כוונת שמע ישראל

---

[א] (הלכה 326)

בעקבות ההלכה של אתמול נשאלנו כדלהלן:

שאלה: למדנו דברי כמה מהפוסקים שמועילה כוונה כללית לפני התפילה, מלבד לפסוק ראשון של ק"ש. מהי הכוונה הנצרכת בפסוק ראשון של שמע ישראל?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - עד כאן צריכה כוונת הלב, דברי רבי מאיר. אמר רבא: הלכה כרבי מאיר'.

וכתב הרמב"ם²: 'הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו. והשאר, אם לא כיון לבו יצא, אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון'.

וכתב הרשב"א³: 'דלכולי עלמא פסוק ראשון צריך כוונה, ואפילו בדיעבד, ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה דהתם בכוונה לצאת הדברים אמורים, אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו מלכות שמים בהסכמת הלב וכענין שאמרו ג"כ בברכה ראשונה של תפלה בשילהי פרק אין עומדין (לד:), והטעם שבשאר מצות שהן מצות עשייה כל שעשה מצותו אעפ"י שלא נתכוון לה הרי קיים מצות עשייתו אלא שאין זה מן המובחר וכל שכן שיצא אם כיון לצאת אף על פי שהרהר באמצע המצוה, אבל אלו שהן קבלת מלכות או סידור שבחים אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים וזו היא שחילקו בין ברכה ראשונה לשאר הברכות או בין פסוק ראשון לשאר שאם הדברים תלויים במצות צריכות כוונה או אין צריכות מה לי ברכה ראשונה מה לי שאר ברכות עכ"ל'.

המחבר בשו"ע⁴ פסק כדברי הרמב"ם והרשב"א, וז"ל: 'הקורא את שמע ולא כוון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו. והשאר, אם לא כוון לבו אפילו היה קורא בתורה, או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע, יצא, והוא שכוון לבו בפסוק ראשון'. ועוד כתב⁵: 'עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון, הלכך אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון, לא יצא י"ח וחוזר וקורא. ואפי' למ"ד מצות אינן צריכות כוונה, מודה הכא'.

וביאר המגן אברהם⁶: 'אע"ג דבסעי' ד פסק דמצות בעי כוונה היינו שיכוין לצאת, אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפ' ראשון עב"י סי' ס"ג ס"ד בשם הרשב"א, ואע"ג דאמרינן בגמ' בקורא להגיה לא יצא היינו כשאינו קורא כהלכתו כמ"ש תר"י אבל בקורא כהלכתו יצא כנ"ל, ובכ"מ פ"ב משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת רק בפ' ראשון יצא וכ"מ לשון הרמב"ם'.

ולמעשה כתב אדמו"ר הזקן⁷: 'כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה .. וקריאת שמע היא מן התורה וצריכה כוונה לדברי הכל, ואף להאומרים שאפילו מצות של תורה א"צ כוונה מכל מקום בקריאת שמע צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו⁸ ולא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי חובה אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב. ואינו דומה לשאר מצות שהן מצות עשייה וכל שעשה מצותה אף על פי שלא כיון לה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ"ש אם כיון לצאת אף על פי שהרהר בה באמצע בדברים אחרים יצא לדברי הכל אבל קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמים או סידור שבחים אינו בדין שיהיה לבבו פונה לדברים אחרים.

וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע שהוא שמע ישראל שהוא עיקר קבלת מלכות שמים וכן בברכה ראשונה של תפלה. אבל מואהבת ואילך אין הכוונה מעכבת בדיעבד ואפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות אלו בעונת קריאת שמע יצא ידי חובתו אף על פי שלא נתכוין לצאת ידי חובתו והוא שנתכוין בפסוק ראשון (מפני שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה אבל אם קרא השאר בלא כוונה א"צ לחזור ולקרות בין שקרא בלא כוונה לצאת בין שלא בכוונת הענין .. אבל להאומרים שמואהבת ואילך הוא ג"כ מן התורה צריך כוונה לצאת בכל מה שהוא מן התורה אבל כוונת הענין די בפסוק ראשון לדברי הכל בדיעבד)'⁹.

א"כ נמצאנו למדים שבפסוק ראשון של קריאת שמע [בנוסף לכוונה לצאת י"ח¹⁰] צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב.

---

הערות:

¹ יג, ב ↩

² הל' ק"ש פ"ב ה"א ↩

³ ברכות שם ד"ה שמע ↩

⁴ או"ח סי' ס ס"ה ↩

⁵ סי' סג ס"ד ↩

⁶ סי' ס ס"ק ד ↩

⁷ סי' ס ס"ה ↩

⁸ ראה סי' סב ס"ב. סי' קפה ס"ב. ובארוכה בסי' צח בתחילתו ↩

⁹ וראה גם סי' סג ס"ה, וסי' קפה ס"ב ↩

¹⁰ ראה דברי אדה"ז הנ"ל שהעיקר כהאומרים שבמצוות דאורייתא צריך שיכוין, וראה גם בסוף הסעיף ה, ובקו"א ס"ק א. (אך להעיר ממ"ש הרי"ד סולובציק בשיעורים לזכר אבא מרי עמ' כט. ואכמ"ל) ↩

---

[ב] (הלכה 327)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות החיילת בצ"ה פריידא בת נחמה שרה לרגל יום הולדתה

למדנו שבפסוק ראשון של קריאת שמע בנוסף לכוונה לצאת י"ח צריך - ומעכב גם בדיעבד - כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב.

שאלה: מה הדין לגבי שאר הפרשיות איזה כוונה צריכה לכתחילה ואיזה בדיעבד?

תשובה: כתב הטור¹ בשם רב עמרם גאון: 'ויקראנה ביראה ובכוונה כתב ר"ע לשוייה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה פירוש פרוטגמא כתב המלך על בני מדינתו שק"ש הוא פרוטגמא דהקב"ה והכי איתא במדרש (ויק"ר פכ"ז ו) א"ר ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקדוש ברוך הוא יתברך שמו אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך אבל באימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך'.

וכך פסק המחבר²: 'יקרא קריאת שמע בכונה באימה ביראה ברתת וזיע'.

ובדבריהם לא נתפרש מה ההגדרה של קריאת שמע ובאיזה חלקים נדרש לקרוא באימה ויראה אך זה נתפרש בדברי אדמו"ר הזקן³ וזה לשונו: 'לכתחילה צריך להיזהר ולקרות כל הג' פרשיות של קריאת שמע בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה כדרך שבני המדינה קורין פרוטגמא שמשגר להם המלך דהיינו כתב המלך על בני מדינתו שהם עומדין על רגליהם וקורין אותן באימה וביראה וברתת ובזיעה וקריאת שמע היא פרוטגמא של הקב"ה לעמו ישראל ולא הטריח עלינו הקב"ה לקרותה מעומד אלא בלכתך בדרך אך צריך עכ"פ לקרותה באימה וביראה. וצריך שתהיה בעיניו כפרוטגמא חדשה שלא שמעה מעולם וזהו שאמר הכתוב אשר אנכי מצוך היום כלומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמו שכבר שמע דבר אחד הרבה פעמים ששוב אינו חביב אצלו כבתחלה'.

א"כ מבואר בדברי אדמו"ר הזקן שיש חיוב לכתחילה לכוון בכל הפרשיות ולא רק בפסוק ראשון⁴.

אמנם כל זה הוא לכתחילה, אבל בדיעבד אין הכוונה בזה מעכבת מלבד בפסוק ראשון וכמ"ש אדמו"ר הזקן⁵: 'עיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה .. אבל כוונת הענין די בפסוק ראשון לדברי הכל בדיעבד'.

וכ"כ בסי' סג⁶: 'אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא ג"כ קבלת מלכות שמים אבל מואהבת ואילך הוא לשון צוואה לפיכך אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לחזור ולקרותן ואפילו האומרים שמצות א"צ כוונה מודים בזה שאם לא כיון לבו לא יצא ידי חובתו מן התורה כמו שנתבאר בסי' ס''.

א"כ למדנו שלמרות שלכתחילה יש לכוון בעת קריאת כל השלוש פרשיות של קריאת שמע, אך בדיעבד הכוונה מעכבת רק בפסוק ראשון.

מחר בעז"ה נראה מה נכלל בפסוק ראשון.

---

הערות:

¹ או"ח סי' סא ↩

² סי' סא ס"א ↩

³ סי' סא סעיפים א-ב ↩

⁴ וחיוב זה אינו רק מחמת חשש שהוא מדאורייתא שכתב אדמו"ר הזקן בסי' נח ס"א: 'ובעל נפש יחמיר לעצמו בשל תורה בכל מה שנוגע למעשה בחילוקי סברות אלו כמו שיתבאר לפנינו', שהרי גם בפרשה שלישית שהיא ודאי מדרבנן צריך לכתחילה לכוון, אלא תקנת חכמים מלכתחילה היתה לכוון בכל הקריאת שמע. [וילע"ע מה מקורו של אדמו"ר הזקן לענין חיוב כוונה בכל הג' פרשיות. ולהעיר מהרמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ב: 'ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן: שמע והיה אם שמוע ויאמר, ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על (זכירת) שאר כל המצות, ואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות'. וראה בשאגת אריה סי' ב: 'דהא דכתב הרמב"ם .. והא דמסיים וקריאת ג' פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת ק"ש היינו בלשון חכמים שתקנו לקרות את כל ג' פרשיות הללו והקדים זאת לאשמועי' שכל הדינים שכ' לקמן לענין ק"ש סתמ' שכל הג"פ בכלל זה'. אך להעיר מדבריו בטורי אבן ר"ה כח, ב] ↩

⁵ סי' ס ס"ה ↩

⁶ ס"ה ↩

---

[ג] (הלכה 328)

שאלה: מה דין הכוונה באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [ולקמן נכתוב בר"ת - בשכמל"ו]?

תשובה: בפסחים¹ אומרת: 'ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם .. וכורכין את שמע ..'. ובגמרא²: 'תנו רבנן: כיצד היו כורכין את שמע? אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים בשכמל"ו'.

בביאור דברי הגמרא שלא היו מפסיקין מצינו שתי גישות בראשונים הנובעות ממחלוקת וגירסאות שונות בתלמוד הירושלמי, וכדלקמן:

בירושלמי³ נאמר: 'כיצד היו כורכין את שמע. אמר רב אחא אמר רבי זעירה א"ר לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים בשכמל"ו. ר' יוסה אמר ר' זעירה ר' לא שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים בשכמל"ו'.

ועפי"ז כתב הרוקח⁴: 'בפסיקתא בפרק מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד, לברוך שם כבוד'.

אמנם רש"י בתלמוד הבבלי ביאר: 'ולא היו מפסיקין - בין אחד לואהבת אעפ"י דצריך להאריך באחד, ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, שכל אחד מקבל עליו ואומר אחד הוא אלהינו בפסוק ראשון, ופסוק שני לשון צוואה היא'.

וכתב התיו"ט על המשנה שם: 'ונראה דודאי דרש"י מפרש מהירושלמי הזה וגירסתו היתה בין אחד לואהבת .. ומ"מ בירושלמי אין למחוק הגירסא [שמובאת בירושלמי שלנו - בין אחד לברוך] דנ"ל דהרוקח גירסתו כך היתה שכתב ב"י בסימן פ"א דבשמו להפסיק בין אחד לברוך ונ"ל שע"פ הירושלמי כתב כן'.

וביאור המחלוקת, הנה על דברי הטור⁵ שכתב: 'וצריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת'.

כתב הבית יוסף לבאר: 'וסובר רבינו דמכיון דחזינן דצריך להפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים לדידן דאמרינן בשכמל"ו צריך להפסיק בינו לואהבת דבשכמל"ו מכלל קבלת מלכות שמים הוא, והרוקח שכתב שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם סובר דבשכמל"ו אינו כל כך קבלת מלכות שמים כמו פסוק ראשון'.

א"כ ראינו שאנשי יריחו עשו שלא כהוגן בכך שלא הפסיקו בין שמע לואהבת כיון שצריך להפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, ונחלקו הראשונים האם הכוונה להפסיק בין שמע לברוך שם, או בין ברוך שם לואהבת, ושורש המחלוקת נובע מהיחס לברוך שם האם הוא חלק ממש מקבלת עול מלכות שמים או לא.

ולהלכה המחבר⁶ כתב כרש"י: 'צריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות'.

ולכאו' מדברי הטור והמחבר למד הלבוש⁷ עיקר גדול⁸: 'ונראה לי שפסוק ראשון שהוזכר בכל זה הענין כולל ג"כ עמו בשכמל"ו, שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה, נ"ל'.

והרמ"א בהגה הוסיף גם⁹ את הרוקח¹⁰: 'ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך, כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון'.

ולמעשה אדמו"ר הזקן כתב את כל זה להלכה:

א. דברי הרוקח¹¹: 'ואף מי שאינו מאריך בד' של אחד יש לו להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא בפסוק ראשון ויש לו להפסיק בינו לבין שאר דברים'.

ב. דברי רש"י¹²: 'צריך להפסיק מעט בין בשכמל"ו לואהבת כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות כי שמע ישראל ובשכמל"ו הוא לשון קבלה שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו ואהבת הוא לשון צוואה'.

ג. דברי הלבוש¹³: 'אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים והוא הדין לבשכמל"ו שהוא ג"כ קבלת מלכות שמים'.

א"כ נמצאנו למדים שהגם שברוך שם לא נכתב בתורה והוא לא המשך של הפסוק שמע ישראל, למרות זאת מ"מ מכיון שהוא ג"כ קבלת עול מלכות שמים יש בו חובת הכוונה כמו בפסוק שמע ישראל, אך צריך לעשות הפסק מועט בין שמע לבשכמל"ו, ובין בשכמל"ו לואהבת.

בהלכה הבאה נלמד פרטי דין השוכח לכוון בפסוק ברוך שם.

---

הערות:

¹ פ"ד מ"ח ↩

² שם נו, א ↩

³ פסחים פ"ד ה"ט ↩

⁴ הל' ברכות סימן שכ ↩

⁵ סי' סא ↩

⁶ סי' סא סי"ד ↩

⁷ סי' סג ס"ה ↩

⁸ ראה צ"צ פסקי דינים שלט, ד: 'בש"ע שם סי"ד פסק הרב"י כהטור, והרמ"א פסק ג"כ כהרוקח. וגם הביא עוד פי' התוס' בר' מאיר. ונלע"ד מהטור והרב"י בש"ע סי"ד הנ"ל מוכרח כדעת הלבוש. והש"ג והב"ח צ"ל שאמרו ע"פ פי' הרוקח. ועי' בש"ע אאזמו"ר סי' הנ"ל סוף סעיף י"ג' ↩

⁹ לקמן נראה שמדברי אדה"ז (שהביא גם את הרוקח, וגם פסק - דלא כב"ח - אלא שהשוכח בשכמל"ו צריך לחזור) והצ"צ, נראה שמי שסובר שא"צ לחזור בהכרח סובר רק כרוקח. אך מאידך לא כל מי שס"ל שצריך לחזור, חולק על הרוקח ↩

¹⁰ ראה בשו"ע מהדורת מכון י-ם בהגהות והערות אות מד ↩

¹¹ סי' סא ס"ז ↩

¹² שם סי"ד ↩

¹³ סי' סג ס"ה ↩

---

[ד] (הלכה 329)

למדנו שדין ברוך שם הוא כפסוק ראשון של ק"ש שיש חובה לכוון באמירתו.

שאלה: מה הדין בדיעבד במי שלא כיוון באמירת ברוך שם כבוד מלכותו?

תשובה: כתב הלבוש¹: 'ונראה לי שפסוק ראשון שהוזכר בכל זה הענין כולל ג"כ עמו בשכמל"ו, שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה, נ"ל'.

המגן אברהם² הביא את הלבוש וכתב: 'ואם לא אמר בשכמל"ו אין מחזירין אותו [ב"ח ש"ג] ולבוש כתב שאפי' אמרו, ולא אמרו בכוונה צריך לחזור וכ"מ רס"י ס"ו'³.

ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן⁴ אודות אמירת בשכמל"ו: 'ואם לא אמרו כל עיקר מחזירין אותו'.

ובסי' סג⁵ כתב: 'אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים והוא הדין לבשכמל"ו שהוא ג"כ קבלת מלכות שמים אבל מואהבת ואילך הוא לשון צוואה לפיכך אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לחזור ולקרותן ואפילו האומרים שמצות א"צ כוונה מודים בזה שאם לא כיון לבו לא יצא ידי חובתו מן התורה כמו שנתבאר בסי' ס''.

א"כ מפשטות דברי אדמו"ר הזקן האמירה והכוונה בברוך שם הוא לעיכובא, ואם לא אמר או שלא כיוון חוזר.

אמנם כמה אחרונים (חלקו על דברי המג"א ואדמו"ר הזקן במקרה שלא אמר כלל בשכמל"ו, וכתבו שאין השוכח צריך לחזור. ולגבי דברי הלבוש שהאומר בשכמל"ו ללא כוונה צריך לחזור) כתבו שרק כאשר לא התחיל אמירת ואהבת אז נאמר שצריך לחזור אם לא כיוון. וכמ"ש הערוך השולחן⁶ 'ולי נראה דלא פליגי כלל דודאי אם לא אמרו והתחיל פרשת ואהבת אין מחזירין אותו כיון שלא הוזכרה בתורה ואף אם ירצה לאומרה בין פרק לפרק אין לה שייכות שם כמובן והלבוש אומר שאם אמרה ולא אמרה בכונה ועדיין לא התחיל ואהבת צריך לחזור עוד פעם לאמר בכוונה וכן נ"ל עיקר לדינא'. ועד"ז כתב המשנ"ב⁷.

והגר"ח נאה⁸ נמשך אחריהם והסתפק אם יש ללמוד כך גם באדמו"ר הזקן לגבי המקרה שאמר ברוך שם ללא כוונה וכתב: 'והמג"א סי' ס"א סקי"א הביא מהלבוש בזה"ל שאפילו אם אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור עכ"ל מבואר דמדמה לא אמרו בכוונה ללא אמרו כלל ולפ"ז אפי' התחיל ואהבת צריך לחזור לראש, אלא שיש לדייק בהיפך מלשון אדמו"ר בסי' ס"א הנ"ל שפסק כהלבוש ולא כיון דבריו עם דברי המג"א הנ"ל אלא כתב 'ואם לא אמרו כל עיקר⁹ מחזירין אותו' ולא הזכיר מלא אמרו בכוונה וגם הוסיף תיבות 'כל עיקר' מה שנותן מקום לומר דרק בלא אמרו כל עיקר מחזירין אותו ולא כשאמרו בלא כוונה דנהי שכתב בסי' ס"ג שאם קראו בלא כוונה צריך לחזור ולקרותו היינו כשלא התחיל ואהבת אבל אם התחיל ואהבת אין מחזירין אותו .. ולמעשה צ"ע'.

אך פשטות לשון אדמו"ר הזקן¹⁰ שדין בשכמל"ו כדין פסוק ראשון וכאשר לא כיוון באמירת ברוך שם צריך לחזור ולאמרו גם במקרה שכבר החל לומר ואהבת.

מחר נלמד להיכן חוזר מי ששכח וכיצד ממשיך.

---

הערות:

¹ או"ח סי' סג ס"ה ↩

² סי' סא ס"ק יא ↩

³ וביאר המחצית השקל: 'וכן משמע ריש סימן ס"ו. דהשוה שם לענין הפסקה בשכמל"ו לשמע ישראל'. וכ"פ אדמו"ר הזקן סי' סו ס"ב: 'כל מקום שמותר להפסיק באמצע הפרק מותר אפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל שלא יפסיק בו כלל אם לא מפני מי שירא ממנו שמא יהרגנו והוא הדין לבשכמל"ו שגם הוא בכלל היחוד ומטעם זה אין להפסיק גם כן בין שמע ישראל לבשכמל"ו' ↩

⁴ סי' סא סי"ג ↩

⁵ ס"ה ↩

⁶ סי' סא סעיף ו וראה גם סי' סג ס"ו ↩

⁷ ביאור הלכה סימן סא ד"ה אחר וכו' וראה גם אגרות משה ח"ה סי' ה ↩

⁸ בדי השלחן סי' יט אות לח ↩

⁹ אך לכאורה כוונת אדמו"ר הזקן בדבריו 'כל עיקר' היא שאותו אדם לא אמר אפילו בלחש. וכמ"ש בשוע"ר מהדורת רא"א אות צז. וא"כ ליתא לדיוקו של הגר"ח נאה, וק"ל ↩

¹⁰ וכ"כ בספר שוע"ר על ק"ש עם עיונים וביאורים (דאוידוביץ) סי' סא אות ט, וסי' סג אות ו. ובשוע"ר מהדורת רא"א סי' סג בביאורים אות לז. וכן פסק למעשה גם בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' ט, ובנו הר"ד יוסף בהלכה ברורה סי' סא בירור הלכה אות יד. ומהתימא על דברי הילקוט יוסף על סי' סא ס"ט שפסק שאינו חוזר ↩

---

[ז] (הלכה 334)

למדנו שכשם שיש חובה וצריך לחזור כאשר לא כיוון באמירת פסוק ראשון - שמע ישראל, כך גם לגבי אמירת ברוך שם דעת רבינו הזקן צריך לחזור אם לא כיוון גם במקרה שכבר התחיל באמירת ואהבת.

שאלה: א"כ כאשר שכח מלכוון באמירת ברוך שם איך ראוי לחזור ולאמרו. האם מכיוון שאינו פסוק מפרשת ראשונה של ק"ש יכול לאמרו בנפרד?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת ביחס לאמירת בשכמל"ו: 'ואנן מאי טעמא אמרינן ליה? כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי. אמר רבי אבהו: התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין. ובנהרדעא דליכא מינין - עד השתא אמרי לה בחשאי'.

ובזוהר פרשת תרומה² נאמר לגבי בשכמל"ו: 'בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד ובשכמל"ו דאינון כ"ד אתוון ויכוון כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא וכדין אצטריך לסלקא עד ולא יתיר, וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קודשא בריך הוא לההוא בר נש כאילו קיים אורייתא כלה דאיהי אתיא במ"ט פנים ועל דא אצטריך לכוונא לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד ולסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעין דקאמרן כיון דאתכוון בהאי יתכוון בההוא יחודא דאמר מר שמע ישראל ובשכמל"ו כללא דכל אורייתא'.

וזה לשון אדמו"ר הזקן³: 'וזהו שמפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו, הגם דמשה לא אמרו אלא יעקב כידוע, ואנשי יריחו היו כורכין את שמע בלי הפסק בשכמל"ו אבל אין הלכה כמותם מפני שעיקר בחי' המשכת של כבוד ה' אנא אמלוך מעצמות א"ס הוא באמרו בשכמל"ו, וזהו ע"י יעקב דוקא משום שנאמר יעקב חבל נחלתו שהוא חלק ה' ממש כמא' ישראל עלה במח' סתם דהיינו במח' הכללית דהי' הוא ושמו בלבד שלפני הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו רצון ומח' בגילוי אנא אמלוך כנ"ל, וע"כ ביכולתם להמשיך משם להיות גילוי ההעלם. וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא מטעם זה, ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו (וכמ"ש בזהר משה מלגיו יעקב מלבר דמשה בבחי' הדעת ויעקב בבחי' הת"ת ששם מעורר בחי' המלוכה שהוא יחוד ת"ת ומל').

מדברי הגמרא והזהר אנו למדין שבשכמל"ו זהו המשך ישיר והשלמה לאמירת שמע ישראל.

וראה גם דברי הב"י⁴ 'דבשכמל"ו בכלל קבלת מלכות שמים הוא'.

וכפי שנראה גם מדברי אדמו"ר הזקן⁵: 'פסוק שמע ישראל שלא יפסיק בו כלל .. והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שגם הוא בכלל היחוד ומטעם זה אין להפסיק גם כן בין שמע ישראל לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

ולכאורה לפ"ז כאשר שכח לכוון באמירת ברוך שם וצריך לחזור ולומר פעם נוספת, צריך הוא לחזור גם על אמירת שמע ישראל⁶.

ואולי י"ל שזה כוונת דברי אדמו"ר הזקן⁷: 'אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לחזור ולקרותן'. כלומר עליו לחזור ולומר את שתיהם גם את שמע וגם בשכמל"ו⁸.

וכ"כ הגר"ח נאה⁹: 'והסברא נותנת שצריך לחזור לשמע מפני כמה טעמים א'. כמו שאמרו יעקב אבינו ע"ה אחר שמע שמפני זה תקנו לומר ב"ש, ב' להסמיך עניני קבלת עומ"ש להדדי בלי הפסק כמו שפסק אדמו"ר בסי' ס"ו שאין להפסיק בין שמע לב"ש'.

א"כ למעשה אם לא כיוון באמירת ברוך שם שצריך לחזור ולקראו צריך לומר שוב גם פסוק שמע ישראל.

---

הערות:

¹ נו, א ↩

² קלט, ב וכ"ה בזח"ג רסד, ב ↩

³ סה"מ תקסט ע' רד ↩

⁴ סי' סא, ועד"ז דברי הלבוש. סי' סג סק"ה. וראה באריכות הלכה 328 ↩

⁵ סי' סו ס"ב ↩

⁶ וראה גם בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סי' ה שתמה על המשנ"ב בסימן סא [שכפי שצויין בהלכה 329 פוסק כערוה"ש, הסובר] שאם כבר קרא ק"ש אך שדילג בשכמל"ו אין צריך לחזור עבור זה, וכתב בביאור הלכה: 'רק יאמר אותו במקום שנזכר ואפשר דג"ז אין צריך מצד הדין', ותמה עליו האג"מ: 'אבל לאומרו במקום אחר לא שייך. ותמוה מה שבביאור הלכה בסופו, כתב שיאמר במקום שנזכר, שלא שייך כלל במקום אחר'. וראה אור ההלכה ביאורים בשו"ע אדה"ז (דוידוביץ) סי' סג חידושים אות ו ↩

⁷ שו"ע סי' סג ס"ה ↩

⁸ וכ"כ בשוע"ר עם הערות הרא"א אות לא ↩

⁹ בדה"ש סי' יט סקל"ח ↩

---

[ח] (הלכה 335)

שאלה: אדם שקרא בבוקר לפני התפלה את ק"ש בלא ברכותיה, וכיוון בה כנדרש. ולאחמ"כ בתפילה כשקרא שוב קריאת שמע, עם ברכותיה, שכח ולא כיוון בפסוק שמע ישראל, האם צריך לחזור ולקרוא ק"ש?

תשובה: כדי לבאר שאלה זו יש להקדים ולבאר האם להלכה הקורא ק"ש קודם התפלה ללא הברכות יצא י"ח לגמרי, וכדלקמן:

המחבר¹ כתב: 'קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות'.

וכתב המג"א²: 'ואפי' לא קראן כלל יצא ידי חובת ק"ש עסי' נ"ח ס"ו'.

וביאר המחצית השקל: 'באמת הרב ב"י כתב וז"ל, ומשמע מדבריהם דלמאן דאמר [ברכות יא, ב] ברכות מעכבות זו את זו כלומר שאם לא אמר אלא ברכה אחת כו' ואף ידי זו שבירך לא יצא, הוא הדין נמי אם קורא קריאת שמע בלא ברכותיה אף ידי קריאת שמע לא יצא, ולמאן דאמר ברכות אין מעכבות זו את זו אם קרא קריאת שמע בלא ברכותיה ידי קריאת שמע מיהו יצא, עכ"ל. וכיון דקיימא לן ברכות מעכבות זו את זו אלא דסדר ברכות אין מעכבות כדאיתא בסעיף ג', א"כ גם ידי קריאת שמע כתקנה לא יצא, ועל כרחך צ"ל דמה שכתב מגן אברהם דיצא ידי קריאת שמע היינו מדאורייתא, אבל ידי קריאת שמע כתקנה באמת לא יצא'.

ועפי"ז כתב בשו"ת חלק לוי³: 'וא"כ בנדו"ד נהי שכבר קרא ק"ש בלא ברכותי' אבל כיון שידי ק"ש כתקנה לא יצא, ועכ"פ מדרבנן מחויב לחזור ולקרות ק"ש עם ברכותי' ממילא מסתבר דאם לא כיון לבו בפסוק ראשון צריך לחזור ולקרות דבמה שקרא ק"ש קודם התפלה לא יצא אלא מדאורייתא ועדיין חיוב ק"ש מדרבנן מוטל עליו, ולא מיסתבר לחלק ולומר דדוקא בק"ש דאורייתא לא יצא כשלא כיון בפסוק ראשון ולא בק"ש דרבנן דמסתמא רבנן כעין דאורייתא תיקנו .. אבל לענין כוונת הלב שישים אל לבו לקבל עול מלכות שמים לא מצינו שיהי' חילוק בין כשהוא מחויב מדאורייתא או מדרבנן ..'.

אלא שבפרי מגדים⁴ כתב שאין כוונת המחבר והמג"א שיש חסרון באמירת הק"ש, אלא אדרבה יצא י"ח לגמרי, ומטעם אחר יש לו לחזור ולקרוא: 'ומשום הכי אמר המ"א אל תטעה לומר כן בהמחבר שמה שכתב 'וחוזר' וקורא הברכות שזהו מלה תנאיות היא, שאין כן אלא הוא ענין בפני עצמו שצריך לקראם, שאין חוזרים רק על הקריאת שמע שגם בפני עצמם ניתקנו, (עיין ב"י סימן מ"ו ד"ה וכתב וכן משמע ברכות י"ב ע"א כי מטא יוצר אור אמרי, ועיין באר הגולה אות ד), אבל ידי קריאת שמע יוצא אף לא אמרם כלל'.

וכך כתבו עוד אחרונים שזה פשטות דברי המחבר⁵ והמג"א⁶ שיצא י"ח גם מדרבנן. וכתבו⁷ שכך גם המשמעות בדברי אדמו"ר הזקן שכתב⁸: 'הברכות אינן מעכבות את קריאת שמע שאם קראה בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע שברכות קריאת שמע אינן כברכות שאר מצות שאין מברכין אותן אלא עובר לעשייתן שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע וכמו שנתבאר בסי' נ"ט ואעפ"כ טוב⁹ לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות ואם לא חזר וקרא לא הקריאת שמע ולא הברכות יצא ידי חובת קריאת שמע בין יחיד שעשה כן בין צבור'.

וא"כ לביאור האחרונים שיצא ידי חובה ממש בקריאתו לפני התפילה, א"כ אין חזרת הקריאת שמע עם הברכות בשביל לצאת ידי חובת ק"ש.

ולכן למעשה מי שקרא ק"ש בבוקר ללא ברכות ק"ש - וכיוון כדין בפסוק שמע ובשכמל"ו, ולאחמ"כ כשקרא ק"ש עם ברכות שכח לכוון אינו חייב לחזור בשביל לכוון, כיון שכבר קיים את המצוה בק"ש שאמר קודם התפלה¹⁰.

---

הערות:

¹ או"ח סי' ס"ב ↩

² ס"ק א ↩

³ או"ח סי' לג ↩

⁴ באשל אברהם ס"ק א ↩

⁵ והטעם שכתב המחבר שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות, ראה א) בדברי חמודות ברכות פ"ב אות ב שכתב: 'וטעמו כדי שלא לשנות הסדר'. ב) בביאור הגר"א באות ו (הובא במשנ"ב ס"ק ד)כתב שזה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת'. ג) ראה בפרמ"ג שי"ל שהוא לחוש לדעת רב האי גאון שרק סדר הברכות לא מעכב, אך עצם הברכות כן מעכב. ולכן אם קרא ק"ש בלא הברכות לא יצא י"ח ק"ש כתיקנה. [וראה בביאור הלכה שתמה על דבריו, ומ"ש ליישב באור ההלכה (דוידוביץ) סי' ס חידושים אות ג (וראה ג"כ בהערות על חידושי הריטב"א הוצאת מוסה"ק דף יב, א הערה 444) ↩

⁶ ראה ביאור המגן אברהם בהליכות יוסף עזרא ח"ג ע' סג. וראה גם חקרי הלכות ח"ט ע' מ ↩

⁷ חקרי הלכות שם ↩

⁸ סי' ס ס"ב ↩

⁹ ולהעיר דבסי' נח ס"ח כתב אדמו"ר הזקן: 'ואם קרא בלא ברכותיה יחזור לקרותה בזמנה בברכותיה שאף שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע לא הפסיד ברכותיה כמו שנתבאר בסימן ס''. ומהלשון נראה קצת שיש בזה חיוב לחזור ולומר ק"ש יחד עם הברכות, אך ראה מ"ש בשוע"ר מהדורת רא"א הערה עח שהעיקר החזרה הוא בשביל הברכות וכן שם הוא בקורא מיד שעלה עמוד השחר ↩

¹⁰ המדובר כמובן כאשר כיוון לצאת י"ח בק"ש שאמר קודם התפילה, וראה בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' מו ס"ט ↩

---

[ט] (הלכה 336)

האם אדם שלא כיוון ראוי שיאמר שוב עם כוונה.

שאלה: אדם שאמר פסוקי פרשת שמע או התפלל בלא כוונה אך זה קטע שאין שם חובת חזרה מן הדין, כגון מפסוק ואהבת ואילך וכדומה, האם רשאי להחמיר על עצמו ולחזור שוב מתוך כוונה?

תשובה: כתב הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה בשם רבו הבעל שם טוב¹: 'ופעם א' שאל השואל למורי זלה"ה אם אמר כמה תיבות בק"ש ובתפלה בלא כוונה אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה, ואמר בזה הלשון: הלא ידוע ומפורסם שאין לך שום דבר שלא יהא בו מציאות השם, אפילו מחשבה חיצונית שם יש ג"כ ניצוצות קדושות כנודע, וא"כ אם אמר כמה תיבות של [בק"ש ו]בתפלה בלא כוונה, לא יאמרם פעם שנית, רק יהרהר במחשבה ובכוונה התיבות שאמר בלא כוונה. כל זה שמעתי בשם מורי [הבעש"ט] זלה"ה [ודפח"ח]'.

ויש שלמדו שדברי הבעש"ט אמורים גם במקומות שמן הדין צריך לחזור כגון פסוק ראשון של שמע, שאעפ"כ לא יחזור שוב, וכפי שכתב הגה"ק מקאמרנא בשלחן הטהור².

אך הרבי כתב³ על דברי הבעש"ט - 'אם רשאי לחזור': "השאלה היא הרשאי במקום שאין חיוב (לעכב) בכוונה", עכלה"ק. כלומר הרבי מבאר שתשובת הבעש"ט לשואל ששאל אם רשאי לחזור היא לא על מקומות שחייב מן הדין, אלא רק במקום שאין חיוב לחזור, ועל זה ענה הבעש"ט שלא יחזור, אבל במקום שחייב מן הדין, כמו פסוק ראשון של שמע בודאי שחוזר.

וכן מצינו מפורש בדברי אדמו"ר הזקן⁴: 'אם בא לאדם איזה בלבול במחשבתו בתפילתו .. אמנם אעפ"י שאמר קצת דברים שלא במחשבת הלב. לא יחזור לראש. אם לא במקום שאחז"ל בפסוק ראשון דק"ש ובאבות, אבל לא במקומות אחרים'.

א"כ למעשה אדם שלא כיוון בתפלתו, בקטעים בהם יש חיוב מן הדין לכוון חייב לחזור ולאמרם שוב, אך בקטעים שאין חיוב, לא יחמיר על עצמו לומר שוב מתוך כוונה אך יהרהר במחשבה המילים שאמר ללא כוונה.

---

הערות:

¹ בן פורת יוסף פ' תולדות נ, ב הובא בכתר שם טוב סי לט ↩

² סי' קא ס"ג, וסי' קח סי"א. וראה מ"ש בשו"ת דברי יציב ח"א סי' קכא אות ו. והאריך בזה הרב גבריאל ציננער בהיכל הבעש"ט גליון מג ע' קנט ואילך ↩

³ הובא בהוספות לכתר שם טוב. [אלא שהר"י מונדשיין העיר (פרדס חב"ד גליון 1 ע' 77) שלכאורה בדברי הבעש"ט כאן מפורש שאפילו ב"שמע" לא יחזור, וסיים שצע"ג. אלא שיש ליישב בפשטות, שדברי הבעש"ט 'קריאת שמע' אין הכוונה על פסוק ראשון, אלא על כל הג' פרשיות. ואמנם קטע זה בבן פורת יוסף הוא כהמשך לדיון על דברי הגמרא 'האומר שמע שמע משתקין אותו', וגמרא זו בודאי עוסקת בפסוק ראשון, אך הבעל שם טוב לא אמר את זה למעשה אלא בתור פירוש בגמרא, משא"כ הקטע בו הרבי עוסק הוא בהמשך הדברים כשנשאל הבעש"ט למעשה, ובזה בודאי שהבעש"ט לא חלק על דברי הראשונים והאחרונים שעל פסוק ראשון של שמע חוזרים, ובמילא דבריו נסובו על שאר הדברים בהם אין חיוב לחזור מן הדין, וכפי שכתב תלמיד תלמידו אדמו"ר הזקן, וק"ל. (וראה ג"כ בס' הליכות יוסף עזרא ח"ג ע' תיח שכתבו בפשטות שהבעש"ט לא דיבר על הפסוקים שחייב מן הדין לחזור בהם)] ↩

⁴ ס' מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' תקפא ↩

---

[י] (הלכה 339)

למדנו שבקריאת שמע ובפרט בפסוק ראשון יש חובה לכוון את ליבו לדברים שאומר, וכפי שכתב אדמו"ר הזקן¹: 'צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו'.

שאלה: מהם הפעולות המסייעות לכוונה?

1. עצימת עינים - כיסוי העיניים

הגמרא במסכת ברכות² אומרת: 'תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים. אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים'.

מגמרא זו למדו כמה מהראשונים שהסיבה שרבי העביר ידיו על פניו זהו כדי שיוכל לכוין, וכמ"ש הראבי"ה³: 'ומה ששוחה מעט למטה כדי שלא יסתכל הנה והנה ויסיח דעתו, כדאמרי' (אלא) בשעה שמעביר ידיו על עיניו מקבל עליו עול מלכות שמים. אבל ר"ח פי' כשהיה מעביר ידיו לרחוץ עיניו.

וכ"כ הרא"ש⁴: 'לפי שהיה יושב בתוך הצבור היה מעביר ידיו על עיניוי כדי שיוכל לכוין'.

ועפי"ז כתב הטור⁵: 'ויש נוהגין שנותנין ידיהם על פניהם בקריאת פסוק הראשון וראייתם מפ"ב דברכות רבי כד הוה מנח ידיה אעיניה הוה קרי לה פי' כוונתו שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין וכל מה שיעשה אדם לעורר הכוונה טוב הוא'.

וכן מובא במהרי"ל⁶: 'כשאמר מהר"י סג"ל שמע ישראל דקריאת שמע הניח ידו⁷ על עיניו וכיסם עד סיום כוונת אחד'.

א"כ ראינו שכיסוי העיניים מועיל לצורך הכוונה, אך מאידך יש שכתבו שאין צורך בדווקא לכסות העיניים אלא די בעצימת העיניים, כמ"ש בלקט יושר על רבו בעל התרומת הדשן⁸: 'וזכורני שנוהג לומר פסוק ראשון בקול רם כמו שיכול אחד לשמוע שיושב ממנו ד' אמות, מעין זה מצאתי בא"ח בס' ס"א, וז"ל נוהגין בספרד לקרות פסוק ראשון בקול רם וכו', אבל לא נתן יד על פניו'.

וכ"נ מדברי התרומת הדשן עצמו⁹ שכתב: 'מ"מ ראיתי בני אדם מן המדקדקים, כשהיו עומדים בק"ש ובברכותיה, שהיו עוצמים עיניהם, והיו מנגנים בתיבה אחת או שתים שהיו אומרים בלאו הכי באותו פעם, בניגון הצבור, בפסוק ראשון, כדי שיהא נראה כאלו קורא עמהן.

אמנם למעשה מרן המחבר וכן אדמו"ר הזקן כתבו¹⁰: 'נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר¹¹ שמונעו מלכוין'.

בהלכה מחר נראה מהו המנהג בפועל בכיסוי העיניים.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' ס ס"ה ↩

² יג, ב ↩

³ ברכות סי' מו ↩

⁴ ברכות פ"ב סי' ג ↩

⁵ או"ח סי' סא ↩

⁶ (מנהגים) הלכות תפילה ↩

⁷ ולהעיר שבדברי הגמרא והראשונים שהובאו לעיל כתוב ידיו לשון רבים, מאידך מדברי המהרי"ל וכן הלאה בדברי הפוסקים מוזכר יד לשון יחיד, ונדון בזה בהלכה מחר בעז"ה ↩

⁸ ח"א או"ח עמוד יח ענין א ↩

⁹ סי' ג ↩

¹⁰ בשו"ע שם ס"ה ↩

¹¹ ולהעיר מלשונו בתניא אגרת הקודש סי' ט: 'בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות'. ובהערת הרבי במ"מ שם שמציין: 'עיין ברכות יג, ב וטושו"ע או"ח סי' סא ס"ה'. כלומר שהעיקר הוא סגירת העיניים, ואכמ"ל ↩

---

[יא] (הלכה 340)

בהלכה אתמול למדנו שאומרים קריאת שמע בעיניים סגורות על ידי כיסוי עם הידיים כדי לכוון יותר טוב.

שאלה: כיצד מכסים למעשה את העיניים?

תשובה: ראינו שיש שנהגו לכסות את העינים עם הידים, ומפשטות לשון הגמרא והטור ושו"ע נראה שצריך לכסות את הפנים עם שתי ידים, וכפי שהעיר האליה רבה¹ על דברי הטור ושו"ע 'ליתן ידיהם': ומשמע קצת שנותן שתי ידיו על עיניו². אבל לשון הש"ע מהר"י לורי"א³ זה לשונו, יסגור עיניו בידו הימנית, ובידו השמאלית יאחז ד' ציציות, ע"כ. ואולי הש"ע והלבוש בק"ש של ערבית מיירי שאין לוקחין הציצית ביד, ודחוק. גם אפשר דלשון ידיהם דעלמא קאמר ומיירי ביד אחת. וכן משמע במהרי"ל הל' תפלה, זה לשונו, 'הניח ידו על עיניו עד שיסיים כוונת אחד' ע"כ'.

וזה לשון האריז"ל בשער הכוונות⁴: 'גם קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך ותכוין למה שאמרו בסבא דמשפטים⁵ עולימתא שפירתא דלית לה עיינין. ושם ביארנו שהכונה היא על רחל שהיא העולה עתה בבחינת מ"ן לגבי אבא ואמא. ועיי"ש בסבא דמשפטים. ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציות ויהיו מונחים על לבך כמבואר לעיל'.

וכ"כ עוד פוסקים שיש לכסות ביד בימין וכמ"ש העטרת זקנים⁶: 'נוהגים ליתן ידיהם על פניהם כו'. לעיל כתבתי סימן ס⁷ לסגור עיניהם דווקא ביד ימין'.

אדמו"ר הזקן בשו"ע כתב כלשון השו"ע ולא הזכיר דוקא יד ימין⁸, ואעפ"כ הגר"ח נאה כתב⁹ שצריך לסגור עיניו בידיו הימנית. וכן נתפשט המנהג בעם ישראל, וכפי שגם ראינו בהנהגת הרבי שעצם עיניו הק', וכיסה ביד ימין.

שאלה: עד מתי צריך לסגור את העיניים?

תשובה: הבאנו לעיל את הנהגת המהרי"ל: 'כשאמר מהר"י סג"ל שמע ישראל דקריאת שמע הניח ידו על עיניו וכיסם עד סיום כוונת אחד'.

אך מאידך בכתבי האריז"ל שער הכוונות¹⁰ מובא: 'שמע ישראל כו' ויסגור עיניו ביד ימינו, עד שישלים בשכמל"ו'.

אך העיר על כך הגר"ח נאה¹¹: 'ולא ראיתי נוהגין כן [=לכסות גם בברוך שם], ואולי לפי שמאריכין בהתבוננות בין שמע לב"ש'.

וכך ראינו בהנהגת הרבי שהכיסוי רק עד אמירת אחד, כהנהגת המהרי"ל, משא"כ אמירת בשכמל"ו בלי כיסוי¹².

שאלה: האם יש ענין לכסות בק"ש של שחרית ג"כ עם הטלית?

תשובה: כתב הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי¹³: 'והנה נודע כי מנהגן של ישראל, כשקורין שמע וסוגרין העינים ביד ימין, אם הוא בשחרית שלובשין טלית מכסין הפנים בטלית ומניחין יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית, ודבר זה לא נתבאר בדברי רבינו האריז"ל בשער הכוונות, אך ודאי מנהגן של ישראל תורה הוא וצריך כל אדם לעשות כן .. ומה שמכסין בטלית הוא לחבוב מצוה ולעורר ולישב ולכונן הכוונה יותר'.

וכ"כ בספר שערי תפלה¹⁴: 'ונהגו בשחרית לסגור עיניו על ידי הטלית'.

אמנם למעשה רבים לא נהגו במנהג זה, וכן לא ראינו אצל הרבי הנהגה כזו אלא מכסים עם היד בלבד.

א"כ למדנו שמנהגנו שמכסים את העיניים בלבד ביד ימין, בזמן אמירת פסוק ראשון של קריאת שמע, בכדי שזה יסייע לכוונה הנדרשת באמירת פסוק ראשון

---

הערות:

¹ סי' סא ס"ק ז ↩

² וראה גם שע"ת סי' סא אות ו ↩

³ ה' ק"ש ס"ב ↩

⁴ דרושי ק"ש דרוש ה וכ"כ בפע"ח שער הק"ש סוף פ"ח ↩

⁵ ח"ב צה, א ↩

⁶ סי' סא ס"ק ו ↩

⁷ בסי' ס שלפנינו לא נמצא, אך כידוע שהחיבור שלפנינו אינו שלם, אלא ליקוט חלקי מהחיבור שלו, ואכ"מ ↩

⁸ אמנם בסי' כד ס"ד כתב שבשעת ק"ש צריך לאחוז הציצית ביד שמאל כנגד הלב, וכנ"ל מכתבי האריז"ל ענין זה הובא בהמשך לכיסוי ביד ימין דווקא ↩

⁹ קצות השלחן סי' יט דין יז ↩

¹⁰ ענין תפלת שחרית ↩

¹¹ קצות השלחן ח"א בהוספות צ, ב ↩

¹² וראה הליכות מנחם פכ"ט אות א והערה ג ↩

¹³ פר' וארא אות א ↩

¹⁴ להרב יעקב רקח (ליוורנו תר"ל) קצת דיני ק"ש אות א ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

איסור אמירת שמע פעמיים

[א] (הלכה 330)

למדנו שכאשר אדם לא כיוון באמירת פסוק ראשון ובשכמל"ו צריך לחזור, כדי להבין כיצד מתבצעת החזרה, נקדים דין איסור כפילת ק"ש.

שאלה: מתי יש איסור אמירת שמע פעמיים ברצף?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רבי זירא, כל האומר שמע שמע - כאומר מודים מודים דמי [=שמשתקין אותו - משום דמיחזי כשתי רשויות]. מיתיבי: הקורא את שמע וכופלה - הרי זה מגונה. מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה! - לא קשיא: הא - דאמר מילתא מילתא ותני לה, והא - דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה. אמר ליה רב פפא לאביי: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה, ולבסוף כוון דעתיה? - אמר ליה: חברותא כלפי שמיא מי איכא? אי לא כוון דעתיה מעיקרא - מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה'. [=רב פפא שאל את אביי אולי מדובר במקרה שהוא חזר שוב על שמע כיון שלא כיוון. ענה לו אביי אם כך יוצא שבקריאה השניה הוא מגלה שקודם לכן הוא דיבר אל ה' כדבר כאיש אל חברו ולכן לא כיוון, ובמילא הוא צריך לקבל עונש - להכותו בפטיש של הנפח].

ופירש רש"י: 'מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה ותיבה חוזר ושונה - מגונה הוי, שתוקי לא משתקינן ליה, שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות, אלא למתלוצץ, אמר פסוק שלם ותני ליה - משתקינן ליה, דמחזי כשתי רשויות'. כלומר לרש"י מי שכופל את המילים פעמיים זה מגונה ומעשה ליצנות, אך אם כופל פסוק פעמיים זה יותר חמור ומשתיקין אותו.

אך התוספות כתבו: 'ובה"ג ובפר"ח מפרש איפכא פסוקא פסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי אך לשון הגמרא לא משמע כפי''.

א"כ נחלקו רש"י ובה"ג מה חמור יותר לכפול פסוק שמע שלם או לכפול מילה פעמיים².

ולהלכה כתב הטור³: 'וצריך לחוש לדברי שניהם'.

וכן פסק להלכה בשו"ע⁴: 'אסור לומר שמע ב' פעמים, בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפסוק ראשון'.

שאלה: האם יש היתר כאשר אומר פעם שניה בלחש?

תשובה: בתלמוד הירושלמי ברכות⁵ נאמר: 'מודים מודים משתקין אותו א"ר שמואל בר רב יצחק [תהילים סג יב] כי יסכר פי דוברי שקר הדא דאמר בציבורא אבל ביחיד תחנונים הן'.

ועד"ז כתב בספר חסידים⁶: 'אם לא קרא פסוק ראשון בכוונה יקרא אותו בלחש אבל בקול רם לא יקרא מפני שנראה כשתי רשויות'.

אלא שהטור שם כתב: 'ונראה שאין לחלק, בגמרא דידן אינו מחלק'.

וכתב עליו הב"ח: 'ומה שהשיג רבינו ואמר ונראה שאין לחלק דבגמרא דידן אינו מחלק עכ"ל אינו כלום דמדקאמר משתקין אותו אלמא דמיירי דאינו מתפלל ביחיד אלא ברבים והשומעים אותו [אומר] שמע שמע משתיקין אותו והכי נקטינן ודלא כרבינו והשו"ע (ס"ט) שנמשך אחריו ולא כתב החילוק בין יחיד לציבור ולא כתב גם החילוק בין אומרו בקול רם לאומרו בלחש אלא כדפירשתי עיקר מיהו ביחיד נמי לא שרי אלא כשמתפלל ביחיד וליכא שומעין אותו אומר שמע שמע שתי פעמים בקול רם אבל בדאיכא שומעין אסור אפילו כשמתפלל ביחיד כדפירשתי'.

א"כ מצאנו שנחלקו אם יש קולא כאשר אומר בלחש שבספר החסידים הביא להקל והטור והמחבר [מכך שלא הזכיר ההיתר בלחש⁷] סוברים שאין לחלק בין לחש לקול רם.

אך להלכה כתב אדמו"ר הזקן⁸: 'האומר שמע שמע משתקין אותו מפני שנראה כמקבל עליו שתי רשויות והוא שאומר כל הפסוק וחוזר ואומרו שנית אבל אם כופל כל תיבה מגונה הוא אבל אין משתקין אותו שאין זה דומה למקבל עליו שתי רשויות אלא כמתלוצץ. ויש אומרים להיפך שכשכופל כל תיבה משתיקין אותו וכשאומר כל הפסוק ושונה אותו אין משתיקין אותו אבל מגונה הוא. ולדברי הכל⁹ אין משתיקין אותו אלא כשאומר בצבור ובקול רם אבל לכתחלה אסור בכל ענין'.

א"כ למדנו שלכתחילה בכל מקרה אין לחזור על אמירת פסוק שמע בין שחוזר פסוק שלם בין שכופל מילה מילה. אך קל יותר כאשר אומר בלחש.

בימים הקרובים נלמד אם יש איסור גם כשחוזר כל פרשה ראשונה. ומהם האופנים וההתירים לחזור כאשר לא כיוון.

---

הערות:

¹ לג, ב ↩

² והבית יוסף שם כתב: 'והרי"ף (כג:) כתב כפירוש הלכות גדולות ור"ח וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש (הי"א) ונכון ליזהר מלכפול מילתא, ולא פסוקא' ↩

³ או"ח סי' סא ↩

⁴ או"ח סי' סא ס"ט ↩

⁵ פ"ה ה"ג ↩

⁶ (מרגליות) סי' יח ↩

⁷ ראה גם בילקוט יוסף: 'דמר"ן לא סבירא ליה לחלק בין לחש לקול רם' ↩

⁸ או"ח סי' סא ס"ח ↩

⁹ כלומר למרות דברי הטור, הרי מכיון שכל שאר הפוסקים (ירושלמי, סמ"ג, הגה"מ, ספר חסידים. ט"ז. ב"ח. מג"א) חלקו עליו, הוי לדברי הכל ↩

---

[ב] (הלכה 331)

בהלכה הקודמת למדנו שאין לכפול בעת אמירת שמע, לא מילים בודדות, ולא פסוקים.

שאלה: האם כאשר חוזר את כל הפרשה הדבר מותר?

תשובה: בתלמוד הירושלמי ברכות¹ נאמר: 'מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמר כן ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה [=ר' זעירא התחבא בין הקופות כדי ללמוד איך היה קורא ר' שמואל ק"ש, וראה שהיה קורא ק"ש וחוזר וקורא עד ששקע בשינה, ולא אמר כלום אחר ק"ש] ומאי טעמא ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן [תהילים ד ה] רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'.

ולמד מזה הסמ"ק²: 'וכל האומר שמע שמע משתיקין אותו, ודווקא כשכופל כל פסוק ראשון, אבל אם כופל כל תיבה ותיבה הרי זה מגונה ואין משתיקין אותו, ואם כפל כל הפרשה כולה אין להקפיד כדאשכחן דר' זירא הוה קרי והדר קרי'.

אלא שהסמ"ג³ הסתפק בזה, וזה לשונו: 'ואם קרא כל הפרשה וחזר וקראה בזה לא דבר כלום כדאיתא בירושלמי דרבי זעירא הוי קרי וחוזר וקרי ושמא התם דוקא על מטתו שרי'.

ובאמת האורחות חיים⁴ כתב כך בפשיטות בשם בה"ג: 'ובה"ג⁵ כתב דוקא על מטתו יכול לכפול כל הפרשה כדאמרינן ר' זירא קרי והדר קרי'.

הרשב"ץ בפירושו עמ"ס ברכות⁶ הביא את המחלוקת, וז"ל: 'כתב ר"ח ז"ל דמיירי שגומר הפרשה כולה וכופלה דהשתא אין גנאי בדבר אדרבה מיחזי כמחבב המצוה. וי"א דדוקא בק"ש שעל מטתו אבל בק"ש שבתוך התפלה לא'.

והנה כתב הטור⁷: 'ואם כופל כל הפרשה אין לחוש'.

וכתב המהר"י אבוהב בפירושו על הטור: 'ואם כפל כל הפרשה אין לחוש. הנה זה הדין למדו אותו שאומ' בגמרא ר' זירא כשהיה רוצה לישן על מטתו היה קורא פעם א' וחוזר וקורא. והנה כתב בה"ג שדוקא על מטתו ויכול לכפול הפרשה אבל במקום אחר לא, אבל הרב [=הטור] אמר שהדין שוה בהם, אבל עכ"פ צריך לחוש אפי' בהכפל הפרשה, שהנה מי יאמר לנו שמה שהיה כופל הפ' ר"ל כל הפ' אפי' פסוק ראשון, שמא מה שהיה חוזר וקורא הוא מפסוק ראשון ואילך'.

א"כ נחלקו הראשונים האם יש לחשוש לכפול קריאת כל הפרשה שיש שהתירו לגמרי כאשר כופל כל הפרשה, ויש התירו רק על מיטתו, [ויש שכתבו שגם על מיטתו לא היתרו לכפול אלא מואהבת ואילך, בלי הפסוק הראשון].

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה. ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון. הגה: ב' פעמים'.

וכתב המגן אברהם⁹: 'על מטתו. משמע דוקא על מטתו כדי להשתקע בשינה מתוך ק"ש אבל במקום אחר אסור לקרות הפרשה ב"פ'.

וכ"פ אדמו"ר הזקן¹⁰: 'האומר שמע שמע משתקין אותו מפני שנראה כמקבל עליו שתי רשויות .. אבל לכתחלה אסור בכל ענין אפילו לקרות כל הפרשה ולחזור ולשנותה מיד אלא א"כ כשקורא קריאת שמע על מטתו שמותר לו לקרות קריאת שמע כמה פעמים כדי להשתקע בשינה מתוך קריאת שמע ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון ב' פעמים וראוי לחוש לדבריו'.

א"כ למדנו [שאמנם חמור יותר לכפול את קריאת הפסוק הראשון לבד, מ"מ לכתחילה] אין לכפול את שמע גם במקרה שקורא את כל הפרשה הראשונה של ק"ש. אך יש מתירים לכפול כשקורא ק"ש על מיטתו, אך גם בזה ראוי לא לומר שוב את הפסוק שמע ישראל אלא לכפול רק מואהבת ואילך.

---

הערות:

¹ פ"א ה"א ↩

² מצוה קד ↩

³ עשין סי' יח ↩

⁴ הל' ק"ש אות כא ↩

⁵ אינו נמצא בבה"ג שלפנינו, ויתכן שזה שגגת המעתיקים ובמקום בה"ג צ"ל סמ"ג ↩

⁶ ברכות לג, ב ↩

⁷ או"ח סי' סא ↩

⁸ שו"ע שם ס"י ↩

⁹ שם ס"ק ח ↩

¹⁰ סי' סא ס"ח ↩

---

[ג] (הלכה 332)

/ כוונת שמע ישראל [ה]

למדנו שכאשר אדם קרא קריאת שמע ולא כיוון חייב לחזור ולקרוא שמע. כמו"כ למדנו שישנו איסור לכפול אמירת שמע.

שאלה: מה גובר, החובה לקרוא ק"ש או החשש מלכפול?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר ליה רב פפא לאביי: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה, ולבסוף כוון דעתיה? - אמר ליה: חברותא כלפי שמיא מי איכא? אי לא כוון דעתיה מעיקרא - מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה'.

ובהבנת דברי הגמרא מה אמר רב פפא ומה ענה לו אביי ישנם כמה גישות במפרשים², ולפי כמה מהביאורים יוצא מגמרא זו שאדם שלא כיוון בפסוק ראשון צריך לחזור ולקרות שוב למרות שעקרונית פעולת חזרה זו היא שלא כהוגן מצד הכפלת שמע.

וכפי שכותב הרבינו מנוח על הרמב"ם³: 'כתב הרב קרא פסוק וחזר וקראו פעם שניה ה"ז מגונה. אמר המפרש דכיון דבריא הוא שקראו מפני מה חוזר אותו ומביא עצמו לידי חשד אמונה רעה אבל אין משתקין אותו דשמא לא כוון לבו בתחילה. וה"ה שאם כפל כל הפרשה שאין משתקין אותו. וכתב הר"א דאע"ג דהוי מגונה טפי עדיף לכווני לביה ולקיים מצות ק"ש כתקנה ויכפול אותה ולא איכפת לן אי הוי מגונה ואמרינן בירושלמי הדא דתימא בציבור כלומר דהוי מגונה אבל ביחיד תחנונים הם לו'.

א"כ מצאנו שאמנם אין לכפול ק"ש, אך אעפ"כ בכדי לקיים מצוות ק"ש כתקנה - כופלים.

שאלה: אדם שלא כיוון ונזכר מיד בסיום אמירת הפסוק שמע ישראל וכעת נאלץ לכפול, מהי הדרך היותר הטובה כשחוזר ואומר את השמע ישראל בפעם השניה?

תשובה: למדנו⁴ שישנם שני אופנים בהם יש צדדים להקל ולכפול: א. כאשר אומר בלחש. ב. כאשר כופל את כל הפרשה.

וא"כ למרות שלכתחילה איננו מקילים לומר בלחש, אך במקרה ששכח ולא כיוון כתבו הפוסקים שיקרא שוב בלחש, וכמ"ש בספר חסידים⁵: 'אם לא קרא פסוק ראשון בכוונה יקרא אותו בלחש אבל בקול רם לא יקרא מפני שנראה כשתי רשויות'.

וכ"כ הב"ח⁶: 'מיהו נראה דוקא באומר שמע שמע בקול רם משום דנראה לשומעים כשתי רשויות, אבל בלחש יכול לומר פעם שנייה אי לא כוין דעתיה בראשונה ואף חייב לחזור ולומר פסוק ראשון בכוונה כיון דאינו יוצא ידי חובת ק"ש בראשונה דלא כוין דעתיה וכדלקמן בסימן ס"ג וכן משמע הלשון שאמר האומר שמע שמע משתקין אותו דאלמא בדכפליה בקול רם ונראה לשומעים כשתי רשויות משתקין אותו אבל בלחש חייב לחזור ולומר אי לא כוין דעתו בראשונה וכך כתב בספר חסידים סימן י"ח ולפי זה נראה דהירושלמי דמחלק בין ציבור ליחיד והתוספות שם (לד א ד"ה אמר מודים) הביאוהו הוא עיקר דכיון דאיסורא ליכא אלא משום דנראה לשומעים כשתי רשויות ולכן משתיקין אותו השומעים א"כ כשמתפלל ביחיד דליכא שומעים אפילו בקול רם יכול לומר שמע שמע אי לא כוין דעתיה מעיקרא'.

וכ"כ הט"ז⁷: 'וחוזר וקורא. י"ל הא יהיה נראה כב' רשויות ח"ו וצ"ל דיקר' בלחש כמש"ל סי' ס"א ס"ט⁸ ועי"ל דממתין איזה זמן ואחר כך חוזר וקור' דלא משתקין אותו אא"כ קורא ב"פ רצופים'.

ועד"ז כתב הבן איש חי⁹ 'וכתב הש"ע /או"ח/ סי' ס"ג דאם לא כיון בפסוק ראשון חוזר וקורא ומשום דאסור לכפול שמע שמע כתבו הפוסקים בשם ספר חסידים שקורא בלחש. או תקנה אחרת שממתין איזה זמן וחוזר וקורא דאין משתקין אותו אלא כשאומר תכופים זא"ז. ועוד כתבו הפוסקים תקנה אחרת שיגמור הפרשה הראשונה כולה וחוזר וקורא¹⁰ דכיון דגומר הפרשה לא מחזי כקורא שמע שמע וכן דרכינו לעשות כתקנה זו דהא עדיף לן'¹¹.

ולמעשה אודות מי שנזכר מיד הביא אדמו"ר הזקן הפתרון לומר בלחש וכתב¹²: 'וכשקורא פסוק שמע ישראל פעם שנית יקרא בלחש אם הוא בצבור שלא יהיה נראה כמקבל ב' רשויות, ואם לא נזכר שלא כיון לבו עד לאחר שסיים כל הפרשה צריך לחזור לראש שאי אפשר לקרותו במקום שנזכר משום שנמצא קוראה למפרע ולא יצא כמו שיתבאר בסימן ס"ד'.

א"כ כאשר שם לב מיד בסיום קריאת פסוק ראשון שלא כיוון, יחזור ויקרא שוב פסוק ראשון בלחש כשזה בציבור.

אך זהו כאשר נזכר מיד לפני שקרא ואהבת, מחר נלמד איך לחזור ולקרוא כאשר קרא ואהבת.

---

הערות:

¹ לג, ב ↩

² ראה ט"ז סא סק"ג. וסג סק"ג. וצל"ח ברכות לב, ב, אך מאידך ראה ב"ח סי' ס"א סק"ז. ומהר"ם שיק שו"ת או"ח סי' לא. והאריך בנידון זה בשו"ת מים חיים (משאש) או"ח ח"א סי' כט. וראה בספר אור ההלכה - שוע"ר עם ביאורים (הרב דוידוביץ) סי' סא אות ז ↩

³ הל' ק"ש פ"ב הי"א ↩

⁴ הלכה מס' 330 ↩

⁵ (מרגליות) סי' יח ↩

⁶ או"ח סי' סא סק"ז ↩

⁷ סי' סג ס"ק ג, ובסי' סא סק"ג ↩

⁸ וכ"כ המג"א סי' סג סק"ו בשם הב"ח ↩

⁹ בשו"ת תורה לשמה סימן לב וכן כתב בבן איש חי שנה ראשונה פרשת וארא סעיף ו ↩

¹⁰ ויתכן שזה כוונת המשך המג"א הנ"ל הע' 8 ↩

¹¹ אך ראה בילקוט יוסף סי' סא: 'מכל מקום אני אומר דנכון יותר לשהות זמן מה, ואין צריך גם כן שהות כדי פרשה א' ↩

¹² סי' סג ס"ה ↩

---

[ד] (הלכה 333)

/ כוונת שמע ישראל [ו]

שאלה: אדם שנזכר שלא כיוון רק כאשר סיים הפרשה, איך עליו לחזור את אמירת שמע בכוונה?

תשובה: המשנה במסכת ברכות¹ אומרת: 'הקורא למפרע - לא יצא'.

וכתב הרמב"ם²: 'הקורא למפרע לא יצא, במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לפרשה אף ע"פ שאינו רשאי, אני אומר שיצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה'.

וכן פסקו המחבר בשו"ע³ ואדמו"ר הזקן שם⁴: 'קראה למפרע לא יצא שנאמר והיו בהווייתן יהו, במה דברים אמורים בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה אעפ"י שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה'.

א"כ אדם הקורא את הפסוק שמע ישראל אחרי שאמר ואהבת אינו יוצא ידי חובה כיון שזה קריאה למפרע.

עפי"ז כתבו הפוסקים שכאשר נזכר שלא כיוון אחרי שאמר את ואהבת, צריך לחזור על אמירת שמע ולקרוא ג"כ שוב את כל הפרשה של ואהבת.

כמ"ש המג"א⁵: 'ומצאתי כתוב בשם ספר חסידים שיקרא כל הפ' ב' פעמים ועמ"ש סי' ס"א סי"ג, ומשמע שאם נזכר לאחר שסיים שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך לחזור לראש דהוי כמי שלא קרא כלל פ' ראשון וכ"מ סי' ס"ד ועמ"ש ס"ס ס''.

וביאר המחצית השקל⁶: 'ומשמע שאם נזכר כו'. מדכתב בספר חסידים שיקרא הפרשה ב' פעמים משמע שכבר קרא כל הפרשה, אפילו הכי יקרא שוב כל הפרשה. והטעם דאי לא יקרא רק פסוק א' א"כ הוה ליה קורא למפרע, דהא קרא תחלה מן ואהבת עד סוף הפרשה ואחר זה שמע. אע"ג דגם שמע ישראל קרא תחלה, מכל מקום כיון דלא נתכוין בקריאת פסוק שמע א"כ אותה קריאת שמע כמאן דליתיה דמי, והוי קרא למפרע. והא קא משמע לן מ"א דזה מקרי קורא למפרע'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם⁷: 'ואם לא נזכר שלא כיון לבו עד לאחר שסיים כל הפרשה צריך לחזור לראש⁸ שאי אפשר לקרותו במקום שנזכר משום שנמצא קוראה למפרע ולא יצא כמו שיתבאר בסימן ס"ד'.

שאלה: אדם ששם לב שלא כיוון רק אחרי שהתחיל פרשה שניה?

תשובה: למדנו לעיל שאין סדר הפרשיות מעכב, ע"כ כתבו הפוסקים שיסיים קריאת פרשה שניה ואז יחזור ויאמר פרשה ראשונה. וכמ"ש בסידור דרך חיים⁹: 'ואם נזכר לאחר שכבר התחיל והיה אם שמוע יגמור עד ויאמר ויתחיל ויקרא את שמע וגומר כל הפרשה עד והיה אם שמוע ויחזור לפרשה ויאמר'.

---

הערות:

¹ פ"ב מ"ג ↩

² הל' קריאת שמע פ"ב הי"א ↩

³ סי' סד סעי' א ↩

⁴ סי' סד סעי' א ↩

⁵ סי' סג ס"ק ו. לכאורה פיענוח דבריו הוא: 'שיקרא כל הפרשה' (ולא כמו שכתבו במהדורת מכון ירושלים 'כל הפסוק'.) ור"ל שיסיים לקרוא הפרשה בכדי שיהיה הפסק ולא יהיה חשש כופל שמע ↩

⁶ וכ"כ בפרמ"ג שם ↩

⁷ ס"ה ↩

⁸ לכאורה י"ל שמכיוון שכבר הפסיק באמירת הפרשה לפני שחוזר ואומר שוב את שמע [והרי הפסק זה של קריאת כל הפרשה מחליש את האיסור של אמירת שמע שמע - ראה דברי אדה"ז סי' סא ס"ח] כבר אין צריך לקרוא פסוק ראשון בלחש. ויוכל לקרוא בקול [וראה דברי אדה"ז בסי' סא, ה 'נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה'] וכך משמע מפשטות דברי הט"ז סק"ג. ולכאו' גם ממשמעות דברי המג"א דלעיל הע' 5. ועצ"ע בדעת אדמו"ר הזקן. אך ראה חיי אדם ח"א כלל כא סי"ט שכתב: 'ונכון שיסיים כל הפרשה ואז יחזור לקרות בלחש' ↩

⁹ פל"ב אות כב, הובא במשנה ברורה סי' סג סקי"ד ↩