אמירת ויהי נועם

---

[1] (הלכה 704)

שאלה: מדוע אומרים ויהי נועם ואתה קדוש במוצאי שבת?

תשובה: אמרו חז"ל¹: 'א"ל [=רבי עקיבא לטורנוסרופוס] כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נוחין ובמוצ"ש עד שהסדרים נשלמים וכשהסדרים נשלמים מלאך שמו דומה שהוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמתן של אותם אנשים ומקלען לארץ, הה"ד ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים מהו צלמות צאו למות שכבר שלמו הסדרים'.

וכתב בסדר רב עמרם גאון²: 'ופותח ש"צ ויהי נועם ה"א .. ומעשה ידינו כוננהו, ומתחילין כל הצבור אחריו ויהי נועם ומסדרין יושב בסתר וגו' עד ואראהו בישועתי, כך מנהג. לאחר שמסיימין הצבור אורך ימים חוזר השליח ושונה אותו ואומר אורך ימים. ואומר ואתה קדוש .. וזה שנהגו לומר ויהי נועם וקדושה דסדרא ולומר בנעימה ובעריבות טעם באפוקי שבתא, כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך מנוח לרשעים מלחזור לגיהנם, כדאמרינן במוצ"ש צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהם. ולכך מזכירין ישראל בסדר מוצ"ש ויהי נועם, כי כן רמז לויהי נועם במוצ"ש'³.

וכתב שבלי הלקט⁴: ולמה נהגו לומר זה המזמור במוצ"ש פי' אחי ר' בנימין נר"ו לפי מה שארז"ל .. שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובתופים ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי והמזמור הזה אמרו משה רבינו ע"ה בשעה שהקים את המשכן והתפלל [על] המזיקין שיכלו מן העולם .. ולפי שבשבת אין צריכין שמירה .. לפיכך עתה שנכנסין לימות החול והן צריכין שימור .. ע"כ נהגו לומר זה המזמור במוצ"ש שיש בו תפלה להמלט מן המזיקין .. כמה דתימה יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. מדין גהינם כמה דתימא לא תאונה אליך רעה אין רעה אלא גיהנם כמה דתימא וגם רשע ליום רעה .. ארך ימים כופלין ואומרים אותו ב"פ והטעם להפריש בין קריאת המזמור לקדושא דסדרא, וי"א לפי שבתיבות של ויהי נעם הם כנגד תיבות של קריאת שמע חסר חמש תיבות לפיכך כופלין ארך ימים שהן ה' תיבות כדי שיהיו התיבות מכוונות'.

והתשב"ץ קטן⁵ כתב: 'בויהי נועם נעלם זי"ן לומר לך כל האומרו ז' פעמים אינו יכול להזיק לו כלי זיין⁶ .. מהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל ויהי נועם אומר לעולם אורך ימים וכו' ב"פ. ואז יש בו כמנין כהנים בגימטריא לפי שכהני חשמונאי ובניו היו הולכים למלחמה ואמרו ז"פ ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו'.

וכתב הטור⁷: 'ונוהגין לומר ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע"י כן נשלם השם היוצא ממנו⁸ .. ומתחילים בואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה'.

והאבודרהם⁹ כתב: 'והטעם שכופלין בתחלה ויהי נועם ולבסוף אורך ימים אשביעהו י"א מפני כי יושב בסתר עליון עם פסוק ויהי נועם יש בו קכ"ד תיבות וכשתכפלם יהיו רמ"ח, ומן הדין היה לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו לכפול הפסוק הראשון והאחרון בלבד ויחשב כאלו כופלו כולו. ולכך תקנו לאומרו במוצ"ש שהוא תחלת השבוע כדי לשמור רמ"ח איברים כדאמרינן באלה הדברים רבה ברמ"ח תיבות שיש בק"ש שמור מצותיו וחיה. שמור רמ"ח תיבות שבק"ש והקב"ה ישמר רמ"ח איברים שלך'.

והצרור המור¹⁰ כתב: 'ולפי שבסבת חטא אדה"ר נמשכו ממנו כל מיני טומאה וזיבה וקרי, כן צוה מיד אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת, ולא אמר איש או גבר אלא אדם, לרמוז לאדה"ר שממנו נמשכו אלו הטומאות והנגעים וכל מיני זיבה, שנתהוו ממנו בק"ל שנה שהיה פרוש מאשתו, ונדבקו אליו פגעין בישין ונגעי בני אדם ורוחין בישין, ולכן אמר בשיר של פגעין ונגע לא יקרב באהליך, ולכן יש בזה המזמור ק"ל תיבות כנגד אלו הק"ל שנים, ולכן כופלים פסוק אורך ימים להשלים המניין'.

מובא בכתהאריז"ל¹¹: 'במוצ"ש כשאומרים ויהי נועם, הוא לפי שב' מיני תוספות שבת היו, א' בסוד תפילות, וא' בסוד הסעודות. וכנגד הסעודות אנו עושין סעודה במוצ"ש .. וכנגד התפילות, אנו אומרים ויהי נועם, ותכוין להמשיך אותו הנועם העליון לכל התפילות של כל השבוע'.

וכתב הרבי הרש"ב¹²: 'וכדאיתא בספרי הקבלה .. דמה שאומרים ויהי נועם במוצ"ש הוא שישאר הרושם מהתענוג דתפלה דשבת על כל השבוע'.

להלכה כתב הרמ"א¹³: 'ואומרים ויהי נועם וסדר קדושה באריכות, כדי לאחר סדר קדושה שאז חוזרים רשעים לגיהנם'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁴: 'נוהגים לומר ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים וגו' שע"י כך נשלם השם היוצא ממנו. ונוהגין לומר סדר קדושה ומתחילין ואתה קדוש ולא ובא לציון גואל לפי שאין גאולה בלילה. וכל זה האריכות שמאריכין אחר תפלת ערבית במוצ"ש הוא כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה אחרונה שבישראל את סדריהם'.

----

---

הערות:

¹ תנחומא כי תשא סי' לג ↩

² סדר מוצ"ש (ח"ב סי' לז) ↩

³ וראה בשו"ת בנימין זאב סי' ריט: 'כלומר הרי אנו מתפללין שיהא בשבוע זה מעשה ידינו בכשרות וביושר ולא נבוא לידי עבירה כדי שלא נידון בגהינם' ↩

⁴ ענין שבת סי' קכט ↩

⁵ סי' רנז - רנח ↩

⁶ וכתב האבודרהם: 'וגם תמצא כי ז' פעמים א"א אותו ואלו הן בשבוע שיבא בו פסח ב' ושבועות א' ור"ה א' ויוה"כ א' וסוכות שנים הרי שבעה' ↩

⁷ או"ח סי' רצה ↩

⁸ וכתב המג"א סי' רצה: 'וע' במטה משה שהאריך בזה וכ' שיש בישועתי ב' יודי"ן וכשכופלין אותן היא ד' יודי"ם והיא שם הוי"ה במילוי יודי"ן [= 'שגימטריא שלו ע"ב, שיש במילואו ד' יודי"ן כזה, יו"ד ה"י וי"ו ה"י' (מחה"ש)] .. וכ"כ בסידור מהרר"ה והיא המילוי שם של הוי"ה במילוי יודי"ן [= 'שהשם ע"י מילוי כזה עולה ק"ל, צא וחשוב, י' י"ו יו"ד עולה מ"ו, ה' ה"י עולה כ', יחד ס"ו, ו' ו"י וי"ו עולה מ"ד, יחד ק"י, ה' ה"י עולה כ', יחד ק"ל' (מחה"ש)]. כמ"ש של"ה כזה י' י"ו יו"ד וכו' וקריאת המזמור נחשב' לאחד ובזה מיושב קושית מוהרר"ה במרדכי'. [=ר"ל, שבמזמור יושב בסתר יש קי"ב תיבות, ובצירוף פסוק ויהי נועם שיש בו י"ב תיבות עולה קכ"ד, וכשכופלים פסוק ארך ימים שיש בו ה' תיבות עולה קכ"ט תיבות, חסר תיבה אחת למנין ק"ל, לזה כתב דקריאת מזמור עצמו נחשב לאחד, הרי ק"ל' (מחה"ש)] ↩

⁹ סדר מוצ"ש ↩

¹⁰ פר' ויקרא ↩

¹¹ פע"ח שער השבת פכ"ד ↩

¹² המשך תרס"ו ע' קנד (ע' רב במהדורה החדשה) ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' רצה ס"א בהגה ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' רצה ס"א ↩

---

[2] (הלכה 705)

שאלה: האם בכל מוצ"ש אומרים ויהי נועם, ואתה קדוש?

תשובה: כתב בסדר רב עמרם גאון¹ הובא ברי"ץ גיאת²: 'והכי שדר רב שר שלום גאון, אין אומרים ויהי נועם אלא במוצ"ש, אבל במוצאי יו"ט אין אומרים, אלא במוצ"ש לחול, אבל במוצ"ש ליו"ט אין אומרים שכשקבעוה האבות הראשונים לא קבעוה אלא במוצ"ש לחול, אבל במוצ"ש ליו"ט כיון דבעי למימר ומעשה ידינו, וליכא מעשה ידינו ביו"ט, אין אומר. וקדושא דסדרא הכי נמי לא אמרינן. כללא דמילתא, כל היכא דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קדושא דסידרא. ובמוצאי יוה"כ נמי שחל להיות במוצ"ש, לא אמרינן ויהי נועם ולא קדושא דסדרא³. וכי אמרינן ויהי נועם במוצ"ש לחול, היכא דאיכא לקמן שיתא יומי דחולא, אבל איכא בי מצעי יו"ט או יומא דכפורי, אפילו חל יומא טבא ערב שבת ואיכא לקמן חמשה יומי דחולא, לא אמרינן ויהי נועם בההוא אפוקי שבתא. מאי טעמא, כיון דאמרינן ומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זמני, בעינן עד דאיכא לקמן שיתא יומי כולהו חולא'⁴.

א"כ לדעת רב עמרם גאון, אומרים ויהי נועם רק במוצ"ש (ושלא חל באותה שבת יו"כ) ובתנאי שיש לאחריו ו' ימי מעשה, וכשאין אומרים ויהי נועם, אין אומרים ואתה קדוש.

[והטעם שאתה קדוש תלוי בויהי נועם כתב האבודרהם⁵: 'שלא תקנו סדר קדושה לומר אלא שאין דרך לברך לתלמיד שלא יתברך רבו עמו. לכך מאחר שמתחיל בברכת עמו'.

הכנסת הגדולה⁶ השיג על טעמו: 'דנהי דמפני טענה זו כל עת שאומרים ויהי נועם צ"ל סדר קדושה, אבל לא יחוייב ההפך דאם אין אומרים ויהי נועם שאין מברכין לתלמיד שלא יתברך רבו. ועוד דאיכא טעמא רבה שלא למנעו, דכל עצמה של סדר קדושה במוצ"ש נתקנה, לפי שהיא זמן חזרת רשעים לגיהנם ששבתו בשבת, ומוצ"ש צועק הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהם .. ונהי דכשחל יו"ט באמצע השבוע אין אומרים ויהי נועם, מטעם דכתיב ביה תרתי זימני ומעשה ידינו כוננהו, אבל סדר קדושה שנתקן בשביל שהוא זמן חזרת רשעים לגיהינם, למה לא נאמר אותה'⁷].

בשבלי הלקט⁸ הביא חילוקי מנהגים בין הגאונים [בנוסף לשיטת רב עמרם גאון, שהביאה ג"כ בשם רבי נטרונאי גאון]: 'יש מקומות שאין אומרים ויהי נועם במוצ"ש כשחל להיות יו"ט בראשון או בשני או בשלישי אבל מרביעי ואילך אם חל יו"ט אין מניחין אותו והטעם שלהם שראשון ושני ושלישי נקראין אחר השבת ומרביעי ואילך נקרא לפני השבת וכיון דשני ושלישי חשובין אחר השבת הוי כיו"ט אחר השבת שאין אומרים אותו .. אך בשם רב שרירא גאון זצ"ל מצאתי ולענין קריית ויהי נעם במוצ"ש שנמצא בדברי רב עמרם שאין אומרים אותו אלא בזמן דאיכא לקמן שיתא יומא דחולא .. הרבה תמהנו בזה וזה מנהג שלא ידענוהו ולא שמענו בו מעולם אפי' במקומו של רב עמרם ודאי במוצ"ש ליו"ט אין רגילין לומר ואף במוצ"ש לחוה"מ אין רגילין לומר ושאלו למר רב יוסף בר מר רב חנינא ואביו זצ"ל מהו לומר במוצ"ש לחוה"מ ואמר להו לא מנהגא למימר ואם אמר לא הפסיד עכשיו אל תמנעו אלא במוצ"ש ליו"ט או לחוה"מ בלבד הנה משמע מתשובת הגאון שאם חל יו"ט מיום שני ואילך אין ראוי למנוע מלומר ויהי נועם. והכל כמנהג המדינה'.

הטור⁹ כתב כרב עמרם גאון, אמנם לגבי ואתה קדוש, כתב: 'ונוהגין באשכנז כשא"א ויהי נועם כגון שחל יו"ט באמצע השבוע אז אין אומרין ג"כ סדר קדושה .. ואין נוהגין כן בספרד אלא מתחילין פסוק אורך ימים אשביעהו וגו' ואתה קדוש'.

ולהלכה הרמ"א¹⁰ כתב כמנהג אשכנז: 'ובזמן שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יו"ט בשבוע, אין אומרים סדר קדושה'.

אך חכמי הספרדים כתבו שעפ"י קבלה צ"ל תמיד בכל מוצ"ש ויהי נועם, וכמ"ש החיד"א¹¹: 'ראיתי לקצת גדולי הדור שאף שלא היו אומרים הצבור .. הם היו אומרים בלחש ויהי נועם, כדרך שאומרים כל מוצ"ש. ואמור רבנן בטעמא כי ע"ד האמת מוכרח אמירת ויהי נועם בכל מוצ"ש שהוא חול, אף שיהיה יו"ט באותו שבוע ..'.

וכ"כ הבן איש חי¹²: 'ודע דאע"פ שכתבו הפוסקים הפשטנים דאין לומר ויהי נועם כשחל יו"ט באמצע השבוע, מ"מ ע"פ הסוד צריך לאומרו בכל מוצ"ש .. והנה פה עירנו בגדאד יע"א היה המנהג מקדמת דנא שלא לומר ויהי נועם כשחל יו"ט באמצע השבוע, ותהילות לאל .. תקנתי בס"ד המנהג בכל בתי כנסיות אשר פה עירנו בגדאד, לומר ויהי נועם עד סוף המזמור בכל מוצ"ש ..'.

למעשה מנהג חב"ד כמ"ש אדמו"ר הזקן¹³: 'אם חל יו"ט או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע הבא אפילו חל בערב שבת הבא אין נוהגים לומר ויהי נועם שכיון שאומרים ומעשה ידינו כוננה ב"פ צריך שיהיו כל הששת ימים ראויים למלאכה אבל אם חל בשבת אומרים אותו. ובזמן שאין אומרים אותו אין נוהגים לומר גם ואתה קדוש וכל סדר קדושה לפי שויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י כך שרתה שכינה בישראל וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ע"כ הן נסמכין זל"ז לעולם'.

---

---

הערות:

¹ ח"ב סי' לז, סדר מוצאי שבת ↩

² שערי שמחה הל' יו"כ ע' סה ↩

³ ענין זה שכשחל יו"כ בשבת א"א (ולא רק מטעם שבוע זה חל סוכות) אולי י"ל שהוא נפק"מ לדעות דלקמן שכאשר חל היו"ט מיום רביעי ואילך יש לומר ↩

⁴ טעם נוסף כתב היעב"ץ בסידורו, בית דוד בית נז אות ו: 'אבל העיקר הוא לדעתי משום שימי החול שבנתיים מוטלים בין שתי קדושות שיש בהן כדי להגין ולהציל מן המזיקין, ואם היו אומרים אותו אז, נראה כפוגם בכבוד הקדושה הנוספת שיש בשבוע זו באמצעה, זה ברור בס"ד' ↩

⁵ סדר מוצ"ש ↩

⁶ שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' רצה א ↩

⁷ וראה בבסידור יעב"ץ שם אות ז ↩

⁸ ענין שבת סי' קכט ↩

⁹ או"ח סי' רצה ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רצה ס"א בהגה ↩

¹¹ ברכ"י או"ח סי' רצה ס"ק א. וכ"כ בסי' תצא ס"ק ב ↩

¹² ש"ב ויצא ס"ו ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' רצה ס"ג ↩

---

[3] (הלכה 706)

שאלה: יום כיפור ופסח שחלים בשבת, האם בשבת תשובה ושבת הגדול שלפניהם אומרים ויהי נועם?

תשובה: כתוב בספר המנהגים (טירנא)¹ הובא בא"ר²: 'ואין שום ז' בויהי נועם לכן האומרו ז' פעמים ינצל מכלי זיין ולכן ז' שבתות בשנה שאין אומרין אותו. כי כשחל י"ט באותה שבוע אז ליכא מעשה ידינו כל הששה ימים לכן אין אומרים אותו. גם [אם חל] ליל ט' באב במוצאי שבת אין אומרים אותו, לפי שנקרא מועד. אבל בליל פורים וחנוכה אומרים אותו. וכן [אם] חל יו"ט בשבת הבאה אומרים ויהי נועם במוצ"ש שלפניו'.

וכ"כ במנהגות וורמיזא (קירכום)³: 'ואם יש ו' ימים בין שבת הגדול לפסח, אז אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש', 'ויתן לך''.

אך מצינו כמה אחרונים שחלקו על זה וכמ"ש היעב"ץ⁴: 'מהר"א טירנא כתב במנהגותיו בהתחלת הספר אם חל יו"ט בשבת הבאה אין אומרים ויהי נועם במוצ"ש שלפניו. ובסוף ס' המנהגים כתוב בדין ויהי נועם שכשחל יו"ט בשבת אומרין אותו במוצ"ש שלפניו ונראה דהכי נהוג. חדא דאותן מנהגים קצרים שבסוף הספר חיבר א' מבתראי שהי' אחר מהר"א טירנא ז"ל. ועוד דמסתברא טעמא מאי אין אומרים אותו כשחל יו"ט בשבת הבאה. משום דבעינן ששת ימי המעשה וליכא, משו"ה בחל בשבת דלא שייך הך טעמא למה לא נאמר אותו. אך אעפ"כ נ"ל דיו"ט של פסח שחל להיות בשבת שאני, שאין לאומרו במוצ"ש שלפניו כיון דאיכא ערב פסח דאסור במלאכה ודוק אבל בערב יו"כ שחל בע"ש אע"ג דדמי קצת ליו"ט שאין מתענין בו. מיהו כיון דלא אסור במלאכה מדינא לא עדיף משאר ערב שבת, ולא סגי מה"ט למנוע מאמירת ויהי נועם במוצ"ש שלפניו ..'.

וכ"כ בהגש"פ עם חדושי הלכות (תוספאה)⁵: 'כי אף אם נימא דאינו נקרא יו"ט מ"מ כיוון שאסור בעשית מלאכה בעיקרי המלאכות אין לומר והיא נועם, ואף שיש לפקפק בזה מ"מ המיקל בזה לא הפסיד, ומלבד זה ראיתי במנהגים כי אף בחל יו"ט בשבת לבד פסח אין לומר ויהי נועם, ואף כי לא נהיגין הכי מ"מ בנידון דידן אין לומר ויהי נועם'.

והסכים עמהם הציץ אליעזר⁶: 'וא"כ מסתבר להכריע דבחל ער"פ בע"ש שלא לומר ויהי נועם במוצש"ק שלפניו, בהיות ולדברי הגאונים הנ"ל דינא דאיסור מלאכה בע"פ אחר חצות ושנכלל בכלל המועדים יש לזה אסמכתא והוכחה מה"ת מסדרי דקראי ..'.

אך מאידך הפרי מגדים⁷ הצדיק את המנהג הקדום, שכן לומר: 'ואם חל יו"ט בשבת אומרים ויהי נועם במוצ"ש שלפניו. ואפילו חל פסח בשבת, וערב פסח אחר חצות מדינא אסור בעשיית מלאכה [סי' תסח ס"א], וקודם חצות מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין [שם ס"ג], אפילו הכי אומרים במוצ"ש שלפניו ויהי נועם. ובסי' תקנ"ט בט"ז אות ג הטעם שאין אומרים בתשעה באב, שהוסד על הקמת המשכן. ובב"י הטעם, דמקום שנהגו שלא לעשות [סי' תקנד סכ"ב]. א"כ פסח ביום שבת וערב פסח ביום ששי, או פורים באמצע השבוע, [אמאי] אומרים, לכן כתב הט"ז הטעם שהוסד על הקמת המשכן'.

וכ"כ ג"כ בנועם מגדים: 'אבל אם חל יו"ט בשבת אומרים כ"כ בא"ר שם אות ד בשם מנהגים, ויש לראות פסח שחל בשבת דיום ו' ערב פסח דאסור לאחר חצות בעשיית מלאכה ובשחרית מקום שנהגו שלא לעשות עסי' תסח א"כ אמאי אומרים ודוחק לומר הואיל ומלאכה לצורך יו"ט שרי מ"מ כיוון דמלאכה גמורה אסור, שוב ראיתי דמ"מ אומרים כיוון דאין אסור לגמרי במלאכה'.

ולכאורה כן נראה מדיוק לשון אדמו"ר הזקן⁸ שכתב: 'אם חל יו"ט או יום הכיפורים באחד ימי המעשה בשבוע הבא אפילו חל בערב שבת הבא, אין נוהגים לומר ויהי נועם .. אבל אם חל בשבת אומרים אותו'. ומפשט לשונו נראה שכן הוא בכל החגים שכשהחג חל בשבת, אומרים ויהי נועם בשבת שלפניו.

ואמנם בלוח כולל חב"ד כתוב שלא אומרים, אך כבר העידו על מנהג ליובאוויטש, והרבי הרש"ב כן לומר, כמ"ש בשבח המועדים⁹ ששמע מהגרז"ש דווארקין ז"ל מד"א דקראון הייטס, שכן נהגו בליובאוויטש.

וכ"כ באוצר מנהגי חב"ד¹⁰: 'אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר ויהי נועם במוצ"ש הגדול'. ושכך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא ע"ה: אצל כ"ק רבינו [הרש"ב] נבג"מ זי"ע, לא אמרו ויהי נועם אלא רק בשבוע שחל בו יו"ט ממש. לפני ערב פסח ולפני עיו"כ אמרו ויהי נועם.

ולגבי הנהגת הרבי נראה שהיו שינויים במשך השנים¹¹, שבמוצאי שבת תשובה שנת תשכ"ד הרבי לא אמר ויהי נועם, וכן כשליח ציבור בשבת הגדול ח' ניסן התשכ"ה. וכן בשבת הגדול ח' ניסן תשל"ח ותשנ"א.

מאידך בשבת תשובה תשכ"ז הרבי עצר את החזן שהתחיל לומר קדיש תתקבל, והורה לומר ויהי נועם. גם בשבת הגדול ח' ניסן תשמ"ה אמרו, וכן בשבת הגדול ח' ניסן התשמ"ח כשהרבי עבר לפני התיבה אמר ויהי נועם.

למעשה נראה שבקביעות כזו שיום כיפור ופסח חלים בשבת, שהעיקר לומר ויהי נועם בשבת שלפני כן.

-----

---

הערות:

¹ מוצאי שבת ↩

² או"ח סי' רצה ס"ק ד ↩

³ ע' רל בהגהות למוצ"ש הגדול בהגהה הב' ↩

⁴ שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יט ↩

⁵ סי' א ↩

⁶ שו"ת חי"ג סי' לז אות ב ↩

⁷ או"ח משב"ז סי' רצה ס"ק ב ↩

⁸ או"ח סי' רצה ס"ג ↩

⁹ ע' 184 ↩

¹⁰ ניסן ע' יט ↩

¹¹ ראה אוצר מנהגי חב"ד אלול תשרי ע' קע, יומן בית משיח גליון 245 ע' 52, מעשה מלך ע' 151 ↩

---

[4] (הלכה 707)

שאלה: האם אומרים ויהי נועם בבית האבל?

תשובה: כתב בשבלי הלקט¹ ביחס לבית האבל: 'ובמוצ"ש אומרים שם ויהי נועם ויתן לך'.

אך האבודרהם² כתב: 'ובליל מוצ"ש אין אומרים ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו, והטעם: שאין בדין לומר שירה בבית האבל .. ועל זה הדרך נוהגים באליאל"א, אלא שאומרים פסוק ואני זאת בריתי ויענך ה' ביום צרה'.

וכתב כנסת הגדולה³: 'ונהגו באישבילייא שלא לומר בבית האבל, לא ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון, אלא מאורך ימים אשביעהו. ועל זה הדרך נהגו בטוליטולה. הרד"א ז"ל בהלכות ברכות. וכמדומה לי שבקושטנדינא נוהגין לאמרו, ואני הנהגתי בתירי"א יע"א לומר יושב בסתר עליון לבד בלי ויהי נועם'.

וכתב המהריק"ש⁴: 'ונוהגין שלא לומר ויהי נועם במוצ"ש'. והמגן אברהם⁵ כתב: 'ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית אבל רק מתחילין יושב בסתר [כנה"ג]'.

אלא שכתב הגר"ח נאה⁶ על דברי המג"א: 'ואדמו"ר ז"ל לא הזכיר מזה כלל, משמע דבמקומות אשכנז נהגו לומר'.

וכתב בכף החיים⁷: 'יש מקומות שנהגו שלא לומר בבית האבל לא ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו .. אמנם לפי מ"ש לעיל בשם שער הכוונות נראה דגם פסוק ויהי נועם צריך לאומרו וגם כי הוא העיקר'.

גם בדרכי חסד (אושפאל)⁸ כתב: 'ויהי נועם ויתן לך אומרים בבית האבל, ויש מקומות שאין אומרים ויהי נועם ומתחילין יושב בסתר וכופלין הפסוק אורך ימים וגו' ומתחילין ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, לפי שאין גאולה בלילה, והעולם נוהגין לומר'.

★ ★ ★

שאלה: האם האבל עצמו אומר ג"כ?

תשובה: כתב אליה רבה⁹: 'ונראה דאבל לא יאמר ויהי נועם דאסור במלאכה, אף דדבר אבד מותר כמו בט' באב בסי' תקנ"ט, כ"כ מנהגים [ה' ת"ב]'.

וכ"כ הפרי מגדים¹⁰: 'והאבל עצמו לכאורה שלא יאמר ויהי נועם, שאסור במלאכה. אבל ואני זאת בריתי אומר, דלומד איוב, וגם מברך ברכת התורה'.

אך הגאון רבי שלמה קלוגר¹¹ חלק על הפמ"ג וכתב: 'אבל דעתי אין נראה כן דהרי פסוק ויהי נועם נאמר בלשון רבים וא"כ בשלמא בחוה"מ ויו"ט וט"ב שהכל אסורין במלאכה לכך אין לומר ויהי נועם אבל באבל נהי שהוא אבל ואסור במלאכה אחרים מותרין לעשות והוא מתפלל על אחרים וכמה תפלות מצינו שהאדם מתפלל על הכלל אף שאינו שייך לו ומצוה הוא להתפלל על חברו לכך יאמר ויהי נועם להתפלל על אחרים המותרין במלאכה וז"ב לפענ"ד'.

וכ"כ המהרי"ל דיסקין¹²: 'וכן אמירת ויהי נועם במוצ"ש, ג"כ אין ראיה מט"ב דכולם בטלין ממלאכה, משא"כ בזה. וגם דבט"ב נאמר טעם אחר, משום דנתיסד על הקמת המשכן וכו''.

★ ★ ★

שאלה: האם אמירת ויהי נועם נאמרת בישיבה או בעמידה?

תשובה: מצאנו בראשונים שבעבר נהגו לומר ויהי נועם בישיבה וכמ"ש בשערי שמחה להרי"ץ גיאות¹³: '.. ובמוצ"ש שאומר לאחר תפלת ערבית ויהי נועם וקדושה דסידרא כשהן יושבין נהגו ראשונים לברך ש"ץ מעומד וכל הקהל עונין אמן בכונה שלא להטריח הצבור לחזור ולעמוד'.

אך כיום המנהג לעמוד, מיוסד עפ"י כתבי האריז"ל כמ"ש בפע"ח¹⁴: 'במוצ"ש, כשתאמר ויהי נועם, צריך לאומרו מעומד, לקבל אור החוזר מסוד הבינה, הנקרא נועם .. אך א"צ לומר מעומד רק פסוק ראשון, ולא כל המזמור .. ולהיות זה אור הבינה, צריך לאומרו מעומד, ולכן ג"כ יש בנו כח להאיר בבריאה, בסוד ובא לציון, משא"כ בשאר ליל חול'.

והביאו המגן אברהם שם: 'פסוק ויהי נועם יאמרו מעומד [כתבים]'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁵: 'יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר מעומד פסוק ויהי נועם'.

אלא שביחס למ"ש בפע"ח שצריך לעמוד רק בפסוק ראשון, הרי בשער הכוונות¹⁶ כתוב: 'ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל מוצ"ש, ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת. הנה מזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד ואח"כ תשב. והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור החוזר מן הבינה הנקראת 'נועם השם' מסוד תוספת שבת ולכן צריך שיהיה מעומד'.

ולמעשה המנהג לומר את כל הויהי נועם בעמידה, וכמ"ש בשער הכוונות.

--------------

---

הערות:

¹ הל' שמחות סי' כב ↩

² סדר ברכת המזון לאבל ↩

³ הגה"ט או"ח סי' רצה א ↩

⁴ סי' רצה בהקדמה ↩

⁵ קצות השלחן צג טו ↩

⁶ או"ח סי' רצה ס"ק ג ↩

⁷ ע' קעג הובא במדריך (גרליק) ע' 189 ↩

⁸ סי' קלא ס"ק ט ↩

⁹ או"ח משב"ז סי' רצה ס"ק א ↩

¹⁰ שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' קיט ↩

¹¹ שו"ת קו"א סי' ה אות קצט ג ↩

¹² ח"ב הל' חדש וספירת העומר ע' קח ↩

¹³ שער השבת פכ"ד ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' רצה ס"ב ↩

¹⁵ דרושי שבת דרוש ב. ורה בשע"ת סי' רצה ס"ק א. בן איש חי ש"ב ויצא ו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp