ארבע כוסות

---

[א] (הלכה 242)

שאלה: האם יש ענין לשתות ארבע כוסות של יין אדום בדוקא?

תשובה: כתוב בירושלמי¹: 'אמר רב ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר² אל תרא יין כי יתאדם'. ובבבלי מסכת פסחים³: 'רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה - דכתיב אל תרא יין כי יתאדם'.

וכתב הרוקח⁴: 'ומדאמר בפ' ג' מינין בנזיר (דף לח) חמשה סומקנא וחד ד' כוסות של פסח ש"מ מצוה באדום כר' יהודה, ואם הלבן משובח מן האדום יקח לבן כדאמר בפ' המוכר את הספינה'.

וכ"פ המחבר⁵: 'מצוה לחזור אחר יין אדום⁶', וכתב הרמ"א: 'אם אין הלבן משובח ממנו'.

וכתב הט"ז⁷: 'אחר יין אדום. דכתיב אל תרא יין כי יתאדם ש"מ שהאדמדומית הוא מעלה והקפיד הטור כאן בד' כוסות בזה ולא בקידוש בסי' ער"ב דיש עוד רמז לאדום זכר לדם שהי' פרעה שוחט בני ישראל והאידנא נמנעו מליקח יין אדום מפני עלילות שקרים בעו"ה'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁸: 'מצוה לחזור אחר יין אדום אם אין הלבן משובח ממנו שנאמר אל תרא יין כי יתאדם משמע שחשיבותו של יין כשהוא אדום ואף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות נוהגין כהאומרים שאין צריך לחזור אחר יין אדום אם אינו משובח מן הלבן כמו שנתבאר בסי' ער"ב מכל מקום בד' כוסות יש לנהוג כהאומר שצריך לחזור אחריו לפי שיש בו זכר לדם שהיה פרעה שוחט את בני ישראל ועכשיו שמצוים לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום לפסח'.

א"כ למרות שכל השנה אין צורך לחפש דוקא יין אדום אך בפסח יש ענין לשתות ארבעה כוסות דוקא מיין אדום, אלא א"כ הלבן משובח יותר.

[ולהעיר ממכתב הרבי הרש"ב (אג"ק ח"א אגרת קפ, וח"ד אגרת תתקצב): בטח נמצא יין גפן הנדרש לחג הפסח הבע"ל שלא יהי' בו שום תערובות צוקער, ושיהי' לבן ולא חזק' - אך יתכן שזה הי' מצד בריאות, או שהלבן הי' משובח יותר.]

★ ★ ★

שאלה: מי שיש לו יין לבן האם מותר לשפוך לתוכו בתוך החג קצת יין אדום כדי להרוויח גם את מעלת האדום?

תשובה: כאשר היין הלבן משובח מהאדום או כאשר יש לו בנוסף ליין הלבן רק מעט יין אדום יכול לערב בו מעט יין אדום ויש שכתבו⁹ שבכך מרוויח את הזכר לדם.

וכתב בשו"ת שבט הלוי¹⁰: 'אשר שאל כבוד מעלתו בנותן בליל פסח יין אדום לתוך יין לבן אם יש בזה איסור צביעה הואיל שמקפידים אז שיהי' אדום דוקא, ואם יועיל שיתן קודם האדום ואח"כ הלבן .. ודאי פשטות ההלכה סימן ש"כ סי"ט דאין צביעה באוכלין בכל אופן אפילו אדום בלבן וכהסכמת הפמ"ג והפוסקים, והמ"ב שם מביא חומרת החיי"א בנ"א שרצה להחמיר אדום בלבן גם באוכלים מש"ס שבת ע"ה בצובע דשחיטה לרב, כבר הקשו ע"ז דשאני התם דעומד למכירה, ועיין מש"כ בזה בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' ע"א, ומכ"מ כתבתי שם דלכתחלה לחוש לחומרת הגאון הק' רב פעלים ח"ג סי' י"א, שלא ליתן שחור בלבן גם במשקה אוכל, איברא מה שכתב הטעם משום דאין צביעה באוכלין דוקא באוכל מוצק לא במשקה (אוכל) צ"ע רב דהוא נגד משמעות כל הפוסקים, עכ"פ מי שרוצה להחמיר בזה וכהנשמת אדם יש לו מקום לתלות. ובזה יראה דאין חילוק גם בליל פסח דמקפידים על יין אדום זכר לדם סו"ס הנדון הוא צביעה באוכלים, ומותר מן הדין בין יין אדום ללבן בין לבן לאדום, והמונע עצמו מונע רק מאדום ללבן, אבל לבן לאדום ודאי מותר, אעפ"י שעי"ז נעשה הכוס אדום לקיים המנהג, דהבו שלא להוסיף על החומרא, והכל פשוט'.

וכ"כ בקצות השלחן¹¹: 'ומסקנא דמילתא דאנן תפסינן להלכה כהשו"ע דאין צביעה באוכלין והוא הדין למשקין, כש"כ בקאווי[=קפה] שלטעמא עביד, וגם סענס שלטעמא עביד ולא לחזותא, וטיי הלבן יוכיח שהוא יותר ביוקר אע"פ שאין לו מראה אלא שטעמו משובח, ע"כ מצד דין הצביעה מותר לתת הסענס לכוס בכל אופן, וכן חלב שהוא לבן לתוך קאפע שחור, וכן יין אדום ביין לבן, וכן סירופ אדום למים (וכן מים לתוך ברוינפען, אע"פ שנהפך מראה הברוינפן כמו מראה חלב, ס' כה"ח), וכן נוהגין, והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו שלא לצבוע כלל, וכמ"ש האב"נ, ומה שדרך לצבוע מים ולתת בכלי זכוכית לנוי יש להחמיר הגם דלס' הח"צ מותר כ"ז שראוי לשתיה. הח"א כ' דחייב בזה, והסברות להחמיר נתבארו מתוך כל מש"כ לעיל'¹².

א"כ למעשה כתבו הפוסקים שבנתינת קצת יין אדום ליין לבן מרוויח את אחד הטעמים לעדיפות יין אדום, ומכיון שאין צביעה באוכלין ומשקין מותר לעשות את זה בחג, [והרוצה להחמיר ישים בכוס קודם את היין האדום ולתוכו יכניס את הלבן¹³].

---

הערות:

¹ מסכת פסחים פ"י ה"א ↩

² משלי פכ"ג, פל"א ↩

³ קח, ב ↩

⁴ סי' רפג ↩

⁵ או"ח סי' תעב סי"א ↩

⁶ כתב בחזו"ע 'פסח' ח"ב קדש אות יב שמנהג הספרדים עפ"י שיטת הרמב"ן בבא בתרא צז, ב (וראה בשו"ת הרשב"ץ ח"א סי' פה) לקדש בדוקא על אדום גם כשהלבן משובח ממנו, אא"כ היין גם לא לבן יותר מדאי, וגם משובח מהאדום ↩

⁷ שם סק"ט ↩

⁸ סי' תעב סכ"ו ↩

⁹ ראה הגדת ויגד משה ז, ד ↩

¹⁰ ח"י סי' נו ↩

¹¹ סי' קמו בדה"ש אות טז מספר 12 ↩

¹² וראה שבת כהלכה ח"ג פרק כ סעיף י וביאורים אות ב. שהגם שסיבת הצביעה היא סיבה צדדית ולא מועילה לאיכות היין, אך סו"ס הצביעה נועדה כדי לשתות את היין כשהוא בכזה צבע ולכן זה מותר ↩

¹³ כמבואר בשבת כהלכה שם ↩

---

[ב] (הלכה 243)

שאלה: האם בארבעה כוסות יש יתרון ליין חי על יין מבושל?

תשובה: כתוב בירושלמי מסכת פסחים¹: 'יוצאין בקונדיטון .. יוצאין ביין מבושל'.

וכתב הטור²: 'יין שנתבשל אפילו מעט וכן אם נתן לתוכו מעט דבש מברכין עליו שהכל, וכן כתב רב האי וכיון שנתן האור [=אש] תחתיו והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך ואין אומרים עליו קידוש היום. ואינו נראה לבעל העיטור דלא גרע מקונדיטון דאיתא בירושלמי שיוצאין בו בפסח ידי ד' כוסות, וכן כתב ר"ת ור"י שמקדשין על המבושל, ולזה הסכים א"א ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפי' כטפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל מערב ויש מי שמתיר לקדש עליו שלא אמרו יין הראוי לנסך על גבי מזבח אלא להוציא מגולה או ריחו רע או מבושל שאין מקדשין על אחת מאלו'.

ולמעשה פסק המחבר³: 'מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, ויש אומרים שאין מקדשין עליהם'. ובהלכות פסח⁴ כתב: 'יוצאים ביין מבושל ובקונדיטון'. ולא הזכיר כלל את שיטת האוסרים.

וכתב הרמ"א⁵: 'והמנהג לקדש עליו [=יין מבושל] אפילו יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש'.

וכך כתב אדמו"ר הזקן⁶: 'כל היינות הכשרים לקידוש בשאר ימים טובים ושבתות כשרים לארבע כוסות כגון יין מבושל וקונדיטון דהיינו יין שמערבין בו דבש ופלפלין ואפילו לכתחילה יכול לצאת בהם אם אין לו יין אחר משובח כמותם כמו שנתבאר בסי' ער"ב'.

ובסי' רעב⁷ כתב: 'יש אומרים שאין מקדשים על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש שאין מקדשים אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, ויש אומרים שלא מיעטו אלא יין שאינו ראוי לנסך מפני גריעות שבו כגון מגולה ושריחו רע אבל המבושל אין פסולו למזבח אלא מפני שנשתנה מברייתו אבל לא נשתנה לגריעות אלא לעילוי כמ"ש בסי' ר"ד לפיכך מקדשים עליו, ואין צריך לומר יין שיש בו דבש שאין פיסולו למזבח מחמת עצמו אלא מחמת הדבש שנאמר כי כל שאור וכל דבש וגו' וכן עיקר, וכן נוהגים לקדש עליהם אפילו יש לו יין אחר, אלא שאינו טוב כמותם'.

משמע מדברי אדמו"ר הזקן שיש להעדיף יין חי שאינו מבושל אא"כ המבושל טוב יותר שאז נוהגים לקדש עליו⁸.

[להעיר גם מהמובא בספר מהרי"ל - מנהגים⁹: וכן שאלו למהר"ש על שלא שותה יין היאך יעשה בארבע כוסות, והשיב מוטב ישתה יין מבושל שקוראים אולנט ואל יבטל מצות ארבע כוסות. אבל כלל לא מי דבש משום הטעם דפי' לעיל].

אמנם חשוב להבהיר שהרבה פעמים יש בין המסובים אצלינו בליל הסדר כאלו שיכולים לפגום היין בראייתם או במגעם, ועל כן במצבים כאלו פשוט שיש להעדיף יין מבושל.

---

הערות:

¹ פ"י ה"א ↩

² או"ח סי' רעב ↩

³ באו"ח סי' רעב ס"ח ↩

⁴ בסי' תעב סי"ב ↩

⁵ בסי' רעב ס"ח בהגה ↩

⁶ סי' תעב סכ"ז ↩

⁷ ס"ט ↩

⁸ וראה ג"כ במשנ"ב סי' רעב ס"ק כג שכתב כן ברמ"א ↩

⁹ הלכות מאכלות אסורות בפסח אות יא ↩

---

[ג] (הלכה 244)

שאלה: מה דין מיץ ענבים לארבע כוסות?

תשובה: הגמרא במסכת בבא בתרא¹ אומרת: 'דאמר רבא: סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום'. כלומר שאפשר לעשות קידוש לא רק על יין ישן אלא גם על מיץ ענבים טרי שסוחטים מענבים לפני שבת, וכתבו ראשונים רבים² שדין זה הוא לכתחילה.

אלא שמצינו שיטה בגאונים הסוברים שאפשר לסחוט ענבים ולקדש רק כשאין לו יין ישן, וכך כתב בה"ג³: 'ואי לית ליה חמרא מייתי עינבי ועצר להדן במעלי שבתא ובמעלי ימא טבא ולאורתא מקדש עליה דאמר רבה סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום'.

וכן בספר העיתים⁴ כתב: 'וכתב הנגיד הכי ולי אית מרבנן דאמרי משמעתא דא דאין סוחט אשכול של ענבים ואין מביאין צמוקין לקידוש אלא בדלא אפשר ליה וכן אתה מוציא בפסוקות לענין סוחט'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁵: 'יין מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, ומכל מקום מצוה מן המובחר ביין ישן שהוא משובח יותר'. (יין מגתו הוא מיץ ענבים שעדיין לא תסס ולא נהפך להיות יין המשמח).

והנה לגבי ארבעה כוסות כתב בשו"ת מהר"ש לבית הלוי⁶: 'ואחר שאמרתי זה אמרו לי שהרב המובהק מורי כמהר"ר חיים [שבתי] נר"ו היה אומר .. לענין הד' כוסות נראה לחכמתו שלא יצא ידי חובתו במי צימוקים, משום דחכמים תקנו ד' כוסות לשמחה, ולכך צריך שיהיו מיין וזה אינו משמח.

ולפי דברי הרב חיים שבתי יש שכתבו⁷ שחסרון זה קיים גם במיץ ענבים לגבי ארבע כוסות שמחמת שהוא מיץ וללא אלכהול אינו יין המשמח ולפי"ז לא יצא י"ח במיץ ענבים.

אך מהר"ש הלוי חולק על דברי רבי שבתאי וז"ל: 'אבל אחר המחילה רבה וגדולה אומר, דזה יהיה במי שיכול לשתות יין ודאי דאין לו לשתות ד' כוסות ממי הצימוקים, דפשיטא דלא הוי מצוה מן המובחר ויהיה חייב לשתות יין, אבל מי שאינו יכול כגון שנשבע שלא לשתות יין כמו בנדון דידן, פשיטא דיקרא מצוה מן המובחר אם יקיים הד' כוסות ממי צימוקים'.

וכן כתב הפר"ח⁸: 'בתשובות מהר"ש הלוי .. כתב בשם הרב חיים שבתאי דלענין ד' כוסות לא יצא ידי חובה במי צימוקים, משום דחכמים תקנו ד' כוסות לשמחה וזה אינו משמח. וליתא, דהא אמרינן בפרק ערבי פסחים [קח, ב] שתאן חי יצא, וכמו שכתוב לעיל בסימן תע"ב סעיף ט' אף על פי שאינו משמח, ואף לכתחילה מצי לשתותו דכיון דלית ליה אלא זה כדיעבד דמי'.

ולמעשה כן נראה מדברי אדה"ז⁹ שיוצא י"ח במיץ ענבים שכתב: 'כל היינות הכשרים לקידוש בשאר ימים טובים ושבתות כשרים לארבע כוסות', אך כאמור גם לגבי קידוש כתוב שמצווה מן המובחר ביין ישן שהוא משובח יותר.

אמנם הנ"ל כאשר המיץ לא עבר תהליך שמונע ממנו התסיסה, שאז יש הסברא שדינו כיין מחמת שראוי להיות יין וכמ"ש הרשב"ם¹⁰: 'יין קוסס - הוא יין הנמכר בחנות ופסול הוא דלא הוי שכר ולא ראוי להיות שכר כיין מגתו דסופו מיהא להיות שכר'.

אך ראה מש"כ בשו"ת מנחת שלמה¹¹: 'נראה דאף שמיץ ענבים מבושל או מפוסטר אפשר דתו לא חזי לתסוס ולהיות ממש יין, מ"מ כיון דמיד כשנסחט כבר חל עליו שם יין לענין קידוש וברכה, וגם כשר בדיעבד אפי' לנסכים לכן שפיר נשאר בברכת הגפן שהיה עליו קודם כיון שגם עכשיו הוא טוב לשתיה'¹².

וביחס להנהגת הרבי מסופר¹³ שבשנת תשל"ח אחרי האירוע הלבבי הציעו לרבי לקדש על מיץ ענבים והרבי אמר שקידוש עושים על יין!

אך בשנת תש"ז הרבי חגג את חג הפסח בפאריז, ולא הי' שם יין, והרבי השתמש במיץ שסחטו עבורו מענבים¹⁴. וכן הי' אצל הרבי הריי"צ בחג הפסח הת"ש¹⁵.

א"כ למעשה וודאי שמצווה מן המובחר לעשות קידוש וארבע כוסות על יין, ולכן כשיש יין יש לעשות על יין¹⁶, אך במקרה שאין לו יין או שאינו יכול לשתות יין (כגון מסיבה רפואית וכדומה), לכתחילה יוסיף מיץ ענבים ליין, ואם גם זה לא אפשרי ניתן לצאת ידי חובה במיץ ענבים אמיתי.

---

הערות:

¹ צז, ב ↩

² רשב"ם על הסוגיה ועוד ↩

³ הלכות קידוש והבדלה ↩

⁴ הלכות קידוש אות קן ↩

⁵ בשו"ע או"ח סי' רעב ס"ב. וסי' תר ס"ו ממג"א ס"ק ג ↩

⁶ יו"ד סי"ב ↩

⁷ ראה מקראי קודש להרצ"פ פרנק ע' קל וראה שו"ת משנה הלכות ח"י סי' סז בשם הרב משה פיינשטיין (וראה גם בהגדת קול דודי ג, ח) ↩

⁸ או"ח סי' תפג ס"א ↩

⁹ סכ"ז ↩

¹⁰ ב"ב צז, ב ↩

¹¹ ח"א סי' ד. וראה גם שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קנח ↩

¹² ויש להוסיף שיש ייננים שכתבו שגם מיץ ענבים אחרי פיסטור והוספת חומר 'ביסלופיט' יכול לחזור ולתסוס ↩

¹³ גליון כפ"ח מ' 497 ↩

¹⁴ וראה מ"ש הרבי אג"ק חי"ט ע' ריג: 'במענה לשאלתו אודות יין לארבע כוסות, כשידבר עם הרופא שלו, יתיר לו לעשות מיץ מענבים מבושלים, וישאל אותו מה עדיף עם סוכר (כמובן מאליו, סוכר של פסח) או ללא סוכר כלל, מיץ תפוזים לא בא בחשבון כלל להשתמש בו לארבע כוסות' ↩

¹⁵ אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' קלט ↩

¹⁶ אך כמובן צריך שהשתיה תהיה עריבה דרך חירות (ראה שוע"ר סי' תעב סי"ז) ↩

---

[ד] (הלכה 245)

שאלה: מהו גודל הכוס שצריך להכין עבור קידוש וכן לליל הסדר לשתיית ארבע כוסות?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'אמר רב חסדא: 'רביעית של תורה אצבעים על אצבעים, ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע'.

וכתב הטור² או"ח סימן תעב: 'ושיעור הכוס רביעית ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב ב' גודלים וכן רחבו וגבהו כרוחב ב' גודלים וחצי גודל וחומש גודל'.

ובייאר אדמו"ר הזקן³: 'שיעור הכוס שמחזיק רביעית ארכו כרוחב ב' גודלין ורחבו כרוחב ב' גודלין וגבהו כרוחב ב' גודלין וחצי גודל וחומש גודל ושיעור זה הוא כשהכוס מרובע על פני כל גבהו ועל דרך זה תשער בכוס עגול שהעיגול פחות ממרובע רביע (שהוא ד' חומשין וחצי) וא"כ אם הכוס הוא ב' גודלין אורך וב' גודלין רוחב צריך שיהיה גבהו ג' גודלין וג' חומשי גודלין'.

וכתב הב"ח⁴: 'במדינות אלו שהיין ביוקר ושותין מעט יזהר כל אדם שלא יקח כוס גדול אלא כוס שאין בו כי אם רביעית וישתהו לכתחלה כולו או רובו דיעבד'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁵: '..ומכל מקום טוב לחוש לסברא הראשונה וליקח כוס קטן ולשתות כולו ובמקומות שהיין ביוקר די בשתיית רובו'.

נמצאנו למדים שהכוס צריך להיות לפחות רביעית ומכיון שטוב לחוש לשיטות שצריך לשתות כל הכוס [נושא זה יבואר בהלכה הבאה] חשוב לא לקחת כוס גדולה מדאי.

שאלה: כמה הוא שיעור הרביעית במידת ימינו?

תשובה: כתב הגר"ח נאה⁶: 'שיעור כוס רביעית לקידוש והבדלה, ולחיוב ברכה אחרונה, ולכל דבר ששיעורו ברביעית, הוא כלי המחזיק 86 גרם מים. וסימנך כוס בגימטריא 86'. אך ציין שם בהערה: 'ודע כי השיעורים במשקל ומדה הם באופן מצומצם עפ"י הדין, אבל צריך להחמיר שיהא השיעור בריוח וזה מכלל הידור מצוה'.

ואכן בדברי רבותינו נשיאנו מצאנו שהוזכרו והשתמשו במידות שהיו מצויות בזמנם כך שיש בזה שיעורים שונים⁷, יש שכתבו בשיטת אדמו"ר הזקן ששיעור הרביעית הוא 108.8 מ"ל.

הצמח צדק כתב⁸: "שמעתי קבלה אמיתית מאדמו"ר ז"ל נבג"מ, ששיעור רביעית היא תשעה לוט מים', ולפי דבריו יוצא ששיעור רביעית הוא 115.2 מ"ל.

הגר"ח נאה עצמו מביא בספרו שיעור מקוה⁹ שהרב לנדא כתב לו את השיעור שחישב הרבי הרש"ב ולפי זה יוצא ששיעור הרביעית הוא 118.6.

ועוד כתב שם¹⁰: 'וכעת נתחדשו לי דברים בזה. דהנה שמעתי מהרה"ח ר' יעקב יוסף שי רסקין מלנינגראד, שברוסיא היו חושבין לדעת אדמו"ר ז"ל את מדת הסוטקא לרביעית, שהיא 1/100 עמער, והעמער 20 בוטל, והבוטל 5 סוטקעס, ומשקל הבוטל 600 גרם (העמער לפ"ז 12 ליטר), נמצא הסוטקא 120 גרם והיא רביעית'¹¹.

.

ובהמשך דבריו כתב¹²: 'גם העיד לי הרה"ח ר' יעקב יוסף נ"י הנ"ל בשם החסיד ר' זלמן זיבלין ז"ל שמדד בעצמו כוס קידוש של רבינו הקדוש אדמו"ר הריי"צ נבג"מ זיע"א, בהיותו ברסטוב, והיה 100 גרם מים בצמצום'.

ע"כ למעשה כדאי שלכתחילה גודל הכוס לא יהיה בשיעור מצומצם¹³ [ובפרט שיש גם לחוש שקצת ישפך], אלא לקחת כוס גדולה יותר [100 - 120 כמובא לעיל] אך מאידך לא כדאי לקחת כוס גדולה מידי בכדי שיוכל לשתות לכתחילה את כולו.

---

הערות:

¹ קט, א ↩

² או"ח סי' תעב ↩

³ או"ח סי' תעב סי"ח ↩

⁴ סי' תעב ↩

⁵ סי' תעב סי"ט ↩

⁶ שיעורי ציון ע' סט ↩

⁷ ראה בשוע"ר עם ביאור 'דברי שלום' מהרשד"ב לוין ↩

⁸ בשו"ת או"ח סי' פד (במהדו"ח) ↩

⁹ ע' פו ↩

¹⁰ עמ' פג ↩

¹¹ וראה רשימת דברים (חיטריק) ע' 143. שו"ת אגרות מרדכי (בלינוב) סי' ד ע' מ ↩

¹² ע' פה ↩

¹³ שהוא כנ"ל 86 מ"ל לדעת ר"ח נאה ↩

---

[ה] (הלכה 246)

שאלה: כמה צריך לשתות מכל כוס?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'אמר רב נחמן בר יצחק: והוא דאשתי רובא דכסא'.

אך נחלקו בזה הראשונים, כפי שכתב האורחות חיים²: 'וצריך לשתות מכל כוס וכוס מלא לגמיו, וזולת זה לא יצא הילכך אין יוצאין בכוס שאין בו אלא רביעית, שנים. ואם היה כוס גדול שיש בו שתי רביעיות או יותר שותין בו שנים לפי הרביעיות זה אחר זה ויוצאין ואחר ששתה מלא לוגמיו אפי' מכוס קטן שאינו מחזיק רק רביעית, משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים. והרמב"ן והרא"ה והר' יהודה בן אבא מארי ז"ל כתבו דבד' כוסות של פסח צריך לשתות מכלן רובא אפי' היו מחזיקין כמה רביעיות'.

היינו שנחלקו הראשונים אם מספיק רוב רביעית או צריך רוב כוס.

ובשיטת הרמב"ן שצריך לשתות רוב הכוס כתב הב"ח³: '..הנה מבואר דלכתחלה ישתה כל הכוס .. אלא קאמר והוא דשתי רובא דכסא בין כוס קטן של רביעית בין כוס גדול הרבה והיינו דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך לשתות כולו וכדפירשתי. ומכל מקום נראה דאפילו לכתחלה אין למלאות כל הכוס ממש אלא ימלאנו עד רובו דזה נקרא נמי כוס של יין וישתה הכל לכתחלה ובדיעבד יצא בשתיית הרוב ממנו ובמדינות אלו שהיין ביוקר ושותין מעט יזהר כל אדם שלא יקח כוס גדול אלא כוס שאין בו כי אם רביעית וישתהו לכתחלה כולו או רובו דיעבד'.

א"כ חידש הב"ח חומרא בשיטת הרמב"ן שלכתחילה צריך לשתות את כל הכוס, אלא שהב"ח מקיל שניתן למלאות מלכתחילה רק רוב כוס. ושעדיף לקחת מלכתחילה כוס קטנה כדי לשתות את כולה.

וכתב המאמר מרדכי⁴: 'ואחר הסליחה רבה אין דבריו מחוורין אצלי ונמצא חומרו קולו דרצה לחוש לסברת הרמב"ן לחומרא ומתוך כך היקל יותר מדאי דנראה לי פשוט דצריך עכ"פ בכוס של קידוש ובהמ"ז למלאתו על כל גדותיו דכל דבר הטעון כוס בעינן שיהיה מלא כמבואר לעיל סי' קפ"ג וסי' רע"א ס"י ושאר דוכתי .. ולכן נראה דהתיקון שהזכיר הרב ב"ח אחר זה ליקח כוס קטן שאינו מחזיק אלא רביעית הוא המכוון וכן נהגתי ליקח כוס המחזיק יותר מרביעית מעט ולא כוס גדול לחוש לסברת הרמב"ן ז"ל והנוהג ליקח כוס גדול נראה דחייב עכ"פ למלאתו ואף שלא ישתה כולו או רובו מ"מ הרי יצא לדיעה קמייתא שהיא עיקר לדעת מרן ז"ל ומ"מ ראוי ונכון לחוש לסברת הרמב"ן ז"ל'.

ולהלכה כתב המחבר⁵: 'שיעור הכוס, רביעית .. וישתה כולו או רובו. ואם יש בו הרבה רביעיות, שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעיות שבו. ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס, אפילו מחזיק כמה רביעיות'.

וכתב הפר"ח שם: 'ולענין דינא, לכתחילה יש לחוש לסברת הרמב"ן וצריך לשתות כל הכוס ובדיעבד כל ששתה רוב רביעית יצא. וכן אם הכוס יש בו שיעורין הרבה ושתה כל אחד ממנו רוב רביעית יצאו כולם כסברת המחבר, וכן דעת הר"ן⁶'.

ולמעשה כתב אדמו"ר הזקן⁷: 'יש אומרים שלכתחלה מצוה לשתות כל הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות אף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות אפילו לכתחלה די בשתיית מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית מכל מקום בד' כוסות של פסח החמירו חכמים לשתות כל הכוס לכתחלה ובדיעבד ששתה רוב הכוס יצא אבל אם לא שתה אלא חצי הכוס אפילו שחציו מחזיק כמה רביעיות לא יצא.

ויש חולקין על זה ואומרים שאף לכתחלה די בשתיית רוב רביעית אף אם הכוס מחזיק כמה רביעיות וכן עיקר וכן המנהג פשוט.

ומכל מקום טוב לחוש לסברא הראשונה וליקח כוס קטן ולשתות כולו ובמקומות שהיין ביוקר די בשתיית רובו'.

וכן מנהג חב"ד למעשה, וכפי שכותב הרבי בהגדה של פסח בפיסקה ד"ה 'בפסח שותה הכוס': כולו (ב"ח סתע"ב) .. מנהג בית הרב. וכן בשאר ג' כוסות.

א"כ למעשה גם כאשר הכוס גדול משיעור רביעית יש לכתחילה למלאות את כולו, ולשתות את כל היין שבכוס, (ולכן מי שקשה לו לשתות הרבה יין שיקח כוס קטנה וכפי שנתבאר השיעור בהלכה הקודמת), אך בדיעבד כל ששתה רוב רביעית יצא ידי חובה.

---

הערות:

¹ ח"א סדר ליל הפסח אות ו ↩

² או"ח סי' תעב ↩

³ סימן תעב ס"ק ז ↩

⁴ סי' תעב ס"ט ↩

⁵ וראה חידושי הצ"צ יומא פ"ח ד"ה השותה מלא לוגמיו ↩

⁶ סי' תעב סי"ט ↩

---

[ו] (הלכה 247)

שאלה: האם נשים חייבות בארבע כוסות?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס'.

וכתבו רש"י והרשב"ם²: 'כדאמרינן³ בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו'. אך תוס' שם כתבו: 'וקשה דאף משמע שאינן עיקר, ועוד דבירושלמי גריס שאף הן היו באותו ספק, משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד'.

היינו שלמרות שבדרך כלל נשים פטורות ממצות עשה שהזמ"ג, אך כאן חייבות או מחמת שהם גם היו בנס יציאת מצרים (כהבנת התוס') או בגלל שבשכרם נגאלו (כהבנת רש"י והרשב"ם).

וכתב המחבר⁴: 'גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצות הנוהגות באותו לילה'. וביאר המגן אברהם⁵: 'מפני שהנשים היו עיקר באותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו משא"כ בסוכה (תוס'⁶)'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁷: 'כן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים⁸ ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה למצות לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' כי כל לרבות הנשים כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה'.

א"כ נשים חייבות במצות עשה מדרבנן של שתיית ארבע כוסות כמו האנשים.

שאלה: האם אפשר לצאת י"ח בלי לשתות ע"י שמיעה מאדם אחר שמקדש ושותה בעצמו, כמו בשאר שבתות השנה?

תשובה: כתב הרמב"ם⁹: 'וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין'.

כתב הרא"ש¹⁰ (ועד"ז בתוס'¹¹): 'אמר רב נחמן בר יצחק והוא דשתי רובא דכסא ובני ביתו שותין המיעוט הנשאר משמע דלכתחלה א"צ להשקותם אלא הוא שותה כל הכוס והם יוצאין בשמיעה תדע דהא נמי כששתו לא יצאו אלא בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא והם לא שתו אלא המיעוט. ומיהו יש לדחות דמיירי כשיש לכל אחד כוס לפניו כמו שהן נוהגין והוא שפך לתוכן, ולשון המשנה משמע שאין ארבע כוסות כי אם לו מדקתני ולא יפחתו לו מארבע כוסות דמשמע דוקא לו צריך ולא לבני ביתו לכל אחד ואחד ומיהו בברייתא דמייתי בתר הכי משמע דצריך לכל אחד ואחד כוסו דקתני אחד נשים ואחד אנשים ואחד תינוקות א"ר יהודה מה תועלת יש לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס ונהגו ליתן לפני כל אחד ואחד כוסו וכן נכון לעשות'.

ולמעשה פסק אדמו"ר הזקן¹²: 'אבל קידוש של שאר ימים טובים ושבתות אין צריך לדחוק את עצמו לשתות הכוס אלא יכול לשמוע הקידוש מאחר כמו שנתבאר בסי' ער"ב מה שאין כן בארבע כוסות של פסח שאף בני הבית שהן שומעין הקידוש וההגדה מבעל הבית אף על פי כן חייב כל אחד ואחד לשתות ד' כוסות דרך חירות'.

א"כ למעשה אי אפשר לצאת ידי חובה בשמיעת הקידוש מאדם אחר, אלא כל אחד ואחת חייבים לשתות את הד' כוסות בעצמם.

שאלה: האם נשים אומרת בעצמם את נוסח הקידוש או יוצאת י"ח באמירת הקידוש, ורק שותות את היין?

תשובה: בענין זה יש אצל אנ"ש מנהגים שונים, יש שכתבו¹³ שהנשים יוצאות ידי חובה מהמקדש, ואחר כך שותות, ולדבריהם כך מדוייק מלשון אדמו"ר הזקן כאן שכתב: 'שאף בני הבית שהן שומעין הקידוש וההגדה מבעל הבית', וכמבואר בסי' תעג סכ"ד שרק בעל הבית אמר את ההגדה וכולם יצאו ממנו ידי חובה¹⁴. ויש שכתבו¹⁵ שנוהגים שכולם אומרים את הנוסח בעצמם.

אך חשוב לציין שאת ברכת השהחיינו ודאי לא תברך שוב בקידוש כיון שכבר בירכה בהדלקת הנרות¹⁶, אלא תענה אמן אחר השהחיינו של בעל הבית¹⁷.

---

הערות:

¹ קח, א ↩

² שם ע"ב ↩

³ סוטה יא, ב ↩

⁴ או"ח סי' תעב סי"ד ↩

⁵ שם ס"ק טז ↩

⁶ וראה בנתיב חיים שהקשה שאדרבה זה דעת רש"י ולא תוס' ↩

⁷ שם סעי' כה ↩

⁸ ומציין לתוס' וכנ"ל שהיו בנס יציאת מצרים ↩

⁹ הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ז ↩

¹⁰ פסחים פ"י סי' כא ↩

¹¹ פסחים צט, ב ↩

¹² סי' תעב סכ"ב ↩

¹³ ראה שבח המועדים ע' 214 אות ז. קובץ שואלין ודורשין להגרמש"א ז"ל תשע"ד ע' 18 ↩

¹⁴ ולהעיר שכיום לגבי אמירת ההגדה נהוג שכולם אומרים, ולא רק בעל הבית, ועפי"ז אולי כך צריך להיות בקידוש ↩

¹⁵ ראה שו"ע עם דובר שלום הערה קמח. (וראה בויגד-משה (עמ' צג-צה). ולהעיר גם מאוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' קמד אות נט ↩

¹⁶ ראה שבח המועדים שם אות ח. אוצר מנהגי חב"ד שם ע' קמה וש"נ. וראה מ"ש בלוח יומי (להרב ברוין) הערה 241 ↩

¹⁷ ראה מ"ש בהלכות ליל הסדר (הרב אשכנזי) סי' תעב סכ"ב אות ד. שואלין ודורשין ע' 18 - 19. ---------------------------------------------- ↩

---

[ז] (הלכה 248)

שאלה: האם ילדים קטנים חייבים בארבע כוסות?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'תנו רבנן, הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא, מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו'.

ונחלקו הראשונים בהכרעת ההלכה:

מדברי הרמב"ם נראה שהכריע כרבי יהודה, שבהלכות חמץ ומצה² לגבי חיוב מצה כתב: 'הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועבדים, קטן שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצות ומאכילין אותו כזית מצה'. אך לגבי יין כתב הרמב"ם³: 'וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין'.

והעיר הפר"ח שם⁴ על דברי הרמב"ם: 'אלא שהרמב"ם לא הזכיר חינוך בתינוקות ביין אלא לענין מצה, משמע דפוסק כר' יהודה, ונראה לי דטעמו מדמייתינן עלה [שם קט, א] אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות כו', משמע דסבירא ליה כרבי יהודה ולפיכך פסק כוותיה. ואפשר נמי שלזה כיון הרב ז"ל במה שכתב [שם ז, ט] הכל לפי היין ולפי דעת השותה שכתבתי בסעיף ט' משמו, שר"ל שאם הורגלו הקטנים לשתות יין בשאר ימות השנה דלרבי עקיבא חייבים לשתותו בפסח משום חינוך דהא השתא אית להו תועלת ביין. ומכל מקום אין בזה כדי לדחות סברת רבנן דהוו רבים מדקתני להו סתמא, וכן עיקר שחייב כל אדם לחנך בניו הקטנים במצות ד' כוסות כשאר כל המצות, וכסברת רבנן נראה לי, ודוק'.

אמנם הרא"ש הכריע כתנא קמא, שכתב⁵: 'ולא יפחתו מד' כוסות אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות שהגיעו לחינוך צריך שיהיה כוס לפני כל אחד'.

שיטה שלישית בראשונים היא שיטת המהרי"ל⁶ שכתב: 'ולכל אחד ואחד כוסו. ולתינוק שהגיע לחינוך כתב הרא"ש דצריך. מיהו סוגיא דתלמודא משמע לכאורה גם שלא הגיע לחינוך, ויהיה רביעית להגיע לחינוך'.

להלכה פסק המחבר⁷ כשיטת הרא"ש וז"ל: 'תינוקות שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו'. וכן פסק אדמו"ר הזקן כדלקמן.

מהו גיל החינוך אצל ילדים לשתיית ארבע כוסות?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן⁸: 'ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון (עיין סי' רס"ט) וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי).

ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים'.

כלומר חיוב החינוך של כל כוס מותנה בהבנת הילד את תוכן הענין שמבצעים באותו כוס.

וא"כ יכול להיות מציאות שנצטרך לחנך ילד רק בחלק מהכוסות. [ילד בגיל 6 בדרך כלל מבין כבר את כל הדברים הנאמרים עם הכוסות וצריך לחנכו בכולם⁹].

שאלה: האם מותר לתת לילד עייף לשתות מהר את כל הכוסות ברצף?

תשובה: חכמים תיקנו לכל כוס וכוס את מה שאומרים עליה, ומי ששתה ברצף לא יצא ידי חובה, ובלשון אדמו"ר הזקן¹⁰: 'צריך לשתות הד' כוסות על הסדר שיתבאר דהיינו שבין כוס ראשון לשני ובין שלישי לרביעי יפסיק באמירת ההגדה וההלל ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה וברכת המזון ואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו אלא שתה ד' כוסות זה אחר זה לא יצא ידי ד' כוסות אלא כולן נחשבין לו לכוס אחד וחייב לשתות עוד [ג]' כוסות על הסדר שיתבאר'.

א"כ לא מועיל לשתות את הארבע כוסות ברצף, וגם כשרוצים להזדרז, צריך לקיים בכל כוס את הענין הנדרש לכוס זו.

שאלה: במה אפשר להקל בשתיה של ילדים?

תשובה:

א. לילדים נותנים מלכתחילה לשתות מיץ ענבים.

ב. אמנם להלכה העיקר שצריך לשתות עכ"פ רוב רביעית, אך כתבו הפוסקים¹¹ שלילדים כשצריך אפשר להקל בשתיית מלא לוגמיו של הילד אף שזה פחות רוב רביעית.

---

הערות:

¹ פ"ו ה"י ↩

² פ"ז ה"ז ↩

³ סי' תעב סט"ו ↩

⁴ שו"ת כלל יד סי' ו ↩

⁵ מנהגים - סדר ההגדה ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' תעב סט"ו ↩

⁷ סי' תעב סכ"ה ↩

⁸ שואלין ודורשין ע' 19 ↩

⁹ שם סט"ז ↩

¹⁰ משנ"ב סי' תעב ס"ק טז. סי' רעא ביאור הלכה ד"ה והוא רובו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp