יום החופה

---

[טו] (הלכה 1045)

עליה לתורה

כתב המרדכי¹ לגבי קריאה בתורה בשני וחמישי: 'והמוסיף לא יוסיף על שלשה השיב ר"י בר' אברהם על מעשה שבא לפניו שאירע ג' חופות ביום ד' אחד והיה אחד מהן כהן וב' ישראלים והורה שביום ה' היו יכולין לקרות בתורה ואעפ"י ששנינו והמוסיף לא יוסיף על שלשה. (והשיב) נראה בעיני דהוי כמו מועד דקורין ארבעה כדקאמרינן בפ"ק דכתובות דמדמה חתן למועד, וימי המועד שלו חשיב ליה [לדידיה] רגל'.

וכ"כ הגהות מיימוניות²: 'ריב"א התיר להוסיף על שלשה כשיש חתונה ביום ה' אם צריכים לכך כגון שיש ג' חתנים ב' ישראל ואחד כהן דהא חופה הוי כמו מועד כדמוכח פ"ק דכתובות ע"כ'.

להלכה כתב המחבר³: 'בשני ובחמישי, ובשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתים מהם ואין מוסיפין עליהם; ואין מפטירין בנביא'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ואם היו ב' חתנים בבהכ"נ והם ישראלים, מותר להוסיף לקרות ד', דלדידהו הוי כיו"ט שמותר להוסיף⁴, ונראה דה"ה לשני בעלי ברית, דיו"ט שלהם הוא, כדלקמן סי' תקנ"ט'.

אמנם במקור הדברים נראה שהמדובר הוא לגבי חיוב העליה לתורה של החתן בימים שאחר החתונה כנ"ל, אך יש שהבינו את דברי הרמ"א לגבי יום החתונה⁵.

בתקנות העתיקות של בית הכנסת אלט נוי שול בפראג, מובא⁶: 'תיקון ישן מהגאון מהר"ל הנ"ל מהחיובים כסדר הזה החתן ביום חתונתו או בשבת לאחר חתונתו דהיינו אם הוא בחור או אפילו אלמן שנשא בתולה וכן הבר מצוה והחתן בשבת שמזמרים אותו בשבת שלפני חתונתו, ואם לא אפשר לעלות שניהם ויטילו גורל ביניהם, ואח"כ שושבינים ואח"כ הסנדק ואח"כ המוהל ואח"כ בעל היולדת ואח"כ היארצייט'.

וכתב הלבוש⁷ הובא במג"א⁸ לגבי החיובים של העולים לתורה: 'אם הבר מצוה הוא בן עיר, דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו, חוץ מן החתן ביום חתונתו'.

וכ"כ בשערי אפרים⁹: 'חתן ביום חתונתו, היינו בחול כשיעשה החופה ביום זה, הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה ומכ"ש שקודם ליא"צ'.

אמנם במקרה שהחופה נעשית אחר השקיעה יש שכתבו¹⁰ שאינו קודם לשאר חיובים, אלא שמ"מ ראוי לעלות לתורה. ואם למחרת הוא יום הקריאה טוב שיעלה למחרת חופתו. ויש שכתבו¹¹ שגם אם החופה לאחר השקיעה נחשב החתן חיוב וקודם לשאר העולים¹².

[ומהי העליה אותה מקבל החתן כתב הפרי חדש¹³: 'אי ליכא כהן ואיכא חתן החתן יעלה במקום כהן, כדאמרינן בסוף מסכת מועד קטן¹⁴ מניין לחתן שמסב בראש, שנאמר¹⁵ כחתן יכהן פאר, מה כהן בראש אף חתן בראש וכהן גופיה מנא לן דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון'¹⁶].

> א"כ ראינו שחתן ביום חופתו צריך לעלות לתורה, והוא (ולא בני משפחתו) קודם לאחרים שרוצים לעלות [ובהלכות הבאות נראה לגבי עליה בשאר ימי השבע ברכות.]

---

הערות:

¹ מגילה רמז תתח ↩

² הל' תפילה פי"ב אות נ ↩

³ שו"ע או"ח סי' קלה ס"א ↩

⁴ כתב במקראי קודש (גראדזינסקי) סי' ו שערי קדושה אות ב: 'משום שזה יום שמחתו וראוי לשמחו בשמחה של מצוה בקריאת התורה שהוא משמחי לב. ועפ"ז אם היו ב' חתנים בבהכנ"ס והם ישראלים מותר להוסיף על מנין הקרואים ביום ב' וה' לקרות ד', דלדידהו הוי כיו"ט שמותר להוסיף כמ"ש רמ"א .. אלא שכתוב האחרונים שאין נוהגין כן, עי' בכלל יז ס"ה, אלא יטילו גורל אם שניהם מתושבי העיר, ודוקא החתן עצמו דוחה כל החיובים אבל לא המחותנים, דהחתן עצמו הוא יו"ט שלו כדאמרינן במו"ק מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר, והוא נמי ראש לכל החיובים' ↩

⁵ ראה ט"ז סק"ב, ובמור וקציעה שם. ויל"ע מהו גדר החתן ביום חתונתו קודם החופה [כי כנ"ל מקור ההלכה שנחשב מועד הוא מהלכות אבל שהוא נחשב מועד לאחר החופה], וראה בהלכה הבאה את הדיון לגבי אמירת תחנון ביום חתונתו בשחרית. וראה להלן הע' 12 ↩

⁶ תקנה ג, (מצורף צילום התקנות) ↩

⁷ או"ח סי' רפב ס"ז ↩

⁸ סו"ס רפב, ובמשנ"ב ביאור הלכה סי' קלו ס"א ↩

⁹ ש"ב ס"ב ↩

¹⁰ הליכות שלמה תפילה פי"ב סקט"ו ↩

¹¹ ראה הנסמן בשערי הנישואין פ"ו הע' לז ↩

¹² וראה בשערי הלכה ומנהג (אשכנזי) ח"א סי' פג שמשעת כתיבת וקנית החתן על חיובי הכתובה נחשב הוא כחתן ↩

¹³ או"ח סי' קלה ס"א ↩

¹⁴ כח, ב ↩

¹⁵ ישעיה סא, י ↩

¹⁶ להעיר שדברי הפר"ח לכאורה נאמרו ביחס לחתן אחר חתונתו [ובהתאם ג"כ לשיטתו לגבי תחנון, ראה הלכה הבאה] אך עדיין לכאורה יש ללמוד מכך גם לנוהגים לעלות החתן ביום חתונתו ↩

---

[טז] (הלכה 1046)

תחנון

שאלה: האם אומרים תחנון ביום החופה?

תשובה: כתב בשבלי הלקט¹: 'ביום חופה אין נופלין על פניהן כל עיקר בכנסת שיש בה החתן ובשני ובחמשי אין אומרים ווידוי ולא אבינו הרחמן'.

גם בהגהות מיימוניות² כתב: 'וכן מנהג בכל מלכותנו שאין נפילת אפים בתפלת יוצר שביום המילה וכן ביום הנישואין במקום שהחתן מתפלל שם'.

וכ"כ האבודרהם³: 'ונוהגין להתפלל בבית החתן ביום הנישואין. ובאשביליא נוהגין להוסיף לכבוד החתן הודו לה' קראו בשמו ואין נופלים על פניהם וגם אין אומרים יענך ה' ביום צרה שהוא יום שמחה לחתן ולא יום צרה. וכן הוא אומר (תהלים יט, ו) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ובמקום תפלה לדוד אומר למנצח לבני קרח מפני שמדבר בענין החתן והכלה וקורא בו לחתן מלך כדאמר בפרקי ר' אליעזר החתן דומה למלך מה מלך לובש בגדי כבוד כך חתן לובש בגדי כבוד כל ז' ימי המשתה. מה מלך הכל מקלסין אותו כך החתן הכל מקלסין אותו כל ז' ימי המשתה. מה המלך שמחה ומשתה לפניו כך החתן שמחה לפניו כל ז' ימי המשתה. מה המלך אינו יוצא לחוץ לבדו כך החתן אינו יוצא לחוץ לבדו כל ז' ימי המשתה. מה המלך פניו מאירות כאור החמה כך החתן פניו מאירות כאור החמה שנאמר והוא כחתן יוצא וכו'. ובטליטלה אינם משנים שום דבר מסדר היום אלא אחר תפלה לדוד אומרים למנצח על שושנים לבד. ויותר טוב מנהג אשביליא וכ"כ רב נטורנאי נפילת אפים על פניהם רשות היא ונופלין בבית האבל ואין נופלין בבית החתן וכ"ש מזמור יענך ביום ותפלה לדוד שהם רשות וראוי שלא לאומרם'.

והתרומת הדשן⁴ כתב לבאר את הטעם שגם לפני החופה אין לומר תחנון: 'ואם י"ל תחינה ביום ו' בשחרית כשהחתן בבהכ"נ? נראה דאין לומר תחנה, הואיל ובאותו יום נכנס לחופה כולי יומא חדא מלתא היא ומועד דיליה הוא. וראיה מע"פ דא"א למנצח משום שחיטת פסחים, אע"ג דאין פסחים אלא לאחר חצות. גם אומר לי עמיתי מה"ר אייזק שנוהגין בריי"נוס אפי' ביום ה' רגילין החתנים לצאת מבהכ"נ קודם רצה, כדי שיוכלו לומר והוא רחום ותחינה'.

ולהלכה כתב המחבר⁵: 'נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ"נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: .. משא"כ בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן, ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה'.

וכתב הפרי חדש שם על דברי הרמ"א: 'ולא מיקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה. לאפוקי יום שלפני החופה, אבל ביום החופה אעפ"י שאינו נכנס לחופה עד הערב אין נופלים על פניהם בשחר, וכמ"ש בכתבי מהר"ר ישראל [תרומת הדשן ח"ב] סימן פ' אבל לא אתא למעוטי ז' ימי החופה שזה מילתא דפשיטא דכל ז' הימים מיקרי חתן'.

> א"כ כתבו הפוסקים שאין אומרים תחנון ביום החופה, גם בתפילת שחרית שקודם החופה.

אמנם יש שכתבו שלפני החופה אומרים תחנון, וכמ"ש הרדב"ז⁶ על דברי תרומת הדשן: 'ולא ראינו מימינו מנהג זה שעדיין לא נקרא חתן ולא חל עליו שום דבר חתונה ואע"ג דמברכין שהשמחה במעונו מכי רמו שערי באסינתא דוקא בבית החתן בשעת סעודה מפני שהם שמחים מאותה שעה אבל אינם פטורים משום מצוה ולא מנפילת אפים ולא מתחנונים. והראיה שהביא מערב הפסח שאני התם שהיא מצוה המוטלת על כל ישראל וכלם שמחים בשמחת הפסח ואפילו מן הבקר הם עסוקים בפסח שיהיה מוכן להם לבין הערבים והיה איפשר ללמוד מראיתו ז"ל לענין שהחתן עצמו יהיה פטור מנפילת אפים ותחנונים אבל לפטור כל הקהל בשבילו אין משם ראיה'.

וכ"כ הפר"ח לחלוק על התרומת הדשן וז"ל הפר"ח שם: 'ומיהו לדידי מסתברא לי דלא כמהר"י ז"ל, אלא שכל שלא נכנס לחופה נופלים על פניהם'.

וכ"כ בסידור דרך חיים⁷: 'ביום שנכנס לחופה אומרים עד שיכנס לחופה'.

וראה גם מאמר מרדכי⁸: 'ברם מ"ש מהרא"י ז"ל ביו' שנכנס לחופ' אין נופלים ע"פ אפי' בשחרית אעפ"י שעדיין לא נכנס וכ"מ מדברי רמ"א בש"ע אין אנו נוהגין כן אלא אפי' החתן עצמו נופל ע"פ והוא נכון ועיין להרב פר"ח ז"ל'.

ובבית מאיר⁹ כתב על הפר"ח: 'לפום ריהטא נראה כדבריו למנהג שלנו שמתענים ביום החופה ואלו תוך ז' ימי החופה אפילו יאר צייט לא יתענה כמבואר בעטרת זקנים סי' תקנ"ט משום דחשוב רגל לגביה, ש"מ דלא חשבינן הז' ימים אלא משעת החופה. אלא שלשון הרמ"א ודאי משמע כד' מהרא"י שלא לומר אפילו בשחרית ולא חש למנהג התענית, א"כ אין לזוז מדבריהם'.

ולמעשה כתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'נהגו שלא ליפול על פניהם בבית החתן ביום כניסתו לחופה מפני שיום טוב שלו הוא ולא בבית הכנסת ביום מילה מפני שמצות מילה בשמחה קבלו עליהם ולא כשיש שם חתן בבית הכנסת ולא בבית האבל מפני שז' ימי אבילות הוקשו לז' ימי החג לענין איסור עשיית מלאכה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל וה"ה לוהוא רחום שאומר[ים] בב' וה' .. משא"כ בחתן שאין אומרים תחנון כל היום כשמתפללים אצל החתן או אם בא לבית הכנסת ביום כניסתו לחופה ויש מקומות נוהגים שאין החתנים הולכים לבית הכנסת יום או יומים קודם החופה כדי שיוכלו הקהל לומר תחנון אך אם נכנסו לבית הכנסת אומרים תחנון לבד מיום החופה ..'.

מדברי אדמו"ר הזקן נראה שהכריע כדברי הרמ"א שאין אומרים תחנון כל היום גם לפני החופה.

> א"כ ראינו שביום החופה החתן אינו אומר תחנון, וגם הקהל אינם אומרים כאשר החתן מתפלל בבית הכנסת, גם כאשר התפילה היא לפני החופה¹¹.

---

הערות:

¹ ענין תפילה סי' ל ↩

² הלכות תפילה פ"ה אות ש ↩

³ ברכת אירוסין ונישואין לגבי יום הנישואין ↩

⁴ פסקים וכתבים סי' פ ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' קלא ס"ד ↩

⁶ שו"ת ח"א סי' קעט ↩

⁷ פל"ח סק"ט, אך בנתיב חיים העיר מדברי אדמו"ר הזקן דלקמן וכתב: 'ביום החופה אין אומרים תחנון' ↩

⁸ סי' קלא ס"ק יג ↩

⁹ או"ח קלד ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' קלא סעיפים ה-ו. אך להעיר שבסידור אדמו"ר הזקן לא הזכיר לגבי אי אמירת תחנון בחתן ביום חתונתו ↩

¹¹ גם כאשר החופה היא אחרי השקיעה נהוג שאין אומרים חתנון גם בשחרית שלפני החופה, וראה הנסמן בהערות הרב רסקין לסידור אדמו"ר הזקן ח"א עמ' שצה הע' 1057 ↩

---

[יז] (הלכה 1047)

וידוי (1)

שאלה: האם צריך לומר וידוי ביום החתונה?

תשובה: כתב השל"ה¹: 'וצריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה. ראשית דבר נודע מה שארז"ל² הקב"ה מוחל להם עוונותם. ע"כ יעשו תשובה ביום קודם החופה, כי נהגו בכל ישראל שמתענין, ויתעוררו מאד בתשובה ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשי"ת, ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים, ולהיותם קדושים וטהורים. ולא כנוהגין בקצת מקומות, שהחתן והכלה יושבין ביחד ומשחקין ב'קארטין' וכיו"ב. ואח"כ יכנסו לחופה, ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינה ביניהם, וכמו שארז"ל³, איש ואשה [זכו] שכינה ביניהם כו''.

מנהג זה הובא בספרים רבים כמנהג מקובל וכמ"ש בכרם שלמה (האס)⁴: 'נוהגין שהחתן מתפלל במנחה אחר תפלת י"ח קודם שעקר את רגליו כל סדר הוידוי כדרך שאנו מתפללין ביוה"כ, ונ"ל דאף בר"ח וכו' יתפלל כן, וכן הוריתי פעם אחת בימי חורפי והודו לי חבריי'.

וכ"כ בקיצור שו"ע⁵: 'צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשי"ת, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואח"כ יכנסו לחופה ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינה ביניהם, וכמו שארז"ל איש ואשה שכינה ביניהם. ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יוה"כ'.

ובספר ברכת אברהם⁶ מביא מהנהגותיו של הרה"ק ר' אברהם דוד מבוטשאטש: 'רגיל לומר לחתנים קודם חופתם מוסר רב .. צריך החתן לקבל בלבו לשוב באמת בכל לבבו וכל נפשו ובכל מאודו .. גם יאמר ווידוי בפה על כל העל חטא כמו ביו"כ ובאמת גדול יום זה מיו"כ כי יו"כ יש בכל שנה ושנה ולא כן יום זה ..'.

וכ"כ המשנ"ב⁷: 'באותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום'.

ובדברי יציב⁸ כתב: 'ובנזר הקודש דהך דחתן דייקא כשעשה תשובה, אלא שלפעמים לא יועיל תשובה לבד בלא יסורין או מיתה וכמבואר ביומא גבי ד' חלוקי כפרה, אבל אם עושה תשובה בשעת נשואי אשה אז תשובתו עולה לרצון לגמרי ומוחלין לו על כל עונותיו, והיינו דקאמר הכא שנתן דעתו להתגייר ולעשות תשובה בשעת נישואי אשה וכו' עיי"ש⁹. ולפ"ז מובן שפיר מה שאומרים ביום החופה על חטא כמו ביוה"כ, כיון דבעי תשובה דייקא ווידוי הוא מחלקי התשובה¹⁰ ודו"ק'.

וז"ל הרבי¹¹: 'ומובן שכ"ז נוסף על ההנהגות המקובלים בכל תפוצות ישראל, בנוגע לשאר הענינים כמו תפלת מנחה בתוספת על חטא וכו''.

> א"כ נהגו שהחתן והכלה יאמרו ווידוי בתפילת המנחה לפני החופה¹².

שאלה: כאשר החתונה אחר צאת הכוכבים והחתן מתפלל ערבית לפני החתונה, מתי יאמר את הוידוי?

תשובה: כתב בשו"ת חקל יצחק¹³: 'ומ"ש ששמע בשמי שאם החופה בלילה אזי לא יאמרו החתן והכלה הוידוי במנחה אלא בערבית, מעולם לא אמרתי דבר זה וגם אין לזה שחר דהא הטעם שאומרין הוידוי הוא משום דהו יום סליחה ומחילת עוונות דידהו וע"כ מתענין עד צאה"כ כמבואר .. וע"כ כמו שאומרין עננו במנחה של התענית ולא בערבית ה"נ צריכין לומר הוידוי במנחה שהוא גמר יום התענית ולא בערבית שהוא התחלת יום השני וז"ב'.

וכ"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא¹⁴: 'מ"ש כת"ה בשם איש אחד שאמר בשם מו"ח הגה"צ ז"ל¹⁵, דאם החופה בלילה, יאמר החתן הוידוי בתפילת ערבית. אנכי לא ראיתי ולא שמעתי מעולם מנהג זה. וגם מפי מו"ח ז"ל לא שמעתי דבר ולא חצי דבר בזה. ובכגון זה לא אמרינן לא ראינו אינו ראי'. וגם מה טעם יש בו, אם לא דנימא דצריך להתודות דוקא ביום חופתו שהוא יו"כ דילי' וכשהחופה בלילה אין זמן מנחה יום חופתו. אבל הרי לא מצינו בפוסקים ובספרי מנהגים לפי מעוט ידיעתי זכר לדבר. ועיין פת"ש אה"ע סי' ס"א סק"ט בשם כרם שלמה דאף בר"ח יתודה במנחה (עי' שד"ח מע' חתן וכלה ס"ו או"ד, ובס' ילה"ג על ס' נשים בתשו' שבראש הספר סי' י"א מש"ב). ובזה ודאי הו"ל לאסוקי אדעתי' לחלק דאם החופה בלילה לא יתוודה במנחת ר"ח אלא בתפלת ערבית. אלא ודאי דאין לחלק'.

> א"כ גם כאשר החופה מתקיימת אחר צאת הכוכבים, ומתפללים ערבית לפני החופה, יאמרו הוידוי בתפילת המנחה¹⁶.

--------------

---

הערות:

¹ שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג ↩

² ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג ↩

³ סוטה יז, א ↩

⁴ אבהע"ז סי' סה דינים לבעל מסדר הקידושין אות יד, הובא בפת"ש אהע"ז סי' סא ס"ק ט ↩

⁵ סי' קמו ס"ד ↩

⁶ עמ' קסה ↩

⁷ סי' תקעג ס"ק ח ↩

⁸ שו"ת חלק אהע"ז סי' עב ↩

⁹ וע"ע שפע חיים מכתבי תורה סי' שפ"ו ↩

¹⁰ רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א ↩

¹¹ אג"ק ח"ה ע' פז ↩

¹² אמנם יש קהילות שלא נתפשט בהם מנהג זה וכמ"ש השד"ח מערכת חתן וכלה אות ד (ח"ו ע' א'רמב): 'ובמקומות אלו אף אצל האשכנזים הי"ו לא ראיתי שעושים כן אף בחופות שנזדמנו בהן מרבני אשכנזים הי"ו שנראה מזה שלא נתפשט המנהג שהזכיר הרב כרם שלמה בכל מקומות מושבתם ונהרא נהרא ופשטיה'. ובשו"ת יביע אומר ח"ג אהע"ז סי' ט כתב: *'ומיהו לא נהיגי גבן האי מילתא להתודות במנחה שלפני חופתן*, ואדרבה כל קהל המוזמנים למזמוטי חתן וכלה אין אומרים תחנון בשבילם כשמתפללין מנחה קודם החופה'. (וראה שו"ת לבושי מרדכי חאה"ע סי' מט בסופו) ↩

¹³ סי' עט ↩

¹⁴ ח"ג יו"ד סי' קסב ↩

¹⁵ הרב משה שטרן, אב"ד פוליין-ריסקווה ↩

¹⁶ כאשר החופה לפני תפילת המנחה ראה בשלחן העזר ח"ב סי' ו ס"ה סק"א, שנוטה לומר שיאמרו הוידוי בשעת תפילת שחרית ↩

---

[יח] (הלכה 1048)

וידוי (2)

שאלה: האם אומרים וידוי בימים בהם לא אומרים תחנון?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי הכרם שלמה (האס)¹ שכתב: 'נוהגין שהחתן מתפלל במנחה אחר תפלת י"ח קודם שעקר את רגליו כל סדר הוידוי כדרך שאנו מתפללין ביוה"כ, ונ"ל דאף בר"ח וכו' יתפלל כן, וכן הוריתי פעם אחת בימי חורפי והודו לי חבריי'.

מאידך בספר ילקוט הגרשוני (שטרן)² כתב: 'כתב בס' שבילי דוד וז"ל לכאורה מה שנוהגין לומר וידוי קודם חופה אין מקום בר"ח עכ"ל, אמנם בספר פתחי תשובה לאהע"ז סי ס"א סק"ט הביא בשם כרם שלמה שהורה למעשה דאף בר"ח ושאר ימים שאין מתענין יתפלל החתן כל סדר הוידוי עיי"ש, ובספרי ילקוט הגרשוני ח"ב בהשמטות³ הבאתי שאמר לי הרב הרה"ג מו"ה מרדכי דאנציג נ"י אבדק"ק וואאג וועשע יע"א בשם הגאון מו"ה יהודא אסאד זצ"ל שהורה שהחתן לא יתפלל בר"ח סדר הוידוי רק יאמר אחר תפילת י"ח קאפיטל נ"א בתהילים מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא וגו' שהוא מזמור התשובה ועשיתי כן ביום חתונתי בגליל העליון בר"ח אייר תרכ"ב⁴. וכעת מצאנו לו חבר להגאון מהר"י אסאד והוא הגאון בעל שבילי דוד 'ועל פי שנים יקום דבר'.

וכ"כ בתורת יקותיאל⁵ שיעשו כהוראת מהר"י אסאד לומר אחרי שמו"ע מזמור נא בתהלים.

אך המשנה שכיר⁶ דחה את דבריו: 'ולפע"ד לא כיון בזה כהלכה, דלדעתי שפיר מותר לומר וידוי אף ביום שאסור להתענות, וחילא דילי מש"ס מפורש⁷ .. עכ"פ הדבר מפורש בש"ס וברש"י דהיו מתודים ברגל, א"כ ממילא דכש"כ בראש חדש דיכולין לומר הוידוי. וגם כיון דהבאתי בשם ספר החיים דכל הטעם של הוידוי הוא כדי לעורר את לבו לתשובה גמורה, א"כ ודאי אם יאמר החתן ביום חתונתו הוידוי של ערב יוה"כ, בודאי יעשה עליו רושם גדול ויתעורר לתשובת יוה"כ, משא"כ בלא זה, ומנהג העולם תורה הוא, וכן ראוי לעשות, וכדמשמע מש"ס הנ"ל דשרי לומר וידוי אף ביום שאין מתענין בו. ומצאתי בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ו אות ג) שהאריך בדין וידוי בשבת ויו"ט, ואף א' מן הגדולים שם לא הרגיש מן ש"ס ורש"י ביומא הנ"ל, וצ"ע עליהם, אבל עכ"פ הדין גמור כמו שכתבתי בסייעתא דשמיא, ודו"ק'.

וכן בשו"ת עצי חיים (טייטלבוים)⁸ האריך לדחות דבריו וכתב: 'ובכה"ג אמרינן פוק חזו מה עמא דבר ולא מצינו שום איסור להתודות בר"ח וא"כ אין לבטל המנהג'.

ובשו"ת לבושי מרדכי⁹: 'ומ"ש לענין אותן ימים שאין אומרים בהם תחינות שאין מתענים בהם החתן והכלה, אם יתפלל עם הוידוי כנהוג. והנה כן עמא דבר, (עיין בעיון תפלה בשם הגאון מבוטשאטש), וכי בידינו לשנות מנהג הקדמונים, וגם כי סמך דבר לחלק ביניהם דהתענית אסור מדינא דגמרא ממגילת תענית, למ"ד דלא בטל, ותענית חתן וכלה אינה רק ממנהגא, משא"כ שלא לומר תחנון ודאי לא מצינו בש"ס לאסור אך ורק ג"כ ממנהגא, כמ"ש באו"ח סי' קל"א [ס"ו], ועל כן יש לקיים שניהם, תפלת החתן עם הודוי ממנהגי', אבל בתענית הוה להיפך תענית מדינא אסור להנ"ל, ותענית חתן וכלה רק ממנהגא על כן נדחה זה מפני זה. כיו"ב כתב המג"א בריש סי' תפ"ט עיין שם לענין ברכת ספירת העומר ביום ב' דיו"ט'.

ובשו"ת דברי יציב¹⁰: 'ולזה א"ש עדותו של הרב רש"ש מהרימלוב בקונטרס עיון תפלה שנדפס בסידור דעת קדושים בסופו בהשמטות מקונטרס הנ"ל, שקבל מהגה"צ מבוטשאטש שאע"פ שחתן שיום חופתו בר"ח אינו מתענה מ"מ יאמר הוידוי בתפלת מנחה עיי"ש'.

וכן דעת רבותינו נשיאנו, וכמ"ש מזכירו של הרבי, הרב חמ"א חדקוב ביומנו¹¹ ששאל את הרבי הריי"ץ לגבי חתונתו שהיתה בה' אדר תרצ"ט בעש"ק אחר חצות: 'על השאלה אם לאמר ביום ו' למנחה על חטא, אמר שצריכים לאמר'.

וכך גם ביומן רישומה של שנה - תשמ"ד¹² מסופר שביום א' ל' אדר א החתן שקיבל את הסידור מהרבי, שאל אם לומר היום על חטא (שהרי היום ר"ח), לאחר כמה מילים אודות כך, הורה לו הרבי שיאמר'¹³.

> א"כ למעשה¹⁴ גם בימים שאין אומרים תחנון, יאמרו וידוי.

---

הערות:

¹ אבהע"ז סי' סה דינים לבעל מסדר הקידושין אות יד, הובא בפת"ש אהע"ז סי' סא ס"ק ט ↩

² סי תקע"ג ↩

³ דף י ↩

⁴ ונשאר שם בצ"ע ↩

⁵ מהדו"ת סי' לג ↩

⁶ שו"ת חאו"ח סי' רלט ב ↩

⁷ יומא כא, א ↩

⁸ או"ח סי' כז ↩

⁹ אהע"ז מהדו"ק סי' מט אות ג ↩

¹⁰ אהע"ז סי' עה אות י ↩

¹¹ עטרת זקנים (תשורה) - כט סיון התשס"א ↩

¹² ע' 162 ↩

¹³ באותו מעמד הי' חתן נוסף שלא התחתן באותו יום אלא שבועיים לאחר מכן בשושן פורים בארץ הקודש, והוא שאל האם בעת התפלה עם הסידור של הרבי יאמר וידוי, הרבי אמר לא שלא יאמר (וכנ"ל זה לא יום החתונה שלו), הנ"ל המשיך ושאל האם ביום חתונתו בשושן פורים באה"ק, יאמר וידוי, והרבי ענה לו שישאל רב באה"ק ↩

¹⁴ וכ"כ בשלחן העזר ח"ב סי' ו דין ג וראה שם אות ח ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp