ערב פסח שחל בשבת

---

[א] (הלכה 777)

תענית בכורות (1)

שאלה: מתי הוא זמן תענית בכורות בערב פסח שחל בשבת?

תשובה: כתב הרוקח¹: 'הבכורות מתענין יום י"ד ואם חל הפסח יום א' מתענין יום ה''.

ובמנהגי מהר"ש מנוישטט² מובא: 'דרש ששמע שמהר"ם ז"ל הנהיג לבכורות להתענות ביום ה', כשערב פסח חל להיות אח"כ בשבת'.

וכ"כ במנהגי תלמידו המהרי"ל³: 'וכשחל ע"פ בשבת יקדימו להתענות ביום ה' כרוקח'.

אך האגור⁴ כתב: 'פסק גדול בדורו מה"ר יעקב מולין כשחל ע"פ בשבת יתענו הבכורות ביום חמישי לפניו. אכן מורי אבי ז"ל לא הנהיג כן אלא שלא להתענות כל עיקר הואיל ונדחה נדחה מאחר שאינו אלא מנהג'.

התרומת הדשן⁵ הסכים לדברי הרוקח והמהרי"ל, ודחה את דברי אביו של האגור, וז"ל: 'יראה דמתענין ביום חמישי שלפני השבת, וכן ראיתי בימי חורפי בספר רוקח. וכן שמעתי דחד מרבוותא רצה להוכיח דלא מתענין כלל, מהא דמייתי מרדכי פ' מקום שנהגו דפליגי אמוראי בירושלמי איתא דרבי לא אכל בערב פסח. חד סבר משום דבוכרא הוא, וחד סבר דהוה מתענה משום דאיסטניס הוה. והשתא אי סבירא לן דלמ"ד משום בוכרא מתענין צריכין להתענות אף כשחל בשבת לפני השבת, א"כ אמאי פליגי אמוראי משום מאי התענה רבי, תפשוט להו מהיכא דחל בשבת אם התענה ביום שלפניו, דודאי בשבת אין מתענין, א"כ ודאי משום בוכרא התענה בכל שנה. דאי משום איסטניס מה היה מועיל לו התענית שלפני ע"פ, שלא יהא איסטניס מלאכול מצה בליל פסח באכילת תאוה, ואם לא התענה רבי לפני השבת, תיפשוט איפכא דע"כ לאו משום בוכרא התענה בכל שנה. אע"כ גם למ"ד משום בוכרא סבירא דאין מתענין כלל, כשחל ע"פ בשבת ותו ליכא למיפשט מידי. ונראה לדחות, דאיכא למימר דלא ידעי אמוראי היאך עביד בשבת, ואין זה דוחק דכה"ג אשכחן פ' אלו דברים⁶ בבני בתירה שהיו נשיאים ונתעלמה מהן כשחל ע"פ בשבת, אם קרבן פסח דוחה שבת או לאו, והיאך שכחו מה עשו בשנים הראשונים? אע"כ בשנים מרובות לא חל להם ע"פ בשבת, ונשתכח מהן הדבר אעפ"י שהיתה מילתא דצבור כו', כ"ש שנוכל לומר מילתא דיחידאי דנשתכח גם בימיו לא חל כ"כ בשנים מרובות'.

ויש שכתבו שמתענים ביום שישי, וכמ"ש בפסק הגאון רבי משה פרוביצליאנו: 'כתב הרוקח סי' רע שיש להתענות ביום ה' גם מהאחרונים אחריו העתיקו דבריו, ונ"ל שדעתו זה נוסד על דברי אומר שאין להתענות בע"ש, אם כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, או משום דרכי האמורי. והנה על הטעם הראשון כבר העלו בגמרא סוף פרק בכל מערבין שהמתענה בע"ש מתענה ומשלים, פי' יכול להשלים אם ירצה עד צאת הכוכבים, גם הרשות בידו לאכול קודם לכן בהכנסת כלה, או תכף אחר התפילה כטוב בעיניו, מכאן שמתענים בע"ש, וגם מכאן שאין מן ההכרח ליכנס לשבת כשהוא מעונה, גם לדרכי האמורי אין אנו חוששים בזה, שהרי מעשים בכל יום שמתענים בע"ש, ולא עוד אלא שהטור בהל' שבת סי' רמט כתב הפך כל זה, ז"ל שם, יראה שדרך אנשי מעשה להתענות כל היום בע"ש כדאיתא בעירובין אני בני רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי, אלמה שדרך ת"ח להתענות בע"ש ע"כ דבריו, לכן נ"ל שראוי לבכורות להתענות ליום שישי, והסברא נותנת שכל שלא נוכל לעשותו ביומו נשלימנו ביום הסמוך אליו כדרך שאנו עושים כשחל א' מהד' צומות בשבת שמתענים ביום א' שלאחריו ואין מאחרין אותו ליום ב' עם שהוא יום יותר רשום לתענית, ובזה נ"ל שיבוטל טעם איזה יחידים האומרים שיש להקדימו ליום ה' להיותו יום תחינה ויותר רשום להתענות בו מצורף למה שבוודאי אין יום ה' עצמו יום תחינה שאין אומרים תחינות בניסן, וכן נראה מדברי הגאונים שיש להקדימו ליום שישי שהרי אמרו ראש פ"ק דמגילה על תענית פורים כשחל בשבת שמקדימין אותו ליום ה' לפי שרגילין בתענית לומר סליחות ותחנונים ודבר זה אי אפשר לעשותו בע"ש שלא יוכלו לטרוח בצורכי שבת ע"כ מהגאונים, כמו שהביאו דבריהם שם במרדכי וברא"ש ובר"ן וכן הביא הטור בהל' פורים. הרי לך בפירוש שאילו היה אפשר לעשותו בע"ש שלא יעכבו הסליחות והתחנונים היו עושים אותו בע"ש להיותו יותר קרוב ליום הראוי' א"כ בתענית בכורות שאין שם תחנונים יש להקדים ולעשותו ביום שישי הקרוב לערב פסח. כך נ"ל מהרא"ש ור"ן ובעל הטורים אשר מימיהם אנו שותים מצורף למה שנמשכו אחר הגאונים, אף כי למה שאנו בודקים בליל ו' ומבערים החמץ ביום ו' כאילו הוא ערב פסח, יפול יפה התענית בו ויכוונו המעשים ואילו היינו מבערים החמץ בע"ש והבכורות אוכלין בו היו המעשים נראין כסותרים, ודי בזה על דעתי לקרב התענית ולא לרחקו יהי אלדי' קרוב אלינו בכל קראנו אליו (וכן נמצא בשו"ע שלו סי' תע ונ"ל משה פרובינצאלו שיש להתענות ביום ו', וכן נמצא כתוב במחברת רבינו מנחם לבית מאיר ז"ל עניין כג)⁷'.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'אם חל ערב פסח בשבת, יש אומרים שמתענים הבכורות ביום ה', ויש אומרים שאינם מתענים כלל'.

וכתב הרמ"א בהגה: 'אבל יש לנהוג כסברא הראשונה'.

החיד"א ברכי יוסף⁹ כתב: 'אם חל ע"פ בשבת יש אומרים שמתענין הבכורות ביום ה' וכו'. ומהר"ם פרובינצא"ל בתשובותיו כ"י סי' ע"א כתב דמתענין ביום הששי, והביא ראיות, וכתב שם שכ"כ רבינו מנחם לבית מאיר'.

אך בכף החיים¹⁰ כתב על דברי החיד"א: 'אמנם עיין לעיל סי' תיז אות כא שכתבנו עוד כמה טעמים דאינו טוב להתענות בע"ש יעו"ש, וע"כ אין לזוז מדברי השו"ע. וכ"ה המנהג דאפי' אם לא התענו הבכורים ביום ה' כגון שאכלו בסעודת חתן או ברית מילה אין מתענין עוד ביום הששי. והטעם ל"ל דכיון שי"א שאינם מתענין כלל לכן נהגו להקל'.

אדמו"ר הזקן¹¹ כתב: 'אם חל ערב פסח בערב שבת מתענין הבכורות בו ביום אבל אם חל בשבת נדחה ליום ה' שלפניו'.

א"כ למעשה בערב פסח שחל בשבת מקדימין את תענית בכורות ליום חמישי, בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בדין זה.

---

הערות:

¹ הל' פסח סי' רע ↩

² סי' רצט ↩

³ הל' ערב פסח ↩

⁴ הל' לישת מצה סי' תשעא ↩

⁵ סי' קכו ↩

⁶ פסחים סו, א ↩

⁷ ראה מ"ש המאירי במגן אבות ענין כג [וראה גם בית הבחירה עירובין מא, א] ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תע ס"ב ↩

⁹ או"ח סי' תע ס"ק ד ↩

¹⁰ סי' תע ס"ק כ ↩

¹¹ שו"ע או"ח סי' תע ס"ז ↩

---

[ב] (הלכה 778)

תענית בכורות (2)

שאלה: להלכה שמתענים ביום חמישי האם הבכורות שמתענים יכולים לאכול לפני בדיקת חמץ?

תשובה: כתוב במהרי"ל¹: 'ואמר שאין רשאין לסעוד הלילה טרם בדיקת חמץ. וא"כ מתי שחל כן יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמר מהר"י [סג"ל] דקצת דעתו נוטה שיאכל בין השמשות הואיל דאשכחן ראב"ן גם בתענית דימים הנוראים היה לעולם אוכל אחר שיצאו מבה"כ דחשבינן ליה צערא בעלמא. ותענית זה קל מאד דהא ר' יחיאל הוא מתיר לו מיני תרגימא. ועדיף ליה לאכול בין השמשות דעדיין לא התחיל זמן בדיקת חמץ ממה שיאכל אחר חשיכה ועובר תקנתא דרבנן כך היה נראה. אמנם סיים דבריו ואמר לא סמיכי אנפשיה, אך אי מצטערא ליה ממציא אחד הבודק בשבילו, או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי'.

כלומר לדעת המהרי"ל יש מקום להתיר לאכול ממש כבר בבין השמשות, אך לא סמך ע"ז למעשה, אלא הורה שיטעם מעט קודם הבדיקה, אמנם שלא נתפרש בדבריו האם התיר לטעום בבין השמשות או לטעום אחר צאת הכוכבים.

אמנם השלטי גבורים² כתב: 'ובשם מהרי"ל .. והי' מורה להם לטעום מידי ביום חמישי בין השמשות אי לא מצו מצערו נפשייהו עד אחר הבדיקה וכן נראה דודאי אין חילוק בין תענית זה לתענית דפורים'.

כלומר שלדעת השלטי גבורים המהרי"ל התיר לטעום בבין השמשות.

ויתירה מכך בעל כנסת הגדולה³ בספרו פסח מעובין⁴ הבין שלדעת המהרי"ל ההיתר הוא רק בבין השמשות, כיון שעוד לא הגיע זמן הבדיקה שבספרו פסח מעובין כתב: 'ויש לדקדק מלשונו דדוקא בין השמשות דלא הגיע זמן הבדיקה מצי לטעום, אבל הגיע זמן הבדיקה לא מצי לטעום. אבל בספר מטה משה סי' הנזכר כתב .. או יטעום טעימה בעלמא דלא שייך בה אמשוכי'⁵.

אך מדברי שאר האחרונים נראה שהיתר הטעימה של המהרי"ל הוא בצאת הכוכבים, שהעתיקו דבריו ולא הזכירו כלל את בין השמשות⁶ וכמ"ש המגן אברהם⁷: 'ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁸: 'ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שבלילה בודקין את החמץ ואין רשאין לסעוד קודם הבדיקה ויש להם הרבה חדרים לבדוק יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה שלא אסרו אלא סעודה (ושיעור טעימה עיין סי' רלב) או יצוו לאחר לבדוק והם יאכלו'.

ומפורש בפרי מגדים⁹ שהיתר זה הוא דוקא בלילה: 'ויטעמו בלילה קודם הבדיקה'.

א"כ לדעת מהרי"ל מותר לטעם טעימה בעלמא לפני הבדיקה, והשלטי גבורים כתב שהיתר הטעימה הוא בזמן בין השמשות, ויש שדייקו מדבריו שדוקא בין השמשות ולא בצאת הכוכבים, אמנם מדברי שאר האחרונים ואדמו"ר הזקן בכללם נראה שהיתר זה הוא מצאת הכוכבים.

אלא שכל דין זה הוא במקרה שהבכורות מתענים בפועל, אך למעשה המנהג המקובל הוא שהבכורות נפטרים מהתענית באופנים אחרים, וכפי שיבואר בהלכות הבאות.

---

הערות:

¹ מנהגים הל' פסח [ה] ↩

² פסחים כג, א מדפי הרי"ף אות א ↩

³ וראה הגב"י או"ח סי' תע אות ו ↩

⁴ אות י ↩

⁵ וראה מש"כ החיד"א בברכ"י או"ח סי' תע ס"ק ה ↩

⁶ ולהעיר שהפרי חדש (או"ח סי' תע ס"ב) העתיק את דברי השלטי גבורים ולא הזכיר כלל את בין השמשות: 'כשמתענים הבכורות ביום ה', אעפ"י שנתבאר לעיל סי' תלא [ס"ב] שלא יאכל עד שיבדוק, מ"מ מצו למטעם מידי כדי שיוכלו לבדוק יפה, וכמש"כ שלטי הגבורים בפרק ערבי פסחים' ↩

⁷ או"ח סי' תע ס"ק א ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תע ס"ז ↩

⁹ או"ח א"א סי' תע ס"ק א ↩

---

[ג] (הלכה 779)

תענית בכורות (3)

שאלה: האם אפשר להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסעודת מצוה?

תשובה: כתב בשו"ת מהר"ש הלוי¹: 'פשיטא לי שאם אירע ערב פסח בשבת שאז הבכורות מתענין ביום ה' שלפני השבת, כמ"ש הרב בית יוסף ז"ל בשם הפוסקים ז"ל בה' פסח סי' תע, שאז אם חל מילה באותו יום ה', דפשיטא דבעל הברית וכל השייכים עמו אף אם יהיו בכורות, פשיטא שלא יתענו ומותרים לאכול, משום דכיון דעיקר התענית עצמו נראה דהוא מנהג, דאינו מפורש בתלמוד שלנו, ונמצא שנדחה ליום ה' ואינו ביום עצמו. ואיכא מאן דס"ל דאפי' כל שאר בכורות פטורים מלהתענות באותו היום כיון שנדחה, כמ"ש הרב ז"ל שם יע"ש, א"כ כל השייכים לברית ג"כ ידחוהו. אבל כשהתענית אינו נדחה כמו נדון שלנו, וחל המילה באותו היום נראה לענ"ד לומר דלא יתענה.. תענית זה שאינו אלא מנהג שהמילה ידחה אותו, וראוי לו לאכול ולא להתענות. גם נראה להקל על בן ראובן הבכור אחיו של הנולד שיכול לאכול, דהא חזינן דתענית של ערב ראש השנה הוא מדברי סופרים, כמו תענית של בכורות, והוא עפ"י המדרש .. הא קמן דאע"ג דאותו התענית הוא מתיקון חכמים ז"ל ועפ"י המדרשות, אפילו הכי בעל הברית ומי שירצה ליהנות מסעודת מצוה יכול לאכול, א"כ נראה דהוא כל שכן לאח הנולד, שאף אם הוא בכור וירצה לאכול בסעודת מילת אחיו שיכול לאכול ולדחות התענית, והמחמיר תבא עליו ברכה'.

כלומר מדברי מהר"ש הלוי אנו למדין ש: א) בתענית מוקדמת כמו השנה שע"פ חל בשבת, כל השייכים לסעודת המצוה אינם צריכים להתענות. ב) בתענית רגילה אבי הבן אינו צריך להתענות. ג) גם האח רשאי לאכול, אך המחמיר תבוא עליו ברכה.

המגן אברהם² הביא את דברי המהר"ש, וסיים: 'ובמדינתנו נהגו להחמיר'.

המהרי"ח בכרך בשו"ת חוט השני³ כתב: 'מעשה אירע בק"ק ווירמיישא יע"א שאירעו שני מילות בערב פסח ואבי הבן של כל אחד מהם היה רגיל להתענות בערב פסח האחד מהם לפי שהיה בכור והשני היה מתענה בשביל בנו שהיה בכור ונשאלתי אם רשאים לאכול ביום המילה ולהתענות יום אחר בשבילו .. אבל הכא דלצורך מצוה הוא נראה להקל בתענית זה דהא קיל בעיני' יותר מתענית עשי"ת וכ"ש דקיל מתענית בה"ב .. לכן אומר אני שמי שמתענה בשביל בנו פשיטא שרשאי לאכול דהאי אין לו ראיה מן הירושלמי ולא ממסכת סופרים, אלא אפי' אותו שמתענה בשביל עצמו רשאי ללוות תעניתו ופורע ואע"ג דבתענית אסתר לא מצינו שהקילו אלא היכא שנדחה ליום ה' .. דשאני תענית אסתר דחמיר טפי שיש לו סמך בגמרא לפר"ת אבל ערב פסח שאין לו סמך בתלמודא דידן כלל מקילינן בי' טפי .. מיהו לא סמיכנא אדעתאי להתיר רק לבעלי ברית דהיינו אבי הבן והמוהל והסנדק וכדמוכח בב"י סי' תקנ"ט בטור או"ח משום שיו"ט שלהם הוא וגם הם יפרעו תענית אחר כדחזינן בעובדא דר' דוד לנצהוט הנ"ל ואע"ג שפי' בהג"מ דאם אירע מילה בי' ימי תשובה או בתענית בה"ב מצוה לאכול וא"צ התרה ומשמע דה"ה א"צ לפרוע י"ל דשאני התם כדיהיב טעמא למה א"צ התרה אעפ"י שכל מנהג צריך התרה דה"ט משום דבכה"ג לא נהגו אבל תענית זה לא שייך למימר הכי דמאן לימא לן דלא נהגו בכה"ג י"ל דצריך לפרוע .. ומ"מ אומר אני דאיזה מהם שירצה סגי אם שילוה ויפרע ולא יהיה צריך התרה או שיתירנו ולא יהיה צריך פרעון, כלל העולה אומר אני דהאי תענית לא חמיר מתענית בה"ב או תענית י' ימי תשובה ורשאים בעלי ברית לאכול ואפי' הרמב"ם והרא"ש יודו בדבר זה וכ"ש לדעת או"ז והראב"ד והרשב"א והגה"מ בשם ריב"א והמרדכי דלדעתיהו ודאי לוה הוא ופורע ואי לאו דמסתפינא דלא לימרו שרי לן תרבא ה"א דכל המסובים שרי, אבל ודאי בעלי ברית שרי לאכול ביום המילה באחד מן הדרכים דכתיבנא'.

וכתב האליה זוטא⁴: 'כתב בתשובת חוט השני סי' כ"ה בכור בעלי ברית וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר ע"כ, ונראה דכשמתענה בשביל הבן מותר אף כשאינו בעל ברית'⁵.

ובחק יעקב⁶ כתב: 'וגיסי הרב בספרו אליהו זוטא כתב דכשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותם שאינם בעל ברית, עכ"ל. ונראה לענ"ד דכשהתענית נדחה כגון שחל ערב פסח בשבת שמתענין ביום ה', אפשר להתענות ולא ישלים מקל וחומר מתשעה באב שנדחה כמבואר לקמן סי' תקנ"ט ס"ט, גם אפשר להתענות תעניתו בערב שבת. ובתשובת ר"ש הלוי שם פסק בפשיטות דכה"ג לא יתענה, ובמדינות אלו שהמנהג לאכול הסעודה דברית מילה בלילה אין להקל כלל בתענית⁷'.

והפרי חדש⁸ הביא את דברי המהר"ש הלוי וכתב: 'ולי נראה דצריך התרה כשאר מנהגים. ואפשר דהויא כההיא דלקמן בהגהה בסי' תקנ"א ס"י וסי' תקסח סו"ס ב דלא בעו התרה, וביאר בש"ך יו"ד סי' ריד⁹ דאע"פ שכשרוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך התרה, שאני התם דלא אסיק אדעתיה דכשלא יהא בריא לא יתענה והילכך צריך התרה, אבל הכא כיון שנהגו לאכול בסעודת ברית מילה, א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשיארע ברית מילה יאכל, והילכך לא צריך התרה, ע"כ. ולפי"ז יראה דהמקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד, דומיא דאינך, ודוק'.

א"כ ראינו שנחלקו האחרונים האם בעלי הברית הבכורים יכולים לאכול בסעודת הברית, והאם צריכים הם להשלים תענית ביום אחר, או לעשות התרת נדרים לצורך ההשתתפות בסעודה. וכאשר ערב פסח חל בשבת והתענית בכורות מוקדמת ליום חמישי מצינו בפוסקים שהקילו יותר.

בהלכה הבאה נראה את דברי אדמו"ר הזקן, ומנהג חב"ד.

---

הערות:

¹ או"ח סי' ג ↩

² או"ח בהקדמה לסי' תע ↩

³ סי' כה ↩

⁴ סי' תע ס"ק ג ↩

⁵ אמנם בא"ר שם ס"ק א כתב: 'ונראה כשמתענה בשביל הבן אף כשאינו בעל ברית, דזה אינו אלא מנהגא. ובתשו' נחלת יעקב סי' י' לא נראה כן. ועכ"פ יש להקל לצרף למנין' ↩

⁶ סי' תע ס"ק ד ↩

⁷ אך המחצית השקל או"ח סי' תע בהקדמה כתב: 'ולענ"ד אפשר אין הנדון דומה, דבערב פסח לעולם עושין הסעודה ביום, דקשה לעשותה בלילה'. וראה בישועות יעקב או"ח סי' תע ס"ק ג שכתב: 'אפשר להחמיר בתענית בכורים שנדחה ליום ה' כשחל ערב פסח בשבת כיוון דאפשר לאכול הסעודה בלילה' ↩

⁸ סי' תע ס"ב ↩

⁹ ס"ק ב ↩

---

[ד] (הלכה 780)

תענית בכורות (4)

שאלה: האם סיום מסכת פוטר ג"כ מהתענית?

תשובה: כתב הגאון רבי אלעזר פלעקלש בתשובה מאהבה¹ על מ"ש המג"א סי' תע דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה: 'נלע"ד דוקא מילה שזמנה קבוע ועיין לקמן סי' תקס"ח במג"א ס"ק יו"ד אבל סעודת סיום שכתב מהר"מ מינץ שיכול לשייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה כמבואר בש"ך י"ד סי' רמו ס"ק כז ודאי אינו ראוי לעשות בערב פסח בשביל הבכור .. או בכורים בעצמם דכירנא כד הוינא טליא ושאלתי את רבותי רבינו הגדול מוהר"י סג"ל לנדא נ"ע והגאון המפורסם מוהר"מ פישלס נ"ע אם שאוכל לעשות סיום מסכתא בע"פ כי בכור אני ובכור אחר נפל ומיחו בידי ולא אמרו בטעמא גם נכרז בחוצות עפ"י ב"ד מי שעושה סעודת סיום בערב פסח בשביל הבכורים הוא שלא עפ"י הוראת חכמים'.

וכפל דבריו וכתב²: 'וכתוב בסוף תשובת מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה וכו' עכ"ל כתבתי בס"ד בתשובה מאהבה חלק שני בגליון מג"א סי' ת"ע כשיגיע לסוף מסכתא בערב פסח והוא בכור ראוי לשייר מעט עד אחר הפסח שיהא שעת הכושר אבל יום התענית אינו שעת הכושר ואצ"ל שאין לעשות סעודת סיום אפילו כשמסיים בע"פ בשביל בכורים אחרים שיאכלו אצלו וכתבתי שמה שנכרז בחוצות עפ"י פקודת מ"ו הגאון נ"ע בצרוף הרבנים ב"ד הגדול מי שעושה סעודת סיום בע"פ בין בשביל עצמו שהוא בכור מכ"ש בשביל בכורים אחרים הוא שלא עפ"י הוראת חכמי התורה וגם אחרי מות מ"ו הגאון נ"ע נכרז כן עפ"י הרבנים ב"ד הגדול ..'³.

א"כ לדברי התשובה מאהבה בשם רבו בעל הנודע ביהודה ומהר"ם פישלס שאין לעשות סיום מסכת ולהיפטר מתענית בכורות⁴.

אמנם למעשה התקבל בתפוצות עם ישראל שניתן לעשות סעודת סיום גם בערב פסח, והיו מגדולי ישראל שהעירו על כך שאין מקור ברור להיתר דחית התענית בגלל הסיום מסכת, אך העידו שלמעשה כך התקבל בתפוצות ישראל (אלא שיש כתבו להתיר רק למסיים עצמו ומי ששייך לסיום ולא לכל המשתתפים), וכדלקמן:

כתב הגרי"ש נתנזון בדברי שאול⁵: 'והנה נשאלתי בשנת תר"ג מאיש אחד שאירע לו אבלות ר"ל והי' בתוך שבעה בערב פסח והוא בכור ונשאלתי אם מותר לו לילך לשמוע סיום מסכתא מאחד ולאכול כפי מה שנתפשט המנהג שהבכורים אוכלים ע"י סיום, והשבתי לאסור דמלבד דגוף מה שנהגו להקל הבכורים ע"י סיום לא מצאתי שורש לזה וגם האחרונים לא הזכירו זאת ומשמע מהרבה פוסקים להיפך אלא אף אם נניח מנהגן של ישראל ואת חטאי אני מזכיר כי גם אני בכור ואיני מתענה ובילדותי הי' אבי מורי הרה"ג נ"י מסיים מסכתא ומיני אז באתי לכלל דיעה אני רגיל לסיים מסכת ולאכול כי קשה התענית מאוד ובפרט עיו"ט וגם כיון שגוף התענית הוא רק מנהג כמ"ש ברמ"א סי' תע וספק בירושלמי מפני מה רבו היה מתענה כל שכבר נהגו להקל ע"י סיום מסכת הנך להם לישראל, אבל כ"ז אם הוא בעצמו מסיים אבל כאן שהוא רק שומע מאחרים פשיטא דאין להקל ולזלזל באבילות בשביל זה ואף דבשו"ת מהר"ם מינץ הובא בש"ך יו"ד סי' רמו ס"ק כז כתב דכשבאין לסוף מסכת יניח מעט עד שעת הכושר ובאין הבעה"ב ויכול אפילו אבל בתוך יב חודש לסעוד שם, ובגליון הש"ך שם כתבתי ראיה לזה מהא דאמרו במו"ק איבעי' לי' לשיורי פורתא שיורי בבניין המקדש לא משיירין עיי"ש בדף טו הרי דיוכל לשמור עד שעת הכושר כדי לשמוח ולאכול בשעת הכשר, ובא"ר סי' תק"נ לא נראה כן והנלפע"ד כמ"ש המהר"ם מינץ עיקר כי היא ראיה נפלאה ת"ל עכ"ל שם אבל כ"ז באבל תוך יב חודש אבל תוך שבעה אסור לו לילך מיהו אם ירצה המסיים לבוא להאבל התרתי דאף דהוא אסור בדברי תורה מ"מ כיוון דמקור הדבר הוא מהא דעבידנא יו"ט לרבנן וא"כ הוא היה עושה השמחה כשהצורבא מרבנן היה מסיים המסכת וה"ה באבל יכול לעשות יו"ט כדי שישמח המסיים וממילא יוכל לאכול עי"ז כן נראה לפענ"ד להקל במה שאינו רק מנהג ודוק'.

ובשו"ת ערוגת הבושם⁶ כתב: 'והנה במדינות אלו מקילין טפי ואוכלין בסעודת סיום מסכת, ואפשר דאפילו במקום שנהגו להחמיר בסעודת מילה, בסיום מסכת שרי דהא עיקר התענית הוא זכר לנס שניצולו ממכות בכורות ואם כן יש לומר בסעודת מילה דקביע ליה זימנא אין כאן זכר לנס מה שאין כן בסיום מסכת למה שנתפשט המנהג שעושין סעודת סיום מסכת בשביל הפקעת התענית אם כן בזה גופא איכא זכר לנס וא"כ י"ל שלכו"ע שרי' ומ"מ מה שנשתרבב המנהג בין ע"ה אפילו מי שאין לו שום שייכות עם לימודו של זה מכל מקום על סיומו של זה השונה הלכות אוכל ושותה וישתו וישכרו עמו הוא ודאי מנהג בורות'.

ובערוך השולחן⁷ כתב: 'אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים ונתפשט זה בכל המדינות ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע'.

ובבן איש חי⁸: 'ובסעודת סיום מסכתא אם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם, ועיין חיים לראש⁹'.

ועד"ז כתב המשנה ברורה¹⁰: 'ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה'.

א"כ ראינו שלמרות שאין מקור ברור להיתר לבכורים לאכול בסעודת סיום, מ"מ כתבו הפוסקים שכך נהגו¹¹, וראוי שיאזינו וילמדו עם המסיים את הסיום וישמחו עמו בסיום ובסעודה ואז יכולים להמשיך ולאכול ביום זה של תענית בכורות.

בהלכה הבאה נראה דברי רבותינו נשיאנו לגבי דין זה.

---

הערות:

¹ שו"ת ח"ב סי' רסא ↩

² ח"ג סי' שעו על הש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כז ↩

³ וממשיך שם להוכיח דבריו: 'וכן נראה מדברי מהרי"ל בתשובה סי' קעב שמביאה הש"ך כאן וז"ל וביום שמת בו אביו ואמו דנהגו עלמא להתענות אסור לאכול בסיום מסכתא דהוי כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור עכ"ל דון מיני' ק"ו הדברים השתא יום שמת בו אביו ואמו שתענית בו אין לו יסוד ושורש בגמרא ופוסקים הראשונים אסור לאכול בסעודת סיום מכ"ש תענית בכורים שמפורש במס' סופרים ויש ענף בירושלמי ומובא בפוסקים הראשונים שאסור לאכול הבכור בסעודת סיום וההיא ראיה מהימנא והערני לזו שכני הקרוב עמי בן אחות חותני ה"ה הרב המאוה"ג צדיק וישר מהו' מאיר סג"ל גלוגא נ"י מקהלתנו' ↩

⁴ וראה ג"כ שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קד ↩

⁵ יו"ד סי' שצט ↩

⁶ או"ח סי' קלט ↩

⁷ או"ח סי' תע ס"ה ↩

⁸ ש"א פ' צו סכ"ה ↩

⁹ לר"ח פאלאג'י עמ' יד, ב ↩

¹⁰ סי' תע ס"ק י ↩

¹¹ אך ראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' כו שהביא מדברי פוסקים רבים ונוטה שאין לכוון הסיום לע"פ, וע"ש ↩

---

[ה] (הלכה 781)

תענית בכורות (5)

שאלה: מה דעת רבותנו נשיאנו לגבי פטור מתענית בכורות ע"י סעודת מצוה וסיום מסכת?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן¹: 'במקום שאין שם מנהג ידוע יכולין הבכורות לאכול על סעודת מצוה ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. אבל במדינות אלו כבר נהגו להחמיר לפיכך מי שרוצה לאכול על סעודת מצוה צריך להתיר לו על ידי שאלה וחרטה דכיון שהתענה פעם אחת בערב פסח והיה אז בדעתו לנהוג כן לעולם אף שאז לא היתה סעודת מצוה בעיר מ"מ מן הסתם התענה על דעת המנהג וכיון שהמנהג הוא שלא לאכול על סעודת מצוה א"כ נעשה זה המנהג עליו כנדר כיון שהיה אז בדעתו לנהוג כן לעולם והמחמיר שלא לאכול אף על ידי שאלה וחרטה תבוא עליו ברכה. אבל בעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק ואבי הבןנ כיון שיום טוב שלהם הוא יכולין לאכול (אף בלא שאלה וחרטה) על ידי שילוו התענית ויפרעו תענית אחר לאחר הפסח (או יתירו הנדר) על ידי שאלה וחרטה ומי שמתענה בעד בנו אף שאינו מבעלי הברית יכול לאכול על המילה על ידי שאלה וחרטה'.

אמנם להעיר שלמרות שאדמו"ר הזקן הביא את דברי המגן אברהם שבמדינות אלו נהגו להחמיר, אך תופעת סיומי המסכת בערב פסח כבר היתה נהוגה בתקופתו (מלבד מה שראינו בהלכה הקודמת מהתשובה מאהבה), וכפי שמספר הרבי הריי"צ² באריכות על תקופתו של רבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן: 'לאחר התפלה התרחש מאורע ששוב הראה לברוך את הכיוון לעבר דרך החסידות. מיד עם סיום התפלה התיישב ר' זלמן מאיר, חתנו המבוגר של הנפח ליד השלחן כשמסכת יבמות בידו, כדי לסיימה ולהשמיע 'הדרן' עליה. הוא הי' בכור, מסביב לשולחן התקבצו בכורים נוספים, למדנים ופשוטים, שהתכוונו ב'סיום' זה לפטור עצמם מתענית הבכורים של ערב פסח'.

וכך סיפר הרבי בהתוועדות י"ט כסלו התשט"ז³: 'כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם אודות החסיד ר' אייזיק מהאמיל .. שכיון שהי' בכור, והוצרך לעשות סיום מסכת מידי שנה בשנה בערב פסח, הי' נוהג בערב פסח בכל שנה לסיים את כל הש"ס! אינני יודע אם הי' גם מתענה אם לאו. אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' הסדר לערוך סיום בערב פסח, ונוסף על הסיום שהי' עורך בעצמו, הי' קורא לחדרו את אלה שהיו עורכים סיומים, שיערכו את הסיום בפניו, ואח"כ הי' גם מתענה בערב פסח. אבל בנוגע לר' אייזיק, אינני יודע אם הי' גם מתענה אם לאו. אבל בכל אופן, הי' נוהג לסיים את כל הש"ס בכל ערב פסח. כלומר: נוסף על השיעורים שהיו לו מצד שאר סדריו, הי' לו סדר לימוד בשביל סיום כל הש"ס בערב פסח. כאשר ר' אייזיק ברח מביתו להסתופף אצל אדמו"ר הזקן, התנהגו עמו כפי שהי' המנהג (של המתנגדים) בזמנים ההם: אביו קרע קריעה, רח"ל, וישב שבעה וכו'. אך כאשר חזר לביתו לקראת חג הפסח, ובערב פסח ערך שוב סיום על כל הש"ס, נענה אביו ואמר: אוי! הוא ברח כו', ואעפ"כ עורך הוא סיום על כל הש"ס... ולכן התחרט על כל הענינים שעשה כו', והשלים עמו'.

וביחס לדברי הרבי על הנהגת הרבי הריי"צ שגם עשה או שמע סיום וגם התענה, מסופר ג"כ בלקוטי סיפורים⁴: 'בערב פסח הי' מתענה, וגם עשה סיום מסכת. או שהיו קוראים לא' הבחורים שיעשה סיום מסכת בחדרו. כולם ידעו וראו, שאינו טועם כלום והכל היתה הכנה שמא לא יוכל להתענות - אבל בסוף התענה'.

וכן מצינו ג"כ שהרבי הרש"ב⁵ כותב לרבי הריי"צ: 'כלתי תי' כותבת אשר הסדר הראשון הי' לא יפה כ"כ כי התענית בערב יו"ט והיית יגע מאוד, אולי ח"ו סבלת מהארבע כוסות מתוקף היין, או מההידור בהכזית מרור .. למה התענית ולא הכינות סיום מקודם, אם כי היית טרוד מ"מ הי' אפשר ללמוד מסכתא קטנה'.

ולמעשה כותב הרבי⁶ (בתרגום ללה"ק): 'נתפשט המנהג שבמקום לצום בערב פסח הבכורות משתתפים באותו יום בסיום מסכת (סעודת מצוה), ובמילא התענית נפקע'.

בהתוועדות ש"פ משפטים התשט"ז⁷ הרבי אמר לחתן שכלתו היתה בת כהן: 'איתא בגמרא שבת כהן צריכה לינשא לת"ח דוקא. ופוסק הצ"צ 'מאן מלכי רבנן' ש'כל שיודע מסכת אחת' נקרא ת"ח לענין זה, 'ואפילו במסכתא דכלה' .. ובנוגע לפועל, קודם החתונה יש ללמוד ולסיים את מסכת כלה .. לימוד המסכת יכול להיות גם כפי שלומדים קודם ערב פסח כדי לערוך 'סיום' שהרי סוף-סוף למד וסיים את המסכת'.

[ולהעיר שהרבי בערב פסח התשמ"ח ערך סיום הש"ס והרמב"ם בביתו, ולאחר מכן שלח שני בקבוקי יין וח"י דולרים עבור עריכת הסעודה⁸].

א"כ למעשה התפשט המנהג - וכן מנהג אנ"ש להשתתף בסיום מסכת בערב פסח ובכך נפטרים מהתענית, ואין בעיה ללמוד את המסכת עבור הסיום.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תע ס"ח ↩

² ספר הזכרונות פנ"ז ↩

³ תו"מ חט"ו ע' 259 ↩

⁴ פרלוב מהדורת תשס"ב ע' שעא ↩

⁵ אג"ק ח"ד ע' רטו ↩

⁶ לקו"ש חי"ז ע' 67 ↩

⁷ תו"מ חט"ז ע' 102 - 103 ↩

⁸ יומן הקהל תשמ"ח ע' 207 - 208 ↩

---

[ו] (הלכה 782)

תענית בכורות (6)

בהלכה הקודמת ראינו שהמנהג המקובל בעם ישראל שהבכורות נפטרים מהתענית ע"י השתתפות בסיום מסכת.

שאלה: ערב פסח שחל בשבת שהתענית הוקדמה ליום חמישי האם ובמידה והשתתף בסעודת מצוה או בסיום מסכת האם מכיון שעקרונית יכול לצום ביום שישי צריך להשלים ביום שישי?

תשובה: בהתוועדות י"א ניסן תשל"ד¹ שנה שערב פסח חל בשבת הרבי חקר בגדר התענית בכזו שנה: א) האם התענית ביום ה' היא כעין תשלומין לצום של ערב פסח, אך עצם החיוב נשאר על היום של ערב פסח, שבת. ב) או שאמנם מלכתחילה דחיית הצום הגיעה מצד התשלומין לערב פסח - שבת, אבל אחרי שכבר קבעו את התענית ליום חמישי, זה הפך להיות זמן החיוב.

ונפקא מינה תהי' במקרה שהבכור לא התענה ביום חמישי (כגון ששכח וכיו"ב) האם עליו להשלים את התענית ביום שישי, שאם נאמר כאופן הראשון שהתענית היא תשלומין לזמן של ערב פסח עצמו - שבת, א"כ מכיון שבפועל הוא לא צם ביום חמישי, החוב עדיין נשאר עליו, ויהי' עליו להתענות ביום שישי, אך אם נאמר שחכמים העבירו את זמן החיוב ליום חמישי, הוא לא יצטרך לצום ביום שישי.

וכן לגבי סיום מסכת אם נאמר שזמן התענית עבר ליום חמישי מספיק סיום מסכת ביום חמישי, אך אם נאמר שהזמן הוא ערב פסח - שבת, א"כ סיום ביום חמישי לא מספיק, כיון שהחיוב עדיין קיים עליו מצד שבת, ולכן צריך סיום שוב פעם ביום שישי.

גם הגר"מ פיינשטין² הסתפק לגבי זה: '.. וא"כ גם בתענית בכורים כשחל ע"פ בשבת להסוברים דמתענין ביום ה' נמי צריך לומר דגם ע"ש החשיבו כמו מעיקר החיוב לענין זה שיוכלו לדחות התענית ליום ה' משום שיתחשב סמוך ליום החייב. ונוגע זה לכאורה לענין אם נפטר בעשיית סיום גם כשיעשה בששי .. או שבתענית בכורים ליכא לכלל זה דאין זה מכלל תענית צבור ושייך לומר שהע"ש לא שייך כלל להתענית אלא שתיקנו כשחל ע"פ בשבת גם עיקר התענית על יום ה' שלכן לא שייך הפטור מצד הסיום בע"ש, וזהו הספק שכתבתי ששייך להסתפק .. ואם שייך להסתפק הוא דאולי לא יועיל סיום אחד ביום ה' לבד דאם נדמה לתענית אסתר הרי כשהיה ברית מילה ביום ה' כשמתענים כל ישראל צריכים אלו דאכלו להתענות למחר ביום ו'. וא"כ לא יפטרו אלא כשיהיה להם סיום בשני הימים ביום ה' וביום ע"ש וזה היה נראה יותר לכאורה, אבל למעשה אין להחמיר בזה כיון שעצם החיוב הוא רק ממנהגא ואיכא י"א שאינם מתענים כלל כשחל ע"פ בשבת לכן יש להקל בעשיית סיום יום אחד אבל דוקא ביום החמישי יום שהבכורים מתענים לי"א הראשון שנוהגין כן'.

ובתשובות והנהגות³ כתב: 'כשחל ערב פסח בשבת, הבכור מתענה ביום חמישי. ומי שכל שנה אינו מתענה בערב פסח, רק פוטר עצמו בסעודת מצוה כגון בסיום מסכתא, המנהג פשוט שמשתתף בסיום רק ביום חמישי ופטור, אבל יש מדקדקין להשתתף גם ביום ששי בסעודת מצוה אם אפשר, ואם יש שנים שסיימו, אחד מסיים בחמישי ואחד בששי ובשניהם עושין סעודת מצוה, ואז המשתתפין יצאו לשתי הדיעות. ובמתענה בשביל בנו, שיש מקילין לגמרי כשחל ע"פ בשבת, אין מקום להחמיר כ"כ להתענות בשניהם'.

למעשה המנהג המקובל הוא שעושים סיום רק ביום חמישי, וכמ"ש גם בכף החיים⁴: 'וכ"ה המנהג דאפי' אם לא התענו הבכורים ביום ה' כגון שאכלו בסעודת חתן או ברית מילה אין מתענין עוד ביום הששי. והטעם ל"ל דכיון שי"א שאינם מתענין כלל לכן נהגו להקל'⁵.

וממנהג זה הכריע הרבי בשיחה שם את הספק כאופן הב' שזמן התענית הפך להיות ביום חמישי, ושלכן המנהג בערב פסח שחל בשבת שעושים סיום רק ביום חמישי⁶.

א"כ ראינו שיום ה' יב ניסן נקבע להיות יום תענית בכורות כאשר ערב פסח חל בשבת. ולכן סיום ביום ה' פוטר מחובת הצום בכלל, וא"צ לעשות סיום נוסף ביום שישי או שבת.

---

הערות:

¹ לקו"ש חי"ז שיחה לערב פסח ↩

² אגרות משה שו"ת או"ח ח"ד סי' סט ↩

³ ח"ב סי' ריא א ↩

⁴ או"ח סי' תע ס"ק כ ↩

⁵ וראה שו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שפו ↩

⁶ נקודה נוספת דן הרבי בשיחה שם לגבי חיוב אבא וקטן כאשר יום הולדתו הוא בי"ד ניסן, ואכמ"ל ↩

---

[ז] (הלכה 783)

דרשת שבת הגדול.

שאלה: בשנה בו בו ערב פסח חל בשבת, מתי הוא הזמן בו ראוי שידרוש הרב 'דרשת שבת הגדול'?

תשובה: איתא במנהגי מהרי"ל¹: 'ולעולם דורשים בשבת הגדול כשאין ערב פסח חל בו, דאז צריכין להקדים ולדרוש'.

וכ"כ הכנסת הגדולה²: 'ולענין הדרשא שנוהגים מרביצי תורה לדרוש בשבת הגדול, טוב לדרוש אותה אחר תפלת המנחה ולא בשחרית. ומנהגי לדרוש ביום שבת שלפני שבת הגדול. ושוב מצאתי בספר חסידים סימן שי"ד שכתב, די"ד שחל להיות בשבת ראוי שלא יאריכו בתפלה ושלא יאמרו אותה בנחת, שמא יבא עת איסור חמץ'.

וכתב הרב אהרן עזריאל בשו"ת כפי אהרן³: האי שתא התרל"ו חל ערב פסח להיות בשבת ונראה בעיני מוה"ר הגדול ראשון לציון מגן אברהם יצ"ו לענין הדרשה של שבת הגדול ועשאה בשבת שקודם ערב פסח עפ"י הוראת הרב הכנסת הגדולה ז"ל ואעפ"י שבזמנינו אין נוהגים לבאר הדינים הנוהגים בפסח כאשר היה בזמן הראשונים ז"ל מ"מ הואיל ולא נמצא חולק על הרב הכנה"ג להדייא הסכים לעשות כהוראתו'.

וכ"כ החק יעקב⁴, האליה רבה⁵.

ובטעם הדבר כתב הפרי מגדים⁶: 'והדרשה, אם חל ערב פסח שבת מקדימין שבת שעבר, כי בערב פסח שוב אי אפשר להזהיר ולתקן מה שצריך קודם פסח'.

ובארבע שיטות למהרי"ש⁷ הובא בחיד"א⁸ כתב: 'ועפ"י דברי אלה מצאתי סמך נכון למנהגינו כשחל שבת הגדול בערב פסח דורשין בשבת שלפניו היינו אפ"ל דנהי שאין בזמנינו בית הוועד מ"מ הא משמע מסוגיא דעכו"ם הנ"ל דאפילו כל יחיד ויחיד בעי לשאול ולדרוש תחילה תלתא יומי עכ"פ דומיא דלפני אידיהן בדינים פשוטים דמחוסר איבר כו' עיי"ש ומהאי טעמא אפ"ל שבחרו לדרוש בשבת הגדול שהוא לעולם לא פחות מתלתא יומי קודם פסח דקיי"ל לא בד"ו פסח ומטעם זה כשחל שבת הגדול בערב פסח מנהגינו לדרוש בשבת שלפניו מכח הני תלתא יומי הנ"ל וכל זה נ"ל להלכה והוא פשוט מאוד'.

והגר"ח פלאגי'⁹ כתב: 'ולענין הדרשה היכא דחל ערב פסח בשבת, זריזין מקדימין לעשות הדרוש בשבת הקודם לשבת הגדול, וכן עשה האיש אדוני הארץ הלזו מורינו הרב הגדול אבי התעודה בעל כנסת הגדולה ז"ל כמ"ש בבית הכנסת שלו סי' תמ"ד, ובספרו פסח מעובין סי' קכז, וכן דרש מורינו הרב מרן מלכא המלאך רפאל בעל מראה עינים ז"ל שנת תקפ"ה כמו שכתב בספרו הנחמד מראה הגדול ריש דרוש י"ג כאשר יעויי"ש, וכן נהגתי אני ההדיוט אחריהם בשנת תרב"י ושנת תרט"ז, נזכה לשנים רבות נעימות וטובות אמן, (וכ"כ הרב בעל כנסת יחזקאל סי' כ"ג, וחמד משה, וחק יעקב, וחק יוסף, ומחזיק ברכה, וכסא אליהו, ופרי מגדים בחלק משב"ז בסי' תלא, ונוהג כצאן יוסף דף נה ע"ד יעויי"ש), והסברא הנכונה היא זאת מתרי טעמי, והיינו דצריך לדרוש ולהודיע להם הדינים מקודם, וכשהוא בערב פסח לא נשאר שהות כדי להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ועוד זאת דבבוקר נחפזים לצאת כדי לאכול חמץ, ואחר חצות רוצים לישון בשביל להיות נעורים בלילה ולכך מקדימין'.

אמנם כתב הבן איש חי¹⁰ שנהג גם בשבת ערב פסח עצמה לדרוש על ההגדה: 'ובזה השבת מנהגי לדרוש בע"ה בבית הכנסת על ההגדה¹¹, אך צריך להקדים כדי שנתפלל בתשע ומחצה, ודרוש שבת הגדול הוא בשבת הקודם'.

א"כ בערב פסח שחל בשבת כתבו האחרונים¹² שראוי להקדים את דרשת שבת הגדול לשבת ז' ניסן כדי לעורר את הציבור על ההלכות הנצרכות.

---

הערות:

¹ הל' שבת הגדול אות י ↩

² הגה"ט או"ח סי' תמד אות ב ↩

³ ח"ב או"ח סי' ה ↩

⁴ או"ח סי' תל ס"ק ג ↩

⁵ או"ח שם ס"ק ג ↩

⁶ או"ח משב"ז סי' תל ס"ק א ↩

⁷ בשו"ת שבסופו סי' ז ↩

⁸ מחזיק ברכה או"ח סי' תל ס"ק ג ↩

⁹ מועד לכל חי סי' א אות יט ↩

¹⁰ ש"א פרשת צו - ער"פ בשבת ס"ה ↩

¹¹ וראה שו"ת יחוה דעת ח"א סי' צא שכתב: 'ומה שסיימתי שגם בשבת הגדול יש לדרוש בדברי אגדה, כ"כ בבן איש חי וכן מנהגינו. וסיום הדברים שיש להרחיב הדבור וכו', מדברי הגאון יעב"ץ בסידורו. ומ"מ גם בשבת ערב פסח שהוא שבת הגדול, לעת ערב, יש לדרוש בדברי אגדה, בסיפור יציאת מצרים, ובחיזוק האמונה. ויש להרחיב הדבור בתוכחות מוסר להוכיח את העם ולהזהירם גם על ביעור השאור שבעיסה במעשים הרעים, ומחמצת הדעות המשובשות, ונפיחת המדות המקולקלות ולהחזירם למוטב' ↩

¹² וראה הנסמן בנטעי גבריאל דיני ערב פסח שחל בשבת פ"א דין ג הערה י ↩

---

[ח] (הלכה 786)

בדיקת חמץ (1)

שאלה: מתי הוא זמן בדיקת חמץ בכזו קביעות?

תשובה: לגבי בדיקת חמץ מצינו בגמרא שתי עקרונות: א) שהבדיקה צריכה להיות בלילה ב) לאור הנר. וכדלקמן:

נאמר במשנה בתחילת מסכת פסחים: 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר'.

ובגמרא שם¹ אומרת: 'והשתא דקיי"ל דלכולי עלמא אור אורתא הוא. מכדי, בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית! וכי תימא: זריזין מקדימין למצות - נבדוק מצפרא! דכתיב: וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות. שנאמר וישכם אברהם בבקר. אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה'.

ובהמשך הגמרא²: 'ת"ר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה'.

וכן הוא בתלמוד הירושלמי³: 'למה לאור הנר. א"ר שמואל בר רב יצחק מפני שהנר בודק כל שהוא. למה בלילה. א"ר יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה .. מבואות האפלין מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה לאור הנר. מיליהון דרבנין אמרין לא כמה דהוא מנהר בליליא הוא מנהר ביממא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה'.

א"כ ראינו בגמרא שבדיקת חמץ צריכה להיות דוקא עם נר ובלילה, ומכיון⁴ שערב פסח שחל בשבת צריך לבער את החמץ לפני שבת במילא הבדיקה צריכה להיות בלילה שלפני היינו אור ליג. וביאר הבית יוסף⁵ שדין זה הוא לכולי עלמא, שגם אם נאמר שאי"צ צורך לבער את החמץ לפני שבת, אך מצד בדיקת חמץ יצטרכו לבדוק בליל שישי: 'ופשוט הוא דאפילו מאן דאמר שאין מבערין לפני השבת מכל מקום צריך לבדוק לפני השבת שהרי בליל שבת אינם יכולים לטלטל הנר כדי לבדוק'.

וכתב הרמב"ם⁶: חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת, ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת'.

וכ"כ הטור⁷: 'ארבעה עשר שחל להיות בשבת בודקין בליל י"ג ומבערין הכל לפני השבת'.

וכתב המחבר⁸: 'י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר. ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת ..'.

וביאר הלבוש⁹: 'י"ד שחל להיות בשבת שאז אי אפשר לבדוק בליל שבת, שהרי אסור לטלטל את הנר לבדוק לאורו, וגם ביום לאור החמה אין בודקין כמשנ"ת למעלה, כיצד יעשה, יבדוק בליל ו' שהוא ליל י"ג'.

וכתב הט"ז¹⁰: 'תמהתי על אשר לא כתבו שצריך לבטל בליל י"ג ולברך על הבדיקה אעפ"י שאינו אור לי"ד ואפשר שזה נכלל במ"ש מבערי' הכל לפני השבת ר"ל כדין ביעור ביום י"ד והשייך קודם לו'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹¹: 'י"ד בניסן שחל להיות בשבת כיון שאי אפשר לבדוק בליל שבת שהרי אסור לטלטל את הנר לבדוק לאורו וגם ביום אי אפשר לבדוק כמו שנתבאר בסי' תל"ג לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי שהוא ליל י"ג ומברכין על ביעור חמץ¹² ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים כמו שנתבאר בסי' תל"ד'.

א"כ למעשה ערב פסח שחל בשבת מקדימין את בדיקת חמץ לליל יג, ומברכים לפני הבדיקה, ומבטלים את החמץ אחר הבדיקה.

---

הערות:

¹ ד, א ↩

² ז, א ↩

³ פסחים פ"א ה"א ↩

⁴ ראה ביאור הגר"א או"ח סי' תמד אות א: 'בודקין כו'. כמש"ש ד, א והשתא דקי"ל כו' א"ר נחמן בר יצחק בשעה כו' וכמ"ש בירושלמי שם והבאתי בסי' תל"ז סי"א'. ולהעיר שבשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמד ס"א במראה מקומות של דפו"ר כתוב *גמרא*, ובמהדורת שוע"ר עם דובר שלום אות ב לא פיענחו ורק מצויין לרמב"ם. אך י"ל שכוונתו ע"ד מ"ש בביאור הגר"א ↩

⁵ או"ח סי' תמד. וראה שו"ת אבני צדק (טייטלבוים) או"ח סי' נ ↩

⁶ הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ג ↩

⁷ או"ח סי' תמד ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תמד ס"א ↩

⁹ או"ח סי' תמד ס"א ↩

¹⁰ או"ח סי' תמד ס"ק ז ↩

¹¹ שו"ע סי' תמד ס"א ↩

¹² ולהעיר מדברי אדמו"ר הזקן בסי' תלו ס"א לגבי בדיקה קודם ליל יד כגון היוצא מביתו לפני ליל בדיקת חמץ: 'ועל בדיקה זו לא יברך על ביעור חמץ כדרך שמברכין על בדיקת ליל יד כיון שאינה בזמן העיקרי שתקנו לה חכמים דהיינו ליל יד'. ובסי' תלב בקו"א ס"ק א כתב: 'שהרי המפרש בים תוך ל' יום שהוא חייב לבדוק ואעפ"כ אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמשי"ת בסי' תלו'. אך בכזו קביעות שזהו זמן הבדיקה לכולם עפ"י תקנת חכמים, לכן מברכים ↩

---

[ט] (הלכה 787)

זמן הביעור (1)

בהלכה הקודמת ראינו שבערב פסח שחל בשבת בודקים את החמץ בליל יג.

שאלה: האם זמן הביעור של החמץ בערב פסח שחל בשבת הוא בשבת עצמה¹ או שצריך לבער כבר ביום שישי שלפניו?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים²: 'דתניא: ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות, ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות, כדי לאכול עד ארבע שעות, דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע .. אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע. מאי לאו אפילו לאכול? - אמר רב פפא משמיה דרבא: לא, לבער'.

ובהמשך אומרת הגמרא³: 'משנה. ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בזמנו. רבי אליעזר בר צדוק אומר: תרומה - מלפני השבת, וחולין - בזמנן. גמרא. תניא, רבי אליעזר בר צדוק אומר: פעם אחת שבת אבא ביבנה, וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין ממונה של רבן גמליאל, ואמר: הגיע עת לבער את החמץ. והלכתי אחר אבא, וביערנו את החמץ'.

א"כ לכאורה נחלקו תנאים מתי הוא זמן הביעור בערב פסח שחל בשבת: א) דעת רבי מאיר שמבערים הכל לפני שבת. ב) דעת חכמים שמבערים הכל בזמן הרגיל - בשבת עצמה. ג) דעת רבי אליעזר איש צדוק שתרומה מבערין לפני שבת, וחולין בשבת. ד) דעת רבי אלעזר איש ברתותא שמבערין את התרומה לפני שבת, אבל משאירים מזון ב' סעודות לצורך סעודות שבת. והגמרא מסיימת שקבעו הלכה כר' אלעזר איש ברתותא.

אלא שכתב הרי"ף⁴ שההלכה כדעת רבי אלעזר ברתותא, ועוד כתב⁵: 'וקיי"ל כר' אלעזר בר צדוק דקאי כרבי אלעזר איש ברתותא דהלכתא כוותיה'.

כלומר לדעת הרי"ף אין כאן ד' שיטות אלא ג' שיטות ודעת רבי אליעזר איש צדוק היא כרבי אלעזר איש ברתותא, כיון שרבי אלעזר ברתותא דיבר רק לגבי תרומה, שמהתרומה הטהורה אפשר להשאיר רק מזון של ב' סעודות, וכך הלכה, ורבי אליעזר בר צדוק דיבר על חולין שאפשר להשאיר מה שרוצים וכך הלכה. וכן הסכימו עוד ראשונים, כמ"ש הריטב"א⁶, והר"ן⁷.

אך הרמב"ם⁸ כתב: 'חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת, ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת'.

ומובן מדבריו שגם חולין צריך לבער את הכל מלפני השבת ולהשאיר רק מזון ב' סעודות, וכפי שהקשה עליו הראב"ד: 'א"א הרב ז"ל [=הרי"ף] לא כתב כן אלא בתרומה הוא שמבער ומשייר אבל בחולין אינו מבער כלום אלא בזמנו כר' אלעזר איש ברתותא וכר' אלעזר בר' צדוק דתרוויהו ס"ל דהדדי וכן עיקר'.

וביאר המגיד משנה: 'ומפרש רבינו מבערין את הכל אף החולין בכלל ועלייהו קאי ובודאי דאי אתרומות בלבד הוה ליה למימר י"ד שחל להיות בשבת שורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות וכו' אלא ודאי האי הכל חולין קאמר וסתם מתניתין דאלו עוברין ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ואע"ג דפליגי חכמים התם באומרים בזמנה כיון דסתמא הכין ובברייתא אמרו שקבעו הלכה כר"א קיי"ל הכין. ודין שיור מזון מן החולין שתי סעודות פשוט הוא שלא יתענו ור"א קאמר משיירין מן הטהורות אע"ג דאיכא למיחש שמא יטמאו וכ"ש מן החולין דמשיירין, זה דעת רבינו וכן פסקו הרבה מהגאונים ויש שהיו מחמירין שלא לשייר כלל אלא לאכול מצה עשירה או מצה כתקנה קודם חצות לפי דעת קצת מפרשים כמו שיתבאר פ"ו או דברים אחרים בשבת ודברי הראשונים עיקר. ויש שיטה אחרת בהשגות וקצת מפרשים אחרונים לומר שאין מבערין חולין אלא בזמנן ור"א הכל דקאמר אמיני תרומות בלבד קאי ובזה העמידו דברי ההלכות שפסקו חולין בזמנן ופסקו כר"א. ודברי רבינו והגאונים נראין'.

הבית יוסף⁹ האריך לחלוק על הבנת הר"ן בדעת הרי"ף וביאר שגם לדעת הרי"ף צריך לבער את החולין לפני שבת¹⁰, ושכן הבין גם הטור¹¹.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם זמן ביעור חמץ של חולין הוא בתוך השבת עצמה, או שצריך לבער את כל החולין לפני השבת ולשייר לשבת רק מזון ב' סעודות. (ויש שכתבו שיש לבער הכל מלפני שבת ואוכלים בשבת מצה עשירה).

ולהלכה כתב המחבר¹²: 'י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹³: 'וביום ערב שבת צריך לבער כל החמץ שברשותו ולא ישייר ממנו רק מזון ב' סעודות לשבת'.

א"כ למעשה ערב פסח שחל בשבת זמן ביעור חמץ הוא בערב שבת, אך משאירים מזון ב' סעודות.

--------------

---

הערות:

¹ כמובן לא בשריפה אלא בשאר אופני הביעור כמבואר בפסחים כא, א. טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' תמה ↩

² יג, א ↩

³ מט, א ↩

⁴ ה, ב ↩

⁵ טז, א ↩

⁶ יג, א ↩

⁷ על הרי"ף בדף ה וראה שם ובמלחמת ה' שהביאו את דברי רבינו אפרים שתמה בזה על הרי"ף, ואכמ"ל ↩

⁸ הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ג ↩

⁹ או"ח סי' תמד ↩

¹⁰ וראה מ"ש הט"ז או"ח סי' תמד ס"ק א ↩

¹¹ שהרי אביו הרא"ש (פסחים פ"א סי' יד ופ"ג ס"ו) כתב בדיוק כדברי הרי"ף, ואעפ"כ הטור כתב בסתם את דעת הרמב"ם ולא הזכיר שהרי"ף והרא"ש חולקים ע"ז ↩

¹² שו"ע או"ח סי' תמד ס"א ↩

¹³ שו"ע שם ס"ב ↩

---

[י] (הלכה 788)

זמן הביעור (2)

שאלה: מתי זמן ביעור החמץ לפני השבת?

תשובה: כתב בספר הנייר¹ כתב: 'ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת, ובודקין ליל חמישי, ובששי יבער כל זמן שירצה'.

אמנם המרדכי² כתב: 'והנהיג רש"י כשחל י"ד להיות בשבת לשרוף חמץ בי"ג ביום ששי בערב שבת קודם חצות גזירה שמא ישהה לשנה הבאה לאחר חצות וצריך לשורפו שלא יחליף בשאר השנים דקי"ל כרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה'.

וכ"כ הטור³: 'וטוב לבער בע"ש קודם חצות אעפ"י שמותר לאחר חצות שלא יבאו לטעות בשאר השנים לבער אחר חצות וביום השבת יבטל'.

ובמנהגי מהר"ש מנוישטט⁴ כתב: 'עוד דרש כשערב פסח ח"ל בשבת, אז צריכין לבער חמץ ביום ו' קודם ד' שעות⁵, כמו בשאר שנים שערב פסח בחול'.

וז"ל מנהגי טירנא⁶: 'י"ד שחל להיות בשבת הגדול .. בליל ו' בודקין החמץ ויבטלו אחר בדיקה ושורפו ביום ו' מתי שירצה אפילו אחר ו' שעות. ואורח חיים [=הטור] כתב טוב לשורפו קודם שש. ולא יבטלו פעם שנית אלא בשבת אחר אכילת שחרית יבטלו קודם שש'.

א"כ ראינו שמעיקר הדין הי' אפשר לבער במשך כל היום אך מצד חשש תקלה [שיטעו לאחר מכן בשנים רגילות] תיקן רש"י להקדים ולשרוף את החמץ לפני חצות.

ולהלכה המחבר⁷ כתב כלשון הטור: 'טוב לבער בערב שבת קודם חצות, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות'.

וכ"כ הלבוש⁸: 'וכשיבער החמץ בערב השבת אעפ"י שהשאיר מזון שתי סעודות, מ"מ יבערנו וישרפנו קודם חצות כמו בשאר השנים, כדי שלא יבא לטעות בשאר השנים לבערו אחר חצות. וביום השבת יבטלנו כמשי"ת'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁹: 'כשמבער החמץ בערב שבת אע"פ שמן הדין יכול לבערו סמוך לחשיכה ואין צריך לבערו קודם חצות היום כמו בשאר כל השנים שהרי מותר לאכלו עד למחר בשעה ה' מכל מקום טוב ליזהר לבערו בערב שבת קודם חצות היום כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער גם כן אחר חצות היום בערב פסח'.

ומפשטות דברי השו"ע הלבוש ואדמו"ר הזקן¹⁰ נראה שבכזו קביעות ניתן לשרוף עד חצות.

והגם שבשאר השנים מדרבנן צריך לשרוף בתחילת השעה השישית ונהגו לשרוף כבר בסוף שעה חמישית¹¹, ביאר המהרש"ם¹²: 'מלשון השו"ע [שסיים כדי שלא יביאו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות] משמע דאין לגזור אלא משום דאורייתא אחר שעה ששית, ואין צריך לבער בשעה ה' דכיון דשעה ששית היא מדרבנן אין לגזור אטו שאר שנים דהוי גזירה לגזירה. וכבר אמרו בירושלמי פ"ב דשביעית ה"ד אין מחדשין וכו' אין מוסיפין על הגזירה'.

אך מצינו אחרונים שכתבו שצריך לשרוף כבכל שנה בסוף שעה חמישית וכמ"ש הנודע ביהודה¹³: 'ביום הששי אף שמותר לאכול חמץ כל היום וכל הלילה עד מחר שליש היום, עם כל זה החמץ שמבער צריך לבער קודם שעה ששית כמו בכל השנים, משום איחלופי בשאר השנים, ולכן נלע"ד שגם מכירת החמץ ימכור קודם שש'.

וכ"כ החיי אדם¹⁴: 'ערב פסח שחל בשבת .. ומבערין ביום ו' בשעה ה' כמו בכל ערב פסח'.

וכ"כ המאמר מרדכי¹⁵: 'ומיהו משמע לי דהאי קודם חצות לאו דוקא אלא צריך לבער בתחלת שעה ו' דהיינו בסוף שעה חמישית כמו בשאר שנים'¹⁶.

ולמעשה יש שכתבו¹⁷ שנהוג לשרוף בשעה החמישית. אך כנ"ל לפי אדמו"ר הזקן זמן הביעור הוא עד חצות¹⁸.

---

הערות:

¹ הל' פסח (הוצאת מכון י-ם ע' מה) ↩

² פסחים רמז תקמג ↩

³ או"ח הל' פסח סי' תמד ↩

⁴ סי' ש אות א. וראה גם דברי המהרי"ל בשמו בהלכות ערב פסח אות ב ↩

⁵ ויל"ע בכוונתו, אמנם עכ"פ כוונתו ששורפים כמו בשאר השנים ↩

⁶ חודש ניסן אות ב ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' תמד ס"ב ↩

⁸ או"ח סי' תמד ס"ב ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' תמה ס"ה ↩

¹⁰ ראה ג"כ נטעי גבריאל פ"ט הערה ב. ערב פסח שחל בשבת (כהן) פ"ו אות ב ↩

¹¹ ראה שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמה ס"א ותלד סעיפים יב - יג ↩

¹² דעת תורה סי' תמד ס"ב ↩

¹³ דרושי הצל"ח דרוש לו אות כ ↩

¹⁴ כלל קכט ס"ט ↩

¹⁵ סי' תמד ס"ק ג ↩

¹⁶ ולהעיר מלשון המשנ"ב סי' תמד ס"ק ט אודות דברי השו"ע קודם חצות - לאו דוקא ור"ל בתחלת שעה ששית כמו בשאר שנים', וראה מ"ש בדעתו במקראי קודש פסח ח"א סי' מו ↩

¹⁷ ראה לוח כולל חב"ד, שו"ת אגרות מרדכי (בלינוב) סי' ט ↩

¹⁸ וכן הורה הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. [ולהעיר מהיומן של שנת תשל"ז שנראה שהרבי ירד אחרי תחילת שעה ששית] ↩

---

[יא] (הלכה 789)

זמן הביעור (3)

שאלה: בשריפת חמץ ששורפים בערב שבת האם מבטלים את החמץ ואומרים כל חמירא?

תשובה: כתוב במנהגי מהר"ש מנוישטט¹: 'כשחל להיות ערב פסח בשבת, אמר לי מה"ר שלום שאין צריך לבטל [אלא] בלילה שאחר יום ה' לאחר הבדיקה, וביום השבת אחר הסעודה ולא ביום ו' כששורפו'.

וכ"כ במנהגי תלמידו המהרי"ל² בשם רבו: 'אמר מהר"ש .. אבל כשחל ע"פ בשבת שרי חמץ עד בשבת תחילת שש. מ"מ כתב רש"י בספר הפרדס שג"כ אז נוהגים לשרוף בערב אותו שבת קודם שש שלא לטעות שאר השנים. וכתב בסמ"ק דא"צ ביטול בשעת אותו ביעור הואיל ועדיין שרי באכילה בשבת עד ארבע. ומיהו הוא אזיל לטעמיה שכתב לשרוף כל היום מתי שירצה, אבל לרש"י דחייש ללא פלוג נימא נמי דיבטל אז. מיהו אין נראה דיאמר דחמיתיה עד למחר שהוא עיקר הביטול והבעור וכה"ג לא גזרינן משום לא פלוג. אכן מסקנת המנהג לשרוף בשעת שאר השנים ושלא לבטל עד בשבת אחר אכילתו'.

וכתב המגן אברהם שכן גם דעת הרמ"א³, שלגבי שבת עצמה כתב הרמ"א: 'וביום השבת יבטלו'. וכתב המגן אברהם⁴: 'ונראה לי דביום ו' בשעת הביעור א"צ לבטל וכן משמע מלשון רמ"א⁵, דאל"כ⁶ קשה הא כתבו הרב ב"י בס"ו ומה חידש רמ"א'.

וכ"כ החק יעקב⁷: 'ועל הביטול לא כתב דטוב לבטל בערב שבת קודם שעה ששית כדי שלא יבא לטעות בשאר שנים, לפי שהביטול יכול לעשות בזמנו בשבת בערב פסח כמו בכל ערב פסח, משא"כ הביעור דאי אפשר בשבת. וזה נראה כוונת רמ"א בהג"ה, דהוא לכאורה כפל, שכ"כ המחבר בס"ו להדיא, אלא דכוונתו כמו שכתבתי. ועיין במ"א שרוצה ליישב ג"כ הגהות רמ"א כאן. ועכ"פ אין מן הצורך כלל לבטל בערב שבת, רק בלילה בשעת הביעור ובשבת, והוא פשוט'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁸: 'אבל אין צריך לבטל בערב שבת בשעת הביעור כמו בשאר השנים שהרי כבר ביטל בליל ו' כל החמץ שברשותו שלא מצאו ואינו יודע ממנו ומה שיש ברשותו מן החמץ הידוע לו אי אפשר לו לבטלו בערב שבת שהרי צריך הוא לאכול ממנו בשבת'.

א"כ למעשה הגם ששורפים את החמץ ביום שישי, אך מכיון שנשאר אצלנו חמץ לצורך סעודות שבת, לא אומרים את הביטול בזמן השריפה אלא למחרת בשבת בבוקר, אחרי שמסיימים לאכול את החמץ

★ ★ ★

שאלה: מתי אומרים את היהי רצון?

תשובה: כתבו האחרונים⁹ שאת היהי רצון כן אומרים בסמוך לשריפת חמץ¹⁰, וכך ראו בהנהגת הרבי¹¹.

---

הערות:

¹ סי' שפב (ב) ↩

² הל' ערב פסח [ב] ↩

³ או"ח סי' תמד ס"ב בהג"ה ↩

⁴ שם ס"ק ג ↩

⁵ וביאר המחצית השקל או"ח סי' תמד ס"ק ג: 'והיינו מדלא כתב וגם ביום השבת יבטלנו' ↩

⁶ וביאר המחצית השקל שם: ומש"כ דאל"כ קשה כו', היא ראייה אחרת: ומה חידש. אלא ודאי לדיוקא אתי, דוקא ביום השבת אבל לא ביום ו' בשעת הביעור' ↩

⁷ סי' תמד ס"ק ד ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' תמד ס"ו ↩

⁹ ראה ערב פסח שחל בשבת להרב צבי כהן פ"ז דין ד. נטעי גבריאל ער"פ שחל בשבת פ"ט דין ה והנסמן בהערה י. שו"ת ויען יוסף או"ח סימן רנג דיני ער"פ שחל בשבת אות ג. ובתשובות והנהגות ח"ב סי' ריא. ועוד ↩

¹⁰ ויש שנהגו לומר את היהי רצון שוב פעם בשבת בבוקר (ראה נטע"ג שם, וש"נ) ↩

¹¹ כפי שמסופר ביומנים משנת התשל"ד, והתשל"ז, והתשמ"א ↩

---

[יב] (הלכה 790)

ביצה (1)

שאלה: ערב פסח שחל בשבת האם מקריבים קרבן חגיגה בנוסף לקרבן הפסח?

תשובה: המשנה במסכת פסחים¹ אומרת: 'אימתי מביא חגיגה עמו - בזמן שהוא בא בחול .. ובזמן שהוא בא בשבת .. אין מביאין עמו חגיגה'.

וכ"כ הרמב"ם²: 'כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים ביום י"ד .. וזו היא הנקראת חגיגת ארבעה עשר וע"ז נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, אימתי מביאין עמו חגיגה זו בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמועט, אבל אם חל יום ארבעה עשר להיות בשבת .. אין מביאין עמו חגיגה, ואין מקריבין אלא הפסחים בלבד'.

שאלה: מכיון שהביצה שבקערה היא זכר לקרבן חגיגה, האם בכזו קביעות צריך לשים בקערה ביצה זכר לחגיגה?

תשובה: כתבו התוספות³: 'כשחל י"ד להיות בשבת אין צריך רק בישול אחד דחגיגת י"ד אינה דוחה את השבת ומיהו אומר ר"י דמ"מ אין לחלק דדמי לחובה אם היינו מניחים מלעשות שני תבשילין וגם יש לחוש שמא לא יעשו בשאר פסחים ואין שום חשש אם אנו עושין אע"ג דלא צריך דליכא למיחש שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד עשינו זכר לחגיגה בשבת והשתא נמי נקריבה בשבת דהקרבה מסורה לזריזין וכשיבנה משה ואהרן יהא עמנו וליכא למיטעי, אך הבא להניח מלעשות שני תבשילין אין מזהירין אותו'.

וכ"כ בעל העיטור⁴: 'ושמעתי על ר' יעקב מאורלייניש⁵ לא היה עושה בפסח שחל להיות במוצ"ש אלא תבשיל לפי שאין חגיגה דוחה כדתנן אימתי מביא עמו חגיגה בזמן שבא בטהרה כו' ובחול ובמועד, ואל ישנה אדם, דא"כ אפי' כשבא בחול אין באין בטהרה ואין מביאין עמו חגיגה'.

וכ"כ רבינו פרץ⁶: 'וכשחל י"ד להיות בשבת יש שאינם רוצים לעשות כ"א תבשיל אחד לפי שחגיגה שבי"ד לא היתה באה בשבת כדאיתא בפסח שני אמנם מורי הרב רבי יחיאל אומר כי אין לחוש לזה כיון שאינו כי אם זכר ואותם המדקדקים בזה נראה שעושים אותו כמו קדשים ממש ונכון לעשות ב' תבשילין בכל ענין גם כשחל י"ד להיות בשבת'⁷.

אך הרא"ש⁸ חלק ע"ז וכתב: 'ונראה כשחל פסח להיות באחד בשבת שלא יביא כי אם תבשיל אחד. דאין חגיגה בא עם הפסח דאינה דוחה את השבת דלא כתיב בה במועדו ואם יביאנה בע"ש תיפסל בלינה במוצ"ש הלכך לא יביא תבשיל שני לחגיגה משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמר אשתקד מי לא הביאנו זכר לחגיגה אעפ"י שחל להיות ארבעה עשר בשבת השתא נמי נביא חגיגה בשבת ..'⁹.

רבינו ירוחם¹⁰ הביא את המחלוקת וכתב שנראה עיקר כהרא"ש.

אך הטור¹¹ כתב: 'וי"א כשפסח במוצ"ש שאין ליקח אלא תבשיל א' זכר לפסח אבל לא הב' שכנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאין דוחה שבת, וה"ר פרץ כתב שאין לחוש כיון שאינו אלא לזכר בעלמא ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותו כמין קדשים ממש וכ"כ בעל העיטור שאל ישנה אדם'.

וכתב הב"ח על הטור: 'אבל כל האחרונים הסכימו לסברת ה"ר פרץ וכן קיבל מהרי"ל מרבותיו, וכן נראה מסקנת רבינו שהזכיר תחלה סברת הרא"ש בשם י"א ואח"כ כתב שה"ר פרץ חולק על סברא זו ושכ"כ בעל העיטור, לאורויי לן דהכי עיקר וכך נהגו'.

וכ"כ במנהגי מהר"ש מנוישטט¹²: 'כשחל ליל פסח במוצ"ש הניח מה"ר שלום ב' תבשילין לפניו, ואמר שאם לא כן היה כמקדיש קדשים בחו"ל'.

וכתוב במנהגי המהרי"ל בסדר ההגדה: 'ואמר מהר"י סג"ל שמה"ר מוסל [=מהר"ם סגל] היה נוהג ואמר שקבלה הוא בידו מרבותיו מתי שער"פ בשבת לקח במוצ"ש בשר וביצה לאפוקי נפשי' מפלוגתא'.

א"כ למעשה כתבו רוב הראשונים וכן הסכימו האחרונים שגם בערב פסח שחל בשבת שמים בקערה תבשיל [ביצה] זכר לחגיגה.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹³: 'אם חל פסח במוצ"ש אף שלא היתה חגיגה נאכלת בלילה זה לפי שאי אפשר לשחטה ולהקריבה בשבת וגם אי אפשר להקריבה בערב שבת שהרי אינה נאכלת אלא לשני ימים ולילה אחד שבין השני ימים אעפ"כ צריך להביא שני תבשילים אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה דכיון שאין מביאין אלא לזכר בעלמא אין לחוש אם לא היתה חגיגה נאכלת בלילה זה ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותן כמין קדשים ממש'.

וכ"כ הרבי¹⁴: 'גם כשחל ע"פ בשבת לוקחים הביצה זכר לחגיגה (ודלא כמ"ש באבודרהם) אף שלא קרבה חגיגה אז (תוד"ה אחר פסחים קיד, ב)'.

--------------

---

הערות:

¹ סט, ב ↩

² הל' קרבן פסח פ"י הי"ב ↩

³ פסחים קיד, ב ↩

⁴ הל' מצה ומרור קלג טור ג ↩

⁵ ולהעיר שברא"ש דלקמן כתב שהר"י מאורלייניש שם ב' תבשילין. [וז"ל הרא"ש שם: 'וה"ר יעקב מאורלינ"ש וה"ר יהודה מקורבי"ל ז"ל היו אומרים דצריך שני תבשילין. דכשחל יד להיות בשבת מביאין החגיגה מערב שבת ואינה נפסלת בלינה במוצ"ש. דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והוי להו שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחד. ולקמן (דף קכ ב) אמרינן גבי פסחא ס"ד אמינא נוקי לילות לבהדי ימים אי לאו מיעוטא לגבי חגיגה דליכא מעוטא אמאי לא נימא הכי. והא דתניא בפרק אלו דברים אימתי בא עם הפסח בזמן שבא בחול. לא קשי' דבחול בא עם הפסח אבל בשבת אינו בא עם הפסח אבל בא בערב שבת. ולא נהירא דהא דס"ד אמינא דפסח נוקי לילות לבהדי ימים משום דאינו נאכל ביום הקרבתו דכתיב בלילה הזה הלכך יום הקרבתו אינו מן המנין. אבל חגיגה שיכול לאוכלה ביום הקרבתה פשיטא דיום הקרבתה מן המנין. רבינא אמר אפילו גרמא ובישולא'] ↩

⁶ הגהות על הסמ"ק מצוה קמד הגהה ה ↩

⁷ וכ"כ המרדכי מסכת פסחים סדר של פסח רמז תריא ↩

⁸ פסחים פ"י סי' כה ↩

⁹ ולהעיר שבקיצור פסקי הרא"ש שם: 'ואף כשחל פסח במוצ"ש צריך שני תבשילין'. וכתב החק יעקב סי' תעג ס"ק יד: 'וצ"ע דבקיצור פסקי הרא"ש העתיק דיקח שני תבשילין אף במוצ"ש ליו"ט, ודעת הרא"ש באמת שם להיפך'. וכן תמה המטה אשר לקוטים סי' כג ↩

¹⁰ תאו"ח נ"ה ח"ד מג, ג ↩

¹¹ או"ח סי' תעג ↩

¹² סי' שצח א. וראה גם במנהגי מהרי"ל סדר ההגדה אות ל ↩

¹³ או"ח סי' תעג סכ"ג ↩

¹⁴ הגש"פ עם לקוטי טעמים סדר הגדה ד"ה הביצה ↩

---

[יג] (הלכה 791)

ביצה (2)

ראינו בהלכה הקודמת שבערב פסח שחל בשבת לא מקריבים יחד עם הפסח את קרבן החגיגה

שאלה: האם יש לזה משמעות לנוסח ההגדה?

תשובה: המשנה במסכת פסחים¹ אומרת לגבי הברכה שחותמת את אמירת ההגדה: 'רבי עקיבא אומר כן ה' או"א יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים כו' עד בא"י גאל ישראל'.

וכתב מהר"י ווייל²: 'כשיבא פסח במוצ"ש אז יאמר מן הפסחים ומן הזבחים דאין חגיגה קריבה בשבת. ובליל שני יאמר מן הזבחים ומן הפסחים דחגיגה נאכל קודם הפסח, וה"ה בשאר ימות השנה'³.

הרבה אחרונים⁴ הסכימו לדברי המהר"י ווייל וכמ"ש המטה משה⁵: 'וכשחל פסח במוצ"ש אומר מן הפסחים ומן הזבחים מהר"ש⁶, ומהר"י ווייל דאין חגיגה קריבה בשבת'.

וכ"כ הט"ז⁷: 'כתב מהרי"ו שאם חל פסח במוצ"ש צריך לומר באותה לילה מן הפסחים ומן הזבחים דאין חגיגה קריבה בשבת'.

וכ"כ המגן אברהם⁸: 'כשחל פסח במוצ"ש יאמר מן הפסחים ומן הזבחים שלא הקריבו חגיגה שאין חגיגה דוחה שבת (ב"ח מהרי"ו) וע' בטור'⁹.

אמנם מצינו אחרונים שכתבו לא לשנות וכמ"ש הכנסת הגדולה בספרו פסח מעובין¹⁰: 'בברכת אשר גאלנו, יש גורסין מן הפסחים תחלה ואח"כ מן הזבחים, ונותנין טעם לדבריהם, מפני שפסחים הם תדיר שקרבין אפילו כשחל י"ד בשבת, משא"כ קרבן חגיגה שאינה דוחה שבת. ומהר"י ווייל הטיל פשרה, שכשחל י"ד בחול שקרב בו ג"כ קרבן חגיגה לומר מן הזבחים ומן הפסחים, אבל כשחל י"ד בשבת לומר מן הפסחים ומן הזבחים, וי"א דבין חל י"ד בשבת בין חל בחול, לעולם יש לומר מן הזבחים ומן הפסחים, שקרבן חגיגה היה נאכל קודם קרבן פסח שהוא נאכל על השבע, וכן הוא מנהגינו'¹¹.

וכ"כ הכנסת יחזקאל¹²: 'פסח תפ"ז היה במוצ"ש ודרשתי ברבים מה שכתבו לומר מן הפסחים וזבחים דחגיגה אינה באה בשבת, ליתא, דאנו מתפללין לשנה הבאה נזכה ואז לא יהיה במוצ"ש, ומהרי"ו כתב פסח הבאה במוצ"ש פירש שיהיה לשנה הבאה במוצ"ש¹³ וק"ל. וגם דברי מהרי"ו ליתא כי אנו מתפללין שנזכה לאכול פסחים שיבנה המקדש ואז יבנה המקדש ופן לא יהיה במוצ"ש כי יקדשו ע"פ הראייה ודוק'.

אדמו"ר הזקן¹⁴ הביא את ב' הדיעות ולא הכריע: 'בברכת אשר גאלנו צריך לומר מן הזבחים ואח"כ מן הפסחים לפי שהזבח היא החגיגה הנאכלת בלילה זה קודם אכילת הפסח כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע וכשחל פסח במוצ"ש יש מדקדקין לומר מן הפסחים ומן הזבחים שהרי אין חגיגה נאכלת בלילה זה כמשנ"ת למעלה והזבחים הם החגיגה ושלמי שמחה שמקריבין למחר ביום. ויש שאין מדקדקין בכך¹⁵ ואומרים הכל נוסח אחד שהרי אנו מבקשים שיגיענו ה' למועדים הבאים ששים בעבודתו ושם נאכל לשנה הבאה כשלא יהיה פסח במוצ"ש מן הזבחים מתחילה דהיינו מחגיגה שנאכלת בלילה זה ואח"כ מן הפסחים ואפילו אם עפ"י חשבון הקביעות המסור בידינו יהיה פסח הבא במוצ"ש מכל מקום כשיבנה בית המקדש יקדשו עפ"י הראייה ואפשר שלא יהיה במוצ"ש'.

אך בנוסח ההגדה שבסידור אדמו"ר הזקן הכריע כמהר"י ווייל ושאר האחרונים שבפסח שחל במוצאי שבת אומרים מן הפסחים ומן הזבחים.

וזה לשון הרבי¹⁶: 'מן הזבחים' - חגיגה (הבאה קודם הפסח כדי שיהא נאכל על השובע. פסחים ע, א) ואח"כ - 'ומן הפסחים'. 'במוצאי שבת' - (שאין החגיגה באה בערב פסח שחל להיות בשבת. פסחים סט, ב) נאכל שם - 'מן הפסחים ומן הזבחים - החגיגה שתבוא למחרתו' (שו"ע אדה"ז תע"ג סמ"ט)'.

--------------

---

הערות:

¹ פ"י מ"ו ↩

² שו"ת סי' קצג ↩

³ וכתב הב"ח או"ח סי' תעג: 'וממילא דכשחל פסח ביום שבת וראשון יאמר בהיפך וק"ל' ↩

⁴ וראה גם חק יעקב סי' תעג ס"ק מ ↩

⁵ עמוד העבודה ליל הסדר סי' תרמג ↩

⁶ אמנם במהרי"ל שלפנינו (סדר ההגדה אות ל) הובא שמהר"ש אמר תמיד מן הפסחים ומן הזבחים, ולא רק בער"פ שחל בשבת ↩

⁷ או"ח סי' תעג ס"ק ט ↩

⁸ סי' תעג ס"ק ל ↩

⁹ וביאר המחצית השקל: 'ועיין בטור. שכתב די"א כשחל פסח במוצ"ש אין ליקח כי אם תבשיל אחד זכר לפסח לבד, כיון דלא הביאו אז חגיגה, והר"ר פרץ כתב שאין לדקדק בזה, כיון שאינו כי אם לזכר בעלמא, ואדרבא המדקדק בזה נראה שעושה אותו כעין קדשים ממש, עכת"ד. *ואפשר דלענין הקדמת אמירת פסחים לזבחים כשחל במוצ"ש גם הר"ר פרץ מודה'* ↩

¹⁰ מגיד אות רסח ↩

¹¹ וראה ג"כ כנה"ג הגה"ט או"ח סי' תעג אות כב: 'ומנהג אבותינו ואנחנו אחריהם שלא לשנות' ↩

¹² שו"ת סי' כג ↩

¹³ אך ראה בפרמ"ג או"ח משב"ז סי' תמד ס"ק ג: 'והמעיין במהר"י ווייל הל' פסח כשיבא בשבת אל יקרא הגדה יחידי, וכשיבא במוצ"ש [אז יאמר מן הפסחים ומן הזבחים] כו', [ע"כ]. משמע דהאי שתא' ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' תעג סמ"ט ↩

¹⁵ וכן בסדורי האריז"ל לא חילקו בין שנה לרגילה לשנה שחל במוצ"ש. וכן הוא בדרכי חיים ושלום אות תרג, ובנמוקי או"ח סי' תעג. וראה הנסמן בנטעי גבריאל ח"ב פפ"ח דין י' הערה טז ↩

¹⁶ הגדה עם לקוטי טעמים ↩

---

[יד] (הלכה 792)

שינה בערב פסח (1)

שאלה: האם ישנה הלכה כיצד להכין את הילדים לליל הסדר?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹: 'תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח - בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים - כדי שיאכילו את בניהם'.

וביאר רש"י: 'חוץ מערבי פסחים - כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה'.

כלומר לפי ביאורו של רש"י רבי עקיבא הי' דואג בערב פסח שילכו להשכיב את הילדים בערב פסח כדי שיהי' להם כח להיות ערים בליל הסדר.

אמנם מצאנו בראשונים פירוש נוסף שהכוונה להזדרז להתחילת את הסדר מוקדם כדי שלא ירדמו הילדים וכמ"ש הרשב"ם: 'חוץ מערבי פסחים. כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה. אי נמי כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות'.

וכ"כ הרבינו יהונתן מלוניל²: 'אי נמי יש לפרש שלא היה רוצה ר' עקיבא שיתעכבו התלמידים שלומדים עמו בערב הפסח עד שתחשך מאד מאד חצי שעה או שעה, כדי שלא ישנו התינוקות שלהם בתוך הסעודה, אלא תכף [ב]צאת הכוכבים היה רוצה שיתחילו לאכול מצה'.

התוספות שם בד"ה חוץ מערבי פסחים כתבו: 'הכי גרס [=ערבי] רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם, וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה א"כ לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי יו"ט כדאמרינן³ מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי יו"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא'.

כלומר לדעת התוס' הפירוש של רש"י והפירוש הראשון של הרשב"ם נובע מגירסתם בגמרא חוץ מערבי פסחים כלומר מדובר על אירוע שנעשה בערב פסח לפני כניסת החג, ולכן הם פירשו שמדובר על שינה בערב החג כדי שיהיו ערים בליל החג, אך התוס' כתבו שהגירסא צריכה להיות לילי פסחים והכוונה להזדרז בליל החג עצמו להתחיל את הסדר מיד כשאפשר⁴.

ולהלכה בשו"ע הובא רק הפירוש השני שצריך להזדרז להתחיל את הסדר מוקדם, וכמ"ש המחבר⁵: 'יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך; ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁶: 'יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי להתחיל הסדר מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש יקום מיד כשתחשך שמצוה למהר להתחיל הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו והתורה אמרה והגדת לבנך ביום ההוא'.

אך מצינו כמה ראשונים שכתבו להלכה שכדאי לוודא שהילדים ישנו וכפי שרש"י פירש, וכמ"ש במנהגי מהר"ש מנוישטט⁷: 'ויש להניח לתינוקות לישן ביום כדי שישאלו בלילה'.

וכ"כ במנהגי תלמידו המהרי"ל⁸: 'אמר מהר"י סג"ל דמיישנין את התינוקות בערב פסח כדי שיקיצו לערב ולשאל בעת ההגדה'.

והביאם כנסת הגדולה בפסח מעובין⁹: 'וכתב מהר"י ווייל ז"ל התינוקות יישנו ביום כדי שיוכלו להיות נעורים בלילה וכ"כ מהרי"ל בדרשותיו'.

והמטה משה¹⁰ כתב: 'לפיכך יזהר בערב פסח ויאכל מיד בשחר מאכלים קלים. ונוהגים במאכלי חלב שהחלב מיישן, וכדי שיישן ביום וינעור בלילה לספר ביציאת מצרים, ושינערו גם התינוקות ושישאלו מה נשתנה, וכל זה לא יאכל ולא ישתה אלא מעט, ולא ימלא כריסו מהם'.

ועד"ז כתב הבן איש חי¹¹: 'וצריך כל אדם לישן ביום שבת זו אחר סעודת שחרית כדי שיוכל להיות ניעור היטב בלילה, וה"ה הנשים והקטנים יזהרו בכך. ואחר שיקיץ משנתו ביום יעסוק בתורה הנותנת חיים לעושיה, וטוב ללמוד משנה פסחים'.

א"כ ראינו שצריך להזדרז בהתחלת הסדר כדי שהילדים לא יישנו, ומאידך ראוי שהילדים ילכו לישון בערב החג כדי שיהי' להם כח.

---

הערות:

¹ קט, א ↩

² כג, ב מדפי הרי"ף ↩

³ ביצה כא, א ↩

⁴ וראה ג"כ חק יעקב על שו"ע או"ח סי' תעב ס"ק א ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' תעב ס"א ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' תעב ס"א ↩

⁷ סי' כה ↩

⁸ הל' ערב פסח אות יז ↩

⁹ אות קנה ↩

¹⁰ עמוד העבודה דיני חלה סי' תר ↩

¹¹ ש"א צו - ערב פסח בשבת ס"ז ↩

---

[טו] (הלכה 793)

סעודה שלישית (1)

שאלה: מתי הוא זמן סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת וכיצד מקיימים אותה?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'דתניא: ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות, ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות, כדי לאכול עד ארבע שעות, דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע'.

ובביאור הדבר שלא הוזכר שמשאירים מזון לסעודה שלישית, כתב רש"י: 'מזון שתי סעודות - ולא שלש, דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה, וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה'.

ומדבריו נראה שסבר שא"א לעשות סעודה שלישית לפני זמן המנחה², ואחר חצות א"א לאכול לא חמץ ולא מצה³ ולכן לא משאירים מזון לסעודה ג'.

אך כתב הרא"ש⁴ (וכ"ה בתוספות⁵) שר"ת עשה סעודה ג' במצה עשירה: 'וצ"ל מצה עשירה דמצי אכיל. דהא דאמרינן דאסור לאכול מצה בערב פסח היינו במצה שראויה לצאת בה ידי חובתו בלילה. וכן נוהג ר"ת בערב הפסח שחל להיות בשבת שהיה עושה סעודה שלישית במצה עשירה'

.

וכ"כ הטור⁶ לגבי סעודה ג': 'וטוב לעשותה בפירות ור"ת היה נוהג לעשותה במצה עשירה שנילושה במי פירות'.

מאידך יש ראשונים שסברו שאין בעיה לעשות סעודה ג' לפני חצות היום ולכן כתבו שצריך לעשות סעודה ג' עם לחם וכמ"ש היראים⁷: 'ומשיירין מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות פי' שתי סעודות שתי שביעיות יחלק לשלש סעודות ופי' זה כתבתי להודיע שאין מכאן ראיה שסעודה שלישית של שבת שאכלה קודם ארבע שעות לא יצא'.

א"כ לשיטת היראים עושים סעודה בשחרית ומחלקים אותה לשתיים ובכך יוצאים ידי חובת סעודה ג' בפת.

וכ"כ הרוקח⁸ בשמו: 'אמר לי ר"א ממיץ ב' סעודות הם ב' שביעות ויחלקם לג' סעודות, כך עושין הולכין בשבת בהשכמה לבית הכנסת וימהרו לצאת שיאכלו קודם ד' שעות .. '.

אמנם מצינו שיטה שלישית הסוברת שצריך לקיים את סעודה ג' בזמנה אך לא עם מצה אלא בפירות וכדומה, וכמ"ש רבינו פרץ⁹: 'והסעודה שלישית יעשה מפירות, ויש שעושין אותה ממצה שנילוש' ביין לבדו בלא מים, וטוב יותר לעשותה בפירות'.

וכתב בתשב"ץ קטן¹⁰ על הנהגת רבו המהר"ם מרוטנברג: 'כשחל י"ד בניסן להיות בשבת היה מהר"ם אוכל סעודה ג' על שולחנו בבקר ולערב אוכל פירות. כי שמא לא יצא במה שאכל סעודה ג' בבקר קודם מנחה גדולה. לפר"ת שפירש שסעודה ג' אינה אלא לאחר מנחה גדולה. כדאיתא במסכת שבת (דף קיח) קערות שאכל בהם ערבית ידיחן שחרית. שחרית ידיחן במנחה. ושמא יצא במה שאכל סעודה ג' בבקר. שאמר משם דודו רבי נתן שאמר לו שיש בתרגום ירושלמי של זה הפסוק אכלוהו היום ג' פעמים היום מן הדין אנא ידע דבר ישראל חייב למיכל ג' סעודות בשבת חד ברמשא וחד בצפרא וחד בערבית א"נ לאפסוקי ולברוכי בין מיכלא למיכלא'.

ועוד כתב¹¹: 'ואומר שצריך אדם לעשות סעודה ג' כשחל י"ד בניסן להיות בשבת. קודם זמן מנחה קטנה. כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה. ורבינו תם היה מצריך לעשות מצה עשירה שנילושה במי ביצים כשחל להיות י"ד בניסן בשבת כדי לעשות בה סעודה ג'. אבל מהר"ם ז"ל אינו רוצה ללוש בבצים. לפי ששאלו לרש"י עיסה הנילושה בבצים אם יכולים לאכול בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר. איסור לא אמר בה לפי שמי פירות אין מחמיצין. היתר לא אמר בה לפי שנופחת במי בצים. לכך אמר מהר"ם שטוב לסחוט תפוחים או אגסים וללוש במימיהם וכן הוא רגיל לעשות'.

כלומר המהר"ם נהג גם כדברי בעל היראים וגם כדברי הרבינו פרץ..

ובמנהגי מהרי"ל¹² כתוב: 'ומשום הכי יש נוהגים כשחל ערב פסח בשבת לעשות שלש סעודות על ידי מצה עשירה. אמנם לא חזינא רבוותא קשישא דעבדי הכי דקשה לצאת ידי כל רבותינו. שאם ילוש ביין קרוב לודאי שנתערב מעט מים בעת הבציר, וכתבו רשב"ג וסמ"ג דעל ידי מים כל שהו מחמיץ ולא שייך ביטול דבטבע תליא מילתא. וע"י חלב ג"כ בקל יתערב מים בעת החליבה. בסמ"ק וכן שמן ודבש נהגינן לאסור אפילו מן הכוורת. ועוד דאין לברך עליו המוציא. וע"י סחיטת מי פירות נמי הלא ר"י לא רצה לעשות הלכה למעשה דלא כרש"י דפי' דבלא מים מקדמת ומחמצת ואין יכול לשומרו מחמץ נוקשה דהירושלמי משמע כדבריו. ואע"ג דליכא תלתא קראי בחמץ נוקשה, מ"מ מדרבנן אסור בהנאה מההוא דחיטי קורדנייתא לפי' ר"ת, כ"ש על ידי מי ביצים, ועוד שאין לברך עליו המוציא למקצת רבותינו. וע"י מצה אפויה ומפוררת ונילושה בעושר דלמא לא חשיב עשירה אחר אפיה וראיה ממילחא בירושלמי. וכן מן הרוקח שהתיר לחולה וזקן שרויה ביין. ועוד הלא כורכה ואוכל חרוסת עמה וכן פסח אוכל עמה. ויש כתבו לטבול מצה דכריכה בחרוסת אלמא דלאחר אפיה לא נעשית עשירה הכא נמי כי הדר מפרר ואופה לא נעשית עשירה. ואם היה אדם בעל נפש וראוי ליטול את השם היה לו לעשות מצה מפוררת מבושלת דהוי מעשה קדירה ונימוח וברכת' מיני מזונות ונפיק במיני תרגימא. אבל לא ראיתי נוהגין כן, חוץ מן אחד מן הגדולים שעשה ביין וחברו עליו תלמידיו מטעמא דלעיל. וטוב לעשות בפירות כסמ"ק ומהר"ם, וכדאי רשב"ם [לסמוך עליו] בשעת הדחק וחד לישנא פרק בתרא דיומא. [וכן נהג מהר"י סג"ל שעשה סעודה שלישית בפירות - כשחל ע"פ בשבת]'.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים בערב פסח שחל בשבת כיצד לנהוג בסעודה שלישית: 1) יש שכתבו לחלק את סעודת שחרית לשתיים, 2) יש שכתבו לעשות את הסעודה אחרי מנחה ולאכול מצה עשירה, 3) יש שחששו מלאכול מצה עשירה וכתבו לאכול פירות וכדומה. 4) ויש שנהגו גם לחלק את סעודת שחרית לשתיים וגם אכלו פירות אחרי מנחה.

בהלכה הבאה נראה כיצד נפסקה ההלכה למעשה.

---

הערות:

¹ יג, א ↩

² כמבואר בשו"ע או"ח סי' רצא ↩

³ כמבואר בשו"ע או"ח סי' תעא ↩

⁴ פסחים פ"י סי' א ↩

⁵ פסחים צט, ב ↩

⁶ או"ח סי' תמד ↩

⁷ סי' שא. הובא במרדכי פסחים רמז תקמב. והגהות מיימוניות הל' חמץ ומצה פ"ג אות ב ↩

⁸ הל' פסח סי' רסז ↩

⁹ הגהות סמ"ק מצוה צח אות ד. וכ"כ בתשב"ץ סי' כג בהג"ה ↩

¹⁰ סי' כג ↩

¹¹ סי' כד ↩

¹² הל' ערב פסח אות טו ↩

---

[טז] (הלכה 794)

סעודה שלישית (2)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים בערב פסח שחל בשבת כיצד לנהוג בסעודה שלישית: 1) שיטת היראים שצריך לחלק את סעודת שחרית לשתיים, 2) שיטת רבינו תם שצריך לעשות את הסעודה אחרי מנחה ולאכול מצה עשירה, 3) רבינו פרץ כתב שעדיף לאכול פירות וכדומה. 4) המהר"ם מרוטנברג גם חלק את סעודת שחרית לשתיים וגם אכל פירות אחרי מנחה.

שאלה: כיצד נפסקה ההלכה למעשה?

תשובה: המחבר¹ כתב לנהוג כרבינו תם: 'י"ד שחל להיות בשבת .. ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה², וצריך לעשותה קודם שעה עשירית'.

אך הרמ"א בהגה כתב לנהוג כרבינו פרץ: 'ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב ס"ד בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים³ כדלעיל סי' רצא ס"ו בהגה'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן כפי שנראה לקמן.

★ ★ ★

שאלה: האם צריך להחמיר ולנהוג כהנהגת המהר"ם לחצות את סעודת שחרית לשתיים וגם לאכול פירות אחרי מנחה?

תשובה: כתב המגן אברהם⁴: 'ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה'⁵. וכ"כ החק יעקב⁶.

אמנם מלבד מה שכתבו הרבה ראשונים שאי אפשר לקיים סעודה ג' לפני חצות, כתב השל"ה הקדוש⁷ שגם עפ"י דברי הזהר הקדוש זמן סעודה ג הוא רק אחרי מנחה, וז"ל: 'ומצינו למאור הקדוש ע"ה⁸ בשעת פטירתו בסדר הסעודות לשון זה, אסהדנא עלי לכל אלין דהכא, דהא מן יומאי לא בטלנא אלין תלת סעודתי, ובגיניהון לא איצטריכנא לתעניתא בשבתא, ולא ביומא אחרי, כל שכן בשבתא ומאן דזכי בהו זכי להמנותא שלימתא. חד סעודתא (מלכות) דמטרוניתא, וחד סעודתא (תפארת) דמלכא, וחד סעודתא (כתר) דעתיקא קדישא סתימאי דכל סתימין, עד כאן. נראה מדבריו אלה, כי סעודת הבוקר למלך, סוד קו האמצעי, וסעודת המנחה לעתיק יומין, וזה הסדר נכון יותר, מפני שבשעת המנחה מתגלה המאור העליון סוד עתיק יומין. ומכאן ראיה, שסעודה שלישית צריך לעשותה במנחה, לא כאותם שעושין השלישית בשחרית אחר סעודה, שמברכין ברכת המזון ואח"כ פורסין מפה וחוזרין ועושין השלישית, ואין כאן היכרא בסעודת שבת שנעשית לחצאין, ולא בסעודה שלישית שזמנה במנחה, כי היא כנגד עתיק יומין, והוא מתגלה באותה שעה..'.

גם אדמו"ר הזקן לא הביא חומרא זו לחלק את הסעודה לשתיים.

★ ★ ★

שאלה: למנהג שנוהגים לעשות סעודה ג' אחרי מנחה האם יש עדיפות לבשר דגים על פירות?

תשובה: ראינו שכתב הרמ"א ש'יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים'. ומפשטות הלשון נראה שפירות קודם לבשר ודגים.

אך כתב המג"א⁹: 'או בבשר ודגים. פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירות, כמ"ש סי' רצ"א'.

אמנם החק יעקב¹⁰ חלק על המג"א וכתב שכאן עדיף פירות, וז"ל: 'במיני פירות או בבשר ודגים. אע"ג דלעיל סימן רצא [ס"ה] מבואר דיותר טוב לעשות בבשר ודגים מפירות, וכאן כתב הרב פירות תחילה. נראה לי דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות, שאינו משביע כולי האי. ועוד, כיון שדרך בבשר ודגים ללפת בו את הפת, חיישינן דלמא אתי למטעי לאכול בו מצה. ובמ"א כתב דגם בערב פסח יותר טוב לקיים אותו בבשר ודגים. ואין זה משמעות לשון הרב כאן, אלא כמו שכתבתי'.

אך אדמו"ר הזקן כתב כדברי המג"א שלכתחילה עדיף בשר ודגים.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹¹: 'וביום ערב שבת צריך לבער כל החמץ שברשותו ולא ישייר ממנו רק מזון ב' סעודות לשבת אבל סעודה שלישית כיון שזמנה הוא אחר חצות היום אי אפשר לאכלה רק מצה עשירה דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות שכל אלו אינן נקראין לחם עוני ואין אדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מצה בפסח ולפיכך מותר לאכלו בערב פסח אבל כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אסור לאכלה בערב פסח כמ"ש בסי' תע"א. ובמדינות אלו שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך מטעם שיתבאר בסי' תסב יקיימו סעודה שלישית בבשר ודגים וכיו"ב בשאר מיני לפתן שהרי יש אומרים שבדברים אלו אדם יוצא ידי חובת סעודה שלישית בכל שבתות השנה כמשנ"ת בסי' רצ"א. ואם אין לו מיני לפתן יקיימנה במיני פירות שהרי י"א שגם בזה יוצא ידי חובת סעודה שלישית כמשנ"ת שם. והיה ראוי לקיימה במצה מבושלת שלא נימוחה לגמרי בבישולה אלא פרוסותיה קיימין דהיינו שיש בכל אחד מהן כזית בענין שמברכין עליהן המוציא וברכת המזון ויכול לקיים בה סעודה ג' לד"ה שהרי מותר לאכלה בערב פסח כיון שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במצה מבושלת (כמשי"ת בסי' תסא) אלא שאין נוהגין לעשות כן. ומי שנוהג כן וכן במקומות שנוהגין לאכול מצה עשירה צריכין ליזהר שיאכל סעודה ג' זו קודם שעה עשירית שמכאן ואילך אסור לאכול פת עד הערב כמשי"ת בסי' תע"א'.

א"כ ערב פסח שחל בשבת מקיימים סעודה שלישית בבשר ודגים או מיני לפתן ואם אין לו יקיים בפירות.

[ואמנם כאן המקום להעיר שבכלל מנהג חב"ד בכל שבתות השנה לצאת ידי חובה בטעימה, וכמ"ש בספר המנהגים¹²: 'כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע כותב באחד ממאמריו: הא דסעודה שלישית היום לא גו', היינו שאי"צ פת, אבל צריך לטעום איזה דבר, וא"ר יוסי יהא חקלי מאוכלי ג' סעודות', ויתבאר בעז"ה בהלכה אחרת].

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תמד ס"א ↩

² ובביאור כוונת המחבר *מצה עשירה* ראה מש"כ העטרת זקנים שם סי' תמד ס"ק א ↩

³ כתב הפרי חדש או"ח סי' תמד ס"א: 'ולההגה שכתב שיקיים הסעודה במיני פירות מותר לעשותה אף לאחר שעה עשירית כדלקמן בריש סי' תעא, ומ"מ בין שמקיים אותה במיני פירות בין במצה עשירה נכון [ליזהר] שלא יאכל אלא כזית כדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון' ↩

⁴ שם סי' תמד ס"ק א ↩

⁵ המחצית השקל הוסיף: 'וכתב מ"א לעיל סימן רצ"א ס"ק וי"ו וז"ל, ויקום וילך מעט וימתין מעט בנתים. ואותן שנשארים במקומן לא יצאו י"ח, דהוי כסעודה אחת, עכ"ל' ↩

⁶ שם ס"ק ב ↩

⁷ מסכת שבת פרק תורה אור צז ↩

⁸ זהר ח"ג רפח, ב ↩

⁹ שם ס"ק ב ↩

¹⁰ שם ס"ק ב ↩

¹¹ שו"ע או"ח סי' תמד סעיפים ב - ד ↩

¹² ע' 34 והיום יום כב אדר א ↩

---

[יז] (הלכה 795)

שבת הגדול

שאלה: מהי ההפטרה של שבת הגדול?

תשובה: כתוב בפרדס הגדול לרש"י¹ הובא באור זרוע²: 'כתוב בתשובות למה לא בטלו עולותיכם ולא הנהיגו [להפטיר] בוערבה שמא משום דסיום דוערבה יום דין הגדול והנורא לכך לא הנהיגו להפטיר וערבה ואני מנחם רוח אחרת עמי מחמת וערבה ולקיים מנהג אבותינו שהיא תורה ושמשו גדולי הדור ורואה אני את דבריהם ואומר אני כשחל י"ד בניסן להיות בשבת שאי אפשר להפטיר אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ביום שחיטת הפסח משום דכתיב במועדו וא"א להפטיר ביום שחיטת הפסח גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קינה בשבת שהוא ערב הפסח ולהפיל לבן של ישראל עולי רגלים ומצאתי סייג לדברי כשבא לידי ספר של ה"ר משה בר משלם זצ"ל ההובא מארץ בבל והיה בהנביאים סימני הפטרות לפרשיות התורה לכל השנה וראיתי סימן צו את אהרן גבי עולותיכם ועוד סימן צו את אהרן גבי וערבה לה' ולכך כיונתי האמת לומר שפעמים מפטירין לצו את אהרן בעולותיכם ופעמים בוערבה ותנאי בדבר זה אם שנה פשוטה היא וחל צו את אהרן בשבת הגדול שלפני הפסח יפטירו בוערבה' וכ"ש כשחל ערב הפסח בשבת'.

וכ"כ בספר המנהגים - קלויזנר³: 'בשבת הגדול מפטירין וערבה לה'.

ולדבריהם אין חילוק בין שבת הגדול רגילה לשבת הגדול שהיא ערב פסח ותמיד ממפטירים וערבה.

אך בספר המנהגים - טירנא⁴ כתב: 'ומפטירין בו וערבה לה', ויש מקומות שאין מפטירין וערבה לה' אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח. יש אומרים י"ד שחל להיות בשבת הגדול בפרשת מצורע להפטיר וארבעה אנשים⁵ כי גם בה כתוב מענין הנס'.

א"כ בדבריו רואים שיש שנהגו להפטיר וערבה רק בקביעות שערב פסח חל בשבת

הלבוש⁶ כתב לבאר את ב' המנהגים: 'ויש מפטירין וערבה, אעפ"י שלא חל בערב פסח, ויש אומרים שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, ונ"ל טעמא דמפטירין וערבה בכל שבת הגדול, משום דכתיב בה הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו', שהוא דומה לבשורת משה הגאולה במצרים, והוי מעין המאורע בכל שבת הגדול. ואותם שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, טעמא אחריתא היא, משום דכתיב בה הביאו את המעשר אל בית האוצר וגו', דהיינו ביעור המעשר בשנה רביעית דשמטה, וזמן הביעור לא היה אלא בערב פסח, כמו שפירש רש"י בפירוש החומש בפרשת הביעור כי תכלה לעשר וגו' בפרשת כי תבא עי"ש, (והוא משנה)⁷. ופוק חזי מאי עמא דבר'.

האליה רבא⁸ והבגדי ישע⁹ כתבו שבפראג נהגו להפטיר וערבה רק בערב פסח שחל בשבת. וכ"כ למעשה המקור חיים¹⁰.

ובטעם המנהג כתב השל"ה¹¹: 'בהפטרת 'וערבה', מוזכר מענין הברכה, כשמפרישין מעשרות וחלה, 'במארה אתם נארים כו' ובחנוני נא בזאת' כו', ע"כ יש שייכות להפטרה זו כשנותן 'חלת העני'. ע"כ יש [ש]אין אומרים הפטרה זו רק כשחל ערב פסח בשבת, שאז ודאי כבר היה לו קמח בביתו [והפריש] חלה, משא"כ כשיש עוד איזה ימים לפסח'.

והמהרש"ק בחכמת שלמה¹² כתב: 'הנה בטעם מה שאין מפטירין וערבה רק כשחל ערב פסח בשבת, נראה לומר כך, היות כי בשנה ראשונה שהוקם המשכן הוה ערב פסח שחל בשבת, דהרי אז הוי ר"ח ניסן ביום א', דהרי כן אמרינן דאותו היום נטל עשר עטרות, וגם שבט אפרים הקריב בשבת כמ"ש במדרש¹³, וא"כ כיון דפסח ראשון שהוקם המשכן הוי חל ערב פסח בשבת, ולכך כשחל עתה ערב פסח בשבת אנו מבקשים שיהיה ערבה לפני ד' פסח שלנו כימי קדם ושנים קדמוניות כפסח הראשון שהיה במשכן, וא"ש מאד'.

מאידך היעב"ץ¹⁴ האריך לחזק המנהג להפטיר וערבה בכל שבת הגדול, וכתב הגרי"ש נתנזון¹⁵: 'נ"ב ראיתי בפנקס אשר בבית כנסת ישנה תוך העיר לבוב, שאומרים הפטרה וערבה אף כשאינו חל בערב פסח, וכ"כ דו"ז מהר"י עמדין ז"ל בסידור, דלא כשל"ה .. וכן אני נוהג'.

ויש שנהגו להפטיר וערבה רק בשבת שאינה ערב פסח, כמ"ש בספר מעשה רב¹⁶: 'בענין הפטורת וערבה בשבת הגדול בסוף ימיו ציוה להפטיר וערבה בשבת הגדול שאינו חל בע"פ והי' אומר שאם חל שבת הגדול בע"פ אין להפטיר וערבה והוא היפך מנהג העולם כי לפי הטעמים שמבואר בלבוש שנתקן וערבה לשבת הגדול יש להפך הסדר'¹⁷.

אך למעשה כתב אדמו"ר הזקן¹⁸ שאומרים הפטרה זו רק בערב פסח שחל בשבת: 'נוהגין במדינות אלו כששבת הגדול הוא ערב פסח מפטירין בו במלאכי וערבה וגו' לפי שבאותו פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר וגו' והרי זה מעין המאורע שבערב פסח הוא זמן הביעור דהיינו שבערב פסח של שנה הרביעית שבשמיטה ובערב פסח של שנה שביעית שבשמיטה חייב כל אדם להוציא מביתו כל המעשרות שהפריש מתבואתו כל הג' שנים שעברו מהשמיטה והיו המעשרות שהפריש מונחים בביתו ובערב פסח זה מחויב להביאן לבית הלוי (ואעפ"י שיש אומרים שזמן הביעור אינו בערב יום טוב הראשון של פסח אלא בערב יום טוב האחרון של פסח וכן עיקר כמ"ש ביו"ד סי' של"א מכל מקום נתפשט המנהג עפ"י סברא ראשונה)'.

וכך כתב הרבי¹⁹: 'שבת הגדול שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבה (באה"ט סת"ל סק"א), לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות (שו"ע אדה"ז ס"ס ת"ל עיי"ש)'.

א"כ למעשה מנהגנו להפטיר וערבה רק כששבת הגדול היא גם ערב פסח.

---

הערות:

¹ סי' כח ↩

² ח"ב סי' שצג ↩

³ סי' פ ↩

⁴ חודש ניסן ↩

⁵ מ"ב ז, ג ↩

⁶ או"ח סי' תל ס"א וראה בסי' תרפה ס"ו ↩

⁷ מעשר שני פ"ה מ"ו ↩

⁸ ס"ק ב ובסי' תרפה ס"ק כד ↩

⁹ או"ח סי' תרפה ↩

¹⁰ חידושים סי' תל ס"ק א ↩

¹¹ מסכת פסחים נר מצוה בהגה"ה ↩

¹² או"ח סימן תל ס"א ↩

¹³ במדב"ר יד, א ↩

¹⁴ סידור בית יעקב שער המפקד לימי ניסן מבוא ב ↩

¹⁵ הגהות על שו"ע או"ח סי' תל ↩

¹⁶ סי' קעו ↩

¹⁷ וראה פעולת שכיר שם שביאר את דבריו, אך ראה מ"ש ביביע אומר ח"ד סי' לט ↩

¹⁸ שו"ע או"ח סי' תל ס"ג ↩

¹⁹ בהגדה בפסיקה של שבת הגדול ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp