קביעת מקום בתפלה

---

[1] (הלכה 887)

שאלה: האם יש ענין לקנות מקום קבוע לתפילה בבית הכנסת?

תשובה: איתא בתלמוד הירושלמי ברכות¹: 'א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל ומה טעם² ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים'.

ובגמרא ברכות³: 'אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? - דכתיב: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל'.

ובזהר⁴: 'דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וכי לא הוה ליה ביתא או מקום אחר להתפלל, אלא אותה השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה דכתיב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותיה, ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן משום דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה בקדמיתא'⁵.

ובהמשך הגמרא⁶: 'ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל הקובע מקום לתפלתו⁷ אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. רב הונא רמי: כתיב לענותו וכתיב לכלותו - בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו'.

הרמב"ם⁸ הביא דין זה כאחד מהשמונה דברים המעכבים את התפלה: 'שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין, ואלו הן .. ותקון המקום'. ובה"ז כתב: 'תקון המקום כיצד .. וקובע מקום לתפלתו תמיד'.

וכתב הרבינו מנוח בפירושו על הרמב"ם: 'וקובע מקום לתפילתו תמיד. פי' ובגמרא שנאמר וישכם אברהם בבקר וכו', כתרגומו. ותפלות כנגד תמידין תקנום ולתמידי' היה להם מקום קבוע לשחיטתן והקרבתן וכן לתפלה כי אז תתישב הכונה יותר'.

כלומר בגמרא ראינו לימוד בפסוק מאברהם לדין קביעת המקום, והרבינו מנוח הוסיף שיסוד הדבר הוא כדין קרבן התמיד שהי' לו מקום קבוע.

וכ"כ הטור⁹: 'צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה דכתיב לעמוד לשרת והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו'.

[ואמנם כתב הב"ח על דברי הטור: 'אין דעת רבינו שתקנת חז"ל בתפילה מעומד הוא כדי שתהא דומיא דעבודה דבלאו הכי צריך עמידה כדכתיב באברהם אל המקום אשר עמד שם ומכאן למדנו ג"כ קביעות המקום לתפילה אלא דעת רבינו היא שיכוין האדם בתפילתו בכל הלכותיה שיהא דוגמת הקרבן כדי להעלות התפילה למקום שהקרבן עולה ..'.

אך כנ"ל ראינו מפורש בדברי הרבינו מנוח שבגלל הדמיון לקרבן ישנו דין של קביעת מקום לתפלה, וכך נראה לכאורה ג"כ מסגנון לשון המחבר ואדמו"ר הזקן¹⁰, וכ"כ בפירוש היפה ללב¹¹, הובא בכף החיים¹²].

ולהעיר ג"כ מדברי אדמו"ר המהר"ש¹³: 'הנה ארז"ל בברכות ד"ז סע"ב כל הקובע מקום לתפילתו (נ"א לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו (בש"ב ז) ורב אלפס ותלמידי רבינו יונה גורסי' לתורתו, והענין הוא דהנה מקום קאי על בית המקדש כמובן מפסוק ושמתי מקום הנ"ל שזהו הי' תשובת נתן הנביא לדוד בענין בנין בית המקדש, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו ולכן כמו שבבית המקדש הי' צ"ל קביעת מקום דוקא, כמו"כ בענין התפלה שכנגד תמידין צ"ל קביעת מקום ולרב אלפס ותלמידי רבינו יונה שגורסי' לתורתו ג"כ אמת נכון הדבר כי משחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ולכן צ"ל קביעת מקום לתורתו כמו בית המקדש שהי' דירת קבע'.

בהלכה הבאה נראה טעמים נוספים שכתבו הראשונים והאחרונים בטעם דין קביעת מקום לתפלה.

---

הערות:

¹ פ"ד ה"ד ↩

² שמואל ב טו, לב ↩

³ ו, ב ↩

⁴ בא לט, ב ↩

⁵ ולהעיר ג"כ מתקו"ז תיקון ו כא, א ↩

⁶ ז, ב ↩

⁷ אמנם הרי"ף ועוד ראשונים גרסו בגמרא כל הקובע מקום לתורתו, וראה לקמן מ"ש הרבי המהר"ש ↩

⁸ הל' תפילה פ"ה ה"א ↩

⁹ או"ח סי' צח ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' צח ס"ד שלא הזכירו סיום דברי הטור שעליהם מתבסס הב"ח ↩

¹¹ ח"א סי' צ אות יז ↩

¹² או"ח סי' צ אות קיז ↩

¹³ סה"מ תרכט ע' שצג (וראה גם ע' יז) ↩

---

[2] (הלכה 888)

בהלכה הקודמת ראינו שאדם צריך לקבוע מקום לתפלתו, כאברהם אבינו ודוד המלך שקבעו מקום לתפלתם, וראינו ג"כ שזה ג"כ כדין הקרבן שהי' לו מקום קבוע לשחיטתו .

בהלכה זו נראה עוד טעמים שהובאו במפרשים לבאר את חשיבות קביעת מקום לתפלה, וכדלקמן:

א) כתבו תלמידי רבינו יונה¹: 'וכשמת אומרים אי עניו אי חסיד. ויש מקשים וכי מפני זה בלבד מספרים אחר מטתו שבח גדול כזה .. וי"ל שלא אמרו בעבור קביעות המקום בלבד אלא רוצה לומר שכ"כ מדקדק בתפלתו שגם בזה הוא נזהר שרוצה שתהיה תפלתו במקום מיוחד וכיון שכ"כ הוא אוהב התפלה ודאי מדת ענוה יש בו כדי שתהיה תפלתו מקובלת לפני המקום כענין שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו' שאם לא יהיה לו הענוה לא יוכל לעולם להתפלל בכונה ולא תהיה מקובלת לפני המקום ב"ה וכיון שזכה לענוה יהיה זוכה למדת החסידות שהיא גדולה יותר שהאחת גורמת לחבירתה כדאמרינן ענוה מביאה לידי חסידות נמצא שבעבור דקדוק התפלה זוכה לאלו המעלות ויאמרו אותם עליו כשנפטר מן העולם. מפי מורי הרב נר"ו'.

וכתב הרשב"א²: 'אם תתעורר למה חייבו מקום לתפילה, ושתהי' במקום קבוע יותר מהיותה פעם כאן ופעם כאן, עד שקראו הקובע עניו וחסיד, תדע כי גם בזה רמזו סוד נעלם. והנגלה שהמתפלל צריך לכוין דעתו כשיתפלל לדעת לפני מי עומד, ולעמוד ביראה ולהכיר נמיכותו וגודל האדון אשר אליו מבקש, וכמו שאמרו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, הכוונה לחשוב ביראתו יתברך ושיעמדו בתפלה מתוך כוונות רצויות. והמקום המוכן לתפילה מוסיף יראה, ולזה הזהירה התורה ומקדשי תיראו, ויראת המקום גורמת להיות כעומד לפני ה', וממנו יבוא למידת החסידות והענוה ולא ימוט לבבו מתכונותיו, דכתיב 'שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. ולזה רמזו במה שאמרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו אי תלמיד מתלמידיו של אברהם אבינו לפי שקביעות המקום גורם לענוה וחסידות כמו שאמרנו, מלבד שיש בו עוד תועלת נגלה בקביעות המקום שהוא גורם להתמיד תפילותיו לעתים מזומנים, ובהיות המקום בלתי קבוע יבא ממנו לידי היאוש והעצלה. ולכוונה זאת אמרו עוד בפרק זה אמר רבי יוחנן וכו' ככתוב לעיל ע"כ'.

ב) המאירי³ כתב: 'ראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו שכל שהמקום מיוחד לו לתפלה כונתו מצויה ביותר'. וכ"כ רבינו מנוח⁴: 'כי אז תתישב הכונה יותר'. והרד"ק⁵ כתב: 'כי יותר לבו נכון במקום שהוא רגיל בו'.

ג) המהר"ל מפראג⁶ כתב: 'משלימות התפלה שלא תהא תפלתו במקרה קרה, כי התפלה הוא הדביקות בו יתברך שהאדם מתדבק בתפלתו בו יתברך, ואם הדביקות הזה היא במקרה בלבד אינו נחשב דביקות כלל, כי כל מקרה הוא לזמן ולשעה ואינו תמידי אבל דבר שאינו מקרי הוא תמידי, לכך ראוי שיהיה הדביקות הזה שלא במקרה כלל. וע"ז באה האזהרה שיקבע מקום לתפלתו, וענין קביעות המקום לתפלה מפני כי קביעות המקום מורה שאין התפלה שלו במקרה כי המקרה אין לו קביעות, ואם יושב פעם אחד במקום זה ופעם במקום אחר דבר זה אינו קביעות כלל ואין זה דביקות בעצם רק מקרה קרה'.

ד) המהרש"א⁷ כתב: 'מבואר דכל המשנה מקום תפלתו הוא מקבל שפע וכח אלהי כפי אותו המקום והרוח כמו שאמרו⁸ כל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין אבל הקובע לו מקום אחד לתפלתו בלי שינוי הוא מייחד כחות אלקים לשם האחד האמיתי וזה אומרו אלהי אברהם בעזרו שנאמר וישכם וגו' והוא מבואר כמ"ש בפסחים⁹ שאמר לו הקב"ה והיה ברכה בך חותמין בשם ההויה שם המיוחד שעל ידי אברהם נתייחד שמו יתברך ב"ה בעולם וראוי לומר עליו אי חסיד כו' שזו ממדת חסידות הוא שמבקש צרכיו ממדת הרחמים ואין פונה פניו לבקש גדולות בדרך אחר וק"ל'.

ה) הצל"ח¹⁰ כתב: 'ונראה דעיקר טעמא של קביעת המקום לפי שהמקום ההוא כיון שהתפלל שם קנה המקום קדושה, ושוב כשמתפלל פעם שנית קדושת המקום מסייע לו שתקובל תפלתו. והנה מצינו בתענית דף כ"א ע"ב שאמרו לא מקומו של אדם מכבד אותו אלא הוא מכבד את מקומו, וא"כ המתגאה אומר שהוא אינו צריך שמקומו יכבד אותו, דהיינו שהמקום יסייע לו להשרות עליו קדושה ויוכל לכוין בתפלתו, וכמו"כ שתוכל תפלתו לעלות למעלה מרוב קדושה שבמקום, אלא אדרבא הוא מכבד מקומו ובכל מקום שהוא יתפלל יתקדש המקום ממנו, ולא שהוא יתקדש ממקומו, וזה גאוה. אבל זה שקובע מקום הוא מורה שצריך סיועת קדושת המקום שיגרום לו שלא יבלבל תפלתו במחשבת חוץ, ומסייע לו שתוכל תפלתו לעלות למעלה, זה מורה שהוא עניו'.

-------------

בהלכה הבאה נראה שיש שכתבו שקביעות המקום הוא דין שנאמר רק באדם המתפלל בבית ועפי"ז כתבו כמה מהמפרשים טעמים לקביעות המקום בבית:

ו) כתב רבי דוד ערמאה בפירושו על הרמב"ם¹¹: 'והטעם לקביעות מקום לענ"ד כדי שלא יהא כשתי רשויות פעמים בזוית זו ופעמים בזו. אבל בית הכנסת כולו הוא מקום תפילה ..'.

ז) בעל הנתיבות כתב בספרו אמת ליעקב¹²: 'ואפ"ל, דכל שמזמין מקום לתפלה ומתפלל שם, נתקדש אותו מקום כמו בית הכנסת, וכיון שנתקדש שורה קדושה במקום ההוא. ולכך כשמתפלל במקום קדוש ששורה בו השכינה, קונה קדושה ויראה שראוי להקרא בשם חסיד ועניו. וזהו דוקא שמתפלל שם בכוונה רצוייה, אבל שלא בכוונה - ע"ז נאמר למה לכם רמוס חצרי'¹³.

א"כ ראינו כמה טעמים מדוע צריך לקבוע מקום לתפלה, בהלכה הבאה נראה מה הכוונה לקבוע מקום.

---

הערות:

¹ ברכות ג, ב מדפי הרי"ף ↩

² הובא בעין יעקב על הגמרא ברכות שם ↩

³ ברכות ו, ב ↩

⁴ הל' תפלה פ"ה ה"ז ↩

⁵ לך לך יג, ד ↩

⁶ נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ד ↩

⁷ ח"א ברכות שם ↩

⁸ ב"ב כה, ב ↩

⁹ קיז, ב ↩

¹⁰ ברכות שם ↩

¹¹ הל' תפלה פ"ה ה"ז ↩

¹² ברכות שם ↩

¹³ וראה ג"כ שפת אמת ברכות שם ↩

---

[3] (הלכה 891)

בהלכות הקודמות ראינו שמן הדין ישנה חשיבות גדולה לקבוע מקום לתפלה

שאלה: מה הכוונה לקבוע מקום לתפלה, האם צריך לקבוע בית כנסת מסויים או יתירה מכך שבתוך המקום בו אני מתפלל, צריך ליחד מקום מוגדר שבו אני מתפלל?

תשובה: בפירוש דברי חז"ל שצריך לקבוע מקום מצינו ג' גישות שונות בראשונים, וכדלקמן:

א) ישנם ראשונים שכתבו שהכוונה שצריך שיהי' לאדם בית כנסת קבוע, וכמ"ש רבינו יהונתן מלוניל¹: 'כל הקובע מקום לתפלתו, כגון בית אחד מיוחד לזה לערב ובקר וצהרים'.

וכן דעת המהר"ם מרוטנבורג²: 'מה שאמרו חכמים כל הקובע מקום לתפלתו כו', י"ל כשהוא הולך פעם אחת בבית הכנסת זה ופעם [אחת] בבית הכנסת אחר, אבל בב' מקומות בבית הכנסת אחד שפיר דמי'.

וכ"כ האורחות חיים³, ובכלבו⁴: 'ולקבוע מקום לתפלתן תמיד שכל הקובע מקום לתפלה אלהי אברהם יהיה בעזרו. פי' שהולך בכל יום לבית הכנסת אחד ואינו הולך פעם בזה ופעם בזה'⁵.

ב) אך ישנם ראשונים שכתבו שכוונת הגמרא שצריך גם לקבוע מקום בתוך הבית כנסת עצמו, וכמ"ש המאירי⁶: 'ראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו שכל שהמקום מיוחד לו לתפלה כונתו מצויה ביותר ודבר זה פירושו בשאין שם בית הכנסת ואף בבית הכנסת צריך אדם ליחד לו מקום וכן פירשו בתלמוד המערב ממה שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה'.

וכ"כ הרא"ש⁷: 'לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בבית הכנסת אחת אבל אם הוא מתפלל באחת בשני מקומות שפיר דמי דאמרינן בירושלמי פרק תפלת השחר אמר רבי תנחום ברבי חייא צריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה'. וביאר הטור⁸: 'השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה משמע שהיה תדיר משתחוה שם'⁹.

וכ"כ הגהות מיימוניות¹⁰: 'פ"ק אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום להתפלל כו' .. ואפילו באותו בית הכנסת לא ישנה מקום תפלתו פעם בזוית זו ופעם בזוית זו תוספות ע"כ'.

וכ"כ רבינו ירוחם¹¹: 'אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבי' וצריך לקבוע מקום להתפלל כך פשו' בברכות פירוש לקבוע בביהכנ"ס מקום מיוחד שיתפלל בו וכן בירושלמי וכתבו בתוספות וכל שכן שיהיה הולך תמי' לבית הכנסת אחד'.

והאגודה¹² כתב: 'וכל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם יהא בעזרו פר"י לאו דווקא בשתי כנסיות אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר'.

[ולכאורה כן דעת רב עמרם גאון¹³, מחזור ויטרי¹⁴, וראבי"ה¹⁵ שהביאו את הירושלמי שהובא ברא"ש].

ג) אמנם תלמידי הרבינו יונה¹⁶ כתבו: 'כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו. לא אמר זה במקומות של בית הכנסת דכיון שכולה מקום תפלה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזו, אלא רצה לומר שקובע מקום לתפלתו בביתו שפעמים שאינו יכול ללכת לבהכ"נ מתפלל בביתו ומייחד מקום ידוע לכך והכי משמע בירושלמי דגרסי' התם כל הקובע מקום לתפלתו בביתו להתפלל כאילו הקיפה מחיצות של ברזל'¹⁷.

כלומר מדבריו מובן כוונת הגמרא היא כלפי אדם שמתפלל במקום שאינו בית כנסת, כגון בביתו, שעליו לייחד מקום לתפלה.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם צריך לייחד בית כנסת, או יתירה מכך ליחד מקום מסוים בתוך הבית כנסת, ויש שסברו שהכוונה בכלל לייחד מקום בביתו

וכתב הבית יוסף¹⁸: 'וכיון דהרא"ש והגהות מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן'. כלומר שהעיקר כשדיעה הב' שצריך לקבוע בתוך הבית כנסת עצמו מקום.

עוד כתב הטור¹⁹: 'ויקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך גדול²⁰ .

בהלכה הבאה נראה כיצד פסקו האחרונים דין זה למעשה.

---

הערות:

¹ ברכות ו, ב ↩

² שו"ת (דפוס ברלין) סי' רלז ↩

³ הל' תפלה אות נ ↩

⁴ סי' יא ↩

⁵ ויתכן שזה ג"כ כוונת הראב"ן ברכות סי' קכט ↩

⁶ ברכות שם ↩

⁷ ברכות פ"א סי' ז ↩

⁸ או"ח סי' צ ↩

⁹ וראה מ"ש הלבוש או"ח סי' צ סי"ט ↩

¹⁰ הל' תפילה פ"ה אות י ↩

¹¹ תולדות אדם וחוה נתיב ג ח"ד כה, ב ↩

¹² ברכות פ"א סי' י ↩

¹³ סדר רב עמרם דף קטו וראה שם במגן האלף אות יב) ↩

¹⁴ סי' כא ↩

¹⁵ ברכות סי' צ ↩

¹⁶ ברכות ג, ב מדפי הרי"ף ↩

¹⁷ ראה ציץ אליעזר חט"ו סי' נו ↩

¹⁸ או"ח סי' צ ↩

¹⁹ שם ↩

²⁰ יש גירסא: 'לצורך מצוה' ↩

---

[4] (הלכה 892)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים בכוונת הגמרא שצריך לקבוע מקום לתפלה, ושכתב הבית יוסף שהעיקר שצריך לקבוע מקום בתוך ביהכנ"ס.

ולהלכה כתב המחבר¹: 'יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך גדול². ואין די במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל, אלא גם בביהכנ"ס שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע'.

וכתב המעדני יו"ט³ [והביאו הא"ר⁴]: 'ותלמידי הר"י ז"ל כתבו בשם ירושלמי דאין לדקדק בביהכ"נ, אלא בביתו כשפעמים אינו יכול לילך לבהכ"נ כו' ושמ"כ בירושלמי כל הקובע מקום בביתו להתפלל כאילו הקיפה מחיצות של ברזל ע"כ (ולא מצאתיו בירושלמי), וא"ת ותקשה הירושלמי אהדדי י"ל דלא קשיא דאפשר דבין בבהכ"נ, בין בביתו צריך ליחד מקום והכי מסתברא ..'.

והמגן אברהם⁵ כתב: 'וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית'.

כלומר למרות שהמחבר הכריע כהרא"ש שדין קביעת מקום נאמר על ביהכנ"ס, אעפ"כ מי שנאלץ להתפלל בביתו, ראוי ג"כ שיקבע מקום כדברי תלמידי רבינו יונה⁶.

★ ★ ★

שאלה: האם ניתן לעשות שני מקומות קבועים?

תשובה: כתב הפרי מגדים⁷: 'ובקיץ בבית הכנסת, ובחורף בבית החורף, הוה קביעות מקום כדמצינו⁸ בי סיתוא בקייטא כו''⁹.

והאשל אברהם (בוטשאטש)¹⁰ כתב: 'אודות מקום קבוע להתפלל, נראה שאין צריך שכל ימי חייו יתפלל רק במקום אחד, וגם אברהם אבינו ע"ה הלך למסעיו וקרא בשם ה' בכמה מקומות. והכוונה, שמקום שיש בו צד קביעות להתפלל בו הוא ממשיך הארה ותועלת ביותר, ומצינו קביעות מקום לחליצה ע"י יחוד פעם אחת מקודם¹¹, ודאי יש הדרגות לפי בחינת הקביעות, שכל שקבוע ביותר הוא מקודש ביותר, וכמו שכתוב בתקו"ז הק' בזה שכפי הקביעות למעשים טובים כן הוא השראת הקדושה כידוע. וגם בפעם הראשון ההולך להתפלל שם על מנת להתפלל שם גם אח"כ הרי זה מקום קבוע. והמקום אשר אמר ה' לאברהם אבינו ע"ה קראו אברהם אבינו ע"ה ה' יראה¹², והרי זה קביעות, והלך אח"כ לשם עוד'.

★ ★ ★

שאלה: מה נחשב קביעת מקום?

תשובה: כתב ביוסף אומץ (יוזפא)¹³: 'צריך שיהיה לו מקום קבוע לתפילתו, דהיינו שלא יעמוד פעם במקום זה ופעם במקום אחר שאצלו, אפילו אם שניהם סמוכים זה לזה, מכ"ש שיהיה לו בית הכנסת קבוע ללכת בה תמיד'.

אמנם המגן אברהם¹⁴ כתב: 'ונראה לי דתוך ד' אמות חשיב מקום א' דאי אפשר לצמצם'.

[וכתב האשל אברהם שם: 'ולפמש"כ בספרים הק' שכל הבית חשוב כד' אמות וד' אמות הוא מקומו של אדם, א"כ כל שקבע למקום בבנין זה דביהכ"נ הק' הרי כל מקום פרטי שבביהכ"נ הק' הוא מקום קבוע לגבוה, כמו שכל ד' אמות של מקום פרטי שלו כנראה דלכולי עלמא הוא בכלל המקום הקבוע, כן כל בית הכנסת הק' ההיא להסוברים שכל הבית חשוב כד' אמות ובכהאי גוונא שומעים להקל, והשי"ת קובע לטובה לעם בני ישראל, כדברי כל המלמדי זכות על עם בני ישראל כידוע מדברי חז"ל. ומ"מ נהוג ליחד כל אחד ואחד מקום פרטי אמה מסוימת כידוע. וכן הוא דיוק לשון חז"ל¹⁵ ביני עמודי היכא דגרסי, והוא מדת חסידות בזה ויש שמירה טובה בזה מלאנצויי, ומלבא לבלבול הדעת ע"י שיקדמנו אחר במקומו או ע"י שכניו שידחפוהו או שיבלבלוהו'].

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁶: 'יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך גדול וכל מי שקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שכן מצינו באברהם שקבע מקום לתפלתו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם כו' ואין די במה שיקבע לו ביהכנ"ס אחד בעיר להתפלל בו אלא גם בביהכנ"ס שקבוע בו צריך שיהא לו מקום קבוע וכל תוך ד' אמות חשוב מקום אחד שאי אפשר לצמצם וגם כשמתפלל בביתו יקבע לו מקום שלא יבלבלוהו בני הבית'.

דוגמא לשינוי לצורך גדול - כתב כף החיים¹⁷ (פלאג'י): 'זולת דאם אירע לו דיש כנגדו בני אדם דטורדין אותו בתפילתו אזי ישנה מקומו'.

א"כ ראינו שראוי שאדם יקבע מקום קבוע לכל התפילות¹⁸, אך כאשר יש סיבה אז גם קביעות מסוימת נחשבת קביעות כנ"ל. וכאשר יש צורך גדול יכול האדם להתפלל לא במקום קביעותו.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' צ סי"ט ↩

² כ"ה בדפו"ר ובמהדורות מאוחרות נשמטה תיבה זו (ויש שהגיהו לצורך מצוה). [ויתכן שגם לפני אדמו"ר הזקן היתה מהדורת שו"ע בלי המילה *גדול*, ולכן במ"מ צוין לטור והלבוש] ↩

³ ברכות פ"א אות צ ↩

⁴ או"ח סי' צ ס"ק כב ↩

⁵ שם ס"ק לג ↩

⁶ המאמר מרדכי (או"ח סי' צ ס"ק כב) כתב לבאר את דברי המחבר: 'הכוונה מבוארת דלא נימא דהא דאמרו שצריך שיקבע מקום לתפלתו היינו דוקא בביתו אבל בבה"כ א"צ ליחד מקום לתפלתו כי כולו מיוחד לתפלה אלא גם בבה"כ צריך שיהיה לו מקום קבוע וכמ"ש הרא"ש והטור ולאפוקי מסברת הר"י ז"ל'. ועפי"ז תמה על המג"א: 'דמאי אתא לאשמועינן ומאי וגם דקאמר הלא בבית מלתא דפשיטא היא דלכו"ע צריך קביעות מקום. ואפ"ל שהרב ז"ל הבין דלדעת הרא"ש והטור שדין זה איירי בב"ה א"כ י"ל דלא הזהירו בבית כיון שאינו מתפלל שם אלא לפעמים בדרך מקרה לא הקפידו אם יתפלל פעם כאן ופעם כאן לכך כתב שיקבע מקום גם בבית כדי שלא יבלבלוהו וכו' ויותר נכון אצלי לומר דכוונת הרב ז"ל דבבית צריך שיקבע מקום מיוחד באופן שלא יבלבלוהו בני הבית ולא סגי בקביעות מקום באיזה מקום שיהיה אלא שאין פשט הל' מסכים לזה כ"כ'. אך דבריו צ"ע, שהרי כבר ראינו שלדעת הרא"ש דין קביעת מקום נאמר על ביהכנ"ס ולא על בית, וע"ז הוסיף המג"א שמי שנאלץ להתפלל בבית ראוי ג"כ שיקבע מקום, ואין קושיה על המג"א ↩

⁷ או"ח א"א סי' צ ס"ק לג ↩

⁸ ב"ב ג, ב ↩

⁹ ולהעיר מהליכות שלמה תפלה פ"ה דבר הלכה אות ב שגם אם קובע לכל תפלה (שחרית מנחה וערבית) ביכנ"ס אחר, וכן אם קובע ביכנ"ס ליום חול וביכנ"ס לשבת ↩

¹⁰ או"ח סי' צ ↩

¹¹ שו"ע אבהע"ז סי' קסט ↩

¹² בראשית כב, יד ↩

¹³ ח"א דיני תפילת שמונה עשרה סי' ל ↩

¹⁴ שם ס"ק לד ↩

¹⁵ ברכות ח, א ↩

¹⁶ שו"ע או"ח סי' צ סי"ח ↩

¹⁷ סי' יא אות י ↩

¹⁸ ראה דברי רבינו יהונתן מלוניל שהובאו בהלכה הקודמת ↩

---

[5] (הלכה 893)

שאלה: האם צריך לקבוע מקום לכל התפלה או רק לתפלת שמונה עשרה¹?

תשובה: כתב הבן איש חי¹: 'ועיקר קביעות מקום הוא בתפילת העמידה'.

ובתורת חיים (סופר)² כתב: 'ושמעתי מא"א [=בעל המחנה חיים] ז"ל דקביעת מקום לתפילתו הוא רק לתפילת י"ח דהוא עיקר התפילה אבל בפסוקי דזמרה ושאר סדר התפילה אין להקפיד, ולענ"ד מלשון הטור ולא 'ישב' היום כאן וכו' משמע דגם בפסוקי דזמרה ושאר התפילה יש קפידה, וכן בתלמידי רבינו יונה נקט 'אם יושב' יעו"ש, אבל מהפסוק שהובא בירושלמי שצריך אדם לייחד מקום בבית הכנסת שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחווה שם לאלוקים יעו"ש משמע דרק בתפילת העמידה הקפידה וכאאמ"ו ז"ל'.

וכ"כ שערים המצויינים בהלכה (ברוין)³: 'נ"ל לפי מש"כ בטור סי' צ בשם הירושלמי דילפינן מקרא, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם, מוכח מזה דדוקא בשמונה עשרה דיש דין השתחואה ולא בשאר התפלה'.

ובשו"ת רבבות אפרים⁴ כתב: 'וראיתי מובא בשם ספר תורת חיים .. דהוא רק בשמו"ע ובשאר התפלה אין קפידא. אבל לכאורה לפי מה שמבואר דעיקר הקביעות הוא בכדי שלא יתבלבל כוונתו ודעתו בתפילה, א"כ בכל התפלה הוא כך. וצ"ל דהעיקר הוא השמו"ע וראיה דהאומנין בשמו"ע לא יכולים בראש האילן שמא לא יתכוונו ובק"ש ובשאר התפלה יכולים ש"מ דהעיקר הוא השמו"ע. וידידי הרה"ג ר"ח קנייבסקי שליט"א כתב לי סתם תפילה בשמו"ע מיירי. וידידי הגרש"ז ברוין שליט"א כתב לי בסי' צ הובא מחלוקת אי גם בבית הכנסת עצמו צריך קביעות או די בקביעות הביכנ"ס ובשם הר"י דאין צריך בבית כנסת עצמו ודעת הרא"ש בשם הירושלמי דצריך ונלמד מאשר ישתחוה, וא"כ י"ל דזה דווקא בתפילת י"ח שיש בה השתחואה ולא בשאר התפלה, וידידי הגר"א אזבאוד שליט"א כתב לי בזה קביעת מקום לתפלה נכון דקאי על שמו"ע שהוא דבר הלמד מעניינו בסי' צדיק דאיירי שם בהל' תפילה על שמו"ע עכ"ל. הרי דהעיקר הוא בשמו"ע שיהי' לו מקום קבוע'.

וכתב בילקוט יוסף⁵: 'וכן נראה ממה שנתבאר דין זה בסי' צ דקאי על תפלת שמו"ע. וכן יש לדייק ממה שלמדו דין זה מאברהם אבינו, ואיתא בזוה"ק⁶: ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן, משום דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה כקדמיתא. ע"ש. ומן הסתם דלא קאי התם על פסוקי דזמרה וכו'. ואעפ"י שהטעם הוא כדי שלא יתבלבל כוונתו ודעתו בתפלה, וזה שייך גם בשאר התפלה, מ"מ עיקר הקפידא בשמו"ע.

א"כ לדעת הרבה אחרונים עיקר הדין של קביעת מקום לתפלה הוא בשמונה עשרה.

מאידך כתב הרב חיים אברהם גטניו בספרו טירת הכסף⁷ שכל תפלה אפילו תפילה פרטית שאדם מתפלל עליו להתפלל במקום הקבוע: 'וראוי להבין מילת כל דקאמר מה אתא לרבויי? ואמאי לא אמר הקובע מקום לתפילה, מאי לתפילתו? ועוד מאי חסידותו בזה דאפשר דמן הראוי ומן הדין חייב לקבוע מקום בביהכנ"ס מיוחד דכיון דקי"ל דתפילות כנגד תמידים תקנום א"כ שורת הדין נותן מה תמידין היה בקביעות מקום בצפון המזבח וכיוצא כן התפילות שהם תמור הקורבנות צריך קביעות מקום וכמו שכן כתב הרי"ף ז"ל⁸ דמש"ה צריך לקבוע מקום לתפילה כמו קביעות תמידין עולה בצפון יעו"ש א"כ מאי אי חסיד דקאמר ואמאי הוצרכו ללמד דבר זה מאברהם אבינו ע"ה עד דשאלו ע"ז ואברהם אבינו מנלן דקבע מקום כו' ולא למדו כן מתמידין עצמן אשר ע"כ נלענ"ד דר' חלבו לא דבר על תפילות החיוב כגון תפילת השחר ותפילת המנחה דעל תפילות אלו אין אנו צריכין לר' חלבו דודאי דצריכין להיות בקביעות מקום כמו התמידין דמאי אולמיה מהא דת"ר מפני מה אמר תפילת השחר עד ד' שעות מפני שעולת השחר היתה קריבה עד ד' שעות א"כ הוא הדין מהתמידין בק"מ אף תפילות ג"כ, וכן לשון הירושלמי פ' תפילת השחר צריך לייחד לו מקום בביהכנ"ס יעו"ש הרי דנידון דידן חיוב אלא דברי ר' חלבו שאמר כל הקובע מקום מילת כל לרבות בתפילה שאדם מתפלל לה' על איזה עניין וע"ז אמר מקום לתפילתו היינו תפילה שלו על איזה עניין אשר הוא מתפלל אם הוא מתפלל יתפלל במקום קבוע על דבר זה נקרא חסיד תלמידו של אברהם אבינו וע"ז לא אמר הקובע מקום לתפילה דהיה במשמע תפילת חיוב ערב ובוקר דתפילות אלו ודאי שצריך לקבוע מקום כתמידין שצריך להקריבם בבית א' ובמקום א' וע"ז נקרא חסיד דאפילו תפילות שלו הוא מתפלל במקום קבוע ומשום הכי שאל ומנ"ל דאברהם אבינו קבע מקום לתפילות כאלו הגם שלא היה תפילת חיוב לזה אמר שנאמר וישכם אברהם אברהם בבוקר אל המקום, וכתבו התוס' ז"ל ריש פ"ג דיומא דאותה תפילה לא הי' תפילת חיוב אלא תפילה על סדום ולא הי' ה' חפץ בה ושעל אותה התפילה העיד עליו הכתוב שהתפלל במקום הקבוע לו להתפלל וזו ודאי חסידות היא ..'⁹.

א"כ ראינו שהרבה פוסקים כתבו שעיקר דין קביעת מקום, הוא בתפלת שמונה עשרה, אמנם יש שכתבו שדין זה הוא בכל התפלה, ויתירה מכך יש שכתבו שדין זה הוא בכל תפלה אפילו תפלה פרטית שאדם מתפלל שיתפלל אותה במקום הקבוע שלו.

---

הערות:

¹ בהלכה מספר 887 ראינו שישנם שני מקורות לחיוב קביעות מקום: א) *מכיון שצריך להיות דומה לקרבן* (כמבואר בסי' צח). ב) מצד הלימוד מאברהם ודוד (כמבואר בסי' צ). וא"כ לאופן הא' ודאי שזה דווקא לגבי שמו"ע, שהרי חלק מהדמיון לקרבן הוא חובת העמידה. שזה רק בשמו"ע. אך לאופן הב' יש לדון וע"ז כתבו הפוסקים דעות הפוכות, וכדלקמן ↩

² ש"א מקץ ס"ד ↩

³ סי' צ ס"ק כה ↩

⁴ סי' יב קו"א לס"י ↩

⁵ ח"א סי' סז ↩

⁶ תפילה הערות לסי' צ אות כח ↩

⁷ בא לט, ב ↩

⁸ פ' חיי שרה דרוש ד ↩

⁹ ראה הלכה מספר 887 שכ"כ רבינו מנוח והטור ↩

¹⁰ זכותיה דאברהם (פלאג'י) מערכת תיו אות סד הביא את דברי בעל הטירת הכסף, והעיר: 'אלא דהקשה שם אחרי זה היכי ילפי בפרק תפילת השחר דתפילות אבות תקנום מהך קרא והרי האי קרא לא על תפלת שחרית שבכל יום משתעי אלא על מה שהתפלל על סדום זה תוכן דבריו, ובהורמנותיה דמר אגלה דעתי כי מסיפיה דקרא יליף אל המקום אשר עמד שם דהוא על תמידין כסדרן דקבע תפלתו בכל יום שם ותרתי ש"מ והא בהא תליא' ↩

---

[א] (הלכה 894)

שאלה: האם מותר לבן או לבת לשבת במקום הקבוע של הוריהם בבית הכנסת?

תשובה: הגמרא במסכת קידושין¹ אומרת: 'ת"ר: איזהו מורא .. מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו'.

וכתב רש"י: 'לא עומד במקומו - במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה'.

ורבינו יהונתן מלוניל² כתב: 'לא עומד במקומו. כלומר במקום המיוחד לאביו לעמוד שם. ולא יושב במקומו. כלומר אם אביו משבעה טובי העיר ורואה שמתקבצים שם ששה טובי העיר להתיעץ, אין הבן רשאי אעפ"י שממלא מקום אביו בחכמה לומר אני אשב עמהם במקום אבי ולא אקראנו אלא חייב לקרותו'.

ורבינו ירוחם³ הביא את פירוש רש"י וכתב: 'ורמ"ה פירש מקום המיוחד לאביו לעמוד שם לתפלה או במעמד זקנים להתיעץ ולא ישב במקומו המיוחד לו מכל אלו ואפי' במקום המיוחד לו לישב בביתו'.

וכתב הפרישה⁴ בשם רבו המהרש"ל: 'ונראה מקום בבית הכנסת לכולי עלמא אסור וק"ל. מורי ורבי'.

ולהלכה כתב המחבר⁵: איזה מורא, לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל⁶ ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו'.

וכתב הט"ז⁷: 'במקום המיוחד כו'. בזה אפילו העמידה אסורה לו כיון שאביו משתמש שם ג"כ בעמידה, משא"כ בסיפא במקום המיוחד להסב כו' מותרת לו העמידה. ומשמע כאן באיסור עמידה ברישא היינו אפי' הוא רוצה לעמוד או לישב לבדו בלא שום אדם עמו בדרך עצה כדרך שאביו רגיל לעשות וכן בסיפא בישיבה אפילו אם אין רוצה אז לאכול אלא העמידה והישיבה לחוד הם אסורים'.

א"כ נראה מדבריו שבמקום העמידה של אביו אסור ג"כ לשבת, אמנם במקום של ישיבה, מותר לעמוד.

ואמנם על מה שכתב שאיסור זה הוא אפילו בלא שום אדם עמו כתב בעל האור החיים בספרו הראשון לציון⁸: 'לא יעמוד במקומו כו' נראה דדוקא בפניו אי נמי כשיש בני אדם יושבים שם ובא הוא וישב במקום אביו בכה"ג הוי זילותא משא"כ בלאו הכי נראה דשרי דאטו המקום קדושה יש בו ולא מצינו דין זה אלא בבהמ"ק דהגם דנחרב עדיין בקדושתו ואפי' התם טעמא הוי משום דעדיין לא זזה שכינה מכותל מערבי והו"ל כבפניו אבל בלאו הכי שרי דשלא בפניו אין שם פחיתות ודלא כמ"ש הט"ז דאף בפני עצמו אסור דאין הכרח לדבריו ז"ל'.

וכתב הבן איש חי⁹: 'וכל זה הוא דוקא בפניו ואפילו שלא בפניו אם היו בני אדם יושבים שם, והוא בא וישב במקום אביו, ג"כ אסור דהוי זלותא, ויש מחמירים לאסור אפילו שלא בפני אביו ולא בפני אחרים אלא רק בפני עצמו בלבד, וצריך לחוש לדבריהם, כיון דזה הוא איסור תורה, ועיין ט"ז וראשון לציון'.

הערוך השולחן¹⁰ כתב שדין זה הוא לא רק ביחס לבן לגבי מקום אביו, אלא גם לגבי המקום של אמא שלו, וכן בת לגבי מקום הוריה, והוסיף שבמידה וההורים נותנים לילדים רשות מותר: 'ופשוט הוא דגם באמו הדין כן אלא משום דאין דרך לאשה להיות לה מקום קבוע לכן לא דיברו בזה ולכן אם יש לאמו מקום קבוע אסור לו לישב שם וכן הבת אין לה לעמוד בבהכ"נ של נשים במקום המיוחד לאמה אא"כ נותנת לה רשות וכן הבן על מקום אביו בבה"כ כשנותן לו רשות רשאי לעמוד וכמדומני שעכשיו הבנים עומדים במקום אביהם בבהכ"נ כשהאב אינו שם והטעם שכך נהגו והוי כאלו נתן לו רשות ואין פוצה פה ומצפצף על זה ואין האב מקפיד בכך'¹¹.

וכתבו האחרונים שבמקרה שהאבא החליף את מקומו באופן קבוע מותר לבן לשבת במקום הישן, וכן אם רח"ל האבא נפטר מותר ג"כ לשבת במקומו¹², וכמ"ש האז נדברו¹³ כתב: 'הנה יש ב' דינים דין כבוד ודין מורא .. עיקר דין כבוד הוא רק בפניו או שיש לו הנאה מזה, אבל דין מורא זה דין שעל הבן לא לעשות פעולות הגורם לבטל המורא מהאב וזה כאילו לטובת הבן ולא לטובת האב בבחינת סור מרע ולפיכך כל הני לא יעמוד במקומו כו' הוי אפילו שלא בפניו .. וא"כ לכאורה שאלתו נכונה דצריך להיות נוהג גם לאחר מותו כמו בהזכרת שמו .. וצ"ע דמסתימת הפוסקים נראה דלא יעמוד במקומו וכו' אינו נוהג לאחר מותו. ונראה דהא זה פשוט דאם האב שינה מקומו בחייו דמותר לישב במקומו הקודם ולאחר מיתה כשינה מקומו לחלוטין. והדברים נכונים להלכה ולמעשה'.

וכ"כ בשו"ת עולת יצחק (רצאבי)¹⁴: 'מסתברא מאחר שאביו עקר מכאן בקביעות, תו לא מקרי מקומו ומותר לשבת שם'.

א"כ מצד מורא האב אסור לבן לעמוד ולשבת במקום בו אביו מתפלל, אא"כ אביו נתן לו רשות [או במקרה שאביו החליף מקום בקביעות, או נפטר רח"ל], וכן ראינו שבדין זה אין הבדל בין בן לבת ובין האבא לאמא.

--------------

---

הערות:

¹ לא, ב ↩

² יג, א מדפי הרי"ף ↩

³ תולדות אדם וחוה נ"א ח"ד טו, ג ↩

⁴ יו"ד סי' רמ אות ב ↩

⁵ שו"ע יו"ד סי' רמ ס"ב ↩

⁶ בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' מח) *שדין זה נוהג אפילו במקרה שהאבא מתפלל שם רק תפלה אחת* (שחרית או מנחה או ערבית) בקביעות, אסור לבן לעמוד שם בתפלה האחרת ↩

⁷ יו"ד שם ס"ק ב ↩

⁸ יו"ד שם ס"ב ↩

⁹ ש"ב שופטים ס"ב ↩

¹⁰ יו"ד סי' רמ ס"ט ↩

¹¹ הרבבות אפרים (שו"ת ח"ב סי' מח) הביא את דבריו וכתב: 'אבל עכ"פ נראה דיש להזהר בזה אם אפשר'. ולהעיר ממש"כ בשו"ת מקור חיים (סגלוביץ) סי' טו: 'עוד נראה לי אף אם נאמר שגם אב שמחל על מוראו, מוראו מחול, בכ"ז אסור כאן לעמוד על מקום אביו בבית המדרש מפני מראית העין כי מי יודע שאב מחל ונתן לו רשות לעמוד, כמו דאיתא ביו"ד (סי' פז) שאסור לבשל בשר בחלב שקדים או בחלב אישה מפני מראית עין עיי"ש בש"ך ואינו דומה צינעא לפרהסיא כמו שאיתא ברמ"א (יו"ד סי' רמ) שהרב שמחל על כבודו דווקא בצינעא ולא בפרהסיא עיי"ש, ועיין במנ"ח פ' קדשים שעל מוראו כופין עד שתצא נפשו כי אין מתן שכרה בצדה, כל זה נראה לי להלכה' ↩

¹² וראה ג"כ שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' מא ↩

¹³ ח"ח סי' ס ↩

¹⁴ ח"ב סי' רצא ↩

---

[ב] (הלכה 895)

בהלכה הקודמת ראינו שיש שכתבו אב שמרשה לבנו לשבת במקום שלו, מותר לבן לשבת שם.

שאלה: האם יש הידור שלא לשבת?

תשובה: כתב הרדב"ז¹: 'שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דקי"ל האב שמחל על כבודו כבודו מחול אם נפטר הבן ממצות כבד את אביך ואת אמך לגמרי ואם מכבד אותו הוי כמכבד אינש דעלמא או לא. תשובה, נפטר הבן מן העונש אם לא כבד, אבל אכתי מצוה איכא וכן ראיתי בשם הרמ"ה ז"ל בפרק אלו מציאות דתניא מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי ופריך תלמודא טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי הוה אמינא ציית ליה ואמאי האי עשה והאי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה דכיבוד ודחי את לא תעשה ועשה, והקשו עלה היכי ס"ד דאתי עשה דכיבוד ודחי אפילו לאו גרידא הא אם אמר לו אביו לא בעינא להאי כיבוד מי איתיה לעשה כלל .. ולפי דעתי מכח קושיא הוצרך הרמ"ה ז"ל לתרץ דאפי' כי אמר לא בעינא שייך עשה דמ"מ מצווה הוא בכל דבר אפי' אמר האב לא בעינא ע"כ. הרי לך בהדיא לפי תירוץ זה הנכון דאפי' אמר האב לא בעינא עדיין מצוה איכא וא"כ לא תועיל המחילה אלא לפטור אותו מהעונש, אבל מצוה הוא'.

ועפי"ז כתב הגר"מ אליהו²: 'אב ואם שמחלו על כבודם והרשו לבניהם לשבת באותו מקום, כבודם מחול (ע"ע רמב"ם ממרים פ"ו ה"ח). וגם אם האב מחל, כתב הרדב"ז שאפי' שזה מחול והבן לא נענש, אבל אם הוא מקיים את המצוה של כבוד אב ומורא אב יש לו מצוה. כלומר, מחילת האב לא מחייבת את הבן, והבן צריך לשמור על כבוד אביו'.

א"כ גם כשהאב מחל לבנו, עדיין הבן יקיים מצוה במידה והוא לא יושב במקומו

★ ★ ★

שאלה: האם יש בעיה לשבת לצד אביו?

תשובה: כתב האורחות חיים³: 'וחייב לירא מפניו וארז"ל איזו היא יראה לא ישב במקומו ולא [עומד] במקומו .. ואפילו לישב בצדו בלא אמצעי ביניהם שגם מצינו [גבי] יהונתן שלא רצה לישב מצד שאול אביו דכתיב ויקם יהונתן פירש עמד ממקומו לפי שאין דרך הבן להיות מיסב אצל אביו והיה דוד רגיל לישב בין שאול ויהונתן עכשו שלא היה שם דוד לא היסב יהונתן עד שישב אבנר מצד שאול ואח"כ ישב יהונתן בצד אבנר. וא"ת לא ישב יהונתן הרי הוא אומר ויקם יהונתן מעם השולחן'.

הבית יוסף⁴ הביא את האורחות חיים, אלא שבשו"ע⁵ לא הזכיר דין זה.

אמנם המהריק"ש בערך לחם⁶ כתב: 'המיוחד לו להתפלל. ואסור לישב בצדו בלא אמצעי, ארחות חיים'. וכן הביאו הכנסת הגדולה⁷: 'כתוב בא"ח שאסור לישב בצדו בלא אמצעי, והביא ראיה לדבר. ב"ה'.

אמנם למעשה העידו האחרונים שבפועל לא מקפידים על דין זה, ונתנו נימוקים שונים לכך, וכדלקמן:

הבית לחם יהודה⁸ הביא את לשון הארחות חיים וכתב: 'ועכשיו לא שכיח לעשות כן'.

בשו"ת בנין עולם⁹ שיש לחלק בדין זה בין בתי כנסת בעבר שחלוקת המקומות היתה לפי החשיבות, לבין בתי כנסת בזמן הזה שקונים את המקומות בכסף: 'ובמ"ש מע"ל אם מותר לישב בצד אביו במקומות של בהכנ"ס אי הוה דומי' למקומו לישב בסוד עצה נראה ודאי דבמקומות בהכ"נ בזמן הזה שאין יושבים כל אחד לפי מעלתו רק לפי ערך קניית המקומות מי שמעלה בדמיהם א"כ אין הישיבה תלוי' בסדר כבודו של אחד יותר מחברו ולא שייך כאן כיבוד אב כלל ואין זה דומה למקום ישיבתו בסוד ועצה ששם יושבים כל אדם לפי כבודו ומעלתו¹⁰, וכן עמא דבר'.

והגרי"ש נתנזון ביד שאול¹¹ כתב: 'ופוק חזי מה עמא דבר שאין העולם נזהרין בזה, ואולי האבות מוחלין על כבודם בזה'.

היפה ללב¹² כתב שדין זה הוא רק כשסועדים בצורה של הסיבה, ולא כשיושבים רגיל כבזמנינו: 'וכיון דבזה"ז אין דרך להסב וכמש"ל באו"ח סי' תעב ס"ז יעו"ש נראה דאין איסור לישב הבן אצל אביו וכאשר נהוג עלמא בין בבית הכנסת בין בשלחן להיות הבן יושב סמוך אצל אביו ..'.

וערוך השלחן¹³ כתב: 'ומימינו לא שמענו וגם בשו"ע לא הביאו .. וכל האחרונים לא הביאו דין זה, וש"מ שלא חשו לכך ומשם אין ראיה דכבוד המלך שאני ואין למידין מזה וגם אין המנהג כן [וגם בתוספתא פ"ז דסנהדרין יש סתירה לדין זה ע"ש ודו"ק]'.

הבן איש חי¹⁴ הביא את הב"י וכתב: 'ונראה דהיינו דוקא במסבה שיש שם אורחים, כהך דכתיב בשמואל א' ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול, אבל כשהאב בביתו מיסב על שלחנו עם בני ביתו, אין קפידה בזה אם ישב הבן סמוך אצל אביו, וכן העולם אין נזהרים אלא במסיבה של אנשים, וזהו דוקא במסיבה, אבל בבית הכנסת בעת התפילה אין קפידה, אבל אם נקבצים לעשות ועד, יש קפידא בזה'.

א"כ כתבו הפוסקים נימוקים שונים לבאר מדוע למעשה המנהג שבבית הכנסת לא מקפידים על הדין שבן לא ישב לצד אביו.

--------------

---

הערות:

¹ ח"א סי' תקכד. הביאו הרעק"א בהגהותיו לשו"ע יו"ד סי' רמ סי"ט, והפת"ש שם ס"ק טז. אך ראה שכנה"ג הגה"ט יו"ד שם אות לז שכתב על דברי הרדב"ז: 'ושם תראה שלפי תי' המפרשים בההיא דפריך טעמא דכתיב את שבתותי תשמרו הא לאו הכי ה"א ציית ליה כו', אפילו עשה ליכא' ↩

² שו"ת מאמר מרדכי ח"ג יו"ד סי' ז ↩

³ ח"ב סי' ה דין כיבוד אב ואם אות א ↩

⁴ יו"ד סי' רמ ↩

⁵ שם ס"ב ↩

⁶ שכנה"ג הגהב"י יו"ד שם אות ב ↩

⁷ יו"ד שם ס"ק ב ↩

⁸ יו"ד סי' מט ↩

⁹ בילקוט יוסף כבוד אב ואם פ"ה דין ט בהערה ע' רח העיר דלפי דבריו במקרה שהאבא יושב בבית הכנסת במקום מכובד - במזרח בגלל כבודו ומעלתו, ולא בגלל תשלום, אין לבן לשבת ליד אביו ↩

¹⁰ ח"ב יו"ד שם בסוף הסימן ממהדו"ב ↩

¹¹ ח"ג יו"ד שם ס"ק ח ↩

¹² יו"ד שם ס"י ↩

¹³ ש"ב שופטים ס"כ ↩

---

[8] (הלכה 896)

שאלה: האם יש משמעות ליד מי יושבים כשבוחרים מקום קבוע?

תשובה: כתוב בספר חסידים¹: 'צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו וכתיב² קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב³ ועם נעלמים לא [אבוא], שהקב"ה מעלים עיניו מהם שנאמר⁴ ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע וכתיב⁵ לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, אוי לרשע אוי לשכינו, שהרי יהושע הכהן הגדול לקה קצת כשהלך עם אחאב בן קוליה וצדקיהו בן כנענה הוחרך שעריו'⁶.

דין זה הובא בכנסת הגדולה⁷, ובחיד"א⁸.

בספר ווי העמודים⁹ הביא את הספר חסידים, וכתב: 'ומשום הכי יראה כל אדם הגון לכונן לו מקום לתפלתו אצל צדיק, וע"ז כוונת הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה¹⁰ 'ינחני במעגלי צדק', רצה לומר, במעגלי צדיק'.

וכתב החתם סופר¹¹ עפי"ז לבאר את הנהגת חנה שנעמדה להתפלל בתוך ד' אמותיו של עלי הכהן במקום מושבו הגם שהגמרא אומרת ברכות לא, ב שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה: 'אלא שחנה עמדה להתפלל בתוך ד' אמותיו שישב עלי כמ"ש הרב ב"י, דכתיב ועלי יושב, והנה עשתה כן מפני שזה סגולה נפלאה להתפלל בצד הצדיק, מ"מ לא נכון לעמוד בתוך ד' אמותיו של יושב כמו שכתב הב"י בשם מהר"י אבוהב, וכל שכן להטריח הכהן גדול שיהיה צריך לעמוד [דאם] ישאר יושב יהיה נראה ככופר, וע"כ חשבה עלי לשכורה. והיא השיבה לו כהוגן, וכי אין רוח הקודש שורה עליך תמיד, והרי אתה תמיד קורא קריאת שמע ומתפלל, ודלא כמו שנדחק להרב הב"י שעלי היה עומד ולא הרהר תורה בבית המקדש, חלילה לו, אלא כמו שכתבתי שזאת היתה תשובת חנה אליו כיון שאתה בעל רוח הקודש אינך צריך לעמוד מפני המתפללים, ולא היה לך לדון אותי לכף חוב, כי ע"י זה מותר להתפלל בתוך ד' אמות ישיבתך ..'.

וכפל דבריו בדרשות לכ"ז אלול התק"ע¹²: 'ואמנם נראה לומר טעמה בזה כי זה הוא סגולה נפלאה שתתקבל התפלה ביותר בעומדו סמוך לאיש צדיק, ונהי דלא רצתה חנה שיתפלל עלי עבורה מפני שהורע מזלו בבנים מ"מ בהתפללה בעצמה עמדה בסמוך ליהנות מזיו אורו וטוב לצדיק וטוב לשכנו'¹³.

אמנם מצינו באחרונים שצמצמו את החשש שכתוב בס' חסידים, וכמ"ש השל"ה¹⁴ [והביאו האליה רבא¹⁵]: 'שכן'. כשיהיו שכני האדם, רצה לומר היושבים אצלו, מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוין לבו גם הוא. אך כשיהיו יושבים אצלו אנשי לצון, מתפללים שלא בכוונה, יקשה עליו לכוין. וע"ז נאמר אוי לרשע ואוי לשכנו. ואמרו רז"ל הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע. ובס' חסידים סי' [תש"ע]: צריך האדם שהוא ירא שמים כשמתפלל, לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל רשע .. ואני אומר, שכשהצדיק מתפלל בכוונה, לא בשביל הרשע שאצלו תמאס תפילתו, וזהו שאמר הכתוב¹⁶ 'רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע'. כלומר, אעפ"י שרחוק ה' מרשעים, תפילת צדיקים ישמע, ואעפ"י שאלו בצד אלו'.

ובשו"ת זכר יהוסף¹⁷ כתב: 'ומ"מ נראה לי דכשהוא במקומו הקבוע לו אין לחוש כ"כ, שהרי הוא לא בא בשכונתו של רשע, כע"ז מד, ב אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי כו' ומ"ש בסנהדרין צג, א, הוו רשעים בהדיה ואיחרוכי מאניה, והיינו שהי' צריך לנס יותר גדול לצנן אצל מקום הצדיק ולהיות חם אצל הרשע, ובפסחים קיח, ב, ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, יעויש"ה ובהגהותי, וזה מצד שהי' שר של אש ולשרוף הזורקים אותו לתוך האש ועי"ש ברשב"ם [ד"ה ואקדיח] אבל כאן הנס הי' בתוך הכבשן. ומענין השראת שככינה שאינה שורה במקום הרשע, הנה כל ענייני השראת השכינה הוא על השגחה המצומצמת על עושי רצונו ועבדים עבודתו, וכענין שנאמר במקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים, ועד"ש במורה נבוכים ח"א פכ"ה, ועי' בנוב"י תנינא חאו"ח סי' קז, ובביאורי להגדה 'ובמוראים זו גילוי שכינה', ולא יתכן שתתמעט השפעת הקדושה משם כשהרשע בא בגבולם, והארכתי עוד במאמר תהלוכות האגדות פ"ה ואכמ"ל'.

כלומר לדברי הזכר יהוסף אדם המתפלל במקום הקבוע לתפלה, ולאחמ"כ הגיע לשבת לידו אדם רשע, אין את החשש של ספר חסידים

א"כ ראינו שישנה חשיבות ליד מי מתפללים, ויש בזה תועלת לכוונת התפלה, אמנם יש שכתבו שאדם המתפלל במקום קבוע, אין חשש.

--------------

---

הערות:

¹ סי' תשע ↩

² ירמי' יב, ב ↩

³ תהלים כו, ד ↩

⁴ ישעי' א, טו ↩

⁵ ירמי' טו, יז ↩

⁶ וז"ל קב הישר פ"ג: 'ויראה לבחור לן מקום מיוחד להתפלל בביהכנ"ס אצל שכן טוב כשר וישר, ויתרחק משכן רע, שלא יכשיל אותו לילך בדרכיו ח"ו, ואם אי אפשר להתרחק משכן רע כי אין לו מקום אחר, יראה להוכיחו בדברים יום יום, אולי ימצא עת רצון שיקבל התוכחה, ואולי יזכה חבירו על ידו. ואם יראה האדם שהוא איש רע ובליעל שעומד ברשעו, יניח את מקומו וילך'. וכתב עוד פי"א: 'ועוד דבר אחד מועיל לתפלה, שלא ישב בביכנ"ס סמוך לאדם רשע, כמ"ש לעיל פ"ג, כי במקום הרשע, שם חנית הסט"א, ומקום סכנה להנזק בו, ח"ו' ↩

⁷ הגה"ט או"ח סי' צ אות יג ↩

⁸ קשר גודל סי' יב ו ↩

⁹ עמוד העבודה פ"י ↩

¹⁰ תהלים כג, ג ↩

¹¹ הגהות על שו"ע או"ח סי' קב ס"א ↩

¹² ח"ב ע' שנז ↩

¹³ וראה תולדות רבי שמעון סופר ע' כט שלפני חתונתו שלח אותו אביו החת"ס להתברך מבעל הישמח משה: 'ובבוקר השכם הלך רבינו להתפלל בבית מדרשו במשך התפלה קבע את מקומו תוך ד' אמותיו'. וראה חשוקי חמד ברכות ל, א שכתב להביא אסמכתא לזה: 'נאמר במסכת ברכות ל, א רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. ופירש הרמב"ם בפירושו על המשנה, חבר שם תלמיד חכם, ופירוש חבר עיר, חכם המדינה. והוא כינוי בעד תפלת הקהל, שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם, עכ"ל. וכ"כ גם בערוך ערך 'חבר עיר' פירוש גדול עיר אשר יעידו עליו כל הזקנים, שנאמר כל אלה חברים, ובמגילה דף כז ע"ב פירש רש"י (ד"ה חבר עיר) תלמיד חכם העיר המתעסק בצרכי ציבור. וכנראה שהיא סגולה להתפלל לידו. ויעויין תפארת ישראל (תמיד סוף פ"ג אות סג) שכתב דלכן התפללו אנשי מעמד בלשכת הגזית מכיון שמשם יוצאת הוראה לעם ישראל לכן התפילות שם הם סגולה שתתקבלנה. וא"כ הוא הדין ליד תלמיד חכם מופלג שממנו יוצאת הוראה לעם ישראל' ↩

¹⁴ מסכת תמיד פרק נר מצוה ד"ה התשיעי ↩

¹⁵ או"ח סי' צ ס"ק י ↩

¹⁶ משלי טו, כח ↩

¹⁷ סי' רמ אות ג ↩

---

[9] (הלכה 898)

בהלכות הקודמות למדנו על הצורך לקבוע מקום קבוע לתפילה.

שאלה: במקום שיש כמה בתי כנסת, האם ישנה עדיפות באיזה מהם לקבוע את מקום התפילה¹?

תשובה: כאשר ניגשים לבחור בית כנסת לקבוע בו את מקום התפילה, ישנם כמה פרטים, וכדלקמן.

א) ברוב עם: כתב המחבר²: 'ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור'.

[וביארו הקדמונים שישנה חשיבות לתפלה במקום המיועד במיוחד לתפלה, ובנוסף] כתב המגן אברהם³: 'אעפ"י שיכול להתפלל בביתו בי', מכל מקום ברוב עם הדרת מלך עסי"ח וס"ס תר"ץ'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁴: 'לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואעפ"י שיכול להתפלל בביתו בעשרה מכל מקום ברוב עם הדרת מלך'.

ומדבריהם נראה שכוונתם שלמרות שיש אפשרות להתפלל במנין פרטי, אך מכיון שבבית כנסת יש יותר אנשים עדיף להתפלל בבית כנסת גם מכיון שככל שיש יותר אנשים יש בזה יותר ברוב עם.

וכן מבואר כבר ברדב"ז⁵: 'אמרינן דאינו דומה קלוס המלך והדרתו במתקלס באנשים מרובים לקלוס שהוא מתקלס באנשים מעטים והכי אמרינן לענין מגלה והלל וברכות ולענין תפלה וקרא כתיב ברוב עם הדרת מלך וכתיב נמי הן אל כביר לא ימאס ובשלמא יחיד ההולך להתפלל בב"ה אחרת הרי נתוסף על אותו הקהל ואיכא הכי ברוב עם אבל צבור המתחלק אעפ"י שהם רשאים הואיל ואיכא עדה בכל אחד מהם מ"מ לא יפה עושין דברוב עם הדרת מלך וכדכתיבנא'.

א"כ ראינו שכאשר יש יותר אנשים יחדיו הוא מעולה יותר ונחשב יותר 'ברוב עם הדרת מלך' למרות שבמקום השני יש ג"כ מנין⁶, ⁷.

וכ"כ הערוך השולחן⁸: 'ובמקום שיש יותר אנשים הוה מצוה ביותר דברוב עם הדרת מלך'.

וכ"כ המשנה ברורה⁹: 'אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר.

[יתרון זה של ברוב עם הוא למרות שבין המתפללים ישנם חוטאים וכמ"ש הכנסת הגדולה¹⁰: 'כתב הרמב"ם בראש פ"ח מהל' תפלה [ה"א]: תפלת הצבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור .. ע"כ. ומצאתי כתוב על לשון זה: פירוש, אעפ"י שעִם הרבים נמצאים חוטאים, לא ימנע מלהתפלל עמהם, שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, ראיה מהחלבנה¹¹, ויתחייב א"כ שצריך לשתף עצמו עם הצבור, כיון דליכא הזיקא משום החוטאים, ודאי דאיכא טיבותא בזכות הרבים דעדיפי'. ובשלמי ציבור¹² כ"כ בשם הריב"ש].

אמנם עדיפות זו היא בתנאי שאין זה פוגע באיכות התפלה, וכמ"ש הרדב"ז¹³: 'וה"ה שאם יש בית המדרש ומתקבצים שם התלמידים להתפלל שאומרים אותה שאין לך קבע גדול מזה ותפלתו של אדם נשמעת שם ביותר דאע"ג דאיכא למימר דבהכ"נ עדיף טפי הנ"מ כשמתפלל בבית המדרש ביחיד אבל בעשרה ובבית המדרש עדיפא. ואע"ג דאמרינן ברב עם הדרת מלך הנ"מ בזמן שכל העם שומעים ומתכוונים אל התפלה אבל עתה שאני רואה ברב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קריאת התורה בבית המדרש עדיף לי עם התלמידים אעפ"י שאין שם רוב עם'.

וכ"כ האחרונים למעשה, וכמ"ש ערוך השלחן שם: 'מיהו אם שם מדברים בעת התפלה מוטב יותר להתפלל במנין קטן במקום שאין מדברים'.

וכ"כ המשנ"ב שם: 'כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קרה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה'.

א"כ ראינו שצריך להתפלל בבית כנסת וכשיש יותר מתפללים יש בזה קיום יותר גדול של ברוב עם, אמנם במידה ודבר זה גורם לו להפרעה בכוונה וכיו"ב רשאי להתפלל במנין המצומצם. [בהלכה הבאה נראה עוד מקרים בהם אפשר להעדיף מנין מצומצם].

--------------

---

הערות:

¹ הבא לקמן הוא ביחס לבתי כנסת קיימים, ולא לגבי הפרדות ופתיחת בית כנסת חדש שאכ"מ, ועוד חזון למועד ↩

² שו"ע או"ח סי' צ ס"ט ↩

³ שם ס"ק טו ↩

⁴ שו"ע או"ח שם ס"י ↩

⁵ ח"ג סי' תעב (תתקי) ↩

⁶ אמנם להעיר משו"ת צבי תפארת סי' נג שהכריע שכשיש מנין אין עדיפות לכמות יותר גדולה (שזה נאמר רק בקריאת מגילה) ובפרט שבבית כנסת עם הכמות הגדולה היו שם ריקים ופוחזים. ובשלחן הטהור (קמרנא) סי' צ בהגהה זר זהב אות ד הביא מדברי הזוהר שכתב 'ואפילו דלא אסגיאו בבי כנשתא אלא עשרה מזדמנין משריין עלאין למהוי חברים עמהון, מ"ט בגין דכל תקוני שהוא מלך אינון בעשרה וע"ד די בעשרה'. ולמד מכך שם: 'מזה מוכח דבעשרה הוא הדרת מלך ודי בזה ואין צריך להדר אחר רוב עם אלה אחר המקום ואנשים שמתפללין מלה במלה בכונה ובאהבה וביראה ובנעימה קדושה אפילו שלא יהיה אלה עשרה בצמצום די בזה' ↩

⁷ אלא שלגבי השאלה שם כתב הרדב"ז שאין מעלה זו של ברוב עם גובר על נדונו 'שהם לבות חלוקים אין קלוסן עולה יפה ולפיכך נהגו בכל גלילות ישראל שכל בני עיר ולשון אחד עושין להם קהל בפני עצמו ולא יתערבו עם אנשי עיר ולשון אחר ולא היה אחד מהרבנים שמיחה בידם כי בחלוק המקומות והלשונות יתחלקו הלבבות ואין קלוסן עולה'. וע"ש ↩

⁸ או"ח שם סט"ו ↩

⁹ שם ס"ק כח ↩

¹⁰ הגה"ט או"ח סי' צ אות ד ↩

¹¹ כריתות ו, ב ↩

¹² כד, ב ↩

¹³ ח"ד סי' יח (אלף צב) ↩

---

[10] (הלכה 899)

בהלכה הקודמת ראינו שישנה מעלה בתפלה במקום שישנם הרבה מתפללים מצד, 'ברוב עם'.

ב) תפילה במקום הקבוע ללימוד תורה.

הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי'.

ונחלקו הראשונים בדברי הגמרא, שתלמידי רבינו יונה² כתבו: 'פירשו רבני צרפת ז"ל שאפי' בלא עשרה היו עושין כן מפני שיותר נכון להתפלל יחידי במקום ששם קביעות התורה יומם ולילה מלהתפלל בבהכ"נ בצבור כדאמרינן אוהב הקב"ה שערים המצוינין בהלכה יותר מבתי כנסיות'.

אך הרמב"ם³ כתב: 'בית המדרש גדול מביהכנ"ס, וחכמים גדולים אעפ"י שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הציבור'.

וכתבו תלמידי רבינו יונה שם: 'ואומר מורי הרב נר"ו שאפי' לדעת רבינו משה ז"ל אין צריך עשרה, אלא למי שדרכו ללכת מביתו ללמוד למקום אחר דכיון שדרכו להתבטל מלימודו בשעה שהולך ללמוד יש לו להתפלל בעשרה או ללכת לבהכ"נ אבל מי שלומד בביתו כל היום במקום קבוע ותורתו אומנתו אין לו ללכת לביהכנ"ס אם לא ימצא עשרה מפני שנמצא מתבטל מלימודו בשעת הליכה וטוב לו שיתפלל ביחיד משיתבטל כלל תדע שהרי תפלה עצמה היו מבטלין גדולי החכמים מפני הלימוד כמו שמצינו שרשב"י לא היה מתפלל אלא משנה לשנה ורבי יהודה הנשיא מחדש לחדש כדי שלא יתבטלו מתורתם וכיון שהלימוד לא היו מבטלין אותו מפני התפלה עצמה כל שכן שאין לו לבטלו מפני ההליכה שיותר טוב שיתפלל בביתו בלא עשרה משיתבטל ללכת לבהכ"נ או למקום אחר. מפי מורי הרב נר"ו'.

והרא"ש⁴ כתב בתשובה והביאו הטור⁵: 'וטוב להתפלל עם הצבור בעשרה זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. וגם אין תורתנו כ"כ אומנותנו והרבה שעות אנו מבטלים ביום, נבטל תורתנו בשעת תפלה ונשלים אותה השעה משעות הבטלות ביום ונצא ידי חובתינו בתורה ובתפלה. וגם אם אין תלמיד חכם מתפלל עם הצבור ילמדו אחרים קל וחומר ממנו ולא יחושו על התפלה כלל ונמצאו בתי כנסיות בטלות, כי הם לא ידינוהו לכף זכות לומר שהוא עוסק בלמודו'.

א"כ ראינו שלדעת רבני צרפת תפלה במקום הלימוד עדיפה על מנין, ולדעת הרמב"ם עדיפות בית המדרש היא בתנאי שיש שם מנין, (והחידוש הוא שזה גובר על המעלה של ברוב עם⁶). אמנם רבו של הרבינו יונה כתב שהרמב"ם דיבר רק במי שבכל מקרה הולך ולומד במקומות אחרים, אך מי שלומד רק בביתו, ואינו מתבטל מלימודו כלל, אינו צריך מנין. והרא"ש כתב שבאופן כללי כיון שגם לומדי התורה מבטלים הרבה שעות ביום, לכן טוב שיתפללו במנין, וגם כדי למנוע תקלה שילמדו ממנו לוותר על מנין.

ולהלכה כתב המחבר⁷ כדברי הרמב"ם: 'בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכנ"ס, ומצוה להתפלל בו יותר מבכהנ"ס, והוא שיתפלל בי'.

והרמ"א בהגה הביא את דברי תלמידי רבינו יונה, והרא"ש: 'וי"א דאפי' בלא י' עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו; ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי. ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת'.

וכתב המגן אברהם⁸ על לשון המחבר: 'ואע"ג דבביהכנ"ס איכא רוב עם הדרת מלך מ"מ בבית המדרש עדיף שאין לבטל למודו מפני התפלה דמצינו ר"י הנשיא שלא היה מתפלל אלא משנה לשנה כמ"ש תלמידי רבינו יונה ..'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁹: 'ומ"מ תלמוד תורה גדול מכולם (שהרי מנו עיון תפלה עם הרבה דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואעפ"כ אמרו ות"ת כנגד כולם) לפיכך מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל כל (כי אם לדברים הכרחים לצרכי גופו ולימודו) אין לו לבטל מלימודו ולילך לביהכנ"ס אלא יתפלל בביתו בעשרה ואם לא ימצא עשרה טוב לו שיתפלל יחידי משיתבטל מלימודו בשעת הליכה לביהכנ"ס. ואעפ"כ לא ירגיל עצמו בכך שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מביהכנ"ס כי לא ידונו אותו לכף זכות שבשביל לימודו אינו בא לביהכנ"ס .. אבל אם יכול לאסוף אליו י' לביתו מצוה יותר שיתפלל במקום מדרשו הקבוע לו בביתו, משיבטל לימודו וילך לביהכנ"ס, אע"פ שיש שם רוב עם שהוא הדרת מלך. ואצ"ל בית המדרש הקבוע לרבים שקדושתו גדולה מביהכנ"ס (כמ"ש בסי' [קנ"ג]) ומצוה (אף למי שאין תורתו אומנתו להתפלל שם יותר מביהכנ"ס אפילו אין בו רוב עם כמו בביהכנ"ס והוא שיתפלל בו בעשרה)'.

א"כ לדעת אדמו"ר הזקן, מי שתורתו אומנותו יתפלל במנין במקום לימודו, [וגם כשאין לו מנין, התפלה שם עדיפא כדי שלא יתבטל מלימודו, ואעפ"כ לא ירגיל עצמו בכך], אמנם¹⁰ בית מדרש הקבוע לרבים קדושתו גדולה מבית הכנסת למרות שיש שם רוב עם ולכן גם מי שאין תורתו אומנותו עדיף שיתפלל בית מדרש שיש בו מנין.

---

הערות:

¹ ח, א ↩

² שם ד, א מדפי הרי"ף ↩

³ הל' תפילה פ"ח ה"ג ↩

⁴ כלל ד סי' יא ↩

⁵ או"ח סי' צ ↩

⁶ ראה תר"י שם, ויובא במג"א לקמן ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' צ סי"ח ↩

⁸ שם ס"ק לב ↩

⁹ שם סי"ז ↩

¹⁰ יש שכתבו (אור ההלכה חידושים אות יט וביאורים יז ויח) שאמנם המג"א בסי' קנג ס"ק א למד מהמחבר כאן שגם בית מדרש של יחיד גובר על ביהכנ"ס, (וראה במחצית השקל שם) אך מדברי אדמו"ר הזקן כאן שהיתר התפלה בבית מדרש הפרטי היא רק כדי שלא יבטל מלמודו, ורק בית מדרש הקבוע לרבים, יש בו קדושה יותר מביהכנ"ס, ולכן לכולם יש מעלה להתפלל בו ↩

---

[11] (הלכה 900)

בהלכות הקודמות ראינו שביחס לקביעת מקום התפלה ישנה מעלה ב: 1) ברוב עם, 2) במקום הלימוד.

ג) מרחק

הגמרא במסכת בבא מציעא¹ אומרת: 'והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה, הכי אמר רב: ברוך אתה בעיר - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת .. ואמר להו: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא: ברוך אתה בעיר - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בית הכנסת לא. ורבי יוחנן לטעמיה דאמר: שכר פסיעות יש'.

ודברי רבי יוחנן כתב רש"י שהם מ"ש במסכת סוטה²: 'קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה: בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך? אמרה ליה: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי'.

א"כ רואים בדברי רבי יוחנן שיש ענין שהבית כנסת יהי' רחוק מהבית ובכך מרוויחים שכר פסיעות.

המהר"ל מפראג³ ביאר את מעלת ההליכה לבית הכנסת: 'אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל לבהכנ"ס לא תעמוד לך על פתח החיצון אלא הוי מתכוין לכנוס דלת לפנים מדלת לשקוד על דלת אין כתיב כאן אלא דלתותי שתי דלתות ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר. כבר התבאר לפני זה הליכת בהכנ"ס הוא החיים הגמורים. ומה שאמר בדבר הזה בפרט דהיינו התפלה שהקב"ה מונה פסיעתך. וכך אמרו בגמרא שיש ללכת אל בהכנ"ס שהוא יותר רחוק מן האדם מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה⁴ כי אין הדין הזה גבי סוכה שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בהכנ"ס אמרו וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי. וזה כי השי"ת מצוי בבהכנ"ס כמו שארז"ל (מגילה כט, א) כי בהכנ"ס הוא מקדש מעט ולכך השי"ת מצוי בבהכנ"ס, ולפיכך כאשר הולך לבהכנ"ס הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו יתברך. וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחבור גמור, ודבר זה בארנו למעלה ג"כ. ולכך אמר שהקב"ה מונה פסיעתך כי אף פסיעה אחת יותר רחוק הקב"ה מונה כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתברך כי אם הולך מרחוק הרי זה מורה דביקות גמור בו יתברך לכך הולך מרחוק'.

דין זה אמנם לא הובא ברמב"ם ובשו"ע, אך הוזכר בכמה ראשונים⁵.

וכך פסק למעשה המגן אברהם⁶: 'ואם יש ב' בית הכנסת מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש⁷ [ב"מ דף ק"ז]'⁸. והאחרונים הביאו את דבריו⁹ להלכה¹⁰.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹¹: 'ואם יש ב' בית הכנסת בעירו טוב לילך להרחוקה כי שכר פסיעות יש'.

א"כ אדם שיש לו ב' בתי כנסת בעירו א' קרוב ואחד יותר רחוק, טוב ללכת לרחוקה כי יקבל שכר פסיעות¹².

--------------

---

הערות:

¹ קז, א ↩

² כב, א ↩

³ נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ה ↩

⁴ אמנם ראה מ"ש בדרך חיים פ"ה מי"ד. ויבואר בעז"ה בהלכה בפני עצמה ↩

⁵ וראה שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' יט אות ב: 'מ"מ הרי העתיקוהו בס' האגודה (סוטה סי' יב) שכ' אר"י למדתי יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה וכו' עכ"ל. וקיבול ששכר מאלמנה היינו הך דשכר פסיעות. גם רומזו בס' ראביה (ברכות סי' יא) שכ' תניא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכנ"ס ובמס' סוטה נמי גרסינן אר"י למדנו קיבול שכר מאלמנה וכו' ע"ש' ↩

⁶ או"ח סי' צ ס"ק כב ↩

⁷ וראה בשו"ת בצל החכמה שם אות א שכתב להוכיח שמעלת מקום רחוק, גוברת על מעלת המקום עצמו ↩

⁸ כתב אשל אברהם (בוטשאטש) סי' צ: 'ואולי הכוונה כהמשמעות שבש"ס שם ב"מ [קז ע"א] שיש שכר פסיעות במה שביתו רחוק מביהכ"נ הק'. ומ"מ בסוטה כ"ב [ע"א] שהיה להאלמנה כוונה בהליכתה מצד תפילתו של ר' יוחנן ז"ל החשובה, משא"כ כשאין הכרע בין שני ביהכ"נ הק' לא מצד רוב עם ולא מצד אדם חשוב שיש בהרחוקה, אולי לא שייך בזה שכר פסיעות כיון שהפסיעות אינן מצד מצוה, וביתו רחוק מביהכ"נ הק', י"ל שכיון שתפילה במקום קרבן [ברכות כו, א], כמו שהולכה עבודה גם שאפשר לבטלה כן הפסיעות מצוה. ושם כשקיבל מרחוק אי אפשר לבטל ההולכה וכן הוא כשביתו רחוק. אך י"ל שכמו שהולכה עבודה גם כשהרחיק בכוונה רק כדי שיהיה הולכה ואין שם שום טעם אחר, מ"מ הולכה עבודה, כן הוא בהולך רק משום שיהיה פסיעות רבות. וממה שאחז"ל ריש חגיגה [ג, א] כדי ליתן שכר למביאיהם, משמע כן, שגם שיש תועלת בשמיעת קטנים כמו שאמרו חז"ל [ירושלמי פ"א ה"ו] גבי ר' יהושע בן חנניא ז"ל אשרי יולדתו, ושייך ג"כ ברב עם כו', מ"מ אין זה מספיק להביא הקטנים רק מצד שכר פסיעותיהם השייך לאביהם שעל פיהם הולכים, ואולי היו יכולים להשמיע בביתם לקטניהם, ומצדם אולי לא שייך כ"כ רב עם כי אינם באגודה להצטרף בגדולים, ומ"מ יש שכר והיינו כהמג"א ז"ל היטב' ↩

⁹ ראה הנסמן בהלכה ברורה סי' צ שער הציון אות סו ↩

¹⁰ בשו"ת מהרש"ג או"ח סי' כז כתב להשיג על המג"א, אמנם ראה מ"ש בשו"ת בצל החכמה שם סי' כ, ובשו"ת משנה הלכות ח"ה סי' כד ↩

¹¹ או"ח שם סי"ב ↩

¹² וראה אשל אברהם (בוטשאטש) שם שהסתפק האם דין זה נוהג בשבת: 'שכר פסיעות לילך למקום תפילה לריחוק, אם שייך בשבת ק', צלע"ע כעת היטב'. אך מסתימת לשון הפוסקים משמע שדין זה נוהג תמיד ↩

---

[12] (הלכה 901)

שאלה: האם שכר פסיעות הוא רק בהליכה לבית הכנסת?

תשובה: כתב רבינו בחיי¹: 'ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש, ולבקר את החולים, וללוות את המתים, ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל² שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת, שנאמר³ 'אחרי ה' ילכו כאריה ישאג', ואם אינו מקיים מצות של פסיעות, אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו 'עון עקבי יסובני'. וכן אם פוסע לדבר עברה, אותו עון יסבהו ליום הדין כמו כן, שכן מצינו⁴ בבתו של ר' חנינא בן תרדיון שנגזר עליה לישב בקובה של זונות בעון שדקדקה בפסיעותיה לפני גדולי רומי, והצדיקה עליה את הדין ואמרה⁵ 'גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם', כלומר אפילו בדקדוק פסיעות. הא למדת שהאדם נוטל שכר על פסיעותיו כפי הדרך שהוא הולך בה, זהו, והיה עקב תשמעון'.

מדבריו רואים ששכר פסיעות איננו רק למי שהולך לתפלה, אלא גם במצות שיש בהם הליכה.

ובשו"ת הלכות קטנות⁶ כתב שמעלה זו קיימת בכל הליכה לדבר מצוה⁷: 'ופי' שאדם דש בעקביו בפסקים וכתבים תמצאהו אם העתיקו אותו התלמידים שהכוונה מצעדי גבר כשהולך לדבר מצוה שנחשבים לו כדאמרינן שכר פסיעות איכא. ומה ששאל עוד למה לא נבראו כנפים לאדם וחז"ל⁸ אמרו שלעתיד לבוא הקב"ה עושה כנפים לצדיקים? תשובה. כדי שלא יהא קל לדבר עבירה ושיהיה לו שכר פסיעות ובעוד שהולך לחטא רגליו יעכבוהו ויחזור יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו גם בדרך כשהסכל הולך'.

וכ"כ הפלא יועץ⁹: 'הליכה יש בה סור מרע ע"ד דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' וכמו שאמרו שכשהולך לדבר מצוה שכר פסיעות יש ואמרו שמכל פסיעה ופסיעה נברא מלאך א' גם את זה לעומת זה כשהולך לדבר עבירה וידיעת ההפכים אחת היא'. ועוד כתב¹⁰: 'ואמרו על מוהר"א הלוי ז"ל שהיה מרבה בפסיעות לקנות ולהכין צורכי שבת אחד אחד כי יש שכר פסיעות'.

מאידך המהר"ל מפראג¹¹ כתב שזה רק בהליכה להתפלל: 'ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בהכנ"ס אמרו וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי. וזה כי השי"ת מצוי בבהכנ"ס כמו שארז"ל¹² כי בהכנ"ס הוא מקדש מעט ולכך השי"ת מצוי בבהכנ"ס, ולפיכך כאשר הולך לבהכנ"ס הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו יתברך. וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחבור גמור, ודבר זה בארנו למעלה ג"כ'.

אמנם בדרך חיים¹³ כתב המהר"ל שכן הוא גם בהליכה לבית מדרש: 'יש להקשות מאי שנא דלגבי הליכה לבית המדרש שכר הליכה בידו משאר מצות, שהיה לו לומר ג"כ שאם הלך לתת צדקה ולא עשה שכר הליכה בידו, ועוד כיון שלא עשה המצוה בודאי לא שייך בזה שכר הליכה בידו, ועוד קשיא שאמר שכר מעשה בידו ומה גרע כחו כיון שלמד בביתו, מאי שנא למד בביתו או שלמד בבית המדרש. ופירוש דבר זה, כי שאר מצוה אינו כמו תורה שהוא הולך לשמוע מאחר התורה המלמד אותו, כי אין התורה אצלו רק אצל המלמד תורה והוא הולך לקבל את התורה, ולכך בכאן המצוה יותר בהליכה כי ההליכה היא הכנה גמורה כאשר הולך לבית המדרש, ובשאר מצות אין נראה שיהיה שייך לומר בזה שכר הליכה בידו שאפי' אם הולך לקנות לולב שאין לו לולב מ"מ אפשר שתהיה המצוה בידו, אבל התורה אינו כך כי עיקר התחלת התורה צריך לקבל מאחר. וכן אצל ביהכנ"ס אמרו שאם הולך לביהכנ"ס יש שכר פסיעות משום כי דבר זה הוא המצוה שילך ממקמו אל ביהכנ"ס שהוא לרבים ביחד וגם בזה שייך שכר הליכה, ולפיכך קאמר הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו כיון שהכין עצמו ללמוד תורה יש בידו שכר הליכה שהוא הכנה, כי ההכנה למצוה כמו זאת אי אפשר שלא יהיה מצוה בפני עצמו. ועוד כי ההליכה בענין תורה [עושה] דבר בגופו אבל הלומד אינו בגופו, והרי כאשר הולך ללמוד תורה עוסק במצוה בגופו ובשכלו כי ההליכה הוא בגופו והלמוד הוא בשכלו וכאו"א דבר בפני עצמו, ולא כן ההולך לעשות מצוה אין זה דבר בפני עצמו כי הכל ע"י גופו רק אצל הליכה לתורה שיש בזה שכר הליכה ושכר למוד כאו"א בפ"ע. ולפיכך בברייתא¹⁴ אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז קאמר והשכמת בית המדרש ותלמוד תורה, כלומר ההליכה דבר בפני עצמו והלמוד ג"כ דבר בפני עצמו, כי אלו שני דברים ההליכה והלמוד הוא לשני דברים מחולקים כמו שבארנו ולכך יש שכר לכל אחד ודבר זה לא שייך במצוה והכל נכון'.

א"כ ראינו שנחלקו המפרשים האם שכר הליכה הוא דווקא בהליכה לבית כנסת ובית מדרש, או בכל המצוות.

בהלכה הבאה נראה פרטים נוספים בדין זה של מעלת ההליכה להתפלל במקום רחוק.

---

הערות:

¹ עקב ז, יב ↩

² ברכות ו, ב ↩

³ הושע יא, י ↩

⁴ ע"ז יח, א ↩

⁵ ירמיה לב, יט ↩

⁶ ח"א סי' רכג ↩

⁷ וראה שושנים בשושנים לדוד ביכורים פ"ג מ"ג ↩

⁸ סנהדרין צב, ב ↩

⁹ ערך הליכה ↩

¹⁰ ערך הכנה ↩

¹¹ נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ה ↩

¹² מגילה כט, א ↩

¹³ פ"ה מי"ד ↩

¹⁴ שבת קכז, א ↩

---

[13] (הלכה 902)

שאלה: האם מצות ההליכה לבהכנ"ס היא דווקא בהליכה ברגל או שמכיון שרוכב כמהלך, מקיימים את המצוה גם בנסיעה בכלי תחבורה?

תשובה: כתב הבן איש חי בתורה לשמה¹: 'הנה בגמרא דסוטה דף כב ע"א אמרו למדנו קבול שכר מאלמנה אותה שהיה לה בית הכנסת קרובה והיא היתה הולכת לרחוקה משום שכר פסיעות משמע מהא כי שכר פסיעות לא שייך אלא בהולך ברגליו שמטריח רגליו בפסיעות יותר. וכן אמרו בחגיגה דף ג' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ע"ש משמע כי אפילו העליה לרגל שהוא מקום רחוק וטרחא הרבה אפ"ה היו מדקדקים ללכת ברגליהם והגם שבודאי הרחוקים הרבה ביותר היו רוכבים עכ"ז נראה כאשר סמוך לירושלים היו הולכין ברגליהם .. ואם אל סודו תדרוש לך נא ראה מ"ש רבינו הגדול האר"י זצ"ל בשער מאמרי רז"ל הנמצא אצלינו בכ"י על מאמר בראשית רבא בענין עלייה לרגל וז"ל וז"ס חובת ראיה ברגלים והענין הוא כי מצות ראייה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לראות שם בחגים ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נה"י בשלשה רגלים ולכן לא נאמר שלש מועדים אלא שלש רגלים לרמז כי ענין הארת ג' חגים אלו הם ע"י הרגלים העליונים נה"י המאירים במלכות שהיא עזרת ישראל וכו' עכ"ל ע"ש .. ועל כן ודאי גם מצות הליכה לביהכנ"ס יש להקפיד בה שתהיה ברגלים דוקא כל היכא דהוא יכול להלוך ברגליו ולא יחוש בזה על הכבוד לעיני הרואים אעפ"י שהוא עשיר נכבד'.

וכתב הציץ אליעזר²: 'וענין זה של שכר פסיעות מסתברא דבודאי לא מקיימים ע"י נסיעה ברכב, דהגם דדינא הוא דרכוב כמהלך דמי, אבל טירחא כמהלך הא ליכא בזה, ולכן לא שייך להחיל בכאן הכלל הזה של רכוב כמהלך דמי, ולא מקיים עי"ז זה מה שצריך אדם להטריח עצמו במצוה כדי לקבל שכר פסיעות'.

[אמנם יש מפוסקי דורנו שכנראה לא ראו את דברי התורה לשמה הנ"ל וכתבו מדעתם שגם בנסיעה יש שכר פסיעות, כמ"ש בשו"ת שרגא המאיר³ כתב: 'ובדבר שאלתו בהולך באוטו והולך לבית המדרש שהוא מקום רחוק אי יש חשיבות לקבל שכר, מסתבר שגם בהולך עם אוטו למקום רחוק לביהמ"ד מקבל יותר שכר'.

וכ"כ ברבבות אפרים⁴: 'ונשאלתי מכמה איך הדין אם נוסע במכונית לבית הכנסת אם מקבל שכר פסיעות ואמרתי דמסתבר דכן, וידידי הרה"ג רב שריה דביליצקי שליט"א כתב לי וז"ל בתי כנסיות רחוקים במכוניות מסתבר דרוכב כמהלך עכ"ל והנה דין דשכר פסיעות מובא בסוטה דף כב בב"מ קז ולא מצאתי בפוסקים זולת המגן אברהם שיביאו דין זה .. ולהלכה מסתבר דאין נ"מ בזה כי גם כן במכוניות מוסיף דרך ויש לו כמובן שכר פסיעות'].

וכתב בשו"ת בצל החכמה⁵: 'איתא במתני'⁶ וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה ע"כ. ועיי' תויו"ט⁷ שכ', משום חבוב מצוה לא היו רוכבים. ולא קאמר משום שכר פסיעות, אע"ג דודאי שייך שכר פסיעות בכל המצוות ולא בהליכה לביהכנ"ס בלבד, עיי' לקמן (אות ג) בשם הח"ס ז"ל, אלא נראה שכיון דרוכב כמהלך דמי גם ברכיבה איכא שכר פסיעות, אלא שמ"מ איכא עדיפותא בהליכה ברגל משום חבוב מצוה. מעתה להמבואר בט"ז⁸ דגם בנוסע בספינה או בקרון אפי' אם עומד על רגליו הו"ל כמהלך ע"ש, א"כ כן הוא גם בנד"ד שנוסע במכונית דהו"ל כמהלך ואיכא שכר פסיעות. ועיי' עוד ט"ז⁹ וספר המקנה¹⁰. אלא שי"ל דעיקר שכר פסיעות הוא על שמטריח עצמו לילך דרך רחוקה למען קיום המצוה, וא"כ בנוסע במכונית אם כי מדינא הו"ל כמהלך מ"מ אין כאן טורח וממילא שאין כאן שכר פסיעות. כעין שכ' בטו"ז (שם) דאף אם עומד בספינה וקרון דינו כמהלך, מ"מ לענין תפלה הו"ל כעומד כיון שסו"ס ע"י עמידתו אימת שכינה עליו ע"ש, ומינה בנד"ד להיפך דאם כי נוסע במכונית כמהלך הוא, כיון שאין כאן טורח ויגיעה ואפי' כשהוא בעצמו נוהג מכוניתו, אין כאן שכר פסיעות¹¹ .. איתא בגמ'¹² גלו לבבל שכינה עמהם וכו' בבל היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב וכו' אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם ע"כ. מבואר כי אף שהי' רחוק פרסה טרח אביי להתפלל שם משום חשיבותי' דהאי. בי כנישתא דוקא .. גם נלמוד מזה, דנהי דבאיכא שני ביהכנ"ס בעיר מצוה לילך לרחוקה משום שכר פסיעות כבגמ'¹³ ובמג"א¹⁴, היינו דוקא עד פרסה אבל יותר מפרסה לא, שהרי אפי' לביהכנ"ס דשף ויתיב דקאמר אביי גופי' דקאי שם שכינתא לא הטריח אביי את עצמו לילך להתפלל שם כשהי' רחוק ממנו יותר מפרסה'.

[הרבי סיפר בי' שבט התשי"ז¹⁵: 'כ"ק מו"ח אדמו"ר (בעל ההילולא) סיפר פעם אודות א' מזקני החסידים של הצ"צ, שהקפיד על מנהגו לילך רגלי לליובאוויטש, עד כדי כך, שכאשר לא הי' בכחו לילך בכל שנה (כדרכו בצעירותו), הי' הולך רק פעם בשנתיים, אמר פעם לבניו ונכדיו, במענה לטענתם למה מתעקש לילך רגלי דוקא, ולא לנסוע, שכאשר יגיע לעולם האמת (או לע"ל) יצרף למשקולת זכיותיו את הליכתו לליובאוויטש כך וכך פעמים, שעל זה מגיע לו שכר פסיעות, שכר הליכה (נוסף על 'שכר מעשה'). וסיים, שכל זמן שילך לליובאוויטש רגלי, יהי' מונח על קו המשקולות הוא לבדו, אבל, אם יסע לליובאוויטש עם סוס (או שור), הרי יבוא גם הסוס (או השור) ויטיל את עצמו על קו המשקולות, ויתבע את חלקו... ובמילא 'וויל ער מיט קיין פערד ניט האָבן צו טאָן... אפילו דאָרטן אויך ניט' (=אינו רוצה להתעסק עם סוס, אפילו לא בעולם האמת)!].

א"כ ראינו ששכר הפסיעות הוא בעיקר כאשר הולך לבית הכנסת ברגליו, ולא בכלי תחבורה

---

הערות:

¹ שו"ת סי' מ ↩

² חי"ב סי' יז ↩

³ ח"ז סי' יז ↩

⁴ שו"ת ח"א סי' סח ↩

⁵ שו"ת ח"ד סי' כא אות א ↩

⁶ פ"ג דמס' פרה מ"ד ↩

⁷ שם ד"ה ברגליהם ↩

⁸ או"ח סי' צד סק"ד ↩

⁹ יו"ד סי' רמב סקי"א ↩

¹⁰ קדושין לג ב ד"ה איבעי' להו רכוב ↩

¹¹ אלא שבהמשך דבריו סובר שאין שכר פסיעות כאשר שני בתי הכנסת שווים במעלתם, (כדברי המהרש"ג שהובא בהלכה 899 הע' 10), וכותב במסקנה: 'העולה להלכה: א) לא שייך שכר פסיעות רק בהולך ברגל ולא ברוכב או נוסע בכלי רכב. ב) ב' בתי כנסת בעיר אין שכר פסיעות בהולך אל הרחוקה רק אם הרחוקה חשובה יותר. ג) ב' ביהכנ"ס בעיר, אין מצוה לילך לרחוקה דרך יותר מפרסה. ד) בשאר מצות כעלי' לרגל יש מצוה של שכר פסיעות גם בדרך יותר מפרסה. ה) כשהוא בדרך אין מצוה ללכת לביהכנ"ס הרחוק יותר. ו) כשביהכנ"ס בעירו רחוק מביתו יותר מפרסה, אין חובה לילך להתפלל שם ומ"מ ראוי שילך עכ"פ מפעם לפעם אפי' כשצריך לילך ברגל, וחובה הדבר עליו כשאפשר לו לנסוע בכלי רכב. ז) משום חיבוב מצוה ראוי שתהא ההליכה לדבר מצוה ברגל, ולא ברכיבה וכלי רכב ↩

¹² מגילה כט, א ↩

¹³ סוטה כב, א ↩

¹⁴ סי' צ' ס"ק כב ↩

¹⁵ תורת מנחם חי"ט ע' 46 ↩

---

[14] (הלכה 903)

בהלכות הקודמות ראינו מעלות שונות שצריך לקחת בחשבון כשרוצים לקבוע מקום לתפילה, א) ברוב עם. ב) מקום הלימוד. ג) מרחק.

ד) במקום בו התפלה יותר בכוונה

כתב הרדב"ז¹: 'גרסינן בפ' אין עומדין. אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס ותו גרסינן ר' חנינא ביומא דריתחא לא הוה מצלי פי' ביום שהיה כועס. תו גרסינן כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. תו גרסינן שמואל לא הוה מתפלל בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שהיה טורדו ומונעו מלהתכוין. למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כוונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הצבור אין תפלתם רצויה ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתם וכ"ש אם מכעיסין אותו על פניו תמיד וכ"ש אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל ואי לאו דמיסתפינא הוה אמינא דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם שיתפלל אלא במקום שלבו חפץ. כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה'.

כלומר חשיבות מקום בו אפשר להתפלל בכוונה גוברת על מעלות אחרות.

ויתירה מכך כתב הפתחי תשובה² בשם החמודי דניאל: 'וכתוב עוד אחד היה רוצה להתפלל בבהכ"נ שמתפללין שם יותר בכוונה ואמו מוחה בזה אין צריך לשמוע לה'.

מבואר בדבריו שמעלת כוונה בתפלה גוברת על מחאת האם, ואינו צריך להקשיב לה בזה, וא"כ כ"ש שהכוונה גוברת על מעלות של רוב עם או שכר פסיעות וכיו"ב, וכדברי הרדב"ז.

וראה גם מש"כ הפרי מגדים³: 'ועיין אות ל"ב [במ"א] תלמיד חכם מצוה להתפלל בבית המדרש שלומד, אף בביהכנ"ס רוב עם, אבל אם לומד בביתו, או מי שאין בן תורה, אם יש בבית המדרש ציבור כמו בביהכנ"ס, מצוה בבית המדרש במקום רנה של תורה, ואם לאו רוב עם יותר טוב, ונראה בחורף שזמן קר ואי אפשר לכוין, טוב יותר בבית המדרש, ומ"מ ביישובים קטנים יראה לעשות שלא יתבטלו מנין בביהכנ"ס בימות החורף ולזרז על זה'.

וכתב בתשובות והנהגות⁴: 'במשנ"ב⁵ כתב שאם יש לפניו שתי בתי כנסיות ובאחד רוב עם צריך להתפלל שמה דוקא, ונראה פשוט דהיינו כשהתפלה עצמה שוה בשניהם, אבל אם באחד מתפללין לאט ויכול להתפלל שם יותר בכוונה מבשני, בודאי מתפלל שמה דוקא, וכן אם המתפללין באחד יראים יותר, יתפלל בו אף שאין שם רוב עם כבשני. וכן אם באחד מסיחים בדברים בטלים בזמן התפלה יותר מהשני ילך למקום שאין מסיחים, או אם באחד מתפלל ת"ח מופלג שמעורר לכוונה פשיטא שיתפלל שמה שהתפלה נשמעת יותר ותפלות הציבור עולות עם תפלתו, וברוב עם מכריע רק כששניהם שוין דוקא וכמ"ש. וזה מבואר בר"ה לב: שברוב עם אינו דוחה אפילו מעלת זריזין מקדימין וק"ו שאינו דוחה המעלה שבעצם עשיית המצוה, והכונה בתפלה היא מעיקרי מצות התפלה כמבואר ברמב"ם רפ"ה מתפלה. ובזמנינו בכל עיר ועיר יש הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות של יחיד ושל רבים, וכל אחד בוחר לעצמו המקום שקושר אותו יותר לחיי תורה או להתפלל כראוי יותר עם בניו אחריו, וברוב עם לא דוחה אפילו מצות זריזין וכנ"ל וכ"ש כשמרגיש שבזה מקורב יותר לחיי תורה עדיף'.

תוספת כוונה בזכות תפילה ליד צדיק

בהלכה מס' 896 ראינו את עצם המעלה בתפילה בסמוך לצדיק⁶, אך בנוסף לכך יש גם יתרון לכוונה בתפלה, וכמ"ש הרדב"ז⁷: 'עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזה הוא שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וזהו והתיצבו שם עמך ואצלתי מן הרוח וכו' וכן התהלל רבינו הקדוש שאם היה רואה את פני רב היה מגיע למדרגה עליונה וכ"ש אם הרב מתכוין גם הוא וקרא זה אל זה להשפיע וזה לקבל ומש"ה אמר ר' יוסי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה ומכאן התירו שילך אדם למקום אחד ללמוד תורה אעפ"י שאביו אומר לו שלא ילך ועובר מצות אביו שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכוונה השלימה ונתוסף עליו רוח ממרום וזה דבר שהשכל מורה עליו וההפך הפך'.

א"כ ראינו שהתפילה במקום בו תפילתו תהי' יותר בכוונה⁸, היא מעלה שגוברת על המעלות האחרות.

--------------

---

הערות:

¹ ח"ג סי' תעב (תתקי) ↩

² יו"ד סי' רמ ס"ק כב ↩

³ או"ח א"א סי' צ ס"ק כב. ואודות הקושי בגלל הקור ראה גם באשל אברהם (בוטשאטש) סי' צ ↩

⁴ ח"א סי' קס ↩

⁵ שם ס"ק כח ↩

⁶ אלא שלגבי המבואר שם יש כתבו שהוא רק בד' אמות של הצדיק, וראה פסקי תשובות סי' צ ס"ק לב. [וכדמוכח מדברי החת"ס, כי אם מועלת סמיכות לצדיק גם מחוץ לד"א לא היה לחנה לעמוד בתוך ד"א ולהטריח את עלי לעמוד] אך דברי הרדב"ז אמורים גם במתפלל רחוק יותר מצד שזה יכול להוסיף בכוונה בתפילה ↩

⁷ ח"ג סי' תעב (תתקי) ↩

⁸ בהלכה 897 ראינו שכאשר יש הפרעות בתפילה בבית הכנסת בו יש רוב העם, אין חובה להתפלל שם. בהלכה זו ראינו שגם כאשר אין המדובר שיש הפרעה למהלך התפילה, אלא מקום בו יש כוונה יתירה לתפילה הוא המקום המועדף, [ולכאורה הדברים אמורים גם על בחירת מקום בו נוסח התפילה והמנגינות הם של המתפלל וכך תפילתו בכוונה יותר] ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp