ברכת כהנים

---

[א] (הלכה 773)

שאלה: מתי וכיצד צריך לקרוא לכהנים לברכת כהנים?

תשובה: מובא בתלמוד הירושלמי¹: 'רב נחמן בר יעקב אמר אם היה כהן אחד אומר כהן ואם היו שנים אומר כהנים אמר רב חסדא אפילו כהן אחד אומר כהנים שאינו קורא אלא לשבט'.

ובגמרא במסכת סוטה²: 'אמר אביי, נקטינן: לשנים קורא כהנים, ולאחד אינו קורא כהן, שנאמר: אמור להם, לשנים. ואמר רב חסדא, נקטינן: כהן קורא כהנים, ואין ישראל קורא כהנים, שנאמר: אמור להם, אמירה משלהם תהא. והילכתא כוותיה דאביי, ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא'.

[ולהעיר מלשון המדרש³: 'אמור להם מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן כהנים ברכו ואם אינו אלא כהן אחד אינו צריך לומר שנאמר אמור להם לשנים'].

וכתב רש"י⁴: 'לשנים קורא כהנים - כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהן שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל דהא אמרינן לקמן יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו''.

אך הר"ן⁵ כתב: 'כל כהן שאינו עולה לדוכן בעבודה שוב אינו עולה. מהא משמע לכאורה דהא דאמרינן לעיל דשליח צבור קורא לכהנים דבתחלת עבודה קורא להם עד שלא יתחיל רצה דהא מאותה שעה צריכים לעלות⁶ אבל רש"י ז"ל כתב שהן עוקרין רגליהם מאליהם בעבודה ולאחר ברכת הודאה קורא אותן שליח צבור כהנים'.

וכן הוא במאירי⁷ כתב: 'ומ"מ כל שאין שם אלא אחד אין שליח צבור קורהו אלא הוא מכין עצמו ומתחיל לברך בשעה הראויה ר"ל כשיסיים שליח צבור ברכת הודאה אבל אם היו שנים או יותר אעפ"י שהכינו עצמם בשעה ששליח צבור אומר ברכת עבודה צריך שכשיסיים ברכת הודאה יהא שליח צבור קורא בקול רם כהנים ומיד הם מתחילים לברך'.

וכתב הרמב"ם⁸: 'היו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם כהנים'.

וכ"כ הטור⁹: 'ואז אם הם שנים קורא להם כהנים ומחזירין פניהם כלפי עם. ואם הוא אחד אין קורא לו אלא הוא עצמו מחזיר פניו'.

וכתב המחבר¹⁰: עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם, עד שש"צ מסיים מודים ואז אם הם שנים קורא להם כהנים. ומחזירים פניהם כלפי העם; ואם הוא א', אינו קורא לו, אלא הוא מעצמו מחזיר פניו'.

אמנם האליה רבה¹¹ כתב: 'כתב הסמ"ג [עשין] סי' קי"ג, ועמא דבר להקרות אף ביחיד, והבין הב"י דמה שמקרא, יברכך קאי, ולי נראה דאפשר דאף הקורא כהנים קאי¹², וכ"מ בכלבו ותשב"ץ שם. ונראה דטעמן דבזמן הש"ס לא היו אומרים אלהינו וכו' אלא מתחילין כהנים, משא"כ לדידן שאומרים אלהינו אף כשנושאין כפיהם, א"כ אף שאומר כהנים בקול הוא מלשון התפלה¹³. עוד י"ל [דפירוש] ש"ס סוטה דף לח לאחד אינו קורא כהן אלא כהנים, וכ"מ תוס' שם [ד"ה לשנים] בשם הירושלמי עי"ש ודו"ק. ועוד דבספר המנהיג [סי' עב] ופסקי רקנט"י סי' ל"ח הביא הירושלמי דקורא לכהן אחד שאינו קורא אלא לשבט. לכן נ"ל דאין לגעור בויש נוהגין כן'.

כלומר לדברי האליה רבה כוונת הסמ"ג שיש מקום לקריאת כהנים גם בכהן אחד.

אך למעשה כתב אדמו"ר הזקן¹⁴ כדברי המחבר: 'ואין הש"ץ קורא כהנים אלא לשנים שהפסוק אמור להם שתרגומו כד תמרון להון משמע לשנים אבל אם אין שם אלא כהן אחד אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו ונושא כפיו ומברך קודם שישא כפיו (ואעפ"י שמצד עצמו אינו מחויב לישא כפיו כמ"ש לעיל כיון שאין קוראין לו)'.

א"כ ראינו שחז"ל למדו מדברי הפסוק 'אמור להם' שיש לקרוא לכהנים, אך בתנאי שיש לפחות שני כהנים.

[אמנם יש שנהגו לקרוא גם כאשר יש רק כהן אחד, וזה עפ"י המנהג לומר את כל נוסח 'אלקינו .. ברכנו .. האמורה מפי אהרן ובניו כהנים', ונראה הפרטים בזה בהלכות הבאות].

---

הערות:

¹ ברכות פ"ה ה"ד ↩

² לח א, ב ↩

³ במדב"ר נשא פי"א סי' ד ↩

⁴ סוטה שם ↩

⁵ מגילה טו, ב מדפי הרי"ף ↩

⁶ אבל ראה ברבינו מנוח ובכסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"ה שהקריאה אינה בשביל שיעלו אלא בכדי שיחזירו פניהם כלפי העם. וראה מה שהקשה ע"ז תורת חיים סי' קכח סקט"ז מדברי הרמב"ם. וראה גם בלבוש סי' קכח, סעיף י ↩

⁷ סוטה לח, א ↩

⁸ הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"ח ↩

⁹ או"ח סי' קכח ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' קכח ס"י ↩

¹¹ סי' קכח ס"ק כד ↩

¹² אך בשו"ת דברי שלום או"ח ח"א סי' עו העיר על דבריו: 'ודברי הרב א"ר צ"ע .. הרי מפורש להדיא כפי הבנת הב"י דקאי על מה שש"צ מקרא אותם ברכת כהנים דנפקא לן 'מאמר להם' שמקרא אותם. אבל 'אמירת כהנים' כתב הסמ"ג קורא אותם כהנים. ומקרא לא שייך לומר אלא דוקא גבי ברכת כהנים שעונים אחריו על כל מלה ומלה וזה ברור'. אך להעיר שבדברי הכלבו שמציין הא"ר נכתב 'ומיהו נהגו עמא דבר *לקרות* אף ליחיד' ↩

¹³ וראה גם בלבוש שם 'שגם שקורין .. על הדרך שכתבתי שאומר בלחש..ואח"כ בקול רם אומר כהנים..אין זה קריאה ממש..' ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' קכח סט"ו ↩

---

[ב] (הלכה 774)

בהלכה הקודמת למדנו שהקריאה 'כהנים' נאמרת רק במידה ויש לפחות ב' כהנים.

שאלה: מה הדין כשיש כהן גדול אחד, ועוד כהן קטן מתחת לבר מצוה?

תשובה: כתב המבי"ט¹: 'שאלה: ב' כהנים וא' מהם קטן שעלו לדוכן יקראו אותם כהנים כיון שהם שנים או דילמא כיון שהקטן אינו יכול לעלות לבדו לדוכן לא יקראו אותם כהנים. תשובה: נראה שלא יקראו כהנים אלא כשהם שנים גדולים אבל א' מהם קטן לא יקראו אותם דקטן אינו מחוייב לברך אלא שהוא עולה עם אחרים להתלמד ולהתחנך וכיון דדרשינן מאמור להם שהחזן צריך לומר להם אמרו כדאמר בספרי נראה שאינו אומר אלא לגדול שהוא מצווה לברך לא לקטן ורש"י ז"ל נמי פי' עלה דמתני' דקטן אינו נושא את כפיו מפני שאין כבודו של צבור להיותן כפופים בברכתו ע"כ וא"כ פשיטא דאין כבודו של צבור לקרותו שיברכם ועוד אפילו הו' איפשר דקריאת כהנים לא הויא אלא מדרבנן ... אפ"ה כשהאחד גדול וא' קטן לא יפסיק ש"צ לקרות כהנים אבל בפ' אלו נאמרין משמע דהוי מדאורייתא .. וכיון דמדאורייתא נפקא לן מאמור להם דצריך לקרות כהנים פשיטא דלא קאי אלא אגדולים דמחייבי לברך מדאורייתא ואע"ג דמחנכינן לקטן אפ"ה לא הוי בכלל כהנים לקרותו דאינו כבוד לצבור כדפי' רש"י ...' .

א"כ לדעת המבי"ט כשיש כהן אחד ועוד כהן קטן אין אומרים כהנים.

הכנסת הגדולה² הביא את דברי המבי"ט, וכתב: 'וכן עשיתי מעשה פה תירי"א יע"א, ומי שלא ידע ספר היה תמה על הדבר'.

וכ"כ המגן אברהם³: 'שנים קורא. ואם א' מהן קטן אינו קורא כהנים [מבי"ט סי' ס"ד]'.

אלא שהפרי חדש⁴ חלק, וכתב: 'ואני איני מסכים עמהם דכיון שהוא קטן דבר חינוך הוא וכהן הוי, שייך שפיר למקרינהו כהנים. ותדע דהא איכא מאן דאמר בירושלמי [ברכות] פרק אין עומדין [ה"ד] שאפילו לאחד קורא כהנים, ונהי דבההיא לא קיימא לן הכי, אבל הכא כ"ע מודו שקורא כהנים, ומ"ש המבי"ט שאין כבודו של צבור לקרותו שיברכם, ליתא, דקריאת כהנים הוא כדי שיהפכו פניהם כדכתב הכסף משנה [תפלה] פי"ד דין ה וע"ש'.

והסכים עמו הפרי מגדים⁵: 'והפר"ח כתב דאם קטן בר חינוך קורא כהנים (אם יש גדול עמו), וכ"ש עתה שאומר אלקינו אין חשש שיאמר מלת כהנים בקול רם. ועיין אליה רבא אות כ"ד דאפילו לאחד י"ל כהנים בקול רם, ואין לגעור בעושין כן, א"כ בגדול וקטן י"ל כן. ועיין ט"ז [ס"ק] ג'. וכ"כ החיי אדם⁶ משנ"ב⁷.

אך למעשה אדמו"ר הזקן⁸ כתב כדברי המבי"ט והמג"א: 'ואין הש"ץ קורא כהנים אלא לשנים .. ואפילו אם הם ב' אלא שאחד מהן קטן אין קוראים להם'.

א"כ למעשה לא אומרים כהנים אלא אם כן יש שני כהנים גדולים.

---

הערות:

¹ שו"ת ח"א סי' סד ↩

² הגה"ט או"ח סי' קכח אות ז ↩

³ שו"ע או"ח סי' קכח ס"ק יג ↩

⁴ שם ס"י ↩

⁵ שם א"א ס"ק יג ↩

⁶ ח"א כלל לב סעי' טו ↩

⁷ שם ס"ק לח ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' קכח סט"ו ↩

---

[ג] (הלכה 775)

שאלה: האם השליח ציבור הוא הקורא 'כהנים'?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי הפוסקים לגבי הקריאה לכהנים, ופשטות דבריהם היא שהש"ץ קורא, אך כתבו התוספות¹: 'אבל לקרות כהנים לדוכן אומר ר"ת שאין ש"צ יכול לקוראם דחשיב הפסקה לתפלה אם קוראם אלא אחד מבני הקהל קוראם והא דאמרינן בסוטה פ' אלו נאמרים² לשנים קורא כהנים וכו' לאו אש"צ קאי אלא אחזן כדתניא בספרי³ אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו וחזן לאו היינו ש"צ⁴ דחזן היינו המתעסק בצרכי צבור וכן משמע נמי בסוטה⁵ דלאו אש"צ קאי דמעיקרא קאמר אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא פי' הקורא כהנים ואח"כ אומר אין ש"צ רשאי וכו' משמע דשנים הם, ויש שהיו רוצים לומר דכמו"כ אין ש"צ רשאי להקרות יברכך לכהנים דכמו"כ הוי הפסקה, אמנם רבינו יהודה פי' דבהדיא יש במדרש טעמי יתרות וחסרות אמור להם מלמד שש"צ אומר להם על כל דבור ודבור, וכן יש שרוצים להתיר לש"צ עצמו לקרות כהנים אפילו לפי ר"ת דמה דפי' דהויא הפסקה היינו דוקא בימיהם מיד כשסיימו ברכת הודאה לא היו אומרים או"א ברכנו בברכה כדמשמע בסוטה דקאמר אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור פי' אמן שעונין בסיום ברכת הודאה אלמא משמע שלא היו אומרים אלא כהנים מיד אבל עכשיו שהורגלו לומר אלהינו בלשון ברכה ותפלה אין זו הפסק דלא גרע מעניית אמן דהכא דלא חשיבא הפסק כדפרישית'.

ההגהות מיימוניות⁶ הביא את מנהג רבו המהר"ם מרוטבורג שהיה אומר את נוסח או"א בלחש, אלא שאח"כ חזר בו: '.. וכתב מורי רבינו⁷ כדי שלא לשנות המנהג שיש לש"צ לומר בלחש או"א ברכנו וכו' עד שמגיע לכהנים ואומר בקול רם כהנים ומסיים עם קדושך כאמור בלחש ושוב מקרא אותם בקול רם יברכך וכן הוא רגיל לעשות, ותימה הוא שהרי הוא בעצמו כתב שלא נתקן לומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' אלא בשעה שהיו ראויים לנשיאת כפים ואין שם נשיאת כפיים כדלקמן בפט"ו בה"י. ובמגדל אינזיגשהיים הודה רבינו שיחי' לדברי ואמר לי שחזר בו מן המנהג ההוא. וכן כתב הרבינו פרץ⁸ שכתב רבינו תם שאין לאומרו, אבל ר"י כתב בתוספות ברכות דעכשיו שהחזן רגיל לאומרו תמיד בשחרית ומוסף הילכך נכון לאומרו גם כשהכהנים עולים וצ"ע בתוספות ברכות וסוטה ע"כ הר"פ'.

ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג⁹ מובא: 'כתב מו' רבינו מאיר ז"ל וז"ל בין למנהג שלנו שהש"ץ קורא כהנים ובין לפר"ת ק"ל הרבה למה אנו מדלגי' מקצת הברכה של ברכת כהנים [שאין אנו] אומרי' ברכנו בברכה וכו' עד יברכך למנהגינו ולפר"ת עד שים שלום ושמא י"ל כיון דכהנים כי עקרי [כרעיהו] להדי צבורא לברך יהי רצון לפניך ד' או"א אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם ה"ז במקום שש"ץ אמר ברכינו בברכה וכו'. וכי ליכא נשיאת כפים אמר [לה] ש"ץ וכמדומה אני שמתחלה לא נתקן אלא [היכא] דליכא נשיאת כפים. ומיהו לא משמע לשנא כי אמר עקר כרעי להדי צבורא לברך ברכת כהנים אלא משמע כי עקר לילך ממקומו בעבודה וכן נ"ל לפרש כפשוטו. ואעפ"כ נוכל ליישב המנהג וחוזרני בי לומר כי אלקינו אינו כלל מטופסי הברכות שתקנו ק"כ זקנים ומהם [כמה] נביאים שתקנו י"ח על הסדר ותוספת היא שהוסיפו בדורות האחרונים ולא ידעתי מתי הוסיפוה וכן מצאתי בסדר רב עמרם'.

[במרדכי השלם¹⁰ מובא עוד אריכות דברים ומבאר שאמירת או"א אינו מטופסי הברכה והיא הוספה שהוסיפו בדורות האחרונים ואח"כ מוסיף: 'ואומר אני שאותם שהנהינו שהש"צ קורא כהנים ומקרא אותם, היה להם טורח איך מפסיק הש"צ בתפלתו לקרות כהנים, והתנן בפ' אין עומדין העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף, אלמא דאין לו להפסיק כלל במידי דלא הוי מן התפלה עצמה, וא"כ היאך מפסיק לקרות כהנים. ותיקנו שיאמר בלחש או"א ברכינו וכו' עד כהנים עם קדושך, ואומר הכל בלחש, לבד כשמגיע לכהנים אומר בקול רם כהנים, ומסיים עם קדושיך כאמור בלחש, ושוב מקרא אותם בקול רם יברכך וגומ', ונמצא שאינו מפסיק בתפילתו. וכך אני רגיל לעשות, לפי שיש לי טורח להנהיג כמו ר"ת ולשנות סדר קדמונינו, כי מתוך דבריו משמע שאפי' הוא עצמו לא נהג כדבריו, כי כתב אי איישר חיילי אבטליניה מכלל דלא בטלו. וכן מצאתי שוב כדברי קצת בתוס' רבי' יהודה ס"פ אין עומדין'].

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים כיצד ההנהגה במקרה שיש כהנים שעולים לדוכן לברכת כהנים, א) לדעת ר"ת את אמירת כהנים, יאמר אדם אחר שאינו הש"ץ. ב) אך רבינו יהודה כתב שהמנהג הוא שהש"ץ עצמו אומר או"א. ג) המהר"ם מרוטנברג נהג בתחילה לומר את הנוסח בלחש ואת תיבת כהנים בקול. אך לאחמ"כ חזר בו שאין לומר כלל את או"א ברכנו כאשר כהנים נושאים כפיהם.

בהלכה הבאה נראה כיצד פסקו בעלי השו"ע, ושיטת אדמו"ר הזקן.

--------------

---

הערות:

¹ ברכות לד, א ד"ה לא יענה אמן ↩

² לח, א ↩

³ פרשת נשא ↩

⁴ וכדברי ר"ת כתב הראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קנה. ואור זרוע ח"ב הל' נשיאת כפים סי' תיא. והרא"ש ברכות פ"ה סי' יז, וכתבו: 'ובערוך פי' חזן ש"ץ וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצרכי בהכ"נ וש"ץ הוא המוציא את הצבור ידי חובתם'. אך ראה בבאר שבע סוטה לח, א: 'ואני נפלאתי הפלא ופלא עליו היאך חשד לבעל הערוך שטעה בדבר שהסכימו עליו אבות העולם, שהם ר"ש והרמב"ם והר"ן והרבה מהמחברים שפירשו דש"צ קורא כהנים, אע"ג דבספרי תניא שהחזן קורא כהנים, ממילא ידעינן שכולם פירשו כדפירש הערוך חזן ש"צ הוא .. וכן אשכחן בדוכתי טובא דקאמר חזן ורצה לומר ש"צ. וגם ר"ת עצמו לא עלה על דעתו דחזן דבכולא גמרא היינו דוקא השמש המתעסק בצרכי בית הכנסת, דזה ודאי אי אפשר, אלא ר"ל דהאי חזן דקאמר בספרי שקורא כהנים אינו ש"צ, דכן אשכחן לפעמים דחזן לאו היינו ש"צ אלא שמש, ולא עוד אלא שהוא בעצמו קרא לש"צ חזן בפסקיו ובתשובותיו בדוכתי טובא' ↩

⁵ לט, ב ↩

⁶ הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד אות ז ↩

⁷ וראה ג"כ בתשב"ץ קטן סי' קצח: 'ובשעה שהכהנים עולים יאמר או"א ברכנו בברכה בלחישה ואומר כהנים בקול רם ועם קדושיך בלחישה. אם שנים הם קורין אותם כהנים ואם אין שם אלא א' אין קורין אותו אלא הוא הופך מעצמו. ונהגו העולם לומר בקול רם'. וראה ג"כ טור או"ח סי' קכח ↩

⁸ הגהות סמ"ק סי' קיג ↩

⁹ דפוס פראג סי' תרמח. וראה ג"כ מ"ש תלמידו המרדכי מגילה רמז תתיז ↩

¹⁰ מהדורת מכון ים ↩

---

[ד] (הלכה 776)

בהלכה הקודמת ראינו את המנהגים השונים לגבי אמירת 'כהנים' ואמירת או"א, שיש שנהגו לאמרו גם כאשר יש נשיאת כפיים, ושהמהר"ם מרוטנברג בהתחלה נהג לומר או"א בלחש ורק תיבת כהנים בקול, ואח"כ חזר בו, והפסיק לומר או"א כאשר יש נשיאת כפיים.

שאלה: מה נהוג למעשה?

תשובה: הטור¹ הביא את דברי המהר"ם מרוטנברג לפני החזרה, והב"י הביא את הגהות מיימוניות שכתב שהמהר"ם חזר בו.

מנהג נוסף מצאנו בראשונים שאומרים את כל הנוסח של או"א בקול רגיל, ובתיבת כהנים הגביהו את הקול עוד יותר, וכמ"ש הכלבו²: 'וזהו הסדר שליח צבור אומר בניגון אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' עד כאמור, ומגביה קולו ואומר כהנים'.

וכ"כ הלקט יושר³: 'והברכה מברכת כהנים אומר בנגון בקול רם עד ובניו כהנים. ובאותו תיבה דכהנים קורא להם כהנים בנגון בקול רם ואז מתחילים הכהנים לברך. וכן מצאתי מזה בא"ח בסי' קכ"ח, וז"ל: אבל עכשיו שש"ץ רגיל לאומרה בכל פעם, גם כשהכהנים נושאים כפיהם נכון לאומרו, וכן היה ר' מאיר מרוטנפורק ז"ל וכו'.

ולהלכה כתב המחבר⁴: 'עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם, עד שש"צ מסיים מודים ואז אם הם שנים קורא להם כהנים'.

ולכאורה מפשטות לשון המחבר נראה שהש"ץ הוא זה שאומר כהנים. [וכך גם הוסיף הרמ"א בתוך דברי המחבר ש'הש"ץ' קורא כהנים], כמו"כ לא הזכיר המחבר את אמירת האו"א.

וכ"כ בכף החיים⁵ שמנהג הספרדים שלא אומרים או"א כשיש בהם נשיאת כפיים.

אמנם ביחס למנהג האשכנזים מצאנו מנהגים שונים, וכדלקמן:

הרמ"א הוסיף על דברי המחבר שם את שני הנהגות הנ"ל של המהר"ם וכתב: 'ולא יאמר אלהינו ואלהי וכו'; וי"א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים, ואז יאמרו בקול רם, וחוזר ואומר: עם קדושך כאמור, בלחש, וכן נוהגין במדינות אלו'.

וכ"כ הב"ח⁶: 'מיהו עכשיו נוהגין כר"מ מרוטנבורג קודם חזרה'.

אלא שהרמ"א דיבר ביחס לשתי כהנים, וכפי ראינו בהלכות הקודמות שאם יש כהן אחד אין קוראים לו 'כהנים' אלא מתחיל מעצמו לברך, אך המהר"י אסאד⁷ כתב: 'בזמן הש"ס החזן הכנסת היא השמש העוסק בצרכי ציבור הוא הקורא כהנים .. א"כ הוא השמש הקורא יכול להסתכל ולראות מקודם בכל צדדי בהכ"נ אם אין שם יותר כהנים אלא כהן א' לכן אינו קורא. אבל לדידן הש"ץ קורא כמ"ש בשו"ע וברמב"ם והוא פניו כלפי היכל ועומד בתפלה בקול רם אינו רשאי לפנות דעתו ומחשבתו ולא לראות ולהסתכל לאחוריו אנה ואנה אם אולי באו לשם עוד כהנים באמצע התפלה אף שלא היו שם מעיקרא לכן שפיר קורא כהנים גם ליחיד ולא פליג כנ"ל נכון'⁸.

החיי אדם⁹ כתב שנוהגים כדברי הרמ"א, והוסיף: 'והגר"א¹⁰ הנהיג כדעת הפוסקים, שהחזן אין אומר כלום, אלא שאיש אחר קורא כהנים'.

ובדעת אדמו"ר הזקן, בשו"ע¹¹ כתב כדברי הרמ"א: 'יש מקומות שאין אומרים או"א ברכנו כו' כשהכהנים נושאים כפיהם אלא מיד כשמסיים הש"ץ ברכת מודים קורא בקול רם כהנים ואין קריאה זו חשובה הפסק בתפלה הואיל ונשיאת כפים הוא צורך התפלה אבל במדינות אלו נוהגין שהש"ץ אומר או"א כו' בלחש עד מלת כהנים שאומרה בקול רם והיא קריאה לכהנים וחוזר ואומר עם קדושיך כאמור בלחש ומפני זה אין קריאה זו חשובה הפסק כיון שאומרה בלשון ברכה ותפלה'.

אמנם בסידור לא הזכיר שאומר את או"א בלחש רק כתב: 'יאמר המקרא או"א ברכנו וכו' עד שמגיע לתיבת כהנים וכשמגיע לכהנים קורא בקול רם כהנים והוא קריאה לכהנים ואח"כ מסיים ואומר עם קדושך כאמור'.

וכתב הגר"ח נאה¹²: 'הנה תיבות בלחשי השמיט אדמו"ר בסידור ומבואר דעתו שאו"א יאמר בקול בינוני כדרכו רק תיבת כהנים יאמר בקול רם, ויהי' קריאה לכהנים, העירני לזה ידידי הרה"ח הג' ר' דוב טאובקין שי' מתל אביב ת"ו, ונראה שהצריך לומר בקול שבקשת או"א היא מכלל התפלה שהש"צ מחויב להשמיע להצבור'.

כלומר נראה מדיוק לשון אדמו"ר הזקן בסידור כפי המנהג שכתבו הכלבו והלקט יושר¹³.

א"כ למעשה מצינו מנהגים שונים כאשר יש כהנים הנושאים את כפיהם: א) מנהג ספרד שהחזן אינו אומר או"א, ובכהן אחד אינו אומר כלום, אך כשיש שני כהנים ומעלה החזן אומר בקול 'כהנים'¹⁴. ובמנהגי האשכנזים מצינו חילוקים שונים, ב) החזן אומר בלחש את נוסח או"א ורק את מילת כהנים אומר בקול כאשר יש שני כהנים. ג) גם כשיש כהן אחד אומר כהנים בקול. ד) שהחזן עצמו לא אומר 'כהנים', אלא אחד מהקהל. ה) החזן אומר גם את נוסח או"א בקול רגיל אלא שאת תיבת 'כהנים' אומר בקול רם כאשר יש שני כהנים. וכך דייק הגר"ח נאה מלשון אדמו"ר הזקן בסידור.

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' קכח ↩

² סי' קכה ↩

³ או"ח עמוד כג ענין ד ↩

⁴ שו"ע או"ח סי' קכח ס"י ↩

⁵ או"ח שם ס"ק עא ↩

⁶ על הטור שם ↩

⁷ שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סי' מב ↩

⁸ וראה שם שמבסס דבריו על דברי האליה רבה שהובאו בהלכה מס' 773: 'וה"ט לדידן שאומרים אלקינו וכו' ברכינו וכו' מפי אהרן ובניו כהנים וכו' א"כ כשקורא כהנים בקול הוא מלשון ונוסח התפלה משא"כ בזמן הש"ס לא היו אומרים אלקינו ברכינו כו' כשהיו נושאים כפיהם רק קוראים כהנים וכו' יעו"ש ובפמ"ג מזה' ↩

⁹ כלל לב סט"ו ↩

¹⁰ וכ"ה במעשה רב אות קסח ↩

¹¹ או"ח סי' קכח סט"ז ↩

¹² פסקי הסידור עמ' כג אות פד ↩

¹³ אמנם יש שכתבו (ראה סידור רסקין ח"א ע' שלג הערה 807 בשם הרא"ה קווין ועפ"י אג"ק חכ"ד ע' רסח), שלא בהכרח שאפשר לדייק מהשמטת תיבת בלחש, כשזה מתנגש עם הלכה מפורשת בשו"ע שלו ↩

¹⁴ ויש שנהגו לפעמים לכבד אדם אחר בהקראת כהנים, עפ"י דברי תשובות הגאונים (שערי תשובה סי' קעז), וראה שו"ת יבי"א ח"ה או"ח סי' כב אות ז ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

הבטה על החזן בברכת כהנים

[א] (הלכה 746)

> הבטה על החזן בברכת כהנים.

שאלה: מה המקור להביט על החזן בברכת כהנים?

תשובה: לגבי ברכת כהנים נאמר בגמרא¹: 'תניא אידך: כה תברכו - פנים כנגד פנים, אתה אומר: פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? ת"ל: אמור להם, כאדם האומר לחבירו .. אמר אדא א"ר שמלאי: בית הכנסת שכולה כהנים, כולן עולין לדוכן. למי מברכין? אמר ר' זירא: לאחיהם שבשדות. איני? והתני אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה! לא קשיא: הא דאניסי, הא דלא אניסי'.

וכך פסקו המחבר², ואדמו"ר הזקן³.

יש שכתבו שמטעם זה גם כאשר אין בבית הכנסת כהנים שמברכים ברכת כהנים, והש"ץ אומר את ברכת הכהנים, ג"כ נהגו להפנות הפנים כלפי הש"ץ, כדלקמן:

כתב בזכור לאברהם⁴: 'מה שנוהגין המון העם כשהחזן אומר אלוקינו ברכינו כו' שהופכים פניהם נגד החזן, ודאי דהיינו טעמם דכמו דבברכת כהנים צריך שיהיו פני העם כנגד פני הכהנים כמ"ש בסי' קכח סכ"ג, כמו"כ סוברים דהוא הדין והוא הטעם בחזן דמאי שנא, אכן נראה דדוקא בכהנים הדין כן, אבל בש"ץ אי"צ להפוך הפנים .. וא"כ ממילא כשאומרה החזן אין שום צורך להפוך הפנים כיון שאינו אומרה בלשון ברכה רק בלשון בקשה, ובבקשה אי"צ שום הפיכת פנים, דא"כ נהפוך פנינו לכל הבקשות והתחינות שאומר החזן, ואעיקרא הפיכה זו למה היא באה, וזו אינה צריכה לפנים, וד"ק'.

אך הרב רנ"י פלאג'י כתב ביפה ללב⁵: 'גם כשאין כהנים נושאין כפים, כשאומר הש"ץ או"א ברכנו וכו' .. יש לפנות עיניהם כנגד הש"ץ כדי לקבל אור העליון הנמשך בעת ברכה זו, וכן ראיתי שנוהגים אנשי מעשה. ושוב מצאתי כן להר"ד ערמאה בחיבורו על הרמב"ם דעמ"ש שם סוף פט"ו עם שאחרי הכהנים אינם בכלל הברכה, וסיים וכן בחזן בזמנינו'.

וכ"כ בקונטרס תפלת כל פה⁶: 'הנה מלשון זהר חדש שאמר לאמשכא חוטא דחסד על עמא קדישא וכו', אתה דן דהגם דברכה שאומר הש"ץ אינו אלא למנהג בעלמא, מ"מ יש לפנות פניו נגד ש"ץ .. כדי לקבל אור עליון הנשמך בעת ברכה זו, וכן ראיתי שנוהגים אנשי מעשה'.

ב' דיעות אלו הובאו בכף החיים⁷, וז"ל: 'ואין הצבור עונין אחריו אמן וכו' והטעם מפני שאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך, ב"י בשם הרד"א, ט"ז סק"ד, עו"ת אות ז' וכ"כ הלבוש דאע"פ שעונין אמן על כל פסוק כשכהנים נושאין ידיהם שאני התם שהכהנים בנשיאת כפים אומרים אותו בלשון ברכה שמברכין את ישראל לכך נופל לענות אחריהם אמן שהוא לשון קיום ומחזיק שמאמין את הדבר שאומרים הכהנים אבל הש"ץ שאינו אומר אותה אלא בתורת בקשה שמתחיל אלהינו וכו' אין נופל אחריו לשון אמן אלא כן יה"ר כלומר גם אנו מבקשים ממנו ית' שכן יעשה ויהי כן רצינו ית' עכ"ל, ומזה דקדק הזכור לאברהם אות ת דכשהש"ץ אומר ברכת כהנים אין שום צורך להקהל להפוך פניהם נגד הש"ץ כיון דאינו אומרה כ"א בלשון בקשה יעו"ש, אבל היפה ללב בסי' קכ"ח אות ג"ל כתב דגם כשאין כהנים ג"כ שאומר הש"ץ או"א ברכנו וכו' יש לפנות פניהם נגד הש"ץ כדי לקבל אור העליון הנמשך בעת ברכה זו וכתב שכן ראה נוהגים אנשי מעשה וכ"כ מוהר"ר עראמה בחיבורו על הרמב"ם סו"פ ט"ו מה"ת יעו"ש'.

א"כ ראינו שיש שכתבו שיש גם להפנות הפנים כלפי הש"ץ, ויש שכתבו שכיון שהש"ץ אומר את זה בלשון בקשה לכן אין צורך.⁸

ביחס להנהגת רבותינו נשיאינו: ברשימות הרב"ש⁹ מספר על הנהגת הרבי הרש"ב: 'התפלל בפניו אל הקיר .. ורק כשהגיע החזן לברכת כהנים הי' הופך פניו לשמוע את הברכה עד תיבת שלום'.

וביחס להנהגת הרבי הריי"צ כתב הרבי¹⁰: 'כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ] שליט"א מביט על הש"ץ כשאומר ברכת כהנים'.

ועפי"ז כתוב בספר המנהגים¹¹: 'בעת אמירת הש"ץ ברכת כהנים היו האדמורי"ם נ"ע זצוקללה"ה זי"ע נוטים פניהם¹² אל הש"ץ'.

בש"פ מקץ - חנוכה התשכ"ז¹³ בתוך הדברים הרבי התבטא: 'או בשעה שהש"ץ אומר ברכת כהנים שאז צריכים להסתכל על החזן'¹⁴.

א"כ ראינו שמנהג רבותינו נשיאנו להטות פניהם אל הש"ץ כשאומר ברכת כהנים¹⁵.

--------------

---

הערות:

¹ סוטה לח, א-ב ↩

² שו"ע סי' קכח ס"י, וסכ"ד ↩

³ שו"ע סי' קכח סכ"ג וסל"ז ↩

⁴ (אלקלעי) אות ת ע' קלד, א ↩

⁵ ח"א בסי' קכ"ח אות לג ↩

⁶ בספר שיח יצחק עמ"ס חגיגה, להג"ר יצחק יוסף נוניס ואיס ע' קסט ↩

⁷ סי' קכז ס"ק טז ↩

⁸ וראה בארוכה בהעו"ב גליון תתקח שהאריך לבאר שלדעת אדה"ז בסידור (שעונים אמן אחר כל פסוק) יש לאמירת הש"ץ גדר של ברכת כהנים ↩

⁹ ע' מה ↩

¹⁰ רשימות היומן ע' תכ ↩

¹¹ ע' 13 ↩

¹² בספר סופר וסיפור ע' 211 דייק מהלשון כאן 'חזינן שאינו כותב שהיו מסתכלים על הש"ץ (שזה לכאורה פשוט יותר) אלא שהיטו פניהם, ולא ההסתכלות היא העיקר (ואם נאמר שהטעם להטיית הפנים היא כפי שהוא בברכת כהנים עצמם שצ"ל הפנים לכיוון הכהנים, א"כ נלמד משם שאי"צ להביט בהם. אבל עכ"פ ראינו שהרבי כן הסתכל ברוב הפעמים, א"כ כמובן שמותר, אף כי לא הכרחי, כמנהגו במיעוט הפעמים' ↩

¹³ תו"מ חמ"ח ע' 389 ↩

¹⁴ באוצר מנהגי חב"ד לחג השבועות ע' רפג העיר: 'שמקובל הי' לחשוב שהנהגה זו שייכת לאדמורי"ם ולא לחסידים .. אבל לכאורה משיחה זו ניתן להסיק שהנהגה זו שייכת גם לרבים' ↩

¹⁵ יש שכתבו שמנהג זה של רבותינו הוא כי מקומם בביהכנ"ס לא היה מאחורי הש"ץ אלא לצידו (שאז כאשר מטים הפנים אל הש"ץ נחשב זה כפנים בפנים, ראה שו"ע אדה"ז סי' קכח סל"ז, וראה גם ביאור הלכה סי' קכח סכ"ד ד"ה 'אבל מלפניהם'), אך לגבי הקהל (בבתי כנסת האשכנזים שהחזן עומד בקידמת בית הכנסת והקהל מאחוריו) מכיון שעומדים מאחורי הש"ץ אין סיבה להפנות ולהרים הראש כלפי הש"ץ. (אלא שבלא"ה נחשבים 'הם אנוסים .. הם בכלל הברכה'), והרוצה לקיים המנהג יש לו ללכת לצד הש"ץ להביט בו, אך יש שכתבו שגם כלפי הקהל שמאחוריו עכ"פ יש להם להביט על הש"ץ, ראה העו"ב גליונות תתקח, תתקי, תתקיב, תתקטו, א'לו ↩