ברכת הרואה את חבירו

---

[1] (הלכה 733)

שאלה: בימים אלו שאנו נמצאים בעיצומה של עיסקה קשה, שה' ירחם על עם ישראל, מתעוררת שאלה, האם, ומה צריכים לברך משפחות החטופים כשיראו את בני משפחתם לאחר שלא ראום יותר משנה?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש - אומר ברוך מחיה המתים'.

ובטעם הדבר כתב רבינו יונה²: 'לאחר י"ב חדש מברך מחיה המתים מפני שנשכח מהלב כמו שהמת נשכח לאחר י"ב חדש דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד מה כלי מתיאש אדם ממנו כשאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חדשים אף המת נשתכח מהלב לאחר י"ב חודש'.

והמהרש"א³ כתב: 'לאחר שנים עשר חדש כו'. לפי שבכל שנה האדם נידון בראש השנה ויום הכפורים אם למות אם להיות חי ואם רואהו אחר ר"ה ויה"כ זה ואח"כ אין רואה אותו עד אחר ר"ה ויה"כ הבא הרי עבר עליו דין אם למות אם לאו וע"כ אומר ברוך מחיה מתים שניצול מדין מיתה בר"ה ויוה"כ והשתא ניחא דמייתי עלה הכא מילתיה דרב דמיירי נמי בדוד שהיה חי ואמר שאחר שעבר עליו שנה הוא נשכח כמת וצריך לברך עליו ברוך מחיה מתים ומדמה ליה לכלי אובד כפירש"י דבעבר לו שנה הוא אבוד לגמרי וא"צ להכריז ומ"מ אם בעל אבידה מצאה אח"כ הרי מחזיר לו ה"נ באדם בעבר לו שנה ואין רואהו הרי הוא כאבוד ומת ואם נמצא חייב לברך עליו ברוך מחיה מתים שזיכהו לחיים בדין ר"ה ויוה"כ ודו"ק'.

וכתבו התוספות: 'הרואה חבירו אחר ל' אומר שהחיינו. אומר ר"י דוקא חבירו החביב עליו אבל בענין אחר לא'.

וכ"כ הרבינו יונה שם: 'דוקא בחבירו ששמח בראייתו אבל בשאר חבירים לא'.

א"כ מבואר בראשונים שברכה זו מברכים רק על חברים קרובים ששמחים בראייתם.

ולהלכה כתב המחבר⁴: 'הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: שהחיינו, ואחר י"ב חדש מברך⁵: מחיה מתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו'.

וכתב הב"ח⁶: 'ומשמע ודאי דלאחר שנים עשר חודש כיון שמברך מחיה המתים, אין לברך שהחיינו כדלעיל דכשמברך הטוב והמטיב אין לברך שהחיינו דבכלל הטוב והמטיב הוא הכא נמי בכלל מחיה מתים הוי נמי שהחיינו וכך הוא משמעות כל הפוסקים ומצאתי שכתב מהרש"ל (בביאורו לטור) שכך קיבל הוא מרבותיו ופשוט הוא'. וכ"כ המגן אברהם⁷.

וכ"כ החיד"א⁸ בשם זקנו מהר"א אזולאי: 'מברך מחיה המתים וכו'. יש להסתפק אם יברך גם כן שהחיינו. וכתב בספר זכרון משה נ"ל מחיה המתים ולא שהחיינו, ואין לדקדק דמברך שתים מדקאמר ולאחר י"ב חדש, דבגמ' (נח ב) איתא לאחר י"ב חדש בלא וי"ו ע"כ'.

★ ★ ★

שאלה האם יש הבדל בין גברים לנשים בברכה זו?

תשובה: כתב הרשב"א בתשובה⁹ והובא בבית יוסף¹⁰: 'וכתב עוד מה ששאלת בברכת הרואה את חבירו אם יש בכלל זה נשים כאנשים אם לאו. תשובה. איני יודע בזה חילוק בין זכרים לנקבות'.

וכ"כ הלבוש¹¹: 'ואין חילוק בברכה זו בין אנשים לנשים בכולן דינם שוה לברך'.

וכתב האליה רבה¹²: 'ואין חילוק וכו'. פירוש אפילו רואה אשה שהיא אוהבו מברך'.

וכ"כ הברכי יוסף¹³: 'כתב מרן בב"י דלא יש חילוק בין זכרים לנקבות ומטי בה משם הרשב"א. ופשוט דאיש מברך על אשה ואשה מברכת על איש'.

אלא שכתב מהר"י חאגיז בשו"ת הלכות קטנות¹⁴: 'הא דכ' הרשב"א ז"ל דאין חילוק בין זכרים לנקבות זהו בבתו ואחותו ואמו ואשתו אבל בנשים אחרות מצ"ל'.

וכתב השערי תשובה¹⁵: 'ועיין ברכ"י דפשוט דאיש מברך על אשה ואשה על איש ועיין בהלק"ט דהיינו אשתו ואמו ובתו ואחותו ע"ש, ולפי"ז גם האשה שמברכת על איש דוקא בכה"ג הוא'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין¹⁶: 'וגם הנשים מברכות כן על ראיית חברותיהן כששמחות בראייתן וכן האיש על אשה כגון אמו או בתו ואחותו'.

בהלכות הבאות נראה עוד פרטים בדין זה.

---

הערות:

¹ נח, ב ↩

² מב, ב מדפי הרי"ף ↩

³ חידושי אגדות בברכות שם ↩

⁴ שו"ע או"ח סי' רכה ס"א ↩

⁵ כתב האשל אברהם (בוטשאטש) סי' רכה שם: 'ברכת מחיה על ראיית חביבו *היינו י"ב חודש גם בשנת עיבור*, כי לא הוזכר בכך לשון שנה רק חדשים'. וכ"כ הגר"ח נאה קצוה"ש סי' סו בבדה"ש ס"ק ו: *'ומסתבר דחדש העבור עולה למנין הי"ב חודש*, כמ"ש ביו"ד סי' שצ"א לענין י"ב חדש דאבילות והוא מהרא"ש במו"ק ד' כב שכ' דסתם י"ב חדש גם העבור עולה למנין, וגם הסברא נותנת דטבע שמחת הלב או טבע השכחה שמשתכח כמו מת אינו משתנה בין שנה פשוטה למעוברת, ובמקום שאין חדש העבור עולה למנין מפרש אותו השו"ע כמו לענין בכור ביו"ד סי' שו'. ולהעיר מגליוני הש"ס ברכות נח, ב, ומש"כ משו"ת שבות יעקב עיי"ש ↩

⁶ או"ח סי' רכה ↩

⁷ סי' רכה ס"ק ב ↩

⁸ ברכ"י ס"ק ג ↩

⁹ שו"ת החדשות מכת"י הוצאת מכון י-ם סי' טז ↩

¹⁰ או"ח סי' רכה ↩

¹¹ או"ח סי' רכה ס"א ↩

¹² על הלבוש שם ס"ק ג ↩

¹³ שם ס"ק ב ↩

¹⁴ ח"א סי' ריג ↩

¹⁵ שו"ע שם ס"ק א ↩

¹⁶ פי"ב ס"יא ↩

---

[2] (הלכה 734)

שאלה: מה הדין בחבר שלא ראהו מעולם, אך היה קשר ביניהם במכתבים וכדומה ועכשיו רואהו האם מברך? ומה הדין בחבר שראהו בעבר, אלא שהלך למקום אחר, אך בתוך הזמן הי' להם קשר ע"י מכתבים וכיו"ב?

א) בחבר שלא ראהו מעולם:

כתב הרשב"א בתשובה¹: 'שאלת מי שלא ראה את חבירו מעולם ושולחים זה לזה כתבים, ועכשיו ראהו. מה יברך אם נהנה בראייתו? תשובה מי שלא ראה את חבירו מעולם איני רואה שיהא חייב לברך כלום. שאם יברך על כל מי שנהנה בראייתו רבו הברכות. ולא אמרו אלא בחבירו הרגיל אצלו. דאילו על מי שלא ראהו לא נמצא החילוק הזה. שבברכת מי שלא ראה את חבירו ל' יום יברך שהחיינו. ולאחר י"ב חדש יברך מחיה המתים. דאילו לא ראהו מעולם כ"ש שעברו י"ב חדש ומחיה המתים יברך. אלא שלא אמרו אלא במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם ממנו. דעל מי שעברו עליו ל' יום יברך שהחינו. ואם עברו עליו י"ב חדש יברך מחיה המתים. שהרי זה בראייתו עכשיו כאלו נעלם ממנו ומת ועכשיו חזר וחייה'.

ולהלכה כתב המחבר²: 'מי שלא ראה את חבירו מעולם, ושלח לו כתבים, אעפ"י שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו'.

וביאר הלבוש³: 'כיון דלא דש ביה אין דרך לשמוח עמו כל כך'. וכ"כ הפרי מגדים⁴: 'אף דעתה רואהו מ"מ כיון דלא נעשה אוהב לו כי אם ע"י אגרת אין אהבה כל כך וליכא שמחה עתה, כי אם בדש ביה'.

והשערי תשובה⁵ כתב: 'ור"ל דאע"פ שהיה רגיל להריץ אגרות וכתבים מזה לזה מ"מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים, אין מעולם האהבה כ"כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו'.

ב) חבר שראהו לפני זה ובזמן שנפרדו אחד מהשני הי' להם קשר במכתבים:

כתב מהר"י חאגיז⁶ הובא בבאר היטב⁷: 'שאלה חבירו שראהו והלך מן העיר ובתוך ל' קבל ממנו כתב אם יאמר שהחיינו כשיבא וכן מחיה המתים. או כשיבאו אנשים שהודיעוהו משלומו: תשובה אפשר דמחיה מתים לא יאמר דאין כאן נשכחתי כמת מלב, אבל שהחיינו שהוא על ראיית הפנים יאמר'.

וכ"כ החיד"א⁸ בשם זקנו מהר"א אזולאי: 'ושמעתי דהא מברך מחיה המתים הינו דווקא כשאין כותב לו כתבים ואינו יודע משלומו אבל אם ידע השלום לו או כתב לו כתב אינו מברך'.

וכתב השערי תשובה⁹: 'ומ"ש בשם הלק"ט בקיבל ממנו כתב כו' וע"ש דמשמע שאף אם באו אנשים שהודיעו משלומו וכן בברכ"י בשם מז"ה משמע דגם אם הוא יודע משלומו אף שלא כ' לו אין מברך וצ"ע'.

אלא שהגר"ש גרמיזאן¹⁰ כתב: 'כיון דעיקר הברכה היא על שמחת ראיית פניו, אע"פ שראה כתביו תוך ל' יום או תוך י"ב חדש יברך עליו מהאי טעמא דפי' דאי בקריית הכתב הוי כרואה פניו א"כ הרואה כתב חבירו אחר ל' יום או אחר י"ב חדש יברך עליו'.

א"כ נחלקו האחרונים מה הדין כאשר במשך הי"ב חודש קיבל מכתבים או דרישת שלום מחבירו, האם יש לו לברך מחיה המתים או שהחיינו¹¹.

ובשיטת אדמו"ר הזקן הנה בלוח ברכת הנהנין¹² כתב: 'הרואה את חבירו החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו אם לא ראהו זה שנים עשר חודש ואצ"ל אם לא ראהו מעולם צריך לברך בא"ה אמ"ה מחיה המתים, ואם לא ראהו זה שלשים יום מברך שהחיינו. ואפילו אם יש גם אחרים שנהנים בראייתו אינו מברך אלא שהחיינו ולא הטוב והמטיב לפי שאין זו טובה אלא שמחת הלב בלבד. אבל אם לא ראהו עתה אלא ששלח לו כתבים אע"פ שהוא נהנה מאד בראייתו אותם מפני שלא ראהו זה זמן רב רב או שלא ראהו מעולם אינו מברך על ראייתן'.

אך בסדר ברכת הנהנין¹³ שנכתב אחרי הלוח כתב: 'הרואה את חבירו החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו אם לא ראהו זה שלשים יום יברך שהחיינו ואם לא ראהו זה שנים עשר חודש צריך לברך בא"ה אמ"ה מחיה המתים. ואפילו היתה לו ממנו ידיעה בינתיים בכתב או בע"פ כי עיקר הברכה הוא על הנאה ושמחת הלב בראיית פניו ..'.

וכתב הגר"ח נאה¹⁴: 'ואדמו"ר בלוח ברה"נ הראשון כתב דאצ"ל 'אם לא ראהו מעולם' שצריך לברך מחיה המתים, וכתב עוד שם שאם לא ראה את חבירו אלא קבל מכתב ממנו אע"פ שנהנה בראייתו אינו מברך. נראה שהוא מפרש דברי השו"ע הנ"ל 'ושלח לו כתבים' היינו שלא ראה את חבירו בעצמו אלא ראה הכתבים ששלח, ומש"כ בשו"ע 'מעולם' היינו לרבותא אפילו לא ראהו מעולם, אבל אם רואה חבירו אע"פ שלא ראהו עדיין לפני זה מברך, אבל בסדר ברה"נ דהשמיט אדמו"ר תיבת ואצ"ל אם לא ראהו מעולם, משמע דס"ל כפירוש השערי תשובה דאם לא ראהו לפני זה לא יברך'.

הרבי¹⁵ העתיק את תמצית דבריו: 'ומדהשמיט כאן משמע דס"ל כשערי תשובה רכ"ה ס"ב'.

א"כ מדברי אדמו"ר הזקן מובן: א) שאין מברכים על מי שלא ראה מעולם. ב) שגם אם היתה ידיעה בנתיים מברך מחיה המתים, כדברי הגר"ש גרמיזאן, ולא כדברי ההלכות קטנות שמברך ברכת שהחיינו.

בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בדין זה.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ת ח"ד סי' עו ↩

² שו"ע או"ח סי' רכה ס"ב ↩

³ או"ח סי' רכה ס"ב ↩

⁴ שו"ע שם א"א ס"ק ג ↩

⁵ שם ס"ק ג ↩

⁶ שו"ת הלכות קטנות סי' רכ ↩

⁷ שו"ע שם ס"ק א ↩

⁸ ברכ"י שו"ע שם ס"ק ג ↩

⁹ שם ס"ק א ↩

¹⁰ שו"ת משפטי צדק או"ח סי' כט ↩

¹¹ להעיר מדברי המשנ"ב סי' רכה ס"ק ב: 'לאחר שלשים יום - מראיה ראשונה. ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל'. אלא שכפי שהעירו האחרונים (ראה שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' יז) דבריו צ"ע שהרי כנ"ל ההלכות קטנות קאי על ברכת מחיה המתים, ולא על שהחיינו ↩

¹² פי"א סכ"ב ↩

¹³ פי"ב סי"א ↩

¹⁴ תו"מ על ברה"נ אות כג ↩

---

[3] (הלכה 735)

שאלה: מהו נוסח ברכת מחיה המתים על חברו שלא ראהו י"ב חודש?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות שהובאה בהלכה מספר 733 אומרת: 'אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו .. לאחר שנים עשר חדש - אומר ברוך מחיה המתים'.

וכתב הראב"ד¹ שברכות אלו אומרים בלא שם ומלכות, וז"ל: 'תדע דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות, ומי שאמר שיש בהם הזכרה ומלכות [לא הסכים אל העיקר]. וכלל הדבר כל ברכה שאינה קבועה והיא נעקרת לפרקים אינה טעונה הזכרה שהרי אפילו ברכת זימון שהיא מן התורה, מפני שהיא נעקרת מן הברכה לפרקים אין בה הזכרה ומלכות והרי הוא כברכת הרשות מפני שהרשות ביד השלשה לאכול כאו"א לעצמו, וכ"ש הברכות הללו שהרשות בידו שלא יראה כך ולא יראה כך. אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך צריך הזכרה ומלכות, מ"מ על כלן אם אמר הזכרה ומלכות לא הפסיד'.

אך כבר כתב רב נחשון גאון בתשובה² שהברכות שבפרק הרואה צריכים להיות בשם ומלכות: 'ודכתיב הלין ברכות דהרואה מקום אית בהון מלכות והזכרת ה' אי לא? טובא אית בהון הזכרת השם דקאמרינן אמר רב כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאי לא תימא הכין הא דאמר רב המנונא הרואה את בבל הרישעא חייב לברך שמנה ברכות אי אמרת בשלמא אית בהון הזכרת השם היינו דקאמר ח' ברכות, אילא אי אמרת לית בהון הזכרת השם חיב לומר מבעי ליה. ועוד קאתני חיב לברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה או אמרת אית בה הזכרת השם הינו דקאמר' מברך אילא אי אמרת לית בה הזכרת השם אמר על הרעה מעין על הטובה מיבעי ליה. ועוד ראשיה דפירקא קא תאני ברוך שעשה ניסין לאבותנו במקום הזה הכין נמי דלא מבריך בהזכרת השם מיהכא גמרינן לה לטעמ' דמילתא ומדר' יוחנן דקאמ' מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' וכי תימא מאי טעמא לא קאמ' בין במתנ' ובין בבריאתא ובין בגמרא ברוך אתה ה' דהתם רימזא בעלמא הוא דכיון דגמרא הוא לאו שעת מעשה הוא או אמר ברוך אתה ה' הוה ליה כמוציא שם שמים לבטלה'.

וכ"כ הרבה ראשונים, וכמ"ש התוס'³ [וכ"ה במרדכי⁴]: 'פירש רבי' שמעיה דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכ"כ רבינו שמשון מקוצי כי הר"י היה רגיל לברך על הברקים בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם וכן פר"י ומייתי ירושלמי דפירקין רבי זעירא כו' כל ברכה שאין בה וכו''.

וכ"כ הרא"ש⁵: 'וששאלת מברכת הים והקשת והדומה להם שאין מזכיר בגמרא בשום אחת שם ומלכות אם צריך שם ומלכות. דע לך כל רבותינו כתבו כן וגם נוהגים כך להזכיר בהם שם ומלכות דאין ברכה בלא שם ומלכות, דלמה ישתנו ברכות אלו מכל שאר הברכות, ואין לחוש לדברי הראב"ד ז"ל בדברים הללו. ומה שהביא ראיה מבריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא פירשו התוספות שאמר בריך רחמנא מארי דעלמא הרי הזכיר שם ומלכות. אלא שהגמרא קצר נוסח הברכה כמו שקצר בים וקשת וכיוצא בהם ולא הזכיר בהם שם ומלכות אעפ"י שצריך להזכיר בהם'.

וכן פסק המחבר⁶: 'כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות, אינה ברכה; ואם דילג שם או מלכות, יחזור ויברך'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן בשו"ע⁷: 'כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה וכל ברכות הפותחות בברוך צריך לומר גם מלכות בפתיחתן ואם לאו לא יצא'. וכפל דבריו בלוח ברכת הנהנין⁸: 'אבל כל שמחויב לברך ברכה זו לד"ה בין ברכה זו בין שאר ברכות הראייה אעפ"י שאינן על הנאה ולא על מצוה אלא הן שבח והודאה כדי לזכור את הבורא תמיד הרי הן כשאר ברכות של חובה שהן צריכות לברך בשם ומלכות ואם דילג שם ומלכות לא יצא ידי חובתו וחייב לחזור ולברך'.

אלא שלגבי ברכת מחיה המתים כתב בשו"ת פנים מאירות⁹ [הובא בהגהת הרעק"א¹⁰] שאין מזכירים בה מלכות, וז"ל: 'בטור א"ח סי' רכ"ה הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש מברך מחיה מתים הייתי מפקפק איך יש לברך ברכה זו אם בשם ומלכות או בלא שם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו הוא בתפילת י"ח ושם לא נזכר מלכות דכתבו, התוספות דברכות מגן אברהם הוי כמו שם ומלכות משום דהוא הודיע אלהותו וכולם הוו ברכה הסמוכה וא"כ ה"ה כשמברך על חבירו מברך בלא מלכות ופשטינא לי' מהא דאיתא ברבינו יונה ריש ברכות גבי הא דרוצה ליפסוק דאף אם כבר קרא ק"ש בציבור מ"מ כשקורא בביתו בצאת הככבים י"ל אהבת עולם, וכתב וא"ת כיון שאינו אומר ברכת מעריב ערבים הוי ליה ברכה שאיננה סמוכה לחברתה וכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה צריך לפתוח בברוך י"ל שכיון שבמקומה היתה סמוכה לחברתה אין לחוש עכשיו אם אינו פותח בברוך שכיו"ב מצינו בתלמוד בתפילת הדרך שאינה פותחת בברוך וחותם בה שומע תפילה מפני דכיון דבי"ח ברכות שומע תפילה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינ' סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי עכ"ל וכן מצאתי במג"א בא"ח סי' ס"ג סדר הברכות אינו מעכב שאם הקדים שני' לראשונה יצא י"ח ברכות וכתב ג"כ הטעם דאע"ג דאינה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה סמוכה לחבירתה אף כשקורא אותה בפ"ע אין בה שם ומלכות ובתשובות הרשב"א סי' שי"ז כתוב הטעם משום דהוי ברכה קצרה וצ"ע א"כ בנדו"ד נמי אי"צ להזכיר בה מלכות וזה פשוט וברור'.

אך המגן גיבורים¹¹ השיב על דבריו: 'ולפע"ד נראה דדוקא אם אומר אותו הנוסח רק שאינה סמוכה לחברתה כעת שפיר אמרינן הואיל והיא סמוכה לפעמים לא איכפת לן אבל כאן לא זהו הברכה של מחי' מתים שבתפלת י"ח הוא רק ברכה בפ"ע וצריכה כל דיני ברכה בלא"ה גם שם הניח המ"א דברי הכ"מ בצ"ע וראי' ברורה לזה דהרי בירושלמי פרק תפלת השחר אמרו הניעור משנתו צריך לומר ברוך אתה ד' מחי' המתים הרי דמברך בשם וממילא גם במלכות ג"כ וע"כ משום דכיון דבא במקום המחזיר נשמות לפגרים מתים וע' בפר"ח סי' מ"ו אין לו ענין לתפלת י"ח וה"ה בזה וז"ב'.

ולמעשה האחרונים חלקו על הפנים מאירות כמ"ש המשנ"ב¹².

וכמפורש בלשון אדמו"ר הזקן בסדר ברכות הנהנין¹³ שכתב שמברך: 'ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם מחיה המתים'.

---

הערות:

¹ כתוב שם לראב"ד ברכות מד, א ↩

² אוצר הגאונים ברכות סי' שנב ↩

³ ברכות נד, א ↩

⁴ ברכות רמז רח ↩

⁵ שו"ת כלל ד סי' ג ↩

⁶ או"ח סי' ריד ס"א. וראה ג"כ הלכה מספר 288 ↩

⁷ שו"ע סי' ריד ס"א ↩

⁸ פי"ב ס"ד ↩

⁹ ח"א סי' סו ↩

¹⁰ על השו"ע סי' רכה שם ↩

¹¹ סי' רכה ס"ק ב ↩

¹² שם ס"ק ג ↩

¹³ פי"ב סי"א ↩

---

[4] (הלכה 736)

שאלה: האם גם כיום נהוג לברך ברכות אלו בראיית חברו?

תשובה: לגבי ברכת שהחיינו, כתב ביוסף אומץ¹ שבתקופתו ברכו רק על קרובי משפחה, וז"ל: 'הרואה חבירו שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו, מברך שהחיינו אם לא ראה אותו תוך שלושים. ומפני שחברים כאלו הם מעטים, לכן אין נזהרין בברכה זו. אכן לאחיו ולאחותו, וכל שכן לבנו ובתו או אביו ואמו, דמסתמא חביבין עליו ביותר, הוי חיוב גמור לברך'.

והפוסקים שלאחריו הוסיפו שבאופן כללי לא נהגו לברך כמ"ש האשל אברהם (בוטשאטש)²: 'וכן נשתקע מלברך שהחיינו והטוב ומטיב על ראייתם את עצמם זה עם זה, וטוב רק בהרהור או בלשון חול'.

וכ"כ הבן איש חי³: 'אע"ג דמן הדין צריך לברך בשם ומלכות, כיון דלא נהגו העולם בזה ויש ג"כ סמך טעם למנהג, לכך יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו'.

ובחסד לאלפים (לבעל הפלא יועץ) כתב⁴: 'מברך שהחיינו, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו, כגון מי שהיה בדרך ובא לביתו וחזר לעירו, אבל על אחר יותר טוב שלא ינהגו לברך בשם ומלכות, כי גברה חנופה ויש שמראה כאוהב לפנים ובקרבו ישים אורבו'.

המנחת אלעזר ממונקאטש כתב לבאר בנימוקי או"ח⁵: 'וי"ל טעם לזה כיוון דבעינן דוקא חבירו החביב עליו הרבה כנזכר, והנה בעוה"ר בגלותינו קנאת איש מרעהו ושנאת חנם או תולדה דקנאה וכיוצא, ולפנים יסביר לו ויגנוב דעתו, ורובם ככולם נתפסו ר"ל בשקר הלז וקראוהו פוליטי"ק, (וזהו משורש פורה עונות המעכבים הגאולה, עיין כלי יקר פר' בחוקותי עה"כ ורדף אותם קול עלה נדף וכו' ואכמ"ל). וכשיהיה המנהג הזה עפ"י הלכה לברך על חברו החביב עליו כנזכר שהחיינו, אז יברכו ברכות לבטלה מאה פעמים ויותר בכל יום, כ"א לא יברך אז יראה בעל כרחך כי אינו חביב עליו, ואז יגרום לו רעה במסתרו וקניינו או במצבו, ויוכל כמ"פ לגרום רעת הקהלה הדתיות כמ"פ, וע"כ יתירו לעצמן משום דרכי שלום לברך בכל עת כדי שיראה חברו שהוא חביב עליו, ובאמת יברכו ברכות לבטלה לאין קץ .. ומשום לאו דלא תשא לשמו הגדול ית', ע"כ מנהג ישראל תורה אולי מטעם חכמי הדורות משום לא פלוג שלא לברך כלל בזה כנזכר'.

וכעי"ז כתב הגרש"ז אוירבאך⁶ שיתכן שהטעם שלא מברכים הוא כיון שברכה זו נוהגת רק אם הוא באמת שמח ובזמננו יש לחוש שמפני הנימוס וכיוצ"ב יברך ולכן לא מברכים. אך באופנים יוצאים מן הכלל יברך.

ולהעיר שהרבי בפגישה עם הרבנים הראשיים מי"א אייר התשמ"ט⁷ לגבי ברכת שהחיינו אחר ל' יום אמר: 'ע"פ הלכה - 'הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו', אבל, לא ראיתי נוהגים כן, וצ"ע הטעם שאין נוהגין כן', והרב שפירא אמר לרבי: שיתכן שהסיבה שנהגו שלא לברך היא מפני שיש ספק אם השמחה בראייתו היא בכל הלב. אמנם הרבי העיר ע"ז: 'איתא בפוסקים שבברכת שהחיינו לא מקפידים כ"כ על הספק, ובכמה אופנים מברכים גם כשיש ספק, כי ע"פ הציווי 'ואהבת לרעך כמוך' .. בודאי שכל ישראל (ובפרט שהתורה על הרוב תדבר) שמח בראיית חבירו ..'.

וכתב הרב יוסף ידיד בשו"ת ברכת יוסף⁸: 'עכ"ז לא נהגו לברך ברכה זו ולא מצינו ולא שמענו מי שבירך ברכה זו של שהחיינו לאחר שלשים ולא מחיה המתים לאחר יב חודש ובודאי דהטעם הוא שלא נהגו לברך ברכה זו משום שצריך שיהיה חבירו שיהיה חביב עליו הרבה ושמח בראיתו ומספק שאין אדם יכול לדעת עד איזה גבול יהיה חביב עליו חבירו הרבה ולא נקטו רבותינו חביב עליו סתם אלא הרבה ושמח בראיתו ובעוה"ר בזמן הזה הלוואי שיהיה חביב עליו חברו מעט, ע"כ נמנעים מלברך אך עכ"פ המצא ימצא כגון אח לאחיו או לפחות אב לבנו שבודאי בלי ספק אב לבנו שמח מאוד בראיתו ובפרט אם הוא בנו יחידו או בתו יחידתו ובפרט אם לא ראה אותם כמה ימים ששמח מאד בראותו אותם בודאי בלי ספק ועכ"ז לא ראינו ולא שמענו מי שיברך ברכה זו, ולענ"ד אם הוא ברור לו ומרגיש בעצמו שהוא חביב עליו הרבה ושמח בראיתו בלי ספק שצריך לברך בשם ומלכות'.

והסכים איתו הגרע"י⁹: 'מ"מ מי שיודע בעצמו שבאמת חבירו חביב עליו ושמח בראייתו, יברך שהחיינו בשם ומלכות .. וכ"כ בספר מסעות ירושלים (עמוד ע"א), שהאדמו"ר ממונקאטש הגאון רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל, בעל מנחת אלעזר, בירך שהחיינו בשם ומלכות כשראה את פני קדשו של הגאון הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדארי זצ"ל¹⁰ .. וכל אדם יודע בעצמו'. וכ"כ שם בסיכום התשובה.

ולהעיר מדברי הרבי בביקור הרבנים הראשיים שם: 'בכל אופן, אף שאין נוהגים לברך שהחיינו על ראיית חבירו - בודאי לא מקפידים על זה שרוצה לברך שהחיינו, ועונין אמן בלב שלם .. והעיקר, שישנו הדבר בפועל - 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.

א"כ ראינו שהמנהג הרווח הוא שלא מברכים כלל שהחיינו בראייה לאחר ל' יום, אמנם יש שכתבו שכשמדובר קרובי משפחה ששמחים מאוד בראייתם יש לברך, וכן יש שהתירו במצבי שמחה מיוחדים.

בהלכה מחר נראה לגבי ברכת מחיה המתים

---

הערות:

¹ ח"א דיני ברכות פרטיות סי' תנא ↩

² סי' רל ס"ד ↩

³ ש"א עקב סי"ד ↩

⁴ הל' ברכת ההודאות אות טו ↩

⁵ סי' רכה ס"ק א. וראה גם בלקוטי מהרי"ח ח"א, עמ' קצב,ב ↩

⁶ הליכות שלמה תפלה פכ"ג סי"ב ↩

⁷ תו"מ ח"ג ע' 127 ↩

⁸ ח"ב אות ז סי' כ קנד, ב ↩

⁹ שו"ת יחו"ד ח"ד סי' יז ↩

¹⁰ וציין לשו"ת הר צבי חאו"ח סי' קטו. ושו"ת יין הטוב סי' מח ואילך שדנו בסיפור זה ↩

---

[5] (הלכה 737)

שאלה: האם נהוג לברך ברכת מחיה המתים כשרואים מישהו אחרי יב חודש?

תשובה: ראינו בהלכה הקודמת שגם לגבי ברכת שהחיינו כתבו הרבה פוסקים שלא נהגו לברך [מלבד במקרים מיוחדים].

כמו כן כתבו הרבה מהפוסקים הנ"ל לענין ברכת מחיה המתים לאחר י"ב חודש שלא נהגו לברכה, וכ"כ בלקוטי מהרי"ח¹: 'והנה העולם אין מברכים ברכות אלו ואפשר משום דבעינן החביב עליו הרבה ושמח בו ומאן מפיס האיך נקרא חביב עליו הרבה ובעוה"ר ערבה כל שמחה ואין אדם שמח בחבירו ועכ"ז כל ערום יעשה בדעת'.

ויתירה מכך המנחת אלעזר ממונקאטש בנמוקי או"ח² כתב שבברכת מחיה המתים החשש יותר מברכת שהחיינו: 'ובפרט כשלא ראהו י"ב חודש דיברך מחיה מתים דצריך גם כן רק החביב עליו וברכת מחיה מתים לא אמרו בגמרא דהוא רשות, ואם כן הוי בודאי ברכה לבטלה כשאינו צריך לברך אותה'.

גם הבן איש חי שלגבי ברכת שהחיינו הציע לברך בלא שם ומלכות, אעפ"כ כתב לגבי ברכת מחיה המתים כתב³: 'אם ראה את חבירו אחר י"ב חודש מברך מחיה המתים בלי שם ומלכות, ומיהו לא ראינו ולא שמענו לברך על חברו ברכה זו אפילו בלי שם ומלכות, ויתכן משום דאנינא דעתייהו דאינשי דמברכי עלייהו בכך, על כן יהרהר ברכה זו כולה בלבו כדי לקיים דברי חכמים'.

והנה בנוסף לנימוקים שהובאו לגבי ברכת שהחיינו שהשתמשו בהם הפוסקים גם לגבי ברכת מחיה המתים, כתב הגרע"י ביחו"ד⁴ שלא שמענו מעולם שמברכים ברכה זו של מחיה המתים, וביאר שיתכן שזה כדי לחשוש לשיטת ההלכות קטנות הנ"ל הסובר שבמידה והיתה ביניהם תקשורת ע"י מכתב וכדומה לא מברכים: 'לכן בהיות וכיום נתחדשו כלי תקשורת משוכללים, טלפונים ומברקים אשר בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם, מלבד בית דואר קבוע בכל עיר ובכל מדינה, וגם תיירים הנוסעים במטוסים לכל מקום ומקום, ואפשר לדעת דרכם על חבירו השלום לו, ולא יבצר שבתוך שנה שמע מטוב שלומו, לכן לא נהגו לברך ברכה זו'⁵.

א"כ ראינו שלא נהוג לברך ברכת מחיה המתים על חבירו [אמנם במקרים מיוחדים⁶ (וכמו"כ בנדו"ד לגבי החטופים שב"ה חוזרים חיים) שהיו במקום סכנה ובפרט שלא היה ידוע מצבם, מסתבר לומר שגם הפוסקים שכתבו שאין מברכים יסכימו שניתן לברך מחיה המתים⁷].

---

הערות:

¹ ח"א ע' קצה, ב ↩

² סי' רכה ס"ק א ↩

³ ש"א פרשת עקב סי"ג ↩

⁴ ח"ד סי' יז ↩

⁵ אך ראה מה שהובא בהלכה מספר734 שהגר"ש גרמיזאן חלק על ההלכות קטנות וכתב שגם כשהיו מכתבים, מברכים כי הברכה היא על ראיית הפנים וכן דעת אדמו"ר הזקן שיש לברך מחיה המתים ↩

⁶ ראה בהלכה הבאה לגבי ילדה אשתו, ורבו ↩

⁷ בנדון החטופים (מכיון שיש חשש ממשי לחייהם כל זמן שהם בידיהם) י"ל שגם הפוסקים הנ"ל שכתבו שכשאר היה מכתבים מהם אין מברכים מחיה המתים כאן יסכימו ↩

---

[6] (הלכה 738)

שאלה: ראינו בהלכה 734 שעל חבירו שלא ראהו מעולם אין לברך, האם יש הבדל בזה כשמדובר בשמחה מיוחדת, כגון בראיית גדול בישראל?

תשובה: בספר סדר אליהו¹ מספר הגאון הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת) שכאשר הגיע לבקר את הנצי"ב מוואלזין, למרות שלא התראו מעולם, 'קם הנצי"ב בהחפזה וברעדה מלא קומתו ויברך בקול רם בשם ומלכות ברכת שהחיינו .. כל השומעים יצא לבם כמה בערה בלבו אהבת התורה ולומדיה לברך עלי שהחיינו בשם ומלכות, ואני הוספתי לאמר להם שעפ"י הדין אין לברך שהחיינו על האיש החביב עליו כשלא ראהו מעולם, כמ"ש בתשובות הרשב"א ובשו"ע או"ח ריש סי' רכ, אלא שטעמו שאין השמחה שלימה כשלא הכירו פנים אל פנים, אבל הצדיק התמים הזה ידע בנפשו כמה גדלה שמחת לבו על ראותו אותי, והיא ששון נפשו בשלימות ע"כ שפיר יכול לברך, כמה נפיש חיליה דאילנאי'.

ובספר מסעות ירושלים² מסופר שהרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקטאש בירך שהחיינו כאשר ראה לראשונה את הרב אלפאנדרי: 'ורבינו כמו נד נוזלים דמעות עיניו בכיה מתוך שמחה, ובקול חוצב להבות אש בירך ברכת שהחיינו בשם ומלכות, וענו כל העם אמן, וגם הסבא קדישא בצהלת פנים המאירים, ונתפעלו ונתרגשו למאוד כל העומדים מסביב'.

אלא שיש שפיקפקו על הנהגת הרה"ק ממונקאטש וכמ"ש הרב יצחק ניסים³ שהאריך לבאר בתשובה שאין לברך במקרה שלא ראה את חבירו מעולם, ודן ג"כ⁴ על הברכה שבירך הרה"ק ממנקאטש: 'דברתי אז עם הרב מהרש"א אלפאנדרי בזה והרצאתי לפניו בקיצור מ"ש בסי' הקודם, אבל לא כנים הדברים שכתבו משמי שאמר לי שיש לו להרב הנ"ל על מה לסמוך, אדרבא אמר לי פשוט שהדין כן שאין לברך, וגם א"ל שזה אמת מ"ש שלא שמע אותו מברך, אלא שאמר לי ג"כ כיון שהוא (הרב ממונקטש) למדן מעצמו ידע שלא היה צריך לברך, וא"צ להעיר לו ע"ז, וגם לא לדבר בענ"ז בכל מקום, פן מתנגדיו ימצאו בזה ענין לתחלת מחלוקת ח"ו וכו', וסיים והלואי שתהא יציאתו כביאתו בלי מחלוקת, כן היו דבריו אלי בניחותא'⁵.

אך כבר כתבו כמה מהאחרונים לבאר ולהצדיק הנהגה זו, וכמ"ש בספר מסעות ירושלים⁶ כותב: 'ובאמת מרן [הגאב"ד דמונקאטש זי"ע הנ"ל] טעמו ונימוקו עמו, דתלוי בהתרגשות הנפש דבר המסור ללב, וכיון שהרגיש שמחה עצומה כל כך (אשר רחש לבו דבר טוב זה כמה שנים ודילג על ההרים וגבעות עד שהגיע לזה בעזהי"ת), לא יכול לעצור ברוחו לחיבת הקודש מלהודות לשם ה'. וגם זיל בתר טעמא מש"כ המג"א שם בזה"ל: דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ"כ, עיי"ש. וכאן הלא רבינו היה אוהבו (להבחל"ח) להסבא קדישא במסירות נפש ממש, יותר מגופו ובכל לבבו כנזכר. ועיין בספרא דמרא שו"ת מנחת אלעזר (ח"ד, סי' סה) מש"כ בשם הב"ח, והחזיק אחריו בישועות יעקב דכיון דברכת שהחיינו הוא רק רשות יש לברך גם בספק אם נתרגש בשמחה, עיי"ש היטב'.

וביאור הדברים שעל דברי השו"ע⁷: 'מי שלא ראה את חבירו מעולם, ושלח לו כתבים, אעפ"י שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו', כתב המג"א⁸: 'דכיון דלא ראה אינו אוהבו כ"כ'.

וכמו"כ כתב הפרי מגדים על המג"א שם: 'עיין מ"א. אף דעתה רואהו מכל מקום כיון דלא נעשה אוהב לו כי אם ע"י אגרת אין אהבה כל כך וליכא שמחה עתה, כי אם בדש ביה. משא"כ ילדה אשתו והוא היה במדינת הים וראוהו עתה מברך שהחיינו או מחיה המתים דוודאי יש לו שמחה בוולדו'.

ועפ"ז כתב ג"כ בשו"ת הר צבי⁹ בתשובה לדברי הרב ניסים הנ"ל: 'י"ל דגם הרשב"א לא אמר אלא בסתם בנ"א שאין שמחה בראייתם משא"כ בנידון הפמ"ג שידוע שיש לו שמחה חוזר הדין דחייב לברך. לפי זה יש להצדיק ההוא עובדא דהגאב"ד ממונקאטש שבירך, משום דקים ליה בגווה שהוא שמח בלבו על ראייתו, וגם להרשב"א באופן זה שיש אומדנא על שמחת לבו שפיר מברך'.

וראה גם בשו"ת רבבות אפרים¹⁰: 'ונשאלתי כמ"פ מאנשים שהיה להם פגישה פעם ראשונה לפגוש את מו"ר הרה"ג רמ"פ זצ"ל האם היו צריכים לברך שהחיינו כי הוא חביב ושמחה הוא אצלם, ועניתי דהיה להם לברך שהחיינו, ותמכתי יסדותי על דברי האדר"ת זצ"ל שכתב הטעם דבעי שיראהו כי אין השמחה שלימה כשלא הכירו פנים אל פנים, אבל הצדיק התמים הזה ידע בנפשו כמה גדלה שמחת לבו על ראותו אותי והוא ששו נפשו בשלימות ע"כ שפיר יכול לברך, וה"ה טענתי פה האנשים שהולכים להפגש עם מו"ר הרה"ג זצ"ל היו מלאים שמחה והרגישו כאילו ראו אותו ולכן יש להם לברך שהחיינו .. ושו"ת הר צבי ח"א אור"ח סי' קט"ו שהאב"ד ממונקאטש בירך שהחיינו על ראייתו ראיה ראשונה בקבלת פני גדול הדור הרה"ג מהרש"א אלפנדרי זצ"ל וכ' דיש להצדיק דבריו משום דקים לי בגויה שהוא שמח על ראייתו וגם להרשב"א שיש אומדנא על שמחת לבו שפיר מברך עכ"ל. וזה ראי' לדברינו להנ"ל דיש לברך .. '.

בימי בראשית¹¹ מסופר שהקבוצה של הבחורים שהגיעו מרוסיא נכנסו בד' שבט התש"י ליחידות אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ, לפני שנכנסו ליחידות שאל הת' שלום מרוזוב את החדב"נ - הרבי, האם יש לברך על הרבי הריי"צ את הברכה ברוך שחלק מחכמתו כו'? והרבי ענה לו, ש'רבי הוא למעלה מזה', ושיברכו שהחיינו, והוסיף שיאמרו בקול רם כדי שהרבי הריי"צ יוכל לענות אמן על הברכה.

וכך נהגו אנ"ש בהגיעם לבית חיינו שברכו ברכת שהחיינו כאשר ראו לראשונה את הרבי.

א"כ ראינו מגדולי ישראל שיש שנהגו לברך שהחיינו¹² כאשר ראו לראשונה רב חשוב, וכן מנהג החסידים בראיית הרבי.

---

הערות:

¹ ע' פב ↩

² ע' סב (הובא בהלכה מספר 736) ↩

³ שו"ת יין הטוב סי' מח ↩

⁴ סי' מט ↩

⁵ בהמשך דבריו כותב: 'והנה שוב הראני כבוד ידידי הר"ר אהרן פישר נ"י שבס' מסעות ירושלם הנ"ל בדף כ"א כתב שהגאב"ד דפעה"ק מוהרי"ח זוננפלד שליט"א קבל בספ"י ובשמחה רבה את האורח הגדול (הגאב"ד דמונקאטש הנ"ל) ובעינים דומעות בירך שהחיינו, ע"כ. ואמר לי הר"א פישר הנ"ל שזה ברור שלא ראו זא"ז לפני כן, ואמרתי לו לשאול מהרב מהרי"ח זוננפלד שליט"א פשר דבר זה וענהו שבירך שהחיינו בלא שם ומלכות, והתפלא על שכתבו בשמו שבירך שהחיינו בסתם כאלו בירך בשם ומלכות' ↩

⁶ שם בהערה 4 ↩

⁷ סי' רכה ס"ב ↩

⁸ ס"ק ג ↩

⁹ או"ח א סי' קטו ↩

¹⁰ ח"ו סי' קד ↩

¹¹ ע' 55 ↩

¹² כאמור לעיל יש מהפוסקים שהביאו ודנו בכך מהל' ראיית חבירו, אלא שיש להעיר: א) בירכו שהחיינו למרות שמדובר ביותר מיב חודש (וראה בהלכה הבאה אודות ברכת ראית מלך המשיח). ב) כנ"ל גם במקרים שהתראו לראשונה. ג) נהגו רק בראיה הראשונה, ולא פעם נוספת גם עם עבר שלושים יום. וראה בשו"ת יין הטוב שם צדדים נוספים למקור ברכה זו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

ברכת שהחיינו על הגאולה

[א] (הלכה 742)

תשובה: בברכת שהחיינו ביחס לגאולה העתידה בב"א מצינו התייחסות גם לעצם ראיית פני משיח צדקנו, וכדלקמן:

א) ברכת שהחיינו על הגאולה:

כתב הגר"ח פלאג'י¹: 'שאלה. בביאת משיחנו שיבוא ויגאלנו בב"א, מה ברכה אנחנו מברכים על הגאולה, ועל רוב טובה מברכים שהחיינו והטוב והמטיב², ועל גאולת ישראל יורינו המורה ושכרו כפול מן השמים. תשובה. הקשית לשאו"ל הלכתא למשיחא, ונראה דמברכים ברכת גואל ישראל אשר גאלנו מגלות המר הזה, וכסדר שתקנו בסוף הגדה, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ומברכים גאל ישראל, כמו"כ יהי' בגאולה העתידה לבוא בב"א, וגם ברכת שהחיינו כי זכינו לזמן הזה, כי בודאי אנחנו קובעים יום הגאולה ליום טוב גמור, ולקדש בו בקדושת היום, וכן לומר שהחיינו, וכן שמעתי שכן דעת מורנו הרב כנסת הגדולה ז"ל, לומר כי יום הגאולה הוא יו"ט גמור, ולקדש עליו, ובכלל קידוש היום הוא לומר ג"כ זמן'.

א"כ לדבריו ביום הגאולה יברכו שהחיינו על עצם היום כמו שמברכים בכל יו"ט על עצם הזמן המיוחד³.

הרבי בשיחת ש"פ בראשית תשנ"א⁴ אמר: 'ויש לחקור האם יברך שהחיינו על ביאת משיח צדקנו - דלכאורה, אם מברכים שהחיינו על כל שמחה, בודאי יש לברך שהחיינו על השמחה הכי גדולה, דביאת משיח צדקנו'.

לאחמ"כ בשיחת ש"פ תזו"מ תשנ"א⁵ הרבי אמר: 'ועוד ועיקר שכ"ז נעשה בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, כך שיכולים להודות ולברך על לידת והתגלות המשיח: 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. וכן בש"פ וירא התשנ"ב⁶ הרבי אמר: 'והעיקר שכל זה יהי' בגלוי ובפועל ממש, 'מראה באצבעו ואומר זה', 'הנה זה (המלך המשיח) בא, הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ('הקיצו ורננו שוכני עפר'), ו'הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו', שמחת הגאולה האמיתית והשלימה בגלוי ובפועל ממש⁷ שאז מברכים עליה: 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'⁸.

ב) ברכה על ראיית פני משיח: אמנם מצאנו ענין נוסף והוא ברכת שהחיינו על עצם ראיית פני משיח צדקנו, וכפי שאמר הרבי בליל שמח"ת תשמ"ט⁹: 'כאשר נזכה לראות את פני משיח צדקנו בפעם הראשונה, מסתבר שיצטרכו לברך 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, במכל שכן וק"ו מברכת שהחיינו על ראיית חבירו שלא ראהו שלשים יום'.

וכ"ה בדברי השואל במנחת שלמה¹⁰ שיברכו שהחיינו בביאת משיח.

[אלא שיש לדון בזה, דאם הברכה היא מדין רואה את חבירו מדוע באמת יברכו שהחיינו, ולא ברכת מחיה המתים, כדין הרואה את חבירו לאחר יב חודש?

ושאלה זו צריכה ביאור גם בהמבואר בהלכה 738 שכו"כ מגדולי ישראל בירכו שהחיינו על כאלו שלא ראו מעולם, ויש להוסיף ע"ז, שגם בפגישת הרבי והרבנים הראשיים ביא אייר התשמ"ט, הרבי דיבר איתם על ברכת שהחיינו, אך הגר"מ אליהו העיר שלכאורה הברכה צ"ל ברכת מחיה המתים ולא שהחיינו.

ובשו"ת עטרת פז¹¹ האריך לדון בזה, והסיק שיברכו מחיה המתים וכתב: 'והנה בהר צבי, עמד עוד לדון בביאור דבריו של הפרמ"ג הנ"ל שכתב, דמברך שהחיינו או מחיה המתים, האם ר"ל דיש לו רשות לברך איזה ברכה שירצה, או לצדדין קתני דלאחר ל' יום מברך שהחיינו ואחר י"ב חודש מברך מחיה המתים. והביא שם דמהמשנ"ב מבואר כהצד השני דלצדדין קתני, אולם הוא גופיה צידד שם דיכול לברך מה שרוצה. ע"ש. ובאמת לפי דברים אלו של המשנ"ב דלצדדין קתני צריך לומר, דהא דבירך האדמו"ר ממונקטש ברכת שהחיינו ולא מחיה המתים אף שלא ראהו למהרש"א למעלה מי"ב חודש, הוא ע"פ מש"כ מהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט (סי' רכ) שאם קיבל מכתב מחבירו תוך י"ב חודש, אין לו לברך עליו מחיה המתים אעפ"י שלא ראהו עד לאחר י"ב חודש .. וא"כ אפ"ל גם הכא, דהא ידוע אשר היה האדמו"ר ממונקטש בקשרי מכתבים ובפריסות שלום ע"י מקורביו עם מהרש"א אלפנדרי .. ובהיות וכן הוא, לא יכל לברך עליו מחיה המתים, כדעת הפוסקים הנ"ל. [ואעפ"י שהגאון רבי שמואל גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק .. העלה, שאפילו אם קיבל ממנו מכתב תוך י"ב חודש דיברך עליו מחיה המתים כשרואהו לאחר י"ב חודש, מ"מ אמרינן בכה"ג סב"ל, משום דדעת טובא מהפוסקים לא כן .. ולכן לא נשאר לו לברך אלא רק ברכת שהחיינו. אולם בבוא משיח צדקינו במהרה, אשר דעתן עליה ודעתיה עלן, ולא היה שום קשר עימו אה"נ דיצטרך לברך מחיה המתים, וק"ל'.

ואמנם לכאורה כל הביאור הוא לשיטתם שיש בדין זה סב"ל מצד מחלוקת הפוסקים, אך לדידן שכבר ראינו¹² שפסק אדמו"ר הזקן כהגר"ש גרמיזאן, שמברכים על עצם ראיית הפנים, א"כ קמה וגם ניצבה הקושיה מדוע אמרו שיברכו שהחיינו ולא מחיה המתים. ועצ"ע].

א"כ למעשה כתבו כמה פוסקים שיברכו ברכת שהחיינו ביום הגאולה, והרבי הוסיף שמסתבר שנצטרך לברך שהחיינו גם על עצם ראיית פניו.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ת לב חיים ח"ב סי' מב ↩

² וראה מה שדן בספר ימות המשיח בהלכה ח"א סי' ח לגבי ברכת הטוב והמטיב ↩

³ כתב בשו"ת עטרת פז (ח"א כא או"ח, הערות סי' טו הערה א): 'ובאמת אם כנים דברינו אלה דבביאת רוח אפינו משיח ה' נברך עליו ברכת מחיה המתים, יש להתבונן במאי דמבואר בשו"ת מנחת שלמה הנ"ל דיברכו עליו שהחיינו, דהרי לפי המבואר מדברי הב"ח הללו ודעימיה, בהאי דמברכים מחיה המתים נפטרים מברכת שהחיינו. אולם אוי"ל, דברכת שהחיינו הזאת לא תהיה על עצם הראיה, אלא על זמן הגאולה. ודוקא ברכת שהחיינו שעל הראיה נפטרת בברכת מחה"מ משום דשתיהם מכוונים לדבר אחד, על שמחת הראיה. וכשמברך מחה"מ הווי בכלל מאתיים מנה שלא צריך לברך שוב ברכת שהחיינו. אבל האי ברכת שהחיינו שהיא על עצם זמן הגאולה, אה"נ דאינה נפטרת, ויש לברכה בפני עצמה' ↩

⁴ תו"מ ח"א ע' 209 ↩

⁵ תו"מ ח"ב ע' 165 ↩

⁶ תו"מ ח"א ע' 278 ↩

⁷ וראה לקו"ש חל"ז ע' 19 ↩

⁸ ולהעיר ג"כ משיחת ש"פ יתרו תש"נ (תו"מ ח"ב ע' 284): 'ונזכה לעשות 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' זמן דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש' ↩

⁹ תו"מ ח"א ע' 207 ↩

¹⁰ קמא סי' צא אות כז ↩

¹¹ נסמן בהערה 9 ↩

¹² בהלכה 734 ↩

---

ברכת שחלק מכבודו ליראיו

[א] (הלכה 741)

> ברכת הרואה את חבירו [9] - ברכות בראיית מלך המשיח (ג)

שאלה: האם בראיית מלך המשיח יצטרכו לברך ברוך .. שחלק מכבודו ליראיו?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹: 'הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם'.

ובהגדרת המלכות כתב האורחות חיים²: 'וכתב הראב"ד ז"ל בתשובה שכל מי שהוא חשוב בשלטונות ובנשיאות כמלך וכן הורג במשפט ואין מי שימחה בידו ואינו משנה דברו מלאו להן ומהן ללאו אפילו מאה"ע מברך עליו אחת לל' יום'.

ולהלכה כתב המחבר³: 'על מלכי ישראל אומר: בא"י אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו; ועל מלכי עכו"ם אומר, ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם'.

אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין⁴ כתב רק דין הרואה מלכי אומות העולם ולא מלכי ישראל, ובפשטות בגלל שדין זה לא מעשי, עד ביאת משיח.

ובחשיבות ברכה זו על מלכי אומות העולם כיום, אומרת הגמרא שם בברכות: 'אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם'.

דין זה הובא במחבר⁵: 'מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם'. וכ"כ אדמו"ר הזקן⁶: 'מצוה להשתדל לראות מלך אפילו של אומות העולם. ואם ראה פעם אחת אל יבטל מלמודו יותר לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר'.

ובטעם ההלכה זו כתוב בתלמוד הירושלמי⁷: 'ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'.

וכן כתב רש"י בגמרא בברכות שם: 'שאם יזכה - לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח. יבחין - כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה'.

וז"ל הלבוש⁸: 'מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם, והטעם שאם יזכה לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח, יבחין כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה כבוד עובדי ע"ז בעולם הזה'.

א"כ ראינו שסיבת ההשתדלות לברך ברכה זו על מלכי אוה"ע בזמן הגלות, היא כדי שכשמלך המשיח יגיע ויחזיר את מלכות בית דוד, למקומה הראשון כדברי הרמב"ם⁹: 'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה'. נדע להבחין במעלתו וכבודו.

ועפי"ז מובן ופשוט שעל המלך הכי חשוב¹⁰ - מלך המשיח, הרואה אותו בעת התגלותו כמלך צריך לברך ברכת שחלק מכבודו ליראיו.

אלא שיש לדון בזה שהרי הרמב"ם בהל' מלכים¹¹ כתב: 'ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי"ז בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי"ז משיח בודאי'.

וביאר הרבי במכתב¹² שבתחילה אין לו דין מלך: 'עכצ"ל שאין הכוונה עפ"י ב"ד של ע' ונביא (הל' מלכים פ"א ה"ג), וע"ד ראיית הרמב"ם (כאן ה"ג) אין הדבר כך שהרי רע"ק אמר על בן כוזיבא המלך שהוא המלך המשיח, (ולא הי' שם נביא וכו') - כ"א ע"ד שכותב על בן כוזיבא המלך'¹³.

אמנם י"ל שגם לפני שיהי' לו גדר מלך בשלימות ניתן לברך עליו ע"ד מש"כ המשנ"ב¹⁴: 'השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם'. כלומר שאי"צ דוקא גדר מלך ממש אלא מספיק מי שמתפקד בסמכויות כעין מלך.

ועד"ז כתב בשבט הלוי¹⁵: 'וכן פשוט בעיני דאפילו אין בידה להרוג ממש בלי התיעצות עם ראשי השלטון מ"מ היות היא או הוא היותר מכובדים עמם וחולקים להם כבוד שאין דוגמתו, ראוי לברך עליהם שנתן מכבודו, וכן יראה להדיא מתשובת הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו, אשר ממנו מקור הסברא דצריך שיהי' בידו להרוג שהובא בקצור במג"א שם ס"ק ה', דאין המדובר אלא מאלו שנתמנו ע"י המלך, שחסרון רשות להרוג הוא סימן על חסרון גדולתם, לא במלך עצמו שאין תכסיסי החוק מונעים הברכה כיון שהוא מלך באמת והדברי' פשוטים'.

א"כ לפי זה כיון שגם בדברי הרמב"ם הנ"ל מבואר שעוד לפני שיהי' לו דין מלך, הנהגתו היא הנהגה של מלך, וק"ל. הרי גם לענין הברכה דינו כמלך.

א"כ למעשה הרואה את - מלך המשיח, אחרי שהתחיל לנהוג כמלך, צריך לברך ברכת שחלק מכבודו ליראיו.

--------------

---

הערות:

¹ נח, א ↩

² ח"א הל' ברכות אות מט ↩

³ שו"ע או"ח סי' רכד ס"ח ↩

⁴ פי"ג ה"ט ↩

⁵ שו"ע שם ס"ט ↩

⁶ סדר ברה"נ שם ה"י ↩

⁷ ברכות פ"ג ה"א ↩

⁸ או"ח סי' רכד ס"ט ↩

⁹ הל' מלכים פי"א ה"א ↩

¹⁰ ראה מ"ש הרבי (אג"ק ח"ד ע' קפא) שדרגת המלוכה של מלך המשיח היא הראשונה במעלתה, וכן מה שהוא מורח ודאין הוא מצד גדרי המלכות שלו ↩

¹¹ שם ה"ד ↩

¹² לקו"ש ח"ח ע' 361. וכ"ה בלקו"ש חכ"ג ע' 197 הערה 59 בשוה"ג ↩

¹³ ובאם צריך גדר מלך, הרי"ז דוקא בארץ ישראל, כמבואר בתוספתא סנהדרין פ"ד מ"ו: 'אין מעמידין מלך ישראל בחוץ לארץ' ↩

¹⁴ סי' רכד ס"ק יב ↩

¹⁵ שו"ת ח"א סי' לה ↩

---

ברכת שחלק מחכמתו ליראיו

[א] (הלכה 740)

> ברכת הרואה את חבירו [8] - ברכות בראיית מלך המשיח (ב)

שאלה: האם בראיית מלך המשיח יצטרכו לברך ברוך .. שחלק מחכמתו ליראיו?

הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'ת"ר: הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם'.

ובטעם ההבדל בנוסח הברכה בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם מצינו כמה ביאורים במפרשים:

א) כתב האבודרהם²: 'והטעם שאומרים בישראל חלק ובאו"ה לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה. ובישראל כתיב³ כי חלק ה' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט. ואין חלק אלא ליראיו בין בחכמה בין בממלכה בחכמה⁴ יראת ה' היא חכמה. בממלכה צדיק מושל ביראת אלהים. וחכמי או"ה חושבין כי חכמתם מעצמם ומלכותם בגבורתם שכן אמר מלך אשור⁵ בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. ונבוכדנצר אמר⁶ אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אבל ישראל אינם כן שהרי דוד אמר לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה'. ולכן קורא לעכו"ם בשר ודם ולישראל יראיו'.

ב) הבית יוסף⁷ כתב: 'הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי או"ה אומר שנתן נראה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשם אבל נפשות או"ה רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו'⁸.

ג) הב"ח⁹ כתב: 'עוד נראה קרוב לומר שבישראל חלק להם מחכמתו חלק ממש מהכל היא חכמת תורתו שחלק להם פה אל פה ופנים בפנים דיבר ה' עמנו כד"א¹⁰ מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' גם חלק להם חלק גדול מסודות התורה ומסרה להם בחשאי מפני השטן כדאיתא פרק אין דורשין¹¹ ואיתא נמי בשמו"ר¹² על פסוק¹³ כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת והתבונה הוי כי ה' יתן חכמה אבל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה ר' יצחק ור' לוי חד מנהון אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן וכו' טעמו לומר כי ה' יתן חכמה לחכמי או"ה אבל למי שהוא אוהב הם חכמי ישראל מפיו דעת ותבונה ע"ש דאילו לחכמי או"ה לא נתן להם אלא חכמה אנושית במה שהם חכמים מחכמת העולם אבל לא חלק להם מחכמת עצמותו היא חכמת התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה וכולה דעת ותבונה שבה נברא העולם כד"א¹⁴ ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ואמרו רז"ל¹⁵ אם יאמרו לך כי יש חכמה באומות האמן יש תורה באומות אל תאמן ועד"ז הוא הפירוש אצל המלכים דבמלכי ישראל חלק מכבוד עצמותו הוא כבוד השכינה ולמלכי או"ה נתן מכבודו מעולם הפירוד מתחת מחנה השכינה'.

ד) הלבוש¹⁶ כתב: 'ואומר שנ"ל הטעם כי מפני שחכמי ישראל יש בהם חכמת התורה והנבואה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, ואין מי יוכל לבא עד תכונתה להבין סודה ולירד לעומקה, כי על כל קוץ וקוץ יש לדרוש כמה תילי תילין של הלכות, וכתיב¹⁷ לא ידע אנוש ערכה לכך נופל עליה לשון חלק, כלומר אפילו הם חכמים גדולים עדיין לא הגיעו לידיעת כל סודותיה רק בחלק ממנה, ודי להם בזה. ואפילו היו חיים חיי בלתי בעל תכלית היו מחכימים ביותר בכל יום ולא יגיעו לסוף סודותיה כי הוא בלתי בעל תכלית יותר שהרי קדמתה להם, אבל חכמת האומות שאין יודעים רק השבע חכמות שכלל חכמתם היא חכמת אנשים מלומדה בדויה מלבות חכמי היוונים וחביריהם ויכולים לבא עד סוף כל החכמות ההם, לכך נופל עליהם לשון מתנה, כלומר המתנה שלהם היא כולה בידם, ולא יוכלו לידע יותר אפילו היו חיים עוד אלף שנים פעמים ויותר לא השיגו יותר, כי זו היא מתנתם בידם ולא יותר, נ"ל'.

ה) הט"ז¹⁸ כתב: 'הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי' רבים ונ"ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית' וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן כמו כל מתנ' דלית בה אחריות על הנותן אלא מה שזכה זכה ותו לא וע"כ אמר הכתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות פירש"י שם טומאה מסר להם הוא ג"כ על הכוונה שזכרתי שאחר שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן'.

ולהלכה כתב המחבר¹⁹: 'הרואה חכמי ישראל, אומר: בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליריאיו'²⁰.

וכ"כ אדמו"ר הזקן²¹: 'הרואה חכמי ישראל צריך לברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי או"ה שחכמים בחכמת העולם צריך לברך בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם. ואם אינן חכמים אלא בדתם אינו מברך עליהם'.

והנה ביחס למשיח כתב הרמב"ם²²: 'מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה'. כלומר חכמתו של משיח תהי' יותר משלמה המלך עליו נאמר²³: 'ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ..'.

ועפי"ז נצטרך לברך בראיית פניו של מלך המשיח הברכה שחלק מחכמתו ליראיו.

--------------

---

הערות:

¹ נח, א ↩

² ברכת הראייה השבח וההודאה ↩

³ דברים לב, ט ↩

⁴ איוב כח, כח ↩

⁵ ישעיה י, ג ↩

⁶ ישעיה יד, יד ↩

⁷ או"ח סי' רכד ↩

⁸ וראה פרישה שם אות ד ↩

⁹ או"ח סי' רכד ד ↩

¹⁰ תהלים קמז, יט ↩

¹¹ חגיגה יד א, ומסורת הש"ס שם ↩

¹² פמ"א אות ג ↩

¹³ משלי ב, ו ↩

¹⁴ משלי ג, יט כ ↩

¹⁵ איכ"ר ב יז ↩

¹⁶ או"ח סי' רכד ס"ז ↩

¹⁷ איוב כח, יג ↩

¹⁸ שם ס"ק א. וראה ג"כ במג"א שם ס"ק ד ובפמ"ג ↩

¹⁹ שו"ע או"ח סי' רכד ס"ו ↩

²⁰ וביחס לברכה בזמננו ראה שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' טז, והנסמן בפסק"ת או"ח סי' רכד אותיות ד - ה. ולהעיר מספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ח"ד ע' 28 ↩

²¹ סדר ברכת הנהנין פי"ג ס"ח ↩

²² הל' תשובה פ"ט ה"ב ↩

²³ מלכים א ה יא ↩

---

ברכות בראיית מלך המשיח

[א] (הלכה 739)

> ברכת הרואה את חבירו [7] - ברכות בראיית מלך המשיח (א)

בנוגע לברכות שיברכו בעת ראיית¹ מלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר, מובא בכמה ספרים² שיברכו, ברכת חכם הרזים, שחלק מחכמתו ליראיו, שחלק מכבודו ליראיו, שהחיינו. ונבאר מה היסוד לברך ברכות אלו, וכדלקמן:

שאלה: האם בראיית מלך המשיח יצטרכו לברך ברכת 'חכם הרזים'?

תשובה: ברכת חכם הרזים נתקנה למצב בו יש התאספות של ס' ריבוא מישראל כמ"ש בגמרא במסכת ברכות³: 'ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים .. ת"ר: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה .. אמר עולא: נקיטינן - אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא'.

אלא שהגמרא שם בהמשך מספרת: 'רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא, פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה: בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי: ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו. אמר להו: אנא נמי, כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל, וברכינא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה: חכימת כולי האי? יהבי ביה עינייהו ושכיב'.

מדברי הגמרא הזו נראה, שרב חנינא בירך ברכת חכם הרזים גם על חכמים גדולים, ונחלקו הראשונים בהבנת הסוגיה, ומה ההלכה, וכדלקמן:

הרי"ף השמיט גמרא זו, וכתב הרמב"ן⁴ [וכ"ה בחידושי הרא"ה שם בשמו], שלדעת הרי"ף כיון שהחכמים הקפידו על רב חנינא והוא מת, אין מברכים ברכה זו על חכם גדול, וז"ל: 'ומה שהשמיט רבי' ז"ל עובדא דרב פפא ורב הונא בריה דר"י אינה השמטה שכבר כתב שהחיינו ושחלק מחכמתו ליראיו ולכתוב בהל' זו שאמר רבי חנינא בריה דרב איקא חשיביתו עלאי כס' רבוא אינו ראוי דהיא מילתא דלית לה פתרי אבל הוא מיסודי חכמה שרמז להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שנכללו בו כל הדעות כענין שאמר הכתוב ביהושע בן נון איש אשר רוח בו ודרשו בספרי שיכול להלך כנגד רוחו של כאו"א שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי והוא שאמר משה אלהי הרוחות כמדרש חכמים לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות והוא שיהיה המברך כמותו חכם גדול מכיר בהן ובמראה פרצופותיהן שיש בהם מדות הללו והיא חכמתו של רבי ישמעאל דהיכלות ודהכרת פנים ולפיכך אמרו לו חכימת כולי האי ואפ"ה כיון דלא סליקא ליה שפיר דשלטא ביה עינא ונח נפשיה לא קי"ל כותיה ולא מברכין חכם הרזים אלא על אוכלוסא ואע"ג דחשיבי טובא שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת חביריו וברייתא קתני לאוכלוסא חכם הרזים וקתני לחכמי ישראל שחלק מחכמתו ולא מפליג אפילו ברואה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ושמא גם הוא בשביל כבודו אמר להם ורצה נמי לרמוז להם שהגיע למדה הזאת ולא מצינו בגמרא שבירך ברכה זו'.

והמאירי שם כתב: 'ומ"מ נראה שאין הלכה כן שהרי דרך כלל אמרו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ואפי' יונתן בן עוזיאל במשמע ואף בברייתא פרשו טעם לברכת חכם הרזים לפי שאין פרצופותיהן דומות זו לזו ולא דעתם שוה זה לזה'.

אך יש שלמדו שמעיקר הדין כן מברכים על חכם גדול, וכמ"ש הרבינו יונה⁵: 'הרואה אוכלסי ישראל מברך ברוך חכם הרזים. ובגמ' אומר שאם ראה אדם חשוב וגדול בתורה שמברך עליו ברוך'.

וכ"כ הטור⁶ אך הוסיף שי"א שאין זה מצוי: 'ואם רואה אפילו אחד⁷ שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים דרבי חנינא בריה דרב איקא בריך כד חזי לרב פפא וי"א שאין בזמן הזה מי שראוי לברך עליו כך'.

וכ"כ השיטה מקובצת⁸ בדעת הרי"ף: 'אבל הרב אלפסי ז"ל לא הביאה לאותה מימרא מפני שאין חכם מופלג כ"כ מצוי בזמן הזה'.

ועד"ז נחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם, שהבית יוסף⁹ כתב: 'והרמב"ם לא כתב זה ונראה שטעמו משום דס"ל דההוא עובדא לאו למימרא דבריך ממש אלא לומר שהיו חשובים בעיניו כס' רבוא קאמר דהא ודאי אינו סברא שיהא תלוי בדעתו של אדם לומר זה חשוב בעיני כס' ריבוא כדי שיברך עליו'.

והב"ח שם כתב: 'אבל לעד"נ נכון דהרמב"ם מפרש הא [דאמרו] רב פפא ורב הונא לרב חביבא חכימת כולי האי ויהבי ביה עינייהו ושכיב אענישו יתיה על שהורה שלא כשורה ונסמך על חכמתו לברך ברכה לבטלה וז"ש חכימת כולי האי בתמיה לחדש ברכה שלא נשנית במשנה וברייתא ולא קיבלה מרבו ולפי דשלא כדין עשה נענש¹⁰ .. ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דספק ברכות להקל ואין לברך ברכת חכם הרזים אפילו [על] מופלג בחכמה וכן נראה מהשו"ע שהשמיט ברכה זו מטעם זה¹¹ וגם לפי שי"א שאין לברך ברכה זו בזה"ז'.

אך הדברי חמודות¹² כתב כדברי השטמ"ק ברי"ף: 'ולכן נ"ל דהטעם שלא כתבו הרמב"ם ובזה מתישב ג"כ דהרי"ף ורבינו לא כתבוה לההוא עובדא לפי שאין בדורות האחרונים מי שראוי לכך וכמ"ש הטור די"א שאין בזמה"ז מי שראוי לברך עליו כך'.

ולהעיר מכף החיים¹³ שהביא את המחלוקת בדין זה וסיים: 'וע"כ נראה דיש לברך בלי שם ומלכות'.

הרבי אמר בש"פ וארא תשמ"ב¹⁴: 'ויה"ר שבקרוב ממש יזכה כל הציבור דבנ"י להיות בארץ הקודש - שדוקא שם שייך אמיתית ענין הציבור, כידוע שאין אוכלסא בבבל (ברכות נה, א). וכאשר כל הציבור דבנ"י יהיו בארץ ישראל - יברכו ברכת חכם הרזים, כמרז"ל הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים'.

א"כ להלכה נחלקו הפוסקים האם מברכים ברכת חכם הרזים על ראיית ת"ח מופלג, וא"כ לכאורה הוא הדין בראיית פני משיח, ולכן יש שכתבו¹⁵ שיברכו ברכה זו בראיית משיח בצירוף שבודאי יהיו שם גם ששים ריבוא מישראל.

---

הערות:

¹ איננו עוסקים כעת בברכות על עצם הגאולה *כגון 'גאל ישראל'* המבוארים בשו"ת לב חיים ח"ב סי' מב ↩

² ראה שו"ת מנחת שלמה סי' צא בשאלת הרב שמואל הומינר ↩

³ נח, א ↩

⁴ מלחמת ה' ברכות מד, א מדפי הרי"ף ↩

⁵ ברכות מג, א מדפי הרי"ף, וראה גם בכלבו סי' פז '.. וכן הרואה אדם חשוב וחכם בתורה אומר ברוך חכם הרזים' ↩

⁶ או"ח סי' רכד ↩

⁷ כתב הב"י: 'ואע"ג דלא ארב פפא לחודיה בריך דהא רב הונא בריה דר"י הוה בהדיה לא חש רבינו להזכירו וכתב דאפי' על אחד מברך משום דאת"ל דמברך אתרי אחד נמי מברך'. וראה ג"כ במאירי שם ↩

⁸ ברכות שם ↩

⁹ או"ח סי' רכד ↩

¹⁰ ולהעיר משו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רי ↩

¹¹ אך ראה מש"כ בשכנה"ג הגב"י או"ח סי' רכד ד ↩

¹² ברכות פ"ט סי' ח אות כז ↩

¹³ או"ח סי' רכד ס"ק יז ↩

¹⁴ תו"מ ח"ב ע' 745 ↩

¹⁵ ראה במנחת שלמה שם ↩