מעות חיטין

[א] (הלכה 230)

מעות חיטים

שאלה: מהו מנהג מעות חיטין?

תשובה: כתוב בתלמוד הירושלמי¹: 'תַּנֵּי. שָׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר לְקוּפָּה. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לְפִיסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ .. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְחִיטֵּי הַפֶּסַח בֵּין לִישָּׂא בֵין לִיתֵּן'.

וכתב האור זרוע²: 'מנהג הקהלות להשים מס על הקהל לצורך החטים ליתן בפסח לעניי העיר כדאיתא בירושלמי פ"ק דב"ב א"ר יוסי בר בון לחיטא דפיסחא שנים עשר חודש בין לישא בין ליתן פירוש אם שהה בעיר י"ב חודש אם הוא עשיר יש לו ליתן חלקו המגיע לו ואם הוא עני נותנין לו'.

וכן פסק הרמ"א³: 'ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכל מי שדר בעיר י"ב חדש צריך ליתן לזה'.

טעם מעניין כתב הגר"ש קלוגר⁴: 'נראה לי טעם נכון בעזה"י למנהג זה, כיון דנתקן לומר [בהגדה של פסח] בכהא לחמא כל דכפין ייתי וייכול, והרי באמת אם יבוא עני ולא יתנו לו הוי כדובר שקרים לפניו יתברך. לכן נתקן ליתן לעניים מעות חטים, א"כ אחר כך כשיבוא העני יאמרו לו אני לא אמרתי רק כל דכפין ייתי וייכול, אבל אתה אינך דיכפין, כי כבר נתתי לך מעות חטים, ואם אתה נתת המעות על דבר אחר אתה גרמת בעצמך, ולא יהיה דובר שקרים לפני הקדוש ברוך הוא, ואתי שפיר. וזה נראה לי טעם נכון, ודוק היטב'. ולהעיר מדברי הרבי בש"פ צו, תש"ן⁵: 'ולהוסיף בנתינת מעות חטים (וצרכי החג) לכל הזקוקים, כך, שלא ישאר יהודי א' במעמד ומצב ד"דכפין" ו"דצריך". ובהערה: 'וגם אז מקום לאמירת כל דכפין כו' כל דצריך כו' - אילו יצוייר שתהי' אפשרות כזו'.

וכך כותב אדמו"ר הזקן סי' תכט ביחס למנהג זה: סעיף ה - 'מנהג פשוט בכל ישראל שכל קהל וקהל משימים מס על בני עירן לצורך חטים לפסח לקנותם ולחלקם לעניי עירן, וכל מי שדר בעיר י"ב חודש נעשה כבני העיר וחייב ליתן מס עמהם לזה, ואפילו תלמידי חכמים הפטורין ממס נותנין חלקם לפי שצדקה היא זו. וכל עני הדר בעיר י"ב חדש נעשה כעניי העיר וחייבין בני העיר ליתן לו חטים לפסח, ועכשיו מרוב הגלות נהגו העם דין שלשים יום שכל מי שדר בעיר שלשים יום נעשה כבני העיר וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח וכן כל עני הדר בעיר שלשים יום נעשה כעניי העיר וחייבים בני העיר ליתן לו חטים לפסח'.

סעיף ו: 'וכל זה שבא לעיר לגור שם ואומר שאינו רוצה להשתקע שם, אבל מי שבא לעיר להשתקע שם נעשה כבני העיר מיד וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח וכן עני שבא לעיר כדי להשתקע שם נעשה כעניי העיר וחייבים ליתן לו חטים לפסח'.

ס"ז: 'ועני שאין דעתו להשתקע בעיר ולא שהה שלשים יום, אע"פ שאין בני העיר חייבים ליתן לו חטים, מכל מקום חייבים ליתן לו מצה בפסח כדרך שחייבים ליתן לו פת בכל ימות השנה מזון שתי סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון שלש סעודות כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו ע"ש'.

סיכום דבריו: מנהג פשוט בעם ישראל שבכל עיר יגבו מעות חיטים מכל התושבים כולל התלמידי חכמים, עבור העניים. החייבים לתת (תושבי העיר) והזכאים לקבל (עניי העיר) הם כל מי שגר בעיר לפחות שלושים יום, או שבא להשתקע בעיר שדינו כבן העיר מהיום הראשון שלו. עני שלא הגיע להשתקע ולא הספיק להיות בעיר שלושים יום זכאי לקבל לפחות מצות לחג.

אמנם המנהג הקדום הי' לחלק חיטים לעניים לצרכי החג, אך כאשר הרגילות שונתה ובדרך כלל אדם לא טוחן חיטים בעצמו החלו לחלק קמח שאיתו יאפו האנשים מצות, וע"כ נקרא 'קמחא דפסחא'⁶, וכפי שכתב המשנ"ב⁷: 'ובמדינותינו המנהג לחלק להן קמח שעי"ז מקרבא הנייתה טפי ושיעור הנתינה הוא כפי צרכו לכל ימי הפסח ופשוט דאם הוא עני גדול ואין לו במה לאפות המצה צריך ליתן לו גם דמי האפיה דהוא בכלל די מחסורו אשר יחסר לו'.

בדורות האחרונים הנהיגו לחלק לכולם מצות ממש כפי שכתב בכף החיים⁸ שכן המנהג בירושלים, וכן לתת גם את כל שאר מוצרי החג ובהרחבה כפי שהרבי עורר כמה פעמים⁹.

שאלה: ממתי מתחיל זמן חלוקת החיטים/קמח לפסח?

תשובה: כתבו הראשונים (מהר"ש מנוישטט, והמהרי"ל שהובאו בהלכה 229) שכבר משלושים יום קודם לפסח יש לדאוג לצרכי הפסח לעניים.

וכך הרבי עורר הרבה פעמים בהתוועדויות של הפורים או בסמיכות לזה על אסיפת מעות חיטים לפסח¹⁰.

¹ ב"ב פ"א ה"ד ↩

² או"ז ח"ב סי' רנה הובא בד"מ סי' תכט אות א ↩

³ סי' תכט ס"א בהג"ה ↩

⁴ חכמת שלמה סי' תכט ↩

⁵ תו"מ ח"ג ע' 29 בהערה 140. וראה גם שיחת ער"פ שם ע' 51 ↩

⁶ ראה בא"ר סי' תכט ס"ג, ובחק יעקב סי' תכט ס"ה ↩

⁷ סי' תכט ס"ק ד ↩

⁸ סי' תכט ס"ק יב ↩

⁹ ראה תו"מ תש"נ ח"ג ע' 29 ↩

¹⁰ ראה תו"מ תשמ"ב ח"ב ע' 977. סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 303. שיחת תשמ"ט שיחת מוצאי שושן פורים ע' 464. תו"מ תש"נ ערב פסח ע' 51. תו"מ תשנ"א ח"ב ע' 399 - 400 ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'