אסרו חג

[א] (הלכה 252)

אסרו חג

שאלה: מהו המקור והטעם לכך שאנו מציינים את אסרו חג?

תשובה: אומרת הגמרא במסכת סוכה¹: 'אמר רבי ירמיה משום רשב"י, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח'. וכתב רש"י: איסור לחג - אגודה לחג. באכילה ושתיה - שקורא לחג עונג במאכל ומשתה, ויש אומרים: יום שלאחר החג.

וביאר הערוך השולחן²: 'ונ"ל דהכי פירושו דהנה שמחת החג כשמכוין לשם שמים עיקר השמחה בהקרבנות שלמי שמחה ואם בהתפעלות נפשו הקשורה לה' שמח ג"כ ביום שלאחריו ואוכל מהשלמים של אתמול דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד הוי התוספות דכאלו לבד הקרבנות בנה ג"כ את המזבח'. כלומר החגיגיות של יום זה נובעת מכך שעוד אכלו בו בשר מהקרבנות שהקריבו ביום שלפניו בתוך החג.

בספר מנורת המאור³ ביאר: 'ואפי' יום אחד אחר המועד, צריך אדם לכבדו באכילה ובשתייה ולשמוח בו, משום כבוד המועד, כדי שלא יראה את עצמו כאלו קץ בהוצאה שהוציא במועד. ואמ' ר' יוחנן המחוזי בשם ר' יוסי המוכסי, כל העושה איסור לחג באכילה ובשתייה, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. ר"ל שיאסר אותו ויקשרנו בעבותות אהבה, כדי שיתערב וכדי שלא ילך לו מיד'.

שם נוסף מצינו ליום זה בתלמוד הירושלמי כפי שהביא הבית יוסף⁴: 'אמר רב יודן: קרייא מסייע ליה, דאמרי חברייא וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם וגו'⁵, ולמה לא אמר בעשרים ושלושה? [=למה לא קבעו את הצום מיד למחרת החג בכג בתשרי] משום בריה דמועדא'. (=בן המועד), כלומר כיון שלמחרת החג זה בן החג לכן לא צמו בו.

דברים מיוחדים לגבי סגולת יום זה המקשרים בין היותו אסרו חג כמובא מהתלמוד הבבלי, לכך שנקרא בן המועד בתלמוד הירושלמי כתב בשו"ת תורה לשמה⁶: 'הנה ודאי ראוי לקראו בן המועד מפני כי קדושתו נולדה ונמשכה מקדושת המועד וכמו שאמר הכתוב אסרו חג בעבותים כלומר עשו איסור וקשר לחג שלא תסתלק קדושת החג לגמרי אמנם נתקשר בקדושת החג כדי שתשאר לנו קצת הארה מן החג ביום זה של מוצאי החג על כן שפיר נקרא בן המועד כי ממנו נולדה ונמשכה קדושתו של יום זה ואם אל סודו תדרשו כאשר מפורש יוצא בכונות המקובלים מפי רבינו הגדול האר"י זצ"ל אז תבין כי יאה ויאה תואר בן המועד על אסרו חג בסוד ברא כרעיה דאבוהי .. וכן בזה צריך לעשות היכר כדי שבזה ההיכר שאנחנו עושים לכבודו גורמים להתקשר בקדושת החג וישאר עלינו קצת הארה מן החג ביום זה ולכן הנזהר בזה תבא עליו ברכת טוב'.

שאלה: מה הביטוי המעשי מבחינה הלכתית באסרו חג?

תשובה: כתב הרמ"א⁷: 'ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג'.

אדמו"ר הזקן הוסיף בזה גם מנהג שלא להתענות ביום זה [וכפי שראינו בירושלמי מספר נחמיה], וז"ל⁸: 'כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג ועושהו טפל לחג מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינות) עד קרנות המזבח לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם ולא תענית יום שמת בו אביו ואמו כמ"ש בסי' תקס"ח ותקע"ג ואיסור זה אינו אלא מנהג אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו אלא שהמונע הרי זה משובח כמו שנתבאר'.

בנוסף הרבי עורר⁹ לעשות באסרו חג כינוסי תורה: 'ובהמשך לזה יש להזכיר ולעורר גם אודות המנהג בשנים האחרונות לערוך 'כינוס תורה' למחרת הפסח (נוסף על 'הכינוס תורה' שנערך בחג הפסח עצמו, לאחרי ימים הראשונים) כנהוג כאן, ונתפשט בעוד כו"כ מקומות, ויה"ר שיתוסף ויתפשט ויתקבל בכל שאר המקומות'.

א"כ למעשה המנהג באיסרו חג: א. להרבות קצת באכילה ושתיה. ב. לא מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום החופה, או תענית יארצייט. ג. לעשות כינוסי תורה.

¹ מה, ב ↩

² או"ח סי' תכט ס"ה (וכ"כ בשו"ת בית אב (יודלוביץ) קמא בסופו הובא בשדי חמד בפאת השדה כללים מערכת הא' אות קנד (ח"ז ע' א'תקמד) ↩

³ פ"ח ↩

⁴ סי' תצד מספר האגור סי' תרסה שציין לירושלמי ע"ז פ"א ה"א ↩

⁵ נחמיה ט, א ↩

⁶ סי' קמ ↩

⁷ או"ח סי' תכט ס"ב בהג"ה ↩

⁸ או"ח סי' תכט סי"ז ↩

⁹ תו"מ תשמ"ט ח"ג שיחת אחש"פ ע' 61 ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'