מודה אני

---

[א] (הלכה 306)

שאלה: מהו מקור אמירת מודה אני?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'כי מתער, אומר: אלהי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים'.

כלומר² 'מיד שניעור האדם משנתו צריך לברך אלהי נשמה מדינא דגמרא', כי³:'ברכות השחר נתקנו לברך כל אחת בשעה שנתחייב בה דהיינו כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה'. וטעם הדבר⁴: 'כי כמו שהחיוב דברכת הנהנין הוא מיד כשנהנה (ועוד טרם שנהנה), כן גם החיוב דברכת הודאה על החזרת הנשמה [שהיא הנאה היותר גדולה וכוללת את כל ההנאות הפרטיות שבעולם] הוא מיד כשניעור משנתו'.

אך כתבו הגאונים שבגלל שהידיים אינן נקיות לא מברכים את זה מיד וכמ"ש רב נטרונאי גאון⁵: אמרו חכמים בהרואה מקום כדפתח עיניה מאי אמר כי לביש מאי אמר וכולי, ומשמע דכל אחת ואחת לומרה בעיתה ובמקומה, אלא משום הטינו[ף כך ה]לכה: כיון שנינער אדם משנתו אסור לברך אפילו ברכה אחת עד שירחוץ ידיו [כמו שנא'] הכון לקראת אלהיך ישראל'.

וכ"כ בשמו רב עמרם גאון⁶: 'וסדר אלו מאה ברכות, כך השיב רב נטרונאי ב"ר הילאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא לבני קהל אליסאנה על ידי מר רב יוסף מאור עינינו. לברך כל אחת ואחת בשעתה כמו שמפורש בפרק הרואה, אי אפשר, מפני טנופת ידים העסקניות, העשויות למשמש. אלא כשניעור משנתו רוחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וכל יחיד ויחיד חייב בהם'.

וכן הובא בראשונים וכמ"ש הרא"ש⁷: 'והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו דכל זמן שאין ידיו נקיות אין לברכן .. מיהו מלשון שסדרם הגמרא משמע שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילת ידים וזהו סעד לדברי שלא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה'.

והטעם שבזמן הגמרא ברכו ברכה זו לפני הנטילה כתב רבינו יונה⁸: 'ומה שסדרו אותם בתלמוד כך מפני שהם היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדין בענין שהיו יכולין לומר הברכות בנקיות אבל אנו שאין אנו יכולין ליזהר ולשבת בנקיון כל כך אינו נכון לאמרם אלא עד לאחר נטילה'⁹.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם¹⁰: 'עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותן נהגו לסדרן בבית הכנסת והם עונין אחריהן אמן ויוצאים ידי חובתן'.

א"כ בגלל שאין הידיים נקיות לא אומרים את ברכת אלוקי נשמה מיד כשמתעוררים מהשינה, לכן תקנו לומר מודה אני. ובלשונו של הרבי¹¹: 'ובהיות שברכת אלקי נשמה, להיותה בהזכרת השם, א"א לאומרה (עכשיו) קודם נט"י צריך להודות על החזרת הנשמה מיד כשניעור משינתו באמירת מודה אני עכ"פ. (אלא שמ"מ צריך לברך אח"כ גם ברכת 'אלקי נשמה', כי (נוסף לזה שבברכת אלקי נשמה ישנם כמה פרטים שאינם ב'מודה אני', עוד זאת) ב'מודה אני' אין בה הזכרת השם, וכל ברכה שאין בה שם ומלכות - אינה ברכה).

ועפ"ז מובן זה שבזמן הש"ס לא אמרו מודה אני והיו מברכים רק 'אלקי נשמה', כי 'במודה אני' אין הוספה וחידוש על ברכת אלקי נשמה (ואדרבה כנ"ל). דמה שהצריכו לומר עכשיו גם מודה אני, היינו רק בכדי שההודאה תהי' מיד כשניעור משנתו, ובימיהם שהיו מברכים אלקי נשמה מיד כשניערו משנתם - לא הוצרכו לומר מודה אני'.

ומקור הנוסח של מודה אני הוא מספר סדר היום¹²: 'ובקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. ואין צריך לזה נטילת ידיים כי אפילו יהיו ידיו מטונפות אין חשש כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כנוי'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹³: 'טוב לומר מיד כשיעור משנתו מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך ואין צריך לזה נטילת ידים אף אם ידיו מטונפות מפני שאין קדושה בתיבות נוסח זה כיון שאין בו שום שם מהשמות שאינן נמחקין'.

ובסידור הוסיף אדמו"ר הזקן¹⁴ עוד מעלה באמירת מודה אני וכתב: 'וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שנעור נוסח זה: מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, ועל ידי זה יזכר את ה' הנצב עליו, ויקום בזריזות'.

א"כ בזמן הגמרא הודו על השינה בברכת אלוקי נשמה, וכיום שאי אפשר לומר ברכה מפני שהידיים אינם נקיות אנו אומרים נוסח מקוצר - 'מודה אני'.

---

הערות:

¹ ס, ב ↩

² שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' ו ס"ז ↩

³ שו"ע אדמו"ר הזקן שם סי' מו ס"ב ↩

⁴ קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"י ↩

⁵ או"ח סי' ט ↩

⁶ סדר ברכות השחר ↩

⁷ ברכות פ"ט סי' כג ↩

⁸ ברכות מד, ב. ועד"ז כתב הלבוש או"ח סי' מו ס"ג, ועטרת צבי סי' מו ס"ק ח ↩

⁹ אך ראה במעדני יו"ט על הרא"ש שם אות כג שכתב: 'דבריהם כולן תמוהין הן בעיני שתולה נקיות הראשונים ברחיצה והרי בהדיא אמרו בגמרא כי משי ידיה אחר כל הברכות מלבד ברכת המעביר ועוד אי ברחיצה תליא מי לא נוכל אנן גם כן לרחוץ מקודם בענין שנהיה נקיים וצ"ע' ↩

¹⁰ סי' מו ס"ג ↩

¹¹ קונטרס ענינה של תורת החסידות שם ↩

¹² סדר היום - בהקיצו משנתו ↩

¹³ שו"ע מהדו"ק סי' א ס"ה ↩

¹⁴ ועד"ז גם במהדו"ב סי' א ס"ו ↩

---

[ב] (הלכה 307)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות פרץ בן חיה דבורה לאה לרפואה שלמה

דיוקים באמירת מודה אני

מוֹדָה/מוֹדֶה

שאלה: האם נשים אומרות מודה אני באותו ניקוד כמו האנשים?

תשובה: שאלו את הרבי¹ האם נשים יגידו מוֹדָה². והרבי השיב: 'בשינוי נוסח התפלה לנשים - כמנהג המקום בזה'³.

--------

בחמלה. רבה אמונתך

שאלה: מדוע ישנה נקודה המפסיקה בין המילה חמלה למילים רבה אמונתך?

תשובה: סיום המודה אני מבוסס על הפסוק⁴: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'.

ואחז"ל במדרש⁵: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך, א"ר אלכסנדרי על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המתים'.

וכתב הרא"ש⁶: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך שהאדם מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו עייפה ומחזירה לו בבקר רגועה ומחדש כחו'.

וכתב היד אפרים⁷: 'בחמלה רבה. תיבת בחמלה יש לומר באתנחתא, כי רבה אמונתך אין להפסיק ביניהם, והוא מן הכתוב חדשים לבקרים כו' שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר בבוקר. וטעות הוא ביד האומרים בנשימה אחת, ומפרידין בין תיבה רבה ובין אמונתך'. וכ"ה בסידור אדמו"ר הזקן.

הרבי⁸ בשיחת י' שבט תשכ"ג ביאר את מה שסיפר הרבי הריי"ץ⁹: 'ובענין זה ישנו סיפור מבעל ההילולא ש'מאיר' את כל הענין: בעל ההילולא סיפר אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בהיותו בן ט' שנים ומחצה לערך, ואחיו הגדול, הרז"א, שהי' אז בן י"א שנים, ולהיותו בקי בדקדוק הי' מדקדק בתפלתו יותר מאדנ"ע שהי' אז רק בן ט' שנים ומחצה, והי' מקנתר אותו בענינים הקשורים עם תפלה, פעם בלכתם ל'חדר', שאל הרז"א את אדנ"ע: מדוע ב'מודה אני' יש נקודה לאחרי תיבת 'בחמלה', לפני 'רבה אמונתך'? והשיב אדנ"ע: כל ענינו של 'רבה אמונתך' היא הנקודה, 'די פּינטעלע', וכל הענין הוא שהנקודה תתפשט ('די פּינטעלע זאָל פאַנאַנדערגיין').

כעבור משך זמן דיברו עוד הפעם בענין התפלה, ושאל הרז"א את אדנ"ע: מהו הענין שמתפללים בכל יום? והשיב אדנ"ע: כל זה הוא ענין ה'נקודה' ('די פּינטעלע') הנ"ל שבתחלת היום, כי, ענין התפלה הוא התפשטות הנקודה. והוסיף: תיבת 'בחמלה' מופיעה בתפלה ב' פעמים, פעם אחת ב'מודה אני', ופעם שני' בברכת 'אהבת עולם', ובפעם השני' אין נקודה, כי, פעולת התפלה היא שהנקודה תתפשט. וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלאחרי שנים ביאר לו אדנ"ע, שענין הנקודה קאי על נקודת הלב.

ובהמשך השיחה¹⁰ הוסיף הרבי 'וזוהי הוראה כללית שמוסר נשיא בישראל אודות מאורע שאירע עם אביו (שהי' נשיא בימיו) בילדותו, כתוצאה מהחינוך שחינכו אביו, שגם הי' נשיא, ונעשה אח"כ הוראה לדורות:

כל יהודי צריך לדעת שיש עליו 'מלך חי וקיים', שהוא המלך בעוה"ז הגשמי והחומרי, ומצד ה'חמלה' שלו, הכניס את נקודת היהדות בכל אחד מישראל בתוכו פנימה, וצוה אותו (והרי ציווי של 'מלך חי וקיים' הוא גם נתינת כח) לעמוד ולהתפלל – 'דע לפני מי אתה עומד'; אינך נמצא בחלל ריק, בעולם ריק, אלא 'יש בעה"ב לבירה זו', 'מלך חי וקיים' – באופן שע"י התפלה תתפשט נקודת היהדות בכל מציאותו, ואח"כ תומשך בחלקו בעולם, ועד שגם בעולם שמסביבו יהי' מואר. והוראה זו – ככל הוראות נשיאינו לדורותיהם עד לדורנו זה – היא באופן ד'זרעו בחיים' .. ובאופן שיומשך עד למטה מעשרה טפחים – למלא שם את השליחות לעשות מהעולם דבר חי ('אַ לעבעדיקע וועלט'), עי"ז שלומדים בו 'תורת חיים', ומקיימים בו מצוות עליהם נאמר 'וחי בהם', שאז נמשך 'אלקים חיים' בעוה"ז הגשמי והחומרי, ופועל שתתבטל החומריות, ובהגשמיות יומשך ענין החיים באופן של חיים נצחיים, ע"י הקשר עם 'אלקים חיים'.

---

הערות:

¹ לקו"ש חכ"ד ע' 410 ↩

² ראה הליכות שלמה פ"ב הע' 17 בשם הגרש"ז אויערבאך שלנשים יאמרו מוֹדָה, ובשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ח כתב: 'בענין מודה אני שהיא הודאה בעלמא תגיד כפי שרגיל לה בפה יותר' ↩

³ יש שכתבו (ראה התקשרות גליון תקצ) שכיום המנהג באנ"ש לומר מוֹדֶה ↩

⁴ איכה ג כג ↩

⁵ איכ"ר פ"ג ↩

⁶ בתוספותיו על ברכות יב, א ↩

⁷ סי' ד על מג"א סקכ"ח ↩

⁸ תו"מ תשכ"ג ח"ב ע' 116 סט"ז ↩

⁹ סה"ש תרצ"ז ע' 239 - ובמהדו"ח ע' 255 ואילך ↩

¹⁰ אות יט ↩

---

[ג] (הלכה 308)

שאלה: כתוב בשו"ע אדמו"ר הזקן¹ שעל האדם לקום בזרירות ממטתו, א"כ מתי הוא שלב אמירת מודה אני?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בסידור¹: 'וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור נוסח זה מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך, ועל ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו ויקום בזריזות'.

היינו שעצם האמירה מסייעת לקימה בזריזות.

בנוסף מבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן²: 'אך לא יקום ויעמד בפתע פתאום, אלא ישהה מעט עד שיגמר נסח זה בעודו שוכב או יושב, כמו שיתבאר בהל' דרך ארץ'. ושם³ כותב אדמו"ר הזקן: 'מי שאכל או שתה או ישן או שימש מטתו או הקיז דם אחר שעשה אחת מהנה אין לו לעמוד מיד אלא ישהה מעט קודם שיעמוד'.

א"כ נמצאנו למדים שישנם שלוש נקודות באמירת המודה אני: א) אמירת מודה אני משמשת כתחליף מקוצר עד שאומרים ברכת אלוקי נשמה (כפי שלמדנו אתמול). ב) האמירה גם מסייעת לקימה בזריזות. ג) אמירת מודה אני בעודו במיטתו הוא גם זמן השהיה הנצרך עד לקימה בפועל מהמיטה אחרי השינה.

שאלה: מהי תנוחת הגוף והידיים בשעת אמירת מודה אני?

סיפר הרבי הריי"ץ⁴: '...כאשר חינכו אותי לומר 'מודה אני', ציוו עלי להניח יד אחת אל השנייה, ולהרכין את הראש, וכך לומר 'מודה אני'. כשהתבגרתי מעט, אבל עדיין בימי הילדות, שאלתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אחת אל האחרת, ולהרכין את הראש? והוא ענה לי: באמת צריך לעשות מבלי לשאול מדוע, אבל הרי אמרתי לך שתשאל הכל אצלי.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק קרא פנימה לר' יוסף מרדכי המשרת, יהודי בן שמונים, ושאלו: כיצד אתה אומר 'מודה אני' בבוקר? ענה ר' יוסף מרדכי: אני מניח יד אחת אל האחרת ומכופף את הראש. שואל אותו שוב כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע אתה עושה כך? עונה ר' יוסף מרדכי: איני יודע. כשהייתי ילד קטן לימדו אותי כך. אתה רואה – אומר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – הוא עושה כך מפני שאביו לימד אותו כך. וכך קודם - לכן, עד משה רבינו ואברהם אבינו, שאברהם אבינו ע"ה היה היהודי הראשון. צריך לעשות מבלי לשאול מדוע..'.

וכך נכתב כהוראה למעשה בספר המנהגים⁵: 'כשאומרים מודה אני צריכים להניח יד אל יד (צו לייגען איין האנד צו די צווייטע) ולהרכין את הראש'.

אלא שלגבי צורת החזקת הידיים בעת אמירת מודה אני יש בין אנ"ש כמה וכמה אופנים איך זה בדיוק צריך להתבצע⁶, וכאו"א יעשה כפי שלימדו אותו, ונהרא ונהרא ופשטיה.

שאלה: מאיזה גיל ראוי לחנך לאמירת מודה אני?

תשובה: בשיחה משנת תשמ"ב⁷ אמר הרבי: 'וכפי שרואים בפועל, שמנהג ישראל לחנך את התינוק באמירת 'מודה אני' משמתחיל לדבר'.

אמנם לאחר מכן בשיחה משנת תשמ"ט⁸ הוסיף הרבי: 'ולהעיר שענין זה שייך אצל כאו"א מישראל, למגדול ועד קטן, גם מי שאינו יודע לשון הקודש, ואומר תוכן זה בלשון עם ועם, וגם תינוק קטן שאינו יודע לדבר, כמנהג נשים צדקניות לומר 'מודה אני' עבור (ועם) התינוק - שאצל כאו"א מהם ישנו הענין ד'החזרת בי נשמתי', הן בפשטות, שנעשה 'בריה חדשה', והן מצד בחי' היחידה שבנשמה, נקודת האמונה, 'רבה אמונתך', הקשורה ומיוחדת עם עצמותו ומהותו ית' ..'.

שאלה: מה קורה כאשר הילד קם מהמיטה לפני אמירת מודה אני בבוקר?

תשובה: סיפר הרבי הריי"ץ⁹: שבילדותו קרה פעם שקם ממטתו והוגש לו לאכול וכל זה לפני שאמר מודה אני, אביו אדמו"ר הרש"ב תמה האם עשה ברכה על העוגיה לפני אמירת מודה אני? לקח אותו הרבי הרש"ב לחדרו ואמר איתו מודה אני. אופן האמירה היה בעמידה ישרה כאשר הרגליים צמודות, יישור הציצית, כריעה ואז אמירת מודה אני מילה במילה.

---

הערות:

¹ או"ח מהדו"ק סי' א ס"א ↩

² וכ"ה במהדו"ב סי' א ס"ו ↩

³ במהדו"ב שם ↩

⁴ הל' שמירת גוף ונפש ה"ה, ראה גם בהלכה מס' 27 ↩

⁵ סה"מ התש"י ע' 244 ↩

⁶ ע' 1 ↩

⁷ ראה באריכות בגליון התקשרות תרכג ↩

⁸ תו"מ תשמ"ב ח"ב ע' 708 ↩

⁹ תו"מ תשמ"ט ח"ב ע' 37 ↩

¹⁰ סה"ש התש"י ע' 359 ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp