חודש ניסן
[א] (הלכה 236)
שאלה: מה הגדרתו של חודש ניסן?
תשובה: כתב הבית יוסף1 שמדברי הגמרא במסכת תענית2 משמע שאין איסור תענית בחודש ניסן מלבד בימים מסויימים.
אך במסכת סופרים3 נכתב: 'ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב; וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן, לקיים מה שנאמר, אין כל חדש תחת השמש. לפיכך אין אומרים תחנונין כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח, והצנועים בשביל המצות כדי שיכנסו לפסח בתאוה, והתלמידים מתענין בו בשני ובחמישי ושני, מפני חילול השם ומפני כבוד תורה שנשרפה; במה דברים אמורים בצינעה, אבל לקרוא צום בציבור אסור, עד שיעבור ניסן'.
וביאר הבית יוסף שם: 'ונראה דהכי פירושו דמסכת סופרים אין מתענין בכל חודש ניסן מאחר שבאחד בו הוקם המשכן ובי"ב ימים שאחריו הקריבו הנשיאים קרבנם ואחר כך חג הפסח שבעה ימים הרי רובו יצא בקדושה והילכך אין להתענות בו כלל'.
ומה שנפסק כמסכת סופרים שנתחברה רק בימי הגאונים4 נגד המפורש בש"ס, כתב החת"ס5: 'הנה מה שחשש הטור למנהגינו שעפ"י מסכת סופרים נגד הש"ס, הוא פשוט שכן נוהגין בכמה ענינים כמ"ש תוס' שלהי מס' מגילה [ל"א ע"ב] סוף ד"ה ר"ח אב וכו' יע"ש, וכתב מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב בשם מהרא"ש בביאורי סמ"ק דמנהג שהוא עפ"י פסיקתא או ספרים חצונים וכו' (היינו מס' סופרים וכיוצא) זו היא שהמנהג עוקר הלכה נגד הש"ס יע"ש, וא"כ יפה חשש טור להמנהג שבמס' סופרים שנגד הש"ס6'.
וכן פסק המחבר7: 'אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן, ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו להזכיר בצבור; והבכורות מתענין בו בערב פסח. הגה: גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן. ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל, אפילו יום שמת בו אביו או אמו; אבל תענית חלום, מתענין'.
וכתב הלבוש8: 'הרי יצא להם רובו של חדש בקדושה, ומאחר שיצא רובו בקדושה נוהגין קדושה ויום טוב בכל החודש שאין מתענין בו, חוץ מן הבכורות'.
וכן כתב אדמו"ר הזקן9: 'ואין מתענין בכל חודש ניסן אפילו תענית יחיד .. וכל דברים אלו אינם מעיקר הדין אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים וסמכו על מה שאמרו חכמים שבא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא אחד ליום עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו היה יום טוב שלו10 וערב פסח הוא יו"ט לכל ישראל שהיו מקריבין הפסח ואין כאן פנוי אלא יום י"ג שלא היה בו יו"ט ואח"כ ח' ימי הפסח הן ימים טובים אם כן יצא רוב החדש בקדושה לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טוב'.
[ואודות יום היג בניסן כתב הצ"צ11: 'בשו"ע רבינו הל' פסח סי' תכ"ט סעיף ט' ד"ה ואין כאן פנוי אלא יום י"ג עכ"ל עי' במהרי"ל בדינים השייכים לחדש ניסן מביא שם שיום י"ג יש בו יו"ט דהיינו שיום י"ג הי' איסור חג ליו"ט של הנשיאים ונכון הוא12'].
ראינו שאדה"ז מגדיר את חודש ניסן שנוהגים לעשותו כולו קודש כעין יו"ט. מחר בעז"ה נלמד את הדינים והמנהגים המסתעפים מזה.
הערות:
1 או"ח סי' תכט ↩
2 יז, ב ↩
3 פכ"א ה"א ↩
4 כמבואר בברכי יוסף סי' תקפב ס"ז ↩
5 שו"ת או"ח סי' קג ↩
6 אמנם בהמשך דבריו כתב 'די"ל שאין ש"ס מתנגד', עיי"ש ↩
7 או"ח סי' תכט ס"ב ↩
8 או"ח סי' תכט ס"ב ↩
9 סי' תכט ס"ט ↩
10 והשייכות לכל ישראל לכאורה יש להמתיק ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ב עמ' 20 שכל אחד ואחד מישראל (אפשר שיהי') כלול משאר כל ישראל (השבטים) ↩
11 שו"ת או"ח סי' קטז ↩
12 ולהעיר גם מתו"מ תשמ"ה ח"ג עמ' 1758 ואילך ↩
[ב] (הלכה 237)
בהלכה הקודמת למדנו על מעלת חודש ניסן וכפי שכותב אדה"ז 'נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טוב'.
כעת נדון איזה מנהגים מסתעפים זה מכך שנוהגים שכולו קודש:
תענית: כתב אדה"ז1: אין מתענין בכל חדש ניסן אפילו תענית יחיד ואין צריך לומר שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדש … ואין מתענין אפילו בערב ר"ח אייר ואפילו תענית יום שמת בו אביו ואמו (שקורין יאר צייט) אין מתענין בכל החדש, אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגין להתענות אפילו בר"ח ניסן מטעם שיתבאר בסימן תקע"ג'.
אך כאמור זהו מנהג ולא הלכה וכפי שכותב אדמו"ר הזקן ש: 'אינם מעיקר הדין אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים', וכפי שאדמו"ר הזקן כותב2: 'שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול כמ"ש בסי' תק"פ ע"ש'.
וכך כתב המחבר שם3: 'אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חדש). באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר; בכ"ו בו מת יהושע בן נון'.
למעשה לפי המנהג שנהגו בדורות האחרונים אין מתענין בכל חדש ניסן, חוץ מתענית בכורות וחתן וכלה ביום חופתם.
ביקור בבית החיים: כתב בספר יסוד יוסף4: 'אכן בחודש ניסן בעבור היות שם ידו"ד מאיר עליו ברחמים גמורים כנזכר על כן אסור בו ההספד והתענית ונוהגים ג"כ שאין הולכים בו על הקברים לומר תחנונים כבשאר ימים כדי לקדש חודש זה משאר חודש'. והביא זה תלמידו הרב צבי הירש קאיידנובר בספרו בקב הישר5.
וכתב שו"ת מלמד להועיל6: עוד יש מנהג שלא לילך על הקברות בחדש ניסן וכל מי שיש לו יאהרצייט [=יום זכרון] בניסן הולך אל קבר אבות בערב ראש חדש ניסן. והנה באמת ראיתי בארחות חיים לסי' תר"ה שהיעב"ץ הקפיד שלא לילך על הקברות בערב יום כיפור משום דהוא יו"ט אלא יום או יומים קודם. וכן כ' המג"א בסי' תקפ"א שבערב ר"ה אין לומר רק התחינות שכתובים בספרים מפני שאין אומרים תחנון. נשמע מזה שבימים שאין אומרים תחנון אין לומר כל התחנות בביה"ק. ואפשר דמשום הכי נמנעו ללכת על הקברות בניסן משום דרוצים לומר כל התחנות. אמנם ראיתי בשו"ת דבר משה י"ד סי' ס"ח שכתב דלומר קדיש והשכבה על הקבר אין איסור בדבר באסרו חג של פסח, והובא בס' עקרי הד"ט י"ד סי' ל"ו אות ל"ה, וכן הביא שם בא"ח סי' כ"ט אות ל"ג בשם פני אהרן סי' כ"ז. על כן נראה מי שלא הלך על הקבר בערב ר"ח ניסן ויש לו יאהרצייט בניסן יש להתיר לו לילך בניסן, אך לא יאמר כל התחנות שאומרים בשאר ימות השנה אלא תחנת ההשכבה או תחנה של יאהרצייט הכל לפי הענין'.
וע"פ השמועה הורה הרבי לרבנית לאה קרסיק שלא תלך לקבר בעלה הרב אליעזר קרסיק ביארצייט שלו שחל בה' ניסן בגלל שלא הולכים בחודש ניסן, ועפ"ז הורה למעשה נכדה הגרמ"ש אשכנזי ע"ה לא ללכת בימי חודש ניסן אלא להקדים לערב ראש חודש ניסן, וכ"כ במדריך קיצור דיני שמחות להרב גרליק7.
אמנם יש שאינם חוששים לזה וכן הולכים לבית העלמין גם בחודש ניסן8 רק שאין אומרים השכבה אלא רק מזמורי התהילים וכו'.
אך אודות קברי צדיקים כתבו שגם בחודש ניסן נוהגים לעלות וכמו שכתב בשו"ת דבר יהושע9: 'ראינו בקברי צדיקים כגון היארצייט של הרה'"ק מגורליץ ובאבוב זצוק"ל שחל יארצייט שלהם בראש חודש ונתאספו חסידים ואנשי מעשה על קברם ואמרו מענה לשון וא-ל מלא רחמים ואין פוצה פה ומצפצף .. היכא דלא בא על הקבר לתקן מנוחת הנפטר אלא להתפלל על החיים אשר הם חיים עדנה שיהיה הנפטר מליץ יושר בעדם אף על פי שדרך אגב הוא מזכיר גם נשמת הנפטר כיוון שאין עיקר ביאתו לשם כך אין ראיית הקבר פועלת בו יותר ממה שמזכיר נשמתו בבית הכנסת מאחר שלא במת השוכב בקבר קעסיק אלא בצרכי החיים, כך יש לומר לפי עניות דעתי לקיים דברי הפרי מגדים שלא יהיה נסתר מהמנהג'.
וכן מובא10 הנהגת הרבי ללכת לאוהל בב' ניסן יא ניסן ויג ניסן.
א"כ למעשה רבים נוהגים לא ללכת לבית העלמין בחודש ניסן גם כאשר יש יארצייט ובמקום זה הולכים היום ערב ראש חודש ניסן, אמנם מי שלא הלך רשאי ללכת גם בחודש ניסן אך יאמר רק מזמורי תהלים ולא יעשה השכבה.
הערות:
1 בסי' תכט ס"ט ↩
2 בסי' תל ס"א ↩
3 או"ח סי' תקפ סעיפים א - ב ↩
4 למקובל ר' יוסף יאסקא הלוי פרק פג ↩
5 פרק פח ↩
6 ח"ב יו"ד סי' קמה ↩
7 פרק פז סי' א ↩
8 ראה מש"כ בזה בספר גשר החיים ח"א פרק כט דין ה ופני ברוך סי' לז דין יא ↩
9 ח"ב סימן פ ↩
10 ראה במדריך שם סי' ב אות ו ↩
[ג] (הלכה 238)
בהלכה היום נלמד על דינים נוספים המסתעפים מקדושתו של חודש ניסן:
תחנון: כתב אדמו"ר הזקן1: 'נוהגין במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון ולא והוא רחום בב' וה' ולא יהי רצון שאחר קריאת התורה ולא צו"צ [=צדקתך, וצדקתך, צדקתך] שבמנחה בשבת, ואין מזכירין נשמות כלל (והוא הדין שאין אומרים אב הרחמים) חוץ מביום האחרון של פסח'.
למנצח מזמור לדוד: כתב אדמו"ר הזקן2: 'בכל החדש אף שאין אומרים תחנון, אומרים למנצח יענך וגו' ובב' וה' אומרים אל ארך אפים אבל בערב פסח אין אומרים למנצח ואל ארך אפים ואין ערב פסח דומה לשאר ערב יום טוב כי הוא עצמו יום טוב כמ"ש בסי' תס"ח'.
אבל בסידור כתב: 'מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן'.
[בשער הכולל3 כתב לבאר דיוק לשון אדמו"ר הזקן במילים 'אפילו כל חודש ניסן': והכי פירושו לא מביעי בימים שמדינא אין אומרים תחנון ונפילת אפים אלא אפילו בימים שבלשון המקרא והמשנה והגמרא אינם חגים ומועדים בהלל והודאה (ונ"מ לענין שארי דברים והספד ותענית) מ"מ מצד המנהג אין אומרים תחנון ונפילת אפים'].
א"כ למעשה אין אומרים למנצח בכל יום שאין אמירת תחנון.
אל ארך אפים: לגבי אל ארך אפים שמוסיפים בימים שני וחמישי לפני קריאת התורה כתב אדמו"ר הזקן בסידור: 'אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב'.
כלומר לדברי אדמו"ר הזקן הן בשו"ע והן בסידור בחודש ניסן אומרים אל ארך אפים, מלבד ערב פסח שלא אומרים.
וביאר הדברי נחמיה4: 'יש מקומות שבכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים ג"כ למנצח .. וכל זה בלמנצח יענך דס"ל שכל הימים שאין אומרים תחנון אינם יום צרה, אבל באל ארך אפים אין מוסיפים על מנהג מדינתנו שנתבאר' (שנוהגים לאומרם גם בימים שבהם א"א תחנון ומדלגים זה רק בראש חודש, בחנוכה, פורים, בערב פסח וט' באב).
אלא שהרבי בשיחת ו' תשרי תשל"ה5 הזכיר שאמירת אל ארך אפים שווה לדין אמירת למנצח ושלמנהגנו כל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים למנצח, ואל ארך אפים, ובמענה לשאלה אם לציין את זה בסידור6 הורה לציין את זה בשולי הגליון וכפי שנדפס בסידורים מאז, שאמירת אל ארך אפים תלויה באמירת תחנון (מצורף צילום המענה).
עפ"ז פשט המנהג בין אנ"ש שלא לומר אל ארך אפים בכל הימים שא"א תחנון.
אמנם יש להעיר מהנהגת הרבי עצמו, לומר אל ארך אפים גם בימים שלא אומרים תחנון וכפי שראו בפועל כשהרבי עמד כחזן בשנת תשמ"ח שאמר אל ארך אפים בשני וחמישי, בחודש ניסן! [לחביבותא דמילתא מצורפת הקלטה מג' ניסן התשמ"ח]7.
הערות:
1 סי' תכט ס"ח ↩
2 שם סי"ב ↩
3 פי"א אות יח ↩
4 בהשלמות לסי' קלא ס"ט ↩
5 תו"מ חלק עח ע' 64 ואילך ↩
6 תהילת ה' השלם שיצא בשנת תשל"ח ↩
7 וראה מה שדנו בסוגיה זו בהרחבה סידור אדמו"ר הזקן (רסקין), קובץ הערות וביאורים גליונות 746, 922 923. ספר שיעורי הלכה למעשה (לוין) או"ח ע' תט. ונחלקו כיצד אמורה להיות ההנהגה בפועל ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp