חנוכה
[א] (הלכה 154)
מסופר על חסידים ואניש מעשה בעת שישבו במאסר ובמחנות עבודה איך שבמסירות נפש שמרו את שאריות האוכל, ובתפוחי האדמה הדליקו את החמאה/שמן למצוות נר חנוכה.
שאלה: האם גם בזמני רווחה ב"ה ניתן להדליק שמן כך? וכן האם ניתן להדליק נרות על ידי הדבקתן ישירות לכסא או שלחן או שצריך לכתחילה שיהיה מנורה?
תשובה: כתב הרמ"א1: 'ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר .. ונוהגים במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה כי אורן צלול כמו שמן'.
אך המהר"ל מפראג2 טען שלא יוצאים בנרות שעוה וצריך כלי שבו מדליקים בשמן, וז"ל: 'לא נקרא 'נר' כלל! רק זה נקרא 'נר', שנותנין השמן בכלי, ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא 'נר'...היינו טעמא, מפני שהנס נעשה בנר, וזה לאו נר, הוא רק מדורה, כיון שהקיפוה פתילות הרבה, אין זה נר כלל. וכן דבר זה כאשר כורך שעוה על הפתילה, לאו נר הוא, רק אבוקה הוא .. ובלא כלי אין שם 'נר' עליו, רק 'אבוקה' או 'מדורה' או 'פנסא' נקרא בכל מקום'.
וכן כתב בספר חסד לאברהם3 וז"ל: 'באיזה כלי ראוי לנר חנוכה, דע שחמשה עשר מיני כלים ראויים לנר להדלקה, וכל הקודם קודם מהם משובח משום זה א-לי ואנוהו: א) כלי זהב. ב) כלי כסף, ג) נחושת קלל דומה לזהב, ד) נחושת אדום. ה) של ברזל, ו) של בדיל. ז) עופרת. ח) כלי זכוכית. ט) כלי אבנים. י) כלי עצם, יא) כלי חרס מצופה מאבר, יב) כלי חרם בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש. יג) קליפות רימון, יד) קליפות אגוז הנדי, טו) קליפות האלון ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא. אבל קליפת בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה. וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינן יכולין לעמוד מאליו בלא סמיכה, אינה ראויין לנר חנוכה'.
רואים בדבריו שישנו דין שיהיה כלי לנר חנוכה. וכן כתב בדבריו בשו"ת אבני נזר4, (אלא שהוא עצמו מסיים 'שדין זה אם הכלי מכלל הנר במחלוקת שנוי' מערכה מול מערכה'), ובעוד כמה פוסקים5.
'וא"כ לשיטה זו אותן המדבקים נרות של שעוה או חֵלב ואין משימין אותם בכלי לא יצאו ידי חובתם. וכן אותם שעושין נרות מתפוחי ארץ דלא חשיב כלי .. והוא הדין תפוחי ארץ שהוא גם כן פרי ואינו עומד זמן מרובה'.
אמנם רוב הפוסקים6 סוברים שאין דין של כלי בנרות חנוכה, ועפי"ז כתב בשו"ת אז נדברו, ונפק"מ דבחקק בתפוחי אדמה שפיר דמי.
ובתורת רבותינו נשיאנו, הנה הרבי כתב7: 'י"ל שחלק הנר שלא נימס עדיין - הוי במקום הכלי. או שהכלי הוא לאו דווקא אפילו לכתחילה'.
כלומר מה שמצינו ברמ"א שאפשר להדליק בנר שעוה ולא הזכיר שצריך כלי בשביל הנרות, זהו או מכיון שסוברים להלכה כשיטה שאין צריך כלי, או שנאמר שהנר עצמו החלק שעוד לא התכלה משמש ככלי לאור הפתילה.
[ובהערה שם הרבי מבאר שיש לפרש8 את דברי החסד לאברהם שהצריך כלי שטעמו משום בזיון מצווה9].
א"כ ראינו שיש מחלוקת בין הפוסקים האם צריך מן הדין שיהי' כלי עבור הדלקת הנרות, והעיקר להלכה שזה לא מעכב, ובכל מקרה בנרות מודבקות לשלחן מותר.
אמנם כתבו הפוסקים שלכו"ע יש ענין במנורת חנוכה נאה, וכפי שכתב בסדר היום10: 'ובענין הנרות שידליקו בהן כל א' יעשה אותן כפי כחו וכל המהדר אותם ביותר ה"ז משובח ומי שידו משגת לעשות אותם מכסף יעשה אותם'. וכך גם הרבי הזכיר ענין זה להדר שתהי' מנורת חנוכה נאה בש"פ מקץ זאת חנוכה תש"ן11.
הערות:
1 או"ח סי' תרעג ס"א ↩
2 נר מצוה ח"ב - עניני חנוכה ↩
3 לרבי אברהם אזולאי מעין ב' עין הקורא, נהר נ"ח, הובא גם בשערי תשובה ↩
4 או"ח סי' תק. אך ראה בשו"ת אז נדברו (חי"ג סי' מט) שמבאר שחסד לאברהם לא הצריך דין כלי אלא מציאות שמחזיקה את שיעור השמן ולכן החמיר רק כשאינו ראוי לקבלה ↩
5 שו"ת שיח יצחק סימן שמב, מור ואהלות אהל מנורה טהורה אות ה. ספר מצות נר איש וביתו ע' קסב ↩
6 ראה שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנז, אז נדברו חי"ג סי' מט וציינו גם לחכם צבי סי' מה ↩
7 לקו"ש ח"ה ע' 445 - הובא בשלחן מנחם ח"ג ע' רעא ↩
8 וכן הבין המנחת פתים בהגהותיו על השו"ע ↩
9 אך להעיר שלאחרונה התפרסם כתב היד עליו מבוססים דברי החסד לאברהם הנ"ל והם דברים שמסר אליהו הנביא לרבינו יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד שהיה מראשוני המקובלים, (הודפסו בספר הזכרון להר"י הוטנער ע' תלה ואילך) ובדבריו רואים שסבר שאכן צריך כלי דווקא. עיי"ש ↩
10 סדר חנוכה והקריאות ↩
11 תו"מ תש"ן ח"ב ע' 86 הערה 69 ↩
[ב] (הלכה 155)
שאלה: האם הנרות בחנוכיה צריכים להיות בגובה אחיד?
תשובה: מובא באחד הראשונים - שו"ת מהר"י מברונא1: 'וכשמדליק בנרות של שעוה נכון לקבוע כל אחד גבוה מחבירו על דרך מעלין בקדש ולא מורידין'. והביאו אותו כמה מהאחרונים2.
אמנם מצינו לכמה מהפוסקים3 שכתבו שצריך להקפיד על הגובה שהנרות יהיו בגובה שוה.
ולהעיר גם משו"ת רב פעלים4 שכתב שיש מצוה מן המובחר שהנרות יהיו כנרות המקדש, וז"ל: 'אך דע עכ"ז לענין הלכה גם בציור הראשון אשר כתבתי אין זה מצוה מן המובחר יען כי המצוה מן המובחר הוא שיהיו כל הנרות בשורה אחת ממש דוגמת המנורה שהיתה בבהמ"ק שכל הנרות הם בשורה אחת'.
ולמעשה כך התקבל בתפוצות עם ישראל להקפיד שגובה הנרות יהי' שוה.
שאלה: האם יש ענין שהקנים של החנוכיה יהיו באלכסון?
תשובה: המנהג הרווח בעם ישראל הי' במנורות שיש להם גב5 וכך גם המנורה של אדמו"ר הריי"צ ושל הרבי.
אמנם הרבי כותב בלקו"ש6 לגבי ציורי המנורה שכיון שמטרתם להזכיר לנו את מנורת המקדש על כן ראוי לצייר את קני המנורה באלכסון, ובהערה 44: 'ועפ"ז מקום לומר שגם החנוכיות (לימי חנוכה) כדאי לעשות קניהן באלכסון, ובלאו הכי צ"ל שאין בזה חשש איסור ד'מנורה תבנית מנורה' (ע"ז מג, סע"א. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"י. שו"ע יו"ד סו"ס קמא), כי משנים מספר הקנים (ראה ע"ז ורמב"ם ושו"ע שם), ולמה לשנות בגוף צורת המנורה שקני' היו ביושר ולא כחצי עיגול' עכלה"ק.
ודברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי הבן איש חי בשו"ת רב פעלים הנ"ל.
א"כ למעשה יש ענין להדר בחנוכיה שקניה יהיו אלכסונים
הערות:
1 סי' לט ↩
2 שכנה"ג הגב"י אות א. א"ר סי' תרעג אות ב. עקרי הד"ט סי' לה אות א ↩
3 שלחן שלמה סי' תרעא ה"ד. חיי אדם כלל קנד ס"י. קיצור שו"ע סי' קלט ס"ט. כף החיים סי' תרעא סקכ"ח ↩
4 ח"ד או"ח ס"ל ↩
5 ראה שיחת ליל כט כסלו תש"ל - תו"מ חנ"ח ע' 428 ↩
6 חכ"א ע' 169 ↩
[ג] (הלכה 156)
מנהגי נר השמש
כתב המחבר1: 'ונוהגים להדליק נר נוסף כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה'. וכתב הרמ"א: 'ובמדינות אלו אין נוהגין להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבו מדליק הנרות והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר'.
ומבואר במג"א2 שלמרות הדלקת השמש (שהוא בכדי שאם יהנה מאור הנרות לא יהיה זה מאור נרות חנוכה בלבד) אעפ"כ אסור להשתמש לאור השמש והנרות כי 'דהרואה אומר לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות'.
[וראה דברי הרבי3: ועד"ז י"ל בנוגע למצוות נרות חנוכה. ואע"פ ש'אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד', והיינו שאין ענינם להאיר את הבית, אדרבה אסור להשתמש באורן, אלא צריכים שהבית יהי' מואר באור אחר או בנורת חשמל, או בסתם נורה].
'מעלת השמש מקומו וקדושתו'
כתב בספר קב הישר4:' וְהִנֵּה מִסְפַּר הַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה הֵן שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה, וּשְׁמוֹנָה שַׁמָּשִׁים. וּמִנְהָגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה הוּא, שֶׁהַמִּנְהָג לִתֵּן אֶת הַשַּׁמָּשׁ הַמַּדְלִיק לְמַעְלָה מֵהַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה. וְרֶמֶז לַדָּבָר: שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. (מָצָאתִי כָּתוּב בְּסֵפֶר מַהֲרִי"ל).
וְאִם כֵּן לְפִי זֶה יֵשׁ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה גַּם כֵּן בַּנֵּרוֹת שֶׁל הַשַּׁמָּשִׁים, אֲשֶׁר הֵן יוֹתֵר קְצָת גְּדוֹלִים מִן הַנֵּר שֶׁל חֲנֻכָּה, שֶׁהַנֵּר הַשַּׁמָּשׁ הוּא דֻּגְמַת הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה מַדְלִיק נֵרוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְדֻגְמַת שְׂרָפֵי מַעְלָה, הַמַּדְלִיקִין בּוּצִינִין קַדִּישִׁין, שֶׁיָּאִירוּ פְּנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.
ועפי"ז כתוב בספר המנהגים5 'השמש מקומו גבוה משאר הנרות'.
'שימוש לאורו לעסקי חול וכדומה'
ובהמשך כתב בקב הישר שם: 'וּמִכָּאן תִּרְאֶה הַפְּגָם הַגָּדוֹל מַה שֶּׁרָאִיתִי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁרֹב הָעָם נוֹהֲגִים שֶׁלּוֹקְחִים נֵר הַשַּׁמָּשׁ מִן הַנֵּרוֹת, וְעוֹשִׂין לְאוֹרוֹ עִסְקֵי חוֹל6, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עֲתִידִין לִתֵּן אֶת הַדִּין מֵהֶעָווֹן פְּלִילִי שֶׁמְּשַׂחֲקִין בְּאוֹר הַשַּׁמָּשׁ בִּקְלָפִים, שֶׁקּוֹרִין 'קָארְטִין', אוֹ בְּקֻבְּיָאוֹת שֶׁקּוֹרִין 'וֶערְפִיל', וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁים הֵם קְדֻשָּׁה יְתֵרָה יוֹתֵר מִנֵּר חֲנֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב הַגָּאוֹן מַהֲרִי"ל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָרֶמֶז: שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. רָצָה לוֹמַר, שֶׁהַשַּׁמָּשִׁים עוֹמְדִים מִמַּעַל לְהַל"ו נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה. עַל כֵּן הַמְזַלְזֵל בְּמִצְוָה זוֹ בְּוַדַּאי עָנְשׁוֹ יִהְיֶה קָשֶׁה מְאֹד'.
וְכָל מִי שֶׁמְּדַקְדֵּק בְּמִצְוָה זוֹ וְאֵינוֹ מֵזִיז אֶת הַשַּׁמָּשׁ מִמְּקוֹמוֹ, יִזְכֶּה לִרְאוֹת נֵרוֹת הָעֲתִידִין לְהַדְלִיק בְּבֵית קָדְשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
[הוספה לאח"ז - ובבן איש חי פרשת וישב שם אות יד כתב 'אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה ובין תשמיש חול, אבל לנר הנוסף מותר, ויש מחמירין גם בנר הנוסף'].
'שינוי השמש משאר הנרות'
אמנם השמש ראוי שיהי' שונה משאר הנרות וכפי שכתב הבן איש חי7: 'וטוב שזה נר הנוסף שקורין "שמש" יעשהו משונה מנרות חנוכה כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נ"ח, וכן אני נוהג'.
וכך כתוב בספר המנהגים8: 'מדליקים בשמן זית, והשמש - נר של שעוה'. ובהערה 3: 'בפשטות י"ל הטעם עפמש"כ בשו"ע ר"ס תרע"ג דנר של שעוה שני לשמן זית (וראה בד"מ שם). ובשמן זית עצמו אין עושין ה'שמש', כי אין נוח לטלטל שמן ופתילה, משא"כ נר. גם - לעשות היכר נוסף בין השמש לנרות חנוכה. ועייג"כ קהלת יעקב ערך שעוה'.
'שמש בהדלקה ביום'
הרבי נשאל9: מדוע צריכים שמש בהדלקת נר חנוכה ביום (בביהכנ"ס), הרי אין נהנים מאורם ביום? וענה על כך 'שיש עוד טעמים בענין ה'שמש' - וכמו: שלא להכשל בהדלקת נר מנר (ע"י קיסם), דוגמת הכהן המדליק הנרות (שעפ"ז מבוארת התמי' שהשמש מקומו למעלה מן הנרות, וארז"ל הסימן שרפים עומדים ממעל לו) ועוד.
הערות:
1 סי' תרעג ס"א ↩
2 סק"ד ↩
3 כה כסלו התשנ"א - תו"מ תשנ"א ח"ב ע' 39 (בלתי מוגה) ↩
4 פרק צו ↩
5 ע' 70 ↩
6 לכאו' לא מצאנו מקור לעצם איסור ההשתמשות בשמש עצמו מצד אורו. ודברי הביאור הלכה בהבנת הפרמ"ג צ"ע ↩
7 ש"א וישב (הלכות חנוכה) אות יג ↩
8 ע' 69 ↩
9 לקו"ש ח"י ע' 315 ↩
[ד] (הלכה 157)
שאלה: האם נשים חייבות במצוות נרות חנוכה?
תשובה: נאמר בגמרא במסכת שבת1: 'אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס'2. וכך פסק המחבר בשו"ע3: אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה'.
וכתבו הפוסקים4 שחיובה שווה לאנשים, ועל כן אשה יכולה להוציא ידי חובה גם אנשים, ובמילא יכולה להוציא ידי חובה את כל בני ביתה.
שאלה: האם המנהג שנשים לא ידליקו לבד?
תשובה: דנו הפוסקים לפי שיטת הרמב"ם5 שהמהדרין מן המהדרין הוא שידליקו נרות כנגד כל אנשי הבית אנשים ונשים, וכתב הרמ"א6 שכך המנהג. א"כ מדוע לא מצינו שנשים מדליקות נרות ג"כ?
ומצינו בפוסקים כמה ביאורים:
1) מכיון7 שאשתו כגופו לכן הדלקת הבעל נחשבת כמו שהיא הדליקה. [אך תירוץ זה מיישב רק לגבי נשים נשואות ולא לגבי בנות רווקות שגם לא מדליקות לבד, ויש שניסו ליישב8 שמכיון שהאמא לא מדליקה אין זה מכובד שהבת תדליק והאמא לא, אך הרבי כותב9 שזה דוחק גדול].
2) מכיון10 שעיקר קושי הגזירה הי' בפועל על הגברים והם סבלו יותר מהנשים ולכן הנשים טפילות לגברים ויוצאים מהם ידי חובה.
3) מכיון11 שתקנת הדלקת נרות חנוכה היא על פתח ביתו מבחוץ, 'אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ ברשות הרבים לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים .. מכל מקום אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא, והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים, מכל מקום מנהג הראשון לא זז ממקומו'.
4) מכיון12 שיש נשים במצב הלכתי שאינו מאפשר להם לברך, לכן לא נהגו.
5) הרבי13 נתן נימוק נוסף, 'י"ל הטעם שבהדלקת נרות חנוכה ישנם ריבוי פרטים היאך להדליקן, מימין לשמאל או משמאל לימין וכ"כ דעות בזה, לכן תיקנו שיצאו י"ח במצוה זו ע"י אחד הגברים.
6) טעם פנימי על פי קבלה כתב באשל אברהם מבוטשאטש14: 'וצ"ל במילי דאגדתא בבחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש באתר דאית דכר לא סליק שמא דנוקבא. ובבחינת לשון מהדרין יש שייכות לבחינת הדרת פנים זקנה ולא שייך כן רק בזכרים היטב'.
ולמעשה כתוב בספר המנהגים15: 'הבנות אינן מדליקות בפני עצמן. אשה בעלה מוציאה'. וכן בשיחת ו' תשרי התשל"ה16 נאמר: 'מנהג בית הרב שדייקו שנשים אינן מדליקות נרות חנוכה'.
שאלה: כאשר אשה גרה לבד ואין לה אבא או בעל שמדליק בבית, מה תעשה?
הרבי כותב17 כידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, כשהי' עוזב את ביתו לפני חנוכה הי' מצווה לזוגתו הרבנית שטערנא שרה נ"ע שתדליק המנורה בעצמה (אף שהברכות היתה שומעת מא' הגברים).
ובהערה שם מובא שלמעשה לא נוהגים כך שתשמע את הברכות מאחר ותדליק לבד, אלא משתדלים שאת הכל יעשה איש ולא אשה18.
וא"כ למעשה נראה שלכתחילה יש עדיפות שגבר יבוא לברך ולהדליק עבורה. [וכן הורו הרב ש"ז גרליק והרב אשכנזי מד"א דכפ"ח].
אך כמובן שאם אין גבר, האשה חייבת לברך ולהדליק בעצמה!.
שאלה: האם לתת לילדות קטנות להדליק נרות חנוכה מצד חינוך?
תשובה: הרבי בש"פ וישב תשמ"ח19 יצא בהוראה שידליקו נרות חנוכה בחדרי הילדים. ובכד כסלו בעת היחידות20 הרבי אמר: 'בקשר למדובר בהתוועדות שלפנ"ז שלמרות שמצד פרסומי ניסא מדליקים מנורה אחת בכל בית, מ"מ מכיון שנמצאים בשנת הקהל, וכמו"כ יש התגברות של ענינים בלתי רצויים .. הרי הדבר הכי טוב והכי מתאים שיוסיפו אור בעולם עי"ז שבנוסף למנורה שמדליקים כרגיל ידליקו מנורה גם בחדר הילדים של הבנים והבנות. ועי"ז יוסיפו בחינוך ורגשות הילדים עצמם, ושל הוריהם, ושל כל אלו שיזדמנו לביתם.
ובנוגע לזה שאלו כמה שאלות, ומהם: א) האם כל ילד צריך להדליק? ב) האם צריך להדליק בכל חדר, או שבגלל יוקר הדבר ידליקו רק בחדר אחד? ג) האם גם הבנות צריכות להדליק? והביאור בזה באופן כללי: מכיון שכל מטרת הדבר היא להוסיף בחינוך הילדים כו', יש לעיין ולבדוק בכל מקום לגופו של ענין את התוצאה בפועל, באיזה אופן יוסיפו בחינוך .. להדלקת המנורה בחדר הילדים ישנה מטרה, והיא הוספה בפרסומי ניסא והשפעה על חינוך הילדים, וא"כ יש לבדוק באיזה אופן המטרה תתבצע טוב יותר'.
אמנם שנה לאחר מכן21 ארגון צ"ה שאלו את הרבי האם ההנהגה שגם ילדות ידליקו ממשיכה, והרבי ענה 'שאלה לרב'. ובשנים שלאחר מכן הרבי הזכיר בפשטות שבנות אינן מדליקות22.
א"כ מנהגינו שבנות אינם מדליקות נרות חנוכה, אמנם בבנות קטנות במידה וההדלקה תסייע מבחינה חינוכית יש מקום לתת להם להדליק.
הערות:
1 כג, א ↩
2 וראה לקו"ש ח"ל ע' 311 ואילך ↩
3 או"ח סי' תרעה ס"ג ↩
4 ט"ז ומג"א שם ס"ק ד ↩
5 הל' חנוכה פ"ד ה"א, שלטי גיבורים פרק במה מדליקין הל' חנוכה ס"ו - הובא במחצית השקל סי' תרעז ס"ק ח ↩
6 סי' תרעא ס"ב ↩
7 שו"ת שער אפרים סי' מב, א"ר סי' תרעא סק"ג ↩
8 משמרת שלום סי' מח סק"ב ↩
9 ספר המנהגים ע' 69 הערה 2 ↩
10 עולת שמואל (להרב שמואל ליב קוידר) סי' קה ↩
11 חת"ס עמ"ס שבת כא, ב. שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' לה ↩
12 משמרת שלום שם, והסכים אתו הרבי בספר המנהגים שם ↩
13 לקו"ש ח"ל ע' 312 הערה 10 ↩
14 סי' תרעה ס"ג ↩
15 ע' 69 ↩
16 תו"מ חע"ח ע' 53 ↩
17 לקו"ש ח"ל שם ↩
18 ולהעיר גם משיחת ליל כג כסלו התשמ"ט (תו"מ ח"ב ע' 23). וראה בב"ח סי תרעו הובא גם במג"א סי' תרעו ס"ק ד ↩
19 תו"מ ח"ב ע' 64 ↩
20 תו"מ ח"ב ע' 91 ↩
21 אוצר המלך ח"ג ע' 130 ↩
22 ש"פ וישב תש"ן תו"מ ח"ב ע' 51. ש"פ ויצא תשנ"א תו"מ ח"א ע' 355 ↩
[ה] (הלכה 158)
דיני הפתילות (1)
שאלה: האם יש ענין להחליף את הפתילות כל לילה או לא?
תשובה: בשאלה זו נחלקו רבותינו הראשונים, יש המצדדים להחליף כל יום ויש שהעדיפו להשתמש בישן, וכדלקמן:
א. כתב הארחות חיים1 ובכלבו2: 'ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת, והטעם לפי שבכל לילה מתחדש הנס. ועוד טעם אחר זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בכל לילה אל מנורת המאור'. וכ"כ עוד ראשונים3.
וכ"כ הרמ"א בדרכי משה4. וכן נהגו כו"כ כ"כ מצדיקי פולין כפי שכתב במשמרת שלום5 שכן נהגו אבותיו הקדושים. וכן נהגו בעמח"ס דרכי תשובה ובנו בעמח"ס מנחת אלעזר.
ב. אבל במסכת סופרים6 כתוב: 'ואין אנו חוששין לפתילתו להחליפו עד שיכלה'. וכ"פ המחבר בשו"ע7: 'אין חוששין לפתילות להחליפם עד שתכלה' ובכמה מהאחרונים8.
ובטעם הדבר כתב הלבוש9: 'ופתילות אין חוששין להחליפם עד שתכלה שאין בהם בזיון מצוה, דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהם מודלקין כבר'. ובלקוטי חבר בן חיים כתב10: 'וכן נהג מרן [החת"ס] זצוק"ל שלא להחליף. ונראה הטעם .. אבל בנר חנוכה דמשום פרסומי ניסא הוא, עדיף טפי שלא להחליף שידלק יותר יפה'11.
ג. והנה לגבי מנהגנו: כתוב בספר המנהגים12: 'נהגו שהפתילות יהיו בכל יום חדשות. ויש אומרים דאין חשש לזה, ואדרבה הישנות נוחין יותר לדלוק. ולעת עתה לא יכולתי לברר מנהג רבינו בזה'.
אמנם בש"פ וישב תשט"ז13 אמר הרבי: 'יש נוהגין לקחת בכל יום פתילות חדשות להדלקת נרות חנוכה, כשם שבנרות המקדש היו בכל יום פתילות חדשות. אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נהג כן, אלא הי' משתמש בפתילה הישנה.
ויש לומר בטעם הדבר: כאשר משנים מחול לקודש – יש צורך בפתילה חדשה, כיון שדבר שהשתמשו בו לחול אינו ראוי לקודש. אבל מקודש לקודש אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה, יש מעלה בפתילות הישנות דוקא, שלהיותם כבר תשמישי קדושה, ראויים הם יותר לקיים בהם מצוה נוספת. ועד"ז בעניננו: בנרות המקדש הדליקו בכל יום בפתילה חדשה, כיון שבכל יום נעשית המשכה נעלית יותר, שלגבי' נחשבת ההמשכה דאתמול כחול, ובשינוי מחול לקודש יש צורך בפתילה חדשה. משא"כ בנרות חנוכה – כיון שנרות אלו קשורים עם זמן הגלות, שאז ההמשכות מלמעלה הן בהעלם בלאו-הכי, נמצא שאין כאן שינוי מחול לקודש, ולכן אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה'.
ד. ולגבי הנהגת הרבי עצמו מובא14 שבפועל הרבי הדליק בפתילות חדשות, אך לא היתה בזה הוראה אלא כך עשה המשב"ק מצד עצמו.
לסיכום: בספר המנהגים נכתב כעיקר להחליף לחדשות אלא שבעת הכתיבה לא הי' ידוע מה הנהגת הרבי הריי"ץ, אבל כנראה שאחר כך נודע לרבי שהרבי הריי"ץ נהג להשתמש בישנות, ואצל הרבי החליפו כל יום לחדשות אבל לאו דוקא שזה עפ"י בקשה מהרבי. ולמעשה הדבר אינו מוכרע. ולשני ההנהגות יש מקור ומקום וכל אחד יעשה כמנהגו.
ה. אמנם יש לדעת שמי שמשתמש בישנות כהנהגת הרבי הריי"ץ, שהרבי בספר המנהגים ציין לספר משמרת שלום שם שכתב 'אותן הנוהגים ליקח פתילות ישנות, נראה לי דיזהר ליקח פתילה (הראשונה) של אתמול לנר הנוסף שמדליק בראשונה' וזהו מדין של מעלין בקודש ואין מורידין כפי שמבאר שם בביאור ובמהדורה בתרא15.
הערות:
1 הל' חנוכה אות ה ↩
2 ח"ב סי' מד ↩
3 תניא רבתי ענין הדלקת נר חנוכה סי' לה. אהל מועד ח"ב נתיב ב. מאירי עמ"ס שבת כא, א (מדרך הידור). לקט יושר ע' 152 אות יח ↩
4 סי' תרעג אות ו. א"ר אות טז. שולחן גבוה אות יד ↩
5 סי' מח ס"ג ↩
6 פ"כ ה"ד. הובא בשבלי הלקט ענין חנוכה סי' קפה וכן כתב האבודרהם סדר הדלקת נר חנוכה ↩
7 סי' תרעג ס"ד ↩
8 וכ"פ הפר"ח. ובקצשו"ע סקל"ט ס"ד. ובסידור יעבץ ↩
9 סי' תרעג ס"ד. הובא במשנ"ב ס"ק לא ↩
10 הובא בילקוט מפרשים בשו"ע ↩
11 וכבר העירו האחרונים (נטעי גבריאל פי"ז אות ד. פסקי תשובות אות יב) שבימינו שהחומר ממנו עושים את הפתילות מעובד כהוגן אין שייך הטעם שכתב הלבוש שהפתילות נוחים יותר לידלק ↩
12 ע' 71 - והוא רשימה של הרבי משנת תשי"א ↩
13 תו"מ חט"ו ע' 303 ↩
14 התקשרות גליון תקצו ע' 17 הע' 83. וכפי שסיפר המשב"ק גאנזבורג בבקדש פנימה ע' 24: 'האמת שהרבי כלל לא התעסק עם הפתילות אלא הכינו עבורו, ולא היתה בענין זה הנהגה' ↩
15 ס"ק ג. והגם שבשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קכח מלמד זכות על ההמונים שאינם מקפידים על זה וראה גם מש"כ בלוח יומי (הרב ברוין) ע' לג. אמנם כיון שדבר זה נכתב והודפס בפשטות על ידי הרבי, יש להקפיד על זה ↩
[ו] (הלכה 159)
סעודות החג
כתב בשלטי הגבורים1: 'אני יום טוב הכותב קבלתי סימן אחר בפרשת ויהי מקץ, וטבוח טבח והכן, והחי"ת מטבח והתיבה והכ"ן הם אותיות חנוכה. וסמך לסעודות שעושים בחנוכה, ואותיות טבוח טבח בגימטריא מ"ד כמו הנרות ע"כ'.
שאלה: האם בחג החנוכה יש מצוה לעשות סעודות לכבוד החג?
תשובה: הגמרא במסכת שבת2 אומרת: 'מאי חנוכה .. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה'.
ונחלקו בזה הראשונים כדלקמן: רש"י כתב: 'ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה'. ועפי"ז כתב הטור3: 'היה אומר הר"מ מרוטנבורק ז"ל שרבוי הסעודה שמרבים בהם הן סעודת הרשות שלא קבעו אלא להלל ולהודות ולא משתה ושמחה'.
אבל הרמב"ם4 כתב: 'ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל'.
וכתב הרמ"א בשם מהר"א מפראג5: 'אבל במרדכי הארוך6 כתב ובמגילת תענית אמרו שקבעו יום טוב משום חנוכת המזבח וכן כתב אור זרוע7 וכן משמע במדרש [פסיקתא] רבתי פ' בהעלותך, והכא אומר שקבעוהו משום הנס? וי"ל דמשום זה קבעו משתה ושמחה, אבל להלל ולהודות קבעו משום נס. וכן משמע מפירוש רש"י עכ"ל. ואפשר שלזה נהגו במשתה ושמחה. ומצאתי בהגהות מנהגים8: סעודת חנוכה רשות ולכך נהגו לומר מזמורים ולהרבות בו שבחות כדי שיהא כסעודת מצוה. כן השיב מוהר"מ9 עכ"ל'.
א"כ ראינו שישנם שפסקו שימי החנוכה הם גם ימי שמחה, אמנם מבאר הרבי10: 'שלשיטת המרדכי מה שקבעו משתה ושמחה הוא משום חנוכת המזבח, משא"כ לשיטת הרמב"ם – מה שהתקינו 'ימי שמחה' הוא מפני שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם כו''.
להלכה כתב המחבר11: 'ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. וכתב הרמ"א בהגה: 'וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה'. ולכאורה כוונת הרמ"א להוסיף שמכיוון שהמנהג הוא לומר תשבחות בסעודות אז הוי סעודת מצוה לכל השיטות.
למעשה כתב הרבי12: 'ולהלכה פסק הרמ"א: 'שיש קצת מצוה בריבוי סעודות'. וראה השלמה לשו"ע אדה"ז, שלאחרי שמביא הפלוגתא אם קבעום רק להלל ולהודאה או קבעום גם למשתה ושמחה, מסיק: "ולענין מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה בימים אלו, כן נוהגין במדינות אלו".
א"כ למרות הכרעת השו"ע שאין מצוה בסעודות אעפ"כ אנו נוהגין להרבות בסעודות, ודבר זה מיוסד על כך שבחנוכה מתנהגים כמהדרין מן המהדרין, וכפי שכותב שם הרבי: 'אודות השמחה שבימי החנוכה, ישנו פסק דין הרמב"ם שהם "ימי שמחה". ואף שיש חילוקי דיעות בזה (כנ"ל), הרי מכיון שבמצות (נרות) חנוכה המנהג פשוט הוא להיות מהדרין מן המהדרין, מובן שכן צ"ל בנוגע לשמחה בחנוכה - להדר בזה באופן דמהדרין מן המהדרין'.
ולהעיר שגם הרמב"ם שכתב שזה ימי שמחה, אעפ"כ לא כתב חיוב מוגדר לסעודות13. אמנם כתב הכנסת הגדולה14: 'ומנהג מקומות הללו לעשות הסעודה בר"ח ונכון הוא, והעושה סעודה בכל יום של חנוכה הרי זה משובח'.
הערות:
1 בהגהות מרדכי שבת פ"ב ע"ט ע"א ↩
2 כא, ב ↩
3 או"ח סי' תרע ↩
4 הל' חנוכה פ"ג ה"ג ↩
5 דר"מ סי' תרע אות א ↩
6 פסחים סי' תרה חדושי אנשי שם אות א ↩
7 הל' חנוכה סי' שכא ↩
8 ר"א טירנא מנהג חנוכה עמ' קמו אות כט ↩
9 חדושי אנשי שם ↩
10 לקו"ש ח"י ע' 145 ↩
11 בשו"ע סי' תרע ס"ב ↩
12 תו"מ תשמ"ט ח"ב ע' 34 ↩
13 ראה תו"מ תשנ"ב ח"ב ע' 26 הערה 5. ובלקו"ש חט"ו ע' 366 הערה 8. וראה לקו"ש ח"י ע' 142 הערה 6 וח"ל עמ' 204 ובהע' 10 ↩
14 שיירי כנה"ג הגה"ט או"ח סי' תרע הובא בא"ר ס"ק טז ↩
[ז] (הלכה 160)
שבת חנוכה וראש חודש
בשבת זו מכיון שהיא גם חנוכה וגם ראש חודש לכן ברכת המזון היא הארוכה ביותר שבה אנו מוסיפים גם ועל הניסים וגם יעלה ויבוא מלבד רצה והחליצנו.
בהלכה היום נדון מדוע מזכירים, ומה דין השוכח.
שאלה: האם יש הבדל בגדר התקנה של הזכרת רצה ויעלה ויבוא להזכרת ועל הניסים?
תשובה: דבר זה מבואר בדברי אדמו"ר הזקן1 שתקנו חכמים שבכל יום שיש קדושה, עלינו להזכיר את קדושתו בברכת המזון, ולכן בשבת אנו אומרים 'רצה והחליצנו'. וביום טוב, חול המועד, וראש חודש [שהרי יש בו קרבן מוסף] אומרים יעלה ויבוא. הזכרה זו יש בה בקשת רחמים ולכן מקומה בברכת בונה ירושלים שהיא בקשת רחמים, ואם אדם טעה והקדים והזכיר את רצה או יעלה ויבוא בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו ויצטרך להזכיר שוב בברכת בונה ירושלים.
במקרה שמזכירים גם רצה וגם יעלה ויבוא כמו השבת שהיא גם ראש חודש, עלינו להזכיר קודם רצה ואחר כך יעלה ויבוא לפי ששבת א. קדושה מהם ב. ובנוסף ישנו כלל שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, ושבת תדירה מהחגים וראשי חודשים.
>לעומת זאת חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף ולכן איננו מזכירים אותם ביעלה ויבוא, אמנם אנו אומרים ועל הניסים אך לא בתורת חובה אלא בתורת הודאה ולכן מיקמו את האמירה בברכת הארץ שהיא ברכת הודאה.
שאלה: מי ששכח לומר ועל הניסים, או רצה, או יעלה ויבוא מה יעשה?
>שכח לומר ועל הניסים
כתב אדמו"ר הזקן2: 'בחנוכה ופורים אומרים בברכת הארץ על הנסים ואם לא אמרו אין מחזירין אותו כמו שיתבאר בסי' תרפ"ג ותרצ"ה [וכך כתב המחבר3 'ומיהו אם נזכר באותה ברכה, כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר'] ומכל מקום יכול לומר בתוך הרחמן [ובסידור כתב אדמו"ר הזקן: 'כשיגיע אצל הרחמן'. אך מנהג העולם לאמרו קודם הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח4] שיאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן וכו' [בימי מתתיהו] וכן יש לנהוג'.
א"כ למעשה אם נזכר לפני אמירת שם ה' חוזר ואומר, נזכר לאחר שאמר שם ה' אינו חוזר, ויאמר אצל הרחמן, והמנהג לומר לפני הרחמן הוא יזכנו.
>שכח לומר רצה
כתב אדמו"ר הזקן5: 'טעה ולא הזכיר של שבת ונזכר אחר שחתם ברכת בונה ירושלים קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת'.
אמנם הוסיף אדמו"ר הזקן6: 'וכל זה כשנזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב .. אבל אם נזכר אחר שהתחיל הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבד אין לו תקנה בהזכרה כאן שהיא שלא במקומה וצריך לחזור לראש ברכת המזון שג' ברכות של ברכת המזון חשובות כברכה אחת' .. ובכל מקום שטעה בהן טעות שמחזירים אותו חוזר לראש ברכת המזון'.
אמנם באם מדובר בסעודה שלישית כתב אדמו"ר הזקן7: 'סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמטיב'.
עוד כתב אדמו"ר הזקן8: 'אם הזכיר של ראש חודש ולא של שבת כשחוזר לראש ברכת המזון צריך להזכיר גם של ראש חודש לכתחלה שבכל ברכת המזון צריך להזכיר של ראש חודש אף שאינו מברך בשביל ראש חודש.
אבל בשבת חנוכה אם הזכיר של חנוכה ולא הזכיר של שבת וחוזר לראש א"צ להזכיר של חנוכה מפני שהזכרת חנוכה אינה חובה כלל בברכת המזון כמו שיתבאר בסי' תרפ"ב'9.
א"כ למעשה אם נזכר לפני שפתח בברכת הטוב והמטיב אומר ברכה בנוסח מיוחד. אם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו אמר רק תיבת ברוך חוזר לראש ברהמ"ז. אמנם בסעודה שלישית אינו חוזר. במקרה שאמר יעלה ויבוא ושכח רצה כשחוזר אומר שוב גם יעלה ויבוא, אמנם בחנוכה אם אמר ועל הניסים ושכח רצה וחוזר בשביל זה אינו חוזר ומזכיר ועל הניסים.
>שכח לומר יעלה ויבוא
כתב אדמו"ר הזקן10: 'אם הזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חודש אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב בראש חודש אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון וספק הוא אם הוא חותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים אם לאו וספק ברכה להקל ולא יחתום ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל את ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר לראש'.
א"כ למעשה אמר רצה ולא אמר יעלה ויבוא אם נזכר לפני שפתח בברכת הטוב והמטיב אומר ברכה בנוסח מיוחד, ואם כבר פתח ואמר אפילו תיבת ברוך של הטוב והמטיב אינו חוזר.
>שכח לומר רצה ויעלה ויבוא
כתב אדמו"ר הזקן11: 'ראש חודש שחל בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של ראש חודש ונזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון וחותם בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים'.
עוד כתב12: ואם נזכר אחר שהתחיל הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבד אין לו תקנה בהזכרה כאן שהיא שלא במקומה וצריך לחזור לראש ברכת המזון'.
א"כ כשנזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב חוזר לראש ואומר רצה ויעלה ויבוא ואינו מזכיר שוב פעם ועל הניסים של חנוכה כנ"ל.
הערות:
1 סי' קפח ס"ו ↩
2 סי' קפז ס"ח ↩
3 סי' תרפב ס"א ↩
4 בדי השלחן סי' מז ס"ק יח. ולהעיר משו"ת צמח יהודה ח"ג סי' רב ↩
5 סי' קפח ס"ז ↩
6 שם ס"ט ↩
7 שם סט"ו ↩
8 שם סי"ד ↩
9 ודלא כמשנה ברורה בשער הציון אות כ"א דקאי כשיטת הפרמ"ג יג והגר"א אות יח, דכלא בירך דמי. וראה גם בשו"ת אבני נזר או"ח סימן תקז סק"ד ↩
10 שם ס"י ↩
11 שם סי"ג ↩
12 שם ס"ט ↩
[ח] (הלכה 161)
הפרשת חלה מספוגניות
שאלה: האם עושים הפרשת חלה מסופגניות הנעשות מבלילה עבה?
תשובה: המשנה במסכת חלה1 אומרת: 'תחלתה עיסה וסופה סופגנין .. חייבת'.
ונחלקו הראשונים בכוונת המשנה: שיטת ר"ת2 שכוונת המשנה ללמדנו שעיסה עבה חייבת בחלה למרות שסופה סופגנים בבישול (או טיגון בשמן) כיון שחיוב הפרשת חלה חל בשעת גלגול [=לישת העיסה], ולא מתחשבים במה דעתו של האדם לעשות בזה בהמשך.
משא"כ רבינו שמשון בפירושו על המשנה שם מפרש: 'פעמים שאדם לש עיסה ונמלך ועושה אותה סופגנין'. כלומר המשנה מדברת במקרה שבתחילה לש על דעת לאפות, ובמילא כבר חל חיוב חלה, ורק ואחר כך התחרט והחליט לטגן, ולכן החיוב נשאר, אך במקרה שמתחלת הלישה זה הי' על דעת טיגון, אין בזה חיוב חלה. וכן מוכח מהגמרא במסכת ברכות3 לגבי לחם שנעשה עבור כותח שזה עיסה עבה אך אופים אותו בשמש ולא בתנור ולכן זה פטור מחלה.
שיטת זו של הר"ש היא שיטת רוב הראשונים4 שהכל תלוי בדעת האדם, ואם היה בדעתו בשעת גלגול העיסה לטגנה, עיסה זו פטורה מחלה.
בשו"ע פסק המחבר5 כשיטת רבינו שמשון, וז"ל: 'עיסה שבלילתה עבה וגילגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשות סופגנין או ליבשה בחמה ועשה כן פטורה'. ואמנם הש"ך שם6 כתב שכיון שהרבה פוסקים חולקים על זה לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה. אך המג"א אברהם7 הסכים עם השו"ע שעיסה זו פטורה לגמרי. וכך גם אדמו"ר הזקן8 הכריע שפטורה מחלה, וכך כתב: 'כיון דבלאו הכי לא קיימא לן כרבינו תם גם בחלה כמו שכתב המגן אברהם, דלא כש"ך. וכן בדין, דהחולקים על ר"ת המה הרבים ובתראי'.
א"כ למעשה עיסה שנעשית מראש בשביל לטגן סופגניות בשמן עמוק פטורה מחלה.
שאלה: האם יש דרך להתחייב בהפרשת חלה מעיסה של סופגניות?
תשובה: כתב רבינו הטור9: 'כתב הרבינו שמשון אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה אם דעתו לאפות ממנה מעט, אפילו אין באותו המעט שיעור חלה, כולה מתחייבת על ידו, וכן היה מנהג הר"מ מרוטנבורק בביתו כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן לאפות מעט ממנה ועל ידי כן נתחייבה כולה בחלה' וטעם הדבר שעל ידי המעט שאופים הכל מתחייב בחלה זהו גזירת חכמים שמא יתחרט ויאפה כמות של שיעור חלה כמבואר ברבינו שמשון וברא"ש שם10. וכ"כ למעשה המחבר בשו"ע11.
אמנם לענין הברכה דעת המהרש"ל12 שכיון שזה הפרשה רק מפני החשש אי אפשר לברך, אך חלקו עליו האחרונים13 וכתבו שיש לברך.
א"כ למעשה מי שרוצה לקיים מצוות חלה בעיסת סופגנין שיש בה שיעור חלה, צריך לקחת קצת מהעיסה ולאפות וזה גורם לחיוב חלה בכל העיסה ולאחר מכן יפריש עם ברכה14.
הערות:
1 פ"א מ"ה ↩
2 ברכות לז, ב תוד"ה לחם העשוי ↩
3 לז, ב ↩
4 רמב"ם הל' ביכורים פ"ו הי"ג. רמב"ן הלכות חלה כו, ב. רשב"א פסקי חלה שער א עמוד ז. וכ"מ בסמ"ג עשין קמא. וכתב הטור שכן הכרעת הרא"ש הלכות קטנות חלה סי' ב. פסחים פ"ב סי' טז ↩
5 יו"ד סי' שכט ס"ג ↩
6 ס"ק ד ↩
7 או"ח סי' קסח סקל"ב ↩
8 או"ח שם בקו"א ס"ק ז ↩
9 סי' שכט ↩
10 הובא בש"ך ס"ק ו ↩
11 שם ס"ד ↩
12 בביאורו לטור, הובא בדרישה ↩
13 ב"ח אות ד. ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק ו ↩
14 וראה בחלת לחם (להרב שמחה יואל רובינשטיין) סי' ח דין ח שכתב שיקרב החלק האפוי לעיסה ויפריש משניהם. ובסיום דבריו מציין להרב הגדול מוה' זלמן מפינסק בש"ע שלו בהלכות פסח סי' תנ"ו. ולכאו' כוונתו לשו"ע רבינו בסי' תנז סעיף טז ↩
[ט] (הלכה 162)
ומנותר קנקנים - 'נהגו שעושין מן הפתילות הנשארות ומן השמן הנשאר ביום אחרון ששורפין אותו ואין נהנין ממנו, מפני שהי' הנס בפך שמן של קדש נהגו בו מנהג קודש'1.
שאלה: מה דין שאריות השמן והפתילות שנותרו מההדלקה בסיום החנוכה?
תשובה: אמרו חז"ל במדרש תנחומא2: 'ביום השמיני נשיא לבני מנשה. ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מהו להדליק בה בשני, כך שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני, ואם הותיר ביום שני מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו, וכן בשאר הימים, אבל הותיר ביום שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו, למה כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו'.
וכתבו הראשונים3 את דברי חז"ל אלו להלכה.
ותמה הבית יוסף כיצד ליישב הלכה זו עם הדין המובא בסי' תרעב ס"ב שבמקרה שנתן במנורה שמן יותר מהשיעור יכול לכבות אחרי הזמן ולהשתמש לאורה?
ומיישב בב' אופנים: א. בשם מהר"י אבוהב: 'שיש לחלק ביניהם שכשנתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעור זמן הדלקה יכול אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה, אבל כשנתן השמן בנר בסתם אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו זה התיקון'.
כלומר זה תלוי בכוונת האדם, כשאדם ממלא סתם שמן, ולא היה בכוונתו להשתמש במה שישאר אחרי שיעור הדלקה הרי שמן זה מיוחד לחנוכה ואין להשתמש בו תשמיש אחר.
ב. דעת עצמו לחלק על פי דברי הגהות מיימוניות4 והמרדכי5 שהאיסור להשתמש הוא רק במקרה ששם כמות שמן בדיוק כפי השיעור הצריך להדלקה ולמרות זאת נשאר, ועל זה אמרו שאסור בשימוש וצריך לשרוף, אך במקרה ששם שמן יותר מהשיעור הנצרך מותר להשתמש בזה אחרי שדלק כשיעור, כיון שהמיותר לא הוקצה למצוה.
ולהלכה כתב המחבר בשו"ע6 רק את התירוץ השני שלו: 'הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו'.
אמנם המגן אברהם7 הביא את שיטת הב"ח שסבר שגם התירוץ הראשון של מהר"י אבוהב הוא להלכה, וז"ל: 'וב"ח פסק כשנתן השמן בסתם הוקצה כל השמן .. ומיהו אין מוכרח כל כך, ולכן טוב להתנות לכתחלה שלא יאסר אלא כשיעור'.
נמצאנו למדים ששיירי השמן והנרות שנשאר מהכמות הנצרכת עבור זמן ההדלקה המחויב מן הדין, מחוייבים אנו מדינא לשרפם, אמנם הרבה אחרונים8 הצריכו להחמיר ולשרוף גם את כל שיירי השמן ששמו בחנוכיה גם מעבר לכמות הנצרכת מצד הדין. (אלא אם התנה מלכתחילה שלא יאסר יותר משיעור ההדלקה).
וכך למעשה נהגו לשרוף את כל מה שנותר מהשמן וגם את הפתילות, וכפי שמובא בראשונים9, ובאחרונים10.
שאלה: מתי צריך לשרוף את הפתילות?
תשובה: כתב הטור11: 'ואסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן הלכך אין לו תקנה'. ועל כן צריך לשרוף בהקדם האפשרי בכדי למנוע תקלה12.
שאלה: מה דין חנוכיה שאין לו בה צורך אם מותר לזרקה?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בשו"ע13: 'אבל תשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה14 א"צ לתנאי כלל לדברי הכל שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי ונעשית בהם מצותן פעמים רבות מותר להשתמש בהם חול.
ועד"ז כתב רבינו לגבי הסכך15: 'עצי הסכך אחר שעברו ימי החג אף על פי שאין צריך לגונזן ומותר להסתפק מהן ולהשתמש בהן לכל מה שירצה מכל מקום נכון ליזהר שלא להשתמש בהן תשמיש בזיון שאינה כבוד למצוה שעברה ואין צריך לומר שאין לפסוע עליהם שלא ינהוג בהם מנהג בזיון'.
וא"כ מעיקר הדין מותר אפילו לזרוק את החנוכיה לאשפה אך המחמיר ומדקדק במצות נכון שיעשה את זה באופן שלא יהיה בזיון כגון לשים זה בעטיפה ואז לזרוק.
הערות:
1 ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל ע' 130 ↩
2 פרשת נשא סימן כט. ובפסיקתא רבתי פיסקא ג ↩
3 שאלתות דרב אחאי סי' כז שאילתא ב. רא"ש שבת פ"ב סי' ט. מרדכי שבת סי' רסח ↩
4 פ"ד אות ד ↩
5 שבת שם סי' רסד ↩
6 או"ח סי' תרעז ס"ד ↩
7 סי' תרעז ס"ק י ↩
8 ראה שכנה"ג הגב"י אות ב. פר"ח סי' תרעז, שלחן גבוה אות ט. א"ר סי' תרעב ס"ק ב. מקור חיים. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ד. ישועות יעקב. וקיצוש"ע סי' קלט דין כ. שנקטו להחמיר כב"ח ולא כהמג"א (והמשנ"ב סי' תרעב סק"ז) שכתב רק טוב להתנות משמע שחשש רק לכתחילה ↩
9 ספר המנהגות. מאירי שבת. כל בו ע' קסד. לקט יושר ↩
10 שלחן גבוה סי' תרעז אות ו. פסקי תשובות סי' תרעז אות ט ↩
11 סי' תרעז, הובא במג"א סק"י, ובמשנה ברורה ס"ק יט ↩
12 ולהעיר ממ"ש בנטעי גבריאל חנוכה פנ"ז דין ח הערה טז. ובפסקי תשובות סי' תרעז שכיום יש פחות חשש תקלה ↩
13 או"ח סי' מב ס"ו ↩
14 וראה בפרי האדמה על הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פ"ד ה"ו על דברי המג"א שהם מקור של דברי אדה"ז דנר חנוכה 'היינו הבית קיבול של שמן או של השעוה אבל השמן עצמו או השעוה דהיא גופא הקדושה' ↩
15 בסי' תרלח סי"ט. וראה גם סי' כא ס"א ↩
[י] (הלכה 422)
שאלה: מתי הוא זמן הדלקת נרות חנוכה?
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה! - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד כמה? - אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי'.
מפשטות דברי הגמרא בתירוץ הראשון אנו למדין שלכתחילה יש להדליק מיד בתחילת הזמן 'משתשקע החמה' אלא שאם לא הדליק עדיין יכול להדליק.
[אך נחלקו הפוסקים בדברי הגמרא ובמשמעות של 'משתשקע החמה', יש שכתבו2 שמשמעותו לאחר השקיעה, יש שכתבו3 שהוא יחד עם השקיעה, ויש שכתבו4 שהוא לפני השקיעה.]
ולמעשה נחלקו הפוסקים בזמן ההדלקה יש שכתבו להדליק לאחר צאת הכוכבים וכמ"ש המנהיג5: 'משתשקע החמה כשקיעת חמה דתענית, דאמ' שמואל [תענית יב, א] כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית, דהוא צאת הכוכבים..'.
וכ"כ המרדכי6: 'מצותה משתשקע החמה פי' מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני. וכ"כ הטור7: 'מצותה מסוף שקיעת החמה'. וביאר הב"ח בדבריו שהוא צאת הכוכבים, וסיים:'אלמא דאין להדליק קודם צה"כ'*.
וכ"פ המחבר8: 'אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים'. וכתב המג"א9: 'סוף שקיעתה. היינו צאת הכוכבים כמ"ש סי' תקס"ב (ב"ח)'.
וכן נהגו הרבה מקהילות ישראל כשיטה זו10 להדליק בצאת הכוכבים.
לאידך פוסקים רבים11 כתבו שזמן ההדלקה הוא לאחר השקיעה12 וכפשטות הלשון משתשקע החמה.
ויש שהדגישו להדליק מיד כמ"ש בסדר היום13: 'גם מצות ההדלקה משקיעת החמה ואילך ולא ימתין עד שתחשך משום דזריזים מקדימין למצות'.
וכ"כ בפרע"ח14 הובא בשל"ה15: 'ודע, כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה, כי אז היא מדת לילה, והיא יורדת למטה'.
וראה גם כנסת הגדולה16: 'יש להדליק תכף כשיוצא מבית הכנסת כדי שלא יאחר יותר מדאי. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי בפרק במה מדליקין בשם רבינו אב"ן. ונראה שהיה מנהגם להדליק אחר תפלת ערבית, וכן היה מנהג מורי אבי ז"ל. אבל אני נוהג להדליק משתשקע החמה קודם תפלת ערבית'. (אלא שבשכנה"כ הגה"ט חזר בו וכתב: 'ובימי בחרותי הייתי נוהג להדליק אחר תפלת ערבית, ואחר כך נהגתי להדליק קודם ערבית, וכשראיתי דברים אלו חזרתי למנהגי להדליק אחר תפלת ערבית').
ומנהגנו כמ"ש הרבי17: 'ולשאלתו אודות זמן הדלקת נר חנוכה, מנהגנו הוא להדליק בין מנחה למעריב (אלא שבאם לא הדליק אז, מדליק לאחר זה)'. וכ"כ בספר המנהגים18: 'מדליקים בין מנחה למעריב'.
בנוסף כתוב בספר המנהגים19: מדייקים שידלקו הנרות חמישים מינוט לכל הפחות'. ובביאור הדבר כתב הרבי20: 'במענה על מכתבו מג' ויצא, בו מעורר על מנהג כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (ובטח נהגו כן בבית הרב דור אחר דור) לתת שמן בנר חנוכה שידלק לפחות חמשים מינוטין ושואל הסברה בזה. הנה בפירוש לא שמעתי טעמו. ובדרך אפשר יש לומר אשר כיון שישנן דיעות חלוקות בזמן ההדלקה אם הוא קודם תפלת מעריב או לאחרי' לכן מהדרין לעשות כשתי הדיעות, היינו להדליק לאחר תפלת מנחה ובאופן שיהי' שמן בנרות כדי כל השיעור לאחר מעריב, ואין הזמן גרמא לעיין באריכות בזה. וראה פרמ"ג סתרע"ב א"א סק"ג ובמשנ"ב שם. סדר הכנסת שבת שבסי' רבנו הזקן'.
א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים בהבנת דברי הגמ': 'משתשקע החמה', ושלמעשה21 מנהגנו להדליק בזמן השקיעה.
בהלכה הבאה נלמד האם ההקפדה להדליק בזמן, הוא גם כאשר מדליקים בתוך הבית.
----------------------------------------------
https://did.li/Shonehalacha
הערות:
1 כא, ב ↩
2 ראה תוס' מנחות כ, ב ד"ה נפסל, וראה לקמן בדברי הפוסקים שזמן ההדלקה הוא בצה"כ - לשיטתם שהשקיעה נמשכת עד צה"כ. אך גם לשאר הפוסקים שס"ל שאין השקיעה נמשכת עד צה"כ אלא הוא הזמן בו כל החמה שקעה מהאופק, משמעות משתשקע הוא לכאו' לאחר השקיעה. וראה גם במסכת סופרים פ"כ ה"ד: 'מצות הדלקתו משקיעת החמה' ↩
3 ראה דברי הרמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ה: 'אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין'. וראה בספר תורת יום ולילה עמ' קכז, שמביא לבאר שמזמן שבו מתחיל גלגל השמש לשקוע עד ששוקע לגמרי הוא משך זמן השקיעה ↩
4 דברי הרמב"ם הנ"ל כתב המשנ"ב בביאור הלכה סי' תרעב ס"א ד"ה ולא מקדימין: 'וכונתו ממש קודם השקיעה [וכענין שאמרו בשבת לג, ג דברים צריך אדם לומר ע"ש עם חשיכה וכו' הדליקו את הנר הרי דלשון עם היינו זמן מה קודם]. וראה ספר יראים סי' רעד: 'וכן נראה לי עיקר דמשתשקע החמה הוא קודם שקיעת החמה דעולא .. והא דתניא בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה בעוד קצת יום קאמר דכיון שהחשיך קצת לא הוי שרגא בטיהרא ובאותו זמן מתחילין בני אדם לשוב לבתיהן ומתמיהין שרואים נר בעוד היום ויודעים שמחמת מצוה היא ואיכא פרסומי ניסא'. וראה באריכות בהזמנים בהלכה (בניש) פמ"א ששיטת היראים שג' רבעי מיל קודם השקיעה הוא בין השמשות לא התקבלה להלכה ↩
5 הל' חנוכה עמוד תקכט ↩
6 שבת פרק במה מדליקין רמז תנה ↩
7 או"ח סי' תרעב ↩
8 שו"ע או"ח סי' תרעב ס"א ↩
9 ס"ק א, וכ"כ הפר"ח בדעת המחבר ↩
10 למרות שיסוד שיטה זו היא בדברי הפוסקים כר"ת ובשיטה המבארת דבריו שסיום השקיעה הוא בצה"כ (וראה בהזמנים בהלכה (בניש) פמ"ב) וכך ס"ל כאן המחבר ולכן כתב סוף השקיעה. מ"מ יש שכתבו שגם אם נוקטים לגבי השקיעה כהגאונים החולקים על ר"ת, בכל אופן יש להדליק כדברי המחבר בצה"כ. וראה מ"ש הרב שריה דבליצקי - הובא בספר מצוה נר איש וביתו עמ' שלד ואילך. וראה גם שו"ת אור לציון ח"ד הערות לפמ"ג הערה א. וראה הזמנים בהלכה (בניש) עמ' קנט. ועצ"ע. וראה נטעי גבריאל חנוכה פ"ג ס"ב מנהגים שונים לגבי כמה דקות אחר השקיעה הוא זמן הדלקה, לנוהגים לחשוש להדליק בצה"כ ↩
11 ראשונים רבים נלקטו בקובץ בית אהרן וישראל חוברת מד. וראה גם דברי הפר"ח ↩
12 בנוסף לדעות אלו יש גם א. דעת הראשונים שס"ל (כהבנת הרמב"ן בשיטת ר"ת, ראה בהזמנים בהלכה (בניש) פמ"ב) שישנם שני שקיעות, וזמן ההדלקה הוא לאחר השקיעה השניה שהיא ג מיל ורביע לאחר השקיעה הראשונה. ב. יש כנ"ל דעת רבי אליעזר ממיץ שכנ"ל הע' 4 ס"ל שמדליקים לפני השקיעה, (וראה שם גם בדעת הרמב"ם) ↩
13 סדר חנוכה, וראה גם רשב"א שבת כא,ב (אלא שהרשב"א כתב 'משתשקע החמה מיד'. לכן לא הובא בפנים) ↩
14 שער החנוכה פ"ד ↩
15 מסכת תמיד בנר מצוה. ולהעיר גם מעמק הברכה ע' רמד ↩
16 הגה"ט או"ח סי' תרעב אות ב ↩
17 אג"ק חי"ד ע' קפד ↩
18 ע' 70 ↩
19 ע' 71 ↩
20 אג"ק ח"י ע' קנג ↩
21 וראה שיעורי הלכה למעשה (לוין) ח"א עמ' רמט ↩
[יא] (הלכה 423)
שאלה: למדנו בהלכה הקודמת שמדינא דגמרא צריך להדליק מיד בתחילת הזמן, האם דין זה נוהג גם במקרה שמדליקים את נרות חנוכה בתוך הבית?
תשובה: כתבו התוספות1: 'ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים'.
וכ"כ המאירי2: 'ומ"מ לענין מה שאמרנו שלא יצא אחר זמן זה ידי הדלקה בזמנה יראה לגדולי הדורות שלפנינו שלא נאמר אלא לאותם הזמנים שהיו מדליקים מבחוץ וצריך היכר לעוברי דרכים, אבל בזמן הזה הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית ידליק מתי שירצה, וגדולי הצרפתים התירוהו אפי' עד שיעלה עמוד השחר וכן נוהגים שם בני ישיבה להדליק אחר שעומדים מבית המדרש'.
אמנם הרשב"א3 כתב: 'ופירשו בתוספות דלא אמרו עד שתכלה רגל מן השוק אלא בדורות הללו שמדליקין בחוץ אבל עכשיו שמדליקין בבית מבפנים כל שעה ושעה זימניה הוא דהא איכא פרסומי ניסא לאותם העומדים בבית, ומיהו לכתחלה מצוה להקדים ולהדליק משתשקע החמה מיד דזריזין מקדימין למצוות, ואמרינן לקמן4 רב הונא הוה רגיל דחליף אפתחא דר' אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא'.
והטור5 כתב: 'והתוספות כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן וכתב בספר המצות ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין, ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים'.
וכתב הב"ח שם: 'ונראה שאף לדידן וכו'. היינו דוקא לזמן רבינו שהיו מדליקין בפתח הסמוך לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים אבל עכשיו שמדליקין בבית החורף אי"צ לדקדק כלל בשיעור אלא שידליק בעוד בני הבית נעורים וכמ"ש בסו"ס הקודם וכ"כ מהרש"ל (בביאורו לטור) ופשוט הוא'.
אך הרמ"א בדרכי משה6 (אודות דין אחר) כתב: 'נראה דבימי רבינו בעל הטור היה כן המנהג להדליק בפתח הבית ולכן כתב דאיכא היכרא וכ"כ בתולדות אדם וחוה נתיב ט' ח"א (סא ב) וז"ל: ועתה נהגו להדליק מבפנים לפתח הסמוך לרשות הרבים ויש נוהגים להדליק מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבים ועוד דאין רגילין לקבוע מזוזה בפתח הפתוח לרשות הרבים משום גוים שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל עכ"ל ולזה איכא היכרא לעוברים ושבים אע"ג דמדליקין בפנים אבל בזה"ז שמדליקין בבית החורף דהיינו בפנים ממש וידוע ששם ליכא היכרא לעוברים ושבים כלל אפילו אם יש לבית הרבה פתחים אין צריך להדליק רק באחד וכן הוא המנהג ונראה דמטעם זה אין נזהרין ג"כ להדליק בטפח הסמוך לפתח דמה לי סמוך לפתח או רחוק ממנה מאחר שאין היכרא רק לבני אדם שהם בחדר שמדליקין שם והם יודעין דלשם חנוכה נדלק שם כן נ"ל'.
ועוד כתב הרמ"א7: 'כבר כתבתי לעיל דבזה"ז אין לחוש וכן נהגו שלא לדקדק בשקיעת החמה וכ"כ במנהגים8 מיהו כתבו דטוב להדליק קודם אכילה ובעוד שבני הבית נעורים עכ"ל אמנם מהרי"ל כתב שהיה נוהג להדליק מיד אחר שקיעת החמה9'.
וכ"כ הרמ"א בשו"ע להלכה10: 'י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה'.
ולכאו' כוונת הרמ"א בסיום דבריו לומר שגם כשמדליקים בפנים ממש טוב להדליק בזמן שנקבע11.
ובטעם הדבר כתב ביוסף אומץ12: 'ויש להדליק בתחילת הלילה אף לדידן שאנו מדליקין בפנים, כי כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכמה תקנות מצינו שתיקנו חכמינו ז"ל, ועתה אף דאזיל ליה ההוא טעמא תקנות המה לא זזו ממקומן, כגון ברוך ה' לעולם אמן ואמן, מגן אבות, ההפטרה, שמע ישראל ואתה הוא, שמע ישראל שבקדושת מוסף, איסור גבינה של נוכרים, כי דבריהם כמסמרות נטועים לרמזים להם ידועים. וגם בשו"ע כתוב דטוב להחמיר בזה"ז'. ועד"ז כתב הערוך השולחן13.
וכבר ראינו בהלכה הקודמת את מ"ש הרבי, שמנהגנו להדליק לאחר מנחה. וזה למרות שמנהגנו להדליק בתוך הבית.
א"כ ראינו שיש מהפוסקים שכתבו שגם כאשר מדליקים בתוך הבית לכתחילה ראוי להדליק בזמן שקבוע להדלקה, וכך מנהגנו.
חשוב לציין שכאשר מאחרים את ההדלקה נכנסים לשאלה נוספת של איסור אכילה קודם מצוות ההדלקה, ויתבאר בהלכה נפרדת בל"נ.
----------------------------------------------
https://did.li/Shonehalacha
הערות:
1 מסכת שבת כא, ב ↩
2 שבת שם ↩
3 שבת כא, ב ↩
4 כג, ב ↩
5 או"ח סי' תרעב ↩
6 או"ח סי' תרעא ס"ק ט ↩
7 סי' תרעב ס"ק ד ↩
8 ר"א טירנא מנהג חנוכה עמ' קמד ↩
9 ז"ל מנהגי מהרי"ל הל' חנוכה: 'מנהג מהר"י סג"ל שהדליק נרותיו מיד כשיצא מבה"כ כי אמר מצות נר חנוכה משתשקע החמה. ועוד הואיל דבני ביתי דרים בבית אחד אם אני מאחר שוב לא יהיו אצלי ועכשיו הם באים אצלי לשמוע הברכה ולראות הדלקתי. כי הרב הנז' היה דר בבית לבד עם הבחורים אצל בית אשתו הרבנית ובניה עמה בביתה. ולא היה נהנה מנכסי אשתו בחייה פרוטה ולא היה סועד עמה. רק פרנסי המדינה היו מספיקין לו נכסים להספיק בהן לומדי ישיבתו. ומחיית הרב לגופו הרוב היה שכר שדכנות שהיה כותב ושולח מכתב ידו בכל המדינה לזווג בתולות ונערים, כי כל הארץ היו מקשיבים לו ונתקיים בו התפארותו של איוב: לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי, אחרי דברי לא שינו ועלימו תטוף מלתי ↩
10 סי' תרעב ס"ב בהגה ↩
11 אמנם ללא דבריו בדרכי משה, דבריו בההג'ה ניתן לבאר רק להזהר להדליק לפני שכליא רגלא, ולא על להקפיד מיד לאחר שתשקע. אך ראה מאמר מרדכי סק"ג על דברי הרמ"א שכתב: 'ומה שנרשם כאן בש"ע דעת עצמו ט"ס הוא וצריך לכתוב כן על מה שסיים רמ"א ז"ל דמ"מ טוב ליזהר אף בזמן הזה וק"ל'. ולכאו' כוונתו לומר שדברי הרמ"א להזהר הוא גם למנהג שמדליקים בפנים ממש, שאינו מהטור, אלא כפי שלמד מהנהגת המהרי"ל ↩
12 ח"א דיני חנוכה סי' תתרעג ↩
13 או"ח סי' תרעב ס"ד ↩
[יב] (הלכה 424)
שאלה: מה כמות השמן שצריך שיהיה בחנוכיה לצורך ההדלקה?
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה! - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה [שיהא בה שמן כשיעור הזה. רש"י]. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד כמה? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי'.
א"כ לתירוץ ראשון השיעור שנאמר 'משתשקע עד שתכלה' הוא לגבי הזמן מתי ראוי להדליק, (ולא נאמר מהו השיעור הנצרך להדלקה). אך לתירוץ השני השיעור הזה הוא לגבי כמה שמן צריך לשים בחנוכיה (ולא נאמר מהו הזמן הראוי להדלקה).
יש מהראשונים2 שלמדו שאין התירוצים חולקים ופסקו את ב' הלשונות להלכה, היינו ששיעור זה הוא גם לגבי זמן ההדלקה וגם לגבי כמות השמן.
ויש מהראשונים3 שנקטו ששני הלשונות חלוקים אלא שמספק4 יש להחמיר כשניהם.
אמנם יש ראשונים שכתבו שכיון שזה מחלוקת בדרבנן הולכים בהכל לקולא, כמ"ש הראבי"ה5: 'ובשם רבינו תם ראיתי דבהני תרווייהו אזלינון לקולא בשיעורא ובדלא אדליק דבשל סופרים הלך אחר המקיל'. ועפי"ז כתב6: 'ונראה בעיני דאנן דעבדינן נרות קטנים דליכא שיעורא, סמכינן אשינוייא קמא דבשל סופרים הלך אחר המיקל'.
ולהלכה כתב המחבר7: 'שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין'.
וכתב המגן אברהם8: 'בב"י כתוב דהוי ספיקא דדינא ואם כן משמע שאין לברך אבל מדסתם בש"ע משמע דעתו שיברך'.
וביאר הפרי מגדים בא"א שם: 'ספק ספיקא הוה, שמא הלכה כתירוץ בתרא ושמא רק למצוה. ובמק"א [פתיחה להל' ברכות אות ד] כתבנו אי מברך בס"ס. ועיין לח"מ בהל' ברכות פ"ד ה"ו ברך על הפרפרת, יע"ש. ונראה מי שאין לו שמן כשיעור חצי שעה ידליק בלא ברכה, כי ספק הוה תירוץ א' וב', עיין סימן תרע"א במ"א [ס"ק] א'.
א"כ לדעת המחבר בשו"ע יש לפסוק כשני השיטות ולכן צריך לשים שמן כשיעור המבואר בגמ' שהוא 'משתשקע עד שתכלה'.
שאלה: מהו השיעור של עד דכליא ריגלא דתרמודאי?
תשובה: כתב הריטב"א9: 'עד דכליא רגלא דתרמודאי. פי' מוכרי עצים הנקראים תרמודאי והיו מתאחרים שם ברחוב העיר, ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא, והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן10 וכיוצא בהם פתוחות'. כלומר לשיטתו אין בזה זמן מוגדר אלא בכל מקום זה תלוי בזמן סגירת חנויות השמן וכדומה.
אך רוב הראשונים לא חילקו וכתבו שיעור קבוע וכמ"ש הרי"ף11: 'עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראין תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעת החמה כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם'. ועד"ז כתב הרמב"ם12:'וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יותר'.
וכתב הטור13: 'מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא הילכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור'.
וכ"כ המחבר14: 'שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור'.
א"כ למדנו שצריך לשים שמן בשיעור של חצי שעה, (וכבר ראינו15 את מ"ש הרבי לבאר את מנהגנו שראוי שיהיה שיעור של שמן ל 50 דקות).
בהלכה מחר נלמד האם שיעור זה הוא גם למדליקים אחרי הזמן, והאם הוא גם למדליקים בפנים.
הערות:
1 שבת כא, ב ↩
2 בה"ג הל' חנוכה, רי"ף שבת ט, א, מאירי שבת שם. ועוד ↩
3 תוס' שבת שם. וראה ב"ח או"ח סי' תרעב: 'ועוד נלע"ד דכיון דאיכא תרי לישני ורוב פוסקים מפרשים דפליגי' ↩
4 וראה גם בב"י סי' תרעב ↩
5 הל' חנוכה סי' תתמג ↩
6 תשובות סי' תתקעב ↩
7 שו"ע או"ח סי' תרעב ס"ב ↩
8 ס"ק ו ↩
9 שבת כא, ב ↩
10 להעיר ממ"ש המהר"ל בקונ' נר מצוה: 'ויש לפרש הטעם שצריך להדליק בשיעור הזה, מפני שהאור צריך שיהיה בתחלת הלילה כי החשיכה גורם שידליק הנר. ואל"כ למה נקט רגל דתרמודאי שהם מוכרים עצים, ואי משום שהם האחרונים הל"ל עד שתכלה רגל מן השוק, וממילא רגל דתרמודאי הוא שהם האחרונים. אלא בשביל כי הם מוכרים עצים לעשות מדורה להאיר, וכ"ז שאלו הם בשוק הוא זמן שקונים עצים להאיר ועדיין הוא זמן הדלקת האור, וכאשר כלה רגל דתרמודאי אין עוד זמן להדליק' ↩
11 שבת שם ↩
12 הל' חנוכה פ"ד ה"ה. בכוונת דבריו 'או יותר', ראה ספר מצות נר איש וביתו עמ' קלב, ובהזמנים בהלכה ח"ב עמ' תקסב ↩
13 או"ח סי' תרעב ↩
14 שו"ע שם ↩
15 הלכה מספר 422 ↩
[יג] (הלכה 425)
שאלה: מה הדין במי שנוהג (שלא כפי מנהגנו) להדליק נרות בפתח ביתו מבחוץ (והפרסומי ניסא הוא לעוברים ושבים) ונאלץ להדליק אחרי תחילת הזמן האם עדיין צריך לשים שמן בכמות של חצי שעה, או שמספיק כמות לפי הזמן שנשאר עד סוף הזמן של כליא ריגלא דתרמודאי?
תשובה: כתב המגן אברהם1: 'משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק ובאגוד' כ' במיימוני משמע שיהי' דולק יותר ממיל עכ"ל'.
וכ"כ הפר"ח2: 'ומיהו מסתברא, שאם איחר מלהדליק שלא נשאר אלא רביע שעה או פחות עד שתכלה רגל מן השוק, אין צריך ליתן שמן אלא כשיעור זה3'. אך הוסיף הפר"ח שזהו דווקא למדליקים בחוץ. (וראה להלן המשך דבריו למדליקים בפנים).
א"כ כתבו הפוסקים שכשאר מדליקים בחוץ אחרי תחילת הזמן לא נקבע שיעור חצי שעה לכמות השמן אלא צריך שמן רק עד סוף זמן כליא ריגלא.
שאלה: מה הדין כשמדליקים בפנים - בתוך הבית כפי המנהג שלנו?
תשובה: כתב האור זרוע4: 'והאידנא דלא קפדינן אשיעורא דנר שמא סמכי' אלישנא קמא דשנינן דאי לא אדליק מדליק ולא בעינן שיעורא הואיל ואנו מדליקין בתוך הבית של פתח הבית מבפנים ואין הנר נראה להולכים בשוק וברחובות לא הורגלו להחמיר כל כך'.
וכ"כ במנהגי מהר"ש מנוישטט5: 'ובסימני אשירי כתב: שבזמן הזה נרות של חנוכה אין צריכין שיעור, כי דווקא בימיהם שהיו עושין הכירא לבני רשות רבים היה השיעור עד שתכלה רגל מן השוק. ומהאי טעמא אמר מה"ר שלום שמי שירצה יכול ליקח נרות קטנים, אעפ"י שאינן דולקות כי אם זמן מועט, וא"ה נכון ליקח מעט שיעור לנר'.
אך מאידך פוסקים רבים נקטו שגם כשמדליקים בפנים צריך שיהי' שיעור וכמ"ש רבינו פרץ6: 'ולשיעורא פסק השר רבי שמשון גם עכשיו והיה מצריך לעשות פתילות ארוכות'.
וביאר הדרכי משה7: 'ונראה דאף רבינו שמשון לא קאמר לעשות פתילות ארוכות אלא כשיעורן ולאפוקי מדעת זה שמצאתי אבל לא קאמר דבזמן הזה יעשה פתילות ארוכות יותר מכשיעור'.
וכ"כ למעשה מגן אברהם8: 'כזה השיעור. ואף עכשיו צריך ליתן בה כשיעור הזה ודלא כיש מקילין בזה [ד"מ רש"ל בתשוב']'.
וראה גם דברי הפר"ח לעיל וזהו לדין התלמוד שההיכר הוא לעוברים ושבים, אבל האידנא לעולם בעינן שיעור הידוע'.
וכ"כ הפרי מגדים9: 'ועיין פרי חדש האידנא היכרא לבני הבית בפנים לעולם צריך שיעור חצי שעה, וכן המנהג'. ובס"ק ג כתב: 'ואף מדליק אחר רגל משוק נמי יתן כשיעור חצי שעה'.
בשו"ת אפרקסתא דעניא10 מבאר הטעם: 'ומ"ש כ"ת דמה ענין חצי שעה לזה"ז שמדליקין בפנים, י"ל כיון דעכ"פ צריך איזה שיהוי למצוה זו, כמ"ש ר"ת דלכך מברכי' להדליק, לכך קבעו זמן ח"ש כבימי הש"ס. ומסתבר נמי דכשיש שיהוי להדלקה, הפרסומי ניסא י"ל יותר פעולה בענין הכרת נסי השי"ת, והרי גם בזה"ז איכא נמי פרסומי ניסא לבני הבית, דמה"ט צריך להדליק דוקא כשהם ניעורים'.
א"כ להלכה כתבו הפוסקים שכאשר מדליק בפנים תמיד צריך שיעור הדלקה של חצי שעה.
הערות:
1 סי' תרעב ס"ק ב ↩
2 או"ח סי' תרעב ↩
3 לכאורה לדבריהם לדין התלמוד כשההדלקה לעוברים ושבים, כשמדליקים אחרי שיעור כליא, אין צריך שיהיה שיעור של חצי שעה. וראה שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' תצז אות ח. אך ראה בס' מצות נר איש וביתו עמ' קלד. ועצ"ע ↩
4 הל' חנוכה סי' שכב ↩
5 סי' תקמ ↩
6 הגהות סמ"ק מצוה רפ ↩
7 סי' תרעב ס"ק א ↩
8 סי' תרעב ס"ק ג ↩
9 א"א שם ס"ק ב ↩
10 ח"ב או"ח סי' קה ↩
[יד] (הלכה 426)
שאלה: האם מותר להניח חנוכיה קטנה על הרצפה גם כאשר הנרות יהיה מאוד נמוכים או שצריך להגביה את החנוכיה קצת מהקרקע?
תשובה: כתב המרדכי1: 'ומהר"ם ז"ל .. והיה מניח למעלה מג' טפחים'. והביאו הטור2: 'וה"ר מאיר מרוטנבורק ז"ל היה מדקדק להניחה למעלה מג"ט ולמטה מי''.
וכתב הבית יוסף שם: 'וטעמו משום דכל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמי'. וביאר הלבוש3: 'אבל מניחה למעלה משלשה, דכל שהוא למטה מג' כארעא סמיכתא דמיא ואין הבריות משגיחין עליו וליכא פרסומי ניסא'.
והב"ח על הטור שם ביאר: 'ואתא לאשמועינן דאף על גב דהניחה בכותל בטפח הסמוך לפתח כיון דפחות משלשה כארעא סמיכתא דמי כאילו הניח בקרקע ואין ניכר שבעל הבית הניחה שם כמו שפירש רש"י (כב, א ד"ה מצוה) היכא שהרחיקו מן הפתח שאינו ניכר שבעל הבית הניחה לשם והכא נמי דכוותיה'.
טעמים נוספים כתב בשו"ת להורות נתן4: 'גם י"ל עפ"י ירושלמי פסחים5 דבפחות מג' טפחים לארץ מדרס דרסי עליה בני אדם .. וכעין זה בשבת6 והוא שגבוה שלשה דלא דרסי בה רבים. וא"כ חיישינן שמא ידרוס עליו אדם ויכבהו. וממילא אין להדליק שם גם בתחלה וכעין מש"כ המג"א7 שאם העמידה במקום הרוח וכבתה זקוק לה דהוי כאילו לא נתן בה שמן כשיעור עיין שם. גם י"ל משום ביזוי מצוה וכעין הא דשבת8 שלא יכסנו ברגל'.
וכ"פ המחבר למעשה9: 'מניחו למעלה מג' טפחים'.
והנה יש שלמדו שדין זה הוא לעיכובא, דבספר הכלבו10 כתב: 'הדליקה למטה מי' כשרה והוא שתהיה גבוהה ג' טפחים מן הקרקע'. ומלשונו משמע שזה מעכב, וכך פסק בקיצור שולחן ערוך11: 'קיימא לן הדלקה עושה מצוה, פירוש ההדלקה היא המצוה, ובשעת ההדלקה צריכין להיות הנרות במקומן הראוי וכשיעור הראוי, לאפוקי אם הדליקן למטה משלשה טפחים או למעלה מעשרים אמות, ואחר כך כשהן דולקות הניחן במקומן, פסולין .. וחייב להדליקן שנית אבל לא יברך'.
אך מאידך רוב הפוסקים כתבו שזהו דין לכתחילה, ולא לעיכובא. וכמ"ש הפרי חדש12: 'ומסתברא דהוא הדין אם הניחה למטה משלשה טפחים [=יצא ידי חובה]'.
וביאר הפרי מגדים שם13 את מקורו של הפר"ח: 'אע"ג ממה שכתב המחבר הניחה למעלה מעשרה טפחים יצא, ולא כתב כן למטה משלשה טפחים, מכל מקום ממה שכתב הר"מ מרוטנבורג היה מדקדק להניח למעלה משלשה טפחים ולמטה מעשרה טפחים, אלמא דוקא למדקדקים. עיין אליה רבה [ס"ק יא]'.
וכ"פ האחרונים14 למעשה.
שאלה: חנוכיה העומדת על מדרגה או קיר וכדומה והאדם עומד לידה על הרצפה מהיכן מודדים את הג' טפחים?
תשובה: כתב הערוך השולחן15: 'וכשמדליק בפתח ויש שם אסקופה [=מפתן הדלת] נ"ל דחשבינן מן האסקופה, ולא מן הקרקע. ויניח לכתחלה בתוך י' טפחים סמוך להאסקופה ולמעלה מג' טפחים מהאסקופה16'.
מדבריו נראה שאת הג' טפחים מחשבים מהמקום עליו מונחת ההחנוכיה ולא מהמקום בו עומד האדם. וכ"כ הנטעי גבריאל17.
אך יש שביארו18 בדבריו של ערוך השלחן שמדובר באיסקופה שבתקופתם שהיתה רחבה והאדם עצמו עמד עליה, במילא היא ממש כקרקע, משא"כ במקרה שהאיסקופה צרה כך שהאדם עצמו עומד על הקרקע מספיק ג' טפחים מהקרקע.
א"כ למעשה צריך לוודא ששלהבת19 הנר היא מעל ג' טפחים [=24 ס"מ], ובמקרה שאדם כבר הדליק את למטה מג' טפחים יצא ידי חובה, אך יגביה את הנר מעל ג' טפחים [וכמובן לא יברך שוב!]
הערות:
1 שבת פ' במה מדליקין רמז רסח ↩
2 או"ח סי' תרעא ↩
3 או"ח סי' תרעא ס"ו (ובשו"ת להורות נתן ח"ד סי' סג כתב טעם זה מדעת עצמו ונשמט ממנו שקדמו הלבוש) ↩
4 שבת כב, א ד"ה מצוה ↩
5 ח"ד סי' סג ↩
6 פ"א ה"א ↩
7 ז,א ↩
8 סי' תרע"ג סקי"ב ↩
9 כב, א ↩
10 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ו ↩
11 סי' מד ↩
12 סי' קלט סי"ג ↩
13 או"ח סי' תרעא ס"ו ↩
14 א"א ס"ק ו ↩
15 משנ"ב ס"ק כו. כף החיים סי' תרע"א אות נ ↩
16 או"ח סי' תרעא סכ"ב ↩
17 אא"כ מדובר במי שמדליק על החלון שאז יש היכר בכל מקום כמבואר בדבריו שם ↩
18 חנוכה פט"ז דין ג ↩
19 פסקי תשובות סי' תרעא הערה 40. אמנם צ"ע מה שציין לשו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' רל, ואכמ"ל ↩
20 בפשטות הדברים אמורים אודות שלהבת הנר, ואינו דין במקום עמידת החנוכיה. אך ראה בפסקי תשובות.. שיש שהחמירו גם אודות החנוכיה ↩
[טו] (הלכה 427)
שאלה: עד איזה גובה מותר לשים את החנוכיה?
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה, כסוכה וכמבוי'.
ופירש רש"י: 'פסולה - דלא שלטא בה עינא למעלה מעשרים אמה, וליכא פרסומי ניסא'.
וכ"כ הטור2: 'אבל אם הניחה למעלה מכ' אמה אפי' בדיעבד לא יצא דלא שלטא ביה עינא וליכא פירסומי ניסא'.
וכן פסק המחבר3: 'אבל אם מניחו למעלה מכ' אמה לא יצא'.
דין זה אינו מיוחד דווקא לגבי נרות חנוכה, אלא זהה הוא גם לדיני סוכה והיכר קורה במבוי.
וכמ"ש המחבר לגבי סוכה4: 'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה'.
וכן כתב אדמו"ר הזקן לגבי מבוי5: 'מבוי שיש בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות אינו ניתר בקורה שהקורה היא משום היכר וביותר מכ' אמה אין בה היכר מפני שאין העין שולטת שם אבל ניתר הוא בלחי'.
אלא שלגבי מבוי מצאנו היכר של אמלתרא כמו שאומרת הגמ' במסכת עירובין6: 'אלמה אמר רבי אילעא אמר רב .. ואם יש לה אמלתרא - אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט'.
ופירוש אמלתרא כתב רבינו יהונתן מלוניל7: 'ופירוש אמלתרא קורה של ארז ארוכה ורחבה תחובה בכותל ומצויירת בציורין ומתוך חשיבות הקורה עצמה שהיא מעץ חשוב ומתוך שהיא מצויירת מביטין בה כל בני אדם בעברם שם ואיכא היכרא אפי' בגבוה מעשרים אמה'.
וכך פסק אדמו"ר הזקן שם להלכה: 'ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור שעל ידי כן הכל מסתכלים בה'.
ודנו האחרונים8 מדוע לא נאמר שנרות החנוכה עצמם דינם כאמרתלא שהרי הם מאירים ועצם האור גורם שיסתכלו עליהם וא"כ למה הגמרא אומרת שכשהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה. וראה במ"ש הרבי9 שיש צד לומר שהם הרבה יותר מאמלתרא: '..ולכאורה: …ב) נרות משתשקע החמה מסתכלים בהם יותר מאשר בציור וכיור שבקורה (שו"ע או"ח סשס"ג סכ"ו). ולהעיר מבכורות (נד, ב) שיתסר מיל קא שלטא בי' עינא דרועה (ובפי' רגמ"ה – לשומרן)'.
ומצאנו באחרונים כמה דרכים לבאר הקושיה הזו יש שכתבו10 שאין אור הנר מאיר כ"כ למטה בכדי שיחשב היכר, וע"ד דברי הט"ז11 אודות היתר אחר: 'כי עיקר מצות הנר חנוכה היא בצאת הכוכבים כמ"ש המרדכי וכל שהוא גבוה למעלה מכ' אמה אין העין הולך שם דרך הדפנות כי גם הדפנות עצמן אינם נראים בלילה ואור הנר מלמעל' אין שולט שם כנ"ל נכון'.
ויש שכתבו12 שאין ראוי שהנרות עצמם יהיו כאמרתלא מחמת שהוא שימוש נוסף בנר חנוכה: 'וא"כ י"ל דה"נ בכל נר חנוכה למעלה מכ' אמה, כיון דצריך להשתמש בו גם בתורת אמלתרא, דהיינו שימשוך את העין דאל"כ הרי פסול למעלה מכ' א"כ חשיב שמדליקו גם לצרכו ותו אין יכול לצאת בו יד"ח נ"ח, ואף שצורך שלו הוא גם לצורך קיום המצוה מ"מ כבר נחשב בזה כצורך אחר מלבד הדלקה לשם מצוה וכמו לצורכו ולצרכה. ע"כ אמרי' דבסתמא נ"ח למעלה מכ' פסול.
ועוד דנו האחרונים13 האם ניתן לעשות אורות מהבהבים או משהו אחר שימשוך את תשומת לב העוברים ושבים שיהא אור החשמל כאמרתלא שיגרום לאנשים להביט על החנוכיה.
ולמעשה הרבה פוסקים כתבו שאינו מועיל ונתנו טעמים שונים, וכדלקמן:
יש שכתבו14 שכשם שביאר השפת אמת15 אודות סוכה שי"ל ששם לא מהני אמרתלא: 'אמנם לע"ד יל"ד מלשון רש"י ז"ל עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דצריך להיות ההיכר בגוף הסכך ומקום הנחתו, וי"ל דע"י אמלתרא לא שייך להיות נקרא למען ידעו וצ"ע'. כך יש צורך שהחנוכיה עצמה תהיה ההיכר: וכתבו 'מסתבר שהנר יהיה פסול כי בנר חנוכה צריך ההיכר לצאת מהנר עצמו בלבד. אמלתרא המושכת את ראית העין לא תוכל להכשיר את הנר הדולק. הנר הדולק עצמו צריך למשך את עין הרואה אליו ואז כשר הנר לחפצא של נר מצוה המפרסם בעצמו את נס החנוכה'.
ויש שכתבו16 שאינו מפני דין שבנר חנוכה אלא שאין זה דומה למבוי ששם האמרתלא הוא ציור בקורה עצמה, ולא משהו בנוסף לקורה. ואין אמרתלא בדבר אחר מועילה להחשיב את החנוכיה כדבר הנראה.
ויש שלמדו17 את הפסול מהדין הזה עצמו: 'דהא הנר גופי' אפשר דחשיב בלילה כמו אלמתרא במבוי, ואפ"ה פסלוהו חכמים, ולכן גם אמלתרא ממש נראה דלא מהני'.
א"כ למעשה אין לשים את החנוכיה למעלה מעשרים אמה בשום מצב.
----------------------------------------------
https://did.li/Shonehalacha
הערות:
1 כב, א ↩
2 או"ח סי' תרעא ↩
3 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ו ↩
4 שו"ע או"ח סי' תרלג ס"א ↩
5 או"ח סי' שסג סכ"ח ↩
6 ג, א ↩
7 עירובין שם ג, א ↩
8 ראה באחרונים דלקמן ↩
9 לקו"ש ח"ה ע' 456 ↩
10 ראה גם שבי דרום תשע"ה עמ' 425 ↩
11 או"ח סי' תרעא ס"ק ה ↩
12 הערות הגרי"ש אלישיב על הגמ' בעירובין ↩
13 ראה באחרונים דלקמן. וראה קובץ בית אהרן וישראל גליון קלד שיש שהתירו ↩
14 רשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק סוכה ב, א. מנחת אשר שאלות בעניני חנוכה ↩
15 סוכה ב, א ↩
16 מנח"א שם ↩
17 הליכות שלמה מועדים פי"ד דין ז ↩
[טז] (הלכה 428)
למעלה מעשרים אמה [ב]
1) למדנו בהלכה הקודמת שנר של חנוכה למעלה מכ' אמה פסולה, נחלקו הראשונים האם דין זה נוהג גם במקרה שמדליקים בתוך הבית, וכדלקמן:
כתב הראבי"ה1 בשם אביו רבינו יואל: 'וקבלתי מן רבינו אבא מורי הני מילי בימיהם שהיו מניחין מבחוץ אבל לדידן שמניחין מבפנים אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה כדאמרי בסוכה [אבל] דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה, [דהא] שלטא ביה עינא, ובעיני נראה שיש לחלק למבין'.
ובטור2 הקשה על רבינו יואל: 'ונ"ל שאין הנידון דומה לראייה דהתם בעינן שתשלוט עינו בגג וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עינו בגג, אבל הכא שצריך שישלוט עינו בנרות כיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא ביה עינא מאי נפקא מינה בגג שהוא עדיין למעלה ממנו בשבילו לא שלטא ביה עינא טפי'.
אך הבית יוסף הביא את מ"ש המהר"י אבוהב ליישב: 'מצאתי כתוב בשם מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל נראה לי שסברת רבינו יואל שכשיש בכאן אויר האויר הוא מזיק לעינים ואין האדם יכול להביט למעלה כל מה שירצה ולזה הביא ראיה מסוכה שאם הדפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מכ' כשרה ושלטא בה עינא ובזה נראה שאין מקום לקושיית המחבר עכ"ל'.
אלא שהב"ח שם הביא את התוספות3, והר"ן4 שכתבו: 'וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא - ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מעשרים אף על פי שהקורה על גבי כתלים דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא'. וכתב הב"ח: 'דלפי טעם זה נוחין דברי רבינו [=הטור] ונדחו דברי ה"ר יואל הלוי .. ומ"ש הב"י על שם ר"י אבוהב .. נראה לפע"ד שלא נעלמה סברתו זאת מדעת רבינו ואעפ"כ השיג עליו דמנ"ל לה"ר יואל הלוי דסברא זו הלכה היא כיון שאין לו בזה ראיה ברורה מהך דסוכה דאפשר לדחות ולומר דשאני התם דבעינן שישלוט עינו בגג וכו' דאיכא למימר דהאויר לא מעלה ולא מוריד אלא עיקר הטעם דעל ידי המחיצות ישלוט עינו בגג וכו' וזהו שדקדק בלשונו ואמר שאין הנדון דומה לראיה וכו' גם מדברי התוספות והר"ן מבואר דנדחו דברי ה"ר יואל הלוי ודברי רבינו עיקר והכי נקטינן'.
גם הט"ז5 הקשה על המהר"י אבוהב: 'הגם שאיני כדאי להכריע מ"מ תמוה לי דברי מהרי"א דאם כדבריו דעיקר הפסול בגובה למעלה מכ' משום שיש שם אויר ומזיק לעינים למה הצריכו בגמ' לרבה למצוא היתר דוקא בדפנות המגיעות לסכך הא מצינו היתר בלא"ה דהיינו באם יש קצת דופן סמוך לסכך באותו שיעור שהוא למעלה מכ' והדופן שלמטה הוא דופן קטן וכיון שאין אויר באותו שיעור לא יזיק לו אח"כ האויר שלמטה מכ' דאל"כ אפי' הסכך למטה מכ' יהיה פסול ולסברת הטור ניחא דאין ראות האדם הולך למעלה אא"כ יש מלמטה למעל' דפנות ואז הראות הולך מן הדפנות אל הסכך ע"כ צריך שיגיעו הדפנות אל הסכך מלמטה למעלה בלי הפסק כדי שעל ידם תלך ראות העין למעלה וכל שיש הפסק תפסוק הראות הנמשך מלמעלה כנלע"ד דמכח זה דברי רבינו הטור הם עיקר דלא מועיל בנר שהיא למעלה מכ' אף בבית שיש דפנות. ותו נלע"ד דלא מסתבר כאן להכשיר בנר ע"י הדפנות כי עיקר מצות הנר חנוכה היא בצאת הכוכבים כמ"ש המרדכי וכל שהוא גבוה למעלה מכ' אמה אין העין הולך שם דרך הדפנות כי גם הדפנות עצמן אינם נראים בלילה ואור הנר מלמעל' אין שולט שם כנ"ל נכון'.
ועפי"ז שמדברי התוס' והר"ן מוכח דלא כרבינו יואל, והטור השיג עליו, וכ"פ הב"ח, כתב הפרי חדש6: ולכן המחבר ז"ל סתם דבריו, ודו"ק.
כלומר למרות שהב"י כתב לבאר את רבינו יואל, אעפ"כ למעשה בשו"ע הוא לא הזכיר כזו סברא לחלק בדין הזה בין מי שמדליק בחוץ או בבית, אלא סתם את דבריו שבכל מקרה למעלה מעשרים אמה פסול. וכן הלכה למעשה7.
2) שאלה: מי שהדליק למעלה מכ' מה עליו לעשות?
תשובה: כתבו התוספות8: 'נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וא"ת הוה ליה למימר ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן תני תקנתא .. אי נמי לא רצה להאריך יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנה דלמעטה ולהניחה כמו שהיא דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן'. א"כ יוצא מדברי התוס' שאדם שהדליק למעלה מכ' אמה לא יעזור להנמיך את זה, אלא עליו לכבות ואז להנמיך ולהדליק שוב.
ועפי"ז כתב הרמ"א בשו"ע שם בהגה: 'אפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ', לא יצא, דהדלקה עושה מצוה'.
וכתב הפרי חדש על דבריו: ומש"כ דהדלקה עושה מצוה. ליתא, דאפילו למאן דאמר הנחה עושה מצוה צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, דהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה, כדאמרינן [שבת כב, ב] גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ, וכ"כ התוספות ז"ל בריש סוכה ובריש עירובין. מיהו מסתברא ודאי, שאפילו בירך שצריך לחזור ולברך. וכ"פ המשנ"ב למעשה9.
וכתב בכף החיים10: 'ונראה דהוא דוקא אם גמר ההדלקה והסיח דעתו ואח"כ נודע לו שהדליק בפיסול שצריך לכבותה ולהורידה ולחזור ולהדליקה בברכה אבל אם תיכף נודע לו קודם שהסיח דעתו אין לחזור לברך'.
אלא שבמקרה שמדובר שהדליק למעלה מכ' אמה בתוך הבית מכיון שלדעת רבינו יואל יצא י"ח כתב הפרי מגדים11: 'ועיין פר"ח דהדליקה למעלה מכ' אמה שצריך לחזור ולברך. וצ"ע, כי בטור יש אומרים דבבית שרי דיעבד, עיין ט"ז סק"ה, וכ"ש [בנר] המיוחד לכך. וצ"ע אם יברך שנית'.
אך הכף החיים שם כתב: 'אבל לפי מ"ש אתיא שפיר דשאני הכא כיון דצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה וגם כבר הסיח דעתו הוי מעשה חדש ודוק12'.
א"כ למעשה מי שהדליק למעלה מעשרים אמה עליו לכבות להנמיך ולהדליק שוב וכתבו הפוסקים שידליק עם ברכה [כשהסיח דעתו].
הערות:
1 הל' חנוכה סי' תתמג, וראה גם חידושי הריטב"א שבת כא, ב ↩
2 או"ח סי' תרעא ↩
3 סוכה ב, ב ↩
4 א, א ד"ה ולרבה ↩
5 שם ס"ק ה ↩
6 או"ח סי' תרעא ס"ו ↩
7 כמ"ש גם האליה רבה ס"ק יב. וכ"פ המשנ"ב ס"ק כח ↩
8 שבת כב, א ↩
9 שם ס"ק כט ↩
10 סי' תרעא ס"ק נג ↩
11 שם בא"א ס"ק ז ↩
12 אמנם הפמ"ג לשיטתו בסי' תרעג א"א ס"ק יג ↩
[יז] (הלכה 429)
למעלה מעשרים אמה [ג]
למדנו שאין להדליק את נרות החנוכה למעלה מעשרים אמה, בהלכה זו נדון בכמה פרטים הנוגעים להשלמת דין זה (אף שבחלקם אין זה כפי מנהגנו).
1) שאלה: מהיכן מודדים את העשרים אמה?
תשובה: כתב המחצית השקל1: 'ועשרים אמה ודאי מודדים מקרקע רשות הרבים ולא מקרקע הבית, דהא טעמא דלמעלה מעשרים לא יצא, דלא שלטה ביה עינא, ובעינן שישלוט בו עין בני רשות הרבים. ומיהו לדידן דעיקר הכירא לבני הבית, סגי אי הוא למטה מעשרים מקרקע הבית. ומ"מ אפשר גם לדידן בגבוה חלון יותר מעשרים מקרקע רשות הרבים, עדיף טפי להניחו סמוך [לפתח] ובטפח הסמוך למזוזה, כיון דלמעלה מעשרים ליכא הכירא לבני רשות הרבים, ולבני הבית עדיף הכירא דידהו סמוך לפתח'.
ובמקור חיים (בכרך) שם כתב: 'בחלון הסמוך לרשות הרבים. למטה מכ' אמה מקרקע רה"ר, כן נראה לפענ"ד דעת רז"ל בש"ס'.
2) שאלה: האם הדגש הוא על מיקום החנוכיה או על השלהבת?
תשובה: מצינו אחרונים שהסתפקו בדין זה, כמ"ש בטהרת השלחן2: 'צ"ע בנרות ארוכות שקצה העליון מגיע למעלה מעשרים אמה וקצה התחתון למטה מעשרים אם יצא, ואף אם יש במה שבתוך עשרים אמה שיעור הדלקה, מ"מ הא ההדלקה הי' למעלה מעשרים אמה, והדלקה עושה מצוה כמ"ש בהג"ה כאן'. וגם הגר"ש קלוגר3 דן בזה באריכות.
אך הפרי מגדים4 כתב בפשטות: 'והוי יודע, למעלה מכ' אמה היינו אף בנרות שעוה ארוכים, כל שמקום הלהב הם למעלה מכ' אמה פסולה. וכ"ש למה שכתב הט"ז דבלילה אין ניכר הכתלים והנרות כי אם במקום שדולקים..'. וכפי שביאר המנחת יצחק5: 'וכמו דשם אזלינן בתר טעמא דשלטא בי' עינא תלוי בלהב ולא בנר עצמו'.
וראה גם הליכות שלמה8: 'כל שיעורי הגובה האמורים לענין נר חנוכה, על השלהבת נאמרו, ולא על המנורה'.
3) שאלה: לנוהגים (שלא כפי מנהג חב"ד) להדליק בחלון ביתם והם גרים בבנין הגבוה למעלה מעשרים אמה, האם ידליקו בחלון? והאם יש יתרון במידה ויש בנין ממול שגם גבוה, והנרות ניכרים לדרים בבנין ממול?
תשובה: הגמרא במסכת שבת9 אומרת: 'תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים'.
וכ"פ המחבר10: 'ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים'.
וכתב הפרי חדש שם: 'דבר ברור הוא, שאם החלון למעלה מכ' אמה, שמניחה על פתח ביתו'. וכך מפורש במקור חיים והמחצית השקל שהובאו לעיל. וכ"פ למעשה המשנ"ב11, כף החיים12.
מאידך הפמ"ג13 כתב: 'עיין פר"ח אם גבוה כ' אמה אין מעלה כלל. ומיהו לדידן דמדליקין בפנים, רשאי להניח בחלון, ומ"מ יש היכר קצת לבני רשות הרבים, ועדיף כן'.
ולהעיר שבשנים האחרונות זכינו ונדפס מכת"י חידושי הריטב"א על מסכת שבת ושם14 מפורש שבכזה מצב מועיל אפילו למעלה מעשרים אמה, וז"ל: 'ואם דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. פי' וסתמא קאמר אעפ"י שהיא גבוהה לבני רשות הרבים למעלה מעשרים אמה, דבדידיה משערינן כיון דלא איפשר אלא בהכי וכדאמרינן'.
ועפי"ז כתב בהליכות שלמה15: 'וכשאינו מדליק בפתח הבנין, ידליק בחלון דירתו, אף אם הוא גבוה למעלה מכ' אמה'.
ובהערה16 העירו: אבל מה שיש בתים אחרים מול ביתו הרואים את נרותיו, לא הוה ברירא ליה לרבינו להכשיר ההדלקה משום כך, דסו"ס לאו גדר רה"ר עלה'. וכ"כ עוד מהפוסקים17.
מאידך יש שהשתמשו בשכנים שבבנינים הסמוכים כנימוק להדליק בחלון וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי18: ו'ומ"מ מעיקר התקנה תקנו חז"ל שידליק סמוך לר"ה דאיכא פרסומא ניסא גם בחוץ ופליגי רש"י ותוס' והפוסקים במקום ההנחה אם פתח הבית או פתח החצר, ובדר בעליה בפתח החלון, וכיון דהאמת הוא דאיכא שכנים מכמה צדדים שיכולים להביט בנ"ח, שלהם הוא תוך כ' אמה, נוסף למש"כ הפמ"ג דגם למעלה מכ' איכא היכרא קצת, מלבד היכר גמור לב"ב בפנים איני רואה סיבה לשנות המנהג מכבר להדליק בכה"ג על פתח החלון, ובשיעור מרחק של השכנים ממול לא קבלנו דבר אלא העיקר שאפשר להסתכל עוד בראיה רגילה דדוקא ממטה למעלה השיעור כ' אמה דאין אדם משליך ראשו לאחריו להביט למעלה כמש"כ המאירי ריש סוכה'.
אלא שכנ"ל נידון זה (השלישי) הוא לנוהגים להדליק על פתח הבית, אמנם למעשה מנהג חב"ד שבכל מקרה מדליקים בפנים ובעזרת ה' יתבאר בהלכה נפרדת
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ו ↩
2 נדפס בילק"מ בסוף השו"ע ↩
3 בחכמת שלמה על שו"ע שם ס"ו ↩
4 או"ח סי' תרעא משב"ז ס"ק ה ↩
5 שו"ת ח"ו סי' סה. וראה גם שו"ת בית אבי ח"ג סי' עה ↩
6 שעה"צ אות לג ↩
7 ס"ק נב ↩
8 מועדים פי"ד אות ו ↩
9 כא, ב ↩
10 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ה ↩
11 סי' תרעא שעה"צ אות מב ↩
12 אות לט ↩
13 משב"ז ס"ק ה ↩
14 שבת כא, ב ↩
15 פי"ד אות ה ↩
16 ארחות ההלכה 22 ↩
17 וראה תשובות והנהגות ח"ה סי' רכו ↩
18 ח"ד סי' סה ↩
[יח] (הלכה 715)
שאלה: היכן צריך להדליק את נרות חנוכה? (1)
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו ודיו'2.
ובמגילת תענית כתוב: 'מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואם מתירא מן הגויים3 מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו'.
גמרא זו הובאה ברי"ף4, וכ"כ הרמב"ם5: 'נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים .. בימי הסכנה מניח אדם נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים ואפילו הניחו על שולחנו דיו'.
אך נחלקו הראשונים האם שעת סכנה האמורה כאן, הכוונה לסכנה ממש - מצד שעת שמד או שגם מצד גזירת הפרסיים שאסרו להדליק נרות בזמן החג שלהם, מלבד בבית יראתם, ומי שהדליק במקום אחר היו מכבים לו את הנרות, ג"כ התירו להדליק בבית והוא הדין לצער וכדומה, שרש"י כתב: 'הסכנה - שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז, א)'.
וכ"כ הריטב"א שם: 'ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו. פי' לא סוף דבר סכנת נפשות דא"כ פשיטא דעל מ"ע לא יהרג .. אלא אפי' סכנת צער או איבה כמו בצרפת, ולכן פרש"י ז"ל כאן דהיינו מפני הפרסיים שלא היו מניחין להדליק נר בשום בית ביום ידוע של אידם וכדאמרינן התם [אתא] חברא [שקל] שרגא, ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל שכשנושב רוח שאי אפשר להדליקה בחוץ מדליקה בפנים בביתו'6.
אך התוספות7 כתבו: 'א"נ אומר ר"י דשעת הסכנה דלעיל לאו סכנת חברים קאמר אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה'.
וכ"כ המאירי8: 'ובשעת הסכנה ר"ל שמד שאין מניחים את ישראל לעסוק במצות'. וכ"כ הר"ן9: 'ובשעת הסכנה שגזרו על המצות מניחה על שולחנו'.
וכתב הב"ח10: 'ובשעת הסכנה .. ופירושו שגזרו שמד שלא לקיים המצות ולא כפירוש רש"י שהיה להם לפרסיים יום איד וכו' דפשיטא דכיון דגזירת פרסיים לא היתה על ישראל בלחוד אלא גם על שאר אומות לא הוי גזירת שמד כמ"ש בנמוקי יוסף בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין יז ב ד"ה קרקע), וא"כ היה קשה למה הצריכו רז"ל להניחו על שולחנו ונכנסו בספק סכנה11 והלא אף מן השולחן היו נוטלין ומקפידין כדאיתא בפרק קמא דגיטין, .. אבל כשנפרש דבגזירת שמד קאמר ניחא דאפילו ערקתא דמסאנא אסור לשנות בשעת שמד (עי' סנהדרין עד ב) ולכן לא היו עוקרין מצות ההדלקה לגמרי אבל מה שהיו משנין להניחה על השולחן אין המצוה נעקרת בזה דאין זה שינוי בגוף המצוה רק שינוי המקום בלבד ובכה"ג שרי אפילו בשעת השמד כדמוכח בריש כתובות (ג ב) בתקנת נישואין ליום הרביעי דאפילו בשעת השמד משנין התקנה מיום זה ליום אחר כיון שאין עושין שינוי בגוף התקנה והכי נמי לענין מצות הדלקה דנר חנוכה גם הר"ן פירש כמ"ש רבינו ולא כפירוש רש"י וכן עיקר'.
ולהלכה כתב המחבר12: 'נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו'.
וכתב הט"ז13: 'ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה. זהו פי' התוס' בפ' כירה14, אבל רש"י פי' בבמה מדליקין דהסכנה שהיה יום איד לפרסיים שלא הניחו שום נר אלא בעבודת אלילים שלהם דא"כ היה קשה מה מהני במניחו על השלחן והתוס' דחקו בבמה מדליקין לומר שלא חפשו כ"כ בבתים אבל לפירוש זה א"ש דמניח על השלחן לא היה הרגשה בדבר שנעשה למצוה'.
א"כ למעשה ראינו שישנם ארבע מקומות להדלקה: א) פתח ביתו מבחוץ. ב) חלון הסמוך לר"ה. ג) פתח ביתו מבפנים, ד) על שלחנו. וכן ראינו שנחלקו הראשונים והאחרונים מהו גדר הסכנה שמתיר להדליק בבית.
אלא שלמרות זאת מצינו אצל רבותינו הראשונים מנהג קדום, להדליק בתוך הבית גם בזמנים שכבר לא היתה סכנה, כפי שנראה מחר בעז"ה.
--------------
הערות:
1 כא, ב ↩
2 וכתב השפת אמת שבת כא, ב: 'ומבואר דאף בדיעבד אינו יוצא אם הדליקה בפנים אע"ג דבשעת הסכנה מדליק בפנים מ"מ בדליכא סכנה אינו יוצא אף דיעבד'. וראה גם מועדים וזמנים החדש ח"ד סי' שצג ↩
3 יש שגרסו: 'לצים' ↩
4 שם ט, ב ↩
5 הל' חנוכה פ"ד הל' ז - ח ↩
6 וראה גם רבנו ירוחם שיובא בהלכה הבאה ↩
7 שבת מה, א ד"ה מקמי חברי בשבתא ↩
8 שבת כא, ב ↩
9 שבת ט, ב מדפי הרי"ף ↩
10 או"ח סי' תרעא ↩
11 אמנם הפר"ח או"ח סי' תרעא ס"ה השיג עליו: 'אבל משום סכנת חברים לא היה סכנה בה, והיו מניחים על פתח ביתם מבחוץ. וזה שלא כדברי הב"ח דסבירא ליה דמשום סכנת חברים לא יניחו אפילו על שולחנם, ולא נהירא' ↩
12 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ה ↩
13 ס"ק ג ↩
14 וכ"כ הפר"ח בדעת המחבר ↩
[יט] (הלכה 716)
שאלה: היכן צריך להדליק את נרות חנוכה? (2)
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שמדינא דגמרא צריכים להדליק נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ, מלבד בשעת סכנה שמדליק בתוך הבית, אלא שלמרות זאת מצאנו מנהג קדום עוד מזמן הראשונים, להדליק בתוך הבית גם בזמנים שכבר לא היתה סכנה, וכפי שנראה ממש"כ בעל העיטור1: 'ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, ואחר שנהגו על הסכנה, נהגו2. ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ, ואם לאו על פתחו'3.
והרשב"א4 כתב: 'שאלת עוד לענין מה שאמרו חצר שיש לה שני פתחים שצריך להדליק בשניהם משום חשדא. עכשו שאין אנו מדליקין בחוץ אלא בפנים איכא משום חשד נכנסין ויוצאין. תשובה איברא עכשו שנהגו שלא להדליק בחוץ אלא בבתים אעפ"י שיש לו שני פתחים אינו חייב להדליק בהן, שהכל יודעין שאין מדליקין בחוץ אלא בפנים'5.
וכן העיד האור זרוע6, שכך המנהג אף שתמה על כך: 'והאידנא דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין אנו מדליקין בחצירות'.
ויש מהראשונים שכתבו שיש שנהגו להדליק בפנים בגלל סיבות שונות למרות שאין סכנה וכמ"ש רבינו ירוחם7: 'ועתה נוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לרשות הרבים ויש שנוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבים ועוד שאין רגילין לקבוע מזוזה לפתח הפתוח'8.
ובאהל מועד9 כתב: 'נ"ח מצוה על פתח ביתו מבחוץ ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו .. ועכשיו נהגו להניחו על הפתח ומבפנים ואעפ"י שאינו בשעת הסכנה'.
וכן נהגו בארץ ישראל וכמ"ש בסדר היום10: 'ואעפ"י שאנו מדליקין בתוך הבית'.
וכ"כ השל"ה11 בחיבורו שנתחבר בארץ ישראל: 'בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות'.
וכן נהגו בארצות אשכנז כמ"ש הרמ"א12: 'ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים13 ואין היכר לבני ר"ה כלל, אין לחוש כ"כ אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם'.
וכן מנהגנו כמו שכתב אדמו"ר הריי"צ14 ביחס לאדמו"ר הרש"ב: 'ואחרי כן ישב כ"ק אאמו"ר כחצי שעה על כסא מול הנר חנוכה אשר הדליק על מזוזת הפתח אשר בין החדר הגדול ובין חדר האוכל'.
גם הרבי15 הזכיר מנהג זה: 'ולהעיר ממנהג רבותינו נשיאינו שהיו מדליקין נר חנוכה על פתח אחד החדרים ולא על החלון, וראה סוכה לב, ב הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא כו''. וכ"כ16: 'ונמצאים עוד איזה ענינים עד"ז שאין אפי' ותיקין נוהגין בהם אף שלכאורה הדין מפורש בשו"ע מבלי חולק, ואדרבה עוד יותר מדין השינה בסוכה, ולדוגמא ענין הדלקת נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, דמפורש הוא בש"ס ומחבר, וכמו שהקשה בנמוקי או"ח סי' תרעא'.
א"כ ראינו שבמשך דורות רבים לפחות מזמן הראשונים נהגו כולם להדליק בפנים, וכן מנהגנו (אלא שיש תמהו על זה, ובהלכה הבאה נראה כמה אופנים שכתבו ליישב את המנהג המקובל).
הערות:
1 הל' חנוכה קיד, ד ↩
2 כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' סו: 'בספר פתח הדביר בהערותיו לעיטור שם (סק"ד) כתב וז"ל ור"ל אף שאין סכנה, מ"מ נהגו להניחו על השלחן, והעיטור רצה ליישב בזה את התמיה של האו"ז על מנהגנו שאין אנו מדליקין בחצירות אעפ"י שאין סכנה, היינו אחר שנהגו כן נשארו במנהגם עכ"ד' ↩
3 מבואר בדבריו כפי שראינו בהלכה הקודמת עפ"י מגילת תענית שבמקרה שלא מניח בחוץ, יש להניחו על הפתח ↩
4 שו"ת ח"א סי' תקמ - תקמא ↩
5 מדברי הנדון שלכאורה היה ראוי להדליק בחוץ בגלל החשד, נראה לכאורה שלא היה סכנה בזמנם ולמרות זאת נהגו להדליק בפנים. וראה גם בדברי הימים ההם שלא היה אז סכנה ראה בגליון בית אהרן וישראל קסד עמ' סה ואילך ↩
6 הל' חנוכה סי' שכג ↩
7 תולדות אדם וחוה נתיב ט ח"א סא, ב ↩
8 וראה גם דברי המגילת תענית והריטב"א שהובאו בהלכה הקודמת. ויש מהראשונים שהזכירו המנהג להדליק בפנים ולא הזכירו שיש סכנה וכתבו שהוא מחמת הגלות וכדומה, ראה אורחות חיים הל' חנוכה אות ג. שו"ת הריב"ש סי' קיא ↩
9 שער מועד קטן דרך א נתיב ה ↩
10 סדר חנוכה והקריאות ↩
11 מסכת תמיד פרק נר מצוה (ב) ↩
12 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ז בהג"ה ↩
13 אלא שכתב הנמוקי או"ח בסי' תרעא אות ה: 'ואולי היה אז עוד בקראקא בזמן הרמ"א ז"ל עוד סכנת נפשות מהנכרים הנוצרים הפראים שלא יכו את היהודים בקנאתם על דתם שיראו היהודים שומרים דת בפומבי..' ↩
14 אג"ק ח"ד ע' קפא ↩
15 לקו"ש ח"ה ע' 456 ↩
16 אג"ק חי"א ע' תיד ↩
[כ] (הלכה 717)
שאלה: היכן צריך להדליק את נרות חנוכה? (3)
בהלכה הקודמת ראינו שהמנהג שרווח בעם ישראל עוד מזמן הראשונים להדליק נרות חנוכה בתוך הבית, גם במצבים שאין סכנה, ושכן מנהגנו.
וראינו שהאור זרוע תמה על זה, והאחרונים, האריכו לדון בזה וכמ"ש הנמוקי או"ח1: 'והלא כתב בפירוש גם במחבר בזה להלכה: 'ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה', משמע דרק משום סכנה מניחו מבפנים. והלא בעזה"י בזה אין שום סכנה בזמנינו ולמה לא יקיימו המצוה כתיקונה ..'.
ומצאנו בפוסקים כמה טעמים לישב את המנהג2:
א) כתב הערוך השולחן3: 'ואף שאין סכנה אצלינו מ"מ כמעט הוא מהנמנעות מפני שבכל המדינות שלנו ימי חנוכה הם ימי סגריר גשם ושלג ורוחות חזקים וא"א להניחם בחוץ אם לא להסגירם בזכוכית וכולי האי לא אטרחוהו רבנן4, ועוד דבזה לא יהיה היכר למצוה כ"כ, וגם לא בכל המקומות יניחו לעשות כך ולכן כולנו מדליקין בבית ..'.
ובנמוקי או"ח שם כתב: 'והנה הרוח מצוי .. א"כ מה יועיל השמן כיוון דקרוב לודאי שלא תדלק זמן מצוותו כיוון שהרוח יכבנו .. וא"ת שבאמת צריך להדליק מבחוץ בכלי זכוכית (כדי להישמר מכיבוי) י"ל בדברי הלק"ט למהר"י חאגיז ז"ל אם רואים זקן או ת"ח דרך זכוכית, והכי נמי בנר חנוכה, יש להסתפק לפי"ז כיוון שנתקן 'לראותן' בלבד עם הוי זה ראייה דרך הזכוכית, או דילמא כיון שרואין האור דרך הזכוכית הוי פרסומי ניסא וצ"ע'.
ב) ובנר ישראל להרה"ק המגיד מקוזניץ5 כתב: 'וזהו המשכת הרגל לשוק העולמות התחתונים, ורגל הוא יו"ט כי בעת הזאת שמפרסמין נסיו הוא יו"ט בכל העולמות והן יוצאין מהרגל ומכלים ונכספים לא-ל עליון, וזה שתכלה רגל מן השוק, ולכן ביומין קדמאין הוצרכו להדליק בפתח החצר לפרסם נסיו אבל עתה שאנו בעולמות התחתונים אז א"צ לפתח החצר כי מבתינו יכולים להאיר כי הכל כמו שוק'.
ג) ובבני יששכר6 כתב: 'עיין בפוסקים [או"ח סי' תרע"א ס"ז] עכשיו מדליקין בפנים .. הנה עכשיו בעקבות משיחא חוצפא יסגי [סוטה מט ב], ורשעים אשר בקרבנו הם יושבין הן הם המתגברין על חכמת התורה ולומדיה, והנה מדליקין בפנים לבטל כחם וחכמתם, הבן'7.
ד) ובשו"ת אמרי נעם8 כתב: 'אך אנכי מצאתי מקור גם לזה במסכת מגילת תענית שם וז"ל מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה ואם מתיירא מן הליצים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו .. והנה עכשיו בזה"ז לא הוי שעת הסכנה חלילה רק מיקרי שרבו הליצים ע"כ מדליקין בפנים אצל הפתח כמבואר במגילת תענית שם דאם לא בשעת הסכנה א"צ להניח על שולחנו רק מחויב להניח על אצל הפתח ורק מפני הליצים אינו מניח מבחוץ אלא מבפנים'.
ה) המשנה שכיר9 כתב: 'דודאי דמה שהתקינו חז"ל להדליק נרות מבחוץ לפרסומי ניסא, ודאי דרק לפרסם הנס בינינו כיונו חז"ל, דמה לנו לפרסם הנס לבין העמים .. אבל עתה שאנו במתי מעט בכל עיר וכפר .. בודאי לא תיקנו כלל להדליק באופן הזה שלא יהיה ההיכר ופרסום לעם בני ישראל רק לשאר העמים, ע"כ המשיכו ידם מזה והתחילו להדליק מבפנים, שיהיה ההיכר להדרים בחצר או לבני בית. ואעפי"כ הביא המחבר דינא דש"ס, ונפ"מ בעיר שכולה או רובה ישראל, כמו בארץ ישראל .. אבל לאחינו שבגולה הדרים בין האומות אשר רוב בני העיר הם גוים, באמת מעיקרא לא היתה התקנה בזה להדליק בחוץ ברה"ר, ע"כ שפיר כתב הרמ"א דאנו מדליקין מבפנים .. ועוד י"ל בטעמא דמילתא דאין מדליקין בחוץ, דעיין במדרש איכ"ר (א, מה), טרכינוס שחיק טמיא נולד לו ולד בתשעה באב ועשו ישראל אבלות, ונשתתק בחנוכה והדליקו נרות, ועשה בעוה"ר הריגה גדולה .. ע"כ מי יודע איזה קנאה יעורר עוד כשיראו שאנו מדליקין נרות בחוץ, וישתמשו לסיבה רעה ח"ו, ע"כ אמרו להדליק בפנים ודי בהכירא לב"ב, ודו"ק'.
ו) שבט הלוי10: 'ולעניננו יראה דישנם ב' פרסומי ניסא פרסומי ניסא לעצמו ולבני ביתו דנר איש וביתו דמתקיים בכל אופן, ודין שני פרסומי ניסא לרבים דמתקיים ע"י שמניח על פתח הבית ועל פתח החצר, וכיון שהיו זמנים שלא יכלו לקיים צד זה של המצוה נתקנו להדליק בבתי כנסיות לפרסם גם הנס ברבים כמש"כ הריב"ש כנ"ל, ותקנה זו קיימת שוב אין להרעיש על מה שלא מניחים בפתח הבית כיון דפרסום הנס ברבים עכ"פ מתקיים בחלקה הגדול ע"י ההדלקה בבתי כנסיות וכו''.
ולמעשה כבר ראינו שמנהגנו להדליק בפנים, גם בארה"ק, וכמ"ש המנחת יצחק11: 'אמנם לא ראינו לצדיקי הדור בחו"ל דינהגו כן, וגם בא"י הנוהגים להדליק מבחוץ הם רק מיעוטא כלפי הנוהגים להדליק בפנים, וביותר נוהגים להדליק בפנים החסידים ההולכים בדרכם של התלמידי בעש"ט ז"ל ותלמידי תלמידיהם הע"י'.
--------------
הערות:
1 סי' תרעא אות ה ↩
2 טעם מענין מובא בשם הראגצובי כמ"ש בשו"ת להורות נתן ח"ד סי' סג: 'ומצאתי בס' צפנת פענח על הרמב"ם (פ"א ממגילה ה"ג) שכתב לחדש דבהדלקת נר חנוכה איכא שתי מצוות, חדא עצם מצות ההדלקה, ועוד פרסום הנס, וכ"ז קודם שבטלה מגילת תענית, אבל לאחר שבטלה מגילת תענית ולא נשאר אלא חנוכה ופורים .. י"ל דלא נשאר אלא עיקר המצוה של הדלקה אבל מצות פרסומא ניסא בטלה, ולכן לא נהגו לפרסם וגם ברכת הרואה לא נהגו .. ולפ"ז יש יסוד גדול מה שאין נוהגין להדליק בחוץ אפילו במקום דאפשר, כיון דבטלה מצות פרסומי ניסא. אמנם באמת מוכח בש"ס דאף לאחר שבטלה מגילת תענית איכא מצוה בפרסומי ניסא. דהא בשבת (כג ב) אמר רבא נר חנוכה וקדוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, הרי דאף בזמן רבא איכא משום פרסומי ניסא, וכן קיי"ל בשו"ע (סי' תרע"ח) ..' ↩
3 או"ח סי' תרעא סכ"ד ↩
4 וראה דברי מנחם (כשר) ח"ד סי' לו ↩
5 ע' 75 ↩
6 מאמרי חודש כסלו מ"ב אור תורה אות מו. וראה שם מאמר ג אות לט שכתב: 'עיין בספר עוללות אפרים [ח"ב עמ' מ"ד מאמר רצ"ה] כתב ג"כ שם ברמיזת נר חנוכה לאור תורה, וכתב: הנה אמרו רז"ל בברכות (סג.): אם ראית דור שהתורה חביבה עליה – פזר, שנאמר: 'יש מפזר' וכו' (משלי יא כד); ואם ראית דור וכו' כנס, שנאמר: 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. לפיכך הדורות הראשונים, שהיתה התורה חביבה בעיניהם, היו מניחין נר חנוכה הרומז לאור תורה מבחוץ, ע"ד 'יפוצו מעינותיך חוצה' (משלי ה טז); אבל הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדיה וכו', וחכמי הדור אין להם כח להשיב לאיש מדרכו הרעה, ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומה מפני הקמים עליו, ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינם נשמעים לזולתם וכו', המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות, מניח נר מצוותו בביתו ודיו להשיב מעון אנשי ביתו לבד, עכ"ל הרב שם', ועיי"ש מה שכתב לבאר עפי"ז ↩
7 בנמוקי או"ח שם כתב: 'ושמעתי בשם זקני הגה"ק מה"ר צבי אלימלך ז"ל (בעל בני יששכר) שהיה לו עששית (לאנטערנע) של כסף עם זכוכית מד' צידיה, ובתוכה מנורת כסף להדליק נר של חנוכה ואמר כי תהיה לו לצורך ביאת גואל צדק שאז ידליקו מבחוץ .. ויש חשש שיכבה הנר חנוכה מחמת הרוח המנשבת בחוץ, ע"כ עשה הכלי לאנטערנע הלז ע"כ דבריו הקדושים .. ועכ"פ גם בעל בני יששכר זי"ע (המפורסם בדקדוקי מצוות שלו ובפרט במצוות נר חנוכה בגודל עבודתו ותורתו זצ"ל) לא הדליק בו מבחוץ אם כי אז ע"י הכלי הלז יוכל להשתמר שלא יכבה מפני הרוח כנ"ל' ↩
8 ח"ב סי' כט ↩
9 שו"ת חאו"ח סי' רצז. וראה ג"כ בשו"ת להורות נתן ח"ד סי' סג ↩
10 שו"ת ח"ז סי' פד ↩
11 שו"ת ח"ו סי' סו ↩
[כא] (הלכה 718)
שאלה: מתי זמן הדלקת נרות בערב שבת לפני מנחה או אחריה בבית הכנסת, או מי שמתפלל בבית?
תשובה: לגבי בית הכנסת, כתב בספר המאורות לרבינו מאיר המעילי1: 'ובערב שבת מדליק קודם שיתחיל תפלת המנחה'.
וכ"כ האורחות חיים2: 'והמנהג להדליקה בין תפלת מנחה לתפלת ערבית, ובע"ש מדליקין קודם תפלת המנחה וקודם שיתפללו הקהל'. וכ"כ בכלבו3, והאבודרהם בסדר חנוכה.
וכן הוא במנהגי מהרי"ל4: 'ש"צ מדליק נר חנוכה בבה"כ (בעוד) ביום טרם שאמר והוא רחום דערבית. ובערב שבת שמש העיר הדליק' טרם באו העם לבה"כ, אולי ש"צ קיבל השבת בביתו'.
וכ"כ למעשה המהרש"ל5: 'והחכם או ש"ץ שמדליק בבית הכנסת בע"ש מקדים השמש ומדליק קודם מנחה'.
אך הרמ"א בדרכי משה6 הביא את הראשונים הנ"ל וכתב: 'ואין אנו נוהגין כן אלא אף בערב שבת מדליקין בין מנחה למעריב'.
ובהג"ה בשו"ע7 כתב: 'ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה, ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל'.
אך כתבו האחרונים שהעיקר כדברי הרמ"א בדרכי משה שמדליקים בין מנחה לערבית, ולכן תלמידו הלבוש השמיט את היש אומרים שהביא הרמ"א בשו"ע, וכמ"ש האליה רבה8: 'יש נוהגין להדליק קודם מנחה, והלבוש שהשמיט, משום שכתב בדרכי משה דמנהגנו להדליק בין מנחה למעריב'.
ובטעם הדבר כתב החיד"א9: 'יש ליזהר להתפלל מנחה בערב שבת של חנוכה ואח"כ להדליק נר חנוכה, כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים ונר חנוכה זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקות אחר תמיד של בין הערבים. מהר"ש אבוהב בעל דבר שמואל בתשובה כ"י'10.
אלא שכתב המגן אברהם11 שאם מתפללים מאוחר סמוך לשקיעה שידליקו נרות חנוכה לפני מנחה: 'ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומא ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ ודמי למדליק ברחוב בשעה שאין שם איש ואח"כ באו אנשים, וכ"ה במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבה"כ'.
וכ"כ האליה רבה שם: ומ"מ נראה דוקא בעוד היום גדול, אבל כשרואה כשיתפלל מנחה יעבור הזמן ויהא קצת איסור להדליק, ידליק קודם מנחה בין בבית הכנסת בין בבית. וה"ה מי שאפשר להתפלל עם מנין בבית הכנסת ידליק בביתו קודם מנחה ואח"כ ילך לביהכ"ס. וזה דוקא לאחר פלג המנחה'.
וכתב הפרי מגדים12 שגם מי שמתפלל יחיד בביתו, שיתפלל מנחה ואח"כ ידליק: 'משמע בביתו בערב שבת יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק נרות, מטעם דמפלג הוה לילה [באי אפשר] .. משא"כ אם מתפלל מנחה אח"כ, הוה כתרתי דסתרי אהדדי. ובית הכנסת שאני, דרק פרסומי ניסא לרבים, וצע"ק בזה. ויראה אם אפשר ליה בביתו, יתפלל מנחה קודם, וגם בבית הכנסת לכתחלה עושין כן'.
אך כתב הקיצור של"ה13 הובא בכף החיים14 שאין לבטל תפילה בציבור בשביל זה: 'ויש להזהיר לאותן היושבים בכפרים בערב שבת של חנוכה שמתפלל כל אחד מנחה בביתו ואח"כ מדליקין נר חנוכה ועי"ז מבטלין התמיד ואינן מתפללים מנחה בציבור אבל טועין הם כיוון שמדליקין בעוד היום גדול אעפ"י שלא הגיע עדיין שעת הדלקת נר חנוכה מ"כ כיוון שא"א בעניין אחר מה בכך אם מדליק קודם שהתפלל מנחה והלא אפילו בנר של שבת כתבנו לעיל אם מתנה בפירוש שלא יהא לו שבת עד שיאמרו הקהל ברכו מותר להדליק אפילו קודם תפלת מנחה ומכ"ש כאן וכ"כ הלבוש'.
ולמעשה מנהג חב"ד כמ"ש בספר המנהגים15: 'בערב שבת הסדר הוא: מנחה, נר חנוכה, נר שבת'. ובהערה מבואר: 'מנחה ואח"כ נר חנוכה כמו שתמיד קודם להדלקת המנורה (שע"ת ופמ"ג סימן תרעט). ועוד שלא יהי' תרתי דסתרי כו''.
אמנם בשנים שהרבי חזר מה'אוהל' בערב שבת סמוך לשקיעה, הדליק קודם נרות חנוכה, ונר שבת, ורק אח"כ התפלל מנחה בציבור, וכמ"ש המג"א, והאליה רבה.
א"כ בערב שבת הסדר הוא תפלת מנחה ולאחר מכן הדלקת נרות חנוכה, אמנם אין לבטל בשביל זה תפלה בציבור, וכן במקרה שהזמן מאוחר, ושבת עומדת להיכנס, יש להקדים הדלקת הנרות לתפלת מנחה.
הערות:
1 עמ"ס שבת ע' עג ↩
2 הל' חנוכה אות יז ↩
3 סי' מד ↩
4 הל' חנוכה [ד] ↩
5 שו"ת סי' פה ↩
6 או"ח סי' תרעא אות ה ↩
7 סי' תרעא ס"ז ↩
8 סי' תרעט ס"ק א ↩
9 ברכ"י סי' תרעט ס"ק ב ↩
10 וראה מה שהאריך בנידון תפלת מנחה והדלקת נרות בערב שבת בשו"ת יביע אומר ח"ה או"ח סי' מד ↩
11 סי' תרעא ס"ק י ↩
12 א"א סי' תרעא ס"ק י ↩
13 הל' חנוכה ↩
14 סי' תרעא ס"ק עט ↩
15 ע' 71. וכ"ה בהיום יום כה כסלו ↩
[כב] (הלכה 719)
כתוב בלוח היום יום כח כסלו: 'אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי'.
שאלה: מה המקור לנתינת דמי חנוכה? (1)
תשובה: מקור מנהג דמי חנוכה אינו ברור, ואעפ"כ מובא באחרונים כמה סימוכין למנהג, וכדלקמן:
א) יש שכתבו סמך לכך ממ"ש המגן אברהם1 והובא בדברי נחמיה2: 'נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית3 כ' טעם לזה'.
וכמ"ש הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסון במכתבו לבנו, הרבי4: 'ימי החנוכה ממשמשים ובאים, והמנהג מכבר שנותנין דמי חנוכה, (ויכול היות שיש מקור לזה (מלבד האמור המג"א ריש הלכות חנוכה, ושם הוא בנערים עניים5)'.
ויש שכתבו6 שמחמת כן נהגו לתת לכולם שלא לבייש את העניים.
ב) כתב הגר"ח פלאג'י7: 'כתב בספר מעשה הצדקה דף קכט, ב אות מו וז"ל, והנה זה הדרך ישכון אור באופן סדר התיקון הנזכר של נר מצות חנוכה, כי יפריש תחילה מאה פרוטות של כסף בסוד מה שאמר הכתוב כ"ף אחת עשרה זהב כו', ויחלקם לתלמידי חכמים ירכי קשוט .. ואח"כ יפריש עוד ארבעים וארבע פרוטות כנגד ריבוע שם אהי"ה ורמוז באות א', והנה ק' ומ"ד עולה קד"ם אהי"ה במילואיו בריבוע גי' קדמ"ת, ולכך נקראית הבינה קד"ם המורה על הבינה כי מצידה הניסים והגאולות .. וגם אלו הפרוטות יתחלקו לקצת ת"ח שהם ירכי רבנן, ויכול לחלקם באיזה יום שירצה כולם בבת אחת, אבל המ"ד פרוטות הנשארות יחלקם אחת לאחת יום יום עפ"י מדותיו בסדר המדרגות, כי ביום הראשון יתן פרוטה לכבוד שבט יהודה ויזכה לכל אחיו עמו כי זכין לאדם שלא בפניו, וביום שני לכבוד השבט והנשיא של יומו השליט בו וכן ע"ז הדרך, עד שביום השמיני ישלים אותם .. ומכאן תראה שנהגו לחלק המעות לתנוקות ולקטנים בימי חנוכה ופורים שהם בסוד נצח והוד, עכ"ל'.
ג) סמך נוסף למנהג כתב הגאון הראגצובי8: וכן מעמידין כו'. עי' ירוש' פ"ג דדמאי ה"א ולקמן בהל' שמיטה ספ"ח דגם בקופה נקט שם שמקבלין פת וצ"ל דבשביעית התקינו כן כדי שיוכלו לקבל גם מהחשודים על השביעית וזה היה נוהג עד חנוכה כמבואר בדברי רבינו בהל' שמיטה פ"ד ה"ו ומאז ואילך היו מקבלין מעות וזה סמך למנהגנו שמקבלין מעות חנוכה'.
וכוונת דבריו, שמבואר ברמב"ם9 שכל עיר צריכה להעמיד גבאים שיאספו מהציבור כסף בכל ערב שבת עבור העניים, וזה נקראת קופה, וכן יאספו מזון או כסף כל יום וזה נקרא תמחוי, אלא שכתב הרמב"ם (מהירושלמי) שבשמיטה אפשר לקחת עבור הקופה לא רק מעות אלא גם לחם, והטעם מבואר שם שהוא כדי להימנע מחששות של שנת שמיטה מהחשודים על השביעית, לכן גבו מהם פת, ומבואר ברמב"ם שהחששות מסתיימים בחנוכה של מוצאי שביעית, ועפי"ז כתב הראגצ'ובי שיוצא שמחנוכה חזרו לגבות רק כסף עבור העניים וא"כ זה סמך למנהג של מעות חנוכה.
ד) סמך נוסף כתב הרלוי"צ שם: 'שממה שאמרו רז"ל10 אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, קנקטו במעות דוקא, משמע שבחנוכה נותנין מעות, וקמל"ן שאסור להרצותן כנגד נר חנוכה, כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'.
ה) סמך נוסף כתב שם11: 'גם חנוכה הוא מענין חינוך כמו חנוך לנער, והוא כמו שמחנכין את הנער כשמתחיל ללמוד, כי בחנוכה הוא התחדשות התורה מחדש אחר גזירת היונים שרצו להשכיחם תורתך12, וכשמחנכין אותו הרי אז זורקין לו מעות'13.
ו) סמך נוסף כתב שם: 'גם ממה שנר חנוכה בשמאל, ובשמאלה עושר וכבוד, שכבוד רומז ג"כ על כסף כמ"ש במד"ר פ' ויצא בפי' ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, ויתפרש עושר על זהב גבורות, וכבוד על כסף חסדים'.
ז) סמך נוסף כתב שם: 'גם בפרשת מקץ שקורין בחנוכה מדובר שם הרבה בענין נתינת מעות, הכסף בעד השבר, והכסף משנה, ושיוסף החזיר להם באמתחותיהם יהי' זה כמו"כ נתינת דמי חנוכה, גם המשאת שניתן להם מאת פניו ובפרט המשאת בנימין, יהי' זה כמו"כ נתינת דמי חנוכה'.
הרבי בשיחת י"ט כסלו התשל"ד14 אמר: 'ואע"פ שמתייגעים למצוא לזה מקור, הרי כך הי' מנהג רבותינו נשיאינו, שנתנו מעות חנוכה לבניהם ובנותיהם .. וכאשר רואים שכך נוהג נשיא בישראל, ועושה זאת (לא בצנעה, אלא) באופן שיראו זאת, ומורה גם להדפיס זאת בידעו שמסתמא ימצאו כו"כ שגם הם יעשו כך, ותבוא עליהם ברכה - אין צורך במקור יותר טוב, ואין צורך בתורה והוראה גדולה מזו, שמנהג ישראל תורה הוא, ליתן מעות חנוכה לילדים'.
--------------
הערות:
1 סי' תרע הקדמה. וראה תו"מ חמ"ב ע' 74 והערה 56 ↩
2 השלמה לסי' תר"ע ס"ט ↩
3 וז"ל: 'וכבר זכרתי שמלת שמ"ן בא"ת ב"ש, מניין בי"ט מניין שם אהי"ה, הבן סוד נפלא שחנוכה בא"ת ב"ש מניין סו"ד צדק"ה, שעיקר צדקה צריכה להיות ניתן בסוד, כמו ברכת שמן שהיה סמוי מן העין, ובחנוכה מחויב ליתן בפרט לנערים לומדי תורה, שסוד שמ"ן הטו"ב משפיע עליהם, לכן טי"ב נערים, שחוזרים על הפתחים, בחנוכה בזמרים, מילות טי"ב נערי"ם עולים מניין שמ"ן, שהנס נעשה בפח קטן רמז על הפכים קטנים הם הנערים, החוזרים לפרסם הנס, שהם מלאים שמן זית זך' ↩
4 לקוטי לוי"צ אג"ק ע' שנח ↩
5 ולהעיר שהמשנ"ב העתיק דברי המג"א אך השמיט המילה נערים ↩
6 ראה אור ישראל פ"א הערה 38 ↩
7 מועד לכל חי סי' כז אות עז ↩
8 צ"פ הל' מתנ"ע פ"ט ה"ב ↩
9 הל' מתנ"ע שם הל' א וב ↩
10 שבת כב, א ↩
11 וראה ג"כ בשיחת ש"פ וישב התשמ"ח (תו"מ ח"ב ע' 65) ↩
12 כמבואר בתו"א כט, ובכ"מ ↩
13 כמבואר בפיה"מ לרמב"ם סנהדרין ר"פ חלק. ולהעיר ג"כ משערי אורה טו, ב: 'דהנה עד"מ חינוך נערים בבית הספר כך הוא שהאב מוליך את בנו לבית הספר כשרוצה לחנכו שילך אח"כ מעצמו נותן לו מתנות לפי ערכו כמו אגוזים *ומעות* ..' ↩
14 תו"מ חע"ד ע' 316 ↩
[כג] (הלכה 720)
מנהגי נתינת דמי חנוכה? (2)
ראינו בהלכה הקודמת טעמי נתינת דמי חנוכה, ובשיחת נר ו' דחנוכה התשמ"ז1 הרבי אמר: 'ידוע 'מנהג ישראל' לתת 'מעות חנוכה' לילדים - מנהג שראו (גם) אצל רבותינו נשיאינו, ובמילא, מלבד התוקף ד'מנהג ישראל תורה היא', הרי זה גם מנהג שיש בו 'מהדרין' ו'מהדרין מן המהדרין''.
שאלה: מתי הוא זמן הנתינה?
תשובה: מובא בהיום יום כח כסלו: 'אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי'.
אך בש"פ וישב כא כסלו התשמ"ח2 הרבי אמר: 'וע"פ האמור ע"ד השתדלות יתירה בענין החינוך - כדאי ונכון לעורר שיתנו מעות חנוכה לילדים (לא רק פעם אחת, אלא) בכל ימי חנוכה (ובערב שבת, או ביום ראשון, יתנו גם עבור יום השבת), ולהסביר להם, שנתינת המעות היא כדי שיוסיפו יותר בלימוד התורה כו'. ולהעיר במנהג רבותינו נשיאינו בנתינת דמי חנוכה ישנה גם הגבלה דנתינה פעם אחת - בליל נר הרביעי או החמישי', ועפ"ז אין מקום לכאורה להנהיג נתינת דמי חנוכה בכל יום. ובטעם הדבר דלכאורה מכיון שמנהג זה קשור עם ענין החינוך, מדוע לא נהגו כן בכל יום - י"ל, כדי שלא יעשה דבר הרגיל, שאז, אין זה מעורר התפעלות והתרגשות כ"כ כמו דבר חדש ממש. אמנם מצד התגברות חושך הגלות, כולל ובמיוחד בנוגע להתדרדרות מצב החינוך, בהכרח להוסיף ולהרבות באור וקדושה - י"ל דיש מקום וצורך להוסיף גם בנוגע למנהג דנתינת דמי חנוכה, לא רק פעם אחת (כעיקר המנהג) אלא (גם) בכל יום. וכדי לקיים גם הוראת רבותינו נשיאינו לתת דמי חנוכה 'בליל נר הרביעי או החמישי', כולל גם שלילת החשש שיהי' דבר הרגיל - אזי העצה היעוצה שבליל נר הרביעי או החמישי יתנו כפליים, או ג' פעמים ככה, אופן של חידוש'.
א"כ ראוי לתת דמי חנוכה בכל יום של חנוכה, ובליל נר רביעי או חמישי להכפיל או לשלש
★ ★ ★
שאלה: למי הרבי הרש"ב והרבי הריי"ץ נתנו דמי חנוכה?
תשובה: הרבי בשיחת אור ליום ג' פ' מקץ, נר ה' דחנוכה, ה'תש"ל3 אמר: 'וכיון שכ"ק אדנ"ע נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה גם כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג כן בנוגע לבנותיו. ובהתאם לכך יש לחזק מנהג טוב זה – ובודאי יהיו הילדים מרוצים מזה... – ליתן לילדים דמי חנוכה, וביחד עם זה, להוסיף גם בענין החינוך – 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', ועי"ז ירוו מהם רוב נחת יהודי וחסידותי, מתוך שמחה וטוב לבב, ויעמידו 'זרע ברך הוי'', 'צבאות ה', לקבל פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.
ובשיחה אחרת4 אמר הרבי שהרבי הריי"ץ נתן גם לנשואים: 'כ"ק מו"ח אדמו"ר נתן (ובעצמו) 'מעות חנוכה' לבנותיו תי' וגם לאחר נישואיהן'.
וכן הוא בשיחת יט כסלו התשל"ד5 אמר: 'הרי כך הי' מנהג רבותינו נשיאינו, שנתנו מעות חנוכה לבניהם ובנותיהם, ולא רק לקטנים, אלא גם לאחרי שנעשו גדולים (או גדולות), ואפילו לאחרי החתונה'.
ובש"פ וישב כא כסלו התשמ"ח6 הרבי הוסיף שגם לחתניו: 'נתינת דמי חנוכה בכל ימי חנוכה: מנהג ישראל (תורה היא) שבימי חנוכה נותנים דמי חנוכה לילדים. וכן נהגו רבותינו נשיאנו - כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שאביו הי' נותן דמי חנוכה (בליל נר הרביעי או החמישי). וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחר הנישואין7, וגם לחתניו'.
א"כ המנהג לתת דמי חנוכה לכל בני המשפחה בנים בנות נכדים נכדות, גם אחרי גיל מצוות וכן לנשואים, ולבני זוגם.
הערות:
1 תו"מ ח"ב ע' 131 ↩
2 תו"מ ח"ב ע' 64 ואילך סעיפים יא - יב. (ההדגשות שבפנים אינם במקור, וכן בקטעים הבאים שבהלכה זו) ↩
3 תו"מ חנ"ח ע' 432 ↩
4 לקו"ש ח"כ ע' 451 הערה 36 הובא בתו"מ תשמ"ז ח"ב ע' 132 הערה 25 ↩
5 תו"מ חע"ד ע' 316 ↩
6 נסמן בהערה 2 ↩
7 ולהעיר מדברי הרבי בשיחת נר ו' דחנוכה התשמ"ז (תו"מ ח"ב ע' 132): 'ובהמשך לזה, יש להוסיף ולהדגיש ענין זה (גם) בנוגע לגדולים, לאחרי בר מצוה ובת מצוה, ועאכו"כ אלו שלאחרי הנשואין, שיש להם בתים כפשוטם - שעליהם להשתדל לעשות מביתם (ומכל הבתים שמסביבם) בית תורה תפלה וגמ"ח, בית חב"ד. ויכולים גם הם לקשר זאת עם המנהג ד'מעות חנוכה': ילדים גדולים לאחרי בר מצוה ובת מצוה - יבקשו מהוריהם, ואלו שלאחרי הנישואין - יבקש האיש מהאשה, והאשה מהאיש, וכיו"ב בנוגע לזקנים וזקנות, לעזור זה לזה בכל הקשור לעשיית בית תורה תפלה וגמ"ח' ↩
[כד] (הלכה 721)
מנהגי נתינת דמי חנוכה? (3)
חלוקה לתלמידים: בשנת תשי"ב הרבי הנהיג חלוקת דמי חנוכה לתלמידים וכך במכתב מי"ב כסלו התשי"ב1 כותב הרבי לכמה ממנהלי הישיבות: 'בזה הנני לבקש את כת"ר שי' לערוך התועדות בליל חמישי או בליל שמיני של חנוכה הבע"ל עם תלמידי הישיבה אשר לומדים סדר שלם בדא"ח (ולא רק תניא בלבד) ולחלק לכל אחד מהם דמי חנוכה בשמי - 500 פראנק. ואם אפשר מה טוב שיהי' במטבע או בניר חדש (להעיר מ'התמים' ח"ו עמוד צ"ו)2'.
ובנר חמישי של חנוכה תשי"ב, ביקש הרבי שתלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ששמרו על סדר הלימוד בחסידות, שיכנסו לחדרו הקדוש, והרבי אמר לפניהם שיחה3 ובסיומה הודיע שיתן להם דמי חנוכה מקופת רבי, ו'כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך'. לאחר מכן חילק הרבי לכל אחד מהנוכחים מטבע אחד מכסף. [הנהגה זו - של חלוקת דמי חנוכה מידו הקדושה לבחורים ב-770 - נמשכה עד שנת תש"כ].
ובמכתב מי"ב טבת, תשי"ב4, לר' מיכאל שי' ליפסקר: 'וכן מענין הנתינת מעות חנוכה להתלמידים הלומדים דא"ח, ות"ח ת"ח על שסידר את הענין באופן המתאים, ויה"ר שיבוא לפעולות טובות בנוגע אל הפו"מ, כי עשי' לעילא, ומוסג"פ רשימת דברים אשר אמרתי להתלמידים שנכנסו כאן אלי בנר החמישי דחנוכה, ובטח יתרגמם בלשון הטוב לפניהם .. במענה על בקשתם של אלו התלמידים שעדיין לא התחילו בלימוד החסידות, שחפצים ג"כ לקבל ומבטיחים להתחיל עתה בלימוד החסידות, הנה לא זהו הענין ועוד חזון למועד, ולימוד החסידות צ"ל מצד עצמו ולא בשביל זה שמקבלים המעות חנוכה, ואם יתחילו בלימוד הדא"ח בלא"ה, הרי בטח יביא תועלת גדולה הרבה יותר מקבלת מעות חנוכה, ויש בכלל מאתים מנה, מצדו יכול לרמוז להם שבודאי יהי' עוד ענינים כאלו במשך הזמן ובמילא מהטוב שיתחילו בלימוד זה מבלי לקשר זה עם תנאים מוקדמים'.
הרבי אמר בשיחת י"ט כסלו התשל"ד5: 'וכיון ש'ושננתם לבניך אלו התלמידים' הנה עי"ז שאומרים להם בימי החנוכה ענין בתורה .. אזי נעשים 'בניך', ולכן כשנותנים להם אח"כ מעות חנוכה, אזי מקיימים 'מנהג ישראל תורה הוא' ליתן מעות חנוכה לילדים, כולל גם 'בן חבירו' שלמדו תורה.
לגבי נערים שיש ספק אם לכלול אותם ברשימת מקבלי דמי חנוכה של התלמידים כתב הרבי במכתב מכ"ה שבט התשי"ג6: 'בנוגע לחלוקת דמי חנוכה, הנה כמדומה שכבר כתבתי שאין כדאי להחמיר בזה, היינו שאם רק יש ספק - לתת, ולו יהא ע"ש העתיד. ואולי זה גופא יסייע שיתקרבו בהקדם'. וכן במכתב מח"י כסלו, תשי"ח לאברהם פאריז7: 'במענה למכתבו מי"א כסלו והקודמיו. פשיטא אשר גם השתא עליו לחלק דמי חנוכה כבשנים שעברו, ובהתלמידים שיש איזה ספק, להקל, ז.א. לתת גם להם'.
ובשנים שלאחר מכן המשיך הרבי לעורר על כך, וכמ"ש במכתב לר' ניסן נעמנאוו מאדר"ח טבת, תשי"ג8: 'ובטח הגיעו המברק ע"ד חלוקת דמי חנוכה כדאשתקד'.
ובמכתב לרש"ח קסלמן מכ"ט כסלו, תשט"ז9: 'בודאי גם בשנה זו חלקו דמי חנוכה משמי, וכמו שבקשתי את הרה"ח הר"א שי' פאריז שיסדר זה, והוא כמו בשנים שעברו, לאלו שלומדים כבר חסידות כו'...'.
בשיחת ש"פ וישב ערב חנוכה התשמ"ט10 עורר הרבי שכן ינהגו בכל מקום של משרה ועבודה: 'ולהוסיף שכדאי שיעשו כן גם בבתי ספר, ובכל מקום של משרה ועבודה לפי תנאי המקום והזמן - להתאסף כולם ביחד, ולדבר אודות עניני חנוכה, עם החלטות טובות בזה, בתורה בעבודה ובגמ"ח, ולחלק 'מעות חנוכה' וכו''.
גם לגבי קייטנות חורף הורה הרבי לתת דמי חנוכה11 וכתב: 'המצו"ב [=המצורף בזה] יחליפו בממון מרוקו ויתנו דמי חנוכה להחונים בהמחנה חורף שי' שבהדרכתם (שהרי פעולת חנוכה נמשכת)'.
חיילי צה"ל: בשנת תשל"ד בשנה החל מבצע חנוכה, והרבי הורה ג"כ לחלק מטבעות דמי חנוכה משמו12 לחיילי צה"ל, והיתה גם הוראה מהרבי לתת שתי13 מטבעות חדשות14.
--------------
הערות:
1 אג"ק ח"ה ע' עז ↩
2 שם במדור דברי ימי החסידים הובא הסיפור על המטבעות שהביא ר' גבריאל נושא חן לאדמו"ר הזקן, והם היו נוצצות ומבריקות ↩
3 נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 486 ↩
4 אג"ק ח"ה ע' קל ↩
5 תו"מ חע"ד ע' 316 ↩
6 אג"ק חכ"א ע' קצה ↩
7 אג"ק חט"ז ע' קנד ↩
8 אג"ק ח"ז ע' קב ↩
9 אג"ק חי"ב ע' קפא ↩
10 תו"מ ח"ב ע' 35 ↩
11 בגליון התקשרות מספר 1271 מסופר: ביום ז' טבת תשד"מ העניק הרבי 360 פרנק הרבי להת' הנוסעים לעבוד במחנה-חורף במרוקו (מ"מ רסקין, מ"מ מטוסוב ושלום שריקי) ↩
12 וראה בגליון התקשרות מספר 1271 מענה שכתב הרבי למזכירות לגבי חלוקת דמי חנוכה ממנו לחיילי צה"ל ('מבית המלכות' א' עמ' 226): 'לטלפן להרב אפרים וולף שי', וישמסור לכולם שהמטבעות יתנו שם שהרי אי-אפשר לשלוח מכאן וכו'' ↩
13 אחד מהם לצדקה ראה במכתבו של הרבי בלקו"ש ח"י ע' 290 ואילך ↩
14 ראה גם הדיווח של הרב אברהם גודין לרב חודוקוב משנת תשל"ז בהתקשרות גליון 959: 'היום נודע לנו שגם השנה יש לחלק לחיילי צה"ל דמי-חנוכה; למטרה זו החלפתי היום ב'בנק ישראל' 15.000 לירות וקיבלתי מטבעות חדשות שעדיין לא היו בשימוש'. יום לאחר מכן, בכ"ח בכסלו (תשל"ז) הוא כותב שוב: 'גם היום נסעתי ל'בנק ישראל' כדי לפרוט 20 אלף לירות למטבעות בנות חצי לירה (חדשות שלא היו בשימוש) ונקווה שבעזרת ה' נגיע לכל מחנות צה"ל' ↩
[כה] (הלכה 722)
מנהגי נתינת דמי חנוכה? (4)
שאלה: מה צריך לעשות עם הדמי חנוכה?
תשובה: הרבי אמר בשיחת י"ט כסלו התשל"ד1: 'ובזה ניתוסף עוד ענין, שמסבירים להם לילד או לילדה, או אפילו גם לגדולים וגדולות שהם 'ילדים' בהבנה וזקוקים עדיין להסברה שחלק מהמעות חנוכה (או ממעות אחרות) צריכים ליתן לצדקה, ולא לדחות אלא לעשות זאת במשך ימי חנוכה'.
ובשיחת ש"פ וישב ערב חנוכה התשמ"ט2: 'ולהסביר לילדים שהמעות ניתנים לרשותם, ונעשים שלהם, ע"מ לעשות בהם מה שלבם, לב יהודי, חפץ. ובודאי יתנו מעצמם חלק לצדקה'.
ובשיחת כ"ח כסלו התשמ"ט3 בכינוס לילדי צ"ה הרבי אמר: 'לכן כאן המקום להדגיש שהכוונה בנתינת 'דמי חנוכה' היא כדי לתת לילדים אפשרות להוסיף בצדקה, כלומר: הכסף שנותנים לכאו"א מכם אמנם נעשה שלו, אבל כאשר נוסף לו כסף, ובמיוחד כסף שלא שיער שיתנו לו - הרי"ז על מנת שיתן יותר צדקה, שכן בשביל מה צריך ילד יהודי כסף … הרי הוא סמוך על שלחן הוריו, אביו, בדרך כלל, מרויח כסף ואמו קונה לו את כל הדרוש (נוסף ע"ז שגם הם נותנים צדקה שהיא אחת המצות הגדולות ביותר) ויש לו לחם לאכול ובגד ללבוש, ועאכו"כ בית לדור בו ולמצוא בו מחסה, וכן ספרים ללמוד בהם כו', וא"כ מובן שעיקר השימוש בכסף הוא לעשות בו מצוות שאפשר לקיימן בממון, ולכל לראש מצות הצדקה .. ועפ"ז מובן בנוגע לפועל, עד כמה כאו"א מהילדים שמקבל דמי חנוכה צריך לזכור שעי"ז ניתנה לו הזדמנות להוסיף יותר בצדקה כנ"ל'.
במכתב מכ"ד טבת התשל"ה4 מבאר הרבי באריכות מדוע נתנו לחיילים שתי מטבעות בתור דמי חנוכה: 'ובודאי הסבירו לו ענין המטבעות, ובקשתי להפריש מטבע אחת לצדקה, והמטבע השנית לעשות בה כרצונו. ובהזדמנות זו אביע בכתב אחת מהכוונות הפנימיות בענין המטבעות האלו, ידוע אשר עמנו בני ישראל - קומה אחת שלימה, שזהו הטעם שתורתנו, תורת אמת, דורשת מכל יהודי 'ואהבת לרעך כמוך'. ועפ"י הקדמה האמורה, שכאו"א מבנ"י הינם חלקים ואברים מקומה אחת, מובן שיכול להיות 'כמוך' כי אהבת הזולת היא בעצם אהבת עצמו, וכמבואר בעומק יותר בפרק לב בספר התניא לרבנו הזקן, וידוע ג"כ שיסוד בתורתנו, תורת חיים (הוראה בחיים) הוא שמעשה עיקר. שלכן עם כל החשיבות לרגש שבלב והביטוי בדיבור, הרי טובים השנים כשהם קשורים ומצטרפים למעשה בפועל, ואפילו מעשה קטן לפי ערך בכמות, הרי באיכות מי ישורנו. ולדוגמא: הנותן פרוטה לעני - הנה פרוטה זו שנותן לצדקה מיגיע כפיו, כל כח נפשו החיונית מלובש בה, ועוד שהי' יכול לקנות בה חיי נפשו החיונית, זאת אומרת שנותן חיי נפשו לה' (תניא פ' לז). וזוהי אחת הכוונות במטבעות הנ"ל - לקשר את כל מקבלי המטבעות, ומהם ועל ידם לקשר גם את מקבלי מטבעות הצדקה, כנ"ל, ע"י מעשה בפועל ובפרט שהוא קשור בממון, שאעפ"י שהוא רק פרוטות אחדות אבל כאמור יש בזה ענין של חיי נפש. ותקותי שיתנו צדקה האמורה ברגש המתאים .. ומכאן הרמז שב'מעות חנוכה' בכלל, ובפרט בממון ההולך לצדקה, שהרי כשיהודי מרים 'תרומה' מממונו לצדקה, השקולה כנגד כל המצוות, הרי לא רק שמקדיש תרומה זו, אלא גם 'מרים' את תשע הידות שנשארו אצלו והופך גם אותם מגשמיות לרוחניות ובפרט עי"ז שקונה בהם דברים כשרים טובים ומועילים'.
א"כ בנתינת דמי החנוכה ראוי להבהיר למקבל שזה שלו ממש, והמטרה בזה לחנך למצות צדקה, שיתן מכספו (חלק מהכסף).
★ ★ ★
שאלה: מה יעשה מי שלא נתן בחג החנוכה?
תשובה: הרבי בש"פ מקץ התש"ן סי"א5 אמר: 'ומפקחין על צרכי ציבור בשבת - בנוגע למנהג ישראל לתת מעות חנוכה לבנים ובנות, שאלה שלא קיימו מנהג זה (בשלימות), ישתדלו להשלים בימים הסמוכים לחנוכה, וכל המקדים ה"ז משובח'.
מסופר6 שאחד מאנ"ש שהיה רגיל לנסוע לרבי בדרך כלל ליו"ד שבט נכנס שנה אחת עם בנו ל'יחידות' בט"ו בשבט. הרבי פנה לבן ושאל אותו האם קיבל 'חנוכה געלט' מהרבי. הבן השיב: לא. אז העניק לו הרבי שני שטרות של דולר, ואמר לו שזה עבור דמי חנוכה.
בש"פ ויצא ט' כסלו התשנ"ב7 הרבי אמר שיום מנהג זה מחזק את ההתקשרות: 'כולל כמנהג רבותינו נשיאינו לקיים מסיבות לבני הבית בימי חנוכה, ולחלק 'דמי חנוכה' לבני הבית, ובפרט לילדים, לבנים ובנות. כי כאשר כל אחד מקיים מנהג זה - בפרסום המתאים - ועוד בהוספה והרחבה ע"י הוספה בנתינת 'דמי החנוכה' בריבוי (שעי"ז מתוסף בענין השמחה אצל הילדים) - מתקשרים עוד יותר (ע"י קיום מנהג זה) עם רבותינו נשיאינו, שזה נותן תוספת כח להחדיר את תורתם, הוראותיהם, ומנהגיהם אל תוך חיי היום יום הפרטיים'.
ובש"פ מקץ התשנ"ב8 הרבי איחל: 'ויה"ר שעוד לפני ההוספה בענייני חנוכה במעשה בפועל יתן הקב"ה 'מעות חנוכה' .. ל'נער ישראל ואוהבהו' בהענין הכי נחוץ ומוכרח - להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא (ש'בשמן קדשי משחתיו') בפועל ממש, ועל ידו תהי' חנוכת ביהמ"ק השלישי (ש'בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים') בפועל ממש'.
הערות:
1 תו"מ חע"ד ע' 316 ↩
2 תו"מ ח"ב ע' 34 - 35 ↩
3 תו"מ שם ע' 63 ↩
4 לקו"ש ח"י ע' 29 ↩
5 תו"מ ח"ב ע' 88 ↩
6 התקשרות גליון 1271 ↩
7 תו"מ ח"א ע' 355 ↩
8 תו"מ ח"ב ע' 41. וראה ג"כ לקו"ש ח"כ ע' 451 ↩
[כו] (הלכה 723)
שאלה: מה מנהגנו בקריאת התורה של חנוכה, ומה קוראים במפטיר של שבת, וברביעי של ראש חודש?
תשובה: לגבי קריאת התורה בחנוכה נאמר במשנה במסכת מגילה1: 'בחנוכה בנשיאים'. וביאר רש"י: 'בחנוכה בנשיאים - דהוי נמי חנוכת המזבח'2.
אך נחלקו הראשונים מה קורא בתורה העולה לשלישי האם הוא חוזר פעם נוספת על קריאת אותו היום, או שהוא קורא את היום שלאחריו, וכדלקמן:
כתב בסדר רב עמרם גאון סדר חנוכה: ומוציאין ס"ת וקורין בנשיאים .. יום שני - ביום השני, וביום השלישי'.
וכ"כ בסידור רש"י3: 'בשני כהן קורא חצי נתנאל, ולוי משלימו, מתוך שהיום [יום] שני, והוא נשיא שני יקרא בו כהן לוי, וישראל הבא אחריו יקרא אליאב כולו, ולא הפסיד כאדם שקורא בתורה'.
וכ"כ התוספות4: 'ועוד דבחנוכה כשקוראין בפרשת נשיאים רגילים שנים הראשונים לקרות נשיא אחד דיומא ושלישי קורא דלמחרת אלמא חשיב ראשון עיקר'.
וכ"כ הגהות מיימוניות5: 'כהן עד הקרבן ולוי וישראל הקרבן ושאר כל הימים כהן ולוי בקרבן היום וישראל בקרבן של יום מחר וכן בשמיני כהן ולוי בקרבן היום, וישראל עד סוף עד כאן'.
אך הרמב"ם6 כתב: 'בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני, וכן עד יום השמיני'.
וכ"כ הטור7: 'ביום השני קורא כהן וביום השני עד פר אחד בן בקר ולוי עד וביום השלישי וישראל חוזר וקורא וביום השני וכן בכל יום'.
ולהלכה המחבר8 כתב כדברי הרמב"ם והטור: 'ביום שני קורא כהן ביום השני עד פר אחד בן בקר, ולוי עד ביום השלישי, וישראל חוזר וקורא: ביום השני, ועד"ז בכל יום'.
אך הרמ"א בהגה כתב כדברי הגהות מיימוניות ושאר הראשונים: 'וי"א שישראל קורא ביום שלאחריו, דהיינו ביום הג', וכן בכל יום; וכן נוהגין'.
וביאר תלמידו הלבוש: 'וכן בכל יום ויום הכהן והלוי קורין הנשיא של אותו היום וישראל כל הנשיא של יום שלאחריו, שכיון שאין לנו כל ט' הפסוקים שאנו צריכין לקרותו בחד נשיא, דהיינו ג' פסוקים לפחות לכל אחד ואחד, אנו קורין גם הנשיא שלאחריו, ולא משום ספיקא דיומא, שאין שייך כאן ספיקא דיומא, שהרי הקרבת הנשיאים לא היה בזה הזמן אלא בניסן, ואין קורין אותן אלא משום דדמי קצת לעין המאורע כמ"ש, וא"כ מה לנו לספק בימים. ומה"ט ג"כ אין אנו מחברים לקרות ב' נשיאים בחד גברא, כמו בחוה"מ דסוכות שמחברים שני ימים בחד גברא, דהתם משום ספיקא דיומא נעשה כן מה שאין שייך כאן'.
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק9 נשאל לגבי שבת חנוכה [וה"ה לראש חודש שבחנוכה], האם במפטיר קוראים את הקרבן של אותו יום וגם את שלמחרת כמו בימות החול של חנוכה, או רק את של אותו היום, וענה: 'יקראו רק נשיא א' לבד. דהא בלאה"נ דעת הרמב"ם והטור דאין קורין רק נשיא א' של אותו היום ביום ב' נשיא השני וביום ג' נשיא הג'. אלא דאנן נהיגין כמ"ש בהגהות מיימוניות לקרות נשיא דמחר להשלישי והיינו דוקא כשצריכים לקרות שלישי דאז י"ל10 דעדיף לקרות דבר חדש שלא קראו היום עדיין מלחזור ולקרות מה שכבר קראו היום דאין עושין כן אלא במקום דלא אפשר כדאי' בש"ע ססי' קל"ז11. (אבל אין הטעם משום ספיקא דיומא דלא שייך לומר הכי גבי חנוכה כמ"ש בלבוש סי' תרפ"ד ע"ש הטעם) משא"כ בשבת דא"צ לקרות של חנוכה רק לאחד דהיינו המפטיר ודאי דא"צ לקרות רק פ' דיומא לבד דהיינו ביום ב' נשיא הב' וביום ג' הג' כו'. וכן בר"ח שבחנוכה קורין להרביעי רק נשיא אחד לבד של אותו היום דהיינו יום הששי. ואם ר"ח טבת ב' ימים קורים ביום ב' דר"ח שהוא ז' דחנוכה נשיא הז' לבד, וחד טעמא הוא עם שבת וכן מצאתי מפורש במהרי"ל (דנ"ה ע"ב) שפסק כן גבי ר"ח לקרות להד' ביום הששי לבד12. וממילא דה"ה במפטיר דשבת, והטעם פשוט כנ"ל'.
אלא שביחס לארץ ישראל, מצאנו שהיו בני אשכנז שנהגו כשיטת המחבר13 וכ"כ בלוח כולל חב"ד שהוציא הגר"ח נאה, ועפי"ז נהגו כך אנ"ש בארץ14, אך הרבי כתב15 במכתב שגם בארץ נוהגים כפסק הרמ"א, והצמח צדק: 'בהנוגע להספיקות בהמנהגים שכותב, הנה מנהגי חנוכה מבוארים בקונטרס ברוך שעשה נסים ומצוין שם ג"כ המקורים. ואינני רואה מקום בזה לחלק בין אה"ק ת"ו לחו"ל'.
ועפי"ז הרב ברוך נאה שינה בלוח כולל חב"ד.
במכתב נוסף כתב הרבי16: 'קרה"ת בימי חנוכה - מנהגנו עפמש"כ בשו"ת צמח צדק הועתק בקונ' ברוך שעשה נסים. וכ"כ גם הרר"ב שי' נאה בלוח כולל חב"ד, שעברתי עליו. ופליאה מה גרם לספק בהנהגת חב"ד מפורסמת'.
א"כ מנהגנו בין בארץ ובין בחו"ל קוראים לשלישי את הקרבן הבא, מלבד שבת, או ר"ח שאז קוראים רק את הקרבן של אותו היום.
--------------
הערות:
1 ל, ב ↩
2 כתב הפר"ח או"ח סי' תרפ"ד ס"א: והטעם שקורין בפרשת הנשיאים בימים הללו, הוא משום דאמרינן בפסיקתא [רבתי פ"ו] שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו. או כמ"ש התוספות יו"ט במסכת מגילה [פ"ג מ"ו ד"ה בנשיאים] שכשנצחו החשמונאים ליונים מצאו המזבח משוקץ וכדתנן במדות [פ"א מ"ו] וסתרו אותו ובנאוהו מחדש בערב ליום כ"ד שאז היה הנצחון כמ"ש בריש הלכות הללו [סי' תרע אות א] וחנכוהו בכ"ה בכסליו. ועוד יש סמך לזה מהאגודה שהביא הרמב"ן בפירושו לתורה בריש פרשת בהעלותך, יעויי"ש' ↩
3 סי' שיט ↩
4 סוכה נה, א ↩
5 הל' תפלה פי"ג אות ל וראה גם ספר השולחן לתלמיד הרשב"א (הלכות תפילה שער ו) 'כתב מורי ז"ל, שבמקומו היו נוהגים לקרות הישראל הפרשה האחרת, ולא שהיה חוזר וקורא אותה פרשה שקראו כהן ולוי. כי מה טעם כאן לחזרה. דבשלמא בקרבנות החג יש טעם לחזרה שלו, לצאת מספק קרבנות היום, אבל בנשיאים מה לנו אם יקרא ביום שני ביום השני וביום השלישי, וכן ביום השלישי ביום השלישי וביום הרביעי, וכן בכל שאר הימים. והלא אין זה אלא סיפור בעלמא שמספר סדר קרבנות הנשיאים. וכן היה נוהג בבית מדרשו' ↩
6 הל' תפילה פי"ג הי"ז ↩
7 או"ח סי' תרפד ↩
8 שו"ע או"ח סי' תרפד ס"א ↩
9 שו"ת או"ח סי' סח ↩
10 וכ"כ הפר"ח בביאור דברי הרמ"א ↩
11 ס"ו. וראה מש"כ בקובץ אהלי שם גליון ג ע' קא ואילך ↩
12 מנהגי מהרי"ל הל' חנוכה: 'עד יום הששי בו חל לעולם ר"ח טבת. אז מוציאין ב' ס"ת וקורין פר' החדש דהיא תדירה לג' גוברין .. לד' ביום הששי לבד' ↩
13 פסקי תשובות סי' תרפד אות א ↩
14 ראה בקובץ אהלי שם גליון ג ע' ק, אך לאחר מכן בנו הגר"ב נאה שינה שמנהגנו לקרוא כדברי הרמ"א, וכמ"ש הרבי ↩
15 אג"ק ח"י עמ' רצו ↩
16 אג"ק חט"ו עמ' כה (נדפס ג"כ בלקו"ש ח"כ ע' 643) ↩
[כז] (הלכה 977)
שאלה: באיזה צד של הפתח צריך לשים את החנוכיה בפתח? (1)
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח. והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר: מימין, רב שמואל מדפתי אמר: משמאל. והילכתא - משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין'.
ואיתא במסכת סופרים2: 'נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין, ונר חנוכה בשמאל, לקיים מה שנאמר, מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר חנוכה'.
וכתב השאילתות3: 'והיכא מנח ליה פליגו בה רב אדא בריה דרבא ורבי ירמיה מדפתי חד אמר מימין וחד אמר משמאל מאן דאמר מימין קא סבר כי היכי דלהוי תרתי מצוותא בחד דוכתא נר חנוכה ומזוזה ומאן דאמר משמאל קא סבר כי היכי דלהוי מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית בטלית מצוייצת ביניהן, הילכתא מאי? ת"ש כבר אמרה תורה ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ובאו חכמים ופירשו וחקרו ועשו סייג לתורה. ברם צריך נשי מי מחייבן בנר חנוכה או לא מי אמרינן כיון דמצות עשה שהזמ"ג נשים פטורות או דילמא לדידהו נמי איתרחיש להו ניסא כדי לגברי והילכך נשי נמי מיחייבי בנר חנוכה הילכתא מאי ת"ש דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה מפני שאף הן היו באותו הנס מימר קא אמרי' נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים היכא מנח ליה פליגו בה רב אחא בריה דרבא ורבי ירמיה מדפתי חד אמר מימין וחד אמר משמאל והלכתא משמאל כדי שיהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית מצוייץ בטליתו ביניהם4'.
המאירי5 הוסיף על דברי השאילתות ג"כ תפילין: 'ופרשו בהגדה ויבא בעל הבית בתפליו ובטלית מצוייצת ביניהם חונה מלאך י"י סביב ליראיו ויחלצם'.
אמנם דנו הראשונים בפתח שאין בו מזוזה, שהראבי"ה6 כתב: 'והיכי דליכא מזוזה קבועה בדשא מניח ליה בימין מדנקיט כדי שתהא וכו' הא לאו הכי לא'. ועוד כתב7: 'ונ"ל נמי דמי שאין לו מזוזה בפתחו דמדליק בימין, דהאי מאי דפסקינן דהילכתא כשמואל, היינו כדי שיהא נר חנוכה בשמאל ומזוזה בימין, הא לאו הכי מדליק בימין. וזה זמן גדול שהייתי דן זה הדבר ולא סמכתי על ענייות דעתי עד שאמר לי שוב ה"ר מנחם בשם רבינו אפרים מ"כ ששמע כן מפיו להדליק בימין כשאין לו מזוזה. אבי העזרי'.
וכ"כ הגהות מיימוניות8: 'ופתח דאין לו מזוזה מניחו בימין שהרי לא פסק הספר בשמאל אלא מפני הטעם שבעמוד הא היכא דליכא האי טעמא הויא ימין עדיפא לכבוד המצות, כן פירש רבינו שמחה וכן מצאתי בש"ר אפרים וכן ראבי"ה, ע"כ'.
וכ"כ בהגהת מרדכי9: 'פירש רבינו יקר דוקא בזמן שיש שם מזוזה אבל אין שם מזוזה צריך לעשות בימין'.
וכ"כ המנהיג10 בשם גאון: 'ולצד שמאל בכניסתו לבית כדי שתהא מזוזה מימין ונר משמאל כדכתי' על מזוזות ביתיך, דרך ביאתך, וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא, ונר חנוכה משמאל ונכנס בין שתי מצות. למדנו מזה שאם אין שם מזוזה מימין ראוי להניח נר חנוכה מימין, וכ"כ גאון ז"ל'.
אמנם הכלבו11 ואורחות חיים12 כתבו: 'ומה שאמרנו שמניחין נר חנוכה משמאל יש אומרים דדוקא בפתח שיש בו מזוזה מדליקין בשמאל אבל אין בו מזוזה יניחנו בימין, וכ"כ הר"ף ז"ל אך בבית הכנסת דליכא מזוזה מדליקין בימין עוד דומיא דמקדש שהיה מנורה בימין בדרום, ואנו לא חלקנו בין זה לזה שבכלן מדליקין אותה בשמאל'13.
אמנם למעשה רוב הראשונים כתבו כהראבי"ה, כמבואר ג"כ באור זרוע14, ובר"ן15, וכ"פ הטור16.
וכתב המהרי"ל17: 'ונר חנוכה לא ידענא מאי דוחקך לעיולי פילא בקופא דמחטא הא ודאי במקום דליכא מזוזה דמדליקין בימין דכל מידי דמצוה ימין עדיף, ואפילו תפילין קשירה בימין והנחה גלי קרא, אבל כל שאר דוכתין ימין עדיף דמהאי טעמא לולב בימין ואטר בשמאל, כדאיתא במרדכי ובבהכ"נ מדליקין בימין לחד טעמא משום דליכא מזוזה והנך מפרש דאין בכל בית זה מצוה מזוזה, לא ידענא מה הוא מה עניין פתרון זה לזה, כל החדרים חייבים במזוזה. ואנו בני ריינו"ס סומכין משום שהנשים מתקשטות בבית החורף ומ"מ חשיב בית בפני עצמו .. ובשאלתות דרב אחאי מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובעל הבית בטלית מצוייצת עובר ביניהם לקיים החוט המשולש לא במהרה ינתק, פי' חוט ציצית בין שניהם, ולדידן מה שייך האי טעמ'. וכל רבותינו מדליקין בימין בדליכא מזוזה. ובפי' אמר לי [מ"ו] מה"ר שלום [ז"ל] שמדליקין בשמאל הואיל ויש מזוזה בפתח בית החורף שלו, אע"ג דיש ב' או ג' מזוזות מחוץ לבית החורף עד הרחוב אלמלא זו שבבית החורף היה מדליק בימין. ולית דין צריך בשש'.
וכ"כ בתרומת הדשן18: 'דמשום דהאידנא ברוב מקומות ורובא דרובא דעלמא, אפילו ת"ח אין להם המזוזות בבתי חורף שבהן מדליקין. א"כ צריכין להדליקן בימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח, אף לדידן דמדליקין בפנים, כדאיתא במרדכי'.
> א"כ ראינו שמזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ובמקרה שאין מזוזה נחלקו הראשונים, בהלכה הבאה נראה את ההכרעה למעשה.
הערות:
1 כב, א ↩
2 פ"כ ה"ג ↩
3 וישלח שאילתא כו ↩
4 בעמק השאלה אות כא העיר: 'ולכאורה קשה הא מדליקין בלילה ולאו זמן ציצית הוא, וצ"ל דס"ל כרשב"א ור"ן דמדליקין בתחילת שקיעה בעוד היום ויכול להכיר בין תכלת ללבן, או אפשר דס"ל כדעת הרא"ש דכסות יום חייב בציצית אף בלילה' ↩
5 שבת שם ↩
6 הל' חנוכה סי' תתמג ↩
7 סי' תתקעב ↩
8 חנוכה פ"ד אות ח ↩
9 שבת רמז רסו ↩
10 הל' חנוכה ↩
11 סי' מד ↩
12 הל' חנוכה אות ג ↩
13 בהעמק השאלה (שם אות כב) כתב שכן סובר ג"כ השאילתות, ועפי"ז ביאר מדוע הכניס את הפיסקא של חיוב נשים בנר חנוכה בתוך הדין של מיקום המנורה, ללמדנו שלמרות שנשים חייבות והם אינם מסובבות במצוות, ולכן הי' ראוי שידליקו החנוכיה בצד ימין, ואעפ"כ קבעו שישימו בצד שמאל מצד שלא פלוג, וא"כ הוא הדין בפתח שאין לו מזוזה מדליק תמיד בשמאל מצד לא פלוג ↩
14 הל' חנוכה סי' שכג ↩
15 ט, ב מדפי הרי"ף ↩
16 או"ח הל' חנוכה סי' תרעא ↩
17 שו"ת סי' מ ↩
18 סי' קו ↩
[כח] (הלכה 978)
שאלה: באיזה צד של הפתח צריך לשים את החנוכיה בפתח? (2)
תשובה: להלכה כתב המחבר1: 'מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל'.
בשו"ת ויען אברהם (פלאג'י)2 דן במקרה ששם את החנוכיה בפתח שהי' פטור ממזוזה באופן זמני, כגון השוכר דירה בחו"ל ורק באמצע חנוכה עברו ל' יום: 'חדש בקרבי להורות דבר חדש והוא על שוכר דעשה חנוכת הבית ובא חנוכה בתוך ל' יום דעדיין לא קבע מזוזה עד מלאת לו ל' יום ועתה בא לקבוע נרות חנוכה ואין לו מזוזה מימין דהדת נתונה דיניח הנרות חנוכה בימין ולא בשמאל כמ"ש רבינו הטור סי' תרעא משם אבי העזרי דאם אין מזוזה בפתח מניחה בימין וכתב בהגהות מיימוני דהטעם דכל מידי דמצוה ימין עדיף ואפילו תפלין קשירה בימין והנחה שאני דגלי לן קרא, אבל כל שאר דוכתי ימין עדיף וכ"ה הב"ח וכתב דכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' מ, והוסיף לומר דלפרסומי ניסא עדיף ימין דכל פינות שאתה פונה דשם הכל פונין ונזכר לנס מיד כשרואה נרות דולקות עכ"ד ועמ"ש הרב שדה הארץ ח"ג סי' ג"ל ומ' יע"ש, ונראה דנפק"מ מזה דאם בתוך ימי חנוכה בא זמן להניח המזוזה דהוא מימין יסיר אז הנרות חנוכה מימין לשמאל כי שם מקומן לכל העולם ולא תאמר זכתה מקומי בימין כי מליל א' דאדעתא דהכי הניחם ע"מ כן ותנאי מועיל ויפק רצון מה' משום ההיא דקרש דזכה להנתן בצפון ולא תשאר פקפוק בדבר על שינוי מקום. ועוד דכנגד מה שזכה הנר חנוכה להיות בימין הרי איתא [?] מפני הרואים דיראו המזוזה והנ"ח הכל בימין וחושדים אותו דלא עשה כדין ולא כל הנכנסים ויוצאין ידעי דבא זמנו עתה להניח מזוזה וכדי שיתברך בברכה יפול מצידך אלף ורבבה מימינך נאה לו לשנות הנרות חנוכה משל ימין לשמאל ומקיים לא תתגודדו דמשתוה לכל ישראל הדרים עליה ולשכניו מאד דאין הפרש ביניהם דכולן שוין לטובה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל כנלע"ד אם יסכימו עימי מורי ורבותי'.
> א"כ ראינו בדבריו שפתח הפטור ממזוזה, ישים את המזוזה בצד ימין, ובמקרה שתוך כדי החנוכה קובע מזוזה, מכאן ואילך ישים את החנוכיה בצד שמאל.
בשו"ת מנחת יצחק3 נשאל לגבי פתח שכששמים את החנוכיה אי אפשר לעבור דרכו: 'אשר שאל בענין הדלקת נר חנוכה, שאתה מדליק בדלת היוצא למרפסת מבפנים, ואיכא פרסומי ניסא גם לבני רה"ר, והדרך להניח שולחן לפני הדלת ועליהם הנרות, כך שבשעת ההדלקה אין יוצאים מדלת זו, האם יש להדליק בצד ימין או בצד שמאל, והוא עפ"י המבואר במשנ"ב4 דהלכה היא דנ"ח מצוה להניחו בשמאל כדי שיהיה מזוזה בימין ונ"ח בשמאל, כדי שיהיה מסובב במצוות, ואם אין מזוזה מניחו בימין, וכ' ע"ז המשנ"ב ב' טעמים, א) משום דבכל מידי דמצוה ימין עדיף, ב) דהכל פונים לצד ימין ואיכא פרסומי ניסא, ודעתך דבאופן הנ"ל כיון דאינו יוצא מפתח זו לא שייך הטעם 'שיהא מסובב במצוות' ע"כ נסתפקת אם יש להדליק בצד ימין דידיה דהוא צד שכנגד המזוזה ואילו להטעם שהכל פונים לצד ימין ואיכא פרסומי ניסא, א"כ יש להדליק בצד של המזוזה דהוא ימין אצל בני רה"ר, עכ"ד. הנה זה ברור שאף בכגון דא, צריכים להדליק בצד שמאל בהצד שכנגד המזוזה, וכן אנכי בביתי מדליק בדלת הפתוח למרפסת בצד שמאל, כדי שאהיה מסובב במצוות, והדלת הזה ג"כ אינו פתוח לרה"ר רק למרפסת .. ומה שהבאת מדברי המשנ"ב ל"ש לנד"ד, דהרי קאי באופן שאין מזוזה לדלת, ע"ז כתב הב' טעמים בדברי המחבר שידליק בימין, אבל היכא שיש מזוזה בפתח, אין ספק דגם באופן הנ"ל ידליק בצד שמאל כדי שיהא מסובב במצוות, וכאמור'.
★ ★ ★
שאלה: מה הדין בפתח החייב במזוזה, אלא שלא שמו מזוזה5?
תשובה: כתב הרבי המהר"ש במאמר ד"ה ת"ר נר חנוכה התרל"א6 כתב: 'וכתב הטור בשם אבי העזרי שאם אין מזוזה בפתחו (והיינו שהפתח פטור ממזוזה) מניחה מימין'.
וכ"כ הרבי הרש"ב במאמר ד"ה זה משנת תרנ"ז7, אמנם במאמר ד"ה זה משנת תרמ"ג8 סיים שצ"ע: 'היינו פתח הפטור ממזוזה, וצ"ע'9.
הרבי הריי"צ במאמר ד"ה זה משנת תרפ"ה10 כתב: 'מפני כי אינה חייבת מכמה דברים שצריך להיות בפתח עד שיהי' חייב במזוזה כמבואר במקומו'.
מדברי הרבי המהר"ש והריי"צ מבואר שהדין שכשאין מזוזה צריך לשים את החנוכיה בצד ימין, מדובר בפתח שמן הדין הוא פטור ממזוזה, אלא שהרבי הרש"ב נשאר בצ"ע.
אמנם מדברי הרבי מבואר שהדין הזה נוהג בכל פתח שאין בו מזוזה ולא משנה הסיבה, וכפי שאמר הרבי בד"ה זה התשכ"ד11 אמר: 'שלכן אם מאיזה טעם אין מזוזה בפתח ביתו מניח נר חנוכה מימין'.
ויותר מבואר בד"ה זה התשמ"ו12: 'ולא עוד אלא שהדין נאמר בלשון סתום ומשמע דגם אם זה שאין מזוזה הוא היפך השו"ע, מ"מ גם אז נ"ח היא מימין. ומה נראה עד כמה נר חנוכה שייך לבחי' ימין'.
> א"כ למעשה בכל פתח שאין בו מזוזה [ולא משנה הסיבה], שמים את החנוכיה בצד ימין.
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ז ↩
2 או"ח סי' מה (והביאוהו השדי חמד (ח"ו ע' 2442) מערכת חנוכה אות ח, וארחות חיים (ספינקא) סי' תרעא אות יא) ↩
3 ח"י סי' נב ↩
4 סי' תרעא ס"ק לד ↩
5 וראה בכל הבא לקמן בספר אגורה באהלך (פרקש) ח"ב סי' מז ע' 268 ואילך ↩
6 סה"מ תרלא ח"א ע' קה ↩
7 סה"מ תרמז ע' לד ↩
8 סה"מ תרמג ע' לה ↩
9 וראה באגורה שם ע' 272 ↩
10 סה"מ תרפה ע' צז ↩
11 תו"מ חל"ח ע' 314 ↩
12 תו"מ ח"ב ע' 134 ↩
[כט] (הלכה 979)
אמירת הלל שלם בציבור (1)
הגמרא במסכת ערכין1 אומרת: 'דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה2 ..'.
ובטעם הדבר כתב בשבלי הלקט3 [והביאו הב"י4]: 'ולמה גומרין את ההלל בחנוכה (א) מצאתי הטעם בשם רבינו שלמה זצ"ל מתוך שהיא חלוקה בנרותיה כל יום ויום חלוק משלפניו הוי כחג שחלוק בקרבנותיו. (ב) ואחי ר' בנימין נר"ו פירש הטעם למה גומרין הלל על שבעת ימי חנוכה שהרי הנס נתחדש בכל יום ויום5 כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל שמנים שבמקדש וכשגברה יד מלכי בית חשמונאי מצאו פך קטן חתום בחותמו של כהן גדול שהי' ראוי להדליק ממנו יום אחד ונעשה להן נס והדליקו ממנו שמונה ימים אם כן יום ויום נתחדש הנס ועל חדושן של נס אנו גומרין את ההלל בכל יום. (ג) ועוד טעם אחר כי חנוכה נקראת על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה שהרי היוונים טמאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו וכשגברו חשמונים טהרו את הכל ועשו חנוכה כמו שעשה משה בתחילת חינוכן לעבודה וכן עשה עזרא כדכתיב ובחנוכת חומת ירושלים בקשו את הלוים מכל מקומותם להביאם לירושלים לעשות חנוכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים וכנורות תודות זה קרבן שיר זה הלל ואין קרבן בלא הלל והרי אנו קורין כל יום נשיאים כל יום ויום נשיא שלו חלוק משל חבירו א"כ כל נשיא ונשיא צריך לגמור הלל על קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאת נשיא אחד בלא קריאת הלל'6.
וכתב המחבר7: 'כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל'.
★ ★ ★
שאלה: האם צריך להקפיד לומר הלל בעשרה?
תשובה: כתב הרמב"ם8: 'בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל ומברך לפניו בא"י אמ"ה אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור .. אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג, ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל, ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור, וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כר"ח'.
וכתב הראב"ד: 'ומה שאמר ויחיד שהתחיל לקרוא בדילוג לא אמר כלום אלא יקרא כמו שירצה וחותם כחתימת הציבור'.
> א"כ לדעת הרמב"ם בחנוכה ושאר ימים שאומרים בהם הלל שלם גם יחיד אומר, אמנם בר"ח ושאר ימים שאין גומרים בהם את ההלל יחיד אינו אומר, אמנם הראב"ד חולק וסובר שגם בימים שאין גומרים בהם את הלל, היחיד אומר.
אמנם כתוב במדרש תהלים9: מכאן אמרו חכמים אין הלל פחות משלשה בני אדם, למי אומר הללו לשנים [והאומר אחד, הרי כאן שלשה]'.
וכתב שבלי הלקט10: 'ובשוחר טוב כתב ואין אומרים הלל אלא בשלשה למי אומרים הודו אלא לשנים והכי איתא באגדת תלים שאין קורין בפחות משלשה. משום האי טעמא שאין אומרין הודו אלא לשנים ויש תמיהין ע"ז דמאי שנא מפסוקי דזמרא, ועוד דאמרינן אמר רשב"י משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ור' צדקיה בר' בנימין אחי שני זצ"ל שאל לר' אביגדור כהן צדק זצ"ל בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל יחיד מהו שיהא קורא את ההלל ויברך עליו והשיב כי ראוי הוא היחיד לאמרו ואין לסמוך על דברי שוחר טוב דאמרי' התם דאין קורין הלל אלא בשלשה למי אומר הודו אלא לשנים היכא דלא איפשר וגם לברך עליו ראוי והגון אפי' היחיד'.
והראבי"ה11 כתב [וראה ג"כ במרדכי12]: 'ומיהו נראה לי דהוא הדין יחיד ממש קורא לבדו בין בשמנה עשר ימים בין בר"ח היכא דלא אפשר, ומיהו היכא דאפשר ברוב עם הדרת מלך, וגם מפני שיענו אחריו ראשי פרקים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וגו'. ויחיד אומר לחבירו הודו לה'.
וכתב הכלבו13: 'וכתב הר"ם שאין לומר הלל אלא בשלשה כדי שיאמר האחד לשנים הודו, ואם אינם רק שנים יאמרו שניהם הודו, והר"ף ז"ל כתב וטוב לאמרו עם הצבור אף קודם תפלה'.
וכ"כ התשב"ץ קטן14: 'ואין אומרים הלל כי אם בשלשה. כדי שהאחד יאמר לשנים הודו. אבל אם אין לשם כ"א שנים כאו"א יאמר לבדו הודו. הג"ה: וטוב להקדים ולאומרו עם הצבור אף קודם שיתפלל פסוקי דזמרה ושמו"ע ברכות. עכ"ל'.
> א"כ ראינו שכתבו הראשונים שצריך להשתדל לומר הלל בציבור, ואף להקדים את הלל לפני התפלה בשביל מנין. ובמקרה שאין מנין יש שהצריכו לפחות שלשה, כדי שאחד יאמר הודו ושנים יענו, ויש שכתבו שגם בשנים מספיק ואחד יאמר והשני יענה, ויש שכתבו שגם אחד אומר. בהלכה הבאה נראה כיצד נפסק להלכה.
--------------
הערות:
1 י, א ↩
2 וראה לקו"ש חכ"ג ע' 233 הערה 37 די"ל שחיוב הלל בחנוכה הוא חלק מעצם המצוה והתקנה דחנוכה משא"כ בשאר היו"ט הוא חיוב נוסף על עצם ענין וקדושת היום ↩
3 ענין ר"ח סי' קעד ↩
4 או"ח סי' תרפג ↩
5 ראה תוס' תענית כח, ב ד"ה ויו"ט ↩
6 כתב המאמר מרדכי (סי' תרפג ס"ק א): 'הטעם בב"י בשם שבה"ל משום דכל יום חלוק משלפניו בנרותיו הו"ל כחג שחלוק בקרבנותיו וכו' ונראה שאין זה מספיק שהרי מדינא סגי בנר א' בכל לילה ואפי' למהדרין שעושים נר לכל א' וא' מבני הבית מ"מ בכל לילה מדליקין בשוה ואינו חלוק בנרותיו אלא למהדרין מן המהדרים ואין טעם לומ' שקבעו חכמים ז"ל לגמור הלל בכל יום משום מהדרין מן המהדרין וי"ל עוד כתוב שם טעם אחר דכיון שבכל יום קורין נשיא אחד שהוא חלוק מחבירו צריך לגמור ההלל על כל קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת ההלל וגם בזה יש לדקדק דהא בפסח בכל יום איכא קריאה חדשה ממש משא"כ בנשיאים שהרי הושוו קרבנותיהם וקריאתם כמעט שוות ואפ"ה אין גומרין בהם ההלל ואעפ"י שיש לישב כל זה מ"מ הטעם הנכון הוא מ"ש שם עוד דהיינו לפי שהנס נתחדש בכל יום י"עוש ומיהו הרד"א ז"ל לא הזכיר טעם זה כל עיקר אלא כתב משום דחלוק בנרותיו ובקרבנותיו משא"כ חג המצות ע"כ ע"ש' ↩
7 שו"ע או"ח סי' תרפג ס"א ↩
8 חנוכה פ"ג הל' ה-ז ↩
9 (שוחר טוב - בובר) מזמור קיג ↩
10 ענין ר"ח סי' קעד ↩
11 הל' תענית סי' תתעט ↩
12 שבת רמז רפו ↩
13 סי' נב ↩
14 סי' רח ↩
[ל] (הלכה 980)
אמירת הלל שלם בציבור (2)
בהלכה הקודמת ראינו שכתבו ראשונים שיש לומר הלל [בין בימים שאומרים הלל שלם, ובין בימים שאין גומרים את ההלל] דוקא בציבור, ובטעם הדבר יש שכתבו שהוא מצד ברוב עם, ויש שכתבו שהוא כדי שיענו הודו.
להלכה כתב הרמ"א1 לגבי אמירת הלל בראש חודש: 'יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור'.
וכתב הדברי חמודות2: 'וכתב הכל בו בשם הר"פ שטוב לאמרו עם הצבור אף קודם תפלה'. והביאו המגן אברהם3: 'ואם בא לביה"כ סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הציבור ואח"כ יתפלל (לחם חמודות)'.
> א"כ ראינו בדברי הרמ"א והמג"א שצריך להגיד הלל בראש חודש במנין, ועד שבמקום שיפסיד אמירת ההלל בציבור עליו להקדים את אמירתו אפילו לפני התפלה שלו.
בביאור הגר"א4 כתב שדברי הרמ"א הם 'כדי לצאת סברא הראשונה', ולכאורה כוונתו שדברי הרמ"א שכתב שיזהר לומר בציבור, ושינה בזה לשון הכלבו שכתב טוב לאמרו, הם בכדי לצאת הדעה הראשונה שהובא במחבר שם שביחיד לא יברך [ויתירה מכך לשיטת הרמב"ם שיחיד אינו אומר הלל בראש חודש רק בציבור (למרות שלא מברכים),] ולכן כתב הרמ"א להשתדל לומר במנין כדי לחשוש לשיטתם.
ולפי"ז אין הכרח מהי תהי' שיטת הרמ"א לגבי ימים בהם אומרים הלל שלם, ונפסקה ההלכה לכו"ע שגם יחיד אומר בברכה, האם בהם צריך להקדים את ההלל לתפלה שלו, ויתירה מכך כתב בנזירות שמשון על דברי המג"א שם: 'וכן לא יאמר אותו קודם תפלה כשגומרי' הלל דאין לשנות סדר תפלה שתקנו אנשי כנה"ג עפ"י סודות גדולים. נ"ל'5.
> א"כ לשיטתם בימים בהם אומרים הלל שלם שהיחיד בכל מקרה אומר הלל בברכה, אין להקדים את אמירת ההלל לתפלה שלו.
אמנם כתב החק יעקב6: 'שגומרים בהם הלל. ועיין לעיל סימן תכ"ב במ"א ס"ק וי"ו מבואר דאם בא לבית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואח"כ יתפלל'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן7: 'ומצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור מיד אחר תפלת שחרית כדי שיענה עמהם הודו ואנא אחר הש"ץ ואם בא לבית הכנסת אחר שהתפללו הציבור שחרית ועומדים לקרות ההלל והוא לא התפלל שחרית יש מי שאומר שאם אין לחוש שמא יעבור זמן קריאת שמע טוב לו שיקרא תחלה הלל עם הציבור ואח"כ יתפלל אף באותן הימים שגם היחיד גומר בהם ההלל בברכה לדברי הכל עיין סימן תכ"ב'.
מבואר בדבריהם שחשיבות אמירת הלל בציבור היא בכל אמירת הלל וכפשטות לשון הראשונים, [ובדיוק לשון הרמ"א שכתב 'יזהר.. כדי לברך עליו עם הצבור' י"ל בפשטות, שהרמ"א לא התכוון למעט ימים שבהם אומרים הלל שלם, אלא רק להוסיף, שהראשונים הנ"ל דברו על ימים שאומרים הלל שלם, ולכן כתבו רק לשון 'טוב', אך הרמ"א דיבר על הלל בראש חודש שיש מחלוקת על הברכה לכן כתב יתירה מכך שצריך להיזהר בזה, מצד הברכה].
> א"כ למעשה לדעת החק יעקב ואדמו"ר הזקן8, צריך להשתדל לומר הלל בציבור בכל פעם שאומרים הלל, ואפילו אם יצטרך להקדים את אמירת ההלל לתפלה שלו.
★ ★ ★
שאלה: מי שהתחיל פסוקי דזמרה והציבור התחילו הלל כיצד יעשה?
תשובה: כתב המג"א9: 'ואפשר כשהוא אומר פסוקי דזמרה מותר להפסיק באמצע לקרא הלל עם הציבור, דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת. מיהו נ"ל דאז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף כיון שאומר ב"ש וישתבח א"כ היאך יברך ב' פעמים, וכיו"ב כתבו בהגדת פסח. לכן דוקא בהלל דר"ח יעשה כן כיון דהרבה פוסקים שלא לברך, אבל בימים שגומרים ההלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה'.
וכתב הפרי מגדים בא"א: 'בהלל דר"ח שי"א שלא לברך עליו א"כ יאמר אותו בתוך פסוקי דזמרה ולא יברך עליו כהאי גונא כיון שאמר ברוך שאמר, וישתבח אח"כ. משא"כ בהלל שגומרים דלכו"ע צריך לברך עליו א"כ לא יאמר אותו בתוך פסוקי דזמרה דאיך יעשה בַברכה'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'ומ"מ אם הוא עומד לאחר ברוך שאמר בשעה שהציבור מתחילין ההלל לא יפסיק לקרות עמהן באותן הימים כמשנ"ת שם'.
אמנם מצינו מקובלים שכתבו שלפי האריז"ל אין להקדים הלל בכלל לתפלה, וכמ"ש הכף החיים10: 'ואין דעת הרב האר"י זלה"ה נוחה בסברות אלו לומר דברים שלא כסדרן. שלמי ציבור דף רכג ע"ב. סידור בי"ע אות ו'.
> א"כ לדעת אדמו"ר הזקן בשו"ע, צריך להשתדל לומר תמיד הלל בציבור, ומי שהגיע לבית הכנסת והציבור אומר הלל עליו לומר יחד איתם, אמנם במקרה שכבר התחיל פסוקי דזמרה, במידה וזה בימים שאין גומרים את ההלל כגון ר"ח, יאמר איתם יחד, ובימים שאומרים הלל שלם, ימשיך בתפלה שלו ויאמר הלל אחרי שמונה עשרה, אמנם ישנם מקובלים שכתבו שלפי האריז"ל אין להקדים בכלל הלל לתפלה, בהלכה נדון במנהג חב"ד.
--------------
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' תכב ס"ב ↩
2 ברכות פ"ב סי' ה אות כב ↩
3 סי' תכב ס"ק ו ↩
4 שם אות יב ↩
5 וראה ג"כ במשמרת שלום סי' ל ס"ב ובמהדו"ב, אלא שהוא כתב בגלל החשש של היפוך הצינורות לומר הלל פעמיים פעם אחת עם הציבור, ולאחמ"כ שוב פעם אחר שמו"ע בלי ברכה ↩
6 או"ח סי' תפח ס"ק ג ↩
7 שו"ע או"ח סי'' תפח ס"ג ↩
8 ובפשטות כן הוא דעת שאר האחרונים [שיובאו לקמן] שכתבו לחלק באמירת הלל בתוך פסוקי דזמרה, בין הלל של ר"ח להלל של ימים שגומרים את הלל ↩
9 שם ↩
10 או"ח סי' תכב ס"ק לח ↩
[לא] (הלכה 981)
אמירת הלל שלם בציבור (3)
שאלה: כיצד למעשה מנהג חב"ד?
תשובה: הרבי1 כותב: 'במ"ש אודות אמירת הלל לפני התפלה - הוראה בפירוש לא שמעתי בזה, אבל מסופר בפי חסידים, שאף שרבותינו נשיאינו בתפלת שבת היו מאריכים בתפלה אפילו כמה שעות לאחרי גמר הצבור את תפלתם, הנה ביום טוב היו מסתדרים באופן לגמור תפלת השחר עם הצבור ולאמר הלל עמהם'.
ובספר חסידים ואנשי מעשה2 הובאו דברים שרשם לעצמו הר' יהושע העשיל צייטלין ששמע מהרבי ביחידות: 'ביו"ט יותר נכון אם אתה יכול להתפלל במנין, רק להתחיל לפני המנין באופן לגמור עם המנין, כי אצל חסידים אומרים שצריך להגיד הלל במנין'.
> מדברי הרבי מובן שרבותינו נשיאנו נמנעו מלהיכנס לשאלה של שינוי מסדר התפלה לתועלת אמירת הלל במנין, ולכן הזדרזו להתפלל במנין וכך אמרו את הלל במנין כסדר התפלה.
ולהעיר שבלשון הרבי מוזכר יו"ט ולא מוזכר ר"ח וחנוכה, ומצאנו הדגשה מיוחדת3 לגבי אמירת הלל במנין במיוחד ביום טוב [ולא בר"ח וחנוכה]4 אצל הרבי בשנת תשל"ח שבעקבות מצב הבריאות, הרבי לא התפלל עם הציבור תפלת שחרית גם בשבתות, ובשבת מברכים לא נכנס לומר תהלים עם הציבור, ונכנס רק לקריאת התורה (ונשאר לתפלת מוסף שלאחריה). אמנם בחג הפסח5 וחג השבועות6 הקדים ונכנס לאמירת ה'הלל'.
> א"כ ראינו שישנה השתדלות מיוחדת לגבי אמירת הלל ביו"ט בציבור.
★ ★ ★
שאלה: מה יעשה מי שלא הצליח להתפלל שחרית במנין, וכעת יש לפניו אפשרות לומר הלל במנין אך שלא כסדר התפלה, כיצד יעשה?
תשובה: יש להקדים, שבהלכה הקודמת הובא מספר כף החיים שעפ"י דברי האריז"ל שאין להפך הצנורות א"כ הוא הדין ג"כ לגבי הלל שאין לשנות הסדר וצריך לאמרו דוקא אחרי שמונה עשרה, אמנם יש להעיר ממ"ש אדמו"ר הזקן7: 'אבל בראש חודש שנוהגים שאין אומרים הלל בבית האבל (יש לכל אחד לומר הלל אח"כ כשבא לביתו שמצות הלל היא כל היום ואין מקומו קבוע מיד אחר תפלת י"ח שאפילו קודם התפלה צריך לקרותו לפעמים כמ"ש בסי' תכ"ב ואצ"ל אחר התפלה שזמנה כל היום אפילו ליחיד בראש חודש ואין אומרים אותו מיד אחר תפלת שחרית אלא משום זריזין מקדימין למצות'.
כלומר נראה מדברי אדמו"ר הזקן שמקומו של הלל אחר שמונה עשרה הוא לא בהכרח מצד סדר התפלה, ולכן זה לא לעיכובא, [וע"ד המובא לגבי אמירת לדוד ה' אורי בהלכה מספר 67].
וכיצד יש לנהוג, בנושא זה ישנם כמה שמועות בשם הרבי, וכדלקמן:
א) סיפר הרי"ל שפירא8, שהרב משה שקלאר בתור בחור נכנס לרבי ליחידות ושאל את הרבי לגבי ר"ח במקרה שבאים מאוחר לבית הכנסת והצבור נמצא בהלל האם לומר איתם יחד, מצד השאלה על הברכה, או שאין לשנות מסדר התפלה כפי שאנחנו מקפידים תמיד? הרבי ענה לו, שלכן צריך להזדרז בר"ח ולבוא לבית הכנסת בזמן, חזר הנ"ל ושאל ומה לעשות בפועל במקרה שלא מגיעים בזמן? הרבי ענה לו, שיאמר את הלל עם הציבור. [אמנם הרי"ל סיים שם: 'הוא עצמו סיפר לי השקו"ט, אלא שאין ברור לי בנוגע להסיום, האם אכן א"ל הרבי שלפועל באם נתאחר שיאמר הלל עם הציבור'].
ב) שמועה נוספת הובאה במפתח ענינים לשיחות קודש9: 'במענה לשאלה אם יכולים לומר הלל קודם התפלה ענה הרבי בשם אדמו"ר הרש"ב, זה דומה כמו אלטע געבאקענע בולקע, אז עס קומט צו גיין נאך שמונה עשרה וואו איז דער הלל? [זה דומה ללחמניה ישנה אפויה היטב, כשמגיעים אחר שמונה עשרה היכן ההלל?]'10.
ג) בספר 'דעם רבני'ס קינדער'11 מובא: מענה ביחידות לא' ששאל אודות אמירת הלל כשמאחרים לבוא למניין: 'אויב סאיז א טאג וואס ממאכט אליין די ברכה, זאל ער זאגן הלל כסדר התפלה, אויב ער דארף יוצא זיין פון זיין פון דעם חזן, זאל ער דאמאלסט זאגן מיטן ציבור, און שפעטער דאווענען [=אם זה ביום שמברכים לבד שיאמר הלל בסדר התפלה, ואם בזמן שצריך לצאת בברכה מהחזן שיאמר עם הציבור ויתפלל אח"כ]'.
> א"כ ישנם שמועות סותרות כיצד לנהוג, וכיון שכך בודאי שצריך להשתדל להקפיד להתפלל בציבור, ומי שנקלע למצב כזה ישאל רב כיצד לנהוג.
--------------
הערות:
1 אג"ק חי"ז ע' סז ↩
2 ע' 121 ↩
3 ראה העו"ב גליון א'קסא ע' 55 ↩
4 בדיני ומנהגי ר"ח פ"ח ע' נה הערה 13 כתב שצ"ע לגבי ר"ח. ועד"ז יל"ע מדוע לא הוזכר חנוכה. וראה בהפסק בתפלה מילואים ע' 137 הערה 1 מה שכתב לבאר בזה ↩
5 ראה יומן שבסוף שיחו"ק מהדו"ח חמ"ז ע' 405: 'למחרת הגיע מביתו בשעה 9:45 נודע שיכנס לאל למטה בעת אמירת הלל. באמצע שחרית יצא מחדרו כשהוא עטוף בטלית ושאל את אחד הבחורים היכן אוחזים למטה בתפלה, והלה ענה שבק"ש ואד"ש ענה לו 'א דאנק' וביקש שיודיעו לו כשיאחזו בהלל', לפני הלל נכנס לביהכנ"ס למטה .. למחרת נכנס לזאל למטה לאמירת הלל'. וכן שם ע' 407 ביחס לשבת אחש"פ שנכנס לאמירת הלל ↩
6 חמ"ח ע' 365 ↩
7 שו"ע או"ח סי' קלא ס"ה ↩
8 קובץ העו"ב אה"ת גליון תתקסט ע' 73 ↩
9 ע' 112 ↩
10 אמנם ראה בהפסק בתפלה שם ע' 138 וע' 140 נוסחאות שונות בשמועה זו ↩
11 ע' קי ↩
[לב] (הלכה 982)
אמירת הלל שלם בציבור (4)
שאלה: אדם שאין לו מנין לאמירת ההלל מה יעשה?
תשובה: ראינו בהלכה 979 את דברי הראשונים שצריך להשתדל לומר הלל לפחות בשלשה [ועכ"פ בשניים], וכמ"ש המרדכי1: 'אבל מצוה לחזר שיענו אחריו ראשי פרקים'.
ולהלכה כתב הרמ"א2: 'וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים3. ונהגו כן בהודו, ולא באנא'.
האליה זוטא4 הביא את דברי הרמ"א וכתב: 'והלבוש השמיטו. לכך נראה דאם אין מצויין שנים אין צריך להטריח אחריהם'.
וכתב הלחם חמודות5: 'והמרדכי כתב בפרק במה מדליקין דכשהיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים ע"כ ונהגו כן בהודו, ולא באנא אבל נהגו לעשות כן בכל הלל ואפילו בימים שגומרין אותו וזה ודאי מנהג של טעות אם לא שנאמר שנהגו כן כדי שיהיו רגילים בכך ולא יבואו לעשות כן אף בימים שאין גומרים אבל מדינא אינו מחויב אלא כשמדלגין והיינו בר"ח וחוה"מ דפסח, אלא שהמגיד בסוף הל' חנוכה כתב בשם הרמב"ן דבחוה"מ דפסח דמועד הוא אעפ"י שמדלגים תקנת חכמים מתחלה כך היה שהרי ימי מועד הן וחייבים בהלל ואין הקריאה בדילוג משום דאינו אלא מנהג אלא שכך תיקנו מתחלה וכ"כ הר"ן בשמו בפ' ב"מ ומש"ה חייבין לברך עליו ולפי זה אף בחוה"מ דפסח א"צ לשנים, אלא שא"כ להראב"ד שכתב בסוף הל' ברכות דבחה"מ אין חייבים לברך אבל בר"ח תיקנו לברך לפרסומי דר"ח הוא א"כ לדבריו בר"ח לא היה צריך לשנים, לכך הנכון בעיני להצריך שנים בין בר"ח בין בחה"מ דפסח כדי לצאת ידי שניהם ועוד שהרמב"ם סובר דבר"ח וחוה"מ אין מברכין הואיל וקורים בדילוג'.
> א"כ לדבריו בימים שמברכים אין צורך להקרות לשנים.
אך המגן אברהם6 כתב: 'כ' הלחם חמודות דזהו דוקא בימים שאין גומרין ומשום ספק ברכה ומה שנוהגין העולם לעשות כן אף בימים שגומרים טעות הוא בידם עכ"ל, וכמדומה שלא ראה באגור ובשבלי לקט שכתבו בשם מדרש שוחר טוב לא יאמר הודו אלא לשנים והטעם דלמי יאמר הודו וכ"כ הטור סי' תע"ט וכן מנהג פשוט לחזור אחר שנים בליל פסח אעפ"י שאין שם ספק ברכה, ובמרדכי כ' הטעם דמצוה לענות ראשי פרקים, וע' בילקוט תהלים סי' קיב. וכתב האגור וצ"ע מ"ש משאר הודו שאומרים אותו ביחיד כגון בהלל הגדול ואפשר דהכא כיון שהוא דרך שירה בעינן שיענו אחריו כדמצינו בשירת הים'.
> א"כ המגן אברהם דחה את דברי הלחם חמודות, מדברי האגור ושבלי הלקט בהם מבואר שבכל הלל צריך להקרות לשנים.
וכתב הפרי מגדים בא"א שם: 'ומש"כ הר"ב דאז הוה כרבים, היינו לומר כיון שבלאו הכי מצוה שיאמר הודו לשנים (1) שיענו ראשי פרקים, (2) ולמי יאמר הודו, א"כ יוצא נמי דעת מי שאומר דיחיד אין מברך כיון שיש שנים עמו הוה כרבים, וה"ה הלל בליל פסח שאין מברך כלל, והלל שגומרין, מצוה ליחיד שיאמר לשנים שיענו הודו, עכ"פ לטעם למי יאמר הודו. ולטעם שיענו ראשי פרקים הוה ראוי גם באנא, וזה שכתב הר"ב ונהגו בהודו ולא באנא. וי"ל מש"כ הר"ב כרבים היינו הודו שנים הוה כרבים אבל לא למהוי ג' כציבור, וצ"ע. ועיין אליה רבה דאי לית שנים אין צריך להטריח אחריהם'.
וז"ל אדמו"ר הזקן7: 'מצוה לחזור אחר זימון לאמירת ההלל כדי לומר הודו בשלשה דהיינו שהאחד יאמר לשנים שעמו הודו לה' וגו' והם יענו אחריו הודו לה' וגו' וכן באנא ה'8 וגו' כמשנ"ת בסי' תכ"ב עיי"ש הטעם ..'.
> א"כ לפי"ז הי' ראוי שמי שאינו אומר הלל בציבור יאמר עכ"פ בשלשה, אך למעשה לא נהגו שיחיד יצרף אליו עוד שתיים9. ובנוסף כתוב בספר היום יום10: 'כופלין הודו לה' אחר כל אחד מהג' פסוקים יאמר נא, וגם כשמתפללים ביחיד'.
הערות:
1 שבת רמז רפו ↩
2 שו"ע או"ח סי' תכב ס"ב בהג"ה ↩
3 כתב בביאור הגר"א אות יג: 'דשלשה מקרי רבים כמ"ש בגיטין מו, א כר"נ דקי"ל שם כותיה' ↩
4 סי' תכב ס"ק ו ↩
5 ברכות פ"ב סי' ה אות כב ↩
6 סי' תכב ס"ק ז ↩
7 שו"ע או"ח סי' תעט ס"ו ↩
8 וראה בדרכי משה שם ס"ק ג בשם המרדכי, אמנם הרמ"א עצמו כתב שנהגו כך רק בהודו ↩
9 ראה סידור רסקין ח"ג ע' א'תר. שוע"ר עם דובר שלום סי' תעט ע' רלג הערה לא. ובהערותיו על ההגש"פ עם לקוטי טעמים הערה תתקסח ↩
10 ל' תשרי, א' דר"ח חשון ↩
[לג] (הלכה 983)
מנהגי נתינת דמי חנוכה (5)
שאלה: האם יש ענין להימנע מנתינת כסף במוצאי שבת?
תשובה: הגמרא במסכת סנהדרין1 מונה את הדברים שיש בהם איסור ניחוש, ובין הדברים מובא: 'אל תתחיל בי [כשבא הגבאי לגבות מס ממנו או קיצת העיר, אומר לו: בבקשה ממך אל תתחיל בי להיות ראשון בדבר הפסד, שסימן רע הוא לו. רש"י], שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא'.
וכ"כ הטור2 באיסור של לא תנחשו: 'וכן אלו שאומרים אל תתחיל לגבות ממנו שחרית הוא מוצ"ש הוא ר"ח הוא שאינו רוצה שיהיה תחלת עסקו בנתינת דבר מתחת ידו'.
[מצינו שיש שכתבו לגבי עשיית מלאכה במוצאי שבת שאין רואים בה סימן ברכה וכמ"ש בספר חסידים3: 'שנו חכמים העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט ובמוצ"ש ובמוצאי יו"ט בחנוכה ופורים ובר"ח ובכל מקום שיש נידנוד עבירה להביא תענית צבור אינם רואים סימן ברכה לעולם'.]
ומבואר בשלטי גיבורים4 שאין חשש כשלא מוציאים את זה בדיבור: 'וכן האומר לגבאי אל תתחיל בי למחר ר"ח היא מוצ"ש היא הרי"ז בכלל מעשה שהרי עושה מעשה ופוסק מלעשות מעשיו ע"י הנחש, ונראה בעיני שאם אינו מוציא הדברים בפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה הרי"ז מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות כמב"ה וזה מסכים למ"ש סוף סנהדרין ועיין פרק חלק'.
ולהלכה כתב המחבר5: 'וכן האומר: אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצ"ש הוא, מוצאי ר"ח הוא .. אסור'.
וכתב הט"ז6: 'אם אינו אומר הטעם כו'. לפי"ז נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי7 אלא די"ל דשאני הכא כיון שיש שינוי טבע לפניו ויש מקצת חרדה על האדם הותר לו לעשות בלי אמירה משא"כ בהנך דלעיל שאין בהם שינוי טבע. כן נ"ל'.
> א"כ ראינו שיש מקום להימנע מעסקים במוצ"ש כיון שאין בזה סימן ברכה, אלא שאין לומר את זה בפירוש בפיו שזה הסיבה שנמנע.
הרבי סיפר8 בהתוועדות מוצ"ש ש"פ וילך ו' תשרי תשל"ט9: 'הרבי הרש"ב נהג ביום שישי לומר לזוגתו הרבנית שאם היא צריכה כסף להוצאה של מוצ"ש או ליום ראשון בבוקר, שתקח ממנו את זה זה ביום שישי, כיון שבמוצ"ש הוא לא יתן. והטעם שהוא לא רצה לתת כסף במוצ"ש, כיון שכתוב בספר חסידים בכ"מ10 שנתינת כסף במוצ"ש זה לא סימן ברכה. והגם שכתוב שאפילו אם מתנהגים כך, לא לומר כך בדיבור, כיון שהענין של 'האומר עונה פלונית יפה וכו'' זה קשור לדרכי האמורי. ובזה החידוש שהרבי הרש"ב כן אמר כך בדיבור, וכך גם כשהרבי הריי"צ חזר ע"ז הוא אמר את זה ג"כ בדיבור, והגם שיש על זה שאלה, לא שאלתי את הרבי הריי"צ, ולכן אין לי תירוץ על זה, אבל ודאי שיש לזה ביאור, או מצד שזה נאמר בערב שבת, או מצד סיבות אחרות, או מצד ששללו את הדיבור על זה במסירת מודעה וכו'.
ואמנם בהגהות מילי דחסידותא על ספר חסידים (בוטשאטש)11 כתב: 'גם אולי י"ל שבזמנו כבר לא נשמע בעולם שיקפידו האמוריים בזה וא"כ ל"ש מאז והלאה איסור זה .. ועפי"ז ג"כ אודות מ"ש טור שם בהל' ד"א שהאומר ר"ח הוא ופירש שם המפרש שהמקפיד בבוקר או במוצ"ש או בתחלת חודש אם יבקשו ממנו מעות הר"ז מדרכי האמורי ויש נוהגים בזה היתר ואינם רוצים ליתן בתחלת שבוע בהקפה שהוא מצד שכיון שכבר פסקו האמוריים לומר כן ואילו שייך בזה אין לך אלא מקומו ושעתו מקום עיר ההוא הפרטית כיון שלא נמצא אז בה מהאמוריים שיאמרו כן, אין קפידא אז שם בזה .. גם י"ל זכות על האומרים במוצ"ש שאינם רוצים ליתן בהקפה כי אולי מצד שעפ"י רוב במוצ"ש הכיס ריק ואין בו והברכה אינו שורה על הריקן לזאת אין כוונתם מצד דרכי האמורי רק מצד שמכינים את עצמם לברכה שיהי' על מה לשרות כשישלם ממון ולא יטלו בהקפה משא"כ הברייתא הנ"ל כוונתה שתיכף ע"י תביעה לבד הוא עושה לעצמו עי"ז הוראה סימן לא טוב שזהו דרכי האמורי כיון דל"ש בזה מצד חלות הברכה כיון שלא נתרוקן ביתו ע"י תביעה בעלמא והנזהר מכל זה עושה על צד היותר טוב'.
> א"כ למעשה 'מנהגנו להשתמט ולא לתת ממון במוצש"ק'12.
★ ★ ★
שאלה: האם נותנים דמי חנוכה במוצאי שבת של חנוכה?
תשובה: ביחידות כללית ערב חנוכה התשמ"ח13 הרבי אמר: 'ומובן ופשוט שיש לתת דמי חנוכה גם בקשר לשבת, כפי שמדליקים נרות החנוכה בערב שבת, וכמו"כ יש לתת במוצ"ש בעת ההדלקה עבור נר יום ראשון, ומכיון שישנם כאלו שנזהרים מצד שכתוב בכמה מקומות שבמוצ"ש לא לתת כסף במוצ"ש - בנדו"ד שהמדובר אודות דבר מצוה (המשפיע על חינוך הילדים, כנ"ל), ובפרט שאפשר לשוחח אודות הנתינה במוצ"ש, ולתת בפועל ביום ראשון בבוקר לאחר עמוד השחר או לאחרי נץ החמה ביום ראשון בבוקר'.
ובליל כ"ג כסלו תשמ"ט14 הרבי אמר: 'וגם בענין זה - לתת דמי חנוכה, יש להשתדל להקדים ככל האפשרי, אלא, שבקביעות שנה זו שלילה הראשון דחנוכה הוא במוצ"ש, כדאי להימנע מנתינת מעות חנוכה במוצ"ש שלא להיכנס לספיקות בנוגע לטלטול המעות לפני הבדלה כו', ומוטב שיתנו מעות חנוכה בלילה השני, וכשיבטיחו ויודיעו להילדים שיקבלו מעות חנוכה מחר, ובהוספה על מה שמקבלים בכל שנה, בודאי לא תהי' להם תערומת על שדוחים נתינת מעות חנוכה מנר ראשון לנר שני'.
> א"כ למעשה מחמת כמה טעמים, במוצ"ש שחל בחנוכה איננו נותנים את דמי החנוכה במוצ"ש עצמו, אלא נותנים את זה למחרת בבוקר, או למחרת בהדלקה לתת כפול.
הערות:
1 סו, א ↩
2 יו"ד סי' קעט ↩
3 סי' קכא ↩
4 ע"ז ט, א ↩
5 שו"ע יו"ד סי' קעט ס"ג ↩
6 ס"ק ב ↩
7 הפתחי תשובה ס"ק ג הביא את השלטי גיבורים, אמנם כתב שנראה מתוס' ב"מ כז, ב, שלא סוברים כך עיי"ש ↩
8 ראה רשימות היומן ע' רמב. ש"פ וישב כא כסלו התשח"י (תו"מ חכ"א ע' 272). שיחת מוצש"ק יג ניסן תשמ"ג (תו"מ ח"ג ע' 1288). ליל ער"ה כט אלול תשמ"ה (תו"מ ח"ה ע' 3062) ↩
9 שיחו"ק מהדו"ח ע' 43 ↩
10 אולי הכוונה לציטוט הנ"ל מספר חסידים אודות אי עשית המלאכה במוצש"ק. לא מצאנו מקום אחר בספר חסידים אודות זה, וראה העו"ב גליון תשעז ע' 21 מה שהעיר בזה ↩
11 אות נ ↩
12 לשון הרבי באג"ק חכ"ז ע' מא ↩
13 תו"מ תשמ"ח ח"ב ע' 91 ↩
14 תו"מ תשמ"ט ח"ב ע' 24 ↩
[לד] (הלכה 984)
שאלה: האם נשים חייבות באמירת הלל בחנוכה? (1)
תשובה: המשנה במסכת סוכה1 אומרת: 'מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו - עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותבא לו מאירה'.
וכתב רש"י: 'כך היו נוהגין, אחד קורא את ההלל ומוציא את הרבים, ואם היה עבד או אשה או קטן, הואיל ואין מחויב בדבר - אין מוציא את המחויב מידי חובתו, הלכך עונה אחריו כל מה שהוא אומר'.
הפוסקים דנו בדברי המשנה על הלל של איזה חגים מדובר, התוספות2 כתבו: 'משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים3 דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור'.
והתוספות בברכות4 כתבו: 'דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמ"ג הוא כדאמרינן בסוכה מי שהיה עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהם אומרים דאין השומע פטור מקריאתן כיון שהם פטורים'.
> א"כ ראינו בדברי התוס' שהנשים פטורות מהלל כי זה מצות עשה שהזמ"ג, ובמסכת סוכה כתבו התוס' שלכן פטורות מהלל בסוכות ובשבועות, אך חייבות בהלל בפסח כי אף הם היו באותו הנס.
והרמב"ם כתב את דין המשנה בהלכות חנוכה5: 'ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל'.
> ונראה מדבריו [וכ"כ רוב המפרשים]6 שסבר שנשים פטורות מכל הלל וגם הלל של חנוכה, ולכן צריך לחזור אחריהם מלה מלה.
אמנם בדעת התוספות נחלקו האחרונים לגבי הלל של חנוכה, וכדלקמן:
המגן אברהם7 הביא את דברי התוס' שנשים פטורות מהלל וכתב: 'נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מ"ע שהזמ"ג ולפיכך אין יכולים להוציא אחרים ידי חובתן (תוס' ברכות דף כ' ריש ע"ב), אא"כ עונה אחריהם כל מלה ומלה ותהיה לו מארה שלא למד, ואם למד מבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה, עיי"ש במשנה פ"ג דסוכה ועמ"ש סי' תע"ט'.
> מבואר בדבריו שנשים פטורות מכל הלל.
אך כתבו כמה אחרונים שדלעת התוס' נשים חייבות גם בהלל של חנוכה, מכיון שגם ההלל של חנוכה נתקן על הנס8, ונשים היו ג"כ באותו הנס9, וכמ"ש המקור חיים10: 'נשים פטורות מהלל חוץ מליל פסח וחנוכה, תוס' סוכה ל"ח'.
וכ"כ בתורת רפאל11: '.. וא"כ נראה דגם ביו"ט א' של פסח נשים חייבות בקריאת הלל ומש"ה לא כתבו התוס' רק מהלל דסוכות או דעצרת אבל של פסח חייבות גם דיום. וכן דחנוכה נמי חייבות שהרי מטעם נס הוא. וצ"ע משמעות הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' חנוכה ע"ש. והמג"א סי' תכב סק"ה העתיק בשם התוס' דנשים פטורות מכל הלל ע"ש. ולא נזכר זה בתוס' דפטורות מכל הלל כמ"ש'.
ובמנחת פתים12 כתב ג"כ: 'ובהלל דחנוכה גם נשים חייבות כיון דאף הן היו באותו הנס וכ"נ מתוס' סוכה דף ל"ח ד"ה מי שהיה ויעו"ש ..'.
וכמו"כ כתב ההתעוררות תשובה13: '... כיון דחייבות בנר חנוכה משום שעיקרו נתקן משום נס מלחמה או משום שניהם יחד מכל שכן בהלל דרק משום נצחון המלחמה לבדו נתקן דחייבים בו מקל וחומר כיון שהיו בגזירה וגם בגזירת ביטול שבת לנשים כמו באנשים ונעשה נס על ידיהם וממילא מוכח כיון דחייבות בנר חנוכה דחייבים בהלל מכל שכן'.
בשו"ת כנף רננה14 נקט ג"כ בפשטות שנשים חייבות בקריאת הלל, וכתב: 'נשים דאין חייבות בהדלקת נר במקדש, ואין להם חלק בשום עבודת ציבור וע"י נשים נעשה עיקר הנס שנהרג האויב לדידהו עיקר מצות חנוכה קריאת הלל, דשייך על כל הניסים, ולא שיהא עיקר חנוכה הדלקת הנר דהם יש להם לעשות עיקר מה שזכו הם שעיקר הנס דהריגת אויב נעשה ע"י .. אך באמת גם לנשים עיקר החשיבות הוי נס דמנורה .. וזה חשיב להו יותר מעיקר הנס שע"י .. ולכן אסורין במלאכה משום היכר .. כיון דמצד הסברא בנשים אין עיקר חנוכה הדלקת נר, רק קריאת הלל על עיקר הנס שנעשה ע"י ..'.
וכ"פ השבט הלוי15: 'ואם נשים חייבות כמו בהדלקה .. ובעניותי יש מקום לחייבם עפ"י דברי התוס' סוכה לח ע"א ד"ה מי עיי"ש'.
> א"כ ראינו כמה פוסקים שכתבו עפ"י דברי התוס' שנשים חייבות בהלל בחנוכה. אך בהלכה הבאה נראה את דעות החולקים, ודברי הרבי בנידון, ואת הסבר דבריהם במה שונה הדלקת הנר שחייבות מהלל שפטורות.
הערות:
1 לח, א ↩
2 שם ד"ה מי שהיה עבד ↩
3 קח, א ↩
4 כ, ב ↩
5 פ"ג הי"ד ↩
6 להעיר ממ"ש בנהר שלום סי' רעא אות א, ומה שהשיב על דבריו ביבי"א ח"ו או"ח סי' מה ↩
7 סי' תכב ס"ק ה ↩
8 בהלכה הבאה יובא נידון על איזה נס נקבע הלל והדיון על חובת הנשים בהלל מטעם זה, וראה גם לקמן בדברי הכנף רננה ↩
9 שבת כג, א ↩
10 או"ח סי' תרמ"ד ↩
11 סי' עה ↩
12 סי' תרפג ↩
13 ח"א סי נא ↩
14 או"ח סי' פב בסופו ↩
15 שו"ת ח"א סי' רה ↩
[לה] (הלכה 985)
שאלה: האם נשים חייבות באמירת הלל בחנוכה? (2)
בהלכה הקודמת ראינו שיש פוסקים שנקטו [עפ"י הבנתם בדברי התוספות] שנשים חייבות בהלל בחנוכה, כי גם הם היו באותו הנס, ולכן כשם שחייבות בנר חנוכה חייבות ג"כ בהלל.
בהלכה זו נראה את דעות הפוסקים שכתבו שנשים פטורות מהלל בחנוכה, וביארו באופנים שונים את ההבדל בין חיובם בנר חנוכה, לקריאת הלל שבו לדעתם הם פטורות.
א) הכלי חמדה1 ביאר את החילוק בין נר חנוכה שנשים חייבות להלל שפטורות: '.. בקריאת המגילה דליכא אלא קריאת המגילה תקנו חכמים שגם נשים יהי' חייבין בהן מכח פירסומי ניסא, משא"כ בחנוכה דיש בהם מצוה דנרות ולהלל ולהודות וכמובן דנרות לא הוי בכלל זמ"ג2 וחייבות בהם, שוב יש בזה פירסומי ניסא, ואינם חייבות בהלל משום דהוי זמ"ג והמעיין היטב בלשון הר"מ ז"ל רפ"ג מחנוכה יראה דבזה שמדליקין הנרות איכא פרסומי ניסא ולהלל ולהודות הוא מצוה דרבנן ככל מצות דרבנן וא"כ דוקא בנ"ח חייבות משא"כ במצות הלל כיון דהוי זמ"ג'.
ב) הבית שערים3 כתב: 'מכתבו קיבלתי ואשר שאל דשותא דעלמא דנשים חייבות בנ"ח ופטורים מאמירת הלל ולדעתו כלפי לאי' דיתחייבו באמירת הלל ויהי' פטורים מנ"ח .. בחנוכה היה ב' נסים אחד נצחון המלחמה ושנית נס בשמן על נס הנצחון אנו אומרים הלל .. ובשביל נס השמן מדליקים נר חנוכה וא"כ בהלל ראוים לחייבי כיון שאף הן היו בנס זה של נצחון ולא לחייבי בנ"ח דאין להם שייכות בנס זה .. מה שנלפענ"ד.. הלא מפורש יוצא מפי חז"ל .. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים .. קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה הרי שעל נס השמן קבעו ההלל'.
ובהמשך דבריו מבאר: 'ומה דק"ל דלחייבו נשים בהלל כיון שאף הן היו באותו נס של נצחון יעיין בתוס' לח ע"א ד"ה מי, דמהלל דסוכה ועצרת פטורים לפי שאינו אמור על הנס ובהלל דליל פסח חייבין לפי שאמור על הנס ואף הן היו באותו נס ולשיטתם אשר גם בהלל דחנוכה חייבין מה"ט אך מדאמרינן בגמ' דחייבות בנר חנוכה ולא אשתמיט בשום דוכתי דחייבות ג"כ בהלל משמע דמהלל פטורי ונ"ל עפימ"ש רמב"ן בהשגותיו לסה"מ שורש א' ד"ה והפליאה. דגוף המצות שיאמרו הלל ושירה על כל צרה שלא תבוא לשיגאלו הוא מה"ת הל"מ או שהוא בכלל השמחה .. במ"ע שהזמ"ג דרבנן תקנו לנשים משום שאף הן היו באותו נס כגון ד' כוסות אבל במ"ע שהזמ"ג דאורייתא לא ע"ש ולפ"ז א"ש דוקא נ"ח שהוא מ"ע דרבנן נשים חייבות משום שאף הן היו באותו נס אבל הלל שהוא מ"ע מה"ת רק שהנוסח הוא דרבנן .. שפיר נשים פטורים .. בחנוכה לא תיקנו רבנן הלל כלל רק הנוסח למי שמחויב מה"ת דהיינו אנשים אבל לנשים שפטורות מה"ת לא תקנו חכמין כלל ומש"ה פטורות וא"ש'.
ג) השדי חמד4 הביא מכתב מהרש"ל הכהן בעמח"ס בנין שלמה: '.. נראה לי ליישב דאף שחייבות בהלל דחנוכה מ"מ אינן חייבות לומר כל הלל המצרי שתקנו חז"ל לומר על הנס דאפשר דאף אם אומרים פרק אחד שהוזכר הודאה והלל על הנסים סגי בהכי כמו בתפלה דאף דנשים חייבות מכל מקום כתב המגן אברהם בסי' קו דמה שנהגו רוב הנשים שאין מתפללין בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה דאף להרמב"ם דתפלה דאורייתא מ"מ די בפעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצה ע"ש וא"כ אף בהלל דחנוכה אף שחייבות מצד שאף הן היו באותו הנס מ"מ די שיאמרו מזמור אחד שנזכר בו דברי הלל ושבח להקב"ה על הנסים ולפיכך אינם יכולים להוציא לאיש כן נראה לי ליישב דברי הרמב"ם'.
ד) הרבי כתב במכתב5: 'במה דשאילנא קדמיכון, לטעם שאין נשים נוהגים באמירת הלל בחנוכה, אף שהן היו באותו הנס, שמטעם זה מחויבים בהגדה והלל בלילי פסחים וכפסק הדין בשו"ע סי' תע"ב סי"ד, ומוסיף ששמע בשם גדול אחד שפוסק דנשים חייבות בהלל בחנוכה. והנה פס"ד זה תמוה ביותר, וכמו שכותב גם במכתבו, פוק חזי מה עמא דבר, ולא אישתמיט בשום ספר, לחייב נשים ביחוד באמירת הלל בימי חנוכה, ובכגון דא הרי גם לא ראינו, הווה ראי', ושקיל וטרי במכתבו בטעם פטור נשים מהנ"ל, ולדידי הטעם פשוט, כי הרי במקום שתקנו הלל, תקנוהו בתוך החפלה, וכמשנה ר"ה פ"ד מ"ז, ראשון מקריא את ההלל, וכיון שנשים יוצאות ידי חובתן בתפלה, באמירת איזה בקשה, ואפילו לדעת המחמירין, חייבו אותן רק בבקשת רחמים (עיין שו"ע רבנו הזקן או"ח סי' ק"ו ובאחרונים שם) לא מצאו מקום מלכתחלה לחייבן בהוספת הלל בזה'.
> א"כ ראינו את ביאורים שונים מדוע נשים פטורות מאמירת הלל בחנוכה, ושכך המנהג הפשוט6 וכפי שכתב הרבי וביאר הטעם לכך.
--------------
הערות:
1 מילואים מקץ ב ↩
2 וראה שם בדבריו לפני כן: 'דבנר חנוכה ל"ש למיפרך מכח מצ"ע שהזמ"ג כיון דאפשר לקיימה ע"י שליח' ↩
3 סי שנט ↩
4 מערכת חנוכה אות ט (ח"ו ע' א'רכב) ↩
5 כא מ"ח התש"כ (התפרסם צילומו רק מהעתקה, ומצו"ב) ↩
6 וראה ג"כ שו"ת יבי"א ח"ו סי' מה. הליכות שלמה פי"ז אות ו ודבר הלכה הערה ח ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp