הזכרת שם ה' בלימוד תפלה וברכות

---

[א] (הלכה 309)

שאלה: כאשר אדם לומד בגמרא או בספרי הלכה דיני ברכה האם הוא יכול לומר את הברכה עם שם ה'?

כתב רב נחשון גאון¹: 'וכי תימא מאי טעמא לא קאמר בין במתניתין ובין בבריאתא ובין בגמרא ברוך אתה י"י דהתם רימזא בעלמא הוא דכיון דגמרא הוא לאו שעת מעשה הוא או אמר ברוך אתה י"י הוה ליה כמוציא שם שמים לבטלה'.

ובתשב"ץ קטן² מובא: 'שרבינו מהר"ם מרוטנבורג כשהיה לומד בתלמוד היה נזהר לומר השם במקום האזכרות של ארבע אותיות ע"כ³'.

וכ"כ המגן אברהם⁴: 'אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם וכ"מ בפי' המשניות להרמב"ם בפ' הרואה ובתו' ר"פ הרואה'.

וביאר המחצית השקל שם: 'וכן משמע כו' להרמב"ם כו' ובתוס' ריש פרק הרואה. ר"ל דתנן הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכתבו התוספות וז"ל פירש רבינו שמעיה דכל הני ברכות צריכים להזכרת שם ומלכות בא"י אמ"ה כו' עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, וא"כ תיקשי על רבי המסדר המשנה למה לא הזכיר בכל הני ברכות שם ומלכות ונתן מקום לטעות, אלא על כרחו דבשעת למודו אסור לגדול להזכיר השם, ולכן גם רבי שסידר המשניות לגרסן לא הזכיר שלא יבואו להזכיר השם בשעת למודן'⁵.

מאידך בשו"ת שאילת יעב"ץ⁶ כתב: 'עוד אני אומר שאף אם נזדמנו לו אזכרות במטבע ברכות המובאים בתלמוד כגון סוף פסחים כן ה' אלקינו יגיענו למועדים כו'. יראה לי שמזכיר השם כדרך שקוראו בתורה. שהרי צריך שילמוד הברכה כתיקונה, שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתקנו, שאם יבוא לצאת בו י"ח שלא ישנה במטבע ברכות. ואע"ג דכתב במג"א סי' רט"ו דגדול הלומד הברכות בש"ס אומרן בלא הזכרת השם. אך ראייתו מפי' המשנ' לרמב"ם ותו' דפ' הרואה. אינה כל כך ראיה. כי שם הדבר ידוע שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. לכן קיצר התנא (או הכותב ומעתיק) וסמך על הידוע לכל שכל הברכות מתחילין בשם. אבל במקום שנזכר שם באמצע הנוסח במטבע ארוך שאין הכל יודעין שצריך להזכיר שם השם, ודאי צריך ללומדו כתקנו, כדרך שאמרו בתינוקות אגב מפטרייהו .. אבל כשגורס מטבע ברכות דרך לימודו במשנ' ובתלמוד, ודאי שצריך לשנן אותן עם אזכרותיהן כנ"ל. וזה א"צ ראיה'⁷.

וכתב הברכי יוסף⁸: 'ואם יש הזכרה באמצע מטבע ברכה הכתובה בש"ס יכול לאומרה, שאלת יעבץ סי' פ"א. ואין דבריו מוכרחים. ומנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי שלא להזכיר השם כקריאתו'.

א"כ ראינו שלדעת רוב הפוסקים⁹ כאשר לומד ברכות המובאות בתלמוד ובספרי ההלכה אסור לומר את שם השם תוך כדי הלימוד, ונראה שכך גם דעת אדה"ז¹⁰.

[ולהעיר מהמנהג לומר קידוש לבנה אחרי סוף הזמן מתוך גמ' וכיו"ב עם שם ומלכות שלכאורה אין זה מתאים עם ההלכה דידן האוסרת לומר ברכות שבתלמוד עם שם ומלכות]¹¹.

בעזרת ה' בהלכה מחר נדון האם המתלמד לומר ברכות רשאי לומר שם ה'.

---

הערות:

¹ אוצר הגאונים למסכת ברכות סימן שנ"ב. 2סימן תי"ט (סי' תכא במהדורת מכון י-ם) ↩

² וראה בהערה ח במהדורת מכון י-ם שם שיש שלמדו בדברי המהר"ם שהיה נזהר רק בברכות, ולא כאשר התלמוד מביא מילים מפסוקים. ונדון בזה בהלכה הבאה ↩

³ סי' רטו ס"ק ה הביאו הא"ר שם ס"ק ד ↩

⁴ ובדבריו אלו כיוון מדעתו לדברי רב נחשון גאון שהובאו לעיל ↩

⁵ ח"א סי' פא ↩

⁶ וראה גם בחוות דעת יו"ד סי' קי בדיני ס"ס אות כ: 'דאדעתא דנדבה מותר לברך ולהודות אפילו בהזכרת שמו יתברך, כמו שמותר בי"ח ברכות להתפלל בתורת נדבה, ואדעתא דחוב אסור אפילו בלא הזכרת שמו .. ומטעם זה נראה לי לדון זכות על האומרים במעמדות ובקשות ברוך אתה ה', דדוקא דרך חוב אסור, דהא חזינן דהרבה פיוטים וזמירות נתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו, ומה הפרש יש בין ברוך ה' ובין ברוך אתה ה'' ↩

⁷ בסי' רטו ס"ק ד ↩

⁸ וראה גם הנסמן בשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' יג, וכ"כ בסיכום דבריו: 'אבל במטבע הברכות שבתלמוד אין לומר שם ה' כקריאתו, אלא יאמר השם, וכן יאמר אלוקים או אלוקינו בקו"ף' ↩

⁹ סי' רטו ס"ב שאין לגדול המתלמד לומר הברכה כתקונה. והגם שיש לחלק בין קריאת אזכרות המובאים בענין הנלמד - לבין המתלמד לומר הברכה שאסור. אך מ"מ לגבי ברכות לכאו' יש להחמיר ועוד שהטעם שהביא היעב"ץ להתיר הוא שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתקנו, ואדה"ז סובר שלא מתיר לו אפילו כשבא להתלמד ↩

¹⁰ כפי שהעיר בליקוט דיני ומנהגי ר"ח - חב"ד פי"ב דין ח הערה 26. וראה מה ששקו"ט בשו"ת יביע אומר ח"ו סי' לג. ובאגורה באהלך ח"ב סי' טז ↩

---

[ב] (הלכה 310)

לכבוד יום הקדוש ג תמוז - ההלכה עוסקת בנקודות הקשורות עם שניים ממבצעיו הקדושים של הרבי מבצע חינוך ילדי ישראל, ומבצע תפילין, שניתן ללמדם מדברי הרבי באג"ק.

שאלה: קטן שאינו יודע לברך האם מותר לחנכו וללמדו כיצד אומרים ברכות ולהזכיר תוך כדי שם ומלכות¹?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות² דנה לגבי עניית אמן אחר ברכותיו של קטן: 'לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן? - אמר ליה: אחר הכל עונין אמן, חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין. והני מילי בדלא עידן מפטרייהו, אבל בעידן מפטרייהו - עונין'.

וכתב רש"י ד"ה אחר תינוקות: 'כשלומדים ברכות מפי רבן'. ד"ה הואיל ולהתלמד עשויין: 'שאין מתכוונים לברך אלא ללמד'.

מדברי הגמרא רואים שהתינוקות אומרים ברכות, בכדי ללמוד לומר ברכות, גם כאשר אין הם מחוייבים כעת בברכה.

וכ"כ הרמב"ם³: 'התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר'.

וכ"פ המחבר⁴: 'שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד'.

וזה לשון אדמו"ר הזקן⁵: 'שמותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן אפילו שלא בזמנן, ואף על פי שהם לבטלה בשעת הלימוד, אעפ"י שאסור לגדול המתלמד'.

ומבאר הרבי⁶ הטעם שלמלמד את הקטנים מותר לומר בכדי ללמדם: 'בגמרא וטושו"ע שם מבואר דמותר לבטא וללמד בלימוד לקטנים, מוכח מזה דמצד המלמד אין בזה איסור⁷, והטעם מפני שהוא דרך לימוד, ואדרבה, מצוה עושה, ושננתם לבניך'⁸.

א"כ מותר למלמד ולקטנים ללמוד ברכות ותוך כדי לימוד הברכה לומר שם ה'.

שאלה: מה הדין בגדול שאינו יודע לברך, האם מותר ללמדו הברכה עם הזכרת שם השם כדי להתלמד? והאם בשעת עשיית המצווה כגון כאשר מניחים תפילין עם יהודי שאינו יודע הברכה, האם אפשר לומר לו מלה במילה שילמד הברכה?

תשובה: לגבי גדול הלומד את הברכות, כתב אדמו"ר הזקן שם: 'שאסור לגדול המתלמד'⁹ לומר הברכה עם שם ה'.

ומבאר שם הרבי הטעם: 'וי"ל דיסוד רבנו הוא, ממ"ש בגמרא שם תינוקות ולא תלמידים סתם, והטעם בזה י"ל, דכיון דאפשר ללמדו בעת החיוב, אין לעשות זה, עכ"פ מדרבנן, בזמן הפטור, משא"כ קטן דבכל עת פטור הוא, ואף דעונין אמן אחר ברכות קטן אף דאין עונים בשעה שלומדם, הטעם בזה הוא משום חינוך, ובחינוך משותפים האב, שהוא מחויב לחנך, והקטן שהוא המתחנך, אבל אין זה ענין להתיר עי"ז לזר שאין חינוכו עליו להוציא שם שמים ולכן אין לחלק בזה בין בזמן שהקטן מתחנך או לא, וכיון שהותר הותר גם לאב. כן אפ"ל ודוחק קצת'.

א"כ לפי דברי אדמו"ר הזקן וביאורו של הרבי אסור לגדול לומר ברכות עם שם ה' בכדי להתלמד שלא בשעת החיוב¹⁰.

משא"כ בשעת החיוב אפשר לומר גם לגדול את הברכה מלה במלה ושהוא יחזור ויאמר אחריו וכך ילמד את הברכה¹¹, ניתן ללמוד מכך¹² שגם ב'מבצע תפילין' כאשר האדם לא יכול לקרוא לבד את הברכה, מותר להקריא ושיחזור אחריו מילה במילה שכך גם לומד האדם את הברכה.

ולהעיר מדברי כף החיים¹³: 'ואם יודעים לומר השמות מאליהם אז יאמר להם אות הראשונה של השם והם יגמרו מאליהם, וכן יעשה לגדולים אם אינן יודעין לברך'.

וכן במקרה שאפשר להראות להם את נוסח הברכה מתוך הסידור, וידעו לקרות לבדם, אסור לומר עמהם הברכה, אלא יראם הברכה בסידור ויברך המניח בלבד¹⁴.

---

הערות:

¹ בדין ברכת קטן ישנם ב' אופנים: 1) קטן שנמצא בזמן ומצב שמצריך לומר ברכה, כגון לפני אכילה, או קיום מצוה כמו נטילת לולב וכדומה. [שאז ודאי מברך עם שם ה' כחלק מחובת החינוך, וכן גדול יכול לברך (אפילו ברכת הנהנין גם כשאינו נהנה) עבור קטן - 'כדי לחנכן במצוות' ראה שו"ע ואדה"ז סי קסז ססוכ"ג]. 2)קטן הנמצא בזמן או מצב שאינו צריך לומר כעת ברכות, ואעפ"כ אנו מעוניינים ללמדו נוסח הברכות, כלומר לומר ברכה אבל מטרתה לצורך לימוד הברכה. בהלכה זו אנו עוסקים באופן השני! האם גם מותר להזכיר שם ה' תוך כדי לימוד הברכה. וראה להלן הערה 8 ↩

² נג, ב ↩

³ הל' ברכות פ"א הט"ו ↩

⁴ או"ח סי' רטו ס"ג ↩

⁵ או"ח סי' רטו ס"ב ↩

⁶ אג"ק ח"ג ע' קלז ↩

⁷ וראה משנ"ב או"ח סי' רטו ס"ק יד: 'ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו'). ולהעיר מאשל אברהם (בוטשאטש) סי' קסז שהחמיר במקום שאפשר וכתב: 'והרי יש עצה נכונה להקרות לקטנים כל המלות וללמדם שיאמרו שמות הק' בעצמם על ידי רמז או התחלת אות אחד מהשמות, וכן אני נוהג ומנהיג להשומעים ממני, אך מצד שלרבים אי אפשר להנהוג כן לטרדתם ומהירותם, לזה מותר לומר גם כל הברכה, ומכל מקום יותר טוב כנ"ל'. וכ"כ בכף החיים רטו ס"ק חי שם: 'משמע שגם המלמד יכול להוציא השם מפיו בשעה שמלמד הברכות וכ"מ מדברי הלבוש ומ"מ אם אפשר יש ליזהר. וראה גם מה שכתב בסי' קסז אות קכט הובא להלן ↩

⁸ ונראה מדברי הרבי שכאן הוא יותר מחינוך שהוא דרבנן, אלא מצווה עושה של ושננתם לבניך ↩

⁹ ובלשון הרבי במכתב: 'שינה רבנו הזקן בלשונו הזהב מלשון המג"א וש"ע או"ח סרט"ו סק"ה שהמג"א כתב ד"גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא" אינו אומר, אבל רבינו כתב שם (ס"ב) ש"אסור לגדול המתלמד" היינו שלומד הברכות' ↩

¹⁰ וזה לא כדברי הגרש"ז אוריבאך בהליכות שלמה כללי ברכות אות ח. ושכ"כ גם בפשטות בפסקי תשובות סי' רטו אות ט ↩

¹¹ כדברי אדמו"ר הזקן או"ח סי' תפד ס"ד: 'ואם הם אינן יודעין לברך ברכת המזון יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מלה במלה ואינו כמברך לבטלה כיון שהן עונין אחריו כל מלה ומלה והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו'. וראה גם בפמ"ג שם משב"ז ס"ק ג ↩

¹² וראה קובץ הערות וביאורים ירושלים ח"ג בסופו ↩

¹³ סי' קסז אות קכט ↩

¹⁴ ראה בקובץ שם ע' רד בשם הגרש"ז אויערבאך ↩

---

[ג] (הלכה 311)

הקדמה: לפני שנדון אודות אמירת שם ה' תוך כדי לימוד באמירת פסוקים, נעסוק בהלכה היום בעצם האפשרות ההלכתית של אמירת חצאי פסוקים, ובהלכה שלאחריה נעסוק בשאלה מתי מותר להזכיר שם ה' באמירת פסוקים תוך כדי לימוד.

הגמרא במסכת מגילה¹ ותענית² אומרת: 'ותניא: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים! ואיתמר עלה: רב אמר: דולג, ושמואל אמר: פוסק. רב אמר דולג, מאי טעמא לא אמר פוסק? קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ושמואל אמר: פסקינן ליה. - והא אמר רבי חנניא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין! - התם טעמא מאי - משום דלא אפשר, הכא נמי - לא אפשר'.

מדברי הגמרא אנו למדים שאסור לפסוק ולחצות פסוק שלם הן בזמן קריאת התורה, הן כשמלמדים אחרים את אמירת הפסוקים.

גמרא זו הובאה להלכה בשו"ע אדמו"ר הזקן³ לענין קריאת עשרת הדברות בחג השבועות כשהוא מבאר מדוע יש קרי וכתיב: 'והשני הוא מסודר לפי הקרי שלענין הקריאה אין מלא תרצח עד לא תחמוד אלא פסוק אחד בלבד דהיינו שאסור להפסיק קריאתו לגמרי בתוך אמצע פסוק זה אפילו כשקורא ביחיד שכל הפסקות הפסוקים הם הלכה למשה מסיני ואסור להפסיק במקום שלא פסק לנו משה מסיני וכיון שאסור להפסיק הקריאה לגמרי באמצע ד' פרשיות קטנות הללו אם כן גם כשקוראין בפעם אחד הם נקראים בנגינה המחברת אותן לעשות מכולן פסוק אחד כמו שהם באמת פסוק אחד שאין לנו בכל התורה פסוק פחות מג' תיבות'.

[ואכן יש שכתב⁴ שבגלל האיסור לומר חצי פסוק, אדם שאומר פסוק שלם שיש בו שם השם, אם לא יאמר את שם השם אלא ישנה אותו, הרי ממילא זה לא יהיה פסוק שלם ויכנס לחשש של קריאת חצי פסוק].

אלא שדבר זה צריך עיון, מצינו בפוסקים⁵ שהרבו לדון כיצד אנו אומרים הרבה פעמים בתפילות וכיו"ב חצאי פסוקים⁶, וכתבו בזה ביאורים שונים⁷, וצריך להבין מדוע לא שאלו על הגמרא עצמה, שהרי בגמרא מצינו הרבה פעמים איזכור של חצאי פסוקים, וכפי שהוא מיד בתחילת הש"ס בריש מסכת ברכות, הגמרא שם מזכירה שני חצאי פסוקים: 'תנא היכא קאי דקתני מאימתי .. תנא אקרא קאי דכתיב⁸ 'בשכבך ובקומך', והכי קתני זמן קריאת שמע דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב⁹ 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד'. וכיצד זה מסתדר עם הכלל שלא חוצים פסוקים?

אמנם נראה שזה הי' פשוט לגמרא ולפוסקים שכלל זה אינו חל כשלומדים תורה שבעל פה שמביאים פוסקים ודורשים ומפרשים אותם, אלא רק בקריאת התורה או בלימוד קריאת הפסוקים, וכמ"ש בשו"ת תורה לשמה¹⁰: 'כל שהוא מזכיר הפסוק בדרך תחנונים ותפלה או שמזכירו בדרך לימודו בתורה שבע"פ יכול לשנותו ולית לן בה הן בפסוקי התורה הן בפסוקי נביאים וכתובים'¹¹.

א"כ כל האיסור להזכיר חצאי פסוקים איננו קיים בעת לימוד דרשות הפסוקים ועיון בפירושיהם.

בהלכה הבאה, נדון האם מותר להזכיר שם השם כשאומרים בדרך הלימוד פסוק או חצי פסוק.

---

הערות:

¹ כב, א ↩

² כז, ב ↩

³ או"ח סי' תצד סי"א ↩

⁴ ראה שו"ת אג"מ או"ח ח"ב סי' נו ↩

⁵ נלקטו בסידור אדמו"ר הזקן - רסקין במילואים סי' יד ע' תרפה ואילך. מנהג אבותינו בידינו (שבת, נישואין, שונות) פכ"א ע' שפו ואילך ↩

⁶ ראה בספרים הנ"ל רשימה מכל המקומות בהם אומרים חצאי פסוקים ↩

⁷ בעז"ה יובא בהלכה בפני עצמה ↩

⁸ דברים פ"ו פ"ז ↩

⁹ בראשית פ"א פ"ה ↩

¹⁰ סי' מד ↩

¹¹ וראה שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' מג. שו"ת זכר יוסף או"ח סי' לח. ברכת אהרן עמ"ס ברכות סי' קח. שיח השדה עמ"ס ברכות דף יב, ב. מכתב מאליהו (להבן איש חי, הוצאת אהבת שלום) שאלה מט בהערות בין הרים אות ה בסופו. (גם מביאורי הראשונים והאחרונים בנושא איזכור חצאי פוסקים בתפילות ניתן להבין נקודה זו שבלימוד דרשות הפסוקים וכו' אין חשש) ↩

---

[ד] (הלכה 312)

שאלה: אדם הלומד תורה ובאמצע ישנם פסוקים שיש בהם שם קדוש האם מותר לו לומר את השמות או לא?

תשובה: הגמ' במסכת ברכות¹ דנה לגבי הלימוד המותר לבעל קרי (כאשר היה איסור ללמוד): 'רבי נתן בן אבישלום אומר, אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר את האזכרות שבו'. [=ופירש רש"י 'אזכרות, שבמקראות הנדרשים'].

מגמרא זו משמע שרק הבעל קרי בגלל טומאתו אסור לו לומר את האזכרות, אבל שאר אדם טהור הלומד תורה יכול לומר תוך כדי לימודו את שם ה'².

אלא שמצאנו בתשב"ץ קטן³ שכותב על רבו המהר"ם מרוטנברג: 'ואינו קורא שם של ד' אותיות בתלמוד כ"א השם⁴'.

וכתב ע"ז החכם צבי⁵: 'דין הזכרת שם שמים בפסוקי התורה הבאים בתלמוד שכתב בתשב"ץ שהיה מהר"ם מונע עצמם מלהזכיר בפיו. ראיה נגדו מברכות (כב ע"א) ובלבד שלא יקרא האזכרות. ועוד מדאמרינן בלולה במקרא כדעת ר"ת ז"ל (בקידושין ל ע"א ד"ה לא), ועוד מדאיתא בשבועות (לו ע"א) רב כהנא וכו' א"ל כנה וכו''.

וכ"כ בנו היעב"ץ בשמו⁶: 'שאלתני בני אם מותר לקרות האזכרות בפסוקים המובאים בתלמוד. תשובה: אף על גב דחזינא למיקרי דרדקי דקפדי בהכי, וסוברין שיש בו חשש דלא תשא את שם ה' לבטל'. בודאי טעות הוא בידיהם, ולא חזינן לרבנן קשישאי דקפדי בהכי. ואיברא איפכא הוא נהירנא כד הוינא טליא. וגריסנא גמרא באנפא אבא מארי הגאון ז"ל, כשהייתי מגיע לפסוקים וקריתי השם בכינוי כמי מה ששמעתי ממלמדי, הי' גוער בקורין כך, והורנו לקרות השם כקורא בתורה. והביא ראיה לדבר מהא דאיתא פמ"ש בב"ק דס"ל לחד תנא מציע הוא את הגמרא ובלבד שלא יזכיר האזכרות שבו. הא בהדיא מוכח דדוקא לבעל קרי הוא דאסור למ"ד. אבל בשאר כל אדם לא, ועל כרחך צריך לקרותן כתקנן, וכ"ש האידנא לדידן דבעל קרי קורא ושונה כדרכו, ולא קיי"ל כההיא דמחמיר ביה. פשיטא דכל אדם מותרין ..'.

ואמנם למדנו⁷ שהיעב"ץ התיר לומר שם ה' גם בלימוד נוסח הברכות, ובזה רבים חלקו עליו, אך אעפ"כ בנושא זה של הזכרת שם ה' בפסוקים ודרשותיהם גם הם התירו, וכמ"ש הפרי מגדים בא"א שם: 'אבל כשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם'.

וכן נראה מהברכי יוסף שבדיון⁸ אודות אמירת שם השם בלימוד ברכות החמיר, ואעפ"כ כתב⁹: 'כשקורא בש"ס ובשאר דברי רז"ל ובכלל דבריהם כתובים הבאים קורא כדרכו במקרא האזכרות כקריאתן. הרב שאלת יעבץ בתשובה הנז' משם הגאון מר אביו זלה"ה'¹⁰.

בספר המנהגים¹¹ מובא: 'רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א: ומובן שיש לחלק בין קריאת אזכרות המובאים בענין הנלמד - לבין המתלמד מטבע הברכות שאסר רבנו הזקן בשו"ע שלו (או"ח סי' רטו ס"ב). וראה ברכי יוסף שם. ואכ"מ'. מרשימה זו נראה שהרבי מסכים לדברי הברכי יוסף.

א"כ ראינו שישנם פוסקים רבים שכתבו שבלימוד ניתן לומר שם ה'.

אך ישנם פוסקים שנקטו כדברי התשב"ץ בשם מהר"ם הנ"ל, ונזהרו שלא לומר את שם ה' גם בלימוד, וראה עיקרי הד"ט¹² שכתב: 'ממילא משמע דמאי דפשיטא ליה דמי שלומד בש"ס ראוי להזכיר את ה' לענ"ד פשיטא לי דמי שחושש לסברת מהרש"א והרב מג"א דהביא גם הוא ראיות לסברתו לא משתבש .. זאת ועוד בהצטרף לעזר'ה סברת התשב"ץ הנזכר דשפתיו ברור מללו שאין לקרות ה' כשקורא בש"ס וא"כ אין לך ב"ד יפה מזה לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק ולא יהא אלא ספיקא דדינא..'.

נמצאנו למדים שנחלקו הפוסקים האם ראוי להזכיר את שם ה' תוך כדי אמירת הפסוקים המובאים בתלמוד, ונראה שהעיקר כהמתירים.

אמנם מחר נראה א. מה המנהג למעשה. ב. והאם יש בזה הבדל בין פסוק שלם לחצאי פסוקים ועוד פרטים בנידון זה.

---

הערות:

¹ כב, א ↩

² וראה דברי הט"ז תרכא ס"ק ב כתב שממהרי"ץ גיאת (הלכות יו"כ ע' פו - פז): 'אפשר ללמוד דכל הקורא פסוק יוכל לומר השם באדנו"ת כמו שאומר בתפלה' ↩

³ סימן תיט. וראה גם מהרש"א סנהדרין קד, א ד"ה ואמר ה' לא קראו ↩

⁴ ראה במהדורת ירושלים שכתבו שדבריו רק על ברכות שבתלמוד, אך לא ברור מקורם. וראה גם בדברי החכם צבי דלקמן שנראה שהבין שדבריו הם על פסוקים ולא רק על ברכות שבתלמוד ↩

⁵ ליקוטי תשובות סימן קכז אות יא ↩

⁶ בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' פא ↩

⁷ בהלכה מס' 309 ↩

⁸ בס"ק ד ↩

⁹ בס"ק ה ↩

¹⁰ וכ"כ המשנ"ב או"ח סי' רט"ו ס"ק י"ד, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן נו, שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' יג. ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות סי' רטו דין י ↩

¹¹ ע' 27 ↩

¹² סי' ה אות כא ↩

---

[ה] (הלכה 313)

למדנו שנחלקו הדעות אם מותר לומר שם ה' כאשר נתקלים בפסוקים תוך כדי הלימוד.

שאלה: האם הדיון לגבי הזכרת שם השם בעת הלימוד משנה אם זה באמירת פסוק שלם או חצי פסוק?

תשובה: אכן יש אחרונים שחידשו וחילקו שבפסוק שלם יש לאמרו עם שם השם, אך כשזה חצי פסוק לא לומר עם שם השם.

כ"כ בטהרת המים¹ ומדבריו שנראה שחילק שאם קורא דרך קריאת הפסוק יכול לומר אותו עם שם ה', משא"כ כשאומר חצי פסוק הרי זה דרך לימוד, ואז אסור לומר עם שם ה' (שהרי ההיתר באמירת חצי פסוק למרות שאסור לחלק פסוק הוא מחמת שהוא דרך לימוד וע"כ אין היתר לומר שם ה')².

ולהעיר שבשיחת הרבי בליל שמח"ת התשמ"ד³ הזכיר שכאשר אומרים פסוק שלם ניתן לאומרו עם שם ה' ועפי"ז אמר ברכת כהנים עם הזכרת שם ה'. [אך שם אינו בדרך לימוד וכדומה אלא קריאת פסוקים].

אך מפשטות דברי חלק מהמתירים, שהתירו לומר את שם ה' תוך כדי הלימוד וכיוצא, נראה שיש שהתירו בכל אופן שאומר שם ה' בדרך הלימוד, גם כשמזכירים חצאי פסוקים וגם הזכרת בדרך לימוד⁴.

כפי שכ' החיי אדם⁵: 'נ"ל דמותר לומר חצי פסוק אעפ"י שמזכיר את השם ולכן אם קרא וטעה בנגינה וטעמים מותר לקרותו עוד הפעם אע"פ שאינו חוזר כל הפסוק כיון שהוא להשלים הפסוק אבל לומר חצי פסוק בדרך קריאת פסוק אפילו בלא הזכרת השם אסור דכל פסוקא דלא פסקי' משה בתורה אנן לא פסקינן וה"ה בנביאים וכתובים'.

וכ"פ בשו"ת יחוה דעת⁶: 'הלומד תלמוד או מדרשי חז"ל וזוהר הקדוש, והגיע לפסוק שיש בו הזכרת ה', יש לו להזכיר ה' כקריאתו, ומצוה נמי איכא. והוא הדין למי שדורש ברבים ומזכיר פסוקים בדרשתו, רשאי לומר ה' כקריאתו, ולא יכנה לומר השם. ואפילו אם אינו אומר כל הפסוק אלא רק חלק ממנו, רשאי להזכיר שם ה', או אלהים'.

וכן לגבי מנהגנו שבאמירת הכגוונא (בתפילת קבלת שבת) אנו אומרים את שם ה' כמובא בספר המנהגים⁷ מובא שם מ: רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א: ומובן שיש לחלק בין קריאת אזכרות המובאים בענין הנלמד - לבין המתלמד מטבע הברכות שאסר רבנו הזקן בשו"ע שלו (או"ח סי' רטו ס"ב). וראה ברכי יוסף שם. ואכ"מ'.

ומאידך לדעות שנהגו להחמיר לומר שם ה' תוך כדי הלימוד יש שהחמירו בכל אופן גם כאשר אומר פסוק שלם⁸.

וכמ"ש בערוך השולחן⁹: 'אבל הגדול בלימודו לא יאמר השם בפירוש אלא יאמר השם וכן יאמר אלקינו וכן הדורשים ברבים ומזכירים פסוק שיש בו שמות לא יפרש השם אלא יאמר השם ואף שיש מתירין נכון להתרחק מזה וכן אנחנו נוהגים'.

וכן רואים בהנהגת הרבי בשיחות ומאמרים בציטוט של פסוקים ללא הזכרת שם ה'.

א"כ נחלקו הדעות: יש מתירים בלימוד להזכיר שם ה' גם כשאינו פסוק שלם, ויש מחמירים אפילו בפסוק שלם. ונראה שמנהגנו הוא שלכתחילה ראוי להחמיר לא לומר שם ה' תוך כדי הלימוד כלל גם כאשר מצטטים פסוק שלם¹⁰.

---

הערות:

¹ מערכת הה' אות פו ↩

² וראה גם שו"ת באר משה (שטרן) ח"ג סי' מא ↩

³ ראה תו"מ תשד"מ ח"א עמ' 317 ועמ' 368 ↩

⁴ ראה בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' פא שהביא שיש אומרים (הובאו גם בשוע"ר סי' קיד סעי' יא) שאפילו כדי לקבוע רגילות לענין משיב הרוח ומוריד הגשם התירו לומר שם השם: 'וראיה ג"כ מאותה שהביאו הפוסקים ז"ל בסי' קי"ד לצאת מידי ספק אם הזכיר גשם בתחיית המתים, שיש תקנה לדבר אם יאמר הברכה צ' פעמים שחזקה כהרגלו הוא אומר, ועל כרחו צריך שלא ישנה הזכרת השם, שאל"כ נחוש שיבוא להזכירו גם בתפלה בשינוי. מאחר שהורגל בכך וסירכיה נקיט ודאי, אף על גב צריך לאומרו כתקנו כדרך שאומר בתפלה. ומ"מ זו קשה בעיני שנתיר לומר הברכה צ' פעמים לבטלה מחשש שכחה, דשוכח קרוב להיות פושע, ולא דמי לומד מתחלתו, וצ"ע') ↩

⁵ ח"א כלל ה אות ג ↩

⁶ ח"ג סי' יג בסיכום התשובה ↩

⁷ עמ' 27 ↩

⁸ וראה בטהרת המים (מערכת הה' אות פו) שדבריו דלעיל לחלק בין פסוק לחצי הוא כעין פשרה בין האוסרים ↩

⁹ או"ח סי' רטו ס"ב ↩

¹⁰ ואולי ניתן לומר שזה דווקא בדרך לימוד וכדומה, אך כאשר זה נוסח קבוע אולי סומכים על הנ''ל לומר שם ה', ולכן כנ"ל נקט הרבי לומר בכגוונא, וכמו"כ בקריאת הגדה של פסח המנהג לומר עם שם השם גם בפירושי הפסוקים כשלא מצוטט פסוק שלם. ואולי עפי"ז גם בפסוקים המובאים בפרקי אבות וכדומה יש לומר שם ה' (ולהעיר שבסידור אדה"ז גם בדפו"ר יש ניקוד על השמות הק' ונראה מכך שיש לאמרם). אך ראה בהתקשרות שמועה שהרבי אמר שבפרקי אבות אין לומר שם ה' כשאינו פסוק שלם. ומאידך שיש שכתבו שם שאולי פרקי אבות הוא כתפילה ולכן יש לומר ↩

---

[ו] (הלכה 314)

למדנו על איסור שם ה' ועל החומרות לא להזכיר שמו ית' בלימוד.

שאלה: איזה כינוי ראוי להזכיר כאשר לומדים פסוק שיש בו אזכרה של שם מהשמות הקדושים?

תשובה: ישנם כמה אופנים של כינוי שנהוג לומר כאשר לומדים:

השם:

הכינוי 'השם' מיוסד לכאורה על הפסוק¹: 'ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את י"י אלוהיך'².

וכן מצינו בלשון חז"ל בכו"כ משניות שמשתמשים במילה השם ככינוי להקב"ה וכגון ברכות³: 'הושע השם את עמך'.

אדושם:

מצינו בספרי הפוסקים שדרך העם היתה לומר במקום שם השם 'אדושם', ויש פוסקים שהתייחסו לזה בשלילה, וכמ"ש הט"ז⁴: 'ועוד יש ללמוד מדברים הנזכרים כאן דבמקום שאין אנו רוצים להזכיר שם של אדנות י"ל השם ולא כמו שאומרים המון עם אדושם כי אין זה דרך כבוד של מעלה אלא י"ל בלשון התנא השם'.

ועד"ז כתב היוסף אומץ⁵: 'אכן להזכיר השמות המוזכרים בגמרא ובפוסקים, נראה לי דשרי, ומצוה להזכיר בפירוש בשעת לימוד ולא לכנות אדושם וכיוצא, דלדעתי אינו דרך כבוד כלפי מעלה לכנות, שהרי הכינוי לאדם הוי ביזוי, וכן שמעתי מהקדמונים'.

והובא להלכה בקיצור שולחן ערוך⁶: 'כשרוצה להזכיר את 'השם', יאמר תיבת השם, ולא כמו שטועים ההמון ואומרים 'אדושם' כי אין זה דרך כבוד של מעלה'⁷.

מאידך מצאנו פוסקים שקיבלו את המנהג הזה, ולא ראו בזה גנאי:

וכפי שכתב בשו"ת יפה נוף⁸: 'נשאלתי על נער שמלמדין אותו להתפלל בב"ה אי שרי להזכיר שם של ארבע בשם של אדנות, כמו שאנו מזכירים שם ההויה, או צריך לכנות בכינוי אחר כמו שנהגו מקצת החזנים, כשמלמד עם הנערים מכנין השם של ההויה בכינוי אחר חצי אדנות וחצי שם, דהיינו אדו שם, אם יש עיקר למנהג זה?

תשובה. נראה דאין צריכין ליזהר בכך, וראייה מגמרא ברכות .. ש"מ בהדיא דיכולין לגמור עם התינוקות הברכות כתיקונן בלתי שום שינוי, דאי הוה צריך שינוי היאך הוה ס"ד לברך אחריהן, דהא כל המשנה ממטבע הברכה אין לענות אחריו אמן .. ונ"ל דאותן הנוהגין בעצמן ליזהר בדבר, נכשלין להכניס בתינוקות שבשתא וכיון דעל על'.

א"כ רואים בדבריו שהמנהג הי' לומר אדושם, והבעיה מבחינתו היא רק שלא ראוי ללמד כך ילד מכיון שהוא בטעות יתרגל לומר כך, אבל לא עלה בדעתו שיש בשימוש במונח אדושם גנאי כלפי מעלה.

גם בפסקי תשובות⁹ העיר: 'אמנם אין להתעלם כי היו חסידים ואנשי מעשה שהיו מזכירים כן בעת לימודם ודרשותיהם, ואפשר כיון דדשו בה רבים שוב אין בזה משום גנאי'.

ועוד והוא עיקר שכן ראינו בהנהגת הרבי הרבה פעמים ברבים באמירת השיחות הק' שבאמירת שם ה' במקום לומר השם אמר אדושם, ואין אחר המלך כלום.

אך כמובן שצריך להיזהר מלהמציא כינוים חדשים שלא מורגלים בהם, שלא יהי' כגנאי ח"ו.

---

הערות:

¹ כי תבא נ"ח, כ"ח ↩

² כלומר מפשט הפסוק נראה שמילת השם היא כינוי להקב"ה, אך להעיר שהרמב"ם הלכות שבועות פי"ב הי"א, לומד מזה איסור אמירת שם ה' לבטלה ונראה שמבאר מילת השם כפשוטו לא ככינוי אליו ית' ↩

³ פ"ד מ"ד ↩

⁴ או"ח סי' תרכא ס"ק ב הובא בא"ר שם ס"ק י. ולהעיר שאדמו"ר הזקן בשו"ע וכן המשנ"ב לא הביאו את הט"ז ↩

⁵ ח"א סי' שמט ↩

⁶ סי' ו ס"ג ↩

⁷ בהערות לספר זכרונות אליהו מערכת א אות א כתב הרב יצחק ניסים: 'ומכאן תוכחת מגולה למה שנהגו בעיר מולדתי בגדאד החכמים ואנשי מעשה נזהרים בדבריהם שלא להזכיר ה' בשפת המדינה לשון ערבי לומר אללה אלא מחליפים הלמדים באות מ' ואומרים אמה ומדקדקים בזה המורים בבתי הת"ת וכו' כשמתרגמים פסוקי התנ"ך לבני הנעורים, וכמה רע ומר מנהג זה שאין דרך כבוד לכנות כן אפי' אדם לחבירו ועאכו"כ כלפי מעלה, ומשום איסור הזכרת ש"ש שהוא בכל לשון כמ"ש בתשובות הגאונים סי' קמ"ב ובפתח הדביר סי' צ"א וכ"כ הגהמ"ח בפנים אות ד' יש ליזהר לומר השם, ולא חלילה כמו שמהנדסים הם וגם שבנעורי הורגלתי כמותם, מיום עומרי ע"ד הנני נזהר וההי"ב' ↩

⁸ לרבי יצחק מזיא (בן דורו של הרמ"א) סי' לו ↩

⁹ סי' רטו הערה 58 ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp