ברכות העולה לתורה

---

[ב] (הלכה 749)

שאלה: האם ברכות העולה לתורה צריכות להיות כשהספר תורה גלוי או מכוסה? (1)

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹ אומרת: 'תנו רבנן: פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא. מאי טעמא דרבי מאיר - כדעולא, דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי - כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה. ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות - ליכא למיטעי. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא. - ולימא הלכה כרבי יהודה! - משום דאפכי להו'.

ובתלמוד הירושלמי מגילה² הובא ברא"ש³ מובא: 'תניי תני פותח ורואה גולל ומברך אית תניי תני פותח ורואה ומברך ר' זעירא אבא בר ירמיה רב מתנה בשם שמואל הלכה כמי שאומר פותח ורואה ומברך ומה טעמא [נחמיה ח, ה] ובפתחו עמדו כל העם ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול'.

א"כ נפסקה הלכה בגמרא כרב יהודה שאינו מכסה את הספר תורה בשעת הברכות.

אלא שנחלקו הראשונים בדברי רבי יהודה בגמרא בבבלי אם כוונתו שהספר צריך בדווקא להיות פתוח [כמשמעות הירושלמי⁴], או שרצונו לומר שאין לחשוש וניתן ג"כ להשאיר את הספר פתוח. כדלקמן:

כתב בסדור רבנו סעדיה גאון⁵: 'ולא יברך את הברכה הראשונה אלא כשהספר פתוח בידו'.

הרמב"ם⁶ כתב כלשון הגמרא: 'פותח ספר תורה ומביט במקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו..'.

וביאר רבנו מנוח: 'ואח"כ שהביט במקום קריאתו אין צריך לגלול ס"ת אלא מברך וס"ת פתוח לפניו ולא חיישינן דלימרו ברכות כתובות בתורה, ותו שהרי כל דבר שמברכים עליו צריך שיהיה מצוי לפניו בשעת הברכה'⁷.

וכ"כ בגליוני הש"ס⁸ בשם ספר הפרדס: 'נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' ל"ט דזה נלמד מדקיי"ל במגילה ל"ב א' כר' יהודה דפותח ורואה מברך וקורא אלמא דאין להפסיק בין ברכה לקריאה לא בפתיחה ולא בראי' וברכת התורה ממנו למדנו ברכה לכל המצוות, ע"כ בעי' בכל ברכות מצוות עובר לעשייתן וכן נפיק מהך דתני ר' חייא [ירושלמי פ' כיצד מברכין והובא בתוס' ברכות לט ב' ד"ה והלכתא] אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס והטעם דהברכה היא על האכילה וע"כ בעי' שלא תפסיק פריסה בין ברכה לאכילה וע"כ לא יברך קודם פריסה רק בשעת פריסה עכ"ד בקצרה וע"ש דיוצא מדבריו דמדנקט ר' חייא אלא כוונתו לעכב ואם בירך קודם פריסה צריך לברך שנית ולפי"ז בכל ברכה אם עשה איזה מעשה אחרת בין הברכה להמעשה שהיא מברך עלי' יוצרך לברך שנית עש"ה'.

אלא שהתוספות⁹ כתבו: 'ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה'.

והתקשו האחרונים בהתאמת דברי התוס'¹⁰ עם כך שהלכה כרבי יהודה, ובהגהות הב"ח¹¹ כתב 'אע"ג דהל' כר"י שאינו מחויב לגוללו קודם הברכה היינו דלא עביד איסור להניח את הספר פתוח ולברך, אבל אם סותמו ומברך עדיף טפי, הלכך לכתחילה וכו'.

וכתב בכלבו¹²: 'ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו, וגוללו ומברך, יש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל, ויש אומרים שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכות כתובות בתוכה'. וכתב על זה הב"ח¹³: 'והסברא הראשונה היא עפ"י דברי התוספות שאף לרבי יהודא לכתחלה גוללו קודם שיברך ברכה ראשונה והסברא השנייה היא עפ"י פשטא דסוגיא דלרבי יהודה דוקא מברך כשהוא פתוח וכיון דהלכה כר' יהודא א"כ הבא לגלול ולברך עובר על דברי רבי יהודא ועביד כרבי מאיר ולכן צריך לברך ברכה ראשונה בס"ת פתוח ולא סתום וכ"כ באבודרהם על שם רבינו סעדיה והסברא השלישית שיש לו להפך פניו איני יודע לה עיקר ואפשר שטעמן כיון דאיכא ספק בדברי רבי יהודא אי סבירא ליה גולל ומברך לכתחלה וכו' כמ"ש התוספות או מברך דוקא כשהוא פתוח ע"כ כדי שיצא מידי ספק יהפוך פניו וכו' וכ"כ הרב בהגהת שו"ע (ס"ד) ולפע"ד נראה הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך הוא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג'.

א"כ ראינו טעמי המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, והלכה כרבי יהודה, ושנחלקו הראשונים בשיטתו האם בשעת הברכה ספר התורה צריך להיות בדווקא פתוח או שאפשר גם סגור, ובהלכה הבאה נראה כיצד נפסק הלכה למעשה.

--------------

---

הערות:

¹ לב, א ↩

² פ"ג ה"ז ↩

³ מגילה פ"ד סי' יא ↩

⁴ וראה ג"כ מ"ש בקובץ ביכורים - משכן משה (תשנ"ח) ע' תרכט לבאר שזהו הנ"מ בין הטעמים ↩

⁵ עמ' שס הובא באבודרהם, ובב"י או"ח סי' קלט ↩

⁶ הל' תפלה פי"ב ה"ה ↩

⁷ וכ"כ הפרי מגדים או"ח משב"ז סי' תרצ ס"ק י: 'ויראה דפושט קודם ברכות, דלא להוי הגלילה הפסק בין ברכה לקריאה. ובס"ת נמי פושט ורואה ומברך'. וראה מ"ש הגרמ"ש אשכנזי בספרו שערי תפלה ומנהג ח"א סי' פד לבאר סברת החולקים ↩

⁸ פסחים ז, ב ↩

⁹ מגילה שם ↩

¹⁰ ראה מ"ש המהרש"א חידושי הלכות, וראה גם ט"ז או"ח סי' קלט ס"ק ד שכתב: 'ונ"ל דהתוס' סוברים כיון שהטעם לר"י דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם שהי' הדור בעלי תור' אבל אח"כ שנתקלקלו הדורות ויש ע"ה דלא ידעו כלום ושייך חיישינן לזה כמו שחש ר"מ וע"כ יש לחוש לכתחלה', וראה גם כסף משנה הלכות תפילה פי"ב ה"ה, ולבוש וביאור הגר"א סי' קלט שאין הכוונה שר"י לא חושש כלל לכך, אלא שמחמת טירחא (דציבורא) אמר שא"צ לגלול. ולכן יש שכתבו להפנות הפנים, וראה גם ערוך השולחן סי"ג ↩

¹¹ על התוס' שם (אות ב) ↩

¹² סי' כ ↩

¹³ או"ח סי' קלט ↩

---

[ג] (הלכה 750)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים בדעת רבי יהודה שאמר 'פותח ורואה ומברך', ונפסקה הלכה כמותו, האם כוונתו לומר שצריך בדווקא להשאיר פתוח או שכוונתו שא"צ דווקא לגלול ויכול להשאיר פתוח.

ולהלכה כתב המחבר¹ כדברי הרמב"ם: 'כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ יברך, ולאחר שקרא, גולל ומברך'.

והרמ"א בהג"ה הביא את דברי הכלבו: 'ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה, ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו²'.

אך בכתבי האריז"ל³ כתוב לנהוג כשיטת התוספות: 'ועתה נבאר ענין האדם עצמו כשעולה לקרוא בתורה. צריך לזהר שיראה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל. אח"כ תכסה הכתיבה על ידי מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה ואח"כ תפתח ותקרא. ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה (ואעפ"י שיש פוסקים שכתבו שאין צורך לכל זה כמ"ש ב"י ועי"ש)'.

וכתב המגן אברהם⁴: 'ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו'.

הט"ז⁵ העיר על דברי רמ"א (לגבי הפיכת הפנים), וכתב: 'שהב"י בשם כל בו כתב גוללו ומברך וי"א שלא לגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל וי"א שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובות בתורה עכ"ל זה הביא רמ"א, וא"כ היינו שס"ל כהתוס' שזכרתי⁶, ולא מסתבר כלל דבר זה דא"כ קשה אמאי בעי ר"מ שיגלול קודם הברכה שהיא טרחה כמ"ש ב"י והיה לו להניחה פתוח רק יהפוך פניו⁷ אלא דהפיכת פנים כאן אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה וכ"כ מו"ח ז"ל הגון שיהיה פתוח בשעת הברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך היא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג עכ"ל'.

וכתב המקור חיים (בכרך) על דברי הרמ"א: 'ומ"ש רמ"א שנ"ל שיהפוך פניו לצד שמאל, לפי מה שנהגינן שהעולה עומד לימין הש"ץ טפי ניחא שיהפוך פניו לימין .. אם מהפך פניו לשמאלו והוא אל הס"ת א"א להפוך פנים אא"כ הפיכה ממש עורף ולא פנים, וזה גנאי הוא .. משא"כ אם הופך לצד ימינו אין צריך רק צידוד מעט, וק"ל. [ .. לא ר"ל הפיכה ממש רק נטיה קצת שיהיה פניו נגד עמוד הס"ת לא נגד הכתב לפנים, אבל לא ר"ל לצד דרום]'.

א"כ ראינו שהמחבר לא הזכיר גלילת הספר⁸, והרמ"א הוסיף שיסובב פניו⁹ [לשמאל, ויש שכתבו שעדיף שיטה פניו לימין], אך בכתבי האריז"ל כתוב (והובא במג"א) שיש לכסות (או לגלול¹⁰) הספר.

ולמעשה מנהג בני אשכנז - יש פוסקים שכתבו שכל אחד יכול לנהוג כמנהגו¹¹ וכמ"ש המשנ"ב¹²: 'ודע שיש פוסקים שסוברים דאם רוצה לגלול ואח"כ לברך עדיף טפי אלא דהלכה כר' יהודה שאינו מחוייב לעשות כן ועפ"ז נוהגין איזה מקומות שרואין וגוללין ואח"כ מברכין ונהרא נהרא ופשטיה [אחרונים]'.

ומנהג בני ספרד - כתב הבן איש חי¹³: 'העולה לס"ת יראה תחלה מקום הקריאה, ויסתכל בפסוק הראשון שעתיד לקרות, ואח"כ יכסה הכתב ע"י מפה, ויברך ברכת התורה, ויסיר המפה ויקרא'.

וכתב בכף החיים¹⁴ שכן המנהג: 'וכן עמא דבר'. וכ"כ בהלכה ברורה שכן מנהג הספרדים¹⁵.

בהלכה הבאה נראה את מנהג חב"ד.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' קלט ס"ד ↩

² וראה מג"א ס"ק ח: 'שמאלו. דהוא ימין הקב"ה כמ"ש סי' קכ"ג'. אך ראה בערוה"ש סי"ג: 'ואיני יודע איזה דמיון לשם דשם הוא בתפלה והוי כעומד לפני המלך אבל בכל מקום ימין חשוב יותר, ולענ"ד נראה הטעם מפני שהקורא עומד בשמאלו כידוע ולכן פונה אליו וראיתי נוהגים שבברכה אחרונה מהפך פניו לצד ימינו ונכון הוא', וראה לקמן מ"ש המקור חיים ↩

³ בשער הכוונות קריה"ת דרוש ג. ובפע"ח שער קריאת ס"ת פ"ב ↩

⁴ שם סק"ו ↩

⁵ סק"ד ↩

⁶ הט"ז שם בתחילתו מבאר את דברי התוס' וכותב 'ונ"ל דהתוס' סוברים כיון שהטעם לר"י דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם שהי' הדור בעלי תור' אבל אח"כ שנתקלקלו הדורות ויש ע"ה דלא ידעו כלום ושייך חיישינן לזה כמו שחש ר"מ וע"כ יש לחוש לכתחלה' ↩

⁷ וראה ערוה"ש או"ח סי' קלט סי"ג: *'ולענ"ד נראה שאין זה סתירה וי"ל דר"מ ס"ל דאינו די בהיכר זה ור"י ס"ל דדי בזה ומה שלא הזכיר זה לפי שיכול לעשות איזה היכר אחר* ויש מהגדולים שהיה מביט חוץ לס"ת ולא יביט בהכתב [א"ר בשם כנה"ג]' ↩

⁸ וראה גם בהלכה ברורה בביאור הלכה אות ב שכתב: 'ולא נתבאר בדבריו אם רשאי לגלול קודם הברכה או אינו רשאי' ↩

⁹ וראה שכנה"ג הגהב"י או"ח סי' קלט אות י: 'ואני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ'. ובחיי אדם כלל לא סי"ב כתב: 'יעצים עיניו, אבל לא יהפוך פניו לצד אחר' ↩

¹⁰ אוי"ל שבס"ת האשכנזים ששוכבים העדיפו את הגלילה על הכיסוי מחשש שהכיסוי על האותיות יכול לגרום למחיקה. וראה בהלכה מס' 747 משא"כ בס"ת הספרדים שאין הכיסוי עומד על הכתב ↩

¹¹ אך ראה בערוה"ש סי' קלט סי"ב: '.. ויש מי שנוהג כן ולא ידעתי אם נכון לעשות כן אחרי שמכל הפוסקים לא נראה כן ואינהו ס"ל דלר"י דווקא יברך כשהיא פתוחה דכיון שצריך לקרותה איך יסתמנה ..' ↩

¹² בביאור הלכה שם ד"ה ורואה הפסוק ↩

¹³ ש"ב תולדות סי"ח ↩

¹⁴ סי' קלט ס"ק כג ↩

¹⁵ ח"ז סי' קלט ס"ד אות ז, ולהעיר מילקוט יוסף סי' קלט ס"ה ↩

---

[ד] (הלכה 751)

ספר תורה גלוי או מכוסה בזמן הברכה (3)

בהלכה מספר 749 ראינו שלדעת רבי יהודה שהלכה כמותו הספר תורה הספר יכול להישאר פתוח בשעת ברכת העולה לתורה, וראינו שיש בזה ב' טעמים, טעם המובא בתלמוד הבבלי, שרבי יהודה לא חושש שיטעו שהברכות כתובות בתורה, וטעם המובא בתלמוד הירושלמי, שדבריו נלמדו מפסוק בנחמיה.

שאלה: מה הדין בברכת אשר נתן בסיום העליה?

תשובה: איתא במסכת סופרים¹: 'וגולל ואומר, ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה' נותן התורה'.

וכ"כ הרס"ג²: 'ולא יברך את הברכה האחרונה עד שיכסה את הספר'.

וכ"כ הרמב"ם³: 'ואח"כ קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך בא"י אמ"ה אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו בא"י נותן התורה'.

וכ"כ הריטב"א⁴: 'ויש אומרים דברכה ראשונה הוא דלא מיחייב לפתוח לראות ולגלול ולפתוח אבל ברכה אחרונה כיון שסופו לגלול מוטב שיגלול קודם ברכה ולחוש כר"מ, ונראין דבריהם'

.

ובביאור הדבר מדוע לחלק בין הברכה הראשונה לברכה האחרונה, ביאר הכסף משנה על הרמב"ם שם שלטעם הבבלי שר"י סבר שאין לחוש שהברכות כתובות בתורה: 'ואעפ"י כן כתב רבינו שבסוף גולל ואח"כ מברך משום דס"ל ז"ל דע"כ לא פליג רבי יהודה אלא בתחלה דצריך למטרח לגלול והדר לפתוח ולקרות אבל בסוף דאין שם טורח יותר גולל ואחר כך מברך דמהיות טוב אל תקרי רע כנ"ל אחר כך מצאתי שבמסכת סופרים פי"ג כתוב כדברי רבינו והוא מהטעם שכתבתי'.

ועד"ז מבואר בספר הלבוש⁵ שכתב: 'אבל לאחר שקרא הפרשה יגלול הספר תורה תחילה ואח"כ יברך ברכה אחרונה, ומניח הספר תורה מגוללת בין גברא לגברא, שאין כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שיבא אחר'. ובגה"ה שם מבואר: 'דכולי האי לא מטרחינן ליה משום חששא רחוקה כזו, אבל להפוך פניו אל הצד אין בזה משום טירחא. אבל אחר הקריאה אין להניחה פתוחה ולהפוך פניו אל הצד בשעת ברכה אחרונה, לפי שבלאו הכי צריך לגלול כדי שתהא היא מגוללת בין גברא לגברא כמו שנתבאר בפנים'.

ובקרבן העדה⁶ ביאר את שיטת הרמב"ם לפי הירושלמי, וז"ל: 'ומ"ט ובפתחו וכו'. מכאן משמע כדברי הרמב"ם דלאחר הקריאה גולל ואח"כ מברך דע"כ לא קאמר ר"י אלא בתחלה מדכתיב ובפתחו וגו' אבל בסוף מהיכי תיתי להניח התורה פתוחה'.

א"כ ראינו שכתבו כמה מהראשונים שמכיון שבברכה אחרונה אין טעם להשאיר פתוח, ובלא"ה עומד לגלול הספר, עדיף לגלול ולברך [וכך מרוויחים ג"כ את החשש (שחושש לו ר"מ) שיאמרו שהברכות כתובות בתורה].

אך הר"ן⁷ חלק על הרמב"ם וכתב: 'כתב הרב רבינו משה ז"ל דוקא בברכה ראשונה הוא דהילכתא כר' יהודה. [דאינו] צריך לגלול כשמברך אבל בברכה אחרונה צריך לגלול דפלוגתא דר' מאיר ור' יהודא לא הוי אלא בברכה ראשונה כדקתני וחוזר ופותח וקורא ולא מיירי בבתריתא אלמא ר' יהודה לא פליג אלא בקמייתא ולא נהיר דטעמא דר' יהודה בתרוייהו שייך דמפרש טעמא בברכה ליכא למיטעי. וכיון שכן אין אומרים ברכות כתובות בתורה'.

מחלוקת זו הובאה ג"כ במאירי⁸: 'ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח"כ יברך, ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אעפ"י שהוא פתוח הואיל ומ"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה'.

ולהלכה פסק המחבר⁹ כדברי הרמב"ם שגולל לפני הברכה: 'ולאחר שקרא, גולל ומברך¹⁰.

א"כ להלכה גם לפוסקים שצריך להשאיר פתוח בשעת הברכה הראשונה, אעפ"כ בברכה האחרונה צריך לכסות.

בהלכה הבאה נראה את מנהג חב"ד בכל זה.

---

הערות:

¹ פי"ג ה"ו ↩

² ע' שס ↩

³ הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ב ה"ה ↩

⁴ מגילה לב, א ↩

⁵ או"ח סי' קלט ס"ה ↩

⁶ שיירי קרבן העדה פ"ג ה"ז ↩

⁷ חידושי הר"ן מגילה שם ↩

⁸ מגילה שם ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' קלט ס"ד. וראה ג"כ משנ"ב שם ס"ק יז ↩

¹⁰ וכ"ה בכתבי האריז"ל שער הכוונות קריאת התורה דרוש ג: 'ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה'. אלא שכנ"ל בהלכה קודמת בכתבי האר"י נפסק כשיטת התוס' שגם בברכה הראשונה מכסים ↩

---

[ה] (הלכה 752)

ספר תורה גלוי או מכוסה בזמן הברכה (4)

שאלה: מהו מנהג חב"ד לגבי גלילת הספר תורה והטיית הראש בשעת הברכה?

תשובה: ראינו בהלכה קודמת שהרמ"א כתב שיש להפוך פניו לצד שמאל, ושכתב על כך המקור חיים שלמנהג שהעולה עומד בצד ימין הקורא עדיף שיטה פניו לצד ימין¹, אלא שדבריהם הם למנהגם שלא גוללים הספר, בברכה הראשונה. והובא ג"כ מכתבי האריז"ל (שהובא ג"כ במג"א) שיש לכסות (או לגלול) הס"ת, אך לא הוזכר שם שיש להפוך פניו.

הרבי התייחס לענין זה לראשונה בספר היום יום שיצא לאור בשנת תש"ג, וכתב בתאריך ד' אלול: 'סדר ברכות התורה: רואה, וגולל הספר תורה. מיסב פניו לצד ימין ואח"כ מברך, ואחר הברכה פותחו וקורא'.

כלומר שלפי זה גם גוללים את הספר בזמן הברכה וגם צריך להסב את הפנים לצד ימין.

לאחמ"כ בשנת תש"ח בקונטרס ב' ניסן² הרבי כתב שוב פעם את מנהגי הרבי הריי"ץ ויש בזה כמה שינויים, והוספות [וכך גם נדפס לאחר מכן בהיום יום הוצאה שלישית, ובספר המנהגים³]: 'פותח הספר תורה, נוגע בטליתו בתחילת מקום הקריאה ובסופו, נושק הטלית במקום שנגע בספר תורה. גולל הספר תורה, מפנה פניו, קצת⁴, לימין ומברך. פותח הספר תורה .. בגמר הקריאה נוגע בטליתו בסוף מקום הקריאה ואח"כ בתחילתו. נושק הטלית במקום שנגע בס"ת. גולל, פונה לימין⁵ ומברך'.

א"כ החידוש במנהגנו הוא בשניים א) שבנוסף לסגירת הספר עושים ג"כ הפניית הפנים⁶. ב) שהטיית הפנים היא רק הטיה קצת, ולצד ימין [כדברי המקור חיים הנ"ל] ולא לשמאל.

ולמעשה הנהגת הרבי⁷ כשעלה בספר הקטן הסיט את הספר מעט לשמאלו, והסיט את ראשו מעט בצורה שלא כ"כ ניכרת, אך כשעלה בספר התורה של משיח, לא הזיז אותו, אלא נעמד לימינו.

★ ★ ★

שאלה: ראינו שלרוב העדות בעם ישראל נוהגים כשיטת התוספות וכתבי האריז"ל שסוגרים את הספר גם לפני הברכה הראשונה, כיצד מיישבים את המנהג עם מ"ש הפוסקים החולקים שטענו שצריך שיהי' פתוח כדי להסמיך כמה שיותר את הברכה לקיום המצוה בפועל מצד הדין⁸ של 'עובר לעשייתן'?

תשובה: כתב הרשב"א⁹: 'דברכות של קריאת שמע אינן ברכות של קרית שמע ממש כברכת התורה וכברכת המצות. שא"כ היה לנו לברך לקרוא את שמע כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגלה. אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן. אלא שתקנו לאומרן לפני קרית שמע ולאחריו וכן הסכימו הגאונים ז"ל'.

ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'הברכות אינן מעכבות את קריאת שמע שאם קראה בלא ברכותיה יצא ידי חובת ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש שברכות קריאת שמע אינן כברכות שאר מצות שאין מברכין אותן אלא עובר לעשייתן שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע וכמשנ"ת בסי' נ"ט ואעפ"כ טוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות ואם לא חזר וקרא לא הק"ש ולא הברכות יצא ידי חובת ק"ש בין יחיד שעשה כן בין צבור'.

ועד"ז כתב אדמו"ר הזקן¹¹ לגבי ברכות השחר: 'עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותן נהגו לסדרן בבית הכנסת והם עונין אחריהן אמן ויוצאים ידי חובתן שברכות אלו אינן דומין לברכות המצות שצריך לברך עובר לעשייתן לפי שמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות אבל ברכות הללו שהן שבח והודאה יכול לברך אותן גם אח"כ'.

ועפי"ז יש שכתב לבאר¹² שמכיון שהדין של עובר לעשייתן הוא דווקא בברכות שאומרים בהם וציוונו לעשות, אבל בשאר ברכות אין דין עובר לעשייתן, וא"כ הברכה על קריאת התורה מכיון 'דמשום כבוד תורה נתקנה כשקורא בציבור'¹³, ולכן אין בנוסח שלה וציוונו ע"כ אין חובה להסמיך ממש, ולכן יכול לברך על ספר שגללו אותו.

---

הערות:

¹ וראה הליכות שלמה תפלה פי"ב ע' קנ הערה 66 ↩

² סה"מ תש"ח ע' 146 ↩

³ ע' 13 ↩

⁴ וראה חקרי מנהגים ח"ב סי' סב ע' קצב הערה 78 ↩

⁵ בברכה האחרונה לא כתוב פונה קצת, וראה מה שביאר בזה בחקרי מנהגים שם הערה 79 ↩

⁶ ראה העו"ב גליון תתשפט שמנסה לבאר את זה. ועצ"ע ↩

⁷ ראה גליון התקשרות 449 ע' 15 הערה 17. מעשה מלך פ"ה ע' 32 אות כא ↩

⁸ כמובאר בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' כה סי"ז. סי' ח ס"ב וכ"ה בסידור. וכן בסי' קסז ס"ו. ועוד ↩

⁹ שו"ת ח"א סי' מז וכ"ה שם בסי' שיט ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' ס ס"ב ↩

¹¹ שם סי' מו ס"ג ↩

¹² ראה מ"ש באריכות הגרמ"ש אשכנזי בשערי תפלה ומנהג ח"א סי' פד ↩

¹³ כמ"ש הטור והמחבר או"ח סי' קלט ס"ח ↩

---

[ו] (הלכה 753)

דיני ההפטרה (1)

שאלה: למדנו בהלכות הקודמות על ההנהגה עם הס"ת בזמן הברכות, מה הדין בהפטרה?

תשובה: כתב בשבלי הלקט¹ וכ"ה בתניא רבתי²: 'ומצאתי לגאונים ז"ל כשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים מלפניו כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר'.

והובא ג"כ בספר המנהגים (טירנא) בהגהות המנהגים³: 'מצאתי בשם גאונים ז"ל כשמברך אחר ההפטרה אין רשאי לסלק ספר הנביאים או ספר ההפטרה מלפניו כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר'.

וכתב הבית יוסף⁴: 'כתוב עוד בשבלי הלקט (שם) בשם הגאונים כשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ע"כ וגם זה איני מוצא לו טעם'.

אך כתב המגן אברהם⁵ על הבית יוסף: 'אבל גם בס' תניא כ"כ, וכ"כ מטה משה⁶ והגהות מנהגים, דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה'.

וכתב האליה רבה⁷: 'ומשמע במג"א דסוגר או גולל הספר, רק שלא יסלקו כמו בס"ת'.

א"כ ראינו שכתבו הראשונים בשם הגאונים שבשעת הברכות שאחרי ההפטרה, הספר נביאים שממנו מפטיר צריך להיות לפניו בזמן הברכות, וביאר הא"ר בדעת המג"א שאי"צ שישאר פתוח, אלא העיקר שיהי' לפניו.

אך השערי אפרים⁸ כתב שראוי שלא יסגור כלל את הספר, וז"ל לגבי הברכות שאחרי ההפטרה: 'כשיסיים המפטיר ההפטורה לא יסלק מלפניו הספר שאמר ההפטורה מתוכו עד אחר שיגמור הברכות שלאחריה, שיהיה נראה שמברך על ההפטורה שאמר מתוך הספר, וטוב שיהיה נשאר פתוח ועכ"פ אין לסלק הספר משם לגמרי'.

וביאר שם הפתחי שערים: 'עיין באליה רבה שלמד ממשמעות המג"א שכתב דומיא דס"ת, ובאמת אין ראיה ששם הס"ת ניכרת ונראית לכל אעפ"י שהיא סתומה משא"כ בספר ההפטורה אם אינו פתוח מה היכר יש בזה, ואפשר שאם הוא כתוב בקלף וגלול ג"כ ניכר, וצ"ע'.

וגם לגבי הברכה הראשונה שלפני ההפטרה כתב השערי אפרים⁹: 'אין להתחיל הברכה עד שיהא החומש פתוח לפניו במקום ששם ההפטורה שבנביאים, ויאמר הברכה, והחומש יהיה פתוח לפניו'.

וכתב הפתחי שערים: 'אע"ג דבספר תורה גולל ומברך מכל מקום בספר תורה הכל יודעין שמברך על מה שיקרא בתורה זו שמונחת לפניו מה שאין כן בחומש סתום, ואם ההפטרה כתובה בקונטרס של קלף אפשר דדמי לס"ת ואין לדקדק בזה וצריך עיון'.

אדמו"ר הזקן¹⁰ כתב: 'אין לסלק ספר הנביאים מלפני המפטיר עד לאחר שיגמור לברך אחריו כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר'.

[מפשטות לשון אדמו"ר הזקן נראה ש(בספר שהוא רק נביאים) לא הצריך בזמן הברכה שאחרי ההפטרה שהספר יהיה פתוח, אלא די שלא יסלקו את הספר מלפניו כדברי המג"א, וכמנהגנו בס"ת].

מנהג הרבי - כאשר¹¹ הרבי קרא את ההפטרה מתוך החומש (תורה תמימה) נהג לפתוח את החומש במקום ההפטרה לפני הברכות, ולסגור רק בסיום אמירת הברכות שאחר ההפטרה¹².

.

א"כ כאשר אומרים את ההפטרה מתוך חומש ראוי שההפטרה תהיה פתוחה לפני הברכה ולסגור את החומש רק לאחרי הברכות שאחרי ההפטרה¹³.

בעז"ה בהלכה נפרדת נכתוב לגבי השארת המגילה פתוחה בברכות שלאחר קריאת המגילה.

---

הערות:

¹ ענין שבת סי' פ ↩

² סי' טז ↩

³ מנהג של שבת סוף אות מא ↩

⁴ או"ח סי' רפד ↩

⁵ סי' רפד ס"ק ו ↩

⁶ עמוד העבודה שבת סי' תנה ↩

⁷ סי' רפד ס"ק י ↩

⁸ ש"ט סי' לד ↩

⁹ שם סי' יד ↩

¹⁰ שו"ע סי' רפד סי"ב ↩

¹¹ ראה לקט הליכות ומנהגי שבת קודש פ"ז ע' צה. מעשה מלך שבת ומועד פ"ג אות כב ↩

¹² בשערי תפילה ומנהג (להגרמ"ש אשכנזי) ח"א סי' פד עמ' שפז כתב לבאר שמנהג זה הוא גם לפי שיטת התוס' ומנהגנו, שהברכות על קריאת התורה נאמרים כשהספר סגור, מכיון שאנחנו קוראים מתוך חומש שיש בו גם תורה ולא רק הפטרה ולא ניכר על מה מברך. וראה לעיל מפתחי שערים ↩

¹³ אך י"ל שכאשר קורא מתוך ספר הפטרות מודפס יכול לסגור את ספר ההפטרה גם לפני אמירת הברכות וכדברי המג"א ואדה"ז ביחס לספר נביאים ↩

---

[ז] (הלכה 754)

שאלה: האם צריך לאחוז את העצי חיים בעת אמירת הברכה והקריאה?

תשובה: הגמ' במסכת סוכה¹ מביאה ברייתא: 'תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו - מניחו על גבי קרקע. הולך לבקר חולים ולנחם אבלים - לולבו בידו, נכנס לבית המדרש - משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן? להודיעך כמה היו זריזין במצות'.

וכתב ע"ז הראבי"ה²: 'שמעינן מהכא דהקורא בתורה אוחז בעמודי תורה בשעת ברכה וקריאה, [מדאמר] מניחו ע"ג קרקע. וכן מקובלני שבשעת ברכה אוחז בעמודי התורה'.

וכ"כ המנהיג³: 'מנהג ספרד שהמברך והקורא בתורה נוטלה בידיו ובחיקו. ויש לי סמך כדאיתא בסוכה, כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו לולבו בידו, קורא קרית שמע ומתפלל ולולבו בידו, היה קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע"ג קרקע. למדנו שצריך ליטול הספר בידו בעת הקריאה כאילו קיבלה היום מהר סיני, שנ' ביום הזה באו מדבר סיני, ואמ' בירושלמי ביום הזה באו מדבר סיני, אל יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה שהכל דשין בה אלא כפרוזדוגמא חדשה שנהגו לראותה. אב"ן הירחי'.

המרדכי⁴ הביא את הראבי"ה וכתב: 'ועוד ראיה ס"פ בני העיר ת"ר פותח ורואה גולל [ומברך] וכו' ומשמע דכל א' פותח בתחלה וגולל בסוף'.

האורחות חיים⁵ הביא ג"כ מירושלמי ומדרש: 'ירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה שנא' לקוח את ספר התורה הזה ע"כ. ובב"ר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו'.

וכתב הטור⁶: 'כתב בעל המנהיג שהקורא בתורה ומברך בה נוטלה בידו וסמך למנהג מההיא דסוכה כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו וכו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמא שצריך ליטול הספר בידו בשעת קריאה'.

וכתב הב"ח⁷: 'בעל כרחך דמצוה לאחוז בעמודי התורה משעה שפתחו עד שגומר הקריאה וחוזר וגוללו ולפיכך צריך להניחו לארץ דאין סברא לחלק ולומר דלפותחו ולראות בו ולגוללו אחר שקרא בו צריך הוא בעצמו לאחוז בעמודי התורה ובשעת הקריאה שהוא עיקר המצוה אי"צ לאחוז בהן אלא אדרבה כל שכן הוא דצריך לאחוז בהן בשעת הקריאה וא"כ כיון דצריך להניח הלולב לארץ כדי לפותחו וכו' אלמא דאף בשעת הקריאה מצוה לאחוז בעמודי התורה'.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה'. וכתב הרמ"א בהגה: 'וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ, ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק'.

וכתב הנחלת צבי⁹: 'ועיין בב"י דבריהם ותמצא שנראה מדבריהם דבשעת ברכה לחוד צריך לאחוז הס"ת בידו וכמ"ש הר"ב ש"ע. אבל מדברי הטור מבואר שצריך ליטול גם בשעת קריאה. ולענ"ד נראה מאחר שאין הכרע לאחד מן הפירושים, שי"ל שלא היה מניח הלולב רק בשעת ברכה, וי"ל שהיה מניח אותו כל שעת הקריאה, לכן הנכון יש להזהר שגם בשעת הקריאה יאחוז בספר תורה'.

והט"ז¹⁰ כתב: 'וא"כ למה כתב בשעת ברכה וצ"ל דאפילו בשעת ברכה קאמר וכ"ש בשעת קריאה, ואין לומר מנ"ל בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה כו' י"ל דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך ש"מ שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמ"ש המרדכי דקדוק זה'.

בכתבי האריז"ל שער הכוונות¹¹ כתוב: 'גם צריך לזהר כשיעלה לקרוא בס"ת שיאחז בס"ת בשני ידיו, ולא בתיק, כי אם ביריעה עצמה, יד א' מצד זה ויד אחד מצד זה. אבל תאחוז אותה ע"י מפה של הס"ת, לא בידך ממש, כאומרם ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום מאותה מצוה. והנה זו היא הכוונה שיכוין בשעה שאוחז ס"ת בידו .. ואחר שאחזת אותו בשני ידיך וכוונת בו הכוונה, אז תכוין לכלול יד שמאל ביד ימין כנודע, ואז תסיר משם יד שמאלך ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כל זמן קריאתך בו כנזכר'.

המגן אברהם¹² הביא שתי הנהגות סותרות, אחת מספר הכוונות¹³, ולאחמ"כ הביא הנהגה מהכתבים שזה מש"כ בשער הכוונות ופרי עץ חיים, וז"ל: 'בכוונות כתוב שקודם הברכה יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבים כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל'.

וכתב הכף החיים¹⁴: 'ואנו אין לנו אלא מ"ש בשער הכוונות שסדר מהר"ש ויטאל ז"ל ודלא כמו שמביאים משאר כתבי המקובלים אשר לא סמך הרב ידו עליהם כנודע, ומשאמר ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כ"ז קריאתך בו משמע הא קודם הקריאה שהוא בשעת ברכה עדין שני הידים אחוזים ביריעה עד סוף הברכה, וכ"כ המ"א ס"ק י"ג ..'.

השערי אפרים¹⁵ כתב לתווך בין הדיעות: 'העולה לתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת הברכה, ויש לו לאחוז בשני יריעות התורה מזה ומזה, ולא יאחוז הס"ת ערום כ"א ע"י הטלית או מפה בשעת הברכה, ואחר הברכה יסלק השמאל משם, ויש מי שנוהג לאחוז בידיו בעמודים הקרואים עץ החיים ולא ביריעה עצמה, ויש לקיים שניהם לאחוז ביריעות התורה בשעת הברכה ובשעת הקריאה תהיה ידו הימין אוחזת בעץ החיים ורמז לדבר עץ חיים היא למחזיקים בה'.

מנהג חב"ד לאחוז בשני עצי החיים בזמן הברכה, ולאחר מכן בזמן הקריאה לאחוז בעץ חיים הימני, וכמ"ש הרבי בקונטרס ב' ניסן תש"ח¹⁶ הנהגת הרבי הריי"צ בעליה לתורה: אחיזה ב'עץ חיים' על ידי הטלית'.

וההנהגה של הרבי¹⁷ בשעת הברכה לאחוז את שתי העצי חיים, ולאחמ"כ בשעת הקריאה לאחוז בעץ חיים הימני בב' הידים, מבלי להסיר את יד שמאל אחרי הברכה.

א"כ ראינו שבעת הקריאה וכן בזמן אמירת ברכות התורה יש לאחוז את העץ חיים.

האם האחיזה צריכה להיות בטלית נראה בהלכה הבאה

---

הערות:

¹ מא, ב ↩

² הל' לולב סי' תרפט ↩

³ הל' שבת עמוד קנה ↩

⁴ סוכה רמז תשס ↩

⁵ דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות יט ↩

⁶ או"ח סי' קלט ↩

⁷ או"ח סי' קלט ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' קלט סי"א ↩

⁹ שו"ע שם ס"ק יא ↩

¹⁰ שו"ע שם ס"ק ט ↩

¹¹ ענין קריאת ס"ת דרוש ג ↩

¹² שו"ע שם ס"ק יג ↩

¹³ ספר כוונות שהדפיס הרב משה טרינקי מכתבי האריז"ל בשנת ה'שפה. וראה לקמן מ"ש כף החיים ↩

¹⁴ סי' קלט ס"ק כד ↩

¹⁵ ש"ד ס"ד. וראה בשולחן הטהור ס"ח שהכריע שבברכה להחזיק בעצי חיים, ובקריאה עצמה יאחז ביריעה (ע"י מפה) ביד ימין ↩

¹⁶ סה"מ תש"ח ע'146. וספר המנהגים ע' 13 ↩

¹⁷ התקשרות גליון 761 ע' 16. מעשה מלך פ"ה קריה"ת אות כו ↩

---

[ח] (הלכה 755)

שאלה: האם מותר לגעת עם הידיים ישירות בספר תורה, בלא טלית?

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹: 'אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. - ערום סלקא דעתך? אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות, בלא מצות סלקא דעתך? - אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה'.

ומאידך בהלכה הקודמת ראינו שהאורחות חיים² הביא בשם הירושלמי: 'ירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה שנא' לקוח את ספר התורה הזה ע"כ'. ולכאורה מפשטות הלשון נראה שנוקט עמוד התורה בידיו ממש, וראה לקמן:

כתב האגודה³: 'האוחז ספר תורה ערום, פירשו בתוס' הוא הדין כל כתבי הקודש אסור ליגע בלא מטפחת, ובתוספות אפי' סמוך לנטילה'.

אך המרדכי⁴ כתב: 'כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כתב רבינו אבי"ה נ"ל דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן'.

וכתב הבית יוסף⁵: 'ואפשר שעל זה סומכים האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותו להראות הכתב לעם ומיהו מצאתי כתוב בשם ספר אגודה דאפילו סמוך לנטילה קאמר וכתוב עוד שם דלאו דוקא ס"ת אלא הוא הדין לשאר כתבי הקדש דאסור ליגע בהם בלא מטפחת'.

אך הרמ"א בדרכי משה⁶ כתב: 'ואני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה ביניהם אלא אדרבה נזהרים בו שלא ליגע בס"ת ערום, אבל בשאר כתבי הקודש אין נזהרין כלל ולא ראיתי מימי מי שחשש לזה בשאר ספרים'.

ולהלכה כתב המחבר⁷: 'אסור לאחוז ס"ת ערום, בלא מטפחת'.

וכתב הרמ"א בהגה: 'וי"א דה"ה שאר כתבי קודש, ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו; ובס"ת, אפי' בכהאי גוונא אסור'.

א"כ ראינו שלגבי ס"ת כתבו הפוסקים שגם אחרי נטילה אסור להחזיק את הספר תורה ללא מעיל או מטפחת.

★ ★ ★

שאלה: האם איסור הנגיעה הוא גם בעצי חיים או רק בספר עצמו?

תשובה: כתב המהרי"ט⁸: שאלה. הא דשאיל מר בהא דאמרו ז"ל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום אי סגי ליה במטפחת כי היכי דלא ליקום בלטותא דרבנן לפי שש"ץ הקים ס"ת מהבימה כרוך ביריע' כדי לחתלו וא' מהיודעים נתן בקולו קול עוז כי ע"ז נאמר האוחז ס"ת ערום והש"ץ השיב הן זאת לא צדקת ומה תענה כשמגביהין ס"ת להראות כתבו לעם? תשובה. הדין עם הש"ץ שלא אמרו בפרק בני העיר באוחז ס"ת ערום אלא בלא מטפחת אבל על ידי מטפחת שפיר דמי כמ"ש הטור סי' קמ"ז וכן פירש רש"י. ואפשר לומר לפי"ז דע"י העמודים נמי שרי.

א"כ המהרי"ט נוטה לומר שאין בעיה בנגיעה בעמודים.

[אך לאחר מכן מביא שי"ל שלדעת הרמב"ם הדבר תלוי באם הספר מכוסה או מגולה וז"ל: 'והרמב"ם ז"ל כתב בה' ס"ת לא יאחז אדם ס"ת בזרועו ויכנס לב"ה או למרחץ וכו' ולא יאחז את ס"ת כשהוא ערום .. אלא נראה לי שהרמב"ם מפרש דלא יאחז ס"ת אפילו ע"י עמודים כשהס"ת ערום שמא יגע בו'].

והב"ח⁹ כתב שאמנם יש צד להתיר הנגיעה בעמודים אחרי הנטילה כנ"ל אך ראוי להחמיר וז"ל: 'אסור לאחוז ס"ת בלא מטפחת. פירוש הקורא בתורה צריך לאחוז בעמודי התורה בשעת ברכה וקורא כדלעיל סו"ס קל"ט אסור לו לאחוז בעמודי הספר בלא מטפחת ומנהג שלנו שאין נזהרין בזה סומכין עמ"ש המרדכי על שם ראבי"ה בסוף מגילה נראה לי דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן עכ"ל וכ"כ ב"י שע"ז סומכין האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותו להראות הכתב לעם עכ"ל ותימה למה כתב בשעה שמגביהים הלא אף בשעה שקורין אוחזים בעמודי ס"ת בלי מטפחת וי"ל דבשעה שמגביהין הכל רואים שאוחזין ערום בעמודי ס"ת משא"כ בשעה שקורים דאינו כל כך מפורסם וכתב ב"י בשם האגודה דאפילו סמוך לנטילה אסור ולכן כל ירא שמים לא יאחז בעמודי ס"ת ערום בלי מטפחת וכן ראיתי מן המדקדקים דבין בשעה שקורים בין בשעה שמגביהין אוחזים בעמודי ס"ת ע"י כנף הטלית ושמעתי שכך נוהגים במדינת אשכנז ונכון הוא'.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים בדין הנגיעה עם הידים אחרי נטילה, וכן שנחלקו הפוסקים לגבי הנגיעה בעצי חיים. ויש שכתבו שכאשר הידים נטולות מותרת הנגיעה בעצי חיים.

בהלכה הבאה נראה את דברי הפוסקים הלכה למעשה, ומה המנהג

---

הערות:

¹ לב, א ↩

² דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות יט ↩

³ שבת פ"א סי' כ ↩

⁴ מגילה רמז תתלד ↩

⁵ או"ח סי' קמז ↩

⁶ או"ח סי' קמז אות ב ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' קמז ס"א ↩

⁸ שו"ת ח"א סי' קלו ↩

⁹ או"ח סי' קמז ↩

---

[ט] (הלכה 756)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הפוסקים אם מותר מותר לגעת בעצי החיים עם הידיים

שאלה: מה נפסק להלכה?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שהב"ח החמיר בנגיעה בעץ חיים בלא מטפחת, והסכים איתו המגן אברהם¹ וז"ל: 'והב"ח מפרש דאפי' בעמודים אסור לאחוז אם לא ע"י מטפחת או ד"א וכ"כ רי"ט סי' קל"ו [כנסת הגדולה], ובזה מקילין האשכנזים ויש להחמיר עכ"ל, וכ"כ ברמב"ם שכ' פ"ט מהל' אבות הטומאה וז"ל המשיחות והרצועות שתפרן לספר אעפ"י שאינו רשאי לקיימן כ"ז שהן מחוברים לספר מטמאין הידים תיק של ספר ותיבה של ספר ומטפחות ספרים בזמן שהם תפורות מטמאין הידים הברכות אעפ"י שיש בהם מאותיות של שם אין מטמאין עכ"ל וכ"כ הרא"ש בשם תוספתא א"כ כ"ש בעמודים ובשבת דף י"ט אי' דעיקר הטעם דמטמאות הידים שלא יאחוז אותם ערום² וא"כ מוכח דאסור לאחוז אותם ערום אפי' בעמודים'.

אך הט"ז³ חלק על הב"ח וכתב: 'ונראה דבאוחז בעמודי ס"ת כנהוג אין זה בכלל האוחז ס"ת ערום דהעמודים אינם רק תשמישי ס"ת ותו דפי' רש"י ס"פ בני העיר ס"ת ערום בלא מטפחת סביב ס"ת הרי דאינו מקפיד רק על מה שדרך להיות על ס"ת שהם היריעות ובפי' אמרינן לעיל שצריך לאחוז בעמודים בשעת ברכה וקריאת התורה ולא הזהירו שיקח איזו מטפחת על ידו כדי שלא יגע בעמודים ותו דאמאי כתב ב"י בשעה שמגביהין ולא אמר בשעת קריאה שזהו גם בכל ישראל ולא באשכנזים לבד אלא על הס"ת עצמה הזהירו שלא יאחזו ערום ושכיח הרבה פעמים שבשעה שמגביהים ס"ת נמשכים יריעות ס"ת למטה ואוחזים בראש היריעה למשוך אותה למעלה שיוכל לגלול היטב וזה מצוי בינינו וע"ז קאמר ב"י שראה מהאשכנזים שעושים כן וסומכים על המרדכי דהנטילה מהני ומסיק רמ"א דאסור והיינו בדרך זה שזכרתי ליגע ביריעות עצמן ולא מהני נטילה אלא הפסקת טלית בין ידו לס"ת ובלבוש ומו"ח ז"ל פי' דברי הגמ' על העמודים גם בפי' דברי ב"י הבין כן ונכנס לדחוקים ולא נראה כלל איסור בעמודי ס"ת וכמ"ש כ"נ ברור לע"ד ולא ראינו אפי' מהמדקדקים ליזהר מליגע בעמודי ס"ת בלי הפסק⁴'.

ובשו"ת נודע ביהודה⁵ כתב: 'והנה מנהג הפשוט להקל .. ומעתה עכ"פ בעמודים ודאי שיש לסמוך להתיר אחר הנטילה ויפה נהגו בני אשכנז ..'. ובתשובה שלאחריה כתב: 'ובנדון אם יכול להפסיק בטלית כשאוחז בעמודי ס"ת אני אומר הרשות בידו רק את צנועים חכמה שלא ירגישו בזה הרבה בני אדם ויחשב כרמות רוחא להחמיר במה שרוב עולם מקילים ומותר ע"פ הדין כמו שהארכתי בתשובתי הראשונה. ואעפ"כ נלע"ד שאין בזה משום לא תתגודדו כי הרואה יאמר אולי נגע במקום המטונף ואינו סומך עצמו על מידי דמנקי לאחוז בעמודי ס"ת ושאר העם האוחזים לא נגעו במקום המטונף וסומכים על נטילת שחרית'.

ובשערי אפרים⁶ כתב: 'כשמגביה הס"ת יכול לאחוז בעמודי הס"ת בלא מטפחת, ומ"מ טוב שינקה ידיו במים או בשאר דבר קודם אחיזתו בעמודים, ויש מחמירין וכורכין עמודי הס"ת בקצוות הטלית בשעת הגבהה, ובמקום שלא נהגו הכל לעשות כן אף מי שמדקדק בזה יעשה בדעת ובצניעות שלא יהיה נראה כיוהרא..'.

וכתב הערוך השולחן⁷: 'והעיקר כהמתירים וכן המנהג ואין שום פקפוק בזה כלל'.

וכ"כ הגר"ח נאה⁸: 'ורשאי לאחזן בידיו ממש בלי טלית, ויש מחמירים לאחזן ע"י הטלית עי' הט"ז סי' קמ"ז'.

מנהג חב"ד: הרבי בקונטרס ב' ניסן תש"ח⁹ כתב רשימת מנהגים שונים (ממנהגי הרבי הריי"צ): 'בעליה לתורה: אחיזה ב'עץ חיים' על ידי הטלית'¹⁰. וכך נכתב בספר המנהגים¹¹, וכן אמר הרבי בסעודת אחש"פ התשכ"ט¹² שכשעולים לתורה מנהגנו שאוחזים העצי חיים עם טלית, ושכך צריך לנהוג.

[ובהערה בספר המנהגים הרבי כותב: 'רק כ"ק מו"ח אדמו"ר ראיתי נזהר בזה'¹³].

הנהגת הרבי: אחז בידיו הק' בעץ חיים בלי טלית¹⁴, מלבד שמח"ת¹⁵ כשקראו לו לעלות לתורה יחד עם הרבי הריי"צ.

א"כ ראינו שלמעשה נחלקו הפוסקים אם מותר לאחוז העצי חיים ביד או שיש לאחזם בטלית, ורבים הקילו וכתבו שכך המנהג, וכך מנהג הרבי¹⁶, ובספר המנהגים הובא מנהג הרבי הריי"צ לאחוז בטלית.

--------------

---

הערות:

¹ בהקדמה לסי' קמז ↩

² האליה רבה סי' קמז ס"ק א העיר על המג"א: 'ולענ"ד [י"ל] משום לא פלוג רבנן. גם דמי לתפילין דמטמאין הידים ונוגעין בהם ערומים, וכן אפילו כתבי קודש להרב רמ"א. גם התוס' במגילה דף ז' אינם אלא כמסתפק אם אסור גם בכתבי הקודש'. ועד"ז הקשה הערוה"ש או"ח סי' קמז ס"ו: '.. ועיקר טעמם דכיון דתנן בידים שם דמטמאין את הידים א"כ אסור ליגע בהם ערום ותמיהני דאין שום עניין זל"ז דא"כ יהא אסור ליגע בתפילין ורצועות ..' ↩

³ סי' קמז ס"ק א ↩

⁴ להעיר שהנהר שלום או"ח סי' קמז ס"א העיר על דברי הט"ז, וכתב ש'לאסור לאחוז בעמודים כל שיש מטפחת סביב הס"ת לא אמרו אדם מעולם' ודעתו שהב"ח החמיר בנגיעה בעצי חיים רק כאשר הס"ת ערום, וכמ"ש המהרי"ט (שהובא בהלכה הקודמת) בדברי הרמב"ם ↩

⁵ מהדו"ק או"ח סי' ז ↩

⁶ ש"י סט"ו, וכ"כ המשנה ברורה או"ח סי' קמז ס"ק ב ↩

⁷ או"ח סי' קמז ס"ו ↩

⁸ בדה"ש סי' כה סקכ"ו ↩

⁹ סה"מ תש"ח ע'146 ↩

¹⁰ ובהערה כתב הרבי: 'ראה הדעות בנ"כ השו"ע או"ח ר"ס קמז' ↩

¹¹ ע' 13 ↩

¹² המלך במסיבו ח"א ע' שט. תו"מ חנ"ו ע' 93 ↩

¹³ יש שכתבו (ראה התקשרות גליון תקסט) שכוונת הרבי בהע' זו ללמדנו שזה מנהג של הרבי הריי"צ, ואינו הוראה לרבים. אך צ"ע אם אכן זו הכוונה, ובפרט שכאמור הרבי הזכיר לאחמ"כ בשנת תשכ"ט שכך מנהגנו. אלא שיש להעיר שבלוח מנהגי חב"ד שהוכן על ידי אחד מאנ"ש (הובא ב'התקשרות' גליון רבי ע'17), נכתב בו לגבי הנהגת העולה לתורה: 'כל הזמן מחזיק בעץ החיים על ידי הטלית', והרבי הגיה לוח זה ומחק את המילים 'על ידי הטלית' ↩

¹⁴ ראה בהתקשרות גליון 1369 מרשימת הרה"ח ר' מנחם זאב הלוי גרינגלאס ע"ה, ששמע מהרה"ח ר' מענדל טננבוים ע"ה ששאל את הרבי על כך שאינו אוחז העץ חיים של הס"ת בטלית, והשיב הרבי שכיון שאינו יכול לעשות זאת בעלייתו לתפלת מנחה - בש"ק או בימי התענית - לכן אינו נזהר בזה גם בבוקר ↩

¹⁵ אך בשנת תשנ"א ותשנ"ב גם בשמח"ת אחז בלי טלית ↩

¹⁶ בפועל נראה שרוב אנ"ש נוהגים כמנהג הרבי בזה, ולא אוחזים העצי חיים בטלית ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

נגיעה ונשיקה במקום הקריאה

[א] (הלכה 747)

> נגיעה ונשיקה בתחלת מקום הקריאה וסיומה בעלי' לתורה

הגמרא במסכת מגילה¹ אומרת: 'תנו רבנן: פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא. - ולימא הלכה כרבי יהודה! - משום דאפכי להו'.

וכתב הרמב"ם²: 'כאו"א מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך, בא"ה אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"ה נותן התורה, וכל העם עונין אמן, ואח"כ קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך בא"ה אמ"ה אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו בא"ה נותן התורה'.

ולהלכה כתב המחבר³: 'ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ יברך ולאחר שקרא, גולל ומברך'.

ב. נגיעה ונישוק במקום הקריאה:

אמנם מצינו פוסקים שהזכירו מלבד ראיית המקום, גם נגיעה עם הטלית ונשיקה של מקום הקריאה וכמ"ש השערי אפרים⁴: '.. ומראים לו המקום שיתחיל לקרות משם כדי שידע על מה הוא מברך, ונוהגין שהעולה לוקח הטלית או המעיל של הס"ת ומעבירו על מקצת העמוד במקום שיש לקרות, ונושק הטלית או המעיל, והוא מנהג וותיקין, כמו שאכתוב לקמן'.

ובהמשך דבריו⁵ מביא שבגלל חשש שיראו לעולה בטעות על מקום אחר ולא על המקום בו אמורים לקרוא: 'ומזה יצא מה שנוהגין להעביר עם הטלית על אורך מקצת היריעה באותו מקום שמראין לו לקרות לנשקו נשיקה של חיבה וכמש"ל, לפי שבזה מגלה דעתו שחביב עליו לקרות מכל הכתוב כאן ..'.

א"כ ראינו שהיו שנהגו להעביר את הטלית על חלק מהעמוד בו נמצאת הקריאה היומית, ולנשקה.

אך יש ששללו מנהג זה וחששו ממחיקת אותיות ע"י העברת הטלית על הכתב, כמ"ש בנמוקי או"ח⁶ על דברי השו"ע ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו: 'היינו רואה בלבד הפסוק שצריך להתחיל ולא למשמש (כלומר ללכלך) באותו מקום בס"ת בטליתו ומנשק, שזה אינו כלל מדינא ולא ממדת חסידות, אדרבה גורם הרבה קלקול לס"ת⁷, וכמ"ש אאמו"ר בתשובות (סימן ה') והיא ל"ו נדפס"ה בתפארת בנים על התורה ומועדים בסופו, עיי"ש. וענוותנותו של הגאון המובהק מרן מה"ר אפרים זלמן מרגליות זצ"ל (אשר הביא מנהג זה למשמש ולנשק כנזכר לעיל) [וכמו"כ כמ"פ בספריו היקרים מביא מנהגים שאינם רק מנהג עמי הארץ מעירו או מגלילתו, במחילת כבוד תורתו הרמה, ברוב ענוותנותו] גרמה להחריב הרבה ס"ת למחקן עד שהביאן לידי פסול, ה' יצילנו'.

וע"כ יש שכתבו⁸ שיגע בטליתו רק בגליון הס"ת ולא במקום שכתובים האותיות.

ג. נשיקה בסיום הקריאה:

כתב בספר חסידים⁹: 'לאחר שקרא בתורה מנשק ס"ת¹⁰ ע"ש ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א, ב)'.

וכ"כ שערי אפרים¹¹: 'ואחר גמר הברכה קודם שמסתלק ממנה יש לו לנשק הס"ת'.

ד. מנהגנו

מנהגנו שלפני הקריאה נוגעים במקום תחילת הקריאה וכן במקום סיומה אך לא מעבירים הטלית על אורך העמוד¹² וכן מנהגנו לגעת ולנשק גם בסיום הקריאה, כדלקמן.

וכמ"ש הרבי על הנהגת הרבי הריי"צ¹³: 'בעלייתו לתורה מורה ונוגע בטליתו לא רק בתחילת הפרשה שיקראו, אלא גם במקום סוף הקריאה. וכן עושה גם בש"ק'.

ובספר המנהגים¹⁴ ממנהגי הרבי הריי"צ: 'נוגע בטליתו¹⁵ בתחילת מקום הקריאה ובסופו, נושק הטלית במקום שנגע בס"ת .. בגמר הקריאה נוגע בטליתו בסוף מקום הקריאה ואח"כ בתחילתו. נושק הטלית במקום שנגע בס"ת..'¹⁶.

הנהגת הרבי: לפני הקריאה לגעת עם הטלית בתחילת הקריאה בסופה ושוב בתחילתה¹⁷. וכן בסיום הקריאה לגעת בסופה, לאחמ"כ בתחילתה, ושוב פעם בסופה.

--------------

---

הערות:

¹ לב, א ↩

² הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ב ה"ה ↩

³ שו"ע או"ח סי' קלט ס"ד. אלא שלמעשה מנהגנו כר"מ, ונדון בזה בהלכה נפרדת בעזרת ה' ↩

⁴ ש"ד ס"ג ↩

⁵ סי"ז ↩

⁶ סי' קלט סק"א ↩

⁷ וראה גם בשלחן הטהור (קאמרנא) סי' קלט ס"ח: 'ולא ימשמש בטליתו על הכתב כמנהג בורים'. וראה עוד בנסמן בנמוקי או"ח דלקמן, ובספר המנהגים לקמן הע' 15 ↩

⁸ ראה שערי חיים על שערי אפרים סק"כ ↩

⁹ מהדורת מרגליות סי' רנה, הובא במגן אברהם סי' קלט ס"ק יד. וכן ביוסף אומץ סי' תקכ, אך בסי' תקיח כתב: '.. רק סמוך לביאת הקורא שאחריו לבימה יפתחנה, כדי שיכבד הס"ת בנשיקה בשעת פרידתו ממנה'. משמע שאין הנשיקה בסיום הקריאה ↩

¹⁰ וביחס לספרים באופן כללי, כתב בספר אור צדיקים פכ"ב אות יז: 'מנהג נכון לנשק הספר בפתיחה וחתימה ובפרט בספר קבלה וגם הוא סגולה לזכרון' ↩

¹¹ שם סכ"ב ↩

¹² אלא שמנהגנו לא מתאים לטעם שהביא בשערי אפרים שם שאדרבה לדבריו עיקר הטעם להורות שחביב עליו לקרוא מהכל ולא להגביל למקום שהראוהו ↩

¹³ ספה"ש תרצא עמ' 144 מרשימות היומן עמ' קסד ↩

¹⁴ עמ' 13. מקונטרס ב' ניסן תש"ח. וראה אג"ק חי"ג ע' קנג - ד: 'במ"ש מתי הי' השינוי במנהגים של התפלה. - הנה מנהגי התפלה שנדפסו בהקונטרסים שהו"ל, קבלתים מכ"ק מו"ח אדמו"ר [מלבד אלו שצויין במיוחד שכן נראה לי, וברובא דרובא ביארתי ג"כ הטעם ע"ז]. ובמנהגים שמזכיר - בהנוגע לסיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, בלחש שמעתי הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר. וכן בהנוגע להרכנת הראש באמירת קדיש, *וה"ה בנגיעה בתחלת מקום הקריאה וסיומה בעלי' לתורה* ..' ↩

¹⁵ ובהערה בקונטרס שם ובספר המנהגים כתב הרבי: 'ודלא כיש נזהרים (הובאו דבריהם בס' שערי תמים ושערי חיים על השערי אפרים ש"ד ס"ק ג וס"ק יז) לנגוע רק בגליון היריעה' ↩

¹⁶ הקטע הראשון אודות נגיעת הטלית לפני הקריאה הובא גם בהיום יום ד אלול. אך ראה היום יום המבואר שזה נוסף במהדורות תשי"ז ואילך, ובהיום יום דפו"ר שיצא בשנת תש"ג נכתב 'סדר ברכות התורה: רואה, וגולל הספר תורה .. ואח"כ מברך..' ↩

¹⁷ ראה מש"כ הרב והבה באסיף מנהגי חב"ד קריה"ת (נדפס בתיקון קוראים הוצאת חזק), שכך נהג הרבי בשנים האחרונות. אך קודם לכך נהג הרבי לפני הקריאה לגעת רק בתחילה ובסוף (וכפי שמובא במקורות לעיל) ובסיום הקריאה רק בסיומה ושוב בתחילתה ↩