הקניה לכבוד שבת

[א] (הלכה 956)

הגמרא במסכת ביצה¹ אומרת: 'תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה'.

ובמסכת שבת² מסופר: 'דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים. לה' הארץ ומלואה וגו', וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: [אשריך שזכית], וברוך המקום שזיכך לכך'.

וכתוב בכתבי האריז"ל³: 'כבר ביארנו ענין מה שאמר הכתוב 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו' כי יום הששי הוא מכין ליום השבת כנ"ל. והנה כמה מיני הכנות יש בערב שבת לצורך השבת; אם במחשבה ואם בדבור ואם במעשה .. ואם במעשה דע כי צריך האדם ליזהר לקנות כל צרכי שבת ביום ששי לסיבה הנזכר ולא ביום ה'⁴, וכמו שמצינו חכמי ישראל, שרבא מלח דג שיבוטא, ר"ן מכתף ועייל כו'⁵. ובכל מה שיקנה יזכיר ויאמר 'לכבוד השבת'⁶. והרי זה ענין מעשה'.

וכתב המחצית השקל⁷: 'שע"י הדבור יחול קדושת שבת על אותו דבר, כי הדיבור באדם לא דבר ריק הוא'.

בסדר היום⁸ האריך בחשיבות הקניה דווקא בערב שבת: 'אבל נראה לי דכיון דקפיד קרא ההכנה ביום ששי נראה דעיקר המצוה והשתדלות צריך להיות ביום ששי והמכין מיום ה' לא קיים מצות ההכנה כראוי .. והטעם שכל דבר של אוכל צריך לעשות אותם בשעתה משום שתהי' מוטעמת לאכול ולא יקוץ בעיני האוכל ומפני זה הטעם עצמו נדחה כבוד יו"ט והותר בו אוכל נפש כדי שיאכל בשמחה ובטעם דבר מתוק לחכו ובשבת שא"א לעשות כן מפני חומרתו לפחות יכינו כל עניניו קרוב לו ככל האפשר וזהו כבודו .. ואין לומר ביום ו' יש לו טורח גדול לבקש הענינים מפני רוב המבקשים וביום ה' אני מוציא הכל מתוקן וקונה אני כרצוני ואין בידי מוחה אינה טענה זו כי הכל לפי רוב המעשה ולפום צערא אגרא ולפי הטורח ולפי שאנו רואים שכבוד שבת הוא ליקח כל הדברים ביום ו' כדי שיהיו מוטעמים ומתוקנים כראוי וניכר כבוד השבת הבא לקראתנו למה נחדל מפני קלות טרחנו ומשאנו ובמה יודע איפה היותנו רודפים אחר המצות ולעשות אותם כתקנן אם לא לדקדק בכל הענינים הצריכין לקיום המצות ויהי' מה שיהי' ולא יחוש לטורח הגוף ובמשאו במקום שאנו רואים שעושים חפץ ורצון בוראינו י"ו כראוי .. אא"כ אינו נמצא הענין אשר הוא צריך ביום ו' ומוצא אותו ביום ה' אז ודאי יקח אותו מיום ה' ולא מבעיא שאינו נמצא בודאי אלא אפילו הוא ספק ימצא ספק לא ימצא וביום ה' ודאי ימצא ידחה הספק מפני הודאי כי כבוד השבת להזמין לו מנה יפה ואפילו מיום א' כמו שמצינו בשמאי הזקן מחד לשביך לשבתיך וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות כשרואה דבר בתוך השבוע יפה וראוי והוא דבר הצריך אותו לשבת ויש ספק אם ימצא לכבוד השבת אם לאו יקנה אותו וישמור אותו לשבת כי ראויה היא שבת לכל הכבוד הזה ולהשתדל בכבודה בכל ששת ימי המעשה בזה האופן ויכולה היא שתרחם עליו להמציא לו בשפע מזונותיו כי כאשר יפתח ידיו לכבוד השבת כן יפתחו לו מן השמים לתת לו די מחסורו ..'.

הרמ"ע מפאנו⁹ הביא את דברי האריז"ל : 'טוב לאדם שכל צרכי שבת יקנה אותם ביום הששי ולא ביום חמישי, אם הוא בטוח שלא יחסר. וכל מה שיקנה יאמר 'לכבוד שבת'.

השל"ה¹⁰ הביא את דברי הרמ"ע וכתב: 'ונראה, דזהו דוקא בעניני מאכלים, שהם יותר ערבים ומוטעמים לאכול אם קונה אותם מערב שבת, כענין שהתירו אוכל נפש ביו"ט. אבל ענינים שהם טובים ומתוקנים ויפים כשקונה אותם קודם ערב שבת כמו בערב שבת, אז אדרבה זריזין מקדימין. ויאמר 'לכבוד שבת אני קונה'.

אמנם המגן אברהם¹¹ הביא את דברי האריז"ל, והעיר: 'ועסי' תקעב ס"א דמשמע דיש לקנות ביום ה', עיין בסדר היום'.

וביאר המחצית השקל: 'ועיין סי' תקעב כו'. שכתוב אין גוזרים תענית על הציבור שיהיה יום תענית הראשון ביום חמישי, דכשיראו שיקנו הציבור ביום חמישי לצורך שני סעודות גדולות, אחד לצורך הלילה כי התענו כל היום ואחד לסעודת שבת, יסברו שרעב בא לעולם ויתייקר השער, כי עדיין לא נתפרסם גזירת התענית. ומזה מוכח שדרכם היה לקנות לצורך שבת ביום חמישי'.

התוספת שבת¹² כתב לבאר: מיהו בסי' תקע"ה משמע דיש לקנות ביום ה' עיי"ש. מיהו שם מיירי מדברים הצריכים הכנה רבה, כמ"ש הוא עצמו שם בסי' תקעה ס"ק ד עיי"ש¹³.

הפרי מגדים¹⁴ הביא את דברי התוספת שבת וכתב: 'וא"כ דבר שצריך הכנה רבה, כמו בשר למלוח וכדומה, יש לקנות ביום חמישי. וכל שאי"צ כ"כ הכנה, יש לקנות ביום ששי'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁵: 'טוב לומר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת, וכן בכל מה שהוא עושה טוב לחשוב שעושה לכבוד שבת. טוב יותר לקנות בערב שבת מלקנות ביום ה' במה דברים אמורים במשקין ומיני מגדים וכיוצא בהם מדברים שאינם צריכים הכנה להכינם שיהיו ראוים להנאתם אבל מאכלים הצריכים עדיין הכנה טוב יותר לקנות ביום ה' כדי שיהיה לו פנאי הרבה לטרוח בהכנתם ולהתעסק בשאר צרכי שבת'.

וכתב החיד"א¹⁶: 'ואם הוא דבר שאולי לא ימצא ביום הששי והדבר לצורך עונג שבת יותר טוב לקנותו ביום ה' מלבטל המצוה כמו הבשר בעה"ק ירושלם ת"ו וכיוצא'¹⁷.

> א"כ דברים שאינם צריכים הכנה ראוי לקנותם ביום שישי, אך דברים שצריכים הכנה כדאי לקנותם ביום חמישי כדי שיספיקו להכינם לשבת, וכן דברים שיש חשש שלא ימצאו ביום שישי, יש לקנותם קודם לכן.

¹ טז, א, וראה שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח בסי' רמג ס"י ↩

² קיט, א ↩

³ שער הכוונות ענין ליל ו' ↩

⁴ כתב בהגהות מוהרי"ש נתנזון סי' רנ כתב: *'אבל בב"מ (נב, ב) עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא ופירש רש"י לקנות לצרכי שבת, מבואר כמ"ש בכתבים*, ודוק' ↩

⁵ קדושין מא, א ↩

⁶ בשיירי מנחה - מנחת פתים (או"ח סי' רנ) העיר: 'ועיין בירושלמי מעשרות פ"ד ה"ב בהא דקאמר שם כלכלת שבת לא מיזדבנא, דמשמע קצת דדבר שיחדו לשבת לא ימכרנו יעו"ש' ↩

⁷ או"ח סי' רנ ↩

⁸ הנהגת והכנת יום הששי לכבוד השבת ↩

⁹ כנפי יונה ח"ד סי' ז ↩

¹⁰ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

¹¹ או"ח סי' רנ ס"ק א ↩

¹² או"ח שם ס"ק א ↩

¹³ וז"ל המג"א שם: ''ש"מ דס"ל דחנות של משתה אסור לפתוח רק מטין דהא יכולין לקנותו בערב שבת, משא"כ מאכל שצריך הכנה' ↩

¹⁴ או"ח שם א"א ס"ק א ↩

¹⁵ שו"ע או"ח סי' רנ סעיפים ו - ז ↩

¹⁶ ברכ"י או"ח סי' רנ ס"ק ב ↩

¹⁷ המשנ"ב (סי' רנ ס"ק ב) כתב: *'ומסתברא דבימים הקצרים כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום ה' עדיף'* ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'