כבוד בית כנסת

---

[א] (הלכה 994)

שאלה: האם מותר לרוק בבית כנסת¹?

תשובה: תלמוד ירושלמי ברכות¹: 'ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת² כרוקק בבבת עינו, ר' יונה רקק ושייף'.

הגמרא במסכת ברכות³ אומרת: 'אמר רבא רקקיה בבית הכנסת שריא מידי דהוה אמנעל .. אלא אמר רבא: כי ביתו. מה ביתו, אקפנדריא - קפיד אינש, ארקיקה ומנעל - לא קפיד אינש, אף בית הכנסת: קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל - שרי'.

> א"כ לדעת ריב"ל בירושלמי אסור לירוק בבית כנסת, אמנם לדעת רבה בבבלי מותר, וכן ראינו בירושלמי שרבי יונה [ובראשונים ישנה גירסא רבי יוחנן], הי' יורק ומכסה את זה.

הרי"ף⁴ כתב להלכה את דברי הבבלי: 'אמר רבה ורקיקה בבית הכנסת מותר מאי טעמא ילפינן ממנעל מה מנעל מותר אף רקיקה מותרת רבא אמר כביתו מה ביתו קפנדריא קפדי אינשי מנעל ורקיקה לא קפדי אינשי אף בית הכנסת קפנדריא אסור רקיקה ומנעל שרי'.

וכתבו תלמידי הרבינו יונה: 'ורקיקה בבהכנ"ס בירושלמי אמר רבי יונתן רקיק ושאיף ונראה שחולק עם התלמוד שלנו, שמצריך לשפשף אפי' בבהכנ"ס, שזה בבהכנ"ס מיירי דר' יונתן לא היה בזמן בהמ"ק, ונראה למורי הרב נר"ו שנוכל לומר שאינם חולקים, ורקיקה שהתירו בתלמוד שלנו לא התירו אלא בשפשוף, מפני שבהכ"נ מקדש מעט הוא וצריך לנהוג בו כבוד לפני הקב"ה כי בעונותינו אין לנו לא כהן ולא נביא ולא כהן גדול שיכפר בעדינו אלא שמו של הקב"ה יתעלה ויתרומם והואיל וכן הוא צריך לנהוג כבוד ואפילו בביתו מקום המיוחד לו לפעמים להתפלל כגון מעמדות וכיוצא באלו'.

ועד"ז כתב הרשב"א⁵: 'עוד שם בירושלמי רבי יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו, ר' יונה רקק ושאיף, וליתא להא דריב"ל דהא אסיק רבא בפ' הרואה שהוא מותר, וכתב הראב"ד ז"ל דאבעי לן למיעבד כר' יונה ואם יש שם גמי שאין הרוק נראה אינו צריך, ואולי לכך הורגלו ברוב המקומות לתת גמי בבתי כנסיות'.

> א"כ לדעת רבינו יונה אין מחלוקת בפרט של השפשוף שלכו"ע צריך לשפשף ולכסות את הרוק. וכן כתב הרשב"א בשם הראב"ד.

הרמב"ם⁶ כתב: 'ואם היה צריך לרוק ירוק בבית הכנסת'.

הרבינו מנוח בפירושו על הרמב"ם הביא את דברי הבבלי והירושלמי וכתב: 'והא פליגא אדרבינו משה ואתלמוד דידן. מיהו נפקא לן מהאי ירושלמי דצריך למעבד כר' יונה פי' שידרסנו ברגלו שלא יראה. מיהו אם יש שם גמי שאין הרקיקה נראית אינו צריך, ומסתברא לן דההיא דירושלמי מיירי בשעת תפלה וא"כ לא פליג אגמ' דילן'.

> א"כ גם לדעת רבינו מנוח צריך לנהוג כרבינו יונה, והוסיף שבכלל הירושלמי - ריב"ל שאסר לירוק דיבר בשעת התפלה ולא על יריקה בבית כנסת [שלא בשעת התפלה] ולפי"ז אין בכלל מחלוקת בין התלמודים, שלכו"ע מותר לירוק בבית כנסת, וצריך לכסות את הרוק.

האור זרוע⁷ כתב ג"כ להוכיח שהלכה כתלמוד הבבלי, והוסיף לחדש שיריקה בבית כנסת יש לה דין כיריקה בתפלה לענין כיוון היריקה: 'מיהו הא דאמר ר' יהושע בן לוי הרוקק בבהכנ"ס כרוקק בבת עינו לית הלכתא כוותי' אע"ג דר' יוחנן שרי ואיהו אסיר וקיי"ל הלכתא כוותי' לגבי ר' יוחנן כדמוכח פרק בני העיר⁸ מיהו שאני הכא דמר בר רב אשי קאי כוותיה בשמעתא ור' יונה נמי קאי כוותי' דר' יוחנן ותו דבפ' הרואה אמר רבא רקיקה בביהכנ"ס מותר מידי דהוה אמנעל וכו'. פר"ח התם וקיי"ל כרבא דמנעל ורקיקה בביהכנ"ס לא אסירא וכי רקיקה באסטלין⁹ אסור ע"כ פי' ר"ח. מיהו אפי' שלא בשעת תפלה אני סבור דלפניו ולימינו אסור, ולאחוריו ולשמאלו מותר אפי' בשעת תפלה אי אנינא דעתי' ואי לא אנינא מבליעו בבגדיו או בולעו אם [נפשו] יפה כדי שתהא כוסו נקיה ..'.

בספר חסידים¹⁰ כתב עצה כדי להימנע מרוק: 'הרוצה שלא ירוק בבהכנ"ס תדיר מפני שגנאי היא ועוד שגורם מיאוס לבני אדם אבל בעל כרחו הוא עושה ורוצה שלא יהיה רוקק כל כך ילעוס קודם שיבא לבהכנ"ס שורש שקורין לקרי"ץ ולא ירוק כ"כ, ובלילה ילעוס קודם שינה (וקודם שילך לבהכנ"ס) אבל ביום התענית לא ילעוס בהשכמה מפני שהמתיקות יהיה בפיו וכן בערב יוה"כ ובערב ט' באב לא יאכל שורש מתוק וכיו"ב שישאר הטעם בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות'.

> א"כ ראינו בהלכה את דברי הירושלמי והבבלי, בדין יריקה בבית כנסת, וכן: א) שכתבו הראשונים שמותר לירוק אלא שצריך לכסות את הרוק. ב) לדעת האור זרוע שאסור לירוק לפניו ולימינו. ג) עצת ספר חסידים כיצד להימנע מרוק. בהלכה הבאה נראה כיצד נפסק בשו"ע, והנהגת האריז"ל.

--------------

---

הערות:

¹ הלכה זו אינה עוסקת בדין הרקיקה באמצע שמונה עשרה, ויתבאר בהלכה נפרדת בעזה"י ↩

² פ"ג ה"ה ↩

³ כתב הברכי יוסף (או"ח סי' קנא ס"ק ח): 'וראיתי למהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רפ"ה שהאריך בזה וכתב דזה תלוי בקפידת אנשי המקום, דאם מקפידים שלא ליכנס בבית העכו"ם במנעלים, גם בבהכנ"ס אסור, ובסוף התשובה כתב וז"ל, אף הרקיקה שהיא מותרת וכו', והלשון שאמרו בירושלמי כך הוא אמר ר' יוחנן אם נזדמן לו רוק בבהכנ"ס כאלו רוקק בבת עינו, ר' יונה רקיק ושייף, וכיון שיש ברקיקה קפידה כפי הירושלמי במקצת מקומות, א"כ אף במנעל יש קפידא, שהרי רקיקה ממנעל למדוה מק"ו, ונאמר שאם ברקיקה הקלה יש הקפדה במנעל החמור לא כל שכן, עכ"ל. והירושלמי הלזה הוא בפ' מי שמתו. *אך נראה דהא דנזדמן לו רוק כרוקק בבבת עינו, אינו בבהכנ"ס, וצ"ל בבית המקדש, והיינו קרוב ללשון שאמרו בתלמודין פרק הרואה. וכן הגירסא ברבינו יונה פרק מי שמתו שהביא הך ירושלמי וגריס בבית המקדש*, והוצרך לומר רבינו יונה שם ושילהי ברכות דשייף ורקיק הוא בבהכנ"ס, דמ"ד הכי הוה אחר החרבן. וכ"מ קצת מהרא"ש שילהי פרק הרואה דלא מייתי אלא סיפיה דהירושלמי' ↩

⁴ סג, א ↩

⁵ ברכות מה, א ↩

⁶ ברכות כד, ב ↩

⁷ הל' תפילה פי"א ה"י ↩

⁸ הל' תפילה סי' צח ↩

⁹ מגילה כז, א ↩

¹⁰ יריקה לשם *טיול*, כלומר לא יריקה שמטרתה הוצאת פסולת מהגוף, אלא היורק להנאתו ↩

¹¹ סי' רנג ↩

---

[ב] (הלכה 995)

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הירושלמי והבבלי, בדין יריקה בבית כנסת, וכן: א) שכתבו הראשונים שמותר לירוק אלא שצריך לכסות את הרוק. ב) שיטת האור זרוע שאסור לירוק לפניו ולימינו. ג) עצת ספר חסידים כיצד להימנע מרוק.

א) להלכה כתב המחבר בהלכות תפלה¹: 'מותר לרוק בבהכ"נ, ודורסו ברגליו או מכסהו בגמי'.

וכפל דבריו בהלכות בית כנסת²: 'יכול לרוק ובלבד שישפשפנו ברגליו או שיהיה שם גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה'.

וכתב העטרת צבי³: 'ודרסו ברגלו. מפני שעכ"פ בהכנ"ס מעט הוא וצריך לנהוג בו כבוד לפני הקב"ה, כי בעוונותינו אין לנו כהן ולא נביא ולא כהן גדול שיכפר בעדינו אלא שמו של הקב"ה, לכן צריך לנהוג בו כבוד, ואפילו בביתו מקום המיוחד לו לפעמים להתפלל, הר"ר יונה⁴'.

בטעם ההיתר לירוק כתב הלבוש⁵: 'ויכול לרוק בבית הכנסת, שאל"כ לא יוכל להתפלל בכוונה, ובלבד שישפשפנו ברגליו או יתנו שם גמי, שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה'.

וכתב האליה רבה⁶: 'שאל"כ לא יוכל להתפלל בכוונה. ובש"ס ברכות דף סג מבואר לי הטעם דארקיקה לא קפדי אינשי כמו במנעול, ולפי"ז אפילו אחר התפלה מותר וק"ל'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁷: 'מותר לרוק בבהכנ"ס אף שהיה אסור במקדש ובלבד שישפשפנו ברגליו שלא יהיה מגולה בבהכנ"ס מפני הכבוד ואם יש תבן או גמי בבהכנ"ס רוקק עליו וא"צ לשפשף שהרי הרקיקה מכוסה בגמי ואם מותר לרוק בתפלת י"ח יתבאר בסי' צ"ז. והרוצה שלא לרוק תדיר בבהכנ"ס ילעוס קודם כניסתו שורש מתוק (שקורין לאקרי"ץ) אבל בערב יו"כ ובערב ט' באב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות (אבל משום בליעת הרוק לבדו אין איסור כמ"ש בסי' [תקס"ז])'.

ב) הרמ"א בדרכי משה⁸ הביא את האור זרוע: 'כתב באו"ז שאף שלא בשעת התפילה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו'. אך לא הזכיר את זה בשו"ע.

המגן אברהם⁹ הביא דבריו: 'מותר לרוק. ושדי ליה לאחוריה וכמ"ש סי' צז ס"ב עי' דרכי משה בשם או"ז'.

אמנם המאמר מרדכי¹⁰ תמה על המג"א: 'ומ"מ נראה דלא כיוון יפה הרב מ"א ז"ל דנראה פשוט דלא קי"ל כדברי האו"ז ז"ל בהא מילתא דהוי יחידאה דמדברי כל הפוסקים משמע דשלא בשעת התפלה רוקק לפניו ואינו חושש רק שישפשפנו ברגליו ונראה דמש"ה השמיטו מור"ם ז"ל ולא כתב דברי הרב או"ז בסי' זה ולא בסי' קנ"א וגם לא מצאתי להאחרונים ז"ל שהזכירוהו וכן אנו נוהגי' בפשיטות לרוק בכל גוונא ולשפשף. ושמא יש לדחוק ולומר דאף הא"ז ז"ל לא אסר אלא בתחנונים. וזהו שכתב שאף שלא בשעת התפלה כלומר שסיים י"ח אפ"ה אסור דהוי כעומד לפני המלך וכמ"ש הרב מ"א ז"ל מסברא דנפשיה לקמן סי' צ"ז ע"ש ואיך שיהי' דברי הרב מ"א ז"ל בסי' זה אינם מדוקדקים'.

ג) ביחס להנהגת ההאריז"ל כתוב בשער הכוונות¹¹ [והובא במג"א¹²]: 'גם ראיתיו נזהר מלרוק בבית הכנסת, ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו, או בולעו בגרונו'. ובהג"ה: 'אמר שמואל: ויותר טוב הוא, שיצא חוץ לבהכנ"ס וירוק שם, או ישליך מנחיריו'.

וכתב הפרי מגדים¹³ לבאר את הטעם לזהירות האריז"ל: 'הלבוש בסי' צדי"ק סי"ג וכאן מותר לרוק שיתפלל בכוונה, הא לטיול אסור, דאין מטיילין. ובתפלה בסי' צז ס"ב אסור, אא"כ אי אפשר כלל ויצטער הרבה שרי. וברכות ס"ג א' כביתו כו', נמי דבר שצורך קצת. ומנעל, לשמירת רגלים, הא לאו הכי אסור. ומי לא קפיד אינש בחבירו הבא לביתו ורוקק לטיול כו', ומשום הכי האר"י ז"ל היה נזהר, כדאמרן'.

וכתב המשנ"ב בשעה"צ¹⁴ על מנהג האריז"ל: 'ומסתברא דממדת חסידות הוא דעבוד, אבל מדינא שרי כדאיתא בגמרא, ועיי"ש דהטעם, כי ביתו דלא קפיד אינש על זה. ויש לעיין לאותם האנשים העשירים דמקפידים בביתם על הרקיקה, א"כ גם בבהכנ"ס וביהמ"ד יהיה אסור להם לרוק'.

ועפי"ז כתבו מפוסקי דורנו¹⁵ שכיום שכולם מקפידים בבית שלא לרוק על הרצפה, א"כ גם בביהכ"נ אין היתר.

[אמנם גם במקרים שמותר לירוק, כתב המשנה ברורה¹⁶: ויהיה זהיר שלא ירוק בפני חבירו שימאס בה [חגיגה ה']'.

> א"כ ראינו שאמנם מעיקר הדין מותר לירוק בבית כנסת, ובלבד שיכסה את הרוק, אמנם האריז"ל הקפיד מאוד שלא לירוק בבית כנסת. וכתבו פוסקי דורנו שכיום שמקפידים על יריקה בבית, א"כ כך הדין בבית כנסת [אא"כ בזמן ומקום שנהגו, וכפי שנראה בהלכה הבאה ביחס למנהג היריקה בעלינו לשבח].

--------------

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' צ סי"ג ↩

² שם סי' קנא ס"ז ↩

³ שם סי' צ ס"ק כא ↩

⁴ טו, ב ד"ה ואי ↩

⁵ או"ח סי' קנא ס"ז ↩

⁶ שם ס"ק יא ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' צ סי"ד ↩

⁸ או"ח סי' צז אות ב ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' צ ס"ק כז ↩

¹⁰ שו"ע או"ח שם סי"ג ↩

¹¹ ענין בית הכנסת בסופו (וכן הוא בפע"ח שער עולם העשיה פ"א) ↩

¹² סי' קנא ס"ק ט ↩

¹³ א"א או"ח סי' קנא ס"ז ↩

¹⁴ סי' קנא ס"ק טו ↩

¹⁵ ראה משנת יוסף (ליברמן) סי' כו ע' קלד - הובא בפסק"ת או"ח סי' קנא אות יז. הלכה ברורה סי' צ אות לח ובירור הלכה אות כו ↩

¹⁶ סי' קנא ס"ק כד ↩

---

[ג] (הלכה 996)

מנהג הרקיקה בעלינו לשבח

מנהג קדום אצל יהודי אשכנז הי' לירוק בעלינו לשבח בעת אמירת להבל וריק, ויש שקישרו את מנהג זה את זה למנהג להפסיק לפני אמירת ואנחנו כורעים, וכדלקמן.

מנהג ההפסקה

כתב התשב"ץ קטן¹ על רבו המהר"ם מרוטנברג: 'וכשהוא מתפלל עלינו לשבח ומגיע לוגורלנו ככל המונם מפסיק מעט ואז אומר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה דקאי על הראשונים. ואינו אומר אבל אנו כורעים לפי שיהושע יסד עלינו לשבח והוא רמוז ביה למפרע 'הוא' אלהינו 'ואנו' כורעים 'שלא' שם 'עלינו' לשבח הרי רמוז בו הוש"ע'.

וכ"כ הטור²: 'ואומר עלינו לשבח וכשיגיע אל ככל המונם יפסיק מעט קודם שיאמר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה כאילו חוזר למעלה'.

ובספר המחכים³ כתב: 'והאומר אבל אנו כורעים טועה, ואמת הכריעה אינה יפה אך בהפסקה די לו כדכת' כי כל אלהי העמים אלילים וי"י שמים עשה'.

וכתב הרמ"א⁴ בהג"ה: 'ואומרים אחר סיום התפלה: עלינו לשבח, מעומד, ויזהר לאומרו בכוונה, וכשמגיע אל אל לא יושיע, יפסיק מעט קודם שיאמר: ואנחנו כורעים וכו''.

> א"כ ראינו שנהגו להפסיק לפני אמירת ואנחנו כורעים, שיהיה ברור שאמירת ואנחנו כורעים, הוא דבר חדש ולא כהמשך להם משתחווים⁵.

מנהג היריקה

במנהגי המהרי"ל⁶ מובא: 'כשהיה אומר בעלינו לשבח להבל וריק היה מקיא - פעם אחת כמו שנוהגין העולם'. וכ"כ בסדר מוסף של ר"ה אות ה: 'אמר לאל לא יושיע, והפסיק מעט כשאמר להבל וריק, והיה מקיא פעם אחת'.

> א"כ ראינו בדברי המהרי"ל שהיה נהוג א) לעשות הפסקה לאחר המילים להבל וריק. ב) שהיו יורקים. ג) גם בתפלת ראש השנה.

וכתבו כמה מהאחרונים שמנהג היריקה נובע ממנהג ההפסקה, וכפי שכתב בשיחות תלמידי חכמים (שוומר)⁷: 'וכדי שלא לחבר אח"כ תיבת 'ואנחנו' נוהגים לרוק כדי שיהי' הפסק, ואף שחסרו התבות הללו מאח"כ ע"י הצנזורה נשאר מנהג הישן על מקומו, אמנם רבים מן המתפללים בטלו המנהג הזה ולא ירוקו עוד בתפלת עלינו והוא מפני שלא ידעו כי כל עיקר הרקיקה הוא רק כדי להפסיק בין, שהם משתחוים להבל ולריק לבין ואנחנו כורעים שלא יהא נראה כאילו יאמר, שהם משתחוים להבל ולריק ואנחנו, ומטעם זה יוכל להפסיק גם בלא רקיקה, בכל זאת מנהג ישראל תורה הוא'.

ובשיח צבי (פרבר)⁸ כתב: 'ומתפללים לאל לא יושיע (כאן צריך להפסיק מעט קודם שיאמר ואנחנו כורעים כדי שלא לצרף מלת ואנחנו אל המלות הקודמות, ואולי מטעם זה נהגו לרוק קודם ואנחנו כדי לתת הפסק, שלא יהא נראה כאלו אומר שהם משתחוים להבל ולריק ואנחנו, ואף שהצנזוריא מחקה תיבות הקודמות, עוד יחזיקו רבים לרוק קודם ואנחנו)'.

ובשו"ת מבשר טוב (אייזיקזאהן)⁹ כתב: 'ע"כ נלע"ד שמקור המנהג הזה אינו משום שכך אנו משקצים את הגלולים, שהלא אנחנו צריכים לעשות רק הפסק בין המונם ובין ואנחנו כורעים כמובא ברמ"א .. וכמו שפירש הלבוש שלא תהי' מלת ואנחנו נראה כאלו חוזר למעלה, וא"כ צריך לעשות הפסקה ולא לרוק, ע"כ אמרתי לפענ"ד שמקור הדבר לרוק במקום לעשות הפסק נראה נראה מזה ממה שמביא המג"א בסי' צ"ח וז"ל כתב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתיים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל וכתב ע"ז המג"א ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק עכ"ל ועיין בא"ר שאפשר שזה פירוש הפסוק יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ע"ש, ולפענ"ד שצ"ל פו פו פו, עכ"פ נראה מזה שהרקיקה הוי הפסק לדעת המג"א ע"כ נוהגים לרוק אחר ככל המונם, כדי לעשות באופן זה ההפסק, ובפרט עבור האנשים שלא יזהרו באופן אחר לעשות ההפסק הזה שהיא מדינא דשו"ע. אמנם למעשה נראה שלא ירוק לגמרי אך בדרך נחת כלשון ספר הגן הנ"ל ומן הצד שלא בפני חבירו וימאס ואסור ג"כ כי הלא אי"צ להיות רוק הנראה לעינים רק הכל בשקול הדעת בדרך הנמוסי והאנושי כראוי לעם קדוש וטהור במקום קדוש וטהור, ויפסיק כדי הילוך ד' אמות כנ"ל ואח"כ יאמר ואנחנו כורעים'.

> א"כ ראינו, שמנהג קדום בארצות אשכנז לירוק אחרי אמירת 'שהם משתחוים להבל ולריק' (או לפי הנוסחאות השונות אחרי המילים 'לאל לא יושיע'). בהלכה הבאה נראה מה שדנו האחרונים ביחס למנהג זה.

--------------

---

הערות:

¹ סי' רנג ↩

² או"ח סי' קלג ↩

³ ד"ה עלינו לשבח ↩

⁴ שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב, וראה גם בדרכי משה סי' קלג אות א ↩

⁵ מטעם זה יש שכתבו גם לא לענות אמן כשאומר נוסח זה וכמ"ש הבן איש חי (כי תשא ש"א סי"ח): 'וכתב בחסד לאברהם כשאומר אל אל לא יושיע, יפסיק מעט ואח"כ יאמר ואנחנו משתחוים. ואם אירע עניית אמן כשאומר שהם משתחוים להבל וריק, וכן כשאומר ומתפללים אל אל לא יושיע, לא יענה שם אמן'. אמנם ראה מש"כ הגר"ע יוסף בהליכות עולם ח"א כי תשא אות א (ולכאורה שגגה עלתה בפני בנו בעל ההלכה ברורה סי' קלב אות טז ובירור הלכה אות ו שנראה שהבין שזה דין כללי בעלינו לשבח) ↩

⁶ הל' תפלה אות ג ↩

⁷ סי' לג ↩

⁸ ע' צג ↩

⁹ ח"א או"ח סי' י ↩

---

[ד] (הלכה 997)

מנהג הרקיקה בעלינו לשבח (2)

בהלכה הקודמת ראינו שישנו מנהג קדום באשכנז עוד מתקופת המהרי"ל לירוק בעלינו לשבח במילים להבל וריק.

אמנם היו מגדולי ישראל שהסתייגו ממנהג זה ממניעים הלכתיים, וגם מחשש שמנהג זה יעורר את חמת הנוצרים, וכמ"ש השל"ה¹: 'וקצת מן ההמונים נוהגין להקיא רוק בעלינו ואין יודעים למה והם מקיאים (א) ורובא דרובא בזמן הזה שאינם מבינים כלל לשון הקודש, ומקיאין כשאומרים ואנחנו כורעים וזהו איסור גמור, (ב) וגם עלינו נתקן ע"י יהושע בן נון שהיו בימיו עובדי עבודת כו"מ שאינו בזמנינו (ג) וגם הוא סכנה גדולה שמא יחשבו האומות שבזמנינו שעליהם נאמר ככל המונם וכו' והלא יהושע תיקנו בימיו כדלעיל ע"כ מן הראוי שיש למחות בידיהם אלא ילמדו שישתחוו כהלכתן כדאמרן'.

וכ"כ המקור חיים (בכרך)²: 'ולא יפה עושין הרוקקים בעלינו לשבח ממוסף ראש השנה וגם בכל השנה אני תמה על מנהגים כאלה פן יבולע גדי בין שבעים אריות ולא סמכינם אניסא .. אף כי שערי תירוצים לא ננעלו, מי מכריחנו לאלה'. וכפל דבריו³: 'מה מאד מסוכן מנהג משובש ברקיקה הנהוגה ומי מכריחנו לזה, ונראה לי עוד דיש לבטלו מי שבידו, כי נתפשט מהמון ומנהג בורות הוא. ותדע שרוקקין כשמגיעין לואנחנו כורעין ומזכירין שם שמים על הרקיקה, ולפי כוונתם הי' לו לרקוק לפני אמרם שהם וכו''.

בספר מקורי מנהגים⁴ כתב: 'אולם האומות אשר אנחנו בני הגולה גרים בתוכם מאמינים במציאת הבורא יתעלה, בהשגחתו יתברך, בהשראת הנפש, המעותדת לקבל שכר ועונש, כמבואר בגדולי הפוסקים ואין עכו"ם בימינו, לכן אין להקיא רוק, דיש להסתכן, כי אומות זמנינו יחשבו, שעליהם נאמר ככל המונם, כמו שכבר קמו עלינו זדים העומדים עלינו לכלותינו להתעולל עלילות ברשע, כאשר המה בכתובים על ספריהם דברי הימים, וכדאיתא בספר הנצחון סי' שמח מאחד שהמיר דתו וכפר בעיקר והלשין שאנו אומרים בעלינו לשבח, שהם משתחווים להבל ורי"ק, וזה בגימטריא יש"ו, עד שניצח אותו ע"י ויכוח עיי"ש, גם בטור סי' קל"ג כתוב, כשמגיע אל אל לא יושיע, יפסיק מעט קודם שיאמר: ואנחנו כורעים, כדי שלא יהא נראה כאלו חוזר למעלה ע"כ, הרי לא מידכר אלא להפסיק אבל לא לרוק ..'.

מאידך הט"ז⁵ הזכיר את המנהג וכתב שכיון שהוא נעשה לבזיון הגלולים זהו כבוד שמים: 'ועל כן אין להקשות ממה שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים דשם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגילולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים שמזכיר אח"כ. כן נ"ל'⁶.

גם בסידור האריז"ל - קול יעקב כתב בתפילת עלינו לשבח: 'ואומרים שהם משתחוים ורוקק לגנאי הקליפות להכניעם'.

בספר מנהגי ישורון⁷ כתב: 'נוהגים העם לרוק בתפלת עלינו לשבח כשמגיעים לפסוק ואנחנו כורעים .. לכן לפי קט שכלי נ"ל שמש"כ השל"ה בהגהותיו לספר עמק ברכה כי כבר אבד זכרם של עובדי האלילים בזמן הזה, במחכ"ת טעה, כי לפי הנראה לא הי' לו ידיעה רק מהמדינות הללו ולא ידע מהמדינות אשר באפריקא ואזיא שאמונת ההבלים עדיין שלטת ומספרם הרבה מאד יתר משאר האמונות של יושבי אירופא, אז לא כתב כן, כי באמת עדיין רחוקים אנו מאד מיעוד הנביא (ישעיה ב') וכדאיתא במדרש⁸ ואימתי הוא מגלה כבודו? כשיאבדו אלילים מן העולם שנאמר והאלילים כליל יחלוף ואח"כ ונשגב ה' לבדו ואומר ונגלה כבוד ה' עכ"ל, ודע כי הפסוק ונשגב ה' לבדו כתיב קודם הפסוק והאלילים כליל יחלוף ובזה כבר פרשתי לך דבריהם ז"ל אשר יספיק לך, ומש"כ בספר הנצחון סי' שמח מאחד מאחד שהמיר דתו והלשין שאנו אומרים בעלינו לשבח שהם משתחוים וגו' לכן אין לרוק רוק דיש להסתכן גם זה פחד שוא הוא, שהאומות כולם יודעים שכונתנו רק על עובדי אלילים הקדמונים ואין שום חשש בדבר, שהדבר הזה הוא כבוד שמים כמש"כ הט"ז ..'.

> א"כ ראינו שיש שכתבו לבטל את מנהג היריקה⁹, ויש שכתבו להצדיק את המנהג, בהלכה הבאה נראה את מנהג חב"ד.

---

הערות:

¹ עמק הברכה (אמסטרדם תפט) מג, ב. וכתב היעב"ץ בסידורו: *'ויזהר שלא ירוק באמרו ואנחנו כורעים דהוי כמחרף. של"ה'* ↩

² סי' צז ס"ב ↩

³ סי' קלב ס"ב ↩

⁴ (לעוויזאהן), ברלין תר"ו סי' כ ↩

⁵ יו"ד סי' קעט ס"ק ה ↩

⁶ במבשר טוב ח"א או"ח סי' י העיר מדוע הט"ז לא העיר כלום באו"ח סי' קלב, במקום בו הובא ענין אמירת עלינו לשבח. וראה עוד שם שהאריך לדון ולבאר את דברי הט"ז ↩

⁷ (הירושביץ) וילנא תרנ"ט סי' סט ↩

⁸ ילקוט פ' תשא רמז שצו ↩

⁹ וראה יד יחזקאל (מוסקוביץ) ע' 62 ↩

---

[ה] (הלכה 998)

יריקה בעלינו לשבח - מנהג חב"ד

סיפר הרה"ח ר"א סימפון¹ ביחס להנהגת הרבי הרש"ב: 'היה נוהג באמירת עלינו שהי' רוקק בצד השמאל ואח"כ הי' כורע ומשתחוה. ולאחרי זה הנה בימות החול היה ממחק את הרוק ברגלו השמאלית, ובימי שבת ויו"ט היה פוסע עליו ג' פעמים² (וכסדר הזה בדיוק ראיתי כמה פעמים ונחקק אצלי)'.

וכך נהג הרבי הריי"צ וכפי שכתב הרבי³: 'אצלינו אומרים בעלינו - גם בתפלת מוסף דר"ה שהם משתחוים להבל ולריק, ואח"כ רוקקים. פעם שאלתי את אדנ"ע ענין הרקיקה, ואמר לי, דמהדיבור מתהוה רוק ואין רוצים ליהנות מרוק זה, וישנו בשל"ה ענין זה. וכיון שאנו אומרים רק 'שהם כו' לריק' לכן גם הרקיקה קטנה - סיים כ"ק שליט"א'.

ועפי"ז כתב הרבי בהיום יום⁴, ולאחמ"כ בספר המנהגים⁵: 'נהיגין בנוסח עלינו לומר: שהם משתחוים להבל ולריק, - וגם בתפלת מוסף דר"ה אומרים כן - ומדייקים שלא לומר ומתפללים כו'. הרקיקה היא אחר האמירה. טעם הרקיקה, כי מדבור מתהווה רוק, ואין רוצים ליהנות מרוק זה'.

בהמשך לזה נשאל הרבי⁶ [אותיות המענה משולבות בנוסח השאלה]:

'שאלה: מנהג חב"ד שרוקקין בעת אמירת עלינו לשבח, ומבואר הטעם בהיום יום (ט' טבת) שאין רוצין ליהנות מהרוק שנתהוה ע"י הזכרת האלילים. שמעתי שכ"ק אד"ש אמר לאחד שעל עצם מנהג הרקיקה יש (מעין) מקור ע"ז בפוסקים א] (למרות שהיו מגדולי ישראל שערערו על המנהג ב]). עכ"פ שאלתי למה דוקא בעלינו ג] שבסיום התפלה ד], ולא כמ"פ לפני זה כשמזכירים הגוים ואליליהם.

מענה: א] כ"ה בט"ז יו"ד סי' קעט ס"ק ה'. ב] נמצא בשל"ה ובכ"מ. ג] ויש לומר מפני מעלתה של תפלה זו שנתחברה ע"י יהושע בן נון וכתבו הפוסקים ש'שבח גדול יש בעלינו לשבח' [שלכן 'צריך לאמרו מעומד']. וכ"כ בכתבי האריז"ל, ומהם שער הכוונות (ענין כוונת עלינו לשבח) 'הוא שבח גדול מאוד מאוד', פרי עץ חיים 'שבח גדול לאין קץ' [ובהנ"ל מפורטים 'ב' כוונות וסיבות, יש בשבח הזה של עלינו לשבח']. וראה שער הכולל פי"א ס"ק לד. ד] ולכן - אדרבה פשוט הוא ועפ"י מה שאחז"ל דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, ב)'.

בנוסף לכך מסופר⁷ שיהודי נכנס פעם לרבי ליחידות [יחד עם הרב בערל בוימגארטן], ושאל את הרבי, 'לפי טעם הנ"ל, למה לא נהגו לרוקק גם ב'הודו', אחרי כי כל אלהי העמים אלילים', לפני 'וה' שמים עשה'? והרבי ענה: 'באמצע פסוק אין לרוקק'⁸.

הנהגת הרבי⁹

הרבי קיים את מנהג היריקה רק בתפילות של משך השנה ולא בעלינו לשבח שבמוסף ראש השנה ויו"כ. ואופן היריקה - הרבי הפך את פניו שלא יהיו לנגד ארון הקודש¹⁰, בעת הרקיקה הסתיר את פיו עם ידו הק'¹¹, ולאחר היריקה דרך עליה ברגלו הק' כמ"פ מבלי לשפשף, וכך נהג בשבת ויו"ט.

> א"כ למעשה מנהג חב"ד לירוק בעלינו לשבח אחרי שאומרים להבל ולריק, וצריך להשתדל שלא לירוק מול ארון הקודש, ושלא בפני אחרים, אלא להסתיר את הפה.

---

הערות:

¹ חסיד נאמן ע' 216 ↩

² טעם ההבדל בין שבת לחול ראה שו"ע המחבר סי' שטז סי"א, ומשנ"ב ס"ק מט ונא. ושו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' שלז ס"ב ↩

³ רשימת היומן ע' שצא ↩

⁴ ט' טבת ↩

⁵ ע' 17 ↩

⁶ שלחן מנחם ח"א ע' רעא ↩

⁷ סידור רסקין ח"א ע' תלט בגליוני הסידור אות תיח ↩

⁸ במבשר טוב (ח"א או"ח סי' י) כתב: 'אלא שאני רוצה להוסיף כעת הלא מובא בסדורים שצריכים להפסיק בין כי כל אלהי העמים אלילים ובין וה' שמים עשה וכמדומה לי שראיתי שזה מובא בשלה"ק, ומדוע אין אנו רוקקים שם כי הלא ענינם שוה, אלא שראיתי אומרים שהלשון וה' משמעו כמו אבל ה', א"כ כך יכולים לאמר אצל ואנחנו שמשמעו אבל אנחנו ודי בזה, כן מדוע אין אנו רוקקים בעלינו בשעת תפלת מוסף בר"ה (ושם הנגינה מפסקת ג"כ) אבל ראיתי באבודרהם אצל תפלות ר"ה שגורס אבל אנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכתב אח"ז וז"ל: והמון העם קורין ואנו משתחוים ואינו נכון כדי שלא יהי' כחוזר למעלה שאמר ומתפללים אל אל לא יושיע חלילה וחס עכ"ל' ↩

⁹ ראה הליכות מנחם פמ"ג אותיות ב - ד. מעשה מלך פ"ג אות צו, פכ"א אות נב ↩

¹⁰ כשהתפלל בזאל הקטן במקום של ימות החול היסב פניו לצד שמאל, ובמקום של שבת וכן בזאל הגדול היסב פניו לצד ימין, וראה קצות השלחן סי' כט ס"ב: '[ומ"מ לא ירוק כנגד ההיכל] (וראה שם בדה"ש אות כ מה שביאר בזה. וראה מ"ש בהעו"ב גליון א'עא ע' 204. וקובץ א'סו ע' 144 ואילך)' ↩

¹¹ וכפי שהובא בהלכה 995 משנ"ב מהגמרא מחגיגה שלא לרוק בפני חבירו. [ובמקרים שעמדו אנשים מב' צדדיו (כגון בקידוש לבנה) הסתיר בב' ידיו הק'] ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp