חביטת ערבה

[א] (הלכה 386)

חביטת ערבה (א)

שאלה: מדוע לא מברכים על חביטת ערבה כמו תקנות אחרות של הנביאים, כמקרא מגילה וכקריאת הלל?

תשובה: הגמרא במסכת סוכה¹ אומרת: 'אתמר: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר: ערבה יסוד נביאים [=תקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי, שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה. רש"י], וחד אמר: ערבה מנהג נביאים [=הנהיגו את העם, ולא תקנו להם, ונפקא מינה דלא בעיא ברכה, דליכא למימר וצונו, דאפילו בכלל לא תסור ליתא. רש"י]. תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ערבה יסוד נביאים הוא, תסתיים. אמר ליה רבי זירא לרבי אבהו: מי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני! אשתומם כשעה חדא ואמר: שכחום וחזרו ויסדום. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: דלכון אמרי, דלהון היא! - לא קשיא כאן - במקדש [=הלכה למשה מסיני], כאן - בגבולין =יסוד נביאים]'.

ובהמשך שם²: 'אמר אייבו: הוה קאימנא קמיה דרבי אלעזר בר צדוק, ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה, שקיל, חביט חביט ולא בריך. קסבר: מנהג נביאים הוא. אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב, חביט חביט ולא בריך, קא סבר: מנהג נביאים הוא'.

א"כ לרש"י הסיבה שלא מברכים על חביטת הערבה כיון שזה רק מנהג לא תקנה ומי שלא מקיים את זה אינו עובר על הפסוק של לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ובמילא אי אפשר לומר 'וציונו'.

אך התוספות³ כתבו: 'ור"ת אומר דאין ראיה מערבה להלל דערבה אינה אלא טלטול⁴ וכיון דלאו תקנתא היא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבע לה ברכה'.

פירוש נוסף מצינו בראשונים, כמ"ש הריטב"א שם: 'אתמר רב ורבי יוחנן חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר מנהג נביאים, פי' שלא יסדו ולא תקנו בזה כלום אלא שנהגו כן ונהגו העם כמותם מאליהן, והיינו דאמרינן לקמן חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים, פי' וכיון שאין למנהג עיקר ותקנת חכמים לנהוג אין מברכין עליו, אבל מנהג מצות דרבנן מברכין עליהן כמו שאנו מברכין ומקדשין ביום טוב שני בזמן הזה שחייבונו חכמים לנהוג בו כמנהג אבותינו'.

ועד"ז כתב רבינו יהונתן מלוניל⁵: 'וחד אמר מנהג נביאים הם, כלומר, מנהג נביאים וחסידים שהחמירו על עצמן ולא לכל ישראל, וכיון שכן הוא אין ראוי לברך עליה'.

אמנם בעל היראים⁶ כתב: 'ואמרינן רב שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא שלא לברך'. כלומר חלק מתקנת הנביאים היתה שעל חביטת הערבה לא יברכו.

א"כ ראינו בגמרא שלדעת רבי יוחנן חביטת ערבה היא תקנה שמברכים עליה מש"כ לדעת ריב"ל זה מנהג ואין מברכים עליו, ומצינו אופנים שונים בראשונים מדוע באמת לא מברכים, והגמרא מספרת שהביאו ערבות לפני רבי אלעזר בר צדוק ולפני רב וחבטו בלי ברכה

ולהלכה כתב הרא"ש⁷: 'שרב שמואל בר חפני פסק כרבי יוחנן דריב"ל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן'.

ובעל העיטור⁸ הכריע שיחיד לא מברך אבל ציבור כן מברכין: 'ומסתמא ר"י דלא בריך יחיד הוה ויחיד לא קבע ברכה על המנהג אבל צבור מברכין כי היכי דמברכין על ההלל ערבה טעונה ברכה בצבור'.

אך הרי"ף⁹ פסק כריב"ל שלא מברכים: 'איתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי ח"א ערבה יסוד נביאים היא וח"א מנהג נביאים היא ואסיקנא אמר איבו הוה קאימנא קמיה דר' אלעזר בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביט ולא בריך סבר מנהג נביאים היא ואמנהגא לא מברכינן'.

והרא"ש שם העיד שכך נהגו העם: 'והעם נהגו כרב אלפס ז"ל כיון דרב ורבי אלעזר בר צדוק עבדו עובדא וגם ר"ת פסק הלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן ובתשובות הגאונים פסק כריב"ל בכל מקום'.

וכ"פ המחבר¹⁰: 'ונוטלים ערבה ביום זה, מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה'.

אמנם למרות שחביטת ערבה הוא מנהג שלא מברכים עליו אך הרבי בשיחת ליל הושענא רבה התשד"מ¹¹ ביאר שדוקא בחביטת ערבה רואים את גודל מעלת המנהג שעשו בו חיזוק מיוחד שהוא לעולם לא יחול בשבת¹² כדי שלא יצטרכו לבטל את המנהג הזה, וכפי שמבטלים את תקיעת שופר ונטילת לולב כשחל בשבת.

¹ מד, א ↩

² מד, ב ↩

³ מד, ב ד"ה כאן במקדש ↩

⁴ כלומר לר"ת פעולת החביטה היא מעשה קל שאינו קובע ברכה, וראה חת"ס שו"ת יו"ד סי' קצא ↩

⁵ כב, א מדפי הרי"ף ↩

⁶ סי' תכב ↩

⁷ סוכה פ"ד סי' א ↩

⁸ הל' לולב דף צג טור ד ↩

⁹ כב, א ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' תרסד ס"ב ↩

¹¹ שיחת ליל הו"ר תשד"מ (תו"מ ח"א ע' 286 ואילך) ↩

¹² פרישה או"ח סי' תכח סק"א ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'