כתיבת ב"ה ושמות קודש במכתבים
[ב] (הלכה 300)
בהלכה הקודמת למדנו שבגלל הקדושה ששישנה בשמות הקודש של ה', אסור לכותבם על דברי חול בכדי שלא יגיע לבזיון.
שאלה: האם ישנה קדושה כשכותבים רק אות אחת מהשם?
תשובה: כתוב בספר חסידים1: 'אם אדם כותב בכתב י"י להיות רמז להקב"ה יכול למחוק שהרי אמרו כ' דכי"י נמחק ל' דלי"י נמחק אבל אלהינו נ"ו אינו נמחק שכבר קידשו השם'.
נראה מדבריו שאותיות י"י למרות שנכתבו כרמז לשם הקודש יכול למחקם.
אך יש מהפוסקים שאמנם התירו מעיקר הדין, אך החמירו כשאין צורך גדול במחיקה, כמ"ש בתרומת הדשן2: 'ואשר שאלת אם מותר למחוק הנכתבים בסדורים ותפילות הנרשמים בשני יודין וי"ו על גביהן? נראה הטעם דנכתבין הכי היינו משום דעולים מניינם כ"ו כשם המיוחד, וגם שני היודין שם לבד כזה יי', וגם יש שעושים שני ווי"ן כזה וי"ו, ונסתפקת שמא יש בו קדושה או שמא עושין הווי"ן למעלה ושכובה כדי שלא יהא בו קדושה. נראה דמטעם גימטריא אין לאסור, דא"כ הודאי נמי לא יהיה נמחק שהוא בגימטריא שם המיוחד, ומטעם שהוא רמז לשם ונכתב כדי להורות אין נראה לאסור בשביל כך. שהרי אמרינן בפ' שבועת העדות /שבועות לה:/ דכל שלמה דשיר השירים קודש, ונכתב ג"כ להורות על השם, אפ"ה כתבו התוס' דנמחק הוא. אך בהא מסתפיקנא כיון דזה השם יו"ד בתחילה דהיינו התחלת שם המיוחד ככתיבתו והוי כמו ראש התיבה. והתוס' פ' שבועת העדות דף לה תד"ה בפר"ח, כתבו בשם רבינו חננאל, דא"ד מאדנ"י אינו נמחק דהוא השם בקריאתו, ואף על גב דש"ד משדי נמחק, וצ"ב מצבאות נמחק, הכא בא"ד משום דמשם המיוחד הוא יש להחמיר יותר, כל זה איתא בתוס', אף על גב דא"ד הם שתי אותיות מהשם, וגם דלא כתב אחריהם מידי. משא"כ בנ"ד דאין כאן אלא התחלת אות אחת, ותו דכתב אחריו אותיות וסימנים שאינן מן השם, מ"מ אולי י"ל דהואיל והוא מן השם המיוחד בכתיבתו יש להחמיר יותר, ואם אין צורך גדול בדבר למה נתיר למוחקו'.
והובא להלכה ברמ"א3: 'והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחד על גביהן, מותר למחקו אם הוא לצורך'.
היינו שיש מקום להחמיר כאשר כותב אות י' כי הוא מן השם המיוחד.
מאידך יש שכתבו שגם באות אחת המרמזת את שמו הק' יש קדושה ואסור למחקה מן הדין, ולא רק מצד חומרא, וכמ"ש הרדב"ז4: 'דע כי מה שנהגו לכתוב כן [=ג' יודין במקום שם ה'] הוא שעולין ג' יודי"ן כשם ההויה עם ד' אותיותיו ולכן מסתברא לי שאסור למוחקו דהוי שם גמור. וגדולה מזו ראיתי כתוב בשם הראשונים ז"ל שאם רצה לכתוב אלהים וכתב אפילו רק א' אחת וכתר למעלה כגון זו א' ודעתו היה לכותבו במקום שם שאסור למוחקו ע"כ. וקשיא לי עלה דאמרינן כתב אל"ף למ"ד מאלהים יו"ד ה"א מה' אינו נמחק טעמא שהוא שם אבל אל"ף לבד או יו"ד לבד הרי זה נמחק אע"פ שדעתו היה לכתוב שם. ואמרינן נמי הכותב שי"ן דלי"ת משם שדי הרי זה נמחק. ויש ליישב דהכא במאי עסקינן שלא עשה לה כתר למעלה אבל אם עשה לה כתר למעלה וכיוון לכתוב שם נהי דאין לוקין עליו אבל מ"מ איסורא איכא ומעתה אתה דן ק"ו לענין שאלתך ..'.
ונראה מדבריו בתשובה זו שהחמיר שאפילו כתב רק את האות א, אם כוון לכתוב שם ועשה סימון' שהוא תחלת השם הר"ז אסור במחיקה.
ויש שהחמירו אפילו באות ה' כמ"ש בשו'ת מהרי'ץ חיות5: 'כאשר התבוננתי דברי מהרא'י ראיתי עיקר טעמו כיון דיו'ד הוא התחלת שם הקודש…וא'כ באות ה'..אין לנו צד ספק דמותר למחוק אפילו לכתחילה, אולם ראיתי ברדב'ז..וא'כ בנדו'ד ג'כ כיוון שדעתו לכתוב ה'א וציון עליה בר'ת במקום שם הקודש, שוב יש איסור למחקה..' וכן החמיר הרב חיים פלאג'י6.
וכן בשו"ת צפנת פענח7 נשאל הגאון הרוגצובי מדוע אינו כותב ב"ה בראשי המכתבים. ותשובתו 'באמת יש להאריך בזה אם כתב אות אחת מן השם אם מותר למחוק, עיין ירושלמי סוטה פ"ב ופ"ג דהוי מחלוקת ב"ש וב"ה, ומה דפליגי בשבת קטו דמצילין מפני הדליקה אי מצרפין אותיות, או רק תיבות ועיין ע"ז יח, לכן נצרך להזהר שלא לכתוב תיבת 'ב"ה' על ראשי המכתבים'.
אך כבר העירו8 שהרדב"ז עצמו בתשובה אחרת9 חזר והתיר למחוק ג' י שעושים לסימן שם הוי'. וכן החיד"א בברית עולם על ספר החסידים הנ"ל כתב: 'נהירנא כך הוינא טליא שראיתי בפי' ספרי כ"י למורינו הרב כמהר"א נחום ז"ל אשר לפי רוב ענותנותו שאלתיו ממנו שנסתפק במי שנהג ביום הושענא רבא לכתוב בערבה על הכתל ה' ישמור צאתך ובואך וגו' לסימן טוב וערב"ה שנתו באותיות מרובעות אם יוכל למחוק ה' שכתב במקום השם וכמדומני שהסכי' שיכול למחוק. ע"כ מה שזכרתי ויש סעד לדבריו מדברי רבינו ודוק היטב'.
א"כ ראינו שנחלקו אם יש קדושה באות אחת משם השם, ונראה שאף העיקר להלכה10 שאין בזה קדושה, אך ראוי להחמיר לנהוג בקדושה, אא"כ במקום צורך.
הערות:
1 סי' תתקלה ↩
2 ח"ב סימן קעא ↩
3 יו"ד סי' רעו ס"י ↩
4 שו"ת ח"א סי' רו ↩
5 סי' יא אות ג. וראה גם בשיירי כנה"ג הגהב"י יו"ד סי' רעו אות יז שכתב 'בספר אות אמת בסוף הקדמתו, וכתב שראה למי שירא למחוק אפילו כשכתוב הקב"ה בר"ת כזה' ↩
6 רוח חיים סי' רעו ↩
7 וורשה סי' קצו ↩
8 משנת אברהם סי' לו אות נח ↩
9 ח"ו סי' ב'שט ↩
10 ראה שו"ת יחו"ד ח"ג סי' עח ובאריכות ביריעות שלמה ח"ד עמ' פד ואילך ↩
[ג] (הלכה 301)
למדנו1 שאסור לכתוב שם קדוש במכתבי חול מחמת חשש שיזרק לאשפה כמו"כ למדנו2 שיש שכתבו שלחומרא יש קדושה גם לאות אחת משם ה'.
שאלה: האם עפי"ז יש חשש לכתוב ב"ה בראש מכתבים?
תשובה: אמנם ראינו דברי הגאון מרוגטשוב3 שאכן כתב ש:'באמת יש להאריך בזה אם כתב אות אחת מן השם אם מותר למחוק..לכן נצרך להזהר שלא לכתוב4 תיבת 'ב"ה' על ראשי המכתבים'5, אך בפוסקים מובאים כמה נימוקים להתיר וכדלקמן:
1) גם רוב המחמירים בקדושת אות אחת החמירו דווקא באות י' שהוא התחלת שמו. וכמ"ש בביאור הגר"א6, וכפי שהאריך בשו"ת אפרקסתא דעניא7 וז"ל: 'ועד כאן לא נסתפק קצת התה"ד בפסקיו סי' קע"א הובא בד"מ סס"י רע"ו, אלא באות יו"ד מהשם המיוחד משום שהוא התחלת השם המיוחד בכתיבתו והוי כמו ראש התיבה ע"ש, אבל באות ה' דגם מעלת התחלה אין כאן, מה חשש יש בדבר, וגם בספר בני יונה (הובא בפ"ת סי' רע"ו סקט"ו) כתב דאם כתב ו"ה מהוי"ה ודעתו להוסיף לפניו ב' אותיות הראשונים, רשאין למוחקו ע"ש, ומה התם דכתב ב' אותיות וגם הי' בדעתו להשלים את השם מלפניו, ואעפ"כ שרי למחקם, כ"ש באות ה' לחוד'.
2) הרה"ק בעל האמרי אמת מגור כתב8: 'הבאת בשם הרה"ג [מדענענבורג - (הרגאצ'ובי הנ"ל)] שלא לכתוב ב"ה, שהכונה כמו ברוך השם או בעזר השם, ומה ענינו לקדושת אות משמו ית', ולדעתי מילתא דתמיהא'.
נראה שכוונתו לומר שאין זה כלל אות משם הוי'ה, כי כוונת הר"ת הוא בעזרת השם. והמילה השם אינה משם קודש. אלא רק לרמז אליו ית'.
3) בשו"ת שואל ונשאל9 כתב: 'ובלא"ה נראה דבנ"ד מה שכותבים תחילה בעה"ו הוא רק להיות הזכרת שם שמים לנגדנו ובראשית כל דבר יזכור כי הכח והיכולת ביד ה', ואם כן נראה דאין כוונתם לשיתקדש אותו שם כלל'.
וראה גם בשו"ת בצל החכמה10: 'וכן מסתבר דבודאי מי שכותב ב"ה אין כוונתו בכותבו אות ה' שהיא תשמש אות בשמו של הקדוש ברוך הוא ית"ש, אלא כוונתו שהוא כותב מכתבו בע"ה או שהוא מודה לה' על איזה ענין שהוא מזכיר במכתבו ועיי' טו"ז (סי' תרכ"א סק"ב וסק"ג), משא"כ פלוגתת ב"ש וב"ה בירושלמי סוטה (פ"ב ה"ד) מיירא [=מדובר] באות אחת שנכתבה בכוונה שהיא תהי' אחת מאותיות של שם קודש ע"ש'.
4) האגרות משה11 כתב: 'ומה שהרבה נוהגין לכתוב בכל מכתבים שכותבין למעלה ב"ה שההא הוא אות מן השם הקדוש וגם הכוונה הוא להשי"ת, ששמעתי שיש הסוברין שהוא איסור, הנה אף שגם שהוא רק אות אחד שליכא בזה איסור מחיקה, מ"מ מסתבר שלא גרע מהשני יודין שאסור למחוק שלא לצורך כדאיתא ביו"ד בסוף סימן ער"ו וכן אסור להשליך במקום בזיון, מ"מ איני רואה בזה איסור במדינתנו מכיון שלא מצוי שימחקו ובמדינתנו לא מצוי כלל שיקחו ניר זה לקנוח בבית הכסא שיש נירות מיוחדות לכך, ולהשליך במקום בזיון נמי לא מצוי כי רגילין לשרוף הנירות שאין נצרכין ואין לחוש לדבר שלא מצוי כלל'.
א"כ ראינו שגם אם נאמר שיש קדושה באות אחת משם השם. מ"מ אין חשש לכתוב ב"ה בראש המכתבים.
ולהעיר שיש שכתבו שמ"מ טוב להעדיף לכתוב בס"ד ראה שו"ת בצל החכמה שם: 'ומ"מ בודאי מי שלבו לשמים ומדקדק לכתוב בראש מכתביו 'בס"ד' במקום ב"ה, וכן מדקדק שלא לזרוק בידים לאשפה מכתבים שנכתב בהם ב"ה תבא עליו ברכה, אבל להזהר לשומרם שלא יתגלגלו לאשפה חומרה יתירה היא'.
ובמשנה הלכות12: 'ומ"מ הרוצה לצאת ידי הכל יכוון לכתוב ברוך הבורא או יכתוב בס"ד שאז אין רמז על שם הקדוש ברוך הוא'.
ועד"ז כתב האגרות משה שם: 'ואם כותב בס"ד אין שום קפידא לאסור אף באופן שיש לחוש למחיקה שלא לצורך ולהשתמש לדבר בזיון שאין בזה שום אות מהשם דלא שייך זה לאות ד' דמשם הנקרא דהכל יקראו זה בסייעתא דשמיא. וכן אם יכתבו בעזהש"י נמי אין קפידא כלל כי השין מכיר שגם ההא אינו אות משם הקדוש אלא בשביל השין יקראו כו"ע בעזרת השם יתברך'.
אך בהלכה של מחר נראה שברוב הוראות של הרבי ההנחייה לכתוב ב"ה.
הערות:
1 הלכה מס' 299 ↩
2 הלכה מס' 300 ↩
3 וורשה סי' קצו ↩
4 וראה מגדל עז עמ' ק, והערה1 וראה גם המשך מכתבו של האמרי אמת דלקמן שכתב: 'והרי גם הרה"ג הזה כתב באיזה סימן בספרך ב"ה' ↩
5 גם הרבי כתב אליו בנושא זה (אג"ק חכ"א ע' ה): 'במכתבי הקודם שאלתי לפניו אם יש למצוא מקור למה שכותבין במכתבים "ב"ה" או "בעז"ה" וקצת ראי' להיפך בר"ה (יח:) וברש"י שם בקושי יכלו לבטל וכו' גם בסנהדרין (יא:) משמע כן. ואין להביא ראי' מסנהדרין (צו.) וחולין (צה:) וכמובן ובכל נוסחי שטרות לא נמצא כן גם יש להעיר מיבמות (צו:) אלעזר דורש סתם והכל יודעים וכו' ועוד ↩
6 סי' רעו אות כד וראה גם מהר"ץ חיות סי' יא אות ג' ↩
7 ח"א סי' ס ↩
8 בהסכמתו לספר פסקי תשובה ח"ג ↩
9 ח"ד יו"ד סי' מא ↩
10 ח"ד סי' קה. וראה ג"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קפג ↩
11 שו"ת יו"ד ח"ב סי' קלח ↩
12 ח"ו סי' קפג ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppכתיבת ב"ה בראש מכתבי חול
[ד] (הלכה 302)
הרבי כותב1: 'מכיון ששם שמים שגור בפיו של כל יהודי אפילו כשמדבר בעניני הרשות ובפרט בכתיבה לכן נהוג בכל תפוצות ישראל - ומנהג ישראל תורה היא - שאפילו מכתב בעניני חול כותבים בתחילתו ב"ה או כיוצ"ב'.
שאלה: מהו המקור להשתדל ולהזכיר ב"ה בראש מכתבי חול?
תשובה: כתב בספר חסידים2: 'כתיב אז הוחל לקרא בשם ה' ומיד סמך לו זה ספר כשמתחיל הסופר יתפלל להקב"ה להצליחו לגמור הספר. החכם ראה סופר שכתב בתחלת הספר בשם ה' בגליון למעלה אמר למה עשית כן אמר על שם שסמך אצל בשם ה' זה ספר, א"ל החכם כתיב לקרא בשם ה' זה ספר שצריך הסופר להתפלל להקב"ה שיצליחנו לכתוב ושיסיים הספר ולא לכתוב בשם ה' דכתיב לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וכתיב אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת והורגלו לכתוב בשם ה' כלומר שהכותב כותב לשם שמים וכן המשכיר הסופר שהספר שלו מכוין לשם שמים וכשישאיל הספר שילמדו בו לשם שמים ואל יכתוב בספר לקרא בשם ה' זה ספר'.
הרבי ציין לספר החסידים כמקור לכתיבת ב"ה. וכפי שביארו3 שכוונת הספר חסידים בדבריו שהורגלו לכתוב 'בשם השם' וזה דבר ראוי (אך מוסיף שלא יכתוב זה בספר תורה, וכן לא לכתוב 'לקרא בשם ה' זה ספר').
מנהג זה הוזכר גם בדברי הגאון רבי יצחק קארו4: 'ולכן נהגו בהתחלת כל כתיבה לכתוב ב"ה שנאמר בכל דרכיך דעהו'.
בנוסף כסימוכין למנהג הזכיר הרבי5 את הניצוצי זהר על הזהר בפרשת תזריע6: 'אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד', והעיר הניצוצי זהר שם באות ו: 'ובראש אגרות ומכתבים כותבים ב"ה וכדומה'. היינו שמו של הקב"ה, והוסיף הרבי שזה כפי שמצוי במאמרי חסידות שתחילתן ב'בס"ד' שכן, כאשר 'בונים' עניין (כמכתב וכיוצא בזה) יש לקשר זאת בשם שמים – 'שמא קדישא', וכמבואר ב'ספר חסידים'.
וכן מצינו אצל רבים מגדולי ישראל שכך נהגו, כגון דברי הרה"ק בעל האמרי אמת מגור7 שכותב: 'ושאל את אביך ויגדך כו', הן אמוז"ל [=השפת אמת], הן חי' הרי"מ כתבו בכל דף ב"ה, ויש אתי חיבורים מהרב ר' משולם איגרא ובכל עמוד כתב ב"ה כמה פעמים בכל עמוד ועמוד8'.
למעשה הרבי עורר פעמים רבות על כתיבת ב"ה וכפי שיובא לקמן כמה דוגמאות:
במענה מתשל"ה9 ענה הרבי: 'והשנית שגם לזה חשיבות כפולה בימינו אלו, להתחיל כל דבר המתאים בראשי תיבות - ב"ה, כמו שרואני גם בלעטערהעד שלו, ועל דרך זה כדאי שיהי' גם בחוברת, אף שמוזכר בפנים - והלואי שזה יספיק וק"ל'.
וכן בלקו"ש10: 'גם להבא ישלח לכאן מפרסומיו - בצירוף 'ב"ה' וכיו"ב בהתחלתה'.
לשלוחים שקיבלו מכתב מיהודי מפנמה ושלחו לרבי כתב הרבי11: 'בהזדמנות כדאי לעוררם לכתוב בראש כל מכ' שלהם ב"ה, וכו"כ תועליות בזה'.
ופעם הרבי התבטא12: מנין נובע 'המנהג' המשונה - שאין מציינים ב"ה על מכתבים ופתקים?
במענה13 אודות עלון שהודפס בלי ב"ה כתב הרבי: 'ובכל אופן להדפיס (בחותם של גומי וכיוצא בזה) בראש כל טופס ב"ה'.
וכן הרבי עורר על גודל ומיקום הב"ה, שעל גליון שהיה כתוב בפינה בראש העמוד באותיות קטנות. הרבי העיר14 שזה צריך להיות במרכז, ובאופן קריא!
במענה להנהלת צא"ח לגבי פירסום שלא היה ראוי ענה הרבי15: 'פשוט שע' צריך להשמידם מן העולם לאחרי שיבדילו ממנו מה שהקפידו להתחילו (למלאות ציווי ס' חסידים .. ב)ב"ה'.
אמנם היו פעמים שהרבי ציין שיכתבו בס"ד כגון במענה מב' סיון התשנ"א16: 'במקום המתאים להוסיף בס"ד (או באנגלית כנהוג ע"ע)'.
מעניינים דברי הרבי הריי"ץ שכתב לרבנית ע"ה17 (בתרגום לעברית): 'ישנם מכתבים של צדיקים גדולים18, שבתחלת המכתב לא כתוב 'בעזרת השם', אבל יהודים פשוטים צריכים לכתוב בתחילת מכתב בעזרת השם'.
אודות גניזת ב"ה ושאר שמות נלמד בעז"ה בימים הקרובים.
הערות:
1 לקו"ש ח"ו ע' 160 ↩
2 סי' תתפד ↩
3 ראה בפירוש לספר חסידים, וכ"ה בפירוש הוצאת הר"ר מרגליות. וקובץ רז"ש ע' 71 ↩
4 תולדות יצחק פרשת מצורע פי"ד פל"ד ↩
5 שיחו"ק תשמ"א ח"ג ע' 104 ↩
6 נא, ב ↩
7 בהסכמה לפסקי תשובה ח"ג ↩
8 ראה גם בשו"ת משנה הלכות חי"ב סי' רב: 'ומיהו אנן קבלנו לכתוב בראש כל מכתב בס"ד או ב"ה, וכן שמעתי מהגה"ק בעל שפת אמת שהקפיד שלא לשנות מלכתוב וכן ראינו אצל רבותינו ואבותינו ז"ל. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' עח: 'מותר לכתוב ב"ה בראש המכתבים ואגרות שלומים. וכן נהגו שלומי אמוני ישראל, וטוב ונכון לעשות כן'. ודלא כמ"ש באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קלח ↩
9 שליחות כהלכה 634 ↩
10 חכ"ד ע' 599 ↩
11 היכל מנחם ח"ג ע' נז ↩
12 היכל מנחם ח"א ע' רמט ↩
13 משנת התשל"ו, שליחות כהלכה שם ↩
14 שליחות כהלכה שם ↩
15 מענות קודש תשמ"ח אות קב ↩
16 שליחות כהלכה שם ↩
17 אג"ק חט"ו ע' קטו ↩
18 להעיר שבמכתבי אדה"ז כפי שנדפסו באג"ק ברובם אין ב"ה ↩