אמירת ויתן לך

---

[א] (הלכה 832)

שאלה: מהו מקור וטעם אמירת ויתן לך במוצאי שבת?

תשובה: מנהג אמירת ויתן לך הוא מנהג שנהגו בו כל ישראל, ומקורו בזהר הקדוש, ואמנם מצינו בו טעמים שונים, וכן זמנים שונים מתי הוא זמן אמירתו, וכפי שנראה לקמן:

כתוב בזהר¹ [וראה מחזור ויטרי²]: 'אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקודשא בריך הוא ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברעאן דקא אמרי צבורא, ויתן לך האלהים מטל השמים, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו''.

א"כ לדברי הזהר אמירת פסוקי ויתן לך היא בסיום תפלת ערבית ונועדה לעכב את סיום התפלה לתועלת פושעי ישראל שבגהינם, ובזכות זה האומרים מתברכים.

טעם נוסף מובא בסידור רבי שלמה מגרמייזא³ מסידור חסידי אשכנז: 'ויתן לך האלוקים. תקנו לאומרו במוצ"ש מפני שבשבת מאחרים לצאת שלא ישאר אדם יחידי בביהכנ"ס, אלא יתפלל בעוד שהציבור יתפלל אותו, ויצא עמהם .. ותיקנו בויתן לך פסוקים של תורה ופסוקים של נביאים ופסוקים של כתובים כדי שיצא אדם מידי חובתו שעסק בתחילת השבוע בתורה ובנביאים ובכתובים לזכות בני אדם, תיקנוהו שיתעסקו בתורה, ויש מקומות שמוסיפים בו פסוקים וסדרי ברייתות, וכ"ז אינו אלא להוציא את הציבור מידי עסק בתורה לזכותם, וסיימוהו בפסוקי שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. שגדול השלום וחביב לפניו הק' שאם ח"ו שיהו הוא כל ישראל עובדי ע"ז והיה שלום ביניהם היו ניצולין, שנאמר חיבור עצבים אפרים הנח לו, וכיוון שיש ביניהם מחלוקת אין תקנה לשונאי ישראל, שנאמר חלק להם עתה יאשמו'.

א"כ לטעם זה סיבת התקנה היא ע"ד אמירת ויכלו בליל שבת, עבור המאחרים, ותוכן התקנה לזכות את הציבור בלימוד תורה באמירת פסוקים מכל התנ"ך.

טעם נוסף מצינו בראשונים שסיבת האמירה כדי לפתוח את השבוע בברכה ושמחה, וז"ל המנהיג⁴: 'מנהג כל ישראל לומר במוצ"ש ויתן לך וכל הפסוקים של ברכות שיתברכו ישראל בשבת הבאה ומעתה ועד עולם'.

והרוקח⁵ כתב: 'שומר שבת ושמחתים, ולכך אומר במוצ"ש ויתן לך פסוקי שמחה וברכה, וסמך שומר שבת ושמחתים מקבץ נדחי ישראל, בזכות שמחת שבת יקבץ גליותינו במהרה'.

וכתב המחכים: 'ויתן לך לפי שמתחלת השבוע התקינו להתחיל פסוקים טובים לסימן טוב, ולא משום ניחוש כי לא נחש ביעקב'.

והאבודרהם⁶ כתב: 'ואחר ההבדלה אומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' שהוא כלו מלא פסוקים של ברכה והצלחה לסימן טוב מתחלת השבוע שיתברכו במעשה ידיהם'.

ובמנהגי טירנא⁷ מוזכרת ג"כ אמירת ויתן לך אחר הבדלה: 'ואתה קדוש וכו' וקדיש שלם עם תתקבל. ומבדיל החזן על הכוס ושותין התינוקות. ויתן לך וכתוב בתורה וכו' עד שלום על ישראל [עלינו] וקדיש דיתום בלא תתקבל'.

בקהילות מסויימות אף נהגו לחתום עם ברכה וכמ"ש בשבלי הלקט⁸: 'עוד נהגו לומר פסוקין של ברכות ונחמות לסימן טוב לפי שהיא תחלת השבוע ויתן לך יעבדוך עמים וכו' כסדר הכתוב בסידורים וחותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות. אך שמעתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל שאין ראוי לחתום. דקי"ל כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וזה אינו אלא קריאה בעלמא ומה מקום לברכה זו הלכך הויא ברכה לבטלה, וכן משמע מפירוש רבינו חננאל זצ"ל שהביא בפי' מסכת תעניות מה שאומר בירושלמי כל הברכות אחר חותמיהן ואין אומר ברכה פסוק ופירש כלומר אין מזכיר פסוק לבדו וחותם בו ברכה ואילן דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותם בברכה אין בו משום ברכה פסוק והר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב לר' בנימין אחי נר"ו הכי פירושו. כל הברכות אחר חתימתן וצריך לומר בסופה של ברכה סמוך לחתימה לשון הדומה ונמשך אחר החתימה ואין אומרים ברכה פסוק פי' אין אומרין פסוק של ברכה סמוך לחתימה כגון בברכת השנים אל יאמר ככתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך או בימות הגשמים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את וכו' או בברכת חולים אל יאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' או והסיר ה' ממך כל חולי וגו' וכיוצא בהן וטעמא דמילתא מפני שנראה כמקדים ברכת עבד לרבו. באומרו סמוך לחתימה פסוק שנאמר עיקרו בלשון ברכה להדיוט אלא אם בא לומר פסוק יאמר פסוק שמדבר בשבחו של מקום ואם לאו יאמר בלשון שבח או לשון בקשה וחותם וזה יהיה כעין חתימה ודומה לה ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בה משום ברכה פסוק פי' הבא לאומרו בסמוך לחתימה דבונה ירושלים או סמוך לחתימה דמשמח ציון בבניה הרשות בידו ואין בו איסור משום ברכה פסוק. והכל הוא כבודו של מקום כי יגדל שמו בעולם בשובו את שבות עמו ואת שיבת ציון כי ברב עם הדרת מלך ואין מלך בלא פלטין והיא עיר קדשו קרית מלך רב הלכך שניהם ברכת הרב ע"כ תשובת הרב'.

וכתב השל"ה בסידורו: 'והמנהג הזה יש בו סוד מסודות התורה והיא זה, כי שבת הוא קדש לה' מקודש מקדושתו ית' ושבת אות היא בינו ובין עמו ישראל קדושים הם אשר הם בקודש פנימות מחצב נשמתנו מפנימיות הקדושה אמנם ששת ימי החול הם החיצונים מחוץ למחנה מושבם וע"כ אנחנו מבדילין בין שבת לחול, להראות כי אף שנכנסים ימי החול המבדיל בין קודש לחול, כי אף ביומי דחול אנחנו ענפים מיום שבת קודש וישראל דבקים בשבת קודש הרומז לעוה"ב יום שכולו שבת קודש, ואף בעוה"ז שהוא חול בני עליה רואים עולמם בחייהם. רצוני לומר כי הם הדבקים בה"א וכל מעשיהם לשם שמים והכל נשפע להם מפנימי' הקדושה בל יראה חוצה, ורב טובך הבא לישראל אשר לפי ראות עין הם דברים גשמיים. אמנם בעצם ממקור הקודש הם באים ורומזים לדברים רוחניים פנימים וזה ענין כל הברכות. ומקור הברכות מסרם הקב"ה לאברהם אבינו כמ"ש והיה ברכה והוא מסרם ליצחק ויצחק ליעקב אשר נקרא שמו ישראל וישראל עלו במחשבה קודם בריאת העולם אח"כ קיום העולם (הם בקבלת התורה) ולעתיד יתגלה מעלת רוממתם הרי רושם הברכות היה הוה ויהי', וע"ז יהי' רמזי' פסוקי של ברכות ומי יוכל לעמוד על רמיזתם, אפילו על חלק אחד מאלפי אלפים רבבות ..'.

א"כ ראינו מדברי הראשונים שאמירת ויתן לך הוא מנהג קדום שנהגו בו כל ישראל ושיש נימוקים שונים לאמירתו, ויש שנהגו לאמרו כל הציבור מיד בסיום התפלה, ויש שאמרו אחרי הבדלה (בבית כנסת)⁹.

בהלכה הבאה נראה את דברי הפוסקים כיצד נוהגים בפועל

---

הערות:

¹ הקדמה יד, ב ↩

² סי' קמה ↩

³ ע' קצ ↩

⁴ הל' שבת עמוד ר ↩

⁵ פירושי סידור התפילה לרוקח [קו] הבדלה עמוד תקצא ↩

⁶ סדר מוצ"ש ↩

⁷ מוצ"ש ↩

⁸ ענין שבת סי' קכט ↩

⁹ לכאורה האמירה *דווקא בבית הכנסת* קשורה לטעמים הראשונים של הארכת זמן התפילה, או המתנה לאחרוני המתפללים, משא"כ לטעמים של פסוקי שמחה וברכה אין זה קשור דווקא לבית כנסת ↩

---

[ב] (הלכה 833)

בהלכה הקודמת ראינו בראשונים מנהגים שונים לגבי זמן אמירת ויתן לך

שאלה: מתי למעשה צריך לומר את ויתן לך?

תשובה: כתב הלבוש¹: 'אבל פסוקים של ברכה דויתן לך אומרים לעולם במוצ"ש כדי שיתברכו במעשה ידיהם, ומבדיל ש"ץ בביהכנ"ס להוציא מי שאין לו יין שיוצא בזה י"ח, שכבר אמרנו דקי"ל אעפ"י שמבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס. ואומרים עלינו וקדיש יתום. ויוצאין מביהכנ"ס'.

וכתב האליה רבה²: 'מבואר דמבדיל אחר ויתן לך, והכי נהיגין, ובמנהגים³ משמע דמבדילין קודם ויתן לך, וכן בכל בו⁴'.

ובטעם המנהג של הנוהגים לאחר את אמירת ויתן לך לאחר הבדלה כתב האשל אברהם (בוטשאטש)⁵: 'מה שנוהגים למנוע מלומר ויתן לך בביהכנ"ס, נראה שהוא מטעם שעדיין לא ברכו בורא מאורי האש, ואין נכון להנות מהנר, כי רוב העולם אינם יכולים לומר בעל פה, לכן יותר טוב לומר אחר הבדלה, ובביהכנ"ס שנוהגים לאמר ויתן לך הרי מבדילין על היין בביהכנ"ס קודם ויתן לך, כמ"ש בספר מנהגים, ויצאו בברכת נר אלו שצריכין לנר ולויתן לך'.

הפרי מגדים⁶ הביא את דברי הא"ר, וסיים: 'והמנהג דמאחרין הבדלה'.

א"כ באשכנז התקבל המנהג לומר את ויתן לך לפני הבדלה

אך האריז"ל נהג לאחר את אמירת ויתן לך לאחר הבדלה וכמ"ש בשער הכוונות⁷: 'אותם פסוקים של ויתן לך האלוקים מטל השמים כו', הכתוב במחזורים במוצאי שבת, בסדר ההבדלה, היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מוצאי שבת, בעת שמבדיל על הכוס בביתו. והנה נזכר בזהר, בהקדמת דפרשת בראשית, ענין זה וע"ש'.

וכ"ה בפרי עץ חיים⁸: 'היה מורי ז"ל נוהג לומר אחר הבדלה, ויתן לך, כמו שנוהגין לומר במוצ"ש, בביתו, כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי רצון וברכה'.

ולהעיר שלמרות מ"ש בכתבי האריז"ל, כתב בסידור האריז"ל 'קול יעקב': 'אח"כ ויתן לך כמנהג אשכנזים, ולא כמנהג הספרדים שאומרים אותו אחר הבדלה, רק אם נאנס או שהתפלל בין הספרדים, אזי יאמר אותו אחר הבדלה בביתו'.

ובסידור ר' שבתי [הובא ג"כ בסידור ר' אשר] כתב: 'הרב זלה"ה היה נוהג לומר ויתן לך אחר הבדלה כמו שנוהגין כ"כ הרח"ו ז"ל. ובזוהר בראשית משמע דויתן לך יש לאומרו בבית הכנסת שכך כתב אינון בברכות דאמרינן בצבורא ברוך אתה בעיר וכו'. ונלע"ד שגם הרב היה אומר בבה"כ כשהי' מתפלל בין האשכנזים אבל כשהי' מתפלל בין הספרדיים שאין מנהגם לומר בבית הכנסת היה נוהג לומר לפחות אחר הבדלה [בביתו]'.

אדמו"ר הזקן בשו"ע⁹ הזכיר את ב' השיטות: 'וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמַּבְדִּילִין בְּמוֹצָ"ש קֹדֶם 'וְיִתֶּן לְךָ' מִיָּד אַחַר קַדִּישׁ 'תִּתְקַבֵּל' וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים 'וְיִתֶּן לְךָ' קֹדֶם הַהַבְדָּלָה'.

אך למעשה כתב בסידור כהנהגת האריז"ל: 'אחר הבדלה אומרים ויתן לך'.

★ ★ ★

שאלה: למנהגנו שאומרים ויתן לך אחרי הבדלה, האם מברכים על הגפן לפני אמירת ויתן לך או אחריה?

תשובה: הרבי בשיחת כז מר חשון התשמ"ט¹⁰ הזכיר את ב' האפשרוית [בתרגום חופשי]: 'ולאחרי 'הבדלה' (וברכה אחרונה, או לפני ברכה אחרונה), אומרים ויתן לך ..'.

אמנם בהגהות לסידור תהלת ה' התשט"ז¹¹ כתב הרבי: 'בסוף העמוד להוסיף ברכה מעין שלש תמצא לעיל ע' ..'. כלומר להוסיף בסוף העמוד שזה אחרי הבדלה ולפני ויתן לך, הערה היכן למצוא את ברכת על הגפן, ומכך נראה שהרבי סובר שלמעשה הברכה היא מיד אחרי ההבדלה לפני אמירת ויתן לך.

וכך גם למעשה ראו בזמנים שהרבי עשה הבדלה ב770 שהרבי אמר ויתן לך אחרי ברכת מעין שלוש¹².

בהלכה הבאה נראה עוד פרטים לגבי אמירת ויתן לך

---

הערות:

¹ או"ח סי' רצה ס"א ↩

² ס"ק ו ↩

³ ר"א טירנא, סדר מוצ"ש עמוד ה ↩

⁴ סי' מא, א ע"ד ↩

⁵ או"ח סי' רצח. ולהעיר ג"כ ממ"ש השע"ת סי' תקצט: 'ואמנם נראה דמיד שמבדיל בתפלה סגי כיון שעכ"פ אומר המבדיל בין אור לחושך אף על פי שלא בירך עדיין על בריאת האש והכי נהוג עלמא שמתפללים במוצאי שבת מתוך הספר לאור הנר, ואמנם יש שאין נוהגין כן ולכך אין אומרים ויתן לך לפי שאינה שגורה בע"פ גם מבדילין מיד אחר התפלה כדי להקדים עצמו לברכה שעל האור' ↩

⁶ או"ח משב"ז סי' רצה ס"ק ג ↩

⁷ ענין שנוי התפלות ↩

⁸ שער השבת פכ"ד ↩

⁹ או"ח סי' תפט סכ"ו ↩

¹⁰ ספה"ש התשמ"ט ח"א ע' 75 ↩

¹¹ הגהות לסדר רבנו הזקן ע' נח ↩

¹² ראה הליכות ומנהגי שב"ק שם. מעשה מלך ע' 153 ↩

---

[ג] (הלכה 834)

א) סמיכות אמירת ויתן לך להבדלה:

ראינו בהלכה הקודמת שלמנהגנו אומרים ויתן לך אחרי הבדלה, בספר מגדל עז¹ מסופר: 'הגרש"ד ז"ל זיסלין נקרא פעם להבדיל במוצאי ש"ק בבית רבנו, במעמד הרבי [הרש"ב], בנו מוהריי"צ והחסיד מאניע מונסזון, בסיום ההבדלה פנה הרבי לרש"ד וביאר לו עניין שהחל לבארו לו כששאל ממנו בעת החזרה (בבוקר קודם התפילה) ובגמר ההסבר התחיל הרבי לומר ויתן לך, וגם מוהריי"צ והחסיד ר"מ אמרו, ועם גמרם פנה ר"מ לרבי ואמר לו כי שמע מאדמו"ר מהר"ש שאין להפסיק בין ההבדלה לאמירת ויתן לך אלא לסמכם יחדיו. תמה הרבי, ככה! אתה עצמך שמעת זאת ממנו? כן, השיב ר"ם, ממנו עצמו. פלא, המשיך רבנו, זה פלא גדול עבורי, לא נזדמן לי מעולם לשמוע דבר זה מאבי. (מהגרש"ד זיסלין, והוסיף שיש לדייק כן מלשון רבנו בסדורו שלא כתב כבשאר סידורים קודם ויתן לך: אומרים זה, אלא אחר הבדלה אומרים ויתן לך)'.

וכך כתב סב הרבי, הרב"ש² ביומנו מט' טבת התרע"ה על הנהגת הרבי הרש"ב: 'ואמר ויתן לך תיכף ומיד מתוך הסידור, וגם אני אמרתי עמו מתוך הסידור'.

ב) אמירה בעמידה:

הנהגת הרבי לומר ויתן לך בעמידה³.

ולהעיר ג"כ ממה שסיפר הרב חמ"א חדוקוב מזכירו של הרבי שתיאר את הפגישה הראשונה שלו עם הרבי⁴: 'כשנכנסתי לביתו של הריי"צ נ"ע [בבית מלון], במוצ"ש לאחר הבדלה, לנגד עיני ראיתי פתאום את המחזה הנפלא, איך האורח החדש מיקטרינוסלב [מקום מגורי משפחת הרבי] אומר 'ויתן לך', הוא עמד ומחזיק הסידור בשתי ידיו, הביט לתוכו, ואמר בשקט ובפשטות. קשה לתאר את זה - אבל אותי זה תפס לגמרי 'באותו רגע - אומר הרב חדוקוב - כשראיתי את האורח, החתן של הרבי [הריי"צ] אומר 'ויתן לך' - ראיתי וחשתי 'אמת בטהרתה' - 'אין יענעם 'ויתן לך' האב איך דערזען די אמת'קייט אליין'...

[ולהעיר ממה שסיפר הר"י דובאוו⁵ שהרבי הרש"ב הי' אומר לפעמים את הויתן לך ברבים, ואמרו בנעימות מיוחדת].

ג) אמירה בשניים ומתוך סידור אחד:

כבר ראינו שבקהילות אשכנז נהגו לומר ויתן לך בבית בכנסת בציבור, אמנם גם לגבי ההנהגה שלנו שאומרים בבית אחרי הבדלה, כתוב בסגולות ישראל⁶: ' סגולה לפרנסה לומר בכל מוצ"ש קודש 'ויתן לך', וטוב שיאמרוהו שנים יחד כמ"ש הרה"ק והטהור רבי מענדילי זללה"ה מרימינוב זי"ע אמן'.

וכן הובא בטעמי המנהגים⁷: 'ובשם גדול אחד קדוש שאמר, כי טוב שיאמרו שני אנשים יחד ויתן לך'.

ויתירה מכך מצינו אצל רבותינו נשיאנו, שאמרו יחד ומתוך סידור אחד⁸, וכמו שמובא ברשימות הר' יעקב גאנזבורג⁹: 'אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ, נהגו לומר ויתן לך במוצ"ש ביחד, בסידור אחד'.

וכך התבטא הרבי בסעודת מוצאי יו"כ התשכ"ז¹⁰: 'שצריך לומר 'ויתן לך' יחד עם מישהו אחר, כדברי כ"ק אדנ"ע'.

ובסעודת שבת יום א דחג הסוכות התש"ל¹¹ הרבי סיפר: 'פעם אחת בהיותו בפטרבורג עמד אדמו"ר מהוריי"צ לומר 'ויתן לך', ואף שעמדתי מן הצד, קראני כ"ק מו"ח אדמו"ר בשמי שאגש לומר 'ויתן לך' יחד עמו מתוך סידורו'.

וכך מסופר ג"כ¹² ביחס לאביו של הרבי הרה"ח המקובל ר' לוי יצחק שנהג לומר ויתן לך עם עוד אחד.

הרבי בהתוועדות מוצש"ק פרשת וילך התשל"ט¹³ אמר [בתרגום חופשי]: 'בנוגע לאמירת ויתן לך רואים דבר פלא בהנהגת רבותינו נשיאינו, שהיו משתדלים לומר ויתן לך עם עוד אחד (איני יודע הטעם בזה, אם זה כדי שיוכלו ויתן לך - לשני, וכן לשמוע מן השני ויתן לך, או טעם אחר), עד שראו כמ"פ (ומסתמא ראו אחרים ג"כ) שאפילו בזמנים שזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מחושב ביותר, הי' נשאר אחרי הבדלה והי' מביט בסידור ביחד עם עוד אחד או עם כמה, והי' אומר ויתן לך מתחילתו עד גמירא'.

א"כ נהוג להגיד ויתן לך מיד אחר הבדלה, בעמידה, ולפחות שניים יחד, ומתוך סידור אחד.

---

הערות:

¹ ע' רכו אות קעד. הלקח והלבוב ע' רט ↩

² רשימות הרב"ש ע' פד (וברשימת ענינים וסיפורים ע' סב) ↩

³ בקדש פנימה ע' 17 אות כד. מעשה מלך ע' 153 ↩

⁴ מתוך מאמרו של ר' ניסן גורדון ע"ה ב'די אידישע היים' ↩

⁵ הליכות ומנהגי שב"ק ע' קמו ↩

⁶ מערכת פ אות כ ↩

⁷ אות תו בהערה ↩

⁸ בספר לב האר"י - זוטשקא ע' 170 מובא שכן נהגו ג"כ אבותיו (לבית נדבורנא) ↩

⁹ כפ"ח גליון 267 ע' 10. ישראל נח הגדול ע' 248 ↩

¹⁰ תו"מ חמ"ח ע' 76 ↩

¹¹ תו"מ חנ"ח ע' 100. המלך במסיבו ח"ב ע' לט ↩

¹² תולדות לוי יצחק ח"ג ע' 199 ↩

¹³ שיחו"ק תשל"ט ח"א ע' 52, (במהדורה החדשה ע' 41) ↩

---

[ד] (הלכה 835)

שאלה: האם במוצאי יום טוב אומרים ויתן לך?

תשובה: כתב הלבוש¹: 'במוצאי יו"ט בין במוצאי יו"ט לחול, בין במוצאי יו"ט לחול המועד אומרים אתה חוננתנו בתפלה כמו במוצ"ש'.

וכתב האליה רבה²: 'ונראה דאין אומרים ויתן לך אלא במוצ"ש דוקא או מוצאי יו"ט כשהוא במוצ"ש'.

וכ"כ הפרי מגדים³: 'ויתן לך אומרים במוצ"ש לחול .. אבל לא במוצ"ש ליו"ט, ולא במוצאי יו"ט לחול'.

ומש"כ הפרמ"ג שכשחל יו"ט במוצ"ש אין אומרים ויתן לך כ"כ במנהגים דבי מהר"ם⁴: 'ויתן לך אומרים אותו בכל מוצ"ש לבד כשחל בו יו"ט'.

דין זה הוא גם ביום כיפור שחל בשבת וכמ"ש הלבוש⁵ והביאו הפמ"ג⁶: 'ואם חל בשבת אומר פסוקי ויתן לך'. וכ"כ המטה אפרים⁷.

א"כ א) אמירת ויתן לך שייכת רק למוצאי שבת ולא למוצאי יו"ט. ב) במידה ובמוצאי שבת חל יו"ט אין אומרים ויתן לך. ג) מוצאי שבת שהוא גם מוצאי יו"ט או מוצאי יו"כ אומרים ויתן לך⁸.

★ ★ ★

שאלה: האם אומרים ויתן לך כשחל יו"ט במשך השבוע?

תשובה: יש שכתבו שאמירת ויתן לך תלויה באמירת ויהי נועם, ובמילא כשם שכשחל יו"ט במשך השבוע לא אומרים ויהי נועם, כך לא אומרים ויתן לך, וכפי שהביא הכלבו⁹ אלא שהוא דחה דבריהם: 'גם יש מקומות שאין אומרים ויתן לך כל זמן שאין אומרים ויהי נועם, ומנהג טעות הוא כי מה ענין ויתן לך לויהי נועם כבר בארנו מה טעם אומר ויהי נועם משא"כ בויתן לך שאין אומרים אותו רק לסימן טוב וברכה'.

וכ"כ הרמ"א¹⁰: 'ובזמן שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יו"ט בשבוע אין אומרים סדר קדושה אבל אומרים ויתן לך'.

וכ"פ אדמו"ר הזקן¹¹: 'אם חל יו"ט או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע הבא אפילו חל בערב שבת הבאי אין נוהגים לומר ויהי נועם .. אבל ויתן לך נוהגים לומר בכל ענין'.

א"כ ראינו שויתן לך אינו תלוי בויהי נועם, וגם כשחל במשך השבוע יו"ט אומרים ויתן לך.

★ ★ ★

שאלה: האם אומרים ויתן לך במוצאי שבת שהוא חול המועד?

תשובה: כתוב במנהגים דבי מהר"ם שם: 'ויתן לך אומרים אותו בכל מוצ"ש לבד כשחל בו יו"ט .. או חוה"מ אין אומרים אותו והטעם לפי שיש בו פסוקים דאיירי ממעש[ה]'.

וכ"כ הכלבו¹²: 'ובמוצ"ש לחולו של מועד מבדילין כמו בשאר מוצאי שבתות בין בתפלה בין על הכוס ואין אומרים לא ויהי נועם ולא ויתן לך, לפי שאין מעשה ידינו'.

וכתב האליה רבה¹³: 'וכן מסתבר דהוה זה כיו"ט דאסור במלאכה'.

וכ"כ ערוך השולחן¹⁴: 'ונוהגים לומר פסוקים של ברכה ויתן לך המלאך הגואל ונדפסו בסידורים .. אבל במוצ"ש בחוה"מ אין נכון לאומרם כלל שאינם ימי מלאכה כלל והוא זלזול לחוה"מ'.

מאידך בספר המנהגים טירנא בהגהות המנהגים¹⁵ כתוב: 'ערבית אתה חוננתנו ואין אומרים ויהי נועם ואומרים ויתן לך'.

וכ"כ הפרי מגדים¹⁶: 'אבל ויתן לך אומרים תמיד בכל מוצ"ש לחול, אף בחול המועד'.

וכפל דבריו¹⁷: 'ויתן לך אומרים במוצאי שבת לחול או במוצאי שבת לחול המועד'.

ולגבי מנהג חב"ד הרבי כותב¹⁸ ששמע מהרבי הריי"ץ: 'אמר, במוצאי שבת חול המועד אין אומרים 'ויתן לך'.

וכך נדפס בספר היום יום במהדורה הראשונה - מהדורת התש"ג בתאריכים י"ט ניסן וי"ז תשרי: 'שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא, ויתן לך - כל זה אין אומרים בשבת חול המועד ושבת יו"ט'.

אך לאחר במהדורה השלישית - שנדפסה בשנת תשי"ז הרבי שינה וכתב: 'ויתן לך - אומרים בלחש'.

א"כ למעשה כשחל חול המועד במוצאי שבת אומרים ויתן לך בלחש.

לגבי אמירת ויתן לך בזמנים נוספים כגון חנוכה, פורים ותשעה באב יתבאר בעזרת ה' בעתם.

---

הערות:

¹ או"ח סי' תצא ס"א ↩

² ס"ק ב ↩

³ או"ח משב"ז או"ח סי' תצא ס"ק א ↩

⁴ מוצ"ש ↩

⁵ או"ח סי' תרכד ס"א ↩

⁶ או"ח א"א סי' תרכד ס"ק א ↩

⁷ סי' תרכד ס"א ↩

⁸ ולהעיר ג"כ מהר"ד של סעודת מוצאי יו"כ התשכ"ז (תורת מנחם חמ"ח ע' 76) ↩

⁹ סי' מא ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רצה ס"א ↩

¹¹ שו"ע או"ח סי' רצה ס"ג ↩

¹² סי' נז ↩

¹³ סי' תצ ס"ק ח ↩

¹⁴ או"ח סי' רצה ס"ג ↩

¹⁵ חג הפסח אות כח ↩

¹⁶ או"ח משב"ז סי' רצה ס"ק ג ↩

¹⁷ או"ח משב"ז או"ח סי' תצא ס"ק א ↩

¹⁸ רשימות היומן ע' קעג ועוד ↩

---

[ו] (הלכה 852)

. קריאה בספר אחד עם אשתו בנדתה.

בהלכה מספר 834 ראינו שיש ענין לומר ויתן לך לפחות ב' אנשים, ומתוך סידור אחד.

שאלה: האם בעל ואשה יכולים לומר ויתן לך מסידור אחד בזמן נדתה?

תשובה: א) איתא בתנא דבי אליהו אליהו רבה¹: 'מעשה באדם אחד, שקרא מקרא הרבה ושנה משנה הרבה, נכנס לבית עולמו בחצי ימיו, ונעשת אשתו כשוטה, והיתה מחזרת על פתחי חבירים של בעלה, אמרה להם, רבותיי, בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ולמה נכנס לבית עולמו בחצי ימיו, ולא הושיבוה כלום דבר, פעם אחת הייתי מהלך בשוק, ונכנסתי לבית חצרה, באתה וישבה כנגדי והיתה בוכה, אמרתי לה, בתי למה את בוכה, אמרה לי, בעלי קרא הרבה ושנה הרבה מפני מה נכנס לבית עולמו בחצי ימיו, אמרתי לה, בתי בשעת נידה מה היה אצליך, אמרה לי, רבי, היה אומר לי, דחי כל אותן הימים שאת רואה בהם דם, ושבי שבעה נקיים שלא תבואי לידי הספק, [אמרתי] לה, בתי יפה אמר לך, שכך שנו חכמים בזבים וזבות נידות ויולדות שלאחר שבעה טהורין לבתיהן, שנאמר ואם טהרה מזובה וספרה לה וגו', באותן הימים לבנים מהו אצליך, שמא הסכתה לו את שמן בידך, ונגע [ביך] אפילו באצבעו הקטנה, אמרה לי, חי ראשך, רחצתי לו רגליו וסכה אני לו שמן, וישינה אני עימו במטה, אבל לא הסיח דעתו לדבר אחר, אמרתי לה, בתי, ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים, שכך כתוב בתורה, ואל אשה בנדת טומאתה [וגו'], ..'.

וכתבו התוספות²: 'ורש"י היה נוהג איסור להושיט מפתח מידו לידה בימי נדותה ונראה לר"י שיש סמך מסדר אליהו דקתני אמר לה שמא הבאת לו את השמן שמא הבאת לו את הפך ומיהו התם מסיים ונגע ביך באצבע הקטנה'.

וכתב הרמב"ם³: 'ולא יקרב לה ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה'.

ולהלכה כתב המחבר⁴: 'לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה, שמא יגע בבשרה'.

א"כ ראינו שבזמן הטומאה אסור לגעת באשה אפילו באצבע קטנה, ולכן אסרו להעביר חפץ מאחד לשני שמא יגעו זה בזה.

ב) אמנם מצאנו בראשונים עוד זהירות שלא לגעת בבגדיה וכמ"ש הרוקח⁵: 'מעשה בתלמיד אחד שמת ולא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם התחיל חבירו לבכות אמר זו תורה וזו שכרה פקח הקב"ה עיניו בחלום ואמר לו חבירך לא עבר עבירה מימיו כי אם פעם אחת עברה אשתו נדה לפניו ונגע בבגדיה. לכן הגבו עבירה ממנו. בו בלילה ראה את חבירו מהלך בתוך הפרדס בתוך המעין של מים בתוך גן עדן'.

ובמאירי⁶ כתב: 'כל שאין מגע בבשרה או בבגדיה'. וכ"כ התשב"ץ⁷: 'ליגע בבגדיה בעודה לבושה יש להתרחק'.

וכתבו האחרונים⁸ שהזהירות היא לא רק הוא בבגדה אלא גם בגדו בבגדה וכמ"ש החיד"א בשו"ת חיים שאל⁹ ח"ב סי' לח: 'ונראה לפי דעתי הקצר' דירא שמים לא יטייל עמה בעגלה. אמנם כשאינו לטייל יש להקל לשבת יחדיו בעגלה. אך יש ליזהר שלא יגעו המלבושים שלו במלבושים שלה זה בזה ודוק היטב'.

א"כ ראינו שמלבד האיסור לגעת בגופה, צריך להיזהר ג"כ שלא יגעו בגדיהם זה בזה.

ועפי"ז מובן שמן הדין מותר לבעל והאשה לקרוא מספר אחד כשנזהרים שלא לגעת זב"ז ואפילו לא בבגדיהם.

ג) אמנם יש שכתבו חומרא נוספת שלא לקרוא בספר אחד כמ"ש הגר"ש וואזנר¹⁰: 'יש להחמיר שלא לילך יחד תחת מטריה אחת, דומיא דמש"כ המאירי (נדה סד, א) לענין עמידה בסמוך לה במקום המרגיל, וכן בקריאה בספר אחד יש לחוש לנגיעה'¹¹.

ודבריו צ"ע במה שדימה לדברי המאירי שהרי המאירי כתב שם: 'ולמדת שכל קריבת בשר אפילו של אצבע קטנה ואפילו שלא בדרך חבה אסור ושאר דברים כל שהוא דבר המביא לידי הרגל עבירה הן בדבור הן בהבטה הן בעמידתו סמוך לה במקום המרגיל, כגון לישן שניהם במטה אחת בבגדיהם ושלא בקירוב ושלא בדבור זה עם זה הן בשאר ענינים המרגילים לחשק הכל אסור אבל כל שאין שם קירוב בשר ולא דבר המביא לידי הרגל עבירה מותר אף על פי שהיא עושה אותם לצורך בעלה ובפניו'.

מבואר בדבריו ש'עמידתו סמוך לה במקום המרגיל' - היינו מקום שמרגיל לעבירה כגון לישן במטה אחת, ולא עצם העמידה בסמיכות, ולא כמו שהבין בעל שבט הלוי.

וכמ"ש התשב"ץ¹²: 'לישב סמוך לה בקרקע ע"ג מחצלת מותר וא"צ הרחקת ד' אמות שלא נאסרה אלא נגיעה ממש וכ"כ הרמב"ם ז"ל'.

ובשו"ת באר משה (שטרן)¹³ כתב לדון לגבי ספרי קריאה או עיתונים: 'ועפ"י דברים הנ"ל השבתי לאיש אחד ששאלני שדרכם היינו איש ואשתו, לקרות בספר אחד ביחד זו אצל זה בימי טהרתה ושואל אם בימי טומאתה ג"כ רשאין לקרות זו אצל זה בספר. והשבתי שבודאי אסורין דדרך זה דרך חיבה הוא, דהישיבה על שלחן אחד סמוכין זא"ז מעורר חיבה ואסור. אבל שאחד ישב ואחד יעמוד בכה"ג שרי כעין שכ' הרמ"א שאם דרכם לאכול מקערה אחת ועתה אוכלים כל אחד מקערה שלו דא"צ היכר. ובנידון דידן בכה"ג שרי בין להב"ח ובין להש"ך (ס"ק י') וסד"ט (סק"ו ד"ה כתב המרדכי). וכן השבתי לאחד שדרכו לקרות העתון בכל ערב עם אשתו, שבימי טומאתה יכולים לקרות העתון רק באופן שאחד ישב ואחד יעמוד. כן הוא מעיקר הדין עפ"י השו"ע, אבל אני יעצתי להם שעפ"י הדין נשתנה העתים לגמרי ולכן בימי טומאתה לא יקראו העתון ביחד כלל, כי העתונים לעת עתה מלאים מצילומים של שחץ וגם כתובים שם רציחה של חיבה ואהבה וכיוצ"ב הרבה מאוד, וכל זה בכלל שחוק וקלות ראש אם יקראו ויראו ביחד, שאסור עפ"י השו"ע'.

וא"כ לדבריו כשמדובר בדברים שהם שחוק וקלות וראש, אז זה אסור מן הדין, אלא שיועיל היכר, וגם בזה ראוי להחמיר, אך בנידון דידן שמדובר בתפלה ואמירת פסוקים, אין בזה משום שחוק וקלות ראש, ושרי.

ובטהרת הבית להגר"ע יוסף¹⁴ כתב: 'ואני אומר שהכל לפי הענין, ואם יכולים להזהר היטב שלא ידעו זה בזה יש להקל. ואף משום חיבה אין כאן, שלא אסרו חז"ל אלא חיבה המביאה לידי הרגל עבירה, וכמו שכתבו הכרתי ופלתי וסיעתו, ואין לנו להוסיף חומרות שאין להם זכר בדברי חז"ל'.

וכ"כ בחוט השני¹⁵: 'מותר ללכת תחת מטריה אחת, וכן מותר לקרוא יחד מתוך ספר אחד או עתון, ובלבד שיזהרו מנגיעה'.

א"כ למעשה מן הדין מותר לבעל והאשה לומר ויתן לך מספר אחד, כל שנזהרים שלא לגעת אחד בשני אפילו לא בבגדיהם, [ואמנם יש מי שכתב שבקריאת דברים המעוררים חיבה צריך לעשות היכר].

---

הערות:

¹ פט"ז ↩

² שבת יג, ב ↩

³ הל' איסורי ביאה פ"יא הי"ח ↩

⁴ שו"ע יו"ד סי' קצה ס"ב ↩

⁵ הל' נדה סי' שיח ↩

⁶ נדה סד, א ↩

⁷ ח"ג סי' נח אות ט ↩

⁸ שבט הלוי ס' קצה ס"ב אות ג ↩

⁹ ח"ב סי' לח אות מג. וראה הנסמן בטהרה כהלכה פי"ד הערה 16 ↩

¹⁰ שיעורי שבט הלוי ס"ב אות ג ↩

¹¹ בטהרה כהלכה פי"ד הי"ז כתב: *'ולפיכך יש מי שכתב* שיש להמנע מלקרוא יחד מתוך ספר אחד', ודייק בלשונו 'יש מי שכתב'. משמע שזהו חומרת בעל שבט הלוי מד"ע וק"ל ↩

¹² שם אות ד ↩

¹³ ח"ב סי' סד אות ה ↩

¹⁴ ח"ב ע' קיג בהערה יג ↩

¹⁵ ע' רטז סי"ד וכ"כ שם ע' שמח ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

הזכרת אליהו הנביא במוצאי שבת

[א] (הלכה 837)

מנהג הזכרת אליהו הנביא במוצאי שבת הוא מנהג קדום מאוד וכמ"ש האור זרוע¹: 'ראיתי בתשובת הגאונים וכמדומה אני שהיתה תשובת רבי' יוסף טוב עלם זצ"ל שנשאל על מה שאנו נוהגין במלכותינו בארץ כנען לומר הבדלות ופיוטים שנתפייטו מאליהו ז"ל במוצאי שבת ..'².

ובטעם הדבר כתב המנהיג³: 'וזה שמשוררים בכל גבול ישראל מאליהו הנביא לפי שהוא הוא המבשר שיבוא לנו במהרה לפני המשיח, כדכתי' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, וכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו הנביא בא בערבי שבתות וי"ט מפני הטורח, כדאי' בערובין ויבוא לנו המבשר במוצאי שבת, שבזכות שבת הצור ה' יואל ובא לישרא' ולציון גואל. אב"ן הירחי'.

הטור⁴ כתב: 'יש נוהגין לומר בכל מוצאי שבת כל הפסוקים שמוזכר בהם אליהו ואומרים שהוא טוב לשכחה ויהיו דרכיו מצליחין בכל השבוע'.

האבודרהם⁵ הביא את דברי המנהיג, וכתב: 'וקשה לו לזה הטעם למה אין מזכירין ג"כ במוצאי ימים טובים ויש לתרץ מפני שדין יו"ט הוא יום אחד ואנו עושים שני ימים והואיל ונדחה נדחה⁶. ומיהו אין נכון זה הטעם והנכון בעיני כי מה שתקנו להזכיר אליהו במוצ"ש שהוא ע"ש דאמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש ואמר רב יהודה אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. וכתיב בתרי' ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ועוד אמרינן התם אמר רשב"י אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנא' כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'. וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. וע"כ אנו אומרים להקב"ה הרי שמרנו את השבת כמו שצויתנו מעתה שלח לנו את אליהו הנביא. וגם הטעם שתקנו לומר אליהו הנביא בהבדלה לפי שההבדלה הוא סימן להבדיל בין קדש לחול וכמו"כ אליהו כשיבא יבדיל בין כשרים שבישראל לפסולים שבהם שנאמר כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים'.

טעם נוסף מובא במהר"ש מנוישטט⁷ הובא במהרי"ל⁸: 'אמר מהר"ש ז"ל שלכך רגילין לומר זמירות ופסוקים מאליהו במוצ"ש כי כך נמצא כתוב שבכל מוצ"ש אליהו יושב תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של אותם ששמרו השבת'.

ולגבי זמן ומיקום ההזכרה כתב הב"ח⁹ על דברי הטור: 'משמע דבבית הכנסת היו מזכירין השליח ציבור והקהל יחד וכ"כ האבודרהם, ואין נוהגין כך במדינות אלו אלא כל אחד בביתו מזכיר אליהו הנביא'.

וכ"כ הלבוש¹⁰: 'וכשבאין לבית אומרים פיוטין שהוזכר בהן אליהו הנביא, לפי שמקובלין אנו שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים שלא לחללן, וכ"ש בשבת ויו"ט עצמו כדאיתא בעירובין וע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכול לבא, שיבא ויבשרנו בשורות טובות ישועות ונחמות'.

וכתב הרמ"א¹¹: 'ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצ"ש, להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹²: 'נהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצ"ש אחר הבדלה להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה שאין אליהו בא בערב שבת שלא לבטל ישראל מעסקי צרכי השבת וגם בשבת אינו בא אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים וע"כ אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשרנו'.

אלא שבסידור אדמו"ר הזקן לא הזכיר מנהג זה, ואמנם בשער הכולל בהקדמה כתב לגבי דברים שהשמיט אדמו"ר הזקן בסידורו: 'גם לא הביא בהסדור כל מה שלא מצא לחדש בהם איזה דבר כמו הסליחות והפזמונים והפיוטים וכדומה והרוצים לאמרם כמנהגם ימצאו אותם בשארי סדורים'.

אך הרבי הרש"ב כתב לו¹³ ולפי דעתי אפילו כולנו חכמים כולנו יודעים את הקבלה צריכים אנו להתפלל כמצווה עלינו בנוסח רבינו הגדול ז"ל, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כו', ומש"כ כבוד מעלתו שם בענין הסליחות והפיוטים והפזמונים .. ולפי דעתי אותן הפזמונים שלא הביא בסידור בודאי אין לאמרם'.

הרבי בשיחת מוצש"ק פ' נח התש"מ הזכיר את המנהג הזה שיש אומרים את זה בדיבור [בתרגום חופשי]: 'במוצאי שבת קודש שאז מזכירים אליהו הנביא אליהו התשבי אליהו הגלעדי כמה וכמה פעמים, ואלו שאומרים את זה - ולא רק חושבים אודות זה - ודאי יודעים את מספר פעמים שאומרים, ואם לא ספרו שיספרו ואח"כ כבר יהי' להם ספור'.

אמנם בשיחה המוגהת¹⁴ לא הובא הענין שיש נוהגים לומר אלא רק שמוצ"ש קשור לאליהו הנביא: 'און מוצ"ש קודש איז אויך פארבונדן מיט [=הוא גם קשור עם] אלי' הנביא אלי' התשבי אלי' הגלעדי'.

א"כ ראינו שישנו מנהג קדום בעם ישראל להזכיר בכל מוצאי שבת את אליהו הנביא מבשר הגאולה (ובעבר היה מנהג זה מתבצע כחלק מסיום תפילת ערבית של מוצש"ק בבית הכנסת, ובדורות מאוחרים יותר יש שנהגו לומר את זה בבית), אדמו"ר הזקן בסידור לא הזכיר את המנהג הזה, ולא הביא נוסח מסוים של אמירה על אליהו הנביא במוצ"ש, [הרבי הזכיר שיש נוהגים לומר בדיבור, אך בשיחה המוגהת זה הושמט].

--------------

---

הערות:

¹ הל' מוצ"ש סי' צה ↩

² וראה גם פירושי סידור התפילה לרוקח [קו] הבדלה עמוד תקצד ↩

³ הל' שבת עמודים קצח - קצט ↩

⁴ או"ח סי' רצט, (ובסי' רצה הביא את דברי המנהיג) ↩

⁵ סדר מוצ"ש ↩

⁶ וראה ג"כ מה שתירצו הב"ח, הפרישה ס"ק ה. מטה משה סי' תקב. תוספות שבת ס"ק ג ↩

⁷ סי' צד אות ב ↩

⁸ הל' שבת ↩

⁹ או"ח סי' רצה ↩

¹⁰ או"ח סי' רצה ס"א ↩

¹¹ שו"ע או"ח סי' רצה ס"א בהג"ה ↩

¹² או"ח סי' רצה ס"ה ↩

¹³ אג"ק ח"א ע' יח ↩

¹⁴ לקו"ש ח"כ ע' 380 ↩

---

קיפול הטלית במוצאי שבת

[ה] (הלכה 836)

)

איתא מנהגי המהרי"ל¹: 'מהר"י סג"ל היה לו טלית מיוחד לשבת והיה כופלו בכל מוצ"ש, כי אמר יש להתעסק במצוה בהתחלת ימי החול'.

וכתב המגן אברהם²: 'מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד עכ"ל וכן היו עושין אנשי ציפורי'³.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁴: 'יש מהמדקדקים שהיה לו טלית (מיוחד) של מצוה מיוחדת לשבת ובכל מוצאי שבת היה קופלה כדי להתעסק במצוה מיד'.

וכתב הרה"ק בעל המנחת אלעזר בנמוקי או"ח⁵: 'מכאן ראי' דגם קיפול הטלית של מצוה לאחר התפלה מצוה וצריך לעשות בעצמו כמנהג אבותינו ורבותינו הצדיקים זי"ע דאל"כ מה מצוה איכא בקיפולו שיהי' נחשב מתעסק במצוה בתחלת השבוע ..'.

ובשו"ת יפה ללב (פלאג'י)⁶ כתב: 'ושיסיר הטלית יזהר שלא לקפלו ע"י אחר, כי הוא קשה למזל רפואה וחיים פי"ב אות קפז דנ"ז סע"ב ונראה דהיינו דוקא אם הוא טלית שלו, וחבובי מצוה הוא שיקפל הטלית והתפילין על ידו ולא ע"י זולתו'.

הרבי הריי"צ סיפר בב' דר"ח תמוז התרצ"א⁷ [בתרגום חופשי]: 'הרה"ק ר' לוי"צ מבארדיטשוב זצ"ל 'הוא היה רגיל בעצמו לקפל את הטלית והתפילין שלו. פעם הוא נשאל מדוע אינו נותן לתלמידיו או למקורביו לעשות זאת עבורו, שהרי שכל אחד מהם היה מאוד רוצה לעשות את זה עם תענוג הכי גדול, ענה הרה"ק רל"י זצ"ל, השי"ת טיפל בכבודו ובעצמו עם גופו של משה רבנו, הגוף גם לאחר ההסתלקות של הנפש ממנו הוא גוף קדוש, טלית ותפילין בעת קיום המצות הוא גוף עצמות רצה"ע ובו מאיר כל הגלוי אורות שבכל סדר ההשתלשלות ושלמעלה מההשתלשלות, וגם שלפני הצמצום ואיך שהוא בעצמות א"ס ב"ה, ולאחר שעשה את המצוה ופושט הטלית ותפילין הם גוף קדוש, ומשו"ז חפץ בעצמו להתעסק בזה. כך צדיק, עובד ה' באמת, הסתכל על הגוף בהבנה עמוקה: שעיקרו של האדם הוא הנפש, ואעפ"כ גם הגוף קדוש. וכך באופן כ"כ ברור הוא הסתכל על מצווה'.

[בספר טעמי המנהגים⁸ כתב בשם ספר תולדות מנחם: 'מי שרוצה שאשתו תאריך ימים, יכפול הטלית במוצש"ק יען שהאשה מביאה הטלית להחתן, מזה באה ההקפדה שישמור הטלית ויכפול אותו תיכף במוצש"ק, כדי להראות שאינו מצפה לטלית אחר שתביא לו אשה אחרת ח"ו'].

★ ★ ★

שאלה: באיזה שלב במוצאי שבת הוא זמן הקיפול?

תשובה: מצאנו בפוסקים כמה אפשרויות, וכדלקמן:

א) היעב"ץ כתב בסידורו⁹: 'ופשוט שזה רשאי לעשותו מיד אחר שהבדיל בתפלה משחשכה'.

ב) בקיצור של"ה¹⁰ כתב: 'כתב מהרי"ל נוהגין מיד כשמתחיל הש"ץ ויהי נועם שמקפלין הטלית, שמראין עד הנה היינו אסורים במלאכה ועכשיו מותרים ומתחילים לעשות מלאכה של מצוה וכו''.

בלקוטי מהרי"ח¹¹ העיר על דבריו: 'והמעיין במהרי"ל יראה שלא כתב שם לקפל כשאומר ויהי נועם. וגם אינו הטעם להראות שעד עתה הי' אסור במלאכה, רק כמ"ש המג"א כדי להתעסק במצוה במיד. וג"כ לא יתכן כשאומר ויהי נועם וסדר קדושה להתעסק אז באיזה מלאכה ואפילו קלה. ומסדר המג"א נראה לקפל אחר הבדלה'.

ג) במדרש תלפיות¹² כתב: 'במוצ"ש מיד אחר יציאתו מבית הכנסת קודם שיבדיל יקפל הטלית כי היא סכנה גדולה, משום כי אם אינו מקפלו מיד במוצאי שבת אחר יציאה מבית הכנסת אזי הקליפות מתדבקים בטלית, אכן אם שכח בדיעבד ולא קיפל במוצ"ש אזי למחר בבוקר כשמניח, יקח הטלית וינער אותו מכל צד לארץ'.

ד) בדרך חיים¹³ כתב: 'נוהגין תיכף אחר הבדלה לקפל הטלית שיעסוק תיכף במצוה אחר הבדלה'.

ה) בדרכי חיים ושלום¹⁴ מבואר שקיפל הטלית אחרי אמירת ויתן לך והזכרת אליהו הנביא.

לגבי הנהגת הרבי סיפר המשב"'ק¹⁵: 'הרבי לבש בשבתות וימים טובים אותה הטלית שלבש במשך השבוע, וקיפלה אחר שסיים לומר ויתן לך'.

א"כ למעשה צריך לקפל את הטלית במוצאי שבת [ומי שהטלית שלו נשארת בבית הכנסת, יקפל עכ"פ אחרי שמסיים את אמירת ויהי נועם ואתה קדוש¹⁶], והרבי קיפל אחרי אמירת ויתן לך.

---

הערות:

¹ בהבא לקמן ראה חקרי מנהגים ח"ב סי' עא ↩

² הל' שבת אות מ ↩

³ סי' ש בהקדמה ↩

⁴ ראה סידור יעב"ץ סדר מוצאי שבת אות י. דעת תורה. עלי תמר על הירושלמי ברכות פ"ח ה"ו ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' ש ס"ד ↩

⁶ או"ח סי' ש אות א ↩

⁷ ח"ג או"ח סי' חי ↩

⁸ סה"ש התרצ"א ע' 249 ↩

⁹ אות תתקמז הע' י ↩

¹⁰ נסמן בהערה 4 ↩

¹¹ דיני מוצ"ש ע' קעב ↩

¹² ח"ב פו, א ↩

¹³ אות ה ענף הבדלה ע' 159 הובא בישועות חכמה סי' צו ס"ד ↩

¹⁴ סי' צז סי"ב ↩

¹⁵ סי' תסט ↩

¹⁶ בקדש פנימה ע' 17 אות כה, הליכות ומנהגי שבת קודש ע' קמח ↩

¹⁷ וראה דברי שו"ע אדה"ז סי' רצט סעיף יט ↩