ברכת המפיל

---

[א] (הלכה 288)

שאלה:מהו מקור ברכת המפיל?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו'.

בנוסח הגמרא אמנם לא הובא במפורש שתחילת הברכה היא צריכה להיות עם שם ומלכות, אלא נכתב בקצרה ברוך המפיל, אך הגמ' בברכות² אומרת: 'רבי יוחנן אמר: כל ברכה שאין בה מלכות - אינה ברכה', וכן נפסק להלכה ברמב"ם³, טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן⁴.

וראה בתוספות⁵ שכתבו ביחס לברכות המוזכרות בפרק הרואה: 'הרואה וכו' אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו וכו' - פירש רבינו שמעיה דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם'.

וכ"כ הרא"ש⁶: 'וכל הברכות השנויות בזה הפרק צריך להזכיר בהם שם ומלכות והכי איתא נמי בירושלמי דפרקין רבי זירא ורב יהודה כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה'.

ועפי"ז כתבו הגאונים והראשונים⁷ בנוסח ברכת המפיל ברכה בשם ומלכות⁸ וכמ"ש הרמב"ם⁹: 'כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן: כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני והמשקיע שינת תרדמה והמאיר לאישון בת עין, יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך אתה יי' המאיר לעולם כולו בכבודו'.

שאלה: מדוע יש שינויים בין נוסח הברכה שבגמרא לנוסח כפי שאנחנו אומרים?

תשובה: כתב הטור¹⁰: 'ורב עמרם הוסיף בה דברים ותעמידני בשלום ותן חלקי בתורה ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצה"ר ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני וכו''.

ובהגהות הגר"א¹¹ על הגמרא שם כתב: 'זו היא תוספת של רב עמרם גאון'. כלומר נוסח הברכה כפי שנדפס בגמרא כולל תוספת מאוחרת שהמדפיסים הוסיפו מדברי רב עמרם גאון.

ועד"ז כתב היעב"ץ בסידורו¹²: 'ובתלמוד שלנו יש בה אריכות לשון ושינוים. כנראה שהוא תוספת מבחירת המעתיק סופר מאריך טרחא. בדברים שאינם מהענין וסרכיה דברכת אלהי נשמה נקיט ואתא כשוגג ובעל שכחה. לכן עזבוהו קדמוננו אבותינו ורבותינו שלא היה דעתם באריכות ההוא נוחה, וראה בעין שכלך מה נמלצו אמרי יושר, איך מסכים גם מספר תיבות הברכה גימטריא מטה(54). שהיא ברכת המטה'.

ובסידור צלותא דאברהם¹³ כתב: 'כל הראשונים ז''ל לא היה לפניהם נוסחא זו בגמ', והטור כתב שרב עמרם גאון הוסיף בסידור עיי"ש. ולא נהגו לאומרו במדינות אלו'.

בימים הקרובים נלמד את פרטי ההלכות של ברכה זו

---

הערות:

¹ ס, ב ↩

² מ, ב ↩

³ הל' ברכות פ"א ה"ה ↩

⁴ סי' ריד ↩

⁵ ברכות נד, א ↩

⁶ שם פ"ט סי' א ↩

⁷ כמ"ש בסדור רב עמרם גאון סי' צה. וכן בסידור רש"י סימן תכט: 'ומברך בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה על עיני' ↩

⁸ ולהעיר מדברי המאירי (ס, ב) לגבי ברכת אל-הי נשמה: 'ואינו פותח בה בברוך שסמוכה לחברתה היא ואין השינה שבאמצע קרויה הפסק' ↩

⁹ הל' תפילה פ"ז ה"א ↩

¹⁰ או"ח סי' רלט ↩

¹¹ אות ב ↩

¹² שער מלון, (מהדורת אשכול ח"א ע' תקג) ↩

¹³ עמ' תתמט בויעש אברהם ↩

---

[ב] (הלכה 289)

שאלה: האם אומרים קודם ברכת המפיל או קודם קריאת שמע?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי הגמרא¹ 'הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל', ומפשטות הלשון נראה שברכת המפיל נאמרת אחרי ק"ש.

אך בירושלמי² מצינו משמעות שהסיום - לפני השינה צריך להיות בקריאת שמע, וז"ל: 'ר' הונא בשם רב יוסף [=אמר] מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב [=משמע מדבריו, שאין להפסיק בדברים נוספים בין ק"ש לשינה, כי עיקר התקנה להבריח את המזיקין, ולכן יקרא את ק"ש סמוך למיטתו]. . הוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה [=ר' זעירא התחבא בין הקופות כדי ללמוד איך היה קורא ר' שמואל ק"ש, וראה שהיה קורא ק"ש וחוזר וקורא עד ששקע בשינה, ולא אמר כלום אחר ק"ש], ומאי טעמא [אמר] ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן [תהילים ד ה] רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. [אבל] מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא, דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה [=ולמד זאת מהפסוק רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, אמרו פסוקי ק"ש שנאמר בה על לבבכם. ותאמרו זאת עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמוּ סֶלָה ודומו בשינה. אך ר' יהושע בן לוי חולק ואחר ק"ש היה אומר מזמורי תהלים].

והנה כתב האבודרהם³: 'וכתב רבינו האיי שראוי להקדים הברכה לק"ש ולמזמורים ולכל הפסוקים האלו כדי שיישן מתוך הקריאה. ומביא ראיה מהירושלמי דאמר דר' זעירא הוה קרי את שמע וחוזר וקורא עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה'. וכ"כ הכלבו⁴.

אמנם בשיירי כנה"ג⁵ כתב: מדברי רבינו בעל הטורים ז"ל נראה דבתחלה קורא קריאת שמע ואחר כך מברך ברכת המפיל, וכן משמע מתוך לשון התלמוד. אבל מנהגינו עכשיו לומר ברכת המפיל קודם שמע'.

והנה המחבר כתב⁶: 'קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. אך הרמ"א כתב בהגהה: 'ויקרא ק"ש סמוך למטתו'.

וביאר המגן אברהם⁷ שגם הם נחלקו מה להקדים ושזה תלוי במחלוקת שבירושלמי, וז"ל: 'ומסדור לשון הטור ושו"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' וצ"ל דטעמו משום דשמע אין אומרים משום שמירה⁸ רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמרא שצ"ל דברי תורה או בקשה סמוך לשינה, לכן צ"ל קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה. אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק. אבל הרמב"ם פ"ז והגה"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה וכ"כ הר"ד אבודרהם בשם רבינו האי דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה וכ"כ התוס' ריש ברכות דמוכח כן בגמ', וכ"ה בירושלמי. ובירושלמי פ"ק איתא פלוגתא דרב זעירא דקרי וחזר וקרי ס"ל דשמע אומר באחרונה וריב"ל ס"ל דאומר מזמורים אח"כ, נמצא דהרמב"ם והגה"מ ס"ל כרב זעירא. והטור וב"י פסקו כריב"ל וא"כ מהתימא על רמ"א שכתב קורא וחוזר וקורא וכו' והוא נגד דעת הרב"י ולענין הלכה נ"ל דהלכה כריב"ל כמ"ש ברי"ף..'.

מדברי המג"א יוצא שגם לאומרים ברכת המפיל אחרי ק"ש ניתן להוסיף פסוקים לשמירה ואינם הפסק בין הברכה לשינה.

אך מאידך השל"ה⁹ כתב: 'אבל בגמרא בפרק הרואה משמע בהדיא, ובכל הפוסקים¹⁰, דברכת המפיל אומר באחרונה. וכן ראיתי בק"ש שסידר הגאון המקובל איש האלהים מהר"מ קורדיבורא, והוא סידר ברכת המפיל באחרונה, ופשוט הוא. וכ"כ בהדיא בספר המוסר (להר"י כלץ) פ"ד, דלאחר ק"ש יאמר ברכת המפיל, ומסתבר טעמו, כי איך יפסיק בין ברכת המפיל שהיא ברכת השינה לשינה. וכבר ידוע שאסור להפסיק בין הברכה לבין הענין שמברך עליו .. וכן הוא בספר אדם וחוה (רבינו ירוחם), נתיב י"ג ח"ב ..'.

למעשה אדמו"ר הזקן בסידור כתב את ק"ש לפני המפיל, וכדברי השל"ה לומר גם את פסוקי יושב בסתר ושאר פסוקי השמירה לפני אמירת ברכת המפיל.

ובשער הכולל¹¹ העיר: 'ובשער הכוונות … גם בסידור האריז"ל מסודר ברכת המפיל קודם שמע ישראל גם בירושלמי .. אלא ודאי שלהאנשים המכוונים הכוונות הללו ע"ד הסוד הרי כל הסדר נחשב אצלם התחלת השינה כי זהו ענין הפקדון ולא מקרי הפסק. אבל להאנשים שאומרים התיבות בלא כוונות לא הוי התחלת השינה, רק שינה הוא אצלם שינה בפועל, צריכים לומר ברכת המפיל באחרונה. שוב מצאתי בסדור האריז"ל זלקווא בזה"ל והרוצה לטהר מחשבתו שלא יבא לידי הרהורים רעים יאמר ברכת המפיל אחר כלות ק"ש כו' הרי שאלו ואלו דא"ח'.

א"כ מנהגנו לומר ברכת המפיל אחרי ק"ש ושאר הפסוקים.

---

הערות:

¹ ברכות ס, ב ↩

² ברכות פ"א ה"א ↩

³ סדר ק"ש לפני המטה ↩

⁴ סי' כט ↩

⁵ הגה"ט או"ח סי' רלט ד ↩

⁶ סי' רלט ס"א ↩

⁷ ס"ק ב ↩

⁸ וראה באליה רבה ס"ק ג שהקשה דאדרבה מבואר בש"ס ובכל הפוסקים דהוא משום שמירה. וגם הקשה שם על כך שתלה את ב' הדיעות במחלוקת שבירושלמי ↩

⁹ חולין, דרך חיים תוכחת מוסר בהגה ↩

¹⁰ בא"ר שם תמה: אדרבה 'הרי רוב הפוסקים ס"ל דאומרים הברכה קודם שמע' ↩

¹¹ פל"ו סק"י ↩

---

[ג] (הלכה 290)

הפסק בין המפיל לשינה (1)

שאלה: האם מותר להפסיק בין המפיל לשינה?

תשובה: כתב הכלבו¹: 'ונהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברין אחר ק"ש שאומרים על מטתן, וסמכו אהאי קרא 'אמרו בלבבכם על משכבכם' זו ק"ש 'ודומו סלה'. וקודם שיקרא את שמע על מטתו אומר ברכה² זו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני וכו''.

מדבריו מובן שמן הדין מותר להפסיק בין ברכת המפיל לשינה, אך נהגו שלא להפסיק, ועשו אסמכתא מהפסוק אמרו על משכבכם ודומו סלה.

וכדבריו שאין איסור מן הדין יוצא מדברי הברכת אברהם³ שכתב: 'היכי מברכין קודם השינה המפיל חבלי שינה כו' דאמאי לא חיישינן התם נמי שמא לא יישן והויא לה ברכה לבטלה? ויש לומר, דברכת המפיל חבלי שינה היא ברכת הודאה על טבע השינה ההכרחית לקיום האדם דאי אפשר שלא יישן ג' ימים .. אם כן זאת הברכה תתקיים עכ"פ תוך זמנה שהוא שלשה ימים ולא יחזור ויברך אותה עד שיישן פעם שנית .. ועוד יש לומר .. ברכת השבח כברכת המפיל חבלי שינה כו', דברכת השבח יכול לברך אותה על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שיכול לברך אותה על מנהגו של עולם אפילו לא שמע קול התרנגול .. ועל זה בברכת המפיל חבלי שינה אין חשש אם לא יישן כלל כי היא ברכת השבח על מנהגו של עולם'.

היינו שגם במידה ולא יירדם מיד אין זה ברכה לבטלה א) מכיון שבודאי תוך ג' ימים לברכה הוא ישן והברכה תהיה על שינה זו. ב) או שזה ברכת שבח על השינה באופן כללי ולא על השינה הפרטית של כאו"א. וא"כ לפי"ז אין בעיה של הפסק בין הברכה לשינה.

מאידך בסדר היום⁴ כתב: 'ונ"ל שהברכה הזאת אין לברכה בכל שעה שרוצה לשכב עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל שינה ועדיין השינה לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא ודאי ברכה לבטלה היא. ולפי שראיתי הרבה בני אדם טועים בזה הענין ובכל עת וזמן שמבקשים לשכב על מטותיהם מברכין, כתבתי זה כי ראוי לכל ירא שמים להזהר מזה ושלא יברך אותה כ"א בשעה הראויה לה והוא טעם נכון. ואחריה יקרא ק"ש עד פ' והיה אם שמוע ואעפ"י שקריאתה להגן היא ג"כ מצוה לקבל עליו עול מלכות שמים סמוך למטתו'.

ועד"ז כ' השל"ה⁵: 'לאחר ק"ש יאמר ברכת המפיל, ומסתבר טעמו, כי איך יפסיק בין ברכת המפיל שהיא ברכת השינה לשינה. וכבר ידוע שאסור להפסיק בין הברכה לבין הענין שמברך עליו. ואע"ג דשינה אין בידו ולפעמים מפסיק הרבה בעל כרחו בין הברכה לשינה, זו אינה כלום, דאונס פטריה רחמנא⁶, ואין מחויב לתקן אלא דבר שתלוי בו'.

ויתירה מכך כתב בסידור בית יעקב⁷: 'אחר שגמר קריאה שעל המיטה יסיח דעתו מעסקיו ויישן מיד. ואם עדיין לא יוכל לישן. יהרהר בפסוקי הרחמים, או יחזיר עליהם בפה ובלב עד שישתקע בשינה ומתוך הרהור דברי תורה. ולא יפסיק בשום מעשה ודיבור בין קריאה לשינה. כל שכן שלא יאכל ולא ישתה. אם לא מהכרח גדול. ואז יחזור ויקרא ק"ש פרשה ראשונה לפחות עם פסוק בידך אפקיד רוחי. אבל ברכת המפיל אינו צריך לחזור אם לא הסיח דעתו מהשינה. ואם הסיח נראה לי שצריך לחזור ולברך ג"כ'.

א"כ לשיטתם ברכת המפיל היא ברכה על השינה ולכן אין להפסיק בינה לשינה.

אך בכנסת הגדולה⁸ הגהות טור אורח חיים סימן רלט חלק על הסדר היום הנ"ל וכתב 'ואיני ממתין לאמרה עד שאישן, מטעם שלא יאנוס אותי השינה ואשכח מלאמרה. ומה שכתב בעל סדר היום שהיא ברכה לבטלה, לא דיבר נכונה, שאינו מברך עתה, כלומר אינו אומר המפיל עתה חבלי שינה, אלא המפיל חבלי שינה על עיני, והוא על השינה שעתיד לישן, דומיא דהנותן לשכוי בינה, שאף על פי דלא שמע קול תרנגולא, וכן כל שאר ברכות השחר אומרים אותם, שהן על סדור העולם והנהגתו, הכא נמי מברך על מה שעתיד לישן. וכן נראה מדברי הכלבו שכתב רבינו בית יוסף ז"ל, שכתב שנהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קרית שמע שאומר[ים] על מטתם וכו'. שנראה שאין ההקפדה אלא שלא לדבר או לאכול ולשתות, אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותה קודם השינה זמן הרבה [שפיר דמי]. ואפילו לאכול ולשתות ולדבר, לא מטעם ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב: אמרו בלבבכם על משכבכם זו קרית שמע ודומו סלה. ואני נוהג, בשעה שהשינה באה עלי לומר: בידך אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו'.

א"כ ראינו שנחלקו בגדר הברכה והאם יש לחשוש מדיני הפסק בין הברכה לשינה, מחר בעז"ה נביא הדברים למעשה העולים מכך.

---

הערות:

¹ סימן כט ↩

² וראה הדיון והשיטות אם להקדים את ק"ש או המפיל בהלכה הקודמת מס' 289 ↩

³ לר' אברהם טריוויש ח"ד סי' קסו ↩

⁴ סדר ק"ש על מטתו ↩

⁵ מסכת חולין דרך חיים תוכחת מוסר בהגה ↩

⁶ בב"ק כה ב ↩

⁷ מלון סדר שכיבה אות ג ↩

⁸ הגה"ט או"ח סי' רלט ס"ק א ובשיירי כנה"ג ס"ק ה ↩

---

[ד] (הלכה 291)

הפסק בין המפיל לשינה (2)

למדנו בהלכה הקודמת שנחלקו הקדמונים בגדר הברכה האם היא ברכת השינה, על השינה הפרטית של כאו"א, ולכן אין לעשות הפסק בין הברכה לשינה מן הדין, או שהיא ברכת שבח והודאה על עצם המושג של השינה בעולם¹, ולכן מן הדין אין איסור לעשות הפסק, אלא רק מנהג.

ומדברי הרמ"א² שכתב: 'ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'. מובן שאין כאן דין שאסור להפסיק בגלל דיני הפסק³, אלא רק מצד האסמכתא מהפסוק ודומו סלה.

אך מהמגן אברהם נראה שחשש לשיטה שיש בעיה של הפסק מן הדין, ולכן כתב⁴: 'ומסידור לשון הטור ושו"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' .. לכן צריך לומר [ק"ש] קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק'.

ועוד כתב⁵: 'וכתוב בסדר היום דלא יקרא ק"ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו, ובכנה"ג כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים'.

אלא שהפרי מגדים⁶ העיר: 'עיין אליה רבה אות ג, ברכת המפיל, אע"ג [ד]בסוכה אין מברכין שמא לא יישן, כאן מברך על מנהגו של עולם כמו הנותן לשכוי בינה'.

שאלה: ראינו שיש מחלוקת האם חוששים להפסק בברכת המפיל, למעשה מה הדין באדם שהולך לישון אך חושש שמא לא יצליח להירדם האם יברך ברכת המפיל?

תשובה: כתב המשנ"ב⁷: 'ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך'.

ודבריו מיוסדים על כך שחשש לשיטת סדר היום⁸ שזו ברכת השינה על השינה, ולכן כשיש חשש שמא לא ירדם, כתב שלא יברך.

אלא שכבר ראינו בהלכה הקודמת את דברי השל"ה שסובר שיש לחוש להפסק, ואעפ"כ כתב⁹: 'ואע"ג דשינה אין בידו ולפעמים מפסיק הרבה בעל כרחו בין הברכה לשינה, זו אינה כלום, דאונס פטריה רחמנא, ואין מחויב לתקן אלא דבר שתלוי בו'.

ויתירה מכך גם בשיטת סדר היום עצמו כתב פרי השדה¹⁰: 'בעיקר קושיא הנ''ל .. איך אפשר לברך המפיל כיון שאפשר שלא יישן ויהיה ברכתו לבטלה, היה נלענ"ד לפי מה שכתוב בסדר היום שאין לברך רק כשרואה שהשינה נאחזת בעיניו, אם כן שפיר יוכל לומר המפיל חבלי שינה על עיני דהא כבר נפלו עליו חבלי שינה ואין נפקא מינה אם ישן או לא¹¹'.

גם כף החיים¹² האריך לסתור את השיטה שלא יברך משום חשש הפסק, וכתב: 'וכי תימא שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה כאשר ראיתי אומרים, הא דחה זה הרב שיירי כנה"ג דליתא לטעם זה משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם .. וא"כ נקטינן לברך - בירך את אברהם דף ק"ב ע"א וע"ב. והביאו היפה ללב אות ב וכתב דמנהגו היה בתחלה לברך בלתי הזכרת השם אבל אחר שראה דברי בירך את אברהם הנזכר נהג כדבריו והשיג על סידור בי"ע ועו"ש. וכן ראוי לנהוג דכיון שנזכר בגמ' ובדברי האר"י ז"ל אין לחוש לספק ברכות'.

וראה גם במחשבות בעצה¹³ שכתב: א. די"ל דהמפיל שפיר מברך על מנהגו של עולם.. ב. י"ל דברכת המפיל מעיקרו לא נתקן רק על הספק וכמו בברכה לבעור חמץ המבואר בסי' תלב דאין צריך להניח פתיתין¹⁴. ג. י"ל דכיון בעת ברכתו היה דעתו ורצונו לישן שפיר מברך'.

א"כ למעשה אדם ההולך לישון אך מסופק אם יצליח להרדם, צריך לברך המפיל¹⁵.

---

הערות:

¹ וראה עולת תמיד סי' רלט ס"ק א: 'שנותנין שבח להקב"ה על טבע השינה ההכרחית לקיום האדם, וכמדומה שכן איתא במדרש [ב"ר] וירא אלהים כי טוב זה השינה' ↩

² סי' רלט ס"א ↩

³ ראה גם ערוה"ש ס"ק ו ↩

⁴ ס"ק ב ↩

⁵ ס"ק ג ↩

⁶ בא"א ↩

⁷ ס"א בביאור הלכה ד"ה סמוך למטתו ↩

⁸ ולא סומך על דברי החיי אדם ח"א כלל לה ס"ד שכתב: 'אפילו לא ישן כלל, לא הוי לבטלה, דיש לומר דתקנו אותה על מנהג העולם כמו ברכות השחר' ↩

⁹ מסכת חולין דרך חיים תוכחת מוסר בהגה ↩

¹⁰ ח"ב סי לא ↩

¹¹ אלא שיש לעיין טובא בדבריו, מהי הגדרת חבלי שינה, וכיצד יתכן להעמיס דברים אלו בסדר היום ↩

¹² ס"ק ז ↩

¹³ ח"א סי' ד ↩

¹⁴ וראה גם בהגהות הגר"א סוף סי' תלב ↩

¹⁵ וראה גם בהליכות שלמה תפילה עמ' קע ↩

---

[ה] (הלכה 292)

הפסק בין המפיל לשינה (3)

שאלה: ראינו שלכו"ע לכתחילה לא מפסיקים בין ק"ש והמפיל לשינה, מה הדין במקרה שיש צורך להפסיק, כגון אדם שמרגיש רעב או צמא האם יכול לאכול או לשתות, ובאם כן האם צריך לחזור ולברך ברכת המפיל?

תשובה: כתב המשנה ברורה¹: 'ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה²'. והעתיק דבריו הגר"ח נאה בקצות השלחן³.

ואכן יש שכתבו⁴ שגם אם עשה צרכיו אחרי המפיל לא יברך ברכת אשר יצר.

אלא שמצאנו כבר מפורש בדברי הראשונים להיתר וכמ"ש הלקט יושר⁵ על רבו בעל תרומת הדשן: 'ונוהג שלא לשתות או להפסיק בשום דבר כשקרא ק"ש עד שילך לישן, מ"מ אין איסור בדבר אם אחד היה מפסיק'. רואים שסבר שהוא מנהג ולא איסור מדינא.

גם היעב"ץ בסידורו⁶ שהחמיר כשיטת סדר היום שיש דין הפסק כתב: 'ולא יפסיק בשום מעשה ודיבור בין קריאה לשינה. כל שכן שלא יאכל ולא ישתה. אם לא מהכרח גדול'.

ובהתעוררות תשובה⁷ כתב: שגם מי שנצרך לנקביו אחר שקרא ק"ש ובירך המפיל יברך אשר יצר אך 'יחזור ויקרא ק"ש ויאמר איזה פסוקי דרחמי וישן וטוב לי'.

וכן כתב בספר פרי השדה⁸: 'פשוט דוודאי מותר ומחוייב לברך אשר יצר .. לא כתב הרמ"א אסור לדבר רק 'ולא מדברים' כלומר שיראה להסמיך השינה לברכה, עכ"פ אין איסור לדבר כמו באמצע התפילה .. ברכת אשר יצר שהוא ברכה שקבעו חכז"ל שהוא חיוב טפי וגם הדבור אחר ברכת המפיל שאינו אסור מדינא כל כך וודאי פשיטא שאם הוצרך לעשות צרכיו אחר ברכת המפיל כיון שהוא מופסק ועומד, דהא לעשות צרכיו וודאי פשיטא דשרי דאסור להשהות נקביו, א"כ פשיטא כיון שכבר הוצרך להפסיק דרשאי נמי להפסיק ומחוייב להפסיק לומר ברכת אשר יצר כנ"ל פשוט בס"ד'.

וכן כתבו רבים מפוסקי זמננו שכאשר יש צורך אין לחשוש מהפסק בין ברכת המפיל לשינה.

בשו"ת יחוה דעת⁹ כתב: 'ומכללם של דברים יש להעיר על מה שכתב המשנה ברורה, שאם תאב לשתות או שצריך לדבר דיבור נחוץ, קודם ברכת המפיל מותר, אבל לאחר ברכת המפיל אסור, שבזה יהיה הפסק בין הברכה לשינה. ע"כ. והולך לשיטתו בביאור הלכה שמפקפק על מה שכתבו הכנסת הגדולה והחיי אדם שעל מנהגו של עולם נתקנה. אולם לפי האמור שהרבה מהאחרונים הסכימו לדבריהם, ואף מהרא"י בעל תרומת הדשן סובר שמותר מן הדין להפסיק בין הברכה לשינה, וכמו שכתב בלקט יושר הנ"ל, לכן אם הוא תאב לשתות רשאי לברך בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק ולדבר דבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק באר שבע מ"ג ע"א). ואף הגאון יעב"ץ מודה להקל בזה. (ואחר כך יחזור ויקרא קריאת שמע ויישן). ונראה עוד שאם הוצרך להסך רגליו, יטול ידיו ויברך אשר יצר, ואין לו לחוש להפסק'.

וראה גם בשו"ת קנה בשם10: 'ואעפ"י דלהלכה בודאי אין לזוז מהכרעת הפוסקים בזה, מכל מקום נראה לענ"ד, דבמקום הצורך בודאי אפשר לסמוך על סברת גדולי הפוסקים דס"ל דמעיקרא דדינא ליכא שום איסור להפסיק אפילו בדיבור אף לאחר שכבר בירך ברכת המפיל, וכש"כ דמותר לישב וללמוד אם אינו יכול לירדם ולישן. זה הוא מה שנלע"ד בנידון זה בס"ד'.

ובשו"ת באר משה¹⁰ כתב'.. והגם שאין להקל כ"כ בשאט נפש אבל גם להחמיר כהמשנ"ב אינו נראה, ועכ"ז מה טוב לומר פרשת ק"ש אחר השתיה או אחר שדבר לעת צורך גדול כהמשנ"ב שישן מתוך דברי תורה. ולפי"ז עולה מן הדיבור שפשוט שהבן מחוייב להפסיק לענות לאביו על שאלותיו כי אין לך דבר נחוץ מלקיים מצות כבוד אב מצ"ע דאורייתא, רק אח"כ יקרא עוד הפעם פרשת ק"ש סמוך לשינתו וכדברי המשנ"ב. ובלי ספק גם המשנ"ב בעצמו בכה"ג לא היה מחמיר. ובודאי גם האב יראה שלא לעשות כדבר הזה שלא יקל הבן ראש מכאן ולהבא בדין זה ולא יהא נצרך להקל גם בשאר ענינים כי יאמר מי יודע בכמה הלכות אנו מחמירין בלי שום חיוב ונחיצה'.

למעשה¹¹: א) לכתחילה לא יעשה הפסק בין ברכת המפיל לשינה. ב) אמנם במקרה של צורך כגון מי שנזכר שלא התפלל, או שנצרך לנקביו, או שיש צורך חשוב אחר, רשאי להפסיק ולא יברך המפיל פעם שניה (אך יאמר שוב פרשת ק"ש).

---

הערות:

¹ ס"ק ד ↩

² והוא לכאורה עפ"י שיטתו שחשש לדברי סדר היום כמבואר בהלכה הקודמת ↩

³ סי' כז דין ט ↩

⁴ ראה שו"ת קול שמחה (ברייער) סי' לב. והנסמן בקובץ נזר התורה אייר תשסט עמ' שנח ↩

⁵ או"ח עמוד מה ענין ג ↩

⁶ מלון סדר שכיבה אות ג ↩

⁷ שו"ת ח"א סי' קכח ↩

⁸ ח"א סי' צג ↩

⁹ ח"ד סי' כא ↩

¹⁰ ח"ד סי' יח ↩

¹¹ (שטרן) ח"א סימן סג ↩

¹² וראה גם אורחות חיים ספינקא סי' רלט אות ג. הליכות שלמה תפילה עמ' קע. והנסמן בקובץ נזר התורה שם. וראה גם תשובות והנהגות ח"ב סי' קלא ↩

---

[ו] (הלכה 293)

שאלה: ההולך לישון ביום האם מברך ברכת המפיל?

תשובה: בגמרא ברכות¹ נאמר: 'הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל ועד והי' אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה ..'. ולא מפורש בגמרא שזה נאמר דווקא על שינת לילה. וכן בבה"ג² וברי"ף³ וברא"ש⁴ לא מצויין דווקא לילה, אך מצאנו ראשונים ואחרונים שכתבו שברכה זו נאמרת רק בלילה וכדלקמן:

כתב הרמב"ם⁵: 'כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל'.

וכתב רבינו מנוח שם⁶: 'כתב הראב"ד דשתי ברכות אלו שלפני השינה ושל אחריה דוקא כשהולך לשכב בלילה משום דלמנהג העולם נתקנו אבל אם הולך לישן ביום אינו מברך אותן'.

הרוקח⁷: 'הנכנס לישן בלילה קורא קרית שמע עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המפיל'.

וכ"כ אבודרהם⁸: 'הנכנס לישן על מטתו בלילה מברך (ברכות ס, ב) בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי'.

ובכלבו⁹ כתב: 'הר"מ היה נוהג כששכב עצמו לישן ביום לקרא ויהי נועם, כדאיתא במסכת שבועות ר' יהושע קרי להנהו פסוקי וגני, ואינו אומר ברכת המפיל חבלי שינה וכו''.

אמנם המאירי¹⁰ הביא מחלוקת בזה: 'יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו [=אלקי נשמה, והמפיל] אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם אבל אם ישן ביום אינו צריך לברכן שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום ויש חולקים בדבר¹¹.

וראה גם דברי המג"א¹² שכתב 'שאינו נוהג אלא בלילה'.

אמנם בתשורת שי¹³ נטה לומר שכאשר לא ברך בלילה, יכול לברך גם ביום, וכתב: 'ובש"ס פרק הרואה דף ס, ב איתא סתם הנכנס לישן על מטתו ולא נזכר לילה וכן הרי"ף ורא"ש וטור, אך ברמב"ם פ"ז מהלכות תפלה כתב הנכנס למטתו לישן בלילה ומכל מקום אין ראיה דמשום דאסור לישן ביום וגם לא ניתקן ברכה זאת לאומרה רק פעם אחת במעת לעת כשאר ברכת השחר לכן דייק וכתב בלילה אבל בניעור כל הלילה מהיכי תיתי לבטל הברכה כשישן ביום שינת קבע'.

אך למעשה כתבו הפוסקים¹⁴ שאין לברך על שינת היום וכמ"ש החיי אדם¹⁵: 'הישן ביום אין צריך לברך ברכה זו אע"ג שנראה שהיא ברכת הנהנין, מכל מקום אי אפשר לברך ביום דחיישינן שמא לא יוכל לישן. אבל בלילה אפילו לא ישן כלל, לא הוי לבטלה, דיש לומר דתקנו אותה על מנהג העולם כמו ברכות השחר כנ"ל. ועוד כיון דאסור לישן ביום כדאיתא בש"ע סי' ד, א"כ לא שייך לתקן ברכה על זה, ואפילו למי שצריך לישן כדאיתא בש"ע סי' רל"א, מכל מקום לא פלוג. ועוד דלא שייך לומר המפיל חבלי שינה כו', דדוקא בלילה דאיברא לשינתא, מה שאין כן ביום שאדם מגרה בעצמו השינה. וקודם שישן ביום יאמר ויהי נועם כו'.

וראה באשל אברהם¹⁶ שכתב שכך המנהג 'ומי שניעור כל הלילה וישן אחר כך ביום שינת קבע כנהוג ביום הושענא רבא, גם כן לא ראיתי מפורש בזה אם לברך המפיל ביום, וכמדומה שנהגו שלא לברך. וצלע"ג בזה .. ועל ידי זה כל שינה שביום היא בערך שינת ארעי, ועל זה לא תיקנו חז"ל חיוב ברכה כלל, לזה נהגו שלא לברך ביום הושענא רבא. ומכל מקום טוב להרהר הברכה או לומר בנוסח רחמנא, וכנ"ל כמה פעמים בזה .. אך בכהאי גוונא שיש נטייה לחיוב הברכה על השינה שהיא במקום של לילה, כיון שלא נתפרש בש"ס וקדמונים ז"ל שברכה זו היא קבועה דוקא על קבע, לזאת כנראה שראוי לברך בנוסח רחמנא ולהרהר השם הק' היטב'.

א"כ למעשה ההולך לישן ביום לא מברך ברכת המפיל גם אם לא ישן בלילה שלפניו¹⁷.

---

הערות:

¹ ס, ב ↩

² הל' ברכות פ"ט ↩

³ מד, א ↩

⁴ פ"ט סי' כג ↩

⁵ הל' תפילה פ"ז ה"א ↩

⁶ ה"ג ↩

⁷ הלכות ברכות - המשך סימן שמה ↩

⁸ בסדר ק"ש שעל המטה ↩

⁹ סימן כט. וכ"כ התשב"ץ אות רנט, וה הלכות נשיאת כפיים. מהרי"ל במנהגים ↩

¹⁰ ברכות ס, ב ↩

¹¹ החולקים לגבי ברכת אלקי נשמה הובאו גם בב"י בסי' רלא, הם האגור ושבלי הלקט. וראה בשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קסו כתב להוכיח שהשבלי לקט סובר שמברכים גם ביום ↩

¹² ס"ק ב ↩

¹³ סי' פב ↩

¹⁴ ראה משנ"ב ס"ק ח ↩

¹⁵ ח"א כלל לה ס"ד ↩

¹⁶ (בוטשאטש) סימן רלא ↩

¹⁷ ויש שכתבו עוד שגם אם הולך לישון קודם צאת הכוכבים ושנתו תהיה בלילה לא יברך ראה שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קסו. אך ראה מש"כ הרש"א שטרן בשערי הוראה ט תשס"ז עמ' נב ש:'נראה לענ"ד דבאותן מדינות שבהן היום ארוך ביותר בימי הקיץ והלילה נמשך כשלש או ארבע שעות ורוב בני המדינה הולכים לישון מבעוד יום עד עלות הבקר בכה"ג פשוט בעיני דעל שינה זו חלה התקנה לברך ולקרא שמע ואין כל מקום לפטור מברכה זו .. ולמסקנא דמילתא היה נראה דבאותן מדינות שכך מנהגם לילך לישון את שינת הלילה הקבועה בעוד שאור היום קיים בודאי דיכולים לברך ברכת המפיל, ואפילו בשאר מקומות אין למנוע מן הנוהגין לברך ברכת זו בהליכתם לישון טרם יעריב השמש וקובעים אז שינת הלילה שלהם..' ↩

---

[ז] (הלכה 294)

שאלה: הולך לישון אחר חצות הלילה האם מברך ברכת המפיל?

תשובה: שאלה זו נשאל המהר"י באסאן¹ אם הנכנס לישן אחר חצות לילה צריך לברך המפיל ובפרט לפי ההולכים עפ"י הקבלה בעקבות דברי האריז"ל, ובתשובתו כותב למעשה: 'והכי נמי דכוותה כשהאדם הולך לישון אחר חצות שפיר דמי למימר המפיל ולכוין בה על מה שנעשה קודם חצות אעפ"י שהוא חוץ לזמנו דנותן הוא הודאה לשעבר על מה שנעשה לתועלת ההווה עכשיו כנלע"ד'. הביאו הברכי יוסף². ושערי תשובה³. וכ"כ הרב המג"ן⁴.

אך כדברי השואלים שסברו שאין לומר המפיל אחרי חצות כתב הרא"ש שרעבי⁵, הביאו בשו"ת רב פעלים⁶.

וכ"כ בכף החיים כאן⁷: 'אמנם הרואה יראה בשער הכוונות בדרושי הלילה דהעיקר הוא כיש מי שרצה לומר דע"פ הסוד אין לברך המפיל אלא דוקא הישן בחצות לילה הראשון דבאותו זמן הוא הפלת הדורימיטא אבל אחר חצות שחוזרין המוחין להמשך אין מקום לברכת המפיל ועוד דכיון דמטא זמן המעביר איך יברך המפיל .. וכ"כ החסד לאברהם אות יו"ד דפה עיה"ק ירושת"ו מנהג החסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י ז"ל שלא לאומרה כל שעבר עליו חצות עכ"ד. והלומדים בלילה עד חצות וקורין ק"ש קודם חצות כדי לעשות התיקון הנעשה ע"י ק"ש שעל המטה נראה דיש לברך המפיל בלי שם ומלכות'. ויש שהורו כך למעשה⁸.

אך להלכה רבים מהאחרונים⁹ כתבו שגם אחר חצות יש לברך בשם ומלכות, וכן בדרכי חיים ושלום מנהגי הרה"ק רבי חיים אלעזר ממונקאטש כתוב¹⁰: 'ברכת המפיל בירך אפילו אחר חצות.

א"כ למעשה גם ההולך לישון אחרי חצות יברך המפיל בשם ומלכות.

שאלה: מה הדין כשהולך לישון אחרי עלות השחר, אך לפני נץ החמה?

תשובה: כתב האשל אברהם¹¹: 'מי שניעור כל הלילה ובא לישן אחר עמוד השחר קודם נץ החמה, היה עד כה פשוט בעיני ששינה זו היא ממש כשינה דלילה לכולי עלמא, כיון שבדיעבד יוצא ידי חובת קריאת שמע דערבית אז כידוע, אם כן הרי זה כלילה ממש לכל מילי .. וכעת לי נוקפי בזה קצת, שאולי מכל מקום כיון דקיימא לן [סי' רלה ס"ד] שמעלות השחר איננו זמן שכיבה לומר השכיבנו, על ידי זה לא שייך אז תקנת חז"ל של ברכת המפיל. .. וקריאת שמע, היא מצד שעדיף שיהיה אז קריאת שמע משיתבטל לגמרי, אך י"ל גם כן שבכלל ובשכבך שלתורה הק' היא עד שעומדין ממטתן, ולזה שייך אז זמן קריאת שמע דערבית, והשכיבנו משמע זמן תחלת השכיבה ואין רגילות להתחיל אז. ולפי זה יש גם כן ספק בהברכה הנ"ל אם איננה על של יום וכנ"ל, שאולי לא תיקנו חז"ל רק על זמן תחילת שכיבה הרגילה, מה שאין כן אז שיוצא ידי חובת קר"ש שחרית גם כן, וצלע"ע היטב'.

ובהמשך¹² כתב: 'במקום אחר כתבתי להסתפק אם השינה שמעלות השחר עד נץ החמה היא כבלילה, ונראה שיש כעין הכרעה שהיא כבלילה, כיון שעל כל פנים היא זמן שכיבה גם לגבי קריאת שמע דאורייתא. הגם שהוא גם כן בכלל קימה לגבי קריאת שמע שחרית, מכל מקום כיון ששייך בזמן ההוא גם שכיבה, מסתמא השינה דאז כבלילה ממש לגבי מילי דרבנן'. וראה בהמשך דבריו שם וצ"ע כוונתו¹³.

אך המשנ"ב¹⁴ כתב: 'אחר שעלה עה"ש לא מסתפק לי כלל דאף דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא עד הנץ החמה ועדיין זמן שכיבה הוא ע"פ הדחק כדאיתא בברכות ט, מ"מ לענין ברכת המפיל נראה דעבר זמן שהרי אינו יכול לומר השכיבנו אחר עה"ש כדאיתא שם בגמרא וממילא בעיניננו ג"כ אינו יכול לומר שתשכיבני לשלום שאין עוד הזמן של תחלת שכיבה אלא סוף שכיבה כפירש"י שם'. וכתב בקרן לדוד¹⁵ שמ"מ נכון לנהוג לברך בלא שם ומלכות או בהרהור.

א"כ למעשה אין לברך המפיל בשם ומלכות כשהולך לישון אחרי עלות השחר. אך ראה בהערה¹⁶.

---

הערות:

¹ בשו"ת לחמי תודה סי' כ"א ↩

² או"ח סי' רלט ס"ק ב ↩

³ אות ב ↩

⁴ בהגהה על ס' דברי שלום שיובא לקמן ↩

⁵ בספרו דברי שלום בהגהותיו על שה"כ דף סח - סט ↩

⁶ ח"א בסוד ישרים סי' י"ד ↩

⁷ אות ח ↩

⁸ וכ"כ שו"ת אור לציון ח"ב - פט"ו הערה יב, ובשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' כא הכריע שלא לברך מצד סב"ל, אך ראה בספר הלכה ברורה להר"ד יוסף סי' רלט אות ט ובבירור הלכה אות י בסופו שאביו הגרע"י עצמו חזר בו והכריע כלחמי תודה לברך ↩

⁹ ראה אשל אברהם, משנ"ב, קרן לדוד הובאו להלן שכתבו שרק מעלות השחר אין לברך, וראה בקונטרס עלה לתרופה עמ' 9 שהנמנעים לאומרה אחר חצות לילה, זהו מנהג בורות וכו' ↩

¹⁰ אות שמח ↩

¹¹ בוטשאטש סימן רלא ↩

¹² סי' רלט ↩

¹³ ואולי הנכתב במשך דבריו 'עמוד השחר' כונתו לא לעלות השחר אלא לנץ החמה ועצ"ע ↩

¹⁴ ביאור הלכה סימן רלט ס"א ד"ה סמוך למטתו ↩

¹⁵ סי' ס ↩

¹⁶ תשובות והנהגות ח"א סי' קצח: 'אמנם באירופא וכמו באנגליה, כחדשיים בקיץ בחצות הלילה כבר עמוד השחר לפי שיטת הגר"א וגרש"ז שתלוי באופק, ומ"מ דעתי נוטה לברך אז המפיל, ואף שבבה"ל כאן מצדד לא לברך אחרי עמוד השחר, כשם שאין אומרים אז בתפלה השכיבנו, נראה לחלק שהשכיבנו בלשון רבים ולא תיקנו אחרי עמוד השחר שלרוב העולם אינו זמן שכיבה אז, אבל המפיל בלשון יחיד ואפילו ביום ראוי לברך, רק השינה לא עריבה כבלילה, או לחיי אדם (ל"ב - ד') חיישינן ביום שלא ישן, או מברכים רק כשזהו זמן שינה להעולם אבל החצות שמה, שחשוך והרבה הולכים לישון, ובודאי שוכבים עוד במטה שעריבה השינה וחשובה כלילה יכול לברך בלשון יחיד עד נץ החמה אף למחמירים בזה בעלמא'. וראה גם מחזה אליהו סי' ג אות ב ↩

---

[ח] (הלכה 295)

שאלה: למדנו בהלכות הקודמות שביום לא מברכים ברכת המפיל, ובלילה כן מברכים, אמנם מה הדין במקרה שהולך לישון לפני ובסמיכות לעלות השחר באופן שיתכן שהשינה עצמה תתרחש אחר עלות השחר, האם רשאי לברך?

תשובה: בשאלה זו נסתפק המשנ"ב¹ וכתב: 'נסתפקתי² אם הוא עדיין קודם עמוד השחר בעת ברכת המפיל אך הוא משער שעד שיישן יעלה עלות השחר אי אזלינן בתר עת הברכה שהוא עדיין לילה או בתר שינה שיהיה ביום ועל שינת היום לא נתקנה הברכה כמו שכתבו הפוסקים³'.

אך האשל אברהם (בוטשאטש)⁴ כתב: 'וכן היה אשגרא דלישנא בהמפיל בשם הק', כי לא ראיתי אור יום כלל אז, אך מצד שלא ישנתי תיכף לברכת המפיל, היה ספק שאולי הותחלה השינה אחר עמוד השחר, ובכזה פשיטא דלכולי עלמא אין לחוש, וכל שהוא קודם עמוד השחר גם שהוא בתכלית הסמיכות אל היום מברך אז המפיל היטב בשם, ואין לחוש שמא לא יישן עד שיאיר היום, שאם באנו לחוש כן, גם כשיש הרבה עד היום היה חשש, רק שכפי שעתו מברך היטב'.

וכתב הקנין תורה⁵: 'ולדבריו [=של האשל אברהם] ז"ל נפסק ספיקו של הביאור הלכה דיש לברך אז ברכת המפיל'.

וכן כתב בשו"ת חק משה⁶: 'דכל זמן שהוא לילה ודעתו לישן, מברך אע"פ שיודע שקודם שישן יעלה עמוד השחר, לית לן בה, דהא אינו מברך כלל הברכה על עצמו על שינה שלו, רק זמן תת חיוב הברכה תלוי בזמן השינה שלו והרי שפיר היה לילה בעת הברכה ומברך אותה על מה שהעולם ישנים אז וגם וגם הוא עייף בזה .. לכן נלע"ד בראוי לישן קודם עלות השחר אפי' נים ברגע אחד שפיר יכול להתחיל הברכה אף שיהי' הגמר אח"כ וישן אח"כ ומ"מ לרווחא דמלתא יסיים בשכמל'ו ויערב לו. וראה גם בשו"ת פרי השדה⁷.

א"כ ההולך לישון לפני ובסמיכות לעלות השחר יכול לסמוך על הפוסקים ולומר ברכת המפיל בשם ומלכות, גם במידה ובפועל יירדם אחר שעלה עמוד השחר⁸

---

הערות:

¹ ביאור הלכה סימן רלט ס"א ↩

² לכאורה הדבר תלוי גם בנושא הנדון בעבר אם הברכה היא על שינתו (שאז י"ל ששינתו צ"ל בלילה) או שזה ברכת השבח שאז יכול לברך בזמן הלילה גם אם ירדם רק ביום ↩

³ וכתב על זה בספר משיב הלכה סי' תיט: 'ולע"ד דעיקר דלא יאמר דעיקר הברכה נתקנה על השינה בלילה לא ביום..' ↩

⁴ סימן רלט ↩

⁵ שו"ת ח"ו סי' קמה בסופו ↩

⁶ או"ח סי' טז ↩

⁷ סי' לא ↩

⁸ ובפרט שבנוסף לפוסקים הנ"ל שהתירו במפורש לברך בכזה מצב, יש שנקטו שגם אחרי עלות השחר מברך (ראה הלכה 294). ויתירה מכך יש שסברו שגם שינת קבע ביום מחייבת בפרט כשלא ישן בלילה (ראה הלכה 293) ↩

---

[ט] (הלכה 296)

שאלה: האם כאשר הולך לישון שינת ארעי בלילה גם צריך לברך?

תשובה: למדנו בגמ'¹: 'הנכנס לישן על מטתו..', ואת דברי הרמב"ם²: 'כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה..'.

וכתב בשו"ת קרן לדוד³: 'דנראה פשוט דבגמ' לא כיוונו אלא על שינת קבע דלילה דהברכה לא נתקן אלא על שינת קבע ולא על שינת ארעי ומשו"ה דייקו ואמרו לישן על מטתו דזה מקרי שינת קבע לאפוקי על אצילי ידיו..' וכ"כ בדברי ירמיהו על הרמב"ם: 'מלשון רבינו כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה וכו' נראה בישן שינת עראי ולא על מטתו שאין לו לברך, וגם ותהא מטתי וכו' מורה על זה וצ"ע'.

וכתב האשל אברהם (בוטשאטש)⁴: '.. כמדומה שנהגו שלא לברך על שינת ארעי .. להא מלתא צריך להיות שינת קבע ממש באולי, וכנראה שאין גבול שינת קבע ע"י שכיבה במטתו, דאטו העושים כיעקב אבינו ע"ה בבית שם ועבר ע"ה שלא שכב על מטתו כמה שנים כידוע, ויש בכל דור העושים כן ששוכבים על מטתן רק בשבת קודש, אטו הם יוגרע מהם חיוב הברכה של המפיל, רק שינת קבע כנראה שהיא כל שהיא שינה מספקת למעת לעת שלם, וצלע"ג בזה'.

ועוד כתב⁵: 'מה שנוהגים לישן ארעי בלי ברכת המפיל, נראה שסומכים את עצמם על שמסתמא דעתם בברכת המפיל על כל השינות שמאז עד שינת קבע שבלילה שאחריה, שבלאו הכי מפסיקין כמה פעמים בתוך השינה, וכמו שאין תקנה דברכה זו כי אם על שינת לילה, כן גם כן לא נתקנה רק על שינה דקבע שבלילה וחוץ לזה טפל לה, אך מכל מקום מצד חשש הנאה מעולם הזה בלא ברכה, נכון להרהר על כל פנים הברכה גם קודם שינת ארעי שבלילה, וכמו שכתבתי במקומות רבים שהברכה שבהרהור היא מצטרפת רק לטובה'.

וכתב על זה בשו"ת כפי אהרן⁶: 'ולפע"ד נראה ואפשר דגם כוונת האשל אברהם כן הוא דשיעור שינת קבע הוא כשמניח עצמו לישן בלילה אפילו לזמן מועט כשאין בדעתו לישן עוד בלילה הזה, ואז בודאי צריך לברך ברכת המפיל קודם השינה שכל שינת הלילה שאין אחריו שינה אחרת באותה לילה חשיב שינת קבע, ואפילו כשבדעתו לישן עוד באותה לילה מ''מ אם השינה ראשונה עיקרית אצלו, כגון אם מניח עצמו לישן בלילה ודעתו לקום לעשות איזה מלאכה ובגמר מלאכתו דעתו להניח עצמו מעט לישן, מברך על שינה הראשונה ולא על השניה כיון שהראשונה עיקרית אצלו וכן כל כיוצא בזה. אבל אם שינה הראשונה אינה עיקרית אצלו רק שינה השניה, כגון אדם שתרדמה נופלת עליו או שראשו בל עמו ללמוד וכדומה ומניח עצמו מעט אפילו לאיזה שעות להשקיט רעיוני חושיו ולעמוד בלילה למלאכתו או ללימודו וככלות מלאכתו בדעתו לישן בקביעות אז מברך על שינה השניה ולא על הראשונה, כיון שהראשונה אינה עיקרית אצלו רק השניה כנ"ל ושינה ראשונה חשיבה שינת עראי..'.

ועד"ז בשו"ת באר משה (שטרן)⁷: 'הישן באוירון שינת לילה, לא מושכב רק בדרך ישיבה על הכסא שיושב שם, מי שרוצה לישן שינת קבע בודאי חייב לברך ברכת המפיל, גם אם יתעורר באמצע השינה מחמת גרוע משכבו, היינו ישיבתו, אבל מי שאין בדעתו לישן רק חטפתו שינה על זמן מה אינו מברך ברכת המפיל, כ"ש מי שאינו ערב עליו השינה וק"ו מי שמזיק לו קצת שינה כזו, ויותר הי' ניחא לי' שלא לישן איש זה לא יברך ברכת המפיל הגם שמרגיש בעצמו שבע"כ ישן קצת⁸.

ולפי זה אדם שנכנס לישון שינת ארעי ולזמן מועט, ולא שינת הלילה, לא יאמר המפיל בברכה, אך בישן שינת קבע גם אם היא לא לכל הלילה, יאמר ברכת המפיל.

שאלה: מה הדין כאשר אדם הלך לישון, קם והפסיק את שינתו, ושוב חוזר בלילה לישן שינת קבע?

כתב המגן אברהם⁹: 'וכ' בסדר היום דהמשכים לקום ויצטרך לישן שנית יאמר אלהי נשמה והמפיל חבלי וכו' בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה דהא י"א דאפי' ביום כשישן יאמר אלהי נשמה כמ"ש ב"י סי' רל"א'.

וכתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'המשכים לקום ויודע שיצטרך עוד לישן פעם ב' שינת קבע יאמר אלהי נשמה בלי חתימה וכשירצה לישן פעם ב' יאמר ברכת המפיל בלי פתיחה רק יאמר ברוך המפיל חבלי כו' עד החתימה ולא עד בכלל וכשיקום בפעם ב' יאמר אלהי נשמה כו' עם חתימתה אבל ברכת על נטילת ידים לא יברך רק כשקם ממטתו בפעם ראשונה כמ"ש בסימן ד''.

וביאר הרה"ק מקוידינוב בעל המשמרת שלום¹¹ את דברי אדמו"ר הזקן עפ"י השערי תשובה¹²: המשכים לקום: 'היינו לאמר תיקון חצות או ללמוד אלא שרוצה לחזור ולישן, אבל אם אינו מתעורר לקום, אע"פ שעתה ניעור ודעתו לישן א"צ לומר כלל וכמ"ש הרמב"ם וכו' שע"ת סק"ז ועיי"ש שסיים ומ"מ נראה דאם רוצה לאמר אלקי נשמה בקימה הראשונה שפיר דמי, ואח"כ בבקר יאמר בלא חתימה עכ"ל וכמדומה שכן המנהג'.

א"כ כאשר אדם הפסיק שינתו וקם ללמוד וכיו"ב ורוצה לחזור לשכב לישון בלילה שנת קבע צריך לומר אלקי נשמה וכשיחזור לישון יאמר שוב המפיל אך בלי פתיחה בשם. ולא יאמר חתימת הברכה'.

---

הערות:

¹ ברכות ס, ב ↩

² הלכות תפלה פ"ז א ↩

³ סי' ס ↩

⁴ סי' רלא ס"א ↩

⁵ סי' רלט ↩

⁶ ח"א סי' לה ↩

⁷ ח"ז סי' קיד ↩

⁸ ראה גם בהמשך דברי שו"ת כפי אהרן הנ"ל ↩

⁹ סי' ו ס"ק ח ↩

¹⁰ סי' ו ס"ח ↩

¹¹ קובץ יגדיל תורה נ.י. תשל"ז חוברת ו עמ' מט ↩

¹² אמנם לדעת השערי תשובה אין המדובר אודות המפיל ע"ש ↩

---

[י] (הלכה 297)

שאלה: האם נשים צריכות לומר ברכת המפיל?

תשובה: כתב המגן אברהם¹: 'ומה שלא נהגו הנשים לאומרה² אפשר דס"ל כיון דאינו נוהג אלא בלילה פטורין³ דהוי שהזמן גרמא כמו שפטורים מקריאת שמע'.

אך אליה רבה⁴ חלק עליו וכתב: 'כתבו ספרי מוסר שגם הנשים [צריכות] ליזהר בק"ש שעל המטה בכוונה ודקדוק התיבות ע"כ, [ו]מג"א כתב דמה שלא נהגו לאומרה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא בלילה ע"כ, ואין נכון דאטו גברי בעי שמירה ונשי לא, דהא כתבתי [סק"ג] דק"ש משום שמירה'.

הפרי מגדים⁵ למרות שכתב ליישב את המגן אברהם אעפ"כ כתב שנהגו לאומרה, וז"ל: 'ומה שכתב המ"א שלא נהגו הנשים לאומרה כתב אליה רבה [ס"ק ד] אטו נשי כו', וי"ל דסוברים דמשום תורה ונשי לאו בני לימוד תורה, וברכת המפיל הוה שהזמן גרמא, ונהגו הנשים האידנא לאומרה'. וכ"כ הערוך השולחן⁶: 'ונראה דגם נשים חייבות בברכת המפיל ורוב נשים שלנו נזהרות בזה'.

והנה הרבי מקשה על הטענה שנשים פטורות מהמפיל בגלל שזה מצוה שהזמן גרמא, וזה לשון קדושו⁷: 'ובאותו ענין: דהאחרונים לאו"ח סרל"ט (פרמ"ג ועוד) כתבו שברכת המפיל הוי דהזמ"ג - וצע"ג, דא"כ כל ברכות השחר דינן כן (ראה בש"ס ברכות ס, ב ובראשונים דבסדר אחד זא"ז באות כולן). והרי בברכות השחר הקפידו נשים, ואפילו על אחת מהן וכידוע השקו"ט בברכת שלא עשני כו''⁸.

וגם על פי הסוד יש לנשים לומר ק"ש והמפיל כמ"ש הבן איש חי⁹: 'ועל השאלה השנית, בענין ק"ש שעל המטה, זה פשוט שגם הנשים חייבין בה, ושייכים ג"כ בתיקון הנעשה בק"ש של המטה לזכרים..'. וכ"כ בכף החיים¹⁰ מכתבי האריז"ל.

א"כ למעשה גם נשים צריכות לומר ברכת המפיל קודם השינה¹¹ (או מחמת שלא נחשב כמצוה שהזמ"ג, או שלמרות שהזמן גרמא אעפ"כ חייבו אותן כיון שהיא ברכת שבח/בקשת רחמים).

----------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ סי' רלט ס"ק ב. וראה גם בשו"ת יפה נוף (להרב יצחק מזיא) סי' מב ↩

² בתשורת שי ח"א סי' פב כתב שהמג"א לא דיבר על ברכת המפיל אלא על המזמורים הנוספים. (ולהעיר ג"כ ממכתב רבינו המובא בסמוך שציין לפרמ"ג ולא למג"א). אך בפשטות המג"א קאי על המפיל וכך משמעות לשונו 'לאומרה', וראה גם בתורת חיים אות ב. כמו"כ להעיר שחלק מהפוסקים שהובאו לקמן כתבו בעיקר אודות ק"ש, אך נראה שכוונתם גם אודות המפיל ↩

³ אך גם אם פטורות כי נחשב שהזמ"ג י"א שלמרות שפטורות יכולות לברך, ראה מג"א ואדה"ז סוף סי' רצו ↩

⁴ ס"ק ד ↩

⁵ א"א סי' רלט ס"ק ב ↩

⁶ סי' רלט ס"ו ↩

⁷ חי"ט ע' שפט ↩

⁸ והטעם שנשים מברכות למרות שהזמ"ג י"ל שהוא מטעם שהם ברכת השבח, (ותקנתם היתה לברך על ההנאות שבכל יום, ובכך להשלים מאה ברכות), וע"כ ההקפדה עליהם למרות שמוגבלים בזמן ועד"ז י"ל לגבי ברכת המפיל. והנה יש שכתבו שאין זה מצווה שהזמן גרמא וכמ"ש בחכמת שלמה או"ח סי' תכו ס"א: 'עיין במג"א [ריש הסימן] שכתב דברכת הלבנה הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, וכתב כן בשם השל"ה הקדוש. ולדעתי זה הוא תמוה מאד ואין לו ענין כלל למצות עשה שהזמן גרמא, דכלל זה לא נאמר רק במצוה דגוף המצוה שייכא תמיד בכל ענין ובכל זמן, כגון במצה או סוכה ולולב וכדומה, דמצוה זו אפשר להתקיים בחשוון כמו בתשרי, ואייר כמו בניסן, ואף על פי כן אמרה התורה שבימים הללו חייב ומכאן ואילך פטור, מוכח דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ולכך נשים פטורות. אבל בלבנה אטו הוה לה מניעה מכח הזמן, זה הוי המניעה מגוף המצוה שלא שייכא אז .. ואין זה מצות עשה שהזמן גרמא. כן נראה לפענ"ד ברור, ורבנן לא דקו בהאי מלתא במחילה מכבודם הרמה, ודו"ק'. ועפ"ז כתב במחזה אליהו סי' יג שעד"ז גם ברכות השחר אין שום זמן גורם אמירת ברכות אלו, רק שתקופת עמידת בני אדם בבוקר היא התקופה הראויה להודאות אלו של ברכת השחר. ולכאורה סברא זו שייכת גם בברכת המפיל. אלא שאדמו"ר הזקן פסק כמג"א שקידוש לבנה הוא כן מ"ע שהזמ"ג וכמ"ש שבסי' קו ס"ב: 'הנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה הואיל ותפלה היא בקשת רחמים וכן עיקר'. ויש שכתבו שהטעם שברכות השחר לא נחשבים שהז"ג הוא כי לדעתם יכול וצריך לאמרם כל היום. וראה משנה ברורה סי' ע ס"ק א. וראה גם בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' ד. וכמו"כ לגבי המפיל ראה בתשורת שי סי' פב שכתב שהטעם שברכת המפיל אינה נחשבת שהזמ"ג לשיטתו 'שבניעור כל הלילה מהיכי תיתי לבטל הברכה כשישן ביום שינת קבע, ומש"ה נהגו הנשים לאומרה דאינו שהזמ"ג וצ"ע'. אך ראה בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ח שהוכיח שגם ברכות השחר זמנם הוא רק בעוד יום, ולא בלילה! וכן רוב ככל הפוסקים חלקו על התשורת שי וסברו דאין מברכים המפיל על שינת היום ↩

⁹ שו"ת רב פעלים ח"א - סוד ישרים סי' ט ↩

¹⁰ סי' רלט ס"ק ג ↩

¹¹ בתשובות והנהגות ח"א סימן קצח כתב: 'ושמעתי בשם האדמו"ר רבי מאיר מפרימשלאן שזהו סגולה שלא תפיל פרי בטנה, ומיהו נראה שאצלה מספיק כעיקר דינא דגמרא לקרוא פרשה ראשונה דק"ש ויהי נועם ובידך אפקיד והמפיל ודי בכך' ↩

---

[יא] (הלכה 298)

שאלה: האם ברכת המפיל נאמרת בעמידה או בשכיבה¹?

תשובה:כתב הרמב"ם¹: 'כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך .. וכתב על זה בנמוקי מהרא"י '..מה שנאמר בגמרא ק"ש על מטתו על מטתו ממש, וזהו המבואר כאן בלשון רבינו כשיכנס אדם על מטתו ושינה מלשון הגמרא ברכות דף ס' ע"ב הנכנס לישן על מטתו כו'. ואפשר שבא רבינו להורות בשינוי לשון זה מלשון הגמרא לרמוז לדברי המג"א סי' רל"ט סק"ג בשם סדר היום ע"ש' [שכתב שהמפיל נאמר כשרואה כשהשינה באת עליו].

אך מאידך מצאנו בספר התשב"ץ קטן² שכותב על הנהגת רבו המהר"ם מרוטנבורג בעת מאסרו: 'כשהר"ם ז"ל קורא את שמע לפני מטתו .. אומר המפיל חבלי שינה כו' בעמידה ואומר מזמור שמחתי באומרים לי כדי להזכיר ירושלים³'.

אך כתב על זה באליה רבה⁴: 'ראיתי בתשב"ץ .. ואומר המפיל חבלי שינה וכו' בעמידה ע"כ, וראשונים ואחרונים לא הזכירו זה' [שצריך המפיל דווקא עמידה אלא אפשר בישיבה].

וכתב המשנה הלכות⁵: 'ובדבר אשר מצא בדע"ת שהביא בשם תשב"ץ קטן .. דברכת המפיל בעמידה וציין לעי' בפמ"ג סימן ת"צ סק"א וז"ל, ועיין א"ר והכלל כל ברכה שאין הנאה לגוף בעמידה משא"כ שחיטה חלה וק"ה אף שחוב עליו דומין לנהנין עכ"ל, ומספקא ליה אי יכול לומר דהמפיל נמי דומה לברכת הנהנין על השינה ע"כ.

לפום ריהטא הי' נראה דמהיות טוב יעשה כמהר"מ בתשב"ץ הגם דיכילנא לפרש דמהר"ם נמי לא אמר לחיובא אלא כתב שמהר"ם הי' נוהג לעמוד בשעת הברכה אבל ליכא חובה ואף שאין הכרח מ"מ כיון שלא ראינו להפוסקים שהביאו כן מסתמא הכי פירשו בו דאינו אלא למנהג ולא לחיוב. שוב ראיתי בא"ר .. וז"ל, ראיתי בתשב"ץ סימן ר"ס ז"ל ואומר המפיל חבלי שינה וכו' בעמידה ע"כ וראשונים ואחרונים לא הזכירו זה ע"כ נראה דכבר ראה מה שראה הדע"ת וס"ל דאינה הלכה דהראשונים והאחרונים לא הביאוהו וכה"ג השמטה הוה ראיה א"כ אינה הלכה ודו"ק.

ואכן בקיצור שולחן ערוך⁶ כתב: 'ואולם ברוב הסידורים נדפס ברכת המפיל קודם קריאת שמע, ויותר טוב לומר ברכת המפיל בסוף, שתהא הברכה סמוכה לשינה, ויאמר קריאת שמע עם המזמורים קודם שהולך למטתו, וברכת המפיל יאמר כשהוא על מטתו.

וכן מובא הנהגת האדמו"ר ממונקטש⁷: 'ברכת המפיל בירך אפי' אחר חצות. ובעת שכבר היה שוכב על מטתו קודם השינה. ולא הפסיק בדיבור בין ברכה לשינה.

אמנם בקובץ עלה לתרופה⁸ כתב: 'ואמר הה"ג רבינו חיים מצאנז זצלה"ה שמוטב להפסיק בדיבור כ"פ אחר ברכת המפיל ולא יישן פעם אחת בלא ברכה כי הישן בלא המפיל כאלו אוכל בלא המוציא. ושמעתי מפי מורי הרב הקדוש רבינו דוד בן הה"ק רבינו צבי אלימלך מדינאב בעל המחבר ספר בני יששכר שלדעתו חמור יותר מאוכל בלא ברכה .. לכך יזהר מאד כל אחד אפילו אם רוצה לנהוג לאחֵר הברכה אחר ק"ש מ"מ יברך בעמידה לא בשכבו על משכבו כי אז כמה פעמים יישן בלי ברכה ח"ו ומחסר ברכה אחת מק' ברכות ונהנה מעולם הזה בלא ברכה'.

א"כ ראינו שיש שהעדיפו לומר בשכיבה על המיטה כדי שתהי' הברכה סמוכה לשינה ממש ולהימנע מחשש הפסק, ויש שהעדיפו לומר בעמידה מכבוד הברכה וכן כך בודאי יברכו ולא יהי' מצב שירדמו מבלי לברך.

למעשה לעת עתה לא מצאנו מנהג חב"די ברור כיצד עדיף⁹, ובודאי שהחושש שכשישכב ירדם לפני שיאמר המפיל, עדיף שיאמר לפני שנכנס לשכב במיטה.

---

הערות:

¹ יח, ב ↩

² שערי תשובה סי' רא ↩

³ וכ"כ הריטב"א שבת י, ב ↩

⁴ סי' תיח ↩

⁵ סי' תסג הובא במהרי"ל (מנהגים) הלכות ימים הנוראים. וכ"כ להחמיר במשנ"ב סי' פה ס"ק ה ↩

⁶ והוסיף הרדב"ז (ח"א סי' רכ): '.. אני אומר שמה שיש ליזהר שלא לכתוב שלום מלא היינו בזמן שאלת שלום דבאותה שעה מתכוין לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום כמו שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם שזו כוונת הנותן שלום לחבירו אבל אם בא לכתוב בכתב שיש שלום בעולם או בין פלוני לפלוני וכיוצא בזה שזה שהוא ספור דברים ואינו בשעת שאלת שלום אין צריך להזהר וכותב אותו שלום וליכא קפידא בהכי שהרי אינו מכוין לשם ולא חייל עליה קדושה' ↩

⁷ שו"ת כלל ג סי' טו ↩

⁸ שבת י, ב ↩

⁹ יו"ד סי' רעו סי"ג ↩

¹⁰ ס"ק טז ↩

¹¹ אך ראה ברכ"י יו"ד סי' רעו ס"ק מא שכתב דהעיקר כתוס' בשבת ולא בסוטה: 'ושוב נזכרתי דתוס' סוטה אינם התוס' העיקריים, והראיה מפסקי התוס' שאינם מכוונים לדברי התוס' בפנים' ↩

¹² וראה גם שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תיח, ובחידושים המיוחסים להר"ן מסכת שבת י, ב ↩

¹³ או"ח סי' פה ס"ג ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp