גניזת כתבי קודש

---

[א] (הלכה 303)

שאלה: מה עושים עם ספרי תורה שבלו או נפסלו?

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹: 'אמר רבא: ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות. אמר רב אחא בר יעקב: ובכלי חרס, שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים²'.

וכתב הרמב"ם³: 'ס"ת שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו'. כלומר הרמב"ם השווה בין ס"ת שנפסל לספר תורה שבלה.

הלכה זו הובאה בשו"ע פעמיים: פעם ראשונה באו"ח⁴: 'ס"ת שבלה, מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח, אפי' אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח'. פעם שניה ביו"ד⁵: 'ס"ת שבלה או נפסל, נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח, וזו היא גניזתו'⁶.

א"כ ראינו שיש דין מיוחד בגניזת ס"ת שיש לתתם בכלי חרס. ולקוברם ליד תלמידי חכמים⁷.

[בעזרת ה' בהלכה אחרת נדון האם מותר להשאיר ס"ת פסולים בארון הקודש]

שאלה: האם דין זה מיוחד רק לס"ת?

תשובה: כתב הבאר שבע⁸: 'כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ה מהלכות יסודי התורה דכתבי הקדש שבלו צריכין גניזה וכבר הוכחתי דמיירי אפי' בכתבי הקדש דברים שבע"פ כנזכר לעיל. וא"כ אף שסתם הרמב"ם ז"ל כיצד דין גניזתם ילמוד סתום מן המפורש במקום אחר כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דין הגניזה של ס"ת בסוף הלכות ס"ת כנזכר לעיל בגמרא בפרק בני העיר ע"ש'. וכ"כ המגן אברהם⁹: 'ס"ת שבלה. והוא הדין ספרים'¹⁰.

א"כ לדעת הבאר שבע והמג"א גם גניזת שאר הספרים צריכה להיות בכלי חרס.

אך הפרמ"ג בא"א העיר על המג"א: 'מה שכתב ספרים, לא ראיתי נוהגין כן, ואולי נביאים וכתובים כשהם כתובים בעור ודיו בגלילה, וצ"ע'.

וכ"כ בספר זרע אמת¹¹: 'אכן מעולם לא ראיתי דנהגו ליזהר בזה רק בס"ת שבלה אבל שאר כתבי הקדש שבלו נוהגין לקברן בתוך שקים של בגד, ומאחר שכך הוא מנהגן של ישראל עלינו למיפך ולאהדורי אזכותא דהאי מנהגא דמנהגן של ישראל תורה היא ואם אינן נביאים הם בני נביאים הם. ובאמת אחר העיון חזיתא דעכ"ל דע"כ לא תקון רבנן גניזה וקבורה בכלי חסר אלא דוקא לס"ת לפי שיש בו קדושה יתירה יותר משאר כתבי הקדש אבל בשאר כתבי הקדש די לקברן באיזה אופן שיהיה..'.

ולגבי תפילין ומזוזות כתב בערוך השולחן¹²: 'ס"ת שבלה אמרו חז"ל שם דמניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח וכן תפילין ומזוזות'¹³.

א"כ ראינו שנקטו הרבה פוסקים שלא רק ס"ת אלא עכ"פ גם תפילין ומזוזות יש לקברם כס"ת בכלי חרס שיעמוד ימים רבים. ולכן כדאי להזהר להניח התפילין ומזוזות בגניזה המיוחדת להם, ולא להניחם במיכל הגניזה הרגיל שלא נקבר בכלי חרס כמו ס"ת

---

הערות:

¹ כו, ב ↩

² הב"י ביו"ד סי' רפב ד"ה ס"ת שבלה נימק את דברי הגמרא: 'ומה שהצריכו לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ"כ במהרה דכל מאי דאפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן' ↩

³ הל' ס"ת פ"י ה"ג ↩

⁴ סי' קנד ס"ה ↩

⁵ סי' רפב ס"י ↩

⁶ וראה שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' לז שביאר באריכות את החילוק בלשון המחבר בב' ההלכות, ובדבריו גם ביאר שכשנפסל ואין ראוי עוד לתיקון (אבל לא בלה הכתוב כולו והגוילים), גונזים אותו בקבר בפ"ע אצל ת"ח' כי קדושתו בתוקפו. ורק כאשר בלה לגמרי אז קוברים אותו ממש בקבר ת"ח ↩

⁷ הפרמ"ג במשב"ז סי' קנד ס"ק ה כתב: 'ומ"מ בס"ת משמע דווקא בקבר תלמיד חכם אפילו אין שימש תלמידי חכמים, הא בקרקע כך לא, וצ"ע דלא ראיתי נוהגין כן' ↩

⁸ שו"ת סי' מג ↩

⁹ או"ח סי' קנד ס"ק ט ↩

¹⁰ וראה גם בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' יב שזה הדרך הראוי לכתחילה ושבוודאי היכא דאפשר לגונזן כדין הש"ס בכלי חרס מוקף צמיד פתיל טפי עדיף. ושם בסי' יא דברי הכנסת יחזקאל. וראה שם השקו"ט ביניהם. הובא גם בכנסת יחזקאל סי' לז. וראה גם שו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סימן רלה ↩

¹¹ יו"ד סי' קלג ↩

¹² או"ח סי' קנד ס"ח. וראה גם מש"כ ביו"ד סי' רפב סט"ז ↩

¹³ וכ"כ בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מז: 'ולפ"ז דתפילין ומזוזות בודאי דינן כס"ת'. וראה ג"כ שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קסב. ובתשובות והנהגות כרך ג סימן שכד, וראה גם בגנזי הקודש פרק טו דין א שכ"פ למעשה פוסקי זמנינו. אך ראה אבני ישפה ח"ד סי' טז אות ב ↩

---

[ב] (הלכה 304)

בהלכה הקודמת ראינו את הדברי הגמ' במגילה¹ 'אמר רבא: ס"ת שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות'. ואת פסק השו"ע²: 'ס"ת שבלה או נפסל, נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח, וזו היא גניזתו'.

שאלה: האם ישנו חיוב לגנוז בקרקע את הס"ת הפסול?

תשובה:הגמרא במסכת ב"ב³ אומרת: 'וספר תורה - ממעטין בחלון…ספר תורה - חזי למקרא! בבלוי. והא בעי גניזה! שם [=בחלון] תהא גניזתה'. הגמרא דנה לגבי מיעוט שיעור החלון בכדי למנוע מעבר של טומאה, והשאלה האם כשמונח שם ספר תורה הוא עצמו ימעט את שיעור החלון, אך ישנו תנאי שהדבר יהי' מונח בקביעות, ועל כן הגמרא שואלת שס"ת הרי ראוי לקריאה ובמילא יקחו אותו משם, עונה הגמרא שמדובר בס"ת בלוי, והגם שהוא צריך גניזה, אפשר שהגניזה תהי' שם בחלון.

מגמרא זו נראה שמועילה גניזה לס"ת גם שלא בקרקע, ואפילו בצורה של סתימת חלון.

אך הריטב"א שם כתב: 'פי' עד שיהא לו פנאי לגונזו כראוי אצל ת"ח וכיוצא בו'. משמע לכאורה שזה רק קבורה זמנית אך בסוף צריך לקברו אצל ת"ח.

מאידך ביד רמ"ה שם כתב: 'שם תהא גניזתו. דלא מיחסר אלא למיטם באפיה', משמע שהגניזה שם יכולה להיות קבועה אלא שצריך לאטום את המקום בו הוא מונח.

ולמעשה נטו האחרונים לומר שאין חובה לגנוז דוקא בקרקע אלא אפשר בכל מקום שמור, וכפי שכתב הערוך השולחן⁴: 'נראה לענ"ד דגם זה שאמרו לגנוז ס"ת שבלה בקרקע בכלי חרס אצל קבר של ת"ח אינו חובה דוודאי אם יש לו מקום מוצנע לגונזו בביתו בתיבה וכיוצא בה או בבהכ"נ דעדיף טפי מבקרקע אלא שאם אין לו מקום להצניעה בכבוד התירו לו בקרקע כמ"ש ויש מי שכתב דזהו חובה בדווקא [עפמ"ג⁵] וקשה לומר כן'.

וכ"כ בקרן לדוד⁶: 'והא דלא נוהגין כן בזמן הזה בס"ת שנפסלה ומניחין אותם בארון הקודש נראה לי טעמא דמילתא משום דבגמרא לא אמרו כן אלא בס"ת שבלה דהיינו שאינו ראוי עוד לשום תיקון וס"ת שבלה לא שכיח כ"כ בזמן הזה אלא שנפסל מחמת קפיצת הדיו או טשטוש אותיות ולא ימלא שלא יהא ראוי עוד לשום תיקון ואפילו אם אינו ראוי עוד להיות ס"ת שלם על כל פנים ראוי ליקח ממנו יריעות לס"ת אחר משום הכי הנהיגו שלא לגנוז בקרקע ס"ת פסולים אלא מניחים אותם בארון הקודש דשם ג"כ נשמר ביזיון .. ואף שברמב"ם וטושו"ע יו"ד סי' רפ"ב כתבו באמת ס"ת שבלה או נפסל גונזין וכו' מ''מ י"ל כן ליישב המנהג כיון דבגמ' לא קתני אלא ס"ת שבלה ויש לחלק ביניהם כמש"כ .. אבל בנדון .. דקרעים וגזרים .. מהדרינן לדין התלמוד ושו"ע לגנזם בקרקע בכ"ח, אלא דמ"מ נראה דיריעות שלימות שנמצאו ביניהם שהם ראוים עוד להשתמש בהן לס"ת אחר לא יגנזום בקרקע אלא בארה"ק בין ספרים הפסולים..'.

ובאגרות משה⁷ כתב: 'בדבר ס"ת שבלה כשרוצים להחזיקו במקום מכובד בביהכ"נ אם רשאים או שצריכים דוקא לגונזו בקרקע, יפה הורית שליכא שום חסרון כשיחזיקוהו במקום מכובד, ואולי עוד עדיף כדכתבת דכן יש להיות לטעם הר"ן במגילה דף כ"ו ע"ב שזה שמניחין בכלי חרס דעושין לו תקנה כמה שאפשר. וזה פשוט וברור כמפורש בערוך השלחן .. ולע"ד לית מאן דפליג זה'.

וכ"כ הציץ אליעזר⁸: 'הראנו לדעת כי לפנינו אמבוהי דספרי דקיימי נמי בשיטתו של הערוה"ש, והמעידים שבאמת כך המנהג למעשה בהרבה והרבה קהלות שלא לגונזם בקרקע אלא להניחם באה"ק יחד עם הכשרים ע"י הנחת סימן שיכירו כי פסולים המה. וגם פוקדים אותם בשמח"ת לריבוי ההקפות. ומדגיש מזה גם בשו"ת מהרא"פ סי' מ"ז, והאבד"ק דקאלוב ז"ל כותב בזה שם בזה"ל: "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי ס"ת שבלה שיקבר. ואדרבה עושים עם ספרים הפסולים הקפות" יע"ש. כי ס"ת בקדושתה כל עוד נשאר בה פ"ה תיבות'.

א"כ ראינו שכתבו הפוסקים⁹ והמנהג שדין גניזת ס"ת שנפסל הוא לאו דווקא בקרקע.

[בעזרת ה' מחר נדון על המנהג להשאיר את הס"ת הפסולים בארון הקודש]

---

הערות:

¹ דף כו עמוד ב ↩

² יו"ד סי' רפב ס"י, וראה גם באו"ח סי' קנד ס"ה ↩

³ כ, א ↩

⁴ או"ח סי' קנד ס"ח ↩

⁵ ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' לח: 'ותמוה על ערוה"ש שמשמע לו שהפמ"ג סובר דבקרקע בקבר ת"ח עדיף ממקום מכובד בביהכ"נ שליכא זה בפמ"ג, ולכו"ע בביהכ"נ במקום מכובד עדיף'. וראה גם בציץ אליעזר חט"ז סי' לז ↩

⁶ חאו"ח סי' מ"ד ↩

⁷ או"ח ח"ד סי' לח ↩

⁸ שו"ת חט"ז סי' לז ↩

⁹ אך ראה בציץ אליעזר שם שכתב: 'אולם מאידך אין להתעלם כי ישנה שורה שניה של פוסקים גדולים אחרים שפוסקים כפשטות משמעות פסקם של הרמב"ם והטור והשו"ע, כי צריכים עכ"פ לכתחילה להעדיף לגונזם בקרקע בכ"ח ע"י קבר ת"ח, ובמיוחד היכא שהס"ת כבר בלה, יעוין בספר תורת חיים (סופר) על או"ח סי' קנ"ד סוף סק"ח שכותב שהעיקר לגונזם בכלי חרס בקרקע, וכך סוברים גם בשו"ת מהרא"פ סי' מ"ח, שו"ת חקל יצחק (ספינקא) סי' י"ג, וכמו"כ בשו"ת קרן לדוד שם סובר כן לגבי ס"ת שבלה יעו"ש' ↩

---

[ג] (הלכה 305)

בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הפוסקים שישנו מנהג שס"ת שנפסל אפשר להניח אותו במקום שמור, ולאו דוקא לגנוז באדמה.

שאלה: האם מותר לשמור ס"ת פסול או יריעות מספר תורה בארון הקודש¹?

תשובה: כתב בספר חסידים²: 'לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, אם יש ס"ת במקצתם קרועים ומחוקים ישים עם ס"ת בארון. ואם בא לגנוז יריעות של ס"ת לא יתכן שיהיו בארון בין העמודים על יריעות ויגנזו במקום אחר ופן יהיו מושלכים. ודפין של תורה שבע"פ נגנזין עם דפין של תורה שבכתב'.

מדבריו נראה שהתיר לשים ס"ת פסול עם הס"ת הכשרים בארון הקודש רק שחילק בין ס"ת שלם שבלה ליריעות.

אלא שדבר זה צריך ביאור שהרי מבואר בגמ'³ ונפסק בשו"ע⁴: 'ס"ת שאינו מוגה, אסור להשהותו יותר משלשים יום, אלא יתקן או יגנוז'. וא"כ כיצד מותר להשאיר את הספר בארון מבלי לגונזו, הרי יש בהשארת הספר חשש תקלה⁵.

הרבי כותב⁶ שי"ל שהטעם שהקיל הספר חסידים להשאיר ס"ת פסול בארון הקודש הוא מכיון שדיבר על: 'ס"ת במקצתם קרועים ומחוקים' ואז הם 'באופן דאי אפשר לבוא לידי תקלה לקרות בהם'.

אך א"כ כשמדובר על ס"ת שלמים שצריכים תיקון מסוים, (גם כאשר הפסול ניכר ואין חשש לשיבוש, אך) מכיון שיש בהם חשש תקלה שיוציאו את זה לקריאה בציבור, לכאו' הרי יש לגונזם ואין להשהותם בארון הקודש.

שהרי מצינו שפוסקים רבים⁷ שכתבו שהאיסור בהשארת ספר שאינו מוגה הוא לא רק מחשש תקלה של שיבוש מקריאה לא נכונה, אלא גם כאשר מדובר בפסול שלא יביא לשיבוש, כגון שנפסל האות מצורתו הכשרה או דהה הדיו אעפ"כ אסור להשהותו כשמדובר בספר העשוי לקרוא בציבור, מכיון שיש חשש שיקראו בו במקום אחר ולא ידעו שנפסלה.

ואכן הנודע ביהודה⁸ העיר על המנהג להשאיר ס"ת בארון קודש: 'אבל אכתי אסור בלא"ה שמא יבואו לידי מכשול לקרות מתוכו, והרי מבואר ביו"ד סי' רע"ט שספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנז'.

מאידך בשו"ת בנין ציון⁹ סבר שעיקר החשש בספר שאינה מוגה אינו מחמת החשש שיקראו בו בטעות בציבור, ולכן העיר על דבריו של הנוב"י: 'גם מש"כ בשו"ת נו"ב הנ"ל לאסור מטעם שמא יקראו בו והביא ראי' ממה דנפסק בש"ע יו"ד דאסור להשהות ספר שאינו מוגה יותר מל' יום אלא יתקן או יגנוז, לענ"ד תמוה שהרי דין זה נובע ממה דאמרינן כתובות אתמר ספר שאינה מוגה אר"א עד ל' יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה ע"ש, הרי בפי' דהטעם דוקא משום אל תשכן שלא יקרא הטעיות אבל לא מטעם שמא יקרא בו ויחזיקו לכשר. .. ועוד הרי לזה יש תקנה שיניח הס"ת הפסולים במקום מיוחד באה"ק וכמנהג הרבה קהלות וזהו בעצמו גניזתם ולכן אין כאן חשש רק מטעם כבוד ס"ת הכשרים ולזה מהני הטעם של הספר חסידים דלוחות ושברי לוחות מונחים בארון .. ולכן מה שנוהגים בהרבה קהלות שאינם גונזים הס"ת שבלו רק מניחים אותם באה"ק במקום מיוחד ומוציאים אותם בשמחת תורה להרבות ההקפה יש להם לסמוך על הספר חסידים שהתיר'.

א"כ לדעת הבני ציון: א)עיקר החשש בספר שאינה מוגה אינו מחמת שיקראו בו בציבור מכיון שיחשבו שהספר כשר. ב)לחשש שמא יקראו בו בציבור יש תקנה שיניח הס"ת הפסולים במקום מיוחד באה"ק וכמנהג הרבה קהלות.

גם הערוך השולחן¹⁰ הביא מנהג זה, וכתב: 'ולדבריו כמה ס"ת פסולות שעומדות בארון הקודש ולא ניכר פסולן ניחוש שיקראו בהם, ובאמת רגילין לעשות סימן שכורכין המפה על המעיל'.

וכן המנחת אלעזר¹¹ כתב: 'ועכ"ז עינינו רואות גם בזמנינו שמונחים באה"ק גם הס"ת פסולים ולא חיישינן למכשול בע"כ משום שמסמנים עליהם בכמה מקומות בהחגורה על המעיל שלא כדרך חגורת הס"ת כשירות שהחגורה תחת המעיל וכן במקומות שלא יעשו זה מעמידים אותם לצד הכותל וכיוצא באופן שנודע בודאי מי המה הפסולים ובפרט להחזן (הוא השמש) המראה למוציא הס"ת איזו מהם יוציא ע"כ'.

אמנם הרבי שם ציין לחלק מהפוסקים הנ"ל, ומעיר: 'ועדיין צ"ע מפס"ד המפורש בשו"ע לאיסור'.

א"כ למעשה כתבו הפוסקים שהמנהג להניח את הס"ת הפסולים בארון הקודש בו מונחים הספרים הכשרים, אך יש לוודא שיהיה סימן ראוי ובולט מהם הספרים הפסולין שלא יגיע מכשול לקרוא בספרים אלו, ובפרט לפי מה שהעיר הרבי¹² יש לנהוג במשנה זהירות.

בפרט בבתי כנסת גדולים יש להזהר שלא יגיע לתקלה ע"י נפילת החגורה או כיוצא ויבואו לקרוא בציבור.

-

---

הערות:

¹ הנדון דלקמן הוא לא כלפי קדושת ארון הקודש שנדון במהרש"ל וב"ח (סי' קנג), ובמג"א או"ח סי' קנד ס"ק יד, שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' קנג אות ו, נו"ב מהדו"ק - או"ח סי' ט, ושנתנו כמה טעמים להיתר: א) שכאשר גם הס"ת הכשרים שם אי"ז מוריד מקדושת הארון. ב) לב ב"ד מתנה, שהרי כך הרגילות וכאילו התנו. ג) גם הס"ת הפסולים הם פסולים לצורך קריאה, אך עדיין קדושתן עליהם ↩

² סי' תתקלד ↩

³ כתובות יט, ב ↩

⁴ יו"ד סי' רעט ס"א ↩

⁵ אך ראה בשלחן גבוה סי' רעט, א: 'וזהו טעמא דמילתא דכמה ספרים פסולין יש בכמה קהילות ומשהין אותם יותר מל' יום ואינן קוברין אותם דכיון שיש ספרים אחרים כשרים וקורין בהם ובאלו הפסולין אין קורין בהם, אינם עוברים על לאו דאל תשכון כו' דזהו כשאין ס"ת אחר כשר'. ואח"כ כתב 'שהאידנא .. כל העם יש להם חומש בידו .. אפי' יטעה ויקרא בס"ת פסול אינו עובר על לאו דאל תשכון כיון שאין מניחין אותו בטעותו אלא מחזירין אותו ומוציאין ס"ת אחר כשר כנגדו' ↩

⁶ אג"ק חי"ד עמ' רפד. וחט"ו ע' רפ ↩

⁷ ראה מאירי כתובות יט, ב. וראה גם בשו"ת רע"א תניינא סי' לו, וראה שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רכה ↩

⁸ מהדו"ק או"ח סי' ט ↩

⁹ סי' צז ↩

¹⁰ יו"ד סי' רפא ס"ה. (וראה ט"ז ונקוה"כ שם) ↩

¹¹ שו"ת ח"ג סי' נב ↩

¹² שכתב שיתכן שזה מנהג שהתחיל שלא ברצון חכמים, והעיר על זה שצ"ע. (וא"כ למרות שבפועל התקבל מנהג זה בעם ישראל, אך עכ"פ צריך להיזהר ולסמן כדי למנוע תקלה) ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp