סעודת פורים
[ב] (הלכה 764)
שאלה: מתי הוא זמן סעודת פורים בשנה רגילה (לא כאשר חל פורים ביום שישי)?
תשובה: הגמרא1 אומרת: 'אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא, ימי משתה ושמחה כתיב. רב אשי הוה יתיב קמיה (דרב כהנא) [דאמימר] נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? דלמא טרידי בסעודת פורים, אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא? אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח. אמר ליה: אמר רבא הכי? [אמר ליה: אין]. תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה'.
כלומר זמן סעודת פורים הוא דוקא ביום הפורים2.
אך בתוך היום עצמו מתי הוא הזמן הראוי לעשות את הסעודה, כתב בתרומת הדשן3: 'שאלה: בהרבה מקומות נהגו בעלי בתים וגם ת"ח לעשות עיקר סעודת פורים בערב. והולכין לבהכ"נ ומתפללין מנחה ולא ערבית, וחוזרין לבתיהן ומתחילין בסעודה ביום ונמשכין בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה. יש טעם למנהג או לאו? תשובה: יראה דיש למצוא טעם וסמך קצת למנהג זה. מצאתי הועתק תשובה אחת וז"ל: שמעתי מה"ר טוביה בשם ריב"א, שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות, משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים, שהן שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה. ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו, ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, עכ"ל מתשובה זו. משמע להדיא דלילה שנייה עיקר היא לסעודת פורים. ועדיין לריב"א גופיה תקשה מהאי טעמא דהא ודאי לילה שנייה ליל ט"ו, והיאך יוצאין בה ידי סעודת יום י"ד, לדידן דבני עיירות אנו שהרי קורין רק בי"ד. וכתב רמב"ם דדוקא י"ד לבני עיירות, ולבני הכרכים ט"ו במשתה ושמחה, אע"ג דלענין הספד ותענית שוין זה בזה. ונראה טעם לדבר משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואח"כ הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים, ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג. ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב ולהתחיל מבעוד יום, ג"כ קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר. ונמשך ביה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה. וחשיב הכל סעודה אחת .. אף כי ישבתי מנהג זה, מ"מ רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, כמדומה שכן נהגו ברינו"ס'.
וכתב באורחות חיים4 'ולמחר אוכלים סעודת פורים יש נהגו לאכול הסעודה בשחר ויש נהגו לאכלה בערב'.
ובספר המנהגים (טירנא)5 כתב: 'במנחה מתפללין ג"כ על הנסים קדיש שלם. [ואח"כ] ואוכלין סעודת פורים. ומתחילין ואוכלין הרוב ביום, כי סעודת פורים שאכלה בלילה ואפילו בליל ראשון לא יצא, כן משמע בסמ"ק, ק"ו בליל שני'.
ובמנהגי מהרי"ל6 כתוב: 'אמר מהר"י סג"ל שמנהג אושטרייך שבפורים מתפללים מנחה גדולה ואוכלין סעודת פורים אחר חצות היום והולכין ואוכלין כל הלילה, דאם סועדין מקודם היה להן שעת מנחה שעת שכרות ותפלת שכור תועבה. וכן ראיתי באיגרא ממהר"ר נתן ובנו הר"ר ליזר ושאר לומדים שהיו מתפללין מנחה מעיקרא וערבית אחר סעודה בחצות הלילה'.
להלכה כתב הרמ"א7: 'ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב, ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת, ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית, הרשות בידו'.
א"כ יש שכתבו שראוי שתהיה הסעודה בשחרית, אך לפועל הרבה נהגו לעשות את הסעודה אחר הצהריים לאחר מנחה.
אמנם כתב השל"ה8: 'ריב גדול היה לי עם מקצת קהילות בחו"ל, שאוכלין הסעודה אחר מנחה, ועי"ז מבטלין התמיד ואין קורין לביהכנ"ס לתפלת ערבית, ויש שתי רעות. חדא, לבטל תפילה בצבור, וחטאת הקהל הוא. ועוד, העם משתכרין ושוכחין תפילת ערבית שהאידנא קבלוה לחובה, וגם קריאת שמע שהיא דאורייתא. וכי ביום הזה שנתקיים 'ליהודים היתה אורה' זו תורה, יעשה עקירה, הייטב בעיני ה'. ע"כ לא יפה בעיני המנהג להקדים תפלת מנחה, ולעשות אח"כ הסעודה, אף שכתב רמ"א כן. רק יעשו כמנהג הקהילות ההם, להתפלל מנחה ומעריב ביחד, והם עושים הסעודה מקודם, וזריזין מקדימים, ובבא עת התפילות, כפי מנהג הקהילות ההם, אזי יקרא השמש לביהכנ"ס כמנהגו דבר יום ביומו, ולא ישנו. ואף שהעם באמצע הסעודה של שמחה ומשתה, יכולין לילך לביהכנ"ס להתפלל, ואינם צריכים לברך ברכת המזון, כמו שהיא הסכמת התוספות במסכת חולין .. וכן הסכמת הפוסקים9. ואף אם איזהו יחיד הוא טרוד מאד בסעודתו ובמשלוח מנות ואינו יכול לילך לביהכנ"ס מ"מ יהיה לו לזכרון להתפלל כשיקרא השמש, ואז יתפלל בשעה שהצבור מתפללים. וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות הסעודה בהשכמה, הוא משובח בעיני. וכ"כ מהר"ר איסרל"ן10, שהוא ורבותיו נהגו בכל השנים עיקר סעודה שחרית. וטעמא דמסתבר הוא, דהא זו הסעודה היא נגד סעודת אסתר שעשתה על המלך, ובודאי היתה הסעודה בעת שדרכן של המלכים לאכול. ובסעודה זו נתלה המן, ונתנו הקדמונים11 סימן: 'וישבת הַמָן ממחרת'12. כלומר, הָמָן נתלה במחרתו של פסח, שהוא יום שני בעת העומר, כדאיתא ברבות מגילה13, שאמר לו המן מלי קומץ עומר שלך כו', וסימנא מילתא היא, שאמר ממחרת נתלה, שמע מינה שסעודת אסתר היתה במחרת. ע"כ ירא שמים ישמח בשמחה של מצוה ויתחיל סעודתו במחרת בזמן הסעודה, וישב בשמחה ובטוב לבב עם רעיו ואהוביו, ועניים יהיו בני ביתו, ויגיל בשמחת מצוה הנזכרת לעיל כל היום, ובהגיע זמן מנחה ומעריב יתפללם בכוונה .. עכ"ל הגה"ה'.
מנהגנו מובא בספר המנהגים14 'מנחה מוקדמת ואח"כ הסעודה.'
א"כ ראינו שיש שכתבו שראוי שהסעודה תהיה בבוקר לפני תפילת המנחה, אך הרבה פוסקים כתבו שלפועל המנהג שהסעודה היא אחר הצהריים לאחר תפילת מנחה15, אך ראוי שעיקר הסעודה תהיה ביום.
פרטים נוספים לגבי זמן הסעודה והמשך הסעודה בערב נראה בעז"ה בהלכה הבאה.
הערות:
1 מגילה ז, ב ↩
2 לגבי סעודה בליל פורים ראה מש"כ בהלכה מס' 506 ↩
3 סי' קי ↩
4 ח"א הל' מגלה ופורים אות לה ↩
5 מנהגי פורים ↩
6 הל' פורים טו ↩
7 שו"ע או"ח סי' תרצה ס"ב. וראה גם דרכי משה אות ד, וראה שו"ת הרמ"א סי' קלב אות ה: '.. וכן המנהג פשוט בעירנו, שבליל פורים קובעים סעודת פורים סמוך לערב וממשיכים בסעודה הרבה בלילה' ↩
8 מגילה פרק נר מצוה ↩
9 שו"ע או"ח סי' קע"ח ס"ו ↩
10 תרומת הדשן, סי' קי (הובא לעיל) ↩
11 המנהיג הל' מגילה; אבודרהם סדר תפלת התעניות ↩
12 יהושע ה, יב ↩
13 אסתר רבה פ"י ס"ד. מגילה טז, א ↩
14 עמ' 74 ↩
15 ובנהג כצאן יוסף עמ' רג כתב: 'ומצינו בתרומת הדשן כמו"כ הביאו של"ה והעתקתיהו, והביאו הב"י באו"ח סי' תרצ"ה. ודלא כשו"ע שפסק שם שצ"ל אחר מנחה. *אמנם י"ל דאלו ואלו דברי אלהים חיים שצריך להתחיל קודם מנחה ולהתענג ולפנק עד אחר תפלת מנחה ומעריב.* אכן שומר נפשו ירחק שלא ישתכר קודם זמן מנחה ותחלת הלילה שהוא זמן מעריב כדי שלא יבטל מהתפלל מנחה ומעריב והואיל ומצוה להתחיל קודם תפלת מנחה, ראוי שיתחיל קודם זמן מנחה' ↩
[ג] (הלכה 765)
בהלכה הקודמת ראינו את הדיעות השונות לגבי זמן הסעודה בשנה רגילה שיש שכתבו לעשותה בבוקר ויש שכתבו לעשותה אחה"צ אחר תפילת מנחה.
למעשה הרבה נהגו לעשות את סעודת פורים ביום הפורים אחר הצהריים ולהמשיך את הסעודה לתוך הלילה1, וכתבו האחרונים כמה טעמים למנהג זה:
הלבוש2 כתב: '.. מיהו ימשוך שמחתו גם תוך הלילה. ונוהגין לעשות הסעודה לאחר מנחה, ומתפללין מנחה בעוד היום גדול כדי לאכול רוב הסעודה ביום, וכשהיא נמשכת עד הלילה אז לית לן בה, כי חייב אדם במשתה ושמחה בשני הימים י"ד וט"ו, וכן נהגו, דימי משתה ושמחה כתיב משמע שני הימים, ונהגו לשמוח אף בליל ט"ו שביניהם.'
החת"ס3 כתב: 'והנה סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח ומ"מ נוהגים להמשיך הסעודה ללילה שלאחריו, כי ארור המן נמשך ללילה שאחר היום דבבני נח הלילה הולך אחר היום, וברוך מרדכי מושך היום אחר הלילה, וחז"ל לא תיקנו אלא ביום שיש שניהם ארור המן וברוך מרדכי אבל לא בלילה שלפניו שהוא רק ברוך מרדכי ולא בלילה שלאחריו שהוא רק ארור המן, אך ביום שכבר שמחים ומשתכרים שוב אינו פוסק בלילה שלאחריו והיינו בן ארור המן לברוך מרדכי וק"ל'.
ונכדו הרב שמעון סופר בעל ההתעורות תשובה כתב בספרו עה"ת שיר מעון4 כתב: 'המנהג הפשוט שמתחילין סעודת פורים ביום וממשיכין אותו עד תוך הלילה כדהובא ברמ"א סי' תרצ"ה ס"ב וכתב שיהי' רוב הסעודה ביום. ויש ליתן טעם על זה כי יום י"ד מחוייבין מדברי קבלה ממגילת אסתר שהוא תורה שבכתב, ויום ט"ו החיוב מדברי מגילת תענית כדאי' במגילה ה' ע"ב כדכתיב במגילת תענית את יום י"ד וט"ו דלא למספד בהון ואמר רבא לא צריכא אלא לאסור את זה בזה, ולמידין דבר זה מדרשה והוא בבחינת תורה שבעל פה, לכן ממשיכין סעודה מיום י"ד עד יום ט"ו לקשר אותם יחד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה לאחד אותם'.
והרה"ק מפילץ כתב5 בשם זקנו בעל החידושי הרי"מ מגור: 'מה ששמעתי מפ"ק זקיני מו"ר ז"ל טעם למה מנהג כל ישראל לאכול סעודת פורים בלילה שאחריו, ממאמר חז"ל שופך דם רשעים כאלו הקריב קרבן, ובקדשים נאכלים ליום ולילה שאח"כ ..'.
[טעם מחודש כתב בשו"ת ארץ צבי6 שמכיון שהמון העם שולחים משלוח מנות באיחור לאחר צאת הכוכבים, הנהיגו להאריך הסעודה שאז נמצא שהמקבל עדיין יוכל לקיים בו סעודת פורים. (אך מסיים שנכון להזהיר לקיים מצות משלוח מנות בעוד יום בעיקר זמן המצוה.)]
הרבי בהתוועדויות פורים תשי"ט7 הסביר את המנהג הזה ואת הטעם שהתוועדויות של רבותינו נשיאנו היו בליל טו: 'זמנה של ההתוועדות דפורים, כפי שהנהיגו הרביים, הוא בלילה שבין פורים לשושן פורים (פורים דמוקפין). ע"פ שו"ע צריכים להתחיל סעודת פורים מבעוד יום (בי"ד), אבל לא נתפרש זמן סיומה. וכבר נהגו ישראל, ומנהגן של ישראל תורה היא, להמשיך את הסעודה מהיום ללילה (מי"ד לט"ו). ונוסף לזה, הנה עיקר ההתוועדות אצל רבותינו נשיאינו היתה נערכת בליל ט"ו, היינו, הלילה שבין י"ד לט"ו.
ובהקדמה: בנוגע לפרסומי ניסא, מצינו שעיקר פרסומי ניסא הוא ביום ולא בלילה. ונמצא, שבלילה שבין פרסומי ניסא ביום י"ד (פורים דפרזים) לפרסומי ניסא ביום ט"ו (פורים דמוקפות חומה), אין הענין דפרסומי ניסא שישנו בשניהם. ולאידך גיסא, הרי לילה זה הוא המחבר בין יום י"ד לט"ו, כך, שאי אפשר לבוא לפרסומי ניסא דיום ט"ו לולי הלילה שבינתיים, אע"פ שהלילה מצד עצמו אין בו הענין דפרסומי ניסא. וע"פ המבואר בחסידות בכ"מ שהאפשרות לחבר שני ענינים היא ע"י ענין שלמעלה משניהם, נמצא, שהלילה שבין י"ד לט"ו שמחבר אותם, הוא למעלה משניהם, ומזה מובן, שבלילה זה צריך יהודי להתעלות למעמד ומצב שלמעלה ממעמדו ומצבו ביום י"ד וביום ט"ו.
והענין בזה: בנוגע ליום י"ד, אמרו חז"ל 'חייב איניש לבסומי בפוריא', ועד"ז בנוגע ליום ט"ו, הרי לא מבעי בערים מוקפות חומה, אלא גם בערי הפרזים 'חייב במשתה ושמחה קצת'. אמנם, בנוגע ללילה שבין י"ד לט"ו, שאין בו ענין של חיוב, אלא ענין השמחה שבו נעשה מרצונו הטוב, יש בזה המעלה שבענין ה'רשות' לגבי ענין ה'חובה', כפי שמצינו בענין תפלת ערבית רשות, שיש בה מעלה לגבי תפלות שחרית ומנחה שהם חובה (כמבואר בארוכה בביאורי הזהר), ועד"ז בנוגע למעלת ההקפות שבשמע"צ ושמח"ת. ובנוגע לעניננו: ישנם כאלו שחושבים שכבר יצאו ידי חובתם ע"י השמחה שהיתה אצלם עד עתה, ומחר בבוקר בקומם משנתם יצאו י"ח ע"י שתיית כוס חלב... דכיון שאיתא בגמרא שחלב הוא משקה המשכר, נמצא, שע"פ דין הרי הוא 'שיכור'... ובכן, עליהם לדעת, שכל זה אינו שייך להשמחה שצריכה להיות בלילה זה, שהוא הלילה שמחבר ענין השמחה דפרזות עם ענין השמחה דמוקפות חומה. ויה"ר שמלילה זה נבוא ל'לילה כיום יאיר', שאז יהי' 'אורה ושמחה וששון ויקר' בגילוי לעיני כל בשר, ובאופן שיתבטל המעמד ומצב ד'אכתי עבדי אחשורוש אנן', כיון שתהי' גאולה שלימה שאין אחרי' גלות, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש'.
א"כ ראינו את טעמי מנהג שממשיכים את סעודת הפורים לתוך ליל טו.
בהלכה הבאה נראה פרטי דין הזכרת על הניסים בסעודה זו שהחלה בפורים ונמשכה לטו אדר.
--------------
הערות:
1 ראה בפסקי רבינו יחיאל מפאריש סי' נח: 'ופוק חזי מאי עמא דבר שנהגו להמשיך סעודתן עד הלילה.' ↩
2 סי' תרצה, ב ↩
3 דרשות ח"א ע' רא, ג ד"ה וצא ↩
4 פרשת תצוה ↩
5 שפתי צדיק שמות אות מד ↩
6 סי' קכא ↩
7 תו"מ חכ"ה ע' 138. וראה גם ספר השיחות תשמ"ז ח"א עמ' 102 הערה 2. ועמ' 115 וראה שם הערה 11 ↩
[ד] (הלכה 766)
בהלכה הקודמת ראינו שהמנהג הוא (בשנה רגילה) שסעודת פורים מתחילה מבעוד יום ונמשכת לתוך הלילה.
שאלה: מה הדין לגבי הזכרת ועל הניסים בברכת המזון שנערכת בסיום הסעודה בלילה?
תשובה: לגבי הזכרת רצה והחליצנו בסעודת שבת שנמשכה לצאת השבת כתב הרא"ש1: 'ששאלת מי שהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו אם יזכיר של שבת בברכת המזון כיון דעיקר הסעודה היתה בשבת. דע שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול, מידי דהוה אתפלת המנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצ"ש שתים של חול, כי אין להזכיר של שבת בחול אעפ"י שנתחייב תפלה זו בשבת. וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דקאמר רבי יוסי גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון שני אומרים עליו קידוש היום. בתוספתא דברכות שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון, אע"ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת. הכא נמי אע"ג דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת'.
ועפי"ז כתב הטור2 לגבי סעודת פורים: 'ואם התחיל בסעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב א"א הרא"ש ז"ל שא"א על הניסים'.
אלא שהמאירי3 לגבי הזכרת רצה במוצ"ש כתב כדברי הרא"ש, אך לגבי סעודת פורים שנמשכה לתוך הלילה כתב שאומרים ועל הניסים: 'ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים מטעם זה שהרי אף חמשה עשר יום נס הוא והדין נותן להזכיר בה של פורים אעפ"י שעבר יום ארבסר בשעת הברכה, הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך כשעת הברכה ואפילו אכל מבעוד יום ושכח ולא בירך ומשחשיכה נזכר מברך כראוי לשעת הברכה וכן כתבנוה באחרון של פסחים וכ"כ שם שכל שמברך בין השמשות דנין אותו כיום הקדושה ומזכיר מעין המאורע הן בכניסה הן ביציאה וכן נראה לי ברור'.
מאידך הרבה ראשונים4 כתבו שתמיד הולכים אחר התחלת הסעודה ולכן בין במוצ"ש ובין במוצאי פורים יזכיר כשהתחיל את הסעודה בתוך השבת או פורים, וכמ"ש בפסקי רבינו יחיאל מפאריש5: 'ואם משכה סעודתו עד הלילה אומר הקדוש, שצריך לומר על נסים, דהא שכחנ' בברכות של שבת במוצ"ש, ופוק חזי מאי עמא דבר שנהגו להמשיך סעודתן עד הלילה'.
וכ"כ הגהות מיימוניות6 לגבי פורים: 'ומיהו אם משהה סעודתו עד הלילה אומר מהר"ם שצריך לברך על הנסים כדאשכחן רב צלי של שבת במוצ"ש [לא ידעתי מקומו, ובברכות כ"ז איתא רב צלי של שבת בע"ש] משם ה"ר קובלין, ע"כ'.
ובמנהגי מהרי"ל7 כתוב: 'ופסק מהר"י סג"ל דהמושך סעודתו לתוך הלילה מ"מ יאמר על הנסים בברכת המזון שלו, אע"ג דכתב הרא"ש דאי"צ אז להזכיר על הנסים. וכן מי שמושך סעודה שלישית בשבת תוך הלילה יאמר רצה והחליצנו בברכת המזון שלו, כל זמן שלא התפלל ערבית שהבדיל בה'.
הרמ"א בשו"ת8 הביא כאלו שחילקו בין שבת לר"ח חנוכה ופורים, אך אינו מסכים לחילוק הזה, וכותב שיתכן שיש לומר שתלוי בחשיבות הסעודה ולפי"ז יש לחלק בין חנוכה ור"ח, לשבת ופורים: 'עוד שאלת על מה שנוהגין שבשבת כשממשיכים בסעודה עד מוצ"ש מברכין רצה, ובר"ח וחנוכה ופורים כשממשיכים בסעודה אין נוהגין לברך יעלה ויבא או על הנסים. לא שמעתי מנהג כזה. ואדרבה הרא"ש כתב בתשובותיו לענין שבת שאם ממשיך סעודתו עד מ"ש אין לברך רצה. ואנו נוהגין לברכו הואיל ומצינו מוהר"ם שכתב לענין על הנסים בפורים, שאם ממשיך סעודתו עד מוצאי פורים מברכין על הנסים. וכן המנהג פשוט בעירנו, שבליל פורים קובעים סעודת פורים סמוך לערב וממשיכים בסעודה הרבה בלילה, ולבסוף מברכין על הנסים בבית האחרון. ואם ראית נוהגים בר"ח או בחנוכה שלא לברכו, איכא למימר דלא חשיבי סעודתייהו כ"כ להיות נקרא קביעות לילך אחר תחילת הסעודה כמו באלו, וסברא נכונה היא'.
והשל"ה9 כתב: 'אמר לי מורי מהר"ש ז"ל מלובלין, דכך הם פסקן של דברים, מי שמשכה סעודתו של שבת לתוך הלילה יזכיר 'רצה' בברכת המזון, מפני שמצוה להוסיף אשבת, ואף אם היה ראש חודש בשבת ואין בהוספתו מצוה, אפילו הכי מאחר שמוסיף אשבת וכל זמן שהוא שבת אז הוא ר"ח, ע"כ הוא יזכיר של ר"ח ג"כ, אבל ר"ח שחל באמצע השבוע ונמשכה סעודתו לתוך הלילה, לא יזכיר ר"ח, מאחר שאין עתה ר"ח, ואין בהוספתו שום מצוה. וכשחל ר"ח ביום ראשון ונמשכה סעודתו במוצ"ש, אז לא יזכיר רצה, אלא אומר יעלה ויבא, מאחר דבאמת עתה ר"ח, ושבת כבר הלך לו, אלא שהוא הוסיף מדעתו, לא נכון לעשות העיקר טפל והטפל עיקר. ואין לומר, [ש]יאמר רצה וגם יעלה ויבא, אי אפשר לעשות כן, דהא הנך סתרי אהדדי, דאם יאמר רצה משוי ליה לשבת, ובמה שאומר יעלה ויבא משוי ליה ליום ראשון, ודו"ק'.
א"כ ראינו שנחלקו הראשונים כאשר מברך ברכת המזון בלילה לאחר הסעודה האם יש לו לומר על הניסים בברכת המזון. וראינו כמה סברות במחלוקת זו: א) האם מתייחסים לזמן האכילה או לזמן הברכה, (ולפי"ז שבת ר"ח פורים וחנוכה שווים). ב) האם הדבר תלוי בימים בהם יש מצווה בהוספה על היום (וא"כ בשבת צריך לומר, אבל בפורים אין לומר). ג) רק בפורים בו גם היום שלאחריו, שייך לפורים מכיון שנעשה בו נס, (משא"כ שבת ור"ח). ד) הדבר תלוי בחשיבות הסעודה (וא"כ שבת ופורים מזכירים, ובר"ח וחנוכה לא מזכירים).
בהלכות הבאות נראה עוד פרטים בזה, וכיצד נפסק להלכה.
הערות:
1 שו"ת כלל כב סי' ו ↩
2 או"ח סי' תרצה ↩
3 כתובות ז, ב ↩
4 ראה אורחות חיים ח"א הל' מגלה ופורים אות לה בשם הר"י מקורביל. לקט יושר ח"א או"ח עמוד קנט ענין א. ועוד ↩
5 סי' נח ↩
6 הל' מגילה פ"ב אות א ↩
7 הל' פורים וראה ג"כ שו"ת מהרי"ל סי' נו אות ו ↩
8 סי' קלב ↩
9 שער האותיות בהגה לאות ק - קדושת האכילה (א) ↩
[ה] (הלכה 767)
בהלכות הקודמות ראינו את דברי הראשונים לגבי סעודת שבת או פורים שנמשכה לתוך הלילה.
שאלה: מה הדין במקרה הפוך שהתחיל את הסעודה ביום רגיל ונמשכה לתוך יום החייב בהזכרה מיוחדת האם צריך להגיד את ההזכרה למרות שתחילת סעודתו לא היתה ביום החייב ההזכרה?
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שהרא"ש הביא מהתוספתא שכתבה שהמסיים סעודת יום שישי בשבת מזכיר של שבת, למד מכך הרא"ש שתמיד הולכים לפי הזמן בו נאמרת הברכה.
אך יש שכתבו שניתן לחלק ולומר שגם לשיטה שהולכים אחר זמן התחלת הסעודה אעפ"כ כשנמשכה הסעודה לתוך שבת בכל אופן אומר רצה, ובהקדים:
מרן המחבר הזכיר בשו"ע בשלושה מקומות את דיני מי שהתחיל סעודה, והסעודה נמשכה לזמן בו יש שינוי בהזכרה, ודנו הפוסקים לבאר דבריו, וכדלקמן:
א) בהלכות ברכת המזון1 המחבר כתב שהולכים לפי זמן התחלת הסעודה: 'היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לר"ח ופורים וחנוכה'.
ב) בהלכות פורים2 המחבר כתב ג"כ בסתם כדיעה שהולכים אחר התחלת הסעודה, והביא את החולקים כיש מי שאומר: 'אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ; ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר: על הנסים, דבתר תחלת סעודה אזלינן; ויש מי שאומר שאין לאומרו' [וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ונוהגין כסברא ראשונה'].
ג) בהלכות שבת3 המחבר כתב במקרה שהתחיל לסעוד לפני שבת ומברך בתוך השבת והכריע שיש להזכיר ולא כתב שהולכים לפי זמן התחלת הסעודה: 'אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך בהמ"ז, מברך בהמ"ז על כוס ראשון ואח"כ אומר קידוש היום על כוס שני, וצריך להזכיר של שבת בבהמ"ז, אעפ"י שמברך קודם קידוש'. [וכתב הרמ"א בהגה: וי"א דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחלת הסעודה, וכן עיקר כמשנת"ל סו"ס קפ"ח]'.
ולכאורה יש סתירה בדברי המחבר4, שהרי ראינו שלפי הדיעה שהולכים אחרי זמן הברכה - דעת הרא"ש, הרי כשם שבהתחיל לפני שבת ומברך בשבת שיש להזכיר כי הולכים אחרי זמן הברכה כך גם במקרה הפוך שסיים סעודת שבת במוצ"ש אין להזכיר רצה?
וכתבו הפוסקים כמה אופנים לבאר דברי את המחבר:
א) הט"ז5 כתב: 'ונלע"ד דהכל ניחא דודאי שפיר אזלינן בתר ההתחלה לענין זה שלא לגרוע למה ששייך להתחלה כגון רצה ועל הנסים אם בא עליו קדושה נוספת בשעת סיום הסעודה ודאי אומר ג"כ מעין אותה קדושה ואין זה ביטול הליכה אחר ההתחלה ע"כ שפיר מזכיר של שבת כשנמשך סעודה שהתחיל בחול ובמנחה בשבת וי"ט ביום א' ונמשכה הסעודה עד הלילה אזלינן בתר ההתחלה וחייב לומר רצה6'.
כלומר הט"ז מבאר שלומר הזכרה נוספת אין זה סתירה לכך שצריכים ללכת אחרי התחלת הסעודה, כיון שהעיקר לא לגרוע את ההזכרה שנובעת מהתחלת הסעודה, אבל אין מניעה להוסיף את התוספת הנוספת שנובעת מקודשת הזמן החדש.
ב) המגן אברהם7 כתב: 'וצריך להזכיר של שבת. אע"ג דבסו"ס קפ"ח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה י"ל דספוקי מספקא ליה ומספיקא בכל ענין צריך להזכיר דאין קפידא אם מזכיר שלא לצורך כמ"ש סו"ס ק"ח'.
א"כ להבנת המג"א הב"י הסתפק כיצד להכריע, ולכן פסק שתמיד יזכיר, ואין זה גורע.
אלא שכתב המגן אברהם8: 'ואם אכל בלילה לכו"ע מזכיר גם של עכשיו כדאיתא בהדיא בתוספתא לכן יזכיר של ר"ח, וכמ"ש של"ה לשיטתיה וק"ו במוצ"ש ליו"ט אבל במוצ"ש לחנוכה אינו מזכיר של חנוכה דאינו אלא רשות להזכיר וכמש"ל'.
ולפי דברי המג"א, ניתן לבאר את התוספתא, שיש הבדל בין מקרה שהמשיך לאכול גם בלילה או שרק מברך בלילה.
ולהלכה כתב אדמו"ר הזקן9: 'היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה אפילו כמה שעות בלילה מזכיר של שבת בברכת המזון לפי שהכל הולך אחר התחלת הסעודה שאז חל עליו חיוב הזכרה מעין המאורע ולא נפקע ממנו חיוב זה ביציאת היום. וה"ה לראש חודש חנוכה ופורים. וי"א שבר"ח חנוכה ופורים הואיל ואין בהם תוספת מחול על הקדש אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום ואין נוהגין כן. ומ"מ אם נמשכה סעודתו בערב שבת או בערב ר"ח תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ר"ח אם אכל כזית משחשיכה אעפ"י שבתחלת הסעודה היה פטור מלהזכיר לפי שמ"מ חל עליו חיוב ההזכרה באכילת כזית שמשחשיכה וה"ה לחנוכה ופורים. וי"א שאפילו לא אכל כזית משחשיכה צריך להזכיר כיון שבשעה שמברך כבר קידש היום של שבת או יו"ט או ר"ח חנוכה ופורים. וכן אם נמשכה סעודתו בשבת או ר"ח חנוכה ופורים עד הלילה אעפ"י שגמרה מבעוד יום אלא שמברך בלילה אינו מזכיר מעין המאורע (של אותו היום) כיון שכבר פנה היום ונוהגין כסברא הראשונה'10.
כלומר לדעת אדמו"ר הזקן ההכרעה שהולכים אחר התחלת זמן הסעודה, אא"כ אכל ג"כ אחר שנכנס החיוב החדש. פרטים נוספים בדין זה נראה בהלכה הבאה.
הערות:
1 או"ח סי' קפח ס"י ↩
2 או"ח סי' תרצה ס"ג ↩
3 או"ח סי' רעא ס"ו ↩
4 ראה ב"ח או"ח סי' קפח. ערך לחם למהריק"ש. כנה"ג שבהערה 6. וראה עוד הנסמן בהלכה ברורה סי' קפח בירור הלכה אות לח ↩
5 סי' קפח ס"ק ז ↩
6 וראה שכנה"ג הגב"י או"ח סי' קפח יז ↩
7 סי' רעא ס"ק יד ↩
8 סי' קפח ס"ק יח ↩
9 שו"ע או"ח סי' קפח סי"ז ↩
10 ראה שוע"ר מהדורה חדשה הערה קמה. ושוע"ר מהדורת רא"א הערה קצו. שנוהגין כסברא הא' הן בכך שהולכים בתר התחלת הסעודה, והן בכך שהולכים לפי זמן האכילה ולא לפי הזמן של ברכת המזון ↩
[ו] (הלכה 768)
בהלכה הקודמת ראינו שנפסק להלכה שאדם הממשיך את סעודת שבת או פורים לאחר יציאת השבת או פורים, אעפ"כ אומר בסיום סעודתו את ההזכרה של שבת או של פורים.
שאלה: מה הדין כאשר התפלל ערבית באמצע סעודתו?
תשובה: כתב המהרי"ל1 הובא בב"י2: 'ואם משכה סעודה עד הלילה .. אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת, וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון. וכן מנהג פשוט [במדינת] בני ח"ת להתפלל על הנסים בכה"ג. וכן במוצאי שבתות [כשנמשכה סעודה] ..'.
מובן מדבריו שבמקרה שנמשכה סעודתו ללילה הבא, אלא שתוך כדי הסעודה התפלל ערבית, כבר אינו מזכיר את ההזכרה, השייכת לזמן התחלת הסעודה.
ועד"ז מבואר בהלכות שמחות למהר"ם3: 'מי שהתפלל כבר ערבית ועדיין יום הוא קודם צאת הכוכבים ושמע שמועה על מתו, נראה לי שמונה מיום שלמחרת ואותו יום אינו עולה לו אעפ"י שעדיין יום הוא, וטעמא הוי דתרי קולי דסתרי אהדדי לא אמרינן אחרי שכבר התפלל ערבית עשהו לילה ואחר שעשיתו לילה תעשהו יום .. ונהי דלחומרא עבדינן ליה יום כגון אם התפלל במוצ"ש ערבית מבעוד יום דאסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים, מ"מ לקולא לא אמרינן, וכן פירש רבי יהודה התם על הנך אמוראי דצלו של מוצ"ש בשבת ואמרו הבדלה על הכוס, דשום אונס היה להם שלא היה להם יין או אונס אחר, דבחנם פשיטא שלא היו מבדילין מבעוד יום, אלמא דלקולא לא אמרינן, ונהי דהיא גופא קולא היא דאם הוא מוצאי ראש חודש או מוצאי יו"ט אין בה הזכרה בתפלה וברכת המזון [ה"מ לתפילה וברכת המזון] דבהא אמרינן דעבד כר' יהודה עבד, אבל לכל מילי יממא הוא לחומרא [וחשבינן ליה נמי לילה לחומרא] כיון דכבר התפלל ערבית דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא וטלולא'.
וכ"כ במטה משה4 בשם מנהגי טירנא: 'ואם משכה סעודה בלילה .. ומהר"ר איזיק טירנא כתב (מנהגים, מנהג של פורים) מידי דהוה אסעודה שלישית של שבת שמשכה בלילה שמזכירין שבת, הכי נמי על הנסים, הואיל והתחיל ביום ולא התפלל ערבית'.
וכן מבואר באחרונים כמ"ש המגן אברהם5 על דברי המהרי"ל: 'משמע דאם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת אפילו התפלל מבעו"י וכ"כ בה' שמחות למהר"מ וכ"מ במ"ש סי' תרצ"ה ס"ג ואע"ג דלפי הטעם דאזלינן בתר התחלת הסעודה א"כ אפילו צלי ערבית ה"ל להזכיר צ"ל משום דמחזי כסתרי אהדדי וכמ"ש ססי' ל' וא"כ אפילו התפלל מבע"י אינו מזכיר עמ"ש סימן תי"ט'.
ובהל ' פורים6 הביא שנחלקו בזה: 'ומצאתי כתוב במרדכי כתוב בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמטה משה ובמנהגים כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחלה ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה'.
ויש אחרונים שכתבו שדווקא לענין פורים וחנוכה למרות שהתפללו ערבית אעפ"כ מזכירים ועל הניסים וכמ"ש הרי"ח בכרך במקור חיים7: 'ובחנוכה ופורים שאין בו שום בקשה רק הזכרת הנס, ודאי מתוקן ומקובל מנהג העולם להזכיר תוך הלילה. ונראה לי אפילו כבר התפלל ערבית שהרי מצי למימר בזמן הזה, ואפילו לכתחילה אפשר דנכון לעשות כן דיתפלל ערבית לפני שיברך ברכת המזון, שהרי מצוה לבסומי בפורים וכו', ושכור אסור בתפלה ומותר בברכת המזון ..'.
וכ"כ היעב"ץ8: 'ואם התחיל סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה אומר על הניסים .. ולא עוד אלא אפילו כבר התפלל ערבית תוך הסעודה נמי מדכיר, והכי עבדינא עובדא'.
וכ"כ השערי תשובה9 בשם שו"ת הר הכרמל10: 'דגם מהרי"ל לא קאמר אלא בשבת אבל בפורים לא הוי סתרי אהדדי מה שאינו אומר על הניסים בתפלה דזה שתיקה היא ואינו סתירה כדיבור ושפיר צריך להזכיר על הניסים בלילה אפילו התפלל תוך סעודתו ע"ש11'.
להלכה כתב אדמו"ר הזקן12: 'והוא שלא התפלל ערבית אע"פ שהציבור התפללו כבר אבל אם התפלל ערבית אפילו מבעוד יום באמצע סעודתו שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו היום אפילו מברך ג"כ מבעוד יום ואצ"ל מי שנמשכה סעודתו למוצאי שבת והתפלל ערבית שאינו מזכיר עוד של שבת בברכת המזון ואע"פ שלסברא ראשונה שהכל הולך אחר התחלת סעודה היה ראוי להזכיר גם אחר תפלת ערבית מכל מקום יהא נראה שדבריו סותרים זה את זה שתחלה התפלל תפלת יום שלאחריו ואח"כ מזכיר יום העבר'.
א"כ למעשה מי שהתחיל סעודתו מבעוד יום שיש בו חיוב הזכרה והמשיך לתוך הלילה, אלא שהתפלל ערבית תוך כדי הסעודה, אינו מזכיר בברכת המזון את ההזכרה של זמן התחלת הסעודה.
--------------
הערות:
1 סי' נו אות ו ↩
2 או"ח סי' קפח ↩
3 סי' קיז ↩
4 עמוד העבודה סי' תתריא ↩
5 סי' קפח ס"ק יז ↩
6 סי' תרצה ס"ק ט ↩
7 או"ח סי' קפח ↩
8 סידור שער השמים שער הדגים - דיני סעודת פורים אות יג ↩
9 סי' תרצה ס"ק ו ↩
10 סי' ז ↩
11 אך ראה בדברי אדמו"ר הזקן דלקמן שאין הסתירה דוקא במקרה של הזכרת יום אחר, אלא בכך שהוא מתפלל את תפלת היום הבא ולאחר מכן מזכיר את יום העבר, וא"כ הוא הדין למוצאי פורים ↩
12 או"ח סי' קפח סי"ז ↩
[ז] (הלכה 769)
שאלה: מה הדין אם התחיל סעודתו ביום שיש בו הזכרה, והמשיך את סעודתו ללילה שלאחריו שיש בו הזכרה אחרת, [כגון אדם שהתחיל את סעודתו בשבת שמזכירים רצה והחליצנו והמשיך לאכול גם במוצ"ש שהוא ראש חודש, וכן בפורים שחל ביום שישי ועשה פורס מפה ומקדש], האם יזכיר את שני ההזכרות?
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הפוסקים שגם לדיעות הסוברות שכשנמשכה סעודות למוצ"ש או מוצאי פורים, עדיין מזכירים את ההזכרות של השבת או הפורים, אעפ"כ במידה והתפלל ערבית אינו מזכיר, מכיוון שזה תרתי דסתרי.
אלא שנחלקו האחרונים במקרה שהתחילו את הסעודה בזמן הזכרה אחת ובזמן שמברכים את ברכת המזון זהו זמן של הזכרה אחרת, האם מזכירים את שתי ההזכרות או שזה נחשב תרתי דסתרי ולכן יאמר רק הזכרה אחת, וכדלקמן:
כתב השל"ה1: 'אמר לי מורי מהר"ש ז"ל מלובלין, דכך הם פסקן של דברים .. וכשחל ראש חודש ביום ראשון ונמשכה סעודתו במוצ"ש, אז לא יזכיר רצה, אלא אומר יעלה ויבא, מאחר דבאמת עתה ראש חודש, ושבת כבר הלך לו, אלא שהוא הוסיף מדעתו, לא נכון לעשות העיקר טפל והטפל עיקר. ואין לומר, [ש]יאמר רצה וגם יעלה ויבא, אי אפשר לעשות כן, דהא הנך סתרי אהדדי, דאם יאמר רצה משוי ליה לשבת, ובמה שאומר יעלה ויבא משוי ליה ליום ראשון, ודו"ק'.
וכ"כ המג"א2 שכשם שמי שהתפלל ערבית באמצע סעודתו אינו מזכיר את הזכרת התחלת סעודותו כיון שזה סתירה ביחס לברכה הוא הדין בנדון דידן במקרה שיש שני הזכרות של שני ימים שונים, וז"ל: 'וא"כ אם חל ר"ח במוצ"ש ואכל פת מבעו"י וגם בלילה צריך להזכיר שניהם, מיהו לפמ"ש בתשובת מהרי"ל סי' נ"ו דאם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת הטעם משום דהוי כסתרי אהדדי א"כ ה"נ סתרי אהדדי אם יזכיר שניהם, ולכן נ"ל דאם אכל גם בלילה פת יזכיר של ר"ח ולא של שבת, אבל אם לא אכל בלילה פת יזכיר של שבת ולא ר"ח'.
אך יש שכתבו שכן יזכיר את שתי ההזכרות בברכת המזון ואין חשש של תרתי דסתרי וכמ"ש העטרת זקנים3: 'וכן אם היה שבת וביום ראשון היה ראש חודש צריך להזכיר של שבת ושל ר"ח, כי תיכף בחשיכה נכנס ר"ח אעפ"י שלא התפלל ערבית, כנ"ל'.
וכ"כ הט"ז4: 'ונלע"ד דהכל ניחא דודאי שפיר אזלינן בתר ההתחלה לענין זה שלא לגרוע למה ששייך להתחלה כגון רצה ועל הנסים אם בא עליו קדושה נוספת בשעת סיום הסעודה ודאי אומר ג"כ מעין אותה קדושה ואין זה ביטול הליכה אחר ההתחלה ע"כ שפיר מזכיר של שבת כשנמשך סעודה שהתחיל בחול ובמנחה בשבת ויו"ט ביום א' ונמשכה הסעודה עד הלילה אזלינן בתר ההתחלה וחייב לומר רצה ואח"כ יאמר ג"כ יעלה ויבא ואין לומר בזה שזה סותר את זה דהא אין כאן סתירה דתחלה אומר של שבת ואח"כ של יו"ט מידי דהוי איקנה"ז שאומר תחלה קידוש השייך ליו"ט ואח"כ הבדלה השייכת אחר השבת קודם שחל יו"ט דסוף סוף יש עליו אז ב' קדושות ה"נ בברכת המזון שמזכיר של שבת שעבר ושל יו"ט הבא עכשיו וה"ה בר"ח שחל במוצ"ש שאומר רצה ויעלה ויבא .. ובס' עמק ברכה ראיתי שכתב בשם החסיד מהר"ש מלובלין בר"ח במוצ"ש אומר יעלה ויבא ולא רצה וקשה דמ"ש מעל הנסים שאנו אומרים אותו בלילה ורצה שאומרים בליל מוצ"ש דהא ודאי לא מועיל כאן קדושת ר"ח להפקיע מעליו חיוב המגיע מחמת שבת ע"כ אני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא בזה אומר שניהם וכמ"ש, והכלל בזה דאם מושך סעודת חול תוך ר"ח או תוך שבת למאן דס"ל שצריך ב"ה כמ"ש בסי' רע"א ס"ו מזכיר של שבת בברכת המזון כמ"ש שם השו"ע ואף שרמ"א כת' שם שהעיקר שאינו מזכיר דאזלינן בתר התחלה הא חזינן דהתוספתא היא תיובתיה אלא שי"ל שפירוש דבריו כמש"ל אי"ה דשם אסור לאכול אבל בר"ח נראה דמודה רמ"א ואם חל ר"ח או יו"ט במוצ"ש מזכיר שניהם וכ"ש אם היה ר"ח או יו"ט בשבת ומשך תוך הלילה דמזכיר שניהם ובזה ניחא הכל בס"ד כנלע"ד'.
ולמעשה אדמו"ר הזקן5 הכריע כדברי הט"ז, וז"ל: '(מ"מ אם לא התפלל ערבית ומוצ"ש הוא ראש חודש מזכיר של שבת וגם של ר"ח, אם אכל כזית משחשיכה, ואין כאן סתירה כיון שמזכיר של שבת תחלה ואח"כ של ר"ח. ואעפ"י שאי אפשר לומר שמקבל עליו ר"ח עכשיו כשמזכירו אחר שהזכיר כבר שבת שהרי מקובל ועומד היא מששקעה החמה וגם אם היה מקבלו עכשיו לא חל עליו חיוב ההזכרה עכשיו אלא כשאכל כבר קודם שהזכיר של שבת אין לחוש לכל זה שאף שחל עליו ר"ח כבר מזכיר הוא של שבת כמו שמזכיר מעין המאורע בכל מוצ"ש ומוצאי ר"ח אפילו כמה שעות בלילה שכבר חלף והלך לו יום שמזכיר הואיל והתחלת הסעודה היתה בו ואעפ"י שנראה לכל העולם שהוא לילה אין זו סתירה כל שהוא לא עשה כבר דבר הסותר לזה6 וה"ה במוצ"ש לר"ח כשמזכיר של שבת לא עשה עדיין דבר הסותר לזה ואח"כ כשמזכיר של ר"ח האמת הוא שהוא מזכיר). ויש אומרים שאעפ"כ זו סתירה היא ולכן מזכיר של ר"ח שהיא חובה לדברי הכל ולא של שבת שהיא מחלוקת אבל במוצ"ש של חנוכה ופורים מזכיר של שבת ולא של חנוכה ופורים לפי שכל יום שאין בו קרבן מוסף אין הזכרתו חובה בברכת המזון כמ"ש סי' תרפ"ב .. והעיקר כסברא הראשונה'.
א"כ ראינו שסעודה שלישית שנמשכה למוצאי שבת שהוא ר"ח, מזכיר את שניהם ואין כאן סתירה כיון שמזכיר של שבת תחלה ואח"כ של ראש חודש. וכן גם בפורים החל בליל שבת מי שפורס מפה ומקדש שעליו לומר גם ועל הניסים וגם רצה7.
הערות:
1 שער האותיות אות ק - קדושת האכילה הג"ה א ↩
2 או"ח סי' תיט ס"ק א ↩
3 או"ח סי' קפח ס"ק ג ↩
4 או"ח סי' קפח ס"י. בדברי הט"ז לא התבאר אם כוונתו בגלל שהזכרת שבת קודמת לר"ח, או שר"ל שאין בעיה בכך שאומר רצה לפני יעלה ויבוא כי הוי כמו יקנה"ז, אך מדברי הפמ"ג על הט"ז רואים שלמד שהכל תלוי בסדר האמירה וכן נראה מדברי אדמו"ר הזקן דלקמן ↩
5 שו"ע או"ח סי' קפח סי"ז ↩
6 אלא שגם לדעת אדה"ז אין הקידוש של הפורס מפה סתירה ליום העבר כדמוכח גם מיקנה"ז שהקידוש קודם להבדלה, וי"ל כי ניתן לקדש מבעו"י ועוד ↩
7 אמנם בקצות השלחן סי' מז בדה"ש אות כב כתב לגבי ועל הניסים שמכיוון שאין הזכרתו חובה, יש לחשוש לדברי המג"א ואין לאומרו כשאומר רצה בברכה זו. אך פשטות דברי אדמו"ר הזקן הנ"ל שלא חשש לזה, וכך גם דברי הרבי הריי"צ והרבי (אג"ק חי"ד עמ' מג) שיובאו בהלכה הבאה ↩
[ח] (הלכה 770)
בהלכה הקודמת ראינו דברי הט"ז ואדמו"ר הזקן שאדם שהתחיל סעודתו בשבת ונמשכה למוצ"ש שחל בו ראש חודש מזכיר בברכת המזון גם רצה והחליצנו וגם יעלה ויבוא, ואין כאן סתירה כיון שבתוך ברכת המזון מזכיר קודם את הזכרת שבת - רצה והחליצנו, ורק לאחר מכן את יעלה ויבוא של ראש חודש.
שאלה: מה הדין במקרה הפוך שמקום ההזכרה בברכת המזון של היום החדש, מוקדם להזכרה של היום שעבר, כגון יו"ט שחל לפני שבת ואדם התחיל סעודתו ביו"ט ובכניסת שבת פרס מפה וקידש, שאז במידה והוא צריך להזכיר את שתי ההזכרות בברכת המזון, הוא יאמר בתחילה רצה והחליצנו ולאחמ"כ יאמר יעלה ויבוא ששייך ליום הקודם. [וכן במקרה שפורים או חנוכה חל במוצ"ש ונמשכה סעודה השלישית של שבת לליל פורים או חנוכה ואכל משחשכה. שהזכרת הועל הניסים בברכת המזון קודמת להזכרת רצה, האם בכל זאת יאמר שניהם]?
תשובה: כתב הגר"ח נאה1: 'ואם חל ר"ח או יו"ט בערב שבת ונמשכה סעודתו עד השבת ואכל כזית משחשיכה דא"א שיאמר רצה ויעלה ויבוא דהוי תרתי דסתרי כיון שמן הדין צריך להקדים רצה ליעלה ויבוא דשבת תדיר ומקודש יותר, נראה שיאמר רצה לבד ולא יעלה ויבוא2, כיון שרצה מחויב לדברי הכל ויעלה ויבוא י"א שאינו מחויב כלל דס"ל דאזלינן אחר גמר הסעודה, וכה"ג כתב המג"א לענין מוצ"ש שחל בר"ח דחיוב של ר"ח הוא לד"ה לפי שהוא גמר הסעודה'.
א"כ לשיטתו ר"ח או יו"ט שחלו בערב שבת ונמשכה סעודתו לשבת צריך לומר רק רצה בלי יעלה ויבוא.
אלא שבשנת התש"ד שמח"ת חל לפני שבת ובהתוועדות שמח"ת התש"ד שנמשכה לתוך שבת והקהל עשו פורס מפה ומקדש והמשיכו לסעודת שבת, הרבי והרב שמואל לויטין3 שאלו את הרבי הריי"צ4: 'כיצד לנהוג בברכת המזון בקשר לרצה והיעלה ויבוא ומה יש לומר בתחילה, שהרי לכאורה יש לומר בתחילה יעלה ויבוא ולאחר מכן רצה כדי שלא תהיה סתירה. וענה על כך כ"ק אדמו"ר: 'מדארף זאגן ווי סשטייט אין סידור - פריער רצה און נאכער יעלה ויבא - און די מלאכים וועלן מברר זיין וואס קומט פריער [=צריך לומר כפי שזה כתוב בסידור, קודם רצה ואח"כ יעלה ויבוא, והמלאכים יבררו מה מגיע קודם]. לפני ברכת המזון הזכיר כ"ק אדמו"ר לומר גם רצה, ולא להסתכל עליו שאין הוא אומר רצה, שכן הוא לא עשה קידוש'5.
הוראה זו הובאה ע"י הרבי6: 'ובמ"ש אודות אמירת רצה ויעלה ויבוא - כיון שסעודת שמחת תורה נמשכה בשבת, ומה שנדבר בזה בעת ההתועדות. הוא ע"פ המבואר בשו"ע או"ח סוף סימן קפ"ח, עיין שם בשו"ע רבנו הזקן. והמסקנא, הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע למעשה, לפני איזה שנים לאחרי ביאתו כאן שהיתה הקביעות כמו השתא, - שאותם שאכלו כזית הן ביום והן משחשכה (כמובן ע"י פריסת מפה וקידוש) יאמרו רצה ואח"כ יעלה ויבוא, כפי הסדר'.
[אמנם נחלקו רבני חב"ד7 בהבנת הוראה זו והאם ניתן ללמוד ממנה גם לגבי פורים או חנוכה כשחל במוצש"ק. האם כוונת הדברים שלמעשה לא חוששים כלל לסדר האמירה בברכת המזון, ולכן במקרה שברכת המזון היא על אכילה שהיתה בשני זמנים המחייבים הזכרה צריך לומר את שתיהם (גם אם בסדר האמירה הם נראים סותרים זה את זה) כי יש עליו שני קדושות של יום העבר ויום הבא8. ויש שכתבו שיתכן לבאר שרק אודות רצה ויעלה ויבוא ששניהם חובה לא חוששים שנראה כתרתי דסתרי, אך במוצאי שבת ליל פורים או חנוכה יש לומר רק רצה כי ועל הניסים אינו חובה והוא תרתי דסתרי. ויש שכתבו שיאמרו בהרחמן9].
א"כ ראינו את הוראת הרבי הריי"צ והרבי בשבת שאחר יו"ט ואכל כזית הן ביום והן משחשכה (כמובן ע"י פריסת מפה וקידוש) יאמר כפי הסדר רצה ואח"כ יעלה ויבוא, [ויש מרבני חב"ד שלמדו מזה גם לגבי פורים שאחר השבת ונמשכה סעודת השבת לתוך פורים].
הערות:
1 קצות השלחן סי' מז בדה"ש אות כב ↩
2 להעיר שמנוסח השאלה (יובא לקמן) ששאלו הרבי והרש"ל את הרבי הריי"צ, נראה שגם לחוששים שאינו לפי הסדר אין הכוונה לדלג את היעלה ויבוא (כדי לחשוש לשיטת המג"א) אלא רק לשנות את הסדר ולהקדים היעלה ויבוא לרצה ↩
3 ראה ימי מלך ח"ג ע' 1045 הערה 109 ↩
4 סה"ש תש"ד ע' 40 (מהדורת לה"ק ע' לז) ↩
5 וראה אשל אברהם (מבוטשאטש) סי' קפח ס"י שביאר שאין בזה משום לא תתגודדו ↩
6 אג"ק חי"ד עמ' מג ↩
7 ראה שוע"ר עם ביאורי הרא"א סי' קפח אות רז, ובנתיבים בשדה השליחות ח"ב סי' ג (ע' 202 ואילך) ↩
8 וראה דברי הט"ז ומש"כ בהלכה הקודמת (מספר 769) הע' 4 ↩
9 וראה עד"ז במקרה של ספק אחר באשל אברהם שם ↩
[ט] (הלכה 771)
שאלה: מי שלא אמר ועל הניסים בברכת המזון מה דינו?
תשובה: הגמרא במסכת שבת1 אומרת: 'איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? - אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים. אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה'.
וכתב הר"ן2: 'ובמסכת שבת איבעיא לן מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון ואסיקנ' אמר רב סחורא אינו מזכיר. ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה וה"ה בפורים'3.
א"כ מדברי הגמרא למדנו שהזכרת ועל הניסים [בברכת הודאה] בחנוכה [ופורים], היא רשות.
וכתב הרמב"ם4: 'וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר'.
וביאר הכסף משנה: 'והטעם שהרי אמרו בגמרא שבת גבי חנוכה אינו מזכיר בברהמ"ז ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה, ואעפ"י שאנו מזכירין הבו דלא לוסיף עלה'. כלומר כיון שזה רשות, לכן כששכח אינו חוזר.
אלא שכתבו הראשונים שהראבי"ה חלק על שיטת הרמב"ם וסבר שמי שלא הזכיר ועל הניסים חוזר ומברך וכמ"ש הגהות מיימוניות5, [וכ"כ המרדכי6]: 'אבל ראבי"ה פסק כיון דנהוג עלמא להזכיר וגם בירך על דעת להזכיר שוייה עליה כחובה וכיו"ב פסקו בה"ג גבי תפלת ערבית אעפ"י שהיא רשות כיון שהתחיל להתפלל שוייה עליה כחובה ואם טעה ולא הזכיר של ר"ח חוזר וכו' ועוד ראיה מדגרסינן בירושלמי פ' שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו בד"א בר"ח אבל בשבתות ויו"ט בחנוכה ופורים שאי אפשר לו בלא אכילה חוזר ומזכיר כו''.
הטור7 פסק כדברי הרמב"ם: 'ובחנוכה ופורים אומרים בה על הניסים כשיגיע למקום שאתה חונן ומזמן לנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואם שכח ולא אמרו א"צ לחזור'.
וכתב התרומת הדשן8: 'שאלה: שכח על הניסים בברכת המזון, ולא נזכר עד שחתם בברכת הודאה. אבל עדיין לא חתם בבונה ירושלים, חוזר הוא בשביל על הניסים או לאו? תשובה: יראה דאינו חוזר, אפי' בכה"ג וכ"ש אם כבר חתם גם בבונה ירושלים, ואע"ג דכתב במרדכי פ' במה מדליקין, וכן בהגה"ה במיימון בשם ראבי"ה .. כיון דנהוג עלמא להזכיר, וגם בירך אדעתא דהזכרתה, שווייה עליה כחובה, וחוזר .. מ"מ כמדומה לי, שרבים לא היו תופסים דברי ראבי"ה הללו עיקר, אלא כמ"ש הרמב"ם בהדיא, דאין מחזירין. וכ"כ או"ז, וכן בטור א"ח'.
וכתב הכלבו9: 'ובחנוכה ופורים מוסיפין בה על הנסים כשיגיע בכל עת ובכל שעה, שכח ולא אמרו כאן אין מחזירין אותו, ויש אומרים כשסיים, אבל אם לא סיים כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן עשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו', ואח"כ משלים, וכן נמי יעשה בפורים'.
א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם מי ששכח לומר ועל הניסים בברכת המזון חוזר שלדעת הרמב"ם אינו חוזר ולדעת ראבי"ה חוזר. וכתב התרומת הדשן שנוהגים כרמב"ם, ואפילו במקרה שנזכר לפני שחתם את ברכת ובנה ירושלים אינו חוזר. אמנם ראינו שהכלבו כתב לומר את ועל הניסים לאחר מכן בהרחמן.
בהלכה הבאה נראה כיצד פסקו האחרונים למעשה.
הערות:
1 כד, א ↩
2 מגילה כא, ב ↩
3 וביאר החשק שלמה שבת שם: 'מה דלא מבעיא ליה נמי בפורים נ"ל די"ל ע"פ דברי התוס' כאן בד"ה מהו דלהכי מבעי ליה בבהמ"ז משום דליכא פרסומי ניסא כולי האי וא"כ י"ל דזהו לא שייך רק בחנוכה אבל בפורים משפחה ומשפחה כתיב ופירש"י בפי' המגילה מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד עכ"ל וא"כ י"ל דבפורים פשיטא ליה דצריך להזכיר משום דבפורים גם בבית איכא פרסומי ניסא כמו בבהכ"נ' ↩
4 הל' ברכות פ"ב הי"ג ↩
5 הל' ברכות פ"ב אות ח ↩
6 שבת רמז רעט ↩
7 או"ח סי' קפז ↩
8 סי' לח ↩
9 סי' כה ↩
[י] (הלכה 772)
שאלה: בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים במי ששכח לומר ועל הניסים בברכת המזון האם חוזר ומברך, כיצד הכריעו האחרונים?
תשובה: כתב הרמ"א1: 'ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים, קודם ועל הכל וכו'; ואם לא אמרו, אין מחזירין אותו. וע"ל סימן תרפ"ב. ומ"מ יוכל לאומרו בתוך שאר הרחמן, ויאמר: הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם וכו', והכי נהוג'. כלומר הרמ"א הכריע כדברי הרמב"ם והטור, והכלבו.
אך המהרש"ל2 חלק וכתב שבברכת המזון של הסעודה שעושה לסעודת פורים צריך לחזור וז"ל: 'שאלה אם שכח ע"ה בסעודת פורים אי צריך לחזור או לא. תשובה יראה דצריך לחזור וכן נמצא במרדכ"י בכתב יד שהגיה גדול בדורו מהר"ר יעקב פולק ז"ל שמתחילה כתב בחנוכה ופורים אין מחזירין אותו בעל הניסים ולבסוף כתב שבת וי"ט ופורים דלא סגי דלא אכיל מחזירין ומדהגיה הגאון כך אלמא דלאו טעות הוא אלא תרווייהו אוקימת' נינהו וצריכין לחלק ביניהן דבפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפילה אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל בני ישראל ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להיות ימי משתה ושמחה ורז"ל החמירו בו לישב בתענית יותר משבתות וימים טובים דשרי בתענית חלום .. וא"כ סברא הוא דלא גרע מסעודות שבת דלא סגי בלא פת כמ"ש הרא"ש בפ"ג שאכלו בסעודת יו"ט דמחויב לאכול פת משום שמחה משום חלקיהו כו' וחצי לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם ומשום הכי מחזירין ביו"ט ביעלה ויבא בברהמ"ז כל שכן בסעודת פורים שנקבע למשתה ושמחה דבעינן סעודה קבועה בפת ומחזירין עליה גם חכמים אסמכוה אקרא בס"פ קמא דמגילה3 שהוא כיו"ט ממש ודרשו מקרא ליהודים היתה אורה שמחה וגו' שמחה זו היא יו"ט דכתיב ושמחת בחגיך וא"ל דמחזירין ביו"ט משום דמחזירין בתפילה ימי חול המועד יוכיח שמחזירין בתפילה ואין מחזירין בברהמ"ז א"ל ביו"ט משום סעודות שמחה וכ"ש בסעודות פורים שקבעוה לדורות ורז"ל קבלו אף אם כל המועדות יהיו בטלים כו''.
וכתב תלמידו המטה משה4: 'ואם שכח על הנסים, אע"ג דבתפלה אין מחזירין אותו, בסעודת פורים מחזירים אותו. כן פסק מורי הגאון בתשובה בשם גדול בדורו מהר"ר יעקב פולק'.
א"כ לדברי המהרש"ל וסיעתו כיון שבפורים יש חובת סעודה עם לחם ע"כ מי ששכח בסעודה שעושה לפורים לומר ועל הניסים צריך לחזור ולברך.
אך הט"ז5 חילק בין סעודת שחרית לשאר הסעודות, וז"ל: 'אלא דנ"ל דלאו דוקא בסעודה שעושין אחר מנחה, אלא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודה באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה ולא סגי דלא אכל וא"כ סעודה הראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים שהוא לתוספת שמחה ול"ש בזה לא סגי דלא אכל כנ"ל להלכה למעשה'.
וכתב הפרי מגדים: 'ומסקנת הט"ז הכין הוא, דבסעודה ראשונה שחרית י"ד מחזירין בברכת המזון, אבל ליל י"ד אחר המגילה או סעודה שניה ביום י"ד אין מחזירין אותו'.
ועד"ז6 כתב המגן אברהם7: 'ואם שכח על הנסים בברהמ"ז מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל (של"ה, רש"ל בשם ר"י פולק, מט"מ) ומ"מ דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בברהמ"ז ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר וכמ"ש ב"י סי' קפ"ח בשם התוספו' ע"ש ואעפ"י שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורים ומצי למיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטלה'8.
אך האליה רבה9 דחה דבריהם וכתב שמי ששכח אינו חוזר, וכתב שכ"פ המהר"ל מפראג, וז"ל: 'ואני אומר דאישתמיטתיה לכל הגדולים הנ"ל דברי תרומת הדשן סי' ל"ח דמבואר שם דראיית רש"ל ממרדכי דחוייה, וכן מצאתי בשם הגאון מה"ר ליווא מפראג [בנר מצוה...] שפסק דלא כרש"ל דאף בסעודה זו א"צ לחזור, ואף שחייב במשתה מכל מקום אין חיוב בפת'. וכ"פ בהגהות מוהר"א אזולאי10.
והמאמר מרדכי11 כתב שכן דעת מרן: 'וממה שכתבנו לעיל סי' תרפ"ב ס"ב יתבאר לך דהעיקר שאין מחזירין אותו לעולם וכן הוא דעת מרן ז"ל בלי ספק ע"ש באור' ומיניה לא תזוז'.
ולמעשה כתב אדמו"ר הזקן12: 'בחנוכה ופורים אומרים בברכת הארץ על הנסים ואם לא אמרו אין מחזירין אותו כמשי"ת בסי' תרפ"ג ותרצ"ה ומ"מ יכול לומר בתוך הרחמן שיאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן וכו' וכן יש לנהוג'.
וכ"כ בסידור: 'בחנוכה ופורים אומרים כאן [לפני ועל הכל] ועל הנסים ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו''13.
וכתב הרבי14 שמפסק אדמו"ר הזקן מוכח שאין חיוב לאכול פת בפורים: 'אם יש חיוב לאכול פת בפורים - ראה הדעות בזה במג"א סתרצ"ה סק"ט ובבאה"ט שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי או"ח (לבעהמח"ס מנח"א) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכ"י סתרצ"ה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבנו הזקן בשו"ע שלו סקפ"ז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בבהמ"ז אם שכח ועל הנסים. אבל צע"ק ממש"כ שם סקפ"ח ס"י: ושמחת... ואין ... שמחה בלא אכילת לחם כו' עיי"ש'.
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' קפז ס"ד בהגה ↩
2 שו"ת סי' מח ↩
3 טז, ב ↩
4 סי' תתריא ↩
5 או"ח סי' תרצג ס"ק ב ↩
6 ראה פמ"ג בא"א ↩
7 שו"ע או"ח סי' תרצה ס"ק ט ↩
8 אמנם לגבי מי שהתחיל סעודתו ביום הפורים והמשיכה בלילה שלאחריו כתב המג"א שם ס"ק י: 'ונ"ל דבזה אם לא אמרו אין מחזירין אותו' ↩
9 סי' תרצה ס"ק ז ↩
10 על הלבוש סי' תרצה אות ג ↩
11 או"ח סי' תרצה ס"ג ס"ק ג ↩
12 שו"ע או"ח סי' קפז ס"ח ↩
13 כ"פ חכמי ספרד ראה שלחן גבוה או"ח סי' תרצג ס"ק א*. וראה שו"ת יחוה דעת ח"א סי' פט, חזון עובדיה הל' פורים מדיני מצות שמחת יום פורים ה"ג ↩
14 אג"ק ח"ה ע' רנו הערה 5 ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppסעודה בליל פורים
[1] (הלכה 506)
שאלה: האם יש לעשות סעודה בליל פורים?
תשובה: הגמרא במסכת מגילה1 אומרת: 'אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא - ימי משתה ושמחה כתיב. רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא [דאמימר] נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? - דלמא טרידי בסעודת פורים - אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא? - אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. אמר ליה: אמר רבא הכי? [אמר ליה: אין]. תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה'.
למדים מדברים אלו שיש לאכול את סעודת פורים ביום הפורים, ולא בלילה. וגם נראה מדברי הגמ' 'דסעודה אחת די'2.
אך המרדכי3 הביא את דברי הראבי"ה שכתב: 'פירש ראבי"ה שצריך לנהוג כלילי שבת ויומו דומיא דקריאה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ואין היקש למחצה'. אך מביא: 'ומורי ה"ר מרדכי כתב שאינו מבין' כי מדברי הגמ' 'משמע דסעודה אחת די ודוק'4.
הרמ"א בדרכי משה5 כתב: 'ובתשובת מהר"י ברי"ן משמע דגם בלילה חייב לשמוח'.
והב"ח6 כתב: 'והכי נהוג לסעוד בלילה אף בחל ארבעה עשר ביום ראשון וכבר סעד סעודה שלישית במנחה בשבת בסעודה חשובה אפילו הכי חוזרין וסועדין אחר יציאת בית הכנסת בלילה דעורכין שולחן וסועדין ומרבין קצת בסעודה זו לשם פורים ולמחר ביום ארבעה עשר סועדין סעודה חשובה בריבוי מעדנים'.
להלכה המחבר כתב7: 'סעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו'. ולא הזכיר לגבי סעודה בליל פורים.
אך הרמ"א כתב בהג"ה: 'ובסעודה אחת יוצאים .. ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה'.
המג"א8 הביא את דברי הב"ח וכתב: 'וב"ח כ' דמ"מ יש לאכול בלילה אפי' כשחל במוצאי שבת כמש"ל בהג"ה'.
וכ"כ ביוסף אומץ9: 'וטוב לב משתה תמיד להרבות קצת בסעודה בליל כניסת פורים בין מגילה למגילה'.
וכך כתב בסדר היום10 לגבי ליל פורים: 'וימצא בביתו נרות דולקות ושלחן ערוך ומטה מוצעת מפני כבוד היום ויאכל וישתה בשמחה ובטוב לבב וישמח אנשי ביתו וירחיק מהם כל ריב וכל מצה ויודיע להם הנסים והנפלאות שעשה עמנו הש"י בימים ההם בזמן הזה כי פדה ה' את יעקב אנשים ונשים וטף והשיב לאויבינו שבעתים אל חיקם וראוי לנו להזכיר חסדי ה' תהלות כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב'.
א"כ ראינו שאת סעודת הפורים צריך לעשות דוקא ביום הפורים ולא בליל פורים אך מ"מ יש להרבות גם בליל פורים קצת בסעודה. [וגם מי שאכל סעודה שלישית והוא שבע עליו לאכול משהו במוצאי שבת זה לכבוד פורים חוץ מהחיוב שיש מצד סעודת מלווה מלכה].
★ ★ ★
מצאנו בפוסקים מנהגים נוספים ללילה זה, וכפי שכתב האורחות חיים11: 'נהגו לאכול בליל פורים אחר התענית זרעונים זכר לזרעונים שהיו אוכלים בבית המלך דכתיב ויתן להם מן הזרעונים גבי דניאל'.
עוד כתב שם: 'וכתב הר' אשר ז"ל יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים ואחר אכילתן מברכין ברכת המזון ומזכירין על הנסים כמו שכתבנו', אך כתב על זה בדרכי משה12: 'ואין נוהגין כן'.
וביוסף אומץ שם כתב שאחד הטעמים לאכול קטניות הוא: 'שלא יהא נראה שהיא הסעודה העיקרית, גם הוא זכר לזרעוני דניאל'.
הערות:
1 ז, ב ↩
2 לשון המדרכי מגילה רמז תשפז ↩
3 מרדכי שם, והובא בב"י סי' תרצה ↩
4 וראה בב"ח סי' תרצ"ה סק"ג ביאור הגמ' לדעת הראבי"ה ↩
5 סי' תרצה סק"ב ↩
6 סי' תרצ"ה סק"ג ↩
7 סי' תרצה סעיף א ↩
8 סי' תרצה סק"א. וראה גם עטרת זקנים סק"א ↩
9 ח"א דיני סעודת פורים סי' תתרצט ↩
10 סדר פורים, הובא באליה זוטא סי' תרצה סק"ג ↩
11 ח"א הלכות מגלה ופורים אות לה. הובא בב"י שם. וכ"כ בכלבו סי' מה ↩
12 שם סק"ג. וראה גם עטרת זקנים שם ↩