כתיבת ט"ו במקום י"ה

[א] (הלכה 319)

כתיבת טו במקום י"ה

שאלה: מה המקור והסיבה שכאשר רוצים לציין גמטריה של 15 נהוג לא להשתמש באותיות י"ה אלא כותבים ט"ו?

תשובה: הקפדה זו קדומה מאוד בעם ישראל, ובקהילות מסויימות נהגו בה כבר למעלה מ1500 שנה, וכפי שמצאו בעיר צוער הקדומה מצבה שזמנה הוא בערך מתחילת האלף החמישי וכתוב עליה: 'דמיתת טו יומין בירח שבט', וכך נהגו יהודי דרום ארץ ישראל כבר לפני אלף שנה1 ובמשך הזמן הקפדה זו התפשטה והתקבלה אצל כל עם ישראל.

הסיבה למנהג זה הוא לכאורה ע"פ הנאמר בגמרא במסכת שבועות¹: 'יש שמות שנמחקין, ויש שמות שאין נמחקין; אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שד"י, צבאות - הרי אלו אין נמחקין .. ת"ר, כתב אלף למד מאלהים, יה מיי' - ה"ז אינו נמחק'.

וכ"פ הרמב"ם²: 'כתב אל"ף למ"ד מאלהים ג יו"ד ה"א מיהו"ה אינו נמחק, ואצ"ל יה שהוא שם בפני עצמו, מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא'.

הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב: 'כתב אל"ף למ"ד מאלהים. א"א זה אינו כלום שלא אמרו אלא באל"ף למ"ד מאלהים ויה מיהו"ה אבל ש' וד' משדי וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקים'.

אלא שתמהו הפוסקים שהרי הראב"ד כתב בדיוק כמו שכתב הרמב"ם?

הכסף משנה כתב לבאר: 'ויש לתמוה שדברי הראב"ד הם דברי רבינו אות באות והיאך כתב עליו זה אינו כלום. וי"ל שכוונת הראב"ד לומר שלא הוזכר בגמרא אלא י"ה מיהו"ה, כלומר דוקא כשנתכוין לכתוב השם שלם וכתב י"ה למעלת שם המיוחד אבל כשלא נתכוין רק לכתוב י"ה לכוונת שם עצמו לא אמרו שאינו נמחק .. וזה מבואר בדברי רבינו שהכותב י"ה לכוונת שם בפני עצמו אינו נמחק ודלא כדמשמע מהראב"ד שהוא נמחק. ואפשר שנזדמנה להראב"ד בדברי רבינו נוסחא זו ענינה: כתב אל"ף למ"ד מאלהי"ם ו"ה מיהו"ה אינו נמחק. כך נראה שהיתה נוסחת ההגהות שכתבו י"ה מיהו"ה לא דמי וכו', ועל זה אומר דלא אמרו אלא י"ה אבל צ"ב וש"ד נמחקין והוא הדין לו"ה כיון שאינו שם בפני עצמו'.

והרדב"ז³ כתב לבאר כפי הנוסח שהציע הכסף משנה, וז"ל: 'עוד מצאתי בספר מדויק כתב אלף למד מאלהי"ם ואו הא מהשם וכו' והיינו דמשיג עלה הראב"ד ז"ל דלא מצינו אלא אלף למד מאלהי"ם וי"ה מהשם אבל ו"ה לא מצינו והשתא אתי שפיר לשון הרב ז"ל שכתב ואצ"ל י"ה שהוא שם בפני עצמו ואי גרסינן ברישא כתב יו"ד ה"א מהשם היא היא ונ"ל שהרב ז"ל כך היה גורס בברייתא וא"ו ה"א'.

א"כ נמצאנו למדים שלדעת הרמב"ם כתיבת י"ה הוא שם שאסור במחיקה. [ולפי גרסת הרדב"ז גם הראב"ד מסכים עם זה, והוא נחלק רק על ו"ה].

וכ"כ להלכה המחבר בשלחן ערוך⁴: 'כתב .. יה מהשם, או שכתב שם יה, אינו נמחק'.

ואמנם כמובן שהאמור הוא כשכותב לשם שמו ית', אך מחמת הרחקה מחילול שמו הק' התפשט בעם ישראל להחמיר מאוד שלא לכתוב י"ה גם כאשר אין כוונתו לשם, אלא כוונתו לגמטריה למספר 15 וכיו"ב.

וכפי שכתב הקדוש רבי שלמה מולכו⁵ בספר המפואר⁶: 'כמו שאנו כותבין טו כדי שלא לכתוב שם י"ה'.

וכ"כ ביוסף אומץ⁷: 'אין לכתוב שם באיגרת וכן אלקים, רק בד' או בק' במקום ה', שלא יבוא לידי בזיון. ואפילו שלום יש נוהגין שלא לגמרו, רק שלו' בנקודה על הו', שלחן ערוך סוף סימן רע"ו בשם המהרי"ל. ומפני זה רגילין העולם לכתוב במנין חשבונם ט"ו ולא י"ה'.

א"כ ראינו שמשום זהירות בקדושת שמו ית', התפשט בעם ישראל המנהג שלא לכתוב אותיות י"ה⁸ לגימטריה 15 אלא אותיות טו.

¹ ראה עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס ע' 381 - 392 ↩

² לה, א-ב ↩

³ הל' יסודי התורה פ"ו ה"ד ↩

⁴ בשו"ת ח"ה ללשונות הרמב"ם סימן לד (אלף תז). וראה גם ללשונות הרמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ד ↩

⁵ יו"ד סי' רעו ס"י ↩

⁶ ראה אודותיו בתורת מנחם חי"א ע' 161 ↩

⁷ וארשא תרמד דף ו טור ג ↩

⁸ ח"ב קדושת הספרים ושמות אות כט ↩

⁹ יש שהעירו (ראה גם קובץ עץ החיים לו עמ' תקלא) שיסוד המנהג החל כשהיו כותבים מנין בגמטריה בלי גרשיים, ולכן הקפידו בכך. אך נשאר המנהג גם כאשר עושים גרשיים המפסיקים בין האותיות ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'