מתנות לאביונים
[א] (הלכה 217)
שאלה: האם אדם שנותן מתנות לאביונים לפני פורים יוצא ידי חובה?
תשובה: כתוב במגילת אסתר1: 'לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים'.
לומדת מכך הגמרא במסכת מגילה2: 'ומתנות לאביונים. תני רב יוסף: .. ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם.
לגבי זמן קיום המצוה כתב הרמב"ם3: 'וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים'.
וכך כתב המחבר4: 'חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים'. ובסעיף ד כתב: 'במקום שאין עניים, יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה'.
כתב בעל המאור5: 'בזמן הזה שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו ביומא ההוא ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמחה'.
והביאו המגן אברהם להלכה6: 'וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים'.
ולכאורה לפי דברי המג"א שהחשש שמא יאכלו לפני פורים א"כ במקרה שמפריש לפני פורים אך זה יהיה אצל העני בפורים עצמו, קיים המצווה כתיקונה, וכ"כ הפרי מגדים7, וביד אהרן8.
אך יש שכתבו9 שדברי בעל המאור הם דווקא כאשר היו קוראים המגילה ביג אז כאשר נותן ביום הקריאה והעני היה שמח מזה ביום הפורים אז דווקא קיים המצווה כתיקונה. אך בזמננו שקוראים רק ביום יד חייב לתת גם ביום י"ד10.
וכן כתב בערוך השולחן11: 'וחייב ליתן דווקא בפורים עצמו אבל קודם פורים אפילו נתן מפורש על פורים אינו מועיל דזהו חובת היום דווקא ופשוט הוא דא"צ ליתן בעצמו ויכול ליתן גם ע"י שליח ויכול להעמיד שליח קודם פורים שיתן בשבילו בפורים מתנות לאביונים.
א"כ אם שולח עם מישהו שיתן לענייים והשליח נותן בפורים אז נחשב שנתן ביום הפורים כי יד השליח כיד משלחו12.
לכן למעשה: 1) ראוי שיפריש מתנות לאביונים ביום הפורים עצמו ושהעני יקבל את זה בפורים עצמו. 2) כשאין באפשרותו לעשות את זה בו ביום עדיף שקודם פורים [לכתחילה עדיף מיום יא ואילך13] יתן לשליח שיתן לאביונים בשליחותו ביום הפורים. 3) ואם לא יכול למנות שליח מ"מ יפריש לעניים לפני ויוודא שזה יהיה אצלם בפורים14. 4) אדם שלא הפריש קודם פורים ובפורים עצמו אין לו עניים בהישג יד יפריש את המעות ביום הפורים ואחר פורים יתנם לעניים.
הערות:
1 פרק ב פכ"ב ↩
2 ז, א ↩
3 הל' מגילה פ"ב הט"ז ↩
4 או"ח סי' תרצד ס"א ↩
5 מגילה א, ב ↩
6 סי' תרצד ס"ק א ↩
7 בא"א סי' תרצד ס"ק א וסי' תרצה ס"ק יג ↩
8 הגהב"י סי' תרצד הובא בבאר היטב סי' תרצה ס"ק ז ↩
9 שו"ת דבר אליהו (קלאצקין) סי' סט ↩
10 ראה ערך שי (טאבאק) סי' תרצד. וראה גם הליכות שלמה מועדים פי"ט אות כב ↩
11 או"ח סי' תרצד ס"ב ↩
12 אך ראה בערך שי שם ↩
13 וראה בשו"ת דברי יציב או"ח סי' רצח: 'אך בפיה"מ להרמב"ם במ"ג כתב בפשיטות דמי שנתן מתנות לאביונים מיום י"א יצא ידי חובתו עיין שם, והביאו ג"כ בתוס' יום טוב שמה, ועיין בדעת תורה למהרש"ם שציינם ושלפלא על האחרונים שלא העירו מזה' ↩
14 שזה מוסכם גם לברכ"י או"ח סי' תרצד ואמנם לכאורה לשיטת ערוה"ש עדיף אפשרות 4, אך ראה בפסק"ת סוף סי' תרצד. ונטעי גבריאל פס"ח דין ה שכך נטו רוב הפוסקים. והרוצה לחוש לדעת ערוה"ש יעשה את 2 האופנים ↩
[ב] (הלכה 218)
למדנו בהלכה הקודמת (מספר 217) שהטוב ביותר שגם ההפרשה וגם הנתינה יהיו ביום הפורים עצמו.
שאלה: מתי הוא הזמן בפורים עצמו?
תשובה: כתב הרא"ש1: 'עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות'.
עפ"י זה כתב הרמ"א2: 'ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה'. והוסיף המגן אברהם3: 'לשלוח מנות ביום. וה"ה מתנות לאביונים'.
ומבואר בפוסקים4 דביום עצמו הזמן הוא לכתחילה מנץ החמה [ובשעת הדחק מעלות השחר] עד שקיעת החמה, ובמקרה שלא הספיק ישלח עד צאת הכוכבים.
★ ★ ★
שאלה: האם יש זמן בתוך היום עצמו בו ראוי לקיים את המצוה?
תשובה: כתב בשו"ת מן השמים לרבינו יעקב ממרויש מבעלי התוס'5: 'ובשחרית אומר זמן שהגיע שמחת המשתה ומשלוח מנות'. כלומר ברכת הזמן - שהחיינו ביום הפורים מכוונת למצוות שמקיימים ביום הפורים.
וכן כתב המגן אברהם6 בשם השל"ה: 'ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום'.
והוסיף הפמ"ג שם: 'ויכוין להוציא משלוח מנות ומתנות לאביונים7 בברכת שהחיינו, ויודיע לשליח ציבור זה, דבעי כוונה שומע ומשמיע'.
א"כ מובן שקיום מצות מתנות לאביונים ראוי שיהי' אחרי קריאת המגילה בה מברכים שהחיינו גם על מתנות לאביונים.
וכתב כף החיים8 שכן הוא גם עפ"י קבלה9 שצריך להקדים מקרא מגילה, וכפי שכתב: 'ומשמע בשער הכוונות דף ק"ט ע"ג דמתנות לאביונים צ"ל אחר קריאת המגילה. של היום .. משמע מזה כי תחלה צריך לקרות המגילה לגלות הארה הנעשית בפורים אח"כ הארות ב' מצות אחרות שהם מתנות לאביונים וסעודת פורים'.
★ ★ ★
שאלה: האם יש עדיפות להקדים את משלוח מנות למתנות לאביונים או הפוך?
תשובה: כתב בלקוטי מהרי"ח שמתנות לאביונים קודם וכפי שסידר המחבר בשו"ע את מתנות לאביונים בסי' תרצד ואת המשתה ושמחה ומשלוח מנות בסי' תרצה. אך במקור חיים10 כתב שסדר קיום המצוה צריך להיות לפי סדר הכתיבה בפסוק: 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים', וא"כ הסדר צריך להיות קודם משלוח מנות ורק אח"כ מתנות לאביונים.
ונראה שכ"ה הנהגת הרבי11 שלאחר קריאת המגילה וסיום תפלת שחרית נתן משלוח מנות ולאחר מכן נתן צ'ק לקופת בחורים מתנות לאביונים.
הערות:
1 מגילה פ"א סי' ו ↩
2 או"ח סי' תרצה ס"ד בהג"ה ↩
3 שם ס"ק יג ↩
4 שו"ע או"ח סי' תרפ"ז ס"א ובמשנ"ב סק"ה. ישראל והזמנים ח"א סנ"ו סי"ז ↩
5 סי' טו ↩
6 סי' תרצב סק"א ↩
7 השל"ה לא הזכיר לכוון למתנות לאביונים, וראה בנטעי גבריאל פס"ח אות ג שי"ל שהוא מטעם שהקדים מתנות לאביונים לפני קריאת המגילה. וכפי שכתב היסוד ושורש העבודה ע' רסח שצריך לתת את המתנות לאביונים לפני תפלת שחרית כדי שיספיקו העניים להכין את הסעודה. ובסדר היום הזכיר שיתנו מתנות לאביונים בבוקר לפני קריאת המגילה של היום, כדי שהעניים יקראו את המגילה מתוך שמחה, וא"כ לשיטות אלו אין מה לכוין בברכת שהחיינו על מתנות לאביונים מכיון שזה מתבצע לפני הברכה. ואופן אחר י"ל שנחלקו בגדר מתנות לאביונים דיש לומר שזה לא מצוה מחודשת אלא פרט ודין בהלכות צדקה (ורק שבפורים צריך לתת צדקה לשניים) ולכן אין לברך ע"ז שהחיינו, אך י"ל שזה שמצווה מיוחדת בפורים שאינה חלק ממצוות צדקה, ולכן יש לכוון גם על זה. ראה בכל זה בכתב סופר או"ח סי' קלט. ולקו"ש חט"ז פורים ב. ונטעי גבריאל פנ"א הערה ד ↩
8 סי' תרצד אות חי ↩
9 אמנם להעיר ממ"ש בנטעי גבריאל פרק נו הערה ב שענין זה הוא ויכוח בין המקובלים עצמם, ואכמ"ל ↩
10 (בכרך) סי' תרצה ↩
11 אוצר מנהגי חב"ד ע' רעה, מעשה מלך פל"ד אות לו (ע' 323) ↩
[ג] (הלכה 219)
שאלה: לכמה עניים צריך לתת מתנות לאביונים?
תשובה: הגמרא במסכת מגילה1 אומרת: 'ומתנות לאביונים. תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד. ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם'.
וכתב רש"י שם: 'דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם, די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע'.
וכך כתב המחבר2: 'חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים'.
ובסיבת הדבר מדוע שונה משלוח מנות ששם המצווה היא שני מנות לאדם אחד, משא"כ במתנות לאביונים שהמצווה לתת לשני אביונים מתנה אחת, ביאר הר"ן3: 'שתי מתנות לאדם אחד. למי שהוא עשיר, ולאביונים שאינן רגילין כל כך לאכול די להם במתנה אחת והיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול'.
והב"ח4 כתב: 'הנה לאשר לא יחדל אביון מקרב הארץ5 ורבה העזובה מצוה לחלק ולתת לכל אביון מתנה אחת כי כך כתבו הקדמונים והשכל גם כן יחייב אותו כי מי שיש לו מאה זהובים ליתן לעניים שגדול שכרו כשיחלקם למאה עניים מאשר יתן כל מאה זהובים לעני אחד או לשנים וג' כי זה שנתן למאה החיה מאה נפשות. אבל בשמחת האדם עם אוהביו ורעיו אולי לא ימצאו לאדם אוהבים רבים כמ"ש רז"ל6 או חברא כחברי דאיוב וכן אמרו7 קנה לך חבר על כן המצוה לשלוח שתי מנות לרעהו הטוב להיות שמח ושש עמו על שתי תשועות אלו כנזכר ישמע חכם ויוסף לקח8'.
★ ★ ★
שאלה: האם יוצאים ידי חובת ב' אביונים בנתינה לבעל ואשה או לאב ובנו הסמוך על שולחנו?
תשובה: הגמרא במסכת מגילה9 מספרת: 'רבי יהודה נשיאה שדר ליה [=שלח] לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא [=שוק של עגל שלישי לבטן] וגרבא דחמרא [=נאד יין], שלח ליה: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'. [=אמר רבי אושעיא לרבי, שקיימת באוכל הזה שני מצוות גם משלוח מנות, וגם מתנות לאביונים, כיון שרבי אושעיא היה עני].
ובביאור החידוש בדברי רבי אושעיא בתשובתו לרבי כתב המהרש"א בחידושי אגדות: 'דבהנך ב' מנות גדולות טפי משיעור מנות, קיימת ג"כ ומתנות לאביונים כשיעור נתינה לר' אושעיא ולבני ביתו וזה שדקדק לומר וקיימת בנו ולא קאמר וקיימת בי דר"ל וקיימת בנו לשני אנשים שתי מתנות, ומלת לאביונים יש בו רמז: א"ב בנ"י דיוצאים בשתי מתנות לאב ובנים'. וכ"כ בשו"ת בנין עולם10: 'א"כ אם נותן מתנות בפורים לאיש ואשתו ומכוין בזה לקיים המצוה בשניהם הוי כאלו נותן לזה בפ"ע ולזו בפ"ע'11.
אמנם הערוך השולחן12 כתב: 'ויראה לי דאם נתן לאיש ולאשתו או לאיש ולבנו או לבתו שהם על שלחן אחד לא יצא בזה ידי חובת שני אביונים דכאחד חשיבי'13.
אך למעשה נראה שלדעת רוב הפוסקים14 יוצא י"ח כאשר נותן לעני ואשתו או בני ביתו
הערות:
1 ז, א ↩
2 או"ח סי' תרצד ס"א ↩
3 חידושים עמ"ס מגילה ג, א ↩
4 או"ח סי' תרצה הובא במג"א ס"ק יב ↩
5 דברים פט"ו פסוק יא ↩
6 ב"ב טז, ב ↩
7 אבות פ"א מ"ו ↩
8 משלי א ה ↩
9 ז, א ↩
10 או"ח סי' לו ↩
11 ראה גם דרשות חת"ס ח"א ע' קמ. ספר ניר על הירושלמי מגילה פ"א ה"ד בסופה. שו"ת בית אב (יודולביץ) סי' קג ↩
12 או"ח סי' תרצד ס"ב ↩
13 בשו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' מז שהסתפק בדין זה מצד שכל מה שמרוויח שייך לאביו, אך ראה מ"ש בזה בהגהת בן המחבר בבנין עולם שם ↩
14 ראה כף החיים סי' תרצד סק"י. חזון עובדיה דיני מתנות לאביונים אות ב וש"נ. מקראי קודש סי' מ אות ב ↩
[ד] (הלכה 221)
שאלה: מי חייב לתת מתנות לאביונים?
תשובה: כתבו הטור והמחבר1: 'חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים'.
וכתב הב"ח2: 'חייב כל אדם וכו'. כלומר כל אדם אפילו עני המקבל צדקה חייב לתת ממה שנתנו לו לשאר אביונים בפורים דאין דין מתנות לאביונים בפורים כדין שאר צדקה דהכשר מצות פורים כן הוא לתת מתנות לאביונים וכדין ארבע כוסות בפסח3'.
אמנם הפרי חדש4 חלק וכתב: 'יש מי שכתב שעני המתפרנס מן הצדקה שחייב גם הוא במתנות לאביונים. ואין לזה טעם, אלא מסתברא ודאי דפטירי'.
אך למעשה נקטו הפוסקים כהב"ח5.
א"כ גם עניים צריכים לתת מתנות לאביונים.
★ ★ ★
שאלה: האם גם נשים חייבות לתת במתנות לאביונים?
תשובה: כתב הרמ"א6: 'ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש, ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש'7.
וביאר הלבוש8: 'וגם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים כאיש, דלרעהו כתיב והוא הדין לרעותה, דמידי הוא טעמא אלא לשמחה וא"כ מאי שנא איש או אשה שגם הם היו באותו הנס.
וכתב המגן אברהם9: 'לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה בני אדם, ומ"מ יש להחמיר'.
אמנם הפר"ח10 חלק וכתב: 'ומ"ש בהגה ואשה חייבת במתנות לאביונים כו' אין דין זה מחוור, ד'איש' כתיב ולא אשה, ומנין לו זה, וכתב הריק"ש [ערך לחם] ששום פוסק לא כתב כן'.
אך ביאר הערוך השולחן11 מפרי מגדים12: 'נשים חייבות בשילוח מנות ואף על גב דכתיב איש לרעהו דכל מצות שבפורים נשים חייבות כאנשים ולשון איש אינו למעוטי אשה .. דכל התורה בלשון זכר נאמרה .. וכל הנשים חייבות בשילוח מנות ובמתנות לאביונים ואפילו יש לה בעל אינה נפטרת בשל בעל דזהו מצוה דרמי עליה [עמג"א סקי"ד ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות]'13.
א"כ למעשה גם נשים חייבות במתנות לאביונים.
★ ★ ★
שאלה: האם ילדים צריכים לתת מתנות לאביונים?
תשובה: אמנם כתב באשל אברהם14: 'וכן קטנים שהגיעו לחינוך, מחנכים אותם במשלוח מנות, ואינן חוששים במתנות לאביונים, כיון שאין להם על פי הרוב מעות שלהם כלל, ולא שייך בזה חינוך, וכמו כל בני עניים שפטורים מחינוך בזה דלא גריעי מגדולי עניים'.
ולהעיר מדברי רבו הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב בקדושת לוי15: 'ומה טוב שישלח 'מתנות לאביונים' על ידי בניו ובנותיו הקטנים כדי לחנכן במצות. וזכור אני כשהייתי קטן היה אבי ע"ה משלח על ידי לאיזה עניים, ולא שלח על ידי משרת, כדי לחנך אותי במצוה. והכל בשמחה ובטוב לבב, ובצנעא שלא יבוש העני'.
ויתירה מכך כתב בספר יסוד ושורש העבודה16: 'וגם יראה האדם שגם אשתו ובניו הקטנים יקיימו מתנות לאביונים, שמצוות עשה זו היא חיוב על כל איש ואשה, ולחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל המצות'. וכן כתבו הפרי מגדים שם, והיעב"ץ בסידורו17.
וכך למעשה הרבי עורר כו"כ פעמים18 שגם הילדים והילדות יקיימו בעצמם מצות מתנות לאביונים, ויתירה מכך מובא19: 'גם קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך [וגם בנוגע לאלה שספק אם הגיעו לחינוך - שיהיה ההנהגה באופן של ספיקא לחומרא] שיקיימו המצוות של 'משלוח מנות איש לרעהו' ו'מתנות לאביונים''.
הערות:
1 או"ח סי' תרצד ס"א ↩
2 סי' תרצד הובא בט"ז ס"ק א ↩
3 פסחים צט, ב ↩
4 סי' תרצד אות א ↩
5 עיין בברכ"י ס"ק ב ובמחזיק ברכה ס"ק ב. ובשע"ת ס"ק א, ובנסמן בכה"ח אות א ↩
6 סי' תרצה ס"ד בהג"ה ↩
7 כיון שזהו דרך צדקה אין בזה קירוב דעת ולא חשש קדושין'. ערוך השלחן או"ח סי' תרצה סי"ח ↩
8 סי' תרצה ס"ד ↩
9 שם ס"ק יד ↩
10 סוף סי' תרצה ↩
11 או"ח סי' תרצה סי"ח ↩
12 א"א סקי"ד ↩
13 אך להעיר שהערוה"ש סותר את עצמו שבסי' תרצד ס"ב כתב: 'ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות דכגוף אחד הם אבל בנו ובתו הסמוכים על שולחנו חייבים ליתן בפני עצמם' ↩
14 (בוטאשטש) סי' תרצה ↩
15 קדושות לפורים קדושה שניה ↩
16 שער המפקד פרק שישי ↩
17 סוף שער הדגים ↩
18 לקו"ש ח"ב ע' 537. אג"ק ח"כ ע' קעו. תו"מ חל"ו ע' 185. אג"ק חכ"ב ע' תכג ↩
19 לקו"ש חי"א עמ' 322 בתרגום חופשי ↩
[ה] (הלכה 224)
שאלה: כמה הוא שיעור המתנה שצריך לתת לכל אביון?
תשובה: כתב הפרי מגדים1: 'לא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור מתנות'.
אמנם אעפ"כ מצאנו בדברי הראשונים שהתייחסו לשיעור של מתנות לאביונים, דהנה בשו"ת רש"י2 כתוב: 'מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל: במעות פורים אין קצבה, כל מה שירצה האדם ליתן יתן, מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד יתן כפי עינו הטובה'.
ובחידושי הריטב"א3 כתב: 'ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפילו בב' פרוטות דשוה פרוטה חשיבא מתנה אבל לא בפחות כדאיתא בגיטין4 ובדוכתי אחריתי' וכעין זה מובא בשו"ת מהרי"ל שיובא לקמן.
אלא שהשערי תשובה5 הביא דיעה החולקת, וז"ל: 'עיין שם בשם זרע יעקב שאם נותן מעות צריך שיתן שיעור שיקנה ג' ביצים אוכל ואם נותן אוכלים צריך שיתן לו שיעור ג' ביצים מפת, כך נראה לפום ריהטא ולפי"ז אם מחלק לעניים מנה לכ"א פרוטה לא יצא ידי חובה, ועדיין צריך להתישב עד כאן לשונו .. ולפ"ז יש לומר דהוא הדין כאן אינה קרויה מתנה אא"כ יש בה כדי מתנה המועלת דהיינו כדי שיעור סעודה'6.
ובכף החיים7 הביא את שני הדעות וסיים: 'וכן המנהג להחמיר כדי לצאת אליבא דכו"ע. והיינו דוקא לשני עניים אבל לשאר נותן מה שחפץ'.
אמנם למעשה האחרונים8 נקטו לעיקר כהריטב"א שסגי בפרוטה.
וכפי שכתב בספר פקודת אליעזר9: 'ואחר זמן זיכני השי"ת וראיתי בחידושי הריטב"א למגילה הנדפסים בס' מכתם לדוד חסאן דף צ"ט א' מהספר וז"ל ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפי' בב' פרוטות וכו', וכיון שכן הוא אין לנו אלא דברי הריטב"א ז"ל וכמו שבאמת היה המנהג פשוט בעירנו שנותנים פרוטה אחת לכל עני .. ואחר שזיכני השי"ת, לראות דעת הריטב"א ז"ל הנ"ז אפילו אם לא היה מנהג כזה לא אמרינן בזה הלכתא כבתראי עיין שם'.
וכך גם בדברי הרבי מצינו ראינו כמה פעמים10 שהדגיש שמתנות לאביונים היינו פרוטה. וכפי שרואים במכתב ששלחה המזכירות בשם הרבי11 וז"ל: 'הואיל גם להדגיש עד כמה שאפשר לקיים המצות הללו בנקל, באשר את המצוה של משלוח מנות אפשר לקיים כבר בזה ששולחים אפילו רק לאחד (איש לאיש ואשה לאשה) שני מיני מזון (און מין מזון יחד עם איזה משקה שהוא), ואת המצוה של מתנות לאביונים אפשר לקיים במה שנותנים אפילו רק שתי פרוטות לשני אביונים היינו פרוטה לכל אחד מהם (ומובן מאליו שכל המרבה בצדקה הרי זה משובח).
א"כ ודאי ניתן לקיים מצוות מתנות לאביונים בנתינת פרוטה לשני עניים, לכל אחד פרוטה, אמנם פשוט שראוי להרבות וכל המרבה הרי זה משובח.
ובדין זה יש נ"מ נוספת למעשה לענין נתינת מתנות לאביונים ממעות מעשר, שהרי כתב בשו"ת מהרי"ל12: 'שאלה. אם אדם יוצא מצות מתנה לאביונים במה שנותן להם מעות של מעשר .. תשובה. ומתנות לאביונים, ענ"ד נוטה דלא נפיק במעות מעשר כיון דתקנתא דרבנן [היא] הוי דבר שבחובה, ונמצא זה פורע [חובו] ממעשרו ואין לו בו אלא טובת הנאה ..אבל הכא דעיקר תקנה וחיובא הוי עלי' רמיא לא נפיק אלא מדידיה. והמדקדק וחס על שלו יכול ליתן משלו שתי פרוטות, או לסמוך על מעות פורים [ולאפושי] להו מן המעשר'.
וא"כ את השתי פרוטות שהם עיקר החיוב אי אפשר לתת ממעשר, אך את כל מה שנותנים כתוספת מעבר לזה ניתן לתת ממעות מעשר.
אמנם חשוב מאוד מאוד לזכור את לשון הרמב"ם13: 'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'.
הערות:
1 או"ח סי' תרצד משב"ז סק"א ↩
2 סימן רצג ↩
3 מגילה ז, א ↩
4 כ, א ↩
5 סי' תרצד סק"א ↩
6 ולהעיר גם מדברי המהרש"א ח"א מגילה ז, א שכתב: 'דמנה משמע כל דהו ולכך בעי תרי לאיש אחד אבל מתנה בעי שיעור נתינה כדאמרינן בכמה דוכתין וסגי לאיש אחד מתנה אחת' ↩
7 סי' תרצד ס"ק ז ↩
8 ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' כז , חזו"ע דיני מתנות לאביונים דין א והערה ד ↩
9 או"ח סי' תרצד ↩
10 לקו"ש ח"ב ע' 537. אג"ק ח"כ ע' קעו. תו"מ חל"ו ע' 185 ↩
11 אג"ק חכ"ב ע' תכב ↩
12 סי' נו הובא במג"א סי' תרצד סק"א ↩
13 הל' מגילה וחנוכה פ"ב הי"ז ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp