מעשר כספים

---

[1] (הלכה 708)

שאלה: מהו המקור למעשר כספים?

תשובה: הפרשת מעשרות מצינו כבר אצל האבות הקדושים, וכמ"ש הרמב"ן¹: 'כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה', כגון שם ועבר ותלמידיהם, כענין והוא כהן לאל עליון'.

א) אברהם אבינו: נאמר אצל אברהם אבינו לאחר שניצח את המלכים, שהוא נתן מעשר למלכי צדק מלך שלם²: 'וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל'.

וכתב בפרקי דרבי אליעזר³: 'רבי יהושע בן קרחה אומר, אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם, לקחת את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח, שנאמר ויתן לו מעשר מכל'.

וכתב הפנים יפות עה"ת: 'ולפי פשוטו משמע שנתן לו מעשר מכל הרכוש שהביא, והוא רמז למעשר שצריך האדם להפריש מנכסיו לשמים, כמו שמצינו גבי יעקב, וכדאיתא ביו"ד [סי' רמט] בהלכות צדקה'.

ב) יצחק אבינו: נאמר אצל יצחק אבינו⁴: 'ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'.

וכתב בפרקי דרבי אליעזר⁵: 'כתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא, רבי אליעזר אומר, וכי יצחק זרע דגן ח"ו, אלא לקחת את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, כמה דאת אמר זרעו לכם לצדקה, וכל דבר שעישר הביא לו הקב"ה מאה שערים של ממון וברכו, לכך נאמר ויברכהו ה''.

ג) יעקב אבינו: נאמר אצל יעקב אבינו⁶: 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'.

וכתבו בדעת זקנים מבעלי התוספות: 'וכל אשר תתן לי. מדרש יעקב תקן לתת מעשר מן הממון ואמרי' בב"ר שאל מין אחד את ר' יהושע בן לוי היכן מצינו שעישר בניו אמר לו לוי שהקדישו לשמים אמר לו ומה ראה להקדיש לוי והוא לא הי' עשירי אמר לו שעשה יעקב מכל בניו כטלאים הנכנסין לדיר להתעשר והכניס דרך תולדותם וכו''.

וכתב הרד"ק: 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, כלומר אתן מעשר מהרכוש ומהמקנה שתתן לי ואתננו לאנשים שיצטרכו מהיראי אלהים ועובדים אותו'.

וז"ל הפסיקתא זוטרתא⁷: 'ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח, אשר התחיל במעשרות, דכתיב ויתן לו מעשר מכל, וכן צוה לבניו לתת המעשרות, יצחק למה מדד מאה שערים, לתת מעשרות, יעקב עשר אעשרנו לך, וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר'.

[אלא שיש להעיר שהגם שהובא לעיל בפשטות שהראשון הוא אברהם אבינו, אך מצאנו שנחלקו בדבר זה הראשונים, שהרמב"ם⁸ כתב כתב שהראשון הוא יצחק: 'על ששה דברים נצטווה אדם הראשון .. הוסיף לנח אבר מן החי .. בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ..'.

אך הראב"ד השיג עליו, וכתב שהראשון הוא אברהם: 'א"א כן היה ראוי לומר והוא [=אברהם] התפלל שחרית והפריש מעשר, ויצחק הוסיף תפלה אחרת'. והמפרשים כתבו כמה אופנים לבאר מדוע לדעת הרמב"ם, א"א לומר שזה אברהם⁹].

וכן מצאנו בראשונים שלמדו את מצוות מעשר מהפסוק¹⁰ עשר תעשר וכמ"ש התוספות¹¹: 'עשר תעשר - הכי איתא בסיפרי¹² עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו'.

ביחס להפרשת מעשרות כתב הרבי¹³: 'המשמעות הכללית של מצות מעשר שחובה לתת ללוי, וכן של מעשר כספים שיש לתת לצדקה, הוא 'לה' הארץ ומלואה' שכל מה שיש ליהודי שייך לה'. לכן עליו לתת בראש ובראשונה עשירית מן המובחר ללוי אשר 'הוי' הוא נחלתו' ורק לאחר מכן הוא רשאי להשתמש בחלקים האחרים לצרכיו שלו'.

בהלכה הבאה נראה את דברי הפוסקים ביחס למקורות אלו האם הם לימוד ממש או שהם אסמכתא ואין חיוב מהתורה.

--------------

---

הערות:

¹ תולדות כו, ה ↩

² לך לך יד, כ ↩

³ פכ"ז ↩

⁴ תולדות כו, יב ↩

⁵ פל"ג ↩

⁶ ויצא כח, כב ↩

⁷ (לקח טוב) בראשית פ"א פסוק א ↩

⁸ הל' מלכים פ"ט ה"א ↩

⁹ ראה מגדל עז, רדב"ז, כס"מ, שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלב. ובאריכות בלקו"ש ח"ה לך לך ב ↩

¹⁰ ראה יד, כב ↩

¹¹ תענית ט, א ↩

¹² וראה בבכ"י שבספרי שלפנינו לא נמצא ↩

¹³ לקו"ש שם ס"ד ↩

---

[2] (הלכה 709)

שאלה: האם מעשר כספים הוא חובה מהתורה או מדרבנן?

תשובה: ראינו בהלכה הקודמת (מספר 708) שהתוספות הביאו את הספרי שדורש את מעשר כספים מהפסוק עשר תעשר, ומפשטות הדברים מובן שזו דרשה גמורה ויש חיוב מדאורייתא, אמנם להלן נראה שנחלקו בזה הפוסקים, וכדלקמן:

א) דאורייתא - יש פוסקים שכתבו כפשטות דרשת הספרי שמעשר כספים הוא דאורייתא, וכמ"ש החת"ס¹, בדעת המהרי"ל: 'שבתשו' מהרי"ל סיים רק לתנו לעניים מהמעשר שלהם עכ"ל נמצא גוזל העניים בכל שום מצוה שיעשה כ"א לפרנס עניים דס"ל למהרי"ל דחיוב הפרשת מעשר כספי' הוא ממש דאורייתא² ולעניים, ואין לבעלים בו אלא טובת הנאה לאיזה עני שירצה'.

ובשו"ת תשובה מאהבה³ כתב: 'והנה לדעת הגאון מוהר"ד אופנהיים אב"ד בק"ק פראג זצלה"ה יש למעשר כספים סמך מן התורה מעשר תעשר עפ"י הספרי מובא בתוספות ועכ"פ דרבנן כמבואר בשו"ת חות יאיר'.

וכן נראה מדברי השער אפרים⁴ שהביא את הספרי. וכתב בנו בהג"ה: 'וזאת ליהודה ויאמר מ"ש הב"ח ביו"ד שלמעשר ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן ע"ש סי' של"א אישתמיטתיה הספרי הנז' ועמ"ש הט"ז בסי' הנז' ס"ק ל"א ותמה עליו וכנראה שגם ממנו נעלם הספרי הנז' ע"ש'.

וכ"כ כמה אחרונים בדעת הט"ז⁵ שכתב: 'נראה דיש לדמות מעשר שמפרישין מן הריוח ממון לדין מעשר עני של תבואה ופירות ומו"ח ז"ל כתב שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן ותמהתי שהרי ר"ס רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא כמ"ש כל הפוסקים והב"י בשם ירושלמי'.

וכתב בשו"ת ריב"ם שנייטוך⁶: 'בפרט לפי מ"ש בט"ז סי' שלא ס"ק לב שמעשר כספים בזמן הזה דאורייתא או כעין דאורייתא'. וכ"כ ערוה"ש⁷.

ויש מי שכתב⁸ שרק בארץ ישראל זה דאורייתא.

ב) דרבנן: - יש שכתבו שהוא מצוה מדרבנן⁹ כמ"ש המהרי"ל¹⁰: 'ומהאי טעמא במעשר כספים דרבנן התיר הגדול מהר"י אופנהיים בתשובה להאכיל לאביו ולאמו, דבדאורייתא תבא לו מאירה'. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל החדשות¹¹: 'דתקנת חכמים קודמת למעשר כספים דרבנן'.

וכ"כ החיד"א¹² בשמו: 'ונראה ודאי דמעשר כספים אינו בסוג מצות מעשר עני, רק חיוב צדקה אמרו שיהיה מעשר מנכסיו, [וכבר] הרמב"ם והטור הזכירוהו, ואמרו שמדה בינונית א' מעשרה, והוא מהספרי והתנחומא הנז', דאסמכוהו אקרא, והוא מדרבנן, מתורת צדקה. וגם הספרי והתנחומא מתורת צדקה הוא, כדאמרן, דמינייהו ילפי הרמב"ם והטור .. ובכנה"ג כתב משם תשובת מהרי"ל סימן נ"ד (ונ"ז) ונ"ו אות ז' דמעשר כספים מדרבנן. ע"ש'.

וכן הביא הדרישה¹³ מביאור המהרש"ל על הטור בשם מהר"ם. וכ"כ הנודע ביהודה¹⁴.

ג) מנהג: - יש שכתבו שהוא רק מנהג וכמ"ש כתב המהר"ם מרוטנבורג¹⁵: 'מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאע"פ שאינו מן התורה אלא מנהג הא קיי"ל דברים המותרים ואחרי' נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו ולא יחל מדרבנן .. אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בהם עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה'.

וכ"כ הב"ח¹⁶: 'מיהו אין זה אלא במעשר עני מזרע הארץ שהיא מ"ע מן התורה אבל מה שאדם מעשר ממה שמרויח במשא ומתן ככספים ושאר רוחים אינו בכלל זה ויכול ליתן ממנו לצדקה ולפדיון שבויים שהרי אינו חייב בה לא מן התורה ולא מדרבנן'.

וכ"כ עוד פוסקים¹⁷ שזה מנהג.

ויתירה מכך כתב החוות יאיר¹⁸: 'ואילו היה מדרבנן לא היו ישראל קדושים מקילין בה עד שרק אחד מעיר ושנים ממשפחה נזהרין בה'.

אלא שגם לדיעות שזה מנהג כתב היעב"ץ¹⁹ שכיון שכבר נהגו זה הפך לחובה, וז"ל: 'אבל אם נהג כן מעצמו פעם אחת כבר נעשה נדר ואינו יכול להפקיעו, ואפי' מתורת מנהג האב היכא דנהוג במעשר כספים לעולם. מתחייב משום לא תטוש'.

א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם הפרשת מעשרות הוא חיוב מהתורה או מדרבנן או רק מנהג, בהלכה הבאה נראה את שיטת רבותינו נשיאנו

---

הערות:

¹ שו"ת ח"ב יו"ד סי' רלב ↩

² אך כבר תמהו האחרונים על החת"ס (ראה שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' כז) שמפורש במהרי"ל שזה אפילו לא חיוב דרבנן אלא רק מנהג, וכפי שיובא לקמן ↩

³ ח"א סי' פז ↩

⁴ שו"ת סי' פד ↩

⁵ יו"ד סי' שלא ס"ק לב ↩

⁶ יו"ד סי' נג ↩

⁷ סי' רמט ס"ה. וכ"כ בחיי הלוי ח"ב סי' סב ↩

⁸ שו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל סי' ס ↩

⁹ וכתבו הפוסקים שדי"ל שדרשת הספרי היא אסמכתא וראה ג"כ לקו"ש ח"ה לך לך שיחה ב הערה 13 ↩

¹⁰ שו"ת סי' נד ↩

¹¹ סי' קנב ↩

¹² ברכ"י יו"ד סי' רמט ס"ק ג ↩

¹³ יו"ד סי' רמ ס"ק ד ↩

¹⁴ מהדו"ק יו"ד סי' עג ↩

¹⁵ שו"ת (דפוס פראג) סי' עד ↩

¹⁶ יו"ד סי' שלא ↩

¹⁷ ראה הנסמן בפסקים ותשובות סי' רמט אות כא הערה 177 ↩

¹⁸ סי' רכד ↩

¹⁹ שאילת יעב"ץ סי' ו ↩

---

[3] (הלכה 710)

למדנו בהלכות הקודמות שהפרשת מעשר כספים, הוא הנהגה שנהגו בו כבר האבות הקדושים - אברהם יצחק ויעקב, ונחלקו הפוסקים האם מדרשת הספרי על הפסוק עשר תעשר אנו למדים שזה חיוב מדאורייתא, או שהדרשה היא אסמכתא והחיוב הוא מדרבנן, או שזה רק מנהג טוב שעם ישראל קבל על עצמו.

שאלה: מהי שיטת רבותינו נשיאנו?

תשובה: הרבי בשיחת ח"י אלול, ה'תשכ"ב¹ ביאר את שיטת אדמו"ר הזקן, שזהו מדרבנן: 'ועוד ענין בקשר לזה, בשייכות ל'מעשר כספים', כפי שנוהגים כו"כ להפריש מעשר כספים (ויש לזה יסוד, ועוד יותר מ'יסוד', בשו"ע) האם יכולים ליקח ממעשר כספים עבור נתינת צדקה הנ"ל [=צדקה עבור ענינים הקשורים לאדמו"ר הזקן הדפסת ספריו, ותמיכה במוסדות הלומדים מתורתו]: בשו"ע הל' צדקה מצינו ב' דעות אם מותר להשתמש במעות מעשר עבור דבר מצוה, כמו לקנות עלי' או קנין ספרים וכיו"ב, או שחייבים ליתנם לעניים דוקא. והדבר תלוי בגדר החיוב דמעשר כספים: להדעה שמעשר כספים יש לו יסוד בתורה, ועד שהחיוב דמעשר כספים הוא מדאורייתא, הרי התורה זיכתה ונתנה ממון זה לעניים, ולכן אסור להשתמש בו עבור שאר דברי מצוה; משא"כ להדעה שהחיוב דמעשר כספים אינו מצוה מדאורייתא, אלא רק מדרבנן. וגם להדעה שמעשר כספים אינו אלא מדרבנן, מצינו חילוק אם כבר הפריש מעות מעשר, שאז יש בו כבר זכות לעניים, ואינו יכול ליטול ממנו עבור שאר דברי מצוה, או שעדיין לא הפריש המעות, וכאשר קונה העלי' או הספרים יש בדעתו להשתמש במעות מעשר שיפריש לעתיד. וחילוק נוסף, אם לולי השימוש במעות מעשר אין ביכלתו לקיים המצוה ולא יעשנה, אזי מותר להשתמש במעות מעשר. והנה, בשו"ע רבינו הזקן ליתא הל' צדקה, ומ"מ, רואים ששו"ע אדמו"ר הזקן הוא בבחינת 'כרכא דכולה בי'', שיש בו פתרון לידע שיטתו בענין זה: בנוגע להוצאות לימוד בניו הגדולים, שאינו מחוייב בזה ע"פ שו"ע (דלא כבניו הקטנים, כמ"ש אדה"ז בריש הל' ת"ת: 'מ"ע מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה .. שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם', תחילה תושב"כ וכו', כמבואר שם בפרטיות), כותב רבינו הזקן בהל' ת"ת שלו: 'יכול להוציא כל הוצאות למוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו .. אם אין ידו משגת'. ומזה משמע שדעת רבינו הזקן היא שמעשר כספים אינו מן התורה, שאז היו העניים זוכים בו, ולא הי' יכול להשתמש במעות מעשר עבור הוצאות לימוד בניו; וכמו"כ לא ס"ל לרבינו הזקן שיש חילוק אם כבר הפריש מעות המעשר או שלא הפרישם עדיין, שהרי לא הזכיר חילוק זה לענין השימוש במעות מעשר עבור הוצאות לימוד בניו .. ומ"מ, כיון שיתכן שיהיו כאלו שירצו להשתמש במעות מעשר כספים עבור נתינה הנ"ל, הנה לדעת רבינו הזקן ש'יכול להוציא כל הוצאות למוד בניו הגדולים ממעות מעשר', מותר להשתמש במעות מעשר גם עבור הדפסת ספרים, שגם זה נקרא צדקה, כדאיתא בגמרא 'וצדקתו עומדת לעד .. זה הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים', ועד"ז הדפסת ספרים ..'.

א"כ לשיטת אדמו"ר הזקן מעשר כספים אינו דאורייתא אלא דרבנן.

ומצאנו אצל רבותינו נשיאנו שיש דגש בזהירות במעשר כספים אצל עדת החסידים, וכמ"ש הרבי הריי"צ²: 'מבואר בפוסקים, אף כי עיקר מצות מעשר הוא בתבואת הארץ ולא מעשר כספים, ומ"מ רבים האומרים כי גם מעשר הכספים בכלל הברכה היא, אשר בגללה יבורך גבר ירא אלוקים, הבונה פרנסתו על יסודי התורה, ומה גם בני חסידים, וחסידים אשר דרכם בחיים גם בחיי עולם, מסודרה מאת כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים .. אשר הם אמרו כי כל בעל עסק יקבע עתים לתורה איש איש באשר יוכל .. ויקבל עליו להפריש מעשר מאת הריוח אשר יתן לו השי"ת במדה מרובה בחסדו הגדול ויצליח לו בכל עניניו. מכסף המעשר יוכל ליתן על כל עניני הצדקה כמבואר במקומו'.

והרבי³ כותב: 'במ"ש אודות נתינת מעשר לצדקה, לפלא קצת השאלה, אחרי שענין הוא בשו"ע ובפרט בתוככי עדת החסידים, ואדרבה באם כלשונו אינם מסתדרים במשכורתם דעד עתה, הרי אז מקום ועצה דעצת חז"ל מלח ממון חסר ולא להיפך ח"ו'.

ומצינו שהרבי תלה צרות שקרו ליהודי בחוסר הקפדה על מעשרות⁴: 'ובמה שכותב אשר לפני שנה בערך קנה בית בשכונה אחרת... ותמיד לו צרות וכו'. לפעמים רבות קורה בזה, כשאין זהירים בהפרשת מעשר עכ"פ מעשר לצדקה מהרוחים של בית זה, ואם גם בנדון דידי' כן הענין, זאת אומרת, שעד עתה לא הפריש מעשר (וידוע מאמר רז"ל שאין מדקדקין בצדקה -, ושלכן צריכים להוסיף עכ"פ מעט יותר על המעשר), מובן שלכל לראש צריך לתקן את זה, ומה טוב למלאות את אשר החסיר במעשר לצדקה בהחדשים שעברו, וכיון שהקב"ה אומר בהנוגע לצדקה ובחנוני נא בזאת, וידוע דרשת רז"ל עשר בשבית שתתעשר, בטח תקוים הבטחה זו גם בנדון דידי''.

הרבי ענה לאיש עסקים⁵: 'כדאי להכניס ה' כביכול כשותף, ע"י נתינת מעשר מריוח נקי לצדקה במדינת העסק'.

--

---

הערות:

¹ תו"מ חל"ד ע' 272 ואילך ↩

² אג"ק ח"י ע' תי ↩

³ אג"ק חט"ז ע' רצ ↩

⁴ אג"ק חט"ז ע' קא ↩

⁵ צדיק למלך ח"ז ע' 243 ↩

---

[4] (הלכה 711)

שאלה: האם אדם שקיבל חפץ במתנה צריך להפריש ממנו מעשר?

תשובה: בהלכות הקודמות הבאנו את מ"ש התוספות¹ בשם הספרי: 'עשר תעשר - הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו'.

ובספר היראה לרבינו יונה כתוב: 'ובמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי, כיצד מכל דבר שמשתכר, הן ללמד, הן לכתוב, הן לעשות מלאכה, או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה, או כל ענין שיבא הן כסף הן זהב מן הכל יפריש מעשר, כי דבר זה אין לו ערך, כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר'.

ובספר חסידים² כתוב: 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג, י) גדול הפרשת מעשר שאמר הקדוש ברוך הוא בחנוני מכל דברים אחרים שאסור לנסותו שנאמר (דברים ו, טז) לא תנסו את ה' אלהיכם אותו המעשר הוא מעשר עני לתת לעניים מעשר מכל אשר ירויח אדם הן בריבית הן להשכיר את עצמו הן מכל דברים אשר בא ליד אדם בריוח אם מצא גניבה או הביאו לו גניבה צריך לעשר ולהפריש כאשר נכתב בפסוק. כי עדיין לא היו לישראל בין אומות העולם ומלוין בריבית. ואוי להם המעכבים מעשרותיהם, כי לבסוף לא ישאר להם בידם כי אם המעשר והיינו דכתיב (במדבר ה, י) ואיש את קדשיו לו יהיו'.

א"כ ראינו שאדם צריך להפריש מעשר מכל רווח שנכנס לו.

ויש שכתבו שמדברים אלו אנו למדים שצריך להפריש מעשר לא רק ממון שהרוויח אלא גם מחפצים שאדם מקבל במתנה.

ויש שתלו דין זה במחלוקת האם חיוב המעשר הוא מדאורייתא או שאינו אלא מנהג, וכמ"ש המשנה הלכות³: 'ואשר שאל אי חייב להפריש מעשר גם מחפצים אשר קבל במתנה הנה לפום ריהטא נראה דחייב ויש לסמוך אקרא שאמר יעקב אבינו אם יהי' אלקים עמדי וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתב הכל בכלל דלשון כל משמע בין כספים בין שאר מתנות ועיין ט"ז יו"ד סי' שלא ס"ק לב ומכאן נ"ל סמך למה שנוהגין לכוף החתן בשעת קבלת נדוניא שלו ליתן מעשר כדאשכחן שמוציאין מידו אלא שמחלקין את המעשר לקרובי החתן והכלה דהם קודמים לשאר עניים ועיין ש"ך שם ונדוניא משמע כל מה שמקבל לנדוניא חייב לעשר וא"כ אם מקבל מתנות נמי חייב לעשר דהוא ג"כ בכלל ממונו הוא, אלא דמ"מ לא שמעתי שיהיו מעשרים חפצים ג"כ ולא הלכו בדבר זה להחמיר אלא להקל, ואולי דדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים .. שוב האיר ה' עיני ומצאתי בספר היראה לרבינו יונה .. וז"ל והמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי כיצד מכל דבר שמשתכר הן ללמוד הן לכתוב הן לעשות מלאכה או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה או כל ענין שיבא הן כסף הן זהב מן הכל יפריש מעשר כי דבר זה אין לו ערך כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר עכל"ק ומדכתב ומכל דבר שמשתכר וכלל מציאה ומתנה או כל ענין שיבוא הן כסף הן זהב מן הכל יפריש מעשר ולא כתב מטבע, מפורש דעל הכל צריך להפריש], ולדעת הגר"ד דילפינן מקרא והתם ע"כ גם חפצים בכלל א"כ מעשר גם חפצים אבל אי נימא דלא הוה רק מנהגא א"כ י"ל כן הנהגו ועיין פ"ת סי' שלא אות יב ובמה שציין שם. עכ"פ נראה דהנוהג במעשר כספים גם מחפצים צריך להפריש וגם ממה שקיבל'.

ויש מהאחרונים שנקטו כך למעשה⁴, וכמ"ש הגרש"ז אויערבאך⁵: 'איך מעשרים חפץ כמו יהלום או ספר שניתן לו כמשכורת או כמתנה? תשובה: אינו צריך ללוות מאחרים או למכור את החפץ כדי ליתן את המעשר, ואז משלם רק כאשר מחליפם לכסף או מוכרם אבל אם יש לו כסף צריך ליתן מעשר מהכסף שיש לו מיד'.

אך למעשה הרבה פוסקים כתבו שהמנהג בפועל שאין מפרישים מעשר מקרקעות או נדל"ן⁶ וגם לא מחפצים⁷ שקיבלו כמתנה אלא רק ממעות⁸, וכמ"ש יד הלוי שם בשם מהרמ"ק: 'ע"ד אם החתן צריך להפריש מעשר מן הדורונות שנתן לו, המנהג פה שלא להפריש וכן עשיתי מעשה'⁹.

א"כ ראינו שצריך להפריש מעשר מכל רווח, ויש שחייבו לתת שווי המעשר גם מחפצים שקיבל, אך למעשה רבים לא נהגו כך.

--------------

---

הערות:

¹ תענית ט, א ↩

² מהדורת מרגליות סי' קמד ↩

³ שו"ת ח"ו סי' קצט אות ג, וראה גם מש"כ בחי"ב סי' רמא ↩

⁴ ראה יד הלוי יו"ד סי' מד, וראה המעיין יט, ב שאכן כך הקפיד למעשה הרב במברגר. וראה אבן ישראל ח"ט סי' צב אות יג: 'מה ששאל אי גם ממתנות לא של כסף אי צריך לעשר, צריך לעשר! אלא אם לא ניתן לו רק לאשתו ובניו א"צ לעשר' ↩

⁵ קובץ קול תורה חל"ט סי' ה ↩

⁶ ראה יוסף אומץ ח"ב פרק הצדקה והמעשר. יד הלוי שם, וראה שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קלג ↩

⁷ ראה חשב האפוד ח"ג סי' לד. וראה גם צדקה ומשפט (בלוי) פ"ה ה"ד. וראה גם הליכות בין אדם לחברו פי"ב אות יא ↩

⁸ ויש שהעירו שכך פשטות הלשון שנקרא מעשר כספים. ראה אבני ישפה ח"א יו"ד סי' קצא וכתב שגם דברי ספרי הנ"ל פרקמטיא י"ל שהכוונה מכסף שעושה איתו עסק. וכן מש"כ בספר חסידים מציאה י"ל שהכוונה למציאת מעות ↩

⁹ אך ממשיך שם 'ואפשר להטעים, שדרך הנשים פה להחזיק בדורונות לעצמן ואין לבעל חלק בהם, גם הדעת נוטה שדומה להלוואה כמו שושבנתי' (ב"ב דף קמה) שאם אירע נישואין לאחד מן הנותנין וצריך המקבל גם הוא לשלם לו דורון', וראה שם דברי היד הלוי על זה ↩

---

[5] (הלכה 712)

שאלה: האם צריך להפריש רק מהרווחים או גם מהקרן?

תשובה: כתוב בתלמוד ירושלמי¹: 'וחרנא אמר [משלי ג ט] כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך ר"ג בן אינינוא בעי קומי ר' מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר'.

ומפשט לשון הירושלמי מובן שצריך קודם להפריש מהקרן ולאחר מכן כשיהיו רווחים להפריש מהם.

וכתב בשו"ת אבקת רוכל² בתשובה לאחד מראשוני האחרונים³: ' .. ואקדים ואומר כי אין ספק שלהיות ענין הפרשת מעשר מהממון דבר גדול מאד עד שאמרו חז"ל (שבת קיט, א) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות במצוה הזאת להשי"ת ולעבור על לאו דלא תנסו כו' .. לכן צריך לדקדק בעשיית המצוה הזאת עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו ליתקיים עשה דבפיך זו צדקה כמו שדרשו בפ"א דראש השנה (ו, א) ולפי שיש אנשי' שמפרישין מעשר מממונם ולא כראוי כי מתחילה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו ומה שירויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו. לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו ושיזכה בזה למעלת העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו, ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמשית אחרי שבתחלה הפריש מהקרן וכן כתוב בהדייא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל'.

א"כ ראינו שאדם שיש לו ריוח עליו להפריש מעשר, אך כאשר הוא שב ומתעסק עם כסף זה ומרויח עוד פעם, אינו צריך לעשר מהקרן אלא עליו לעשר רק מהרויח הנוסף.

ולהלכה כתב המחבר⁴ לגבי מצות צדקה: 'שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה'.

וכתב הש"ך⁵: 'וחומש זה שאמרו כו'. ונראה דה"ה במעשר לבינוני שנותן שנה ראשונה מעשר מהקרן ואח"כ מעשר מהריוח וכן משמע בפרישה ס"ג'.

★ ★ ★

שאלה: האם את המעשרות נותנים אחרי ניכוי הוצאות הבית?

תשובה: בתשובה הנ"ל שבשו"ת באבקת רוכל, כתב שאין לקזז את הוצאות הבית לפני המעשר, אלא שבסיום דבריו, משמע ממנו שכן מקזז את הוצאות המעשר, וכפי שתמהו עליו בשו"ת בית דינו של שלמה⁶, וכן תמה החיד"א⁷, ושתיהם כאחד כתבו לפרש דבריו (עכ"פ בדוחק) שגם הוא סובר שאינו מנכה הוצאות הבית. וכך פסקו למעשה, וכמ"ש בשו"ת בית דינו של שלמה שם: 'ואל השאלה ט"ו אם צריך לתת מעשר מכל הריוח שמרויח או אחרי נכות הוצאות ביתו ובניו את אשר יותיר מזה יתן ממנו מעשר לבד ואין צריך להוציא על הכל, בזה נלע"ד שצריך לתת מעשר מכל הריוח שהרויח דנכ"ה לא ינכ"ה הוצאותיו אלא שלם ישלם תשלומין בראשון'.

מאידך בשו"ת שואל ונשאל⁸ חלק על החיד"א, וכתב: 'ועכ"פ כיון שעיקר דין מעשר כספים שנוי במחלוקת .. הא קיי"ל ספקא דרבנן לקולא. ומכ"ש שראוי והגון להורות כדעת מרן בתשובה הנ"ל, הלכה למעשה לרבים ..'.

וכ"כ בקיצור שו"ע⁹: 'כמה יתן האדם צדקה, שנה ראשונה המעשר מן הקרן מכאן ואילך יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה, חוץ מצרכי ביתו, זו היא מדה בינונית'. וכ"כ כמה אחרונים¹⁰.

ולמעשה הרבה פוסקים הכריעו כשיטת החיד"א שאין לנכות את הוצאות הבית, וכמ"ש ערוך השולחן¹¹: 'אבל הוצאות ביתו לא ינכה ולכן מי שמרויח אלף זהובים לשנה נותן מאה או מאתים לצדקה אע"ג שהוא בעל הוצאה בביתו עוד יותר מאלף זהובים מ"מ חייב ליתן מעשר מהריוח'. וכ"כ בשו"ת אבני צדק¹². ובשו"ת ישמח לבב¹³. ושו"ת מנחת יצחק¹⁴. וכ"פ בצדקה ומשפט¹⁵.

[אמנם יש שחילקו, בין מי שמתקשה לפרנס את משפחתו שיסמוך על המקילים וינכה את ההוצאות, אך מי שחי ברווחה לא ינכה את ההוצאות וכמ"ש שו"ת שבט הלוי¹⁶: 'ודרכי להורות דבעלי פרנסה קטנים ומדחיקים עצמם לקיים מצות מעשר כספים יעשו כהכנה"ג ויורידו הוצאות הבית וכו' אבל בעלי פרנסה גדולים יחמירו לכתחלה כהברכי יוסף'].

--------------

---

הערות:

¹ פאה פ"א ה"א ↩

² סי' ג ↩

³ בשיירי כנה"ג הגה"ט יו"ד סי' רמט הביא תשובה זו בשם הרב מתתיה טריויש בתשובה כ"י. וכתב החיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' רמט ס"ק ה: 'ובתשובות מרן כ"י בקצת תשובות שבידי מצאתי תשובה זו באורך, ושם כל הלשון שהביא הרב כנה"ג משם תשובת ה"ר מתתיה וחתום בסוף התשובה מרן ז"ל, ואנחנו לא נדע קושטא דמילתא תשובה זו היולדה והמחזיקה מאן גברא רבא הוא'. ובשיו"ב יו"ד סי' רמט ס"ק ב: 'והן עתה נוטה דעתי שאינה מתורת מרן, ויש לי סמוכות על זה, ואין ראיה דחתים עלה מרן, כי כזה וכזה עושים המעתיקים כאשר נתברר לי כמה זימני'. אך ראה בשו"ת שואל ונשאל ח"ב סי' ק"ס דחה את דברי החיד"א, וכתב שהיא של הב"י ↩

⁴ שו"ע יו"ד סי' רמט ס"א ↩

⁵ ס"ק ב ↩

⁶ יו"ד סי' א ↩

⁷ ברכ"י שם ↩

⁸ ח"ב סי' קס ↩

⁹ סי' לד ס"ד ↩

¹⁰ ראה שו"ת תועפות ראם סי' צ"א. שו"ת מהר"ם ברודא סי' יד. שו"ת קנין תורה סי' קב. שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ו ↩

¹¹ יו"ד סי' רמט ס"ז ↩

¹² יו"ד סי' קמא ↩

¹³ חיו"ד סי' לא ↩

¹⁴ ח"ה סי' לה ↩

¹⁵ פ"ה ה"ח ↩

¹⁶ ח"ה סי' קלג ד. ועד"ז כתב בשו"ת יחו"ד ח"ג סי' עו ↩

---

[6] (הלכה 713)

שאלה: בהלכה הקודמת ראינו שלהרבה פוסקים א"א לקזז הוצאות הבית לפני הפרשת המעשרות, מה הדין בקיזוז הוצאות העסק?

תשובה: כתב הגאון ר' דוד אופנהיים¹: '.. דודאי מה שאדם מוציא הוצאות על הסחורות הוא הקרן ומשתלם בראש .. אבל מה שהוא דרך משא ומתן ויש לו הוצאות, י"ל דע"ז הוא פשוט דהוצאות יוחשב אל הקרן והרווחים אשר יעלו אחר זה הם נקראי' חידוש ומהם צריך להפריש .. וא"כ פשוט הוא דמנכה דמי הוצאות והם נקראי' קרן, ואח"כ מה שיעלה מהם רווחים אחר ניכוי הקרן וההוצאות שהם ג"כ נקראי' קרן מפריש א' מעשרה'.

והגאון בעל החות יאיר² כתב דבמעשר כספים הוא נחשב כשותף להקב"ה, וכשם שבשותפות מנכים מהריוח את ההוצאות וההפסדים שלא היו בפשיעה, ואח"כ מתחלקים ברווחים, כך במעשרות, וז"ל: 'איך יעלה זה על דעת שלא ינכה ההוצאה דא"כ אם ימצאו מבני ישראל יורדי הים באניות לאיים הרחוקים נוסעים להביא זהב מאופיר וחוילה ואבנים טובות מארצות המזרחיי' טרטריאה הגדולה או מאינדיאה .. להביא קרנות שן והובנים קופים ותוכיים מור ואהלות קנה קדה וקנמון אמברי ובעלי סגולות היקרים מאד ויוציאו הוצאות לאלפים ורבבות ודוגמה לזה המביאים אתרוגים מרחוק מאד .. וכל אלו שזכרנו אם יעשרו דמי מכירתם היתר על דמי קנייתן ולא ינכו ההוצאות לא ירוויחו מאומה .. ובמעשר כספים לא דמי בחלק מעשר דרמי עלי' רק כשותף עם הקב"ה שבבא לחשבון מנכה המתעסק כל ההיזק וההוצאה שאירע בעסק ההוא באיזה אופן שהיה ואפילו גניבה ואבידה וגזילה בדלא פשע דעיסקא להדדי משתעבד לזמן שקבעו ותניא בגמ' והוא בטור וש"ע ח"מ סי' רכ"ז סכ"ח הנושא ונותן באמונה מנכה לו שכר חמור שכר גמל וכו' שכר עצמו אינו מעלה לו וכו' ובע"ה חדשתי בזה שני דברים ע"י משפט שבא לפני שטען אחד מן השותפים תגר על חשבון חבירו ב' דברים הא' דבחשבונו מלבוש חדש שעשה לעצמו בנסעו ליריד רחוק פלוני וכן לא יעשה כי בלה"נ צריך בגד ללבוש, והשני שמביא לחשבון הוצאות שכר פועלים הנושאים הסחורה מן הספינה לעיר וחשב גם לעצמו כשכר פועל כי טרח ג"כ בזה כשאר פועלים ע"מ ליטול שכר .. ופסקתי על הראשון דאם הוא מלבוש בינוני שאין בו כפתורי כסף ובכה"ג ודרך ב"ב היוצאים לסחורה ללבוש מלבוש מוכן לדרך בזה הדין עמו .. ועל השני פסקתי נגדו כי מלבד דטענתו השניה סותרת הראשונה כי אם כוונתו להיות הדור בלבושו מה לו להתבזות .. דמצי זה למימר כי ע"כ בחרתיך להיות שותפי באשר הכרתיך שאין אתה מתכבד בכה"ג רק כמ"ש טוב נקלה ועבד לו וגם זה ודאי גבי מעשר כספים וכל עניני משא ומתן אינו מנכה מש"כ שכר פועלים וכן מלבוש שהוא לצורך הדרך ודאי מנכה'.

השאילת יעבץ³ הסכים ג"כ לדינא וכתב: 'אלא שא"א להחמיר בו כ"כ שנראין דברי האומרים שאין לו עיקר מן התורה .. ולא ראו חכמים להטיל חובה זו על האדם בע"כ שהוא דבר קשה להתקיים ואינה מדת כל אדם לפזר כ"כ ממון שאינו פרה ורבה בטבעו .. א"א להכביד עליו חוק המעשר אלא ברצון לפי מה שהוא אדם .. ודאתאן עלה נמי בנדון מעשר כספים דידן דבגילויא דעתא ודאי סגי. שיוכל לחשב גם שכר עצמו לנכות מן הריווח'.

אלא שבשו"ת שבות יעקב⁴ כתב לחלק: 'דודאי אם הוא נוסע לשוק לקנות סחורה ידוע במקום השוק או למכור שם שנותן ההוצאה מתחלה בשביל זה בדבר המצוי לקנות או למכור דודאי גם ההוצאה בכלל קרן יחשב .. אבל מי שנוסע לשוק ואינו רוצה לקנות או למכור רק שמוציא הוצאו אולי יזדמן לו ריווח בססראות ומציאות וכדומה שמתחלה נותן הוצאה על הספק כמו הזורע דהוא ג"כ דרך נס כי כמה הרפתקאות דעדו עליהם קודם שנקצר כן ג"כ בזה שמרוויח ע"י ססראות ומציאות לכך אינו מנכה לו מן ההוצאה'.

אך האחרונים השיגו עליו וכמ"ש בבית דינו של שלמה⁵: ואנכי בעניי נראה לענ"ד דגם מי שהולך על הספק להרויח בסרסרות ומציאות מנכה לו יציאותיו שמוציא ואין מי שיסכים עם הרב ולא החו"י'. וכ"כ החיד"א⁶ על השבות יעקב בשם הבית לחם יהודה.

ולמעשה כתב השבט הלוי⁷: 'ויש דרך שני והוא כנראה הסכמת הפוסקים, וכן דעת נוטה שמסים והוצאת המסחר ובכלל זה גם מה שצריך לאכל⁸ או להלביש עצמו בשביל המסחר וכן מלון, ונסיעות הכל מורידים מחיוב מעשר כספים כיון שהוא בגדר הוצאות'.

אמנם כתבו הפוסקים שלא יקנה דברים בהפרזה, וכמ"ש מנחת יצחק⁹: 'אם גם למשל, לקנות מכונת לוקסוס שעי"ז יקנה לו שם, ויהי' לו השפעה יותר במסחרו וכיב"ז, הנה בתשו' חות יאיר שם, בדמיונו ענין מעשר לשותפות, כתב, דאם הוא מלבוש בינוני שאין בו כפתורי כסף ובכה"ג, ודרך היוצאים לסחורה ללבוש מלבוש מוכן לדרך בזה, הדין עמו לנכות, בשותפות, וכמו"כ במעשר עיי"ש, הרי דייק וכתב, שאין בו כפתורי כסף וכו', א"כ ש"מ דצריך לדקדק שלא יהיה בזה מפריז על המדה'.

וכ"כ בתשובות והנהגות¹⁰: 'אבל אם מוציא בנסיעותיו לגור במלון פאר או לאכול במסעדת פאר אינו יכול לנכות הוצאות אלו מהרוחים וחייב לשלם עליהם מעשר. הוצאות המכונית שנוסע בה רק לצורך עסקים מחשבין בהוצאות המסחר, אבל אם קנה מכונית פאר ואין צורך בזה כ"כ למסחרו, וכוונתו בעיקר להראות כבודו ועושרו, אסור לנכות מכסף מעשר'.

---

הערות:

¹ שו"ת נשאל דוד (הוצאת מכון חת"ס) יו"ד סי' כג ↩

² שו"ת סי' רכד ↩

³ ח"א סי' ו. אך להעיר ממ"ש הפת"ש סי' רמט ס"ק א ↩

⁴ ח"ב סי' פו ↩

⁵ שו"ת יו"ד סי' א ↩

⁶ ברכ"י יו"ד סי' רמט ס"ק ו ↩

⁷ ח"ה סי' קלג ד. וראה ח"ט סי' רא ו ↩

⁸ הבית דינו של שלמה שם *הסתפק לגבי אכילה ושתיה שבכל מקרה אדם צריך לאכול כל יום גם בלי קשר לעסק:* 'אך לדידי מספקא לי על ההוצאות דאכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה בלכתו לסחורה עד שובו לביתו אם מנכה אותם משום דמה לי הכא ומה לי התם הוא אוכל ושותה, אך מדברי הרב חו"י שם דמדמה ליה לשותף נראה דגם בהא מנכה שהרי גם בשותף נוהגים שמוציא הוצאות מן האמצע ועדיין הדבר ספק בידי ונראה שמנכה דוקא לפי חשבון ברכת ה'' ↩

⁹ שו"ת ח"ה סי' לד ו ↩

¹⁰ ח"א סי' תקס אות י ↩

---

[7] (הלכה 714)

שאלה: מי שהרויח בעיסקה אחת והפסיד בעיסקה אחרת?

תשובה: כתב הלקט יושר¹: 'ואין צריך ליתן מעשר מכל מין ומין, כגון אם קנה נרד וכרכום או זהובים ופשי' ובחד יש לו ריוח ובחד יש לו הפסד יתן מעשר מן הריוח בין הכל'.

אלא שלא מבואר בדבריו אם דין זה הוא גם כאשר שני העסקים הם עסקים נפרדים שגם בהם יש לקזז ההפסד מהרווח.

אמנם ביוסף אומץ² כתב: 'ואין לחשוב מעסק לעסק, לנכות מהריווח שיש לו מעסק אחד כפי ההפסד שיש לו בעסק אחר'.

וכ"כ השבות יעקב³: 'איך נעלם ממנו מה שאמרו חז"ל אין מעשרין משנה לחברתה ונלמד מקרא היוצא שנה שנה וא"כ כיון שמדמה זה למעשר עני ממש ראוי להיות במעשר כספים ג"כ הכי אך שאין זה דומה לזה דמה התם אין מעשרין רק מגדולי' שנתגדלו באותו שנה גם לענין משא ומתן אין מעשרין רק מאותו משא ומתן .. מ"מ ההיזק ממקום אחר לא עלה על דעתי כלל לנכות הריווח נגד היזק אם לא במשא ומתן אחד שקנה בפעם אחת הרבה דהוי מסקא חדא ודאי להדדי משתעבד משא"כ מקניה לקניה אחרת כי מיד שעלה לו ריווח מחויב במעשר עני כפי מה שהנהיג את עצמו ואם הפסיד במקום אחר אין למלאות חסרונו ממקום אחר וכ"ש משל עניים חלילה .. ולע"ד עיקר כמ"ש וכי היכן מצינו כן במעשר עני של תבואה דאינה ממלא החסרון כלל רק מה שיוצא משדה זו צריך ליתן וסתם המקבל עליו ליתן מעשר כספים יש ליזהר בו כדין מעשר ממש וכמ"ש בתשובה אחרת ואז יקויים בו עשר בשביל שתתעשר אם לא יפתח לכם וכו''.

וכ"כ בבית דינו של שלמה⁴.

מאידך מצינו אחרונים שחלקו ע"ז וכתבו אופנים שכן אפשר לקזז הוצאות ההפסד מהרווח:

א) יש שכתבו שרק במקרה שנודע לו על ההפסד והרווח כל אחד בנפרד, אז לא יכול לקזז ההפסד מהרווח. אך אם לא נודע לו, ורק בסוף השנה חשב את עסקיו וראה שבחלקם הרוויח ובחלקם הפסיד, רשאי לקזז מהרווח את ההפסד, וז"ל השער אפרים⁵ הובא באליה רבה⁶: 'השבתי לו ע"פ הראיה מן הגמ' דהמקבל אמר רבא האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כו' חד עסקא ותרי שטרי פסידא דלוה תרי עיסקא וחד שטר' פסידא דמלוה ועיין ברש"י ובטיו"ד סי' קע"ז שם והעיקר שאם בחד עיסקא כתב תרי שטרי אין שטר אחד משועבד לחבירו שאם הי' בא' ריוח ובשני הפסד שימלאו הקרן ואח"כ יחלקו הריוח ואם נתן לו שני עיסקות בשני פעמים וכתבם בשטר אחד והרויח בא' והפסיד באחרת ימלאו הקרן ואח"כ יחלקו המותר, וא"כ בנ"ד נלע"ד שאם בשעה שהיה לו הפסד היה לו חשבון שהיה לו הפסד וא"כ מה שהיה לו ריוח אח"כ הוא ענין בפני עצמו ואינו ממלא הריוח את ההפסד וצריך להפריש מכל הריוח ולאפוקי כשהיה לו הפסד לא היה לו מן ההפסד חשבון ובסוף השנה חשב את כל החשבונות הריוח וההפסד מכל השנה אז ימלא תחלה ההפסד מן הריוח ואח"כ יפריש מעשר מן הריוח ועיין בש"ע סי' קעז סל"ג ועיין ברמב"ם ובשאר פוסקים ועיין בתוס' פ"ק דתענית דף ט' שמביאים ספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא שדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר ריבית ופרקמטיא וכל שאר רוחים מנין ת"ל את כל דהמ"ל את תבואתך מאי את כל לרבות ריבית ופרקמטי' וכל שאר דבר שמרויח עכ"ל'.

ב) ויש שכתבו שרק אם כבר הפריש את דמי המעשר, אינו רשאי שוב לקזז, אך כתבו שיש לקבוע זמן לחשב (כל שלוש חודשים או חצי שנה והכי נכון לקבוע ער"ה) ושאחר החשבון לא יחשב לקזז שוב למפרע, וכמ"ש החות יאיר⁷: 'מי שקיבל עליו בנדר לעשר הרווחי' אם יש לו ריוח ביין והיזק בתבואה אם מנכה ההיזק מן הריוח או מחויב ליתן מכל הריוח ונראה דלגבי נדרו אשר נדר דרך כלל דמי לחד שטרא ותרי עיסק' .. דלהדדי משתעבד רק צ"ע א"כ אם כבר נתן לקלפי דמעשר מעשר ריוח יין ואחר חצי שנה יזדמן לו להיזק וכי יחזור לעשות קודש חול וליטול מן המעשר ועוד איזה זמן וגבול תתן לו ואפילו אחר כמה שנים נמי. ונראה דמי שנהג ורוצה לצאת ידי שמים יהיה לו פנקס מיוחד למעשרו ויקבע לעצמו יום מיוחד בכל ג' חדשים או חצי שנה שיעשה חשבון ומשם והלאה לא יחשב למפרע כי הוא שותפות חדש והנכון לקבוע ער"ה כי בר"ה נגזר כל וקצובים מזונותיו כההוא עובדא דבני אחתי' דריב"ש בפ"ק דב"ב'.

ג) ויש שכתבו שזה חישוב שנתי, ומחשבים כל שנה את כל הרווח וההפסד, ומקזזים את ההפסדים שבאותה שנה, וכמ"ש הנודע ביהודה⁸: 'אבל הנלע"ד במה שאפשר לו להמציא איזה הכרעה ובראיות מן הראשונים הוא שאם הריוח וההפסד הם בשנה אחת ינוכה זה בזה אבל בשתי שנים אין לנכות מזה על זה. והנה עיקר מעשר כספים יליף בספרי מן הפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך ומרבה מדכתיב כל לרבות פרקמטיא ורבית .. והנה אומר אני דגם שנה שנה דכתב קרא דרשינן ג"כ לענין מעשר כספים שכל שנה הוא חשבון בפ"ע דלענין מעשר דגן ומעשר בהמה דרשינן שאין מעשרין משל שנה זו על שנה אחרת דהיינו מן החדש על הישן, אבל לענין מעשר כספים לא שייך ישן וחדש ולכן דרשינן ליה לענין מילוי ההפסד מן הריוח, ושמא תאמר ומאן יימר דדרשינן כלל שנה לענין כספים אומר אני ראיה לזה מדברי התוס' והרא"ש. והנה התוס' בכתובות נ' ע"א בד"ה אל יבזבז יותר מחומש מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח עכ"ל התוס'. וכ"כ הרא"ש שם במס' כתובות .. ואומר אני דגם מדברי הירושלמי מוכח דהרי בתחלת דברי הירושלמי יש לדקדק דקאמר ה"ד כו' בעי כו' מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה. והדבר יפלא למה בעי דוקא בכל שנה והיכן נזכר שנה והיה לו להקשות מה חומש בכל יום לחמשה ימים הוא מפסיד או היה לומר חומש בכל שבוע או בכל חדש ולמה אחז בקושייתו דוקא שנה .. אבל עכ"פ חזינן דהירושלמי דייק קרא שנה שנה ולכן כתבו התוס' והרא"ש שבכל שנה יתן חומש הריוח ועכ"פ מדזכרו בכל שנה מכלל שכל השנה לחשבון אחד שייך'.

וכ"כ ערוך השולחן⁹: 'וכן הוא דבר פשוט שהריוח מחשבין בכל שנה ושנה מר"ה עד ר"ה ואם בשנה זו היו לו עסקים שיש שהרויח בהם ויש שהפסיד בהם עושה חשבון כללי ומה שנשאר ריוח נותן מעשר לצדקה'.

א"כ ראינו מדברי כמה מהאחרונים שאפשר לחשב בסוף השנה [לפני ראש השנה¹⁰] את כל הרווחים וההפסדים, ואז אפשרי לקזז את ההפסדים מהרווח לגבי חשבון המעשרות.

---

הערות:

¹ ח"ב יו"ד עמוד עו ענין א ↩

² פרק הצדקה והמעשר ↩

³ שו"ת ח"ב סי' פו ↩

⁴ יו"ד סי' א בסיכום הדברים אות כד ↩

⁵ שו"ת סי' פד ↩

⁶ או"ח סי' קנו ס"ק ב ↩

⁷ סי' רכד ↩

⁸ שו"ת יו"ד מהדו"ת סי' קצח ↩

⁹ יו"ד סי' רמט ס"ז ↩

¹⁰ כמבואר בהלכה 644. ולהעיר ממ"ש בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רא אות ה: 'ואשר שאל *אם אפשר לעשות חשבון המעשר כספים בתאריך בשעה שמכינים ממילא הדו"ח לשלטונות המס. בעניותי דאפשר לעשות כן*, דהענין שיש לו זמן מסוים שמזכיר אותו על הנהגתו במעשר כספים, וכיון שאז מדייק בחשבונו אפשר לעשות כן'. אך ראה בדבריו בח"ה סי' קלג שגם כתב 'ושנה זו מתחיל ונסתיים בתשרי' ↩

---

[8] (הלכה 731)

שאלה: מה צריך לעשות עם כספי המעשר?

תשובה: נחלקו הקדמונים מה מותר לעשות בכספי מעשרות, יש שהתירו להשתמש בזה לכל דבר מצוה, וכמ"ש בתשובת הרב מנחם מעיל צדק¹, שהובאה בהרבה פוסקים²: 'אשר שאלת לקנות ספרים מן המעשר כך אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבוא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכיו"ב וכן לקנות ספרים ללמוד בהן ולהשאילן לאחרים ללמוד בהן אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר'³.

אמנם הלקט יושר⁴ התיר לצורך מצוה ולא התנה, שמותר רק באם לא היה עושה אותה מצווה בלא"ה: 'ובתחילה כשהתחיל ליתן מעשר צריך להתנות שיתן המעשר לכל דבר מצוה אבל מ"מ אינו רשאי לקנות ממנו לא טלית ולא תפילין ולא אתרוג, אעפ"י דאם ירצה הוא יוצא באתרוג של קהל. משום שהם דברים של ירושה, אבל יכול לקנות ממנו הידור אתרוג ונרות לביהכ"נ אפי' נר של יוה"כ'.

אך יש שכתבו שמותר להשתמש רק לצרכי עניים, וכמ"ש המהר"ם מרוטנבורג⁵: 'מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאע"פ שאינו מן התורה אלא מנהג הא קיי"ל דברים המותרים ואחרי' נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו ולא יחל מדרבנן [כדאי'] פ' [ואלו מותרים] (ט"ו ע"א) ול"ד להא דרפ"ק דערכין (ו' ע"ב) ישראל שהתנדב נר ומנורה לבית הכנסת מותר לשנותה למצוה אחרת דשאני התם דאידי ואידי מצוה לגבוה אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בהם עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות מעניים למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהן דתנן פ"ב דשקלים (מ"ה) מותר עניים לעניים'.

ובמנהגי מהרי"ל⁶ כתב: 'והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות להדליקם בשעת התפלה שלא כדין עושין, כי המעשר שייך לעניים'.

בשו"ת אבקת רוכל⁷ האריך לבאר את הרמות השונות במעות מעשר אך בכולם זה באופן שלפועל זה מגיע לידי עניים, וז"ל: 'ואולם לדעת מה יעשה בו זה דבר פשוט כי להיות שענין היות מעשר האדם מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד ה' מהונך ומראשית כל תבואתך יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק .. כמו שבתרומות ומתנות טובת הנאתם לבעלים וראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים וכמו שאמר בחולין למחזיקי בתורת ה' יש להם מנת ושאר המחזיקים כו'. ה"נ לענין המעשר לבעלי תורה הוא הטוב ועץ חיים היא למחזיקים בבעלי תורה העניים .. וזהו הראשון. השני פדיון שבויים דכולהו איתנהו ביה. הג' בחשיבות הצדקה והגדולה שבכולם כשנותן לעני והוא אינו יודע. הד' להשיא יתומות או עניות. הה' לקנות ספרים לבני עניים. הו' ליתן קצתו לקרוביו העניים כי כולו לא יתכן כמ"ש בחולין הנותן כל מתנותיו לכהן אחד כו' ובירושלמי במסכת פיאה אמר ר"י תבא מארה למי שמאכיל לאביו מעשר עני ואעפ"י שיש ברייתא שם בירושלמי שאומר אב ובנו אשתו וקרוביו ב' אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר עני ונותנים זה לזה מעשר עני כבר תירצו המרדכי דהוי דוקא בשגם הבן גם האב שניהם עניים אבל אם אחד מהם עשיר תבא מארה כו' וכ"כ הריב"ש בתשובה'.

ובסיום דבריו כתב: 'ולענין לקנות מצוה בבית הכנסת אם ממעות המצוה שקונין נותנים לעניים גם זה מותר'.

ולהלכה כתב הרמ"א⁸: 'ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים'.

אלא שבבאר הגולה⁹ מבאר שרמ"א דיבר רק על מצווה שכבר מחויב לעשותה, וז"ל: 'פי' שבלאו הכי מחויב עכ"פ לעשות מצוה זו ורוצה לפטור ממנה במעשר אינו רשאי אבל אי רוצה לעשות בו מצוה שאינו כבר מחויב רשאי'.

ובדברי הבאר הגולה כתב החתם סופר¹⁰ שרצונו לומר שלא נחלקו הרב מנחם והמהרי"ל, כיון שניתן להעמיד את דברי המהרי"ל שאוסר להשתמש עם זה לצורך מצוה, שמדובר במצווה שחייב לעשותה.

אך החתם סופר עצמו שם כתב על דבריו: 'אבל במח"כ שגה ברואה דבמהרי"ל הל' ר"ה ובתשובה סי' נ"ו כ' להדיא הטעם משום דמעשר שייך לעניים ואיך יכול ליקח נרות בית הכנסת ממעות עניים אפי' לא יהי' חייב בהם בלא"ה מ"מ איך יכול לגזול עניים ולו אין לו בהמעות אלא טובת הנאה ולא יותר .. מעשר עניים לא עלה על דעת אדם מעולם שיעשה מצוה במעות עניים ולא היה צריך רמ"א להביא ראי' מביצה כ"א אלא יען דהך מעשר כספים איננו חיוב ממש יש מפרישים ויש שאינם מפרישים וא"כ בודאי אי לא היה נוהג להפריש מעשר מי יתבענו ומי יכפנו ה"א דאינו גוזל עניים ע"כ מביא ממס' ביצה כ"א האומר הריני נזיר אעפ"י שאינו מחוייב להזיר עצמו בנזיר מ"מ מכיון שאמר הריני נזיר מיד מתחייב בכל קרבני נזיר ושוב כשאומר ע"מ שאגלח ממעות מע"ש לאו כל כמיניה ה"נ מכיון שהנהיג ג' פעמים להפריש מעשר מריוח שלו ולתתו לעניים שוב כל מה שיפריש מעשר הוה ממילא לעניים ולאו כל כמיני' לקנות ממנו נר לבית הכנסת אפי' אינו מחויב בהם ודברי באר הגולה תמוהים'¹¹.

אמנם מסיים החת"ס שם: 'ומינה אם מיד בתחלת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיכול לעשות ממנו דבר מצוה מודה מהרי"ל למהר"מ שבש"ך ואין כאן מחלוקת'.

א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים אם מעות מעשר כספים ראוי לתתם לעניים בלבד, או שיש אופנים בהם מותר להשתמש במעות אלו גם לשאר צרכי מצווה, ובהלכה הבאה נראה את שיטת רבותינו נשיאנו בזה, ועוד פרטים מדברי האחרונים.

---

הערות:

¹ ב"ר פנחם ממרזבורק מאחרוני הראשונים, (המכונה ג"כ ר' מנחם המעילי) ↩

² מהרש"ל, דרישה, שו"ת באר שבע סי' מא, של"ה מסכת מגילה פרק נר מצוה, ט"ז יו"ד סי' רמט ס"ק א. ש"ך שם ס"ק ג, *אך ראה דבריו שהובאו בהע' הבאה.* ↩

³ העלי תמר על הירושלמי כתב להביא ראיה מדברי הירושלמי (פאה פ"א ה"א): 'גמילות חסדים: הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתייא כיי דמר ר"ש בן לקיש בשם רבי יוסי בן חנינא *באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה'*, אלא שהירושלמי עוסק בחומש ולא במעשר, וראה בשיטה מקובצת כתובות נ, א: 'וכתב הרב המעילי ז"ל וז"ל ובירושלמי גרסינן באושא התקינו שיהא אדם מבזבז חומש ממונו למצוה ומפרש התם בתחל' על הקרן ואח"כ על הריוח. ונראה סמך לדבר זה שבכל שנה ושנה היו ישראל חייבין להפריש שני מעשרות שנה ראשונה ושניה מעשר ראשון ומעשר שני שלישית מעשר ראשון ומעשר עני *ונראה מזה שמן המעשר הא' יש לו רשות להוציאו לכל דבר מצוה ואפילו לצורך עצמו ובניו ובני ביתו כגון שיכתוב מהם ספרים ללמוד בהם הוא ובניו ולהשאילן לאחרים שהרי מעשר שני היה נאכל לו ולבניו ולבני ביתו בירושלים אבל מן המעשר האחר יש לו לתת לצדקה לבני עניים כמו שהיה נותן מעשר ראשון לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' ומעשר עני שהיה נותן לעניים וכל המדקדק בזה מובטח לו שיצליח בנכסיו וכמו שדרשו במסכת תענית עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ואמרו בכל דבר אסור לנסות הקדוש ברוך הוא חוץ מזו שנאמר הביאו את המעשר וגו''.* ולהעיר שבשו"ת להורות נתן ח"א סי' מד האריך לבאר שגם דברי תשובת הרב מנחם נאמרו רק כאשר רווח קנית המצווה היא לעניים, כגון שקונה הסנדקאות מעני וכדומה, וכדברי סיום השו"ת אבקת רוכל דלקמן ↩

⁴ ח"ב (יו"ד) עמוד עו ענין א ↩

⁵ שו"ת דפוס פראג סי' עד ↩

⁶ הל' ר"ה ↩

⁷ סי' ג. וראה בהלכה 712 הערה 3 שדנו הפוסקים אם זה תשובה ממרן הבית יוסף ↩

⁸ שו"ע יו"ד סי' רמט ס"א בהג"ה ↩

⁹ שם ס"ק ה ↩

¹⁰ שו"ת ח"ב סי' רלא ובסי' רלב (הובא בפת"ש סק"ב) ↩

¹¹ וראה גם בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' פז, ובשו"ת שבט סופר יו"ד סי' פד השני ↩

---

[9] (הלכה 732)

שאלה: מה צריך לעשות עם כספי המעשר? (2)

ראינו בהלכה הקודמת שנחלקו הפוסקים אם מעות מעשר כספים ראוי לתתם לעניים בלבד, או שיש אופנים בהם מותר להשתמש במעות אלו גם לשאר צרכי מצווה, ונחלקו בה גם למעשה פוסקי זמננו¹.

אלא שגם כאשר נותן את הכסף לעניים, וכן גם למתירים להשתמש בכספי מעשר לשאר צרכי צדקה, ישנם הגבלות ותנאים מסויימים, וכדלקמן:

א) מצוה שאדם חייב לקיימה, וכן צדקה שאדם חייב לתת מן הדין: אינו רשאי להשתמש בכספי מעשר, וכמ"ש המהרי"ל²: '… ומתנות לאביונים, ענ"ד נוטה דלא נפיק במעות מעשר כיון דתקנתא דרבנן [היא] הוי דבר שבחובה, ונמצא זה פורע [חובו] ממעשרו ואין לו בו אלא טובת הנאה, ויש מרבותינו דפסקו דאינו ממון למ"ד ממון מ"מ הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין .. אבל הכא דעיקר תקנה וחיובא הוי עלי' רמיא לא נפיק אלא מדידיה. והמדקדק וחס על שלו יכול ליתן משלו שתי פרוטות, או לסמוך על מעות פורים [ולאפושי] להו מן המעשר'.

וכתב השל"ה³: 'כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין. כדאיתא במסכת חגיגה (ז ב) בענין עולת ראיה וחגיגה, שאינה באה מהמעשר אלא מהחולין. וכן נראה לי לענין פורים, שנוהגים במחצית השקל, ומכ"ש משלוח מנות ומתנות לאביונים, שהוצאה זו יוציא אדם משלו ולא ממעות מעשר שלו. וכן מצאתי כתוב (במטה משה סי' תתרטו), וז"ל: ודוקא משלו, כאשר השיב מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל סימן נ"ו) דבמעות מעשר לא נפיק ידי מתנות לאביונים. ומזה נראה לי, באותן המקומות שנותנים קצבה מכל נפש לחזן קודם קריאת המגילה מעות פורים, בזה לא נפקי ידי מתנות לאביונים, כי הוא בכלל השכירות, ואם לא יתן הקצבה ההוא, היה צריך להרבות שכירות החזן, ואם כן הוא הצדקה תהיה לנו ולא לעניים, אלא צריך ליתן בלאו הכי כפי נדבת מסת ידו, ע"כ. אמנם כשהפריש כפי מסת ידו, ורוצה להוסיף, נראה דמותר להוסיף ממעות מעשר שלו'.

המגן אברהם⁴ הביא את דבריהם לגבי משלוח מנות: 'ב' מתנות. משלו ולא משל מעות מעשר [של"ה] ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר [מהרי"ל בתשו' סי' נ"ו]'.

וז"ל שו"ת בית דינו של שלמה⁵: 'דלקנות טלית ותפילין שהם חובת הגוף ולא שייכי לעניים, וכ"ש שהם מצוות שעל גופו והם לא לבדו ולעצמו ואין לאחרים עמו שהדבר פשוט שאין יוצאים ממעות מעשר'.

ב) מצוה שאינו חייב לקיימה: אם בשעה שנדר והתחייב לתת שאר צרכי צדקה, לא חשב בדעתו לתת את זה מכספי מעשר, הרי שכבר חייב את עצמו לתת צדקה זו, ולא יכול לפרוע את חובו מכספי מעשר, וכמ"ש הט"ז⁶: 'ולענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר נ"ל דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה שרי דהא המעות לצדקה אזיל ואף שהוא נהנה במה שמכבד לקרות אחרים לס"ת אין זה איסור שהרי בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים משא"כ אם בשעת קניית המצות לא נתכוין ליתן ממעשר ואח"כ רוצה לפרוע ממעשר ה"ל כפורע חובו ממעשר כנ"ל בזה'.

ג) מצוה שבכל מקרה רוצה לקיימה: יש שכתבו שיכול לקנות בהם מצוות רק כאשר לולא מעות המעשר לא היה קונה זכות זו, אך במקרה שגם לולא שהיה בידו מעות מעשר היה בידו האפשרות והיה קונה מצווה זו, אינו יכול לשלם ע"ז במעות מעשר וכמ"ש הרב מנחם הנ"ל: '.. לקנות ספרים ללמוד בהן ולהשאילן לאחרים ללמוד בהן אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר'.

ובנוגע לעצם המחלוקת האם רשאי להשתמש בכספים לשאר צרכי מצווה, כתב החת"ס לבאר שנחלקו⁷ האם חיוב מעשר כספים הוא מהתורה ולעניים, ואז אינו יכול להשתמש בזה לשאר צרכי צדקה, או שאינו מהתורה ואז אם לא נקבע לתת דוקא לעניים, י"ל שיכול להשתמש בזה לשאר צרכי צדקה, וז"ל⁸: 'דס"ל למהרי"ל דחיוב הפרשת מעשר כספים הוא ממש דאורייתא⁹ ולעניים, ואין לבעלים בו אלא טובת הנאה לאיזה עני שירצה, ואמנם החולקים דמייתי השפתי כהן סבירי להו דמעשר כספים אינו דומה למעשר דאורייתא ממש וטובל התבואה משא"כ מעשר כספים דרשת ספרי מעשר תעשר מכאן שמפרישים לעמלי תורה מעשר ולא דוקא לעומלי תורה אלא לדבר מצוה שירצה לפי נדרו של המפריש, וזה הי' המעשר שהפריש אאע"ה ויתן לו מעשר מכל וע"ז אמר יעקב אע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ובמדרש שהוצרך להפריש גם מבניו והפריש לוי קודם לה' ולא הפרישו לעניים אלא למצוה וקדושה'.

בהלכה הבאה נראה את דברי רבותינו נשיאנו בנידון זה.

--------------

---

הערות:

¹ ראה שו"ת להורות נתן ח"א סי' מד. ופסקים ותשובות סי' רמט הערה 283. ובהלכה הבאה נראה את שיטת רבותינו נשיאנו ↩

² שו"ת סי' נו ↩

³ מסכת מגילה פרק נר מצוה ↩

⁴ או"ח סי' תרצד ס"ק א ↩

⁵ יו"ד סי' א ↩

⁶ יו"ד סי' רמט ס"ק א ↩

⁷ ראה הלכה מס' 709, אלא שדברי החת"ס אלו הם בדעת המהרי"ל, ולא בדברי המהר"ם שראינו בהלכה הקודמת שנקט שהחיוב לתת לעניים הוא רק ממנהג ↩

⁸ חת"ס שם סי' רלב, ↩

⁹ אך ראה שו"ת להורות נתן שם אות ד: 'ברם דברי החת"ס ז"ל הם פלואים, דמצאתי בהדיא בתשו' מהרי"ל דס"ל דמעשר כספים רק דרבנן בעלמא' ↩

---

[10] (הלכה 743)

מה צריך לעשות עם כספי המעשר (3)

ראינו בהלכות הקודמות שנחלקו הפוסקים מהו החיוב של מעשר כספים האם מדאורייתא או מדרבנן או רק בתורת מנהג, וכן נחלקו האם כספי המעשרות מיועדים רק לעניים או שאפשר להשתמש בהם גם לשאר מצוות, וכן ראינו שיש שתלו את המחלוקות זה בזה.

שאלה: מהי דעת רבותינו נשיאנו בזה?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין¹: 'המוצא מציאה מברך הטוב והמטיב הטוב לו והמטיב לעניי ישראל שהרי נתחייב בצדקה שכל אדם חייב ליתן כפי השגת ידו וכופין וממשכנין ע"ז (כמ"ש בהל' צדקה) משא"כ באחד שירש את אביו אין זו טובה לעניי ישראל שהרי גם אביו נתחייב ליתן צדקה מממון זה לעניים והמעשר שיפריש הבן יכול הוא להוציא לשאר מצות'.

ובהל' ת"ת² כתב: 'ואעפ"כ תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקה'.

מדברי אדמו"ר הזקן רואים שפסק כשיטה שמותר להשתמש עם כספי מעשרות לצורך מצוה, ולא רק לעניים.

ולגבי 'הוצאות למוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו' כתב שהוא 'אם אין ידו משגת'³.

הרבי בשיחת ח"י אלול תשכ"ב⁴ עורר על כך שיתתפו בהוצאות של הדפסת ספרי חסידות של אדמו"ר הזקן, ובתוך דבריו התייחס לדברי אדמו"ר הזקן בהל' ת"ת וביאר אותם (ע"ד דברי החת"ס הנ"ל⁵) שמחלוקת זו תלויה באם החיוב הוא מדאורייתא או מדרבנן, וזלה"ק:

'ועוד ענין בקשר לזה, בשייכות ל'מעשר כספים', כפי שנוהגים כו"כ להפריש מעשר כספים (ויש לזה יסוד, ועוד יותר מ'יסוד', בשו"ע), האם יכולים ליקח ממעשר כספים עבור נתינת צדקה הנ"ל:

בשו"ע הלכות צדקה מצינו ב' דעות אם מותר להשתמש במעות מעשר עבור דבר מצוה, כמו לקנות עלי' או קנין ספרים וכיו"ב, או שחייבים ליתנם לעניים דוקא. והדבר תלוי בגדר החיוב דמעשר כספים: להדעה שמעשר כספים יש לו יסוד בתורה, ועד שהחיוב דמעשר כספים הוא מדאורייתא, הרי התורה זיכתה ונתנה ממון זה לעניים, ולכן אסור להשתמש בו עבור שאר דברי מצוה; משא"כ להדעה שהחיוב דמעשר כספים אינו מצוה מדאורייתא, אלא רק מדרבנן.

וגם להדעה שמעשר כספים אינו אלא מדרבנן, מצינו חילוק אם כבר הפריש מעות מעשר, שאז יש בו כבר זכות לעניים, ואינו יכול ליטול ממנו עבור שאר דברי מצוה, או שעדיין לא הפריש המעות, וכאשר קונה העלי' או הספרים יש בדעתו להשתמש במעות מעשר שיפריש לעתיד. וחילוק נוסף, אם לולי השימוש במעות מעשר אין ביכלתו לקיים המצוה ולא יעשנה, אזי מותר להשתמש במעות מעשר.

והנה, בשו"ע רבינו הזקן ליתא הלכות צדקה, ומ"מ, רואים ששו"ע אדמו"ר הזקן הוא בבחינת 'כרכא דכולה בי'', שיש בו פתרון לידע שיטתו בענין זה: בנוגע להוצאות לימוד בניו הגדולים, שאינו מחוייב בזה ע"פ שו"ע .. כותב רבינו הזקן בהל' ת"ת שלו: 'יכול להוציא כל הוצאות למוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו .. אם אין ידו משגת'. ומזה משמע שדעת רבינו הזקן היא שמעשר כספים אינו מן התורה, שאז היו העניים זוכים בו, ולא הי' יכול להשתמש במעות מעשר עבור הוצאות לימוד בניו,

וכמו"כ לא ס"ל לרבינו הזקן שיש חילוק אם כבר הפריש מעות המעשר או שלא הפרישם עדיין, שהרי לא הזכיר חילוק זה לענין השימוש במעות מעשר עבור הוצאות לימוד בניו'.

א"כ ראינו בדברי רבותינו נשיאנו שנקטו שחיוב מעשר כספים אינו מדאורייתא ולכן ניתן להשתמש בזה גם למצות אחרות⁶ (ולאו דווקא לתת לעניים). [אלא שלגבי 'הוצאות למוד בניו הגדולים, ממעות מעשר שלו' כתב אדה"ז שהוא 'אם אין ידו משגת'. (ובשאלת תשלום שכ"ל עבור לימודי הבנים והבנות נדון בהלכה נפרדת, בעז"ה)].

---

הערות:

¹ פי"ב ה"ט ↩

² פ"א ה"ז ↩

³ והטעם שבאין ידו משגת מותר, כתב הרב אשכנזי בביאורים על סעיף זה שהחילוק הוא בין דבר שהוא ממש חובה על האדם שלכן לא יכול להוציאו מכספי מעשר (ראה גם המובא בהלכה מס' 732) ולכן שכר הלימוד עצמו לא יכול להוציא ממעות מעשר שלו. משא"כ שאר הוצאות הלימוד אין עליו חובה כשאין ידו משגת ולכן יכול לפרוע ממעשר. ע"ש ↩

⁴ תו"מ חל"ד ע' 272 ↩

⁵ הובאו בהלכה מס' 732 ↩

⁶ אלא שיש בזה ההגבלות שנזכרו בהלכה מס' 732. ולהוסיף שלא מצינו מפורש בדברי רבותינו האם כאשר הוא מעוניין לעשות מצווה שאינו חייב בה יכול לכתחילה להשתמש במעשרות גם במידה והיה עושה מצווה זו בלאו הכי (כפשטות דברי הלקט יושר ח"ב (יו"ד) עמוד עו ענין א) או רק כאשר לולא זה לא היה עושה מצווה זו (כפשטות דברי הרב מנחם מעיל צדק) וראה מחלוקתם בהלכה מס' 731. הרב אשכנזי ע"ה במאמרו מיום י"ד תמוז ה׳תשס״ו (באתר col) לא חילק בכך וכתב שמותר. ועצ"ע ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp