תפלת הדרך

---

[א] (הלכה 269)

שאלה: מה מקור התקנה של תפלת הדרך?

תשובה: במסכת ברכות מצאנו שתי גמרות העוסקות בתפלת הדרך, ובהלכה דלקמן נעסוק ביחס בין הגמרות.

בפרק תפילת השחר¹ מובא: 'ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך. מאי תפלת הדרך? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה'.

ובפרק הרואה² מובא: 'הנכנס לכרך. תנו רבנן .. בקש לצאת, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא, אומר: מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. אמר רב מתנא: לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו, אבל בכרך שדנין והורגין בו - לית לן בה. איכא דאמרי, אמר רב מתנא: אפילו בכרך שדנין והורגין בו, זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא'.

והנה הרמב"ם³ כתב: 'וכשיבקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום, ואם יצא בשלום אומר מודה אני לפניך יי' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך'.

וכתב הבית יוסף⁴: 'ויש לתמוה למה לא הזכיר בה חתימה, וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה'.

האור החיים⁵ כתב לבאר שהרמב"ם סובר שבאמת יש מחלוקת בין שתי הגמרות שהובאו, והרמב"ם נקט להלכה כדברי הברייתא בדף ס שאומר את התפילה ללא סיום ברכה בשם, ולא כדברי האמוראים בדף כט שיש נוסח ברכה, וזה לשונו: 'בוחר אני לומר דסובר הרמב"ם דמהך ברייתא דבפרק הרואה דקתני נוסח תפלת הדרך בלא חתימה דמתנייא בדוכתה דהיא עיקר נדחו דברי רב חסדא דאמר דבעי ברכה, ורב חסדא לא שמיע ליה הך ברייתא דאי שמיע ליה הוה הדר ביה'.

אמנם שאר הראשונים⁶ הזכירו את הברכה עם החתימה בסופה. וכ"פ המחבר ואדמו"ר הזקן⁷, שתפלת הדרך חותמים בברכה.

שאלה: האם לשאר הראשונים והשו"ע אומרים בנוסף לתפילת הדרך גם את התפילה המובאת בגמ' ביוצא מכרך, או ששני הממימרות מדברות על אותה תפילה?

כתב הטור⁸: 'ביקש לצאת אומר יה"ר מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה בשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום ותסמכני בשלום ותצעידני בשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך

והקשה הבית יוסף שם: 'ותפלת הדרך עם חתימתה וכל משפטיה כתב רבינו בסי' ק"י. ומפשט השמועות נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמיים אחת בעת שיצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הא דפרק הרואה ואחרת שהוא חותם בה כדאיתא בסו"פ תפלת השחר⁹ ויש לתמוה תרתי למה לי והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלום וליסגי בהכי.

וכ"פ המחבר¹⁰ שאחרי דין הנ"ל מפרק הרואה כתב: 'וזו היא תפלת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י'.

כלומר לדברי המחבר שתי הגמרות משתלבות לתפלה אחת ליוצא לדרך.

אך הב"ח שם כתב: 'לפעד"נ ברור דהך דפרק הרואה אינו ענין לתפלת הדרך דפרק תפלת השחר דהתם בפרק תפלת השחר מיירי בהתחלה במחזיק בדרך דצריך להתפלל תפלת הדרך וחותם בה ברוך אתה ה' שומע תפלה הנה תפלה זו מתחלה לא נתקנה אלא לסתם הולכי דרכים … אבל מלבד תפלה זו אם היה דרכו עובר על איזה כרך או הרבה כרכים צריך תפלה אחרת קודם שנכנס לכרך.. ואחת ביציאתו. מתפלל שיצא לשלום ..דשתי תפלות הן אחת בחתימה ואחת בלא חתימה על שני עניינים'.

וכתב הט"ז¹¹: שהיוצא מכרך 'דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלות אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן, אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצריך לומר תפילת הדרך מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משם א"צ לומר תפילת הדרך כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו'.

כוונתו לומר שאמנם למחבר לפעמים משלבים את התפילה יחד, אך ישנם מקרים בהם אומרים תפילה זו בנפרד, כגון העובר בדרכו בתוך עיר שבאמצע הדרך, אינו אומר תפילת הדרך (כיוון שאמר בבוקר) וצריך לומר תפילה זו כשיוצא מהעיר.

אך ערוה"ש שם כתב: 'עכשיו אין אנו מורגלים בזה לפי שרש"י ז"ל פי' משום דבכרך מצויים עלילות ע"ש ובזמנינו לא שייך זה ומ"מ הזהיר בדברי חז"ל נכון לאמרו ומה גם שאין בזה ברכה שנחשוש לברכה לבטלה¹².

למעשה לא נהוג לומר את הבקשה המובאת בפרק הרואה, ואומרים רק תפילת הדרך.

---

הערות:

¹ כט, ב ↩

² ס, א ↩

³ הל' ברכות פ"י הכ"ה ↩

⁴ סי' קי. וראה מ"ש לתרץ הפר"ח בסי' קי סק"ד ↩

⁵ בספרו ראשון לציון על הגמ' כט, ב ↩

⁶ הרי"ף פ"ד כ, א. הרא"ש פ"ד סי' יח. ועוד ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' קי ס"ז ↩

⁸ או"ח סי' רל ↩

⁹ כט, ב ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רל ↩

¹¹ ס"ק א וראה מג"א ס"ק ג ↩

¹² וראה חיי"א ח"א כלל סד ס"ד ומשנ"ב סי' רל ס"ק ב ↩

---

[ב] (הלכה 270)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות השליח הרב שלום דובער שיחי' ב"ר מאיר ז"ל ליום הולדתו

שאלה: האם בימינו שהרבה מהדרכים אינם מקום שממה וישנם הרבה רכבים ופחת החשש מליסטים האם אומרים תפילת הדרך?

תשובה: מצאנו לכמה מהפוסקים שקצת הסתפקו בדין אמירת תפלת הדרך עם שם ה' בזמנינו וכדלקמן:

בתהלה לדוד¹ כתב: 'צריך לדעת אם צריך לברך תפילת הדרך כשהולכין על מסילות הברזל, ולכאורה ברכה זו נתקנה על סכנת ליסטים כמו שהוא נוסח הברכה ותצילנו מכף כל אויב ואורב וכו' וזה לא שייך כל כך במסילות הברזל ואי נימא דהסכנה הוא ממכשול בדרך ח"ו א"כ אפילו בפחות מפרסה יצטרך לברך'.

ובקצות השלחן² כתב: 'והנה מסתימת הפוסקים משמע שתפלת הדרך צריך לומר אפילו אם הדרך אינו מקום שמם אלא נטוע גנות ופרדסים כיון שאין שם ישוב שדרים שם בני אדם מקרי דרך, ולכאורה … שמגיע תיכף לגנות ופרדסים - … אינו כבר בחזקת סכנה כהולך בדרך שמם, ולפ"ז אפשר דבדרך של גנות ופרדסים א"צ להתפלל תפלת הדרך, אך מדלא הוזכר דבר זה בפוסקים משמע שאין חילוק לענין תפלת הדרך וכל שיצא את העיר צריך להתפלל, ואע"פ שהסברא נותנת שאין זה דרך של סכנה כיון שהדרך מיושב מגנות ופרדסים אין בו סכנת חיה רעה שאינם נמצאים בישוב מ"מ סכנת לסטים שייך בכל דרך שאין בו דירת בני אדם, מיהו אפשר שלא נתקנה תפלת הדרך אלא בגוונא דשייך כל הסכנות מחיה רעה ומלסטים כמ"ש בנוסח התפלה וצ"ע'.

ובשו"ת מנחת שלמה³ כתב: 'ובעיקר הדבר מסופקני דבאותם הכבישים ובאותם הזמנים שכלי רכב מצויים, וכ"ש אם יש גם פקוח של משטרה ניידת יתכן שטוב לברך בלי הזכרת החתימה, אך זה חדוש'⁴.

וכן בשו"ת אור לציון⁵ כתב: שאומרים תפילת הדרך רק 'הנוסע מעיר לעיר בכביש שהמרחק בין רכב לרכב גדול בכדי שאין רכב זה רואה רכב אחר, כגון בכבישים שתנועת המכוניות בהם דלה, או הנוסע בשעות המאוחרות בלילה'. וראה גם בשו"ת עולת יצחק⁶ (אודות הגומל): 'שאפילו בנסיעות ארוכות הדרכים מלאות מכוניות נוסעות ונמצא שדינם כמו הנוסעים בתוך הישוב עצמו, ואי משום תאונות דרכים רח"ל הרי זה שייך גם בתוך העיר עצמה כמו חוץ לעיר'.

אך לאידך רבים מהפוסקים כתבו שגם כאשר ב"ה אין חשש מ'ליסטים וחיות רעות' כבזמנינו, צריך לומר תפלת הדרך עם שם ה', וכמ"ש בערוך השולחן⁷: 'ופשוט הוא דצ"ל תפלת הדרך בנסעו על הים או בנהרות או במסילות הברזל⁸ ואם ירצה להוסיף שם עוד תחנות ובקשות הרשות בידו אבל תפלת הדרך שבגמ' מחויב לומר בכל מין נסיעה שהוא'⁹.

ובנמוקי או"ח¹⁰ כתב: 'רבים מקילים להם בימינו מלומר תפילת הדרך באומרם כי אין הדרכים מסוכנים כעת ובפרט בנסיעה על הבאהן (רכבת), אמנם באמת הן הבל יפצה פיהם … וגם במרכבות הקיטור מפגיעת המרכבות והמכונות או הפיכתן ויציאתן חוץ לשיטה (ר"ל מכל אלו), ובפרט על האויטאמאבילען אשר הוא סכנת נפשות יותר מכל העגלות ה' ישמרנו על כן בודאי צריכין לתפילת הדרך'.

ובטעם הדבר כתב לבאר בתשובות והנהגות¹¹: 'ועיקר הטעם דיש לברך, הוא מפני שמצוי היום תאונות דרכים, ואפילו אם הוא עצמו נזהר בנסיעתו, אך חבירו אינו נזהר, ואף שהסכנה קיימת גם בעיר, מ"מ כיון שלא תיקנו חז"ל בעיר אין לנו לשנות, אבל בנסיעה בדרך שתיקנו ברכה, ושייך היום תאונות, נשאר דין תפלת הדרך, וכעין זה בקידוש בית הכנסת בליל שבת אנו לא נוהגין בזה מפני שאין היום אורחים שאוכלים בבהכ"נ והתקנה נתבטלה, אבל חזרת הש"ץ אף שהיום בקיאין מ"מ שייך במי שלא כיוון כראוי שיוצא ע"י ש"ץ ונשארה התקנה'¹².

ויש לומר שבנוסח שלנו¹³ שאנו אומרים ומכל פורעניות המתרגשות ובאות לעולם נכללים כל הפורעניות כולל התאונות דרכים ה"י¹⁴. וכפי שכותב הירושלמי¹⁵ 'שכל הדרכים בחזקת סכנה', וביארו הראשונים¹⁶ שהולך על תפלת הדרך.

א"כ למעשה גם בימינו בדרכי הנסיעה החדשים יש לברך תפילת הדרך.

---

הערות:

¹ פכ"ח פסוק כ ↩

² פ"י פסוק לה ↩

³ ראה דעת זקנים. בכור שור עה"פ ↩

⁴ פ"ח פסוק כא. ופסוק לא ↩

⁵ כט, ב ↩

⁶ לרבי אליעזר פאפו - סי' קי סק"ב ↩

⁷ להרב משה רייכמן - אות לב ↩

⁸ וראה גם ליקוטי מהרי"ח סדר תפילת הדרך עמ' קנד. ילקוט יוסף תפילה ב סימן קי אות ג ↩

⁹ ליקוט מענות תשנ"א ע' 213 ↩

¹⁰ להרב מרדכי יהודה ליב וינקלר - שו"ת יו"ד מהדו"ת סי' לה ↩

¹¹ וראה גם ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת פרק יב - ס"ו ↩

¹² וראה גם בדבריו בח"א סי' קצט, ובשו"ת שבט הלוי ח"י סי' כא. וכ"כ הילקוט יוסף תפילה ב הערות לסי' קי אות ב. וראה שו"ת ישכיל עבדי ח"ז עמ' שו ↩

¹³ מיוסד על מסכת דרך ארץ רבה פרק היוצא הל' יח ↩

¹⁴ וראה בשו"ת מאמר מרדכי (להרב מרדכי אליהו) ח"ג או"ח סי' ה שכתב שהמילים: 'אורב בדרך' - אלו כל התאונות האורבות בדרכים. ובפסקי תשובות סי' קי הערה 15 כתב:'וקאי אויב ואורב וחיות רעות גם על אלו חיות אדם אשר מסכנים בגסות ובשאט נפש את חיי הזולת בנסיעתם הפרועה, והמה בגדר אויבים ואורבים' ↩

¹⁵ ברכות פ"ד ה"ד ↩

¹⁶ טור או"ח סי' ריט ↩

---

[ד] (הלכה 272)

לימוד ההלכה מוקדש לע"נ השליח הגה"ח הרב אריה ליב בן משה בנימין ע"ה קפלן ליום היארצייט.

שאלה: האם אומרים את נוסח הברכה בלשון יחיד או לשון רבים?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר אביי: לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא'. [ופירש רש"י: אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, שמתוך כך תפלתו נשמעת]. היכי נימא? - יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו''.

ונחלקו בזה הראשונים: בארחות חיים² כתב: 'וכל התפלות האלו ראוי לאומרם בלשון רבים אם יש חברים עמו'. כלומר שכוונת הגמרא ביחס לאדם שהולך בדרך עם עוד אנשים, והגם שיש אפשרות שכל אחד יאמר את הנוסח בלשון יחיד, ועל זה אמר אביי שעדיף לומר בלשון רבים, אבל במקרה שאדם שהולך לבדו בדרך ודאי שיאמר בלשון יחיד.

אך בספר האשכול³ כתב: 'ואומרה בלשון רבים דאמר אביי .. ואף שהוא הולך לבדו כמה אחריני הולכים בדרכים אחרים'. כלומר גם אדם שהולך בדרך לבדו יאמר את נוסח הברכה בלשון רבים, והגם שהוא הולך לבדו, אעפ"כ בתפלתו הוא כולל גם את שאר הולכי הדרכים שהולכים בדרכים בשעה הזו, שהרי בודאי יש איזה יהודי ברחבי העולם שהולך בדרך, וכפי שכתב המגן אברהם⁴: 'וכן אמרי' בסי' ק"י דהיוצא לדרך אפי' יחידי אומר שתוליכנו לשלום משום דאי אפשר שלא יהיה אחד בסוף העולם שהולך ג"כ בדרך'.

למעשה הטור, והמחבר⁵ כתבו כדברי בעל האשכול: 'וצריך לאמרה בלשון רבים'. שגם יחיד אומר את הנוסח בלשון רבים. וכ"כ אדמו"ר הזקן בשו"ע⁶ ובסידור.

אלא שדין זה הוא לכתחילה, אבל במקרה שכבר אמר בלשון יחיד, יצא ידי חובה, וכמ"ש העולת תמיד⁷: 'ונראה לי דאם אמרה בלשון יחיד יצא בדיעבד, אלא דעדיף יותר לאומרה בלשון רבים כדי שתהא תפלתו נשמעת'.

שאלה: מה לגבי המילה ותתנני לחן ולחסד ולרחמים, האם היא נאמרת בלשון רבים או יחיד?

תשובה: כתב בספר הקנה⁸: 'ואומר בלשון רבים לכלול גם המלאכים ההולכים עמו כי יש מלאכים כנגדם, ואח"כ אומר ותנני לחן ולחסד ולרחמים בלשון יחיד כי הוא העוסק בחסידות'.

א"כ לדעת ספר הקנה אמירת הברכה לשון רבים כוללת את המלאכים המלווים את האדם, ואעפ"כ את המילה ותנני יאמר לשון יחיד, כיוון שזה בקשה מה' שיתן לנו חן וחסד וזה שייך דוקא לאדם ולא למלאכים, שהרי האדם הוא זה שעוסק בחסדים, ולא המלאכים.

וכתב המג"א⁹: 'בל' רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סס"א אבל מלת ותנני לחן יאמר בל' יחיד (כ"כ ספר הקנה ע"פ הסוד)'.

מבואר בדבריו: א. שההקפדה על הנוסח בלשון רבים הוא דוקא בנוסח התפלה הקבוע שתקנו חז"ל ולא בתוספת הפרטית שמותר להוסיף, שבזה יכול לומר בלשון יחיד. ב. המילה ותנני למרות שהיא מהנוסח הקבוע לרבים, אעפ"כ לדעת ספר הקנה יאמר לשון יחיד.

וזה לשון אדמו"ר הזקן בשו"ע¹⁰: 'היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך שהיא יהי רצון מלפניך ה' או"א שתוליכנו לשלום וכו' ואף אם הולך יחידי יאמרנה בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת ואם בא להוסיף בה דברי ריצוי יכול לאמרם בלשון יחיד כיון שאינו ממטבע הברכה שקבעו חובה לרבים (ויש מי שאומר שע"פ הסוד י"ל מלת ותנני לחן בלשון יחיד אע"פ שהוא ממטבע הברכה הקבוע לרבים)'.

בסידור אדמו"ר הזקן במהדורה הראשונה הנוסח הוא ותתננו¹¹ לשון רבים, אך בהגהת אדמו"ר הצמח צדק על הסידור שלו¹² נכתב שצריך לומר: ותתנני לשון יחיד¹³.

למעשה אנו אומרים ותתנני לשון יחיד כהגהת הצמח צדק¹⁴, וכפי שמובא בספר המנהגים¹⁵ וכן נדפס בסדורי חב"ד.

---

הערות:

¹ ל, א ↩

² סי' קי ס"ק ח ↩

³ ברכות כ, ב. וכ"כ הרא"ש פ"ד סי' יח ↩

⁴ ברכות כ, ב ↩

⁵ או"ח סי' קי ↩

⁶ אך ראה מ"ש במעדני יום טוב מסכת ברכות פרק ד סימן יח אות ר ↩

⁷ או"ח סי' קי ס"ד ↩

⁸ על הרי"ף שם אות א ↩

⁹ סי' קי ס"ק יא ↩

¹⁰ סי' קי ס"ד ↩

¹¹ וראה להלן אפשרות נוספת להבנת דברי אדמו"ר הזקן כאן ↩

¹² (בוטשאטש) סי' קי ↩

¹³ ח"ב פמ"ה הערה לו ↩

¹⁴ שכתב: 'יושב בעגלה .. להעמיד הסוסים אם אפשר לו', וכן מכך שאודות ק"ש (בסי' ס"ג ס"ד, וע"ש במ"מ גם לגבי שמונה עשרה) כתב שא"צ להעמיד העגלה מצד הכוונה, ומאידך לגבי תפלת הדרך כתב שצריך להעמיד את העגלה אם אפשר, ולא הזכיר כלל ענין של כוונה, מובן שעיקר סיבת העצירה אינה בגלל הכוונה אלא חיוב עמידה מללכת, וא"כ אינו מטעם טרדה ↩

¹⁵ ע' 23 ↩

---

[ו] (הלכה 274)

לימוד ההלכה מוקדש לכל משתתפי תהלוכות לג בעומר לכבוד הילולת רשב"י

אתמול למדנו שכשמתאפשר כדאי לעצור את הנסיעה/הליכה ולומר תפילת הדרך.

שאלה: האם מלבד עצם העצירה, יש גם עדיפות לעמוד פיזית כשאומרים תפילת הדרך.

כתב הרוקח¹: 'והלכתא תפלת הדרך בין מעומד בין מיושב בין מהלך מיהו מצוה מעומד'. והביאו האליה רבה².

ופשטות דבריו משמע שמעומד כוונתו³ לא רק העצירה מלכת אלא העמידה על רגליו ולא מיושב⁴.

וכן כתב בעל האור החיים⁵: 'רב ששת אמר אפילו מהלך נראה דוקא מהלך אבל יושב לא והגם דיושב חשיב טפי ממהלך ופשוט וכן הוא מבואר בדברי רבינו יונה בהדיא עם כל זה בנדון דידן יושב צריך לעמוד והטעם הוא דבשלמא מהלך לא הטריחוהו לעמוד מלהלך בדרך הילוכו מכמה טעמי מה שא"כ כשהוא יושב פשיטא דאמרינן ליה עמוד דהזמן שיש לו שיושב בו יעמוד ויתפלל וההיא דרב ששת דאמר בהיות טוב פי' היינו שהיו מהלכין. ולזה דייק רש"י ואמר בד"ה מהיות טוב וכו' להתפלל מהלך וק"ל. ולפע"ד נראה לפרש באופן אחר והוא דרב ששת יושב הוה והכי קאמר אימור דאמרי דאינו צריך לעמוד היינו דוקא מהלך אבל יושב צריך לעמוד דבהיות טוב אל תיקרי רע והם דברינו עצמם, וק"ל'.

וכ"כ הערוך השולחן⁶: 'וטוב לאמרה בעמידה מבישיבה אמנם אם היה רוכב על בהמה לא הטריחוהו לירד ממנה ואומרה בעת שרוכב מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דרכוב כמהלך דמי וכן כשיושב בקרון לא הטריחוהו לירד ויאמרנה בישיבתו בקרון ואם בקל להעמיד הסוסים נכון לעשות כן והנוסעים בעגלות של מסילות הברזל יאמר בעמידה כי בשם בנקל לעמוד וכן בנסעו בספינות גדולות'⁷.

וכתב רבינו הזקן בשו"ע⁸: 'ומכל מקום א"צ לעמוד אלא מלילך אבל אם היה רכוב א"צ לירד אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך (וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו)'.

פשטות דברי אדמו"ר הזקן שאין צריך לעמוד⁹.

ובסידור כתב אדמו"ר הזקן: 'וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל'¹⁰.

לגבי הנהגת הרבי הרש"ב: הרבי הריי"ץ סיפר על הנהגת אביו¹¹: סדר עבודת כ"ק אאמו"ר הרה"ק בעת הנסיעה לנאות דשא .. היה מצוה לעמוד ונוטל ידיו ומתפלל תפלת הדרך. תפלת הדרך בקרון הי' כ"ק אאמו"ר הרה"ק מתפלל בישיבה, ובמרכבת מסילת הברזל - בעמידה'¹². ובלקוטי דיבורים¹³: 'ואבא ציווה לעגלון לעמוד, אבא יורד מן המרכבה, והולך לו הצידה בין אילני היער, ובא חזרה ונוטל ידיו, מברך, ומוסיף לומר ברכת הדרך מלה אחר מלה, בכדי שגם אנכי אוכל לאומרו אחריו בעל פה'.

לגבי הנהגת הרבי: בספר נאות דשא¹⁴ מסופר ביחס לנסיעה של הרבי לקעמפ בשנת התשי"ז שבאמצע הדרך עצרו בחתנת דלק לאמירת תפלת הדרך, הרבי יצא מהמכונית, רחץ את ידיו ואמר תפלת הדרך בעמידה כשפניו לצד מזרח. ובהמשך מסופר שם¹⁵ על הנסיעה בשנת תש"כ שגם שם עצרו הרבי יצא מהמכונית רחץ את ידיו ואמר תפלת הדרך בעמידה.

א"כ ראינו בהנהגת הרבי לגבי תפלת הדרך: א. עצירת הרכב ב. נטילת ידים ג. אמירת תפלת הדרך בעמידה

---

הערות:

¹ הלכות ברכות סי' שמז ↩

² סי' קי ס"ק י ↩

³ הבהרה בדברי הפוסקים שהובאו אתמול שהצריכו 'לעמוד' ניתן להבין שכוונתם לעצור מללכת, ולאו דווקא למצב הגוף, אם עמידה או ישיבה. וכעת בהלכה הזו נדון האם יש משמעות שצריך גם לעמוד ממש ↩

⁴ הרבינו יונה ברכות כ, ב כתב: 'ובתפלת יוצא לדרך נחלקו המפרשים יש מי שאומר שאם היה רכוב אין צריך לירד ולהתפלל דכיון שבתפלת י"ח אמרו שלא ירד כל שכן בזו וי"א שיתכן לומר דבתפלת י"ח שצריכה כונה יותר אמרו שלא ירד לפי שאין דעתו מיושבת עליו אבל בתפלה זו שאינה צריכה כוונה כל כך ולא נחוש לישוב דעתו צריך לירד. מפי מורי הרב נר"ו'. ומדברי הי"א הב' נראה שבתפלת הדרך יש צורך לרדת מהבהמה ולעמוד. וגם לי"א הראשון - שהלכה כדבריהם כמבואר בב"י ובשו"ע (וראה גם בדברי אדה"ז) זה שא"צ לרדת ולעמוד הוא רק מכיון שהירידה מפריעה לכוונתו, אך עקרונית יש לעמוד ולכאורה כך ניתן להבין גם דברי הלבוש סי' קי ס"ד ↩

⁵ בספרו חפץ ה' עמ"ס ברכות ל, א ↩

⁶ סי' קי סי"א ↩

⁷ וכ"כ באור לציון ח"ב פמ"ה הלכה לו ובהערות שם. ובשו"ת מאמר מרדכי ח"ג או"ח סי' ה. תשובות והנהגות ח"ג סי' עו , ח"ה סי' מו ↩

⁸ סי' קי ס"ד ↩

⁹ אך ראה פמ"ג א"א סי' קי ס"ק יא: 'ושם כתבנו בט"ז [אות] ד' דמיושב גרע ממהלך .. וכאן לא התירו לו תרתי יושב והולך בבת אחת, דרוכב כמהלך דמי'. וא"כ לדבריו לכאורה ברכבת או כדומה כאשר אומר תוך כדי נסיעה יש לעמוד כאשר מתאפשר ↩

¹⁰ בסידור אדה"ז עם הערות הרב רסקין ע' ר הע' 4 הסתפק בכוונת הדברים. ובשוע"ר עם הערות הרא"א הערה מב כתב שמשמע מדברי אדמו"ר הזקן שטוב לעמוד ולא לישב. ועצ"ע ↩

¹¹ הקדמת קונטרס ומעין ע' 34 הובא בספר המנהגים ע' 23 ↩

¹² בהערות הרא"א שם אות מג העיר שהנהגה זו מתאימה עם מ"ש הפרי מגדים שבהע' 9 ↩

¹³ ח"ד ע' 1375 (במהדורת לה"ק חלק ג-ד ע' 928) ↩

¹⁴ ע' 47 ↩

¹⁵ בעמוד 84 ↩

---

[ז] (הלכה 275)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות מרת חנה מושקא בת רחל ליום הולדתה

שאלה: מהו אורך הנסיעה שמחייב לומר תפלת הדרך?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אימת מצלי? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך. עד כמה? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה'.

ופירש רש"י: 'א) אבל לא לאחר שהלך פרסה, ב) ובהלכות גדולות מפרש: עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל - עד פרסה, אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה, אבל דרך פחות מפרסה - אין צריך להתפלל תפלה זו'.

ג) גישה נוספת מצאנו בתלמידי הרבינו יונה² שהסכימו עם פירוש רש"י, אך לא עם הכרעתו: 'נראה למורי הרב נר"ו דודאי הפירוש הנכון כך הוא דעד כמה ר"ל עד כמה הוי אחיזת הדרך אבל אינו כמו שאומרים שאם לא התפלל בתוך פרסה לא יתפלל אחר כך שזה לא יתכן דכל זמן שיש לו עדיין ללכת מחויב הוא בענין התפלה הצריכה אלא יש לו לאמרה לכתחלה לאחר שיצא מן העיר בתוך הפרסה הראשונה ואם שכח ולא אמר אותה בתוך הראשונה אומר אותה אח"כ על מה שיש לו ללכת כל זמן שרב ממנו הדרך עד שיתקרב למקום שהולך'.

א"כ רש"י מפרש שיש לומר תפילת הדרך רק בפרסה הראשונה של הדרך. אך הביא שבה"ג פירש שיש לומר התפילה רק כאשר יש לו דרך באורך של פרסה ומעלה. אך אם הדרך פחותה מפרסה אינו אומר תפילת הדרך. ורבינו יונה לומד שלכתחילה יש לומר בפרסה הראשונה, אך אם לא אמר יכול לומר אח"כ.

הרא"ש³ הכריע כשיטת בה"ג, וז"ל: 'ונראה פי' הלכות גדולות עיקר אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך אבל כשיש לו לילך פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה וא"צ לברך'.

הטור כתב⁴: 'ואין לאומרה אלא א"כ יש לו לילך פרסה אבל בפחות מפרסה לא יחתום בברוך ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה משם ואילך יאמר אותה בלא ברכה'.

היינו שהטור הוסיף: א.שגם אם הולך פחות מפרסה יאמר תפלת הדרך, אלא שבכזה מקרה לא יסיים בברוך. ב. אם לא אמר עד שהגיע כבר לפרסה הסמוכה לעיר שבה עוצר מהליכתו ולן שם יאמר בלי ברכה⁵.

להלכה: המחבר פסק כבה"ג וכדברי הטור, וז"ל⁶: 'ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך, ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה'. והרמ"א שם בהגה כתב שצריך לחשוש לכתחילה לשי' רש"י, וז"ל: 'ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה'.

וזה לשון אדמו"ר הזקן⁷: 'לא תקנו תפלת הדרך אלא כשיש לו לילך פרסה שהיא ח' אלפים אמה, שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם. ואם רוצה לאמרה על דרך פחות מפרסה לא יחתום בברוך (אתה ה') .. וי"א שלא תקנו תפילת הדרך אלא בתחלת הדרך שהיא פרסה ראשונה, ויש לחוש לדבריהם לכתחילה לאמרה בפרסה ראשונה ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה'.

א"כ א. אומרים תפלת הדרך רק כאשר הדרך לפחות פרסה ב. לכתחילה צריך לומר בפרסה הראשונה. ג. אם הגיע לפרסה הסמוכה לעיר שבה עוצר מהליכתו לישון יאמר בלי ברכה.

שאלה: מה הדין כאשר גם בנסיעה פחות מפרסה מהעיר יש סכנה?

תשובה: כתב רבינו יונה⁸ על דעת הבה"ג שאומרים רק בדרך ארוכה לפחות פרסה: 'ויש מקשים עליו מדאמרינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת מסוכנים, ואפשר לומר שזה אינו אומר בקרוב לעיר אלא כשהולך בדרך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה וצריך להתפלל ולבקש על נפשו'.

וכתב הט"ז⁹: 'משמע מזה דבהולך במקום סכנה יש להתפלל תפלת הדרך אפילו בפחות מפרסה דזיל בתר טעמא וראיה עוד ממ"ש בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל בזה אפילו בפחות מפרסה וכל שכן בזה'. וכ"כ העולת תמיד¹⁰: 'משמע מזה דאם לן או דר בכפר והולך משם לכפר אחר אפילו בפחות מפרסה צריך לומר תפלת הדרך'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹¹: 'אם הוא מקום מוחזק בסכנה צריך לאמרה אפילו בפחות מפרסה'.

א"כ במקום שרח"ל מוחזק בסכנה, גם בנסיעה פחות מפרסה יש לומר תפילת הדרך עם ברכה בשם.

---

הערות:

¹ ל, א ↩

² ברכות כ, ב מדפי הרי"ף ↩

³ ברכות פ"ד סי' יח ↩

⁴ או"ח סי' קי ↩

⁵ אך ראה מ"ש התפארת שמואל על הרא"ש שם אות כ ובברכ"י סי' קי ס"ק יא ↩

⁶ או"ח סי' קי ס"ז ↩

⁷ סי' קי ס"ח ↩

⁸ ברכות ש ↩

⁹ שם ס"ק ו. וסי' ריט סק"ד ↩

¹⁰ סי' קי ס"ז ↩

¹¹ שם ↩

---

[ח] (הלכה 276)

שאלה:ממתי ניתן לומר את התפלה?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אימת מצלי? - אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך² בדרך'.

וכתב המחבר³: 'אומר אותה אחר שהחזיק בדרך'.

אך נחלקו האחרונים מה נקרא שהחזיק בדרך:

יש שכתבו שיכול לומר בעיר לפני היציאה לדרך, ויתירה מכך יש שכתבו שאפילו בבית כשמתארגן לצאת, וז"ל העטרת זקנים⁴: 'ולי נראה אף שהכין את עצמו לילך בדרך ועדיין לא הלך יש לומר תפלת הדרך .. וכן נכון לעשות באם אין לו לילך כי אם פרסה אחת מצומצמת, אז יאמר תפלת הדרך בביתו כדי שילך אחר ברכת תפלת הדרך פרסה שלימה'.

והט"ז⁵ כ': 'שלא יעכב מלומר אותה אחר פרסה ראשונה ויכול לומר אותה אפילו בעיר קודם שיוצא לדרך ומ"ש שיחזיק בדרך פי' שיהי' מוחזק בודאי לילך וראיתי לקצת מקפידים שלא יאמר אותה עד שהוא דוקא חוץ לעיר על השדה ואין לזה שורש ועיקר מכל הפרושים .. ומ"מ נראה טעם למה שמתפללין אותה חוץ לעיר הוא משום שאז יאמר אותה עם אחרים וזכות דרבים עדיף מ"מ יהיה נזהר לומר בבית תפלה היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל'.

וכתב החיד"א⁶: 'ולפי"ז לכאורה נראה דיכולנו לפרש בשופי ... דהכונה שכבר יצא יצא מדלתי ביתו, ותחילתו בפסיע"ה בצאתו שער עלי קרת, והן בעודנו בעיר שפיר מצי לברך, וגם למאי דגרסי הרי"ף והרא"ש ז"ל משעה שאחז בדרך תפתר בהכי .. וגם דברי הרב ט"ז ז"ל יש לפרשם דכל עצמו לא אתא אלא לאפוקי המקפידי' לאומרה חוץ לעיר על השדה'.

אך יש שכתבו שיאמר מחוץ לעיר ממש, וז"ל השל"ה⁷: 'הלא הדין הוא שאין אומר תפלת הדרך רק כשהחזיק בדרך .. ואין לומר כי זה נקרא בדרך, כשהסוס מוכן והוא הכין את עצמו לילך אעפ"י שאינו הולך עדיין, זה אינו, דמי יודע בפתע פתאום בא סיבה שהוא מעוכב ואינו הולך, נמצא התפלה לבטלה וברכה לבטלה. אלא על כרחך פירושו שהחזיק ממש בדרך שהוא בדרך.. ומה שכתבתי שצריך דוקא לאחוז בדרך ולהיות בדרך, זהו ביום ראשון מיציאתו לעיר, אבל אחר כך תמיד נקרא החזיק בדרך ואף כשהוא במלון. וכ"כ הבאר שבע⁸:

ומחוץ לעיר היינו דווקא אחרי שיצא מעיבורה של העיר, כמ"ש בעמק ברכה⁹: 'ויאמר אתה כשאחז קצת בדרך דהיינו תחום מעיבורה של עיר'.

וכ"כ המגן אברהם¹⁰: 'נ"ל דלא יאמרו בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר, דעיבור' דמתא כמתא כדאמרינן בנדרים .. ובעמק הברכה כתוב דהיינו תחום מעיבורא של עיר'.

למעשה הכריעו האחרונים¹¹ שלכתחילה צריך לומר מחוץ לעיבורה¹² של עיר אך בדיעבד אם אמר בתוך העיר יצא ידי חובה, וז"ל האליה זוטא¹³: 'פירשו נחלת צבי ועולת תמיד ובאר שבע מדקאמר החזיק בדרך כלומר לאפוקי שלא יאמר בביתו קודם שיוצא לדרך .. וסיים בעולת תמיד ויש להסתפק אם גם בדיעבד אינו יוצא במה שאמר בביתו .. הרי דלשון החזיק בדרך הוא כשעדיין בעיר. וכן מצאתי בכתב ישן נושן בגליון ש"ע בשם מהר"ש במהר"ל דאף שהוא עדיין בעיר כשהכין עצמו לילך יכול לברך ע"כ. ולשון התשב"ץ סימן רמ"ד אם יש לו לילך פרסה ושכח לאומרה יכול לומר עד פרסה ע"כ, משמע קצת דכשיצא מעיר הוי שכחה .. הלכך נראה דעל כל פנים יוצא בדיעבד'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁴: 'מאימתי מתפלל אותה משעה שמהלך בדרך אבל לא כשעדיין הוא בתוך העיר שדר בה לפי שאין להתפלל תפלת הדרך עד שיחזיק בדרך ועיבורה של עיר דהיינו ע' אמה ושיריים סמוך לעיר הרי הוא כתוך לעיר ויש מי שמתיר אפילו בתוך העיר משעה שגמר בלבו והכין עצמו לצאת בו ביום שזה נקרא ג"כ החזיק בדרך שמוחזק לילך בודאי ויש לסמוך על דבריו בדיעבד (ולדברי הכל כשהוא בדרך יכול לאומרה בתוך העיר שלן בה כיון שכבר החזיק והולך בדרך ועודנו מחזיק בה שבעיר זו אינו אלא אורח נטה ללון)'.

א"כ נחלקו האחרונים האם צריך להמתין מלומר עד שיעזוב את תחום עיבורה של עיר, או אפילו בתוך העיר משעה שיצא מביתו או אפילו בביתו כאשר הוא מתכונן לצאת, אך הלכה למעשה אומרים את תפלת הדרך כאשר נמצאים במרחק של כ 34 מטר מסוף העיר.

---

הערות:

¹ ל, א ↩

² המעדני יו"ט שם פ"ד סי' יח אות צ העיר: 'משעה שיאחז בדרך. כך היא גירסת רי"ף, ובגמ' משעה שמהלך בדרך'. אך ראה בכת"י מינכן כתי' 95, הובא בדקדוקי סופרים נוסח: שהחזיק בדרך, וראה שבות יעקב ח"ב סי' מו ↩

³ או"ח סימן קי ס"ז ↩

⁴ שם ס"ק ד ↩

⁵ שם ס"ק ז ↩

⁶ שער יוסף הוריות ד, א. וברכ"י סי' קי סק"י ↩

⁷ מסכת חולין, נר מצוה אות עא ↩

⁸ שו"ת סימן מה 'וכן משמע בהדיא מדברי הסמ"ג .. וגם הרמב"ם ז"ל .. ולא אישתמיט שום אחד מן הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל לכתוב שיכול לברך אותה קודם שאחז בדרך' ↩

⁹ (להר"א הלוי הורביץ אבי השל"ה) אות נ ↩

¹⁰ שם ס"ק יד ↩

¹¹ משנ"ב שם ס"ק כט ↩

¹² בילקוט יוסף תפילה סי' קי אות ט כתב שמנהגם מיד כשהחזיק בדרך ויצא מן העיר, יכול לברך, וראה מש"כ מנימוקי או"ח סק"ה ↩

¹³ סי' קי ס"ק ה ↩

¹⁴ בשו"ע סי' קי ס"ו ↩

---

[ט] (הלכה 277)

שאלה: למדנו שחיוב תפילת הדרך הוא בדרך של פרסה, כמה זה פרסה?

תשובה: כתבו המג"א¹ ואדמו"ר הזקן² לגבי תפילת הדרך: 'היא ח' אלפים אמה'. ושיעור זה במדות זמנינו, לשיטת הגר"ח נאה³ הוא 3.84 ק"מ.

שאלה: האם שיעור הפרסה שנאמר בגמ', הוא מרחק של פרסה (3.84 ק"מ) כך שבכלי תחבורה הוא מרחק נסיעה של דקות ספורות מהעיר, או שהכוונה הילוך פרסה זמן הליכה של 8000 אמה (שהוא כ72 דקות)?

תשובה: כתב בפתח הדביר⁴ הובא בשד"ח⁵ וקצות השלחן⁶: 'נשאלתי מי שהלך מעירנו איזמיר לעיר אורלה קרובה אלינו דרך יבשה דשיעור הדרך כשהולך רוכב על החמור הוא יותר מפרסה והוא מקום סכנה, אמנם עכשיו שנתחדש באפו'ר[= (רכבת) קיטור] גם דרך יבשה שמהלך בכח האש דרך שבילי ברזל והולך מהרה בזמן קצר וזה הלך לשם על ידי באפו'ר זה האם יחוייב לברך הגומל דנראה דפטור מתרי אנפי אי מצד שהוא פחות הרבה מפרסה ואי מצד שהדרך בטוח מסכנת לסטים כמפורסם במופת חותך או דלמא כיון שבמהלך אדם בינוני הוא יותר מפרסה לא משגיחנן במהלך באפו'ר וחייב לברך… נראה פשוט דאין לזוז מהגבול שקבעו רז"ל דכל שהוא מהלך פרסה או יותר במהלך בינוני ואיכא סכנה הגם שמהלך במרוצה חייב לברך'.

ובאמת שכן מוכח מדברי האורחות חיים⁷ שכתב: 'וכתב הר"ם נ"ע שאם רוצה ללכת ד' מילין בספינה שיתפלל תפלה זו פחות מכאן אל יתפלל אותה', מוכח שמודדים בשטח פרסה שהיא ארבע מילין, ולא בזמן של הילוך פרסה.

וכ"כ במשנ"ב⁸: 'ולפ"ז גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תפלת הדרך אפילו אם נוסע רק פרסה'⁹.

ובשבט הלוי¹⁰ כ': 'פשוט דלא מחשבינן לפי הזמן, רק קרבת העיר פרסה כפשוטה, דהלא בזה"ז שהולכים גם עם אוירונים דאפשר ללכת למדה"י רחוק תוך שעה וקצת יותר וכי זה סבה לפטור מתפילת הדרך הלא פשוט כי ע"י אורך המקום עד שמגיע למטרה נתארך גם זמן הסכנה וצריך תפלה .. וע"כ פשוט דגם תוך זמן הלוך פרסה והולך באוטא או אוירון וכיו"ב שצריך לברך כהלכה'.

מאידך בשו"ת זכרון יהודה¹¹ הסתפק בזה 'אי שיעור זה תלוי בשהיית האדם שיעור זמן ד מילין ומימלא אין חילוק אם הולך ברגליו ..או ע"י מסלת הברזל או השיעור פרסה נאמר רק על שיעור הדרך..אף אם הולך שיעור דרך זה ..במסילת ברזל' ומסיים להחמיר להחמיר וכתב: 'שהולך במסילת הברזל וכדומה שיעור קטן מ[שהיית הילוך] פרסה אין לומר תפלת הדרך בשם ומלכות אלא בלא שם ומלכות כמו הדין בשו"ע לענין הולך פחות מפרסה שאומר בלא שם ומלכות כנלע"ד'.

וכ"כ בשו"ת יביע אומר¹²: 'אע"פ שלפי דברי הפתה"ד והשד"ח יש לברך בנסיעת פרסה, דהיינו כארבעה ק"מ, וכ"כ מהר"ח פראנג'י בשו"ת ישמח לב ח"ב (חאו"ח סי' ד), ובס' דברי חזקיה ח"א (ס"ס ז). כנ"ל. לפענ"ד אין לברך אא"כ שהה בנסיעתו, כשיעור הילוך פרסה, דהיינו שעה וחומש. וכמ"ש בשו"ת זכרון יהודה (סי' מב) הנ"ל לענין תפלת הדרך¹³.

למעשה נקטו רוב הפוסקים¹⁴ שהוא שיעור במרחק של 3.84 ק"מ, ולא בזמן נסיעה של 72 דקות.

שאלה: הנוסע נסיעה שהיא מרחק קצר מהעיר אבל בכביש מפותל, כך שבפועל עבר 3.84 ק"מ, אבל בקו אוירי מהעיר אין 3.84 האם מחויב בתפלת הדרך?

תשובה: כתב האשל אברהם¹⁵: 'ואין לחשוש מצד, שמהצד היה יכול לילך בדרך קרוב פחות מפרסה, כיון דהוא הלך פרסה'. נראה מדבריו שהעיקר הוא באם האדם הולך בפועל פרסה.

אך מאידך בס' שבילי דוד¹⁶ כ': 'אם יש עיר היושב בהר ובארץ המישור לא יש הילוך פרסה משמע דיברך … אבל אם הוא מישור רק הדרך מתעקם מחמת גדר ובשוה לא יש פרסה על אופן שכ' בדרכי משה סי' תרפ"ח משמע דלא יברך'.

ובשו"ת בצל החכמה¹⁷ ביאר דבריו: 'נראה כוונתו דעיר היושבת בהר כיון שאין אפשרות אחרת להגיע אליה רק בהליכה בשפועו של ההר, ובהליכה כזו יש ממקומו עד העיר שבהר, דרך פרסה, וכן ביורד מן העיר שבהר, יש עד המקום שהוא רוצה להגיע לשם דרך פרסה, הרי הוא חייב לומר תפלת הדרך .. אף שבקו אוירי אין כאן מרחק פרסה, מכל מקום לאמיתו של דבר יש כאן דרך פרסה מן העיר ושפיר מברך. משא"כ בדרך שהוא בשטח מישור ואין פרסה מן העיר עד המקום שהוא רוצה לילך או להיפך, רק ע"י שיש עקמימות בדרך עליו ללכת דרך פרסה קרוב עד מחוז חפצו, אבל הרי כל אותה הפרסה הוא הולך תוך פרסה קרוב לעיר שהוא מקום שאין בו סכנה כמש"כ הרא"ש, על כן לא יברך תפלת הדרך'.

א"כ לדבריו בדרך שארוכה פרסה או יותר, בגלל הסיבובים שבדרך, ובאם היתה הדרך ישרה, הי' זה נמצא בתוך הפרסה של העיר, לא יברך בשם.

---

הערות:

¹ סי' קי ס"ק טו ↩

² שם ס"ח ↩

³ ראה שיעור מקוה בהתחלה ↩

⁴ ח"ג עמ' שיג ↩

⁵ ח"ד (ע' 1550) מערכת ברכות סי' ב אות טו ↩

⁶ סי' סז אות ג ↩

⁷ הל' ברכות אות סב ↩

⁸ סי' קי סק"ל ↩

⁹ ראה גם תהל"ד סי' קי השמטות יב, ב ↩

¹⁰ ח"י סי' כא אות ב ↩

¹¹ (גרינוולד) סי' מב ↩

¹² ח"א או"ח סי' יג ↩

¹³ וכ"כ באור לציון ח"ב פ"ז אות כ"ז ↩

¹⁴ ראה הנסמן בשו"ע הקצר ח"ב פפ"ח הערה 4, ובפסק"ת סי' קי אות ח הערה 64. אמנם מנהג הספרדים כיום לומר רק בנסיעה של 72 דקות מהעיר. כמבואר ביבי"א, ואור לציון הנ"ל ובילקוט יוסף תפילה ב סק"י ס"ב ↩

¹⁵ (בוטשאטש) סי' קי ס"ז ↩

¹⁶ שו"ע או"ח סי' קי אות ג ↩

¹⁷ ח"ה סי' סח ↩

---

[י] (הלכה 278)

שאלה: היוצא לדרך, ובצידי הדרכים ישנם ישובים האם צריך לומר תפלת הדרך עם שם ה'?

תשובה: הנה בתהלה לדוד¹ כתב: 'לפי מ"ש הרא"ש ז"ל שפחות מפרסה סמוך לעיר אינו מקום סכנה, אם כן כשהדרך הולך סמוך לעיירות תוך פרסה, אף שהוא אינו הולך דרך העיירות אין צריך לברך .. ועכ"פ לפי"ז אם הולך מעיר לעיר ואין ביניהם שני פרסאות א"צ לברך'.

וכן המשנ"ב² הסתפק בזה וז"ל: 'עיין במ"ב הטעם והוא מהרא"ש ולכאורה לפ"ז אפילו אם יש לו ליסע פרסה ביחד אך שהוא נוסע הפרסה דרך איזה עיר או שיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסה ג"כ לא יאמר תפלת הדרך בחתימה דהא ליכא מקום סכנתא, ואפשר דלא פטרו רק אם כל דרך נסיעתו היה פחות מפרסה ומה שאמר אח"כ ובלבד שלא הגיע וכו' שאני התם דמה שהלך כבר ליכא לאיצטרופי לחייבו עי"ז ומה שיסע למחר נסיעה אחריתא היא משא"כ בעניננו וצ"ע.

וכן בשו"ת מנחת שלמה³ כתב: 'מת"א לירושלם, לענ"ד לגמרי פטור, שהרי צריך להיות מקום של שתי פרסאות בלי ישוב, ותודה לד' שמיושב. אולם במקומות שיש ישוב ערבי הואיל וכעת הם אויבים יש לחושבו כמקום לא מיושב'⁴.

ולפי דברי פוסקים אלו המהלך מעיר לעיר אינו אומר תפלת הדרך בברכה אא"כ יש שני פרסאות בלי בתים בין הערים, כי רק בכזה מצב יש לו מרחק פרסה מעיר שמחייב תפלת הדרך⁵.

מאידך פוסקים רבים⁶ כתבו שגם המהלך בדרך בפרסה סמוך לעיר שבצידי הדרך אומר תפילת הדרך⁷.

וכמ"ש השבט הלוי⁸: 'הנה ת"ח אחד הציע דעתו דבזה"ז אין לברך תפילת הדרך בברכה עם הזכרת ה', היות שבהרבה דרכים ישנם ישובים סמוך לדרכים בתוך פרסה לדרך והלא נפסק שבהגיע לתוך פרסה לעיר שוב לא יכול לברך, והישובים כהיום צמודים שכיוצא מעיר אחת, רצוני לומר מפרסת העיר, שוב הוא תוך פרסה ליד עיר אחרת באה"ק. ולבבי לא כן ידמה, דתוך פרסה לא מוזכר רק כשיוצא מעירו והוא עדין תוך פרסה לעירו שעדין לא חל עליו חיוב ברכה זו דתוך סמוך לעיר לא שכיחי חיות ולסטים, וכן בגמר הליכתו וכבר מסיים והוא מגיע למטרה שלו שוב לא שייך לברך עוד, אבל כשהוא הולך על אם הדרך וסמוך לכביש הדרך או הנסיעה ישנם ישובים תוך ד' מילים שיעור פרסה והוא עובר במעוף על ידם, והוא באותם סכנות דרכים דשייכים בזה"ז כמו תאונות השכיחים כ"כ בעו"ה, וכה"ג אריכות דרך זה הוא הגורם לתפלת הדרך. וראיתי במ"ב בבה"ל סי' ק"י שנסתפק בכזה והניח בצ"ע, ובעניותי סתימת הפוסקים כמפורש דחייב בתפלת הדרך, וגם טעמא דמסתבר הוא'. וכ"כ למעשה בשו"ת מגדל צופים⁹.

א"כ היוצא לדרך מחוץ לעיר ועבר את ה35 מטר שמסוף העיר, למרות שלאחר מכן בצדי הדרך עובר בתוך כדי מרחק פרסה לערים אחרות, אומר תפלת הדרך¹⁰.

---

הערות:

¹ סי' קי אות ג ↩

² ביאור הלכה שם בס"ז. אמנם יש שתמהו על ספק זה וראה באריכות בקונטרס תפלת הדרך (שלוזינגר) סימן ד' ↩

³ תניינא סי' ס ד"ה א) מת"א ↩

⁴ וראה שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' סח אות ז, ובספרו אהלך באמתך פ"ט הלכה נא ↩

⁵ ולדבריהם מ"ש השו"ע שיעור פרסה, לא מדובר במקרה שהולך מעיר לעיר שאז השיעור הוא שני פרסאות. אך לכאורה אינו פשטות הלשון, והו"ל לשו"ע לפרש ולא לסתום, ואדרבה ראה בעטרת זקנים סי' קי סק"ז. ועוד שבסי' ריט ס"ו אודות ברכת הגומל: 'באשכנז וצרפת אין מברכים כשהולכין מעיר לעיר .. ובספרד נוהגים לברך .. ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך', ולמדים זה מתפלת הדרך (ויתירה מכך ראה בט"ז שם סק"ד), הרי ברור שגם מעיר לעיר השיעור הוא פרסה ↩

⁶ ובפרט לפי דעת האשל אברהם (בוטשאטש) סי' קי ס"ז: 'נוסע בסיבובים והוא תוך הפרסה ממקום לינתו מכל מקום יסע יותר מפרסה עד בואו לשם' ↩

⁷ ולכאורה כך משמע מדברי הטושו"ע ושו"ע אדה"ז שכתבו: 'ובלבד שלא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה', משמע שרק כאשר הוא סמוך לעיר שרוצה ללון בה אינו אומר תפלת הדרך, (מכיוון שמסיים הדרך, ואין לו שיעור פרסה) ↩

⁸ שו"ת ח"י סי' כא ↩

⁹ ח"ב סי' יג ↩

¹⁰ והגם 'שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם'. (כמ"ש הרא"ש הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן), יש לבאר זה בב' אופנים: א. שאמנם תקנת חכמים לומר תפלת הדרך כאשר מהלך פרסה נבעה מצד חשש הסכנה, אך לאחר שהגדירו חיוב אמירה בדרך של פרסה, הרי תקנה זו קיימת בכל הליכה של פרסה מחוץ לעיר גם שאינו מקום סכנה. ב. שרק פרסה הסמוך לעירו נחשב כלפי היוצא שאינו מקום סכנה וראה בתפארת שמואל על הראש פ"ד אות כ ↩

---

[יא] (הלכה 279)

לימוד ההלכה מוקדש לע"נ ליזה בת חיים ז"ל פיכמן ליום היארצייט

שאלה: האם הטס במטוס מתחייב בתפלת הדרך?

תשובה: כתב הרה"ג רש"י זוין¹: שאלו את הגאון הרגאצ'ובי אם צריך להתפלל 'תפלת הדרך' כשנוסעים באוירון, לא שהה הגאון אף רגע, והשיב תוך כדי דיבור: גמרא מפורשת היא בחולין²: 'כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך, מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר 'הנותן דרך בים', אלא מעתה מצא קן בשמים, דכתיב 'דרך הנשר בשמים' הכא נמי דחייב בשילוח? דרך נשר איקרי, דרך סתמא לא איקרי'. הרי שבאויר לא נקרא בשם דרך! וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב³.

אמנם הרבי⁴ תמה על דבריו: 'ובשם הגאון הרוגאצובי לשלילה, כיון דלא איקרי דרך .. וצע"ג - כיון שלכאורה בתפלה זו לא הענין 'דרך' העיקר, כי אם העקירה ממקומו וההליכה שלא בעיר, באופן שאפ"ל אויב וכו' 'מקום סכנה'. ועוד שברובא דרובא צ"ל ההולך בדרך עד שמגיע לאוירון (וכן בהגיעו למחוז חפצו) - אלא שלולא הנסיעה באוירון, כ"א הי' חוזר לביתו ממקום נסיעת באוירון, דבר רגיל הוא וכו'⁵ .. משא"כ כשנוסע אח"כ באיזה אופן שיהי', יש לברך על הדרך עד להאוירון. ואכ"מ⁶.

וכן חלקו על שיטת הרגאצ'ובי רבים מהפוסקים⁷.

א"כ למעשה מצד עיקר הדין אומרים תפלת הדרך גם בטיסה במטוס, אלא שבדרך כלל צריך לומר את תפלת הדרך כבר בנסיעה לשדה תעופה.

★★★

שאלה: במידה ולא אמר תפלת הדרך בנסיעה לשדה, וכגון שהשדה תעופה צמוד לעירו, מתי הזמן הנכון לומר את תפלת הדרך בטיסה?

תשובה: כבר למדנו⁸ שכדי לחוש לשיטת רש"י עדיף לומר לכתחילה את תפילת הדרך בפרסה הראשונה דווקא, ולכן במטוס מכיון שהוא נוסע מהר ובמהירות עובר מרחק של פרסה, לכן יש למהר לברך.

וכמו שכתב בשו"ת משנה הלכות שם: 'בדבר השאלה ביוצאים לדרך ע"י מטוס כיצד ינהגו בענין תפלת הדרך לפי דעת המפרשים שאין להתפלל אותה אלא תוך פרסה? הנה עיין בש"ע א"ח סי' ק"י ס"ז אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אא"כ יש לו לילך פרסה וכו' .. בנוסע במטוס צריך לכאורה לברך מיד שהמטוס מגביה עצמו בתוך האויר דאז מיד הוא יצא מן הכרך ואם ימתין קצת מיד הוא אחר פרסה ומיהו בדיעבד אם לא בירך מיד יכול לברך עד שלא הגיע בתוך פרסה ודו"ק'.

ועד"ז כתב בבאר משה שם: 'א) השבתי בודאי ובודאי מחוייב לומר תפלת הדרך בשם ומלכות בכל נסיעה שבאוירון גם בנסיעה היותר קצרה, כי א"א שיהי' כ"כ קצרה שלא יהי' מחוייב לברך תפלת הדרך, וכשצריך להחליף אוירון לאוירון אחר באמצע הדרך באותו יום שכבר בירך פעם אחת, א"צ לברך עוה"פ, אבל כשמחליף ביום אחר מברך שנית בשם ומלכות. .. ד) שיעור פרסה באוירון נעשה ברגע וברכת תפלת הדרך שפיר יכול לברך בשעה שהאוירון מתחיל לרוץ על הארץ לצורך לעלות באויר.

א"כ למעשה מי שלא אמר תפלת הדרך בדרך למטוס, לכתחילה יאמר אותה כאשר המטוס נוסע על המסלול לפני ההמראה, ובדיעבד יכול לומר עד פרסה לפני ההגעה לעירו.

---

הערות:

¹ בספרו אישים ושיטות ע' 97 ↩

² קלט, ב ↩

³ או"ח סי' נה (בדפו"י ח"ב סי' ט) ↩

⁴ לקו"ש חי"ב ע' 152 ↩

⁵ בביאור דברי הרבי ראה מש"כ בקובץ הערות וביאורים גליון 834 עמ' 14 ↩

⁶ ע"ד הצחות יש להביא דוגמא מחייב בלימוד תורה אף בנסיעתו באוירון אף שהציווי ע"ז הוא 'שנאמר ובלכתך בדרך' (ס' המנהגים ע' 15) ↩

⁷ ראה שו"ת יביע אומר ח"ב סי' יד. ויחוה דעת ח"ב סי' כו. שו"ת משנה הלכות חי"א סי' עז. אהלך באמתך פ"ט ה"ה והערה ז. שו"ת באר משה (שטרן) ח"ז סי' קיד ↩

⁸ בהלכה מס' 275 ↩

---

[יב] (הלכה 280)

שאלה: מה הדין כאשר הדרך ארוכה והאדם עושה הפסקה באמצע הדרך האם כאשר ממשיך בדרכו צ"ל שוב תפלת הדרך?

תשובה: כתב הכלבו¹: 'וכתב הר"מ נ"ע אדם ההולך חוץ לעיר אינו צריך להתפלל תפלה זו כי אם פעם אחת בתחלת היום ואפילו אם ינוח בעיר באמצע הדרך שעה אחת כשיוצא משם אינו צריך להתפלל תפלת הדרך פעם אחרת עד כאן לשונו, אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כך כתב הר' יצחק בעל המנהל'.

וכתב הב"ח²: 'ומ"ש [=הטור] ואין צריך לאומרה אלא פעם אחת ביום וכו'. מיהו בכל יום צריך לומר אותה כשאוחז בדרך דלא כיש טועין שאינן אומרים אותה כי אם ביום הראשון בתחלת יציאתם מביתם שהרי אפילו כשהיה דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך לעבור חוצה לה צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כמו שכתב הכל בו ומביאו ב"י כל שכן כשהוא לן בעיר דצריך לחזור ולהתפלל ביום כשיצא מן העיר שלן בה וכן בכל יום ויום צריך להתפלל כאשר חייב בתפילת י"ח בכל יום ויום והוא דבר פשוט לא היה צריך לכתבו אלא להוציא מדעת הטועים'.

וכן נראה מדברי הט"ז והפמ"ג³, והעולת תמיד⁴ על דברי השו"ע⁵.

א"כ לשיטה זו יש לומר תפלת הדרך בכל בוקר.

אך הרדב"ז⁶ כתב על דברי הטור: 'ומדכתב ואין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום משמע דבכל יום מיהת צריך לומר אותה מדלא כתב וא"צ לומר אותה שתי פעמים ביום אפי' אם ינוח וכו'. זה נ"ל להלכה, אבל למעשה אם לא לן במקום ישוב או שהיו הולכין ביום ובלילה פעם ראשונה יברך ויחתום ובשאר הימים יברך ולא יחתום⁷'. וכתב החיד"א⁸: 'ולפ"ז ביורדי הים לא יברכו בחתימה אלא יומא קמא ובשאר ימים מספק יברכו בלא חתימה כנ"ל'.

א"כ לשיטתו יהי' תלוי באם הי' היסח הדעת או לא, דאם ישן בעיר הוי היסח הדעת ויברך שוב, אך במידה ולא לן במקום ישוב אין היסח הדעת ויאמר בלי לחתום בשם⁹.

אך הפר"ח¹⁰ חלק וכתב: 'אבל דעתי אינו כן אלא שלא יתפלל תפילה זו אלא בתחילת יציאתו ואעפ"י שמתעכב הרבה ימים בדרך כיון שבירכה פעם אחת נפטר בזה'.

א"כ לשיטתו אומרים תפלת הדרך רק ביום הראשון של הנסיעה, ובשאר הימים בלי שם ה'.

להלכה: אדמו"ר הזקן בשו"ע¹¹ הכריע כדברי הט"ז, וז"ל: 'א"צ לומר תפלת הדרך אלא פעם אחת בכל יום שהוא הולך ואפילו אם ינוח בעיר באמצע היום וחוזר ללכת ממנה להלאה או לשוב לביתו אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כאלו כבר לן בה (שכן הוא בכל הברכות שכשהוא נמלך צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' ר"ו)'. ועוד כ'¹²: '(ולדברי הכל כשהוא בדרך יכול לאומרה בתוך העיר שלן בה כיון שכבר החזיק והולך בדרך ועודנו מחזיק בה שבעיר זו אינו אלא אורח נטה ללון)'.

אך בסידור כתב: 'תפלת הדרך .. ובשאר הימים שמתעכב בדרך עד שובו לביתו יאמר אותה בכל בוקר אפילו במלון, ויחתום ברוך אתה שומע תפלה בלי הזכרת ה'.

וכ"כ הצמח צדק¹³: 'ולדידן שמתפללים בכל הימים שמתעכב בדרך חוץ מיום א בלא שם ומל' ברכה צ"ל ג"כ בלא שם ומל''.

וכתב הגר"ח נאה¹⁴ שבסידור חשש לדעת הפר"ח ולכן פסק לומר תפלת הדרך עם שם ה' רק ביום הראשון ליציאתו.

ובשער הכולל¹⁵ כתב על הסידור: 'עד שובו לביתו כו' בלא הזכרת השם. פירוש אפילו נתעכב כמה ימים במלון או בעיר אחרת מ"מ עד שובו לביתו יאמר בכל יום תפלת הדרך רק שלא יזכיר את השם בחתימה. וכן כל זמן נסיעתו בדרך הליכתו או חזירתו מ"מ לא יזכור השם בחתימה רק ביום הראשון ולאחר יום ראשון מיציאתו מביתו לא יזכיר השם בחתימה'¹⁶.

ואודות הרבי הרש"ב¹⁷ כותב הרבי: 'מהנהגות אאמו"ר: כשנסע מביתו, אף שנשאר במקום אחד כמה חדשים. הי' אומר בכל יום אחר התפלה תפלת הדרך - בלא שם ומלכות'¹⁸.

---

הערות:

¹ סי' פז ↩

² או"ח סי' קי ↩

³ ס"ק ה ↩

⁴ ס"ק י ↩

⁵ ס"ה. וראה גם בשכנה"ג הגב"י שם אות ז ↩

⁶ שו"ת ח"ו סי' ב אלפים קעו ↩

⁷ יש שהעירו שאולי כוונת הרדב"ז על תפלת הביננו שגם בכלבו שם נקראת תפלת הדרך, אך לכאו' מכך שהרדב"ז מצטט הטור ודן בדבריו, נראה שקאי על תפלת הדרך ↩

⁸ ברכ"י בסי' קי סק"ט ↩

⁹ וראה משנ"ב ס"ק כו ↩

¹⁰ שם ס"ה ↩

¹¹ סי' קי ס"ה ↩

¹² ס"ו ↩

¹³ חידושים על פסקי הרא"ש ברכות (קצו, ג אות יח) ↩

¹⁴ שם סק"ו. וראה תהלה לדוד סי' קי אות א. משמרת שלום סי' טז ובמהדו"ב. ואגורה באהלך ח"ב סי' ז ע' 75 ↩

¹⁵ פי"ב אות ב ↩

¹⁶ וראה מ"ש בקצוה"ש סי' סז ס"ק ז ↩

¹⁷ היום יום יט תמוז, ספר המנהגים ע' 23 ↩

¹⁸ בשיחת י"ב תמוז ה'תשכ"א (תו"מ חל"א ע' 106) הרבי הזכיר: 'ידוע המנהג של אביו של הרבי הריי"ץ, הרבי הרש"ב נ"ע שכל זמן שלא חזר לביתו .. נהג לומר תפלת הדרך, בנגלה הדין שצריך לומר זה רק ביום הראשון, ובימים שאחרי (בודאי אם הוא נמצא במקום מושב) זה בספק, אז הוא סמך זה לתפלה שיש בה הענין של ברכה בשם ומלכות' (ויש לעיין אם כוונת הרבי שממש סמך זה לברכה לפי כללי ברכה סמוכה, או רק בכללות הענין. ואכ"מ) ↩

---

[יג] (הלכה 281)

שאלה: האם צריך להסמיך את תפלת הדרך לברכה אחרת?

תשובה: כתב הרבינו יונה¹: 'בתפלת הדרך שאינה פותחת בברוך וחותם בה שומע תפלה, מפני דכיון דבשמונה עשרה ברכת שומע תפלה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי'.

טעם אחר כתבו התוספות²: 'כל הברכות פותח בברוך וחותם בברוך .. ותפלת הדרך שחותם ואינו פותח בברוך וי"ל לפי שאינן ברכות, אלא שבח ותפלה בעלמא'.

הטור³ הביא את דברי התוס': 'ומה שאינה פותחת בברוך פר"י לפי שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל להקב"ה שיוליכנו לשלום ואינה כברכת הנהנין ולא כברכות שתקנו על שם המאורע אלא בקשת רחמים ומפני שיש בה אריכת דברים חותמין בה בברוך, והר"מ מרוטנבורק כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחבירתה'.

אפשרויות נוספות של סמיכה הובאו בפוסקים, האגודה⁴ כתב: 'וטוב לומר אותה מיד אחר תפילת י"ח כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה ואם הוא בחצי היום טוב שישתה יין או שכר או יאכל פירי ויברך לפניו ולאחריו ויסמוך לה זאת התפילה'.

והשל"ה⁵ כתב: 'ובאם הולך ביום, אז יביא את עצמו לידי חיוב ברכה שיטיל מים וכיוצא בזה ויסמיכנה, ואח"כ כל הימים אשר הוא בדרך בכל בוקר ובוקר יסמיכנה ליה"ר כמהר"ם, וק"ל'.

ועפי"ז כתב המחבר⁶: 'הר"מ מרוטנבורג, כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה'.

והמג"א⁷ הוסיף את שאר האפשרויות: 'ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁸: 'תפלת הדרך חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך לפי שאינה אלא בקשת רחמים ואעפ"כ טוב להסמיכה לאיזו ברכה כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה שא"צ לפתוח בברוך⁹ כגון אם הולך בבקר יסמיכנה לברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל אם מברך ברכת השחר לאחר שהחזיק בדרך כמו שנתבאר, ואם הולך באמצע היום יאכל או ישתה כשיעור שיברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויברך אשר יצר ואח"כ יתחיל מיד יה"ר מלפניך כו''.

אך בסידור אדמו"ר הזקן לא הזכיר הנהגה זו.

ולהעיר משיחת הרבי הריי"צ¹⁰: 'כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן נסע אז ממינסק .. היה אז בין המלווים גם הרה"ח והרה"ג ר' יצחק אייזק מהומיל, והתפתחה שיחה בהלכה אודות תפלת הדרך אם היא ברכה בפני עצמה או שעליה להיות ברכה הסמוכה לחברתה. והוחלט אצלם שזו ברכה בפני עצמה, כלומר שקובעת ברכה לעצמה. אמר אז כ"ק אדמו"ר הזקן, שתפלת הדרך היא תפלה לכל משך חיי האדם על פני האדמה, שכל יום ויום הוא חלק מהדרך'.

בנוגע להנהגת הרבי הרש"ב בנסיעתו לנאות דשא מובא¹¹: 'גם בנסיעה זו כשיצאנו מן העיר .. צוה לעמוד ונטל ידיו ויתפלל תפלת הדרך כשהוא יושב ועיני קודשו סגורות', א"כ לא מוזכר שהקפיד לעשות ברכה לפני תפלת הדרך¹².

לגבי הנהגת הרבי מובא בספר 'בנאות דשא'¹³: כאשר יצאו כולם מן הרכב, ניגש לכ"ק אד"ש הרי"צ שי' הולצמן, והציע שיטעם ממה ששלחה הרבנית הצדקנית נ"ע - תרמוס תה ומיני מזונות, וכ"ק אד"ש מיאן. וכן בהמשך¹⁴ מסופר: זמן קצר לאחר שיצאו לדרך .. עצרו ל'תפילת הדרך', וכ"ק אד"ש יצא מהמכונית, רחץ את ידיו הק', והר"ש לויטין ניגש לכ"ק אד"ש והציע שיטעם משהו (סוכריה). אך כ"ק אד"ש מיאן, באמרו: 'מען דארף נישט', והחל אומר 'תפילת הדרך'.

א"כ למעשה איננו מקפידים להסמיך את תפלת הדרך לברכה אחרת¹⁵.

---

הערות:

¹ ברכות א, א ↩

² פסחים קד, ב ↩

³ או"ח סי' קי ↩

⁴ ברכות פ"ד סי' צט ↩

⁵ מסכת חולין פ' נר מצוה ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' קי ס"ו ↩

⁷ שם ס"ק יג ↩

⁸ שם ס"ז ↩

⁹ באג"ק ח"ג ע' קמא: 'ואם יה"ר דתפלת הדרך שברכה היא, בכ"ז אמרו שטוב להסמיכה לאיזה ברכה כדי שגם בתחילתה תפתח בברכה (שו"ע רבנו או"ח סק"י ס"ז. ועייג"כ ס"ו ס"ז)' ↩

¹⁰ סה"ש תש"א ע' 148, במהדורת לה"ק ע' קכז ↩

¹¹ קונטרס ומעין ע' 34 ↩

¹² ולהעיר (וראה סידור אדמו"ר הזקן - רסקין ע' תרצב) מהמובא בלקו"ד (ח"ד ע' 1375 ובמהדורת לה"ק חלק ג-ד ע' 928) 'אבא יורד מן המרכבה, הולך לו הצידה בין אילני היער, ובא חזרה ונוטל ידיו, מברך, ומוסיף לומר ברכת הדרך מלה אחר מלה, בכדי שגם אנכי אוכל לאומרו אחרי בע"פ'. אמנם מכיון שראינו שבפעמים אחרות לא הקפיד על כך מסתבר לומר שזה לא הי' מצד צורך הלכתי להסמיך, ובפרט עפ"י המבואר בשו"ע אדה"ז (סי' צב ס"א וראה גם סי' ו ס"א) שאדם שצריך להתפנות לא ראוי שיתפלל כך. ולהעיר גם מדברי הרבי בי"ב תמוז תשכ"א אודות הנהגת הרבי הרש"ב במלון שמשמע שרק כאשר יש ספק אם לומר 'הי' נוהג לסמכה לתפלה שיש בה ברכה בשם ומלכות'. (וראה בהלכה מס' 280) ↩

¹³ ע' 47 הערה 1 ↩

¹⁴ ע' 84 ↩

¹⁵ ולהעיר ג"כ מתשובות והנהגות ח"ה סי' מו: 'ואדרבה יש מקום לומר שלא לדקדק בזה שתהא סמוכה לחברתה שאז נראה שמכוין לברכה, ויש חוששין שבזמנינו אין צורך, והוא בחשש ברכה לבטלה, משא"כ בנוסח המקובל ואינה סמוכה י"ל דהוי כתפלה ואין לחוש, וכמש"כ הפר"ח יו"ד בדיני ספיקות דמותר לומר תחינה ולחתום בא"י שומע תפלה, ורק אם מכוין לברכה אסור' ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp