הפטרת שבת החודש
[א] (הלכה 784)
שאלה: כאשר חל ר"ח ניסן ביום ראשון, איזה הפטרה קוראים, של פרשת החודש או של מחר חודש?
תשובה: ביחס להפטרת פרשת החודש אומרת הגמרא במסכת מגילה1: 'תנו רבנן: 'ברביעית החדש הזה ומפטירין כה אמר ה' [אלהים] בראשון באחד לחדש'.
ובהמשך אומרת הגמרא2 לגבי הפטרת ר"ח שחל בשבת או למחרתו ביום ראשון: 'ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו. חל להיות באחד בשבת, מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חדש'.
וכתבו התוספות שם: 'מפטיר ויאמר לו יהונתן מחר חדש - קשיא אמאי אין עושין כן כשחל ר"ח אדר ור"ח ניסן באחד בשבת ואמאי מפטירין ביהוידע ובראשון באחד לחדש3, וי"ל משום דהפטרה דיהוידע מדברת בשקלים ומזכרת שר"ח אדר יהיה באותו שבוע'.
המרדכי4 הוסיף על דברי התוס' גם לגבי ערב ר"ח ניסן: 'אמר רב הונא ר"ח שחל להיות בא' בשבת מפטירין ויאמר לו יהונתן ואין לתמוה מ"ש דר"ח אדר וניסן שחל להיות באחד בשבת דאין מפטירין מחר חדש וי"ל דמפטירין לפני ר"ח אדר בשקלים דיהוידע והיא מוכחת שבאותו שבוע יהיה ר"ח אדר וכן הפטרה בראשון באחד לחדש היא מוכחת שבאותו שבוע יהיה ר"ח ניסן'.
ולהלכה כתב המחבר5: 'בשבת חמישי, שהוא כ"ט באדר, מוציאין ב' ספרים, באחד קורא פרשת השבוע, ובשני החדש הזה לכם. ומפטיר, בראשון באחד לחדש'.
א"כ ראינו שבשבת החודש קוראים את הפטרת פרשת החודש גם כאשר זה חל בערב ר"ח, ודוחים את הפטרת מחר חודש.
★ ★ ★
שאלה: האם בכזה מצב מוסיפים ג"כ את הפסוק ראשון והאחרון של הפטרת מחר חודש?
תשובה: כתב בתרומת הדשן6: 'ובלאו הכי הי' המנהג בכל אושטרייך כשהיה בא חתן אפי' בארבעה פרשיות או בר"ח, שהיו מפטירין עם ההפטרה הראויה לאותו שבת הפטרה דשוש אשיש, מקצתם עד ישיש עליך אלהיך והיו מדלגין מנביא לנביא. ושמעתי שהקדמונים אמרו הא דאין מדלגין מנביא לנביא, היינו דוקא בימיהם שכל ספריהם היו כותבים בגליון ולא רצו להאריך בגלילה משום כבוד ציבור, אבל האידנא דהפטרות שלנו כתובין בקונטרס ואפשר לסיימן שימצא מהר מה שירצה וא"צ להפסיק בכדי שיפסיק המתורגמן שפיר דמי. ונראה דטעם זה אינו מספיק רק לדברי ראבי"ה דפי' הטעם שאין מדלגין משום כבוד צבור שלא יעמדו בשתיקה כדאיתא במרדכי, אבל לפי' רש"י דטעמא משום טירוף הדעת אין ליישב הכי. גם פה בנויישט"ט לא רצו מנהיגין הראשונים לנהוג כמו באושטריי"ך, אלא כשהיו בשני נביאים לא הפטירו רק באותו הפטרה הראוייה לשבת לבדה. ונראה כשהן בנביא אחד כגון אלו הפטרות דרני וסערה והפטרה דשוש אשיש, וגם הדילוג הוא מתחילתו לסופו דהפטרה דשוש אשיש בתר תרווייהו הוא בנביא, אף על פי שהוא יותר מכדי שיפסיק המתורגמן, יש לסמוך אחילוק קדמוני אושטריי"ך, ויש להפטיר שתיהן רני עקרה או ענייה סוערה קודם, ואח"כ שוש אשיש כוליה'.
וכתב הבית יוסף7: 'ועכשיו נוהגים בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש וכשאירע ראש חודש בשבת וביום ראשון אחר שמפטירין ההפטרה בשבת שלפניו אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חדש והרי הם מדלגים מנביא לנביא ויש לתמוה איך פשט המנהג הזה, ובתרומת הדשן כתב ליישב המנהג הזה .. וה"ר מנוח (ספר המנוחה שם) תירץ דכיון דשוש אשיש קרינן על פה לאו שמיה דילוג, וכיו"ב כתב מהר"י בן חביב ז"ל בשם נמוקי יוסף (מגילה כד.) וז"ל שאני שוש אשיש דלאו משום משום הפטרה קאמרינן ליה אלא כזמר בעלמא'.
ועוד כתב הבית יוסף8: 'ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן. פשוט בפרק בני העיר. וכשר"ח ב' ימים שבת ויום ראשון .. וכן נוהגין להפטיר השמים כסאי ואחר שגמרו הפטרת השמים כסאי אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר ג"כ הוא ר"ח ואע"ג דקיי"ל דאין מדלגין מנביא לנביא כבר כתב בעל תרומת הדשן ליישב המנהג, ובסי' קמד כתבתי בשם הרב מנוח דכיון דהנך קראי קרינן להו על פה לא שמיה דילוג'.
אך הרמ"א בדרכי משה9 כתב: 'ואנו נוהגים להפטיר רק השמים כסאי ותו לא ואם חל ר"ח בארבע פרשיות כתב במנהגים שלנו שמפטירין בשל פרשה וכ"ש כשחל ר"ח ביום א' עכ"ל'.
א"כ ראינו שיש שנהגו כאשר הוא שבת ר"ח וביום ראשון הוא גם ר"ח לקרוא בנוסף להפטרת ר"ח גם את הפסוק הראשון והאחרון של מחר חודש, אך יש שחששו לאיסור דילוג מנביא לנביא.
בהלכה הבאה נראה את דברי הפוסקים להלכה ואת מנהג חב"ד.
--------------
הערות:
1 ל, א ↩
2 לא, א ↩
3 ובטעם שלא שאלו ג"כ לגבי ר"ח ניסן שחל בשבת שנדחה הפטרת ר"ח ראה במרדכי מגילה רמז תתלא: '.. דר"ח אדר שחל להיות בשבת מפטירין ביהוידע היינו משום דכלול בה של ר"ח ושל שקלים כדרבי טבי ומהאי טעמא מפטירין בר"ח ניסן שחל להיות בשבת בראשון באחד לחדש'. והמהרש"א כתב: 'וי"ל דודאי בר"ח אדר או ניסן שחל בשבת הוי הפטורת יהוידע או בראשון לחדש טפי מענין הקריאה במאי דסליק מיניה שהמפטיר קרא בס"ת שלישי בשקלים ובפרשת החדש אבל הפטורת מחר חדש אינה כלל מענין הקריאה ואפ"ה היא דוחה כל הפטרות של סדר השנה שהם מענין הקריאה אמאי לא תדחה גם אלו וק"ל'. וראה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' כז שביאר באופן אחר: 'ולפמש"ל א"ש דר"ח עדיפא שדוחה שאר הפטרות כדי לפרסם קביעות ר"ח. [ולפ"ז יקשה על מ"ש התוס' ומרדכי דגם משקלים וחודש מוכח שיהי ר"ח בשבוע זו. דהא מ"מ לא מוכח שנקבע ר"ח בזמנו ויש לדחות] ומיושב בזה שפיר מה שלא הקשו התוס' מר"ח אדר וניסן שחלו בשבת. דשם כבר נודע שהיום ר"ח ע"י שקוראים בס"ת ובראשי חדשיכם' ↩
4 מגילה רמז תתלא ↩
5 שו"ע או"ח סי' תרפה ס"ד ↩
6 פסקים וכתבים סי' צד, וראה גם בשו"ת סי' כ ↩
7 או"ח סי' קמד ↩
8 שם סי' תכה ↩
9 או"ח סי' תכה אות ד ↩
[ב] (הלכה 785)
בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו במקרה שיום ראשון הוא ראש חודש האם מוסיפים בהפטרה של שבת את פסוק ראשון ואחרון של הפטרת ראש חודש.
שאלה: מה נפסק להלכה?
תשובה: כתב המחבר1: 'נוהגין בשבת שיש בו חתן, לומר אחר הפטרת השבוע, שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש, וכשחל ר"ח בשבת וביום א', אחר שמפטירין ההפטרה בשבת, אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש, ואין למחות בידם'.
וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ועיין לעיל סי' תכה ס"ג ובסוף סי' תכח היאך נוהגין'.
ובסימן תכה2 כתב המחבר: 'ר"ח שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש ואם ר"ח שני ימים, שבת ויום ראשון, מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אח"כ פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר ג"כ הוא ר"ח'3.
וכתב הרמ"א בהגה: 'וי"א שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים רק הפטרת ר"ח, וכן נוהגין, אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן. וכן אם היה חתונה בר"ח או בשאר שבתות, שאין דוחין ההפטרה'.
וכתב הלבוש4: 'ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ואין מחר חדש דוחה ענייה סוערה וכ"ש הד' פרשיות. וכשר"ח שני ימים שבת ויום ראשון, אין מפטירין מחר חדש אלא השמים כסאי, אע"ג שמונין חדש הבא מיום שני שהוא יום ראשון של מחר, מ"מ אין מפטירין מחר חדש אלא השמים כסאי, שלא יזלזלו בו ביום ראשון של ר"ח, מיהו יש אומרים ג"כ פסוק ראשון ופסוק אחרון דמחר חדש בעל פה, לזכר שמחר ג"כ הוא ר"ח, ואין אומרים אותם פסוקים בפנים משום שאין מדלגין מנביא לנביא'.
א"כ נחלקו המחבר והרמ"א האם ראוי בשבת ר"ח ושלמחרת הוא גם ר"ח לקרוא גם פסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש. והלבוש הוסיף שיש שנהגו לומר את הפסוקים האלו בעל פה.
★ ★ ★
שאלה: מה מנהג חב"ד ומה מנהגנו בשבת פרשת החודש כשר"ח ביום ראשון?
תשובה: כתב אדמו"ר הרש"ב במכתבו להרה"ח רא"ד לאוואוט5: 'וע"ד ההפטרות הי' כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אומר רוב ההפטרות עפ"י נוסח ספרד וידוע דכל הדברים הי' אצלם בקבלה עד כ"ק אדמו"ר הגדול זצוקללה"ה'. וכ"כ בהגהות לסידור תו"א: 'וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' אומר רוב ההפטרות כמנהג ספרדים .. כשחל ר"ח ביום ש"ק וביום א' הי' אומר אחר הפטרת שבת ר"ח פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חדש'.
הגר"ח נאה כתב בקצות השלחן6 שהוראה זו לומר פסוק ראשון ואחרון הוא רק כשיש דיעה שיש להפטיר הפטרה אחרת, שאז מוסיפים פסוק ראשון ואחרון של ההפטרה ההיא כדי לצאת גם ידי הדיעה האחרת שאין הלכה כמותה. ולפ"ז בנדון שבת החודש אין לקרוא פסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש.
אלא שבסידור תו"א שהרבי הדפיס בשנת תש"א7 הובאה רשימת ההפטרות למנהגנו: ושם כתוב: 'שבת ר"ח ומחר חודש: אחר הפטרת שר"ח אומרים פסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש'. ולגבי פרשת החודש כתוב: 'כה אמר גו' בראשון באחד לחדש גו' - עולת תמיד. אם הוא ר"ח או ער"ח אומרים אחר הפטרת החדש פסוק ראשון ואחרון של הפטרת שר"ח או מ"ח'.
וכך גם הרבי כתב להגר"ח נאה8: 'הנה במ"ש במכ' מז' חשון, אם לומר בר"ח אלול שחל בשבת ולמחרתו, שמפטירים השמים כסאי, ג"כ ב' הפסוקים דהפטרת מחר חדש, ומצדד במכ' שלא לאומרם, ולדחות את הפטרת מחר חדש לגמרי, וסברא זו הנה כתב בספרו קצות השולחן ס"ג. א) הנה כיון שזכינו להוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - וכמודפס בסידור תו"א דשנת תש"א - אשר בפ' החדש כשחל בר"ח או ער"ח לומר אחר הפטרה פ' החדש ג"כ פסוקי הראשון ואחרון של הפטרה פ' שר"ח או מחר חדש, הרי עפי"ז ברור שאין אמירת הפסוקים תלוי במציאות דיעה לאמר ההפטרה כיון שבפ' החדש הרי לכל הדיעות אין לומר הפטרת מחר חדש ואעפ"כ אומרים פסוק ראשון ואחרון של הפטרה זו, ובמילא ה"ה ג"כ בר"ח אלול כשחל להיות בשבת ויום א' שצ"ל ג"כ הפסוקים דמחר חדש'.
ולאחמ"כ ביאר הרבי9 בארוכה את ההוראה הזו של הרבי הריי"צ שבפרשת החודש מוסיפים גם את הפסוק ראשון ואחרון ומה יש ללמוד ממנה לגבי מקרים נוספים.
א"כ מנהג חב"ד בהפטרת החודש [א) להתחיל כפי מנהג הספרדים מהפסוק כה אמר ולא כמנהג האשכנזים להתחיל מכל העם10. ב) וכן] במקרה שיום ראשון הוא ראש חודש להוסיף את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת מחר חודש11.
--------------
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' קמד ס"ב ↩
2 ס"ג ↩
3 להעיר שכאן הביא המחבר את המנהג *בסתם*. ולעיל הביא את המנהג לגבי שבת חתן ושבת ר"ח וער"ח וסיים *שאין למחות בידם*. ואולי יש לבאר לפי ביאור הרבי (לקו"ש חל'ה עמ' 187 וראה לקמן וראה גם שם בהע' 20) בדברי הב"י שלגבי היתר הדילוג לאמירת פסוקי מחר חודש בנוסף להיתר של התרומת הדשן יש גם את הטעם להיתר מצד שהפטרת ר"ח ומחר חודש הם ענין אחד. וא"כ היתר זה מרווח יותר מהיתר אמירת שוש אשיש ↩
4 או"ח סי' תכה ס"ג ↩
5 אג"ק ח"א ע' יח ↩
6 ח"ג ספ"ח ס"ה בבדי השלחן ↩
7 וכן נדפס בספר המנהגים ע' 33 ↩
8 אג"ק ח"ה ע' קח ↩
9 לקו"ש שנסמן בהערה 3 ↩
10 וראה הגהות לסדור רבנו הזקן (קה"ת) התשס"ז ע' לב ↩
11 ולהעיר שישנו שינוי נוסף בהנהגת רבותינו נשיאנו כמבואר ברשימות היומן ע' תטו, ואכמ"ל ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp