חמץ לאחר הפסח

[א] (הלכה 254)

שאלה: האם אפשר לקנות חמץ בחנות של יהודי שלא מכר את החמץ?

תשובה: נאמר במשנה במסכת פסחים¹: 'חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה [=ואפילו באכילה²], ושל ישראל אסור בהנאה'. וביאר רבא בגמרא³: 'רבי שמעון קנסא קניס, הואיל ועבר עליה בבל יראה ובל ימצא'.

וכתב הר"ן⁴: 'ודאמרינן קנסא הוא דקא קניס, לאו לדידיה בלחוד דעביד איסורא הוא דקא קניס, אלא אפילו לאחריני נמי אסור'.

וכתב הרמב"ם⁵: 'חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם, ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא אסרוהו, ואפילו הניחו בשגגה או באונס, כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח'. וכ"פ המחבר⁶.

וכך כותב אדמו"ר הזקן⁷: 'חמץ דגן גמור של ישראל שעבר עליו הפסח בין שעבר עליו כל הפסח ובין שלא עבר עליו אלא מקצת הפסח אפילו מקצת יום טוב האחרון של גליות הרי הוא אסור בהנאה לכל אדם מישראל לפי שקנסוהו חכמים לבעל החמץ על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא ולא רצו חכמים לחלוק בגזירתם ואסרוהו על כל אדם, ולא עוד אלא אפילו היה בעל החמץ אנוס שלא היה יכול לבערו או שלא היה יודע ממנו כלל עד לאחר הפסח אף על פי כן אסרוהו בהנאה כדי שלא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר אנוס הייתי'.

ובהמשך דבריו⁸ ביאר שדין זה נוהג גם ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות: 'אין למכור את החמץ למומר שאף על פי שחטא ישראל הוא וחמצו שעבר עליו הפסח אסור בהנאה כחמצו של ישראל'⁹.

א"כ למסקנא חמץ גמור שהי' ברשות יהודי אפילו מומר, ואפילו זמן קצר בתוך אחר מימי החג, אפילו רק באונס, אסור בהנאה אחר הפסח, ולכן אסור לקנות מוצרי חמץ בחנות של יהודי שלא מכר חמץ, אלא א"כ אנו יודעים שמדובר בחמץ שהי' שייך לגוי במשך הפסח והגיע לחנות רק אחרי החג, או שמדובר בחמץ שהייצור שלו הי' רק אחר הפסח.

בארץ ישראל הסימן לדעת מהו חמץ שהייצור שלו אחרי הפסח, הוא לפי הקוד המוטבע בדיו על האריזה - הקוד מציין את מספר היום בשנה לפי השנה הלועזית, והשנה יום למחרת הפסח הוא היום ה103, ולכן הקוד המוטבע צריך להיות שיש בו את המספר 103 ואילך ולפעמים בתוספת כגון 3103 או 23103.

-------------------------------

שאלה: מה הדין במקרה שיש ספק?

תשובה: לגבי חמץ שיש ספק עם עבר עליו הפסח כתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'במה דברים אמורים כשידוע שהוא של ישראל או שרוב עוברי מקום ההוא הן ישראל שמן הסתם נפל שמה מן הרוב אבל אם רוב עוברי מקום ההוא הן נכרים או אפילו מחצה על מחצה תולין להקל לומר שמן נכרי נפל שמה ומותר אפילו באכילה שכל ספק דברי סופרים להקל. וכל זה כשנמצא מיד לאחר הפסח שאי אפשר לתלות שנפל שמה לאחר הפסח אבל אם אפשר לתלות שנפל שמה לאחר הפסח מותר באכילה בכל ענין אפילו נמצא בתוך ביתו של ישראל שכל ספק דברי סופרים להקל. לפיכך יש להתיר לקנות מן המומר אחר הפסח שכר ויי"ש ושאר חמץ אם יש לתלות שנעשה אחר הפסח ולא עבר עליו אפילו מקצת הפסח.ויש מחמירין בכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח לאסרו באכילה¹¹, ויש לחוש לדבריהם במקום שאין שם הפסד מרובה אבל בהנאה מותר לדברי הכל'¹².

א"כ למעשה במקרה של ספק הדבר מותר בהנאה, אך לגבי אכילה יש להחמיר ולא לאכול, אלא אם כן מדובר בהפסד מרובה.

¹ כח, א ↩

² ירושלמי פסחים פ"ב ה"ב וכ"כ הראשונים, והשו"ע בסי' תמח ס"א ↩

³ שם בדף כט, א ↩

⁴ ז, ב מדפי הרי"ף ד"ה ודאמרינן ↩

⁵ הל' חמץ ומצה פ"א ה"ד ↩

⁶ סי' תמח ס"ג ↩

⁷ או"ח סי' תמח ס"א ↩

⁸ סכ"ו ↩

⁹ ודלא כאחרונים (מקום שמואל סי' יז. מגן האלף סי' תמח ס"ק ז ד"ה עוד. וראה שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סי' י) שרצו להקל בישראל מומר. וראה בשד"ח מערכת חמץ ומצה סי' ח אות ט מש"כ להשיב על דבריהם. וכ"פ בשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' כח: 'לכן אין לקנות מצרכים של חמץ מבעל חנות שאינו דתי ולא מכר חמצו קודם הפסח'. וכן הביא את דברי החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות פ"ה שכתב, שאפילו מי שאינו יודע שזהו חמץ שעבר עליו הפסח, צריך להודיעו ולהזהירו לבל יאכל ממנו, ולהפרישו מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח' ↩

¹⁰ סי' תמח ס"ל ↩

¹¹ וכתב המחצית השקל על המג"א סי' תמט ס"ק ב שמשום חומרא דחמץ החמירו באכילה. (ולהעיר ממ"ש בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' קמד, אך ראה בהגהת מהרי"ל בשוע"ר סי' תמב ס"ט 'שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדברי סופרים לדברי הכל'. ואכמ"ל) ↩

¹² להעיר גם מלשון אדמו"ר הזקן בסי' תלו סי"ט: 'וכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כמו שיתבאר בסי' תמח' ↩

[ב] (הלכה 255)

שאלה: האם ניתן להשתמש אחר הפסח בחמץ שנמכר לגוי?

תשובה: אמנם היו שהקפידו לא למכור חמץ בעין, ויש שלא סמכו לגמרי על המכירה גם לגבי איסור החמץ שעבר עליו הפסח, ולא אכלו מחמץ שנמכר לגוי¹.

אך למנהגנו שאנו סומכים לגמרי על המכירה, ניתן גם למכור חמץ בעין לגוי, ואיננו חוששים להשתמש בחמץ הזה לאחר הפסח, וכפי שמסופר² על אדמו"ר הצמח צדק שבזקנותו מכר חלה במכירת חמץ, ואכל את זה מיד בצאת החג, וכן בשטר המכירה של הרבי הרש"ב כלול שם חמץ גמור³.

א"כ חמץ שנמכר כדינו לגוי, ונקנה חזרה מהגוי לאחר הפסח ניתן לאכלו לכתחילה לאחר הפסח⁴.

שאלה: האם למנהגנו אפשר לקנות חמץ מחנות שמכרה חמץ בלי ערב קבלן, שלא כפי שיטת אדמו"ר הזקן?

תשובה: הנה בעיקר המכירה אנחנו מחמירים לכתחילה למכור דוקא בערב קבלן ומהטעם שכתב אדמו"ר הזקן⁵: 'צריך שיטול ממנו הישראל כסף או שוה כסף כפי שיווי כל המקח של כל החמץ בשער שבשוק או שיקח ממנו מעט כסף או שוה כסף ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן'. וכן בסדר מכירת חמץ כתב: 'ולזאת אין תקנה אחרת למכור בהקפה, אלא להיות יד ישראל אחר באמצע, שלא יהיה להישראל בעל החמץ שום עסק בעולם עם הנכרי הקונה החמץ, ולא יהיה הנכרי נשאר חייב כלום לבעל החמץ, אלא לישראל אחר שלא היה החמץ שלו עדיין מעולם'⁶.

אך בדיעבד הגם שכתב אדמו"ר הזקן בסדר מכירת חמץ שאם המכירה אינה כדת עובר עליו בבל יראה ובל ימצא', אעפ"כ אנו מקילים בחמץ אחר הפסח, מכיון שכתב בשו"ע שם בהמשך הסעיף: 'אבל בדיעבד שלא קנה הנכרי את החמץ אלא במשיכה בלבד או בכסף בלבד ועבר עליו הפסח הרי זה מותר אפילו באכילה .. ואף על פי שיש אומרים שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה כמו שנתבאר בח"מ סימן קצ"ד וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אף על פי שנתן לו כל דמיו והרי הוא חמצו של ישראל מכל מקום (הרי יש אומרים שהנכרי קונה מטלטלין אפילו בכסף בלבד או במשיכה בלבד כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"ב ויש לסמוך על דבריהם להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל'⁷.

רואים מדברי אדמו"ר הזקן שלמרות שבמכירה שיש בה חסרון לדעת כמה ראשונים, אנו חוששים לכתחילה שיש בעיה של בל יראה ובל ימצא. מ"מ בדיעבד אחרי הפסח הרי מכיון שיש אומרים שהמכירה מועילה, יש לסמוך על דבריהם להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל⁸.

ולכן למעשה מכיוון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדברי סופרים, אחרי הפסח ניתן לסמוך גם על מכירה גם ללא ערב קבלן⁹. וכן כתבו רבים מרבני חב"ד למעשה¹⁰.

¹ ראה תשובות והנהגות ח"א סי' שט ↩

² לשמע אוזן מדור הצ"צ אות לא ע' 107 במהדורת תשע"ו ↩

³ אג"ק ח"ה ע' קלז ואילך ↩

⁴ לגבי המוכרים שיתכן שלא מכרו בלב שלם ראה שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' לח: 'לגבי חמץ יש חנונים בעלי מכולת, שאינם שומרי תורה ומצות, ואעפ"כ מוכרים החמץ שלהם על ידי הרבנות, מפני שאם לא יעשו כן, ימנעו אנשים דתיים מלקנות מהם אחר הפסח מוצרי חמץ, ואינם מוכרים החמץ שלהם בכל לבם, ואף על פי כן החמץ שלהם אחר הפסח מותר, שמכירתם מכירה, ודברים שבלב אינם דברים .. וכן כתב הגר"מ פיינשטיין באגרות משה חאו"ח ח"ד סי' צה' ↩

⁵ סי' תמח ס"ח (וראה גם סי"ב) ↩

⁶ ראה גם מ"ש בשוע"ר עם דובר שלום אות כד באריכות ↩

⁷ בהמשך הסעיף הוסיף אדמו"ר הזקן: 'ועוד .. בגילוי דעת בלבד שהוא מגלה דעתו קודם שהגיע זמן הביעור שאין רצונו כלל שיהיה החמץ שלו די בזה להפקיע מעליו איסור בל יראה ובל ימצא וגילוי דעת זה הוא מה שמקנה אותו לנכרי אף על פי שאינו קנין גמור המועיל מדין תורה שלא יוכל אחד מהן לחזור בו ולבטל המקח'. עכ"ל. אך לגבי הפרט הזה נראה שחזר בו וכתב בסדר מכירת חמץ: 'ולזאת אם המכירה אינה כדת עובר עליו בבל יראה ובל ימצא'. (ראה בשוע"ר עם דובר שלום בסדר מכירת חמץ הערה טז) ↩

⁸ וראה גם דברי הצ"צ בפסקי דינים עמ' כח ↩

⁹ ובפרט לפי דברי הצמח צדק בחידושים על הש"ס בבא מציעא קצח, ג שהראשונים קי"ל כרשב"ג ↩

¹⁰ הגרמ"ש אשכנזי בחוברת שואלין ודורשין תשע"ד ע' 8. פינת ההלכה ח"ב ע' 74. שו"ת אתרא דבי רב תשובה 14481 (וראה מה שהעיר על המסופר בספר המזכיר ע' 151 ואכמ"ל). לוח הלכות ומנהגים והנהגות לחודש ניסן (צרפת) פ"ח אות ד ע' 241 ואילך. ס' הלכה למעשה פמ"ז אות ד ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'