ברכת שהחיינו ופירות ט"ו בשבט

---

[1] (הלכה 463)

לכבוד ט"ו בשבט - 'ראש השנה לאילן'.

במחזור עם הפירוש מעגלי צדק¹ כתוב: 'ולפי שיום זה הוא ראש השנה לאילנות הוא מנהג לקנות כל אחד בביתו מעט מכל פרי ופרי שימצא'. וכן כתב המגן אברהם²: 'בט"ו בשבט. ראש השנה לאילנות. ונוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות (תיקון יששכר דף ס"ב כ"ה)³'. ומכיון שבחמשה עשר בשבט נהגו לאכול פירות, והרבה פעמים מדובר בפירות חדשים עליהם מברכים שהחיינו על כן נבאר את חשיבות הברכה ופירושה.

חשיבות הברכה

מובא בתלמוד ירושלמי במסכת קידושין⁴: 'רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא'.

ופירש קרבן העדה: 'חושש להדא שמועתא. היה חושש להלכה זו והיה מקבץ פרוטות לקנות בהן מכל דבר המתחדש פעם אחת בשנה, ל"א עשה כן לברך שהחיינו וליתן שבח והודיה לה' על שברא בריות טובות ליהנות בהן בני אדם ברוך אל ההודאות'.

התשב"ץ קטן⁵ הביא את הירושלמי וכתב: 'והטעם כדי להרבות בברכות'. וביאר האליה רבה⁶: 'ומשמע ברכות שהחיינו קאמר'.

ועד"ז כתב הרשב"ץ במגן אבות⁷: 'ואמרו בירושלמי, רבי אלעזר הוה מצמית פריטי כולה שתא כדי לאכול מכל מין ומין, ויש מפרשים, שהיה עושה כן כדי לברך על ההנאה ולהזכיר שם שמים, וטוב הוא זה גם כן'.

ובספר חסידים תנינא להרב משה בן אלעזר הכהן (בן אחותו של הרא"ש) כתב⁸ עפ"י הירושלמי הנ"ל: 'בכל שנה ושנה תקדים לקנות פירות שברא הקב"ה בעולמו כדי שתברך ותשבח בוראך על כל מין ומין ..⁹'.

בפירוש הברכה

כתב האבודרהם¹⁰: 'פי' שנתן לנו חיים וקיים אותנו לזכות בדבר זה'.

וכתב הרוקח¹¹: 'ולמה ג' פעמים, שהחיינו וקיימנו והגיענו. כנגד הללי נפשי את ה'. אהללה ה' בחיי. אזמרה לאלהי בעודי'.

וכן כתב בפירושי סידור התפילה על הקדיש: 'בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל כנגד מי שאמ' הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי ואזמרה לאלהי, וכנגדן אנו אומ' שהחיינו וקיימנו והגיענו, בעולם הזה, ולימות המשיח, ולעולם הבא'.

א"כ ראינו מחשיבות ברכת שהחיינו שהיו שקונים במיוחד פירות חדשים בכדי לברך. ובהלכה הבאה נראה את דיעות הפוסקים האם ברכה זו על הפירות היא רשות או חובה.

---

הערות:

¹ סביונטה שנת שיז ע' כח ↩

² או"ח סי' קלא ס"ק טז ↩

³ להרב יששכר דידיע בן סוסאן מערבי נדפס על ידו בשם 'עיבור השנים' בשנת שלט, אלא שהי' מדפיס שהדפיס לפני כן בשם תיקון יששכר ↩

⁴ פ"ד הי"ב הובא במגן אברהם או"ח סי' רכח ס"ק יד ↩

⁵ סי' שכ הובא בט"ז או"ח סו"ס רכח ↩

⁶ סי' או"ח סי' רכה אות ו ↩

⁷ פ"ג מ"ג. אך ממשיך שם 'אבל האמת הוא שהיה עושה כן שלא לצער הגוף מתאוות העולם, וכתיב, 'יודע צדיק נפש בהמתו ועוכר שארו אכזרי' [משלי יב י], ותורתנו השלמה לא אסרה ההנאות, ואסרה הריבוי בהם וחייבה מיתה לזולל וסובא. על כן אמר התנא, כי הנדרים שהם לעשות סייג לפרישות, הם הנבחרים, לא שאר נדרים'. וראה גם שו"ת תורה לשמה סי' תיח: 'מצינו בגמרא דערובין דף ל .. שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לש"ש והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק ולכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לש"ש בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב. והיה זה שלום וא-ל ש-די ה' צבאות יעזור לי' ↩

⁸ ע' 14 בהוצאת פיעטרקוב תר"ע ↩

⁹ בעלי תמר על הירושלמי שם כתב: 'הנה שחסידי אשכנז נהגו כן הלכה למעשה, והוסיפו שיש להקדים ולקנות הפירות בכל שנה ושנה. והנני להעיר על לשונו שם: ר"א חשש לההיא שמעתא ומצמית ליה פריטין ואכל בהון מכל מין ומין חדש בשתא, מזה נראה שגירסתו היתה, מכל מילא חדת בשתא וגירסא זו נראה נכונה. וכ"ה בתשב"ץ קטן סי' ש"כ' ↩

¹⁰ ברכת הראייה השבח וההודאה ↩

¹¹ הל' ברכות שעא. הובא בהגש"פ עם עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה שהחיינו כו' ↩

---

[2] (הלכה 464)

שאלה: האם ברכת שהחיינו היא חובה או רשות?

תשובה: הגמרא במסכת עירובין¹ אומרת: ואמר רבה: כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן: מהו לומר זמן [=ברכת שהחיינו] בראש השנה וביום הכפורים? כיון דמזמן לזמן אתי - אמרינן, או דילמא: כיון דלא איקרו רגלים - לא אמרינן? לא הוה בידיה. כי אתאי בי רב יהודה אמר: אנא אקרא חדתא [=דלעת חדשה] נמי אמינא זמן. - אמר ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי - חובה מאי'.

והביאו כמה מהראשונים את דברי רב שרירא גאון שנראה מדבריו שלפי מסקנת הגמרא אין לברך שהחיינו אלא על המועדות שבאים מזמן לזמן ולא על שאר דברים חדשים, וכמ"ש התוספות²: 'ודאמרינן בהרואה דמברך על כלים חדשים, כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן'³.

מאידך יש ראשונים שסבורים שכן מברכים גם על כלים חדשים או פירות, אלא שלמדו⁴ מהגמרא הזאת שדין ברכת שהחיינו על פירות היא רשות ואינה חובה, וכמ"ש הרשב"א⁵: 'וברכות אלו ברכות של רשות הן ולא של חובה'.

אך יש שלמדו את דברי הגמרא באופן אחר, וסוברים שהברכה היא חובה, וכדלקמן:

א. יש שפירשו שרק ברכת שהחיינו על ראיית הפרי היא רשות, אך ברכת שהחיינו על האכילה כפי המנהג שלנו, היא חובה, כמ"ש הרבינו פרץ⁶: 'וכן משמע קצת בעירובין דקאמר רב יהודא אנא אקרא חדתא בריכי שהחיינו פירש אראייתה מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן'. וכתב האליה רבה⁷: 'משמע לי מלשון הגהת סמ"ק הנ"ל דעל אכילתן, כלומר ברכת שהחיינו על אכילתן, כו"ע מודים דחובה הוא אפילו למ"ד דרשות הוא היינו על ראייתן, לכן אני אומר דראוי ליזהר שלא לבטלו'.

ב. ויש שלמדנו שכוונת הגמ' שהשהחיינו על פרי המתחדש היא רשות, שאין חובה לאכלו, אך האוכל חייב לברך. וכמ"ש בכנסת הגדולה⁸: 'ויראה שהוא מפרש 'רשות' על הברכה, ולי נראה ד'רשות' קאי אקרא חדתא, והכי קאמר רשות לא קא מיבעיא לן, כלומר דבר שאינו מוכרח לעשותו ולאכול קרא חדתא והוא רוצה לאכול, לא קא מיבעיא לי. כי קא מיבעיא לן חובה, כלומר דבר שאינו יכול לישמט ממנו לעשותו'.

להלכה כתב הרמ"א⁹ בדרכי משה: 'ונ"ל דאע"ג דמתשובת הרשב"א שכתבתי לעיל (אות א) משמע כדברי רב שרירא דברכות אלו אינן חובה, מ"מ יש לנהוג לברך עליהן כדברי הפוסקים דסבירא להו שהן חובה, ומ"מ המיקל בברכות במקום שהוא מחלוקת לא הפסיד'.

ועד"ז כתב הרמ"א בהג"ה בשו"ע¹⁰: 'ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות'.

והביא זה המגן אברהם¹¹ אודות ברכת שהחיינו על פירות וכתב 'שהחיינו. ואינה אלא רשות (גמרא) וכ"כ בש"ג וכ"ה בסי' רכ"ג דלא כמו שנדחק בכ"ה'.

אדמו"ר הזקן כתב בלוח ברכת הנהנין¹²: 'ברכת שהחיינו לא תיקנו אלא בדרך רשות שאם רצה לברך רשאי ואינה לבטלה ומזה נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו וטועים הם שלא אמרו אלא בברכת שהחיינו לבדה ואף גם בזאת הברכה אין להקל'. אך בסדר ברכות הנהנין השמיט הלכה זו.

וכ"כ כמה מהאחרונים שאמנם זה רשות, אך קבלו זה כחובה, וכפי שהאריך בזה אשל אברהם (בוטשאטש)¹³.

וזה לשון ערוך השולחן¹⁴: 'ומיהו בפירות חדשות קבלוה כחובה וכולם נזהרים בזה ונמצא בירושלמי מי שהיה מצמצם פרוטות מהוצאתו לקנות כל פירא חדשה ולטעום אותה ואומר שם שעתיד ליתן דין וחשבון על שלא אכל'.

וכתב החתם סופר¹⁵ שזה תלוי בהנאתו ואם נהנה הרי"ז חובה ולא רשות, וז"ל 'והנלע"ד מ"ש חז"ל בברכת שהחיינו רשות איננו רשות לברך ברכה לבטלה אלא כל מי שנהנה בדבר שראוי לברך עליו אסור ליהנות בלא ברכה, אך לזה צריך שיעור וגבול ויש דברים שאפילו יאמר אני נהנה בטלה דעתי' אצל כל אדם ואסור לו לברך, ויש דברים כגון קרא חדתא ולהרשב"א כל הני דפרק הרואה שתולה בדעת כל אדם לפי דעתו, אם נהנה לא בטלה דעתו ואם אינו נהנה לא יברך והיינו רשות, ומ"מ מי שיודע בעצמו שנהנה אין ברכתו רשות אלא חובה ואם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך הוא חוטא'.

וכן רואים את חשיבות הברכה מדיני בין המצרים שלמרות שנהוג שלא לברך שהחיינו, כתב הרמ"א¹⁶ בהג"ה: 'וכן בפרי שלא ימצא אחר ט' באב, מותר לברך ולאכלו בין המצרים'. וביארו¹⁷ שזה נלמד מדברי הירושלמי אודות רבי אליעזר שהקפיד לברך שהחיינו.

א"כ ראינו שאמנם נקטו הפוסקים שברכת שהחיינו רשות, אך קבלו ונהגו לברך בגלל חשיבות ברכה זו.

-----

---

הערות:

¹ מ, ב ↩

² סוכה מו, א ↩

³ ראה גם ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קנב. אגודה מנחות פ"ד. וביחס לסתירה בדברי רב שרירא מהתוס' במנחות מב, ב שכתבו: 'דאכלים חדשים מברך שהחיינו, וכ"כ רב שרירא גאון', ראה מהרש"א שם, וראה מראה הנוגה הל' ברכות פ"י ה"א, ויצחק ירנן הלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"ח ↩

⁴ ראה ספר או"ז הל' עירובין סי' קמ: 'פי' רבי' שמואל זצ"ל ושמעי' מהכא דלברך שהחיינו על כל דבר חדש רשות הוא ולא חובה'. וראה גם בב"י סי' רכה ↩

⁵ שו"ת ח"א סי' רנ אות ו, ועד"ז כתב שם בסי' רמה ↩

⁶ בהגהות על הסמ"ק מצוה קנא כט ↩

⁷ או"ח סי' רכה אות ו וראה גם מ"ש החיד"א בברכי יוסף או"ח סי' רכה שיו"ב אות ב, וראה מש"כ ביוסף אומץ סי' נו ↩

⁸ הגהב"י או"ח סי' רכה ↩

⁹ או"ח סי' רכג ס"ק ד ↩

¹⁰ סי' רכג ס"א ↩

¹¹ סי' רכה סק"ו, וכ"כ גם בסי' רכג סק"ג ↩

¹² פי"א הל"א ↩

¹³ סימן רכה ↩

¹⁴ סי' רכה ס"א ↩

¹⁵ בשו"ת ח"א או"ח סימן נה ↩

¹⁶ או"ח סי' תקנא סי"ז ↩

¹⁷ ראה ביאור הגר"א ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp