אמירת פרשת הקטורת
[א] (הלכה 819)
שאלה: מדוע אנו אומרים פרשת הקטורת לפני תפלת שחרית?
תשובה: אמירת פטום הקטורת קודם תפלת שחרית לא נזכרה בסדורי הגאונים ובסידור הרמב"ם.
אמנם בזהר1 נאמר: 'ת"ח האי מאן דדינא רדיף אבתריה אצטריך להאי קטרת ולאתבא קמי מאריה דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה ובהאי ודאי מסתלקין מיניה אי הוא רגילא בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא, בצפרא וברמשא דכתיב קטרת סמים בבקר בבקר וכתיב בין הערבים יקטירנה .. בגין דכתיב קטרת תמיד לפני ה', תמיד איהו קיימא לפני ה' יתיר מכל פלחנין אחרנין, חביבא איהו עובדא דקטרת דהוא יקיר וחביב קמי קוב"ה יתיר מכל פלחנין ורעותין (נ"א ועובדין) דעלמא, ואע"ג דצלותא איהי מעליא מכלא, עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי קוב"ה, ת"ח מה בין צלותא לעובדא דקטרת, צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קרבנין דהוו עבדין ישראל לאו אינון חשיבין כקטרת, ותו מה בין האי להאי אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך, קטרת עביד יתיר מתקין וקשיר קשרין ועביד נהירו יתיר מכלא, ומאן איהו, דאעבר זוהמא ואידכי משכנא, וכלא אתנהיר ואתתקן ואתקשר כחדא, ועל דא בעינן לאקדמא עובדא דקטרת לצלותא בכל יומא ויומא לאעברא זוהמא מעלמא דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא כגוונא דההוא קרבנא חביבא דאתרעי ביה קוב"ה'.
א"כ מבואר בזהר שאמירת פרשת הקטורת פעמיים ביום מסייעת לסלק דינים, ושעבודת הקטורת יקרה וחביבה לפני ה' ולכן צריך להקדים את אמירתה לתפלה.
ולגבי סדר האמירה כתב מרן הבית יוסף במגיד מישרים2: 'אור ליום שבת כ"ז לאייר ה' עמך וגו' הלא בענינא דקטרת דהוית ביה קושטא דמלתא איהו למימר יתיה קודם התפלה כדאמר בזוהרא קדישא וברישא תימא פרשת הרמת הדשן כדאתמר בכל יומא ובתר הכי תימא פטום הקטרת עם אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך וכו' ובתר פטום הקטרת תימא יה"ר מלפניך ה' שתמחול לנו את כל חטאתינו וכו' ותימא פרשת התמיד'.
א"כ לפי המגיד מישרים אומרים קודם תרומת הדשן, אח"כ קטורת, ואח"כ פרשת התמיד.
אמנם בספרו הבית יוסף3 כתב בשם ר"י בר יקר: 'יש נוהגים לומר אחר ברכת התורה פרשת כיור כי היא העבודה הראשונה ואח"כ אומר תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סמני הקטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירים הקטורת ..'.
וכ"כ בסדר היום4: 'ויקרא פ' התמיד מלה במלה כי עולה לו במקום הקרבת התמיד. כמו שאנו מתפללים אח"כ שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו כו', ואח"כ פ' הקטרת עם פטום הקטורת. וענין הקטרת הוא ענין גדול לבטל כל נגע וכל פגע רע. כמו שהביא הזוהר פרשת ויקרא שהוא משבר הקליפות ומונע ממנו יצה"ר וז"ל (כל מאן דאסתכל וקרי בעובדי דקטר' בכל יומא ישתזיב מכל מלין דחרשייא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא ובלבד דיכוין ביה) הנה בדבר נקל יכול אדם להנצל מכמה ענינים גדולים סוף סוף יהיה קורא אותו בכוונה ובדעת שלמה. עוד שם וז"ל (א"ר שמעון אי בני נשא הוו ידעין כמה עילאה איהו עובדא דקטרת קמי קב"ה הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי ליה עטרה לרישא וכתרא דדהבא ומאן דאישתעי ביה בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת יכוין ביה בכל יומא ואית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מניה ומכל עלמא וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא מסטרין בישין ומדינא דגיהנם דמלכו אחרא) ע"כ'.
וכ"ה גם עפ"י כתבי האריז"ל, כמ"ש בשער הכוונות5: 'ולכן תיכף אחר פרשת התמיד אנו אומרים סדר פטום הקטרת קודם פסוק 'וערבה לה' מנחת כו'', ולא כאותם הנוהגים לאומרו קודם פרשת התמיד וטעות הוא בידם'.
וכ"כ המחבר בשו"ע6: 'יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סמני הקטורת ועשייתו'.
העולת תמיד7 חלק על המחבר וכתב: 'מש"כ ואח"כ מזבח מקטר קטורת. ולענ"ד אין הסדר כך רק פרשת המנחה אחר פרשת התמיד ואח"כ סמני הקטורת ואח"כ פרשת חביתין, ועיין במ"ש הרמב"ם ז"ל בסדר עבודת התמיד'.
וכתב המגן אברהם8: 'כי אחר התמיד היו מקריבין הקטורת (ב"י א"ח) ובמגיד מישרים כ' לומר הקטורת קודם תמיד וטעמא מדתנן פ"ג דיומא9 קטורת של שחר [היתה קריבה] בין דם לאיברים, אבל בסדר היום כתב לומר התמיד קודם הקטורת דהא עיקר כפרה בדם, וכ"כ תלמידי רבינו יונה רפ"ד דברכות10 גבי תפלת המנחה דעיקר נגד הדם ולכן מתחלת זמן שחיטת התמיד דהיינו מו' שעות ומחצה ותפלת השחר משיעלה ע"ה, ובתפלת המנחה כ"ע מודו דתמיד קודם לקטורת כדאיתא ביומא והעולת שבת שכתב לומר מנחה קודם לקטורת לא דק דהא אביי הוה מסדר מערכה וכו' ע"ש'11.
וכתב הפרי מגדים12: 'ועיקר כשו"ע כי קטרת אחר דם התמיד ועיקר כפרה בדם'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן13: 'יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטרת ואח"כ פרשת סמני הקטורת ועשייתן כי כך היה סדר העבודות במקדש'.
וכ"כ בהלכות ברכות השחר14: 'וטוב לומר גם פרשת הקטורת אחר פרשת התמיד כמו שנתבאר שם'. וכך הוא ג"כ בסידור15.
א"כ למעשה אומרים בבוקר קודם התפלה פרשת הקטורת מיד אחרי פרשת התמיד
הערות:
1 ויקהל ריט, א ↩
2 פר' בהר סיני ↩
3 או"ח סי' א ↩
4 כוונת ציצית ותפילין וסדר הנחתן ↩
5 שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ג. וראה גם פע"ח שער התפלה הקדמה ח. ושער עולם העשיה פ"ד ↩
6 או"ח סי' א ס"ט ↩
7 או"ח סי' א ס"ק ח ↩
8 שם סי' א ס"ק יב ↩
9 לא, ב ↩
10 יח, א ד"ה תפלת המנחה ↩
11 ראה מה שביארו בזה הלבושי שרד ס"ק יג. והיד אפרים ↩
12 באשל אברהם על המג"א שם ↩
13 שו"ע או"ח מהדו"ק סי' א סי"ט ↩
14 סי' מח ס"א ↩
15 ראה מ"ש בשער הכולל פ"ג אות יב ↩
[ב] (הלכה 820)
אמירת פרשת הקטורת בסיום התפלה
בהלכה הקודמת ראינו שבסידורים הקדמונים לא הזוכרה אמירת קטורת לפני התפילה, אלא שישנו מקור לכך בזוהר הקדוש. אמנם אמירת הקטורת לאחר התפילה מוזכר בסידור רב עמרם גאון כדלקמן:
כתב בסדר רב עמרם גאון1 והובא בטור2: 'ולאחר שסיים שליח צבור עושה שלום נוהגים לומר כך. מי כאלהינו מי כאדונינו מי כמלכנו מי כמושיענו .. אתה הוא אלהינו אתה הוא אדונינו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו. אתה הוא שהקריבו אבותינו לפניך את קטורת הסמים. פיטום הקטורת ..'.
וכ"ה בזהר3: 'עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא'.
וכ"כ הרמ"א4: 'ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה .. נהגו שלא לאומרו בחול..5'.
א"כ ראינו שיש יש שכתבו לומר פרשת הקטורת קודם התפלה, ויש שכתבו לומר אחר התפלה.
הט"ז6 הקשה על מנהג האמירה אחרי התפלה: 'קשה לי ממה דאמרינן בפ' תמיד נשחט דף נ"ט ת"ר אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד שנאמר בבקר בבקר ואמרינן בריש ת"ה תפלות כנגד תמידין תקנום שחרית כנגד תמיד של שחר א"כ היה לנו להקדים פיטום הקטורת לתפלת י"ח ואמאי נאחר אותה עד אחר התפלה ונ"ל לתרץ דהא דקטורת קודם לתמיד להקרבתו על המזבח לשרפו וכן פירש"י שם אין לך דבר קודם לקטורת היינו לאישים אבל שחיטתו וזריקתו בזה תמיד קודם כדאי' אביי מסדר מערכה דדם התמיד קודם לב' נרות ונרות קודמות לקטרת וא"כ התפלה של י"ח היא במקום עבודת דם התמיד, וע"כ הקטורת אחריו, ועוד ק' שבסידור אביי זכר קטורת מאוחר הרבה אלא שנלע"ד התפלה היא במקום הקרבת איברים דאלו במקו' שחיטתו וזריקתו הרי פרשת התמיד במקומו דאל"כ ל"ל תרתי במקום תמיד דהיינו פ' התמיד ותפלת י"ח אלא ודאי כמ"ש ויש ראיה ממ"ש הטור סי' רל"ה דתפל' ערבית היא במקום איברים שלא נתעכלו ביום ש"מ שתפלת מנחה היא במקום איברים שנשרפין תחלה ביום ועפ"ז נהגתי בעצמי לומר פרשת קטורת קודם ברוך שאמר דליהוי קטורת בין דם התמיד לאיברים ואע"ג דבטור כתוב אחר התפלה נ"ל דג"ז נכון'.
א"כ להבנת הט"ז אמירת הקטורת צריכה להיות לפני תפילת העמידה, מכיון שהתפילה היא כנגד ההקרבה של האיברים שזה הי' אחרי הקטורת, ולכן נהג לומר את הקטורת לפני ברוך שאמר.
אמירה פעמיים גם לפני התפלה וגם אחרי התפלה
אמנם בכתבי האריז"ל7 מובא לומר פעמיים גם לפני התפלה וגם אחרי התפלה, וז"ל: 'וזהו סוד מה שאנו אומרים פטום הקטרת בשחרית קודם התפילה אחר קרבן התמיד כנ"ל וגם בתפלת המנחה קודם העמידה, כי כונתינו היא להעלות העולמות על ידי התפילות, לכן אנו אומרים אותו שלא יתאחזו הקליפות ויעלו בעלי' העולמות, ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנז' וכן בסוף תפלת שחרית אנו חוזרים ואומרים אותו כנודע. והטעם הוא כדי שלא ינקו הקליפות מן השפע היורד ונשפע לעולמות כנ"ל. אבל בתפלת ערבית אין בנו כח לעשות כך'.
וכ"כ כתב השל"ה8 הובא במג"א9: 'זה הסדר של פרשת התמיד והזכרת הקטרת הוא מצוה רבה לומר כן בשחרית .. וגם קודם תפילות מנחה כמבואר בזוהר, וכן מנהג ספרדיים והכי נהוג. וטוב לומר ג"כ הזכרת הקטורת אחר התפלה כמנהג הספרדים כמבואר בזוהר'.
היעב"ץ בסידורו כתב: 'סדרנו פרשת הקטורת כאן בהתחלת מעשה הקרבן, עפ"י זוהר ויקהל דצ"ל תדיר קדמאה, עם היות שאין זה מקומה בסדר העבודה, כי תפלה הייתה מפסקת בין עבודת הדם ונרות ובין ההקטרה. ועוד לפמ"ש בחיבורי מור וקציעה יראה לכאורה שתפילת י"ח שנתקנה נגד תמיד, במקום זריקת הדם עומדת, ולפי"ז הראוי היה להציגה אחר סיום התפלה, וכמו שהוא המנהג לסדר פטום הקטורת בסוף, לכן יצאנו ידי הכל וקיימנו לפטמה לחצאין, לסדר קריאת פרשת הקטורת לפני התפילה, וביאור מעשיה מדברי חכמים לאחריה ונתקיים זה וזה בידינו, ובכן נשמרה מאחיזת החיצונים פנים ואחור, וכך היה נוהג אבי מורי הגאון זל אם שקטן הייתי ולא זכיתי לשואלו כדי לעמוד על סוף דעתו'10.
גם החיד"א11 ביאר אמירת הקטורת פעמיים וכתב: 'פרשת התמיד בבקר ובערב מכוונים לקטורת ממש ע"ד ונשלמה פרים שפתנו, אך אחר תפלת השחר אמירת פטום הקטורת הוא משום שמירה, ולכן אין אומרים הקדמת אתה הוא ה' וכו', דעתה אינה בשביל מצות הקטרת קטורת'.
וכן קבע אדמו"ר הזקן בסידורו - וכתב את נוסח הקטורת ופטום הקטורת לפני התפלה, וכן בסיום התפילה הביא פעם נוספת את אמירת הקטורת.
[וראה בשער הכולל12 שכתב לבאר בשיטת אדמו"ר הזקן (הפוך מדברי החיד"א הנ"ל): 'לאחר שתקנו תפלות במקום תלמידים לא שייך עוד לומר שיוצאים הקרבת התמיד ע"ד ונשלמה פרים שפתינו במה שאומרים פרשת התמיד' ומבאר שאמירת הקטורת קודם התפילה הוא 'רק מענין הסגולה .. כשאר סגולות המוכרחים קודם התפילה .. וזה דלא כמ"ש במחזיק ברכה .. שאומרים קודם התפילה פרשת התמיד והקטורת לצאת בה חובת התמיד והקטורת ..'.]
הערות:
1 סיום התפילה ↩
2 או"ח סי' קלג ↩
3 פנחס רכד, א ↩
4 שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב ↩
5 טעם מנהג זה והחשש מהאמירה נראה בהלכה הבאה ↩
6 סי' קלב ס"ק ב ↩
7 שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ג ↩
8 בצוואתו שנדפסה בתחילת הסידור שער השמים ↩
9 סי' קלב ס"ק ג ↩
10 וראה גם מגן גיבורים אלף המגן או"ח סי' א ס"ק כא שמבאר שזה קשור גם לדיון האם אמירת הקטורת קודמת לתמיד או להיפך: 'ואפשר שלכך היה מנהגו של א"ז החכם צבי ז"ל לומר פרשת הקטורת קודם התפלה וביאור מעשה הקטורת אחר התפלה, לפי דדעת תלמידי ר"י דתפלה כנגד הדם וא"כ הוא כהחכם יודע פשר שתי הדעות ולכך היה מחלקם' ↩
11 ברכ"י או"ח סי' קלב ס"ק ו. וראה מחזיק ברכה או"ח סי' מח ס"ק ב ↩
12 פ"ג אות יב ↩
[ג] (הלכה 821)
שאלה: מה הסיבה שאומרים אין כאלוקינו לפני הקטורת?
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי הטור מסידור רב עמרם גאון שמקדימים אמירת מי כאלוקינו, לפיטום הקטורת, וכך מצינו אצל הראשונים1 חיבור של קטעים אלו, ויש שנהגו לומר כך במוצאי שבת וכמ"ש המנהיג2: 'מנהג כל ישראל לומר במוצאי שבת ויתן לך וכל הפסוקים של ברכות שיתברכו ישראל בשבת הבאה ומעתה ועד עולם, ובפרובינצא אומרים אחריהם אין כאלהינו, ופיטום הקטורת בבלי, ונראה הטעם לפי מה דאמרי' ביומא3 מעולם לא שנה אדם בה מפני שמעשרת ונשלמה פרים שפתינו למען נתעשר ונצליח. אב"ן'.
א) וכתב רבי יהודה בר יקר4: 'לפי שיום שבת היא ככלה שנישאת בשבת, שאם יניחוה בני החופה במוצאי שבת יהיה לה עגמת נפש, ולפיכך באים כולם ומשוררין לפניה מוצאי שבת, ולכך אנו אומרים מי כאלוקינו וגו' לשבחו מאוד. ולפי שדרך לבשם הכלה במיני בשמים כל אחר השבת שהוא יום חופתה, שהרי יום החופה אינה צריכה בשמים, ששמחת חופתה משמחת יותר מכל מיני בשמים, ולאחר חופתה מבשמים אותה כדי לשמחה כל שלשים יום. כמו"כ באנו לבשם השבת הנקראת כלה. ויום השבת אינה צריכה בשמים שהוא עצמו בשמים, ולכך אנו עושים בשמים במוצ"ש ואנו אומרים פטום הקטורת כל ימי השבוע, דאמרינן בתנחומא מה כלה זו כשמלאו ימי החופה חוזרת למלאכתה, אף כנסת ישראל חוזרת לשעבודה, דכתיב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה .. ויש אומרים פיטום הקטורת בכל יום עם השבח שאומרים תחילה כאשר סידרנו אין כאלוקינו אומר כאלוקינו לפי המנהגים, ולא בשבת לפי שהכלה צריכה להתבשם בכל שלשים יום אחר חופתה ולכך צריך לומר פיטום הקטורת כל השבוע עד שבת שהיא יום החופה ואז אינה צריכה בשמים'.
כלומר אמירת אין כאלוקינו היא כנגד השיר והשבח שעושים לכלה, והבשמים ופטום הקטורת כנגד הבשמים שלה, ויש כאלו שאמרו את זה במוצאי שבת ויש שאמרו כל השבוע.
ב) ועוד כתב ר"י בר יקר שם: 'ולפי שהקטורת מעשיר כדאמרינן ביומא מעולם לא שנה איש בקטרת לפיכך הרגילוה במוצ"ש לסימן טוב וכמה דברים היו עושין רבותינו לסימן טוב כדאמרינן בהוריות .. ולפי שלא יטעה אדם לומר כי כח הקטורת הוא בלא כח אחר, באנו לרמוז ה' מוריש ומעשיר, ולכך התחלנו לומר דרך שבח כך ולא הקטרת מעשיר בכחו, כי אתה ה' מוריש ומעשיר, ולכך אמרינן תחילה אין כאלוקינו מי כאלוקינו אתה הוא אלוקינו שהקטירו לפניך ופי' ממך כח הקטורת'.
וכ"כ הנודע ביהודה5: 'אשר שאל מה נשתנה סדר פיטום הקטורת שאומרים אתה הוא ה' או"א מה שלא מצינו בשאר הקרבנות בפ' התמיד וכיוצא הנה הנוסח בטור או"ח סי' קל"ב לא נזכר אתה הוא ה' או"א רק אתה הוא שהקטירו כו'. ואם גם על זה הוא שואל למה בפ' התמיד ושאר קרבנות אין אומרים אתה הוא שהקריבו. הנה הטעם פשוט לפי שאמרו קודם לכן אין כאלהינו כו' אתה הוא אלהינו כו' עד אתה הוא מושיענו. ולכן במה דמסיים פתח אתה הוא שהקטירו כו' וזה פשוט. ומה שנהגו לומר חרוזים הללו קודם לכן היינו לפי שמעשרת ולכן אומרים אין כאלהינו שלא נאמר כחי ועוצם ידי עשה החיל רק הכל מה' ניתן לנו ולו נאה לברך על העושר. ועי' באבודרהם'.
ג) ובספר מנהגי מהרי"ל6 כתב: 'נשאל למהר"י סג"ל מפני מה אין אומרים אין כאלהינו ביום הכפורים כמו בשאר יום טוב. והשיב דעיקר טעמא של אין כאלהינו משום מאה ברכות דחייבים לומר בכל יום. ובשבתות וביו"ט א"א רק ז' של י"ח דתפלה ונתייסדו באין כאלהינו י"ב אמן. 'אין 'מי 'נודה כל אחד ד' פעמים, ואח"כ ברוך אתה והוי כאילו אמר ברוך אתה 'אל 'מלך 'נאמן י"ב פעמים ואינך ז' הרי י"ח ברכות עם ברכת המינין י"ט, וכן הוא במחזור ויטרי. אכן ביו"כ אומר בלא"ה אהללך בקול רם, ובו איתקנו י"ח ברכות. ועוד דאין כאלהינו נגד קרבנות איתקן וביוה"כ מביאין הרבה קרבנות'.
וכתב המגן אברהם7: אין כאלהינו. נתקן נגד י"ח ברכות שאומרי' בחול ובי"כ כבר אמרו אהללך בקול רם וכו' (מט"מ מהרי"ל) ועוד דנתקן נגד קרבנות ובי"כ מביאים הרבה קרבנות (שם) וא"כ פיטום הקטורת יש לאומרו'.
כלומר רואים בדבריו שכיון שאין כאלוקינו ניתקן כנגד הקורבנות, לכן יש לאמרו ביום הכיפורים ובמילא יש לומר גם פיטום הקטורת.
★ ★ ★
שאלה: מדוע בשבת אומרים את קטורת אחרי תפלת מוסף?
תשובה: כתב המג"א8: 'וצ"ע למה אנו אומרים אותה אחר מוסף והלא הקטורת קדמה למוספין לכו"ע, והיא שייכת לקרבן תמיד, ואפשר דכוונתינו ליפטר מתוך דברי תורה, ובכתבים אי' שהטעם להבריח הקליפות'.
ובסידר צלותא דאברהם9 כתב: 'אבל לי נראה הטעם שזה ודאי, דהאי דאמרינן תפילות כנגד תמידין תקנום, פירושו כנגד כל מעשה התמיד, כמצוותו, שחיטה וזריקת הדם והקטרת האיברים והמנחה והנסכים, כל הני חשיב בקרא בפרשת התמיד, וא"כ אי אפשר לאומרו לקטורת על הסדר שהרי אפילו אם אמרה אחר תפילת שחרית, ג"כ הוא שלא כסדרן, שהרי קדמה לאיברים ומנחה ונסכין, וכיון דאידחי אידחי עד לאחר מוספין, כדי לתכוף כל העבודות שנעשות בחוץ והדר אמרינן הקטורת שהיא נעשית בפנים'.
הערות:
1 אמנם בנוסח התפילות שברמב"ם מובאת אמירת מי כאלוקינו ולא מובא לומר אחריה פיטום הקטורת ↩
2 הל' שבת עמוד ר ↩
3 כו, א ↩
4 פירוש התפלות והברכות ע' קכד ↩
5 מהדו"ק או"ח סי' י ↩
6 הל' יום כיפור [כד] ↩
7 או"ח סי' תרכב ס"ק א ↩
8 או"ח סי' קלב ס"ק ג ↩
9 ח"א ע' תה ↩
[ד] (הלכה 822)
שאלה: מתי הוא זמן אמירת הקטורת בתפילת מנחה?
תשובה: כתב האבודרהם1: 'וכתב הרב רבינו יונה באגרת תשובה שמצוה לומר בערב קודם אשרי פ' את קרבני לחמי כמו שאומר אותה בבקר במקום שני התמידין שהיו קרבין בכל יום בבקר ובערב כדי שתחשב הזכירה כמעשה וכן הוא אומר ונשלמה פרים שפתינו. וכן נוהגין במקצת מקומות'.
וכ"כ הרמ"א2: 'יש שכתבו שנוהגין לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה, נגד תמיד של בין הערבים, ומנהג יפה הוא'.
א"כ לפי דבריהם סדר התפלה הוא פרשת התמיד, אשרי, שמונה עשרה (אמנם בדבריהם לא נזכרה אמירת פרשת הקטורת אלא פרשת התמיד).
אך הרמ"ע מפאנו3 כתב: 'ובמנחה איכא למימר שיהא סדר עבודה מאוחר לתפלה, ואמנם ישראל בני נביאים לא נהגו כן אלא כך ראוי להורות כדפי' ה"ר יונה, וכמנהג מקצת קהלות שיהא תהלה לדוד קודם לכל דבר והוא מוסכם לדעת הזוהר כיון דכתיב ביה פותח את ידיך להקדים התהלה והפיוס על הפרנסה בטרם יתעורר הדין, ואחריו מנהג כל ישראל להקדים פ' התמיד לתפלת המנחה, ומה טוב להזכיר פטום הקטורת עם התמיד ואחריהם סדר עבודה דידן הכולל אותם בכל תקוניהם, שהרי בודאי אינם מעוררים כ"כ מדת שעתם כמו העבודה עצמה שנהיה רדופים בשביל זה להקדים התפלה אליהם, אדרבה הרי אלה מסייעים גדולים ללמד סנגוריא על התפלה הבאה אחריהם שתקובל ברצון. והמקדים סדר התמיד ומאחר סדר הקטרת ומתפלל בנתים נמצא מסדרן לחצאין, דהא דת"ר תפלות כנגד תמידין תקנום משפטו כנגד עבודות היום וקטרת עצמה שחרית ומנחה ממכשירי התמיד היא, כי הא דתנינן קטרת של שחר היתה קרבה בין דם לאברים ושל בין הערבים בין אברים לנסכים, ומהאי תנא נשמע למחלוקתו שכלם שוים כמ"ש, ושירי הלוים לבדם המה מאוחרים לכל תפלה כראוי לה, תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד'4.
א"כ לדבריו סדר התפלה הוא אשרי5 ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ6 קטורת7, ואח"כ שמונה עשרה.
ואמנם לגבי מ"ש הרמ"ע מפאנו שהקטורת קודמת לשמונה עשרה, כן הוא ג"כ בכתבי האריז"ל8: 'וז"ס מ"ש שאומרים פטום הקטורת בשחרית קודם התפלה, אחר קרבן התמיד כנ"ל, וגם בתפלת המנחה, קודם העמידה, כי כונתינו היא להעלות העולמות ע"י התפלות, לכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנזכרות'9.
אך לגבי הקדמת אשרי לתמיד וקטורת הנה הכנסת הגדולה10 כתב: 'נוהגין אנו לומר פטום הקטרת אחר פרשת התמיד קודם אשרי ומנהג נכון הוא, וכ"כ הרד"א בשם הר"י ז"ל'.
וכתב כף החיים11: 'עיין ט"ז ומ"א סק"ב שכתבו לומר פ' התמיד אחר אשרי אבל המנהג פשוט לאומרו קודם אשרי כמ"ש מור"ם ז"ל בשם הרד"א והר"י וב"י וכ"כ רש"י ז"ל בברכות ל"א ע"א יעו"ש ואין לשנות'.
וכן הוא מנהג חב"ד כמ"ש אדמו"ר הזקן בסידור בתפלת מנחה לשבת12: 'אחר וידבר וסדר הקטורת תאמר אשרי ובא לציון'.
א"כ למעשה הסדר הוא פרשת התמיד, קטורת, אשרי, שמונה עשרה
--------------
הערות:
1 תפלת מנחה ↩
2 שו"ע או"ח סי' רלד ס"א ↩
3 סי' יד ↩
4 בהג"ה מכת"י (מהדורת ישמח לב - תורת משה, תשס"ז) כתוב: 'מהרמא"י בהגהתו לשו"ע טור או"ח סי' רלד ס"א כתב בשם אבודרהם בשם הר"י ובית יוסף שנוהגין לומר פ' התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא, וזה נגד המנהג שכתב בתשובה זו המקובל הרב פאנו ז"ל המחבר הלז (אי"ג). ברם רוח אחרת היתה אתו של הקדוש המחבר הזה בסוד ה' ליריאיו כנראה מתוך דבריו' ↩
5 וראה בט"ז או"ח סי' רלד ס"ק ב, ומגן אברהם שם ס"ק ב שהסכימו לדברי הרמ"ע מפאנו ↩
6 כתב המגן אברהם סי' א ס"ק יב: *'ובתפלת המנחה כו"ע מודו דתמיד קודם לקטורת כדאיתא ביומא'*. [ומ"ש בהמשך דבריו על העולת שבת כבר תמהו הפוסקים שלכאורה אין זה כוונתו, (וראה הנסמן בהלכה 819 הערה 11 ובמאמר מרדכי סימן א ס"ק ו) ואכמ"ל] ↩
7 ולהעיר מדברי הזהר פנחס רכד, א ברע"מ: 'עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא'. ואכמ"ל ↩
8 שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ג ↩
9 וראה צלותא דאברהם ע' תו: ''ומה שאנו נוהגים לומר הקטורת קודם מנחה ולא לאחריה, נ"ל הטעם לפי שאנו נוהגין להתפלל מנחה אחר פלג המנחה עד הערב, אפילו לכתחילה, וסומכין על הירושלמי (ריש פרק תפילת השחר) דאמר ר' יוסי לא התקינו תפילת המנחה כנגד תמיד של בן הערבים, אלא כנגד הקטורת שנאמר תכון תפילתי קטורת לפניך מנחת ערב, כמ"ש בהגהות מימוני פ"ג מהל' תפילה אות ג' בשם רבינו חננאל ז"ל (והיינו טעמא דמאן דאמר בגמ' דידן התם - מצווה להתפלל עם דמדומי חמה). וא"כ צריך להקדים לה אמירת הקטורת כמו שמקדימין פרשת התמיד, מאחר שהתפלה עצמה כנגד הקטורת. ומ"מ אומרים גם פרשת התמיד, לפי שלגמרא דידן כנגד התמיד נתקנה. ובדיעבד גם התמיד קרב עד הערב, כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מתמידין ומוספין) להכי עבדינן כתרווייהו' ↩
10 שיירי כנה"ג הגה"ט או"ח סי' רלד אות ד ↩
11 או"ח סי' רלד ס"ק ד ↩
12 סדר תפלת מנחה לחול לא הובא בסידור אדמו"ר הזקן ↩
[ה] (הלכה 823)
שאלה: האם אומרים פיטום הקטורת בתפלת ערבית?
תשובה: כתוב הטור1 בשם רב עמרם גאון2: 'וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגין לומר פטום הקטרת אבל לא השיר ולמה אומרים פטום הקטרת בבקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה מצותו בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו אלא בבקר'. וכפל דבריו3: 'וכתב עוד שבערב אחר שגומרין תפלת ערבית נוהגין לומר פטום הקטורת שאומרים אותו זכר למקדש וקטורת היה גם בערב אבל השיר שהיו אומרים במקדש אין לומר בערב שלא היו אומרים אותו במקדש בערב'.
וכתב הבאר שבע4: 'ואין להקשות על הטור שכתב שמצות הקטורת היה גם בערב דהיינו בלילה, דהא גמרא ערוכה אמר בתמורה פרק שני5, וכן בפרק הקומץ רבה6 דקטורת אינו קרב אלא דוקא ביום ולא בלילה, די"ל כיון דהקטורת מתעכל והולך כל הלילה באברי עולה כדאמר שם בגמרא, הלכך שפיר שייך לומר שמצותו גם בערב. והשתא דמיא אמירת פטום הקטורת אחר גמר תפלת ערבית לתפלת ערבית עצמה, שהיא ג"כ כנגד אברים ופדרים של תמיד של בין הערבים שלא נתעכלו ביום, שקרבין והולכין כל הלילה, כן נ"ל'.
והפרישה7 כתב: 'שמע מינה שהקטורת היתה נקטרת בלילה או בסמוך ללילה ומשום הכי כתב רבינו בשתי המקומות שאומרים פיטום הקטורת אחר תפילת ערבית'8.
הרמ"א9 כתב להלכה: 'ויש לומר פטום הקטרת ערב, ובקר אחר התפלה'.
אלא שבכתבי האריז"ל10 כתוב: 'וז"ס מ"ש שאומרים, פטום הקטרת בשחרית קודם התפלה אחר קרבן התמיד כנ"ל, וגם בתפלת המנחה, קודם העמידה .. ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנזכרות .. אבל בתפלת ערבית אין בנו כח לעשות כך'.
ועפי"ז העיר המגן אברהם11 על דברי הרמ"א: 'והאר"י כתב שאין לאומרו בערב, ואפשר דהכי קאמר אחר תפלת מנחה או קודם לה'12.
וביאר המחצית השקל את דבריו: 'דרמ"א אינו חולק עם האר"י, דהאר"י מיירי בערבית אין לומר, ורמ"א מיירי קודם תפלת מנחה או אחריה אבל קודם ערבית'.
והעולת תמיד13 כתב על דברי הרמ"א: 'ערב ובוקר. הוא מפני שהקריבו במקדש הקטורת ערב ובוקר, והוא הדין די"ל וידבר קודם מנחה וכן פיטום הקטורת י"ל קודם תפלת מנחה, אבל לא אחר תפלת מעריב, דהא הקטרת קטורת פסול אחר הדלקת נרות שהיה ביום דוקא'.
המאמר מרדכי14 הגם שהסכים שהמנהג כהבנת המג"א, אך תמה על ביאורו בדברי הרמ"א: ערב ובקר אחר התפלה נראה דהאי ערב ר"ל מנחה אבל לא בערבית וכן הוא המנהג וכ"ה בהדיא בע"ת וכתב דבערבית אין לאומרו דאינו זמן הקטורת ע"ש ותימא לי שהרי הטור בסי' שאח"ז כתב בלשון זה וכן בערב לאחר שיאמרו תפלת ערבית נוהגין לומר פטום הקטורת וכן מבואר מדברי הפרישה יעו"ש והרב מ"א ז"ל נראה שלכאורה הבין דהרמ"א ז"ל מיירי בתפלת ערבית ואח"כ פירש בדרך אפשר דמיירי בתפלת המנחה וצ"ע שלא הזכיר לא דברי הטור ולא דברי הרב עולת תמיד'.
א"כ ראינו שהיו מקומות שנהגו לומר את פרשת הקטורת בלילה אחרי תפלת ערבית, אמנם לפי הקבלה לא אומרים קטורת בתפלת ערבית15 וכן הוא מנהגנו.
--------------
הערות:
1 או"ח סי' קלג ↩
2 וכ"כ במחזור ויטרי סי' א: 'וקורא בסדר קרבנות, וידבר שחרית קורין פרשת צו את בני ישראל וגו' כנגד תמיד של שחר על שם ונשלמה פרים שפתינו. *ולערב אומר פיטום הקטרת* וסייג לדבריו מצאתי בסדר רב עמרם ..' ↩
3 או"ח סי' רלז ↩
4 תמיד לג, ב ↩
5 יד, א ↩
6 מנחות כו, ב ↩
7 או"ח סי' קלג אות ט ↩
8 וראה פרי מגדים או"ח א"א סי' קלב ס"ק ג שכתב: 'ועיין פרישה מש"כ הקטורת נקטר בלילה או סמיך לה, איני יודע, דקרא כתיב [שמות ל, ח] בין הערבים, בין שני ערבים, כמו פסח [פסחים סא, א] (עיין בספר מבוא השמש למנחת כהן מאמר ראשון פי"ב), ועיין ר"מ פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"א'. [וראה בסידור צלותא דאברהם ע' תו שביאר מדוע אומרים קטורת בלילה: 'אבל לפמ"ש (ראה הלכה קודמת הערה 9) אתי שפיר דכיון דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערביים (היינו) נגד כל מעשי הקרבתו, וא"כ נסכין בכלל, וכיון דנסכין באים אחר הקטורת, וכדאיתא (ביומא לא, א) א"כ כיון דכבר אידחי לי' מסדרו, וכיון שנהגו לתכוף תפלת ערבית מיד אחר תפלת מנחה, אידחי לה עד לאחר ערבית, אף דאין זמן הקטרה בלילה, מ"מ אמרו לה לזכר בעלמא וכמ"ש בלשונו רבינו הטור ז"ל (בסי' רלז) עיי"ש שכתב שאומרים אותו זכר למקדש'] ↩
9 שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב בהג"ה ↩
10 שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ג. פע"ח שער עולם העשיה פ"ד ↩
11 ס"ק ג ↩
12 וכ"כ המשנ"ב סי' קלב ס"ק יג: 'ערב - היינו אחר תפלת מנחה או קודם לה דהקטורת לא היו מקטירין בלילה' ↩
13 או"ח סי' קלב ס"ק ו ↩
14 או"ח סי' קלב ס"ק ז ↩
15 ולהעיר ג"כ ממ"ש החיד"א מחזיק ברכה או"ח סי' קלב ס"ק ט: 'יש שנוהג (ראה הלכה 821) לומר פטום הקטרת במוצ"ש אחר הבדלה .. *אבל קבלתי מגדולים שלא לאומרו במוצאי שבת'*. וכתב הכף החיים קלב ס"ק כ: 'וכן לפי דברי האר"י ז"ל זה לא יתכן דאין לעורר הדינין בלילה' ↩
[ו] (הלכה 824)
שאלה: מהם הזהירויות הנדרשות באמירת פיטום הקטורת?
תשובה: כתב מהר"י אבוהב1 בפירושו על הטור: 'וי"א אח"כ פטום הקטרת, ואין לאמרו אלא מתוך הכתב, שמא יחסר א' מהסמנים, וחייב מיתה בקריאה כמו בהקטרה, ואולי שמזה הטעם אין אומרים אותו בקצת מקומות, אעפ"י שאומרים פ' הקרבנות'.
ובמנהגי מהר"ש מנוישטט2 כתוב: 'שמעתי מהח"ר מרקל שאותם שאין אומרים פיטום הקטורת היינו משום דחיישינן דילמא מדלגו, וכתוב ביה אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה'.
וכ"כ המהרש"ל3 שאביו חשש לזה: 'ופיטום הקטורת לא אמר בחוץ כ"א מתוך הספר דשמא ידלג תיבה אחת ושם אנו אומרים אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה והתפילה היא במקום הקרבן והקטורת ע"ד תכון תפילתי קטורת לפניך'.
א"כ לפי דבריהם מכיוון שאם חיסר אחד מסממניה חייב מיתה לכן גם באמירת פרשת הקטורת יש מאוד להקפיד שלא להחסיר.
אלא שהבית יוסף השיג על מהר"י אבוהב: 'ואני אומר אם הלכה נקבל אבל אם לדין יש תשובה דהא בחיסר אחד מסמניה חייב מיתה4 פירש רש"י חייב מיתה כי עייל ביום הכפורים דכתיב ואל יבא בכל עת ולא ימות בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה ע"כ אלמא שאינו חייב מיתה מפני שחיסר אלא מפני שנכנס למקדש ללא צורך. ואפילו לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מהל' כלי המקדש5 חיסר אחד מסמניה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה איכא למימר דטעמיה דכיון דקטורת זרה היא הוי ליה ביאה למקדש שלא לצורך ואפילו את"ל שאע"פ שאינו נכנס לפני לפנים אלא בהקטרה דמזבח הזהב מיחייב מיתה משום מקטיר קטורת זרה כדאשכחן בבני אהרן שנתחייבו מיתה מפני שהקטירו קטורת באש זרה איכא למימר דהיינו דוקא כשהוא מקטיר ממש אבל כשחיסר בקריאה מהי תיתי לן ועוד שכבר הוכחתי לעיל דהא דאם חיסר מסמניה חייב דוקא במחסר אחד מי"א סמנין הוא ודבר קל הוא ליזהר שלא יחסר שום אחד מהם בקריאתו וא"כ לא היה להם בשום מקום לימנע מלאמרו מפני טעם זה'.
כלומר לדעת הב"י הבעיה של חיסר אחד מהסממנים היא לא מצד עצם החסרון, אלא מכיון שהקטורת לא כהלכתה במילא זה נחשב שהוא נכנס למקדש ללא צורך - 'ביאה ריקנית', וא"כ בעיה זו לא קיימת במקרה שרק אומרים את פרשת הקטורת.
אך הבאר שבע6 הקשה על פירוש רש"י7 שהביא הב"י שמוכח מהבבלי והירושלמי שיש בעיה בחסרון הסממנים ולא מצד ביאה ריקנית: 'תימה רבתי בעיני, שהרי ביומא פרק הוציאו לו8 תניא ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר9 וכסה ענן הקטורת את הכפורת, הא לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית .. רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלמה ואחת חסרה, אביאה לא מחייב דהא עייל ליה שלמה מהקטרה מחייב דקא מקטר קטורת חסירה. הרי קמן מבואר באר היטב דהא דתניא חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, לאו פירושו משום ביאה ריקנית כדפירש רש"י מדפריך הגמרא ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית, אלא פירושו משום שחיסר הקטורת ונעשית קטורת זרה, כדכתיב הקטורת דמשמע שלמה ולא חסרה, ואפילו לא נכנס לפני ולפנים אלא בהקטרה דמזבח הזהב חייב מיתה, משום מקטיר זרה ומשום ביאה ריקנית. וכן משמע בהדיא בירושלמי בפרק טרף בקלפי10 דקאמר חיסר בה אחת מסממניה או שלא נתן לתוכה מעלה עשן וכו' חייב מיתה אמר רבי זעירא ועובר משום הכנסה יתירה, ומדקאמר ועובר משום הכנסה יתירה, משמע שרצונו לומר מלבד שחייב מיתה על שחיסר הקטורת ונעשית קטורת זרה, חייב מיתה אף משום הכנסה יתירה דהיינו ביאה ריקנית, וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ב מהלכות כלי המקדש שכתב וז"ל חסר אחת מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה, ובסוף הלכות יום הכפורים11 כתב וז"ל חסר מן הקטורת אחת מסממניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת, וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצות כו', הרי כתב בהדיא דמלבד שהוא חייב מיתה אם חיסר מן הקטורת אחת מסממניה, אעפ"י שנתן בה מעלה עשן בשביל שעשה קטורת זרה, חייב מיתה נמי על ביאתו בלא מצוה, ולא כדמשמע מתוך פירוש רש"י שאינו חייב מיתה מפני שעשה קטורת זרה, אלא מפני שנכנס למקדש שלא לצורך'.
להלכה כתב הרמ"א12 כדברי מהר"י אבוהב: 'ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה .. ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג'.
מאידך המגן אברהם13 הביא את דברי הב"י וסיים: 'לכן המדקדקים נהגו לאומרו בכל יום'. גם הפרי חדש14 כתב שכן המנהג: 'והעולם נהגו לקרות פיטום הקטורת על פה כדברי הרב ז"ל בב"י ועיקר'.
ויש שכתבו שמצד החשש שמא יחסיר, לכן אומרים לפני אמירת הקטורת 'אתה הוא .. שהקטירו אבותינו .. ככתוב בתורתך', וכמ"ש הבית דוד15: 'מקדימין לומר שהקטירו אבותינו לומר שכונתינו כמו הקטרת של אבותינו שהיה בשלמות .. דטפי עדיף שיחשב כקורא בתורה לבד'.
א"כ נחלקו הפוסקים האם באמירת פיטום הקטורת יש חשש שמא יחסר את אחד הסמנים, ולכן כתבו לא לומר בעל פה, ויש שבגלל החשש הזה אומרים רק בשבת ויו"ט, אך מנהגנו לומר פיטום הקטורת בכל יום ולא רק בשבת.
בהלכה הבאה נראה מה עוד עושים כדי לא להחסיר בטעות אמירת אחד הסממנים.
הערות:
1 או"ח סי' קלג, וכתב הב"י: 'והם דברי ארחות חיים שכתב בשם בעל הלכות' ↩
2 סי' צג ↩
3 שו"ת סי' סד ↩
4 כריתות ו, א ↩
5 ה"ח ↩
6 כריתות שם ↩
7 וראה ג"כ עולת תמיד שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב. א"ר סי' קלב - ג ס"ק ה ↩
8 נג, א ↩
9 ויקרא טז, יג ↩
10 פ"ד ה"ה ↩
11 פ"ה הכ"ה ↩
12 שו"ע או"ח סי' קלב ס"ב ↩
13 ס"ק ה ↩
14 או"ח סי' קלב ס"ב ↩
15 סי' תקג, הובא במחזיק ברכה סי' מח. ובשער הכולל פ"ג אות יב [אלא שבסיום דברי הבית דוד נראה שיש טעות הדפוס ור"ל שאין לומר יהי רצון .. כאילו הקטרנו ..', וראה בשער הכולל שם שביאר הטעם שאדמו"ר הזקן כן הכניס בסידור אמירת *כאילו הקטרנו*, והוא מכיון שאמירת הקטורת שלפני התפילה איננה במקום ההקטרה, וראה הלכה 820] ↩
[ז] (הלכה 825)
בהלכה הקודמת ראינו שהרבה פוסקים כתבו שבאמירת סמני הקטורת אסור לדלג מצד הענין שאם חיסר אחד מכל סממניה חייב מיתה
שאלה: מה הדרך להימנע מחשש זה?
תשובה: כתוב בכתבי האריז"ל1: 'כתב בע"ח. הכוונה זו מועיל מאד כדי להחזיר החוטא בתשובה. והוא שיאמר פיטום הקטורת בכוונה הכתובה לפניך לעי'. וצריך למנות הסמים באצבעות הידים א' לא', כדי שלא ידלג ח"ו א' מהם. וגם הוא טוב להנזכר'.
וכ"כ במשנת חסידים2: ''ואח"כ יאמר פיטום הקטורת בכוונה שזה יסייענו לחזור בתשובה, וימנה אצבעותיו שלא יטעה בסמנים שלו שהם אחד עשר'.
והחיד"א3 כתב: 'פרשת התמיד ופרשת הקטורת יזהר באמירתן מאד וטוב למנות י"א סמנים באצבעו'.
ולגבי אופן המנין כתב בחסד לאלפים4 כתב למנות בשתי הידיים: 'והמדקדקים מונים את הסממנים באצבעות וטוב למנות הי"א סמנים בעשר אצבעות שתהיינה שתי ידיים זוכות כאחד ויתעסקו במצוה'.
אך הבן איש חי5 [והסכים עמו כף החיים6] האריך בזה וכתב שאין הטעם רק בכדי שלא ישכח אלא זה בכדי לצרף קצת מעשה לאמירת הקטורת ולכן כתב למנות רק ביד ימין, וז"ל: 'פרשת התמיד והקטורת יאמר בכונה גדולה, דרבו מספר מעלותיה, והקריאה במקום הקרבה. וימנה באצבעותיו הסממנין של הצרי והצפורן וכו'. וכתבתי בסה"ק מקבציאל בס"ד דהמנין מורה על חשיבות ומעלה, דלהכי קי"ל כל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל, ועוד בזה תתעורר הכונה יותר, ועוד איכא טעמא במנין האצבעות דאע"ג דקריאתינו היא העולה במקום הקטרה, עכ"ז לרוב יקר תפארת המצוה הזאת נצרף עם שיח שפתותינו איזה תנועה של מעשה, ולכן נמנה באצבעות כדי לעשות קצת פעולה בידינו בדבר זה, ואז יצטרפו הדבור והמעשה כאלו הקטרנו ממש, ולכן נ"ל דטוב למנות באצבעות הימין דוקא, ודלא כמ"ש דימנה בשתיהן כדי לזכות שתי ידות כאחד, חדא דמעשה הימין מסוגלת יותר בכ"מ, ועוד כי הכהן המקטיר בבהמ"ק היה מקטיר בימין, ועוד כתבתי שם טעם למנות באצבעות כי הי"א סמנים הם בירורים של ז' מלכים שהם ז"ס חג"ת נהי"ם, וידוע דחמש אצבעות הם חג"ת ונצח והוד כמ"ש בשער הכונות בדרוש הציצית, ונמצא רוב ז"ס נרמזים באצבעות היד לכך מונה בהם. ובספר כתר מלכות כ"י איתא דגם י"א סמנים שנרמזו במקרא של קח לך סמים וגו' ג"כ ימנה אותם באצבעות, דהיינו 'קח לך סמים' ימנה שתים, וב'נטף ושחלת וחלבנה' ימנה עוד שלש, וב'סמים' השנית ימנה עוד חמשה, וב'לבונה זכה' ימנה עוד אחת, ויפה כתב בזה, ומסתבר טעמיה, וכן אני נוהג'.
הנהגת רבותינו נשיאנו
הנהגת אדמו"ר הזקן כתב בשער הכולל7: 'רק המקובלים נהגו שכל פעם שאומרים י"א סממני הקטורת מונים אותם באצבעותיהם8 וידוע בברור שכן הי' נוהג אדמו"ר הזקן זי"ע וראו אותו שהי' נוהג כן קודם התפלה אעפ"כ לא כתב זה בסדורו שיד כל ממשמשין בו וזה אינו שייך רק ליחידי סגולה'.
הנהגת הרבי: בעדויות של רבים וכן ביומנים כתבו שמנהג הרבי למנות ובד"כ ביד ימין9 [עיקר העדויות הם על הקרבנות שלפני תפלת מנחה, (ולגבי הקטורת של סיום שחרית - ראה הערה)]10.
א"כ ראינו שבכדי לא לשכוח את אחד מסממני הקטורת (וכן בכדי לצרף קצת מעשה לאמירת) מובא בכתבי האריז"ל וכך גם אצל רבותינו נשיאנו למנות באצבעות את סממני הקטורת.
--------------
הערות:
1 פע"ח שער עולם העשיה פ"ה ↩
2 מסכת תפלת העשיה פ"ה מ"א ↩
3 מורה באצבע סי' ג אות עג ↩
4 או"ח סי' מח אות ה ↩
5 ש"א מקץ ס"ח ↩
6 סי' מח ס"ק ד ↩
7 פ"ג אות יב ↩
8 הרבי בהגהות על שער הכולל כתב: כ"ה במ"ח [מס' תפלת העשי' פ"ה מ"א] ופע"ח [ש' עולם העשיה פ"ה] ↩
9 אך היו פעמים שראו את הרבי מונה ביד שמאל, וראה הליכות מנחם ע' קמב הערה 12 ↩
10 בספר ימי בראשית ע' 206 מובאים הנהגות של הרבי מחודש מנחם אב התש"י: 'כשאומר איזה שבמנין, כמו בפטום הקטורת הצרי וכו' וכיו"ב, הוא מונה באצבעותיו הק'', *וראה שם הערה 7 לגבי הנהגת הרבי הריי"צ*. עדות מוקדמת יותר לגבי מניית הסמנים באמירת קטורת שלפני תפלת המנחה, סיפר הר' ישראל גורדון שאחרי כ' מנחם אב התש"ד בשנת האבילות על הרה"ק רבי לוי"צ, הרבי ניגש לעמוד חזן בתפלת מנחה כבר מהשלב של אמירת קרבנות וראו איך שהרבי מונה את סמני הקטורת, באצבעותיו הק', וכך גם אחר קבלת הנשיאות באחת הפעמים שהוא שימש כנהג עבור הרבי, הוא ראה שהרבי אמר ברכב את הקרבנות ומנה באצבעותיו הק' את הסמנים. ובימי מלך ח"ב ע' 633 מסופר ג"כ שראו שהרבי נהג כך כשהתפלל מנחה בעש"ק בזאל הקטן לפני הנשיאות. וכן העידו כמה שראו איך שהרבי מונה עם האצבעות באמירת הקטורת במנחה של שבת. *ולגבי תפלת שחרית* במעשה מלך (ע' 3 והערה 9, וע' 24) כתבו שכן הרבי נהג בקטורת שלפני התפלה, ולא בעת אמירת פיטום הקטורת שלפני עלינו, מאידך בהליכות מנחם שם ע' קמב כתבו שהרבי כן מנה, וכ"כ בקובץ מנהגי מלך (טייכמן) אלא שציין: 'בשנים האחרונות עושה זאת באופן שאינו בולט כלל'. ויש מי שראה את הרבי מונה עם האצבעות [של היד השמאלית!] בתפילת מוסף של ו' תשרי התשל"ט ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp