תענית ציבור

[א] (הלכה 435)

שאלה כאשר אדם מעוניין לקום לפני תחילת זמן הצום ולאכול, מה עליו לעשות?

תשובה: כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת תענית¹: 'ישן ועמד אסור בשלא התנה אבל אם התנה מותר'.

וכתב רבינו חננאל²: 'ירושלמי ישן ועמד אסור לא שנו אלא שלא התנה אבל התנה מותר'. והביאו הרא"ש³, וכ"כ הרבה הראשונים.

אמנם המגיד משנה⁴ כתב: 'ובירושלמי גבי ישן ועמד אסור הדא דתימא בשלא התנה אבל התנה מותר והוא כתוב בפירוש הראב"ד בס' העתים אבל לא נכתב בהלכות ויש להחמיר'.

וכ"כ בתשב"ץ קטן⁵: 'ואעפ"י שהתנה אינו שותה אחר שינה כי כך מקשה לשם והתניא מותר ומתרץ במתנמנם ומדלא מתרץ במתנה אלמא משמע דתנאי אינו מועיל לפי התלמוד. אבל רבינו אבי העזרי מתיר ומביא ראיה מירושלמי שמותר לאכול אחר שינה ע"י תנאי'.

וכתב ע"ז הגהות מיימוניות⁶: ובשם הר"ם מצאתי דתנאי לא מהני מדפריך תלמודא והתניא ישן מותר ומשני במתנמנם ואמאי לא משני בשהתנה אלא ש"מ דתנאי לא מהני ע"כ⁷. אמנם יכולני לומר הא דלא משני בהתנה משום דמילתא דפשיטא היא דאם התנה דשרי דהא מתענים אפי' לשעות כ"ש שיכול להתענות כה"ג כפי דעתו לאכול עד שיעלה עמוד השחר ולא מסתבר ליה לאוקומי ברייתא במילתא דפשיטא לן כולי האי ולא אשמעינן שום חדוש להכי אוקמא במתנמנם דמשמע אפילו בלא תנאי שרי ונמצא דתלמודא דידן והירו' לא פליגי וה"ש טפי בכ"מ'.

וכתב הבית יוסף⁸: 'וכדאי הם כל הני רבוותא שכתבו הירושלמי הזה לסמוך עליהם להקל בדרבנן'.

שאלה: האם גם לשתיה צריך להתנות?

תשובה: כתב המרדכי תענית⁹: 'ויש מחלקין ומתירין לשתות כי אדם צמא אחר אכילה ואחר שישן והוי ליה כהתנה לשתות'¹⁰.

וכ"כ הגהות מיימוניות הלכות תעניות שם: 'וכדבריו פסק ס"ה והביא רק לישנא בתרא וכן ראבי"ה וכתב ויש מרבותינו שמחלקים ומתירים לשתות כי אדם צמא אחרי אכילה ואחרי שישן וה"ל כהתנה לשתות ע"כ. וכתב בא"ז על זה וכן הדעת נוטה שמותר לשתות דודאי אדם דעתו לשתות מים כשניעור בלילה עכ"ל. וכן הורה הר"ף בה"ר אליהו דבשתיה אין צריך תנאי'.

מאידך הכלבו¹¹ כתב שכל ההיתר מוגבל דווקא לשתיית מים: 'וכתב הר"ף ז"ל ושתיה מותרת אפילו בלא תנאי דגבי שתיה הוי לעולם כמו התנה לפי שאין קבע לשתיה ודוקא מים'.

ולמעשה המחבר¹² הכריע שמועיל תנאי, אבל גם לשתיה צריך תנאי, וז"ל: 'אא"כ התנה לאכול או לשתות'. אך הרמ"א בהגה חלק כתב: 'וי"א דבשתייה אין צריך תנאי, דמסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה, והוי כאילו התנה'.

וכתבו כמה מהאחרונים שראוי להחמיר ולהתנות גם לשתיה כמ"ש הב"ח¹³, ועד"ז כתב הט"ז¹⁴: 'י"א שאין צריך תנאי לשתייה וכו'. כן כתוב בסמ"ק. ובהגהות דוקא במים, וראוי להחמיר להתנות אף בשתייה דרבים חולקים על סברא זו'.

והלבוש¹⁵ כתב שכך נוהגים, וז"ל: 'ויש מקילין בשתיה אפילו לא התנה, שכיון שדרך כל אדם להיות צמא הוי כאילו התנה, מיהו נהגו להתנות לשתות כל הלילה ונכון'.

אמנם המגן אברהם¹⁶ כתב: '.. ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי ועסי' תקפ"א ס"ב בהג"ה'. וכ"פ המשנ"ב¹⁷.

א"כ לכתחילה ראוי להתנות גם לשתיה (אלא א"כ הוא רגיל לשתות בלילה), אך בדיעבד שלא התנה יכול לסמוך על הפוסקים שהתירו לשתות לפני תחילת הצום¹⁸.

שאלה: האם התנאי צריך להיות בפה - בדיבור?

תשובה: מפשטות דברי הפוסקים (שנקטו לגבי שתיה שתלוי בדעתו) נראה שאין צורך להתנות בפה, ודי שיהא מוחלט כך במחשבתו¹⁹.

¹ פ"א ה"ד ↩

² תענית יב, ב ↩

³ תענית פ"א סי' יד ↩

⁴ הל' תעניות פ"א ה"ח ↩

⁵ סי' קיד ↩

⁶ הל' תעניות פ"א ה"ח ↩

⁷ וראה תוס' שבת קיח, א ↩

⁸ או"ח סי' תקסד ↩

⁹ רמז תרכו ↩

¹⁰ ראה רדב"ז ח"ד סי' רמז (אלף שיח) טעם אחר להקל בשתיה: 'שהשתייה הוא כדי להעביר המאכל שאכל בלילה וכאלו הוא צורך סעודת הלילה' ↩

¹¹ סי' סא ↩

¹² שו"ע או"ח הל' תענית סי' תקסד ס"א ↩

¹³ או"ח סי' תקסד ↩

¹⁴ ס"ק ג ↩

¹⁵ או"ח סי' תקסג ס"א ↩

¹⁶ סי' תקסד ס"ק ג ↩

¹⁷ ס"ק ו ↩

¹⁸ ולנהוגים כפי פסיקת מרן המחבר אין להם להקל לשתות ללא תנאי ↩

¹⁹ כך נראה גם מדברי הפוסקים שלא ציינו שיש צורך באמירה בפה דווקא וכ"כ הגר"מ אליהו הל' חגים פכ"ד סמ"ו שמספיק תנאי במחשבה. אמנם בשו"ת אור לציון ח"ג פל"א אות ב כתב: 'ובתענית ציבור יש להתנות דוקא בפה, ואין די שיחשוב בלבו'. וראה מ"ש שם בהערה ב ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'