סעודת מלוה מלכה

---

[ו] (הלכה 904)

שאלה: מתי צריך לערוך את סעודת מלוה מלכה?

תשובה: כתוב בפרי עץ חיים¹: 'הנפש יתירה אינה הולכת לגמרי, עד אחר סעודת מוצ"ש, לכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינו אוכל נפש, או בתורה, עד אחר סעודה דמוצ"ש'. וכ"כ החיד"א² בשם ספר הכוונות ישן.

וכתב היעב"ץ³: 'ויש לסמכה ליציאת שבת כל האפשרי, כי אחר עבור שעה, חלף הלך לו שבת קודש, אמנם מן הגמרא הנזכרת לעיל נראה שיש לה משך זמן יותר, כי לעשיית ובישול עגל, וכן לאפיית פת חמה יצטרך הרבה יותר משעה אחת, ויראה כי משעת ההכנה וההזמנה נחשבת הסעודה ללויית המלכה. ועכ"פ צריך לתכפה אל השבת כל מה שיוכל. ולכן אל יעסוק במלאכה קבועה עד שיצא ידי חובת סעודה זו הן רב או מעט'.

והביאו הגר"ח פלאג'י⁴: 'ובספר עמודי שמים הרחיב לנו הזמן של סעודה רביעית, דאין קפידא אם אינו תכף אחר ההבדלה, עיי"ש מלתא בטעמא, ולזה כיון בספר תוספת שבת סי' ש, ובאשל מפרי, וזה הביאו המחזיק ברכה שם, הגם דכתב דהוא מיד, יעו"ש, אלא דהכל לפי האוכל ובשולו, דהן אמת דהמצוה הוא לבשל מחדש, אמנם כבר אפשר דמהור ימהרנה לו, ועוד מצינו דהנשמה יתירה אינה הולכת עד שיעשה סעודה רביעית, כמו שכתב בספר דרך חכמה, וחסד לאלפים, א"כ אם נתאחר מעט, מצד זה הוא טוב דנפשו עליו⁵'.

ולהעיר ג"כ מדברי הרבי בשיחה מליל ד' דחג הסוכות התשמ"ה⁶: 'מכיון שמדובר אודות סעודה חשובה, דרושה הכנה הראויה לשמה: יסדר אדם שולחנו .. בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השולחן לסעודה גמורה, וכן בישול והכנת המאכלים לסעודה. שהרי אם יאכל את המאכלים שנותרו מיום השבת (ממה שנתבשל בערב שבת), לא יהי' בזה העילוי דמאכל טרי ולכן נהגו ישראל ('מנהג ישראל תורה היא') לבשל ולהכין לסעודה זו (עכ"פ חלק חשוב ממנה) לאחרי הבדלה. ומזה מובן שסעודה זו אינה מיד בהתחלת הלילה, כי אם לאחרי משך זמן'.

א"כ מדברי האריז"ל והיעב"ץ מובן שיש ענין לסמוך את סעודת מלוה מלכה לצאת שבת, אך אין הכוונה להצמיד ממש שהרי צריך לבשל ולהכין דברים חדשים לכבוד הסעודה.

ואמנם מצאנו בכמה פוסקים שהגבילו את זמן הסעודה, וכדלקמן:

א) כתב יסוד ושורש העבודה⁷: 'וכתב האריז"ל שאסור לעסוק בשום מלאכה אפילו בד"ת וגם שלא להסיר בגדי שבת עד אכילת סעודה ד' עכ"ל ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. והאוכלים אותה עד אחר ד' שעות בלילה לא יצא ידי חובתו, מצאתי'.

ב) ויש שכתבו שזמנה עד חצות וכמ"ש הבן איש חי⁸: 'ונ"ל אעפ"י שנתנו לה שיעור עד אחר ד' שעות, היינו למצוה מן המובחר, אבל אם נאנס יוכל לקיימה עד חצות לילה, דהא כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דעד חצי הלילה אינה הולכת קדושת השבת, ולכן הזהיר שלא לומר ודוי במוצ"ש קודם חצות לילה'.

וכ"כ בישועות חכמה⁹ דבדיעבד יצא כשאכל אותה עכ"פ קודם חצות הלילה.

ג) מאידך בחסד לאלפים (פאפו)¹⁰ כתב: 'וכל הלילה זמנה הוא, וטוב שלא לאחרה משליש הלילה'.

[וכתב הגר"ח פלאג'י שם: 'ובחסד לאלפים כתב דזמנה כל הלילה, ולא ידעתי מהיכן למד זה דהא בפירושא אתמר דאחר ארבע שעות לא עשה ולא כלום כאשר יעויין במחברים שם'. אמנם הגרע"י¹¹ כתב להוכיח שזמנה כל הלילה: 'אולם מן המעשה של הגר"א שנאנס ולא עשאה בתחלת הלילה, ונתעורר משנתו, וביקש מבני ביתו שיראו אם לא עלה עמוד השחר, יפררו לו כזית פת ויאכילוהו בכף. מוכח שזמנה כל הלילה, עכ"פ אם לא היה אפשר לעשותה בתוך ד' שעות .. ומצאתי בשער הכוונות (דף ס ע"ב) ד"ה גם, שכתב, ואסור להתאבל על החורבן במוצ"ש קודם חצות לילה, ודע כי קדושת השבת נמשכת כל הלילה ההוא, וראיה לזה מענין סעודה רביעית וכו'. ע"ש. מוכח מכאן כהגר"א והחסד לאלפים שזמנה כל הלילה של מוצ"ש'].

וכתב המשנה ברורה¹²: 'דכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו ועיין בשערי תשובה דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות'.

א"כ ראינו שראוי שלא לאחר את סעודת המלווה מלכה (אא"כ טורח בהכנתה), ויש שכתבו שאחר שליש הלילה [ארבע שעות] כבר לא קיים את המצווה, ויש שכתבו שאחר חצות, אך יש שכתבו שזמנה כל הלילה ומי שלא הקדים לאכלה יאכל סעודה זו במשך הלילה¹³.

--------------

---

הערות:

¹ שער השבת פכ"ד ↩

² מחזיק ברכה או"ח סי' אות ב ↩

³ סידור מחיצה ד - סעודת לוית המלכה אות ג ↩

⁴ כף החיים סי' לא אות נט ↩

⁵ אך ראה חוסן ישועות סי' צו אות ב ↩

⁶ תו"מ תשמ"ה ח"א ע' 268 ↩

⁷ ש"ח פי"ב ↩

⁸ ש"ב ויצא סכ"ז ↩

⁹ סי' צו ↩

¹⁰ הל' שבת סי' ש אות א ↩

¹¹ שו"ת יביע אומר ח"י או"ח סי' לג ↩

¹² או"ח סי' ש ס"ק ב ↩

¹³ היו צדיקים שנהגו לאכול את הסעודה הזו ביום ראשון כמ"ש באוצר יד החיים סי' תתפה: 'עיין ערכין יג, ב ובמסכת תענית שיום א' בשבת עדיין נקרא מוצאי שבת וכן שמעתי מכמה צדיקי הדור שהיו אוכלין סעודות מלוה מלכה ביום א'. ויתירה מכך כתב האשל אברהם (בוטשאטש) סי' קעד: '(וגם הנזהרים בסעודת הלוית שבת ק' אין חיוב שיהיה בפת, ויכול להיות אחר הרבה שעות מההבדלה, ואולי מועיל גם ביום שלאחר כך, כל שכוונתו בשביל כבוד לויה. ושמעתי שיש גדולי הדור מנהיגים כן כעת, או גם בכל ג' ימים דלבתר שבת ק')'. אלא שלכאורה הנהגות אלו הם שייכים רק ליחידי סגולה ↩

---

[ז] (הלכה 910)

שאלה: האם יש ענין להשתתף בהכנת הסעודה?

תשובה: כתב הראב"ן¹: 'והא דאמר רב ספרא מחריך רישא ורבא מלח שיבוטא וכל הני דעבדי צורכי שבת לנפשייהו, משום דאמר בפרק האיש מקדש שמצוה עדיף באדם עצמו טפי מבשלוחו. ומצוה לאדם להסדיר שולחנו במוצ"ש לכבוד שבת ללוותו, דאמר ר' חנינא לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצ"ש אף על פי שאינו צריך אלא כזית'.

וכתב בפתח הדביר²: 'מדברי הגאון ראב"ן ז"ל במס' שבת סי' שסא משמע לי קצת דסידור שולחן זה במוצ"ש יהיה ע"י הבעל הבית עצמו אפילו יש לו כמה משרתים דמצוה בו יותר מבשלוחו דומייא דהכנת צרכי שבת שגדולי האמוראים היו מכינים בעצמם .. מדמסמיך הני תרי ענייני אהדדי בסי' א' ולא הפרידם משמע דכונתו כמו שכתבנו ונראה דדייק לה מלישנא דיסדר אדם שלחנו דמשמע ע"י עצמו ולא ע"י שלוחו דהבעל הבית עצמו יכין שלחנו שיאכל עליו, והיינו דלא הוצרך ללמדנו דבר זה באידך מימרא דר"א שיסדר שולחנו בערב שבת דהא ודאי פשיטא שהוא מצרכי שבת גופיה דלא גרע מחריכת רישא וכיוצא דעריכת השלחן הכנה דרבה היא ברם אשמועינן הך מילתא בסידור שולחן דמוצ"ש לריבותא דלא תימא דכיון דנפיק שבתא אין זה מכלל כבוד שבת וכמעשהו בחול לערוך שלחן ע"י אחרים כן יעשה גם עתה לאפוקי מהא כתביה לדינא במוצ"ש וכטעמא דיהיב דגם זה לכבוד שבת ללוותו ולכך האדם האוכל הוא יהיה המסדר'.

★ ★ ★

שאלה: האם צריך שתהי' מפה על השלחן לצורך הסעודה?

תשובה: הגמרא במסכת³ אומרת: 'ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצ"ש, אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית'.

וכ"כ המחבר⁴: 'לעולם יסדר אדם שלחנו במו"ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית'.

ויש שפירשו הכוונה שצריך לשים על השלחן אוכל של סעודה שלימה למרות שמתכנן לאכול, וכמ"ש הב"ח⁵: 'וכן במוצ"ש איכא נמי כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר אפילו הכי יסדר שלחנו במיני תבשילין אע"פ שלא יאכל מהם אלא כזית'.

אך הט"ז⁶ דחה פירוש זה⁷ וכתב שהכוונה לפרוס מפה על השלחן: 'לעולם יסדר כו'. לא נתכונו לעניין עשיית תבשילין אפילו א"צ להם אלא לכזית וא"כ יהי' פי' של א"צ מכח שביעה והיה לו לו' אפי' אם שבע לא לשון א"צ דזה פשוט שא"ל שהוא תאב לאכול כזית וגם א"א לומר כך לשער כן קודם האכילה אלא פי' יסדר שלחנו בפריסת מפה על השלחן ושאר מינים הנהוגים אצלו לעריכת השלחן וע"ז אמר אפילו מי שאין רגיל כי אם בכזית הן מצד עניותו הן מחמת שביעתו מ"מ באותו כזית יעשה לו הכנה ויפרוס המפה משום כבוד שבת וכ"מ סי' רס"ב שכתב ויסדר שלחנו ויציע המטות כו' משמע דעל ההכנה קאי לא על הסעודה דומיא דהצעת המטות אבל בענין הסעודה יעשה כמנהגו כנלע"ד'.

וכ"כ המחצית השקל⁸: 'לעולם יסדר כו'. אע"ג דהש"ס אינו מדבר מחיוב אכילה, כי אם לומר דאע"ג דאין צריך אלא לכזית לא יאכלנו דרך עראי, כי אם דרך קבע וסידור, וע"ז אמרו לעולם יסדר כו', דהיינו פריסת מפה ונרות דולקות וכל עניני סעודה, וכמש"כ ט"ז סימן שי"ן'.

וכ"כ היעב"ץ⁹: 'אפילו אינו אוכל לחם רק טועם כל מאומה, ישב אל השלחן הפרוס במפה ונר דלוק ויהנה מה שירצה .. לכבודו של בעל הסעודה'.

וכ"כ האשל אברהם (בוטשאטש)¹⁰: 'ומי שאין לו רצון אז לאכול לחם, אין מוטל עליו לטרוח לאכול גם לחם .. רק מ"מ יסדר במפה, שיהיה מעין סגנון סעודת קבע קצת'.

גם אדמו"ר הזקן¹¹ הביא את דברי הט"ז להלכה¹²: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השלחן לסעודה גמורה אע"פ שעכשיו לא יאכל אלא כזית הן מחמת שאין לו יותר הן מחמת שאינו תאב ליותר מ"מ יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן כגון פריסת מפה וכיוצא בזה כמו לסעודה גמורה כדי ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו כמשנ"ת בסי' ר[ס]"ב'.

א"כ למעשה ראוי לטרוח בסעודה זו בעצמו, וצריך לסדר את השלחן כפי שמסדרים לסעודת שבת לפרוס מפה וכיו"ב גם במקרה שאוכלים משהו קטן בלבד.

---

הערות:

¹ שבת סי' שסא ↩

² שו"ע או"ח סי' ש ס"ק ג ↩

³ שבת קיט, ב ↩

⁴ שו"ע שם ס"א ↩

⁵ או"ח שם ↩

⁶ או"ח שם ס"ק א ↩

⁷ ראה פרי מגדים או"ח משב"ז סי' ש ס"ק א. וראה גם לקו"ש חל"ו ע' 71 ↩

⁸ או"ח סי' רעד ס"ק ב ↩

⁹ בסידורו לוית המלכה בסעודה אות ד ↩

¹⁰ או"ח סי' ש ↩

¹¹ שו"ע או"ח שם ס"א ↩

¹² ראה לקו"ש שם הערה 18 ↩

---

[ח] (הלכה 915)

לחם

שאלה: האם צריך לאכול לחם בסעודה?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצ"ש, אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצ"ש, מלוגמא, פת חמה במוצ"ש, מלוגמא'.

והמחבר² הביא להלכה את דברי הגמרא: 'לעולם יסדר אדם שלחנו במוצ"ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'לעולם יסדר אדם שלחנו במוצ"ש בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השלחן לסעודה גמורה אע"פ שעכשיו לא יאכל אלא כזית הן מחמת שאין לו יותר הן מחמת שאינו תאב ליותר'.

ומדברי הגמרא והשו"ע נראה שהסעודה במוצאי שבת התבצעה עם כזית לחם.

אך יש שכתבו שאין זה בדווקא אלא רק דוגמא בעלמא והעיקר שיסדר שולחן ויאכל משהו לכבוד סעודה זו וכמ"ש האשל אברהם (בוטשאטש)³: 'ומי שאין לו רצון אז לאכול לחם, אין מוטל עליו לטרוח לאכול גם לחם, ואין משמעות מהש"ס והפוסקים לאכול אז לחם. רק מכל מקום יסדר במפה, שיהיה מעין סגנון סעודת קבע קצת'.

ומאידך יש שכתבו צריך בדוקא פת, וכמ"ש בביאור הגר"א⁴: 'לכזית. כלשון הגמ', ובפת דוקא כמו בערב שבת דמימרא דר"א ור"ח כהדדי איתמר שם קיט ב' ע"ש'.

וכ"כ החיד"א⁵: 'ולמי שאי אפשר לו לאכול פת לפחות יאכל פת הבאה בכסנין'.

ומדברי המחצית השקל⁶ מבואר דלכתחילה צריך לאכול פת בשיעור כביצה: 'ואולם מקור שיעור ביצה הם דברי הר"ן⁷ בשם בה"ג פרק כל כתבי⁸ וידוע דדבריו דברי קבלה. ולענ"ד י"ל אדרבה, חיליה דהר"ן בשם הלכות הוא מימרא דרבי אלעזר הנ"ל .. וכן יש לפרש בלשון רבי אלעזר, לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת, ר"ל בהכנת הדברים לסעודה ושיהיה נראה כסעודה קבועה ולא כאכילת עראי לכבוד שבת, ובודאי אי אכל סעודת ליל שבת או של מוצ"ש בלי פריסת מפה ושארי הכנות, אם אכל כשיעור ודאי יצא, אלא שלא עשה מצוה מן המובחר. ויליף מזה בעל הלכות, כמו דבעינן שיהיה נראה כסעודת קבע בהכנת הסעודה בפריסת מפה וכדומה, כל שכן לענין השיעור שהמצוה מן המובחר יותר מכביצה, דהוא שיעור קביעות. וא"כ אדרבא לפי בעל הלכות יתפרשו דברי רבי אלעזר כן, לעולם יסדר כו' שיהיה נראה סעודת קבע, הן בפריסת מפה הן בשיעור אכילה, דהיינו יותר מביצה, אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית, ר"ל מצד הדין די בכזית ויצא בו, מ"מ מצוה מן המובחר שיהיה דרך קביעות בפריסת מפה ויתר הכנות, וכ"ש לענין שיעור שיהיה יותר מכביצה, ואתי שפיר דברי בעל הלכות'.

ועפ"י הקבלה יש ענין בסעודה זו לברך המוציא, ויתירה מכך שהברכה תהי' על לחם משנה, וכמ"ש בפרי עץ חיים⁹: 'ואחר הבדלת מוצאי שבת, יסדר ב' ככרות, ולא ינקוט בידים אלא א', ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזכותו ניצול מחיבוט הקבר'¹⁰.

וכ"כ הרמ"ע מפאנו¹¹: 'אחר הבדלה במוצאי שבת מסדר שלחנו עם שתי ככרות ולא נקיט בידיה, אלא חדא ואומר דא סעודתא דדוד מלכא ובזכותה ניצול מחיבוט הקבר'.

וכתב הגר"ח פאלג'י¹²: 'דהיותר טוב למצווה מן המובחר לעשותה בפת וזימון וכוס, ומה גם דסעודה ד' היא כנגד דוד דהוא בחינת כוס מלכות'.

וביחס להנהגת הרבי סיפר המשב"ק הרש"ב גאנזבורג¹³: 'בכל מוצאי שבת סעד הרבי סעודת מלוה מלכה - שתמיד כללה נטילת ידיים - גם אם הגיע הביתה בשעה מאוחרת מאד'.

א"כ ראינו שראוי לכתחילה לעשות את סעודת מלוה מלכה עם פת, ויש שנהגו להדר לבצוע על לחם משנה, וכן להשתדל לעשות זימון על כוס. (ומי שאינו יכול על פת גמורה, יאכל עכ"פ פת הבאה בכיסנין).

---

הערות:

¹ קיט, ב ↩

² שו"ע או"ח סי' ש ס"א ↩

³ או"ח סי' ש ↩

⁴ על השו"ע שם ↩

⁵ מחזיק ברכה או"ח סי' ש ס"ק א ↩

⁶ או"ח סי' רצא ס"ק א ↩

⁷ שבת מג, ב ד"ה ת"ר כמה ↩

⁸ סי' ז פט"ז עמוד קכו ↩

⁹ שער השבת פי"ז ↩

¹⁰ וכ"כ בסידור האריז"ל של ר' שבתי, וקול יעקב. והבן איש חי ש"ב ויצא סכ"ו ↩

¹¹ כנפי יונה ח"ב סי' ג ↩

¹² כף החיים סי' לא אות נח ↩

¹³ בקודש פנימה ע' 17 ↩

---

[ט] (הלכה 920)

שאלה: האם צריך תבשיל לסעודה זו?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'חמין במוצאי שבת, מלוגמא. פת חמה במוצאי שבת, מלוגמא. רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא, כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא, שבקוהו, ואתא אריא אכליה'. [=רבי אבהו היו מכינים לו בכל מוצ"ש, עגל משובח (שהספיק לגדול שליש), והוא הי' אוכל מזה רק את הכליות, כשגדל בנו אבימי, שאל את אביו, למה לך להפסיד כל כך (להכין במוצ"ש עגל שלם רק עבור הכליות שלו), מהעגל שאתה מכין בערב שבת לשבת, תשמור ממנו את הכליות לסעודה של מוצ"ש, וכך הוא עשה, אלא שכעונש הגיע אריה במוצ"ש וטרף את העגל שלא שחטו].

וכתב המהרש"א² לגבי פת חמה: 'טעם הדבר דיש לכבד השבת בסעודת לויה בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות ממנו שהיה אסור בו ביום חמין ופת חמה וקרוב לזה טעם ברכת מאורי האש במוצ"ש וביוה"כ על הנר שהוא דבר שנתחדש ליהנות בו עתה שהיה אסור בו ביום שבת העבר ..'.

ולגבי האריה שאכל את הכולייתא ביאר שם המהרש"א: '.. אין זה כבוד סעודת הלוית מלכתא שתהיה מכוליא א' שנתותרה מסעודת שבת אבל בעי סעודה באנפי נפשיה כדקאמר לעולם יסדר אדם כו' כמ"ש לעיל'.

א"כ המהרש"א למד מדברי הגמרא שסעודת מלוה מלכה צריכה להיות עם דבר חדש שחיממו אחרי השבת, ולא משיירים של שבת. וכ"כ החיד"א³: 'ומכאן [=מדברי הגמרא] נלמוד דמאן דאפשר ליה טוב לעשות דבר מחודש למוצ"ש דבעי סעודה באנפי נפשה ולא משיריים וכ"כ מהרש"א באגדתיה ועמ"ש הרב מגן אברהם ז"ל'.

ועד"ז כתב המגן אברהם⁴: 'בגמרא משמע דנכון לבשל בשר במוצ"ש⁵ או דבר אחר ועיין סי' רצ"א⁶ ובזמנינו שמאחרין כל כך סעודה שלישית שאין יכולין לאכול במוצאי שבת יכולין לקיימה בפירות'.

מדברי המג"א נראה שהעיקר תבשיל חדש ואין הבדל אם זה בשר או שאר דברים, אמנם הפרי מגדים כתב על דבריו: 'אלמא דמצוה לבשל בשר אם יש לו, ואם אין לו, שאר תבשילין'.

ולהעיר מערוך השולחן⁷: 'ונכון לאכול בשר מי שיכול לאכול ואם לאו יאכל דגים שגם זה מאכל חשוב או פירות טובים כשיש לו ויאכלם עם פת ומי שאינו יכול לאכול פת כלל יקיימה במזונות ובפירות'.

האשל אברהם (בוטשאטש)⁸ נראה שהבין במגן אברהם כדברי הפרי מגדים, וכתב: 'המג"א ע"ה כתב שמשמע שסעודת הלוויית שבת קודש מלכתא נכון להיות בבשר, ע"ש. ואולי אין הכרע מעובדא שבש"ס הקדוש, כי שם היה רק מצד מיעוט הכבוד, שאחר שאביו הכין בהמה שלימה לסעודה, וידע בנפשו שלא יוגרר מזה חשש גרעון או נסיון במצוה בזה, ובפרט אחר שהיה רצונו בכך היה שייך בזה בחינת ומשביע לכל חי רצון, רעוא דעל מיכלא דשוי שבעא איקרא⁹, לזה מה שרצה לצמצם להשאיר רק אבר אחד היה נטיה מהנכון, והיה ע"י אכילת הבהמה ע"י אריה הכרעה שלא היה לו לשנות מסגנון שעשה אביו ז"ל. ולגבי שיהיה דוקא בשר אין הכרע, רק כפי שביעת הרצון, והרי גם הבן ז"ל השאיר בשר לכפי צורך של השביעה אז, רק מצד הרצון היו רגילים אז להאכיל יותר מהשביעה שהייתה צריכה, ובבחינת רווחא לבשימא שכיח¹⁰. והבוחרים אז במאכלי חלב, תיתי מאיזה טעם שיהיה, כל שיש רצון להם אז במאכל ההוא הוא חשוב כשל בשר'.

אדמו"ר הזקן¹¹ כתב כדברי המגן אברהם: 'וטוב לבשל בשר או דבר אחר במוצאי שבת לכבוד סעודה זו ובזמננו שמאחרין כל כך סעודה ג' שאין יכולים לאכול במוצאי שבת יכולים לקיים סעודה זו בפירות'.

הרבי בשיחה מליל ד' דחג הסוכות התשמ"ה¹² אמר: 'מכיון שמדובר אודות סעודה חשובה, דרושה הכנה הראויה לשמה: יסדר אדם שולחנו .. בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השולחן לסעודה גמורה, וכן בישול והכנת המאכלים לסעודה. שהרי אם יאכל את המאכלים שנותרו מיום השבת (ממה שנתבשל בערב שבת), לא יהי' בזה העילוי דמאכל טרי ולכן נהגו ישראל ('מנהג ישראל תורה היא') לבשל ולהכין לסעודה זו (עכ"פ חלק חשוב ממנה) לאחרי הבדלה. ומזה מובן שסעודה זו אינה מיד בהתחלת הלילה, כי אם לאחרי משך זמן'.

א"כ ראינו שיש ענין לבשל בשר או דבר אחר במיוחד לסעודת מלוה מלכה ולא לאכול רק משיירי מאכלי שבת.

---

הערות:

¹ קיט, ב ↩

² חדושי אגדות שם ↩

³ מחזיק ברכה או"ח סי' ש ס"ק ד ↩

⁴ או"ח סי' ש ↩

⁵ ועפי"ז דנו הפוסקים באו"ח סי' תקנא לגבי אכילת בשר בסעודת מלוה מלכה של מוצ"ש חזון ↩

⁶ וראה במחצית השקל שיתכן שכוונתו להוכיח משם שניתן לצאת י"ח בפירות ↩

⁷ או"ח שם ס"ג ↩

⁸ או"ח סי' ש ↩

⁹ זוהר שמות קנג, ב ↩

¹⁰ עירובין פב, ב ↩

¹¹ שו"ע או"ח שם ס"ג ↩

¹² תורת מנחם תשמ"ה ח"א ע' 268 ↩

---

[י] (הלכה 941)

חמין

הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'חמין במוצאי שבת - מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת - מלוגמא'.

וכתב רש"י: 'חמין - לשתות ולרחוץ. מלוגמא - רפואה'.

כלומר רפואה לאדם לשתות ולרחוץ בחמין וכן לאכול פת חמה במוצ"ש².

ובטעם הדבר כתב המהרש"א³: 'טעם הדבר דיש לכבד השבת בסעודת לויה בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות ממנו שהיה אסור בו ביום חמין ופת חמה וקרוב לזה טעם ברכת מאורי האש במוצ"ש וביוה"כ על הנר שהוא דבר שנתחדש ליהנות בו עתה שהיה אסור בו ביום שבת העבר ומשום דרוב אכילות ומשקין בשבת קרים רע לחולים קאמר דהחמין בסעודת לויה במוצ"ש הם רפואה כמו מלוגמא וק"ל'.

פת חמה

האחרונים דנו בדברי הגמרא הזו שלכאורה הם בסתירה, לדברי חז"ל בכמה מקומות שפת חמה מזיקה לאדם, וכדלקמן: 1) הגמרא ביומא⁴ אומרת: 'רבי יוחנן חש בצפידנא [חולי השינים והחניכים, ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים, ומסוכן הוא. רש"י] .. ממאי הוה? מחמימי חמימי דחיטי [האוכל פת חמה יותר מדאי. רש"י] ומשיורי כסא דהרסנא'. 2) בירושלמי שבת⁵ כתוב: 'ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל. מה בין פת ומה בין תבשיל. תבשיל דרכו לאכול רותח פת אין דרכו לאכול רותחת. תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה'⁶. 3) בחופת אליהו רבה⁷ כתוב: 'עשרה דברים ממעטין כח בני אדם ואלו הן .. פת חמה'.

הגר"י פלאג'י בספרו יפה ללב⁸: ''והא דאמרינן פת חמה במוצ"ש מלוגמא ופירש"י רפואה, אינה חמה ממש אלא למעוטי קיבר⁹ שהרי איתא בחופת אליהו רבא .. עשרה דברים ממעטים כח בני אדם וחד מנייהו פת חמה כיעו"ש. ויותר נראה דהתם בחופת אליהו מיירי בפת חמה היוצא תכף מן התנור שנאפה בו, אבל אם אחר שכבר נתקרר מחום האפיה ועבר זמן מה ורוצה לחממו מחדש בתנור או כירה שפיר דמי שהוא מצטמק ויפה לו, כמ"ש אני עני בחידושים לשבת שם¹⁰'.

[הבאר משה¹¹ כתב שתירוץ זה הגם שהוא נכון, אך אינו מתיישב בלשון הגמרא שלנו: 'רק לשון הש"ס אמר ר' אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת וכו' ואמר ר' חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש וכו' משמע דכמו בער"ש יסדר אדם שולחנו באפית פת חמה מחדש כמו"כ במוצ"ש, וכן מפורש יוצא באגדות מהרש"א עיי"ש .. אבל באמת הרבה בנ"א רוצים לצאת יד"ח מימרא דר' חנינא במאי שמחממין לחם שלם ולפי הנ"ל עיקר מימרא דר"ח לא מקיימין'.

אמנם ביד יוסף¹² העיד על רבו המהר"ם א"ש: 'אם אי אפשר בפת חמה יש להחים הפת אצל האש וכן נהג מורי זצ"ל']

ביאור נוסף מבואר באחרונים עפ"י דברי רש"י ביומא שם, שכתב: 'האוכל פת חמה יותר מדאי', כלומר שכל הבעיה היא רק בפת חמה ממש - רותחת, אבל כל שאינה רותחת, אלא חמה אדרבה היא מועילה לרפואה, וכמ"ש במשמרת שלום (צרניאק) שם¹³: 'ושם ביומא י"ל דדוקא בפת חמה יותר מדאי אז יש סכנה וכמ"ש רש"י שם והוא מדוייק בדברי הגמרא מחמימי חמימי'¹⁴.

וכ"כ הבן איש חי¹⁵: 'ועוד איתא שם דף פ"ד אם אוכל אדם פת חיטין חמה קשה לחולי הקדחת, וכן אמרו בירושלמי פת חמה חמתה בצידה, ונראה דאיירי בחמה יותר מדאי דכן משמע לשון חמימי דחמימי, וכן יש להוכיח מגמרא דחולין דף ק"ה ע"א, מיהו בעיה"ק ירושלים חוששין בסתם פת חמה אפילו שאינה חמה יותר מדאי'.

שתיה חמה

בספר דברי יצחק¹⁶: שמעתי בשם הרה"צ המפורסם מורינו משולם זושא זצוקללה"ה על מאמר הגמרא חמין במוצ"ש מלוגמא והנה לא ביארו הגמרא לאיזה דבר הוא רפואה רק אמרו בסתם שהוא מלוגמא ואמר הוא ז"ל שהוא רפואה שלא יהי' לו עצבות, והוא מרומז בפסוק ומחבש לעצבותם, כי כן מחב"ש הוא ר"ת חמין במוצאי שבת מלוגמא, וסמיך לי' לעצבותם לומר שהוא רפואה לעצבות ע"כ. ושמעתי בשם איזה צדיק מפורסם שטוב לומר כן בפירוש בעת אכילת חמין אזי יאמר חמין במוצאי שבת מלוגמא'.

ובאשל אברהם (בוטשאש)¹⁷ כתב ביאור נוסף במעלת שתיה בכלל בסעודה זו: 'סעודת מוצ"ש קודש יש לשתות בה ג"כ, כיון שהאבר שאינו נהנה רק מסעודה ההיא וממנו תחילת תחיית המתים הוא עצם, ועצמות נהנים משתיה, כמו שאחז"ל¹⁸ אודות היכר בעצמות אם היה יין מזוג. ומ"מ יש ג"כ סמיכה על שתיית יין הבדלה היטב'.

בספר מנהג ישראל תורה¹⁹ כתב: 'והנה לרחוץ בחמין במוצ"ש לא נהגו בשום מקרה, וגם לאכול פת חמה לא ראיתי לדקדק, אלא שבלקוטי מהרי"ח הביא שהמהר"ם א"ש דקדק לאכול פת חמה .. אמנם לשתות חמין כבר נתפשט בין חסידים ואנשי מעשה ששותין קאווע או טייה במוצ"ש'.

--------------

---

הערות:

¹ קיט, ב ↩

² במשמרת שלום (צרניאק) ח"ב חידושי דינים ליו"ד הל' שמחות ערך סכנה אות יז כתב שכדברי הגמרא שלנו שפת חמה מועילה לבריאות כן איתא בחולין ו, ב: 'בר בי רב ליכול חמימי' ↩

³ חידושי אגדות שבת שם ↩

⁴ פד, א ↩

⁵ פ"א ה"י ↩

⁶ וראה בפירוש קרבן העדה שם. ושו"ע אדמו"ר הזקן מהדו"ב לסי' רנט: '(אי נמי סבירא ליה כמ"ש בירושלמי לחלק בין תבשיל לפת שאין דרכה ליאכל רותחת כתבשיל, דפת חמה חמתה בצדה וכו')' ↩

⁷ שער עשרה (נדפס בסו"ס ראשית חכמה) ↩

⁸ ח"ב או"ח סי' ש ↩

⁹ ראה רא"ש מסכת מכשירין פ"ב מ"ח: 'שאינו נקי שלא ניטול מורסנה מתוכה'. [וראה שהש"ר פ"א: 'אמר רבי יצחק זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטיא שהיא שחורה מסובים של שעורים'] ↩

¹⁰ ראה בספרו יפה תלמוד ח"א דף לד, ג ↩

¹¹ שו"ת ח"ח סי' צח אות ב ↩

¹² (רוזענבורג) או"ח סי' ש ↩

¹³ וראה ג"כ כף החיים (או"ח סי' ש אות יב) שכתב: 'ועוד י"ל חמה לאפוקי קרה אבל לא חמה כ"כ שמתשת כוחו של אדם' ↩

¹⁴ ש"ב פינחס סט"ז ↩

¹⁵ (ויס) אות לג ↩

¹⁶ או"ח סי' ש ↩

¹⁷ נדה כד, ב ↩

¹⁸ סי' ש ס"ק ג ↩

---

[יא] (הלכה 946)

דבר שתאב אליו/דבר חדש

כתב האליה רבה¹: 'וז"ל פסקי תוספות, יהדר לאכול מין מאכל שתאב אליו יותר אעפ"י שהוא ביוקר, ואם הוא תאב לאכול הרבה מינים יהדר אחריהם כפי יכולתו, אבל לא יכין מכל מין אלא כפי מה שמשער שיוכל לאכול ממנו, אלא שלא ישער בצימצום רק בריוח, וכן עד"ז בכל ג' סעודות בשבת, דלא כב"ח ע"כ'.

והבן איש חי² כתב: 'ויש משתדלים להביא בה על השלחן לאכול איזה דבר חדש, מין פרי או מין מרקחת ומיני מתוק שלא אכלו ממנו בשלש סעודות אותו היום'.

> מי שלא יכול לאכול בכלל

כתב השל"ה³: 'ומי שמתענה במוצאי שבת, כגון שעושה הפסקה מבעוד יום, אזי יטרח להכין סעודה זו לאחרים, והוא ילמוד המאמרים והדינים המוזכרים בסעודה זו וסודה, ויהי לרצון אמרי פיו כאילו היה עושה כן. וכן עשה רבי שמעון בר יוחאי⁴ בערב פסח שחל להיות בשבת, שהיה עוסק בסודות התורה במקום סעודה שלישית'.

> נרות במוצאי שבת - ובסעודת מלוה מלכה

כתב בצידה לדרך⁵: 'ולכן יש לו לאדם להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול ולהכין השלחן ולזמר פסוקים של שמחה ורוח והצלה'.

כתב המטה משה⁶: 'ובמוצ"ש כשיוצאין מבית הכנסת נוהגין ליקח נרות בידם להאיר להם הדרך אשר ילכו לביתם, ואותן נרות של מצוה הן⁷. וכן מצאתי בפסקי אדוני מורי [=המהרש"ל]⁸ שכתב וז"ל, מדליקין נר במוצ"ש מנר בית הכנסת כדי לילך לבית דהוי נמי נר של מצוה, כדאמרינן במדרש⁹ על מה זכה שאול במלוכה, על שהאיר אביו במבואות האפילות בנרות הרבה, כך מצאתי. ואח"כ עיינתי במגלת סתרים דר' ניסים גאון שכתב וז"ל, אמר ר"ל שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י זקנו שהיה מדליק נרות רבים. לכך נקרא שמו נר, כתוב אחד אומר¹⁰ נר הוליד קיש, וכתוב אחד אומר¹¹ קיש בן אכיש הוא אביאל וכו', אלא ע"י שהיה מדליק נרות לרבים נקרא נר. ועוד האריך דמבואות היה מדליק אפילו מביתו לבית הספר היה מדליק בהן נרות להאיר לרבים עכ"ל. ומביא דבר זה מן הירושלמי פ"ג דשבועות¹², עכ"ל מורי ז"ל. והמדרש הזה הוא בויקרא רבה פרשת צו פ"ט. וראיתי מדקדקים שמדליקין נרות במקום אופל במוצ"ש. ומנהג נכון הוא שכשם שמדליקין נרות בכניסתו כך יש לעשות ביציאתו, כמו שכתבו השבלי לקט¹³ והאבודרהם שנהגו לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת כדרך שמלוין המלך בכניסתו וביציאתו, כמו"כ נכון שכל מה שעושין לכבוד שבת בכניסתו כן יש ללוותו ביציאתו'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁴: 'ולכן יש נוהגים להרבות נרות במוצ"ש יותר משאר לילות החול ונוהגים ג"כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר'.

הרבי¹⁵ כותב: 'וסיפרו רבותינו נשיאנו אשר הבעש"ט 'האט ליב געהאט ליכטיקייט' [=אהב אור], ועד כפשוטו, וכידוע הסיפור איך שהבעש"ט ותלמידיו הרבו בנרות במוצש"ק'¹⁶.

אמנם בכל הנ"ל לא הוזכר קשר בין הדלקת נרות דווקא לסעודת מלוה מלכה¹⁷ אלא באופן כללי במוצאי שבת.

אמנם מצינו שיש שהזכירו תוספת של הדלקת נרות בסעודת מלוה מלכה, וכמ"ש היעב"ץ בסידורו¹⁸ לגבי הסעודה: 'וצריך ללותו בכל דבר כבוד מעין של שבת כדלעיל לכן ידליק ג"כ נר נוסף לכבודו'.

וכ"כ המחצית השקל¹⁹: 'ועיין בט"ז שכתב, מה שאמרו לעולם יסדר כו' ר"ל דרך קביעות סעודה בפריסת מפה ועריכת שלחן והדלקת נרות, כמו בליל שבת'²⁰.

אמנם להעיר שבקובץ בקודש פנימה²¹ מובא: 'הרבי לא הקפיד שידלק נר בעת שסעד סעודה זו'.

א"כ ראינו שיש ענין להרבות בנרות ותאורה במוצאי שבת, [ויש שקישרו את זה לסעודת מלוה מלכה].

---

הערות:

¹ או"ח סי' ש ס"ק א ↩

² ש"ב ויצא סכ"ו ↩

³ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

⁴ זח"ג צה, א ↩

⁵ מאמר רביעי כלל ראשון פ"ז בסופו ↩

⁶ סי' תקיב ↩

⁷ מנהגות וורמייזא לר"י קירכום ↩

⁸ הגהות לטור או"ח סי' תרעד ↩

⁹ ויק"ר פ"ט, ב. תנחומא תצוה ח ↩

¹⁰ דה"א ח, לג ↩

¹¹ ש"א ט, א ↩

¹² ה"ז ↩

¹³ סי' קל ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' ש ס"ב ↩

¹⁵ אג"ק חי"ט ע' מא ↩

¹⁶ יש מי שכתב (ראה פסקי תשובות שם אות ג הנסמן בהערה 36) שישנה סגולה בשם הבעש"ט להדליק ארבעה נרות בסעודה ↩

¹⁷ שגגה נפלה בדברי הפסק"ת סי' ש הערה 36 שציין למשנ"ב. ודו"ק ↩

¹⁸ בית דוד בית נ"ז מחיצה ד לוית המלכה בסעודה ↩

¹⁹ או"ח סי' ש בהקדמה ↩

²⁰ ולהעיר שהט"ז עצמו לא הזכיר בדבריו הדלקת נרות ↩

²¹ ע' 17 ↩

---

[יב] (הלכה 952)

סעודתא דדוד מלכא משיחא

כתוב בפרי עץ חיים¹: 'ואחר הבדלת מוצ"ש, יסדר ב' ככרות, ולא ינקוט בידים אלא א', ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזכותו ניצול מחיבוט הקבר'.

ועוד כתוב שם²: 'ל"א מלכים יש בקליפות שכבש יהושע, וכנגדן ל"א שעות קודש. וזה סוד א"ל מלך יושב, היינו מחצות יום ו' עד הלילה ו' שעות, ויום שבת הרי כ"ד, עם ו' הרי ל', וא' בסעודת מוצ"ש, שהוא סעודה דדוד מלכא, הרי ל"א, ומי שאינו מקיים סעודת דוד, ישאר קליפה א' בלי הכנעה'.

והיעב"ץ בסידורו³ כתב לומר ג"כ ג' פעמים דוד מלך ישראל חי וקים. וביאר שם ביחס לסעודה זו והקשר שלה לעצם הלוז: 'אמנם הוא נהנה מסעודה שאין בה אכילה גמורה דהיינו סעודת מוצ"ש, שהיא נאכלת על השובע, ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים כי אם לזה, כי לא לאכילה הוא צריך, רק מכוונת המצוה הוא נהנה, ולא מגשמיות האכילה, שאיננה נמצאת בכאן, ואינה נעשית כי אם לשם מצוה בלבד, ועל כן היא סעודת דוד המלך ע"ה שלא היו לו חיים בעולם הזה כנודע. ונקרא חי וקים⁴ ודי בזה למבין'.

הבן יהוידע⁵ כתב על דברי הגמרא 'רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא': 'ידוע דרכו של רשי ז"ל לפרש עגלה תליתאה שלישי לבטן ונ"ל בס"ד לפי האי פירושא מה טעם דעבדו ליה עגלא שלישי לבטן והלא אינו אוכל בשרו אלא אכוליה בלבד והוא דידוע מש"כ המפרשים ז"ל הטעם שקורין לסעודה רביעית סעודתא דדוד מלכתא הוא מפני שהקב"ה גילה לו שיפטר בשבת לכך כל שבת בהאי פחדא הוה יתיב ואחר יציאת השבת והוא עודנו חי היה עושה סעודה רבה ולכן קורין סעודה זו על שמו וידוע דארז"ל⁶ מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום שיצא מן רות המואביה דרך מציאה והוא היה דור שלישי שהם עובד ישי דוד לכך בסעודה זו שהיא של דוד המלך ע"ה שהיה שלישי במציאה זו הנזכרת שוחטין לו עגלה שהוא שלישי לבטן'.

הרבי כותב⁷ בהערה למכתב: 'ובפע"ח שער השבת ספכ"ד: שהוא סעודה דדוד מלכא. ובסי' האריז"ל כוונת הבדלה ומו"ש: ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא, ובזמירות למוצ"ש כו"כ בקשות לביאת אליהו ומשיח'.

> איזכור וסיפור מהבעל שם טוב

הרבנית הצדקנית מרת רבקה אשת אדמו"ר המהר"ש סיפרה לנכדה אדמו"ר הריי"צ⁸: בשנת תר"ט נעשיתי כלתו של הדוד 'הצמח צדק' אשתו של סבך, קרא חותני לכל כלותיו שהיו בליובאוויטש .. ואמר להן לקבוע סדר בכל מוצ"ש לספר סיפור מהבעש"ט הקדוש, שאלנו אם הכוונה היא רק להזכיר את הבעש"ט או לספר סיפור מהבעש"ט, וענה הצמח צדק בודאי. ומאז הנה בכל מוצ"ש היתה נכנסת אחת מכלותיו אל הצמח צדק והוא הי' מספר סיפור מהבעש"ט, ובצאתה ממנו היתה מספרת לכולנו את הסיפור'.

ענין זה הובא בעוד ספרים - בספר בארת המים⁹ כתב: 'סגולה לפרנסה, קבלה בידינו מפי צדיקי יסודי עולם נ"ע, שטוב להזכיר את הבעש"ט הקדוש בכל מוצש"ק, ולספר משבחיו ומתהלוכתיו, וזה סגולה להצלחה בכל השבוע לכל הענינים הן בגוף והן בנפש'.

ובספר סיפורי צדיקים החדש (סובלמן)¹⁰ כתב: 'ושמעתי מאיש נאמן ששמע מפ"ק אדמו"ר מהרא"י [=מסאדיגורא] זצוקללה"ה וכה אמר בפה קדשו כשמדברים במוצש"ק מהבעש"ט זה הוא מסוגל להנפש, וכשמדברים במוצ"ש מהרבי ר' משה ליב מסאסוב זה הוא מסוגל לפרנסה וכשמדברים מן הרב מבארדיטשוב ז"ל זה הוא מסוגל להמתקת דינים, ולא שם קדשו דייקא רק אפילו מזכירים שם העיר ברדיטשוב הוא ג"כ מסוגל להמתקת הדינים ..'.

ובמנחה חדשה¹¹ כתב: 'ושמעתי בשם גדולים וצדיקים שבמוצ"ש מצוה לספר איזה ענין מהתנא האלקי הר' ישראל בעל שם טוב זצללה"ה. ואני הדל יש לי סמך קצת לזה מספר תולדות יעקב יוסף שכתב שם שאחיה השילוני הי' רבו של אליהו הנביא ורבו של הבעש"ט וא"כ כמו שמצוה להזכיר שם אליהו¹² כמו"כ מצוה להזכיר שם הבעש"ט הקדוש זיע"א'.

הרבי הזכיר ג"כ את מנהג הזכרת הבעש"ט במוצ"ש ש"פ בראשית התשכ"א¹³: 'לכל לראש יש להדגיש את גודל העילוי שבהזכרת זכות אבות, כפי שמצינו בגמרא ש'הממונה על הפייסות אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון', 'להזכיר זכות אבות מזכירין חברון', ועד"ז בנוגע לאבות החסידות, החל מהבעש"ט, וכידוע המנהג שבמוצש"ק מזכירים אודות הבעש"ט'.

[אמנם להעיר ולהאיר שיש ענין גדול תמיד בהזכרת סיפורים מצדיקים גדולי ישראל ולא רק במוצ"ש וכמו שמובא בהקדמה לשמועות וסיפורים¹⁴ בשם הרבי המהר"ש: 'כמו"כ יש סיפור שאדמו"ר מהר"ש נ"ע אמר: שלש טעויות שהעולם טועה, אומרים מי שמספר סיפור מהבעש"ט במוצש"ק הרי זה סגולה לפרנסה. וכאן ג' טעויות: א) לא רק מהבעש"ט אלא מכל הצדיקים הקדושים. ב) לא רק במוצ"ש אלא בכל עת וזמן. 3) סגולה לא רק לפרנסה אלא זו סגולה לכל הדברים, בני חיי ומזוני, הכוללים בתוכם כל עניני עוה"ז לטובה ולברכה'.

וכך גם הובא בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין¹⁵: 'העולם אומרים כי כשמדברים במוצ"ש מהבעש"ט זי"ע הוא סגולה לפרנסה, וכשמדברים מהרבי ר' זושא ומאחיו הרבי ר' אלימלך זי"ע - מאחד מהם הוא סגולה ליראת שמים ומאחד מהם סגולה לבנים. ואני אומר: לאו דווקא מהצדיקים הנ"ל, ולאו דווקא במוצ"ש, ולאו דווקא בדברים אלו, אלא מכל הצדיקים כל זמן שמדברים מהם, זו סגולה לכל דבר ברוחניות ובגשמיות'].

א"כ ראינו שסעודה זו נקראת סעודת דוד מלכא משיחא, ויש ענין להזכיר זאת בעת הסעודה, וכן ראינו את מעלת הזכרת הבעש"ט במוצ"ש.

---

הערות:

¹ שער השבת פי"ז ↩

² פכ"ד ↩

³ בית דוד בית נ"ז מחיצה ד לוית המלכה בסעודה ↩

⁴ ראש השנה כה, א. וראה שיחת יום ב' דחגה"ש התשל"ד (תו"מ ח' עו ע' 247 ואילך) ↩

⁵ שבת קיט, ב ↩

⁶ בראשית רבה פ"נ, י ↩

⁷ מוצש"ק פ' בראשית התשמ"ה (לקו"ש חכ"ה ע' 489) ↩

⁸ סה"ש ה'ת"ש מהדורת לה"ק ע' קעה ↩

⁹ ערך סגולות ↩

¹⁰ אות עט ↩

¹¹ שיורי המנחה לסי' צו אות ו ↩

¹² ראה שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' רצה ס"ה. והלכה מספר 837 ↩

¹³ תו"מ חכ"ט ע' 142 ↩

¹⁴ ח"א ע' 4 ↩

¹⁵ בית ישראל אות ז. ארץ החיים מערכת י אות רסו. וכן הובא בשם הרה"ק ר' שלום מבעלז (כתבי ר' יאשע שו"ב ערך ר' לוי"צ מבארדיטשוב אות יג) ↩

---

[יג] (הלכה 957)

שמחה, וזמירות במוצש"ק

> לשמוח בסעודה

כתוב בסידור האריז"ל¹: 'יש לשמוח בסעודה זו כמו בסעודת שבת כי היא סעודת מצוה'. הרבי עורר על כך² וכתב: 'ראה בסי' האריז"ל במקומו 'יש לשמוח בסעודה זו כמו בסעודת שבת', שו"ע אדמוה"ז סי' ש ס"ב'. ושם בשו"ע אדמו"ר הזקן מדובר על הדלקת נרות, והפיוטים וזמירות שעושים במוצ"ש, וכפי שיובא להלן.

בשיחה לחברי מלווה מלכה דניו הייוון הרבי אמר³ [=תרגום חופשי]: '.. האמור בא לידי הדגשה כשיהודים מתאספים לקיים סעודת מלווה מלכה בשמחה. עבר יום בו לא היתה כל הכנסה ואדרבה .. ומקיים הוא סעודת מלווה מלכה בשמחה באומרו ובחשבו אל תירא עבדי יעקב מתוך אמונה .. שהקב"ה מספק לו פרנסתו בממון לפי פשוטם של דברים והעיקר שהממון מוצא לדברים שמחים וטובים'.

> פיוטים וזמירות במוצ"ש

כתב בשבלי הלקט⁴: 'וכן נהגו לומר פיוטין והבדלות וזמירות ללות את השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו לעיר וביציאתו'.

וכתב הט"ז⁵: 'וכתב ב"י בשם ש"ל נהגו לומר פיוטים וזמירות ללות השבת כמו שמלוין המלך בכניסתו וביציאתו ע"כ, ונ"ל דאעפ"י שנוהגין לומר זמירות קודם הבדלה נכון לומר אותם אחר ההבדלה דבזה שייך ליווי דהיינו אחר שיצא המלך ותו דהוא כמו בכניסתו'.

כלומר בדברי השבלי הלקט לא נתבאר מתי הוא זמן הפיוטים והזמירות, ונהגו בהרבה מקומות לומר את הזמירות לפני הבדלה, וע"ז כותב הט"ז שצריך זמירות אחרי הבדלה.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁶: 'ונוהגים ג"כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר'.

אדמו"ר הזקן בסידורו לא הביא זמירות לסעודת מלוה מלכה⁷ ואמנם בשער הכולל בהקדמה כתב: 'גם לא הביא בהסדור כל מה שלא מצא לחדש בהם איזה דבר כמו הסליחות והפזמונים והפיוטים וכדומה והרוצים לאמרם כמנהגם ימצאו אותם בשארי סדורים'. אך הרבי הרש"ב כתב לו⁸ ולפי דעתי אפילו כולנו חכמים כולנו יודעים את הקבלה צריכים אנו להתפלל כמצווה עלינו בנוסח רבינו הגדול ז"ל, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כו', ומש"כ כבוד מעלתו שם בענין הסליחות והפיוטים והפזמונים .. ולפי דעתי אותן הפזמונים שלא הביא בסידור בודאי אין לאמרם'.

אלא שאדמו"ר הזקן בלקו"ת⁹ הזכיר וביאר את הפיוט אל תירא עבדי יעקב שמקובל בהרבה מתפוצות ישראל לאמרו, וז"ל: 'אך א"א להגיע לבחי' ישראל שהוא בחי' שבת אם לא ע"י קדימת בחי' יעקב שהוא עבודה דחול על דרך מי שטרח בערב שבת דוקא אז יאכל בשבת .. וזהו מה שאומרים במוצ"ש אל תירא עבדי יעקב כו'. כי בשבת אנו בבחינת ישראל שא"צ לבחי' עבודה ויגיעה לברר בירורים כי בורר אסור רק אנו אז בבחי' בן בנים למקום ועיין זהר¹⁰ ואח"כ במוצ"ש שמסתלקת הנשמה יתירה וצריך לחזור ולירד להיות בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורים בבי"ע כו' לכך אומר אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם ובזה נותנים כח ועוז כו' והיא ירידה צורך עלייה בשבת שאח"כ וכן בכל יום יש מעין שבת בק"ש ותפלה שאומרים שמע ישראל כו' עמ"ש ע"פ יונתי'.

הרבי נשאל על כך מדוע אדמו"ר הזקן מזכיר שאומרים את הפיוט הזה אעפ"י שבסידור לא הביאו, והרבי ענה¹¹: 'במה שהעיר בלקו"ת בלק (עב, ב) דאומרים במוצ"ש אל תירא עבדי יעקב, ומדוע לא נדפס בהסידור. הטעם פשוט מפני שלא נוהגין לאומרו. ואעפ"כ נתבאר מנהג האומרים - כיון שכל מנהג יש לו מקום. וע"ד המבואר בפע"ח לענין מנהגי התפלה (שער התפלה ריש פ"א). ולהעיר מלקו"ת שה"ש (כ, ב): אור חדש על ציון תאיר כו' ופי' אור חדש כו'. ומעין זה שם נצבים (מה, א) שופר של ר"ה של יעל פשוט כו' ועוד'.

כלומר הרבי מבאר שרואים בכמה מקומות בחסידות שנתבארו מנהגים הנוהגים בחלק מקהילות קודש של עם ישראל, למרות שאין זה מנהג חב"ד כיון שכל מנהג בעם ישראל יש לו שורש.

וכך נכתב בספר המנהגים¹²: 'לומר במוצש"ק אל תירא עבדי יעקב - אין מנהגנו כן'¹³.

בהתוועדות ש"פ תשא - פרה תשל"ה¹⁴ בסיומה הרבי אמר: 'שלמרות שבחב"ד לא אומרים את זה בדיבור, אך הענין קיים'.

ובהתוועדות מוצש"ק פ' בראשית תשל"ח¹⁵ הרבי קישר את הפיוט לסעודת מלוה מלכה: 'יש לכך קשר מיוחד למוצש"ק, כי במוצש"ק עורכים הרי סעודת מלווה מלכה הנקראת (והיא) סעודתא דדוד מלכא משיחא, ואומרים אז או מדברים בעניין אל תירא עבדי יעקב שאין מה לפחד שכן הקב"ה הולך עם כל יהודי, הם הולכים יחד, עוד בהיותם בימים האחרונים של הגלות, ולאחר מכן לוקח הקב"ה כל יהודי מבלי הבט על מעמדו ומצבו, ומוציא אותו מהגלות (כפי שרש"י מבאר בפשטות גם לילד קטן) ובקרוב ממש ובעגלא דידן'.

[ולהעיר שבמשך השנים כמ"פ חסידים ניגנו את הניגון זה בהתוועדויות אצל הרבי¹⁶].

> א"כ למעשה סעודת מלוה מלכה צריכה להיות בשמחה. ויש שנהגו לומר פיוטים שונים במוצאי שבת, אך אדמו"ר הזקן לא הביאם בסידורו.

--------------

---

הערות:

¹ סדר מוצ"ש ↩

² ראה לקו"ש ח"כ ע' 294 ובהערה 113 ↩

³ שיחת ט"ז אייר תשי"ט, לקו"ש ח"ב עמ' 550 ↩

⁴ ענין שבת סי' קכט והביאו הב"י או"ח סי' ש ↩

⁵ או"ח שם ס"ק א ↩

⁶ או"ח שם ס"ב ↩

⁷ ראה גם הלכה מספר 837 ↩

⁸ אג"ק ח"א ע' יח ↩

⁹ בלק עב, ב ↩

¹⁰ ח"ג דף צד ↩

¹¹ אג"ק חי"ג ע' שסא ↩

¹² ע' 35 ↩

¹³ בהערה נכתב שזה לקוח מהערת הרבי בסוף המפתח ענינים ללקו"ת ↩

¹⁴ תו"מ חע"ט ע' 373 ↩

¹⁵ צעקת המלך ע' 17 ↩

¹⁶ ראה בספר דיעדושקא ע' 558 שחכם רפאל דובראשווילי ניגן את זה במוצאי שמח"ת תשל"ג, והרבי עודדו. וכן ניגנו בהתוועדות ש"פ ויק"פ התשל"ט ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

סעודת מלוה מלכה — גדר החובה

[א] (הלכה 846)

הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת, מלוגמא [ופירש רש"י: חמין - לשתות ולרחוץ. מלוגמא - רפואה]. פת חמה במוצאי שבת - מלוגמא. רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא². כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא. שבקוהו, ואתא אריא אכליה'³ [=רבי אבהו היו מכינים לו בכל מוצאי שבת, עגל משובח (שהספיק לגדול שליש), והוא הי' אוכל מזה רק את הכליות, כשגדל בנו אבימי, שאל את אביו, למה לך להפסיד כל כך (להכין במוצאי שבת עגל שלם רק עבור הכליות שלו), מהעגל שאתה מכין בערב שבת לשבת, תשמור ממנו את הכליות לסעודה של מוצאי שבת, וכך הוא עשה, אלא שכעונש הגיע אריה במוצאי שבת וטרף את העגל שלא שחטו].

א"כ ראינו בגמרא שצריך לעשות סעודה במוצ"ש, 1) ובטעם הדבר כתב רש"י: 'במוצ"ש - נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד, כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר'.

וכ"כ בשבלי הלקט⁴: 'וצריך אדם להסדיר שולחנו במוצאי שבת דאמר רב חנינא לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית משל שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו'. [השבילי הלקט כתב טעם נוסף הקשור לעצם הלוז ויובא בהלכה נפרדת].

וז"ל הרמב"ם⁵: 'וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו'.

2) ובצדה לדרך⁶ כתב טעם נוסף: 'ועוד כמו שאמרו על הבשמים שהם להשיב נפש כן סדור השולחן שהרי לצאת מדבר להפכו הוא זר, ובמוצאי שבת יוצאים מן המנוחה אל המלאכה ולכן יש לו לאדם להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול ולהכין השלחן ולומר פסוקין של שמחה וריווח והצלה ולשים תמיד בכל דרכיו השם יתברך כנגדו וילבש אהבתו כמדו כי לעולם חסדו, ויהי' זהיר בזה ובו יתמיד, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימני בל אמוט'.

3) טעם נוסף כתב בעין אליהו: 'הנראה לי ע"ד ששמעתי מאת חותני הרה"ג מ"מ ד"ק ווילנא על מצוה דסעודת אנשי חיל למשל, אם יבוא אוהבו וקרוב טוב יתן לו סעודה טובה ואם מחמת ארנוניא שיעמדו אצלו חיל המלך ג"כ יתן להם סעודה טובה, והחילוק שבין האורח טוב ובין האנשי חיל מהמלך באם שישיג שלא יהיה עוד אצלו האנשי חיל אזי תיכף יפטר אותו מביתו אבל אם אורח טוב ירצה ליסע מביתו אזי יאמר לו שיהיה עוד אצלו ולכן ה' נתן לנו שבתות וימים טובים ואולי זאת למשא הוא לנו הראיה לזה במה שאנו מכבדין אותו יותר זה סימן שאין לנו למשא ולכן זה המצוה של אסרו חג ולדעתי גם המצוה של מלוה מלכה הוא ג"כ מחמת זה הטעם'.

הרבי⁷ האריך לדון בגדר ומקור סעודה זו, וביאר שבמדבר המן ירד תמיד בבוקר גם עבור הלילה שלאחריו, וא"כ בערב שבת ירדו לכל אחד שני עומרים, ומעומר אחד אכלו ביום שישי בבוקר ובליל שבת, ומהעומר השני אכלו בשבת בבוקר ובמוצאי שבת, כלומר במוצאי שבת אכלו מהמן המיוחד שירד לכבוד שבת! וזה מה שאמרו חז"ל קידשו במן (שלא ירד בשבת) וברכו במן (בעומר כפול), קדשו במן קשור דוקא לשבת עצמה, אך ברכו במן נמשך גם במוצ"ש, וזהו"ע סעודת מלוה מלכה, שמלווים את השבת ביציאתו, כיון שבסעודה זו זה הגמר של ברכת שבת. ולפי"ז י"ל שיסודה של הסעודה הזו הוא ג"כ זכר למן, כשם שחייבים בג' סעודות של שבת זכר למן, כך הזכר הזה עצמו מחייב ג"כ אכילת סעודת מלוה מלכה.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'לעולם יסדר אדם שלחנו במו"ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁹: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השלחן לסעודה גמורה אע"פ שעכשיו לא יאכל אלא כזית הן מחמת שאין לו יותר הן מחמת שאינו תאב ליותר מכל מקום יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן כגון פריסת מפה וכיוצא בזה כמו לסעודה גמורה כדי ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו כמשנ"ת בסי' ר[ס]"ב'.

בהלכות הבאות נראה עוד טעמים ופרטי דינים של סעודה זו

--------------

---

הערות:

¹ קיט, ב ↩

² כתב הבן יהוידע: 'נ"ל בס"ד הטעם שהי' אוכל הכליות בסעודה זו דידוע מ"ש רז"ל שתי כליות באדם שבימינו מייעצתו לטובה ושבשמאלו מייעצתו לרעה וכתב מהרש"א ז"ל לזה כיון דוד הע"ה באמרו אף לילות יסרוני כליותי לשון רבים שכ"כ עלה במדרגה ששתי כליות שלו שניהם שוים לטובה וכזה פירש הרב ש"ע ז"ל בחנני ה' ונסני צרופה כליותי ולבי אמר צרופה ר"ל ששתיהם שוות לטובה ע"ש ומאחר שמעלה זו של השוואת הכליות לא נמצאת מפורשת אלא רק בדוד הע"ה לכך בסעודה זו של דוד הע"ה היה אוכל כולייתא לרמוז על מעלה שיש לדוד הע"ה מצד הכולייתא ולהיות שדוד הע"ה היה משבט יהודה שנמשל לאריה דכתיב גור אריה יהודה וגם דוד הע"ה בעצמו כתיב ביה אשר לבו כלב האריה לכך כיון שמיעטו בכבוד סעודתו אתיא אריה ואכליה' ↩

³ וביאר בחדושי ר' אליעזר משה הורוויץ: 'או משום דמיעט בסעודת שבת. או משום דלא היה טעם הבשר טוב כ"כ במו"ש. דשוב לית ביה שמחה דאינו כשלמים' ↩

⁴ ענין שבת סי' קל ↩

⁵ הל' שבת פ"ל ה"ה ↩

⁶ מאמר רביעי כלל א ↩

⁷ לקו"ש חל"ו ע' 70 ואילך ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' ש ס"א ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' ש ס"א ↩

---

[ב] (הלכה 851)

עצם הלוז

בהלכה הקודמת [מספר 846] הבאנו כמה מהטעמים של סעודת מלווה מלכא, ובהלכה זו נדון בטעם נוסף שכתבו הקדמונים.

כתב בשבלי הלקט¹ והביאו הבית יוסף²: 'ובסידורים מפרש אבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת'.

וכ"כ הלבוש³: 'ואמרו חכמים⁴ אבר אחד נברא באדם ונסכוי שמו, ואינו נהנה בשום אכילה שיאכל האדם אלא כשיאכל במוצ"ש ללוותה'.

וכתב המטה משה⁵: 'ונ"ל טעמא דמילתא, כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה והוא עצומו ועיקרו ושרשו וממנו נתהוה האדם בעצם הטפה, וכאשר ימות האדם העצם ההוא אינו נימוח ולא נפחת, ואילו יכניסו אותו באש אינו נשרף, ברחיים אינו נטחן, בפטיש אינו מתפוצץ. והוא העצם שיש בו קיום נצחי, וממנו יחיה האדם לעת התחייה⁶, והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת אדם, ועצם הזה שרשו ועקרו מעצם השמים. ומצאתי לחכם אחד מקובל, כי האדם מיסוד השמים מחצר הכבד ולמעלה, ומשם ולמטה מיסוד הארץ. ומיסוד השמים נשאר עצם אחד שאינו בלה, י"א שהוא עצם התחתון שבשדרה וקראוהו רז"ל⁷ מלא תרווד רקב. איתא בויקרא רבה⁸ מהיכן נברא אדם מלוז של שדרה, במים אינו נימוח כו', וזהו שאמר⁹ וינאץ השקד. וזהו העצם הנשאר עד התחיות, ואז התחייה חל עליו. ומאן דלא כרע במודים נעשה מאותו עצם נחש בריה מקולקלת¹⁰ ולעולם לא יכניס עם יושבי חלד. ובעת התחייה יתרטב העצם בטל התחייה, ונעשה כשאור בעיסה ויתפשט לכאן ולכאן, וימתחו מתוכו כל האיברים וכל הגידים ועור ובשר, ויתגלגלו עד ארץ ושם יקבלו רוחתם בארץ הטהורה. וכדי לקבוע בלב העם אמונת שכר ועונש ואמונת התחייה, אוכלין מעט במוצ"ש, להורות כשם שעצם זה אין לו הנאה כי אם אחר כלות שבעת ימי השבוע, כמו"כ יקבל עצם הזה תענוג והנאה מתענוגי עוה"ב אחר כלות ימי שנות האדם שהם שבעים שנה. וכמו"כ מצאתי במדרש¹¹ תניא אמר ר"ש ההיא גרמא למה אשתאיר יתירא מכל שאר גרמי, משום דאיהו גרמאה דלא סביל טעמא דמזוני דבני נשא כשאר גרמין. ובגיני כך הוא תקיף מכל שאר גרמין, והוא ליהוי עיקרא דגופא, וגופה אתבני מיניה. ובכן כל הזהיר בסעודה זו ומשביע לעצם הזה יזכה שישביע בצחצחות נפשו בתענוגי רב טוב הצפון לצדיקים, ולשבוע שמחות אשר עליהם התפלל המשורר תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח'.

ובעולת שבת¹² כתב: 'ושמעתי בשם גדול אחד דמטעם זה אמרו חכמים ז"ל כל עצמות אדם נעכלים בקבר חוץ מעצם זה וממנו יחיה תחיית המתים, והיינו משום דכל העצמות קבלו הנאה מאכילת עץ הדעת, אבל העצם הזה כיון שאינו נהנה משום אכילה רק במוצ"ש, לא קיבל שום הנאה מאכילת עץ הדעת שהיה בערב שבת וע"כ לא נקנסה עליו הגזרה כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומתקיים ואינו שב לעפר לעולם ע"כ'¹³.

היעב"ץ בסידורו¹⁴ דן בכך שמצאנו לעצם זו ג' שמות: לוז, נסכוי, בתואל רמאה¹⁵, וכותב: 'העניין הוא שידעו חכמי האמת אחרי שבעלי ההויה עלולים להפסד וכל מורכב מתפרד אם היה כל גופו של אדם מורכב בשוה היה מקבל הזנה כולו כאחד. אז בבוא קצו יתפרד כולו אל חלקיו, ולא ישאר ממנו כלום שיקבל צורת התחיה בגוף הקודם, אעפ"י שהשי"ת בעל היכולת לברוא אדם מחדש אבל באופן כזה פנים חדשות היה נחשב ואין זה הוא הגוף שסבל צער המיתה כי הוא כלה בעשן ואבק דק ואם יתהוה עוד גוף, אחר הוא, ע"כ בהכרח יש עצם קטן הנשאר בגוף שאינו תח"י הריקבון ואינו כלה ובלה בקבר כי הוא יסוד קיים בו מתחילת שורש היצירה ולא נתהוה מהרכבה ומשתלשל מאב לבן ע"כ אין ההפסד שולט בו ועל כורחך אינו ניזון מן המזונות כדרך שער העצמות שא"כ בהעדרם היה נפסד כמותם כי מעת שאבדו מזונותם ואינם מושכים לחותם היו הלוך וחסור עד יפרד חלקיהם כטבע המורכב הנפסד ופושט צורתו, משא"כ בזה העצם הקיים שאינו צריך למזון לפי שאינו מורכב כי הוא עצם פשוט ספירי כעצם השמיים לטוהר לפיכך הוא חזק הקיום, ואינו צריך למשוך מזון להשלים הנחסר בהתכה כי כולו מקשה הוא ואינו ניתך ולא מתפעל מהאיכויות .. אמנם הוא נהנה מסעודה שאין בה אכילה גמורה דהיינו סעודת מוצ"ש שהיא נאכלת על השבע, ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים כי אם לזה כי לא לאכילה הוא צריך, רק מכוונת המצווה הוא נהנה, ולא מגשמיות האכילה. שאיננה נמצאת בכאן, ואינה נעשית כ"א לשם מצווה בלבד. וע"כ היא סעודת דוד המלך ע"ה שלא היו לו חיים בעולם הזה כנודע ונקרא חי וקיים¹⁶ ודי בזה למבין'.

הרבי¹⁷ שואל: 'דלכאורה צ"ע דכיון שעצם לוז זה הוא למעלה מענין המיתה ואינו צריך לאכילה ושתיה לקיומו, א"כ אמאי נהנה הוא מסעודת מלוה מלכה¹⁸? ולאידך אם יש אכילה ושתיה השייכות לעצם זה למה אינה מאכילת שבת עצמה שמעלתה מיוחדת שהאכילה גופא הוי מצוה, ו'פרש שבתכם לא קאמר', כ"א רק מסעודת מוצ"ש'?

ומבאר הרבי: 'וי"ל הביאור בזה ע"ד הדרוש: תכלית הכוונה בבריאת עץ הדעת היא לא רק כדי לנסות את אדם הראשון שלא יאכל ממנו, אלא כדי שהאדם יהפוך את עצה"ד ויעלה אותו למעלה מענין המיתה. וכמבואר בספרים¹⁹, שאם הי' אדה"ר ממתין ג' שעות עד יום השבת, הי' אוכל מעץ הדעת ולא הי' ענין של מיתה כלל. והיינו לפי ששבת היא מעין חיי עוה"ב, למעלה מגדר מיתה, ואם הי' ממתין באכילת פרי עץ הדעת עד שבת, הי' למעלה מענין המיתה. והנה לאחר החטא כשכבר ישנו ענין המיתה בעולם, הנה אף שישנה השבת שהיא מעין עוה"ב כו', מ"מ, כיון שיום השבת מובדל וקדוש משאר הימים, הרי אין ה'חיים' דשבת נמשכים במקום המיתה גופא, היינו כפי שהאדם חי בעולם של חול (ששם נקנסה עליו מיתה). וי"ל, שזהו התוכן הפנימי דסעודת מלוה מלכה, תיקון חטא עץ הדעת, כי בסעודה זו ישנו החיבור דשבת וחול, דמחד גיסא ה"ה לאחרי גמר קדושת שבת, אבל לאידך יש בה הברכה (וההמשכה) דיום השבת, שעי"ז נמשך הכח דשבת גם בסעודה של חול, כנ"ל באורך. וזהו גם מה שה'עצם לוז' נהנה מסעודת מוצ"ש דוקא, כי תקון החטא בפועל הוא הענין דתחיית המתים שאז 'בלע המות לנצח', וזה בא ע"י עצם הלוז שלמעלה מענין המיתה כנ"ל. היינו שעניינו של עצם זה הוא לא רק מה שהוא נשאר קיים, אלא שממנו צ"ל בנין כל הגוף כולו, שגם הגוף שהי' בו גדר מיתה, יזדכך ויתתקן עד שיקום בתחיית המתים ויחי' בחיים נצחיים ('בלע המות לנצח'). והכח לזה הוא ע"י שנהנה מסעודת מוצ"ש, שגם בסעודה בזמן של חול ממשיכים ברכת השבת, מעין עוה"ב'.

וכתב האשל אברהם (בוטשאטש)²⁰: 'סעודת מוצש"ק יש לשתות בה ג"כ, כיון שהאבר שאינו נהנה רק מסעודה ההיא וממנו תחילת תחיית המתים הוא עצם, ועצמות נהנים משתיה, כמו שאחז"ל²¹ אודות היכר בעצמות אם היה יין מזוג. ומ"מ יש ג"כ סמיכה על שתיית יין הבדלה היטב'.

---

הערות:

¹ ענין שבת סי' קל ↩

² או"ח סי' ש ↩

³ או"ח סי' ש ס"א ↩

⁴ ראה ב"ר כח, ג ↩

⁵ סי' תקיג ↩

⁶ ראה הנסמן בלקו"ש חי"ח ע' 248 ובהערות שם. וחל"ו ע' 75 הערה 51 ↩

⁷ אהלות פ"ג מ"ב ↩

⁸ פי"ח, א ↩

⁹ קהלת יב, ה ↩

¹⁰ ב"ק טז, א ↩

¹¹ זח"א קלז, א ↩

¹² או"ח סי' ש ↩

¹³ וראה ג"כ א"ר סי' ש ס"ק ג ↩

¹⁴ בית דוד בית נז סעודת לוית המלכה (מהדורת אשכול ע' תתלח - ט) ↩

¹⁵ זח"א קלז, א. וראה שם בדבריו מה שביאר בענין השמות ↩

¹⁶ ר"ה כה, א ↩

¹⁷ לקו"ש חל"ו ע' 75 ואילך ↩

¹⁸ וראה הערה 52 שמציין למה שדנו הפוסקים האם עצם זו נהנית רק ממלוה מלכה או מסעודת שבת או שאינו נהנה כלל מאכילה ושתיה ↩

¹⁹ ש"ך עה"ת קדושים יט, כג, וראה לקו"ת ר"פ קדושים. אוה"ת נח מו, א ↩

²⁰ סי' ש ↩

²¹ נדה, כד ב ↩

---

[ג] (הלכה 884)

גדר חובתה

שאלה: האם חובה לאכול סעודת מלוה מלכה?

תשובה: בהלכה 846 ראינו את דברי הגמרא במסכת שבת¹: 'לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית. ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצ"ש אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית'.

ומפשט לשון הגמרא נראה שהדינים שוים וכשם שבסעודת שבת חייב לסעוד עם פת כך גם בסעודת מוצ"ש חייב לסעוד עם פת וכך גם ניתן להבין מלשון הרמב"ם² שכתב: 'מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואעפ"י שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצ"ש ואעפ"י שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו'.

אלא שכתוב בסדר רב עמרם גאון³, לגבי הבדלה: 'אעפ"כ לא סבירא לן דמברך אלא על היין, ואפילו בפת אין מבדילין. דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם⁴ שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד, דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצ"ש כלום סעודתו קבועה ושלחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו, שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על הפת, וכך מנהג בשתי ישיבות'.

וכ"כ הראבי"ה⁵: 'ורבינו חננאל כתב בשם מר יהודאי גאון שמקדשין על הפת. וכן כשמקדשין ומבדילין ביחד, כגון אם סמוך לשבת מאחריו, ולית ליה חמרא, מקדש אריפתא וגם מבדיל, שהם באים על שלחן הקבוע ואי אפשר שלא לסמוך לסעוד, הילכך מקדש על הפת ומבדיל, אבל לא במוצ"ש דעלמא (שחל יו"ט במוצ"ש), דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אינו מבדיל על הפת'.

א"כ לדברי הגאונים אי אפשר להבדיל במוצ"ש על לחם מכיון שאין חובת סעודה במוצ"ש.

אלא שהרי"ץ גיאת⁶ הביא את דברי רב עמרם וכתב: 'ואנו סוברים שבמוצ"ש נמי שולחן קבוע והפת מצויה שכך אמרו חכמים לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית כדי שתהא סעודתו מתוקנת כל השבוע כולה אלא כך תקנו אנשי כנסת הגדולה הבדלה על הכוס דאמרינן בתחלה קבעוה בתפלה חזרו והעשירו קבעוה על הכוס והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והכי נמי כתוב בהלכות'.

א"כ לדברי הרי"ץ גיאת יש חובת סעודה במוצ"ש, והסיבה שאין מבדילים על פת מכיון שהתקנה מלכתחילה היתה להבדיל על יין.

אלא שטעמו של רב עמרם גאון, הובא בעוד ראשונים⁷, והגם שהרי"ץ גיאת דייק מלשון הגמרא, כתב הריטב"א⁸: 'לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצ"ש. פי' כל היכא דאפשר, אבל אין זה חובה, דהא אמרינן לעיל⁹ דאמרינן ליה מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא אוכליה השתא'.

ולהלכה נחלקו בזה האחרונים, שיש שכתבו שסעודה זו חובה גמורה וכמ"ש בביאור הגר"א¹⁰: 'לכזית. כל' הגמ' ובפת דוקא כמו בערב שבת דמימרא דר"א ור"ח כהדדי איתמר שם קיט ב ע"ש'. כלומר הגר"א למד שסעודה רביעית חובה ובפת ולכן בגמרא המימרא של סעודת מלוה מלכה הובאה כהמשך למימרא על סעודת ליל שבת ללמדך ששוים הם בחיובם¹¹.

וכ"פ החיי אדם¹²: 'אשרי למי שמקיים סעודה רביעית בפת והיא נקראת סעודת 'מלוה מלכה'. ולמי שאי אפשר לו לאכול פת, עכ"פ יאכל מיני מזונות, וזהו חוב גמור (שם)'.

מאידך אדמו"ר הזקן¹³ כתב בסוגריים¹⁴: 'ואין צריך להקדים סעודה ג' בשביל שיאכלו סעודה זו כראוי שסעודה זו אינה חובה כל כך אלא מצוה מן המובחר בלבד'¹⁵, ¹⁶.

ועפי"ז כתב המשנה ברורה¹⁷: 'ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם'.

א"כ למעשה הגם שאין חובה מן הדין לאכול סעודה רביעית, אך זהו מצוה מן המובחר. בהלכה הבאה נראה מה דין נשים בסעודה זו.

--------------

---

הערות:

¹ קיט, ב ↩

² פ"ל ה"ה. וראה לקמן מ"ש בביאור הגר"א, ושו"ת רב פעלים ↩

³ סדר מוצ"ש. וראה גם במחזור ויטרי סימן קנא. שבלי הלקט סי' קל ↩

⁴ טעם זה הובא באוצר הגאונים (ברכות אות שכח) בשם רב צמח גאון ↩

⁵ פסחים סי' תקטז ↩

⁶ הל' הבדלה עמוד יח ↩

⁷ פסחים פ"י סי' יז ↩

⁸ שבת קיט, ב ↩

⁹ שם קיח, א. וראה ברש"י שם ד"ה אכליה בשבתא, ותוס' ד"ה והא, ואכמ"ל ↩

¹⁰ או"ח סי' ש ס"א ↩

¹¹ בתוספת מעשה רב סי' לט מסופר: 'פעם א' חלה והקיא וכשהבריא מעט צוה להעומדים לפניו לראות אם עדיין לא האיר השחר שילעסו אותו כזית פת בע"כ כדי לקיים מצות מלוה מלכה' ↩

¹² הל' שבת כלל ח סל"ו ↩

¹³ שו"ע סי' ש ס"ג ↩

¹⁴ וראה לקו"ש חל"ו ע' 74 הערה 46 ↩

¹⁵ וראה בלקו"ש שם ע' 70 ואילך מ"ש הרבי לבאר בדברי אדמו"ר הזקן ↩

¹⁶ ולהעיר ממ"ש הבן איש חי ברב פעלים (שו"ת ח"ג או"ח סי' לה): 'וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ל מהל' שבת נקיט תרין הלכות אלו בהדיה ע"ש, מיהו אין ללמוד מזה דשוים הם בעיקר החיוב דאפ"ל של שבת הוא חיוב דאורייתא ושל מוצ"ש דרבנן, ומדברי רש"י בפרדס דף וא"ו משמע דאין חיוב סעודה ד' כמו ג' סעודות שבת ע"ש, ובאמת ג' סעודות שבת ילפי להו מתלת היום וסעודה ד' אין לה ילפותא, ואע"ג דמצינו באחרונים שכתבו שגם סעודה ד' ילפינן לה מן המן, עכ"ז העיקר הוא כמאן דס"ל דאין לה ילפותא גמורה, ואין חיוב שלה שוה עם חיוב ג' סעודות, ואפילו למ"ד דגם ג' סעודות שבת דרבנן וקרא דתלת היום אסמכתא הוא ג"כ מוכרח לומר דאין חיוב סעודה ד' שוה עם חיוב ג' סעודות .. אמנם הגאון ר"ז ז"ל בש"ע סי' ש הקל בזה טפי, ולא חשב סעודה זו אלא בשם מצוה מן המובחר .. אך משמעות דברי הפוסקים אינו כן אלא ס"ל יש בה חיוב גמור כמ"ש חיי אדם אך אינו שוה חיוב שלה כמו חיוב ג' סעודות בין למ"ד ג' סעודות המה מן התורה בין למ"ד דרבנן'. וראה ג"כ מ"ש לדון בכל זה הרב פתח הדביר ח"ד סי' ש אות א וסיים: 'נראה דיש לדון בה כמצוה דרבנן מיהא והיא חובה ולא כחוב מד"ת ולא כמצוה מן המובחר בעלמא' ↩

¹⁷ סי' ש ס"ק ב ↩

¹⁸ וכתב החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' ש ס"ק א שמאוד צריך להיזהר בסעודה זו ↩

---

[ד] (הלכה 890)

דין נשים בסעודת מלוה מלכא

בהלכה מספר 884 ראינו שנחלקו הפוסקים האם סעודת מלוה מלכא היא חיוב, ואדמו"ר הזקן הכריע שאמנם אין זה חיוב אך זה מצוה מן המובחר.

שאלה: האם נשים צריכות לאכול סעודת מלוה מלכא?

תשובה: כתב המגן אברהם¹ בקשר לסעודת מלוה מלכא: 'וע' סי' רצא'. ובכוונת דבריו בהפניה לסי' רצא, כתב הפרי מגדים באשל אברהם: 'והראה לסימן רצ"א, אפשר נשים אין חייבות בסעודה זו, ועיין סי' רצ"ו ס"ח, וכאן לא שייך לשבת². ומיהו לפי מה שכתב הט"ז [אבר] אחד כו', ראוי גם לנשים, ובעונותינו הרבים בצוק העתים אין עושין כך, וראוי למי שחננו ה' לעשות סעודה במוצ"ש ולאכול מעט ממנה'.

א"כ לדעת הפרי מגדים כוונת המגן אברהם לומר שמצד גדרי שבת אין דין שנשים צריכות לאכול סעודת מלוה מלכא, [אך הוסיף הפרי מגדים שמצד הטעמים הנוספים של מלוה מלכא ראוי שנשים יאכלו].

אך המחצית השקל שם הבין את דברי המגן אברהם להיפך, וז"ל: 'ועיין סוף סימן רצ"א. דכתב שם מ"א דלכל מילי דשבת נשים חייבות כמו אנשים, וא"כ הוא הדין בסעודה זו'.

כלומר לדעת המחצית השקל הטעם של שבת מספיק כדי להשוות דין סעודת מלוה מלכא בין גברים לנשים.

הגאון רבי חיים בנימין פונטרימולי בספרו פתח הדביר³ האריך לדון בדין זה ובמחלוקת הפרי מגדים והמחצית השקל בדברי המגן אברהם, וז"ל: 'לכאורה היה נראה דנשים פטורות מדקדוק לשון רבי חנינא יסדר אדם שולחנו במוצ"ש ולשון אדם לאפוקי אישה כמ"ש ה"ה מוהרד"ף ז"ל בספר שושנים לדוד אמתני' דסוכה כל ז' הימים אדם עושה סוכתו קבע דאמרו בגמרא היו לו כלים נאים מעלן לסוכה דקמ"ל תנא שלא יניח ביד אשתו לתקן הסוכה דסתמא עינה צרה וחסה מלהעלות שם כלים נאים עיי"ש הרי דפשיטא ליה דכי אמור רבנן תיבת אדם היינו לאפוקי אישה, וה"נ דכוותה. אלא דאני עני בדרוש נישואין שדרשתי .. עמדתי ע"ד הרב מוהרד"ף ז"ל הללו וגם בקונטרס האותיות מערכת הא' בס"ד מכמה דוכתי, וביחוד דהך דקמן אי אפשר לומר כן דיגיד עליו רעו דר"א קאמר כלשון הזה דיסדר אדם בסעודת ליל שבת ובההיא אין ספק לומר דנשים פטורות, וי"ל. והנה הרב מגן אברהם ז"ל ציין פה לסי' רצא והרב פרי מגדים ז"ל בח' אשל אברהם ביאר מה הציון הלז .. והוכחתו דפטורות מדביאר מרן ז"ל ברצ"א להדיא דחייבות בסעודה ג' וברצ"ו דחייבות בהבדלה משום דכל מילי דשבת הנשים חייבות או משאר טעמים ואלו בחיוב סעודה ד' לא הזכיר לנשים ש"מ דס"ל דכאן לא שייך לשבת ופטורי. אלא דלפי טעם אבר א' ראוי שתאכלנה נשים בסעודה זו, אכן הרב מחה"ש ז"ל הבין ציון זה דרצ"א להפך .. ועם שיודע אני שאיני כדאי נראה להכריע לחיובא כסברת הרב מחצית השקל ז"ל ואדרבא ז"ש הרב פר"מ דכאן לא שייך לשבת אחהמ"ר, קשה דלדברי רש"י ז"ל שם בשבת דקט"ו ע"ב ושאר הראשונים ז"ל מורים להפך שכתוב דחיוב סידור שלחנו במוצ"ש היינו כדי ללוות את המלכה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתבנו באות הקודם שכתב טעם לסעודה זו כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו ועל הכל דמדברי הרב צבי קדש ז"ל שכתבנו באות הקודם איכא למילף חיובא לנשים בסעודה ד' דהא חייובייהו בסעודה ג' כתבו הפוסקים דגם הם היו בנס דמן, א"כ מה"ט גופיה יש לחייבם בסעודה ד' דמדברי המדרשים ומוהרש"י ז"ל שהי' יורד שני עומרים לשבת הרי בנס המן הי' כדי להשאיר אחריו ברכה גם לסעודה ד' ואין מקום לפוטרם כנלע"ד. ומה שלא הזכיר מרן ז"ל כאן דנשים חייבות בסעודה זו כמ"ש בדין סעודה ג' שזה הכריחו להרב פרי מגדים ז"ל לפוטרם, נראה דלא מכרעא כ"כ דכיון דאפי' גבי אנשים לא הזכיר לשון חיוב ולדעת הרב שניאור ז"ל⁴ לא הוי אלא מצוה מן המובחר כנז' באות הקודם משו"ה לא הוזקק להשמיענו דין הנשים בחיוב קל בזה. ואה"נ דגם הנשים מוזהרות בסעודה ד' כשיעור חיוב האנשים'.

גם בתוספת מעשה רב⁵ מסופר על הגר"א: 'אשתו קבלה על עצמה להתענות הפסקה והפסיקה בסעודה שלישית ותיכף אחר הבדלה שכבה לישן ויוודע לו הדבר ושלח לה שבכל הפסקות עדיין לא יתוקן הפסד מלוה מלכה אחת אז תיכף קמה והלכה'.

וכתב בכף החיים⁶: 'ועיין בס' ילקוט ראובני פ' בשלח על פסוק והיה ביום הששי וכו' שכתב משם האר"י ז"ל דבסעודת ליל שבת ותפלתו מתברכין יום א' וב', ודשחרית יום ג"ד, ודמנחה יום ה"ו כי כנגד ש"ק ב' ימים ראשונים ונגד ו"צ ב' אמצעים ונגד י"ת ב' אחרונים יעו"ש והביאו שמן ששון ח"ג בהקדמה לשער הכוו' דף ה' ע"ג או' ד' יעו"ש, ומכל הנזכר משמע דגם הנשים חייבות בסעודה ד' של מו"ש והוה כדי להמשיך הארה לסעודות החול. וכ"מ מטעמים שכתבנו באו' הקודם כדי ללוות את המלך וגם כדי להנות האבר שאינו נהנה אלא במו"ש יעו"ש וכ"כ הא"א דלפי טעם הנז' ראוי גם הנשים לקיים סעודה זו יעו"ש, וכ"מ לפי הטעם שנכתוב לקמן או' ה' ואו' ו' יעו"ש'.

בספר טעמי המנהגים⁷ כתב: 'בשם הרה"צ הקדוש רבי אלימלך זללה"ה, שסגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן, הוא שיאכלו בכל מוצש"ק איזה דבר לשם מצות סעודת מלוה מלכא, ואף גם יאמרו בפה מלא, לשם מצות סעודת מלוה מלכה, וע"י זה תלדנה בנקל בעזה"י'.

א"כ ראינו שנחלקו האחרונים מה דינם של נשים בסעודת מלוה מלכא, ונטיית הפוסקים לומר שדינם שוה לדין האנשים, ואמנם לכל הדיעות ראוי לנשים לאכול סעודה זו.

---

הערות:

¹ או"ח סי' ש ↩

² שם כתב המחבר בס"ו שנשים חייבות בסעודה שלישית, וביאר המג"א שבכל חיובי שבת נשים חייבות כמו אנשים, אך כאן לגבי סעודת מלוה מלכה לא כתב המחבר כלום לגבי נשים משמע שאינם חייבות, והגם שהמחבר בסי' רצו הביא מחלוקת האם חיוב נשים בהבדלה שוה לחיובם בקידוש, אך כאן בסעודת מלוה מלכה אין זה חלק מחיובי שבת, ולכן נשים פטורות. וראה בפתח הדביר שהובא בפנים ↩

³ ח"ד או"ח סי' ש ס"ק ב ↩

⁴ כוונתו למ"ש אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו, שהובא בהלכה 884 ↩

⁵ סי' לט ↩

⁶ או"ח סי' ש ס"ק ב ↩

⁷ עניני שבת דף קץ בקו"א לאות תכה ↩

---

[ה] (הלכה 897)

בהלכות הקודמות ראינו שאמנם אין חובה גמורה לאכול סעודת מלוה מלכא אך זהו מצוה מן המובחר, ושדין זה שוה באנשים ונשים.

אלא שמצד סעודה שלישית, לפעמים הדבר גורם לקושי לאכול סעודת מלוה מלכא, ולכן אנשים לא הורגלו לאכות סעודת מלוה מלכא וכמ"ש הפרי מגדים¹ או"ח א"א סי' ש: 'ובעונותינו הרבים בצוק העתים אין עושין כך, וראוי למי שחננו ה' לעשות סעודה במוצאי שבת ולאכול מעט ממנה'.

ולכן מצאנו לכמה ראשונים שהעידו על רבותיהם שהקפידו לסעוד את סעודת מלוה מלכא, וכמ"ש התשב"ץ קטן² על רבו המהר"ם מרוטנברג: 'מהר"ם היה רגיל לאכול במוצאי שבת כדי ללוות המלכה'.

וכ"כ בלקט יושר³ על רבו בעל תרומת הדשן: 'במוצ"ש היה מסדר שלחנו ואכל ללות המלכה'.

מצב זה עגום זה תואר בספרים בצורה מחודדת, וכפי שהובא בעירין קדישין (השלם)⁴: 'שמעתי בשם הרב עיר וקדיש מו"ה ישראל מרוזין זללה"ה שאמר בדרך צחות על אלה שאינם נזהרים בסעודת מוצש"ק ובסעודת ר"ח, קורא אני עליהם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, כי אלו ב' הסעודות יש לכל אחד סימן מיוחד בשו"ע ובכל אחד מהם יש רק סעיף אחד'.

ובילקוט הגרשוני⁵ כתב: 'ושמעתי שלכך עשו הטור והמחבר על סעודת מלוה מלכה ועל סעודת ר"ח סימנים מיוחדים כאן וסי' תיט לפי שידעו שאין העולם נזהרים בזה לכן הציבו להם סימנים מיוחדים כדי להעיר ולעורר העולם שיזהרו לקיימם, ובדרך רמז אמרתי שנפל בפי הטור לייסד סי' ש על סעודה זו, כי מרומז בתיבת שי"ן ר"ת שולחנו יסדר נאה שממנו יהנה נסכוי (הוא האבר שאינו נהנה אלא מסעודת מוצ"ש כמ"ש הב"י כאן), והוא ע"ד שכתב בסידור יעב"ץ שנפל בפי הטור לכתוב דיני שופר בסי' תקפ"ו שהוא בגימטריה שופר'.

ואף מצינו פתרון שהובא באליה רבא⁶: 'ואני שמעתי שאם נמשך סעודה שלישית עד אחר חשיכה א"צ לאכול עוד סעודה רביעית במוצ"ש'.

והביאו המשמרת שלום⁷: 'ומהנכון להמשיך הסעודה בלילה ויאכל מעט פת יותר מכביצה ולפחות כזית פת ויכוון לצאת ידי חובת מלוה מלכא'.

אך כבר תמה ע"ז התהלה לדוד⁸: 'ולא אבין איך אפשר לקרות סעודה ג' סעודת לוי' ועדיין כל קדושת שבת עלי' ויאמר אח"כ רצה והחלצינו ביום השבת הזה וכו'. השבת הגדול והקדוש הזה וכו' והט"ז כתב דלוי' שייך אחר שיצא המלך דהיינו אחר הבדלה. וצ"ע'.

גם בכף החיים⁹ כתב שלא לנהוג כן גם לפי האריז"ל: 'מיהו לפי דברי האר"י ז"ל נראה שצריך לעשות סעודה אחרת משום שזה בחי' בפ"ע וזה בחי' בפ"ע וגם שצריך להמשיך ע"י סעודה ד' מסעודות שבת שהם ג' לסעודות החול ואיך יהיה זה בסעודה אחת וגם צריך שתהיה סעודה ד' אחר הבדלה כמ"ש לעיל או' ד' וסעודה ג' היא מהיום ואיך יתערבו יחד יומם ולילה אלא מוכרח שצריך לעשות אחרת לשם מצות סעודת רביעית'.

ועל כן כתבו הפוסקים לעורר על החשיבות להתאמץ בכל אופן ולאכול סעודה זו, וכתב החיד"א¹⁰: 'לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת וכו' מאד צריך ליזהר בזה .. ויכוין ללוות השבת ולהשאיר ברכה בסעודות החול ויאיר להם מקדושת שבת'.

והבן איש חי¹¹ כתב: 'וכבר כתבנו לעיל כי להמשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות, עושין סעודה רביעית במוצ"ש ומכונים בה כדי להמשיך אור קדושת שבת לכל סעודות ימי החול, וכנז"ל וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל .. ומעלתה גדולה שמצלת מחבוט הקבר'.

ועוד כתב שם¹²: 'וכל מי שאינו מקיים סעודה רביעית, נחשב לו כאלו לא קיים סעודה שלישית לכבוד שבת, דאז נחשב לו שאכלה בשביל סעודת הלילה, דכל אדם דרכו כל לילה לאכול ואין זה לכבוד שבת'.

אמר הרה"ק מהר"י מרוזין¹³: והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו'. בזה מרומז מצות סעודת מלוה מלכה, כי סלם ר"ת סעודת לוית מלכה, 'מוצב ארצה', בעיני ההמון היא שפלה ואין נזהרים בה, והיא בארציות ע"י אכילה ושתיה, אבל 'וראשו מגיע השמימה', מי שעיניו בראשו יודע שדבר גדול הוא, שמגיע מזה הארה לעולמות עליונים ..'.

ועוד אמר בשם זקנו רבי אברהם המלאך¹⁴: 'כל מי שישמור סעודת מלוה מלכה בטוח הוא במזונות תמיד, ורמזו לזה מה שנאמר¹⁵ 'סעדני ואושעה ואשעה בחוקיך תמיד', והיינו כך אמר דוד המלך ע"ה, סעדני, כל מי שמקיים את סעודתי, ואושעה, ובמה תהא ישועתו, ואשעה בחוקיך תמיד, וידוע דחוק לישנא דמזוני'.

ווארט נאה כתב בספר ילקוט הגרשוני¹⁶: 'שמעתי אומרים על המדרש מצאתי דוד עבדי והיכן מצאתיו בסדום, דהוא ר"ת בסעודת דוד מלכא, דכל מקום שמקיימין סעודה זו כראוי שם נמצא עמהם דוד המלך ע"ה'.

א"כ בהלכה זו ראינו את חשיבות אכילת סעודת מלוה מלכא, ובהלכה הבאה נראה מה צריך לאכול בסעודה זו

--------------

---

הערות:

¹ או"ח א"א סי' ש ↩

² סי' פט. וראה מהר"ם מרוטנבורג (דפוס ברלין) סי' רכג: 'ויש לאכול במוצ"ש כדי להלוות למלכה' ↩

³ ח"א או"ח עמוד נח ענין א ↩

⁴ ח"ב ע' תרמח. וראה ג"כ ח"א ע' מח הערה פז ↩

⁵ או"ח סי' ש אות א וראה ג"כ באיגרת הצפון להג"ר אי"ש שווארטץ הערה לאות לה ↩

⁶ או"ח סי' ש ס"ק א ↩

⁷ סי' כט ה"ב ↩

⁸ או"ח סי' ש ↩

⁹ או"ח סי' ש ס"ק יא ↩

¹⁰ מחזיק ברכה או"ח סי' ש ס"ק א ↩

¹¹ ש"ב ויצא סכ"ו ↩

¹² סכ"ז ↩

¹³ עירין קדישין ח"א ע' מח (וראה שם בהערה פו) ↩

¹⁴ עירין קדישין ח"ב שם ↩

¹⁵ תהלים קיט, קיז ↩

¹⁶ שם אות ג ↩