ספירת העומר
[א] (הלכה 253)
שאלה: הרבה קהילות סופרים ספירת העומר אחרי עלינו לשבח, מדוע אנחנו סופרים לפני?
תשובה1: א. כתב בשער הכולל2: 'הטעם שהנהיג אדמו"ר לספור ספירת העומר קודם עלינו, היינו משום שעל פי קבלת האריז"ל נהגו לומר בספירה מזמור ופסוקים, ולא נתקנו ולא נסדרו באופן שיאמרו קדיש יתום אחר הספירה, לכן סופרים קודם עלינו כדי שהקדיש שאחר עלינו יהיה גם על הספירה, והאומרים קדיש יתום אחר הספירה ואחר עלינו אומרים עוד פעם קדיש יתום טועים, שאסור להרבות בקדישים כמו שאסור להרבות בברכות כמשנ"ת לעיל בענין לדוד אורי וברכי נפשי'3.
עפ"י עיקרון זה כתב הרבי4: 'בשאלתו אם כשסופרים ספירה אחר עלינו, אם לומר קדיש לאחר הספירה, הנה אי איישר חילי, הייתי מנהיג מתאים שלא להרבות בקדישים שלא לצורך, שיאמרו הקדיש רק לאחר ספירת העומר ולא בין עלינו להספירה ואם בשום אופן אין מסכימים ע"ז ורוצים לאמר קדיש יתום לאחר עלינו, הנה אפשר לומר קדיש גם לאחר הספירה אם מנהג המקום כן הוא'. [וביאר הגר"ח נאה5: 'ובמקום שנהגו התיר לומר קדיש אחר עלינו ואחר ספירה, כי סוף סוף כיון שאומרים מזמור בציבור רשאים לומר קדיש'].
ב. הגר"ח נאה כתב6: 'כי רואים אנו שעלינו הוא תמיד בסוף כל התפילות והמזמורים בשחרית מנחה וערבית, והנה דוגמא: נר חנוכה מדליקין בבית כנסת לפני עלינו דמנחה, המגילה נקראת לפני עלינו דערבית, הקינות בתשעה באב לפי עלינו דערבית, לדוד מזמור בליל ראש השנה לפני עלינו, לדוד ה' אורי במנחה לפני עלינו, אעפ"י שכל אלו אינם שייכים באופן ישיר להתפלה, אלא שכיון שיש לפנינו שבח גדול להקב"ה שאנו מודים שלא עשנו כגויי הארצות אנו גומרים קודם כל מה שיש להגיד, ומכניסים אותם בתוך התפלה, ואחר כך השבח הכללי דעלינו. והכלל בזה דעלינו הוא כמו מכה בפטיש והוא נועל את התפלה, ושאר המצות שצריכים לקיימם תיכף אחר התפלה. ולכן אין להקשות מתדיר ואינו תדיר, כיון שמקומו של עלינו הוא רק בגמר, והדברים מתקבלים על הדעת'7.
ג. בשוע"ר עם ביאור דובר שלום8 כתב שזה עפ"י דברי אדמו"ר הזקן שם בסעי' כו: 'לפי שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר, ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה חל עלינו מצות ספירה'. כלומר צריכים לספור ברגע הראשון שאפשר, שזה בסיום הקדיש שאחרי שמונה עשרה.
------------------------------------------
שאלה: למדנו9 שכשהציבור אומרים עלינו לשבח, צריך לומר איתם גם מי שעוד לא סיים תפילתו, אך האם במקרה כזה יצטרך לומר שוב פעם עלינו לשבח בסיום התפלה הפרטית שלו, מצד סדר התפלה?
תשובה: במכתבי הרבי מצאנו שני סוגים של הקדמת אמירת עלינו לשבח בגלל הציבור:
1) מנהג אשכנז שאומרים עלינו לשבח אחרי ובא לציון לפני שיר של יום, משא"כ לפי מנהג ספרד - וכן מנהגנו, שאומרים את עלינו לשבח בסיום התפלה אחרי פיטום הקטורת. במקרה ואנו מתפללים במקום שהנוסח הוא אשכנז, ענה הרבי10: 'יאמרו בסיום כל התפלה כמבואר בכתבי האריז"ל וגם יצטרף ויאמרו כשהציבור אמרו כמבואר [..] ובב' הפעמים יאמרו כולו'. כלומר שצריך לומר עלינו לשבח פעמיים, א. יחד עם הציבור אחרי ובא לציון, ב. ושוב פעם בסיום התפלה מצד החשיבות של אמירת עלינו בסיום התפלה כמנהגנו וכמבואר בכתבי האריז"ל11.
2) לגבי אמירת לדוד ה', וספירת העומר ישנם קהילות שאומרים את זה אחרי עלינו לשבח, אמנם אדמו"ר הזקן שם את זה בסידור לפני עלינו לשבח, ועל זה כתב הרבי במכתב12: 'בשאלתו - יאמר עלינו עם הצבור ולדוד גו' אורי לאחרי זה'. ומשמעות הדברים נראה שבכזה מצב אין צורך לחזור לומר שוב פעם עלינו לשבח.
ולכאורה החילוק בין המקרים, הוא מכיוון שסיבת הקדמת לדוד ה' וספירת העומר איננה קשורה עם סדר התפלה המבואר בכתבי האריז"ל, אלא רק מצד העיקרון שלא להרבות בקדישים, לכן כשאנו נמצאים במנין שבכל מקרה יאמרו את לדוד ה' או ספירת העומר אחרי עלינו לשבח, נאמר יחד איתם את עלינו לשבח ואחר כך לדוד ה' או ספירת העומר, ומכיון שאין כאן שינוי מסדר התפלה, לא צריך לומר שוב עלינו לשבח.
א"כ המקדים את עלינו לשבח מצד מנהג אשכנז או שאמר לפני אמירת תחנון13 עליו לומר שוב עלינו לשבח בסיום תפלתו, אך מי שהקדים רק לפני לדוד או ספירת העומר אין צריך לומר שוב פעם.
הערות:
1 ראה חקרי מנהגים ח"ג סי' עח ↩
2 פמ"ט אות ז. פי"א סכ"ט. וראה גם תו"מ חכ"ה ע' 231 ↩
3 וראה גם הלכה 67 ↩
4 אג"ק ח"ה ע' שיג ↩
5 קצוה"ש - הערות למעשה ע' קפד ↩
6 שם ע' קפג ↩
7 וראה מ"ש שם לגבי המשנ"ב סי' תפט סק"ב שמקדימים משום תמימות ↩
8 סי' תפט אות קנג ↩
9 הלכה 147 ↩
10 שלחן מנחם ח"א עמ' ערב ↩
11 שעה"כ כוונת עלינו לשבח. פע"ח שער קריאת ס"ת פ"ו ↩
12 אג"ק חי"ט ע' תל ↩
13 כמבואר בהלכה 146 ↩
[ב] (הלכה 256)
שאלה: מדוע נוהגים שלא עושים מלאכה בזמן ספירת העומר?
תשובה: כתב בשבלי הלקט1: 'מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימים שבין פסח לעצרת: יש תולין הטעם לפי שבין פסח לעצרת מתו תלמידי ר"ע קרוב לשקיעת החמה .. ונשכרות להודיע שבחן בכל דור ודור שקדמו אצל אותן תלמידים ולכבדן ולהתעסק בהן לפיכך נהגו שלא לעשות מלאכה באותו העת זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור .. ואחי ר' בנימין נר"ו .. פי' הטעם .. לפי שהעומר.. וכן מנחת סוטה היתה שעשירית האיפה קמח שעורים. על כן נהגו הנשים צדקניות שלא לעשות מלאכה כל הלילות של ספירת העומר להיות להם לכבוד ולתפארת ולהיות להם לזכר וסימן לבעבור תהיה יראת ה' על פניהן ונווסרו כל הנשים אשר לא תבגודנה אשה מריעה'.
טעם אחר כתב הרבינו ירוחם2: 'לעשות מלאכה באותן הימים של ספירת העומר אחר שקיעת החמה נהגו שלא לעשותה ונהגו כן משום תלמידי רבי עקיבא שמתו .. ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכתם. ועוד דכתיב שבע שבתות תמימות תהיין שבתות לשון שבות ושמטה כדכתיב שבתות שנים מה שמטה אסור במלאכת קרקע אף כאן אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן כך כתב רבינו האיי בתשובה'.
שאלה: האם המנהג לא לעשות מלאכה הוא גם לגברים וגם לנשים?
תשובה: הנה לכאורה שאלה תלויה בטעמי המנהג, דהטעמים שכתב בשבילי הלקט מורים שמנהג זה שייך לנשים דוקא [שהתעסקו בקבורת תלמידי רבי עקיבא, וסימן שלא תשטה אשה תחת בעלה], אמנם הטעמים שכתב רבינו ירוחם שייך גם בגברים [שהיו העם בטלים ממלאכתן, שבתות מלשון שבות ממלאכה]3.
אלא שהטור כתב4 : 'מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה' לאחר מכן הביא טעם הרבינו ירוחם, וסיים: 'ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה'. והמחבר5 העתיק רק את סיום דברי הטור: 'נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך'.
ובאמת שהאחרונים תמהו על דברי הטור מדוע הביא את טעם הרבינו ירוחם שמתאים גם לגברים, ואעפ"כ סיים שכך נהגו הנשים.
וכתב הכנה"ג6: 'דאע"ג דרבינו בעל הטורים ז"ל כתב ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה, דיבר בהוה שדרך נשים לעשות מלאכת התפירה ולא האנשים. וכן מוכיח מלשון רבינו בעל הטורים ז"ל עצמו שכתב, והיו העם בטלין ממלאכה. וכן נראה ברור לפי טעם האחר, משום דכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה וכו'. וכן ראיתי לרבינו ירוחם ז"ל לא הזכיר נשים כלל ועיקר. ולפי זה מה שכתב רבינו בית יוסף בספרו הקצר נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה. לשון רבינו בעל הטורים ז"ל העתיק שדיבר בהוה, וכמו שכתבתי'.
א"כ המחבר כתב עפ"י הטור שמנהג אי עשיית מלאכה הוא רק לנשים, אך ביארו האחרונים שגם לדברי הטור והמחבר זה נוהג בגברים7.
כתב הט"ז8 על הטעם השני שברבינו ירוחם והטור: 'ולפי טעם זה נראה דלאחר שספר מותר במלאכה תיכף כנ"ל'. אך האליה רבה9 חלק עליו וכתב: 'ובטור ור"ד אבודרהם [שם] משמע דאסור עד שחרית גם לטעם זה. ועוד דומיא דשנת השמיטה דכולו אסור, וכ"מ בלבוש'.
אדמו"ר הזקן10 הכריע כדברי האחרונים, וכשיטת הט"ז וזה לשונו: 'נוהגין שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר ורמז לזה שנאמר שבע שבתות מלשון שבות שבזמן הספירה דהיינו משקיעת החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר שיספור (ואותן הנשים שאינן סופרות אפשר שיש לשבות להן ממלאכה כל הלילה)'.
שאלה: מהי סוג המלאכה ממנה שובתים?
תשובה: כתב בסדור ר"י עמדין11: 'אף לאנשים יש מקום למנהג זה כמ"ש כמה גדולים, ועשיתי לו סמוכות נאות עיין מו"ק, והיינו במלאכה גמורה וארוכה'. ובאשל אברהם12: 'אודות מלאכה בלילי ספירה .. וכל המותר בחול המועד גם לחד דיעה אין שום חשש חסידות להחמיר כלל'.
ועפי"ז כתבו13 בשם הרב וואזנר ע"ה להתיר מלאכות הבית כגון בישול אפיה ונקיון.
הערות:
1 סדר פסח סי' רלה ↩
2 תולדות או"ח נתיב ה ח"ד מה, א ↩
3 וכ"כ הברכ"י סי' תצג סק"ח ↩
4 או"ח סי' תצג כתב. וראה במשנה הלכות ח"ח סי' רטו ביאור דברי הטור ↩
5 או"ח סי' תצג ס"ד ↩
6 הגה"ט שם וכ"כ הפר"ח שם ↩
7 אך ראה ילקוט יוסף מנהגי ימי ספירת העומר סמ"א שכ' כפשטות לשון המחבר: 'נהגו הנשים להמנע מעשיית מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה ואילך, ויש אומרים שאינן אסורות אלא עד אחר שיספרו העומר, ומכל מקום אין למחות בנשים שנהגו לארוג ולתפור בזמנים הנ"ל, שהכל תלוי במנהג, ואין בזה שום חיוב כלל, ומי שלא נהג לא נהג'. וכפי שכתב החק יעקב סי' תצג ס"ק יב: 'ולא ראיתי נזהרים בזה אף הנשים'. וראה כף החיים שם אות נג. שו"ת דברי יציב או"ח סי' רטו ↩
8 סי' תצג סק"ג ↩
9 שם ס"ק יב ↩
10 סי' תצג ס"ט ↩
11 מבוי י"ב לשאר יומי ניסן, עמ' רסא ↩
12 בוטשאטש - סי' תצג ↩
13 מבית לוי פסקי הלכות ע' פח. וכ"כ הכף החיים סי' תצג ס"ק נד ↩
[ג] (הלכה 257)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות שמואל בן בלומה מלכה ליום הולדתו - כח ניסן.
שאלה: האם נשים מצוות בספירת העומר?
תשובה: נחלקו בזה הראשונים כדלקמן: כתב הרמב"ם1: 'ונשים ועבדים פטורין ממנה'. וכ"כ החינוך2, וביאר המאירי3 שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא. וכ"כ מהר"י קורקוס והכס"מ בדעתו.
גם בספר הזוהר כתב שמצוה זו שייכת לגברים ולא לנשים, וזה לשונו4: 'וּבְגִין דְּאִיהוּ רָזָא דִּדְכוּרָא, נָשִׁים פְּטוּרוֹת מֵחוּשְׁבָּנָא דָּא, וְלָא מִתְחַיְיבָן לְמִימְנֵי בַּר דְּכוּרִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כָּל חַד כַּדְקָא יֵאוֹת. כְּגַוְונָא דָּא, יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, דְּכוּרִין, וְלָא נָשִׁין. בְּגִין דְּרָזָא דִּבְרִית בִּדְכוּרָא אִיהוּ, וְלָא בְּנוּקְבָּא, וּבְגִין דְּקַיְּימָא רָזָא לְעֵילָּא, נָשִׁין לָא מִתְחַיְיבָן'. ועוד כתוב5: 'וּבְגִין דְּאִלֵּין יוֹמִין, יוֹמִין דְּעָלְמָא דִּדְכוּרָא, לָא אִתְמְסַר חוּשְׁבָּנָא דָּא אֶלָּא לְגַבְרֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ'.
אך הרמב"ן6 חלק וכתב: 'והוי יודע דהאי תנא הכי תני איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון מזוזה, ותנא ושייר, במצות עשה שהזמן גרמא שייר תפילין דכתיב בהדיא דפטורות וא"נ סבר אין הזמן גרמא שייר ראיה, ובמצות עשה שאין הזמן גרמא שייר טובא מורא וכבוד בכורים וחלה כסוי הדם ראשית הגז מתנות ספירת העומר פריקה טעינה פדיון פטר חמור ורוב המצוות כן'.
ובספר אמרי שפר7 (עה"ת) לרבינו יהודה בן המהר"ם חלאווה כתב: 'והרב אדוני אבי ז"ל כתב דספירת העומר נשים חייבות, וזה לשונו בחדושיו: כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות .. והרמב"ן ז"ל כתב וספירת העומר נשים חייבות בו. וכן עיקר, דלא ממעטינן אלא שהזמן גרמא וספירת העומר אין גורם לו הזמן אלא המעשה דהיינו הקרבת העומר. ואע"פ שהעומר תלוי בזמן, מ"מ המספר אינו תלוי אלא במעשה ההקרבה ולא הזמן גרמא'8.
ולהלכה כתבו הפוסקים שנשים פטורות כשיטת הרמב"ם והזוהר, וכמ"ש החק יעקב9 *שכן כתבו כל הפוסקים.
שאלה: האם נשים יכולות לספור ולברך?
תשובה: כתב המגן אברהם10: 'נשים פטורות מספירה דהוי מ"ע שהזמן גרמא (רמב"ם וכ"כ בזוהר תצוה עמוד שי"ט) ומיהו כבר שוויוהו עלייהו חובה'.
[ויש שביארו11 הטעם שנהגו הנשים לספור ספירת העומר, מכיון שאחד הטעמים שנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא הוא מחמת שהם טרודות במלאכת הבית וע"כ מכיוון12 נהגו שלא לעשות מלאכה בזמן הספירה לכן נהגו לספור, ועוד סיבה לספירה, שכבר נתבאר13 שנהגו לא לעשות מלאכה עד שסופרות, ואם לאו עליהם להימנע ממלאכה כל הלילה].
אמנם העיר המשנ"ב14: 'וכמדומה דבמדינותינו לא נהגי נשי כלל לספור'.
ויש ששללו שנשים יספרו מטעמים עפ"י הסוד וכפי שכתב הבן איש חי15: 'ולכך במצות ציצית ותפילין וספירת העומר הוצרך לפרש לנו רבינו [הארי]ז"ל טעם פרטיי, דלא שייכי בנשים, ללמדינו דאין רשאין לקיים אותם בתורת נדבה כשאר מ"ע שהז"ג, כי במצות אלו אם יעשום הנשים נחשב בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו וכו', וכ"ש דאין רשאין לברך עליהם'.
ועוד נחלקו האחרונים לגבי נשים שכן סופרות האם מותרות לברך, וכפי שנחלקו הפוסקים לגבי שאר מצוות עשה שהזמן גרמא אם יכולות לברך: החיד"א16 כתב: 'ולי נראה דאי נוהגות בלולב וכיוצא כר"ת גם בספירה ינהגו כי אורחייהו. וכ"כ מ"א (ס"ק א)'.
אך בכף החיים17 כתב: 'וכ"ז למנהג בני אשכנז שנוהגין הנשים לברך על מ"ע שהז"ג כמ"ש לקמן סי' תקפט ס"ו בהגה יעו"ש אבל לנשי בני ספרד בלא"ה אין לברך אם רוצים לקיים מצות ספירת העומר רק אם אפשר יש לשמוע מאנשים ויתכוונו לצאת ואח"כ יספרו'.
אמנם למעשה כבר פסק אדמו"ר הזקן18: 'נשים ועבדים פטורים ממצוה זו מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ובמקצת מדינות19 שמו הנשים מצוה זו עליהם חובה ואין חשש איסור במה שהן מברכות עליה אף שהם פטורות ממנה עיין סי' י"[ז]'.
א"כ למעשה נשים סופרות ספירת העומר ובברכה.
הערות:
1 הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד ↩
2 מצוה שו ↩
3 סוף פסחים ↩
4 ח"ב תצוה קפג, א ↩
5 ח"ג אמור צז, ב ↩
6 קידושין לג, ב ↩
7 בראשית מט, כח. נדפס ג"כ בשיטת הקדמונים עמ"ס ב"ק ע' שלד - שלה ↩
8 ראה מש"כ בזה בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן שפד. דברי יחזקאל סי' מה אות ד. דברי מלכיאל ח"ג סי' ה. הרי"פ פערלא על הרס"ג ח"א (ל, ב ואילך) ↩
9 סי' תפט סק"ג ↩
10 סי' תפט סק"א ↩
11 שו"ת שיח יצחק סי' רכב ↩
12 הלכה מספר 256 ↩
13 שם סק"ג ↩
14 שו"ת רב פעלים ח"א סוד ישרים סי"ב ↩
15 ברכ"י סי' תפט ס"ק כב ↩
16 סי' תפט סק"ט ↩
17 סי' תפט ס"ב ↩
18 הרבי העיר (לקו"ש ח"ז ע' 280): 'ומש"כ אדמו"ר הזקן (משא"כ במג"א) דרק במקצת מדינות - אולי י"ל שהוא מהטעם שבזוהר (ח"ב קפג, א (הובא במג"א שם). ח"ג צז, ב)' ↩
[ד] (הלכה 258)
לימוד ההלכה לע"נ אברהם לייב בן זלמן (סנדו) ליטמן ז"ל
שאלה: האם ספירת העומר צריכה להיות בעמידה?
תשובה: נידון זה נחלק לב1: א. הברכה. ב.הספירה.
א. לגבי הברכה: כתבו הראשונים2 בשם הירושלמי 'כל הברכות מעומד'.
ובתשובות הגאונים3 מובא: 'וששאלתם אם מצינו אסמכתא לכל הברכות שהן מעומד ודאי כך הוא דכתיב ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל וכך הוא מקדמונינו ז"ל דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד דכתיב ויעמוד ויברך'.
והנה בהל' ציצית כתב המחבר4: 'יתעטף בציצית ויברך מעומד'. וכתב המגן אברהם5: 'פי' הברכה והעטיפה שתיהן יהיו בעמידה, וצ"ע דבי"ד ר"ס שכ"ח משמע דמותר לברך מיושב והוא משנה שלימה וי"ל דהפרשת חלה אינו מצוה כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיטה כנ"ל'.
ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן6: 'כל ברכות המצות צריך להיות מעומד חוץ מברכת השחיטה והפרשת חלה שאינן מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו אבל עשיית המצות עצמן יש מהן שא"צ להיות מעומד ויש מהן שצריכין כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד'.
אמנם דין זה הוא לכתחילה אבל בדיעבד אם בירך בישיבה, אינו חוזר ומברך, וכמ"ש אדמו"ר הזקן בסידור בהל' ציצית: 'העטיפה צריך להיות מעומד, וגם הברכה צריך להיות מעומד לכתחלה'7.
א"כ למעשה ברכת המצוות לכתחילה יש לברך מעומד, למעט ברכות שהם לתקן מאכלו.
ב. לגבי הספירה: כתבו הגאונים8: 'וספירת העומר כמו כן בעמידה דכתיב מהחל חרמש בקמה מה ת"ל בקמה ללמדך שבקימה ובעמידה תספור'9.
וכ"כ בזוהר10: 'וְעַ"ד חוּשְׁבָּנָא דָּא, בַּעֲמִידָה אִיהוּ, וּמִלִּין דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, בִּישִׁיבָה, וְלָא בַּעֲמִידָה. וְרָזָא דָּא, צְלוֹתָא דְּעֲמִידָה, וּצְלוֹתָא מְיוּשָׁב'.
וכ"כ בפסיקתא11: 'לכם בעמידה שנאמר מהחל חרמש בקמה כלומר בקומה וממנו אנו למדין על כל מצוה שנאמר בה לכם כגון מילה וציצית'.
ועפי"ז כתב הרמב״ם12: 'ואין מונין אלא מעומד, ואם מנה מיושב יצא'.
וכ"כ הרא"ש13: 'וכי מברכים מברכים מעומד דת"ר בקמה תחל לספור אל תיקרי בקמה אלא בקומה'.
ולהלכה פסק המחבר14: 'וצריך לספור מעומד'.
וכ"פ אדמו"ר הזקן15: 'הספירה צריך לברך16 מעומד שנאמר בקמה ודרשו חכמים אל תקרא בקמה אלא בקומה תחל לספור ומכל מקום אם מנה מיושב יצא לפי שדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא'.
א"כ למעשה גם הספירה עצמה צריכה להיות מעומד, אך אם ספר מיושב יצא17 ולכן גם אדם שסופר ללא ברכה (כגון ששכח לברך יום אחד) צריך לעמוד בספירה.
הערות:
1 ראה עולת תמיד או"ח סי' ח סק"א. פרי מגדים משב"ז סי' ח ס"ק א, משב"ז סי' תלב סק"ג. אך בדברי הראשונים לפעמים נראה שהוא דין אחד ראה אורחות חיים הל' ציצית אות כז. וגם בב"ח ולבוש סי' ח ↩
2 אורחות חיים שם. הובא בב"י סי' ח ↩
3 שערי תשובה סי' עט ↩
4 סי' ח ס"א ↩
5 שם ס"ק ב ↩
6 או"ח סי' ח ס"ג ↩
7 וראה מ"ש הצ"צ בפס"ד בלקוטים ע' ת, ג. מחנה יוסף ציצית סי' כ ↩
8 שערי תשובה שם ↩
9 וכ"כ הר"י בן גיאת שערי שמחה הלכות חדש וספירת העומר הובא בכס"מ הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג, ומסיים הכס"מ: 'ובזוהר פרשת תצוה כתב סוד הדבר למה צריך למנות מעומד ↩
10 ח"ג פ' אמור צז, ב ↩
11 ויקרא סה, א. (כתב החיד"א בברכ"י או"ח סי' ח ס"ק ב: 'וידוע דסתם הפסיקתא הוא מרבותינו ז"ל. וכמה דינים מהרמב"ם הורה גבר מרן בכס"מ דמקורן הוא מהפסיקתא. והמחבר הפסיקתא רבינו טוביהו היה קרוב לזמן הגאונים') ↩
12 הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג ↩
13 פסחים פ"י סי' מא. (וכבר העירו שלא נמצא כזו ברייתא, ראה שו"ת חיים שאל ח"ב סי' א. ובברכ"י סי' ח סק"ב) ↩
14 או"ח סי' תפט ס"א ↩
15 סי' תפט ס"ד ↩
16 ולהעיר ממ"ש בסידור אדה"ז - רסקין דף נז בכוכבית בשוה"ג דאולי היה כתוב בכת"י: 'הספירה צ"ל מעומד', ובטעות פתחו את זה 'צריך לברך' במקום 'צריך להיות' ↩
17 בילקוט יוסף הלכות ספירת העומר סי"א כתב: 'זקן וחולה דשעת הדחק כדיעבד דמי ולכן זקן או חולה שקשה להם לעמוד רשאים לספור לכתחילה מיושב' ↩
[ה] (הלכה 259)
לימוד ההלכה לע"נ השליח הרב בנימין ע"ה בן יבדלחט"א הרב מנחם מענדל וולף
שאלה: האם מצות ספירת העומר נוהגת כיום מדאורייתא או מדרבנן? (1)
תשובה: הגמרא במסכת מנחות1 סו, א אומרת: 'אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי. אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא' [ופירש רש"י: אמר האי מניינא דהשתא לאו חובה הוא דהא ליכא עומר אלא זכר למקדש בעלמא הוא הלכך ביומי סגי]'.
ונחלקו הראשונים האם גם אביי ורבנן דבי רב אשי שהלכה כמותם [שלמעשה מונים גם ימים וגם שבועות, אעפ"כ] מסכימים לאמימר לגבי הפרט שהספירה כיום היא רק זכר למקדש, והסיבה שאומרים גם ימים וגם שבועות, מכיון שתקנת חכמים כעין דאורייתא, או שהם חולקים לחלוטין על אמימר ולדעתם המצווה היא גם כיום מדאורייתא.
לדעת הרמב"ם מצוה זו נוהגת גם כיום מדאורייתא וכפי שכתב2: 'מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות, … מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן'.
וביאר הר"ן3: 'ומשמע לי דסבירא ליה ז"ל דאמימר דלא הוה מני שבועי הוא דס"ל דזכר למקדש בעלמא הוא ולפיכך היה פוטר עצמו מן השבועות אבל אינך רבנן דהוו מנו יומי ושבועי דקיימא לן כותייהו סבירא להו דבזמן הזה דאורייתא'.
וכן כתב הראבי"ה4 שספירת העומר דאורייתא: 'והיכא דפתח לברך אדעתא דסבר היום ארבעה ימים וסיים בחמשה והיום הוא חמשה ימים אי נמי ארבעה ימים הוא היום, מי אזלינן בתר פתיחה, וכשהיום חמשה ימים (ד' ימים) לא נפיק דברוך אתה י' אלהינו מלך העולם הוא עיקר, ולא בירך אדעתא דחמשה ימים, ולא נפיק, או דילמא אזלינן בתר חתימה דהיינו הסיום ונפיק. ואי נמי להיפוך, אם הוא ארבעה ימים היום. ונראה לי דבשניהם לא יצא, דבעינן פתיחה וסיום. הוא בכי האי גונא בפרק קמא דברכות נקט כסא דשיכרא וסבר דחמרא הוא ופתח ובירך אדעתא דחמרא וסיים ב[ד]שיכרא מהו בתר פתיחה אזלינן או לא, [ולא איפשיטא]. והכי נמי אלו סיים אדעתא דפתיחה לא נפיק, דהא טעי בחשבון, וכיון דספירה דאורייתא היא אזלינן לחומרא, וצריך לספור ולחזור ולברך. ואף על גב דברכה לאו דאורייתא היא, דכיון דספירה דאורייתא וצריך לספור לאו מילתא [היא] לספור בלא ברכה, ואין כאן משום ברכה לבטלה'.
אמנם שי' התוספות5 שהמצוה כיום היא מדרבנן: 'נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן'.
וכ"כ הרא"ש6: 'ופירש ר"י ונראה דספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון דהוי ספקא דרבנן'.
וכ"כ בעל המאור7, ובעל העיטור8.
וכתב הר"ן9: 'ורוב מפרשים10 מסכימים דספירת העומר עכשיו דליכא הבאה ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש כדאמר אמימר התם זכר למקדש בעלמא הוא'.
ולהלכה הבית יוסף11 הביא את דברי הראבי"ה שחוזר ומברך מצד שזה ספק דאורייתא, וכתב: 'ולפי מה שכתבתי בשם הר"ן שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן בעלמא, הויא ספיקא במידי דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך'. ועפי"ז12 פסק בשו"ע13: 'אם פתח ואמר: בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד', שהוא סבור שהם ד', ונזכר וסיים בה', והם ה' או איפכא, שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה, וטעה וסיים בה', אינו חוזר ומברך'.
וכן פסק אדמו"ר הזקן14: 'ומצוה זו נוהגת בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ויש אומרים שבזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין מקריבין העומר אין מצוה זו נוהגת כלל מדברי תורה אלא מדברי סופרים שתיקנו זכר למקדש וכן עיקר, ומכל מקום כל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה ואין חילוק ביניהם אלא בדברים שיתבאר'. (ובהמשך דבריו נראה שאעפ"כ טוב לחוש לשיטות הסוברות שזה דאורייתא15).
א"כ למעשה ההכרעה שהעיקר כהסוברים שמצות ספירת העומר נוהגת כיום מדרבנן.
בעזרת ה' בהלכה הבאה נלמד את ההשלכות המעשיות של הכרעה זו.
הערות:
1 סו, א ↩
2 הל' תמידין ומוספין פ"ז הל' כב וכד ↩
3 על הרי"ף פסחים כח. א ↩
4 פסחים סי' תקכו, הובא במרדכי מגילה רמז תתג ↩
5 מנחות סו, א ↩
6 פסחים פ"י סי' מ ↩
7 פסחים כח, א מדפי הרי"ף ↩
8 הל' מצה ומרור קלז, ב ↩
9 פסחים שם ↩
10 בשיטת ספר החינוך - מצוה שו בסופו נחלקו האחרונים (כיון שיש כמה גירסאות בדבריו), המנ"ח אות ה כתב שלשיטתו הוי מצוה דרבנן, אך יש שכתבו שהוא סובר שזה דאורייתא, ראה משנ"ב ביאור הלכה ד"ה לספור העומר, ונמשכו אחריו הכף החיים סי' תפט אות ה. יביע אומר ח"ג או"ח סי' כז אות יז. אור לציון ח"ג פט"ז הערה ב ↩
11 או"ח סי' תפט ↩
12 ראה באר הגולה אות כ. ט"ז ס"ק ט. פר"ח שם. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כג ↩
13 סי' תפט ס"ו ↩
14 סי' תפט ס"ב ↩
15 ראה שו"ע אדה"ז סי' תפט סי"ג ובסי"ז ↩
[ו] (הלכה 260)
ההשלכות להכרעה שספירת העומר היא בעיקר מדרבנן (2)
שאלה: ממתי אפשר לספור את ספירת העומר?
תשובה: כתב הרא"ש1: 'ופירש ר"י ונראה דספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון דהוי ספקא דרבנן, ועוד נראה דעדיף טפי סמוך לחשיכה משום תמימות'.
וכ"כ הסמ"ג2: 'וכתב רבינו שמשון ברבי אברהם דלכל הפחות אהני מה שאינו אלא זכר למקדש דבספק חשיכה יכול לברך'3. וכ"כ הטור4.
אמנם התוספות5 כתבו שאין נראה כן, לספור לפני צאת הכוכבים, וכן כתב הר"ן6: 'אבל מ"מ כל זה מוכיח שאין הספירה עכשיו אלא מדרבנן ולפיכך אמרו בתוספות דכיון דמדרבנן היא טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי ואין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה ואי משום תמימות אין להחמיר בתמימות בזמן הזה שהוא מדרבנן טפי מספירה דאורייתא אלא כל שסופר בלילה תמימות קרינן ביה'.
ובשו"ת הרשב"א7 כתב: '..היכי לימא היום עשרה ימים לעומר ואינן אלא תשעה? כי אותו יום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים. והמדקדקים אינן סופרים בימי הספירה עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות'. וכתב הבית יוסף: 'וכך הוא מנהג העולם'.
ולהלכה כתב המחבר8: 'אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר, חוזרים לספור כשתחשך. והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות'.
אמנם הב"ח9 כתב: 'אבל מנהג העולם עכשיו לברך בספק חשכה אבל קודם ספק חשכה פשיטא דאין לברך ואפילו בערב שבת עיין בתשובות מהרש"ל בסימן י"ג ודלא כמו שנמצא במנהגים10 בשם הראב"ן'.
וכתב אדמו"ר הזקן11: 'יש אומרים שמותר לברך ולספור בבין השמשות אף על פי שהוא ספק לילה וספק יום העבר ואם כן היאך יאמר היום שני ימים שמא עדיין הוא יום ראשון מכל מקום כיון שהספירה בזמן הזה מדברי סופרים ספק דברי סופרים להקל, ויש חולקין על זה ואומרים שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים ואין לספור עד צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי וכן עושין המדקדקים וכן ראוי לכל אדם לעשות, ומכל מקום המנהג ההמון עכשיו כסברא הראשונה לספור בבין השמשות .. אבל המדקדקים לספור בצאת הכוכבים שטעו ביום המעונן וספרו בבין השמשות אין צריך לחזור ולספור כלל בצאת הכוכבים מעיקר הדין אפילו בלא ברכה לפי שכבר יצא ידי חובתו לגמרי מעיקר הדין במה שספרו בבין השמשות שהוא ספק לילה וספק דברי סופרים להקל (ומכל מקום כדי לחוש לדברי האומרים שספירה בזמן הזה מן התורה טוב להם שיחזרו לספור בצאת הכוכבים בלא ברכה)'.
א"כ למעשה מנהג ההמון לסמוך על כך שזה דרבנן ולברך ולספור בבין השמשות, אך המדקדקים סופרים לכתחילה בצאת הכוכבים וכן ראוי לכל אדם לעשות, ובדיעבד שספרו מוקדם יש לחזור ולספור בלי ברכה לחוש לי"א שספירה מדאורייתא12.
הערות:
1 פסחים פ"י סי' מ ↩
2 עשין סי' ר ↩
3 וראה שפת אמת מנחות סו, א בד"ה זכר למקדש שכתב כעין זה ↩
4 סי' תפט ↩
5 מנחות סו, א. ד"ה זכר למקדש ↩
6 פסחים כח, א מדפי הרי"ף ↩
7 ח"א סי' קנד, הובא בב"י סי' תפט ↩
8 או"ח סי' תפט ס"ב ↩
9 סי' תפט, הובא בחק יעקב ס"ק יב ↩
10 מהר"א טירנא בהגהות עמ' סא אות כא ↩
11 סי' תפט סעיפים יב - יג ↩
12 ולמנהג הספרדים ראה ילקוט יוסף הלכות ספירת העומר סי"ד: 'זמן ספירת העומר בלילה, ואם שכח לספור בתחילת הלילה סופר והולך כל הלילה. ולכתחילה נכון לספור אחר צאת הכוכבים, והוא כשמונה עשר רגעים אחר שקיעת החמה וכן מנהג המדקדקים במצות להמתין עד אחר צאת הכוכבים. ומה טוב ומה נעים המנהג שנוהגים בכמה קהילות מישראל שבימי הספירה בין מנחה לערבית הקהל יושבים, ותלמיד חכם שבקהל עומד ודורש להם בדברי אגדה ומוסר השכל עד שיגיע זמן הספירה, והוא בכלל מצוה גוררת מצוה. ומכל מקום ציבור שסיימו תפילת ערבית מיד אחר השקיעה, שהוא עדיין זמן 'בין השמשות', ספק יום ספק לילה, ואינם ממתינים עד צאת הכוכבים, וקיים חשש שחלק מן הציבור יבוא לידי שכחה ויפסידו מצות הספירה, יכולים לספור בברכה' ↩
[ז] (הלכה 261)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות החייל בצ"ה שלום דובער בן נחמה שרה ליום הולדתו
ההשלכות להכרעה שספירת העומר בעיקר מדרבנן (3)
שאלה: מדוע דוקא אחרי מצות ספירת העומר אנו מבקשים על החזרת עבודת המקדש?
תשובה: כתבו התוספות1: 'ואחר שבירך על הספירה אומר יהי רצון שיבנה וכו' מה שאין כן בתקיעת שופר2 ולולב והיינו טעמא לפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין ביהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיה'. וכ"כ בספר שבלי הלקט סדר פסח סימן רלד: 'ראוי להזכיר עבודת הבית ולהתפלל עליה לחזור ליושנה'.
וכתב המטה משה3: 'ואומר יהי רצון אחר הספירה, משום שעכשיו ספירה מדרבנן הואיל ואין בית המקדש קיים, על כן אומרים יהי רצון שיבנה בית המקדש ואז יהיה מן התורה ונקיים מצותה'.
וכך כתב אדמו"ר הזקן4: 'אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש כו' לפי שעכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש ואין בספירה זו עשיית מצוה כלל שהמצוה הוא לספור לעומר ועכשיו אין לנו עומר לספור לו אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדש לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונה'.
הרבי מבאר5 שהטעם הפנימי שדוקא במצוה זו אנו מתפללים על עבודת בית המקדש ולא במצות הנוספות שתיקנו מדרבנן זכר למקדש, כיון שהתוכן דספירת העומר הוא ענין המשכת וגילוי שער הנו"ן ששייך במיוחד לגאולה העתידה.
ובהערה6 מוסיף: 'ובפשטות י"ל - שכיון שאופן קיום מצות ספה"ע (ספירת הימים) בזמן הזה שוה ממש לאופן קיומה בזמן שביהמ"ק הי' קיים (ודלא כשאר המצוות שעושים זכר למקדש, שהחילוק בין זמן הזה לזמן שביהמ"ק הי' קיים הוא גם באופן הפעולה), לכן יש צורך להדגיש שאין זה אלא זכר למקדש - עי"ז ש'מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתיקונה'.
אמנם מצאנו בראשונים נוסח אחר לתפלה זו וכפי שכתב האבודרהם7: 'ואחר שמנה העומר מבקש מאת השם ואומר הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו'. וכ"ה הנוסח בכתבי האריז"ל8, ועפ"י נוסח זה כתב אדמו"ר הזקן את הנוסח בסידור.
הרבי9 מחדד את ההבדל בין הנוסחאות: 'ובכמה סידורים (וכ"ה בסידורו של רבינו הזקן) - 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש כו''. וי"ל שההוספה בנוסח זה על הנוסח 'יהי רצון כו' שיבנה בית המקדש במהרה בימינו' - שאין זה (רק) בלשון של בקשה ותפלה (ועד להמשכת רצון חדש - 'יהי רצון'10) אלא (גם) בלשון של וודאות'.
------
ישנם קהילות הנוהגים לומר הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם. אלא שראינו שלרוב הפוסקים אין המצווה כיום מדאורייתא, וכפי שהעיר הרבי11: 'אבל בנוגע לכוונת המצוה (שמכוין לצאת ידי חובת מצות ספירת העומר) - יכול לכוון לצאת י"ח המצוה כמות שהיא, מדרבנן או מן התורה (ויש שהעירו על הנוסח בכמה סידורים 'הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה' - שכיון שבזמן הזה אינה אלא מדרבנן, לא יאמרו 'מצות עשה' (דמשמע מצוה מן התורה), אלא 'מצות ספירת העומר' סתם (ראה הנסמן בס' ספירת העומר הנ"ל (להר"צ כהן) ע' קפ-קפא))12.
וכן העיר בשו"ת דברי יציב13: 'וזה לי ימים רבים שמנהגי לדלג על תיבות הללו ולומר לקיים מצות ספירת העומר וכתוב בתורה וכו', כיון שלדעת רוב הפוסקים ספירה בזמה"ז דרבנן, ושמחתי שמצאתי כעת בארחות חיים החדש שהביא כן בשם ספר מאורי אור עיין שם. וביותר יש לחוש בזה לפי שיטת הרמב"ם סוף פ"ב מהל' ממרים שבכלל בל תוסיף שלא לומר על תקנת חכמים שהיא דבר תורה שהאריכו בזה הרבה, וא"כ חשש איסור בל תוסיף יש בדבר. ואולי י"ל בנוסח הנדפס לחוש לדעת הני רבוותא שחיובה דבר תורה, דאם יכוין רק לצאת מצוה דרבנן י"ל דהיא חסרון בכוונה. …ובעיקר הנוסח אפשר עוד, דמצות עשה של ספה"ע היינו מ"ע דרבנן, ומ"ש כמו שכתוב בתורה רצונו לומר כמו שכתוב בתורה עיקר המצוה בזמן שביהמ"ק קיים, ועכשיו זכר לכך, והוי יש לו עיקר מה"ת וכנ"ל ודו"ק'.
וכן נחלקו בזה חכמי הספרדים ראה שו"ת יחוה דעת14 שכתב להשמיט, ומאידך בשו"ת אור לציון15 כתב שאפשר לומר.
הערות:
1 מגילה כ, ב ↩
2 ראה גליוני הש"ס מגילה כ, ב שדן בכוונת התוס' לגבי תקיעת שופר, ובביאור הרי"פ על ספה"מ לרס"ג עשה נא מבאר: 'ר"ל בתקיעת שופר דיוה"כ שאינו אלא זכר ליוה"כ של יובל' ↩
3 עמוד העבודה ספה"ע סי' תרסז ↩
4 או"ח סי' תפט סי"א ↩
5 שיחת אחש"פ התשנ"א - תו"מ ח"ג ע' 87 ↩
6 הערה 82 ↩
7 תפלות הפסח ↩
8 שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש יב. משנת חסידים מסכת העומר פ"ח ס"א ↩
9 בשיחה הנ"ל בהערה 80 ↩
10 נסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 121 ↩
11 תו"מ שם ע' 95 בשוה"ג השני להערה 48 ↩
12 בשו"ת דברי משה סי' כט העיר: 'הו"ל כעין סתירה, שלפני הספירה אומרים שמתכוונים לקיים מ"ע של ספה"ע מן התורה, ומיד אחר הספירה אומרים היה"ר שיבנה בית המקדש והיינו שבקרוב נזכה לקיים מצות הספירה מהתורה בבנין בית המקדש'. אך יש שישבו (ראה פסק"ת סי' תפט אות י) שאדרבה הכוונה בזה מכיוון שאנו מסיימים שנזכה לעבודת בית המקדש במהרה בימינו ואז למפרע יהיה זה ספירה מדאורייתא להבאת שתי הלחם ↩
13 או"ח סי' ריד. וראה גם תשובות והנהגות ח"א סי' שי וח"ב סי' רמז ↩
14 ח"ו סי' כט ↩
15 ח"ג פט"ז הערה ב ↩
[ח] (הלכה 262)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות מרת חנה יפה בת ציפורה לרגל יום הולדתה לאיוש"ט
כוונה בספירת העומר/ההשלכות להכרעה שספירת העומר בעיקר מדרבנן (4)
שאלה: האם אדם שספר בלי כוונה יצא ידי חובה?
תשובה: כתב המחבר1: 'י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה'.
וכתב המג"א2: 'וכן הלכה. ודוקא במצות דאורייתא אבל מצות דרבנן א"צ כוונה (רדב"ז ח"א כ' (ח"ד אלף צד) ומשפט צדק ח"ב ס"ב כנה"ג סי' תקפ"ט)'.
אך הפר"ח3 כתב: 'ומכל מקום נראה דלענין דינא לא שנא לן בין מצות דרבנן למצות דאורייתא דבכולהו בעינן כונה, דאי לא לא יצא, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון'.
א"כ נחלקו המג"א והפר"ח4 לגבי מצוות דרבנן האם יוצא י"ח ללא כוונה, דלדעת הפר"ח גם במצוות דרבנן ללא כוונה לא יוצא י"ח, אך המג"א הביא את הרדב"ז הסובר שבמצוות דרבנן יוצא י"ח גם ללא כוונה.
ולמעשה אדמו"ר הזקן בסי' ס5 הביא מחלוקת זו, אך ציין שיתבאר בסי' תעה ושם6 כתב: 'כל מצוה מדברי סופרים אין צריך כונה, ויש חולקין על זה ואומרים שגם המצות מדברי סופרים צריכות כוונה לפי שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה וטוב לחוש לדבריהם'.
כלומר שיטת אדמו"ר הזקן7 שבמצוות דרבנן העיקר שאין צריך כוונה, אמנם טוב לחוש לשיטה שמצריכה כוונה.
והנה לגבי ספירת העומר כתב המחבר8: 'מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו: אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו: היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה'.
ועד"ז כתב הרמ"א9: 'ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל, אם היה דעתו שלא לצאת, יחזור ויברך ויספור בלילה'.
רואים בדבריהם שגם בסתם לא יכול לחזור ולברך כי (יתכן10 ש)יצא י"ח כי א"צ כוונה, ובכדי לא לצאת צריך שיהיה בדעתו שאינו יוצא.
וכן כתב אדמו"ר הזקן11: 'אם לא התנה בדעתו בפירוש שלא לצאת בספירה זו כשיזכור בלילה אלא ספר סתם אף שלא בירך עכשיו וגם לא ענה אמן אחר ברכת הציבור לא יברך כשיספור בלילה שמא היה כבר לילה כשספר בבין השמשות וכבר יצא ידי חובתו להאומרים שמצות אין צריכות כונה ואף להאומרים שמצות צריכות כונה מכל מקום הספירה בזמן הזה מדברי סופרים, ויש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה כמו שנתבאר בסי' תע"ה.
ואפילו לא ספר עמהם כלל אלא ששמע הספירה מן אחד ומן הציבור שספרו ולא נתכוין כלל להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בשמיעה זו אלא שמע לפי תומו לא יברך כשיספור בלילה שהשומע כעונה ואפילו אם היה מחשב אין אני מתכוין לצאת בספירה זו אין זה כלום להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל אלא אם כן מחשב אני מתכוין שלא לצאת בה'.
ועוד כתב12: 'מי ששואל אותו חבירו בבין השמשות כמה ימי הספירה בלילה זה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך לא יוכל הוא עצמו לחזור ולמנות בברכה לפי שכבר יצא ידי חובתו במה שאמר לחבירו היום כך וכך לפי דברי האומרים שאין צריך כונה לצאת אף שלא אמר לעומר אין בכך כלום.
אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב מכל מקום בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור שהרי בשביל כך הוא שומע ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו אבל המשיב לא היה בדעתו בפירוש בשעת התשובה שרוצה לחזור ולספור שנית אחר כך אף שבאמת כן הוא מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפירוש יצא ידי חובתו להאומרים שאין צריכות כונה, אבל אם לא אמר לו היום כך וכך אלא השיב לו סתם כך וכך לעומר לא יצא בזה לדברי הכל ויחזור ויספור בברכה ומכל מקום יותר טוב לומר אתמול היה כך וכך'.
א"כ למעשה א. צריך להיזהר שלא לומר סתם כך את הספירה של אותו יום לפני שבירך. ב. במידה ושומע את חבירו סופר, צריך לכוון שאינו רוצה לצאת י"ח. ובמקרה שכן אמר סתם או ששמע את חבירו ולא כיוון כלום, (חוששים לדעות שאין צריך כוונה) ולא יכול אח"כ שוב לברך ולספור.
הערות:
1 או"ח סי' ס ס"ד ↩
2 שם ס"ק ג ↩
3 או"ח סי' תעה ס"ד ובסי' תפט ס"ד ↩
4 בדעת המחבר כתב הפר"ח בסי' שם: 'ולכן נראה שדעת המחבר ז"ל לחלק בין מצוות דאורייתא למצוות דרבנן וכמו שכתבתי לעיל בסימן תע"ה סעיף ד'', אך המחצית השקל והפרי מגדים שם למדו בדברי המחבר שאינו מחלק, וכפשטות לשונו שגם בדרבנן צריך כוונה ↩
5 ס"ה ↩
6 סכ"ט ↩
7 סי' תעה סכ"ט ↩
8 שם סי' תפט ס"ד ↩
9 שם בס"ג ↩
10 זה תלוי בדעות השונות בדעת המחבר, שכנ"ל לפר"ח וכ"ה לא"ר ס"ק יב ס"ל למחבר שבדרבנן א"צ כוונה ולכן יצא י"ח. אך למג"א (כפי שמבואר במחצית השקל ופרמ"ג) דעת המחבר היא שגם בדרבנן צריך כוונה לצאת י"ח. והטעם שכאן בסתם לא יברך שוב הוא מצד החשש ברכה לבטלה לכן חושש לדעות האחרות ↩
11 שם סי"ב ↩
12 סי"ד ↩
[ט] (הלכה 263)
לימוד ההלכה לע"נ הרב אלעזר מרדכי בן הרב אלכסנדר דוד זושא קעניג ז"ל
אכילה לפני ספירת העומר (1)
שאלה: האם אפשר לאכול לפני זמן ספירת העומר?
תשובה: כתב הרמ"א1: 'וכשהגיע הזמן, אסורין לאכול עד שיספור'.
ותמה המג"א2: 'צ"ע דהוי ליה למימר שחצי שעה קודם הזמן נמי אסור, כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה, ונראה לי שזהו היה טעם רש"ל3 שלא אכל עד אחר הספירה, מפני שיוצאין מבית הכנסת חצי שעה סמוך לבין השמשות, וסבירא ליה דאסור לאכול, ע' במטה משה ושל"ה. ודעת רמ"א צריך לומר כיון דיש לו זמן לספור כל הלילה וכל היום שלאחריו4, לא מחמרינן כולי האי. ומכל מקום צ"ע מנ"ל הא, לכן יש להחמיר. אך במקום שנהגו שהשמש קורא לספור ספירה אין להחמיר קודם זמנו, כמ"ש סי' רל"ב, ואפשר דבזה מיירי רמ"א, ולכן כתב וכשהגיע הזמן וכו''5.
וביאר החק יעקב6: 'ומהאי טעמא ניחא שלא כתב הרב דחצי שעה קודם זמן נמי אסור לאכול, כמו שנתבאר לעיל סימן רל"ב ורל"ה, ולפי מה שכתבתי ניחא, דהוא שלא לצורך, דחצי שעה קודם בלאו הכי אסור משום תפלה וקריאת שמע בזמנו עכ"פ, כמבואר בסימן רל"ה, אך דבעי לאשמעינן אף שכבר התפלל וקרא קריאת שמע בזמנו מכל מקום לא יאכל כיון שהגיע זמן הספירה. וכל זה נראה לי פשוט וברור, ובחנם טרח המ"א לחלק בחלוקים שונים בשביל קושיא זו'.
סיכום הדברים: המג"א שאל מדוע רמ"א כתב שאסור לאכול מזמן הספירה ואילך, ולא הזכיר שאסור לאכול כבר מחצי שעה לפני הזמן7 ענה על כך החק יעקב שרמ"א לא הזכיר את זה מכיוון שבלאו הכי חצי שעה לפני זמן הספירה אסור לאכול מחמת שהוא גם חצי שעה קודם קריאת שמע שאסור לאכול לפניה.
אמנם מצינו שהרבה קהילות נהגו להתפלל ערבית עם קריאת שמע מוקדם, מבעוד יום לפני צאת הכוכבים, ולומר אחר כך בצאת הכוכבים או לפני השינה פעם שניה קריאת שמע, ונשאלת השאלה האם עליהם להמתין מלאכול עד שיקראו קריאת שמע בזמנה בפעם השניה? כתב על זה המג"א8: 'אם קרא בבית הכנסת מבעוד יום רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו'.
וביאר הדברים אדמו"ר הזקן9: 'והיינו דוקא מי שרגיל לעולם להתכוין לצאת בקריאת שמע שעל מטתו לקרות ב' פרשיות'.
ולפ"ז תיתכן מציאות של אדם שהתפלל ערבית וק"ש מוקדם, אלא שהוא רגיל להתכוון לצאת בקריאת שמע שעל מטתו, וא"כ מצד ק"ש מותר לו לאכול, אך בימי ספירת העומר מצד הספירה נאסור עליו לאכול.
ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן10: 'ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמותר לו לאכול לאכול קודם ק"ש שעל המטה כמו שנתבאר בסי' רל'ה מ''מ בימי הספירה לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה חצי שעה קודם זמן ספירה דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר אלא אם כן הוא מקום שנוהגין שהשמש קורא לספור ספירה כשמגיע זמנה שאז אין לחוש שמא ימשוך בסעודתו כמו שנתבאר בסי' רל"ב.
א"כ חצי שעה11 לפני השקיעה12 אסור לאכול אלא אם יש לו שומר שיזכיר לו לספור כשמגיע הזמן.
הערות:
1 או"ח סי' תפט ס"ד ↩
2 שם ס"ק יא ↩
3 מטה משה סי' תרסד ↩
4 הפמ"ג העיר דהרי ביום אינו נחשב לזמנה ולכן סופר בלי ברכה ↩
5 הדברי נחמיה תירץ: 'וגם רמ"א י"ל שלאו דווקא כשהגיע קאמר עיין כסף משנה פ"ו מהל' תפלה ה"ה כ"כ על הרמב"ם וכה"ג טובא' ↩
6 שם ס"ק טז ↩
7 להעיר שלכאורה כוונת המג"א לומר שצריך להיות איסור האכילה חצי שעה קודם השקיעה, בנוסף לאיסור המבואר בסי' רלה שהוא חצי שעה קודם צאת הכוכבים ↩
8 סי' רלה ס"ק ד ↩
9 או"ח סי' רסז ס"ק א ↩
10 סי' תפט סי"ז ↩
11 וכן מנהג הספרדים ראה ילקוט יוסף הלכות ספירת העומר סל"א שכתב: 'קודם שקיעת החמה בחצי שעה, לא יאכל סעודה של יותר מכביצה פת (כששים גרם), ואפילו התפלל מנחה, כל עוד לא קיים מצות ספירת העומר ומבואר באחרונים שהאיסור הוא חצי שעה לפני זמן ספירת העומר. ובין השמשות הוא זמן ספירת העומר. וכן כתב בשלחן ערוך הגר"ז' ↩
12 להעיר שהגרמ"ש אשכנזי (קובץ שואלין ודורשין תשעד ע' 21) כתב בדעת אדמו"ר הזקן שהאיסור חצי שעה לפני השקיעה, זה רק לפני מנהגם שהתפללו ערבית וספירת העומר מוקדם (כמבואר בסי"ב) משא"כ למנהגנו שמתפללים וסופרים רק בצאת הכוכבים א"כ החצי שעה היא רק קודם צאת הכוכבים. (וראה במשנ"ב בסי' תפט ס"ק כג) ↩
[י] (הלכה 264)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות הרך הנולד בן נחמה דינה לרפו"ש
אכילה קודם ספירת העומר (2)
שאלה: אדם שהתחיל לאכול לפני הזמן, והגיע זמן הספירה האם צריך להפסיק לאכול?
תשובה: כתב הרמ"א1: 'וכשהגיע הזמן, אסורין לאכול עד שיספור. ואפילו התחיל לאכול, פוסק וסופר; מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן, אינו צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך (ד"ע למאן דאמר ספירה בזמן הזה דאורייתא)'.
וכתב בחק יעקב2: 'פוסק וסופר. מטעם דאיכא למאן דאמר ספירה דאורייתא. אף על גב דבסמוך סעיף וי"ו סתם הרב כדעת המחבר דאינו חוזר ומברך, והיינו מטעם דר"ן כתב דדעת רוב הפוסקים דספירה בזמן הזה דרבנן, וכמבואר בב"י, מכל מקום פסק הרב להחמיר כאן ולהפסיק, ומה בכך שיפסיק מעט, מה שאין כן לקמן דאיכא חשש ברכה לבטלה. ועיין בנחלת צבי [ס"ק ו] שהניח דברי הרב בצ"ע, וכמו שכתבתי לא קשה מידי'.
ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן3: 'בימי הספירה לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה חצי שעה קודם זמן ספירה דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר אלא אם כן הוא מקום שנוהגין שהשמש קורא לספור ספירה כשמגיע זמנה שאז אין לחוש שמא ימשוך בסעודתו כמו שנתבאר בסי' רל"ב.
(ואפילו במקומות שלא נהגו כן אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה אין צריך להפסיק באמצע סעודתו)
אבל אם התחיל הסעודה לאחר שהגיע זמן הספירה צריך להפסיק ולספור באמצע סעודתו להאומרים שספירה בזמן הזה היא מן התורה כמו שנתבאר בסימן רל"ה ואף שהעיקר כהאומרים שספירה בזמן הזה היא מדברי סופרים מכל מקום בדבר שאין בו טורח כלל דהיינו להפסיק מעט ולספור יש לחוש לסברא הראשונה'.
א"כ אדם שבצאת הכוכבים קרא ק"ש והתפלל מעריב, אך לא ספר ספירת העומר (מפני ששכח וכדומה), והתחיל לאכול ונזכר שלא ספר, צריך להפסיק ולספור. (כי זה דבר שאין בו טורח חוששים לדעות שחיוב הספירה מדאורייתא)
שאלה: האם מותר לאכול אחרי שהגיע זמן הספירה ע"י שיעמיד שומר שיזכיר לו או כשיש לו מנין קבוע לערבית?
תשובה: כתב המג"א4: 'אך במקום שנהגו שהשמש קורא לספור ספירה אין להחמיר קודם זמנו כמ"ש סי' רל"ב ואפשר דבזה מיירי רמ"א ולכן כתב וכשהגיע הזמן וכו''.
יש שלמדו מדברי המג"א5 שמשהגיע הזמן, גם אם יש שומר אסור לו לאכול.
אך רבים6 פסקו שניתן לסמוך על שומר, וכן יש מרבני חבד7 שכתבו שגם לדעת אדמו"ר הזקן שומר יועיל גם אחרי זמן הספירה, אמנם מקובל אצל חסידים להחמיר ולא לאכול או לשתות מהשקיעה ועד שסופרים בפועל (כ"כ לנו הרב משה סלבטיצקי בשם ר' יוסל וויינברג ששמע כמה פעמים מהרבי הריי"ץ שבליובאוויטש הקפידו לא לשתות אפילו מים קודם הספירה).
וכן בנוגע למנין קבוע כתבו8 שהמקילים לאכול כל השנה קודם ק"ש של מעריב על סמך המנין קבוע שלהם, יכולים לאכול גם קודם הספירה.
למעשה לכתחילה ראוי לא לאכול לפני הספירה אלא לספור מיד בזמן9 אך במקום צורך אפשר לסמוך על שומר שיזכיר לו לספור, וכן אם יש לו מנין קבוע מאוחר יכול לסמוך על זה שלא ישכח
הערות:
1 או"ח סי' תפט ס"ד ↩
2 ס"ק יז ↩
3 סי' תפט סי"ז ↩
4 או"ח סי' תפט ס"ק יא ↩
5 ראה תשובות והנהגות ח"א סימן פו, הלכות חג בחג (קארפ) ספירת העומר סוף פ"א, וראה פסקי תשובות סי' תפט אות טז שהבין כך גם בדעת אדמו"ר הזקן ↩
6 שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' צט, אז נדברו ח"ו סי' נב ↩
7 הגרמ"ש אשכנזי בקובץ שואלין ודורשין תשע"ד ע' 21 ↩
8 אג"מ שם. אז נדברו שם. הלכות חג בחג שם ↩
9 כפי שכתב אדה"ז בס"ג: 'אבל לכתחלה מצוה מן המובחר לספור בתחלת הלילה, מיד אחר תפלת ערבית' וראה מ"ש בשוע"ר עם דובר שלום על סעיף זה אות נג ↩
[יא] (הלכה 265)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות החייל בצבאות ה' שמואל אלעזר בן קיילא לרגל יום הולדתו
אכילה קודם ספירת העומר (3)
שאלה: כאשר ניתן לאכול על סמך ששומר יזכירו לספור ספירת העומר, האם יכול להשתמש בפלאפון בתור שומר על ידי שיכוון אותו כשעון מעורר?
תשובה: כתב הנחלת צבי1: 'ונראה לענ"ד שאם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה כשתחשך, מותר ללמוד, כמו שהתירו חכמים ללמוד בליל שבת אצל נר אם אומר לחבירו תן דעתך עלי שלא טה כדלעיל סי' רעה'. וכ"כ בשמו האליה זוטא2: 'כתב בנחלת צבי, נראה לי שאם אומר לחבירו שיזכור לו הבדיקה כשתחשך מותר ללמוד'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן3:'אם הוא יושב ולומד קודם צאת הכוכבים ואומר לחבירו שאינו לומד שכשיגיע זמן הבדיקה יזכיר אותו ויפסיקו מלמודו הרי זה מותר אף אם הוא תוך חצי שעה לפני צאת הכוכבים'.
ובספר דרכי השלחן4 כתב לדייק שאדמו"ר הזקן הוסיף על לשון הפוסקים את המילים 'ויפסיקו מלימודו': 'לכאורה הזכרה לבד הכוונה רק הזכרת השעה או הזכרה שהגיע הזמן של בדיקת חמץ, אבל 'יפסיק מלימודו' הכוונה שיאמר לו שכעת צריך להפסיק מלימודו. ולפי"ז אולי הכוונה שלא מספיק רק להזכיר, כי הטרוד בלימוד לא ישים לבו לזה, וצריך שיפסיקו מלימודו, דהיינו שיאמר לו שיפסיק מללמוד וילך לבדוק החמץ. ולפי"ז לא יהני אם יכין שעון או טלפון שיצלצל בשעה הזאת, שזה רק מזכיר ולא מפסיק מלימודו'.
ובהמשך דבריו כתב שאמנם יש אפשרות לפרש שהכוונה במילים ויפסיקו מלימודו איננה הפעולה של השומר, אלא רק התוצאה של התזכורת מהשומר, שכיון שהשומר יזכיר לו שהגיע הזמן, במילא הוא יפסיק וא"כ לפי"ז יועיל שעון מעורר וכדומה, אך למעשה הוא נוטה לומר שתוספת המילים של אדמו"ר הזקן כן באה לומר שהשומר צריך לוודא שהוא יפסיק מלימודו וא"כ לדבריו לא יועיל שעון מעורר או טלפון.
ויש שכתבו נימוק אחר מדוע שעון מעורר אינו יכול להיות שומר, מכיון שהצלצול רק מרעיש ולא מזכיר באופן ספציפי להתפלל או לספור, וכ"כ חוט השני5: 'ונראה דשומר דמהני הוא דוקא כשהשומר מזכיר ומודיע לו שיתפלל, אבל אם מעמיד שעון מעורר וכדו' שיצלצל לאחר זמן וע"י כך יזכר שצריך להתפלל, לא מהני ליה כשומר, כיון שהשומר צריך להזכיר לו 'להתפלל' ולא סתם תזכורת של צלצול בשעה מסויימת שאינו אומר לו בפירוש שיתפלל'.
ועד"ז הסתפק בשו"ת משנה הלכות6: 'בדין שעון מעורר אי מהני במקום שומר וכגון האוכל קודם תפילת ערבית דע"י שומר מותר, אי מהני שעון כזה שמעמידו לצלצל בעוד חצי שעה, כבר כתבתי מזה דלכתחילה ודאי אין לסמוך דאפילו ישמע הצלצול בעוד חצי שעה לא ישים על דעתו למה מצלצל שבינתיים ישכח שלשם זה מצלצל אבל העמיד בן אדם אומר לו שהעמידו כשומר, ומיהו בדיעבד אם אין לו אופן אחר והוא צריך לו אפשר דלא עבר על תיקון חז"ל וצ"ע'.
ולכאורה גם לדבריהם כאשר לתזכורת הספירה שבמכשיר הטלפון יש צליל שונה, ובפרט במידה והצליל יהי' אמירה 'ללכת לספור' או 'ללכת להתפלל', יהי' ניתן לסמוך על זה כשומר.
אך רוב הפוסקים7 כתבו ששעון מעורר מועיל כדין שומר, אך צריך להפסיק לאכול כשהשעון מצלצל.
ויש שכתבו8 יתירה מכך שגם אם נאמר ששומר לא מועיל, אעפ"כ שעון מעורר יועיל שאדרבה שעון עדיף על אדם כיון שהשעון לא שוכח לצלצל משא"כ אדם עשוי לשכוח להזכיר, ולכן לשעון יש דין כמו שמש שראינו9 שמועיל מכיון שתפקידו להסתובב ולהזכיר לאנשים.
אמנם10 לענין שינה שעון מעורר לא מועיל דיש לחוש שלאחר שיתעורר יכבה ירצה להתנמנם עוד וישקע שוב בשינה.
א"כ למעשה נקטו הפוסקים שאפשר להשתמש בשעון מעורר כשומר, (אך במידה ומשתמש במכשיר הפלאפון עליו לוודא שהמכשיר מוטען כפי הנדרש).
הערות:
1 או"ח סי' תלא סק"א ↩
2 ס"ק ה ↩
3 סי' תלא סי"א ↩
4 להר"מ בלינוב סי' ה ע' לג (והוא מפעמי יעקב ד ע' יג) ↩
5 שבת ח"א עמ' רטו אות ז ↩
6 חט"ו סי' טז ↩
7 ראה שו"ת אור לציון ח"ב פט"ו הערה ח שכתב ששעון מעורר דינו כשומר ושיקבל עליו להפסיק לאכול כשהשעון מצלצל. וכ"כ בלוח יומי (להר"י ברוין) פסח תשפ"ג ע' כו הערה 145. חשוקי חמד ברכות ד, ד. וראה גם ילקוט יוסף הלכות תפילה סי' פט הערה מה/ב ↩
8 ישועות חכמה סי' ע אות ב ס"ק כב. הובא בנטעי גבריאל פסח ח"ג פכ"ו הערה ז ↩
9 בסי' תפט סי"ח ↩
10 ישועות חכמה שם ס"ק כח. הליכות שלמה פ"ב אות יב ↩
[יב] (הלכה 266)
לימוד ההלכה לע"נ המשב"ק שו"ב הרב דובער ב"ר נפתלי יוניק ז"ל לרגל יום היארצייט
למדנו1 את דברי אדמו"ר הזקן שכאשר אדם ספר או שמע את ספירת העומר בלא כוונה לצאת ידי חובה, חוששים לדיעות שיצא ידי חובה גם בלא כוונה ולא יכול לספור שוב בברכה, אלא א"כ היתה לו כוונה נגדית, שהתכוון לא לצאת. ובעקבות כך קבלנו את השאלה הבאה:
שאלה: מדוע ציבור המתפללים ששומע את החזן סופר, חוזרים ומברכים ולא אומרים שכיון ששמעו את החזן כבר יצאו ממנו ידי חובה?
תשובה: שאלה זו נשאלה כבר על ידי הגאון החסיד בעל הדברי נחמיה בהגהותיו על סימן זה2: 'אך לכאורה קשה ממעשים בכל יום שמברכים הקהל אחר שמעם מש"ץ (ועיין מג"א סי' תרי"ט סוף ס"ק ג)'.
בשו"ת ישועת משה3 כתב עפי"ז: 'ולכן ראוי לכל מדקדק לכוין בפירוש כנ"ל שאין הוא רוצה לצאת לא בברכת החזן או הרב ולא בספירתו, וידקדק לענות ברוך הוא וברוך שמו שזה הוי הפסק בברכה4 שיוצאים בה'.
אלא שהישועת משה מעיר בעצמו שבפועל לא נוהגים לענות ברוך הוא וברוך שמו, וגם לא מזהירים שצריך כוונה נגדית כדי לא לצאת י"ח מהחזן.
אמנם באמת כבר ביאר הדברי נחמיה שם את מנהגנו, וכתב: 'וצריך לומר דהיינו טעמא שבשעת שמיעה דעתם בפירוש לספור בעצמם מיד כנהוג וה"ז מעין מה שיתבאר סעיף יד לענין השואל. ומשא"כ כששומע לפי תומו כו' (וצ"ע בנדון דהרשב"א)'.
כוונתו שבסעיף יד לגבי השואל כתב אדמו"ר הזקן: 'מי ששואל אותו חבירו בבין השמשות כמה ימי הספירה בלילה זה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך לא יוכל הוא עצמו לחזור ולמנות בברכה לפי שכבר יצא ידי חובתו במה שאמר לחבירו היום כך וכך לפי דברי האומרים שאין צריך כונה לצאת אף שלא אמר לעומר אין בכך כלום אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב מכל מקום בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור שהרי בשביל כך הוא שומע ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו אבל המשיב לא היה בדעתו בפירוש בשעת התשובה שרוצה לחזור ולספור שנית אחר כך אף שבאמת כן הוא מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפירוש יצא ידי חובתו להאומרים שאין צריכות כונה'.
עפי"ז ביאר הדברי נחמיה שכמו שהשואל בודאי לא יוצא ידי חובה כיון שעצם השאלה שלו מלמדת שהוא מוגדר כמי שמתכוין לא לצאת מחבירו שעונה לו, כך אנחנו מסתכלים על ציבור המתפללים שממתינים לסיום החזן לספור בעצמם כך שבעת ספירת החזן דעתם לחזור ולספור בעצמם ולכן זה עצמו מהווה כוונה נגדית - שאינם מתכוונים לצאת ידי חובה מהחזן, ואין זה דומה לחבירו שענה לו על השאלה שאינו יכול לספור שוב, מכיון שהשאלה היתה בהפתעה עבורו ובמילא לא התכוון כלום, ולכן גם מי ששמע את הספירה בהפתעה, יצא ידי חובה מכיון שלא היתה לו שום כוונה נגדית.
וע"ד דברי אדמו"ר הזקן5: 'אבל) מי שנתכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבבית הכנסת אף הש"ץ עצמו שנתכוין שלא לצאת ידי חובה בהבדלתו צריך לחזור ולהבדיל בביתו לפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני ביתו היו בבית הכנסת לפי שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת'.
שעצם זה שבעת ההבדלה דעתם לעשות הבדלה בביתם הרי זה כמי שנתכוונו שלא לצאת ידי חובתו6.
א"כ נתבאר שאדם השומע ספירה מאחר, ותוך כדי שמיעה הי' בדעתו לספור לבד הרי זה נחשב לכוונה נגדית ויכול לספור בעצמו עם ברכה.
אך במקרה ששמע את הספירה מאדם אחר או חזן שאינו במנין שלו, ובעת השמיעה לא היה בדעתו שהולך לספור בעצמו, לא יכול לברך כשיספור לעצמו אחר כך7.
הערות:
1 בהלכה 262 ↩
2 נדפסו בשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח ח"ד בסופו ↩
3 להגרי"מ אהרונסון ח"ג סי' מט ↩
4 אמנם להעיר דמשו"ע אדמו"ר הזקן ס' קכד ס"ב נראה דאמירת ברוך הוא וברוך שמו על הברכה זה רק ספק אם זה נחשב הפסק ↩
5 או"ח סי' רצו סי"ז ↩
6 ראה משלחן הארי ע' 75 - 76. הערות דובר שלום סי' רצו הערה פד ↩
7 אך להעיר ממ"ש בהערות דובר שלום שם סי' תפט הערה קכז שכששומע ברכת ספירת העומר מש"ץ של מנין קודם, שאינו מתפלל במנין זה, ואינו מקשיב אל ברכת הש"ץ, אלא שבדרך אגב הגיעה לאזניו ברכה זו. בזה איננו חוששים ובדיעבד יכול לברך שוב וזה עפ"י הבנתו בשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' ריג ס"ד בסוגריים, אך ראה מ"ש בשו"ע אדמו"ר הזקן המבואר מהדורת הרא"א בסי' ריג הערה נו. ועצ"ע ↩
[יג] (הלכה 267)
שאלה: האם צריך לדעת את הספירה לפני הברכה?
תשובה: כתב הראבי"ה1: 'וודאי אם אינו יודע החשבון של הימים ודעתיה לברך ולסיים כמו שישמע מהקהל או מחברו, דאדעתא דהכי פתח. ושהה בסיום עד שישמע מה סיימו, וכן סיים גם הוא אחריהם, בכי האי גונא ודאי דנפיק, דפתיחה וסיום איכא'.
אמנם כתב רבינו מנחם בן זרח2: 'אבל אם פתח ובירך על דעת מה שיאמרו חביריו אעפ"י שאינו יודע יצא, ונכון שידע בתחלה כמה הוא המנין'.
ועפי"ז כתב המחבר3: 'אם אינו יודע החשבון, ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו, ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו, יצא'.
והעיר הט"ז4:'משמע בדיעבד אבל לכתחלה לא יברך עד שיהי' לו בירור בשעת הברכה כמה צריך לספור אח"כ כנ"ל'.
והגם שכתב החק יעקב5: 'אבל העולם נהגו להקל ולסמוך אפילו לכתחלה, ולברך כהאי גוונא על סמך מה שיאמר חבירו'.
אך כתב הפרי מגדים6: 'ולכתחלה וודאי ראוי שידע קודם הברכה כמה יש'.
וכן כתב למעשה אדמו"ר הזקן7: 'אם אינו יודע איזה יום הוא בספירה ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו ואחר הברכה שתק ושמע מחבירו וספר כמוהו יצא ידי חובת הברכה ואין צריך לחזור ולברך שנית8 קודם ספירתו אע"פ שבשעת ברכה ראשונה לא היה יודע על איזה יום הוא מברך, אבל לכתחלה אין לעשות כן ולא יברך עד שיודע איזה יום הוא מהספירה כדי שידע על מה הוא מברך'9.
א"כ למעשה לכתחילה צריך לדעת בשעת הברכה את הספירה של אותו יום, אך בדיעבד גם אם בשעת הברכה לא ידע מה הספירה, יצא ידי חובה.
שאלה: מה עוד צריך לדעת לפני הספירה?
תשובה: כתב הרח"ו10: 'ענין המזמור של אלהים יחננו, ראיתי למורי ז"ל הקפיד מאוד, לכוין בכל יום באות א' מן מ"ט אותיות, של פסוק ישמחו וירננו וכו', ובתיבה א' מן מ"ט תיבות שיש בזה המזמור, כי תשפוט מלא ו', לאמים חסר ו', מישור מלא ו'.
והגם שהחק יעקב11 כתב: 'וחדשים מקרוב באו והדפיסו נוסח הספירה על פי הסוד וכוונת הספירות .. ונתפשט דבר זה בעיני המון כאלו כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, ובאמת לא נאה לכסיל כבוד, כי כבוד אלהים הסתר דבר'.
אך כבר כתב היעב"ץ בסידורו12 אודות הכוונה במילים ותיבות הנ"ל דהנהגה זו נתפשטה לרבים.
וכן כתב אדמו"ר הזקן בסידורו: 'יכוין לספירה של אותו הלילה, ולתיבה אחת של אנא בכח, ותיבה אחת של מזמור אלקים יחננו, ואות אחת מפסוק ישמחו'.
וא"כ כוונות אלו שייכים לכולם, כפי שכתב הרבי בהגדה של פסח13: 'כנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניס רבינו בסידורו .. אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו, כיוון שהוא שווה לכל נפש'.
ביומנים מצויין14 שראו שנראה שהרבי מביט גם לפני הברכה, בספירת היום ובתיבות והאותיות השייכים לאותו יום15.
הערות:
1 מסכת פסחים סימן תקכו ↩
2 בספרו צדה לדרך מאמר ד כלל ג פי"ב ↩
3 או"ח סי' תפט ס"ה ↩
4 ס"ק ח ↩
5 ס"ק יח ↩
6 משב"ז ס"ק ח. 7סי' תפט סעיפים יח-ט ↩
7 צריך ביאור שהרי מדובר כאן ששמע מחבירו וכבר ספר כמוהו, וא"כ מה ההוא אמינא שיחזור ויברך שוב? ולכן ביאר הדברי נחמיה בהגהותיו כאן: 'וצריך לומר דמה שכתב יצא, רצונו לומר ידי חובת הברכה ונ"מ דעשה כהוגן במה שלא חזר ובירך קודם שספר (וא"צ לחזור. ר"ל שלא היה צריך כו')' ↩
8 וראה בשערי תפילה ומנהג להגרמ"ש אשכנזי ע' תקט הע' 2193 שדן האם צריך לכוון גם על השבועות ↩
9 פע"ח שער ספירת העומר פ"ו בסופו ↩
10 סי1 תפט ס"ק יא ↩
11 שער המפקד דיני ספירת העומר משעול ב, אות יח ↩
12 ביחס לכוונות של שם הוי"ה שבהודו לה' כי טוב כל"ח ↩
13 שערי תפלה ומנהג ע' תקי. מעשה מלך ע' 216 ↩
14 וראה בשערי תפילה ומנהג ע' תקט שמאריך לומר שלדברי אדה"ז בסידור זמן הכוונה של אותיות אלו הוא גם לפני הברכה, כלומר הברכה צריכה להיות לשם הספירה והכוונות הנ"ל. (ולא כפשטות דברי המשנת חסידים מסכת העומר פ"ח מ"ב שהכוונה היא בעת אמירת המזמור), אך ראה בסידור אדה"ז עם הערות הרב רסקין ע' תרכז ↩
[יד] (הלכה 268)
לימוד ההלכה מוקדש לזכות חיה מושקא בת דבורה לאה שתחי', לרגל הגיעה לגיל מצוות.
שאלה: האם קטן שנהי' בר מצוה בתוך ימי הספירה ממשיך לספור ספירת העומר בברכה?
תשובה: כתב הברכי יוסף1: 'קטן שהגדיל תוך ימי העומר .. כל הני מונים שאר ימים בלא ברכה. הרב מהר"ם מזרחי בשו"ת פרי הארץ ח"ג כ"י סי' ז'.
וכ"כ בשו"ת אבני נזר2: 'וכן כתב הרמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ג אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא לפי שאותה אכילה הי' בשעה שהי' פטור מן המצוות עכ"ל. ומבואר דמצוה שעשה בעת שהי' פטור מן המצוות לא הוי מצוה כלל. והכי נמי הספירה שספר בקטנות אינה נחשבת ספירה. ושוב תלוי במחלוקת הפוסקים אם לא ספר יום אחד אם מחוייב לספור שאר ימים וסופר בלא ברכה'.
וכן הביא הציונים לתורה3 בשם בעל חידושי הרי"מ מגור שפקפק בדין קטן שהגדיל האם רשאי להמשיך בברכה. וכ"כ למעשה בשו"ת יחוה דעת4.
אמנם השערי תשובה5 כתב על דברי הברכי יוסף בשם פרי הארץ: 'ומ"ש בקטן אין זה לדידן שהקטנים שהגיעו לחינוך סופרים ג"כ, ומכ"ש מופלא סמוך לאיש ואם לא ספר עד שהגדיל וכבר עברו מימי העומר פשיטא דאינו מברך6'.
וכן העידו הפוסקים7 שבפועל המנהג שקטן שספר בקטנותו והגדיל ממשיך לספור בברכה גם אחר הבר מצוה.
א"כ ראינו שהמנהג בפועל שקטן שהגדיל בספירת העומר ממשיך לספור בברכה, וכן נקטו למעשה רוב הפוסקים8
ובהסברת הענין מפני מה למרות שלא היה חייב מהתורה, אעפ"כ אין דינו כמי שהחסיר יום שאינו מברך. כתבו האחרונים כמה טעמים ומהם שהחיוב מדבנן נחשב גם לצורך החיוב ספירה לדאורייתא וכמ"ש במנחת חינוך9: 'בודאי מועיל אז הזמן שמחייב מדרבנן להיות חייב אח"כ מה"ת ואין החשבון בטל'. או שלמרות שזה היה בפטור נחשב ספירה ואין זה חסרון במנין הימים כמ"ש בשו"ת הר צבי10: 'דכיון דבפועל ספר כל יום ויום אף שהיה בפטור מ"מ שפיר קרינן בהו תמימות אלא שהי' פטור מן המצוה, אבל מאז שנתחייב מתחייב על שאר הימים דהא אין כאן חסרון תמימות'.
הרבי בשיחות דן בשאלה זו כו"כ פעמים, והביא את הנידונים והסברות שבאחרונים וביאר בכמה אופנים, וכדלקמן:
1. החיוב חינוך מדרבנן שהיה לו בתחילת ימי הספירה בקטנותו, נשאר עליו גם אחר שנעשה בר מצוה עד סוף ימי הספירה11.
2. יש מצוות שיש לקטן חיוב מדאורייתא להתכונן בכדי לקיים המצווה כדבעי אחרי שהגדיל, ועד"ז בנדו"ד מחויב להתחיל לספור עוד קודם הבר מצווה וע"כ זה מועיל מהתורה להמשך הספירה12.
3.המצווה שיש עליו בקטנותו מדרבנן לספור, מחשיבה את הספירה שלו למציאות13.
4. 'יותר נראה לומר…שכל מי שנתחייב בספירת העומר באמצע ימי הספירה יכול לספור בברכה, כי ספירת הימים שספר לפני זמן החיוב - אף שאינה מצוה, ה"ה מציאות בעולם, ולכן יכול שפיר לברך ולספור' כלומר עצם זה שישנו בתורה ציווי לספור ימים אלו, הרי זה הופך את הימים האלו והספירה שלהם למציאות גם אם אינו מחויב14.
בשו"ת משנה הלכות15 כתב רמז נאה: 'ולדינא הלכה למעשה העלתי דקטן יכול להשלים, ורמזתי הדבר על הקרא חנוך לנער ע"פ דרכו היינו כשהוא אכתי קטן וגם כי יזקין אל יסיר ממנו יזקין היינו שנעשה גדר זקן שקנה חכמה היינו שיצא מקטן להיות גדול ואיזה מצוה שיש לה המשך מקטנותו לגדלותו ספירת העומר ואמר לא יסור ממנה'.
הערות:
1 או"ח סי' תפט ס"ק כ ↩
2 או"ח סי' תקלט ↩
3 כלל יב ↩
4 ח"ג סי' כט ↩
5 סימן תפט ס"ק כ ↩
6 וכ"כ בציץ אליעזר חי"ד סי' נה: 'ניתן לומר שהמדובר בברכי יוסף כשמקודם עוד לא ספר כלל בדומה לגר שנתגייר בתוך ימי העומר .. ועיינתי בגוף דברי ספר פרי הארץ, והיא לו בנדפס סימן א', וראיתי באריכות דבריו בזה, ונוכחתי לדעת שגם שם לא הוזכר במלה שהמדובר גם אפילו כשכבר ספר מקודם'. מאידך ביחוה דעת שם כתב שפשוט שדברי הפרי הארץ הם גם כשספר בקטנותו ↩
7 ראה ציונים לתורה שם שכתב: ויש ליישב עפי"ז מנהג העולם שאותם שנעשים בני מצוה בתוך ימי הספירה אינם פוסקים מלספור גם אח"כ בברכה'. וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' נה ↩
8 שו"ת כתב סופר סי' צט. שו"ת מהר"ם שיק סי' רסט. שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ס. ערוה"ש סי' תפט סט"ו. כף החיים סי' תפט ס"ק צד. שו"ת להורות נתן ח"א סי' רו. שו"ת אור לציון ח"א סי' לו ↩
9 פרשת אמור מצוה שו אות א ↩
10 או"ח ח"ב סי' עו ↩
11 תו"מ חלק עח ו' תשרי תשל"ה ע' 61, וראה ציונים לתורה כלל יב, ובאור לציון שם ↩
12 לקו"ש חכ"ו עמ' 76, אך ראה בלקו"ש חל"ה עמ' 64 ואילך ↩
13 לקו"ש ח"א אמור ע' 270 ואילך, אך ראה לקו"ש ח"ח נשא ע' 55, וראה גם לקו"ש חל"ח עמ' 12 שי"ל שמכיון שמצווה דרבנן הוא על הגברא ולא על החפצא לא יכול להחשב הספירה להחשב כמציאות לגבי דאורייתא, וגם להלכה שהעיקר שהספירה מדרבנן, יש הבדל בין חד דרבנן לתרי דרבנן ↩
14 לקו"ש חל"ח שם ↩
15 חי"א סי' שצח ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp