאינו מקפיד עליה?

תשובה: כתב האו"ה¹¹: 'אבל היכא דאפשר יזהר אפילו במיעוט'. וכך נראה דעת המחבר שכתב¹² ש'צריך להעביר החלודה קודם טבילה, ואם לא העביר אם מקפיד עליו חוצץ'.

על צריך ליזהר לכתחילה להוריד הכל אפילו מיעוט שאינו מקפיד.

---

הערות:

¹ פרשה ו תחילת פ"ח אות ח ↩

² ע"ז עה, ב ד"ה הוה אמינא ↩

³ חכ"א כלל עג אות טו. פת"ש ס"ק ג. קיצוש"ע סי' לז ס"י. בן איש חי ש"ב מטות ס"ג ↩

⁴ פרשה ג פ"ה אות ז ↩

⁵ ראב"ד ע"ז עה ב. והנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך יז ערך חציצה הערה 69 ↩

⁶ וראה בנימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים ע"ז עה, ב) שלמד מפסוק אחר: 'שחציצה פוסלת בו, שהרי הקישה הכתוב לטבילת נדה, דכתיב אך במי נדה יתחטא' ↩

⁷ ע"ז רמז תתנט ↩

⁸ אמנם יש ראשונים שביארו לימוד זה אודות הגעלה כמבואר ברש"י ↩

⁹ ד, ב ↩

¹⁰ שו"ע יו"ד סי' רב ס"ב ↩

¹¹ כלל נח סי' צג ↩

¹² סי' קכ סי"ג, (אמנם הרמ"א כתב להחמיר לענין טבילת נדה כמבואר בסי' קצח ס"א. והקיל בנט"י כמבואר באו"ח סי' קסא ס"א, וכ"פ אדמו"ר הזקן בס"ג) ↩

---

[כב] (הלכה 197)

למדנו בהלכה הקודמת שכאשר יש חציצה על הכלי במידה ומקפידים עליו, הטבילה לא כשרה.

שאלה: האם ההקפדה תלויה בכל אדם בפני עצמו?

תשובה: גדר הקפדה אינו נמדד לפי כל אדם בצורה אישית, אלא לפי רוב בני אדם! ודבר זה נלמד מטבילת נדה כפי שפסק המחבר¹: 'אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ'.

★ ★ ★

שאלה: מה הדין כאשר רוב האנשים אינם מקפידים אך הוא מקפיד על דבר זה, האם צריך להסירו לפני הטבילה.

תשובה: כתב המרדכי²: 'כתב הרא"ם בספרו הא דתנן הדם והדיו והחלב יבשים חוצצין לחין אין חוצצין מטעם הקפדה הוא שעל יבש דרך בני אדם להקפיד ועל לחין אין מקפידין אבל אי מקפיד אפי' לח חוצץ'.

וכתב אדמו"ר הזקן³ אודות נטילת ידיים: 'אבל אם הוא מקפיד עליו צריך להסירו ויש אומרים שכל דבר שרוב בני אדם אין מקפידין עליו אע"פ שהוא מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם ויש לסמוך על דבריהם בנטילת ידים שעיקרה מדברי סופרים אבל לא בטבילת כל הגוף כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח'.

ועפי"ז בטבילת כלים⁴ במקרה שהוא מקפיד יש להסיר גם באם מדובר במקרה שרוב העולם אינם מקפידים.

★ ★ ★

שאלה: מה הדין המדבקות של המפעל/פירמה האם ניתן להשאירם על הכלי?

תשובה: כפי שראינו שהכל תלוי בהנהגת רוב האנשים. וא"כ מדבקות מחיר וכדומה שהדרך להסירם חוצצים. אך מדבקות של שם החברה וכדומה שדרך רוב האנשים להשאירם אינם חוצצים בטבילה ולכן אין צריך להורידם⁵.

כאשר מסירים את המדבקה יש לוודא להסיר היטב גם את הדבק מהכלי שלא יהי' חציצה.

★ ★ ★

שאלה: כאשר טבלו כלי ולא שמו לב ולא הורידו את הדבר החוצץ האם בדיעבד הטבילה כשרה?

תשובה: כתב באיסור והיתר הארוך⁶: 'מיעוט המקפיד ורובו אפי' שאינו מקפיד חוצץ כדין טבילת אדם וצריך טבילה אחרת אפי' בברכה אם הסיח דעתו'.

לכן יש להקפיד להסיר כל דבר החוצץ, ואם זה דבר שמקפיד עליו או דבר שנמצא על רוב הכלי לא עלתה לכלי הטבילה ויש לחזור ולטבלו.

---

הערות:

¹ שו"ע יו"ד סי' קצח ס"א. וראה גם ערוך השולחן סי' רב ס"ג ↩

² שבועות רמז תשמח. והובא ברמ"א סי' קצח סי"ד בהג"ה, ט"ז שם ס"ק ג. וש"ך ס"ק ב ושכ"כ הב"י בדעת הרמב"ם ↩

³ סי' קסא ס"ג ↩

⁴ לא רק בטבילת כלי מתכות שכתב אדמו"ר הזקן שהעיקר שהם מדאורייתא, אלא כך גם בכלי זכוכית אם נאמר שעיקרן מהתורה ↩

⁵ טבילת כלים פ"ה דין ב והערה ב* ↩

⁶ שער נח סימן צג ↩

---

[כג] (הלכה 201)

אופני אחיזת הכלי בשעת הטבילה (1)

שאלה: איך ניתן להחזיק את הכלי בשעת הטבילה באופן שלא יהיה חציצה בין ידו לכלי כך שכל הכלי יהיה טבול?

תשובה: א. המשנה במסכת מקוואות¹ אומרת: 'האוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאין. ואם הדיח את ידו במים, טהורים. רבי שמעון אומר, ירפה כדי שיבואו בהם מים'.

ונחלקו הראשונים כיצד לפרש את המחלוקת בין ת"ק לר"ש, הרמב"ם² (הל' מקוואות פ"ב הי"א) סובר שת"ק מחמיר יותר, שלדבריו אין להחזיק רפוי גזירה שמא לא ירפה את ידיו כמו שצריך, ופסק הרמב"ם כת"ק. אך הרשב"א בתורת הבית³ (הארוך ב"ז ש"ז לב:) חולק וסובר שגם ת"ק מסכים שניתן להחזיק רפוי, ורק נחלקו במקרה שהדיח ידיו האם עדיין צריך להחזיק רפוי שר"ש מחמיר בזה שצריך להחזיק רפוי, וא"כ לשיטתו של הרשב"א יוצא שגם לת"ק ישנם שתי אפשרויות בהחזקת הכלי בשעת טבילה, אופן 1) ירטיב ידו במים ואז יטבול, אופן שני 2) שיחזיק בצורה רפויה.

להלכה המחבר⁴ הכריע כשיטת הרשב"א, וז"ל: 'צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה, שאם מהדקו בידו הוי חציצה. ואם לחלח ידו במים תחלה, אין לחוש'. וכ"פ הפר"ח⁵.

ב. אך הש"ך⁶ תמה על המחבר וכתב: 'צ"ע שהב"י והאחרונים לא הביאו שום מחלוקת בזה והרמב"ם פ"ב מהל' מקואות דין י"א כתב האוחז באדם וכלים ומטבילן הרי הן בטומאתן ואף על פי שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה' עכ"ל. משמע שלדברי הש"ך יש להחמיר ולא לטבול הכלי כאשר אוחזו רפוי, וכ"כ הכנה"ג⁷. (כמו"כ כתבו אחרונים⁸ שאין בקיאים ברפוי).

וכתב הפתחי תשובה בשיטת הש"ך⁹: 'ומשמע דעתו דגם הכא בטבילת כלי גוים אף על פי שרפו ידיו לא עלתה טבילה גזירה שמא לא ירפה'.

אך כבר העירו¹⁰ שיש סתירה קצת בדברי הש"ך בטבילת כלים לדבריו בהלכות נידה¹¹ שנוטה להקל ברפוי אפילו לגבי טבילת נידה. וא"כ כ"ש לגבי טבילת כלים.

ג. ואמנם לגבי נטילת ידיים החמירו לכתחילה גם בטבעת רפויה כפי שפסקו הרמ"א¹² ואדמו"ר הזקן¹³: 'טבעת כשהיא דחוקה באצבע חוצצת ורפויה אינה חוצצת כי המים באים בינה לאצבע ומכל מקום לכתחילה יש להסיר הטבעת קודם נטילה אפילו רפויה כי אין אנו בקיאים מהו [נקרא] רפויה ויבאו להקל גם בדחוקה ובדיעבד עלתה לו נטילה אם היתה רפויה'. מ"מ כתבו¹⁴ שאין מזה ראיה לחמיר בטבילת כלים ובלשונו של הגה"ח ר' יוסף תומארקין¹⁵: 'על כן לענ"ד דבנט"י דוקא גזרו רפויים שאין אנו בקיאין בשיעור הרפיון כו', שהמים באים דרך העברה ואינם שוהים לבוא מחמת הטבעות, וע"כ צריך רפיון יותר גדול כו' ואין אנו בקיאין בזה.

וכמו כן גם אם נלמד כשיטת האחרונים¹⁶ דבטבילת נידה הרמ"א החמיר ברפוי הרי כבר כתבו¹⁷ שאין לדמות את חומרת טבילת נידה דגוזרים מחשש שיגיע לאיסור כרת משא"כ בטבילת כלים שגם אם עבר והשתמש בכלי בלי טבילה האוכל עצמו לא נאסר.

ד. למעשה אף שהעיקר בטבילת כלים כדברי המחבר שמתיר ברפוי, יש שכתבו¹⁸: 'ונכון לנתק היד ממקום למקום באחיזת הכלי תחת המים שאז בשעת רגע שינוי האחיזה מי המקוה מקיפים כל מקום סביבות הכלי בלי גרעון כל שהוא'. שאז גם להש"ך שמחמיר ברפוי ודאי עלתה לה טבילה.

א"כ כשהדבר אפשרי ראוי שתוך כדי אחיזת הכלי במים לשחרר לרגע את הכלי וכך תהי' הטבילה למהדרין לכו"ע.

---

הערות:

¹ פ"ח מ"ה ↩

² הל' מקוואות פ"ב הי"א ↩

³ הארוך ב"ז ש"ז לב: ↩

⁴ יו"ד סי' קכ ס"ב. וסי' קצח סכ"ח ↩

⁵ ס"ק ח ↩

⁶ סי' קכ ס"ק ו ↩

⁷ הגה"ט סק"ו ↩

⁸ סדרי טהרה סי' קצח ס"ק נז ↩

⁹ שם סק"ה ↩

¹⁰ תשובה מאהבה בילק"מ. מקור מים חיים הובא בטבילת כלים פ"י הערה ב ↩

¹¹ סי' קצ"ח ס"ק לא ↩

¹² סי' קסא ס"ג ↩

¹³ שם ס"ז ↩

¹⁴ לבושי שרד חידושי דינים ליו"ד דין פח ס"ק קצח. וראה הנסמן בשו"ת מהרי"ת סי' ד הערה יז. טהרת הבית ח"ג דיני חציצה אות ב בתחילתו ↩

¹⁵ שו"ת מהרי"ת שם ↩

¹⁶ בית הילל, וסדרי טהרה סק"ו ↩

¹⁷ תפארת למשה הובא בפתחי תשובה ס"ק ה. ובתשובה מאהבה בילק"מ ↩

¹⁸ דרכי תשובה סי' קכ סק"ל שכתב מקונטרס טבילת טהרה - להגה"ק בעל דעת קדושים ↩

---

[כד] (הלכה 202)

אופני אחיזת הכלי בשעת הטבילה (2)

בהלכה הקודמת למדנו שניתן לאחוז את הכלי רפוי וכך להטבילו או לשחרר מעט את הכלי במים.

שאלה: כאשר אדם חושש לשחרר הכלי במים, ולא להחזיקו רפוי במקווה, מהי הדרך הטובה להטבילו.

תשובה: א. אופן טבילה השני שראינו במשנה באחיזת הכלי לטבילה הוא כאמור ללחלח את היד במים לפני הטבילה. אך במשנה לא כתוב במפורש האם הכוונה שירטיב את ידו דווקא במי המקווה או שניתן להרטיב ידו בכל מים, ובפשטות הכוונה¹ שכל מים מועילים כי הם מתחברים למי המקווה, אך הרמ"א² למד מדברי המרדכי: 'משמע הא דמהני אם ליחלח ידו במים היינו דוקא במי מקוה אבל במים התלושין לא'. וכן כתב למעשה³ בהג"ה בשו"ע: ודוקא שלחלח ידיו במי מקוה, אבל לא במים תלושים'. וכן כתב הלבוש והש"ך⁴ בסק"ז.

ובמטה יונתן⁵ מבאר שאין כוונת הרמ"א שמספיק להרטיב היד במי המקווה ולהוציאם אלא 'ר"ל שנתן ידיו למטה תחילה תחת מי מקוה ואחר כך בעודו תחת המים מבלי שום תלישה נוטל הכלי בתוך ידיו, דאז לא הוי חציצה, כיון דלא ניתלש כלל ממקוה עדיין שם המקוה עליו ולא נתבטל, כיון שהוא על כל פנים משקה טופח. מה שאין כן אם הוציא מתחילה ותלש המים ממקום חיבורו, דאז ליכא שם מקוה עליו, וחיבור למקוה נמי לא הוי אם אין מרפה ידיו, דמשקה טופח בכהאי גוונא לא אמרינן חיבור למהוי שם מקוה עליו'.

וכ"כ גם הלבוש⁶: 'ודוקא שלחלח ידו במי מקוה הכשרים לטבילה ולא הוציא ידו מן המקוה עד שטבל, אבל לא במים תלושין'.

ב. אמנם הט"ז⁷ חלק על הרמ"א וכתב: 'באמת מי שטובל כלי בידו במקוה אין צריך למי מקוה אלא כיון שאין שם כובד כלי שפיר הוי נשיקה למים התלושים שהם טפוחים על ידו כבר עם מי המקוה'. אך יש בזה תנאי שלא יחזיק בצורה הדוקה מאוד, ובלשון הט"ז שם: 'אלא דמ"מ צריך האדם הטובל כלי שלא לאחוז בכח בכלי דא"כ יהיה ג"כ כמו כובד הכלי שזכרנו אלא דיבוק בינוני'. וכ"פ הפר"ח⁸, והפר"ת⁹ ועוד מהאחרונים.

ג. הצמח צדק¹⁰ כתב: 'כענין הדין המבואר במשנה ספ"ח האוחז באדם כו' ואם הדיח את ידיו במים כו' ועיין במה"ב בסופו שהטעם דמשקה טופח הוי חבור וכ"כ בטור סי' קצ"ח ובש"ע שם סעיף כ"ח. וא"כ נראה שתשרה הקאלטען תחלה בכלי שיש בו מים חמים שהם כמעט רותחין שהם ודאי יבלעו תוך כל הקאלטען יותר הרבה מצוננין כי הם מרככין וע' בפא"ט דף מ"ו ב' בקרירי לא דמטרשי כו'. וע"י שהייה איזה זמן כמו ג' או ד' מינוטין יהיה כל הקליעה תוך תוכו בלוע ממים שהם יותר מטופח. ואח"כ תיומ"י תכנס למקוה ואזי ע"י משקה טופח יהיה חיבור נמצא המים שבתוך הקאלטען חשיבי מחוברים אל מי המקוה ואין כאן שום חציצה'.

ויש שכתבו¹¹ שמדבריו נראה שפסק כדברי הט"ז שלמרות שיש רק מים רגילים מספיק טופח בכדי שזה יתחבר למי מקווה ויחשב כמי מקווה.

ד. למעשה לכתחילה כאשר יכול להכניס את ידו למקווה ללא כלי ולהעביר עם ידו השניה את הכלי ליד שבמקווה זה הדרך המועדפת, אך כשאין לו אפשרות לנהוג כך באם מדובר בכלי שאינו כבד ילחלח ידו במים ואז יחזיק את הכלי בצורה לא הדוקה ולטבלו במקווה, אמנם במקרה שטובל כלי כבד צריך לעשות כנ"ל שידיו יהיו לחות ממי המקווה.

---

הערות:

¹ ראה פר"ח סק"ט, גר"א סק"ז ↩

² דרכי משה ס"ק ב ↩

³ יו"ד סי קכ ס"ב ↩

⁴ סק"ז ↩

⁵ שם בס"ב. וכ"כ החתם סופר בחידושי יו"ד סי' קכ ↩

⁶ יו"ד סי' קכ ס"ב ↩

⁷ שם ס"ק ד. וקדמו בדברי חמודות הלכות מקוואות אות צז ↩

⁸ ס"ק ט ↩

⁹ ס"ק ו ↩

¹⁰ שו"ת יו"ד סימן קנח אות ח ↩

¹¹ ראה טהרה כהלכה ח"ב פ"כ ביאורים אות ג ע' תקיב ↩

---

[כה] (הלכה 203)

אופני אחיזת הכלי בשעת הטבילה (3)

שאלה: האם במקום לאחוז את הכלי ביד אפשר לשים אותו בתוך כלי אחר ולטבול?

תשובה: א. שנינו במסכת מקוואות¹: 'דלי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורים ואם לא טבל ( =ואם אינו צריך להטביל את הדלי כיון שהוא כבר טהור) אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד'.

כלומר המשנה מלמדת אותנו שניתן להטביל כלים בתוך כלי, אלא שאם הכלי החיצוני טהור צריך שיהיה שיעור חיבור מקוואות - 'שפופרת הנאד' בפתח הכלי, אך אם הכלי החיצוני טמא א"צ שיהיה שיעור חיבור בפתח הכלי.

הטעם שבכלי טמא מועילה הטבילה גם כשאין כשפופרת הנאד מסבירה הגמ' במסכת חגיגה²: 'מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא - סלקא להו נמי לכלים דאית ביה'. (=מתוך שמועילה הטבילה לכלי החיצון, הועילה הטבילה אף לכלים שנמצאים בתוך הכלי).

הרמב"ם³ כתב שדין זה שמתוך שעלתה טבילה לחיצון עלתה לפנימי הוא רק כאשר פתח הכלי הוא כלפי מעלה אך כשהפתח של הכלי לצד לא עלתה טבילה לכלים שבפנים.

ב. להלכה כתב המחבר⁴: כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכלי, עלתה להם טבילה אף על פי שפי הכלי צר ביותר, שהרי המים נכנסים לו, ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים שבתוכו; ואם הטהו על צדו והטביל, לא עלתה להם טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנאד; וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאין והטבילן, לא עלתה להם טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד'.

[הגם שדברי המחבר נלמדו מהמשנה שעסקה בטבילת כלים מטומאה לטהרה אך כתבו הפוסקים⁵ שדין טבילת כלים חדשים מן הגוי שוים לדין טבילת כלים מטומאה].

לגבי הדין שכשהכלי החיצוני גם צריך טבילה אין צורך שבפתח הכלי יהי' שיעור של 'שפופרת הנאד' כתבו כמה מהאחרונים⁶ שכל זה בכלים ששוים בדרגת חיובם כגון ששניהם ממתכת וחיובם מדאורייתא, אך במקרה שהכלי החיצוני הוא זכוכית שחיובו הוא רק מדרבנן והכלי הפנימי הוא מברזל שחיובו מדאורייתא לא תועיל טבילת הכלי זכוכית לכלי מתכת ולכן בכזה מצב צריך שהפתח של הכלי זכוכית יהי' כשפופרת הנאד.

ג. כתב הרמ"א⁷: 'מותר לטבול כלי בתוך כלי, אם יש בפי החיצון כשפופרת הנוד ויזהר שכלי הפנימי יהא רפוי בתוך כלי החיצון, ולכן לא יתחוב סכינים תוך דלי ויטבלם, כי לא תעלה טבילה בראשם. וכן אם הכלי הפנימי הוא כבד ומונח תוך החיצון, לא תעלה לו טבילה במקום שמונח'.

והעיר הש"ך⁸: 'דוקא כלים שמלאו מקודם דמתוך שהוא מלא מכביד על דופניו וחוצץ אבל כלי ריק אין לחוש דאי אפשר שלא יבוא שמה מים אך יזהר שלא יושיב כלים הרבה בכלי להטבילם יחד אפי' הם ריקים אא"כ שלא ישבו זה ע"ג זה ככלי העומד על שוליו או על פיו אבל להניח זה אצל זה בדלי אפי' כלים הרבה יחד מותר לכתחלה אפי' יפלו זה ע"ג זה בבאר ואין לחוש דמתוך שמתגלגלין הנה והנה נוגעים המים ע"פ כולם עד כאן'.

נמצאנו למדים למעשה שניתן להטביל כלי בתוך כלי, אך צריך לוודא 1) שהכלי הפנימי עומד רפוי בתוך הכלי החיצוני ולכן שלא יהי' כלי על כלי אלא ליד כלי, או שינער את הכלים באופן שיזוזו ממקומם וכך בודאי יגיעו המים לכל מקום. 2) שפתח הכלי הוא שיעור 'כשפופרת הנאד' (אלא אם כן הכלי החיצוני גם צריך טבילה בדרגת הכלי הפנימי, והפתח שלו כלפי מעלה)

ד. מהו שיעור כשפופרת הנאד? כתב המחבר⁹: 'כשפופרת הנאד, שהוא כשתי אצבעות ראשונים מהארבעה שבפס היד, מתהפכות בחלל הנקב בריוח, בין שהוא מרובע בין שהוא עגול'. וכתב הגר"ח נאה¹⁰: 'שיעור נקב כשפופרת הנאד: לכתחלה יש להחמיר שיהי' נקב עגול רחבו 48 מ"מ, ולא יהי' פחות מ-38 מ"מ'.

---

הערות:

¹ פ"ו מ"ב ↩

² כב, א ↩

³ הל' מקוואות פ"ג הכ"ו. וראה הביאור בש"ך סי' רא ס"ק כח ↩

⁴ שו"ע יו"ד סי' רא ס"ט ↩

⁵ בית הילל סי' רב ס"ק א. ש"ך סי' רב ס"ק ד. ערוך השלחן סי' רא סעי' פב. טבילת כלים פ"י דין ג ↩

⁶ לחם ושמלה סי' רא ס"ק נד. ספר טבילת כלים פ"י דין ג. וראה פסקים ותשובות סי' קכ אות י הערה 92 ↩

⁷ יו"ד סי' רב ס"ו בהג"ה ↩

⁸ ס"ק ו בשם או"ה כלל נח דין צז ↩

⁹ יו"ד סי' רא ס"מ ↩

¹⁰ שיעור מקווה עמ' קסג ↩

---

[כו] (הלכה 204)

אופני אחיזת הכלי בשעת הטבילה (3)

למדנו בהלכה הקודמת שאפשר לטבול כלי בתוך כלי כשיש חיבור של כשפופורת הנאד.

שאלה: מה דין טבילה בסל וכדומה?

תשובה: המשנה במסכת מקוואות¹ אומרת: 'אם היה שק או קופה מטבילין בהן כמה שהם מפני שהמים מעורבין'.

וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות שם: 'אמרו מטבילין בהן במה שהן, רוצה לומר שאין אנו צריכים שתהא הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים שבה מעורבין במים שבמקוה מחמת חלחול אריגתה וגודל הנקבים שהמים נכנסים בהם ורבוים'.

ובפירוש הרבינו שמשון שם כתב: שק או קופה - לא בעו נקיבה כשפופרת הנוד והא דאמרי' בפ' חומר בקדש² דסל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן דטהורין אף לקדש ולא גזרינן שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד משום דסל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת הנוד. לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבין שבתוכו בטלין מים שבתוכו אגב מי מקוה כיון דמלא נקבים ואין מחזיק מים כלל וכן מוכח בתר הכי דמחלק בין סל וגרגותני שמלאו כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני שמע מינה דאיירי במתערבין דרך הנקבים אלה המים הכל מתבטלים וכי חלקו נעשה כשני מקוואות. ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ולא הוו כשאר כלים דתנן לעיל בפ' רביעי המניח כלים תחת הצנור דפוסלין את המקוה דהני לא חשיבי מיא דידהו כשאובין'.

ולהלכה כתב הרמ"א³: 'ומותר לטבול כלים בסל או בשק, דכיון דאינו מחזיק מים עדיף טפי מניקב כשפופרת הנוד'.

והנה בשו"ת חכם צבי⁴ חלק על דברי המחבר והרמ"א שבהמשך הסימן⁵ ביחס לדיני צירוף מקוה ע"י דבר שיש בו נקבים קטנים ושבכולם יחד יש שיעור כשפופרת הנאד, ובתוך דבריו כתב: 'אני אומר דדוקא שק וקופה שהיא ג"כ מין שק כדברי תוס' יום טוב ולא כדברי הרב ברטנורי שהם דברים שאין להם קיום והעמדה במים הוא דלא בעינן כשפופרת הנוד אבל סל וגרגותני שהם דברים העומדים במים אף על פי שיש בהם נקבים דקים אין מספר בעינן כשפופרת הנוד במקום אחד ..לא דמו סל וגרגותני לשק וקופה דשק וקופה דשל פשתן וצמר נינהו המים מתחלחלין ועוברים לא לבד דרך נקבי השק אלא אפילו דרך חוטי הארוג עצמו נמי ולכן קתני בהם מטבילין בהם כמות שהם ולא יהיב בהו שיעורא כלל דאין צורך בהם לצירוף כשפופרת הנוד שהרי כל עצמן אינן חוצצין בפני המים לאפוקי סל של נצרים שע"כ הנצרים חוצצין בפני המים ולכך בעינן בפיהם כשפופרת הנוד'.

היינו שהוא מחלק בין שק וסל שבו גם דרך החוט וחומר הכלי המים מחלחלים.

ויש מי שחשש⁶ לדברי חכם צבי אלו וכתב שכאשר אדם טובל בתוך סל פלסטיק שיוודא שיש חור כשפורפרת הנאד או שיכניס את ראש הסל שיהיה חיבור מלמעלה במקום הפתוח.

אך למעשה רבים כתבו⁷ שחומרת החכם צבי היא בעיקר ביחס לצירוף המקוואות לגבי טבילה, וחשו לו הפוסקים דוקא בטבילת נדה שהיא בכרת. ולא לגבי טבילת כלים ובפרט שי"ל שגם החכם צבי מסכים לדברי הרבינו שמשון הנ"ל וכפי שנראה בהמשך דבריו.

למעשה ניתן לטבול כלים בסל שיש בו חורים או בשק גם אם אין חור בשיעור כשפופרת הנאד, אך כפי שהובא בהלכה הקודמת כאשר טובלים כלים רבים צריך לוודא שהמים מגיעים לכל כלי ע"י ניעור וכדומה.

---

הערות:

¹ פ"ו מ"ה ↩

² כב, א ↩

³ שו"ע יו"ד סי' רא ס"ט בהג"ה ↩

⁴ סי' מ ↩

⁵ סנ"ב ↩

⁶ ראה פסקים ותשובות סי' קכ אות י והערה 95 ↩

⁷ ראה דרכי תשובה סי' רא ס"ק נב וס"ק עה. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רה. והנסמן בפסקים ותשובות שם הערות 94 ו95 ↩

---

[כז] (הלכה 205)

שאלה: מהי הדרך הנכונה של טבילת בקבוקים?

תשובה: המשנה מסכת מקוואות¹ פ"י מ"א אומרת: 'כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל .. כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו'.

וכתב הרמב"ם בפיהמ"ש שם: 'והטבילו דרך פיו שיתן פי הכלי למטה על פני המים ושוליו למעלה שאין המים נכנסין לתוך כל הכלי מפני שהאויר נשאר כלוא בו ודוחף את המים'. וכ"כ בפי' הרבינו שמשון שם: 'משום דכל כלי שבתחלת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפי' מכניסו כולו'.

ובספר איסור והיתר הארוך² כתב: 'וכ' עוד לשם במרדכי פ' בתרא דעבודה זרה בשם מהר"ם וכן מותר להטביל הנודות של מתכת והכלי זכוכית שפיהם צר מאד ע"י שימלאנו מתחילה ממים שאובין דשפיר מתערבה אח"כ עם מי המקוה ע"י השקה וא"צ שיהא רוחב הנקב כשפופרת הנוד … עכ"ל, אמנם צריך למלאותו עד שלא ישאר שום מקום תוך הכלי מבפנים שלא יגע במים דתניא פ"ח דמסכת מקוואות כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל לפי שאין המים יכולין ליכנס בשוליו בפנים ואפי' מכניסו כולו למים ואפי' חללה של הבית יד צריך להיות מלאה אם פתוח היא'.

המחבר³ כתב את כל זה להלכה, וז"ל: 'כלי שכפה פיו למטה והכניסו למים, אם פיו צר קצת ולא הפך פיו למעלה, לא עלתה לו טבילה לפי שלא יגיעו המים לשוליו אפילו אם מכניסו כולו למים. כלי שצר מכאן ומכאן ורחב באמצע, אין המים באים לו לכל צד עד שיטהו על צדו. כל כלי שפיו צר (יותר משפופרת הנוד) צריך להשהותו במים עד שיתמלא, או ימלאנו קודם שיכניסנו למקוה'.

א"כ למעשה הטובל בקבוק עליו לוודא שהמים מגיעים לכל שטח הכלי, או למלאתו מראש במים וכך יטבילו.

★ ★ ★

שאלה: מה הדין בחורים בתוך הכלי, כגון בטבילת קומקום האם צריך להמתין עד שהמים יחלחלו לתוך כל החלקים הפנימיים?

תשובה: שנינו בתוספתא⁴: 'מגל שנשברה ידה מסטה [=משפת הכלי] ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים'.

וכתבו הר"ש והרא"ש⁵ שגם בטבילת כלים אין צריך שיכנסו המים לבית הסתרים ויתירה מכך שגם אין צריך שיהיה ראוי שיבואו המים למקומות בית הסתרים⁶.

וכן פסק המחבר⁷: 'מגל שנשברה ידו מן השפה ולפנים אינה חוצצת, מפני שהיא כבית הסתרים'.

ועפ"י זה כתבו הפוסקים⁸ שאין צריך להמתין שיכנסו המים לתוך אותם חורים שבכלי⁹.

למעשה הטובל כלי שיש בו חורים שדינם כבית הסתרים אין צריך להמתין שיכנסו לשם המים.

---

הערות:

¹ פ"י מ"א ↩

² שער נח סימן צה - צו ↩

³ יו"ד סי' רב סעיפים ו - ח ↩

⁴ מקוואות פ"ו הכ"א ↩

⁵ מקוואות פ"י מ"ה ↩

⁶ אך על זה יש פוסקים שחלקו ראה הנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך יז, חציצה הערה 138 וראה גם הנסמן בפסקים ותשובות הע' 439 ↩

⁷ יו"ד סי' רב ס"ה. וראה בט"ז ס"ק ט. שו"ת אג"מ יו"ד ח"א סי' נז ↩

⁸ חלקת יעקב יו"ד סי' מג, והסכים עמו המנח"י ח"ג סי' עז ↩

⁹ ולדברי הר"ש עקרונית גם ניתן להחזיק שם את האצבע בצורה רפויה בכדי שלא יהיה ראוי שיכנס מים רבים לשם ↩

---

[כח] (הלכה 206)

למדנו בהלכות הקודמות אופנים השונים באופן טבילת הכלים במקווה.

שאלה: כאשר המקווה עמוק או כאשר אינו יכול לטבול באופנים שהובאו מה עוד ניתן לעשות?

תשובה: כתב האיסור והיתר הארוך¹: 'יקשרם בחוט וכה"ג בדבר הרפוי'.

והביאו הש"ך²: 'לא יתחוב סכינים כו'. אלא יקשרם בחוט וכה"ג בדבר הרפוי, או"ה כלל נ"ח דין צ"ז'. וכן כתב בקיצור שולחן ערוך³: 'ואם טובלין על - ידי שקושרין את הכלי בחבל, כגון שטובלין בבאר צריכין להשגיח שיהיה הקשר רפוי, שיוכלו המים לבא בכל מקום הכלי'.

דין זה שצריך לקשור רפוי הוא גם במידה וקושר את החוט רק בידית של הכלי כיון שגם בידית אסור שתהי' חציצה⁴ - וכדלקמן.

★ ★ ★

שאלה: האם צריך להטביל גם את הידיות של הכלים?

תשובה: כתב המרדכי⁵: 'שאל ה"ר שמואל מבונבורק את רבינו שמחה ילמדינו רבינו אם עתה טבילת כלים כטבילת קדמונים המעלה מטומאה לטהרה ואם צריך להטביל ידות כלים כמו שהן ארוכין, והשיב דודאי צריך להטביל דמה לי ידיו מה לי בית תשמישן הא לאו בפליטת איסור תליא מלתא דהא אפילו חדשים צריכין טבילה'.

וכן פסק המחבר⁶: 'צריך להטביל ידי הכלי'.

★ ★ ★

שאלה: האם יש חיוב טבילה לידית הכלי גם כשמדובר בידית העשויה מעץ?

תשובה: כתב הדרכי תשובה⁷: 'כתב בקונטרס טבילת טהרה (והוא קונטרס אמרות טהרות להגאון בעל דעת קדושים מבוטשאטש) דמה שנמשך מהכלי כמו יד ובית אחיזה אף שהוא מעץ וכדומה צריך טבילה וצריך מי המקוה להקיפו בשעת טבילה ושיהיה נקי משום חציצה כמו גוף הכלי עיין שם'. וכך נקטו למעשה הפוסקים⁸.

לכן למעשה כלי ממתכת או זכוכית אלא שהידיות עשויות מעץ יש להכניס גם יד הכלי כולו לתוך המקווה ולוודא שאינו אוחזו חזק או באופנים האחרים המועילים לטבילת כלים.

---

הערות:

¹ שער נח סי' ק ↩

² יו"ד סי' רב סק"ה ↩

³ סימן לז ס"י ↩

⁴ טבילת כלים פ"י דין ד ↩

⁵ עבודה זרה רמז תתנט ↩

⁶ יו"ד סי' קכ סי"ב ↩

⁷ סי' קכ ס"ק צו ↩

⁸ כמבואר בטבילת כלים פ"ה דין ה והערה ו. אך להעיר משירי טהרה להגר"ש קלוגר על סי' רב (ע' סט), שנראה מדבריו ביחס ליד מעץ שאין יד הכלי מתחייבת בטבילה מחמת חיוב הכלי. ועצ"ע ↩

---

[כט] (הלכה 207)

שאלה: מהו נוסח הברכה על טבילת כלים?

תשובה: כתב המאירי¹: 'ברכה זו נסח שלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת הכלים ואפילו לא הטביל אלא כלי אחד אומר על הכלים טופס ברכה כך הוא'.

אך המרדכי² כתב: 'כתב רשב"ם דיש לברך עליהם על הטבילה, ויש מברכים על טבילת כלים, ויש מברכין על טבילת כלי מתכות שלא יהא במשמע שאר כלים שאינם מתכות (שאינן חייבים בטבילה)'³. וכן כתב האיסור והיתר הארוך⁴ לברך על טבילת כלי מתכות.

וכתב הב"ח⁵: 'ובמרדכי סוף עבודה זרה כתב דיש מברכין על טבילת כלי מתכת שלא יהא במשמע שאר כלים שאינם מתכת וכן פסק בהגהת אשיר"י שם⁶ על שם אור זרוע⁷ וכן עיקר שכן כל הברכות נתקנו במפורש על נטילת לולב לא סתם על נטילה, וכן להדליק נר של חנוכה לא סתם להדליק נר, וכן כל הברכות על שאר כל המצות, וכן ראיתי נוהגים על פי זקנים. וכשטובלין כלי זכוכית צריך לברך על טבילת כלי זכוכית, ובכלי חרס מחופין אבר יברך על טבילת כלי קוניא'.

ותמה עליו הט"ז⁸: 'ותמהתי דא"כ יברך ג"כ על כלי מתכות של סעודה דלא לשתמע אף שאינם של סעודה⁹. אלא ע"כ שאין צריך להזכיר בברכה כל פרטי פירושי המצות. ..על כן נראה לע"ד שאין לשנות מהמנהג בזה כלל ואח"כ מצאתי גדולה מזו בסוף או"ה בתשובה וז"ל אך מהר"ז רונקי"ל השיב שאין להזכיר כלי רק [על הטבילה] סתם'.

גם הפר"ח¹⁰ תמה על הב"ח: '..ואם נאמר שעל כלי קוניא או כלי זכוכית יאמר בנוסח אחר וכמו שכתב הב"ח .. לאו מן השם הוא זה, ולא מצינו שתקנו שני נוסחי ברכה בענין מצוה אחת. .. ולפיכך העיקר כדברי המחבר. ומיהו בדיעבד אם בירך על כלי מתכות או על הטבילה יצא'.

ולהלכה כתבו הטור והמחבר¹¹: 'יברך על טבילת כלי, ואם הם שנים או יותר, מברך על טבילת כלים'. וכתבו הט"ז והפר"ח שהעיקר כדברי המחבר. אמנם מדברי הש"ך נראה שפסק כהמרדכי והב"ח.

לאידך יש שכתבו¹²: 'והמנהג לברך על טבילת כלים אפילו אם אינו מטביל אלא כלי א'. דעל טבילת כלים ר"ל טבילת כלים דעלמא. ויראה שמ"ש רבי יעקב בעל הטורים ורב"י שאם הוא כלים הרבה יברך על טבילת כלים, ואם הוא כלי א' יברך על טבילת הכלי לאו לעכובא קאמר אלא עצה טובה קמ"ל, א"נ לא בא לומר דעל כלי א' לא יברך על טבילת כלים אלא בא לומר דאם מטביל כלים הרבה לא יאמר על טבילת כלי'.

אך בסידור תהילת ה' שהרבי הדפיס בשנת תש"ה מובא כפסיקת הטור השו"ע והט"ז¹³: "כשטובל כלים חדשים מברך: ברוך אתה יי אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלי. (וכשהם הרבה יאמר טבילת כלים).

כתבו הפוסקים¹⁴ גם כאשר טובל כלי ספק עם כלי ודאי יברך בלשון רבים על טבילת כלים.

וכתב הפרי חדש¹⁵: 'בדיעבד אם על כלים רבים בירך על טבילת כלי וכן אם על כלי אחד בירך על טבילת כלים יצא, דאכלים דעלמא קאי'.

א"כ למעשה מנהגנו כפי שפסק בשו"ע שבכלי אחד אומר טבילת כלי, וכשזה כמה כלים אומר טבילת כלים.

---

הערות:

¹ בית הבחירה ע"ז עה, ב ↩

² סוף ע"ז סי' תתנט (ישנם בזה גרסאות שונות וראה בב"י ובהגהות שבהוצאת מכון ירושלים) ↩

³ כתב בחידושי חתם סופר יו"ד סי' קכ ס"ג: 'ואמר אחד מן התלמידים הטעם משום דאיכא נמי טבילת כלים טמאים על כן צריך להזכיר כך פירוש שמברך על אותה מצוה שנתיחדה על כלי מתכות ויפה כיוון דלא כט"ז [ס"ק ה]' ↩

⁴ שער נח סי' קג ↩

⁵ יו"ד סי' קכ ↩

⁶ סי' לה ↩

⁷ פסקי ע"ז סי' רצ ↩

⁸ ס"ק ה ↩

⁹ וענה על זה בכנה"ג הגב"י ס"ק ח 'אין זו קושיא אצלי, דלא מפרש אלא עצמותו של כלי ממה הוא אבל לא למה הוא הכלי' ↩

¹⁰ ס"ק י ↩

¹¹ יו"ד סי' קכ ס"ג ↩

¹² כנה"ג הגהב"י יו"ד סי' קכ ס"ק ח. וכ"כ הערוך השלחן ס"ק כג וכן נראה מלשונות של עוד ראשונים נסמנו בטבילת כלים עמ' קע ↩

¹³ עמוד הברכות אינו מופיע בסידור אדה"ז המקורי (ובתורה אור), אלא העתקה מסידור 'סדר העבודה' עמ' נד, שהוא הי' הבסיס להוצאה של סידור תהלת ה' שי"ל ע"י הרבי, ובברכות האחרות נעשו שינויים כדי שיתאים לפי מנהגנו כגון בהפרשת חלה, אך ברכת טבילת כלים נשאר הדבר כמות שהוא, ומסתבר שזה משום שכך מנהגנו ↩

¹⁴ פר"ח שם ס"ק כז. פמ"ג או"ח משב"ז סי' שכג סק"ו ↩

¹⁵ שם ס"ק יא ↩

---

[ל] (הלכה 208)

שאלה: מתי הוא זמן הברכה?

תשובה: כלל גדול אמרו חכמינו¹ שבברכת המצות, המצוה צריכה להיות 'עובר לעשייתן' כלומר שקודם מברך ומיד אחר כך עושה את המצוה, אבל אחרי קיום המצוה אינו יכול לברך ובלשון אדמו"ר הזקן²: לענין בדיקת חמץ 'ולאחר גמר עשייתן היאך יברך וצונו לעשות מצוה פלונית ואינו עושה כלום שכבר עשה'.

לגבי טבילת כלים כתב האור זרוע³: 'כתב רבינו שמואל זצ"ל .. ולאחר הטבילה מברך עליהן על הטבילה מ"ר .. הא דפירש דלאחר טבילה מברך אין אנו נוהגים כך, אלא קודם הטבילה מברך על טבילת כלי מתכות ואל יאמר כלים סתמא דאז הוה משמע אפילו שאר כלים שאינם כלי מתכות. וההיא דפרק קמא דפסחים בשלמא טבילה משום דאכתי גברא לא חזי, ההיא פירשו רב האיי גאון זצ"ל ופר"ח זצ"ל ור"ת זצ"ל דההיא בטבילת גר דוקא דקיי"ל מל ולא טבל כאילו לא מל. והיאך יאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו והוא אכתי גוי הילכך מברך אחר הטבילה כדתניא טבל ועלה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה אבל ישראל בעל קרי הכי נמי דמברך והדר טובל. כדאמ' בפ' עד כמה נדה קוצה לה חלה ומברכת, וכ"ש כשמטביל את הכלי שיברך עובר לעשייתו. וכן הלכה'.

וכן כתב הראבי"ה⁴: 'המטביל כלים מברך עליהם עובר לעשייתן'.

ועל כן למעשה קודם יברך ואז מיד לאחר מכן יטבול את הכלים.

★ ★ ★

שאלה: האם צריך לעמוד בשעת הברכה?

תשובה: כתב המג"א⁵ לגבי הנפסק בשו"ע שהברכה על הציצית צריכה להיות בעמידה: 'וצריך עיון דביורה דעה ריש סימן שכ"ח משמע דמותר לברך מיושב והוא משנה שלימה? וי"ל דהפרשת חלה אינו מצוה כל כך דאינו עושה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיטה כנ"ל'.

והגם שהפתחי תשובה⁶ כתב: 'ועיין במג"א .. שכתב דהפרשת חלה אינה מצוה כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו להכי מותר לברך מיושב ע"ש לפי"ז גם אם היא לבושה בבגדים רשאה לברך מיושב, ועיין שם בספר ישועות יעקב מהגאון ש"ב אב"ד מלבוב נר"ו שדחה זה ומחלק דהיכא דאפשר לעשות בעמידה אינו רשאי להיות בישיבה'.

אך למעשה הכרעת אדמו"ר הזקן⁷ כדברי המג"א, וז"ל: 'כל ברכות המצות צריך להיות מעומד חוץ מברכת השחיטה והפרשת חלה שאינן מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו אבל עשיית המצות עצמן יש מהן שא"צ להיות מעומד ויש מהן שצריכין כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד'.

וכתבו הפוסקים⁸ שדין טבילת כלים כשחיטה והפרשת חלה שאינם אלא לתקן הכלי ולכך לדעת המג"א ואדה"ז יכול לברך מיושב.

שאלה: מה הדין כששכח לברך?

תשובה: כפי שהוא בשאר ברכת המצוות, הברכה אינה מעכבת, וגם כאשר טבל בלי ברכה, עלתה לכלי הטבילה⁹.

שאלה: האם יכול לברך אחר הטבילה?

תשובה: כתב הפרי מגדים¹⁰: 'ובחול אם טבל הכלי ולא בירך קודם הטבילה צ"ע אם יברך אחר הטבילה מיד'.

ויש שכתבו¹¹ אודות שחיטה שתוך כדי דיבור יכול לברך אך רבים חלקו על זה וס"ל שאין לברך אפי' תוך כדי דיבור¹², ועל כן למעשה ומחמת ספק ברכות לא יברך (ובפרט בטבילת כלים שגם בנפל ללא כוונה עלתה לו טבילה).

א"כ למעשה כשלא בירך לא יכול לברך אחר הטבילה, אך הטבילה כשרה.

---

הערות:

¹ פסחים ז, ב ↩

² או"ח סי' תלב ס"ה ↩

³ ח"ד פסקי עבודה זרה סי' רפט - רצ ↩

⁴ ח"ב - מסכת פסחים סימן תסד ↩

⁵ סי' ח סק"ב ↩

⁶ פת"ש יו"ד סי' שכח סק"ב ↩

⁷ סי' ח ס"ג ↩

⁸ ראה פסקים ותשובות סי' קכ אות יג הע' 121. מקוה כלים פרק טז דין ו ↩

⁹ וראה גם באו"ה שער נח סי' פב אודות טבילת כלים 'הברכות אין מעכבות ↩

¹⁰ או"ח אשל אברהם סי' שכג ס"ק יג ↩

¹¹ ראה פר"ח סי' י"ט סוס"ק ג ודרכי תשובה ס"ק ז ↩

¹² שמלה חדשה סי' יט, א ↩

---

[לא] (הלכה 209)

אחיזה בשעת הברכה

שאלה: האם בשעת הברכה צריך להחזיק בכלי?

תשובה: כתב הרא"ש¹ לגבי ברכה על לולב: 'היה נראה שיברך עליו קודם שיטלנו בידו אבל לא מיסתבר דהיאך יברך עליו בעוד שהוא מונח בכלי הא אמרינן בפ' הקומץ רבה (דף לה ב) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה דכל זמן דאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר שיברך'.

וכתב אדה"ז² אודות תפילין: 'מפני שצריך לקרב הברכה לעשיית המצוה ולסומכן זו לזו בכל מה דאפשר'.

עפי"ז גם בטבילת כלים צריך להחזיק את הכלי ביד בשעת הברכה כדי להסמיך הברכה לטבילה.

★ ★ ★

שאלה: האם משנה באיזה יד צריך להחזיק הכלי?

תשובה: כתב הראבי"ה³: 'אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו ומברך על היין וחוזר ומברך על השמן. ומינה שמעינן שכל דבר של ברכה ושל מצוה ראוי לו שיאחז בימין'. והביאו המרדכי⁴: 'כתב ראבי"ה ומינה נשמע שכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחז בימין'.

וכן כתב המחבר⁵: 'כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו, צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך'. וביאר העטרת צבי⁶: 'כדי שיכוין לבו שמברך על פרי זה, בימינו כי הימין הוא חשוב'.

וכך פסק למעשה אדמו"ר הזקן⁷: 'כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו או לעשות בו מצוה צריך לאחוז בימינו כשהוא מברך'.

ועפ"י זה הובא בכמה מספרי האחרונים⁸ שגם כאשר טובל כלים, יש לאחוז את הכלי ביד ימינו כאשר אומר את הברכה⁹.

★ ★ ★

שאלה: מה הדין באיטר?

תשובה: הנה בנוגע לברכת המצוות נחלקו המחבר והרמ"א¹⁰ מה יעשה איטר, שלדעת המחבר עליו ליטול את הלולב כמו כולם ביד ימין, אך לדעת הרמ"א עליו ליטול בשמאל שלו שהיא החשובה אצלו, וכך הכריע אדמו"ר הזקן¹¹.

וא"כ הוא הדין כאן שאיטר יאחז את הכלי ביד שמאל שלו (היד בה הוא כותב) בשעת הברכה.

---

הערות:

¹ סוכה פ"ג סי' לג ↩

² סי' כה סי"ז ↩

³ ברכות סימן קכ ↩

⁴ ברכות רמז קמט ↩

⁵ או"ח סי' רו ס"ד ↩

⁶ ס"ק ב ↩

⁷ שם ס"ח ↩

⁸ ראה טבילת כלים פ"ט דין יב. פסקים ותשובות סי' קכ אות יג, ועוד ↩

⁹ לכאורה יש לחלק טובא בין המובא בסי' רו ששם הוא כאשר עושה את הברכה על הדבר שאוחז, משא"כ כאן המצווה היא פעולת הטבילה, ועצ"ע, ועיין מנחת פתים סי' רו ס"ד. אך בלא"ה יש לאחוז כנ"ל שיהיה עובר לעשייתן ↩

¹⁰ או"ח סי' תרנא ס"ג ↩

¹¹ שם סי"ד ↩

---

[לב] (הלכה 210)

שאלה: אדם שבירך על טבילת כלים והפסיק בדיבור בין הברכה לטבילה?

תשובה: ביחס להפסק בין ברכה לקיום המצוה כתב אדמו"ר הזקן¹: 'אסור להפסיק בשום דיבור בין הברכה לתחלת הבדיקה כדרך שאסור להפסיק בשאר כל המצות בין הברכה לתחלת עשיית המצות ולכתחילה יזהר שלא ידבר בינתיים כלל אפילו מעניני צרכי הבדיקה אלא אם כן הוא בענין שאי אפשר לו להתחיל לבדוק אם לא ישיח אבל אם עבר ושח בינתיים בצרכי הבדיקה אין צריך לחזור ולברך אפילו היה אפשר לבדוק בלא שיחה זו אבל אם שח בינתיים שיחה שאינה מענין הבדיקה כלל צריך לחזור ולברך'.

ובמקרה שעליו לחזור ולברך כתב אדמו"ר הזקן² (סי' רו סי"ג. סדר ברכות הנהנין פ"ט ה"י): 'וכל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה'³.

ולכן למעשה: 1) לכתחילה יש להקפיד שלא לדבר כלל בין הברכה לטבילה גם בעניני הטבילה. 2) עבר ודיבר דיבורים שאינם קשורים לטבילה עליו לחזור ולברך שוב, אך יאמר קודם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. 3) אמנם אם דיבר רק בדברים הקשורים לטבילה אינו חוזר ומברך

★ ★ ★

שאלה: כאשר טובל כמה כלים אחד אחרי השני האם יכול להפסיק בין כלי לכלי?

תשובה: דין זה נלמד מדיני ציצית שהיא מצוה הדומה לטבילת כלים לענין ההפסק, וכך כותב אדמו"ר הזקן בהלכות ציצית⁴: 'אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית אפילו לובשן כולן כאחת שנאמר על כנפי בגדיהם הרבה בגדים במשמע.

ואם לובשן כולם זה אחר זה בלי הפסק שיחה בנתיים והיה דעתו מתחלה בשעת הברכה ללבשם כולם מיד לא יברך אלא ברכה אחת לכולם, אפילו אם פשט הראשון קודם שלבש השני.

אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה או בדברים אחרים צריך לברך על כל אחד ואחד.

ודוקא כשהפסיק שלא לצורך לבישה אבל לצורך לבישה כגון שאמר תנו לי הבגד אין צריך לברך.

וכן אם לא היה בדעתו מתחלה בשעת ברכה ללבשם כולם מיד אע"פ שנמלך אח"כ ולבשם כולם זה אחר זה מכל מקום כיון שמתחלה לא היה דעתו כן הוה כמפסיק וצריך לברך על כל מה שנמלך אחר שגמר ללבוש הבגדים שהיה דעתו עליהן בשעת הברכה.

אבל אם הביאו לו עוד בגדים ללבוש כשעדיין היה מונח לפניו מאותן הבגדים שהיה דעתו עליהן בשעת הברכה ולא לבשן עדיין בשעה שנמלך ללבוש גם אלו הבגדים שהביאו לו עכשיו אזי לא יחזור ויברך על אלו הבגדים שהביאו לו עכשיו כיון שלא גמר עדיין לבישת בגדים הראשונים שכבר בירך עליהם הרי זה דומה [למי] שלא גמר סעודתו והביאו לו עוד לאכול דא"צ לחזור ולברך'.

א"כ למעשה 1) הטובל כמה כלים מברך ברכה אחת לכולם 2) לכתחילה לא ידבר עד שיסיים לטבול את כולם⁵. 3) הפסיק בשיחה הקשורה לקיום המצוה אינו חוזר ומברך. 4)הפסיק בדיבור שלא מעניני הטבילה עליו לחזור ולברך. 5) בירך בשביל לטבול כמה כלים והחליט כעת להוסיף ולטבול עוד כמה כלים, אם יש לפניו עדיין מהכלים הראשונים שלא סיים את טבילתם, לא יברך על הכלים הנוספים. 6) אך במידה וכבר סיים לטבול אותם, ישוב ויברך על החדשים.

---

הערות:

¹ סי' תלב ס"ו ↩

² סי' רו סי"ג. סדר ברכות הנהנין פ"ט ה"י ↩

³ אמנם ראה מה שדנו בזה הפוסקים (ראה הנסמן בפסקי תשובות סי' רו אות כד. קצות השלחן ח"א ע' פב, ב. ואכמ"ל) האם אמירת בשכמל"ו מועילה במקרה שנעשה הפסק בין אמירת הברכה לבטלה לבין אמירת התיקון של בשכמל"ו ↩

⁴ סי' ח סכ"א ↩

⁵ כמבואר בתוס' מנחות לו, א ד"ה סח הובא בקו"א לסי' רמט ס"ק ד. וראה מה שהאריך בזה בשמלה חדשה עם בגדי מלכות עיונים סי' כו ↩

---

[לג] (הלכה 211)

שאלה: האם מותר לברך את הברכה על טבילת הכלים במקווה הנמצא בתוך מבנה?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'הנכנס לבית המרחץ: (1) מקום שבני אדם עומדין לבושין - יש שם מקרא ותפלה, ואין צריך לומר שאילת שלום, ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ. (2) מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין - יש שם שאילת שלום, ואין שם מקרא ותפלה, ואינו חולץ תפילין, ואינו מניח לכתחלה. (3) מקום שבני אדם עומדין ערומים - אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפלה, וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן'.

וכתב הרשב"א²: 'ומה שנהגו להטביל כלים ולברך בבית הטבילה ואף על גב דבבית המרחץ אסור לומר שלום משום דכיון שהן מים צוננים אין שם זוהמא מה שאין כן במרחץ של מים חמים'.

וכתב המחבר³: 'בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים, מותר; ובאמצעי, שקצת העומדין שם לבושים וקצת ערומים, יש שם שאילת שלום אבל לא ק"ש ותפלה, ובפנימי, שכולם עומדים שם ערומים, אפילו שאלת שלום אסור'.

וכתב הט"ז⁴: 'בכסף משנה כתב וז"ל כתב הר"ר מנוח, ואיכא דאמרי כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים הוא הדין להני מקואות שטובלים בהם הנשים דאסור לברך או לקרות בתוכו, ולא מסתבר דעיקר איסור מרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל הני מקואות שמים שלהם צוננים ליכא זוהמא ומותר, וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל.

וקשה לי ממ"ש [הטור] בברכת הטבילה ביורה דעה סי' ר' שכתב הרא"ש כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול עכ"ל משמע דשייך לברך בבית הטבילה.

ונראה לומר דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ דקצתן ערומים כו' ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה, רק ברכת הטבילה היא הכרחית שם שהיא שייכת לטבילה ה"ל כמו אמצעי של מרחץ דאין חולצין התפילין אם הניחן כבר כמש"ל סי' מ"ה. ה"נ כדיעבד דמי' כיון שאי אפשר בענין אחר, אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו תוך המים'.

א"כ הט"ז לומד שחדר הטבילה הוא כחדר האמצעי⁵ ורק בשעת צורך ניתן לברך. ובפשטות דבריו גם כאשר אין המקווה צונן⁶.

ולכאורה י"ל שגם טבילת כלים נחשב כדיעבד ולכן לשיטה זו אפשר לברך.

אמנם אדמו"ר הזקן⁷ פסק כרבינו מנוח, וז"ל: 'בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הן לבושים מותר להניח שם תפילין על ראשו וזרועו לכתחלה, ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אסור להניח שם תפילין לכתחלה אפילו בשעה שאין שם אדם ערום אבל אם היו בראשו א"צ לחולצן כשנכנס לשם, ובבית הפנימי שכל העומדים בו הם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן כשנכנס לשם אפילו בשעה שאין שם אדם, במה דברים אמורים במרחץ שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בו, אבל בבית הטבילה אע"פ שעומדים בו ערומים כיון שתשמישו בצונן אין בו זוהמא ומותר ליכנס בו בתפילין כשאין שם אדם ערום לכן מברכין ברכת הטבילה במקוה אפילו קודם שירד למים אע"פ שלמעלה מהמים עומדים שם ערומים אבל אם יש שם ערום אסור ליכנס לתוכו בתפילין או בשאר כתבי הקודש שאסור לעמוד ערום בפני כתבי הקודש'.

וא"כ לדבריו לכאורה אפשר לברך רק כאשר משתמשים בבית הטבילה בצונן, שאז אין בו זוהמא, ולא במקוה שהמים שבו חמים.

אלא שבאמת יש לומר שהעיקר בדברי אדמו"ר הזקן, שהכל תלוי באם יש זוהמא, ש(בעבר) היתה נגרמת ונמצאת בחדרים בהם היו מרחצאות חמים, מכיון שבעבר בכדי שיהיו מים חמים בבית מרחץ היו מרתיחים דודים גדולים של מים והי' הרבה הבל עולה משם ומעצים את הזוהמה והלכלוך של המרחץ. ולכן מובן ספקו של הפרי מגדים⁸ שכתב לגבי מקוואות: 'והנה במקוה שיש בו מים חמין ששופכין לתוכה יש לומר דיש בו הבלא כמו שכתב הכסף משנה בשם הר"ר מנוח, ויש לומר דלא נפיש הבלא וזוהמא כל כך כמו במרחץ'. כיון שבמקוואות שמחממים המים מבחוץ וכדומה יש צד לומר שאין זה נחשב מקום הבל וזוהמא.

ועפ"י זה כל שכן כיום שלא מרתיחים מים במקוואות אלא הכל עובר בצינורות, והם בדרך כלל נקיים, ובפרט שכיום בגלל מערכות הניקוז והאיוורור וכדומה המקוואות הרבה יותר נקיים ולכן אין חדר המקווה נחשב מקום זוהמא.

ולכן למעשה כאשר החדר שבו נמצא המקווה הוא נקי, והוא נפרד מחדר הרחצה, אזי כשאין שם אנשים ערומים ניתן לברך במקום מיד לפני טבילת הכלים, ואם לאו יברך בחוץ ויכנס מיד פנימה ויטבול⁹.

---

הערות:

¹ י, א ↩

² שו"ת ח"ז סי' תיח. ועד"ז כתב ברבינו מנוח הלכות ק"ש פ"ג ה"ג הובא להלן בט"ז. ויש שכתבו שדיני המרחץ אינם מחמת זוהמה והבל המים החמים אלא זה מחמת שעומדים ערומים. וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך בית המרחץ ↩

³ או"ח סי' פד ס"א ↩

⁴ סי' פד ס"ק ב ↩

⁵ י"ל שהוא גם מחמת שהנמצאים במים דינם מכוסים ↩

⁶ ראה מחזיק ברכה סי' פד ס"ק ב, אך ראה פת"ש יו"ד סי' ר סק"ג. ועוד יש לעיין אם כוונת הט"ז לומר שהעיקר תלוי במקום שבו עומדים ערומים ולא מחמת ההבל וזוהמא. ועצ"ע ↩

⁷ סי' מה ס"ג ↩

⁸ או"ח א"א סי' מה ס"ק ב ↩

⁹ טבילת כלים פ"ט דין יג. וראה משנת הגר סי' מב ↩

---

[לד] (הלכה 212)

שאלה: מה דין כלים שבשותפות של יהודי וגוי האם יש בזה חיוב טבילה?

תשובה: כתב האיסור והיתר הארוך¹: 'אם מכרו לו [לגוי] וחוזר ולקחו הימנו, אפילו הוא עצמו, צריך להטבילו ובברכה. ואפילו אם לא הגיע ליד הכנעני מעולם כגון שהאמינהו הכנעני בביתו או בבית ישראל אחר דהרי היה שם הכנעני עליו פעם אחת. אבל ישראל וכנעני שקנו כלי בשותפות אין צריך טבילה דהא בודאי אין יוצא מידי שום טומאה דטבילה זו דעדיין שם ושותפות הכנעני עליו'.

וכ"כ הרמ"א²: 'ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות, אין צריך טבילה'.

וכתב ע"ז הש"ך³: 'אבל אם חזר וקנה חלק העובד כוכבים צריך טבילה⁴'.

וכתב בשורש מיעקב הראשון⁵: 'נראה לענ"ד פשוט זה זה שכתב הש"ך אבל אם חזר וקנה חלק העכו"ם דצריך טבילה, היינו טבילה בברכה, דהא עד עתה לא יצא הכלי מטומאות העכו"ם לקדושת ישראל, רק עתה כשקנה חלק שותפות העכו"ם, וגם עוד דהא עדיין לא טבל כלל שום טבילה אפילו טבילת ספק⁶'.

(אמנם כתב השואל ומשיב⁷ לגבי רוב עכו"ם: 'לפע"ד כיון דכתבו התוס' דבעינן כמעשה שהיה דהיה כלי מדין אם כן גם בשותפות לא הוה כמעשה שהיה דהיה רק של מדין בלבד ועיין יבמות דף קט"ז ע"ב ושבת דף ס' ומצאתי בפרי תואר סי' ק"כ ס"ק י"ב שרמז מע"ל שכ"כ ונהניתי ועכ"פ לדינא לפע"ד צריך טבילה בלא ברכה מטעם דהרוב הוא של עכו"ם דגם הפועלים הם עכו"ם'. אך רוב הפוסקים חלקו עליו⁸).

א"כ למעשה כלי שהי' בשותפות של יהודי וגוי כאשר הכלי עובר כולו לחזקת יהודי חייב בטבילה בברכה.

★ ★ ★

שאלה: האם כיום מברכים על טבילת כלים כשקונים כלים מיצרן גוי, אך החברה שלו נסחרת בבורסה - מניות, וגם יתכן שיש בעלי מניות יהודים?

תשובה: אמנם נחלקו הפוסקים אודות מניות (אם אכן כל בעלי המניות נחשבים לשותפים (ראה מה שהאריך בשו"ת מנחת יצחק⁹, ולהעיר גם מדברי הרבי¹⁰: 'היהודי הקונה האקציה (-מניה) הוא הוא הבנק, שע"י קניה זו נעשה שותף בבנק').

אך למעשה כתבו הפוסקים¹¹ שגם אם המניות לא נחשב בעלות ממש¹² וגם אם יתכן שיש מיעוט מניות של יהודים אין זה גרוע יותר מהדין הנ"ל של שותפות עם גוי שחייב בטבילה ובברכה. ובפרט כאשר היה הכלי עומד וראוי למכירה לנכרים¹³.

לכן למעשה הקונה כלי שיוצר בחו"ל גם כאשר מסופק על היצרן כתבו הפוסקים¹⁴ שיש להטבילו בברכה (כי מרובא פריש) וכן במקרה יש גם ליהודים מניות בחברה צריך להטבילו בברכה.

---

הערות:

¹ שער נח סי' צא ↩

² יו"ד סי' קכ סי"א ↩

³ שם ס"ק כו ↩

⁴ וראה מה שדן בזה בטבילת כלים פ"ב הערה ג ↩

⁵ ח"א סי' קכ אות ה, ציין אליו הדרכי תשובה ס"ק צג וראה גם בפר"ח אות לא, וחידושי חת"ס יו"ד קכ ס"י. ובטבילת כלים פ"ג הערה ט ↩

⁶ להעיר משי' הפרי תואר (ס"ק יב) שדווקא: 'אם חלק הגוי גדול יותר משל ישראל צריך טבילה בברכה, ואם הוא בהשואה צריך טבילה בלא ברכה משום ספק, כיון דהוי מחצה למחצה ואם של ישראל מרובה אין צריך אין צריך טבילה אפי' בלא ברכה'. אמנם ראה מ"ש בספר טבילת כלים פ"ב הערה ח שרוב הפוסקים חלקו עליו ↩

⁷ מהדו"ק ח"ב סי' עג ↩

⁸ פסקים ותשובות סי' קכ אות מה הערה 400. טבילת כלים פ"ב הערה ד ↩

⁹ ח"ג סי' א ↩

¹⁰ רשימות חוברת קסא ↩

¹¹ ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' לט. והנסמן בפסקים ותשובות אות מה ↩

¹² אמנם ראה מ"ש בשו"ת עמק התשובה ח"ה סי' סז, אך דבריו צע"ג, ומוקשים גם מהאיסור והיתר הנ"ל ↩

¹³ הרבי בלקו"ש (חי"ח מטות ב עמ' 363. וראה גם בערוך השלחן יו"ד סי' קכ סנ"ב ואילך) מבאר שחיוב הטבילה אינו תלוי רק בבעלות העצמית של הגוי אלא החיוב הוא גם מחמת שהכלי ראוי ומוכן לשימוש איסור ↩

¹⁴ ראה שו"ת יביע אומר ח"ו - יו"ד סי"ב. והנסמן בפסקים ותשובות אות מו הערה 404 ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp