תשעה באב

---

[1] (הלכה 337)

לימוד תורה בתשעה באב

שאלה: מדוע יש הגבלה בלימוד התורה בתשעה באב?

תשובה: הגמרא במסכת תענית¹ אומרת: 'תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות, באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר² פקודי ה' ישרים משמחי לב'.

וביאר רש"י: 'ואסור לקרות בתורה כו' - דכתיב בהו משמחי לב'.

אך המהרש"א בח"א כתב על דברי רש"י: 'ולולי פירושו נראה דלאו משום שמחה נגעו בה דלא מייתי האי קרא דמשמחי לב אלא בסיפא גבי תינוקות של בית רבן אבל בשאר כל אדם איכא טעמא אחרינא משום שלא ישכח אבלו של יום ובשאר עסקים נמי אסור מה"ט ולרבותא נקט דאפי' ללמוד תורה אסור בו אבל בתשב"ר נקט ליה מקרא דאסור מיהת משום שמחה'.

ולהלכה כתב המחבר בשו"ע³ פסק: 'ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותינוקות של בית רבן בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה; ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם'. ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב. יש מי שאוסר ללמוד ע"י הרהור'.

חובת לימוד התורה

שאלה: האם יש חובת לימוד תורה בתשעה באב?

תשובה: בשבלי הלקט⁴ כתב: 'ויש גאונים ז"ל שאומרין שאין מברכין ברכת התורה שהרי אסורין בדברי תורה והמדרשות בטילין, ולי נראה שצריך עיון שהרי הוא רשאי לקרות בתורה ובאיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה הלכך מברך ברכת התורה וקורא בפרשת תמיד בלבד'.

האחרונים⁵ דנו בדברי השבלי הלקט יש שלמדו בדברי הגאונים שבעצם גם הם מתירים ללמוד דברים הרעים, ואעפ"כ לא מברכים ברכת התורה מכיון שאין חובת לימוד תורה ביום זה. ויש שלמדו מדברי השבלי הלקט עצמו הסובר שכן מברכים, שיש חובה ללמוד ולא רק רשות [כי על רשות לא הו"ל לברך], מאידך יש שחלקו על זה [או כי מבאר שסברו שגם על רשות ניתן לברך, או שהברכה מצד הקריאה בתורה וכדומה שחייבים בברכה].

ולהלכה, יש מהאחרונים⁶ שכתבו שבתשעה באב אין חובת לימוד תורה, אלא רק רשות ללמוד בדברים הרעים וכמ"ש בשבט יהודה (עייאש)⁷ לגבי אבילות: 'נראה דמותר ורשות קאמר שאם אינו רוצה ללמוד כלל אפילו בדברים הרעים רשאי .. כיון דאמרו שהוא פטור מתלמוד תורה משמע דפטור לגמרי'.

אך הרבה מהאחרונים⁸ כתבו שיש חובה ללמוד גם בתשעה באב אלא שילמד בדברים הרעים וכדומה וכמ"ש בשו"ת חכם צבי⁹ לגבי לימוד משניות לאבל ביום טוב: 'לא אסרינן ליה לאבל בד"ת אלא בשאר ימות השנה דאם אינו עוסק בדברים המשמחים יעסוק בדברים הרעים שבירמיה ובאיוב וקינות וה"ל אבלות וכיוצא אבל ברגל דודאי אינו נכון להתעסק בדברים האמורים אינו נכון לישב ובטל מד"ת'. ומדבריו משמע שישנו חיוב ללמוד שישנו חיוב ללמוד אלא שמכיון שיש אפשרות ללמוד בדברים הרעים אסור ללמוד שאר דברים.

וכ"כ בשדי חמד¹⁰: 'דהא לא אסרו כל מין לימוד והרי יכול לקיים מצות ת"ת בלימוד בדברים הרעים בין בט"ב בין באבל, וכל כונת חז"ל בזה שלא להסיח דעת מן האבילות כנלע"ד פשוט'.

וכך גם כותב הרבי¹¹: 'אפילו בתשעה באב חייבים ללמוד תורה בכל רגע ורגע, אלא שהלימוד הוא בחלקי התורה המתאימים ליום זה'.

א"כ למעשה יש חובת לימוד התורה בתשעה באב ומברכים עליה ברכת התורה, אלא שהלימוד צריך להיות בדברים שאינם משמחים ואינם גורמים להסחת דעת מהאבילות.

---

הערות:

¹ ל, א ↩

² תהלים יט, ט ↩

³ או"ח סי' תקנד סעיפים א - ג ↩

⁴ סדר תענית סי' רסט ↩

⁵ ראה שו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' כז. ילקו"י הל' תשעה באב דין ח הערה 36. נטעי גבריאל בין המצרים ח"ב שו"ת שבסוף הספר סי' יז ↩

⁶ הליכות שלמה תשעה באב עמוד תלט ↩

⁷ סי' שפד ס"ד ↩

⁸ ראה ילקו"י הל' תשעה באב ס"ח והנסמן שם הערה 36. נטעי גבריאל בין המצרים (מהדו"ב) ח"ב סי' עה הערה יז. (וחזר בו ממ"ש במהדו"ק שלו) ↩

⁹ סי' ק ↩

¹⁰ אסיפת דינים מערכת בין המצרים סי' ב אות יב ↩

¹¹ ס' השיחות תש"נ ח"ב עמ' 574 ↩

---

[2] (הלכה 338)

שאלה: האם ישנה הגבלה של אכילה בי' אב?

תשובה: הגמרא במסכת תענית¹ אומרת: 'ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בשבעה. הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא'.

וכתב במחזור ויטרי² : 'ויש שפורשים מבשר ויין גם הלילה הזה לאחר התענית משום אנינות הלב ותוקפו של צום. ועוד הא' רבן יוחנן בן זכאי אי הואי התם הוה קבענא ליה בעשירי דעיקר שריפה בדידיה הוה. שכן לערב הציתו בו האור ושרף לילו של עשירי ויומו. אמרו לו אתחולי פרענות' מיהא בתשיעי הוה'.

א"כ נמצאנו למדים שישנם שתי סיבות לאי אכילת בשר במוצאי ט' באב או מחמת תוקף וחומרת הצום [ולפ"ז גם בנדחה אין לאכול בשר במוצאי הצום] או מחמת שהעשירי באב גם ראוי היה להיות צום [ולפ"ז יש צד לאסור גם למחרת].

ומצינו בראשונים מנהגים שונים³ לגבי מנהג הפרישה מבשר ויין וכדלקמן:

יש שכתבו שמנהג זה הוא עד סיום היום העשירי כמ"ש הראבי"ה⁴ 'ומכל מקום מנהג כשר הוא שלא יאכל בשר בליל עשירי ויומו מפני אבילות ושלא לשתות יין אלא שאר דברים להשיב את הנפש'. וכ"כ הטור⁵: 'ומ"מ מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י' ויום י' רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי⁶'.

ויש שנהגו שלא לאכול ביום עשירי עד אחר מנחה כמ"ש בלקט יושר⁷: 'ובלילה אחר ט' באב אינו אוכל בשר, וכל היום העשירי עד אחר המנחה'. וכן נראה באגודה שכתב⁸: 'וטוב שלא לאכול בשר עד עשרה באב מן המנחה ולמעלה דאמר רבי יוחנן בן זכאי אי הוינא התם קבענא בעשירי'.

ויש שנהגו עד חצות של יום עשירי כמ"ש בהגהות מיימוניות⁹: 'יש בני אדם שמתענים מבשר ויין עד חצי יום עשירי'.

ויש שנהגו שלא לאכול רק בליל עשירי וכמ"ש האבודרהם¹⁰ לאחרי שהביא את הגמ' אודות העשירי באב: 'ולכן היה נוהג הרא"ש שלא לאכול בשר בליל עשירי'. וכ"כ בשבלי הלקט¹¹: 'יש מן היחידים שנוהגין שלא לאכול בשר בליל מוצאי ט' באב וכן מצאתי שנהג רבינו משולם ז"ל כל ימיו. ויש שאין אוכלין כלל בליל מוצאי תשעה באב עד הבקר'.

אמנם יש שלא נהגו במנהג זה בכלל והתירו בשר ויין מיד בצאת הצום וכמ"ש בספר מנהגי מהרי"ל¹² בהגהה: 'ואנו נוהגין איסור בשר ויין מן ר"ח עד מוצאי ט' באב'.

ולהלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א, המחבר¹³ כתב: 'בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי'.

אמנם הרמ"א כתב בהג"ה: 'ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר'. (הגהות מיימוני); אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א', מותר לאכול בשר ויין יום ב', אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום (מהרי"ל)'.

א"כ למעשה למנהגנו איסור אכילת בשר ושתיית יין הוא רק עד חצות. [אמנם למנהג הספרדים ההולכים בשיטת השו"ע יש לאסור אכילת בשר ושתיית יין גם בכל יום עשירי באב (אמנם מותר לטעום התבשילין לצורך שבת¹⁴)].

---

הערות:

¹ כט, א ↩

² סי' רסו וכן הוא בסידור רש"י סי' תח ↩

³ להעיר שיש שנהגו שלא לאכול בשר עד שבת נחמו ראה המובא בב"ח סי' תקנא סק"י, ובט"ז סי' תקנא סק"י ↩

⁴ ח"ג הל' תענית סי' תתפו ↩

⁵ או"ח סי' תקנח ↩

⁶ וכתב הב"ח: 'נראה דר"ל דאפילו שאר מאכלים לא יאכל רק כדי להשיב הנפש אבל לא קאי אאכילת בשר דבשר אין לאכול כלל'. וכ"כ הלבוש שם ס"א: 'מ"מ אין לו לאדם להתענג ביום עשירי'. (וראה גם ביוסף אומץ ח"א סי' תתפז: 'וכל שכן אם אין תשעה באב נדחה דאז הממעט באכילה [במוצאי תשעה באב] בכל מה דאפשר ליה הרי זה משובח. [ובתוצאות חיים כתב שלא לאכול אלא פירות בלבד ופת]).'אמנם הט"ז בס"ק א כתב: 'ונראה דבעל הש"ע לא פי' להחמיר במאכלים אחרים למעט בהם דאפי' הרבוי בהם אינה שמחה דאין שמחה בלא בשר, אלא הכי קאמר הטור לא יאכל בשר שהוא משמח אלא יאכל מאכלים אחרים שהם אינם אלא להשיב נפש'. וכהסבר הט"ז כך נראה גם במקור דברי הטור בראבי"ה 'שלא יאכל בשר .. אלא שאר דברים להשיב את הנפש' ↩

⁷ הל' בין המצרים ↩

⁸ מסכת תענית פ"ד סי' כג ↩

⁹ דפוס קושטא - הלכות תעניות פ"ה ה"ג הובא בב"י סי' זה ↩

¹⁰ סדר תפלת התעניות ↩

¹¹ סדר תענית סימן רעד ↩

¹² הל' יז בתמוז ותשעה באב ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' תקנח ס"א ↩

¹⁴ חזון עובדיה ארבע תעניות ע' תיט ↩

---

[3] (הלכה 603)

שאלה: מדוע למה לא אומרים תחנון במנחה של ערב ט' באב, וט' באב?

תשובה: כתב הראבי"ה¹: 'ואם חל תשעה באב במוצאי שבת אין אומרין צדקתך צדק לפי שנקרא מועד, מידי דהוי כשחל ראש חודש באחד בשבת או בשבת שאז אין אומרים .. ואינו נופל בתחנון, דאיקרי מועד²'.

וכ"כ בשמו באו"ז³: 'כתב רב עמרם גאון שביום ת"ב מתפללין סליחות וענינו כמו בשאר תעניות וכן מנהג בשתי ישיבות ומורי רבי' אב"י העזרי נראה לו כמנהג דידן דכי היכא דאין בו תחנון וגם והוא רחום כשחל בחמישי בשבת משום דמיקרי מועד ה"נ לא מצלינן סליחות'.

וכ"כ הרוקח⁴: 'ולעולם ט' באב אין נופלין בתחנונים לא ביוצר ולא במעריב משום דקרוי מועד'. וכ"כ עוד כמה מהראשונים⁵.

מאידך בשבלי הלקט⁶ כתב: 'בתשעה באב שחרית אין נופלין על פניהן דאיקרי אבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלין עליה ואבל איתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל. אבל מנחה הואיל ושעת נחמה הוא נופלין על פניהן וכן מנחה שלפניו נופלין על פניהן לפי שאין מקדימין את הפורענות'.

אך לפי טעם הראבי"ה שאי אמירת התחנון הוא מכיון שנקרא מועד גם בערב ת"ב אין אומרים תחנון.

וראה טעם נוסף ברוקח⁷: 'שחרית תשעה באב אין נופלין על פניהם על שם סכות בענן לך מעבור תפלה שתם תפלתי'⁸.

ולמעשה כתב המחבר⁹ לגבי מנחה של ערב ט"ב: 'אין אומרים תחנה ערב ת"ב במנחה, משום דאיקרי מועד; ואם הוא שבת, א"א צדקתך' . וכ"כ לגבי ט"ב עצמו¹⁰: 'אין אומרים תחנון בת"ב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד'.

בסידור אדמו"ר הזקן לפני למנצח יענך, ברשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון כתב: 'ותשעה באב', אך בהמשך ברשימת הימים שגם במנחה לפניהם לא אומרים תחנון לא הזכיר את ערב ת"ב¹¹. [מאידך גם בסיום דבריו ברשימת הימים שבערב לפניהם כן אומרים תחנון, לא הזכיר את ערב תשעה באב].

וכתב בשיירי כנסת הגדולה¹² 'וצריך לידחק ולומר, דס"ל להרד"א דמה שאין אומרים תחנונים ונפילת אפים בט"ב בשחרית, לא מפני דאיקרי מועד, אלא מפני שאומרים קינות, והריהן כאבלים ונזופים, אינו מן הראוי לשאול תחנונים ולנפול על פניהם, שלא להגביר מדת הדין, כמו שהוא הטעם באבל. אבל בשעת המנחה שאין נוהגין כאבלים ונזופים שאומרים דברי נחמות לפי דעת הרד"א ז"ל, יאמרו תחנונים ונופלין על פניהם. וצ"ע'.

ומהר"י מולכו בשלחן גבוה¹³ כתב: 'וכיון דט"ב נקרא מועד לא היה לנו לקונן מק"ו מאבילות חדשה י"ל דלא אמרו כן שאין לומר תחנון אלא לעשות היכר קצת שבו ביום נולד המשיח כמ"ש רז"ל שלא נתייאש מן הפורעות אבל לענין קינות מקונן והולך'.

ראינו הטעמים השונים שכתבו הראשונים לאי אמירת תחנון בתשעה באב. בהלכה הבאה נראה ביאור הטעם שתשעה באב נקרא מועד.

---

הערות:

¹ ח"ג הל' תענית סי' תתצ ↩

² בשו"ת חלקת יעקב עניינים שונים סי' כח ב: 'מה שהקשה על הא דבסי' תקנ"ב סי"ב דאין אומרים תחנה ערב ת"ב במנחה משום דאקרי מועד, והקשה מהא דפסחים ע"ב ותענית כ"ח, דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלוי' מלי' דכתיב קרא עלי מועד, וזה קאי על ר"ח דמקרי מועד, וכבפירש"י שם שניתוסף יום לר"ח וזה מקרי מועד, ומנ"ל על ת"ב בעצמו דמקרי מועד. גם בטור סי' תקנ"ט וברוקח סי' ש"ג מבואר כן אין אומרים צ"ץ ואין נופלים בת"ב משום דת"ב נמי אקרי מועד, הכוונה פשוטה, עפ"י דרשא דאביי קאי האי מועד על יום ר"ח אבל פשטי' דקרא קאי על יום הת"ב עצמו, וכפרש"י יעידת גייסות לבא עלי, אבל מכיון דביטוי לשון של מועד משמעותו גם לשון של יו"ט, זאת אומרת דת"ב מקרי מועד ויו"ט ושניהם אמת, זה עפ"י דרש וזה עפ"י פשט, וכידוע דהתורה דרך פרדס, ופשוט הוא'. וראה מ"ש הרבי באג"ק חי"ח עמ' תקנט: 'הוא ע"פ הכלל מקרא נדרש לפניו ולאחריו (מנחות יט, א ובכ"מ). והיינו: א) קרא (*זימן* - שפי' *ולפני* זמן) עלי מועד ומזה למדים *דר"ח* איקרי מועד. ב) מועד (אשר *הוא*) לשבור חורי - ומזה נלמד אשר ת"ב נק' מועד'. וראה גם תו"מ עג ש"פ דברים אות ו ↩

³ הל' ת"ב סי' תטז ↩

⁴ הל' ת"ב סי' שיא ↩

⁵ וראה גם במרדכי ריש מו"ק, הגה"א סוף תענית, הגה"מ סוף תעניות; אבודרהם, וראה גם שו"ת מהרש"ל סי' לב ↩

⁶ ענין תפלה סי' ל הובא ב"י או"ח סי' קלא. אך להעיר שבשבלי הלקט סדר תענית סי' רסט: הביא את הטעם 'דקרא עלי מועד' ↩

⁷ שם סי' שי ↩

⁸ וראה שם סי' שיב שכתב: 'אשרי ובא לציון בלא ואני זאת ולא למנצח דקרוי מועד. ולא תתקבל דכ' שתם תפלתי' ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' תקנב סי"ב ↩

¹⁰ סי' תקנט ס"ד ↩

¹¹ וראה בשער הכולל פי"א דין ח אות ג: 'ומה שלא הביא מנחת ערב ט"ב מפני שאינו בסוג אחד עם מנחות הללו כי בשו"ע סימן תקנ"ב כתוב בפירוש אין אומרים תחנה בעט"ב במנחה משום דאקרי מועד גם נזכר במשנה וגמרא (תענית דף כו ודף ל) גם בשו"ע סי' קלא במנהגי נפ"א לא הביא כלל מנחת עט"ב כי אינו דומה לכל המנחות שהביא שם ולמה יכפול אדמו"ר בסדור דיני השו"ע מאחר שלא מצא לחדש בזה מאומה' ↩

¹² הגה"ט סי' תקנט ס"ק כ ↩

¹³ או"ח סי' תקנט ס"ק ו ↩

---

[4] (הלכה 604)

שאלה: מדוע יום תשעה באב נקרא מועד?

תשובה: מצינו בשל"ה הקדוש כמה פעמים בספרו שביאר ענין זה: א) במסכת תענית בתו"א כתב: '.. חנם נקרא, ענין פעולה שאין יוצא ממנה דבר תכלית נצחי. ע"ז אמר 'כי ה' הוגה', יכול על מגן, כלומר, שלא יהיה יוצא מזה פעולה טובה נצחיית, רק המכות והיסורין הם לנקום מהם על מה שעברו, ע"ז אמר 'על רוב פשעיה', כלומר, המכות והיסורים מזככים אותם ומשברין הקליפות, והם נקראים 'רוב פשעיה'. כי בעוונותינו הרבים הקליפות נתפשטו שהם הרוב .. והמכות והגלויות והצרות, ובפרט צרת חורבן המקדש, הם מזככים, ויתבטלו הקליפות שהן עתה הרוב. ולעתיד, לא זו [בלבד] שיהיה רוב תשבחות, אלא ו'מלאה הארץ דעה' מקטנים ועד גדולים. ולזו הסיבה נקרא ת"ב 'מועד', כי מתוך צרה - רווחה. וזהו שנאמר 'שישו אתה משוש' וגו'. וכן מש"כ, כי הד' צומות יהיו 'לששון ולשמחה', אשר ע"ז בא הרמז בתורתנו הקדושה, שאמר אהרן 'חג לה' מחר'. ומצאתי בקונטרס דהאר"י ז"ל שהדברים כפשוטן, כי יש מחר שהוא לאחר זמן. ויהיה 'חג לה' מחר', שהוא י"ז בתמוז, כי יהיה לששון ולשמחה'.

ב) ויצא לדון בשנית בפרשת ויצא בתורה אור: 'לעתיד יהיה יתרון אור מהחושך, כלומר, מסיבת החושך והצרות בחורבן ובגליות, יהיה הזדככות וצירוף להתם חטאת, וזה גורם ליתרון אור שיהי' .. וט' באב נקרא 'מועד', כי גורם מועד גדול לעתיד, וזהו ענין שהראה הקב"ה עתה בשעת חדוה ליעקב אבינו ענין הגליות, כי באחרית הימים יבאו לטובה לששון ולשמחה'.

ג) והניף ידו בשלישית בפרשת בלק תורה אור: 'ות"ב נקרא מועד, כמו שנאמר 'קרא עלי מועד', ע"ש עתיד שיהיה חג. ע"כ ת"ב תמיד חל כמו שחל יום ראשון של פסח, שבו יצאו ישראל ממצרים שהוא מעין גאולה דלעתיד, כמו שנאמר 'כימי צאתך מארץ מצרים (כן) אראנו נפלאות'¹.

ד) ביאור נוסף מובא בנחל אשכול לחיד"א² בשם הרמ"ע מפאנו: 'ומ"ש קרא עלי מועד וארז"ל שקראו מועד תמוה ונראה טעם לזה כמה ששמעתי משם הרמ"ע ז"ל במ"ש רז"ל כשנכנסו גוים מצאו הכרובים מעורין זה לזה דהיה בעת החרבן יחוד וזיווג עליון³ וקדוש⁴ כדי שיהיה הכנה וכח לישראל שלא יאבדו בגלות וז"ש ויקרא ה' אלהים לבכי וכו' ויקרא לשון זיווג ה"א זו"ן וזה שהדבר נחוץ לבכי וכו' ולהיות תקוה בגלות היה זיווג ע"כ שמעתי ואפשר שז"ש קרא לשון זיווג עלי בשבילי מועד כזיווג מועד כי הגזרה לשבור בחורי וכו' וכדי שלא אובד בגלות וגם דיש מקוה לישראל לכך היה זיווג. ומש"ה נקרא מועד כי המועדים על שם שיש למעלה יחוד וזווג וכה היה בט"ב ודוק היטב כי קצרתי'.

ה) במשנה למלך בפרשת דרכים⁵ כתב: 'עוד יש לדקדק במה שאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי, ולא ידעתי מועד זה מה הוא כונתו. וראיתי במרדכי במו"ק דאין אומרים תחנונים בתשעה באב משום דכתיב קרא עלי מועד. ולא ידעתי למה נהפך יום זה מאבל ליום טוב ומיגון לשמחה. ואם כונת הכתוב היא על שם העתיד, כי בעז"ה לכשיבוא משיח צדקנו יהיה יום זה לששון ולשמחה וכדאיתא במדרש אכתי קשה דהיה לו לכתוב פסוק זה גבי נחמתא לא לגבי פורענותא .. אף בשעה שנכנסו גוים להיכל היו הכרובים פניהם איש אל אחיו, וזה הוראה על השראת שכינתו בינינו .. דקרא עלי מועד לשבור בחורי, כלומר שחישב יום שבר בחורי כיו"ט, ומשום הכי היה ה' בקרבי, דלא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים ואפילו בזמן שאין עושין רצונו של מקום'.

ו) החת"ס בדרשות⁶ כתב: 'דהנה חכמים הגידו דת"ב אקרי מועד ואין אומרים בו תחנון, והלא יפלא למה יקרא מועד וקרבן ה' לא הקריבו במועדו, אבל הענין כי נתבונן איך היתה כזאת שזה קרוב לאלפיים שנה שכחנו כל טוב בעוה"ר ועדיין לא נשכח (ביהמ"ק) ועפעפינו יזלו מים מה שלא אירע כן לכל אומה ולשון אשר נאבדו מתוך הקהל ושכחו זכר טובתם ולא בכו בכי רב כמונו בנ"י, אבל הענין כי זהו נחמה גדולה שאין מקבלים תנחומין על החי, משא"כ מת גזירה שישתכח מן הלב. לכן כל האומות שאין להם תקוה לחזור למה שנאבד מהם לכן נשכח זכרם מפיהם, אבל אנו בנ"י שמצפים ומקוים ליום שעתיד הקב"ה לירד למטה וחומת אש סביבו וחסידינו יחיו ויראו וישבעו מטובו, ע"כ אין אנו מקבלין תנחומין על החי, נמצא שזה האבל לנו לנחמה גדולה, וע"כ ת"ב הוא מועד גדול כי בו נדע ונשכיל שעתידים אנו לחזור לקדמותינו כימי נעורינו'.

ז) הגרש"י זוין כתב בספרו המועדים בהלכה⁷: 'בט' באב ואין נופלים על פניהם, משום דמיקרי מועד'. אופיו של ה'מועד' הוא בזה שביום שחרב הבית נולד המשיח. 'והלבנון באדיר יפול - וכתיב בתריה: ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה'.

-----------

---

הערות:

¹ וכ"כ ערוה"ש או"ח סי' תקנב סי"ד. אך ראה בפרשת דרכים דלקמן ↩

² איכה א טו, וראה גם בחומת אנ"ך על ישעיה כב, יד ↩

³ וראה מאמר מעין גנים ח"א לקראת סופו ↩

⁴ וראה לקו"ש ח"ב ע' 360 ↩

⁵ דרך עצב דרוש כג ↩

⁶ ח"ג פד, ב ↩

⁷ תשעה באב פ"ב, ובפ"ד, וראה בדברי השלחן גבוה שהובאו בהלכה 603 ↩

---

[5] (הלכה 605)

שאלה: האם בתשעה באב אחר חצות היום יש קולות בדיני האבלות?

תשובה: א) רחיצת הראש:

כתב הרא"ש¹: 'וששאלת בת"ב מן המנחה ולמעלה או סמוך למנחה קטנה אם יכול אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו להקר, אי אמרי' מקצת היום ככולו כיון דהוי אבלות ישנה. חלילה וחס אלא כל היום אסור, דאי אמרת מקצת היום ככולו בבקר כיון שנהגו קצת אבלות יפסוק איסור תשעה באב, ולא הוזכר אבלות ישנה לענין זה בפרק החולץ'.

וכן פסק המחבר להלכה בשו"ע² שרחיצה אסורה בתשעה באב.

אמנם מצינו מנהג קדום בכמה קהילות (בפרובנס) שהנשים רחצו וחפפו ראשם בת"ב אחרי חצות היום, כמ"ש המאירי³: 'ולפי ההלכה כל היום בדין איסור זה אלא שבנרבונה נהגו הנשים לרחוץ ראשן מן המנחה ולמעלה ושמענו שזקינים ורבנים שבה הנהיגום בכך על שאמרו במדרש שהמשיח נולד בו ביום ורמז לנחמה וגאלה .. ומ"מ נהגו הנשים בימי הגאונים והרבנים לחוף ראשן מן המנחה ולמעלה ולא מיחו בידם חכמים ולא עוד אלא שסועדים אותן מפני שהיא שעת נחמה וכיוצא בדברים אלו כמו שכתבנו למעלה, ואין הדבר נאה'.

וכ"כ הכלבו⁴, והאורחות חיים⁵: 'ומי שמקל לרחוץ מן המנחה ולמעלה רגליו במפה או בשום מקום עובר על דברי חכמים, אך מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ת"ב והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה ולטובה נתכוונו ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום ת"ב, וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות כן צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתיאשו מן הגאולה וזה האות לא הוצרך רק לנשים ולכיוצא בהן שהן חלושי כח אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות שנויות ומשולשות בספרי הנביאים אך הנשים שאינן יודעות ספר צריכות חזוק'. וכ"כ באוהל מועד לרבינו שמואל ירונדי⁶.

ב) אמירת פסוקי נחמה:

מנהג נוסף מצינו בכמה קהילות לומר פסוקי נחמה במנחה וכמ"ש רבינו מנחם בן זרח בצדה לדרך⁷: 'במקומות יש נוהגין בין הערבים שיאמרו פסוקים של נחמה, ולא ידעתי מאין להם דבר זה, שהרי כל היום אסור לקרוא'.

אמנם האריז"ל הצדיק מנהג זה כמובא בשער הכוונות⁸: 'ענין ט"ב מה שנהגו ביום ט"ב במנחה לומר פסוקים של נחמות וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט"ב ונשרף בעת המנחה וכפי"ז היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר אבל הענין יובן במה שדרשו בגמרא ע"פ מזמור לאסף אלקים באו גוים כו' והקשו מזמור קינה מבעי ליה ותירצו כי בתחילה התחילו האויבים להרוג את בנ"י ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקומה למפלתן ויכלו ח"ו בחרב האויבים ובראותם שהציתו אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה אז אמרו מזמור ושמחו שמחה גדולה וקבלו נחמה כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכמשז"ל כלה את חמתו ויצת אש בציון. ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנזכר הוא טוב ונכון. ונלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל טעם אחר והוא כי אז במנחת ט"ב נולד המשיח הנקרא מנחם כנזכר במדרש איכ"ר'⁹.

[הלבוש¹⁰ כתב שא' הטעמים לאמירת ברכת נחם דווקא במנחה הוא בגלל שאז הוא זמן הנחמה: 'נהגו לאומרו אלא במנחה, משום דבערבית ושחרית דומין כמי שמתו מוטל לפניו שאין מנחמין אותו כי הם עיקר זמני אבילות, ואין להזכיר בהם אלא קינות, אבל במנחה דומין כמי שנקבר מתו שמנחמים אותו, אי נמי איפכא לאידך גיסא, משום שעכשיו במנחה הוא עיקר זמן שצריך נחמה שלעת ערב הציתו בו את האור וכו''.]

יש מקומות שהתקבל המנהג של אמירת פסוקי נחמה וכמ"ש בשיירי כנה"ג¹¹ על מ"ש הצדה לדרך: 'ואיברא שהמנהג הזה לומר פסוקי דנחמה, לא נמצא לא בספר הטורים לא בש"ע לא בלבוש, אבל המנהג פשוט בכל המקומות שעברתי ושמעתי שמעם, ומפני התפשטות המנהג אין לי יד מלאה למנעו, אבל אני בעצמי אני נזהר שלא לאמרם ומטענת בעל צידה לדרך'. וכ"כ החיד"א¹².

ג) נקיון הבית:

מנהג נוסף מצינו בכמה קהילות לנקות הבית אחרי חצות יום ת"ב כביטוי לצפית לביאת המשיח וכמ"ש החיד"א¹³: 'ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו'. וכ"כ במורה באצבע¹⁴: 'כל מה שאסרו רז"ל בט"ב הוא עד הלילה ואין להקל אחר חצות בשום דבר רק שמקלין לנשים לסדר הבית קצת וזה לקבוע בלבם אמונת הגאולה'.

א"כ ראינו שהגם שמצד הדין כל עינויי ת"ב נוהגין במשך כל הזמן, אמנם מצינו בכמה דברים שהקילו בהם אחר חצות, כגון ישיבה על כסא גבוה, ויש שהקלו באמירת פסוקי נחמה¹⁵. [וכן ראינו מנהגים חריגים שחכמים לא מחו בהם עקב כך שנועדו לחזק את הצפיה והאמונה בביאת המשיח].

--

---

הערות:

¹ שו"ת כלל כז סי' ו ↩

² או"ח סי' תקנד ס"ז ↩

³ תענית ל, א ↩

⁴ סי' סב, הובא בב"י סוף סי' תקנד ↩

⁵ ח"א הל' ת"ב אות יא ↩

⁶ ח"ב ע, א ↩

⁷ מאמר ה כלל א פ"ט ↩

⁸ ענין תשעה באב ↩

⁹ וראה יד אהרון על הטור או"ח סי' תקנט בסופו ↩

¹⁰ או"ח סי' תקנז ס"א ↩

¹¹ הגה"ט או"ח סי' תקנט אות כ ↩

¹² ברכ"י או"ח תקנט ס"ק ז ↩

¹³ שם. ושו"ת יוסף אומץ סי' כא ↩

¹⁴ אות רלז ↩

¹⁵ וראה ביאור הגר"א סי' תקנה סעיף א שבמנחה מקילים בדבר שתלוי במנהג '..כ"ד שתלוי במנהג והטעם שאז הציתו אש במקדש כמש"ל סימן תקנ"ז ועבתוס' דקדושין ל"א ב' בד"ה אסתייעא כו' על שכילה כו' ואמרינן במ"ר תם עונך כו' שבה נטלו ישראל איפוכי שלימה כו'. וראה גם משנ"ב סי' תקנה ס"ק ג ↩

---

[1] (הלכה 1144)

בהלכה מס' 338 ראינו את הדעות השונות לגבי אכילת בשר בי' אב לילו ויומו

תשובה: הגמרא במסכת תענית¹ אומרת: 'ואסור לספר ולכבס מר"ח ועד התענית, דברי רבי מאיר .. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר'.

וכ"כ המחבר²: 'לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד'.

וכ"כ במנהגי טירנא³: 'ומסיק דמותר לספר ולכבס וק"ו לרחוץ, מיד אחר ט' באב'.

אמנם המהרש"ל⁴ חלק וכתב: 'נראה בעשירי באב שאנו נוהגים כדברי הטור שלא לאכול בשר אף ביום העשירי אסור ג"כ במרחץ, ואל תשגיח במה שכתוב במנהגים וטוב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל י' ויומו כו' ומסיק דמותר לספר ולכבס אחר ט"ב מיד, אין זו ראייה כי הוא כתב ומסיק כו' דמשמע דכך מסיק התלמוד וכך הוא האמת לפי דין התלמוד כדפי' לעיל, אבל לעולם לפי מה שנוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין אף זה בכלל'.

והביאו הב"ח⁵: 'וכתב עוד מהרש"ל (בביאורו לטור) דבעשירי אסור אף לספר ולכבס ולרחוץ ודלא כמו שפסק במנהגים דמהר"א טירנא עיין עליו'⁶.

וכתב הלבוש⁷ שהחומרה היא עד י' בחצות היום: 'ומיד אחר ט' באב למחרתו נוהגים היתר לספר ולכבס ולרחוץ, ונ"ל שיש להמתין עד אחר חצות'.

וכ"כ הט"ז⁸: 'וכ' עוד [=מהרש"ל] דבעשירי אסור לרחוץ או לספר ולכבס דלא כמו שכתוב במנהגים ולפי מ"ש רמ"א דיש מחמירין עד חצות, יותר פשיטא שאחר חצות מותר בכל עיין מש"כ בסו"ס' תקנ"ט'.

החיד"א⁹ הביא ג"כ את המנהג הזה: 'בט"ב לעת ערב וכו' מנהג כשר שלא לאכול בשר וכו' וה"ה לספר ולכבס וכ"כ האחרונים'.

מאידך כנסת הגדולה¹⁰ כתב שהמנהג להתיר: 'מה שכתבתי בנדפס¹¹ דאפילו לנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין ביום עשירי, מותרים ברחיצה האסורה בט"ב, כן מצאתי בב"ח בשם מנהגי טירנא. ואעפ"י שמדברי הב"ח נראה שתופס כרש"ל ז"ל לאסור הרחיצה והכיבוס והתספורת, אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר'.

והביאו המאמר מרדכי¹²: 'עד חצות מסתמיות דברי מרן ומור"ם כאן וממ"ש לעיל סי' תקנ"א ס"ד נראה דאף ממנהג כשר לא אסיר אלא בבשר ויין, אבל לענין רחיצה ותספורת וכו' דאסירי בשבוע שחל ט"ב בה, לא. והאחרונים כתבו בשם רש"ל דאסור, ומצאתי להרב השיירי שהתיר וכתב פוק חזי מאי עמא דבר ועמש"ל סס"י תקנ"א ס"ק י"ד'.

ולמעשה מנהג אשכנז כדברי המהרש"ל וכמ"ש הקיצור שו"ע¹³: 'גם אין לרחוץ ולא להסתפר ולכבס עד חצות יום העשירי, ומי שמחמיר על עצמו בכל הדברים הנזכרים כל יום העשירי הרי"ז משובח'.

וכ"כ ערוך השלחן¹⁴: 'וכן אין לרחוץ ולספר ולכבס ביום עשירי עד אחר חצות'.

והמשנה ברורה¹⁵ כתב: 'וה"ה שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות'. וכתב בבאור הלכה¹⁶: 'עיין במ"ב דה"ה לענין רחיצה במרחץ ותספורת כ"כ האחרונים בשם רש"ל, ובמאמר מרדכי כתב דמסתימת מרן ומור"ם כאן וכן ממ"ש לעיל סימן תקנ"א ס"ד משמע דאף ממנהג כשר לא אסור אלא בבשר ויין אבל לענין רחיצה ותספורת לא החמירו ומצאתי להרב השיורי שהתיר ג"כ עכ"ל ומ"מ קשה להקל בזה שכמה אחרוני זמנינו העתיקו דין זה למעשה'.

אמנם הגרע"י בשו"ת יחוה דעת¹⁷ כתב: 'אולם לדידן שאנו הולכים אחר הוראות מרן, נראה שאפשר לסמוך על דברי הכנה"ג והמאמר מרדכי להקל בזה, ולהתיר תספורת וכביסה ורחיצה בחמין בעשירי באב, ובפרט שלכל הדעות אין בזה איסור מן הדין אלא מנהג בעלמא, כל שיש ספק במנהג יש להעמידו על עיקר הדין, וכנ"ל'.

> א"כ ראינו שלמנהג הספרדים¹⁸ מותר להסתפר לרחוץ ולכבס בי' באב, ולמנהג האשכנזים אין לכבס ולהתספר ולרחוץ עד י' אב בחצות היום, בהלכה הבאה נראה מה הדין כשי' אב חל בערב שבת.

---

הערות:

¹ ל, א, ולהעיר שמהרי"ל הביא (מנהגים הל' ת"ב אות ז): שבת, פי' שבוע שחל ט' באב בתוכה, מיום א' עד ו' אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו של ט' באב, ובחמישי לאחריו מותר משום כבוד השבת ↩

² שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ד ↩

³ מנהגי תשעה באב ↩

⁴ שו"ת סי' צב ↩

⁵ או"ח סי' תקנח ↩

⁶ ב"ח או"ח סי' תקנא: 'ויראה פשוט דהנוהגים כן שלא לאכול בשר ולשתות יין עד שבת נחמו ומחמירין כרשב"ג צריכין להחמיר נמי בתספורת וכביסה ותיקון בגדים וכ"כ במהרי"ל שאסור לספר ולכבס עד יום שישי אם לא מפני השבת ודברים אלה אינם דין כי אם לאותן פרושים שנמנעין מבשר ויין עד שבת נחמו צריכין להזהר נמי בתספורת וכביסה אם לא בחמישי מפני כבוד השבת ואעפ"י שנמנעין מבשר ויין עד שבת עצמו וכל זה פרישה בעלמא ולאו מדינא וכמ"ש במהרי"ל גופיה לשם דאינו אסור אלא עד [אחר] התענית והיינו מדינא' ↩

⁷ או"ח סי' תקנט ס"י ↩

⁸ או"ח סי' תקנח ס"ק א ↩

⁹ מחזיק ברכה סי' תקנח ס"ק א ↩

¹⁰ שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' תקנח אות ד ↩

¹¹ כנה"ג הגה"ט סק"א ↩

¹² סי' תקנח ס"ק ב ↩

¹³ סי' קכד ס"כ ↩

¹⁴ או"ח סי' תקנח ס"ב ↩

¹⁵ סי' תקנח ס"ק ג ↩

¹⁶ ד"ה עד חצות ↩

¹⁷ ח"ה סי' מא ↩

¹⁸ וראה ג"כ אור לציון ח"ג פכ"ט אות כו ↩

---

[2] (הלכה 1145)

תשובה: כתבו התוספות¹: 'ואע"ג דשלחו משמיה דר' יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ"מ החמיר לנו מורינו רש"י לתת סדינין שלנו לכובס אותה שבוע שהיה בה ט"ב קודם התענית אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת'.

אך הר"ן² כתב: 'ומיהו אם חל ט"ב בה' פשיטא דאסור דהא בגמ' אמרי' כשחל ט"ב להיות בע"ש שאם לא כבס בה' מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה ואמרי' דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל בה' שאסור לכבס'.

וכן השיג הבית יוסף³ על דברי התוספות: 'ודבר תימה הוא להתיר לכבס ולספר ביום תשעה באב עצמו ותו דבהדיא תניא⁴ התם חל להיות בחמישי לפניו אסור לאחריו מותר ואם איתא לאשמעינן דבו ביום עצמו מותר ותו דגבי חל להיות בערב שבת קתני אם לא כיבס בה' מותר מן המנחה ולמעלה ומסיק דלייט עלה אביי וכל שכן כשחל להיות בחמישי דודאי אסור בו ביום אפילו מן המנחה ולמעלה. ואין לומר דמאי דשרו התוספות מחצות ולמעלה היינו ביום רביעי שהוא ערב תשעה באב⁵ דהא תניא בחל להיות בחמישי לפניו אסור ותו דטפי איכא לאחמורי אחר חצות מקודם חצות הלכך אין לסמוך על הוראה זו'.

וכתב המגן אברהם⁶: 'לכבוד שבת אם חל ט"ב ביום ה' אסור לכבס ביום ה' לכבוד שבת אפי' מן המנחה ולמעלה (ר"ן, ב"י, ד"מ, ולבוש) דלא כהתוס' שמקילין בדבר'⁷.

> א"כ נחלקו התוס' והר"ן לגבי תשעה באב שחל ביום חמישי אם יש היתר לכבס בו אחר חצות, והבית יוסף הכריע לאסור, וגם הרמ"א בדרכי משה שם אות ו העתיק את הר"ן שאוסר.

אמנם ראינו בהלכה הקודמת שלמנהג בני אשכנז אין מכבסים גם בי' אב עד חצות, וכתב המגן אברהם⁸: 'ופשוט דכשחל ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת'.

וכתב הפרי מגדים: 'וכשחל ט' באב יום ה', בערב שבת מותר לספר ולכבס קודם חצות'.

וכתב האשל אברהם (בוטשאטש)⁹: 'אך בחל תשעה באב ביום חמישי כתב המג"א עליו השלום להקל, ובלילה אין מפורש להיתר'.

ולמעשה כמה מהפוסקים נקטו בלשונם שמותר משחרית וכמ"ש האליה רבה¹⁰: 'ונ"ל כשחל ט' באב ביום ה' מותר להסתפר בשחרית של ערב שבת'.

וכ"כ בקיצור שו"ע¹¹: 'אם יום העשירי חל בערב שבת מותר לרחוץ ולהסתפר ולכבס מיד בשחרית מפני כבוד השבת'.

וכ"כ ערוך השלחן¹²: 'ואם חל ט"ב ביום ה', למחרת בערב שבת הכל מותר מפני כבוד השבת [שם]'.

אמנם יש שכתבו שמותר לכבס מיד בליל י' אב, וכמ"ש היעב"ץ בסידורו¹³: וכשחל עשירי בערב שבת מותר לכבס, לספר ולרחוץ מיד, ועיין שאילת יעבץ (ח"א) סי' קו'¹⁴.

וכתבו כמה מהפוסקים¹⁵ שגם מה שכתבו האליה רבה וסיעתו 'שחרית' אין הכוונה לשלול את הלילה, אלא כפי שהי' מצוי בזמנם שכיבסו ביום ולא בלילה, אבל אה"נ גם לשיטתם מותר מהלילה.

> למעשה נקטו רוב הפוסקים להתיר¹⁶ לכבס מיד בצאת תשעה באב¹⁷.

---

הערות:

¹ תענית ל, א ↩

² תענית ט, ב מדפי הרי"ף ↩

³ או"ח סי' תקנא ↩

⁴ כט, ב ↩

⁵ וראה ב"ח שם ↩

⁶ סי' תקנא ס"ק יח ↩

⁷ וראה שכנה"ג סי' תקנא הגהב"י אות כא ↩

⁸ סי' תקנח ס"ק א ↩

⁹ סי' תקנח ↩

¹⁰ סי' תקנט ס"ק לא ↩

¹¹ סי' קכד ס"כ ↩

¹² או"ח סי' תקנח ס"ב ↩

¹³ שער שלכת, שער הדלק, דלת ב חלון ד אות ו ↩

¹⁴ שם הוכיח מדברי התוס' והב"י דלעיל שנחלקו על היתר כיבוס בתשעה באב עצמו אחר חצות, משמע דעכ"פ לאחר ת"ב מותר מיד. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת להקל עפי"ז ↩

¹⁵ ראה פסק"ת סי' תקנח הערה 17. ובספרים שנסמנו בהערה הבאה ↩

¹⁶ ראה שו"ת רבבות אפרים ח"ב סי' קנה אות ו. שו"ת אבן ישראל ח"ז סי' כ"ז. שו"ת להורות נתן ח"ב סי' לח ב. שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' מא. קובץ מבית לוי תשנ"ט ע' לט. שו"ת מחזה אליהו סי' פ"ו. חוט שני (שבת ח"ב עמ' שכח). [אמנם שו"ת באר משה (שטרן) ח"ג סי' עט. אשרי האיש (או"ח ח"ג פע"א סל"ו) התירו רק בשעת הדחק], ובפרט שהנדון הוא א. כיבוס שלנו. ב. תקנת עזרא לכבס בחמישי (וכן יש שביארו שעיקר התקנה שלא יכבסו בשישי ראה מאירי ובמג"א סי' רמב סק"ג). ג. יש גם מכבוד שבת לארגן הבית, ולא לדחות לערב שבת ↩

¹⁷ אמנם יש שסייגו את ההיתר רק לבגדי שבת ראה אז נדברו ח"ח סי' מ. והגרש"ז אויערבאך (בהליכות שלמה (ניסן פט"ו סט"ז), משמירת שבת כהלכתה פמ"ב ס"ה) התיר למלא את המכונה גם עם בגדים שאינם לצורך שבת. (סברא זו כתב ג"כ שו"ת שבט הקהתי ח"ג סי' קפ"ב - אמנם הוא דיבר על עצם היתר הכיבוס בקביעות כזו, ולא דן ממתי הוא זמן ההיתר) ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp