תפילה בציבור

---

[א] (הלכה 966)

מעלת התפילה בציבור

להלן נביא דברי הגמרא והזוהר ביחס למעלת תפילה בצבור, ובהלכות הבאות נראה עוד פרטים.

א) הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: '..דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין². רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר, מהכא: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'. אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם'.

ב) בהמשך המסכת³ מובא: 'מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה .. והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: לעלם בהם תעבדו! לדבר מצוה שאני, מצוה הבאה בעבירה היא? מצוה דרבים שאני!'.

רש"י פירש: 'מצוה דרבים - להוציא רבים ידי חובתם בקדושה'.

וכתב הרא"ש⁴: 'דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין את השם בעשרה ברבים ואפילו הוי מלתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה דמשמע דבכל ענין איירי ..'.

ג) במסכת פסחים⁵: 'אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: לגבל ולתפלה ולנטילת ידים - ארבעה מילין'.

וכתב רש"י: 'וכן לתפלה, אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל, אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין - הולך ומתפלל שם ולן שם⁶'.

וביאר הריטב"א שם: 'אבל רש"י ז"ל פירש לתפלה להתפלל בבית הכנסת בעשרה⁷, ואתי שפיר אמהלך בדרך שאם רוצה ללון בכפר שאין בו עשרה ויש לפניו מקום שיש בו עשרה צריך ללכת ללון שם'.

ד) הגמרא במסכת יבמות⁸ אומרת: 'מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה משה רבך אמר .. מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת: דרשו ה' בהמצאו .. מכל מקום קשו קראי אהדדי .. דרשו ה' בהמצאו - הא ביחיד, הא בצבור'.

ה) בזוהר וישלח⁹: 'ות"ח דאמר ר"ש צלותא דסגיאין סליק קמי קוב"ה ומתעטר בההוא צלותא בגין דסלקא בגוונין סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין ובגין דאתכלילת מכמה גוונין אתעבידת עטרה ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים וצלותא דיחיד לאו איהי כלילא ולאו איהי אלא בגוון חד ועל דא צלותא דיחיד לאו איהו מתתקנא לאתקבלא (אלא בצלותא) כצלותא דסגיאין [=אמר ר"ש תפלת רבים עולה לפני ה', והוא מתעטר באותה התפלה, כיון שהיא עולה בהרבה אופנים (של בקשות שונות), וכלולה מכמה צדדים (כולל פושעי ישראל), וכיון שהיא כלולה מכמה אופנים, היא נעשית עטרה, ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, משא"כ תפלת יחיד אינה כלולה ואינה אלא באופן אחד, ולכן אינה מתקונת להתקבל כתפלת רבים]¹⁰'.

ו) ובפרשת ויחי¹¹: 'רבי אבא פתח ואמר¹² פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, האי קרא אוקמוה ואקשו ביה חברייא (אלא תו אית ביה סטר קורדיטא) פנה הקשיב מבעי ליה או שמע מאי פנה אלא כל צלותין דעלמא צלותין, וצלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא דעד לא עאלת ההיא צלותא לאתעטרא בדוכתה אשגח בה קוב"ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי ובזכותיה דההוא ב"נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין, דצלותא דסגיאין כמה אינון צלותין דלא (מבני) מן זכאין אינון ועאלין כלהו קמי קוב"ה ולא אשגח בחובייהו בג"כ פנה אל תפלת הערער מהפך ואסתכי בה (בזכותיה) ואסתכי בה במה רעותא אתעביד ומאן ההוא ב"נ דצלי צלותא דא ומאן אינון עובדוי בגין כך ליבעי ליה לב"נ דלצלי צלותא בצבורא מאי טעמא בגין דלא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכוונה ורעותא דלבא [=את הפסוק הזה כבר פירשו, ושאלו החברים למה כתוב פנה, ולא כתוב הקשיב או שמע, מהו פנה? אלא שכל תפלות העולם ברבים מתקבלים, אבל תפלת יחיד לא עולה לפני מלכא קדישא, אלא בכח תקיף (כלומר כוונה חזקה) כיון שעד שלא עולה התפלה להיות עטרה לה', הקב"ה בוחן אותה ומסתכל עליה (איך היא), ומסתכל בחובות ובזכויות של אותו אדם, מה שהוא לא עושה בתפלת רבים, כיון שתפלת רבים למרות שיש שם תפלות מכאלו שאינן זכאים, ואעפ"כ כולם עולים לפני הקב"ה, שאינו משגיח בעונות שלהם. ולכן כתוב פנה אל תפלת הערער [=יחידי] שה' בוחן ומסתכל עליה, ובודק באיזה רצון היא נעשתה, ומי הוא האדם שהתפלל אותה, ומה מעשיו, ולכן צריך שהאדם יתפלל תפלתו בציבור, והסיבה כיון שלא בזה את תפלתם, למרות שלא כולם התפללו מתוך כוונה ורצון הלב'¹³].

> א"כ ראינו את דברי הגמרא והזוהר¹⁴ לגבי מעלת התפילה בצבור, בהלכה הבאה נראה עוד מדברי הראשונים, ועוד פרטים נוספים בזה.

---

הערות:

¹ ח, א ↩

² בביאור דברי הגמרא, יש שכתבו שכל המשך דברי גמ' זו לא נאמרו לגבי תפילה במנין, אלא שאפילו היחיד המתפלל בביתו שיכוון את הזמן לזמן שהציבור מתפללים בביהכנ"ס, (וראה במהרש"א, ובעז"ה נרחיב בזה בהלכות הבאות) [אך ודאי שמעלות אלו הם גם למתפלל במנין]. בענין זה ישנו גם את עצם החובה שיהיה מנין כדברי הגמרא בברכות (ו, ב): 'אמר רבי יוחנן: בשעה שהקב"ה בא בביהכנ"ס ולא מצא בה עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה'. אך הנידון לקמן הוא בעיקר ביחס לחיוב על האדם להתפלל בציבור ↩

³ ברכות מז, ב, וראה גם גיטין לח, ב ↩

⁴ ברכות פ"ז סי' כ, אך הרמב"ן (גיטין לח, ב) כתב שהוא מחמת הגמ' בברכות שהובאה בהערה 2: 'תמהני וכי מפני מצוה להתפלל בציבור דחו עשה שבתורה ואפשר שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא ליתן להם מתנות חנם כענין דכתיב בגוים לא תחנם, אבל כשהוא משחררו מפני שנותן דמי עצמו או משום מצוה וצורך הרב דליכא חנינה מותר *וי"ל נמי אין הכי נמי דאתיא האי מצוה ודוחה עשה שבתורה שכיון שבא הקב"ה לביהכנ"ס ולא מצא שם עשרה מיד כועס'* ↩

⁵ מו, א ↩

⁶ יש שביארו דברי הגמ' אודות נטילת ידיים, ראה פירוש הערוך המובא בתוס' שם ד"ה ולתפלה. ורמב"ם הל' תפלה פ"ג ה"ב ↩

⁷ וראה שו"ת נו"ב מהדו"ק יו"ד סי' כג: 'והנה לתפלה יש שלשה פירושים. אחד פירש"י להתפלל בעשרה. והשני פירוש הערוך לרחוץ ידיו לתפלה. והשלישי פירוש ר"ח לטבול' ↩

⁸ מט, ב ↩

⁹ קסז, ב ↩

¹⁰ וע"ד דברי הגמ' כריתות ו, ב: 'כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית' ↩

¹¹ רלד, א ↩

¹² תהלים קב, יח ↩

¹³ ראה גם איכ"ר פרשה ג, ג: 'ר' אחא אמר כל המתפלל עם הציבור למה הוא דומה לבני אדם שעשו עטרה למלך בא עני אחד ונתן חלקו בתוכה מה המלך אומר בשביל זה עני אני מקבלה מיד מקבל המלך ונותנה בראשו, כך אם היו עשרה צדיקים עומדים בתפלה ורשע עומד ביניהם, מה הקב"ה אומר בשביל רשע זה איני מקבל תפלתם' ↩

¹⁴ וראה עוד זוהר פקודי רמה, ב ↩

---

[ב] (הלכה 967)

מעלת התפילה בציבור

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הגמרא והזוהר לגבי חשיבות תפילה בציבור, ובהלכה הזו נראה קצת מדברי הראשונים.

רבינו יהודה הלוי בספרו הכוזרי¹ דן ביתרון התפלה בציבור על התפילה ביחידות: 'אמר הכוזרי: ולמה זה, הלא שיתיחד האדם יותר טוב ותהיה נפשו זכה ומחשבתו פנויה יותר? אמר החבר: אבל היתרון לקהל מכמה פנים. מהם כי הקהל אינם מתפללים במה שיש בו הפסד ליחיד והיחיד אפשר שיתפלל במה שיש בו הפסד ליחידים אחרים, ואפשר שיש ביחידים ההם מי שיתפלל במה שיש בו הפסדו. ומתנאי התפלה הנענית שתהיה במה שיועיל העולם ולא יזיקהו בשום פנים. ומהם שמעט הוא שתשלם תפלה ליחיד מבלי שגגה ופשיעה. ומפני כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור, ושתהיה תפלתו בצבור בעוד שיוכל לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכונה זכה, ותחול הברכה על הכל ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה. כי הענין האלהי כמטר מרוה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים ויצלחו בעבור הרוב, ובהפוך זה, ימנע המטר מארץ מהארצות מפני שהארץ כלה אינה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה יחידים היו ראויים לו ונמנע מהם בעבור הרוב. אלה דיניו יתברך העולמיים. ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעוה"ב, ועוד שבעוה"ז יתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה נכרים משכניהם, אך מעט שינצלו מהעונש הכולל הצלה גמורה. ומשל מי שהתפלל לצורך עצמו, כמשל מי שהשתדל לחזק את ביתו לבדו ולא רצה להכנס עם אנשי המדינה בהעזרם על חזוק חומותם, הוא מוציא הרבה ועומד על הסכנה, ואשר יכנס במה שנכנסים בו הצבור, מוציא מעט ועומד בבטחה, כי מה שמקצר ממנו אחד משלימו אחר, ותקום המדינה בתכלית מה שיש ביכולת, ויהיו אנשיה מגיעים כלם אל ברכתה בהוצאה מועטת עם הדין וההסכמה. וע"כ קורא אפלטון מה שיוציא בצד התורה, חלק הכל, ובעוד שיתעלם היחיד מחלק הכל והוא שיש בו תקנת צבורו, אשר הוא חלק ממנו, וחשב כי יותירנו לעצמו, הוא חוטא על הכל וחוטא לנפשו יותר, כי היחיד בכלל הצבור כאבר האחד בכלל הגוף. אלו היה מקפיד הזרוע על דמו כשהוצרך אל ההקזה, היה נפסד הגוף כולו ונפסד הזרוע בהפסדו. אך ראוי ליחיד לסבול הצער גם המות בצד תקנת הכל. והנחוץ ממה שיעיין עליו היחיד, הוא חלק הכל שיתננו ולא יתעלם ממנו'.

והרמב"ן² כתב: 'וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו ..'.

ורבינו יחיאל בן יקותיאל הרופא ממשפחת הענווים כתב בספרו מעלות המידות³: 'גדולה היא תפלתו של רבים לפני המקום שהוא נותן צרכיהן להם קודם שיתפללו עליהן כענין שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה וגו'. לפי שזכותן של רבים גדול לפני המקום וכן הכתוב אומר פדה בשלום .. כי ברבים וגו' ואחז"ל מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס, ואמרו אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בשעה שהציבור מתפללין לפיכך צריך לו לאדם להיות זהיר וזריז להשכים ולהעריב לביהכנ"ס כדי להתפלל עם הציבור ..'.

דברים חריפים כתב הריב"ש⁴: 'מעת הוסר התמיד היה כפר נפשותינו לכלה הפשע ולהתם חטאת בעבדותינו לא עזבנו אלהינו. השאיר לנו אחריו ברכה עבודה שבלב זו תפלה. ומעת גלה כבוד מבית קדשנו ותפארתנו הנה בית תפלה יקרא מקדש מעט. ונאספו שמה נדיבי עמים עם אלהי אברהם לתת כבוד לשמו ונקדש בכבודו. לקיים מה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ועתה הוגד לי ושמעתי יש ביניכם קצת אנשים אחרי בצעם לבם הולך. משכימי בבקר שואגים לטרף יסובו עיר למלאכתם ולא יתנו לב ללכת בית התפלה לקבל עליהם עול מלכות שמים בתוך אחיהם. ולבקש מאל אכלם. ובסבתם נתפרדה חבילה ואין די י' הצריכין לכל דבר שבקדושה. שוא להם משכימי קום, שמו בשר זרועם, ומה' יסור לבם. ואולי הם שוגגים בזה נדמו מבלי הדעת. ולכן תזהירו בהם והודיעום מ"ש ז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וכו'. אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. וכן ארז"ל אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים. וכן אמרו כל מי שיש ביהכנ"ס בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע. שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים. ואצ"ל באלו שהם צריכין להשלים לעשרה. ומדעתי ישמעו לכם. כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני והוא מזרע אברהם לא ירים ראש כנגד הרבים בדבר כזה. חלילה, ושימו קנס ביניכם מפשוט או ב' פשוטים למי שלא יהיה בכל יום בביהכנ"ס בשעת הנץ החמה. למען יהי' כאו"א זריז להיות שם ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה'.

המבי"ט בספרו בית אלוקים⁵ כתב: 'ומעלת תפלת הצבור משלשה טעמים, הראשונה מצד עניני הקדושה שאינם נאמרים בפחות מעשרה. ולזה אפשר שכיון דוד באמרו⁶ אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, הכוונה כי הדברים של קדושה שאינם נאמרים בפחות מעשרה הוא לסבת מעלת סוד נעלם שיש בהם בקדושת ה', שע"ז אין ראוי להזכיר רמז הקדושה כי אם בצבור ולא ביחיד. ולזה אמר מה שאני משתדל ללכת לבית אלהים ברגש, כלומר בקבוץ בני אדם הוא לסבת שנמתיק סוד הקדושה יחדיו כי בפחות מעשרה לא נוכל להשיג רמז מתק הענינים ההם: הטעם הב' גם בתפלה שאין בה דבר של קדושה הצריכה רבים, עכ"ז יש בה מעלה בהיותה נאמרת ברבים או בשעה שרבים מתפללים כמו שביארנו, מפני שאינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים את המצוה, כי היא מתעלית יותר הרבה מכפי הערך לכל א' בהיותה נעשית בחבורת בני אדם .. הטעם השלישי כי תפלת היחיד בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרת בכוונה אינה מקובלת כלל, וכשאומרה ברבים לפעמים תתקבל בזכות תפלת הרבים ..'.

נחתום בדברי המאור ושמש⁷: 'עיקר עבדות ה' הוא שישתתף האדם עם הציבור בכל העניני העבודה הן בתורה והן בתפילה ולא בד בבד כמו שאחז"ל חרב על הבדים חרב על שונאיהם של ת"ח שעוסקים בתורה בד בבד רק צריך שישתתף עם הציבור ובפרט בשעת התפילה צריך כל אדם ליזהר מאד מאד להתפלל עם הציבור יחד ואם מתפלל עם הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יום ברווחה וברכה תהיה מצוי' במעשי ידיו וע"י תפלת ציבור יכולים לבטל כל הגזירות קשות ורעות ר"ל וכבר אמרנו זאת ברוב עם הדרת מלך פי' כשנאספין הציבור יחד להתפלל אזי הם מבטלים כל הגזירות קשות ומביאים את המלך מלכו של עולם לידי החזרה שחוזר ממה שגזר על בנ"י ח"ו איזה גזירה קשה ואומר הדרו בי ממה שגזרת עליהם וזהו ברוב עם הדרת מלך פי' אם נאספים רוב עם יחד בתפילה אזי הדרת מלך הקב"ה אומר הדרי בי ממה שגזרת עליהם וממשיכין על כנ"י ע"י תפילתם השפעות טובות וזהו פי' הפסוק ועבדתם את ה' אלהיכם פי' לשון רבים ואיזה עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה ואמר הכתוב אם תעבדו ביחד את ה' אלהיכם דהיינו שתתפללו יחד עם הציבור ובירך את לחמך ואת מימך פי' שיברך את פרנסתך שתהיה לך פרנסה טובה ורחבה גם ובירך את לחמך ואת מימיך קאי על התורה אם תתפללו עם הציבור תשיגו השגות התורה'⁸.

בהלכה הבאה נראה מדברי רבותינו נשיאנו, בענין זה.

---

הערות:

¹ מאמר ג אותיות יח - יט ↩

² פר' בא יג , טז ↩

³ בפרק מעלת התפלה ↩

⁴ סי' תקיח ↩

⁵ שער התפילה, יא ↩

⁶ תהלים נה, טו ↩

⁷ פר' משפטים ↩

⁸ וראה חפץ חיים שמירת הלשון ח"ב חתימת הספר פ"א שכתב 'התעוררות גדולה לתפילה בציבור'' וביאר באריכות את החיובים והמעלות שיש בתפילה בציבור ↩

---

[ג] (הלכה 968)

מעלת התפילה בציבור

להלן נביא כמה ציטוטים מרבותינו נשיאנו¹ השייכים לענין התפילה בצבור:

אדמו"ר הזקן עורר על הצורך להתחיל להתפלל כולם יחד: כתוב בתניא²: 'והשמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפלה בכוונה להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה ה' ישמרנו'. ובאג"ק³ כתב: 'ומדי דברי באתי כמזכיר תקנות קדומות, להיות מתפללים לפני העמוד כל איש ואיש ביומו הקבוע לו, ועליו מוטל הזירוז לאסוף אליו עשרה מתפללים בקול, שיעמדו בסמוך לו להתפלל ביחד מהודו ועד אחר שמו"ע. והשאר כל אחד ואחד במקומו, ולא יהלכו אנה ואנה, שלא לבלבל כו' כנזכר בגמרא ופוסקים'. ועוד מובא שם⁴: 'וגם נזהר בקביעות להתחיל הודו עם עשרה הראשונים ביחד'.

אדמו"ר האמצעי עורר ג"כ על הנ"ל באג"ק⁵: 'ובפרט שיהיו מתאספים כולם כאיש אחד, ואיש את אחיו יעזורו ויאמר חזק כו', ולא להפרד בפני עצמו ח"ו, וכל שכן וקל וחומר שלא יתגודדו ויעשו אגודות אגודות, זה מתפלל וזה מדבר בדברים בטלים, שדבר הרע הזה גורם כמה נפילות עצומות בפריקות עול מלכות שמים מעט מעט, עד אשר יפול הנופל תכלית הנפילה ח"ו, כידוע לנו בבירור גמור'. ועוד שם⁶: 'ודבר התקנה הב', שיעשו חוק קבוע שיעמדו להתפלל יחדיו כאיש אחד עם הש"ץ, ולומר אחריו בקול רם דוקא כל פסוד"ז, ושתים שלפני ק"ש ואחת לאחריה, עד שמו"ע שהוא בלחש דוקא, ולכוון היטב בכל מלה ומלה בקול המעורר הכוונה ורעותא דלבא, כפי ערכו אשר יש בידו במזומן מעט מד"ח, אשר נחקקו בלבו ודעתו מאשר ילמדו יום יום לא פחות מג' זמנים הנ"ל, לצרף אותם אל פירוש המלות, ושיבוא מהן עכ"פ בחי' התמצית ובקיצור'. וכ"כ⁷: 'ושלא יקילו ראש בתפלה בצבור, ולא יקצרו תפלתן, ולא יהלכו בתפלתן הלוך ושוב במחשבות זרות, רק עומדים במקומן ומכוונים לבם ומוחם היטב כמו שעה ויותר'.

אדמו"ר הצ"צ הזכיר ג"כ⁸ את הצורך להתאסף באגודה אחת, ואת מעלת תפלה בציבור: 'אבל במד"ר פי' חבירים קאי על נש"י היינו אדלעיל היושבת בגנים, שכאשר נש"י הם חבירים שמתחברים להיות אגודה אחת להתפלל בעשרה, תפלה בצבור, אזי הקב"ה וכנס"י מקשיבים לקולך ואמרי' השמיעני .. וזהו חבירים כשנש"י מתחברים עשרה ביחד לתפלה אזי הם כמו חוברות דחיות המרכבה שמגיעים לבחי' כי לא אדם הוא, וזהו השמיעני פי' אותי בעצמי שע"י שהם חבירים נמשך גילוי מעצמותו בחי' כי לא אדם הוא'.

הרבי המהר"ש כותב⁹: 'והנה דוד הי' מלך ישראל והיינו כי הי' בחי' מל' כנס"י מקור נש"י, לכן תפילתו שהיתה ביחיד פעלה ג"כ, אבל בשאר כל אדם אינו דומה תפילתו ביחיד לתפילת הציבור, וכמשארז"ל כאן אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, שזהו כמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך, שלכאו' אלקים הוא מדת הדין ומהו ברב חסדך. אך הענין הוא שלהיות בעת תפלת הציבור הוא עת רצון, לכן אפי' אלקים מדת הדין מתמתקת להיות ברב חסדך, ופי' ברב חסדך הוא מבחי' ורב חסד כי אית חסד ואית חסד, אית חסד שעפ"י טו"ד והיינו בחי' חסד שבסדר השתל' חג"ת, ואית חסד שהוא למעלה מן הטו"ד שהוא בחי' ורב חסד .. ובחי' חסד זה יכול להמתיק גם בחי' שם אלקים להיות אלקים ברב חסדך. וכ"ז הוא ע"י התפילה ברבים או לכה"פ בשעה שהציבור מתפללין שאז הוא העת רצון .. וכמו"כ ע"י תפילת הרבים כו' וכמארז"ל ע"פ דרשו ה' בהמצאו כו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, שאז גם ליחיד הוא נמצא, והיינו כי אז הוא התגלות י"ג מדות הרחמים לכן גם ליחיד הוא נמצא, וממילא מובן שבציבור נמשך י"ג מדות הרחמים בכל עת'.

ועוד כתב¹⁰: 'וברבים היו עמדי הוא בחי' תפלה כנגד תמידים תקנום, והנה י"ל מהו המעלה של תפלה בצבור דוקא? והענין הוא דהנה תפלה כנגד תמידין תקנום, והנה תמידין היו משל צבור דוקא מתרומת הלשכה, והי' אסור להביא את התמיד מיחיד, וכך תפלה צריך שיהי' בצבור דוקא, משא"כ תפלה ביחיד זהו רק כמו קרבן יחיד .. וזהו שהתמיד הי' משל צבור דוקא לפי שכדי שיהי' מכבס עוונותיהם של ישראל א"א כ"א ע"י ציבור ולכך תפלה שכנגד תמידין תקנו צריך שיהי' ג"כ בצבור דוקא וזהו מ"ש כי ברבים היו עמדי, משא"כ אם מתפלל ביחיד זהו רק כמו קרבן יחיד לבד'.

הרבי הרש"ב כותב¹¹: 'וְהִנֵּה כַּמָּה וְכַמָּה מִבַּעֲלֵי עֲסָקִים וּמִבַּעֲלֵי עֲבוֹדָה וּמְלָאכָה שֶׁהֵם יִרְאֵי אֱלֹקִים וַחֲבִיבָה עֲלֵיהֶם הַתְּפִלָּה .. וְלִבָּם יִכְאַב עֲלֵיהֶם בִּמְאֹד כְּשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר .. מֵהֶם הַמִּתְאַמְּצִים בְּאוֹמֶץ רַב לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְחוֹטְפִים אֶת תְּפִלָּתָם וּמְמַהֲרִים לָרוּץ לְעִסְקֵיהֶם וּמִסְחָרָם .. וְגַם תְּפִלָּתָם מְהוּלָה בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת עַד שֶׁכַּמָּה פְעָמִים בִּלְתִּי יוֹדְעִים מָה הֵמָּה מִתְפַּלְלִים וּבְאֵיזֶה מִזְמוֹר הֵם עוֹמְדִים וְרַק מִשִּׁיגְרָא דְלִישְׁנָא הִנֵּה שִׂפְתוֹתֵיהֶם נָעוֹת וְלִבָּם בַּל עִמָּם, וּבְכָל זֶה הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם הַקַּבָּלַת עֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר עַל כָּל פָּנִים, וְיֵשׁ שֶׁהֵם טְרוּדִים כָּל כַּךְ עַד אֲשֶׁר רַק בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר'.

אדמו"ר הריי"צ אמר¹²: 'כל המכונה בשם חסיד דאַרף ער ניט אויפשטיין שפּעטער פון 7 אַזייגער, להתפלל תפלה בצבור'. וכ"כ¹³: ואשר ע"כ צריכים לשמור זמני התפלה בצבור .. ולא זו בלבד שלא ישמע להיצה"ר המפתה אותו ומסיתו כי א"א לשמור זמני התפלה בצבור ..'. ועוד כתב שם¹⁴: 'ובקום האדם משנתו הנה הנפש הטבעי מתחיל להטריד את האדם בעניניו הגשמי', והיצה"ר מצייר לו כמה ציורים ומבלבלו במחשבות זרות בכדי למנעו מתורה ותפלה בצבור, וזהו"ע הנט"י להבריח הרוח רעה של היצה"ר ויתבונן כי הוא ית' המחזיר נשמות לפגרים מתים יזמין לו פרנסתו ולא ישים לב לפיתויי הנה"ט'.

הרבי כותב בקונטרס י"ט כסלו תשנ"ב¹⁵: 'והנה ידוע פירוש רבינו הזקן בעל הגאולה והשמחה על מארז"ל כאן ליחיד כאן לציבור, דכאן ליחיד הוא בחי' יחידה שבנפש. ומזה שהגמרא מדמה 'כאן לצבור' לענין 'כאן ליחיד' (בעשי"ת), מובן אשר גם הענין דתפלה בצבור, שייך לבחי' יחידה'.

ביחידות בחודש תמוז תשל"ג הרבי אמר למשפיע ר' ניסן נעמאנאוו¹⁶ (תוכן הדברים): 'הענין של תפלה בצבור נהי' מוזנח מאוד בזמן האחרון, וצריך לחזק את זה מאוד .. אמנם למי שאינו מתפלל באריכות, אין לו שום היתר לפטור את עצמו מתפילה בציבור'.

כשנכנס רנ"נ פעם נוספת ליחידות בליל ט' טבת התשל"ה¹⁷, הרבי שאל אותו מה קורא בנוגע לתפלה בציבור (אצל התמימים בישיבה בבריונא), וענה הנ"ל שזה צריך תיקון. אמר לו הרבי: הרי באים כעת מי"ט כסלו, והרי הד"ה של המאמר הוא פדה בשלום נפשי - שזהו ע"י ג' הענינים דתורה עבודה [=ומתפלל עם הציבור] וגמ"ח. רנ"נ סיפר שבמהלך השיחה הרבי עשה תנועה בשתי ידיו הק' ושאל: למה רבה העזובה כל כך בזה? למה לא מתפללים בציבור?¹⁸.

> א"כ ראינו המעלה של תפלה בציבור, והחשיבות להתחיל להתפלל יחדיו מתחלת התפלה.

---

הערות:

¹ מתאים להוראת הרבי מר"ח כסלו התשמ"ט (תו"מ ח"א ע' 384): 'ובנוגע לפועל - בכל יום ויום מימי חודש כסלו ילמדו ומה טוב - (ברבים) ענין (נוסף) בתורת החסידות, ומה טוב - מתורתם של ג' אבות החסידות, הבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן, ומי שיש ביכלתו - יוסיף וילמד גם מתורתם של כל רבותינו נשיאינו עד לתורתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו' ↩

² קונטרס אחרון ע' קסב ↩

³ אגרת פא ע' שיח ↩

⁴ אגרת סז ע' רנד ↩

⁵ אגרת א ע' ב ↩

⁶ אגרת מ ע' קעו ↩

⁷ אג"ק מו ע' קצא ↩

⁸ אוה"ת שה"ש ח"ג ע' א'כד ↩

⁹ סה"מ תרכז ע' סא ↩

¹⁰ סה"מ תר"ל ע' לז (וראה ג"כ יהל אור נה, רה) ↩

¹¹ קונטרס ומעין מאמר כה פ"ג ↩

¹² סה"ש תרפ"ג ע' 46 ↩

¹³ סה"מ תרצ"ב ע' רסב ↩

¹⁴ ע' רסח ↩

¹⁵ הוספה משיחות ש"ק פ' וישב - מקץ התשכ"ו אות ב, (סה"מ מלוקט ח"ו ע' נט) ↩

¹⁶ ר' ניסן ע' 486 ↩

¹⁷ שם עק 487 ↩

¹⁸ וראה שם שהרבי האריך שם עוד בנדון הזה ↩

---

[ד] (הלכה 969)

חובת תפלה בצבור

בהלכות הקודמות ראינו את דברי הגמרא הזוהר והראשונים, ומדברי רבותינו נשיאנו על מעלת התפילה בצבור, ובהלכה הזו נראה כיצד נפסק למעשה.

כתב הרמב"ם¹: 'תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע'.

וכתב הטור²: 'לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה פירוש עם הצבור .. ופרש"י לתפלה, להתפלל בעשרה שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה אעפ"י שיש פירושים אחרים שמפרשים בענין נטילת ידים שצריך לפניו ד' מילין כדי שיהיו לו מים ליטול ידיו לתפלה ולאחריו מיל, פירש"י עיקר, לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור'.

המחבר³ הביא את לשון הטור: 'ישתדל⁴ אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁵: 'תפלת צבור היא רצויה ומקובלת לעולם שנאמר כביר לא ימאס ואומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי לפיכך מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה יש לו לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור שפסוקי דזמרה ג"כ לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלת ע"י שמסדר שבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל וא"כ מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפלתו מקובלת ודאי'.

להלן נראה קצת מלשונות הפוסקים בנוגע לחשיבות התפלה במנין, כתב הב"ח⁶: 'א"כ הא דקרי ליה שאינו כשר היינו לפי שאינו מהדר אחר המצות וגמילות חסדים ולהתפלל בציבור וכיוצא בזה שמנהג הכשרים להחזיק במצות כאלו'.

החיד"א⁷ כתב: 'רעדה אחזתני איך הותרה הרצועה מחל"ה ונוע"ה להתפלל ביחיד וגם אחר זמן ק"ש דהרי אמרו שחייב נדוי ובמדרש כונן אמרו שחייב נדוי על בטול קדיש וקדושה ורז"ל פ"ק דברכות ובזוה"ק הפליאו במעלת תפלה בצבור והדברים ק"ו להתמיד בזה ה' יחזירנו בתשובה שלימה ויאיר עינינו לינצל מיצה"ר כי"ר'.

וכתב בספר יסוד ושורש העבודה⁸: 'ומכאן תוכחה מגולה לבעלי חנויות או לשארי אנשים שדיוריהם רחוקים מבית הכנסת, שמזלזלים בתפילת מנחה וערבית להתפלל ביחידות או בחנותיהם או בביתו, אוי לאותה בושה. אף אם אדם יודע בנפשו שהוא צדיק גמור, גם בטוח שתפלתו תהיה זכה וברורה, קשב נבחר לשון צדיק כשהוא מתפלל עם הציבור כמבואר בזוהר הקדוש פרשת וישלח הנ"ל, וצלותא דיחיד לאו איהי כלילא כו'. ומכל שכן מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, וידע אינש בנפשיה אם הוא צדיק גמור אם לא, באיזה פנים יעלה לרצון לפני ה' תפילתו זאת, לפי מה שכתב הזוהר הקדוש פרשת ויחי הנ"ל ועיי"ש היטיב'.

ועד"ז כתב המטה אפרים⁹: 'ויש מאשר נגע יראת שמים בלבו ומשכים לביהכ"נ להתפלל שחרית בצבור אבל מנחה ומעריב מתפלל ביחידות בביתו וכתב ע"ז הגה"ק מוהר"ם די לונזנו ז"ל וז"ל אם כנים אתם בזאת תבחנו אם תבואו להתפלל גם תפלת מנחה ומעריב לביהכ"נ. ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם. ומה שאתם משכימים לביהכ"נ בתפלת שחרית לפי שבאותו שעה החנות סתומה ואין יוצא ואין בא אבל בתפלת המנחה שהחנות פתוחה והחנוני מקיף הן כסף נחשב בעיניכם יותר מעבודת הבורא ית' ע"ש'.

בעל הפלא יועץ כתב בספרו בית תפלה: 'ומאחר שבדור יתום זה כמעט מן הנמנע לכון בכל התפילה, ואפילו למי שתורתו אומנתו ועוסק ביראת שמים כל היום, וכל שכן לשאר עמא דארעא, דאנחנו כשיכורים ולא מיין, אין לנו על מה לישען אלא על תפילת הציבור, הנה כי כן ראוי לאדם למסור נפשו להתפלל בציבור'.

וכתב בשלחן הטהור¹⁰: יזהר מאד בתפלת ציבור דהיינו שמו"ע בצבור, ומי שיש בו נקודה יהודית יתפלל בצבור כי היצר מאד זריז על זה לבטל אדם מתפלת צבור, ולכן יהי' הוא זריז יותר לקיים מצות בוראו ולחוס על נפשו ולהצילו מבור שחת'. ועוד כתב¹¹: 'אם קראו לו למול את בן חבירו, לא ילך ויתפלל אח"כ ביחידות, אלא יתפלל עם הצבור והוא חשוב יותר ממאה מילת בנים ומאה סנדקאות. אם הוא עני וצריך לילך ולבקש טרפו יכולל להקדים ולהתפלל ביחידות, ובוטח בהשי"ת ומתפלל בציבור, יצליח'.

> בהלכות אלו נתבארה חשיבותה ומעלתה של תפלה בציבור, בהלכה הבאה נדון בגדרי החובה להתפלל בציבור

------------

---

הערות:

¹ הל' תפילה פ"ח ה"א ↩

² או"ח סי' צ ↩

³ שו"ע או"ח סי' צ ס"ט, וראה גם סט"ז וי"ז ובעז"ה נאריך בהלכה הבאה ↩

⁴ הפוסקים (ראה המובא בפסקי תשובות סי' צ אות ח ע' תרצ) דנו בלשון המחבר *ישתדל* ויתבאר עוד בהלכה הבאה ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' נב ס"א ↩

⁶ יו"ד סי' שמ ↩

⁷ ככר לאדן (רמה, א) ↩

⁸ שער האשמורת פ"ז ↩

⁹ אלף המגן סי' תקפט ס"ג ↩

¹⁰ סי' נב ס"א ↩

¹¹ סי' צ ס"ו ↩

---

[ה] (הלכה 970)

חובת תפלה בצבור

שאלה: בהלכות הקודמות ראינו את מעלתה וחשיבותה של תפלה בציבור, האם ישנה חובה או עכ"פ מצוה להתפלל בציבור?

תשובה: כתב הסמ"ק¹: 'גרסינן בפרק בכל מערבין אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לברית מילה, או לתפלה'.

מאידך המהרי"ל חלק על הסמ"ק²: 'אמר מהר"י סג"ל דלא ראה בשום פוסק שמותר לערב תחומין לילך לבה"כ כדי להתפלל בעשרה רק בסמ"ק ובספר אגודה. א"ל הר"ר איקא ולא יהא פחות מבית המשתה, א"ל הרב להתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה דיכול לכוון תפלתו בביתו, דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בי'. אבל בית המשתה מצוה הוא, ודוקא סעודת נישואין ולא סעודת הרשות. והראיה דבנישואין התירו חכמים שבותם באמירה לגוי בשבת לנגן בכלי שיר .. ולבית הכנסת לא התירו שבות כדאי' בתו' פרק הדר, דלא התירו להביא בשבת ספר תורה לקרוא בה או חומש להפטרה דרך כרמלית, אע"ג דאינה רק שבות מדבריהם דמן התורה מותר לטלטל דרך כרמלית'.

והגם שבהלכה מספר 966 ראינו את דברי הריב"ש שבתפלה במנין יש גם קיום מ"ע של ונקדשתי, וכ"כ הרא"ש³: 'דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין את השם בעשרה ברבים ואפילו הוי מלתא דרבנן⁴ כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה דמשמע דבכל ענין איירי'.

אך כתב החוות יאיר⁵: 'הרי גם להתפלל בעשרה אינו מצוה כולי האי ובמהרי"ל הל' עירובין גבי אין מערבין רק לדבר מצוה דלהתפלל בעשרה קיל מלילך למשתה נישואין, וחלילה לנו למעט במ"ע של ונקדשתי בתוך בנ"י שהוא קדיש וברכו בעשרה ובשכר אמנה ועניית איש"ר, עכ"ז אינו מ"ע דרמיא עליה גם לא נתבטל אם יעמוד חוצה. ולכן אין ללמוד מהא דבגמ' ברכות דמ"ז ובגיטין מ"ו דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה משום דמצוה שאני ובברכות אמר מצוה דרבים שאני ונ"ל דאין הכוונה דהמצוה נהוגה בכל ישראל רק ר"ל שהוא קידוש השם ודווקא ברבים ואם לא שחררו היה בטל המצוה מכל הרבים ההם שהיו נאספין יחד'⁶.

> ועפ"ז יש שכתבו⁷ שאמנם ישנה מעלה גדולה להתפלל עם הציבור אך אין זה חובה ומצוה על היחיד.

אך מדברי המחבר ופסק המגן אברהם, רואים שיש בזה חובה ומצוה מדרבנן, וכדלקמן:

כתב המחבר⁸: 'ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי', צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בי'. יש מי שאומר שמכ"ש שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בי', אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה'.

ועפ"ז כתב המגן אברהם⁹ בדין לאיזה דברים מותר לעשות עירוב תחומין: 'במהרי"ל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין, ולפי מ"ש סי' צ סי"ו ודאי שרי, וכן משמע ממ"ש סי' שי"א סוף ס"ב'.

וביאר המחצית השקל: 'ולפי מ"ש סי' צ סט"ז. ר"ל דלחד דעה כדי להתפלל בעשרה צריך לילך לפניו ד' מילין ולאחריו מיל א"כ מצוה גדולה היא וכן ר"א שחרר עבדו להשלים לעשרה'.

> א"כ המחבר פסק כרש"י שצריכים לטרוח ולהתאמץ ללכת להתפלל במניין ועפי"ז כתב המגן אברהם כדברי הסמ"ק שמערבים לצורך תפלה במניין כיון שזה מצוה, ודלא כמהרי"ל.

ויתירה מכך כתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'ההולך בדרך והגיע למלון מבעוד יום ורוצה ללון שם אם יש לפניו עד ד' מילין ועד בכלל מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך ללון שם אם יכול לבא שם בעוד היום גדול [ו]שלא יהא צריך ללכת יחידי אבל יותר מד' מילין לא הטריחוהו (חכמים) ולאחריו צריך לחזור עד מיל ולא עד בכלל כדי להתפלל בעשרה (וה"ה הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב¹¹ להתפלל בעשרה). ומכ"ש שלא ישכים אדם לילך לדבר הרשות מעיר שמתפללין שם בעשרה אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה (ואפילו אם הוא רוצה להשכים ולילך קודם שהגיע זמן התפלה) שתפלת הצבור אעפ"י שהוא מצוה מדבריהם היא גדולה ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה ה' ברבים שהרי מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה כמ"ש ביו"ד סי' [רס"ז]'.

וכתב בשו"ת אגרות משה¹²: 'עכ"פ כיון שחזינן שצריך לטרוח הרבה, מוכרחין לומר שהוא חיוב מצוה על האדם להתפלל בעשרה, ומה שלא חייבו אף לטרוח טובא הוא משום דאף במ"ע דאורייתא איכא שיעורים .. ול"ד לשאר מצוה אף דרבנן שלא יעשה כלום בענין המצוה כשיתעצל שלכן החמירו שלא יתחשב לאונס אלא הוצאת ממון בסך גדול ולא טירחא אף גדולה, אבל בתפלה שעושה עכ"פ מצוה דתפלה הקלו עליו במתעצל בשביל טירחא גדולה דהליכה יותר ממיל שלא יצטרך לילך לקיים גם תפלה בצבור'.

> א"כ למעשה ישנה מצוה וחובה מדרבנן על היחיד להתפלל במנין, והיא יותר גדולה ממצות עשה דאורייתא, [ובוודאי אם כאשר לא ישתתף יתבטל המנין.]

---

הערות:

¹ מצוה רפב ↩

² מנהגי מהרי"ל הל' עירובי חצירות ↩

³ ברכות פ"ז סי' כ ↩

⁴ אך ראה מש"כ הרשב"ץ ח"ב סי' קסג, וראה בברכי יוסף סי' קלה סק"א ↩

⁵ שו"ת סי' קטו ↩

⁶ וראה ג"כ מהר"ץ חיות שו"ת סי' כט: 'ולא דמי לעובדא דר"א דשחרר עבדו, דשם זיכה ר"א את הרבים בשחרור זה, דבהעדר עבד זה, לא הי' שם עשרה כמבואר שם, משא"כ בנ"ד יש במקום שמתפללים שם יותר מעשרה בני אדם, אף בהעדר איש זה, ורק איש פרטי הלזה אשר דר חוץ לתחום, ורוצה ג"כ להתפלל במנין עשרה, ולדידי' שוב לא נחשב מצוה דרבים' ↩

⁷ ראה הנסמן בבירור הלכה ח"ה ע' רכח אות יג ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' צ סעיפים טז - יז ↩

⁹ או"ח סי' תטו ס"ק ב ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' צ סי"ז ↩

¹¹ כתב הגר"ח נאה (קצוה"ש סי' יג בדה"ש ד): 'צ"ל דכוונתו רק על תפלת המנחה ולא על ערבית, דהא בהולך בדרך כתב דדוקא אם יכול לבוא שם בעוד היום גדול חייב מבואר דבלילה אינו מחויב ללכת ופשוט' ↩

¹² או"ח ח"ב סי' כז ↩

---

[ו] (הלכה 972)

חובת תפלה בצבור

שאלה: מה יעשה מי שאין לו אפשרות להתפלל במנין?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא, אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי, אמר ליה: טריחא לי מלתא, ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר, אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר, מהכא: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'. אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם'.

וביאר המהרש"א: 'נראה הא דתפלת צבור יותר מקובלת ומרוצה אי"צ ראיה דמן התורה איכא למגמר כן .. אלא דבעי לאתויי הכא דגם תפלת יחיד בביתו היא מרוצה ומקובלת יותר בזמן שהצבור מתפללין ומייתי שפיר מדכתיב ואני תפלתי ביחידי לך ה' בעת רצון של צבור וכן בעת רצון של צבור עניתיך ביחידות וכן יש לפרש כי ברבים היו עמדי דהיינו בעת שרבים מתפללים עמדי שאני מתפלל אז ביחידות אבל ממ"ש תניא נמי הכי כו' שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וגו' אינו משמע אלא שתפלת רבים מרוצה ולא נשמע מיניה שתהא גם תפלת יחיד מרוצה בעת שרבים מתפללים ואחר העיון קרא דמייתי בנוסחת גמרות שלפנינו וכ"ה בפירש"י הן אל כביר לא ימאס תם אינו פסוק בשום מקום אבל איכא תרי פסוקים בספר איוב חד בסי' ח כתיב הן אל לא ימאס תם ואידך סי' לו כתיב הן אל כביר ולא ימאס כביר וגו' והשתא אהנך תרי קראי קסמיך דהן אל לא ימאס תם דהיינו תפלת תם יחידי בשעה דהן אל כביר ולא ימאס כביר ויתפרש ל' כביר הראשון מל' חזק ואמיץ והשני מל' רבים ור"ל הן אל הוא האמיץ ולא ימאס תפלת הרבים וק"ל'.

וכתבו תלמידי רבינו יונה²: 'אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, ואומרים הגאונים ז"ל שאפי' כשאין האדם הולך לבהכ"נ יש לו לשער שיתפלל בשעה שמתפללין הקהל'³. וכ"כ הריטב"א⁴.

והסמ"ג⁵ כתב לגבי בני הישובים: 'למדנו משם שבשעת הדחק או בני הישובים שיתפללו בבתיהם שחרית וערבית בשעה שקהילות ישראל מתפללין'.

אמנם כתבו התוספות⁶ שאין בזה את המעלה של תפלה בציבור ממש: 'כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי - פי' ר"ת הא דמשמע הכא דמהני אפי' כשהצבור מתפללין במקום אחר היינו דוקא דלא מדחי אבל אינה נשמעת אלא במקום שהצבור מתפללין כדאמרינן בפ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור'.

וביאר המחצית השקל⁷: 'והחילוק בין אינה נדחית, שר"ל שהתפלה מקובלת ברצון למעלה ויקבל עליה שכרו כמי שמקבל שכר על כל מצות ה', אבל אין ממלאין בקשתו שהתפלל עליה, אבל כשאמרו נשמעת עושין לו רצונו במה שהתפלל על אותו דבר'.

וכ"כ הרב יוסף דוד אב"ד שאלוניקי⁸: 'ונראה דר"ל שמועיל בשעה שהצבור מתפללין לענין שאין טורפין תפלתו באפו אלא מחשבים לו שקיים מצות תפלה אבל אין בקשותיו נשמעות. אבל קשה דבפ"ק דברכות דף ח' משמע שנשמעת תפלתו דקאמר מאי כולי האי דא"ר יוחנן משום רשב"י ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, והתם ענני באמת ישעך, וכ"ת רחמי' הוא דבעי דוד שיענהו ה' הא מייתי התם קרא אחרינא בעת רצון עניתיך דמשמע שנשמעת התפלה, וכן נראה מדברי הרב הלבוש סו"ס תקצ"א ועיי"ש בסי' קלא ס"ב. ולעיקר קושית התוס' י"ל דמתפלל בשעת שהצבור מתפללין ג"כ מקרי עם הצבור'.

ולהלכה כתב כתב המחבר⁹: 'ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבהכנ"ס, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים'.

והרמ"א בהג"ה הביא את דברי הסמ"ג: 'והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים'.

המגן אברהם¹⁰ הביא את דברי התוס': 'יכוין להתפלל וכו'. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י' ובסמ"ג משמע שר"נ לא היה רוצה להטריח י' אנשים שיבואו אצלו .. ואיתא שם בתוס' דאם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים אין תפלתו נדחית אבל אינה נשמעת אלא עם הצבור בבה"כ מיהו אפשר דדוקא בשעת חרון קאמרי עמ"ש ס"ס תקצ"א'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹¹: 'ואם הוא אנוס שאין יכול לבא לביהכנ"ס כגון שתש כחו אעפ"י שאינו חולה אם אי אפשר לו לאסוף עשרה אליו יש לו לכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללין בביהכנ"ס שהיא עת רצון ואין תפלתו נדחית אעפ"י שאינה מתקבלת ברצון כמו בביהכנ"ס עם הצבור .. והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין יש להם להתפלל שחרית ומנחה בשעה שקהלות ישראל מתפללין'. (וראה שם עוד פרטים בזה).

> א"כ ראינו שכאשר אין האדם יכול להתפלל אם הציבור במקום אחד מ"מ יכוון שתפילתו תהיה באותו זמן שבו הציבור מתפלל. ובהלכה הבאה נראה עוד פרטים לגבי מה נחשב זמן שהציבור מתפלל

---

הערות:

¹ ז, ב ↩

² ברכות ד, א ↩

³ וראה שו"ת הרשב"ש סי' כד ↩

⁴ ברכות ח, א ↩

⁵ עשין סי' יט ↩

⁶ ע"ז ד, ב ↩

⁷ או"ח סי' צ ס"ק יז ↩

⁸ שו"ת בית דוד הל' תפלה סי' מד ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' צ ס"ט ↩

¹⁰ שם ס"ק יז ↩

¹¹ שו"ע שם ס"י ↩

---

[ז] (הלכה 973)

חובת תפלה בצבור

שאלה: מה הכוונה להתפלל בזמן שהציבור מתפללים?

תשובה: א) כתב הרמ"א¹ בהג"ה: 'והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים'.

וכתב הפרי חדש שם: 'בשעה שהציבור מתפללין. פירוש דוקא לכוין בשעה שמתפללין תפילת שמונה עשרה אבל לא שאר התפילה. והטעם לפי שאז עת רצון ועולין כל התפילות ביחד, והיינו דאמרינן בגמרא לימא ליה מר לשילוחא דציבור בעידנא דמצלי ציבורא ליתי ולודעי למר, ודלא כדמשמע מלשון ההגה. והא דאמרינן פ"ק דעכו"ם² דמצי איניש לצלויי צלותא [דצפרא] ביחיד בתלת שעי קמייתא [דיומא] דריש שתא, דכיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי. ההוא בדלא מצי לכווני השעה ממש וכגון שאינו ביישוב, אי נמי מדחא הוא דלא דחינן לה אבל אינה נשמעת, אבל במכוין השעה ממש עת רצון הוא ונשמעת. והא דאמרינן פ"ק דברכות³ אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, ההיא בדלא אניס, אבל בדאניס כיון שמכוין השעה שפיר דמי'.

ובאפיקי מגינים⁴ כתב: 'עם הצבור ר"ל שיתחיל תפלת י"ח בשוה עם הציבור ואע"פ שמאריך הרבה מקרי הכל תפלה בצבור אבל להתחיל י"ח קודם לציבור אף שמאריך בתפלתו עד שגם הצבור יתחילו להתפלל י"ח טרם שיגמור תפלתו זה לא מקרי עם הציבור'.

ב) הגמרא במסכת עבודה זרה⁵ אומרת: 'אמר רב יוסף: לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי, דצבור נמי! דצבור נפישא זכותיה. אי הכי, דיחיד דצפרא נמי לא! כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי'.

וכתב המגן אברהם⁶: 'משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין'.

וביאר המחצית השקל: 'משמע בע"ז דף ד - דאמר רב יוסף לא לצלי אינש מוסף בריש שתא בג' שעות ראשונות מן היום דאז שעת חרון למעלה, דלמא מעייני בעובדיה ומדחי לתפלתו. ופריך הש"ס אי הכי אפילו תפלת שחרית ג"כ לא יתפלל בג' שעות הראשונות, ומשני כיון דצבורא נמי מצלי אז שחרית אין תפלתו נדחית כיון דמתפלל על כל פנים בשעה שהצבור מתפללין ע"כ. הרי דאפילו בשעה שהצבור מתפללין שחרית אין לו להתפלל מוסף שלא תהיה נדחית, עכצ"ל דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין'.

וכן פסק שו"ע אדמו"ר הזקן⁷: 'ואם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית או להיפך אינו נקרא בשעה שהצבור מתפללין'.

ג) כתב המחבר⁸: 'לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר שעות היום'.

וכתב המגן אברהם⁹: 'אבל שחרית מותר לו להתפלל כיון דאיכא צבורא דמצלי שחרית בכל מקומות לא נדחית תפלתו [עמ"ש סי' צ' ס"ט] אבל מוסף הואיל וזמנה כל היום יש שמתפללין אותה בבוקר ויש מאחרין [רש"י] וא"כ נראה דהאידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית בהשכמה א"כ אין ליחיד להתפלל שחרית אחר שעה ראשונה שבודאי כבר התפללו הצבור ואעפ"י שהש"ץ או' עדיין פיוטים מ"מ אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללים דהא אפי' הם מתפללים שחרית והוא מוסף לא מקרי בשעה שהצבור ומכ"ש פיוטים'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁰: 'וכן תפלת שחרית של חול אעפ"י שמבקש בה צרכיו ויש לחוש שמא יעיינו במעשיו מ"מ הואיל שמן הסתם יש ציבור אחד שמתפללין בשעה שהוא מתפלל שהרי זמנה בבוקר תקובל תפלתו עם תפלת הרבים שאין הקב"ה מואס בתפלת הרבים לעולם שנאמר הן אל כביר לא ימאס. אבל בתפלת המוסף הואיל וזמנה כל היום ויש מקדימין להתפלל ויש מאחרין יש לו לחוש שמא בשעה שהוא מתפלל אין מתפללין תפלה זו שום צבור בעולם ותדחה תפלתו. ולפיכך יש ליזהר בקיץ שלא להתפלל שחרית של חול בשעה ראשונה דבודאי אין הציבור מתפללין באותה שעה בזמן הזה וכן בחורף לא יאחר לאחר שתי שעות על היום דבודאי כבר התפללו כל המקומות וצריך היחיד ליזהר שלא להתפלל בשעה השלישית'.

מפשטות דבריהם ניתן ללמוד לכאורה שאין צורך בציבור ספציפי להצטרף אליו, אלא שכתבו האחרונים שלכתחילה ראוי שהאדם יכוין את תפלתו למנין הקבוע שלו או מנין מסויים עכ"פ, וכפי שנראה גם מפשטות דברי הגמרא בברכות שהובאה בהלכה הקודמת¹¹, ונפסקה להלכה.

א"כ ראינו שאדם שאינו יכול ללכת להתפלל עם הציבור, הוא צריך עכ"פ להתפלל תפילת העמידה באותו זמן שהציבור מתפלל, את אותה התפלה שהוא מתפלל. [ולכאורה ראוי לכוון את הזמן למנין הקבוע שלו, או עכ"פ מנין מסוים שהוא יודע שמתפלל בשעה זו תפילת העמידה].

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' צ ס"ט ↩

² ע"ז ד, ב ↩

³ ו, א ↩

⁴ או"ח סי' צ חידושים ס"ק כג, וראה שם בביאורים ס"ק ו ↩

⁵ ד, ב ↩

⁶ סי' צ ס"ק יז ↩

⁷ סי' צ ס"י ↩

⁸ סי' תקצ"א ס"ח ↩

⁹ שם ס"ק ט ↩

¹⁰ סי' תקצא סי"ד ↩

¹¹ וראה מ"ש במרומי שדה ברכות ז, ב. 'משמע דבעינן דוקא ציבורא דמתא. דהא א"א שלא יהא ציבור באיזה עיר שמתפללים'. וראה שוע"ר (עם ביאור הרב אלאשוילי) סי' צ ביאורים אות קיח, שצריך לכוון לזמן בית הכנסת שבו מתפלל, (וראה גם פסק"ת סי' צ הערה 148 וש"נ, ושעכ"פ לכתחילה צריך לכוון התפלה למנין מסויים.) ולפ"ז י"ל שדברי המג"א ואדמו"ר הזקן בסי' תקצא, נאמרו במקרה של שעת דחק שאז סומכים על כך שבאופן כללי יש מנינים בעולם, (וע"ד בני הכפרים שאין להם מנין בעירם שיכולים לסמוך על מנין של מקום אחר) ↩

---

[ח] (הלכה 974)

חובת תפלה בצבור

בהלכה מספר 965 ו970 ראינו את דברי הגמרא, וכפי שפירש רש"י וכך נפסקה ההלכה בשו"ע, שההולך בדרך צריך ללכת לפניו עד ארבע מילין, ולחזור אחוריו עד מיל כדי להתפלל במנין.

שאלה: כמה צריך ללכת לצדדים?

תשובה: כתב בברכת אברהם (טריוויש)¹: 'אבל לאחריו פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר, דבשלמא לפניו אין זה טורח כי הוא הולך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים ברחצו במים והתפללו למלכו, אבל לאחריו או לצדדין דכלאחריו דמי, מסתמא דאין זה כי אם בעד הטורח בודאי ולא כדי שלא יעבור כל כך זמן אחר שהגיע זמן המנחה דא"כ מה לי לפניו מה לי לאחריו דהי' ראוי להיות השיעור שוה או שניהם ד' מילין או שניהם פחות ממיל, אלא ודאי לאחריו מיל אינו חוזר משום טירחא יתירתא נגעו בו אשר בזיעת אפו ילך זמנו עד שובו אל האדמה והעפר אשר הי' שם אהלה בתחלה, ועתה העביר זמנו וטרח בער התפלה, ואמר יאמר אל לבו ויחשוב, כי מעפר דוך פלן אתה רצוא ושוב, להתפלל כשר צבא ה' עתה באת פן תהי' כחמת עכשוב, ואם מאותו עפר אתה אל אותו עפר תשוב, אבל לאחריו מיל לא מטרחינן ליה לחזור כזה השיעור לתפלה ..'.

והביאו האליה רבה²: 'ונראה דלצדדין כמלאחריו דמיא, וכ"כ בספר ברכת אברהם דף מ, גם נ"ל ראיה מסי' ע"ט [ס"א] בצואה מצדדיו'³.

וכתב הפרי מגדים⁴: 'וצדדין כלאחריו דמי אליה רבה [ס"ק] י"ט ופשוט הוא'. וכ"פ המשנה ברורה⁵.

★ ★ ★

שאלה: מה דינו של היושב בביתו האם שיעורו ארבע מילין כהולך לפניו, או עד מיל כהולך בדרך לאחריו?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן⁶ בסוגריים: והוא הדין הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה'. ועפי"ז כתב המשנה ברורה⁷: 'והיושב בביתו דינו כמלאחריו ע"כ'.

אלא שיש לעיין בדין זה ובהקדים, שלגבי אדם שרוצה לאכול לחם ואין לו מים, מבואר בשו"ע⁸ שדינו ג"כ שצריך ללכת לפניו ד' מילין ולאחריו מיל.

וכתב המג"א⁹: 'ירושלמי שומרי גנות ופרדסי' כלאחריו דמי ע"ש משמע דאדם היושב בביתו צריך לילך ד' מילין¹⁰ וצ"ע'.

אמנם הפרי מגדים העיר על דברי המגן אברהם: 'מש"כ [המ"א] בירושלמי וצ"ע, עיין סי' צב ס"ד דמשמע דווקא הולך בדרך, לא יושב בביתו, יע"ש'.

וכ"כ למעשה המשנ"ב¹¹: 'והח"א ושארי אחרונים הסכימו דכל היושב בביתו ג"כ אינו מחוייב לטרוח אחר מים אלא פחות ממיל כמו מלאחריו דרק לפניו בדרך שהולך בלא"ה לשם הצריכוהו להמתין עד ד' מילין'.

אלא שאדמו"ר הזקן הכריע שם¹² לגבי נט"י כהבנת המג"א בירושלמי: 'אבל היושב בביתו צריך לילך ד' מילין אם יודע שימצא מים'.

ועפ"י זה הקשה התהלה לדוד¹³ שלכאורה פסקי אדמו"ר הזקן סותרים זה את זה: 'והיינו דדינו כלאחריו, ולכאורה הכי מסתברא ועיין דרישה סו"ס צב ובפרישה סו"ס רלג מבואר כן. אבל בסי' קסג במג"א ס"ק א כתב וז"ל משמע דאדם היושב בביתו צריך לילך ד' מילין וצ"ע עכ"ל, ואי"ה שם יבואר דכן משמע דעת רש"י ז"ל בפסחים מו, א. וכן הרב ז"ל פסק בשם להלכה דצריך לילך ד' מילין ואילו בכאן כתב מיל, וצע"ג'.

באור ההלכה (דאוידאוויטש)¹⁴ כתב ליישב: 'ועלה ברעיוני בעז"ה לחלק בין נט"י לאכילה לבין תפלה, עפמ"ש הריטב"א בפסחים דמ"ש דסגי בד' מילין וא"צ לטרוח יותר היינו באופן שא"א לו להתענות, דאי לא חייב ללכת יותר, דבנט"י החמירו טפי וכמו שמצינו דבעינן כח גברא וכו', עיי"ש. ולפי"ז אפשר דלכך החמירו שם ג"כ דחייב ללכת מביתו ד' מילין. שו"ר בשו"ת שבט הלוי [ח"ט סי' לז] דכתב לחלק בין נט"י לאכילה שהוא בדרגא דקום ועשה, שאוכל בלי נט"י .. ולכן מחמירין ג"כ דצריך ד' מילין אף מביתו, משא"כ לגבי תפלה בציבור שהוא שב ואל תעשה .. אף לגבי ביתו הקילו דסגי במיל, אכן לפמ"ש מהריטב"א מתבאר הטעם לחלק בין נט"י לאכילה לתפלה בפשטות'.

ובמחשבות חיים (שמרלר)¹⁵ כתב: 'ומה שצדד השו"ע הרב להצריך רק מיל בסי' צ' לענין להתפלל בציבור, אולי צירף שם את דעת הרי"ף והרמב"ם ור"ח בפסחים וכן דעת הערוך בתוס', דהא דאמרו ולתפלה הכוונה לרחוץ ידיו להתפלל, וא"כ לא נאמר האי דינא של ד' מיל כלל לענין לענין תפלה בצבור, ע"כ צידד בזה דדי אם נצריך ביושב ביתו שיעור מיל שהוא ממש שיעור תחומו ומקומו ודו"ק, ונתישבה תמיהת התהלה לדוד על סתירת דברי השו"ע הרב'.

> א"כ למעשה לצדדין דינו כלאחריו צריך ללכת עד מיל, וכן היושב בביתו צריך ללכת עד מיל. ובהלכה הבאה נראה כיצד מחשבים את הזמנים למעשה

--------------

---

הערות:

¹ ח"ב מ, א ↩

² סי' צ ס"ק יט ↩

³ וראה שו"ע אדמו"ר הזקן שם סעיפים א-ב, וסי' פא ס"ג ↩

⁴ או"ח א"א סי' צ ס"ק ל ↩

⁵ סי' צ ס"ק נ ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' צ סי"ז ↩

⁷ שם ס"ק נב ↩

⁸ סי' קסג ס"א ↩

⁹ ס"ק א ↩

¹⁰ וביאר המחצית השקל: 'משמע דאדם היושב כו'. דסלקא דעתך אמינא דוקא בהולך בדרך צריך לילך לפניו ד' מילין כיון דבלאו הכי ילך היום או למחר אותן ד' מילין לכך צריך לילך אותן ד' מילין קודם אכילה, משא"כ אדם היושב בביתו דאין שייך לחלק בין לפניו ובין לאחריו דהא אין דעתו להלך כלל, סלקא דעתך דסגי בכל ענין במיל. *אבל מהירושלמי לא משמע כן, דאל"כ למה הוצרך לומר דשומרים סגי להו במיל, והיינו על כרחך מטעם דאי אפשר להם להתרחק ד' מילין מהגן ופרדס, תיפוק ליה דאינו הולך בדרך, אלא על כרחך דגם ביושב בביתו צריך לילך ד' מילין בכל ענין, ולא מיעט הירושלמי רק שומרים'*. (ולהעיר מהמגן גיבורים (אלף המגן שם ס"ק ב) שכתב: 'ומיהו לפמ"ש בשה"ג לעיל סי' ח פירוש הירושלמי אין ראי' ודוק') ↩

¹¹ שם ס"ק ג ↩

¹² ס"א ↩

¹³ סי' צ ס"ק ו ↩

¹⁴ סי' צ חידושים אות יז ↩

¹⁵ או"ח סי' כח ע' עו ↩

---

[ט] (הלכה 986)

חובת תפלה בצבור

בהלכה 970 ראינו שאדם שנמצא בתוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב ללכת להתפלל בעשרה.

שאלה: האם השיעור הוא המרחק עצמו או שיעור של זמן הליכת המרחק הזה?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן¹: 'ההולך בדרך והגיע למלון מבעוד יום ורוצה ללון שם אם יש לפניו עד ד' מילין ועד בכלל מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך ללון שם אם יכול לבא שם בעוד היום גדול [ו]שלא יהא צריך ללכת יחידי אבל יותר מד' מילין לא הטריחוהו (חכמים) ולאחריו צריך לחזור עד מיל ולא עד בכלל כדי להתפלל בעשרה (והוא הדין הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה)'.

ולכאורה מפשטות לשונות הפוסקים שכתבו שיעור מיל וארבע מילין. ולא כתבו כדי הילוך מיל וכדומה, נראה שהשיעור הזה נמדד במרחק המקום ולא בזמן של הילוך מיל. וראה גם שוע"ר עם ביאור הרא"א²: 'כלומר ד' מילין בפועל (בין ברגל בין ברכב), ובמידת ימינו כארבעה ק"מ, ולא שיעור מהלך ד' מילין'.

וכ"כ בשו"ת שבט הלוי³: 'הנה סתימת הפוסקים סי' צ' סט"ז דגם לדידן דאין הולכים ברגל הני ד' מילין דפסחים מ"ו נמדדין במרחק לא בזמן ואינו חייב ללכת יותר מד' מילין, ובנ"ד בודאי אינו חייב דמבואר בפוסקים שם דביושב בביתו דינו כלאחריו דאינו חייב רק עד מיל, וכן מבואר שם סט"ז, דוקא אם אינו צריך ללכת יחידי, והיינו משום חשש סכנה, ומכ"ש בנדון דידן דאיכא באמת חשש סכנה אפילו רחוק דאינו חייב, ומה שכ' כב' שהנשים הולכות לבדן מי יאמר שהם עושות עפה"ת ובמק"א הי' מקום לפנים משורת הדין ללכת למנין, אבל בנדון זה כיון דאיכא חשש סכנה אפילו לפנים משורת הדין לא יעשה, אך ישתדלו מאד שיהיו לכם מנין קבוע בכפר שלכם'.

ובתשובה נוספת⁴ נשאל השבט הלוי שמצינו שלענין נטילת ידים כתב המשנ"ב⁵ בביאור הלכה: 'ומסתברא דכשהוא נוסע בגמלא פרחא [כגון על פאס"ט (=רכבת) וכיו"ב] אין חושבין לפי אורך הדרך אלא לפי חשבון הזמן של הילוך ד' מילין לאדם בינוני שהוא שיעור ע"ב מינוטי"ן'. [וכך גם נראה מדברי אדמו"ר הזקן⁶ לגבי נט"י שתלוי הדבר בזמן]. וז"ל: 'אשר העיר על מה שכתבתי בעניי בשבט הלוי ח"ח סי' י"ט דסתימת פוסקים כמפ' דגם לדידן הני ד' מילין דפסחים מ"ו נמדדים במרחק ולא בזמן, דהיינו שאף הנוסע אינו חייב יותר מד' מילין במרחק לענין תפלה בצבור, וכב' שאל ממש"כ בביאור הלכה או"ח סי' קס"ג דכשהוא נוסע בגמלא פרחא אין חושבין לפי אורך הדרך אלא לפי חשבון הזמן של הילוך ד' מילין שהוא ע"ב מינוטן. הנה אם הי' דעת הגה"צ בעל משנ"ב כן גם לענין תפלה בצבור, וכן בסי' צ"ב לענין מים לתפלה בודאי הי' מתעורר שם לזה, ולא עוד אלא שכ' בא"ר סי' צ"ב בשם תשובת בית יעקב דלענין מים לתפלה אין חילוק בין הולך ברגל לרוכב ע"ג בהמה אעפ"י שפשוט שהרוכב ע"ג בהמה הולך שיעור זה בזמן קצר יותר, לזה אפשר לומר דרק לענין נט"י לסעודה דהוא בדרגא דאיסור בקום ועשה לאכל בלי נטילת ידים אנו חוששים לזה, משא"כ לענין תפלה בצבור דהוא שב וא"ת וגם אינו בטול לגמרי של המצוה, ומכ"ש בנט"י דסי' צ"ב לענין תפלה הניחו הפוסקים את ההלכה על פשוטה שיעור מרחק ד' מילין, ועוד דעיקר סמיכתי בשבט הלוי שם משום דשם הריחוק הי' בגדר סכנת נפשות ממש וע"ע בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סוס"י ק"ג, דעתו דלהלכה משערינן כל השיעורים לפי דרך הטבע ולא לפי התחדשות יע"ש לענין בא ממקום קרוב מונה עמהם דאינו משער לפי הזמן אלא לפי המרחק בטבע ומשמע שם דכ' זה לכלל גם לשאר מקומות'.

מאידך יש שכתבו שבנדו"ד שיעור המרחק שקבעו חכמים אינו למרחק עצמו אלא לטירחה ולעיכוב שיש בכך, ולכן לא מתחשבים במרחק של מיל, אלא בזמן ההילוך של מיל [וכדברי המשנה ברורה הנ"ל לענין נטילת ידים], וא"כ גם אם האדם נמצא בריחוק של יותר ממיל מבית הכנסת, אך יש באפשרותו ליסוע מרחק זה בזמן קצר בכלי תחבורה, חייב לטרוח וליסוע.

וכ"כ בשו"ת אז נדברו⁷: 'תפלת הדרך .. תלוי בשיעור קרקע ולא בזמן⁸ אבל בנידון תפילה ונטילת ידיים לאכילה לא אטרחוהו רבנן אלא טרחא מסויימת וי"ל דבאמצעים שנתחדשו אטרחוהו ככשיעור זמן פרסה'.

וכ"כ בתשובות והנהגות⁹: 'חז"ל החמירו להתפלל בציבור דוקא, שאז תפלה של אדם נשמעת, ומדינא חייבין לילך עד שיעור מיל וכן חייב לנסוע בשיעור זמן מיל להשיג תפלה בציבור והחיוב בנסיעה בזמן בשיעור הילוך מיל היינו מצד הזמן'.

> ולמעשה נראה שבגלל חשיבות התפילה בצבור וכלשון אדמו"ר הזקן: 'שתפלת הציבור אעפ"י שהוא מצוה מדבריהם היא גדולה ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה ה' ברבים' לכן ראוי שגם מי שנמצא במרחק יותר ממיל מבית הכנסת ישתדל ליסוע כשיעור הזמן.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' צ סי"ז ↩

² אות קצג ↩

³ ח"ח סי' יט ↩

⁴ ח"ט סי' לז ↩

⁵ סי' קסג ס"א ↩

⁶ שו"ע סי' קסג ס"א ↩

⁷ ח"ו סי' סו ↩

⁸ שלגבי תפילת הדרך השיעור אינו שיעור ההילוך של פרסה אלא מרחק פרסה, [ראה גם בהלכה 277] כי שם מבואר הטעם 'שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם', ומשמעות הדברים שנקבע לפי מרחק, ולא לפי שיעור הילוך מרחק זה. משא"כ פה שי"ל שהוא תלוי בטירחה. [ואמנם יש שסברו שגם לענין תפלת הדרך הוא שיעור של זמן כמבואר ביביע אומר ח"א סי' יג, וח"ב סי' יד ואכמ"ל] ↩

⁹ ח"א סי' צח ↩

---

[י] (הלכה 987)

חובת תפלה בצבור

שאלה: מה חשיבות ההשכמה לבית הכנסת, והאם זה גם במנחה וערבית?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו². כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי. אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא - אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה: כי מצאי מצא חיים'.

וכן מצינו מעלה זו שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת בתנא דבי אליהו זוטא³: 'אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל, ואומר אל מדת הדין, ישראל משכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ..'. ובתנא דבי אליהו רבה⁴: 'זכור כמה זקנים וזקנות יש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש, מחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד'.

וכתב האורחות חיים⁵: 'ומצוה על כל אדם להיות משכים והולך לבה"כ בכל עת התפלה ולהיות מתפלל עם הצבור כי גדול שכר הזריזים לבא לבהכ"ס כמו שאמרו אקדימו וחשיבו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי'.

הטור⁶ כתב: 'ואמר ריב"ל לבניו אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא פי' השכימו והעריבו לבית הכנסת כי היכי דתוריכו חיי'.

וביאר הפרישה⁷: 'פירוש השכימו והעריבו. (א) רצונו לומר שבבוקר ישכימו ויבואו לבית הכנסת בראשונה והעריבו שתצאו באחרונה, (ב) ויש מפרשים שהשכימו והעריבו רצונו לומר שיכנסו בבית הכנסת בוקר וערב וכן משמע מדקאמר לבי כנישתא ולא קאמר בבי כנישתא וכן נראה כוונת רבינו שכתב השכימו והעריבו לבי כנישתא, (ג) וז"ל רש"י בגמרא ריש דף ח' מקדמי. שחרית: מחשכי. ערבית כלומר מאריכין בבית הכנסת עכ"ל משמע דלא כאחד מהפירושים, ונראה פירוש לפירושו בבוקר אין דרך בני אדם לקום בבוקר השכם לכן הזהירן על הקדימה לקום ומכל שכן שיאחרו לצאת, ובערבית הוא בהיפך שדרך בני אדם למהר לצאת החוצה כיון שכבר חשך עליהם הלילה ובית הכנסת שלהם היה בשדה ולא היו מתפללין מיד אחר זמן מנחה לכך הזהירן על היציאה ומכל שכן על הכניסה שיקדימו להיות ראשונים וק"ל'.

וכתב בסדר היום⁸: 'ונ"ל שגדול שכר המקדים בערב מן המשכים בבקר, מפני שבבקר אין לו שום עסק מו"מ ומלאכה לעשות ואין לו דרך אחר אלא לבא לבהכ"נ ולהתחנן לפני אלהיו ית' אבל בערב שהוא עסוק במלאכתו וצריך לגמור עניניו וכל חפציו ומניח הכל ובא לביהכנ"ס לבקש חפצי שמים שכרו גדול כפול ומכופל ובפרט אם הקדים לבא משקיעת החמה ואילך והוא בביהכנ"ס יחידי מצפה ומקוה שיבאו העם להתפלל שהוא חשוב בעיני המלך הרבה מאד וגבור יקרא לו אחר שכבש את יצרו לבטל עצמו מכל עסק ורץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים והוא יתברך ישלם לו שכרו בעה"ז ובעה"ב ובזה יאריך ימיו ושנותיו כמו שמצינו בצוואת ר"י את בניו קדימו וחשיכו בבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי. וכן המאמר הזה אפשר לדקדק כי הקדמת הערב הוא העיקרי כד"א אקדימו ואחשיכו והוא על הקדמת הערב בלבד ולא אמר אקדימו על השכמ' הבקר ואחשיכו על הערב דא"כ מה ענין אחשיכו לבד על הערב והלא כל העולם מחשיכין להתפלל תפלת ערבית ומה היתה הצוואה יתירה על כל אדם והלא אין נמנעים מכך כל העולם אלא ודאי הצוואה היתה שיקדימו לכל אדם וימנו מי' ראשונים וא"כ היה לו לומר אקדימו בצפרא וברמשא כי וכו', ומדלא הזכיר הקדמת הבקר נראה שההקדמה חוזר לערב, והענין א' הוא ולא קאי אבקר וערב אלא אערב לחודיה ומכ"ש בבקר ולא הוצרך להזהירם עליו. אבל אפ"ל דלעולם הם ב' ענינים ואקדימו קאי אבקר ואחשיכו קאי אערב ושייך לומר ל' הקדמה אבקר כי עדיין לא נכנס אדם שם וכל הלילה סגור וצוה אותם וזרזם ע"ז שיהי' הם הקודמין לכל אדם בערב אבל לא שייך לשון הקדמה עיקרית כיון שכבר באו אנשים ונכנסו שם כל היום אבל לשון אחשיכו שייך שיקוו שם לחשך ולא יקדים החשך לביאתם לביהכנ"ס. עוד אפ"ל דאקדימו ואחשיכו על שניהם כא' אמר דאפילו על הקדמת הבקר שייך אחשיכו משום דצריך לבא בעוד שהחשך בעולם קודם אור הבקר. ולא אמר אחשיכו לבד משום דתפלת ערבי' צריך הקדמה קודם החשך ולא סגו בהחשכה לבד ויהיה פירוש הדברים כך בבקר אקדימו בענין שתחשיכו שיהיה קודם אור הבקר. ובערב אקדימו בענין שתחשיכו אתם אחר הקדמתכם ולא שכבר הוא חשך וכל עניין נדרש כפי ענינו כשהחשך מוקדם לאור ההקדמה הוא החשך וכשהחשך מאוחר ההקדמה היא קודם החשך ולעולם הוא נמצא בשתי החשיכות וזה הטעם הוא יותר צודק מפני שנמצא שמצווה על הב' ענינים ולא על הא' לבדו ועל הענין שכתבתי הטעם הראשון מספיק: עוד טעם אחר שראוי להזהר בהקדמת תפלת ערבית מפני שתחלת היום הוא הערב שיכנס היום שימצא בביהכ"ס מודה ומשבח לאדון הכל יתברך ויעיד עליו אותו היום איך הוא עבד נאמן ליוצר בראשית יתברך ועובד מאהבה ובנפש חפצה ושוקד על דלתותיו יום יום ר"ל שתופס מיום זה ומיום זה ושמניח כל עסקיו וכל חפציו ובא לו לגמור ולקיים חפצי שמים ודאי שכרו גדול ועבודה גדולה עבודתו'.

> א"כ מבואר בסדר היום שדין ההשכמה לבית הכנסת נוגע עוד יותר בתפלת הערב מבתפלת השחר.

להלכה כתב אדמו"ר הזקן⁹: 'וכל המשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לאריכת ימים שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' וכתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים וגו''.

> א"כ ראינו שצריך להשכים ולהעריב לבית הכנסת, הן בתפלת שחרית והן בתפלת מנחה וערבית, בהלכה הבאה נראה את החשיבות להיות מעשרה הראשונים.

---

הערות:

¹ ח, א ↩

² ראה מהרש"א בח"א שם ↩

³ פרשה כב ↩

⁴ פרשה יח ↩

⁵ דיני בית הכנסת אות כז ↩

⁶ או"ח סי' צ ↩

⁷ ס"ק יח ↩

⁸ סדר תפלת מנחה ↩

⁹ שו"ע או"ח שם סי"ב ↩

---

[יא] (הלכה 988)

חובת תפלה בצבור

שאלה: האם יש ענין להשתדל להיות מהעשרה הראשונים?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'ואמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו - קבל עליו שכר כולם. שכר כולם, סלקא דעתך? אלא אימא: נותנין לו שכר כנגד כולם'.

וכתבו תלמידי רבינו יונה²: 'כלומר כל אחד ואחד מעשרה הראשונים נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריהם וטעם הדבר מפני שהשכינה שורה בבהכ"נ כשיש שם צבור דכתיב אלהים נצב בעדת אל'.

וכתב המהרש"א³: 'לדכל בי עשרה שכינתא שריא והם י' הראשונים שהביאו השכינה לבהכ"נ והבאים אח"כ אינן עושין כלום בזה רק מה שמתפללין עם הי' שהביאו השכינה לשם וק"ל'.

אמנם כתב הרמ"ע מפאנו⁴: 'על דרך הנמנה מעשרה ראשונים שנוטל שכר כל הבאים אחריו לא לגרוע חלקם, אלא שכלם זוכים על ידו נמצא הוא נוטל שכר כולם ונתנו להם ונשאר לו כנגד כלם כי האחרים נוטלים ממנו והוא אינו חסר והא והא איתא כמו שנזכיר לקמן'.

בדברי תלמידי רבינו יונה מבואר שהעשרה הראשונים שוים ביניהם ואין עדיפות לראשון על השני, אמנם המעדני יום טוב⁵ כתב: 'אבל לי היה נראה דודאי דכל הקודם זכה יותר וה"פ שאפילו מאה באין אחריו הוא נוטל שכר כל הבאים אחריו ואם הוא הראשון מעשרה נוטל שכר התשעה המנויים עמו וכל הבאים אחריהם והשני נוטל שכר הח' והבאים אחריהם ועל דרך זו כל העשרה, ובקצור כתב כנגד כל הבאים אחר העשרה זה כפי' תלמידי הר"י ז"ל, אבל בטור כתב כלשון הגמרא כנגד כולם'.

בזהר פרשת נשא⁶ כתוב: 'ושכינתא אקדימת לבי כנישתא זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא והא אתמר והא בעיא דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתו פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קוב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי הדא הוא דכתיב הוא עשך ויכוננך (חסר וזה הוא), ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא וישתלים מה דישתלים, ולבתר דאתתקן כלא ובמה היא תיקונא דכלא כמה דאת אמר ברב עם הדרת מלך ועל דא עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות קוב"ה קארי מדוע באתי ואין איש מאי ואין איש דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא דכד גופא לא אשתלים אין איש ובגין כך ואין איש דייקא ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש [=השכינה מקדימה להגיע לביהכנ"ס, וזכאי אותו אדם שהוא מהעשרה הראשונים שבביהכנ"ס, מכיון שבהם נשלם מה שנשלם, והם מתקדשים בתחילה עם השכינה כפי שלמדנו, וצריך שהעשרה ימצאו ויבואו ביחד ולא בהפסקות, כדי שלא תתעכב שלימות איברי השכינה, שהרי את האדם הקב"ה עשה בבת אחת והתקין את כל איבריו ביחד, כמ"ש הוא עשך ויכוננך, בא ותראה כיון שהאדם נשלם בכל איבריו כמו שצריך, כך ג"כ כיון שהשכינה מקדימה להגיע לביהכנ"ס צריך שימצאו שם עשרה ביחד ויושלם מה שצריך להיות מושלם, ואח"כ נתקן הכל, כמ"ש ברוב עם הדרת מלך, ולכן כל אלו שבאים אח"כ הם כבר תיקון הגוף (כלומר הם כבר רק הפרטים), ובאם מקדימה השכינה, והאנשים לא הגיעו יחד כראוי, אז הקב"ה קורא מדוע באתי ואין איש, מה הכוונה אין איש? שלא תיקנו את כל האיברים, ולא נשלם הגוף, כיון שהגוף לא נשלם, זה נחשב שאין איש ולכן נאמר ואין איש, בא ותראה בשעה שהגוף כן הושלם למטה הקדושה העליונה מגיעה ושורה בגוף הזה, ונעשית למטה מרכבה עליונה כמו למעלה ממש]'.

ובכתבי האריז"ל בשער הכוונות בתחילתו כתוב: 'הא דאמרינן מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ, צריך שאחר שיבא לבה"כ אחד מעשרה ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם, לא כאותם הנוהגים להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ זה ואח"כ חוזרים והולכים להתפלל בבהכ"נ אחרת שלא היו שם מעשרה ראשונים, טעות הוא בידם ולא תחשב למצוה כלל. ראיתי למורי ז"ל שלא היה נוהג להיות מעשרה ראשונים ואמר לי הטעם מפני שהוא היה חולני והיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו, ועוד סיבה אחרת כדי שאח"כ ילבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטר ומעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת והיה מוכרח לעשות כן ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא, והי' ראשונים היו מקדימין לביהכ"נ באשמורת טרם אור היום ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו לסיבות אלו'.

להלכה כתב המחבר⁷: 'ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם היו"ד הראשונים'.

וכתב העטרת זקנים⁸: 'ולעולם ישתדל אדם להקדים לביהכנ"ס אפילו אם לא יהיה מעשרה ראשונים שכל המקדים הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה ואחרונים יונקים מענפי ענפים ויש מאנשי מעשה שנוהגים שאותו היום שאינם הולכים להיות מעשרה ראשונים מתענים, ומכאן תדין עליך איזה קנס (תוצאות חיים ח, ב) וילך לבית הכנסת'.

המגן אברהם⁹ הביא את דברי הזהר והאריז"ל: 'שימנה עם הי' הראשונים. ודוקא שיתפלל שם עמהם, והאר"י לא היה אחד מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבה"כ וזה א"א קודם היום [הכוונות] עמ"ש סי' כ"ה. ובזוהר אי' בנשא ע' רל"ט שיתאספו י' ויבואו ביחד לבית הכנסת'.

וכתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה מעשרה ראשונים והוא שיתפלל שם עמהם שאפילו מאה באין אחריו נותנים לו שכר כנגד כולם. וטוב שיאספו עשרה ויבואו ביחד לבית הכנסת'.

הבן איש חי¹¹ כתב: 'וכשם שמצוה להיות מיו"ד ראשונים בשחרית, כן מצוה ג"כ במנחה ומעריב'.

> א"כ ראינו שצריך להשתדל להיות מעשרה הראשונים, וטוב שיתאספו כל העשרה יחדיו

---

הערות:

¹ מז, ב ↩

² ברכות ד, א מדפי הרי"ף ↩

³ ברכות מז, ב שם בח"א ↩

⁴ עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב פי"ד ↩

⁵ ברכות פ"א סי' ז אות י ↩

⁶ קכו, א ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' צ סי"ד ↩

⁸ שם אות ח ↩

⁹ שם ס"ק כח ↩

¹⁰ שו"ע או"ח שם סט"ו ↩

¹¹ ש"א מקץ ס"א. וראה ג"כ כה"ח סי' צ אות צט ↩

---

[יב] (הלכה 990)

חובת תפלה בצבור

שאלה: האם מותר להתפלל לפני הציבור? (1)

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף. למחר כי אתא, בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף. אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפרקא? אמר ליה: דהוה חליש לבאי ולא מצינא. אמר ליה: אמאי לא טעמת מידי ואתי .. אמר ליה: ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור? - אמר ליה: לאו אתמר עלה: אמר רבי אבא: בצבור שנו'.

וכתב רש"י: 'בצבור שנו - אם הוא בבית הכנסת עם הצבור, לא יקדים להתפלל'.

ובטעם הדבר שדין זה נוהג דוקא במתפלל בבית כנסת מצאנו כמה ביאורים בראשונים:

א) תלמידי רבינו יונה² [וכ"כ הריטב"א שם] כתבו: 'ובצבור שנו כלומר כשעומד בבהכ"נ אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הצבור שתפלת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום אלא אם רואה שהשעה עוברת ואין הצבור מתפללין מתפלל הוא בפני עצמו'.

ב) רבינו יהונתן מלוניל³ כתב: 'ובצבור שנו, דכיון שהוא עומד בבית הכנסת ויקדים תפלתו לתפלת צבור ויעמוד בטל בעוד שהציבור מתפללין, יביא עצמו לידי חשד וחלול השם'.

ג) אורחות חיים⁴: 'ואסור להקדים תפלתו לתפלת צבור. וכתב הר"ש ז"ל ה"מ בבה"כ לפי שהוא כמבזה את הצבור אבל חוץ לבה"כ לא אמרו אבל אמרו אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור ע"כ. וה"מ שלא תהא שעה עוברת אבל אם השעה עוברת ורוצה להתפלל תפלה בעונתה שרי'⁵.

וכתב הרמב"ם⁶: 'אסור לו למתפלל בציבור שיקדים תפלתו לתפלת הציבור'.

וכ"כ הטור⁷: 'ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור ובצבור שנו'. ובסי' תרכ כתב: 'וא"א הרא"ש ז"ל כשהיה רואה שהיו מתאחרין היה מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה'.

להלכה כתב המחבר⁸: 'כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע"ל סימן מ"ח'.

★ ★ ★

שאלה: במקרה שנאלץ להקדים את תפילתו לציבור האם עדיף מלכתחילה להתפלל בבית, או בבית הכנסת?

תשובה: כתב בשו"ת יד אליהו⁹: 'נלע"ד פשוט דמצוה יותר להתפלל בביתו ביחיד משיתפלל בבה"כ קודם תפלת הצבור אם הצבור שם בבה"כ ועוסקים בשארי דברים כגון באמירות תהלים או ש"ל דזה אסור להתפלל שם מצד דינא דגמ' וכאשר אבאר בע"ה דא' בפ"ד דברכות דף כח ע"ב וז"ל ר"א חליש ולא אתא לפרקא דרב יוסף כו' א"ל דהוה חליש לבאי ולא מצינא א"ל אמאי לא טעמת מידי ואתית א"ל לא ס"ל הא דאר"ה אסור לטעום כלום קודם שיתפלל תפלת מוספין: איבעי לי' למר לצלויי צלותא ביחיד א"ל ולא ס"ל הא דאר"י אסור לו לאדם להקדים תפלתו לתפלת הצבור א"ל לאו אתמר עלה אר"א בצבור שנו פרש"י בצבור שנו אם הוא בבה"כ עם הצבור לא יקדים להתפלל וכן פסקו הפוסקים, והרי לפניך אף דיש לו קצת אונס דאז דווקא מותר לו להתפלל ביחיד ובלא אונס פשיטא דאסור להתפלל יחידי אלא דהי' לו אונס דחליש לבו ומ"ה הי' לו רשות להתפלל יחיד אך דסבר אעפ"כ אסור להקדים קודם תפלת הצבור ולא מהני לזה אונס .. נמצא מפורש דהמתפלל יחידי קודם הצבור צריך להתפלל בתוך ביתו וכ"מ מדברי הר"ן מ"ש בב"י בסי' קי"ד דאפילו מחמת האונס אי"ל להתפלל בצבור ע"ש .. ונלע"ד דאם גלוי לכל ונראה שמחמת האונס מתפלל ביחידי ומקדים תפלתו לתפלת הצבור דמותר לו להתפלל בבה"כ עם הצבור ומצוה יותר משיתפלל בביתו אם ידוע מאנסו ולא שייך טעמא דכתיבנא והארכתי קצת אף שהוא פשוט על שראיתי זה בעיני קצת כמו דבר תמוה ואינם נוהגים כן בעו"ה וי"ל בידם'.

ועד"ז כתב המאמר מרדכי¹⁰ כתב: 'מבואר בש"ס ופוסקים דדוקא כשהוא בבה"כ עם הצבור אסור לו להקדים תפילתו לתפיל' הציבור ואיסורא רבא איכא במילתא ולא הוזכר בזה היתרא בש"ס ופוסקים אפי' במקום אונס אלא מחמת שעה עוברת כמ"ש כאן מרן ז"ל בש"ע. ולכן נראה ברור דמי שצריך לו לצאת לדרך ויודע שלא יוכל להתפלל עם הציבור מפני שמאחרים התפילה קצת והוא אינו יכול להמתין לא ילך לבה"כ להתפלל שם בעוד שהציבור אומרים תחינות או זמירות וכן משמע לי מסוגיית הש"ס דף כ"ח ע"ב דגרסינן התם רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דר"י למחר כי אתא וכו' א"ל איבעי ליה למר לצלויי תפילה דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי א"ל ולא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפילתו לתפילת הציבור א"ל ולאו אתמר עלה אר"א ובציבור שנו ע"כ. הרי מבואר דאעפ"י דרב אויא חלש והיה צורך בדבר להקדים תפילתו אפ"ה היה אסור אם היה מתפלל שם בב"הכ וממילא ה"ה הכא אין לו לילך לב"הכ להקדים תפילתו. שוב מצאתי בב"ח בהדי' כדברי¹¹ והנאני, והעולם אינם נזהרים בזה ואדרבה מחשבין זה למצוה לילך ולהתפלל בבה"כ בהיותו מקום מיוחד לתפלה ועוד לענות איזה קדישים ואינו נכון דמוטב שלא לעשות מצוה ושלא לעשות איסור מלעשות מצוה הבאה בעבירה, ומיהו יש ללמוד עליהם זכות דהא טעמא דאיסורא משום דאיכא זילותא דצבורא וכמבואר בס"ק י"ד ואלו המקומות שאנו מתי מספר וכשאדם הולך לדרך כמעט ידוע לכולם ליכא זילותא ודוחק. וכן נהגתי בעצמי כשהוכרחתי להקדים תפילתי לתפלת הצבור ומצלינא היכא דגריסנא ועמ"ש לקמן'.

> א"כ ראינו שאסור להתפלל בבית הכנסת לפני תפלת הצבור, אא"כ זמן התפילה עובר. בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בזה, ואת דברי אדמו"ר הזקן.

---

הערות:

¹ כח, ב ↩

² יט, א מדפי הרי"ף ↩

³ יט, א מדפי הרי"ף ↩

⁴ הל' תפלה אות סט ↩

⁵ וראה ג"כ שו"ת יד אליהו סי' ז ↩

⁶ הל' תפילה פ"י הט"ז ↩

⁷ או"ח סי' צ ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' צ ס"י ↩

⁹ נסמן בהערה 5 ↩

¹⁰ ס"ק יג ↩

¹¹ לכאורה כוונתו למ"ש הב"ח שם: 'אלא דאם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבית הכנסת ויתפלל בביתו', כלומר מכך שהב"ח סבר שבמקרה שנאלץ להתפלל לפני הציבור עליו לצאת מבית הכנסת (בהלכה הבאה נרחיב בפרט זה), מוכח שזה איסור גמור שמצדיק תפלה מחוץ לבית הכנסת ↩

---

[יג] (הלכה 991)

חובת תפלה בצבור

בהלכה הקודמת ראינו שאסור להתפלל בביהכנ"ס לפני הציבור, אא"כ יעבור זמן התפילה כשימתין לציבור.

שאלה: האם האיסור הוא רק כאשר מתפללים בתוך הביהכ"ס, או שגם אסור לצאת מהביהכ"ס, להתפלל בבית? (2)

תשובה: כתב הריב"ש¹: 'עוד שאלת על מה שמחית במקדימין תפלתן לתפלת הצבור בעת שאומרים הקרובץ ומתפללין ביחיד. שהרי אמרו בגמ' בצבור שנו אא"כ היתה שעת קריאת שמע עוברת. תשובה שורת הדין עשית, שכך העלו בברכות. וכן ראיתי לרב רבינו נסים ז"ל שלא היה אומר קרובץ עם הצבור בברכות של ק"ש שלא להפסיק והיה שותק, ועם כ"ז לא היה יוצא, להקדים תפלתו לתפלת צבור. אמנם עם היות שהי' מחמיר לעצמו לא הי' מוחה ברבים שעושין כן ואם הוא דבר אסור. שדברים אלו וכיו"ב הם מצות שאדם דש בעקביו ואין הדור דומה יפה לשמוע לקול מוכיח. וג"כ בברכות של ק"ש רבים מפסיקין לדבר בדברי הבאי בביהכנ"ס זה עם זה ודרשתי להם פעמים והגדתי להם האסור ולא נמנעו. ומצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע כי הורגלו בהם ונעשה להם כהיתר'.

> א"כ הריב"ש הזכיר שרבו הר"ן לא היה יוצא להקדים תפילתו, אלא היה ממתין, [ולקמן נדון בדבריו].

אך הב"ח² כתב לגבי מי שמוכרח לצאת: 'פירוש כשאינו מתפלל בביהכנ"ס אלא דמתפלל בביתו אין בו איסור אבל כשהוא בביהכנ"ס עם הציבור ומקדים תפילתו לתפילת ציבור איכא איסורא, אלא דאם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבית הכנסת ויתפלל בביתו'.

מאידך המגן אברהם³ כתב עפ"י דברי הריב"ש שאיסור הקדמת התפילה הוא גם על היוצא מביהכנ"ס וז"ל: 'אסור לו להקדים. אפילו רוצה לצאת חוץ לבה"כ [ריב"ש סי' ע"ה]'.

המאמר מרדכי⁴ השיג על המג"א: 'ומשמע מפשיטות דבריו דאפי' יוצא ומתפלל חוץ לבה"כ יש בו איסורא דמקדים תפלתו לתפלת הצבור האמור כאן, אבל לפק"ד א"א לומר כן .. לכן נלפק"ד דמ"ש הריב"ש אפי' יוצא חוץ אינו ר"ל דאפי' ביוצא חוץ איכא איסור זה, אלא כוונתו לומר דאעפ"י שאינו עובר משום זה בצאתו לחוץ מ"מ לאו שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הציבור דמצוה גדולה היא להתפלל עם הציבור ועוד שאינו מתפלל בבה"כ שהוא מקום המיוחד והמקודש לתפלה .. ולא כיוון לומר שיהא בו איסור דמקדים תפלתו האמור כאן אלא מן הטעמים שכתבנו הוא וזה מילתא דפשיטא הוא אבל אם היה צורך בדבר בגוונא דמותר להתפלל בביתו ה"נ היה מותר אם היה כבר בצבור ויוצא לחוץ ואינו מתפלל שם'.

וכ"כ המשנ"ב⁵: 'ואפילו רוצה לצאת חוץ לבהכ"נ כ"כ המ"א בשם הריב"ש, אבל בספר מאמר מרדכי כתב דאין מדברי הריב"ש ראיה ומסיק דאין בו איסור דמקדים תפלתו אלא דלאו שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור'.

אך להלכה אדמו"ר הזקן⁶ פסק כהמג"א⁷: 'מי שבא לביהכנ"ס אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור בין בביהכנ"ס, בין שרוצה לצאת חוץ לביהכנ"ס אלא ימתין כדי להתפלל עם הצבור שתפלת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום אלא א"כ רואה שזמן התפלה עובר ואין הצבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת מתפלל הוא בפני עצמו כדי להתפלל בעונתה אבל אם אין זמן תפלה עובר ואעפ"י שהם מאריכים בפיוטים לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור בשביל כך אלא ינהוג כמ"ש סי' ס"ח'.

★ ★ ★

שאלה: בהלכה מספר 990 ראינו שלמרות שרב אויא היה חלש, אעפ"כ הוא לא רצה להקדים תפילתו לתפילת הציבור, האם זה נאמר לגבי כל חולה?

תשובה: כתב הראבי"ה⁸ והובא ברא"ש⁹ לגבי הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם: 'גרסינן בירושלמי ר' חגי בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור ר' סימון בשם ריב"ל בשליח ציבור הדבר תלוי [וכו'] הדא דתימר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור (ונ"ל דהכי פירשו לצלותא) בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור. ונ"ל דהכי פירושו דאסור ליחיד שיקדים תפלתו לתפלות הציבור כגון שהוא חולה אסור להזכיר קודם שיזכיר שליח ציבור בין בלחש בין בקול רם ..'.

וביאר הב"ח¹⁰ דבריו: 'ולפי שבשאר ימות השנה נמי אסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור להכי אמר דהכא מיירי אפילו הוא חולה או אנוס דבשאר ימות השנה רשאי להקדים תפילתו לתפילת הציבור אבל הכא אסור להקדים לפי שאסור להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור'.

וכתב המגן אברהם¹¹: 'איתא בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור, ובביהכנ"ס אף זה אסור, ועסי' קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס, אף בביהכנ"ס שרי כ"כ הב"ח שם דלא כב"י'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'ואם הוא חולה או אנוס, אונס אחר שא"א לו להמתין על הצבור יכול להקדים תפלתו אפילו בביהכנ"ס, אבל אם אינו חולה אלא שחלש לבו וצריך לאכול אינו רשאי להקדים אלא כשהוא בביתו (שלא בא כלל לביהכנ"ס, אבל אם בא אסור אפילו רוצה לצאת חוץ לביהכנ"ס ולהתפלל קודם הצבור)'¹².

> א"כ למעשה: 1) במקרה ואדם נמצא כבר בבית הכנסת, אסור לו לצאת החוצה כדי להקדים תפילתו. 2) רק לחולה ממש או במצב של אונס התירו להקדים תפילתו אפילו בביהכנ"ס¹³, משא"כ מי שרק חלש וצריך לאכול אינו רשאי להקדים תפילתו.

---

הערות:

¹ שו"ת סי' עה ↩

² או"ח סי' צ ↩

³ סי' צ ס"ק כ ↩

⁴ ס"ק יד ↩

⁵ או"ח שם ס"ק לה, וראה גם בס"ק לד שהביא דברי הב'ח ↩

⁶ או"ח שם סי"א ↩

⁷ וראה בפסקי תשובות סי' צ הע' 198 שכתב שמחלוקת זו תלויה בטעמי האיסור שנתבארו בהלכה הקודמת: 'ואפשר דלשיטתי' אזיל דמביא טעם האיסור להקדים תפלתו לציבור בשם רבינו יונה דתפלת רבים רצויה יותר לפני המקום, ולכן כשכבר נמצא עם הציבור אסור לו להפסיד מעלה זו, ואפילו יוצא לחוץ, משא"כ לטעם האורחות חיים המובא במשנ"ב דהאיסור משום שנראה כמבזה את הציבור, אינו אלא כשנמצא בתוך הציבור' ↩

⁸ הל' תענית סי' תתמד ↩

⁹ תענית פ"א סי' ב ↩

¹⁰ או"ח סי' קיד ↩

¹¹ או"ח סי' צ ס"ק כא ↩

¹² וראה ג"כ סי' קיד ס"א: 'מי שהוא חולה או אנוס שמותר לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור אפילו בביהכנ"ס בשאר ימות השנה כמשנ"ת בסי' צ' ↩

¹³ בפסק"ת שם אות טז כתב בהיתר של חולה ואנוס, שההיתר הוא: *כשניכר לציבור חליו או אונסו וסיבת הקדמתו, אבל אם אין ניכר לציבור מדוע מקדים .. אין רשאי להקדים תפלתו לתפלת הציבור אא"כ יצא מהיכל ביהכ"נ וילך למקום שאין הציבור רואים אותו'*. אך בדברי אדמו"ר הזקן לא כתב שהוא דווקא בניכר האונס לציבור, וי"ל שבכאלו מצבים מלכתחילה לא אסרו, ולא רק בגלל שניכר. [ובפרט שכנ"ל לדעת המ"א ואדמו"ר הזקן אם כבר בא לביהכנ"ס לא יועיל להוריד האיסור לצאת ולהתפלל בביתו, וע"כ באונס מותר לו להתפלל גם בביכהנ"ס] ↩

---

[יד] (הלכה 992)

חובת תפלה בצבור

בהלכה הקודמת ראינו את הדעות השונות, אם האיסור להקדים התפלה לפני הציבור הוא גם ליוצא מבית הכנסת. ובהלכה 990 ראינו שבמקרה ותפילת הציבור מתאחרת והוא רואה שהם יתפללו אחרי הזמן, מותר להתפלל לפני הציבור.

שאלה: האם אדם זה שרוצה להקדים להתפלל לפני שעובר הזמן יכול להתפלל בציבור בבית הכנסת או שעליו לכתחילה למהר ולצאת מבית הכנסת?

תשובה: הבית יוסף¹ דן בשאלה זו: 'ורבינו כתב בסימן תר"ך שהרא"ש כשהיה רואה שהיו מתאחרין ביום הכפורים היה מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה ואעפ"י שאין בדבריו הכרע אם היה מתפלל בציבור או שלא בציבור, נלמוד מדברי ה"ר יונה דאפילו בציבור שרי'.

> א"כ הב"י הסתפק בדעת הרא"ש, אך הכריע מדברי הרבינו יונה שרשאי להתפלל בבית כנסת

אמנם הב"ח² כתב: 'פירוש כשאינו מתפלל בבית הכנסת אלא דמתפלל בביתו אין בו איסור, אבל כשהוא בבית הכנסת עם הציבור ומקדים תפילתו לתפילת ציבור איכא איסורא, אלא דאם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבית הכנסת ויתפלל בביתו. מיהו כתב ה"ר יונה דאם ממהר להקדים תפילתו בציבור לפי שרואה שהשעה עוברת שרי, דאם ילך לביתו להתפלל שם איכא לחוש שהשעה עוברת בשעת הליכה ופשוט הוא דזה שרי, וכן נהג הרא"ש כדכתב רבינו בסימן תר"ך. ומדברי ב"י נראה דמסתפק בזה להרא"ש, ואין כאן ספק אלא ודאי דאם איכא חששא פן תהיה השעה עוברת בשעת הליכה יתפלל, ואי ליכא חששא שתהא עוברת בשעת הליכה אסור לו להתפלל בציבור'.

> כלומר לדעת הב"ח [אין מה להסתפק בדעת הרא"ש, ואין מחלוקת בינו לבין הרבינו יונה, ובודאי ש]לכתחילה צריך לצאת מהבית כנסת, אא"כ מדובר במקרה שאם ילך הוא יאחר בעצמו את זמן תפלה.

וכ"כ תלמידו העטרת זקנים³ בשם זקנו⁴: 'וטוב שיצא מבית הכנסת כשמקדים את תפלתו לתפלת הצבור לאיזה סיבה אם אין טורח לצאת (אדוני מורי זקני)'.

אך המגן אברהם⁵ כתב: 'השעה עוברת. דהיינו שהזמן קצר כל כך שבעוד שיהלך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד [ב"ח], ולשון תלמידי רבינו יונה לא משמע כן אלא אפי' בביהכנ"ס שרי'.

> א"כ המג"א כתב כדברי הב"י עפ"י דברי תלמידי רבינו יונה שיכול להתפלל בבית הכנסת⁶.

והסכים עמו האליה רבה⁷, וז"ל: 'הב"ח, ועולת תמיד הביאו לשון רבינו יונה אם רואה ששעה עוברת דאם ילך לביתו להתפלל שם, איכא לחוש ששעה עוברת בשעת הליכה, שרי, ולכך פסקו דאם יש זמן לילך לביתו ילך לביתו דווקא. ותמיהני דלשון רבינו יונה פ' תפלת השחר אינו כן אלא ז"ל, אם רואה ששעה עוברת ואין הצבור מתפללין מתפלל בפני עצמו עכ"ל, משמע דאף שאפשר לילך לביתו מ"מ מתפלל בביהכנ"ס, דכיון ששעה עוברת א"צ להמתין על הציבור אפילו בביהכנ"ס, וכ"כ מג"א, וכן משמע בב"י ולבוש'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁸: 'אע"פ שמי שתש כחו ואינו יכול לבא לבית הכנסת יש לו לכוין ולהתפלל בשעה שהצבור מתפללים מ"מ זה אינו אלא למצוה מן המובחר לפי שהוא עת רצון אבל אם בא להקדים תפלתו לתפלת הצבור אין בזה איסור מן הדין לפיכך אם חלש לבו וקשה עליו להמתין מלאכול עד אחר גמר תפלת הצבור מותר להקדים תפלתו בביתו כדי לאכול מיד. אבל מי שבא לביהכנ"ס אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור בין בביהכנ"ס בין שרוצה לצאת חוץ לביהכנ"ס אלא ימתין כדי להתפלל עם הצבור שתפלת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום אא"כ רואה שזמן התפלה עובר ואין הצבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת מתפלל הוא בפני עצמו כדי להתפלל בעונתה אבל אם אין זמן תפלה עובר ואע"פ שהם מאריכים בפיוטים לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור בשביל כך אלא ינהוג כמ"ש סי' ס"ח. ואם הוא חולה או אנוס אונס אחר שאי אפשר לו להמתין על הצבור יכול להקדים תפלתו אפילו בביהכנ"ס אבל אם אינו חולה אלא שחלש לבו וצריך לאכול אינו רשאי להקדים אלא כשהוא בביתו (שלא בא כלל לביהכנ"ס אבל אם בא אסור אפילו רוצה לצאת חוץ לביהכנ"ס ולהתפלל קודם הצבור)'.

ולכאורה מפשטות דברי אדמו"ר הזקן שלא כתב לחלק אם יכול להספיק לצאת לפני שהזמן עובר, נראה שנקט כדברי המג"א והא"ר שיכול להתפלל בבית הכנסת.

> א"כ ראינו שכאשר הותר לאדם להתפלל לפני הציבור בגלל שהציבור מאחרים התפילה לאחר זמנה מותר לו להתפלל בציבור בבית הכנסת

---

הערות:

¹ או"ח סי' צ ↩

² או"ח שם ↩

³ סי' צ ס"ק ה ↩

⁴ הגאון מהרר"ל רופא ז"ל מק"ק וינא ↩

⁵ שם ס"ק כא ↩

⁶ והדברים מבוארים עפ"י דבריו (ודברי אדמו"ר הזקן) שהובאו בהלכה קודמת שגם היציאה מביהכנ"ס נאסרה, וע"כ כשהותר להתפלל לפני הציבור י"ל שהותר גם בתוך הציבור בביהכנ"ס ↩

⁷ שם ס"ק יא ↩

⁸ או"ח שם סי"א ↩

---

[יד] (הלכה 1002)

חובת תפלה בצבור

שאלה: האם מותר לוותר על מנין ולא להגיע לבית הכנסת לצורך כוונה בתפילה?

תשובה: כתב הרדב"ז¹: 'גרסינן בפ' אין עומדין. אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס ותו גרסינן ר' חנינא ביומא דריתחא לא הוה מצלי פי' ביום שהיה כועס. תו גרסינן כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. תו גרסינן שמואל לא הוה מתפלל בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שהיה טורדו ומונעו מלהתכוין. למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כוונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הצבור אין תפלתם רצויה ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתם וכ"ש אם מכעיסין אותו על פניו תמיד וכ"ש אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל ואי לאו דמיסתפינא הוה אמינא דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם שיתפלל אלא במקום שלבו חפץ. כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כעין שאמרו בנבואה'.

> א"כ הרדב"ז הביא את דברי חז"ל בחשיבות תפלה מתוך ישוב הדעת, ושלא יתפלל אדם במקום שמבטל כוונתו, וכתב שאי לאו דמסתפינא, היה אומר שעדיף להתפלל ביחידות מאשר להתפלל במקום שיש בו כעס.

וכעין זה מצינו בדברי הפרישה², שהראשונים הביאו את דברי התלמוד הירושלמי³: 'ר' אבא בר זבדי מצלי בקלא, רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה וכד הוה מצלי גו בייתיה הוה מצלי בקלא עד דילפון בני בייתיה צלותיה מיניה, אמר ר' מנא ובני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה'.

וביאר הפרישה: 'יש לומר דר' יונה כד הוה צליל דעתיה היה מתפלל בבית הכנסת, וכד לא הוה צליל דעתיה היה מתפלל בביתו בקול לעורר הכוונה וק"ל'.

ועד"ז כתב הט"ז⁴: 'אבל הרא"ש .. נראה דס"ל דאף אם יוכל לכוון בלחש מ"מ אם אינו יוכל לכוין כ"כ כמו בקול מיקרי אינו יכול לכוין ויכול להתפלל בקול ביחיד'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁵: '.. בצבור אסור להגביה קולו מפני שמטריד הצבור, אלא אם אינו יכול לכוין בלחש⁶ ילך ויתפלל בביתו בקול'.

וכתב התהלה לדוד⁷: 'וכן משמע למ"ש בסי' צד ס"ק ב דתפלה מעומד עדיף מתפלה בצבור ולדעת המג"א סי' פט ס"ק יז מעומד הוא מטעם כונה, וחזינן דכוונה עדיף מלהתפלל בצבור'⁸.

וכתב השערי תשובה⁹: 'ואמנם כ"ז מיירי במתאחר אבל מי שדרכו להתפלל במתון ובכוונה, ואף שבא בתחלת התפלה אין יכול להתפלל בשוה, לא יועיל להתפלל עמהם יחד כיון שהוא מתנהל לאט ובמתון, ואם יתפלל עמהם בשוה יפסיד הכוונה, מותר לו להתפלל על הסדר ויראה לכוין שברכו וקדושה יאמר עמהם בין הפרקים ולא יעמוד באמצע הפרק וכל לבבות דורש ה''¹⁰.

> א"כ נקטו הפוסקים שלצורך תפילה בכוונה מותר לוותר על תפילה במנין, אמנם יש שכתבו כמה הגבלות בזה, כדלקמן:

הפרי מגדים¹¹ הביא את דברי הפרישה והט"ז וכתב: 'ומ"מ האידנא אין לנו להורות היתר זה להתפלל ביחיד ולעורר הכוונה שילמדו ממנו אחרים .. אם לא גדול הדור ומפורסם שכל מעשיו לשם שמים. ועמ"ש באות ג'.

ובשו"ת אגרות משה¹² [תחילה מאריך לבאר את שיטתו שכוונה בתפילה אינה קודמת לתפילה בציבור¹³, אך כנ"ל לכאורה פשטות דברי אדמו"ר הזקן אינם כך, ומוסיף]: '.. ובפרט שאין הדבר ברור שיכוין יותר, דהא בזמננו ליכא מי שיכול לומר שהוא מכוין כראוי כדאיתא בתוספות ברכות דף י"ז ואיפסק כן בשו"ע סי' ע ס"ג שודאי אין יכול בשביל כוונה הנדמה לו שמכוין לדחות החיוב להתפלל בצבור. וגם לבד זה הא איתא ברמ"א או"ח סי' צ סי"ח שאף שפסק דבביהמ"ד קבוע עדיף להתפלל אפילו בלא עשרה, מ"מ לא ירגיל עצמו לעשות כן וכ"ש בנידון זה'.

ובשו"ת אור לציון¹⁴ כתב: 'תפילה בכוונה וביחידות עדיפה מתפילה בציבור שלא בכוונה, אולם אין לנהוג כן אלא באקראי, ואין לאדם להרגיל את עצמו להתפלל ביחידות מטעם זה'.

> א"כ ראינו שיש שהגבילו את ההיתר הזה לוותר על המנין לצורך כוונה רק לגדולי הדור, ויש שכתבו שזה מותר רק באקראי, ובהלכה הבאה נראה עוד פרטים בחשיבות התפלה בכוונה.

--------------

---

הערות:

¹ ח"ג סי' תעב ↩

² או"ח סי' קא ס"ק ז ↩

³ ברכות פ"ד ה"א ↩

⁴ או"ח סי' קא ס"ק א ↩

⁵ שו"ע שם ס"ג ↩

⁶ יש שכתבו שכוונת אדמו"ר הזקן רק על מי שאינו יכול לכוון בלחש, ולא מי שיכול לכוון רק שאינו יכול לכווין כ"כ כמו בקול, אך לכאורה פשטות דברי אדמו"ר הזקן שגם ציין (במ"מ שבדפו"ר) לט"ז נראה שס"ל כט"ז ↩

⁷ סי' קא ס"ק ב ↩

⁸ בשו"ת קציני ארץ (קצין) סי' ו האריך להוכיח שתפלה בכוונה (עפ"י כוונות האריז"ל - הרש"ש) ביחיד עדיפה על תפלה בציבור, ולדבריו יש כאן כל שכן, שהרי סמיכת גאולה לתפלה גוברת על תפלה במנין (שו"ע סי' קיא ס"ג), ואעפ"כ סמיכת גאולה לתפלה נדחית מפני תפלה בעמידה, (שו"ע סי' פט ס"ח), ואעפ"כ תפילה בעמידה נדחית לטובת תפלה בכוונה (שו"ע סי' צד ס"ד), ועפי"ז מסיק: *'א"כ לפי"ז אתיא במכל שכן שאם מתפלל בכוונה מביתו, וביישוב דעתו, שעדיף מלהתפלל בציבור ובלי כוונה וישוב הדעת .. אלא שנראה שצריך להיות בטוח שמכוין בביתו כראוי, בהעדפה מאם הי' מתפלל עם הציבור, שאל"כ, תפלת הציבור עדיפא, שמקובלת אפילו בלא כוונה כראוי, משום דהן א-ל כביר לא ימאס וכן משמע מדברי הזוהר .. מבואר דתפלה ביחיד צריך אחריות וזהירות שתהי' בכוונה ורעותא דלבא, ושיהיו מעשיו רצויים לפני המקום, ואז ודאי דעדיפא, מלהתפלל עם הציבור שלא בכוונה ושלא ביישוב הדעת, וכנ"ל עפ"י פסק מרן'* ↩

⁹ או"ח סי' נב סק"א ↩

¹⁰ וראה שו"ת פרי תבואה סי' סח ↩

¹¹ או"ח משב"ז סי' קא ס"ק א ↩

¹² או"ח ח"ג סי' ז ↩

¹³ וז"ל: 'בדבר אחד שמרגיש שכשמתפלל ביחידות מכוין את לבו יותר לשמים מבשעה שמתפלל עם הצבור איך יעשה, אם תפלה בצבור עדיף או ביותר כוונה עדיף, הנכון לע"ד דאם כוונה המוכרחת לצאת יש לו גם כשמתפלל בצבור יותר טוב שיתפלל עם הצבור אף שיחסר לו כוונה הרצויה ביותר, דתפלת צבור הוא חיוב להשתדל בזה וצריך לילך עד מיל להתפלל בעשרה כדאיתא באו"ח בסי' צ' סט"ז. ועיין בספרי אג"מ או"ח חלק שני סי' כ"ז שהארכתי להוכיח שהוא חיוב ממש .. וגם בארתי שזה שביחיד לא מובטח שתתקבל תפלתו עושה זה החיוב, משום דתפלה שידוע שלא תתקבל אינו יוצא בה מצות תפלה, ולכן כיון שבצבור נשמעת תמיד ותפלת יחיד אף של אדם גדול וצדיק אינו ברור שתתקבל יש חיוב להתפלל בצבור כדי שיקיים מצות תפלה בצבור. ונמצא לפ"ז שתפלה בצבור עדיף מיתרון כוונה על החיוב כיון שתפלה בצבור הוא חיוב בעיקר מצות תפלה ויתרון כוונה על החיוב הוא רק מחמת חשיבות ומעלה'. וראה גם תשובות והנהגות כ"ח סי' צח ↩

¹⁴ ח"ב פ"ז - הל' תפילה אות כ ↩

---

[טו] (הלכה 1003)

חובת תפלה בצבור

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הפוסקים לגבי העדפת התפילה בכוונה על חשבון התפילה במנין, והגבלות שמצינו בדברי הפוסקים, לקמן נראה את דברי רבותינו נשיאנו בחשיבות התפילה בכוונה:

סוגיית הכוונה בתפלה תופסת מקום עיקרי בחסידות, ומפורסם הפתגם שהמליצו הקדמונים¹ ביחס לתפלה - הובא על ידי בעל ההילולא אדמו"ר הזקן בתניא² פל"ח: 'תפלה [או שאר ברכה] בלא כוונה [הן] כגוף בלא נשמה'.

ובלשונו בשו"ע³ או"ח סי' קא ס"ה: 'שתפלה בלא כונה אינה כלום'⁴.

וכמ"ש הרבי⁵ [בתרגום ללה"ק]: 'אבל בתפלה ה'חפצא' של מעשה התפלה הוא - 'מתחנן ומתפלל', כוונת הלב (וכלשון הרמב"ם לאח"ז 'ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה'), שלזה צריכה להיות ההקדמה 'שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה' (ואח"כ בשעת התפלה יהי' אצלו 'בקשה ותחנה'), ובלי זה לא רק שהאדם - ה'גברא' לא יוצא ידי חובת המצוה, אלא שאין כאן אפילו 'חפצא', הדיבור הזה הוא לא תפלה'.

> עפ"י זה מובן היחס החשוב של רבותינו נשיאנו לענין הכוונה בתפלה, ולקמן נראה כמה מכתבים הנוגעים לסוגיה שלנו, של התנגשות בין כוונה לתפלה בציבור, וכדלקמן:

הרבי הרש"ב כתב⁶ לר' נחמן מריאשין ז"ל, במענה לשאלתו שהמנין במקומו התחיל מאוד מוקדם והוא נהג להתפלל באריכות: 'עוד מימים מקדם סמכו על זה שמתפללים בשעה שהציבור מתפללים, אפילו שבעיירות אחרות, ובפרט עתה יכולים לסמוך על זה, ובשום אופן אין למהר חס ושלום משום זה בתפילה, וצריכים להשתדל להתפלל, וה' יתברך עוזר לו כו''.

הרבי הריי"צ⁷ כתב: 'הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע פסקו להלכה לאלו ששאלו בענין תפלה בציבור, דאיך יקיימו שניהם לעסוק בעבודה שבלב באריכות התפלה ולהתפלל בציבור, ענו להם כי פירוש תפלה בציבור בשעה שהציבור מתפללים, וסידרו להם כי ישמעו כל התפלה קדישים, ברכו, קדושה, קריאת התורה, והקדישים דתפלת הצבור, ואח"כ להתפלל במתינות איש איש כפי השגת יד שכלו בהעבודה שבלב'.

הרבי אמר בהתוועדות י"ט כסלו תשי"א⁸: 'ועד"ז בנוגע לעבודה שבלב זו תפלה, שאע"פ שתובעים הנהגה ע"פ שו"ע, וע"פ שו"ע צריכים לדלג חלקים מסויימים בתפלה בשביל להתפלל בציבור (אם איחר לבוא לביהכ"נ והציבור עומדים באמצע התפלה), מ"מ, אומרים הרביים שאין לעשות כן, כי אם להתפלל כל התפלה על הסדר, והתפלה צריכה להיות בכוונה דוקא (כפס"ד הרמב"ם ש'כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה'), ובהקדמת הענין ד'כובד ראש' ('אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'), ובשביל זה כדאי להפסיד תפלה בציבור, ולהפסיד אפילו זמן תפלה, כי העיקר שתהי' התפלה עצמה כדבעי'.

ובמכתב באג"ק⁹: 'במ"ש אודות התנהגות של אחדים שאינם מדקדקים כ"כ בקריאת ק"ש וברכותי' בזמנה. אבל קוראין ק"ש קטנה בזמנה. - כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ונפסק באו"ח סי' צ"ח ס"ב שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק ג"כ ברמב"ם הל' תפלה פ"ד טו-טז שתפלה בלא כוונה בטלה היא לגמרי, וכבר מבואר במ"א בכוונות אלו שלכן אין סתירה ממ"ש ברמב"ם שם פרק יו"ד ה"א ואכ"מ. ועפ"ז מובן שהכוונה האמורה עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיון שבלעדה התפלה בטלה לגמרי. ועיין שו"ע ס"פ'.

ובמכתב נוסף¹⁰ הביא את דברי הרבי הריי"צ דלעיל: 'במענה על מכתבו .. בו מבאר סדר היומי שלו, ומסיים בשאלה, כי מפני רגילותו להתפלל לאט לאט, הנה חסר אצלו ענין התפלה בצבור, ולפעמים גם זמן התפלה: מענה: ידוע בזה הנהגת החסידים ולפעמים תכופות הי' זה עפ"י הוראת נשיאינו רבותינו הק', אשר בענין תפלה בצבור נהגו בשמיעת ברכו, קדושה (וקריאת התורה) בהמנין, ואח"כ התפללו במתינות ולפעמים גם באריכות, והרי ידוע ג"כ הפירוש המובא בקובץ התמים בשם האוורוטשער בן האדמו"ר הצ"צ שתפלה בציבור ענינה שמקבץ ומאחד את כל הכחות עשר כחות נפשו בענין התפלה ..'.

ובמכתב נוסף¹¹: 'ובשאלתו שע"י שהורגל להאריך בתפלתו אינו שומע קדושה מהש"ץ. ושואל אם ינהג במנהגו זו, או שיקצת בתפלתו בכדי לשמוע קדושה. הנה מובן - ע"פ היסוד אשר הכוונה היא העיקר בתפלה, עד שישנה גם כוונה כללית כזו שבלעדה התפלה בטלה - שאין לקצר בהתבוננות בתפלה ובהאריכות בה, אפילו בשביל לשמוע קדושה, הואו ג"כ מובן מפסק הצמח צדק בשו"ת שלו - נדפסה בשער המילואים סימן י"א - עיי"ש ובספרים שמזכיר'.

אמנם הרבי כתב כמ"פ¹² שצריך להתחיל את התפלה יחד עם הציבור, אך להתפלל בקצב האישי שמאפשר כוונה מבלי להתחשב בקצב של החזן: 'בענין תפלתו - פשט המנהג שכיון שמתחילין עם הציבור, הנה אף שהש"ץ וחלק מהקהל ממהרין מתפלל כל נדיב לב במתינות אף שמתאחר עי"ז. וכבר נאמר תכין לבם תקשיב אזנך'.

בנוסף ישנו מענה מהרבי¹³ לאחד ששאל ביחס לסדר ההנהגה שלו בשבת וביום חול: על מ"ש אחד בנוגע לסדר תפילתו שלאחר לימוד חסידות ואחרי תפלת המנין בבית הכנסת בשבת, הוא מתחיל להתפלל לאחר חצות, כתב הרבי: 'מבהיל (אף שבטח קורא ק"ש בזמנה) יתחיל להתפלל כשהצבור מתחילין אף שימשיך הרבה אחר כך'.

ולגבי סדר התפלה שלו ביום חול, שלאחרי לימוד חסידות והכנה לתפלה הוא מתפלל ביחידות כתב הרבי: 'יתפלל עם הצבור'.

> א"כ גישת רבותינו נשיאנו שהכוונה בתפלה היא הדבר הכי עיקרי, וזה גובר גם על תפלה בציבור, אמנם אין הכוונה להישאר בבית ולהתפלל יחיד ממש, אלא הכוונה להתחיל את התפלה יחד עם הציבור ולשמוע קדיש וקדושה וכו', אך קצב התפלה האישי יהי' באופן שמאפשר כוונה, מבלי להתחשב, בקצב של המנין עצמו.

---

הערות:

¹ ראה צידה לדרך מ"א פ"ה. עקידת יצחק פרשת צו. נחלת אבות אבות ב, יג. עשרה מאמרות מאמר חקור דין פי"ד. של"ה מסכת תמיד. מדרש שמואל אבות פ"ב מט"ו ↩

² פל"ה ↩

³ או"ח סי' קה ס"ה ↩

⁴ וראה לקו"ש חכ"ב ע' 118 הערה 36 ↩

⁵ לקו"ש שם ע' 117 ↩

⁶ אג"ק ח"ד ע' צג ↩

⁷ אג"ק ח"ג ע' קמב. הובא בספר המנהגים ע' 8 ↩

⁸ תו"מ ח"ב ע' 134 ↩

⁹ חי"ג ע' רלה ↩

¹⁰ ח"ד ע' תעח ↩

¹¹ אג"ק חי"א ע' קעו ↩

¹² אג"ק חי"ד ע' תעז ↩

¹³ גליון מתנת הבנים מספר 2 ↩

---

[טז] (הלכה 1004)

חובת תפלה בצבור

שאלה: האם מותר ליסוע לטיול למקום שאין בו מנין?

תשובה: כתב בשו"ת יד אליהו¹: 'והא מעשה בכל יום שהולכים אפילו לטייל כמה פרסאות ומבטל מלהתפלל במנין כל ימי משך עכוב בדרך בהכרח, ואין פוצה בזה לאסור .. דהתם הולך ונוסע בשעת היתר ואין עליו שום חיוב אז ואח"כ ממילא בא הפטור ולא עושה שום עבירה אז ..'.

> מבואר מדבריו שאם האדם יצא למקום בו אין מנין, אך יציאתו היתה בשעת היתר אין בו בעיה שמבטל התפילה בציבור.

אלא שאדמו"ר הזקן² כתב: 'ומכל שכן שלא ישכים אדם לילך לדבר הרשות מעיר שמתפללין שם בעשרה אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה (ואפילו אם הוא רוצה להשכים ולילך קודם שהגיע זמן התפלה)'³.

> מבואר בדברי אדמו"ר הזקן שהיוצא לצורך הרשות, גם אם רוצה לצאת לפני זמן חיוב התפילה, אין לו לצאת.

[התהלה לדוד שם⁴ העיר: 'אבל באמת הדבר צ"ע דאיזה שיעור יש לזה, דבשלמא הא דמחויב לילך למקום שמתפללין בי', א"ש מ"ש רש"י ז"ל בחולין קכב ע"ב ד"ה ולתפלה דאף מבעוד יום מחויב לילך עד ד"מ ולאחריו שיעור מיל, אבל אם רוצה לילך מעיר שמתפללין שם בעשרה וע"כ דעד שעה שהצבור מתפללין ילך שני מילין, דאם לא ילך עד שעה שהצבור מתפללין אלא פחות משני מילין, א"כ כשילך חצי הדרך שהוא פחות מעט ממיל יהי' מחויב לחזור דעד מיל חוזר, וע"כ כמ"ש דילך שני מילין, ואעפ"כ מחויב לאחר דרכו שיעור שני מילין, ויקשה דהא מיל לאחריו אינו חוזר כדי שלא יאחר דרכו שיעור שני מילין בהליכה וחזרה, ואי נימא דלילך ממקום שמתפללין שם בי' חמור טפי, והיינו כיון שכבר חל עליו חובת תפלה בעשרה, ואפשר דאף אם יאחר דרכו יותר מד' מילין אסור. וא"ש בהולך לאחר שעלה עלות השחר, אבל במשכים קודם שהגיע זמן תפלה הא אכתי לא חל חובת תפלה עליו, ואי אסור יהי' כל הלילה אסורה, וצע"ג'].

למעשה כן פסקו כמה מהאחרונים, שאם אין צורך אמיתי ליציאה זו (שלא מדובר בנסיעה לצורך רפואה וכדומה), אלא רק לטיול, צריך לצאת דווקא למקום שבו אפשר למצוא מקום למנין, וכדלקמן:

בשו"ת שבט הלוי⁵ כתב: 'ואשר שאל דיש אנשים שנוסעים למקום נופש (שלא לרפואה) או למקום ענוגים מקום שאין שם מנין אם מותר לעשות כן, וטענתם בפיהם כי החיוב של תפלה בצבור הוא דוקא כשיש במקומו מנין, אבל ליסע למקום שאין מנין אין איסור והביאו מצדיקים שעשו כן. וכב' הביא ראיה מעובדא דר"א בברכות מ"ז ע"ב דלא מצא עשרה ושחרר עבדו, ולסברת אותם אנשים אכתי יקשה קושית הגמ' דכיון דבמקום שאין מנין אינו מחויב בתפלה בצבור א"כ הלא עבר בעשה, אי משום הא לא ארי' דכמו דקיי"ל פסחים מו, ובשו"ע או"ח סי' ק"ט סט"ו, דבהולך בדרך אם יש מנין עד ד' מילין דמחויב לחזור אחר זה, כמו"כ כיון שיש אפשרות ע"י שחרור ה"ז בגדר מצוה, ואי משום עשה דלעולם בהם תעבודו סו"ס מצוה דרבים הוא, דגם אם נימא דאינו מחויב מכ"מ כיון שגרם לקדושת השם בעשרה מצוה קעביד .. ובעיקר הדבר פשוט בעיני דאם נוסעים רק לתענוג בעלמא דאיסור קעבדי, דבין בעשה בין בל"ת דאורייתא או דרבנן אסור להכניס עצמו למצב שאח"כ תדחה האיסור, או שיפטור ממצוה, והדברים ארוכים במק"א, דסו"ס גורם לבטל קדושת ה' בעשרה קדיש קדושה וברכו ועניית האמנים ועוד, ולבטל זה שלא לצורך פשיטא דאיסורא עביד, הגם אם נימא דמי שגר במקום שאין מנין מצורך פרנסתו או כה"ג לא קעביד איסורא, אבל להכניס עצמו לזה אסור, והצדיקים שכ' כב' אולי הי' להם איזה טעם הגון ע"פ הלכה, או לרפואה וכה"ג, ואם הוא באמת שלא לצורך כלל מצדיקים כאלה לא שמענו'.

וכ"כ באהלך באמתך⁶ כתב: 'שבשביל תענוג לבד אסור לנסוע למקום שאין מנין'.

ובהליכות שלמה⁷ כתב: 'אין ראוי⁸ לנסוע ביודעין למקום שאין שם עשרה מתפללין אא"כ נוסע לצרכי בריאות, פרנסה או מצוה, כדי שלא יתבטל מתפלה בצבור'.

> א"כ למעשה אין לצאת לדבר הרשות כגון טיול וכיו"ב למקום שאין בו מנין⁹, גם במקרה שיוצא לפני שהגיע זמן חיוב התפלה, אא"כ הנסיעה עצמה - הטיול הוא מצד צורך חשוב, או נסיעה לצורך פרנסה או בריאות וכדומה.

--------------

---

הערות:

¹ סי' ו ↩

² שו"ע או"ח סי' צ סי"ז ↩

³ במ"מ של הדפו"ר כתוב: *'כן משמע מפירוש רש"י גבי ערבית שלא הגיע זמנה'*. [ראה רש"י חולין קכב, ב: 'ולתפלה - המהלך בדרך וגמר בלבו ורוצה ללון מבעוד יום אם יש בית הכנסת לפניו עד ארבעת מילין יטריח וילך שם כדי שיתפלל'. ובשו"ע מהדו"ח אות קנה ציינו לרש"י בפסחים מו, א ד"ה לגבל, ואכמ"ל] ↩

⁴ שם ס"ק ח ↩

⁵ ח"ו סי' כא אות ג ↩

⁶ פ"א סכ"ח. וראה ג"כ אישי ישראל פי"ב אות ב ↩

⁷ תפילה פ"ה אות ד ↩

⁸ אמנם ראה שם בע' עב, וע' שנח מ"ש חתנו הגרז"נ: שכתב שיש לעיין בלשון חמיו הגרשז"א האם הלשון אינו ראוי כוונתו שאסור מן הדין או שאין ראוי רק ממדת חסידות אבל אינו איסור גמור, וביאר שזה תלוי במהות תקנת הדין שפטור ללכת לאחריו יותר ממיל, דאם נאמר שהפטור הוא מפני שכך היתה תקנת חכמים, א"כ היוצא לפני זמן החיוב זה רק *אינו ראוי - מידת חסידות*, אמנם אם נאמר שזה שדין הפטור הוא מצד שבכזה מצב האדם אנוס, א"כ אין זה רק מידת חסידות אלא *מן הדין*, שאסור לאדם להכניס את עצמו ברצון למקום שאחר כך יהי' אנוס מלקיים את המצוה. וא"כ י"ל שכך ג"כ הבנת אדמו"ר הזקן, ואכמ"ל ↩

⁹ ולהעיר שגם בשו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' מד שהביא את דברי היד אליהו דלעיל לפסק הלכה, אעפ"כ כתב: 'אבל בזמנינו ודאי דחכם עיניו בראשו ויכול לנסוע למקומות הנופש דיש שם מנין וכדומה' ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp