שביעי של פסח

[א] (הלכה 798)

הגמרא במסכת מגילה¹ אומרת: 'יום טוב האחרון של פסח קורין ויהי בשלח ומפטירין וידבר דוד'. וביאר רש"י: 'ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים'.

והפר"ח² כתב: 'וב[יום] שביעי [קורין] בשלח מעניינו של יום שנקרע בו הים'.

וכך נפסק להלכה וכמ"ש אדמו"ר הזקן³: 'ובשביעי של פסח קורין פרשת בשלח עד סוף השירה ונוהגין לקרות עד כי אני ה' רופאך .. וביום ז' יש לקרות פרשת בשלח שהוא מענינו של יום שבו ביום נקרע הים'.

ולגבי הקריאה מובא בכמה מספרי הפוסקים מנהג שנהגו לעמוד בעת קריאת השירה וכמ"ש בספר שלחן הקריאה⁴: 'גם בקריאת השירה נוהגין כל הקהל לעמוד על רגליהם'.

וכ"כ הגר"ח נאה⁵: 'בפ' בשלח, שירת הים אחד קורא אותה ואין להפסיק בה אפילו במקום שיש חיובים הרבה (שערי אפרים ש"ז סכ"ה) ונוהגין לעמוד כשמתחיל הקורא ויושע עד סוף השירה, ולעיל סי' יח הבאנו מדה"ח שגם בתפלה צריך לומר השירה מעומד וסעד לזה י"ל ממשנה סוטה דכ"ז מלמד שהיו ישראל עונין שירה כו' כקוראין את ההלל, והלל מצוה לקרותו מעומד כמ"ש בשו"ע סי' תכב'.

והגם שיש שפקפקו על המנהג⁶, אך כתבו הפוסקים שאי אפשר לשנות מהמנהג, וכ"כ ברבבות אפרים⁷: 'מנהגינו פה דבעת קריאת פרשת שירה עומדים, ובא אחד ורוצה לשנות שישבו. ולכאורה אי אפשר לבטל מנהג. אבל כל עניין העמידה לא ברור אצלי, ודכרינא כד הוינא טליא בירושלים עמדו בעת קריאת השירה, וחיפשתי וראיתי בספר התודעה מחודש שבט עמוד ר"י שכתב וז"ל: וקוראים בה בציבור שבת אחת בשנה בעמידה (ויש שאינם נוהגים לשמעה בעמידה דווקא עכ"ל) הרי דיש מנהג נכון לעמוד. ועיין בזוהר הקדוש, לך לך, דוד אמר שירה בעמידה דוקא (ש"ב כב) לכך זכה שהוא מלכא לעלמין. והוא מלך המשיח. מדרש תלפיות אות ד' ענף דוד מבואר דלכך זכה דוד וזרעו להיות יושבים בעזרה כמ"ש אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד, שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה עכ"ל. וא"כ לפי"ז יתכן דאומרים שירה בעמידה לזכות לדברים גדולים ועיין בזה. ועמידה היא סימן להוקרת הקב"ה דהוא יוצא מהרגשיו ומתפעל מאוד ועומד, ולא מתעצל ויושב, ויוצא מסדר הרגיל, ולכן יש לדקדק לעמוד. והשירה שאמר דוד בעמידה באה ונבעה מתוך התרוממותו לדרגה כזו שאף מתוך צרות ויסורים וחרפה ובושת פנים אף על כל זאת לא נפגמה רוחו ולא נפגעה אהבתו ואמונתו בשי"ת בעמידה עמד בכל הניסיונות ואמר שירה'.

וכך גם מנהג חב"ד לעמוד בעת שירת הים וכמ"ש הרבי בהיום יום⁸: 'בעת קריאת השירה עומדים'.

ועפי"ז כתוב בספר המנהגים⁹: 'בעת קריאת השירה בס"ת בשבת שירה וכן בשביעי של פסח - עומדים'.

ולגבי אופן העמידה לא מוזכר האם צריך להביט לכיוון הס"ת¹⁰, אך הרבי כותב ששאל את הרבי הריי"צ לגבי הנהגת אדמו"ר הרש"ב¹¹: 'במענה על שאלתי: כמעט תמיד הי' אדנ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצידה. בעת קריאת השירה ועשרת הדברות מיסב פניו אל הס"ת. בשעת קריאת שירת מרים מיסב פניו אל ארון הקודש'.

וכן הנהגת הרבי בקריאת השירה לעמוד עם הפנים לכיוון הס"ת¹².

דבר נוסף ראו בהנהגת הרבי (משנת תשל"ח ואילך) שהרבה פעמים נעמד כמה פסוקים לפני השירה, ונשאר לעמוד גם אחר כך¹³.

--------------

¹ לא, א ↩

² או"ח סי' תצ ס"ה ↩

³ סי' תצ סעיפים ח - ט ↩

⁴ להרב דוב בער ריפמן (הוצאה שניה ברלין תרמ"ב) פי"ב ע' 90 ↩

⁵ קצות השלחן סי' פד בדה"ש אות כב ↩

⁶ ולהעיר מהדיון אודות העמידה בעשרת הדברות והחשש מפני שיאמרו המינים (ראה הנסמן בשו"ת יחו"ד ח"ו סי' ח. ופסקי תשובות או"ח סי' קמו הערה 30) אך יש שכתבו שאדרבה בעקבות העמידה בשירת הים וכדומה ירד החשש לעמוד בעשרת הדברות וכמ"ש שו"ת ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' ב: 'ובלאה"נ ג"כ לא קשיא [=אמאי נהגו לעמוד בעת קריאת עה"ד בפ' יתרו ואתחנן הא אדרבה חשש מינות יש בדבר ח"ו במה שנוהגין כבוד לעה"ד יותר משאר התורה] שהרי וכו' יש הרבה פרשיות שעומדים למשל אצל שירת הים ובשמח"ת בראשית וסוף התורה וכמו"כ בכל ספר (כשאומרים חזק) וגם אצל קריאת הד' פרשיות וכו' וכו''. וראה ג"כ שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' כב: 'אבל מה שאתה מתרץ מחמת שנהגו לעמוד גם בשירת הים בפ' בשלח ובשביעי של פסח שמזה רואין שאיכא עוד דברים שעומדים אף שלא שייך שם דברי המינים יבינו שהוא מטעם אחר הוא תירוץ נכון'. וראה גם הערה 13 *(ולגבי המנהג לעמוד בעשרת הדברות נרחיב בזה בהלכה אחרת בעז"ה)* ↩

⁷ ח"ג סי' קצד. וראה שו"ת אגרות מלכים סי' ז ↩

⁸ כא ניסן. וכן בהיום יום יז שבט - שבת שירה כתוב: 'עומדין בעת קריאת השירה' ↩

⁹ ע' 31 ↩

¹⁰ כפי שכתוב בהיום יום (כד שבט, א' דחג השבועות, יג מנ"א) לגבי קריאת עשרת הדברות שצריך לעמוד עם הפנים לכיוון הס"ת ↩

¹¹ ספה"ש תרצ"א ע' 218 ↩

¹² ראה הליכות ומנהגי שב"ק ע' פג. מעשה מלך ע' 213. אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' ריז ↩

¹³ ולהעיר ממ"ש בשו"ת שם משמעון (סטמר, תרצ"ב) או"ח סי' ד שמשווה בין העמידה בעשה"ד לעמידה בשירה, וכתב: 'אך אני לעצמי, אני נוהג מאז שנחלשו רגלי שאין בכחי לעמוד בהיכל המלך דהיינו בקריה"ת דכל השנה, שעכ"פ ביום שקוראים העשרת הדיברות או אפילו השירה וכדומה לעמוד אז בכל קריה"ת מרישא ועד סיפא וממילא לא יהיה נראה בעמידה דידי שבעשה"ד וכדומה שום חשיבות יותר מבשאר הסידרא דיומא' ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'