שמחת חול המועד

---

[1] (הלכה 249)

שאלה: האם צריך לשתות יין בימי חול המועד?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש'.

וכתבו התוספות²: 'מיהו נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן, ושמחת היינו בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה (ח.)'. כלומר לשיטתם קיום מצות ושמחת הוא רק בקרבנות - שלמי שמחה, וכיום שאין קרבנות מצות השמחה היא רק מדרבנן.

אך הרמב"ם³ כתב: 'שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ..'.

א"כ לשיטת הרמב"ם מצות השמחה גם כיום היא מדאורייתא בכל יום מימי החגים כולל כל יום מחול המועד⁴.

וכן פסק אדמו"ר הזקן⁵: 'ויש בחול המועד⁶ מה שאין בראש השנה והוא שכל⁷ שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביו"ט של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו' כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו והאנשים בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש⁸, אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים ומכל מקום מצוה יש באכילת בשר ביו"ט כיון שנאמר בו שמחה והואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני שמחות.

הסיבה שיש צורך בשתיית יין ואכילת בשר בשביל מצות השמחה ביאר הרבי⁹: 'אודות יום-טוב נאמר 'ושמחת בחגך', ששמחה זו צריכה להיות לא רק ברוחניות, אלא עלי' לחדור גם את הלב הגשמי, שבבשר הלב הגשמי תורגש שמחה.

ולכן 'אין שמחה אלא בבשר' ו'אין שמחה אלא ביין', דברים גשמיים, כיון שהשמחה צריכה להיות מורגשת גם בגשמיות. בזמן הבית הי' עיקר השמחה ע"י בשר, ע"י בשר השלמים; בימינו, בזמן הגלות, ששמחה זו נחסרה, עברה השמחה ליין'.

ובשיחה נוספת התייחס הרבי להנהגת הרבי הריי"צ¹⁰: 'וזהו גם יסוד המנהג שראינו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהי' נזהר לשתות יין בכל יום מימי היו"ט, אפילו בחול המועד, וכמ"ש בשו"ע ש"כבוד ועונג . . אינן נוהגות בחולו של מועד", אבל חיוב השמחה ישנו בכל ימי החג, גם בימי חול המועד, ולכן, השמחה ביין בזמן הזה (שהיא במקום השמחה בבשר שלמים בזמן שביהמ"ק הי' קיים) היא בכל שבעת ימי החג מן התורה]'.

א"כ למעשה כדי לקיים מצות ושמחתם ישנה חובת שמחה לשתות בכל יום מימי החג יין.

בעזרת ה' בהלכה מחר יתבארו פרטי הלכות שתיית היין.

---

הערות:

¹ קט, א ↩

² מו"ק יד, ב ↩

³ הל' יו"ט פ"ו הל' יז-יח ↩

⁴ ראה שו"ת שאגת אריה סי' סה. מנחת חינוך מצוה תפח ↩

⁵ או"ח סי' תקכט סעיפים ו-ז ↩

⁶ כתב המשנ"ב בסי' תקכט ס"ק טז ובשער הציון אות יח שכן למד אדמו"ר הזקן ברמב"ם שגם חול המועד הוא בכלל המועד לענין השמחה, ולהעיר ממ"ש בסי' תקל שער הציון אות ד שדן לגבי כבוד ועונג, אך ראה דברי אדמו"ר הזקן בסי' רמב, אנציקלופדיה תלמודית חי"ד ע' רהט הערה 969. ספר חול המועד כהלכתו פ"א ביאור אות א ↩

⁷ הרבי מדייק (תו"מ חל"ח ע' 112. וראה ג"כ במ"מ וציונים לגרמש"א ז"ל בסי' תקכט ס"ו וסי' תעב סל"א) דמלשון אדמו"ר הזקן מוכח שמצות השמחה היא בין ביום ובין בלילה ↩

⁸ וראה ביאור הרבי (לקו"ש חל"ג בהעלותך ב) ההבדל בין גדר המצוה לפי הרמב"ם ולפי אדמו"ר הזקן, ושלפי אדמו"ר הזקן בשמחה צריך להיות מודגש שאינה סתם שמחה גשמית אלא היא שמחה של מצוה ותורה, וכן באכילת הבשר צ"ל כעין השמחה באכילת בשר הקודש ↩

⁹ לקו"ש ח"ב ע' 432 ↩

¹⁰ תו"מ חכ"ד ע' 75 ↩

---

[2] (הלכה 250)

שאלה: כמה הוא שיעור שתיית היין?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן¹: 'ולכן מצות שמחת יו"ט שנאמר ושמחת בחגך היא בגבול ומדה בשלמי שמחה אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין, וברביעית יין² יוצא ידי חובת שמחת יו"ט³.

ובמענה לשאלת הרש"ג כמה השיעור של שתיית יין ואכילת בשר ענה הרבי⁴: בנוגע ליין השיעור הוא רביעית (שזהו גם שיעור הכוס דפסח שמגביהים אותו לפי ש'אין אומרים שירה אלא על היין'⁵ כמובן גם מפס"ד הרמב"ם שהשותה רביעית יין אסור לו להורות. ובנוגע לבשר השיעור הוא כזית, כפי שמצינו לענין אכילת קדשים.

וכן נהג למעשה הרבי הריי"צ וכפי שהזכיר הרבי⁶: 'ולהעיר מהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' שותה רביעית יין בכל סעודה של יו"ט, וכן בחול המועד, שגם בו יש החיוב דשמחה מן התורה'.

א"כ למעשה צריך לשתות רביעית יין כל יום מצד מצות ושמחתם.

שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובה בשתיית כוס הקידוש או הבדלה?

תשובה: הרבי דן⁷ ביחס לדין⁸ ש'אין עושין מצות חבילות חבילות' ואמר: 'ועד"ז בנוגע ליו"ט, שיש מצות שמחת יו"ט, שאין שמחה אלא ביין, ויש מצות קידוש היום ולא מצינו שאין לצאת ידי חובת ב' מצות אלו ע"י כוס אחד'.

אמנם בספר חול המועד כהלכתו⁹ העיר שמשיחה אחרת של הרבי¹⁰ משמע שיש ענין לכתחילה לשתות יין ביו"ט גם בתוך הסעודה ולא להסתפק בכוס הקידוש, ולכן כותב למעשה שלכתחילה לא להסתפק רק ברביעית של הקידוש, אך במקום צורך יכול לסמוך על זה.

א"כ למעשה לכתחילה יש לשתות רביעית יין בנוסף לכוס הקידוש או ההבדלה, אך במקום צורך יכול להסתפק בכוס אחת לב' המצוות, אך יקפיד לשתות רביעית [ולא רק רוב רביעית כבקידוש].

שאלה: האם יוצאים ידי חובה במיץ ענבים?

תשובה: כתבו הפוסקים¹¹ שכיון ששתיית יין זו היא מצד שמחה, על כן לא יועיל לשתות מיץ ענבים, אלא דוקא יין המשמח.

[אלא שיש שכתבו¹² שיכול לצאת ידי חובה בשיכר או יי"ש שהרי הוא משכר, אמנם זה אפשרי רק בחג הסוכות ושבועות, ולא בחג הפסח שלמנהגנו¹³ לא שותים אלכוהול וא"כ אין אפשרות לאופציה כזו].

א"כ למעשה לא יוצאים ידי חובה במיץ ענבים, אמנם במקום צורך יכול לשתות משקה אחר שיש בו אלכוהול ויכול לשכר.

שאלה: מי שהיין מצער אותו האם ג"כ יש עליו חובת שתיה?

תשובה: כתב המהרש"א¹⁴: 'והא דא"ר יהודה גופיה בפרק ערבי פסחים, ושמחת בחגך אנשים בראוי להם ביין, י"ל דלסתם אנשים קאמר דראוי להם יין ואין שמחה להם אלא ביין, אבל ר"י יצא מסתם אנשים שהרי לא היה ראוי לו כדקאמר חוגרני צידאי מן הפסח כו' וק"ל'.

מובן מדבריו דהחיוב ביין הוא לרוב האנשים דמן הסתם היין גורם להם שמחה, אבל מי שהיין מצער אותו אינו צריך לשתות יין.

ולהעיר גם מדברי אדמו"ר הזקן¹⁵ לגבי מצות שמחת יו"ט: 'שהיא תלויה בדעת האדם'.

א"כ מי שסובל מהיין אינו צריך לשתות יין, כיון שהמצוה לשמוח ולא לסבול, ויקיים השמחה בדברים אחרים (אכילת בשר וכיו"ב).

---

הערות:

¹ תורה אור צט, ג ↩

² וראה בחול המועד כהלכתו פ"א דין יב הערה כז דאמנם משו"ת הרא"ש כלל כה אות א משמע שמספיק מלא לוגמיו, אך אין זה שייך לדין שמחה כמבואר בחידושי הגרי"ז סוף הל' חמץ ומצה ↩

³ וכ"כ בנימוקי או"ח סי' תקכט אות ב, וראה הנסמן בפסקי תשובות סי' תקל הערה 63 ↩

⁴ תו"מ ח"ס ע' 106 ↩

⁵ ברכות לה, א. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ע' לא ↩

⁶ מאמר ד"ה שיר השירים התשכ"ה (תו"מ חמ"ג ע' 142) ↩

⁷ תו"מ חס"ד ע' 102 ↩

⁸ ברכות מט, א ועוד. (וראה מ"ש באגורה באהלך (להר"מ פרקש) ח"ב סי' כ) ↩

⁹ פ"א דין י* והערה כב ↩

¹⁰ משיחת יום ב' דחגה"ס התשט"ו הערה 5 - תוספת מההנחה הבלתי מוגה ↩

¹¹ ראה בס' חול המועד כהלכתו פ"א דין יא והערה כד ובביאורים אות א ↩

¹² ראה שם הערה כה. פסקי תשובות סי' תקכט אות ט ↩

¹³ ראה שו"ת הצמח צדק או"ח סי' נא במהדורה החדשה הערה 37 ↩

¹⁴ ח"א נדרים מט, ב ד"ה אלא קידושא ↩

¹⁵ הל' יו"ט סי' תצח בקו"א ס"ק ה ↩

---

[3] (הלכה 251)

שאלה: האם נשים חייבות גם כן במצות ושמחת בחגך?

תשובה: הגמרא במסכת ראש השנה¹ אומרת: 'בעי רבי זירא: אשה מה היא בבל תאחר? מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה, או דלמא: הא איתה בשמחה? - אמר ליה אביי: ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה. - ומי אמר אביי הכי? והאמר אביי: אשה בעלה משמחה! - לדבריו דרבי זירא קאמר'.

ובגמרא במסכת קידושין²: 'אמר אביי: אשה - בעלה משמחה'. וכתב רש"י: 'בעלה משמחה - אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת'.

וכן כתבו התוספות (ותוס' הרא"ש) שם: 'ומפרש ר"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה, ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאתויי שלמי שמחה'.

א"כ נחלקו אביי ורבי זירא בחובת נשים במצות שמחת החג, לרבי זירא נשים חייבות, לאביי אין חיוב שמחה על האשה, אלא יש חיוב על בבעל לשמח את האשה.

אלא שהריטב"א³ הקשה שישנה סתירה בדברי אביי וכפי שביארם רש"י: 'ומהדרינן אשה בעלה משמחה. פירש רש"י ז"ל אין אשה חייבת בשמחה אלא שחייב בעלה לשמחה, ולא נהירא דהא מנינן לה לעיל בהדי מצוות דנשים חייבות, ותו דאביי גופיה אמר במסכת חגיגה⁴ דאשה חייבת בשמחה דאמרינן גבי קטן ועד האידנא מן אייתיתיה אמר אביי עד האידנא דאימיה מחייבא בשמחה אייתיתיה אימיה [וביאר שם רש"י מחייבא בשמחה - לעלות לרגל ולשמוח בחג עם בעלה, דעל השמחה נצטוו נשים, דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים יד)'], ונראה לפרש דהכי קאמרינן דמשמחה ליכא למגמר דשאני שמחה שלא חייבה תורה בה הנשים אלא על ידי בעלה מה שאין כן באידך דלא תלו בבעל כלל, כן נראה לי.

ובדעת הרמב"ם נחלקו האם פסק כאביי או כרבי זירא, דמהכס"מ והלח"מ⁵ מובן שפסק כאביי, וכן הכריע הראב"ד שם. אך השאגת אריה⁶ מאריך להוכיח שהרמב"ם פסק כר' זירא שהאשה חייבת בשמחה בעצמה, וכ"כ הלח"מ⁷, וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל⁸.

ולהלכה כתב השערי תשובה⁹: 'עיין בשאגת ארי' מסי' ס"ה עד סימן ס"ט העלה דמצוה של שמחת יום טוב הוא מ"ע מה"ת אפילו בזה"ז ונוהגת גם בנשים ואף שאין לנו קרבנות אפשר לקיים בשאר שמחות'. וכן פסקו רבים¹⁰.

ומלשון אדמו"ר הזקן¹¹ לא מוכח כיצד פסק במחלוקת זו שהרי רק העתיק את לשון הרמב"ם והמחבר, וז"ל: 'חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו' כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו'.

א"כ ישנה מחלוקת האם מצות ושמחת בחגך מוטלת על הנשים או שזה חיוב על הבעל לשמחם, ולמעשה צריך הבעל לקנות לאשה בגדים ותכשיטין לחג כפי ממונו.

שאלה: מי שאין לו אפשרות לקנות בגדים ותכשיטים מה יעשה?

תשובה: המשנה במסכת כתובות¹² אומרת: 'ונותן לה כפה לראשה, וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד, וכלים[=בגדים] של חמשים זוז משנה לשנה'. רב פפא שאל את אביי מדוע צריך לתת נעליים בכל שלושת רגלים, ובגדים מספיק פעם בשנה? ענה לו אביי: 'תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני, ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו'. כלומר מי שגר בהר הבלאי של הנעליים מהר יותר ולכן הוא צריך לקנות לאשתו יותר זוגות של נעליים, אלא שיעשה את זה במועדים כדי לשמחה.

עפי"ז כתב ספר מהרי"ל¹³: 'ואם אין יד האדם משגת לשמוח בבגדים כל כך יקנה לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל'. והביאו הא"ר¹⁴. והמשנ"ב¹⁵.

א"כ אדם שאין ידו משגת לקנות בגד או תכשיט יקנה לפחות נעליים

בשו"ת וישב משה¹⁶ כותב: 'וראיתי בספר אחד שהגאון הקדוש הצמח צדק מליבאויטש זי"ע ביקר בשוק בערב סוכות שחל בשבת וראה חסיד עני אחד שקונה לו אתרוג מהודר ושאל אותו אם כבר קנה בגד לבני ביתו ליו"ט, וכשתמה לו ע"ז אמר לו אתרוג בשנה הנוכחית הוא דרבנן, ובגד חדש לב"ב הוא מהתורה'!

---

הערות:

¹ ו, ב ↩

² לד, ב ↩

³ חידושים לקידושין לד, ב ↩

⁴ ו, א ↩

⁵ הלכות חגיגה פ"א ה"א ↩

⁶ סי' סו. [יש שהעירו דכן מפורש ברמב"ם הלכות ע"ז פי"ב ה"ג: 'וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי ב הפסח ואכילת הפסח ושחיטתו והקהל ושמחה שהנשים חייבות'] ↩

⁷ הל' מעשה הקרבנות פי"ד הי"ד ↩

⁸ ח"ד סי' פד ↩

⁹ או"ח סי' תקכט אות ד ↩

¹⁰ ראה ברכ"י סק"ה, משנה ברורה ס"ק טו. ועוד. וראה חול המועד כהלכתו פ"א הערה ז ↩

¹¹ סי' תקכט סעי' ו - ז ↩

¹² סד, א ↩

¹³ מנהגים הל' יו"ט אות טו ↩

¹⁴ סי' תקכט סק"ו ↩

¹⁵ ביאור הלכה ד"ה כפי ממונו ↩

¹⁶ (זארגער) ח"ב סי' ק"ז ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp