הזכרת שם 'צבאות'

[א] (הלכה 194)

מוגש לכבוד י' שבט - בו לומדים את מאמרי באתי לגני המבארים את שם צבאות - ומדת הנצח.

שאלה: האם מותר להזכיר את השם הקדוש 'צבאות' כמו שהוא, או שצריך לשנות ולומר צבקות וכדומה?

תשובה: א. כתב אדמו"ר הזקן¹: כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כאילו נשבע לשוא ואסור לענות אמן אחריו ואע"פ שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך ולא בדרך ברכה אע"פ שאינה צריכה מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה (אבל לצורך מותר להזכיר אפילו בדבר הרשות)'.

ב. ביחס להזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון כשטעה ולא הזכיר נפסק שאם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר, וכתב הרמ"א²: 'ואפשר דמ"מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן, כמו שנתבאר לעיל גבי על הנסים סי' קפ"ז ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאומרו לבטלה, כן נראה לי וכן נוהגין'.

וכך פסק אדמו"ר הזקן למעשה כדברי הרמ"א, וז"ל³: 'בראש חודש וחולו של מועד אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב שאינו חוזר אין נוהגין לומר יעלה ויבא בתוך הרחמן כמו שנוהגין בעל הנסים לפי שביעלה ויבא יש בו הזכרות שמות ולא רצו לאמרם שלא לצורך אע"פ⁴ שאין איסור בדבר שהרי אומרים כל היום תחינות ובקשות שיש בהן הזכרות שמות ולא אסרו אלא להזכיר השם לבטלה או בברכה שאינה צריכה'.

נמצאנו למדים שבאופן כללי אנו משתדלים שלא להזכיר שם שמים, ולכן לא אומרים יעלה ויבוא כששכח וכעת זה לא במקומו כי זה נחשב שלא לצורך, למרות שאינו לבטלה!

ג. ביחס לשם צבאות כתב המחבר⁵ דשם צבאות הוא אחד מהשבעה השמות הקדושים שאינם נמחקים, אך למרות זאת מנהג ישראל שכאשר מזכירים את השם צבאות בלימוד וכיוצא בזה לא מקפידים שלא להגות אותו כצורתו.

ד. ומצאנו בפוסקים כמה ביאורים לכך: בשו"ת קנין תורה⁶ תולה זה בכך שכשכותבים חלק מהשם צבאות הרי זה נמחק כמבואר בשו"ע⁷: 'כתב אל מאלהים, יה מהשם, או שכתב שם יה, אינו נמחק. אבל שד משדי וצב מצבאות, נמחקים'. [אלא שדברין צריכים ביאור מדוע דין זה קשור להזכרת השם].

ה. ולהעיר שבמכתב של הרב וואזנר אליו⁸ נראה שמצטט ממנו באופן אחר שהסיבה היא בגלל ש: 'באמת אין צבאות שם בפני עצמו בשום מקום כי לא בא בכל מקום רק יחד עם שם הוי' ב"ה או שם אלקים, ונהי דקיי"ל כחכמים שבועות (לה, ב) דאינו נמחק, ודלא כר' יוסי, מכל מקום באמירה בעלמא שאסור להזכיר שם הקדוש שלפני צבאות רק בכינוי, ובכך אין קדושת צבאות שאח"כ חל דהא אינו בא שם בפני עצמו ומיושב הנהגת רבותינו שלא נזהרו בהנ"ל, ודבר ה' אמת בפיו ודפח"ח'.

כלומר שם צבאות אינו שם בפני עצמו, אלא מצורף לשם קדוש אחר ומכיון שבדיבור לא הוגים את השם שלפני צבאות ככתבו, במילא אין בעיה להזכיר צבאות.

ו. אמנם הרבי מבאר במאמר מח' שבט תשמ"ג הנהגה זו באופן אחר⁹: 'בשם צבאות שהוא מז' שמות שאינם נמחקין מצינו דברי שאינו בשאר השמות, דבשאר השמות אין אומרים אותם כצורתם אלא בשעת התפלה וכיו"ב, משא"כ בשם צבאות לא מצינו זה, וטעם הדבר בפשטות הוא, משום שהתיבה צבאות יש בה גם פירוש של חול, צבאות של מלך בשר ודם, ועד שבשם זה נקראים גם צבאות של מלך בשר ודם אינו יהודי'.

א"כ למעשה את השם הקדוש צבאות אפשר להזכיר רגיל גם שלא בשעת התפלה.

¹ או"ח סי' רטו ס"ג ↩

² או"ח סי' קפח ס"ז בהגה ↩

³ שם בסי"ב ↩

⁴ כפי שהעיר המג"א שם בס"ק יא ↩

⁵ שו"ע יו"ד סי' רעו ס"ט ↩

⁶ ח"ג סי' קי אות ב ↩

⁷ שם ס"י ↩

⁸ שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' ריז ↩

⁹ מאמר ד"ה ויהי בעצם היום הזה ש"פ בא (בלתי מוגה) תו"מ תשמ"ג ח"ב ע' 850 ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'