קידוש לבנה

---

[1] (הלכה 22)

שאלה: האם צריך להביט בלבנה בעת קידוש לבנה?

תשובה: כתוב במסכת סופרים (פרק כ ה"א) ובשו"ע (סי' תכו ס"ב) והובא בסידור אדמו"ר הזקן שקודם ברכת הלבנה צריך להסתכל על הירח פעם א'.

אמנם אין ראייה זו מעכבת אלא העיקר שנהנה מאור הירח וכפי שכתב הרמ"א שמקדשים בלילה 'בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה'. (ולכן כשהירח מכוסה בענינים ואי אפשר להנות ממנו אין מברכים).

וכתב בספר הקבלה שושן סודות (דף נח, א): 'סוד שאסור להסתכל בקשת או בלבנה דע כי סוד זה לא נרמז לא בתורה ולא בנביאים ולא במדרשים אך מצאנוה לאחד מחכמי הקבלה האחרונה, וזה לשונו שמעתי אומרים על מורי דודי רבי מאיר הלוי ז"ל שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה כמו שאמרו חז"ל הזהרו שלא להסתכל בקשת ואשריו ואשרי חלקו שזכה לתורה תמימה ולחכמה פנימית נעלמה .. והאמת אסור לראות בלבנה לפי שרומזת ללבנה העליונה שעליה נאמר יפה כלבנה ומשם כח מלכות בית דוד ככתוב כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה עכ"ל.

ולפי זה כתבו האחרונים (של"ה, מגן אברהם ועוד) שמסתכלים בירח רק פעם אחת לפני הברכה. וכך כתב אדמו"ר הזקן בסידור שמרגע שמתחיל לברך לא יסתכל על הירח כלל.

---

[נשים] (הלכה 394)

בשיחת ש"פ נח התשנ"ב¹ הרבי הזכיר שיש שקו"ט האם נשים ובנות שייכות ג"כ לקידוש לבנה, בהלכה זו נבאר מהי השקו"ט ומה למעשה, וכדלקמן:

שאלה: האם נשים יכולות לומר קידוש לבנה?

תשובה: נשים פטורות מברכת הלבנה מכיוון שהיא מ"ע מדרבנן שהזמן גרמא, וכמ"ש אדמו"ר הזקן²: 'הנשים פטורות מכל מ"ע שהזמ"ג אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה'.

אך דנו הפוסקים האם למרות שאינם חייבות האם יכולות לברך ברכת לבנה, שהרי בכל מ"ע שהזמ"ג יש להן רשות לקיימן בברכה למנהגנו, וכפי שפסק אדמו"ר הזקן³.

והנה יש שכתבו שמנהג הנשים כן הי' לברך עכ"פ ברכה קצרה, כמבואר בגמרא במסכת סנהדרין⁴: 'אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה: האי - נשי דידן נמי מברכי'. וכתב המאירי: 'ונשים ועמי הארץ שאין יודעין לברך מברכין בא"י אמ"ה מחדש חדשים'. משמע מדבריו שנשים אמרו קידוש לבנה בנוסח מקוצר⁵.

מאידך המגן אברהם⁶ כתב לדחות הראי': 'ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין, ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט'. ופירש המחצית השקל: 'ואפשר דל"ד נשים. אלא ר"ל עמי הארצים'. ויתירה מכך כתב הכתב סופר⁷ להוכיח שאדרבה מהגמרא בסנהדרין שם, מוכח שנשים אינם מברכות.

ולמעשה כתבו הפוסקים שנהגו הנשים לא לברך ברכת הלבנה, וכמה טעמים נכתבו על כך וכדלקמן:

א. כתב הט"ז⁸ לגבי ברכת הבדלה: '.. פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז, ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג כו', שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא, משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מ"ע שהזמ"ג'.

כלומר לדעת הט"ז נשים יכולות לברך על מ"ע שהזמ"ג, רק במקרה שהגברים חייבים במצוה זו מדאורייתא, אבל מצוה שחיובה על האנשים היא רק מדרבנן, אין לנשים לברך עליה, וקידוש לבנה זה מצוה שחובתה על הגברים רק מדרבנן.

אך אדמו"ר הזקן⁹ הקשה על הט"ז: 'מה שכתב הט"ז צע"ג מהלל דר"ח ולולב בשאר ימי החג, וממ"ש התוספות ורא"ש גבי סומא שמברך ברכת ההגדה למ"ד בזמן הזה דרבנן וצ"ע'.

ולכן פוסק אדמו"ר הזקן¹⁰: 'אבל הנשים עצמן יכולות להבדיל לעצמן אף אם הם פטורות כמו שהן יכולות לברך על כל מ"ע שהזמ"ג שמקיימות שאינה ברכה לבטלה כמו שנתבאר בסי' י"ז'.

ב. כתב המגן אברהם¹¹: 'ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן, אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו'.

כלומר להבנת המג"א, שיטת הרמ"א שנשים יכולות לברך על מ"ע שהזמ"ג רק במידה ויש מעשה מלבד הברכה, והברכה היא לפני עשיית המעשה, משא"כ במצוה שכל קיומה הוא אמירת ברכה, נשים אינם יכולות לומר הברכה ולכן אין לנשים לעשות הבדלה לבד כי כל מצות ההבדלה היא אמירת ברכה, ומסיים שזה הסיבה שלא נהגו נשים לברך את ברכת הלבנה.

אך בהמשך דבריו כותב המג"א: 'אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו .. והעיקר כדברי ב"ח'. כלומר המג"א מסיק כהב"ח שנשים יכולות לומר ברכה גם במקרה שכל המצוה היא ברכה. וכ"פ אדמו"ר הזקן שם שנשים יכולות להבדיל. א"כ אין זה טעם מספיק לבאר המנהג שנשים לא יברכו ברכת הלבנה.

ג. אך טעם נוסף ועיקרי¹² כתב השל"ה¹³ והובא במג"א¹⁴: 'אשר נראה בעיני, שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו, אעפ"י שמקיימין הרבה מ"ע שהזמ"ג, כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה, אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה, דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה. אעפ"י שמצאו להם תיקון אח"כ, שנתקנו בעגל, שלא חטאו ולא שמעו להנחש הקדמון, שהוא השטן הוא היצה"ר, וע"כ ניתן ר"ח להנשים, שיהו משמרות אותו יותר מהאנשים, וכדאיתא בפדר"א, והובא בטור או"ח סי' תי"ז. מ"מ, האשה היא סיבה ראשונה שבא המסית לעולם, ואח"כ החזיקו אותו האנשים בעגל, ועדיין לא נטהרנו, ולפעמים פגום ולפעמים מלא'¹⁵.

יסוד זה הזכיר הרבי בשיחת ש"פ תזריע התשמ"א¹⁶ בדיון האם נשים מברכות ברכת החמה (בתרגום חופשי): 'שהסיבה שנשים לא מקדשות את הלבנה, היות והענין של קידוש לבנה הוא בזמן שהלבנה מתחדשת בכל חודש וחודש, שכל ענין של חידוש הלבנה מגיע היות והי' מיעוט ולאחר מכן היא מתחדשת, והענין של מיעוט הלבנה הוא המקור לחטא עה"ד, (כמבואר במאמרי י"ב תמוז¹⁷) והנשים - חוה גרמו שיהי' חטא עה"ד, ומיעוט הלבנה, ולכן אין להם את המצוה הזו'.

וכתב הפמ"ג באשל אברהם בסי' תכו: 'ומשמע אף בלא ברכה שם ומלכות אין להם לקדש הלבנה'.

א"כ למעשה המנהג שנשים לא אומרות קידוש לבנה.

----------------------------------------------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ שיחו"ק התשנ"ב ח"א ע' 264 ↩

² שו"ע או"ח סי' קו ס"ב ↩

³ שו"ע או"ח סי' יז ס"ג ↩

⁴ מב, א ↩

⁵ וראה מ"ש המהרש"א בח"א שם ↩

⁶ סי' תכו בהקדמה ↩

⁷ שו"ת או"ח סי' לד ↩

⁸ או"ח סי' רצו ס"ק ז ↩

⁹ סי' רצו קו"א ס"ק ג ↩

¹⁰ שם סי"ט ↩

¹¹ סי' רצו ס"ק יא ↩

¹² לטעמים נוספים ראה שבות יעקב ח"ב סי' א. ישועות יעקב סי' תכו סק"א. שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' צ. שו"ת שלמת חיים ח"א סי' רנט. ייטב לב פרשת בא. מנחת יצחק ח"ח סי' טו ↩

¹³ שער האותיות אות ק ↩

¹⁴ שם ↩

¹⁵ ולהעיר שכתב הבא"ח בשו"ת רב פעלים או"ח ח"ד דמה שלא מברכים זה בגלל השל"ה, אך עפ"י האריז"ל אין מניעה לנשים לברך ↩

¹⁶ שיחו"ק התשמ"א ח"ג ע' 30 ↩

¹⁷ ד"ה ע"כ יאמרו המושלים - סה"מ תרצ"א ע' שיט ↩

---

[3] (הלכה 395)

שאלה: מדוע אומרים קידוש לבנה תחת כיפת השמים, והאם זה לעיכובא? [א]

תשובה: כתב בדרשות מהר"ח אור זרוע¹: 'ומהר"ח שמע בשם הר' משה פולדא שאין לעמוד תחת הגג ולקדש, אלא בחצר או ברחוב במקום טהרה'.

וכתב השלטי גבורים על המרדכי²: 'וכתבו התוס' דלא נודע אצלנו טעם המנהג שאין לעמוד תחת גג'. וכ"כ הדרכי משה³ בשם הגהות אלפסי החדשות: 'ועוד כתב שם דאין לקדש הלבנה תחת הגג ואיני יודע טעם לדבר עכ"ל'.

אך מצינו ברבותינו הראשונים שנימקו מנהג זה, וכדלקמן:

טעם א) המהרי"ל במנהגים⁴ כתב: 'בכל חדש מקדשין הלבנה מעומד דנחשב לנו קבלת פני שכינה. ולכך כתב מהר"ח דאין לעמוד תחת שום גג, כדי שלא יאהל עמו שום טומאה'.

אך האחרונים תמהו על טעם זה, וכמ"ש באגרות משה⁵: 'וטעם מהרי"ל שהביא המג"א שלא יאהיל טומאה הוא טעם שלא ידוע לנו איזה קפידא שייך בזה לברכת הלבנה יותר מכל דבר מצוה ודברי קדושה. ובפרט בסתם בתים וגגות שכהן מותר ליכנס לשם ואיך שייך לחשוש לטומאה לברכת הלבנה שהוא רק איזה חומרא וצ"ע'.

וביאר במשנה הלכות⁶: 'ומבואר דהוא טעם שני חשש מאהיל על הטומאה הגם שכולנו טמאי מתים אנן מ"מ יש להדר בקדושה. והטעם לזה נראה שבקידוש לבנה אמרינן אלמלא לא זכו ישראל אלא לקבל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים וא"כ הוא גדר של קבלת השכינה וצריך לטהר עצמו מכל טומאה ומכאן נלפענ"ד דמי שאינו טהור ממקרה לילה לא יקדש הלבנה עד שיטבול קודם וכמו דמצינו בקבלת התורה כיון שהלכו לקבלת התורה כולם טבלו לכבוד השכינה ועכ"פ לכתחילה ודאי יש להדר בגוף טהור ודו"ק'.

טעם ב) טעם נוסף מצאנו בשאלת השואל בשו"ת מהרי"ל החדשות⁷: נשאל - שמעתי שלכך אין מקדשין הלבנה תחת האילן, והגג כי רה"י עולה עד לרקיע וא"כ הוי רשות בני אדם ולאו אורח ארעא. וראייה קצת דלכך אין מקדשין בע"ש כשתחשך במקבל שכינה מלמעלה מעשרה, דלעולם לא ירדה שכינה למטה מי' כו' והיא רפי' בידי אם כדברי השמועה'.

וכדברי השואל הנ"ל כתב בספר המנהגים - טירנא⁸: 'משום ר' משה דאין לעמוד תחת הגג ולקדש. ומהר"י ווייל שמע ממהר"א כ"ץ הטעם דהואיל והוא כמקבל פני השכינה צריך לצאת מרשות בני אדם, כי היוצא לקראת רבו יוצא מרשותו'⁹.

ולמעשה נחלקו בזה האחרונים, דהרמ"א¹⁰ פסק: 'ואין מקדשין הלבנה תחת הגג'.

אך המטה משה¹¹ כתב על רבו המהרש"ל: 'ואני ראיתי מורי הרב ז"ל שהיה יושב בחבורה שמח וטוב לב, והגיע שעת קידוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ, וציוה לפתוח החלון נגד הלבנה ובירך ברכת הלבנה וקדשה'.

וכתב הב"ח¹²: 'מיהו כל זה היכא דאפשר אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי כששרויין בין הגוים יכול לקדש בביתו דרך חלון ופתח'.

וביוסף אומץ¹³ כתב שאמנם העיקר כדברי מהרש"ל אך אעפ"כ: 'ומכל מקום טוב בעיני להוציא הראש חוץ לחלון בעניין שלפחות לא יהיה ראשו תחת הגג. גם אם בראש כל חוצות יש טינופת מוטב לקדשה בבית מבמקום הטינופת. ואם אי אפשר רק לקדשה במקום הטינופת אל יקדשנה כלל, דהוי מצוה הבאה בעבירה גדולה דאיסור כרת דכי דבר ה' בזה'.

וכל הנ"ל הובא הלכה למעשה במגן אברהם¹⁴: 'תחת הגג. ולא נודע אצלנו טעם המנהג (שם בהגהת אלפסי) ומהרי"ל כתב הטעם שלא יאהיל עליו שום טומאה וב"ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיצא לקראת המלך וכ"כ בהגמ"י מ"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו"ם מקדש תחת הגג עכ"ל וז"ל מטה משה אני ראיתי רש"ל ז"ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידשה עכ"ל וכ"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית'.

ועפי"ז כאשר אדם נמצא ספון בביתו מחמת בידוד או רח"ל בזמן שחושש לצאת החוצה כתב החיד"א¹⁵: 'מ"מ למדנו מדברי האחרונים דכשיש סיבה שפיר דמי לברך דרך חלון. ומינה לנידון דידן דמפני חמת המציק סגר עלינו, ודאי נפש היפה בעד החלון נשקפה, מברכת לבעל'ה אפיק שפ'ה'.

---

הערות:

¹ סי' יט ↩

² ברכות פ"ח רמז קפט אות א ↩

³ או"ח סי' תכו אות ג ↩

⁴ הל' ר"ח אות ט ↩

⁵ או"ח ח"א סי' קמד ↩

⁶ חי"א סי' שמב ↩

⁷ סי' מו ↩

⁸ דין ברכת הלבנה בהגהות המנהגים ↩

⁹ וראה בלבוש סי' תכו סעיף ב ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' תכו ס"ד בהג"ה ↩

¹¹ עמוד העבודה ר"ח, ברכת הלבנה סי' תקלז ↩

¹² או"ח סי' תכו ↩

¹³ דיני קידוש הלבנה סי' תסט ↩

¹⁴ סי' תכו ס"ק יד ↩

¹⁵ ברכ"י או"ח שם ס"ק ד ↩

---

[4] (הלכה 396)

אמירת קידוש לבנה תחת כיפת השמים (2)

למדנו בהלכה הקודמת שישנם שני טעמים בראשונים למנהג אמירת קידוש לבנה בחוץ: א. שהוא בכדי שלא היה תחת אהל מחמת טומאה או ב. מכיון שקידוש לבנה הוא כקבלת פני השכינה, וצריך לצאת לחוץ כמו שיוצאים לקראת מלך.

וכתבו הפוסקים שישנם כמה נפק"מ בין טעמים אלו, וכדלקמן:

1. שאלה: האם ניתן לומר ברכת לבנה במרפסת או בגג הבית?

תשובה: בכ"י של הגהות המנהגים כתוב: 'בהיות מה"ר אברהם כהן מהל"א שי' עמנו בנורנבערק בחדש מרחשון שנת קצא"ל (קצ"א לפרט) וקדשו הלבנה, ושמעתי ממנו שהי' מקובל ממה"ר הלל ז"ל מארפורט שלא לקדש הלבנה בתוך הבית אפי' על גבי עלייה שאיננה מכוסה בגג. ואמר הטעם כיון דמקדש הלבנה כאילו קבל פני השכינה א"כ סברא הוא לצאת חוץ ממחיצות הבית, ק"ו, היוצ' לקראת מלך בשר ודם יוצא חוץ למחיצו' לשדה ק"ו לזה'.

ולפי"ז ראוי לעשות את ברכת הלבנה בחוץ ברחובה של עיר וכדומה ולא בגג או במרפסת¹

2. שאלה: האם יש משמעות למקום עליו עומדים בשעת אמירת קידוש הלבנה?

תשובה: כתב הבן איש חי²: 'וצריך לברך תחת אויר הרקיע ולא תחת הגג, ורק אם אי אפשר לו בכך משום שהוא חולה או סיבה אחרת, יברך תחת הגג, וטוב לעמוד על מקום דחלול מתחתיו אם אפשר לו בכך'.

ובספר אוצרות חיים³ הביא מכתב ידו של הבן איש חי שכתב על הלכה זו בזה הלשון: 'ברכת הלבנה יזהר לברך במקום שיש תחתיו חלל, כי כבר אזהרה הנזכרת במהרי"ל ז"ל בברכת הלבנה לעמוד לברך תחת אויר השמים מפני חשש טומאה של קבר התהום. ושם לא נתפרש דבר זה היטב, אך הטעם הוא אחר, כי הוא הדין שצריך ליזהר לעמוד על מקום חלול כדי שלא יאהיל בבגדו על קבר התהום'.

אמנם להעיר דין זה הוא חומרא שלא הובאה בפוסקים ולא מצאנו שנהגו כך.

3. שאלה: האם צריך להקפיד שלא לעמוד מתחת ענף של עץ וכדומה?

תשובה: בשו"ת ישכיל עבדי⁴ כתב: 'בדברי הרמ"א בסי' תכו שאין מקדשים הלבנה תחת הגג מחמת טומאה כמ"ש המהרי"ל הובא במ"א האם אותו חשש יש ג"כ שלא לעמוד תחת ענפי האילן שמא יש מת בקבר ואילן מאהיל, אבל לטעם שיוצא לקבל פני שכינה, מסתבר דבאילן, זה לא שייך כי הלא יצא החוצה ע"כ .. עכ"פ רוב האחרונים תפסו להם לעיקר הטעם השני להקבלת פני שכינה דאין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג,לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאים להקבלת פני מלכים (מ"ב ס"ק כ'א). ואמנם זאת ראיתי בא"ר [ס"ק יז] שכ' וז"ל פה פראג מקדשין לפעמים בבית הקברות, צריכים ליזהר להתרחק מקברות ד"א וכו' ע"כ. הנה חשש לה מר לטעם השני שכתב המ"א בשם מהרי"ל שלא יאהיל עליו שום טומאה⁵ ולעיקר ספיקו אם גם שלא יעמוד תחת ענפי האילן, הנה בעיקר הדבר אם ענפי אילן מטמאין באהל .. הרי לך כמה ספיקות וספיקי ספיקות דודאי מותר אפי' בלכתחילה וזבו"פ וא"צ לפנים'.

אך לאידך יש שציינו שחוששים לטעם שלא יאהיל על הטומאה גם בענפי האילן⁶.

ראינו את ההלכות התלויות בטעמים השונים של אמירת קידוש לבנה בחוץ, ומכיוון שראינו שהמג"א ועוד פוסקים רבים הביאו את שני הטעמים, א"כ כשאפשר ראוי להדר לקדש בחוץ ממש, ולא מתתת ענפים

---

הערות:

¹ ראה ס' לבנה בחידושה עמ' נה ↩

² שנה ב פ' ויקרא סכ"ד ↩

³ מערכת ר"ח, עמ' כו אות לח ↩

⁴ ח"י סי' לח אות ג ↩

⁵ ויש להעיר שלכאורה דין זה של האליה רבה אינו נוגע לנידון שלנו כיון שהוא לא מצד דין שלא יאהיל עליו טומאה, אלא כפי שמציין ליו"ד סי' שסז ס"ג: 'לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר'. ושם ס"ו: 'כיון שהרחיק ד' אמות, קורא ומתפלל, ואפילו רואה הקבר או בית הקברות. ואם יש שם מחיצה, מותר אחר המחיצה, סמוך אפילו תוך ד' אמות לקבר' ↩

⁶ ראה לבנה בחידושה עמ' נה, וראה גם בספר קידוש לבנה (טננבוים) פ"ה, א שראוי להחמיר כיון שהמג"א והא"ר הביאו גם את הטעם שהוא מפני הטומאה ↩

---

[5] (הלכה 397)

שאלה: מהו הזמן בו אפשר לברך על הלבנה?

תשובה: כתב הרמב"ם¹: 'אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה'.

ומדברי הרמב"ם שניתן לברך על הלבנה מיד ביום בראשון של החודש, בזמן שעדיין לא ניתן להנות מאור הלבנה יש מהפוסקים שלמדו שלדעת הרמב"ם אין צריך להנות מאור הלבנה לברכה. וכמ"ש הברכי יוסף²: 'עוד נראה להביא ראיה דלא בעינן שיהנה מאור הלבנה, ממ"ש הרמב"ם פ"י דברכות אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד י"ו בחדש. וכ"כ הסמ"ג עשין כ"ז והר"ם ריקנטי סי' פ"ו. וכתב הרב הפר"ח דמוכח מדברי הרמב"ם דאפילו בלילה הראשון מברכין עליה .. הרי למדנו מהרמב"ם וסמ"ג ומהר"ם ריקנטי דאף על ירח בן יומו מברכין, ומאי הנאה איכא בריש ירחא בר יומיה הוה, אלא מוכרח דא"צ ליהנות ממנה ..' וע"ש בהמשך דבריו.

אך מאידך יש מהראשונים שכתבו שצריך להנות מאור הלבנה וכמ"ש הרבינו יונה³: 'אבל במסכת סופרים (פ' כ') אמרו מברכים על הלבנה משתתבשם ופירשו בו כמה פירושים .. ויש מפרשים שתתבשם מלשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה כלומר עשה חופה לבנו ורוצה לומר משעה שתיעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה ונראה למורי הרב נר"ו שפי' משתמתק מלשון לבסומי קלא שר"ל נמתק הקול ה"נ ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב' ימים או ג' אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו'.

וכ"כ בדרשות מהר"ח אור זרוע⁴: 'ואין מקדשה אלא א"כ תהא זריחתה ניכרת על הקרקע, וזה כת' רבי' אור זרוע דכה"ג הוי לילה גמורה הן לשבת הן ליום הכיפורי' הן לכל תעניות'. וכ"ה בשלטי גבורים⁵.

וכן כתב בשבלי הלקט⁶: 'יש אומרים שאין לברך על הלבנה אלא בלילה ומסתברא דשרגא בטיהרא למאי מהניא. וגבול הלבנה בלילה דכתיב את הירח וכוכבים לממשלות בלילה'⁷.

וכ"כ האגור הלכות⁸: 'יש אומרים⁹ שאין לקדש החדש אלא בלילה. ומסתברא דשרגא בטיהר' למאי אהני'.

וכ"ה בזוהר¹⁰: 'ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה¹¹ מברך עליה בא"י אמ"ה אשר במאמרו ..'.

ובמחלוקת זו תלויים כמה הלכות בדיני ברכת הלבנה ובזמן הראוי לברך. ומהם האם ניתן לברך לפני צאת הכוכבים¹².

דהנה יש מהאחרונים שכתבו שניתן לסמוך על הדעות שאין צריך לברך דווקא כשהלבנה זורחת ונהנים לאורה, ופסקו שניתן לברך עכ"פ בשעת הדחק גם בבין השמשות¹³, וכן בבוקר גם אחר עלות השחר¹⁴, וכמ"ש גור אריה יהודא¹⁵ שעקרונית היה ניתן לברך מיד בליל א כראיה לקידוש החודש: 'אבל קידוש על לבנה דלכו"ע מסורה ואולי מתוך קטנותה ידמה כוכב בעיניו ויסברו שהיא לבנה .. להכי בענין איזה ימים שיראה שהיא ודאי הלבנה אבל בידוע שהיא הלבנה ונראות משחשיכה יכולים לברך מחדש חדשים ואין צריכין להמתין עד הלילה ובפרט במקום חשש אולי יכסה עננים ויבוטל לברך עליה'.

אך להלכה כתב הרמ"א¹⁶: 'ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה'. וביאר המשנה ברורה¹⁷: 'אלא בלילה - לאפוקי בין השמשות שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום'. וכ"כ עוד רבים מהאחרונים¹⁸.

א"כ זמן הראוי לברכת לבנה הוא דווקא בלילה כשנהנים לאורה, ולא בבין השמשות, או אחרי עלות השחר

---

הערות:

¹ הל' ברכות פ"י הי"ז ↩

² או"ח סי' תכו ס"ק ד ↩

³ ברכות כא, א ↩

⁴ סי' יט ↩

⁵ על המרדכי ברכות פ"ח רמז קפט אות א ↩

⁶ ענין ר"ח סי' קסז ↩

⁷ והאבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה כתב: '..וכתוב במדרש אין מברכין על הלבנה אלא בלילה שנא' עשה ירח למועדים' ↩

⁸ הל' ר"ח סי' תקצא ↩

⁹ וראה בגור אריה יהודא דלהלן: 'ולשון י"א משמע שדעת אחרים הוא שיכולין לקדש אפי' ביום אם נראית, אלא שהוא הסכים לי"א שאין לקדש..' ומבאר טעמם ע"ש ↩

¹⁰ ח"ב קפח, א ↩

¹¹ אך ראה מ"ש בניצוצי זהר ↩

¹² אך להעיר שאין הדברים מוכחים שכל הפוסקים שכתבו שאין צריך להנות מאורה סוברים שניתן להקדים הברכה קודם צאת הכוכבים, כיון שי"ל שמטעם שגבול הלבנה הוא בלילה ד'ירח וכוכבים לממשלת הלילה' זמן הברכה הוא דווקא בלילה, וכנ"ל. וראה מהרש"א שזהו גם הכוונה בנוסח הברכה (ח"א סנהדרין מב, א): 'ואמר חק וזמן כו'. חק הוא דבר קבוע לשמש ביום ולירח בלילה. וזמן נתן להם דהיינו זמן סיבוב גלגל הלבנה..'. וכן לאידך יש שכתבו שנהנים מאורה הוא לא רק בודאי לילה, ראה לקמן הע' 14 ↩

¹³ ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' יז, תשובות והנהגות ח"ד סי' צג, שו"ת יביע אומר ח"ה או"ח סי' לו ג ↩

¹⁴ וראה בקונטרס התעוררות תשובה שבסו"ס המאירי ר"ה (סי' י) שכתב: 'נ"ל שמותר לקדש הלבנה גם אחר עמוד השחר, כי לא נזכר בשום מקום שדוקא בלילה מקדשין, והרמב"ם כ': הרואה לבנה בחידושה, ולא כ' בלילה, וגם אחר עמוד השחר היא מאירה יפה ונהנין מאורה'. שנקט שגם מטעם נהנים לאורה אפשר גם לאחר עלות ↩

¹⁵ (תאומים) או"ח סי' קמד ↩

¹⁶ סי' תכו ס"א בהגה ↩

¹⁷ שם ס"ק ב ↩

¹⁸ ראה בכף החיים להגר"ח פלאג'י סי' לז אות ז ושכ"כ בחסד לאלפים (פאפו) סי' תכו אות א: יזהר שלא יברך עד שיהא ודאי לילה ותהא זריחתה ניכרת על גבי קרקע' ↩

---

[6] (הלכה 398)

שאלה: מאיזה יום אפשר לברך את ברכת הלבנה? [א]

תשובה : הגמרא במסכת סנהדרין¹ אומרת: 'אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה'. ובירושלמי מסכת ברכות² איתא: 'הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים'.

ויש שביארו³ שמפשטות לשונות אלו נראה שזמן קידוש לבנה הוא כשרואה את הלבנה החדשה גם בימים הראשונים לחידושה.

וכמ"ש המור וקציעה⁴: 'רב יהודה אומר עד שבעה. דבר ברור הוא ומבואר בעצמו עד שבעה מברכין, ואפילו ביום ראשון אחר המולד (לפום גמרא דידן) וכפירש"י עד כמה, שאם לא ברך היום כו''.

ולהלכה נחלקו הפוסקים, ומצינו בזה כמה שיטות כדלהלן:

א. מיד בלילה ראשון אחר המולד:

כתב הרמב״ם⁵ וכ"כ הסמ"ג⁶ ותשובות הר"מ ריקאנטי⁷: 'אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה'.

וכתב הפר"ח⁸: 'שמדברי הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות [שם] שכתב אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר משמע לי דסבירא ליה דאפילו בלילה הראשון מברכים עליה, וכדמשמע מפשט לשון הש"ס סנהדרין שם'.

וכדברי הרמב"ם כן מבואר ביד רמ"ה והמאירי בסנהדרין שם⁹.

ובס' הקנה¹⁰ כ' ג"כ מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון'.

ב. לאחר ג' ימים מהמולד:

כתב בסידור רבי סעדיה גאון: 'ועל הירח הנראה מן הלילה הרביעי .. מברכים'.

וכדבריו כתבו תלמידי רבינו יונה¹¹: 'אבל במסכת סופרים אמרו מברכים על הלבנה משתתבשם .. ויש מפרשים שתתבשם מלשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה כלומר עשה חופה לבנו ורוצה לומר משעה שתיעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה, ונראה למורי הרב נר"ו שפי' משתמתק מלשון לבסומי קלא שר"ל נמתק הקול ה"נ ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב' ימים או ג' אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו'.

וכתב הבית יוסף¹²: 'מ"מ למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים .. לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה'.

ובצדה לדרך¹³ כתב: 'וצריך להמתין שיעברו שלשה או ארבעה ימים'.

וכתב הב"ח¹⁴: 'וכן קיבלנו מרבותינו שכך נהגו כל הקדמונים שלא להחמיץ את המצוה ולקדש אותה במוצאי שבת לאחר שעברו עליה ג' ימים'¹⁵.

וכתב הפרי מגדים¹⁶: 'ולכן מי שנוהג לקדש הלבנה אחר שלשה ימים מעת המולד אף בחול אין לגעור בו, וכן אני נוהג כי לפעמים טורח לקבץ עשרה ובא לידי שכחה ויום המעונן. ובימי החורף וגשם אף בחול אחר ג' ימים אין לגעור במי שנוהג כן'. ועוד כתב¹⁷: 'והנך ג' ימים נמי מעת לעת חשבינן לה'.

מאידך מצינו שהיעב"ץ¹⁸ בסידורו כתב: 'הסכמת רוב המחברים שאין לברך עד שיעברו עליה שלשה ימים (ולא אמרו שלשה ימים להחמיר. דלא בעינן מעת לעת אלא אפילו לא מלו לנו אלא בסוף הלילה, מותר לברך עליה תחלת אותה הלילה, זה ברור בעיני בס"ד) ואחר שלשה ימים מיד ראויה לברכה'.

עד כאן למדנו את השיטות על פי נגלה, בהלכה מחר נראה בעזרת ה' את שיטות המקובלים, והלכה למעשה.

---

הערות:

¹ מב, א ↩

² פ"ט ה"ב ↩

³ ראה נחלת צבי או"ח סי' תכו ס"ק ד. ועוד ↩

⁴ סי' תכו ↩

⁵ הל' ברכות פ"י הי"ז ↩

⁶ עשין כז ↩

⁷ סי' פו ↩

⁸ או"ח סי' תכו ס"ד ↩

⁹ וכ"כ הברכ"י סי' תכו ס"ק ד: 'הרי למדנו מהרמב"ם וסמ"ג ומהר"ם ריקנטי דאף על ירח בן יומו מברכין'. וכ"כ מהרש"ל בביאוריו על הסמ"ג ↩

¹⁰ סוד ברכת הלבנה ↩

¹¹ ברכות פ"ד בסופו ד"ה נהרדעי ↩

¹² או"ח סי' תכו ↩

¹³ מאמר ד כלל ב פי"ב ↩

¹⁴ או"ח סי' תכו ↩

¹⁵ וראה בלבוש ס"ד ובט"ז ס"ק ג ↩

¹⁶ משב"ז ס"ק ג ↩

¹⁷ אשל אברהם ס"ק יג ↩

¹⁸ שער ה' החדש שער ראשון - דיני ברכת הלבנה ↩

---

[7] (הלכה 399)

מאיזה יום אפשר לברך ברכת הלבנה [ב]

בהמשך לשני הדעות שלמדנו מהו הזמן הראוי לברך ברכת לבנה, נלמד היום את גישת המקובלים ביחס לזמן הברכה.

ג. לאחר ז' ימים מהמולד:

כתוב בתשובת המקובל רבי יוסף גיקאטיליה: 'שאלה: מה שנהגו במקצת מקומות על הלבנה לברך אחר שעברו עליה ג' ימים או יותר, או שיעברו עליה ז' ימים, והם סמכו ג"כ אם האמת איתם או לא?

תשובה: דעו לכם בודאי כי אותם המקומות טועים הם, והפוסקים שהורו להם כך הלכו חושך ולא אור, כי הלבנה הוא סוד, דוד מלך ישראל חי וקיים, והוא סוד שביעי, ואין שכינה שורה עליו עד שיעברו עליה שבעה ימים בסוד הכלה, שאין פוחתין לה מז' ברכות, וכן המנורה שבעת קני המנורה, וכן השמיטה מן ז' שנים תעשה שמיטה, וכן סוד המולדות והתקופות וחשבונם בנוי על שבעה, וכן 'שבע ביום הללתיך', וכן סוד שבע קידושין בכל יום, וכמה ענינים שאין להם מספר בנויים על שבע, ולפי"ז אין מברכין עליה עד שיעברו עליה ז' ימים ועד בכלל, ובליל ח' מברכין עליה שמקבלת מסוד הא"ם [=ספירת הבינה] הידוע, ומה שאמרו במס' סופרים שמברכים עליה במוצ"ש, אין כוונתם בין עברו ז' או לא עברו ח"ו, אין כוונתו אלא אחר שעברו שבעה עליה, מצוה מן המובחר לברך עליה ולא לעכבה, ולמה במוצאי שבת? כדי להורות שהוא סוד השבעה שהוא שבת'.

גם המקובלים שלאחריו כתבו עקרון זה, וכמ"ש ר"מ בן גבאי בתולעת יעקב¹: 'וקבלתי הטעם שכבר מאירה מאור שבעת הימים, ופחות מכאן היא חסרה ואין לברך אלא על דבר שלם, ובירושלמי רמזו זה באמרם 'אין מברכין על הירח עד שיתבשם' ולפי"ז מתברכת מלמעלה, כי עת חידושה מברכין עליה ג"כ ישראל למטה בדוגמא עליונה, למען תהי' כלולה מכל צד'.

והאריך בזה הרמ"ע מפאנו²: 'ואיכא דגרסי במס' סופרים אין מברכין על הירח עד שתתבשם - ופירשו רבנן עד ג' ימים, והלכתא בלא טעמא היא - ולדידן קרוב לשמוע מאי עד שתתבשם עד ז', לפי שפגימתה גנאי הוא לה ואז אינה נכרת כל כך, ועוד א"א לז' ימים בלא שבת. וליל ז' [נגהי דליל ח'] ראוי לברך בו, וכשלא נברך קודם שבעה למולד ולא אחר ט"ז, וט"ז בכלל השלילה, כי גם ליל ט"ו כשר לברך שהרי לא עברו עליה אלא י"ד ימים שלמים, יצאנו³ ידי שתי הדעות דפרישו מלתיה דרבי יוחנן סנהדרין מ"ב ע"א דאמר עד שתתמלא פגימתה ואיכא מ"ד עד שבעה ואנן דחקינן ומוקמינן ליה אליבא דהלכתא דלא פליג אאידך דאמר עד ט"ז אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא .. ולנו עוד במלי דאגדתא סיוע שיש בו ממש למה שבארנו. ולפי דרכינו למדנו שט' ימים רצופים ראויים לברכה זו וסימניך תשעה רקיעים חוץ מגלגל הירח שהוא עשירי לכלם, ישמע חכם ויוסף לקח'.

ובספרו עשרה מאמרות⁴ הרחיב במילי דאגדתא: 'הרי אנו בקדוש החדש והזמנים כמו הכלה שתבעוה לינשא בניסן או בסיון, ועד שתתפייס ותאמר יום פלוני ניסן לא רמינן שערי באסינתא, ומשנתפייסה וקבעה ראש חדש צריכה להמתין לפרנס עצמה עד ט"ו לחדש או ו' בו, האי כדיניה והאי בדיניה, אבל בקדושת היום הרת עולם אינו כן שהרי החדש מתכסה בחג, לפי שהיא נתבעת לבדיקה תחלה בראש השנה ויוה"כ ברחימותא דאית בה קנאה, כי הן בקדושיו לא יאמין, וכשנצא בדימוס וסימנים בידינו לולב וארבעת מיניו נזכה לסכת שלום, על כל כבוד חופה, ונקתה ונזרעה זרע. הצד השוה לחדשי השנה כלם הוא מש"כ בתשו' הגאונים כי שבעת ימים קודם ראיית הלבנה מדת רחמים עורכת מלחמה עם סמא"ל וחייליו על המעוט, והשעיר מעורר תגר עם איש חלק על קנאה יפה כלבנה, ומיכאל וגבריאל נלחמים נגד המקטרגים ובסוף יום השביעי גבריאל מחליש כחם ומיכאל כהן גדול מביא לשמעשאל השר הגדול המלמד זכות על עשו שהוא כדמות שעיר ומקריבו כדמות קרבן במזבח העומד לפני התשובה בכל ר"ח, ואז מתפייס הרצון והכבוד מתרבה ומתמלא וכח השעיר כלה באש הגבורה, אלא שחוזר ונעור בימי הירידה עד הזמן המיועד דכתיב ביה והיה אור הלבנה כאור החמה. ולמדנו מזה להקבלת פני שכינה בברכת הלבנה, שמצוה מן המובחר שלא לברך עליה עד ליל ז' לדבוק, וקודם ט"ז לעכובא ..'.

ולהלכה המחבר בספרו הבית יוסף כתב: 'והר"י גיקטילי"א בעל שערי אורה כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים'. ועפי"ז פסק בשו"ע⁵: 'אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה'. וכתב הפר"ח שכך מנהג העולם.

א"כ ראינו שהמקובלים והשו"ע כתבו שקידוש לבנה צריך להיות רק לאחר ז' ימים

בהלכה הבאה נדון בקבלת האריז"ל בנדון, והכרעת רבותינו נשיאנו

-------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ פ' סוד ברכת הלבנה ↩

² שו"ת סי' עח ↩

³ בדבריו אלו נתכוון ליישב הקושיה שהקשו האחרונים הב"ח והפר"ח [באו"ח סי' תכו] שזה נגד דברי הגמרא בסנהדרין: 'מיהו איכא לתמוה דהלא מדקאמר תלמודא עד כמה מברכין על החודש עד שתתמלא פגימתה וא"ר יהודה עד שבעה ופירש רש"י אם לא בירך היום יברך למחר עד ז' אלמא דלכתחלה מברך עליה קודם שעברו עליה ז' ימים ונהרדעי לא פליגי עליה בהא אלא מוסיפין לברך עוד עד י"ו'. וכמ"ש החת"ס בשו"ת או"ח סי' קב: 'אך בתשו' מנחם עזריה סס"י ע"ח כתב דס"ל דלא פליגי אמוראי, אלא מר ס"ל ר' יוחנן אתחלתה קאי שאין מתחילים לברך עד ז' ומר סבר אסוף זמן קאי דאין לברך אלא עד ט"ז ושניהם אמת, ולא פליגי אלא אהי קאי ר' יוחנן, ודפח"ח' ↩

⁴ מאמר אם כל חי סי' יט ↩

⁵ או"ח סי' תכו ס"ד ↩

---

[8] (הלכה 400)

מאיזה יום אפשר לברך ברכת הלבנה [ג]

למדנו בהלכה הקודמת את דברי הפוסקים והמקובלים הקדמונים אודות תחילת הזמן הראוי לברכת לבנה.

שאלה: מהו הזמן לפי קבלת האריז"ל, ודברי רבותינו נשיאנו ומנהג חב"ד למעשה?

תשובה: בפרי עץ חיים¹ כתוב: 'להרח"ו ז"ל - ברכת הלבנה אנו אומרים בר"ח, לפי שאז היא מתחדשת, ולפי שהיא יוצאת בת"ת שלו, נקראת עטרת תפארת, והנה עטרה היא כתר, ובכל היא נקבה, אלא שהכתר הוא ג"כ דכורא, כי הוא כתר שלו, אבל העטרת היא כתר לנוקבא, לכן היא נקראת עטרת, וזהו עטרת תפארת לעמוסי בטן, כי לכך אנו אומרים ברכה זו בר"ח, מפני שהיא מתחדשת בר"ח..'. משמועה זו בשם הרח"ו ניתן להבין שמברכים מיד בר"ח וכשיטת הרמב"ם².

אך מאידך מובא שם מהגהות מהר"י צמח בשם הרח"ו: 'צמח - שמעתי שאומרים בדמשק, ששאלו להרח"ו, טעם למה אנו מברכין ברכת הלבנה במוצאי שבת, ואמר, כי הטעם הוא, שאז נחרב הבית, והלכה השכינה בגלות, לכן אנו מבשרין חדוש ישראל והשכינה'. ולכאורה שמועה זו סותרת לשמועה הקודמת שהרי ההקפדה לברך במוצ"ש שנובעת מפרשנות במסכת סופרים, אינה מתאימה לשיטת הרמב"ם שצריך לברך מיד ביום הראשון, ולא להמתין למוצ"ש.

ובנוסף מצאנו שהמקובלים ההולכים בעקבות האריז"ל כתבו שיש להקפיד ולברך רק אחר שבעה ימים³, וכ"כ במשנת חסידים⁴ וכידוע ש'המשנת חסידים לא העתיק רק דברי האריז"ל, א"כ מסתמא ראה זה בכתבי האריז"ל'⁵.

וכן מובא כמ"פ בכתבי רבותינו נשיאנו בשם האריז"ל כמ"ש בתורה אור⁶: 'והנה קידוש הלבנה ידוע שהוא בז' ימים בחודש והטעם הוא לפי שכאשר עוברים עליה ז' ימים אז כבר נמשך בה ז' ספירות חסד דנוק' ביום א' וגבורה דנוק' ביום ב' כו' וראויה לקדש אותה מפני שכבר קיבלה בעצמה מז' מדות דז"א כו'. וכמ"ש בע"ח..'. ובתורת חיים⁷ כתב כן בשם הפע"ח.

וכ"כ למעשה אדמו"ר הזקן בסידור: 'עפ"י הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד'.

אלא שאעפ"כ ישנה מסורה שהצמח צדק כן קידש בבחודשי החורף גם לפני ז' ימים מהמולד, וכך כותב בשער הכולל⁸: 'ומ"מ למעשה ראינו מאדמו"ר בעל הצ"צ ז"ל שבחדשי החורף לא היה מקפיד להמתין עד אחר ז' ימים.

ובהגהות הרבי הרש"ב שנדפסו בסידור תו"א כתב: 'וכן ראינו מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, אך לא קודם ג' ימים (מה שאומרים העולם בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה שאינו יודע אי' נמצא הקבלה מז' ימים אלו כו' אינני יודע אם אמר כן, שהרי בההוספות לתורה אור פ' יתרו בהביאור לד"ה בחודש השלישי כתיב טעם ע"ז ע"ד הקבלה והחסידות, ובמ"ח מס' מו"ש פ"א מ"ב כ' ג"כ טעם ע"ז באופן אחר ע"ש וע' בפע"ח שער ר"ח פ"ג בעניין ברכת הלבנה כתב ואנו מברכין ברכה זו בר"ח מפני שאז היא מתחדשת כו' וצ"ע, ובהגהות כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה לדרוש הנ"ל העיר מרע"מ כי תשא, פקודא בתר דא לקדש החודש וכו' ולבתר דיאותו לאורה מברך וכו' והרמ"ז שם פי' דהיינו לאחר ז' ימים וכן בבה"ז כ' דהיינו לאחר ז' ימים, והאריך בזה. ובדרוש בחודש השלישי (מכ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה)⁹ כ' בשם פע"ח דקידוש לבנה צ"ל אחר ז' ימים דווקא, וכתב מה שמ"ת הי' בששי בחודש ולכאורה הי' צ"ל בז', מפני שז' שבועות של ספירת העומר הם במקום הז' ימים וכו' יעו"ש, ומ"מ למעשה ראינו כנ"ל, והיינו מפני שאצלינו ע"פ הרוב השמים מכוסים מעננים ואם נראית א"א לדקדק בהזמן כ"כ¹⁰. ובאור החמה כ' על רע"מ הנ"ל בשם הרמ"ק דהיינו לאחר ג' ד' ימים כו''.

א"כ ראינו שדעת רבותינו נשיאנו שיש לברך רק אחר ז' ימים, ושכך נראה בדעת האריז"ל, אך במקומות המעוננים שיש חשש שבגלל העננים העיכוב יגרום שלא יוכלו לברך, יש לברך גם קודם ז ימים, אך לא קודם ג' ימים

----------------------------------------------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ שער ר"ח פ"ג ↩

² ולהעיר מזוהר חי להרה"ק מקאמרנא פ' וארא שכותב שהקדוש האריז"ל לא ציוה מעולם לקדש אחר שבעה, ודעתו לקדשה מיד שיראנה אפילו בר"ח, ואפילו ביחידות. אך ראה מ"ש בנמוקי או"ח על סי' תכו ↩

³ כ"כ החיד"א. וכ"כ בסידור הרש"ש וראה שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' כד ↩

⁴ מסכת מוצ"ש פ"א מ"ב. וכך כתב המקדש מלך מהחמדת הימים: *'וקבלנו מאת רבינו האר"י זלה"ה שלא לקדש הלבנה עד לאחר ז' למולד* .. אשר מכל זה המשכילים ישכילו טעמו של דבר שלא לקדש את הלבנה עד אחר ז' ימים, ואף אם חל מוצ"ש אחר ד' וה' מהמולד לא יקדשוה כל שלא עבר עליה ז' ימים, וכן ראיתי מהבאים בסוד ה' האיתנים לא חששו, לא לטעם שלא להחמיץ המצווה ולא לטעם שרוב הציבור מתקבצים אז, ולא לטעם מבושמים, ומנא לא תזוע' ↩

⁵ פס"ד להצ"צ ליו"ד סי' קט"ז. וראה אג"ק חי"ב ע' שפט ↩

⁶ יתרו בהוספות ↩

⁷ שמות שעג, א ↩

⁸ פל"ג, ב. ומבאר: 'ונראה הטעם מפני שאין הכרח מקבלת האריז"ל ולא מן הגמרא רק שכך קבלו איש מפי איש, ובסידור האריז"ל כתוב בזה"ל 'כתבו המקובלים ואיתא ברעיא מהימנא פ' פנחס שאין מקדשים הלבנה עד אחר ז' ימים למולד' עכ"ל, ומאחר שמסדר סדור האריז"ל כתב זה בשם המקובלים ברור שלא מצא זה בכתבי האריז"ל וגם בפע"ח ליתא .. ומאחר שאין לזה הכרח מן הגמרא והזוהר וקבלת האריז"ל הגם שמהראוי לנהוג כן שכן הוא בב"י בשם שערי אורה ובמשנת חסידים, *עכ"פ במדינתנו בימות החורף שמצויים עננים וקרוב שתעבור עונתה ולא יראנה לא ימתין עד אחר ז' ימים'* ↩

⁹ תו"ח שם ↩

¹⁰ בשיחת ש"פ נח התשנ"ב בהערה 122: 'אבל פשוט שחילוק בזה באם דרים במדינה ש(כו"כ מחדשי) החורף אינם מעוננים' ↩

---

[9] (הלכה 401)

שאלה: מדוע משתדלים לברך על הלבנה במוצאי שבת?

תשובה: כתוב במסכת סופרים¹: 'ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים'.

וכתב המאירי²: 'ויש שנהגו שלא לברך עד מוצאי שבת הראשון לחדושה והוציאו דבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם ופירשו בה עד שיברכו על הבשמים ואיני יודע טעם בדבר. ומ"מ יש מי שמפרש עד שתתבשם כענין עבד בושמא להלולא והוא עיגול האפריון של חתנים העשוי כמין יתר ובא כענין מה שאמרו כאן עד שבעה שתעשה כיתר ואין הלכה כן אלא עד שתעשה כנפה כמו שביארנו. ומ"מ במסכת סופרים שנויה בהדיא כדעה ראשון והוא שאמרו שם פרק עשרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם וכליו נאים'.

וכ"כ הטור³: 'גרסינן במס' סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים'.

וכתב הבית יוסף: 'ומדברי תלמידי הרב רבינו יונה נראה שלא היה גורס במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת שכתב בסוף פרק תפילת השחר (שם ד"ה נהרדעי) במסכת סופרים אמרו אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם י"א עד מוצאי שבת שמברכין על הבשמים ואין זה מתקבל כלל דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי שבת, ויש מפרשים שתתבשם לשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה ורצונו לומר משעה שתעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה ונראה למורי שפירושו משתמתק מלשון לבסומי קלא כלומר משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנה שזה הוא אחר ב' או ג' ימים אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלו מתוק שאין אדם נהנה ממנו עכ"ל ואעפ"י שבספרים דידן כתוב בהדיא אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת וכמ"ש רבינו, מ"מ למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים דמשמע דבלא ההיא דמסכת סופרים הוא סובר כך לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה'.

ולמעשה כתב המחבר⁴: 'אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים'.

אך כתב המשנ"ב⁵: 'ודעת הב"ח שלא להחמיץ המצוה עד מוצ"ש אלא אחר שעברו עליה שלשה ימים מהמולד מקדשין וכ"כ במעשה רב [המיוסד על הנהגת הגר"א]'.

למעשה מנהגנו כדברי השו"ע לברך בדווקא במוצאי שבת כמבואר כמ"פ בדברי הרבי⁶. אא"כ במקרה שיש חשש שיפסידו הברכה וכפי שיבואר בהלכה הבאה.

והטעם לברך במוצאי שבת בנוסף לכך 'שהוא מבושם ובגדיו נאים' מצינו גם בפע"ח⁷ בהגהות מהר"י צמח: 'צמח - שמעתי שאומרים בדמשק, ששאלו להרח"ו, טעם למה אנו מברכין ברכת הלבנה במוצאי שבת, ואמר, כי הטעם הוא, שאז נחרב הבית, והלכה השכינה בגלות, לכן אנו מבשרין חדוש ישראל והשכינה'.

אך להעיר ממ"ש הרמ"ע מפאנו⁸: 'ומה שאנו מזכירים עמוסי בטן העתידים להתחדש כמותה אינו ענין לחרבן הבית שהיה במוצאי שבת כדעת השואל, אלא לחדוש הנשמות בכלל מעשה בראשית ממה שנתמעט בעטיו של נחש'.

וכתב המגן אברהם⁹: 'במוצ"ש. כתב המגיד מישרים (שיר השירים) 'כשמקדשין הלבנה במוצ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח, דוק ותשכח'.

אך להעיר דבנמוקי או"ח¹⁰ כתב: 'ולמאן דלא קפיד, ובפרט אם על ידי אונס שנתכסה הלבנה בעננים ולא נראתה כלל במוצאי שבת וכדי שלא יהיה ח"ו איתרע מזלי' כשיירא ויפחד לבו מדברי המגיד למרן הבית יוסף .. נראה לי פשוט .. דכל אלו הדברים, רק לבית יוסף לבדו נאמרים ולא לכל העולם והיינו ולפי שורש נשמתו ..'.

מוצ"ש ביחיד

כתב האשל אברהם (בוטשאטש)¹¹: 'קידוש הלבנה במוצאי שבת קודש יש לומר דעדיף ביחיד מבציבור אחר כך'.

אך להעיר שבמקרה הפוך כתב המשנ"ב¹²: 'ומכל מקום נראה דאם הצבור מקדשין יקדש עמהם אף באופן זה, אם לא שיודע שבמוצאי שבת יהיה לו גם כן צבור'.

מוצאי יו"ט

כתב הרמ"ע מפאנו¹³: 'וניחא במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב כגון עצרת ויום הכפורים לילך מחיל אל חיל, ויש בהקבלה זאת נחת רוח מסלוק נשמה יתירא הנלוית אלינו בשבתות ויו"ט שהן עצמן אות, ובאותה שעה האדם מבושם שלוה את המלך והיינו דאמרי אינשי אלקפתא נקטן ריחא אתילידא'.

וכ"כ אליה רבה¹⁴: 'במוצ"ש וכו'. והוא הדין מוצאי יום טוב, וכ"מ בתשו' מנחם עזריה סי' ע"ח'.

א"כ למעשה מנהגנו להשתדל לומר ברכת לבנה במוצאי שבת או במוצאי יו"ט, ומחר נלמד באיזה מצבים לא דוחים בשביל לומר במוצש"ק.

---

הערות:

¹ פי"ט ה"י ↩

² סנהדרין דף מב, א ↩

³ או"ח סי' תכו ↩

⁴ סי' תכו ס"ב ↩

⁵ ביאור הלכה סי' תכו ד"ה במוצ"ש ↩

⁶ ראה שיחת ליל ז' מ"ח התשמ"ו - תו"מ ח"א ע' 526. שיחת ש"פ נח התשנ"ב סי"ב ↩

⁷ שער ר"ח פ"ג ↩

⁸ שו"ת סי' עח ↩

⁹ סי' תכו ס"ק ב ↩

¹⁰ סי' תכו ↩

¹¹ סי' תכו ↩

¹² שער הציון סי' תכו ס"ק כ ↩

¹³ שו"ת סי' עח ↩

¹⁴ סי' תכו ס"ק ה הביאו המשנ"ב ס"ק ה ↩

---

[10] (הלכה 402)

שאלה: האם כאשר מוצש"ק חל בסיום הלילות בהם ניתן לברך גם יש לדחות את הברכה למוצש"ק?

תשובה: כתב תרומת הדשן¹: 'שאלה: הרואה לבנה בחדושה בימי החול, ואומר נמתין לברך על חדושה, עד למוצאי שבת יפה הם עושין או לאו? תשובה: יראה דיש לחלק בדבר, היכא דליל מוצ"ש הבא בקרוב, אינו לילות הרבה בחודש, כגון ז' או ח' בחדש, שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש, וב' וג' או ד' לילות אחריו, עדיין יש זמן לברך, עד סוף ליל ט"ו, כה"ג יפה להמתין עד מצו"ש. דכתב א"ז: דאין מברכין על הירח אלא במצו"ש, כשהן מבושמין ובכלים נאים; אבל אם ליל מוצ"ש הבא, יהא לילות הרבה בחודש, שאם יהיה מעונן בו, וב' וג' או ד' לילות אחריו, יעבור זמן הברכה, כה"ג אין להמתין עד מו"ש, דכל היכא דראוי הוא להסתפק, שתעבור המצוה, אין משהין אותה, אפילו כדי לעשותה יותר מן המובחר'.

וכ"כ הרמ"א בשו"ע²: 'ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש, אז ממתינין עד מוצ"ש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו שתי לילות או שלש או ארבע עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן'.

וביאר המגן אברהם³: 'וצ"ל דמ"ש ארבע עננים ר"ל לבד ממוצאי שבת, ומ"ש קודם עשירי בחדש הכי קאמר, דהלילה הוא קודם יום עשירי, דהיינו שיום ראשון הוא עשירי, וזהו שסיים אבל אם הוא אח"כ וכו', פי' שביום השבת הוא יום עשירי אין ממתינין עד מוצאי שבת. ולפי מ"ש סעיף ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמש לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד'.

כלומר להבנת המג"א בדברי הרמ"א: א. חוששים לחמשה לילות שיהו מעוננים (ולכן כאשר מוצש"ק הוא אור לי' יש להמתין למוצש"ק). ב. אך צריך לבדוק מהו סוף הזמן לברכת לבנה ולוודא שלא ישארו רק חמשה לילות כולל מוצש"ק.

הרבי בשיחת ש"פ נח התשנ"ב⁴ הביא את דברי הרמ"א הנ"ל שחוששים שמא יהיה ד' לילות עם עננים ומוסיף הרבי 'ובפרט במדינות שרגיל יותר שהשמים מכוסים בעננים, ובפרט בימות החורף - ונהרא נהרא ופשטי', ובכל מקום ומקום לפי ענינו'.

אלא שבפועל מעשה רב של הרבי⁵ שערך קידוש לבנה במוצאי שבת למרות שזה הי' אחרי י' בחודש⁶, ויש להמתיק הנהגה זו עפ"י מ"ש המקור חיים (בכרך) על דברי הרמ"א: 'מה שנ"ל דאין לחוש רק לשתי לילות ולא יותר, ומכל מקום בחורף טפי יש לחוש'.

א"כ כאשר מוצש"ק הוא מי"א ואילך כתבו הפוסקים שאין להמתין למוצש"ק לברך ברכת הלבנה, אך החשש משתנה ממקום למקום ובזמני השנה, ומעשה רב של הרבי שהמתין למוצ"ש שאחרי ז' ימים מהמולד גם אחרי י' בחודש [ויתכן שתלוי בין מקומות מעוננים למקומות שמעוננים פחות].

★★★

בגדים נאים גם כאשר מברך ביום חול

למדנו שאחד הטעמים לברך ברכת לבנה במוצש"ק הוא שאז לובשים בגדים נאים.

במקרה שמברך ביום חול כתב הגהות מיימוניות⁷: 'וכן נהג מורי רבינו שיחיה כשהוא מקדים לברך בחול כדי שלא יעבור זמן הברכה שהוא י"ו בחדש אז לבש סרבל מכובד אשר לו'.

וכ"כ הרמ"א⁸: 'וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים'.

אך בכנסת הגדולה⁹ כתב על זה: ואין אנו נוהגין כן'. ובערוך השולחן¹⁰ כתב: 'וגם לא נהגנו בבגדים נאים כי ע"פ רוב מקדשין בחצר בית הכנסת לאחר תפלת ערבית ואיך ילך לביתו להחליף בגדיו דזה אי אפשר כמובן ויותר נ"ל דאין הכונה על בגדים יקרים כבגדי שבת ויו"ט אלא בגדים נקיים מפני שמקבל פני שכינה ולכן ממילא דבבגדים שהוא מתפלל בהם הויין נאים דהא גם בתפלה צריך בגדים נקיים והגונים כמ"ש לעיל סי' צ"א ע"ש'.

אך הפר"ח¹¹ כתב: 'וכן ראוי לנהוג לפחות ללבוש הקאפה של שבת'.

הרבי הזכיר זהירות זו¹²: '.. צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה.. ובפרטיות יותר: לכל לראש - להזהר ולהשתדל יותר בקידוש לבנה, בבגדים חשובים ונאים ..'.

★★★

החלפת נעליים בקידוש לבנה במוצאי יו"כ ות"ב

כתב הפר"ח¹³: 'בספר כנה"ג [הגב"י] חלק בזה שיברכו במוצאי תשעה באב וכן נוהגים במקומות הללו [ירושלים חברון וקושטנדינא], אלא שצריך ליזהר שלא לברך בלא מנעל'.

גם החיד"א¹⁴. כתב: 'וילבש מנעלים של עור ויברך ברכת הלבנה'. ועפי"ז כתב בספר ילקוט הגרשוני¹⁵: וא"כ אותם המקדשים הלבנה בפאנטאפפייל [=נעלי בית] לא יפה הם עושים'. ובספר תשעה באב שחל בשבת¹⁶ העיר שאולי בנעלי ת"ב יפות אין בהם משום גורע מכבוד השכינה.

ולגבי הנהגת הרבי מובא¹⁷ שבשנת תשנ"א הרבי החליף לנעלי עור, אך בשנים שלפני כן (תשכ"ה ותשל"א) הרבי יצא בנעלי בד.

א"כ גם כאשר נאלצים לברך את ברכת לבנה בימות החול ולא במצוש"ק יש להשתדל ללבוש בגדים חשובים ונאים, וראוי ג"כ להחליף הנעליים.

----------------------------------------------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ סי' לה ↩

² או"ח סי' תכו ס"ב בהג"ה ↩

³ ס"ק ג ↩

⁴ סי"ב. ספה"ש תשנ"ב עמ' 68 ↩

⁵ דיני ומנהגי ר"ח פי"ב ע' פג הערה 32. מעשה מלך פ"ו אות א ↩

⁶ להעיר שבשיחת ש"פ נח שם הערה 122 הרבי כותב: 'אבל פשוט שחילוק בזה באם דרים במדינה ש(כו"כ מחדשי) החורף אינם מעוננים' ↩

⁷ הל' ברכות פ"י הט"ז ↩

⁸ נסמן בהערה 2 ↩

⁹ הגה"ט או"ח סי' תכו אות ה הובא בא"ר ובמשנ"ב סימן תכו ס"ק ז ↩

¹⁰ או"ח סי' תכו ס"ז ↩

¹¹ או"ח סי' תכו ס"ב ↩

¹² שיחת ש"פ נח שם ↩

¹³ או"ח סי' תכו ס"ב וכ"כ הפרי מגדים או"ח א"א סי' תקנד ס"ק א ↩

¹⁴ מורה באצבע סי' ח אות רלט ↩

¹⁵ שו"ע או"ח סי' תקנד ס"ק א ↩

¹⁶ להר"צ כהן פ"י הערה כו ↩

¹⁷ מעשה מלך פכ"ד אות לז והערה 34 ↩

---

[11] (הלכה 403)

שאלה: האם אפשר לברך ברכת הלבנה כשעננים מכסים את הלבנה?

תשובה¹: בכיסוי הלבנה ישנם כמה מצבים וכדלקמן:

א) כשחלקה מכוסה

כתוב בלקט יושר²: 'ופעם אחת לא ראה רק מקצת מן הלבנה, משום שהיה מקצת תחת הענן ואפ"ה הי' מקדש'.

ועד"ז כתב באשל אברהם³ (בוטשאטש): 'ונהנין מאורה. גם דצריך לראות הלבנה שלא בכסוי בשעת הברכה, אם קצת התפשטות שלה מכוסה נוטה דקיל. וכל שכן אם ברוב הברכה לא היה כסוי משהו, כן הדין מסברא היטב'.

ב) כשכולה מכוסה

כתב הרדב"ז⁴: 'שאלת ממני אודיעך דעתי אם מברכין על הלבנה בזמן שיש מסך מבדיל בינו לבינה וכן בזמן שיש שם עבים?

תשובה. מנא אמינא לה דתנן אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו וכמה אמר עולא עד שיכיר בין סלע לפונדיון, לענין ברכת הלבנה נמי אם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנו ויוכל להכיר בין סלע לפונדיון וזולתו מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה אז ודאי יכול לברך עליה. ואם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך והוי ברכה לבטלה⁵ וה"ה לענין הענן אם הוא עב אין מברך ואם הוא קלוש ודק מברך. ואם התחיל לברך וכסתה הענן גומר הברכה. וא"ת הלא על מנהגו של עולם הוא מברך ואפי' שלא יהנה מאורה מה בכך. הא ליתא דהא א"ר יהודה הרואה לבנה בחדושה אומר ברוך וכו': ותו גרסינן במס' סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו כנגדה ומישר רגליו ומברך הרי בהדיא שצריך להביט בה ..'. והביאו הכנה"ג⁶. וכ"כ להלכה המגן אברהם⁷, והמשנ"ב⁸.

וא"כ לשיטה זו אסור לברך כשיש כיסוי מלא שמסתיר את הלבנה, אך ניתן לברך כשהכיסוי דק ונהנים מאורה.

אך מאידך יש שחלקו והצריכו שלא יהי' אפילו כיסוי דק וכמ"ש החיד"א⁹: 'יזהר שתהא מאירה יפה ואם יש אפילו ענן דק עליה לא יברך'. וכ"כ כף החיים פלאג'י¹⁰, והבן איש חי¹¹.

ולמעשה בשער הכולל¹² כתב שבסידור נוסח אדמו"ר הזקן שהו"ל החסיד ר' זלמן זעלווער בווארשא הובאו כמה הלכות, וכתב שער הכולל שאינו יודע אם זה מאדמו"ר הזקן עצמו, אבל בכל אופן קבל את האמת ממי שאמרה, וכך כתב שם לגבי כיסוי הלבנה: 'ואם נתכסה בענן דק וקלוש יכול לברך עליה'.

מהי הגדרת דק וקלוש?

כתב אשל אברהם (בוטשאטש) שם: 'הגבול מהו עב דק וקלוש לגבי קידוש הלבנה. נראה שהוא כשנראה לאורה רוב הדברים הנראים לאורה בלי הסתר עננים, וגם כשמקדשין קרוב לחצי החודש נראה לשער לכפי האור של הלבנה בליל שביעי, שאז הוא עיקר זמן קידושה¹³.

ג) ברכה כשעומד להתכסות

כתב המגן אברהם שם: משמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך'. הובא בשער הכולל שם.

אך להעיר ממש"כ האשל אברהם (בוטשאטש): 'הובא בשם הרדב"ז ז"ל שגומר ברכת קידוש הלבנה אם כיסו העבים אחר שהתחיל. וכתב המג"א ז"ל שמשמע דצריך לומר כל הברכה בלא עבים לכתחילה, מכל מקום אין להמתין הרבה עד שילכו העבים. וכיון דקיימא לן [סימן סה ס"א בהגה; סימן קד ס"ה] שהה כדי לגמור כולה על ידי אונס חוזר לראש, ממילא או שאין צריך להמתין אם העיקר רק התחלת הברכה, או שאינו מועיל אם היה צריך לומר כל הברכה בלא עבים כי הוי ליה כאונס. והפרי חדש ז"ל [סימן סה] מחמיר בשהה גם שלא על ידי אונס, על ידי זה לדידיה אסור לשהות כדי הברכה, רק מסיים תיכוף היטב, רק פחות משיעור שיגמור כולה נכון להמתין לפי מה שכתב המג"א. והסברא של המג"א צריך לומר שגם שאין צריך לראות אל הלבנה רק סמוך להתחלת הברכה, מכל מקום צריך להיות ראויה לראות אליה בכל משך הברכה. ומכל מקום אין לסברא זו שורש, ורק לכתחילה אין לעשות נגד משמעות לשון הרדב"ז, ובשעת הדחק קיל היטב'.

----------------------------------------------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ יש שכתבו (ראה גם מנחת אליהו (קוליץ) ח"ב סי' ו) שדבר זה תלוי בגדר ברכה זו (האם היא ברכת השבח על חידוש הלבנה או ברכה על הנאתה) ותלו זה במחלוקת שנתבארה בהלכה מס' 397 לגבי הצורך בהנאה מאור הלבנה, ושבזה תלוי גם מהו זמן הברכה (יום/בית השמשות. וכן האם ניתן לברך מיד אחר המולד כשאינה מאירה) וע"ש ↩

² ע' 70 ↩

³ סי' תכו ↩

⁴ שו"ת ח"א סי' שמא ↩

⁵ ולהעיר משו"ת אדני פז (לר' אפרים העקשיר, אלטונא תקג) או"ח סי' תכו שכתב שכל הדין שאי אפשר לברך כשיש כיסוי הוא רק למצוה מן המובחר, אבל במידה ויפסידו הברכה אפשר לברך גם כשהלבנה מכוסה, אך מסיים שכ"ז נ"ל להלכה *ולא למעשה ח"ו באשר שדבר חדש הוא ואבותינו לא נהגו כך'*. גם בשו"ת ספר יהושע סי' יד סובר שאם הלבנה מכוסה בעננים אך ואעפ"כ מאירה לארץ ולדרים עליה כאור בוקר קודם צאת השמש בגבורתו לילה כיום יאיר כחשכה כאורה דיש לברך עליה אף אם הלבנה מכוסה בעננים ואינה נראית, אך מביא ג"כ את תשובת בעל החוו"ד שחלק עליו ↩

⁶ הגה"ט או"ח סי' תכו אות ב ↩

⁷ סי' תכו ס"ק א ↩

⁸ ס"ק ג ↩

⁹ מורה באצבע סי' ו אות קפד ↩

¹⁰ סי' לו אות יא. וכ' שם: 'ועיין מדרש תלפיות דף עט, א דהוא סימנא טבא לחודש כשהיא זכה וברה יעו"ש' ↩

¹¹ שנה ב פר' ויקרא סכ"ג ↩

¹² פל"ג אות ה ↩

¹³ ומסיים שם: 'ובשעת הדחק נכון לשער כשנראה ממנה רוב הדברים הנראים לאורה בליל שלישי, שהרי עיקר שורת הדין הוא לברך אחר שלשה ימים, ומה שנתפשט המנהג לברך אחר שבעה, הוא רק מצד שכן הוא לכולי עלמא על צד יותר טוב, וכולי עלמא מודו שההלכה הקבועה היא לברך אחר שלשה ימים, ולזה יש לשער כן לנכון בלי שום חשש, וצלע"ע קצת' ↩

---

[12] (הלכה 748)

קידוש לבנה - סגולה לכאב שיניים

מובא בספרים רבים שברכת הלבנה היא סגולה כנגד כאבי שיניים. וכמו שכותב הרבי¹: 'בטח זהיר בקידוש לבנה סגולה לשיניים'.

ומצאנו בספרים שכתבו אודות סגולה זו שקשורה לענין זה: כתב בטהרת ישראל²: 'וכעין זה שמעתי מאיש א' אשר שמע בעצמו מהרב הצדיק ר' דוד קארבער זצ"ל בן הרב הצדיק הקדוש ר' שמואל מווענגראוו זצ"ל רבן של ישראל ששמע מאביו הנ"ל זצ"ל שאמר שמי שיש לו כאב שיניים ר"ל יאמר תמיד בשעת קידוש לבנה בעת שאומר כשם שאני רוקד לנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך לא יוכלו כל אויבי ליגע בי לרעה יאמר ג"כ ולא יהי' לי כאב שיניים ובטוח הוא עי"ז שינצל בעזה"י ית' מכאב שיניים לעולם וכן עשיתי וב"ה נתרפאתי בזה והוא סגולה בדוקה'.

ובספר חק עולם³ כתב כך בשם הבעל שם טוב: 'כך לא יוכלו כ"א לנגוע בי לרעה: וכך לא יהי' לי ולכב"ב כאב שינים. ומסוגל לכאב שיניים (המגיד מטארנאביל בשם הריב"ש)'.

ובספר טעמי המנהגים⁴ בשם הרה"ק מהר"י מרוזין: 'סגולה לכאב השיניים מהרב הצדיק הקדוש מהר"י מרוזין זצוק"ל, לומר בשעת קידוש הלבנה אחרי אומרו כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה ג' פעמים, יאמר בכל פעם ולא יהיה לי כאב שיניים'. וכ"כ באלף המגן על המטה אפרים סי' תרכה הערה *): 'סגולה לכאב השיניים מהה"ק הר"י מרוזין ז"ל לומר שבעת שמקדש הלבנה אחר אמרו ג"פ 'כך לא יכלו כו' לרעה' יאמר בכל פעם 'ולא יהי' לי כאב שיניים' ע"כ'.

מנהג זה הובא גם בספרי חסידי חב"ד, ושכן נהגו רבותינו נשיאנו, כולל גם נגיעה בשיניים, כדלקמן:

כתב הרב לוי יצחק סימנובסקי תלמידו של הרה"ח ר' הלל מפאריטש⁵: 'אמר מורי, סבלתי זמן רב כאב שיניים ר"ל ולא רציתי לעקור (וכ"ה בגמ') שהם ל"ב נגד ל"ב נתיבות החכ'. הלחש נגד הלבנה טוב שלבנה נוטריקון ל"ב ב"ה. שמעתי שטוב לומר עת קדוש לבנה אחר תי' ואיני יכול לנגוע בך, ולא יהי' לי כאב שיניים לעולם'.

בספר ליובאוויטש וחייליה⁶ מסופר: 'בליובאוויטש הי' ידוע לכל, שבעת קידוש לבנה, כשהרבי (אדמו"ר הרש"ב נ"ע) הי' אומר 'כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה' שם את ידיו הק' על השיניים ואומר: 'ולא יהי' לי כאב שיניים לעולם' וגם בעיני ראיתי ששם אז את ידו על השיניים'.

וכן בספר רשימות דברים⁷: 'סגולה מהבעש"ט לכאב שניים לאמר בשעת קידוש לבנה אחרי המילים 'לנגוע בי לרעה', וגם 'כאב לשניים', ולמשמש במקום השיניים. וכן ראינו רבותינו עושים כן'.

ובספר דיני ומנהגי ר"ח⁸ מובא: 'ושמעתי שהרה"ח ר' פנחס אלטהויז ע"ה, כאשר הי' לו כאבים חזקים בשיניו, וסיפר זה לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע שאלו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ האם נוגע הוא בשיניו בשעת אמירת 'כשם שאני רוקד כו' כך לא יוכלו כו'' בקידוש לבנה, וסיפרו החסיד הנ"ל לכ"ק אדמו"ר שליט"א (שנכנס אח"כ לחותנו לברר עד"ז), ומני אז נוהג כ"ק אדמו"ר שליט"א כן בקידוש לבנה'.

אמנם הנהגת הרבי⁹ לגעת בפיו תוך כדי תחילת אמירת קטע ברוך עושך, (ולא ראו אמירה מיוחדת אודות שיניים).

א"כ ראינו שקידוש לבנה בכלל היא סגולה לרפואת כאב שיניים, ושהנהגת רבותינו נשיאנו לגעת בפה, (ויש מרבותינו נשיאנו שלאחר אמירת 'כך לא יוכלו כל אויבי ליגע בי לרעה' הוסיפו אמירת ולא יהי' לי כאב שיניים לעולם, ואז נגעו).

---

הערות:

¹ מכתב ח' סיון תשט"ו - לקו"ש חט"ז ע' 580 ↩

² (על נדה) סקפ"ד בהגהות לבאר יצחק סקנ"ז ↩

³ (הוכמן) עמ' לג, הובא בסוף ספר בעש"ט עה"ת ↩

⁴ עניני ר"ח עמ' ת"ס בהערה בשוה"ג ד"ה סגולה לכאב שיניים ↩

⁵ בספרו נתיבי רש"י בסוף הספר ↩

⁶ עמ' 30 ↩

⁷ ח"ב עמ' כט ↩

⁸ ע' צג הערה 86 ↩

⁹ וראה גם בהתקשרות גליון 773 מקובץ מנהגי מלך ע' 46. וכך ניתן גם לראות בוידיאו מקידוש לבנה ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp