הכנות לשבת

---

[א] (הלכה 951)

כתב הרמ"ק בסידורו תפלה למשה¹: 'וקודם לזה יתקן הבית בעצמה ויטהרנה מקורי עכביש וכיוצא שהם נגד החיצונים כאומרו שממית בידים תתפש, שהיא החיצונית, וכתיב קורי עכביש יארוגו וינקה אותה מכל זה'.

והביאו תלמידו בעל הראשית חכמה בתוצאות חיים²: 'מורי נשמתו עדן, כתב שיפנה קורי עכביש מהבית לסוד הרמוז. ויתקן הבית בנרות דולקות ומטה מוצעת'.

וכתב השל"ה³: 'ואני הולך רכיל אגלה סודו, כבר ידעת אם זכית לחזות בנועם ה' רמז הפסוק⁴ 'בכל ביתי נאמן', כי מלכות נקראת בית כמבואר בספרי הקבלה⁵. והנה מפורסם⁶ שעליה נאמר⁷ 'כשושנה בין החוחים', ש'סביב רשעים יתהלכון'⁸, והוא סוד הקליפות, שרצונם למנוע 'שלום בית', והם המה העכביש שצריך לפנותם מהבית, שהוא סוד להעביר גלולים מן 'הארץ', שהיא הארץ העליונה. בפרט ביום שבת קודש שהוא סוד מדת מלכות, אשר ע"כ נקראת שבת מלכתא⁹, וגם נקראת כלה כנגד מדה אחרונה הכלולה מכל המאורות העליונות המאירות אל עבר פניה¹⁰. אשר על זה רומזים נרות שבת, שהם נגד זכור ושמור, כדאיתא בהבהיר¹¹, 'זכור' לזכר ו'שמור' לנקבה, שהוא סוד יחוד המאורות עליונות בסוד 'ונתתי שלום בארץ'¹², כמו שכתבו המקובלים¹³ שרומז למדת יסוד ומלכות, ע"כ נקראים הנרות 'שלום בית'¹⁴. ומבוארים דברי היטב למי שזכה להנות מזיו זוהר חכמת הקבלה. ומזה יצא לנו, שמה מאד מתוק הוא לאחוז במנהג הזה להעביר גלולים מן הבית, ולתקן אותו בנרות ובמטה מוצעת, שהוא מטתו של שלמה המלך כמבואר באורך בריקאנטי, פרשת ויחי¹⁵.

ויש שכתבו את זה בשם כתבי האריז"ל כמ"ש בספר יוסף אומץ¹⁶ כתב: 'כתב בכוונות האר"י¹⁷ שיש לפנות קורי עכביש מהבית סמוך לשבת, לסוד ידוע'.

[הרה"ק בעל המנחת אלעזר האריך בספריו¹⁸ לבאר את סוד פינוי קורי העכביש בערב שבת, ונעתיק כאן קטע קטן מדבריו בדברי תורה: 'כי הנה זה רומז לקליפת עשו שהוא גלות הרביעי גלות אדום החשוך והארוך הלז קודם הגאולה שלימה ב"ב ושרו של עשו הוא המעכב ומאחר הגאולה בעוה"ר .. ורגליה [של השממית - העכביש] המה ז' בסוד זה לעומת זה עשה אלקים (קליפת המלכות שהיא מדה ז' שהוא מלכות עשו הוא אדום והוא נגד היום השביעי שבת קודש) .. וע"כ שפיר כתב מהאריז"ל כי היא השממית נגד שבת קודש בקדושה יום השביעי כמובן'].

המגן אברהם¹⁹ הביא את הדברים להלכה: 'יפנה קורי עכביש מהבית (ר"ח ע"ה)'.

אדמו"ר הזקן²⁰, הוסיף שזה מצד כבוד שבת: 'טוב לפנות קורי עכביש מהבית מבעוד יום לנקות את הבית לכבוד שבת'.

וכ"כ המשנה ברורה²¹: 'ויש לפנות קורי עכביש שקורין שפי"ן וועב"ש מהבית בע"ש [א"ר] וכ"ש שצריך לכבד הבית מהאבק והעפר מבעוד יום וזהו הכל בכלל כבוד שבת וידמה בדעתו כאלו יבוא אליו להתאכסן מלך ב"ו כמה מכבד הבית ומציע המטות וכ"ש שבת מלכתא [ח"א]'. ובשער הציון²² הוסיף: 'זה נכלל במש"כ הרמב"ם פ"ל ה"ה, צריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת'.

> שאלה: מתי הוא הזמן המתאים לפנות?

תשובה: כתב כף החיים (פלאג'י)²³: 'עוד כתב החמדת ימים בפ"ב משבת אות ע"ג, דיזהר בערב שבת לפנות כל קורי עכביש כדי לגרש הקליפה הנקראת שממית, וראשי תיבות ש'ממית ב'ידים ת'תפש הוא שב"ת לרמוז כי זמן ביעורה בערב שבת .. ואני שמעתי מפי צדיק מורינו הרב מר קשישא בעל עבודת משא זלה"ה, דהרב הגדול בעל יד אהרן ז"ל שהיה מקרב מחנינו בדור שלפנינו, היה מזהיר לבני ביתו דכיון דנעשה אחר חצות נכנס קדושת שבת, ואין לפנות הקורי עכביש אם לא קודם חצות, ואתי עליו מהרמז הנזכר דהוא שב"ת ומניחין אותה, זה תוכן דבריו, וזה בעצמו עושין לסגולה כדי לתופסה לשממית עצמה, דאומרין שבת ואינה זזה ממקומה, ורבים אומרים דהוא בדוק ומנוסה'.

והביאו הבן איש חי²⁴: 'טוב לפנות קורי עכביש שבבית בכל עש"ק, כדי לגרש הקליפה. וכתב הרב כף החיים ז"ל מפי השמועה, דנכון לפנות זה קודם חצות דוקא'.

ובכף החיים (סופר)²⁵ כתב: 'ויש ליזהר לפנותו קודם שעה ה' משום דמשעה ה' ואילך נכנסת הארת שבת כמ"ש בשער הכוונות דף סב, א וכדי לכשתכנס הארת שבת הוא כבר מופנה מן העכביש הרומז לבחי' הקליפות כנזכר'.

> א"כ ראינו שיש ענין גדול להסיר קורי עכביש מהבית בערב שבת²⁶, ויש שהקפידו לעשות את זה לפני חצות, ויתירה מכך אפילו לפני שעה חמישית.

--------------

---

הערות:

¹ שער י סי' ב דף קצא ↩

² אות צ ↩

³ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

⁴ במדבר יב, ז ↩

⁵ זח"ב קכ, א ↩

⁶ זח"א א, א ↩

⁷ שה"ש ב, ב ↩

⁸ תהלים יב, ט ↩

⁹ שבת קיט, א ↩

¹⁰ רמב"ן ריש פרשת חיי שרה ↩

¹¹ מהדורת מרגליות אות קפב ↩

¹² ויקרא כו, ו ↩

¹³ פע"ח שער הסליחות פ"י ↩

¹⁴ שבת כג ב ↩

¹⁵ עח, ד ↩

¹⁶ ח"א דיני ערב שבת סי' תקפ ↩

¹⁷ אמנם יש כת"י שבמקום 'כתבי האריז"ל' כתוב 'בתוצאות חיים' ↩

¹⁸ ראה חמשה מאמרות מאמר תורת שבת אות ג - ד. דברי תורה מהדורה תשיעאה אות צט ↩

¹⁹ סי' רסב בהקדמה ↩

²⁰ שו"ע או"ח סי' רסב ס"ב ↩

²¹ סי' רנ ס"ק ג ↩

²² ס"ק י ↩

²³ סי' כז אות לד ↩

²⁴ ש"ב פרשת לך לך סי"ג ↩

²⁵ סי' רנ ס"ק י ↩

²⁶ וראה מ"ש אדמו"ר המהר"ש בסה"מ תרל"ב ח"א ע' קנא ↩

---

[א] (הלכה 963)

שאלה: ממתי ביום שישי צריך להתחיל להתכונן לשבת?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם [בערב שבת לטרוח ולזמן. רש"י] להוצאת שבת, שנאמר² והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו - לאלתר'³.

וכתב רש"י: 'והכינו את אשר יביאו לאלתר - בשעת הבאה, הכנה והבאה בהשכמה היא, דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר'.

וכ"כ הטור⁴ כתב: 'וישכים בבקר ביום ו' להכין צרכי שבת דכתיב והיה ביום הששי והכינו משמע הזמנה בבוקר דומיא דהבאה דכתיב והכינו את אשר יביאו⁵ והבאה היתה בבקר לאלתר'.

אמנם הר"ן⁶ כתב: 'שנאמר והיה ביום הששי והכינו לאלתר. פירוש מדכתיב והיה, קא דייק דמשמע בהיות יום ששי מיד והכינו וכ"ת א"כ אפי' מאורתא ליתא דיום כתיב, ועוד שהמן לא היו לוקטין אותו בלילה'.

ועד"ז כתב השבלי הלקט⁷ בשם התנחומא: 'תנחומא אמר רב חסדיי מנין שכל המוציא יציאה לשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית שנאמר והיה ביום הששי ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד שנאמר והיה כי קם הפלשתי'.

הב"י⁸, והט"ז⁹ הביאו את שבלי הלקט. והפרי מגדים¹⁰ תמה: 'ואיני יודע למה שבקוה למה שכתב הטור הביאו הלבוש, והכינו את אשר יביאו, דומיא דהבאה דהיתה בבקר, דכתיב וילקטו אותו בבקר. ואפשר בקר ד' שעות, והיה מיד, מצוה ביום ששי מיד אם אפשר, ובלבד שיקרא קריאת שמע ותפלה בזמנה, עיין אליה רבה [ס"ק] א'.

וכתב בסדר היום: 'יום הששי בבקר אחר שיאמר תפלתו כראוי אין לו לקבוע למוד כשאר הימים כדי למהר ללכת להכין צרכי שבת כמו שדרשו ז"ל והיה ביום הששי והכינו כו' שצריך למהר בבקר להכין והוציאו הענין מכח יתור הפסוק שהי' לו לומר והי' בששי והכינו אמאי נקט ביום אלא בבואו היום והוא בבקר צריך להכין וכן בכל מקום שאומר ביום פלוני יש לנו מצותו בבקר וזריזין מקדימין למצות .. וזש"ה והיה ביום הששי ואין והי' אלא לשון הויה וקיום שכך צריך להיות ואין ראוי לשנות ואעפ"י שארז"ל שמיום ה' מכבסין לכבוד השבת וכן מסתפרין וענינים אחרים וכבוד השבת איקרי היינו לענינים שאינם מצרכי האכילה וההכנה ליום עצמו אלא דברים להכין עצמנו ליום ואינו דומה זה לזה ואדרבא הקדימהו הכנת הגוף קודם כדי להניח מקום להכנת היום ליום ו' עצמו'.

ולהלכה כתב המחבר¹¹: 'ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹²: 'לעולם ישכים אדם לטרוח ולהכין צרכי שבת בערב שבת בבקר ורמז לדבר שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו משמע לאלתר שיביאו יכינו וההבאה היתה בבקר שנאמר וילקטו אותו בבקר בבקר'.

הבני יששכר¹³ כתב לחדש שדין זה נוהג אפילו בערב שבת שחל ביו"ט: 'ואגב באתי להודיעך מה שנראה לי לדינא מלישנא דרב חסדא אמרו לעולם ישכים אדם וכו', אומרו לעולם, היינו אפילו חל יו"ט בערב שבת, ונראה דדייק מן הכתוב והיה ביום הששי והכינו וכו', הנה תיבת והיה מיותר, דהוה ליה למימר וביום הששי וכו', ואמר והיה לשון שמחה להורות אפילו יארע זמן שמחה ביום הששי היינו יו"ט, אין זה דוחה מצות השכמה להוצאת שבת, כן נ"ל'.

★ ★ ★

דין נוסף הובא בשבלי הלקט שם: 'אמר ר' זעירא אעפ"י שמוציא אדם ערב שבת משחרית מצוה שרודף בין השמשות¹⁴ שנאמר והיה משנה'.

והביאו המג"א¹⁵: 'ואעפ"י שהכין בהשכמה מצוה היא שיוסיף גם בין השמשות שנאמר והי' משנה וגו''.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'ואע"פ שהכין בהשכמה מצוה שיוסיף גם בבין השמשות ורמז לדבר שנאמר והיה משנה (כלומר שיכינו שנית)'.

> א"כ צריך להשתדל להכין את מאכלי השבת ביום שישי בבוקר, ולמרות ההכנה בבוקר מצוה להוסיף משהו בהכנה לפני כניסת שבת.

---

הערות:

¹ קיז, ב ↩

² שמות טז, כא ↩

³ כתב הבני יששכר (מאמרי השבתות מ"ב תוספת שבת אות ט): 'ולי נראה דלמד לה מן יביאו ששורשו 'בוא' והוא לשון מהירות כשארז"ל ביבמות (מח, ב) מפני מה הגרים מעונים בעולם הזה על שאיחרו ליכנס תחת כנפי השכינה כדכתיב ישלם ד' פעלך וכו' אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב, יב) עיי"ש ברש"י ותוספות לשון ביאה היא במהירות והקדמה, ממילא לפי"ז מדכתיב והכינו את אשר יביאו, במהירות ובזריזות והיא השכמה תיכף יכינו, יהיה איך שיהיה הנה הוא נלמד מבנין א"ב, כי הוא נלמד מאבינו הראשון וישכם אברהם בבקר, וע"י מדת בנין אב מתעוררים מדת וחנון, וכתיב וחנותי את אשר אחון אעפ"י וכו' (ברכות ז, א)' ↩

⁴ או"ח סי' רנ ↩

⁵ וראה פרישה שם אות א ↩

⁶ שם קיז, ב ↩

⁷ ענין שבת סי' נה ↩

⁸ או"ח שם ↩

⁹ או"ח שם ס"ק א ↩

¹⁰ או"ח שם משב"ז ס"ק א ↩

¹¹ שו"ע שם ס"א ↩

¹² שו"ע שם ס"א ↩

¹³ מאמרי השבתות מאמר ב - תוספת שבת ↩

¹⁴ כלומר לפני השקיעה ↩

¹⁵ או"ח שם ↩

---

[ב] (הלכה 975)

למדנו בהלכה הקודמת [מספר 962] שצריך להכין לשבת ביום שישי בבוקר.

שאלה: האם מותר או צריך למעט קצת בלימוד תורה לצורך ההכנות לשבת?

תשובה: כתב השלטי גבורים¹ והביאו הרמ"א בדרכי משה²: לשון ריא"ז, ובירושלמי ארץ ישראל נמצא בפ"א של תענית שאסור לארס אשה בערב שבת, וכן לדברי תורה, ונראה הדבר שממעטים בדברי תורה כדי שיעסוק בצרכי שבת'.

ועפי"ז כתב הרמ"א בשו"ע³: 'ויש לאדם למעט קצת בלמודו בע"ש, כדי שיכין צרכי שבת'⁴.

בסדר היום⁵ כתב: 'יום הששי בבקר אחר שיאמר תפלתו כראוי אין לו לקבוע למוד כשאר הימים כדי למהר ללכת להכין צרכי שבת כמו שדרשו ז"ל והיה ביום הששי והכינו כו' שצריך למהר בבקר להכין והוציאו הענין מכח יתור הפסוק שהי' לו לומר והי' בששי והכינו אמאי נקט ביום אלא בבואו היום והוא בבקר צריך להכין וכן בכל מקום שאומר ביום פלוני יש לנו מצותו בבקר וזריזין מקדימין למצות ואעפ"י שהעוסק במצוה פטור מן המצוה בפרט מצות ת"ת שהיא שקולה כנגד כל המצות כולם אפ"ה אין כאן מקומה ראויה היא להתבטל שעה א' מפני כבוד השבת מפני שהיא מצוה עוברת והיא מתבטלת מפני הלמוד וא"א להעשות ע"י אחרים כי כל אדם חובה עליו לכבד השבת הוא בעצמו ולכבד אותה כפי יכלתו ואפי' יהיו לו עבדים ומשרתים כמה וכמה כבודו הוא לכבד הוא בעצמו את יום השבת ולהכין צרכיו אם לא כולם מקצתם כמו שמצינו בחכמים הראשונים שכל א' מהם הי' מיחד לו מלאכה לעשות בעצמו ואעפ"י שהיו להם משמשים ואנשי בית רבים שיכולים להכין לא היו מתרשלים הם מפני כך אלא אוזרים מתניהם כגבור כל א' לעשות מלאכתו כמו שמפורש בשבת בפרק כל כתבי וא"כ אין ראוי להשתדל בת"ת ולהשכיח הענין הזה מעליו כי היא מצוה גדולה שהתורה עצמה הקפידה עליה ומה מועיל לימוד התורה בביטול כוונתה אין להתחסד על ככה .. ואם באולי הכין צרכי שבת מיום ה' ולא נשאר לו מה יכין ביום הששי יכול לישב וללמוד כרצונו אבל נראה לי דכיון דקפיד קרא ההכנה ביום ששי נראה דעיקר המצוה והשתדלות צריך להיות ביום ששי והמכין מיום ה' לא קיים מצות ההכנה כראוי ..'.

וכתב המגן אברהם⁶ בשמו: 'ואם הכין ביום ה' יוכל ללמוד כדרכו'.

ובשיירי כנסת הגדולה⁷ כתב: 'ויש לאדם למעט קצת מלימודו בערב שבת כדי שיכין צרכי שבת. ספר המפה. ונראה דדוקא מי שאין לו צרכי שבת, אבל מי שיש לו שיכין לו צרכי שבת על ידי משרת, אין צורך למעט מלימודו, ונכון הדבר שיצוה למשרת שיכין לו צרכי שבת'.

ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן⁸: 'ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת וכל שכן בשאר עסקיו כדי שיהא פנוי להכין צרכי שבת אלא אם כן הכין כבר ביום ה', או שיש לו מי שיכין לו'⁹.

ובטעם הדבר שמבטלין קצת לימוד תורה לצורך הכנת צרכי שבת מבואר במסכת שבת¹⁰ שהאמוראים טרחו בעצמם לכבוד שבת: 'רב ספרא מחריך רישא [חורך את ראש הבהמה], רבא מלח שיבוטא [מלח את הדג], רב הונא מדליק שרגי [הדליק נרות], רב פפא גדיל פתילתא [הכין את הפתילות], רב חסדא פרים סילקא [חתך תרדין], רבה ורב יוסף מצלחי ציבי [בקעו עצים], רבי זירא מצתת צתותי [הצית את האש עם עצים קטנים], רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק [היה טורח ומפנה מהבית את כלי החול, ומכניס את חפצי שבת], אמר: אילו מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתיפנא קמייהו? ואיכא דאמרי: רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי, אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה'.

וכן הובא בקידושין¹¹: 'אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא'.

ודבר זה מצריך ביאור שהרי אמוראים אלו תורתן היתה אומנותן וכיצד ביטלו תורה לצורך ההכנה לשבת?

וביאר אדמו"ר הזקן¹² שמצוות כבוד שבת היא חובת הגוף, שכל אדם חייב להתעסק בגופו (לפחות במשהו אחד) לכבוד שבת: 'ועוד דכל מי שתורתו אומנתו וגריס בה יממא ולילי כהני אמוראי אי אפשר לו לקיים כלל יתרון מצוה זו דמצוה בו יותר מבשלוחו, שהרי אסור לו להתבטל מתורתו לעשות מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כמ"ש בי"ד סי' ר"מ, ואפילו הכי כולהו הני אמוראי ביטלו תורתן בכל שבת ושבת, מכלל דחובת הגוף היא להתעסק דוקא בעצמו משום שזהו כבודו של שבת כמ"ש הרמב"ם. וכיון שהטעם הוא משום כבוד שבת די בדבר אחד לבד כמ"ש הטור ושו"ע שבזה ניכר כבודו'.

> א"כ ראינו שממעטים קצת בלימוד תורה לצורך ההכנה של צרכי שבת, בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בדין זה.

--------------

---

הערות:

¹ שבת מד, א ↩

² או"ח סי' רנא ס"ק א ↩

³ או"ח סי' רנא ס"ב בהג"ה ↩

⁴ המשנ"ב בביאור הלכה סי' רנא שם ד"ה ויש לאדם, העיר על מקור הדין: 'נרשם בירושלמי ובאמת המעיין שם היטב וכן במדרש המובא בדרכי משה יראה להדיא דאיירי בשבת ולא בערב שבת וצ"ל במדרש אלא מן המנחה ולמעלה וכמו שכתבו המפרשים. *ומ"מ הדין של הרמ"א הוא אמת כדאיתא בגמרא שאמוראים בעצמם היו מבטלים מלמודם כדי להכין צרכי שבת* ↩

⁵ הנהגת והכנת יום הששי לכבוד השבת ↩

⁶ סי' רנא ס"ק ו ↩

⁷ הגה"ט או"ח סי' רנ ס"ק א ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' רנ ס"ב ↩

⁹ אמנם גם בכזה מקרה חייב לטרוח בעצמו להכין לפחות דבר אחד לכבוד שבת כמבואר בסעיף ד ובקו"א שם ↩

¹⁰ קיט, א ↩

¹¹ מא, א ↩

¹² סי' רן בקו"א ס"ק ב ↩

---

[ג] (הלכה 989)

בהלכה הקודמת [מספר 975] למדנו שמבטלים קצת מלימוד התורה לצורך הכנת צרכי שבת.

שאלה: מי שיש לו לימוד קבוע, או בית מדרש מה יעשה?

תשובה: כתב בסדר היום¹: 'אבל אם הלימוד הוא ענין שיש לו קצבה, ולא יתעכב בו, יכול לתת חלק לזה וגם מזה לא יניח ידו כי ודאי דבר גדול הוא לקבוע לימוד אחר התפלה כמו שביארנו משום שנאמר ילכו מחיל אל חיל אלא שלא כל השעות שוות דעת לקבוע ועת לבטל קבוע. אבל אם הוא קובע למוד עם רבים, ודאי שאין ראוי לבטל למוד רבים, כי חשוב הוא עד מאד ואין שום מצוה עוברת חשובה לפניו, בפרט במה שאינה עוברת לגמרי שאם לא ילך עתה להכין ילך אחר כן ואם לא יהי' כולו יהי' מקצתו ויתקיים זה וזה. וכן מי שנוהג לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום מיד אחר התפלה יוכל לקרוא ולא יתעכב כי מצרכי היום הוא ומצוה היא בידו לקרוא אותה קודם אכילה ביום ששי ואפשר שאם יתבטל השעה הזאת מלקרות אח"כ יעסוק בדברים אחרים ויבטל קריאתה לכן טוב הוא לקרותה המקרא והתרגום לבד עם ההפטרה ואח"כ יעסוק בפירושיה כמו שירצה'.

> מבואר בדבריו שהגם שלמדנו שמבטלים מהלימוד בשביל להכין צרכי שבת, אמנם אם הלימוד קצוב, וכן שנים מקרא, או לימוד קבוע לרבים לא יבטלנו.

וכתב כנסת הגדולה²: 'כבר כתבתי בסי' רמט .. בהגהת ב"י ז"ל³ שנהגו בקושטנדי"נא שלא לקבוע ישיבה בערב שבת. ויראה לי הטעם, דאפילו שהוא לימוד של רבים, מ"מ הוה ליה לימוד שאין לו קצבה, דשמא על ידי הפלפול דהמשא והמתן ימשך הלימוד ולא יקנו צרכי שבת. ופה תירי"א נהגו ללמוד בפירוש רש"י על פרשת השבוע. ונראה טעמם, דכיון דאין עושין משא ומתן בדבריו, לא אתו למסרך'.

> כלומר לדעת הכנסת הגדולה גם לימוד של רבים במידה והוא 'ישיבה' כיון שהוא בצורה של פלפול ומשא ומתן, הוא לימוד שאין לו קצבה, ועל כן נהגו לבטלו.

המגן אברהם⁴ הביא את דבריהם, וכתב: 'לכן אין קובעין ישיבה בקונסטנטינא בערב שבת (כנה"ג). ובסדה"י כתוב אם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה או שלומד עם רבים אל יבטלנו, ולימוד הישיבה מקרי דבר שאין לו קצבה שרגילין לפלפל, אם לא פירש"י על הסדרא, שרי'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁵: 'ונוהגין בקצת מקומות שלא לקבוע ישיבה בערב שבת לפי שלימוד הישיבה הוא דבר שאין לו קצבה שרגילין לפלפל ושמא ימשכו הרבה בפלפולם ולא יהא להם פנאי אח"כ להכין צרכי שבת, אבל מי שלומד דבר שיש לו קצבה אם רגיל ללומדו בכל יום אין לו לבטלו בערב שבת, ואף דבר שאינו רגיל ללומדו בכל יום מ"מ אם לומד עם רבים אל יבטלנו ואפילו כשלומד ביחיד אם הוא דבר שדרך ללומדו בערב שבת כגון פירוש רש"י מפרשת השבוע כמשי"ת בסי' רפ"ה יכול ללמוד כדרכו'.

> כלומר אדמו"ר הזקן מבאר עפ"י לשון המגן אברהם שמה שסדר היום התיר לימוד לרבים, היינו דוקא דבר שיש לו קצבה [ולכן אין בזה סתירה למ"ש כנסת הגדולה שמבטלים לימוד של ישיבה], ובזה מותר גם מה שאינו רגיל ללמוד בכל יום, אמנם יחיד רשאי ללמוד רק דבר שרגיל בו בכל יום, או עכ"פ שהדרך ללומדו בכל ערב שבת כשנים מקרא.

בקונטרס אחרון⁶ הוכיח את דבריו: 'רגיל כו'. כן הוא משמעות לשון סדר היום - שבמג"א⁷. ומ"ש אח"כ [=המגן אברהם] או שלומד כו' היינו אפילו אם אינו רגיל בזה בכל יום⁸. דאין לומר דהיינו אפילו דבר שאין קצבה⁹, דא"כ למה מנע לימוד הישיבה הרי לומד עם רבים¹⁰. ודוחק לומר דלומד עם רבים היינו מלמד לרבים, ולימוד הישיבה היינו הישיבה שלומד בחבורתא¹¹, והם אינם צריכים להכין¹², דא"כ למה אין קובעין ישיבה בקושטאנדינ"א¹³. ודוחק לומר דכנסת הגדולה וסדר היום פליגי אהדדי'¹⁴.

ולהעיר מספה"ש תרצ"א¹⁵ ביחס להנהגת אדמו"ר הצמח צדק: 'ובשבת ההוא הי' ג' פעמים חסידות, היינו פ' אחת הי' בעש"ק כדרכו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק שהי' אומר דא"ח לפעמים בעש"ק לאחר תפלת שחרית ולפעמים לאחר מנחה'.

> א"כ למעשה מבטלים לימוד שאין לו קצבה לצורך הכנות שבת, אמנם אין לבטל דבר שיש לו קצבה במקרה: 1) שרגיל ללמוד בכל יום, 2) או שלומד עם רבים¹⁶, 3) או שהדרך ללמוד את זה בערב שבת.

--------------

---

הערות:

¹ הנהגת והכנת יום השישי לכבוד השבת ↩

² הגה"ט או"ח סי' רנ ס"ק ד ↩

³ ס"ק ב ↩

⁴ סי' רנא ס"ק ו ↩

⁵ או"ח סי' רנ ס"ג ↩

⁶ ס"ק א ↩

⁷ כלומר אמנם מהלשון של סדר היום עצמו ניתן להבין שדבר שיש לו קצבה מותר גם באופן שהוא לא רגיל ללמוד את זה כל יום, אך מהלשון שלו כפי שהובא במג"א מובן שזה בתנאי שרגיל ללמוד בכל יום ↩

⁸ כלומר החידוש של לימוד עם רבים על יחיד, הוא שברבים מותר ללמוד גם דבר שאינו רגיל בו ↩

⁹ כלומר אל תדחה ותאמר שהחידוש הוא לא ביחס לדבר שאינו רגיל בו, אלא החידוש הוא שברבים מותר גם דבר שאין לו קצבה ↩

¹⁰ כיון שאם החידוש שברבים מותר גם דבר שאין לו קצבה, אז למה כתב המג"א: 'ולימוד הישיבה מקרי דבר שאין לו קצבה', הרי לימוד הישיבה זה לימוד של רבים? אלא מוכח שגם בלימוד של רבים אסור דבר שאין לו קצבה, והחידוש הוא שמותר ברבים גם דבר שאין רגיל בו ↩

¹¹ דוחק לפרש שהמג"א התכוון לחלק בין לימוד לרבים לישיבה, שלימוד לרבים שמותר היינו המלמד לרבים - ראש הישיבה, משא"כ לימוד בישיבה שאסור היינו לימוד בחבורה ↩

¹² כלומר (ראה כנישתא דבי רב בתוספת ביאור הערה ה, ושוע"ר עם דובר שלום בביאור על הקונט"א אות מא) קטע זה מוסב על הלימוד לרבים, שהתרנו לראש הישיבה ללמד לרבים, אך מנין יהיו לו תלמידים? ועל כן נצטרך לומר שיש כאלו שאינם צריכים להכין כגון בחורי ישיבה שמכינים להם את צרכם בבית, ולכן רשאים לשבת להקשיב לשיעורים ↩

¹³ הרי ראש הישיבה יכל ללמד לרבים [גם דבר שאין לו קצבה] ↩

¹⁴ כלומר דוחק לומר שבעל כנסת הגדולה אוסר בכלל לימוד לרבים, ואה"נ לפי סדר היום לא היו צריכים לבטל את הישיבה בקושטאנדי"א. [ובפרט שכנה"ג הביא את דברי בעל סדר היום] ↩

¹⁵ ע' 246-7 ↩

¹⁶ המשנ"ב סי' רנ בשעה"צ ס"ק א כתב: 'ומש"כ המג"א אח"כ ולימוד הישיבה, אין ר"ל שע"כ צריך לבטל, דא"כ סותר את עצמו, גם זה ליתא בסדר היום, דשם מוכח בהדיא דאפילו בשביל מצוה עוברת אין לבטל תלמוד תורה דרבים, אלא הכוונה דהבעה"ב שרוצה ליכנס בתוך הישיבה ואין לו בביתו מי שיכין עבורו, אין לו ליכנס, דהוי ליה דבר שאין לו קצבה, אבל להרב הלומד עמהם לא שייך זה'. אמנם ברביד השלחן (איינהארן) סי' רנ השיג עליו: 'ולכאורה הבין המשנ"ב שהסדר היום חולק על הכנה"ג וסובר דלימוד דרבים אל יבטלנו אע"פ שאין לו קצבה. אמנם לפי הנראה לא הי' לפני המשנ"ב ספר כנה"ג והי' סבור שזהו מדברי המג"א, אבל באמת הוא מדברי הכנה"ג עצמו שכתב להדיא שלכן לא קבעו ישיבה בקוסטנטינא מפני שלימוד הישיבה הוא דבר שאין לו קצבה וצ"ע' ↩

---

[ג] (הלכה 1005)

שאלה: האם אפשר בערב שבת לעשות את ההכנות לפני אמירת קריאת שמע ותפלה?

תשובה: כתב בסדר היום¹: 'ואם רגילים למכור קודם זמן התפלה ואחר התפלה אין נמצאת דבר, נראה לי שראוי לקנות צרכי שבת קודם שיתפלל שזו מצוה דרבנן וזו מצוה דאורייתא וזו זמנה עוברת וזו אין זמנה עוברת, ובלבד שיקרא ק"ש קודם שהגיע זמנה, ואם הקהל מתפללים אין ליחיד להתחסד יותר מהם אלא יתפלל עמהם ואח"כ יעשה הוא מה שיעשה הציבור כי כל מה שיעשה הציבור הקב"ה חפץ בהם ואין ערך ליחיד העושה מצוה בפני עצמה לכשעושה אותה עם הציבור כי מתעלה במעלה גדולה הרבה מאד'.

והביאו המגן אברהם²: 'ובסדה"י כתוב .. ואם לא ימצא אח"כ לקנות אזי לא יקבע הלימוד בבקר ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה אזי יקנה ואח"כ יתפלל שזו מצוה עוברת, וגם היא דאורייתא ובלבד שיקרא ק"ש קודם, ואם הציבור מתפללין לא יפרוש מהם, ואם הכין ביום ה' יוכל ללמוד כדרכו ע"כ'.

הפרי חדש³ הביא מקור להקדמת צרכי שבת לתפלה מדברי הגמרא: 'ועוד אמרינן במסכת מגילה⁴ ביו"ט מאחרין לבא וממהרין לצאת, וכתב רש"י ביו"ט מאחרין לבא לבית הכנסת שצריך לטרוח לסעודת יו"ט ע"כ. ומכאן יש סמך למה שנוהגין מקצת אנשים לקנות צרכי שבת בבוקר קודם תפילה, ועוד מדאמרינן בפרק היה קורא⁵ אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל, משמע דוקא חפציו הוא דאסיר הא חפצי שמים ותלמוד תורה בכלל מותר .. והכי נקיטנן'.

> מדבריהם מובן שביום שישי בבוקר לכתחילה צריך להתפלל ואח"כ לקנות צרכי שבת, אמנם במקרה שאחרי התפלה לא ישאר דברים לקנות, רשאי להקדים את הקניות לתפלה, אמנם יקרא ק"ש קודם.

[אמנם יש שכתבו שמצד הדין קניות לשבת קודמות לתפלה, ובהקדים:

בהלכה 962 ראינו שישנם ב' טעמים מדוע צריך להזדרז ולהכין את צרכי שבת בהשכמה, הטור ואדמו"ר הזקן כתבו את הטעם של רש"י, 'לעולם ישכים אדם לטרוח ולהכין צרכי שבת בערב שבת בבקר ורמז לדבר שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו משמע לאלתר שיביאו יכינו וההבאה היתה בבקר שנאמר וילקטו אותו בבקר בבקר'. אמנם הט"ז הביא רק את הטעם השני שהובא בשם התנחומא: 'ישכים בבקר. שנא' והיה ביום הששי אין והיה אלא מיד שנא' והיה כי קם הפלשתי'.

וכתב הפרי מגדים⁶ לבאר שיש נ"מ בין הטעמים דלטעם רש"י העיקר שההכנה תהי' בבוקר, ובוקר הוא עד ארבע שעות של היום, ולכן התפלה קודמת, אך לטעם התנחומא צריך להשתדל להכין מיד, ולכן זה קודם לתפלה, וז"ל: עיין ט"ז. עיין ב"י תנחומא, ואיני יודע למה שבקוה למה שכתב הטור הביאו הלבוש, והכינו את אשר יביאו, דומיא דהבאה דהיתה בבקר, דכתיב וילקטו אותו בבקר. ואפשר בקר ד' שעות, והיה מיד - מצוה ביום ששי מיד אם אפשר, ובלבד שיקרא ק"ש ותפלה בזמנה .. ואף דצרכיו אסור לעשות קודם שיתפלל .. צרכי שבת מצוה הוה ומותר קודם שיתפלל ..'.

אמנם המשנ"ב בביאור הלכה⁷ העיר על דבריו: 'והנה אנחנו העתקנו במשנ"ב אחר ק"ש ותפלה דוקא כי העולם לא נהגו כוותיה דהפמ"ג [אך זה יש לדחות דאפשר שסומך כ"א על אנשי ביתו שהם מכינין תיכף כשקמים לצרכי שבת אבל כשאין לו מי שיכין עבורו אפשר דאה"נ דצריך להשכים קודם ק"ש ותפלה להוצאת שבת] .. והנה אף דנוכל ליישב סברת הפמ"ג דס"ל דלהתנחומא דיליף מוהיה אין והיה אלא מיד, גילתה לנו התורה דהכא שאני, מ"מ למעשה אין לסמוך ע"ז כלל, דאפשר דאפילו להתנחומא שצותה אז התורה ההכנה מיד שהיה יום הששי, אין שום ראיה לזמננו, דהלא ידוע דשבת ניתן להם במרה קודם קבלת התורה ולא היה אז עדיין עליהם מצות ק"ש ולכן חל עליהם מצות הכנה ביום הששי תיכף כשקם ממטתו, משא"כ אח"כ שנצטוו על ק"ש בזמן קימה והיא מצוה תדירה בכל יום, היא קודם. ומה דאמר רב חסדא ישכים להוצאת שבת ויליף מקרא דוהיה היינו דצריך להקדים כל מה שיוכל וע"כ אפילו אחר קבלת התורה שנצטוינו על מצות תדיריות בכל יום והיא מצות ק"ש יזרז את עצמו לזה תיכף אחר שיקיים ק"ש [וגם תפלה דלדעת הרמב"ם היא דאורייתא וגם מחמת סמיכת גאולה לתפילה] דגם זמן ק"ש מקרי השכמה וכדכתיב ויגש הפלשתי השכם והערב ואחז"ל כדי לבטלם מק"ש שחרית וערבית אלמא דג' שעות על היום הוא בכלל השכמה עדיין, וממילא מה דמטריח את עצמו תיכף אח"ז להוצאת שבת לא נפיק מכלל זה [וגם דלכאורה נראה דהאי דרשא דר"ח הוא אסמכתא בעלמא [וכבר העיר בזה הפמ"ג בסו"ס רנ"א מדג' סעודות ס"ל לכמה פוסקים דהוא מדרבנן] דהלא כתב הרמב"ם דעיקר עונג שבת הוא מדברי קבלה ואיך יהיה הכנה לזה מדאורייתא בע"ש בבוקר אבל באמת יש לדחות הכל דאף דעונג הוא מדברי קבלה אבל עכ"פ סעודה בשבת וההכנה לזה מבעוד יום הוא דאורייתא לכמה פוסקים עיין ביצה ב' ע"ב ברש"י והרע"ב וא"כ אפשר דגם השכמה לזה בבוקר הוא מה"ת]'.

ולהלכה אדמו"ר הזקן⁸ הכריע כדברי סדר היום והמגן אברהם, וז"ל: 'ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה אזי יקנה בתחלה ואח"כ יתפלל ובלבד שיקרא קריאת שמע מקודם שמא יעבור זמנה עד שיקנה אבל התפלה נמשך זמנה יותר ואף שיש לחוש שמא יעבור גם זמן תפלה מ"מ מצוה זו של הכנת סעודות שבת היא עוברת בודאי⁹, שאח"כ לא ימצא לקנות ומ"מ אם הצבור מתפללין אל יפרוש מהם'¹⁰.

> א"כ ראינו שהסדר הוא קודם לומר ק"ש ולהתפלל אא"כ לא ישאר אחרי התפלה צרכי שבת, שאז יקרא ק"ש יקנה צרכי שבת ואח"כ יתפלל, [ומצד תפלה במנין ראה בהערה¹¹].

---

הערות:

¹ הנהגת והכנת יום הששי לכבוד השבת ↩

² סי' רנא ס"ק ו ↩

³ או"ח סי' פט ס"ו ↩

⁴ כג, א ↩

⁵ ברכות יד, א ↩

⁶ משב"ז ס"ק א ↩

⁷ סי' רנ ד"ה ישכים בבוקר ↩

⁸ או"ח סי' רנ ס"ג ↩

⁹ אדמו"ר הזקן לא הזכיר את הטעם שזו מצוה דאורייתא. ובאמת הפמ"ג בא"א סי' רנא ס"ק ו כאן העיר שלדעת המג"א סי' רמח ס"ק ו חיוב ג' סעודות הוא מדרבנן והדרשא אסמכתא, וכן דעת אדמו"ר הזקן (ראה לקו"ש חל"ו ע' 70 הערה 8) שכתב בסי' רסז ס"ג 'דכיון שג' סעודות אלו *למדו חכמים* ממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת'. וראה ג"כ סי' רעד ס"א שהדרשה היא *רמז* ↩

¹⁰ המשנ"ב בביאור הלכה שם העיר על דין זה: 'וגם מש"כ בסדר היום דאם הצבור מתפללין לא יפרוש מן הצבור פליאה היא איך ידחה לדבריו תפלה בצבור דרבנן את מצות הכנה שהיא דאורייתא וגם אם נימא דהוא רק אסמכתא ג"כ נראה דמוטב להתפלל אח"כ ביחידי משיתפלל בצבור ולא ימצא אח"כ מה לקנות לצרכי שבת .. לכן לא העתקתי דין זה'. אמנם בקצות השלחן סי' ע אות יא כתב לבאר: 'ואפ"ל שגם הסדה"י לא קאמר שאם יפסיד תפלה בצבור לא יקנה צרכי שבת, דצרכי שבת קודמים לתפלה בצבור, אלא דמיירי באופן שיש חשש שיעבור זמן תפלה, דהותר לקנות צרכי שבת לפי שעוברת בודאי וכמו שפי' דבריו אדמו"ר ז"ל וע"כ אם הצבור מתפללין דבזה תפלה בצבור עוברת ג"כ בודאי, ונוסף לזה אפשר שכל הזמן של התפלה יעבור, איכא בזה תרתי לגריעותא, ע"כ יתפלל עם הצבור, אבל אם יודע שלא יעבור זמן התפלה, רק תפלה בצבור מודה שיקנה מקודם'. [אך לכאורה אדמו"ר הזקן לא הזכיר אודות המנין שיעבור זמן תפילה, אולי כוונתו שאכן תפילת הצבור קודמת בכל מקרה (וכפי שראינו בהלכות האחרונות את חשיבות המנין בדעת אדמו"ר הזקן) 'ואח"כ יעשה הוא מה שיעשה המנין' כפי שסיים בסדר היום] ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp